בפרק הזהב (ב"מ נט:) במחלוקת של רבי אליעזר וחכמים, אמר להם רבי אליעזר, אם הלכה כמותי, מן השמים יוכיחו. יצאת בת קול ואמרה להם, מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר, (דברים ל, יב) "לא בשמים היא". אמר רבי ירמיה, אין משגיחין בבת קול, שכבר כתיב בתורה (שמות כג, ב) "אחרי רבים להטות". אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה, מה עביד הקב"ה בההוא שעתא, אמר ליה, קא חייך ואמר, נצחוני בני, עד כאן. והרי הם תמהים בשתים; האחד, שאמר 'אין משגיחין בבת קול'. שנית, שאמר 'נצחוני בני', כי הדבר הזה אין אפשר שיהיה הדיוט מנצח לרבו בדבר הלכה.
In Chapter [Four], "Ha-Zahav", (Bava Metzia 59b), in the dispute of Rabbi Eliezer and the sages, Rabbi Eliezer said to them: If the law is like me, [then] from the heavens it shall be proved. A heavenly voice went out and said to them: What [do you all have to argue] with Rabbi Eliezer, for the law is like him in every place. Rabbi Yehoshua stood up on his feet and said, (Deuteronomy 30:12) It is not in the heavens. Rabbi Yirmiyah said, We do not regard a heavenly voice, for it has already been written in the Torah (Exodus 23:2): After the majority, [you shall] incline. Rabbi Natan found Elijah [the prophet] and said to him: What was the Holy One, blessed be He, doing at that time? He said to him: He was laughing and saying: My children have defeated Me, My children have defeated Me. And behold, they are amazed [by this matter] in two ways: First, that it is said: We do not regard a heavenly voice. Second, that it is said: My children have defeated Me, for this thing [seems impossible, because] it is not possible for a lesser one to defeat his master in a matter of law.
2
ועתה הט אזניך ושמע דברי חכמים (חגיגה טו:). דע, כי מה שאמרה בת קול 'מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום', ו'בכל מקום' דבר תוספת. אבל הפירוש מה שאמר* 'הלכה כמותו' הוא מפני מעלתו, שכל כך יש לו חכמה בתורה. וכמו שפסקינן 'הלכה כפלוני', וזה מצד מעלתו בחכמה [של] אותו פלוני, שראוי ללכת אחריו. וכך הוא פירושו בכאן, 'הלכה כרבי אליעזר בכל מקום', כי כאשר ישקל מעלת חכמים ומעלת רבי אליעזר בחכמתו בכל מקום. ואין* חדוש אם יאמר שהלכה* כיחיד נגד רבים, אף על גב דכתיב בתורה (שמות כג, ב) "אחרי רבים להטות", כי כל זה מפני הפלגת רבי אליעזר בחכמה. ולכך יצאה הבת קול כי הלכה כרבי אליעזר, אף שהוא יחיד נגד רבים.
3
ועל זה אמרו 'אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתיב בתורה בסיני "אחרי רבים להטות"'. ורצו בזה, שכבר זכו בתורה שנתנה מסיני, והתורה הוא שכל עליון פשוט, יותר מן בת קול. ואין התורה שהיא שכל עליון פשוט, הולכת אחרי פרטי חכמים, לומר כי החכם הזה מפני שחכמתו יותר, ראוי שתהיה הלכה כאותו חכם*. ולכך אמר כי אמרו כי כבר זכינו בתורה שנתנה מסיני, ואין התורה הולכת אחר פרטי זה או זה, רק אחר הכלל שאין לו שנוי, לא אחר הפרט, ואחר זה הולכין. ולכך אמרו 'אין אנו משגיחין בבת קול'. ואין הפירוש שהלכה כרבי אליעזר מפני הדין בעצמו, כמו שהתבאר למעלה. וכך מוכיח הלשון, דלא הוי שייך לומר 'מה לכם אצל רבי אליעזר וכו" אם היה אומר שהדין שלו אמת, יהיה האומר מי שהוא, הרי הדין אמת. רק שאמרה הבת קול שיש ללכת אחרי דברי רבי אליעזר בכל מקום, שכל כך הוא גדול בתורה, ונתן לרבי אליעזר חשיבת מעלה זאת, כי כל כך גדול הוא בחכמה*, עד כי יש לעשות דבריו בכל מקום שתהא הלכה כמותו. ודבר זה לא רצו לקבל, רק "אחרי רבים להטות", וזה מצד התורה, שהיא שכל עליון פשוט, דכתיב בתורה "אחרי רבים להטות".
4
והשם יתברך "רצון יראיו יעשה" (תהלים קמה, יט), והסכים עמהם, וכמו שאמר אליהו שאמר הקב"ה 'נצחוני בני, נצחוני בני'. ועל זה תמהים ביותר. וגם בזה אין תימה כלל, כי לשון זה שמשו בו חכמים כאשר דבר אחד הוא מצד המקבל. וכיון שהוא מצד המקבל, שהוא האדם, ולא מצד הנותן, דבר זה נקרא שנצחו אותו יתברך, שהרי הדבר נעשה לפי דעת המקבל. ודבר זה חכמה גדולה, שלא רצו לומר שהשם יתברך חזר ואמר 'יפה אמרתם', שאם כן היה משמע שיש שנוי וחזרה אצלו. אבל בלשון זה מה שאמר 'נצחוני בני', אין הפירוש רק שהדבר נעשה על דעת המקבל, והוא יתברך עושה רצון המקבל, אף כי אינו מצד הנותן כפי המדה שלו, רק נעשה כפי דעת המקבל. כי לפי שהמקבל חפץ המדריגה העליונה הזאת, שתהא הלכה כרבים, והוציאה מן המדה, ונעשה דעת המקבל, נקרא נצוח. ודבר זה אמרו גם כן בפרק אלו מגלחין (מו"ק טז:) "אמר אלקי ישראל לי דיבר צור ישראל" (ש"ב כג, ג), מי מושל בי, צדיק, שנאמר (שם) "צדיק מושל ביראת אלקים", אני גוזר גזירה, והוא מבטלה, עד כאן. הרי כי הלשון הזה פשוט, כי כאשר הצדיק על ידי בקשתו מבטל המדה, דבר שהוא מדת הנותן, ונעשה על דעת המקבל. כגון שגזר דבר, והצדיק הוא מבטל דבר, שהוא במדת דינו, נקרא דבר זה נצוח. וכבר בארנו שכך ראוי להיות נקרא, ואין ראוי לומר שהוא חוזר, שאם כן היה אצלו שנוי חס ושלום. אבל נקרא שמעביר מדתו לעשות רצון המקבל, כי המקבל גם כן הוא שלו. ולכך אמר 'נצחוני בני', כי בני הם, והם שלו, ובזה מה שאני עושה, גם כן הוא דעתי ורצוני. ואם כן דבר זה שאמר 'נצחוני בני' אין בזה דבר, רק הוא לשון חכמה. והרי הדבר הוא מבואר, כאשר האב יאמר 'נצחוני בני', אין הכוונה שהם עשו דבר נגדו. רק הפירוש 'נצחוני בני' לעשות רצונם מה שירצו, וזה עצמו רצונו של אב.
5
וכן הדבר [הזה], כי לפי ענין הראוי אל העולם, שיהיה נמשך אחר היחיד שהוא עיקר, כמו שאמרה הבת קול שהלכה כרבי אליעזר בכל מקום, לפי גודל חכמתו. אבל לפי מדריגת התורה, שהיא שכל עליון, ראוי שיהא עיקר הרוב, שהוא הכלל, שהוא קרוב אל השכל, והפרטי קרוב אל הגשמי, ודבר זה ידוע. ועוד, הכלל הוא עצם ועיקר הדבר, אבל הפרט אינו עצם ועיקר הדבר*. ולפיכך בסיני נתן להם "אחרי רבים", כאשר הכלל, שהם הרבים, הם עצם ועיקר. ומפני שאמר שיש לפסוק הלכה כרבי אליעזר מצד גודל חכמתו, אבל הדבר שהוא קיים עומד בלי שנוי הוא הכלל, שאין לו השתנות, ולפיכך בסיני שנתנה תורה נצחית קיימת בלא שנוי, נתן לישראל "אחר רבים להטות", ובזאת המעלה העליונה רצו, ולא במדריגת בת קול. אמנם אם זר בעיניהם מה שאמר שהקב"ה (ב"מ נט:) 'חייך ואמר נצחוני בני'. דבר זה יתבאר כי זהו השמחה היתירה שיש לפני הקב"ה, כאשר בנים שלו יש בהם מן השלימות, עד שהוא יתברך עושה רצונם. ועניין השחוק הזה יתבאר אצל 'הקב"ה יושב ושוחק עם הלויתן' (ע"ז ג:), עיין שם.
6
ועתה בני אדם, עד* מה כבודם לכלימה, כי בלשון זה של "נצחוני בני" רצו לגלות עניין נכבד מאוד; להזהר ולהשמר שלא יאמר האדם באשר* רואה שיש שנוי מענין, שיש כאן לפניו חזרה, חס ושלום לומר כך, ולהרהר, כי "לא בן אדם הוא ויתנחם" (ר' במדבר כג, יט). רק שיש כאן שני דברים, והם שני בחינות; הבחינה האחת, מצד הנותן והגוזר עצמו, מבלי בחינת המקבל כלל, רק מה שראוי מצד המדה עצמה. והשני הוא, מצד המקבל. וכאשר מצד המקבל יש בטול אל הבחינה שהוא מצד הנותן, נקרא זה 'נצוח'. וראוי לדקדק בלשון זה שאמר רבי יהושע "לא בשמים היא" (דברים ל, יב), כלומר שאין התורה בשמים, רק קבלנוה* מסיני. וכיון שקבלנו אותה, אף אם היה ראוי מצד הנותן להיות הלכה כרבי אליעזר, אנחנו המקבלים קבלנו התורה מסיני, וזכינו בדבר זה, שהוא "אחרי רבים להטות". ומצוה זאת מעלה ושלימות למקבלים, כמו שמבואר למעלה, כי התורה היא השכל העליון הפשוט, לא הלכה אחר הפרטי, רק אחר* הכללי*, לכך אינו ראוי לתת להם עניין אחר פחות מזה. ולכן אין משגיחין בבת קול, שהוא מדרגה למטה מזה.
7
והנה כל מקום שחדש השם יתברך על ידי נביא, כמו אליהו בהר הכרמל שיהיה מקריב בחוץ (מ"א יח, לג), אף על גב שבסיני נתן שלא יקריבו בחוץ (דברים יב, יד). זה לא קשיא, דאדרבא, שגם בסיני נתנה מצוה זאת לשמוע אל נביא, כדכתיב (דברים יח, טו) "אליו תשמעון". ומזה למדו (יבמות צ:) שאם יאמר להם לשנות מצוה אחת ממצות התורה, חוץ מעבודה זרה, חייבין ישראל לשמוע. ולא לקבוע הלכה לדורות, רק לפי שעה [ש]מצוה להם. אם כן דבר זה בעצמו מצות השם יתברך מסיני, כמו שאר מצות.
8
הנה כלל רבי יהושע דבריו בחכמה נפלאה, שבו זכה במשפט לפניו יתברך. כי מצד שקבלו תורה מסיני, וזכו במדה זאת של "אחרי רבים להטות", אין לדבר הזה בטול. ועל זה אמר הקב"ה 'נצחוני בני', שאני אומר שכך ראוי להם לעשות, ומסכים אני עמהם. אף כי אמרתי שהלכה כרבי אליעזר, 'נצחוני בני', כמו האב שבניו מנצחים אותו, והאב עושה רצונם, עד שהאב רוצה וחפץ במה* שחפץ בנו. והנה המעיין בדברים אלו ימצא דבריהם שקולים במאזני הצדק ובחכמה. וכאשר המעיין מעיין עוד, ויוסיף להעמיק דבריהם, ימצא עוד חכמה. ואין להאריך במקום זה, רק נתבאר בדבר זה כי הדבר הוא הפך מה שיחשבו בני אדם, כי במלות אלו הרחיקו מה שראוי להרחיק.
בפרק הזהב (ב"מ נט:) במחלוקת של רבי אליעזר וחכמים, אמר להם רבי אליעזר, אם הלכה כמותי, מן השמים יוכיחו. יצאת בת קול ואמרה להם, מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר, (דברים ל, יב) "לא בשמים היא". אמר רבי ירמיה, אין משגיחין בבת קול, שכבר כתיב בתורה (שמות כג, ב) "אחרי רבים להטות". אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה, מה עביד הקב"ה בההוא שעתא, אמר ליה, קא חייך ואמר, נצחוני בני, עד כאן. והרי הם תמהים בשתים; האחד, שאמר 'אין משגיחין בבת קול'. שנית, שאמר 'נצחוני בני', כי הדבר הזה אין אפשר שיהיה הדיוט מנצח לרבו בדבר הלכה.
In Chapter [Four], "Ha-Zahav", (Bava Metzia 59b), in the dispute of Rabbi Eliezer and the sages, Rabbi Eliezer said to them: If the law is like me, [then] from the heavens it shall be proved. A heavenly voice went out and said to them: What [do you all have to argue] with Rabbi Eliezer, for the law is like him in every place. Rabbi Yehoshua stood up on his feet and said, (Deuteronomy 30:12) It is not in the heavens. Rabbi Yirmiyah said, We do not regard a heavenly voice, for it has already been written in the Torah (Exodus 23:2): After the majority, [you shall] incline. Rabbi Natan found Elijah [the prophet] and said to him: What was the Holy One, blessed be He, doing at that time? He said to him: He was laughing and saying: My children have defeated Me, My children have defeated Me. And behold, they are amazed [by this matter] in two ways: First, that it is said: We do not regard a heavenly voice. Second, that it is said: My children have defeated Me, for this thing [seems impossible, because] it is not possible for a lesser one to defeat his master in a matter of law.
ועתה הט אזניך ושמע דברי חכמים (חגיגה טו:). דע, כי מה שאמרה בת קול 'מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום', ו'בכל מקום' דבר תוספת. אבל הפירוש מה שאמר* 'הלכה כמותו' הוא מפני מעלתו, שכל כך יש לו חכמה בתורה. וכמו שפסקינן 'הלכה כפלוני', וזה מצד מעלתו בחכמה [של] אותו פלוני, שראוי ללכת אחריו. וכך הוא פירושו בכאן, 'הלכה כרבי אליעזר בכל מקום', כי כאשר ישקל מעלת חכמים ומעלת רבי אליעזר בחכמתו בכל מקום. ואין* חדוש אם יאמר שהלכה* כיחיד נגד רבים, אף על גב דכתיב בתורה (שמות כג, ב) "אחרי רבים להטות", כי כל זה מפני הפלגת רבי אליעזר בחכמה. ולכך יצאה הבת קול כי הלכה כרבי אליעזר, אף שהוא יחיד נגד רבים.
ועל זה אמרו 'אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתיב בתורה בסיני "אחרי רבים להטות"'. ורצו בזה, שכבר זכו בתורה שנתנה מסיני, והתורה הוא שכל עליון פשוט, יותר מן בת קול. ואין התורה שהיא שכל עליון פשוט, הולכת אחרי פרטי חכמים, לומר כי החכם הזה מפני שחכמתו יותר, ראוי שתהיה הלכה כאותו חכם*. ולכך אמר כי אמרו כי כבר זכינו בתורה שנתנה מסיני, ואין התורה הולכת אחר פרטי זה או זה, רק אחר הכלל שאין לו שנוי, לא אחר הפרט, ואחר זה הולכין. ולכך אמרו 'אין אנו משגיחין בבת קול'. ואין הפירוש שהלכה כרבי אליעזר מפני הדין בעצמו, כמו שהתבאר למעלה. וכך מוכיח הלשון, דלא הוי שייך לומר 'מה לכם אצל רבי אליעזר וכו" אם היה אומר שהדין שלו אמת, יהיה האומר מי שהוא, הרי הדין אמת. רק שאמרה הבת קול שיש ללכת אחרי דברי רבי אליעזר בכל מקום, שכל כך הוא גדול בתורה, ונתן לרבי אליעזר חשיבת מעלה זאת, כי כל כך גדול הוא בחכמה*, עד כי יש לעשות דבריו בכל מקום שתהא הלכה כמותו. ודבר זה לא רצו לקבל, רק "אחרי רבים להטות", וזה מצד התורה, שהיא שכל עליון פשוט, דכתיב בתורה "אחרי רבים להטות".
והשם יתברך "רצון יראיו יעשה" (תהלים קמה, יט), והסכים עמהם, וכמו שאמר אליהו שאמר הקב"ה 'נצחוני בני, נצחוני בני'. ועל זה תמהים ביותר. וגם בזה אין תימה כלל, כי לשון זה שמשו בו חכמים כאשר דבר אחד הוא מצד המקבל. וכיון שהוא מצד המקבל, שהוא האדם, ולא מצד הנותן, דבר זה נקרא שנצחו אותו יתברך, שהרי הדבר נעשה לפי דעת המקבל. ודבר זה חכמה גדולה, שלא רצו לומר שהשם יתברך חזר ואמר 'יפה אמרתם', שאם כן היה משמע שיש שנוי וחזרה אצלו. אבל בלשון זה מה שאמר 'נצחוני בני', אין הפירוש רק שהדבר נעשה על דעת המקבל, והוא יתברך עושה רצון המקבל, אף כי אינו מצד הנותן כפי המדה שלו, רק נעשה כפי דעת המקבל. כי לפי שהמקבל חפץ המדריגה העליונה הזאת, שתהא הלכה כרבים, והוציאה מן המדה, ונעשה דעת המקבל, נקרא נצוח. ודבר זה אמרו גם כן בפרק אלו מגלחין (מו"ק טז:) "אמר אלקי ישראל לי דיבר צור ישראל" (ש"ב כג, ג), מי מושל בי, צדיק, שנאמר (שם) "צדיק מושל ביראת אלקים", אני גוזר גזירה, והוא מבטלה, עד כאן. הרי כי הלשון הזה פשוט, כי כאשר הצדיק על ידי בקשתו מבטל המדה, דבר שהוא מדת הנותן, ונעשה על דעת המקבל. כגון שגזר דבר, והצדיק הוא מבטל דבר, שהוא במדת דינו, נקרא דבר זה נצוח. וכבר בארנו שכך ראוי להיות נקרא, ואין ראוי לומר שהוא חוזר, שאם כן היה אצלו שנוי חס ושלום. אבל נקרא שמעביר מדתו לעשות רצון המקבל, כי המקבל גם כן הוא שלו. ולכך אמר 'נצחוני בני', כי בני הם, והם שלו, ובזה מה שאני עושה, גם כן הוא דעתי ורצוני. ואם כן דבר זה שאמר 'נצחוני בני' אין בזה דבר, רק הוא לשון חכמה. והרי הדבר הוא מבואר, כאשר האב יאמר 'נצחוני בני', אין הכוונה שהם עשו דבר נגדו. רק הפירוש 'נצחוני בני' לעשות רצונם מה שירצו, וזה עצמו רצונו של אב.
וכן הדבר [הזה], כי לפי ענין הראוי אל העולם, שיהיה נמשך אחר היחיד שהוא עיקר, כמו שאמרה הבת קול שהלכה כרבי אליעזר בכל מקום, לפי גודל חכמתו. אבל לפי מדריגת התורה, שהיא שכל עליון, ראוי שיהא עיקר הרוב, שהוא הכלל, שהוא קרוב אל השכל, והפרטי קרוב אל הגשמי, ודבר זה ידוע. ועוד, הכלל הוא עצם ועיקר הדבר, אבל הפרט אינו עצם ועיקר הדבר*. ולפיכך בסיני נתן להם "אחרי רבים", כאשר הכלל, שהם הרבים, הם עצם ועיקר. ומפני שאמר שיש לפסוק הלכה כרבי אליעזר מצד גודל חכמתו, אבל הדבר שהוא קיים עומד בלי שנוי הוא הכלל, שאין לו השתנות, ולפיכך בסיני שנתנה תורה נצחית קיימת בלא שנוי, נתן לישראל "אחר רבים להטות", ובזאת המעלה העליונה רצו, ולא במדריגת בת קול. אמנם אם זר בעיניהם מה שאמר שהקב"ה (ב"מ נט:) 'חייך ואמר נצחוני בני'. דבר זה יתבאר כי זהו השמחה היתירה שיש לפני הקב"ה, כאשר בנים שלו יש בהם מן השלימות, עד שהוא יתברך עושה רצונם. ועניין השחוק הזה יתבאר אצל 'הקב"ה יושב ושוחק עם הלויתן' (ע"ז ג:), עיין שם.
ועתה בני אדם, עד* מה כבודם לכלימה, כי בלשון זה של "נצחוני בני" רצו לגלות עניין נכבד מאוד; להזהר ולהשמר שלא יאמר האדם באשר* רואה שיש שנוי מענין, שיש כאן לפניו חזרה, חס ושלום לומר כך, ולהרהר, כי "לא בן אדם הוא ויתנחם" (ר' במדבר כג, יט). רק שיש כאן שני דברים, והם שני בחינות; הבחינה האחת, מצד הנותן והגוזר עצמו, מבלי בחינת המקבל כלל, רק מה שראוי מצד המדה עצמה. והשני הוא, מצד המקבל. וכאשר מצד המקבל יש בטול אל הבחינה שהוא מצד הנותן, נקרא זה 'נצוח'. וראוי לדקדק בלשון זה שאמר רבי יהושע "לא בשמים היא" (דברים ל, יב), כלומר שאין התורה בשמים, רק קבלנוה* מסיני. וכיון שקבלנו אותה, אף אם היה ראוי מצד הנותן להיות הלכה כרבי אליעזר, אנחנו המקבלים קבלנו התורה מסיני, וזכינו בדבר זה, שהוא "אחרי רבים להטות". ומצוה זאת מעלה ושלימות למקבלים, כמו שמבואר למעלה, כי התורה היא השכל העליון הפשוט, לא הלכה אחר הפרטי, רק אחר* הכללי*, לכך אינו ראוי לתת להם עניין אחר פחות מזה. ולכן אין משגיחין בבת קול, שהוא מדרגה למטה מזה.
והנה כל מקום שחדש השם יתברך על ידי נביא, כמו אליהו בהר הכרמל שיהיה מקריב בחוץ (מ"א יח, לג), אף על גב שבסיני נתן שלא יקריבו בחוץ (דברים יב, יד). זה לא קשיא, דאדרבא, שגם בסיני נתנה מצוה זאת לשמוע אל נביא, כדכתיב (דברים יח, טו) "אליו תשמעון". ומזה למדו (יבמות צ:) שאם יאמר להם לשנות מצוה אחת ממצות התורה, חוץ מעבודה זרה, חייבין ישראל לשמוע. ולא לקבוע הלכה לדורות, רק לפי שעה [ש]מצוה להם. אם כן דבר זה בעצמו מצות השם יתברך מסיני, כמו שאר מצות.
הנה כלל רבי יהושע דבריו בחכמה נפלאה, שבו זכה במשפט לפניו יתברך. כי מצד שקבלו תורה מסיני, וזכו במדה זאת של "אחרי רבים להטות", אין לדבר הזה בטול. ועל זה אמר הקב"ה 'נצחוני בני', שאני אומר שכך ראוי להם לעשות, ומסכים אני עמהם. אף כי אמרתי שהלכה כרבי אליעזר, 'נצחוני בני', כמו האב שבניו מנצחים אותו, והאב עושה רצונם, עד שהאב רוצה וחפץ במה* שחפץ בנו. והנה המעיין בדברים אלו ימצא דבריהם שקולים במאזני הצדק ובחכמה. וכאשר המעיין מעיין עוד, ויוסיף להעמיק דבריהם, ימצא עוד חכמה. ואין להאריך במקום זה, רק נתבאר בדבר זה כי הדבר הוא הפך מה שיחשבו בני אדם, כי במלות אלו הרחיקו מה שראוי להרחיק.