הטענות 2

הטענה השניה: הגם שנתבאר שגם עכשיו מציאות החלזון לא נתבטל אכתי יש לומר שהוא מן הנמנע לשוב ולקיים מצות תכלת כבראשונה, כי יש לומר שבאמת מראה צבע התכלת יכולה להיות מכמה מיני חלזונות ותולעים, אלא שמצות התורה היה מטעם הכמוס וסוד בטעמי המצוה שיהיה דוקא ממין חלזון אחד שהיה ידוע אז, וכיון שפעם אחת נפסק ונתבטל מאתנו קיום מצות תכלת, ונשכח מאתנו על איזה מין ממיני החלזון הקפידה התורה, ממילא שוב אי אפשר לנו לשוב לקיים מצוה זו אם לא ע"י נביא שינבא לנו בשם ה' שזה הוא החלזון שצותה עליו תורה, אבל בלא נביא, הגם שנמצא חלזון שנוכל לצבוע בדמו צבע התכלת, אבל איך נדע שזה הוא החלזון שצותה עליו תורה:

The second claim: Although it is explained that even now that the Hillazon did not cease to exist, we may still say that it is impossible for us to return and fulfill the Mitzvah of Techelet as we did originally because we may say that indeed that the color of the dye of the Techelet can be extracted from many types of squid and worms but that the fulfillment of the command of the Torah due to a hidden reason and Arcanum of the reasons for the commandments was that it would be from one specific species of the Hillazon that was known at that time. And since there was a period when the fulfillment of the Mitzvah of Techelet did cease, it may be that the specific species of the Hillazon that the Torah demanded was forgotten among us, and therefore we can not return to fulfill this Mitzvah, unless we would have a prophet who would prophetically tell us in the name of G-d the specific species of Hillazon, so that we would be able to dye from its blood the color Techelet. For otherwise, how would we know that this is the Techelet which the Torah commanded.

אכן גם טענה זו ביטולה מבואר, שזה היה שייך אם היה בא מפורש בתורה שהתכלת צריכה להיות מחלזון ידוע, שפיר היה אפשר לומר שמצות התורה היתה דוקא מזה החלזון שהיה ידוע אז, אפילו לא בא מפורש בתורה, אלא שמצינו לחז"ל בשום מקום שהוציאו זאת מדרשא דקראי שהתכלת צריך להיות מחלזון, ג"כ היה אפשר לומר שקיבלו הלכה למשה מסיני שצריך להיות דוקא ממין חלזון אחד שהיה ידוע להם אז, אכן הרי באמת לא נזכר חלזון בתורה כלל, וגם לא מצינו לחכמינו ז"ל שהוציאו צורך החלזון מדרשא דקראי, וממילא אי אפשר לומר שהיה להם בקבלה הלכה למשה מסיני על החלזון, שהרי כל מה שהוא בקבלה מ"מ צריך שיהיה מדוייק ומידרש מקראי מן התורה, כדאיתא בירושלמי מסכת סוטה (פ"ה ה"ב) שידעו שהשלישי פסול בתרומה ורביעי בקודש, אלא שיהא הכל משועבד להלכה יעו"ש:

Indeed the response to this claim is clear, that it would have only been the case if the Torah said explicitly that the Techelet had to be from a particular Hillazon, and thus it would have been proper to say that the fulfillment of the command of the Torah, would have been only through the Hillazon that was known then. And even if it would not have been explicitly said thus in the Torah, but we would have found among our sages of blessed memory any place that derived such an idea from their exposition of the Scripture that the Techelet can only be from (a particular) Hillazon. Also we would be able to say that this was accepted as a Sinaitic edict to Moses that it was only from that species of Hillazon known at that time. However, we know that the "Hillazon" is not mentioned in the Torah at all, and also we do not find among our sages of blessed memory, that they derived the need for the Hillazon from the exposition of the Scripture and thus wee can not say that they had a tradition for a Sinaitic edict to Moses because anything that is a Sinaitic edict has to be precisely derived from the Scripture as is stated in Jerusalem Talmud tractate Sotah (chapter 5 Law 22) that they know that the "third" is disqualified from trumah, and the "fourth" (is disqualified from) any Sanctified thing. And this is all derived in the Halachah, see there.

והיינו כמו שביאר הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לפירוש המשנה, שאתרוג והדס היו בקבלה מסיני שהם פרי עץ הדר וענף עץ עבות הכתוב בתורה, אלא שרצו לדייק איך הוא מדוייק מן התורה, שכל ההלכות נכללו בתורה, ולכן בכל מקום שלא נמצא מפורש בתורה מוכרח הוא שיצא הדבר ע"פ דקדוקי התורה יעו"ש:

And this is similar to what Maimonides of blessed memory explained in the introduction to his commentary on the Mishna, that regarding the Ethrog and Lulov we have a tradition from Sinai that they are what is referred to in the verse in the Torah "The fruit of goodly trees and branches of palm trees" (Leviticus 23:40), but, they (the authors of the Mishna) wanted to show carefully how it is derived from the Torah, because all of the Halachot are included in the Torah and therefore in any event, that if an Halachah is not found explicitly in the Torah, it is incumbent that it be derived from the (accepted) modes of derivation from the Torah, see there.

אמנם בטעם הצרכת חלזון לתכלת שהצריכו חז"ל במס' מנחות (מ"ב:) מייתינן דם חלזון וכו' יעו"ש, ולמה הרי בתורה לא נאמר אלא תכלת דהיינו צבע כזהר הרקיע יהיה ממה שיהיה, ובאמת הרב בעל תפארת ישראל בפתיחתו לסדר מועד (קונטרס בגדי קודש) מצדד לומר דבקושטא אין צריך לתכלת חלזון דוקא יעו"ש, אבל אישתמיטתיה ברייתא ערוכה בתוספתא דמנחות (פ"ט) תכלת אין כשרה אלא מן החלזון שלא מן החלזון פסולה יעו"ש, ומקור דבריו מהא דמנחות (מג.) אי איפרד חזותיה פסולה אי לא איפרד חזותיה כשרה יעו"ש, וכיון דצריך שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, להכי הצריכו חז"ל דם חלזון דוקא לצבע התכלת, דקים להו לחז"ל דצבע התכלת אי אפשר שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה אלא כשהיא מדם חלזון:

In order to explain the need for the Hillazon to obtain the techelet, that our sages of blessed memory necessitated for us in tractate Menachot (42b) "We obtain the blood of the Hillazon, etc,"see there; for indeed why do we need it? The Torah only mentioned "techelet", which as clearly as the brightness of the sky, whatever it may be, is definitely a textile dye. And, indeed, the Rabbi, author of Tiferet Yisrael, in his forward to the order Nashim of the Mishna (in the pamphlet entitled 'Bigdei Kodesh') proposes to say that in truth we do not necessarily need that the techelet be derived only from the Hillazon. However, we must not forget the long Braitha in Tosefta Menachot (Chapter 9) "Techelet is not kosher unless obtained from the Hillazon, if not obtained from the Hillazon it is disqualified", see there. Also, in explaining the reason for this, Maimonides of blessed memory, in the Laws of Tzitzith (chapter 2:1) stated "that this is because the dye used must be known to be consistent in its beauty and unchanging", see there. And the source of his words is Menachot (43a) "if its likeness departs it is disqualified, if its likeness does not depart it is kosher", see there. And because it is needed that the Techelet persist in its beauty and be unchanging, for this reason our sages of blessed memory, necessitated that specifically the blood of the Hillazon which is fit for these criteria be used for the Techelet dye, because our sages of blessed memory established that it is not possible that the dye of the Techelet would persist in its beauty and not change unless it be of the blood of the Hillazon.

והיינו כי באמת ידוע שאין הנצבע קולט את עין הצבע שיהיה מקושר עמו להיות צבעו מתקיים בו אלא אם כן הם במעלה וכח אחד, דומם ודומם, צומח וצומח, חי וחי, שאז הם מתאחדים ומתקשרים יחד להיות נשאר מראה הצבע מתקיים בהנצבע, אבל כשהנצבע כחו גבוה במעלה מהצבע, שהנצבע מחי והצבע מצומח, או שהנצבע מצומח והצבע מדומם, אין הנצבע מתקשר עם הצבע להיות מראה הצבע מתקיים בו. כי הנצבע להיות כחו גבוה במעלה מן הצבע גובר על הצבע ומבטלו, ולזה מראיתו נכהית כל פעם יותר ומתקלקל, ולפעמים גם כשהצבע כמו גבוה במעלה מן הנצבע, אינן מתקשרים יחד ואין בכח הנצבע לקבל היטב מראית הצבע, כאשר ידוע בצבע אדום הישמעאלי (טירקיש ראט) לא ידעו לצבוע צמר גפן במראה צבע זו, לפי שהצבע דק מאד והצבע הוא מחי והנצבע הוא צומח אינם יכולים להתקשר יחד, והיה לזה תחבולה בסוד אצל הישמעאלים איך לצבוע הצמר גפן בצבע מראה זו, ומדינת בריטניא אשר להם יד ושם בחכמת מלאכת הצביעה שנים רבות הוציאה כמה הוצאות עד שנודע להם התחבולה, שצריך לשרות הצמר גפן כמה שבועות בזבל כבשים, כדי שהצמר גפן יקבל בתוכו כח חמימות מדבר שיש בו כח חמימות בעל חי עד שיהיה הנצבע והצבע בכח ומעלה אחת שיוכלו להתקשר יחד, ובלתי זאת אין הצמר גפן יכול לקבל הצבע:

This is to say that as is known, an article receives a dye in such a way that its color be sustained therein only if the article and the dye are compatible and of the same type, ie. inanimate object and a dye obtained from an inanimate object, or an article obtained from a vegetative source and a dye obtained from a vegetative source, or an article obtained from a sentient source and a dye obtained from such a source. In such instances they combine well and the color of the dye is sustained in the dyed object. However, if the dyed object is of an order higher than the (source of the) dye itself, ie. the object is sentient and the dye is derived from vegetative sources or if the object is of a vegetative source and the dye is derived from inanimate sources, the object does not combine well with the dye in such a way that the color is sustained, and this is because the object, which is of a higher order than the dye, overpowers the dye and nullifies its power, and therefore its (the color's) likeness becomes dulled as time goes on, and it deteriorates. And at times, also when the dye is of a higher order than the dyed object they do not combine well and the object does not have the power to adequately receive the likeness of the dye. For example, regarding the Ishmaelite red (called Turkish red) dye it was not known how to dye cotton with it because the dye is very subtle (thin) and it derives from animal sources, whereas the object dyed (cotton) derives from vegetable sources and therefore they do not combine well. However, the Ishmaelites possessed a secret process that enabled cotton to be dyed with this animal dye, and the Turkish Empire, whose expertise in dying has a long history, after long experimentation found a process whereby cotton, after being left for many weeks in sheep dung in order that the cotton receive within it the attribute of heat from animal product which contains within it the attribute of animal heat so that the dye and the object to be dyed would be of the same order and power so that they may adequately merge. Without such a process the cotton would not be able to receive the dye.

ומה שנראה שצובעים דבר מן החי עם צבע צומח או דומם וצבעו מתקיים, כגון השחרת העורות וכדומה, אין זה צבע כלל, אלא הוא באחת משני פנים, או שהוא רק ליקוי וכמין שריפה. או שיהא צבע דבוקה, שהצבע נדבק ומונח על גבי הנצבע כמו צבע הדפוס (דרוק פארב) שיש בו הרבה ממין הדבק ועל ידי זה מתקבל ומתדבק. אבל מראה צלולה ובהירה, אי אפשר שיקבל דבר הנצבע להיות מראה הצבע מתקיים בו ולא תשתנה, אלא אם כן כשהנצבע הוא במעלה וכח אחד עם הצבע וכאמור:

And in such instances where it appears that objects derived from animal sources are dyed with vegetable dyes or dyes that come from mineral sources and the dye is well received, as in the tanning of hides etc. (We do not regard this as) dyeing at all, rather it is actually a process like that of burning or deterioration or that it is a case of the dye being a "glued on" substance so that it does not combine with the object but is a "print", as it were, which contains many properties of a glue and through this it is received and sticks to the object. However, as for a clear and pure likeness, it is impossible the dyed object would sustain the dye so that it would not change, unless the dye and the dyed object are of the same order, as we have said.

ולזה באמת עד היום משפסקו להשתמש לצבוע מראה התכלת בדם חלזון, אין לנו צבע מראה התכלת מתקיים בצמר שלא תשתנה, לאשר אינו בנמצא צבע מראה התכלת שתהיה ממין החי, ומה שצובעין בקלא אילן הנקרא (אינדיך) אף כשהצבע עמוקה מאד ונכנס בהצבע ממינים השורפים ומכווצים, מכל מקום אינו מתקיים יפה, וכל שכן כשעושין ממנו צבע בהיר שאינו מתקיים כלל וניכר שמתחיל להשתנות ולכהות מזמן לזמן:

Therefore, indeed up to this day, since the times that the dyeing of the Techelet from the blood of the Hillazon had ceased, we do not possess a Techelet dye derived from animal sources, and the dye derived from "Kla Ilan" (a vegetable source called India dye), although it possesses a deep hue, and within the dye are also substances that burn and cause deterioration, none the less it does not sustain itself well, and evidently, when a bright dye is made from it it does not sustain itself, and its changeability and fading over time is observable.

וכיון שצבע התכלת שצותה התורה צריכה להיות עומדת ביפיה ולא תשתנה, הצריכו חז"ל שתהיה מחלזון, שאז הוא בודאי צבע העומדת ביפיה ולא תשתנה:

And since the Torah enjoined us that the Techelet dye must be sustainable over time so that it does not change, our sages of blessed memory necessitated that (the Techelet) be derived from the Hillazon for then it would certainly sustain its beautiful likeness and would not change.

הן אמת ולא אכחד, כי גם הצבעים ממין החי כגון צבע אדום שידוע שהוא ממין החי, אי אפשר שלא ישתנה ויכהה מראיתו בזמן מן הזמנים כשיזרח עליו השמש פעמים רבות, אמנם אין כוונתנו באמרנו צבע מתקיים, שלא תשתנה גם על ידי פעולה הגורם לחסר ולהוציא הצבע מהנצבע, כי זה ודאי דבר שאי אפשר, שהרי החוש מעיד שאור השמש טבעו להוציא ולחסר חומר ויסוד כל הצבעים, וכמו שנראה בחוש שאפילו דבר המוזהב שהוא באמת מצופה זהב ורק שהציפוי דק מאד בתכלית הדקות, אם יעמוד ימים רבים נגד אור השמש ישלט בו החסרון וההפסד כטבע כל הווה נפסד ומפני זה ישתנה מראהו, וכן נראה בחוש שעשן הגפרית מוציא ומחסר כל הצבעים אפילו צבע שהוא בתולדה, כמו שנודע בנסיון אם נקח דבר הנצבע היטב במראה אדומה ומתקיימת, ונניחנה בתוך כלי סתומה מעושנת מגפרית ונוציאנה אחר כך לבנה כשלג, והכי אמרינן במס' נדה (סב.) דצפון צבע נמי מעביר יעו"ש:

It is true and I will not deny that also dyes coming from animals such as the known red dye, which comes from animal sources, it is impossible that it would not change, and its likeness fade with time as the sun would shine upon it many times. Indeed, it is not our intention when we say that the color of the dye is sustained, that it would not change under the conditions of an act that causes it to diminish and to remove the dye from that which is dyed, because his is something that is impossible for the senses bare witness that the nature of the light of the sun is to remove and diminish the material which forms the basis of all dyes as we actually see that even something that is covered with gold and is actually plated with gold, just that the plating is the thinnest if it stands many days in the light of the sun. The domain of diminishment and loss would rule over it as is the nature of any matter existing that becomes diminished. And because of this its likeness would change. And so too, we know from experience that the smoke of sulfur removes and diminishes all colors even the colors that nature put into substances, as is known from experimentation that if something that is dyed well with a red dye that lasts is taken and placed inside a closed vessel filled with sulfur smoke, after its removed it would be white like snow. And so did we find in tractate Niddah (62a that soap also removes color, see there.

אכן רצוננו באמרנו צבע המתקיימת, היינו שלא תשתנה מצד עצמה מצד אריכת הזמן בלי גורם אחר, ולזה מהני בדיקת הסממנים שבמס' מנחות (מג.) דבצבע שאינה מתקיימת מצד עצמה ותכהה באריכת הזמן, תכהה נמי ותתקלקל בבדיקה הנזכרת התם, וצבע המתקיימת מצד עצמה ולא תכהה באריכת הזמן לא תתכהה נמי בבדיקה הנזכרת התם:

Yet our intention when we say that the dye lasts is that in and of itself it does not change due to length of time without any other cause, and for this criterion the test through the various ingredients mentioned in tractate Menachot (ibid) would be the determinant. Because a dye that would not sustain itself in and of itself, and fade with the passing of time, would also fade and become ruined through the test mentioned there. And the dye that would in and of itself be sustained, and would not fade with the passing of time would also not fade through the method of testing mentioned there.

מיהו אכתי הא גופא צריך ביאור, מנא להו לחז"ל דתכלת שצותה תורה צריך שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, ואין לומר מדכתב רחמנא תכלת בעינן המובחר, שבמין תכלת, וגם זה הוא מכלל מובחר המין שתעמוד ביפיה ולא תשתנה דזה אינו, דהן אמת דודאי בעינן מובחר אכן היינו למצוה אבל לא לעכב, וכמו בכל מצות התורה קרבנות וכדומה דגם כן בעינן מובחר והיינו לכתחלה למצוה אבל לא לעכב בדיעבד, ולמה כאן שלא מן החלזון פסולה:

However, this itself is in need of explanation: how do our sages of blessed memory know regarding the techelet mentioned in the Biblical Command that its beauty needs to be sustained and that it does not change? And we can not say that it is because the Torah mentioned Techelet, that we need the choicest of the class of Techelet, and this implies that the choicest of the class would sustain its beauty and not change because this is not the case. For although it is true that we definitely need the choicest of the class, this would only be the case in fulfilling the Mitzvah in its best way, but not that this criterion would stand in the way of fulfilling the Commandment. And like all of the other Mitzvoth of the Torah such as the Mitzvah of animal sacrifices and similar Mitzvoth, that we also need the choicest. This is only at the outset, in order to perform the Mitzvah in the best possible way, but no that it should disqualify the Mitzvah post facto. And why here do we say that if the Techelet does not come from the Hillazon it is disqualified?

ונראה להיות שצותה התורה על התכלת במשכן ובבגדי כהונה, וקי"ל במס' זבחים (יח:) דבעינן למצוה שיהיו חדשים ואם הם מטושטשין פסולין יעו"ש, א"כ פשיטא דכי הוכהה מראית צבען הוי להו כמטושטשין ופסולין, ועל כרחך דמצות התורה בתכלת דבגדי כהונה היתה שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, דאין לומר דאין הכי נמי שתכלת של בגדי כהונה לא בעינן שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, אלא דבקושטא כשמכהה מראית צבען נפסלו ועשאו באמת חדשים, דזה אינו שהרי התורה אמרה (שמות כ״ט:כ״ט) ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו, ובאמת כשהצבע היא צבע שאינה עומדת ביפיה ומשתנית מצד עצמה, מכהית ואתאי מכהית ואתאי, ומיד מתחלתה מתחילה להיות מכהית והולכת, אלא ודאי היתה צריכה צבע התכלת שבבגדי כהונה להיות צבע העומדת ביפיה ולא תשתנה. וממילא כל תכלת האמורה בתורה דכוותה צריכה שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה ולהכי הצריכו חז"ל חלזון בתכלת:

Yet it seems that since the Torah commanded us to use Techelet in the making of the Tabernacle and the Priestly Garments, and we have established in tractate Zevachim (18b) that for that Mitzvah we need that (the materials used for the Tabernacle) should be new and if they are defaced or filthy they are disqualified, see there. If so, evidently, if the likeness of their dyed state is faded they would be considered defaced and would be disqualified. And therefore, necessarily, the commandment of the Torah regarding the Techelet for the Priestly Garments was that it should sustain its beauty and not change, for we can not say that indeed for the Techelet of the Priestly Garments it was not necessary that its beauty be sustained and not change. And indeed, as of when the likeness of the dye fades it becomes disqualified and new garments would be made, for this is not the case. For the Torah said (Exodus 29) "And the Holy Garments of Aaron shall be for his sons after him." And indeed if the dye is not one that sustains its beauty, and it changes in and of itself, and fades, the fading would occur immediately from the beginning, and it would continue to fade. And indeed, we certainly need that the Techelet dye of the Priestly Garments be of a dye that sustains its beauty and does not change. And therefore we would say that wherever the Torah requires Techelet, it would need to sustain its beauty and not change. And therefore our sages, of blessed memory, required the Hillazon for the Techelet.

והגם שהרב תפארת ישראל בפתיחתו לסדר מועד (קונטרס בגדי קודש) פשיטא ליה דלתכלת של משכן ובגדי כהונה לא היה להם חלזון כלל, ונסתייע לזה מירושלמי מס' שבת (פ"ז ה"ב) יעו"ש, אכן אישתמיטתיה ש"ס ערוך במס' שבת (עד:) קשירה במשכן היכא הואי וכו' שכן ציידי חלזון קושרין ומתירין יעו"ש, הרי להדיא שהיה החלזון במשכן. ואפילו שהיה ראיה מירושלמי להיפך, אין לנו להזניח פשטות לשון הש"ס מקמי ירושלמי. ובאמת גם מירושלמי אין ראיה כלל, דזה לשון הירושלמי (שם) הצד חלזון ופצעו אית תניי תני חייב שתים אית תניי תני אינו חייב אלא אחת, מאן דאמר שתים אחת משום צד ואחת משום נטילת נשמה, מאן דאמר אחת היידא משום נטילת נשמה ולית לה צידה. ואתיא כההוא דאמר ר"א בי רבי יוסה רבי אבהו ורבי שמעון בן לקיש בשם רבי מאיר, מין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה וכו'. ופי' הקרבן עדה וז"ל ולית לה צידה, דאינו חייב משום צידה ואינה בכלל אבות מלאכות שלא היתה צידה במשכן כלל, דחלזון לתכלת ודאי לא היה במדבר שהחלזון לא נמצא אלא בא"י ובחלקו של זבולן, ותכלת היה להן לישראל ממצרים. ובבהמות דהיינו באילים שהיו צריכין לעורות לא שייך צידה, אלא דבתחשים איכא למימר דהיתה צידה, ואתיא כהאי דאמר וכו' מין חיה טהורה ברא וכו' א"כ בה ודאי דלא שייך צידה, כיון דלא נבראת אלא למשה לבדו ובאת אליו הילכך לית לה צידה. לישנא אחרינא ולית לה צידה משום צידה אינו חייב ואתיא כהאי דאר"א וכו', כלומר הא דאמרת דליכא צידה בחלזון א"כ צידה במשכן מי הוה, דבבהמה לא שייך צידה לכך קאמר דס"ל כר"א והיה שם חיה ובה היה צידה ע"כ. ועי' פני משה שפיר בפירוש הראשון של הקרבן עדה בסגנון אחר קצת יעו"ש.

And although the Rabbi (author of) Tiferet Yisrael in his introduction (ibid) stated that it was quite clear to him that for the Priestly Garments and the Mishkan (Tabernacle), they did not have the Hillazon for the Techelet at all, and stated as a reference Jerusalem Talmud tractate Shabbat (chapter 7, Law 2), see there. Indeed, he had forgotten a long section in the Babylonian Talmud tractate Shabbat (74b) "Tying in the Tabernacle, where was it done? etc. Those who caught the Hillazon tied and untied," see there. Thus we see clearly that the Hillazon was in the Tabernacle. And although there is an indication from the Jerusalem Talmud to the opposite effect, we are not to forsake the simple meaning of the Babylonian Talmud in the place of the Jerusalem Talmud. And indeed, from the Jerusalem Talmud we can not really bring proof, for this is the quote from the Jerusalem Talmud, "One who captures the Hillazon and splits it open (on Shabbat) there are those who learn that you are obligated for two violations and there are hose who learn that you are obligated for one violation. As for those who say two; one is for capturing, and one is because of taking the soul. The one who says one; the very thing is the taking of the soul." And he does not regard the prohibition of capturing, and goes according to what Rav the son of Rabbi Yosa, Rabbi Abahu, and Rabbi Shimon be Lahish in the name of Rabbi Meir said, "The Holy One, blessed be He, created a ritually clean animal for Moses in the desert. After Moses used it for the making of the Tabernacle, it was hidden." And the Korban Edah says "He does not consider 'capture' because one is not in violation of capture because of the fact that it is not one of the main categories of principle acts in violation of the Shabbat because the occupation of trapping was not used in the construction of the Mishkan at all because certainly the Hillazon used for the Techelet was not found in the desert, since the Hillazon is only found in Israel, in the land occupied by the tribe of Zevulun. And the nation of Israel had Techelet from Egypt, and as far as the animals, ie. the rams needed for the skins, they did not need to resort to hunting. As for the Tahashim, there are those who say that they needed to be captured, and there are those who say like the one who says that G-d created a ritually clean animal, etc. If so, for them you certainly did not need hunting. Since it was only created for Moses, and came to him. Therefore, there is no hunting. An alternative explanation; For "He does not consider hunting (the second opinion of the Jerusalem Talmud) because one does not violate the Shabbat Law, and he holds according to "...etc. In other words if we say "there is no capture with regard to the Hillazon", if so, in what instance was their capture in the construction of the Tabernacle? For among domesticated animals there is no capture, therefore we have to say that he holds according to Rabbi, and there was an undomesticated animal there (created for Moses) that needed to be captured." And see who explains this (section of the Jerusalem Talmud) according to the first explanation of the Korban Edah but in a slightly different manner of explanation, see there.

והנה לפי' השני של הקרבן עדה אין שום משמעות כלל מהירושלמי לומר שלא השתמשו בחלזון לתכלת של מדבר, אלא שהרב תפארת ישראל תפס לעיקר כפירוש הראשון של הק"ע, משום דבהכי מיושב קושית התוס' במס' שבת (עה. סוד"ה הצד) שנשארו בצ"ע על סתירת הסברות, דבש"ס דילן מבואר דשייך צידה בחלזון, ומהא דירושלמי משמע דצד חלזון לא מיחייב משום צידה יעו"ש, ולפירש הראשון של הק"ע ניחא, דבאמת גם לירושלמי שייך צידה בחלזון, והאי דאינו מיחייב בצד חלזון משום צידה, היינו משום דלא מיחייב בשום צידה אפילו ציד חיה, ונדמה ליה להרב תפארת ישראל ז"ל, דלהאי פירושא תכלת שבמשכן לא היה מן חלזון כלל מאחר שלא היה להם חלזון במדבר, אכן באמת אפילו כי יהיבנא ליה זאת שמוכרחין אנו לומר להירושלמי שלא היה להם החלזון במדבר, אבל מ"מ התכלת שהיה להם מחלזון היה, והק"ע לא קאמר אלא שתכלת היה להן לישראל ממצרים, וכמו עצי שטים שהיה להם ממצרים, אבל במצרים מיהת התכלת היה מצבע דם חלזון מלבד, שבאמת אין אנו מוכרחין לומר שבנס עלה להם החלזון במדבר, דכי כעורה הוא לומר שבנס עלה להם החלזון במדבר כמו שנעשה להם נס בתחש, דאר"א וכו' מין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה וכו'. ואתי ג"כ שפיר פירושו דלית לה צידה, כיון דבנס היה מעצמו בא להם, ולא היו צריכין לצודו כמו שפי' הק"ע גופיה בהאי דתחש. אי נמי כפי' הפני משה דכיון דהיה לשעה לא ילפינן מיניה יעו"ש, דבאמת דבר תימה הוא לומר שלא היה להם חלזון במדבר אלא שהביאו עמם תכלת ממצרים, דא"כ לא נעשית צבע התכלת ולא נצבע הצמר לשמה ואנן צביעה לשמה בעינן, ומכליל תכלת דכתיב גבי בגדי כהונה ילפינן לה כמו שיתבאר בעזהי"ת (במאמר שני בדיני הצביעה). ולומר דלהירושלמי כמו דמצינו בעצי שטים, שצפה יעקב אבינו ע"ה ברוח הקודש שעתידין בניו לעשות משכן במדבר נטע ארזים במצרים, כמו כן הכין להם תכלת ועשה הצבע מדם החלזון והצביעה לשמה, אבל אם כן אזדא ליה עיקר פירושו דא"כ שפיר היתה צידה במלאכת המשכן, דמה לי שהיתה המלאכה עוד במצרים ומה לי שהיתה במדבר, אטו מלאכה שהיתה במדבר בעינן, אנן מלאכה לצורך המשכן בעינן, והרי היתה צידה במלאכת המשכן.

Now according to the second explanation of the Korban Edah, there is no indication at all from the Jerusalem Talmud that implies that they did not use the Hillazon for the Techelet in the desert, it is just that the Rabbi, author of Tiferet Yisrael, considered the first explanation of the Korban Edah as the essential one because through it we can answer the question of Tosafot, tractate Shabbat (75a, end of section "He who captures") who left the question with the remark "needs pondering" on the contradiction in the Talmud from the fact that here it is implied that capture was needed to obtain the Hillazon whereas in the Jerusalem Talmud it appears that one who captures the Hillazon is not obligated for the Shabbat violation of 'capture'. Now according to the first explanation of the Korban Edah, we can say that in actuality, also according to the Jerusalem Talmud, there is the instance of capture of the Hillazon and the fact that one does not violate the Shabbat at all with any type of capture, even the capture of undomesticated animals. Whereas it appeared according to the Rabbi, author of Tiferet Yisrael, of blessed memory, that one does violate the Shabbat by capturing according to the works enumerated regarding the 39 main types of work in constructing the Tabernacle. Nevertheless, how does he delete that which is stated in the Mishnah that one does not violate the Shabbat. Therefore it appears to my impoverished state of knowledge that the correct version is that one does not violate the Shabbat with capturing. And it appears that when it is in the sea capturing applies to it, but when it emerges to the mountains it is captured and stands in one spot. And even though it is explained in the Sefer Chinoch that it is difficult to capture it because when it emerges to the mountains it is its way to dig its tentacles into the earth, nevertheless, capturing does not apply to it for it is captured while standing in one place. And according to the one who says in the Jerusalem Talmud that one who captures and punctures is only obligated for one violation of the Shabbat. That is for killing, not for capturing, meaning to say that one is not obligated for the violation of capturing the chilazon even in a case where it is captured. The chilazon was miraculously found in the desert and was captured while on dry land and was not moving. Therefore since during the construction of the Tabernacle there was no capturing, therefore he is not obligated even when capturing takes place in the usual manner. For specifically, other creatures that were not needed in the construction of the Tabernacle one is obligated for their capture. We learn this from the capturing of the seal which was needed for the construction of the Tabernacle.

וראיתי שעיקר ההכרח שהיה להק"ע ז"ל לומר דלהירושלמי לא היה להם חלזון במדבר הוא מירושלמי (שם), דקאמר עלה דמתני' דקתני הצובעו מה צביעה היתה במשכן, שהיו משרבטין בבהמה בעורות אילים מאדמים, א"ר יוסה הדא אמרה העושה חבורה ונצרר בה דם חייב יעו"ש, ולא קאמר בפשיטות טפי מצביעת התכלת, אלא ודאי משום דקסבר שלא היה להם חלזון ותכלת היה להם ממצרים, וכן כתב להדיא הקרבן עדה (שם ד"ה מה צביעה) יעו"ש. אכן לע"ד אין זה מספיק כנ"ל, דהגם שהיה להם תכלת ממצרים מה בכך, הרי על כרחך צבעו שם, וא"כ היתה צביעה בצורך מלאכת המשכן. אמנם הדבר פשוט לע"ד דלאו בדרך קושיא קאמר לה הירושלמי מה צביעה היתה במשכן, דמי לא ידע שהיתה שם צביעה בתכלת וארגמן ותולעת שני, אלא בניחותא ובדרך רבותא קאמר לה הירושלמי, שתדע מה צביעה היתה במשכן אפילו מין צביעה כזו, שרק הצביעה מצרירת הדם על ידי חבורת השרביט ג"כ היתה במשכן, וגם צביעה זו בכלל מלאכת הצובע הוא, וכדמסיים הדא אמרה העושה חבורה ונצרר בה דם חייב, והרי באמת יש בזה פלוגתא בין רש"י והתוס' ז"ל יעו"ש. ובהא נחתינן ובהא סלקינן, שאין הכרח כלל לומר שלא היה להם חלזון במדבר, וממילא מסתבר טפי דבקושטא היה להם, ומ"מ מתפרש לן הירושלמי שפיר כפי' הקרבן עדה והפני משה ז"ל כנ"ל:

מיהו באמת אנן בעניותין גם בעיקר פירושם ז"ל לא זכינו לעמוד, דפירוש השני שבקרבן עדה ודאי תמוה כמו שתמהו התוס' ז"ל, דאיך יהיה פלוגתא במציאות אי שייך צידה בחלזון או לא. ופירוש ראשון של הק"ע ופי' פני משה ז"ל ג"כ דחוק לע"ד, דהך מ"ד בירושלמי לית ליה חיוב בצידה כלל, והרי להדיא קתני הצד מכלל ל"ט מלאכות, ועכ"פ איך הוי משתמיט הך מ"ד לומר עלה דמתני' לית כאן צידה. ועל כן נראה לע"ד עיקר הגירסא לית לה צידה ופירושה הוא, לפי מה שנתבאר דהחלזון גידולו הוא בים ועולה ג"כ להרים שבים, ונראה שבים הוא דשייך ביה צידה אבל כשעולה להרים ניצוד ועומד הוא. והגם שנתבאר מספר הקנה שקשה לקחת אותו, משום שדרכו כשעולה בהרים לתקוע עצמו בארץ בחידודי פתיליו, מיהו צידה לא שייך בו, דניצוד ועומד הוא. וקסבר מאן דאמר בירושלמי הצד חלזון ופצעו אינו חייב אלא אחת משום נטילת נשמה לית לה צידה, כלומר אין לה לחלזון חיוב צידה אפילו היכא ששייך בו צידה, כדמפרש טעמא ואזיל כדאר"א וכו' מין חיה וכו' הכי נמי החלזון בנס היה עולה להם במדבר ובארץ ניצוד ועומד הוא, וכיון שבמשכן לא היה בו צידה אינו חייב בצידתו גם במקום ששייך בו צידה, דדוקא שאר בריות שלא היו כלל במשכן אית בהו חיוב צידה משום צידת תחש שהיה במשכן, שהגם שבנס בראו להם הקב"ה, אבל היו צריכין לצודו, שהנס לא היה אלא בבריאתו. אבל חלזון כיון שהיה במשכן בלא צידה, הוי כמו אין במינו ניצוד, ולא ילפינן ביה חיוב צידה ממה שהיה צידה במשכן גבי תחש. ואידך מ"ד בירושלמי וש"ס דילן קסברי כיון דילפינן מלאכת צידה דליחייב עלה משום דהוי במשכן גבי תחש, ממילא מיחייב נמי אצידת חלזון היכא דשייך בו צידה, דהגם דחלזון שהיה במשכן לא היה בו צידה שניצוד ועומד היה, מ"מ היכא דשייך ביה צידה לא גרע צידתו מצידת שאר הבריות. והשתא פלוגתייהו הוי בסברא ולא במציאות, ועיין בתשובות רדב"ז סי' תרפ"ה יובא בדברינו לקמן בביטול טענה הרביעית:

For even though it was created by Hashem miraculously for them in the desert but nevertheless it was necesary for them to capture it. For the miracle was only its creation, but the chilazon since it was used for the Tabernacle without capturing it, it is considered that any species of the kind is not considered to be captured, and we do not learn out the violation of capturing from the capture of the seal. And regarding that which is explained in the Jerusalem Talmud that we can learn out the capture of chilazon from the capture of the seal, for even though the chilazon stood still and was captured, nevertheless, capturing pertains to it and its capture is no worse than the capture of other creatures. This difference of opinion is in theory only and not in reality. Look into the Response of Ridbaz (chapter 685) and later on in our words regarding the nullification of the fourth objection.

ועוד יש לומר דנפקא להו לחז"ל דתכלת שצותה תורה צריכה שתהיה עומדת ביפיה ולא תשתנה, מהא דכתיב (שמות כ״ח:ל״א) כליל תכלת וכשנכהה מראיתו לא הוי כליל תכלת, וכדדריש רבי חנינא בן גמליאל לענין טעימה פסולה במס' מנחות (מב:) יעו"ש. ואפילו רבי יוחנן בן דהבאי דפליג התם וקאמר אפילו מראה שני שבה כשר, היינו מראה שני שבה כשר, היינו מראה שני שבה בתחלת הצביעה, אבל משנצבע למצותו ואחר כך מכהה והולך בכל פעם ודאי לא הוי כליל תכלת, ולהכי ודאי צריכה שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, דאם תהיה צבע שאינה עומדת ביפיה ומשתנה, הרי ודאי תפסל משתתחיל לכהות מראיתה ולהשתנות, ואם כן שמא תפסל ולאו אדעתיה. אלא ודאי מדאמרה תורה כליל תכלת, ודאי צריכה שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, על דרך לא אמרה תורה שלח לתקלה, וילפינן תכלת דציצית מתכלת דבגדי כהונה, דכל תכלת האמור בתורה צריכה שתהא עומד ביפיה ולא תשתנה, ולהכי הצריכו חז"ל חלזון דקים להו לחז"ל דצבע התכלת שממין אחר אינה עומדת ביפיה ומשתנה:

And futhermore it is understood from the words of our sages of blessed memory that the techelet regarding that which the Torah has enjoined us must retain its original beauty and not fade in color, this can be learned from the passage in Exodus 28 where it is written 'completely techelet'. And when this color fades it is not completely techelet. And as Rabbi Chanina the son of Rabbi Gamliel expounded regarding a blemish which makes it inadequate for use (Menachot 42b). And even though Rabbi Yohanon the son of Dahavai disagrees there and says that even the second appearance of the color of techelet is fit for use, that means only at the begining of the dyeing process, but once it has been dyed for the Mitzvah and then it fades and continues to get lighter in color so then certainly it is not considered to be completely techelet and it must retain its original beauty and not change. For if its color is not one that retains its original beauty and does change then certainly it is not fit for use as soon as it begins to fade from its original color and changes. Therefore when the Torah states completelytechelet then certainly it means that it must retain its original beauty and not change. For the techelet of the tzitzith is learned out from the techelet of the priestly garments, for all techelet mentioned in the Torah must retain its original beauty and not change. Therefore the sages of blessed memory needed the chilazon that was known to them, for the color of techelet from any other species does not retain its original beauty and fades.

ובהיות כן שאין הצרכת החלזון בתכלת מהילכתא בלא טעמא מגזה"כ או מהלכה, אלא שהוא מטעם וסברא כדי שתהא הצבע עומדת ביפיה ולא תשתנה, א"כ אם אחר החיפוש תשיג ידנו למצוא דם איזה מין חלזון שיהיה שנוכל לצבוע בו צבע התכלת צבע עומדת ביפיה ולא תשתנה, ודאי נוכל לקיים מצות תכלת בלא שום ספק, דממה נפשך אי הקפידו חז"ל על מין חלזון אחד ידוע דוקא, והיינו על כרחך משום דקים להו לחז"ל דליכא בעולם מין חלזון אחר או בריה אחרת שנוכל לצבוע בדמו צבע תכלת שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה, א"כ על כרחך זה החלזון שהשגנו הוא אותו חלזון שכוונו עליו חז"ל, שהרי אנו רואים שנוכל לצבוע בדמו צבע התכלת צבע שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה. ואם מין חלזון ובריה אחת היא ואינו אותו חלזון שדברו עליו חז"ל, א"כ על כרחך שלא הקפידו חז"ל על מין חלזון אחד ידוע דוקא, אלא הוא הדין כל מיני חלזונות ותולעים שנוכל לצבוע בדמן צבע תכלת שתהא עומדת ביפיה ולא תשתנה שפיר דמי, ושלא מן החלזון פסולה דקתני היינו מצבע צומח או דומם, דהא כל עיקר הצרכת חלזון בתכלת לאו מהילכתא בלא טעמא הוא, אלא מהאי טעמא גופיה הוא שתהא הצבע עומדת ביפיה ולא תשתנה:

This being so that the necessity of the Hillazon in the Techelet is not dependent on a passage in the Torah or the strict letter of the law or a law without reason (Halachah), but rather is derived and based on the theory that the color should remain in its state of beauty and be unchangeable; this being true, if after searching we would be able to find the blood of any kind of Hillazon that would enable us to properly dye the color of Techelet which would retain its original beauty and would not fade, then certainly we would be able to fulfill the commandment of Techelet without any doubt. For what is the difference if the sage of blessed memory were insistent on one particular Hillazon that was known specifically, we must say that it was understood by Chazal, our sages of blessed memory, that there is no other Hillazon in the world or for that matter any other creature that can be used to dye the Techelet in a way that its color would retain the original beauty and would not fade. Therefore the Hillazon we have found is the very same Hillazon that the sages of blessed memory intended; for we see that we are able to dye with its blood the color of Techelet and it's color retain the original beauty and does not fade. And if this is a different Hillazon or creature than the one our sages of blessed memory spoke of we still must say that Chazal were not insistent on one particular kind of Hillazon that was known specifically but rather the law is that all type of Hillazon and snails that would enable us to dye with their blood the color of Techelet and would retain its original beauty and not fade is permissible, but to exclude the Hillazon which is not permissible, that it is that which grows (vegetable) or is inanimate, for the essence of the necessity of the Hillazon for Techelet is not based on a law without reason but rather is specifically based on the reason that the color will retain its original beauty and will not fade.

וראיה לכל זה מסוגיא דמנחות (מב:) רב יצחק בר רב יהודה בדיק ליה כו' איפרד חזותיה פסולה לא איפרד חזותיה כשרה וכו' יעו"ש. ואי הצרכת החלזון בתכלת מגזה"כ או מהלכה דוקא על מין חלזון אחד ידוע אם כן איך מועלת הבדיקה, הרי הגם כי לא איפרד חזותיה ונדע שאינו צבע קלא אילן, אכתי דלמא הצבע הוא מדם חלזון אחר ולא מאותו חלזון שהקפידה עליו תורה, אלא ודאי דטעם הצרכת חלזון בתכלת הוא מטעם וסברא כנ"ל שתהא הצבע עומדת ביפיה ולא תשתנה, ושפיר מועלת הבדיקה ממה נפשך, אי הקפידו חז"ל על מין חלזוןן אחד ידוע, ועל כרחך משום דקים להו דבמין חלזון אחר אין הצבע עומדת ומשתנה, א"כ הבדיקה מוכחת לן שהצבע היתה מזה החלזון שהקפידו עליו חז"ל, ואי זו הצבע הוא מחלזון אחר לא מאותו חלזון שדברו עליו חז"ל, א"כ על כרחך שלא הקפידו חז"ל על מין חלזון אחד ידוע דוקא כנ"ל. הנה נתבאר ביטול טענה השניה, ועוד יתבאר אי"ה ביטולה עם ביטול טענה השלישית:

A proof for all this can be derived from the section in Tractate Menachot 42b. R. Itzhak the son of R. Yehudah used to test it (the Techelet) thus: He used to mix together liquid alum, juice of fenugreek, and urine of a forty day old child (or that had been kept for 40 days) and soak (The blue thread in it overnight until the morning, if the color faded it is invalid but if not it is valid. Now if the necessity of the Molusc in the Techelet is derived from a specific passage or is the Halacha (law) that it is a specific kind of Molusc that is known then what good is the test for even if it does not fade in color and is known that the color is not Klai Ilan (imitation techelet) perhaps the color is from the blood of a different Molusc and not the same Molusc that the Torah is stringent about. But surely the reason for the necessity of the Hillazon in the Techelet is derived from careful reasoning and theory as is mentioned above that the color should retain its original beauty and not fade away and therefore the test is an effective one, for even if the Sages of blessed memory were stringent regarding one particular Molusc that exists because in any other species of Molusc the color fades and does not retain its original beauty then the test proves that this is the Molusc which the Sages of blessed memory spoke of. And if this color comes from a different Molusc that the sage did not speak of we must say that the Sage of blessed memory did not specify one particular kind of Hillazon that was known specifically as we mentioned before. Therefore the second objection is rejected and with G-d's help will be further clarified with the rejection of the third objection.