וקודם שיתחיל לבדוק יברך בא"י אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ שבדיקה זו תחלת ביעור ומיד (ס"א שמיד) אחר הבדיקה הוא מבטלו ובעל העיטור כתב איכא מאן דמברך שהחיינו דהא מזמן לזמן קאתי ואיכא מאן דאמר דלא בריך דהא לא קבע ליה זימנא דהא מפרש בים ויוצא בשיירא ודעתו לחזור אפילו מראש השנה צריך לבדוק ומסתברא רשות הוא ומאן דבעי מברך וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין מברך שהבדיקה היא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל וכתב עוד א"א הרא"ש ז"ל יש אומרים שאין לבודק לדבר עד שיגמור כל הבדיקה ויש מוסיפין עוד לומר שאם שח בדברים שלא מעין הבדיקה שצריך לחזור ולברך וכל זה איננו שוה לי אלא שיש ליזהר שלא לדבר בין הברכה לתחלת הבדיקה אבל משהתחיל לבדוק לא הוי שיחה הפסק מידי דהוה אישיבת סוכה והאדם המדבר בתוך סעודתו דלא הוי שיחה הפסק להצריך לחזור ולברך על ישיבת סוכה וברכת המוציא ומיהו לכתחלה טוב ליזהר שלא לעסוק בשיחה בטלה עד שיגמור כל הבדיקה כדי שישים אל לבו לבדוק בכל המקומות שמכניסין בו חמץ. ובברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים ואם בעל הבית אינו יכול לטרוח ולבדוק בכל המקומות שבבית יעמיד כל בני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש במקומו על סמך הברכה שבירך בעל הבית שעשרה שעושין מצוה אחת אחד מברך לכולם:
It is written "Seven days leaven shall not be found in your houses," and it is written "But on the first day you shall remove leaven from your houses." The Sages expounded that this "first day" is the day before the seven days, which is the 14th of Nisan, when it is prohibited from the Torah—not the entire day, but from the sixth hour onwards, as they expounded from their interpretation of the verses. However, the Sages added to prohibit it for another two hours prior. From Torah law, mere nullification suffices—that one should nullify it in one's heart and consider it as mere dust, and then one does not transgress regarding it. But the Sages required removing it from the house, because a person is accustomed to it all year long, and they were concerned that one might come to eat it if it remains in the house. They further required searching for it in holes and cracks and all places where chametz is customarily used. They found support from the verse that this search should be by candlelight, as it is written "I will search Jerusalem with lamps." Because of this, they said: On the night of the 14th one searches for chametz by candlelight—meaning the night after which the 14th day comes—for since one must search by candlelight, one must search at night when its light shines brightly. Also, it is a known time when every person is present in his home. Therefore, every person should be careful not to begin any work and not to eat until he searches. Even if he has a set time for learning, he should not learn until he searches. Rabbi Yonah wrote that if one began to learn while it was still day, he need not interrupt. But it appears to me that since the reason is so that one should not be preoccupied with learning and forget to search, there is no distinction—even if one already began, he should stop.
וקודם שיתחיל לבדוק יברך בא"י אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ שבדיקה זו תחלת ביעור ומיד (ס"א שמיד) אחר הבדיקה הוא מבטלו ובעל העיטור כתב איכא מאן דמברך שהחיינו דהא מזמן לזמן קאתי ואיכא מאן דאמר דלא בריך דהא לא קבע ליה זימנא דהא מפרש בים ויוצא בשיירא ודעתו לחזור אפילו מראש השנה צריך לבדוק ומסתברא רשות הוא ומאן דבעי מברך וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין מברך שהבדיקה היא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל וכתב עוד א"א הרא"ש ז"ל יש אומרים שאין לבודק לדבר עד שיגמור כל הבדיקה ויש מוסיפין עוד לומר שאם שח בדברים שלא מעין הבדיקה שצריך לחזור ולברך וכל זה איננו שוה לי אלא שיש ליזהר שלא לדבר בין הברכה לתחלת הבדיקה אבל משהתחיל לבדוק לא הוי שיחה הפסק מידי דהוה אישיבת סוכה והאדם המדבר בתוך סעודתו דלא הוי שיחה הפסק להצריך לחזור ולברך על ישיבת סוכה וברכת המוציא ומיהו לכתחלה טוב ליזהר שלא לעסוק בשיחה בטלה עד שיגמור כל הבדיקה כדי שישים אל לבו לבדוק בכל המקומות שמכניסין בו חמץ. ובברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים ואם בעל הבית אינו יכול לטרוח ולבדוק בכל המקומות שבבית יעמיד כל בני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש במקומו על סמך הברכה שבירך בעל הבית שעשרה שעושין מצוה אחת אחד מברך לכולם:
It is written "Seven days leaven shall not be found in your houses," and it is written "But on the first day you shall remove leaven from your houses." The Sages expounded that this "first day" is the day before the seven days, which is the 14th of Nisan, when it is prohibited from the Torah—not the entire day, but from the sixth hour onwards, as they expounded from their interpretation of the verses. However, the Sages added to prohibit it for another two hours prior. From Torah law, mere nullification suffices—that one should nullify it in one's heart and consider it as mere dust, and then one does not transgress regarding it. But the Sages required removing it from the house, because a person is accustomed to it all year long, and they were concerned that one might come to eat it if it remains in the house. They further required searching for it in holes and cracks and all places where chametz is customarily used. They found support from the verse that this search should be by candlelight, as it is written "I will search Jerusalem with lamps." Because of this, they said: On the night of the 14th one searches for chametz by candlelight—meaning the night after which the 14th day comes—for since one must search by candlelight, one must search at night when its light shines brightly. Also, it is a known time when every person is present in his home. Therefore, every person should be careful not to begin any work and not to eat until he searches. Even if he has a set time for learning, he should not learn until he searches. Rabbi Yonah wrote that if one began to learn while it was still day, he need not interrupt. But it appears to me that since the reason is so that one should not be preoccupied with learning and forget to search, there is no distinction—even if one already began, he should stop.