ג) זֹהַר פָּרָשַׁת פִּנְחָס בְּרַעֲיָא מְהֵימְנָאאבו יבואר אשר דברי הרעיא מהימנא הוא בדבר אחד כדברי הזוהר חדש דלעיל בזה שהשינוי היה במקום הלבנה. וחולק עליו במהות השינוי מקום, דבשונה מדעת הזו"ח שבתחילה היתה הלבנה קבועה כזנב לחמה בגלגל אחד עמה וירדה למטה לגלגל ראשון, סבירא ליה לרעיא מהימנא כחכמי ישראל שלא נתחלקה הרקיע לגלגלים, והשינוי היה שמתחילה השפיעה הירח ומיקומה היתה מעל נוגה וכוכב כמו ציור "סגולתא", וירדה תחתיהם כמו ציור "סגול"..
An Analysis of the Passage from Zohar, Vol. III, Parshas Pinchas, Raya Mehemna
This passage also intends to emphasize that the moon’s protests did not lead to any essential change from its original state, only to a change in its position and a change in its mazal, i.e., the moon’s influence on the other celestial bodies changed. For the term mazal (מזל) derives from the word יזל, as in the phrase,1Bamidbar 24:7.yizal mayim, “water will flow.” These changes – i.e. the change in the moon’s position and the change in its influence on the other celestial bodies – are the reason why the earlier verse describes the moon as “great” and the later verse that describes it as “small.”
a) According to this passage, the sun and the moon were never so strongly associated with each other to the extent that they were considered like a lion and its tail. Instead, the sun and the moon were separate entities. Nevertheless, the size and the intensity of the radiance of both these luminaries did not change. They remained the same after the moon’s protests as they were before.
5
שֵׁנִית; שֶׁמַּעֲלַת הַשֶּׁמֶשׁ וּמְקוֹמָהּ לְמַעְלָה מִן הַיָּרֵחַ, אַף מִתְּחִלָּה קֹדֶם [הַ]קִּטְרוּג. אֶלָּא שֶׁהַיָּרֵחַ מֵאָז, קֹדֶם הַקִּטְרוּג, הָיְתָה בְּמָקוֹם עֶלְיוֹנִית בוכמו שמסביר רבינו לקמן שלא ס"ל למאמר זוהר זה חלוקת צבא השמים באופן של גלגלים. מִמַּה שֶּׁהִיא עַכְשָׁו. כִּי מְקוֹמָהּ הָיָה אֵצֶל הַשֶּׁמֶשׁ, יִרְצֶה תַּחְתָּיו, וּלְמַעְלָה מִכּוֹכְבֵי נֹגַהּ וְכוֹכָב, וְעַל יְדֵי קִטְרוּגָהּ שָׁבָה לִהְיוֹת תַּחְתֵּיהֶן.
b) The position of the moon did undergo a change. The position of the sun was always above that of the moon. Nevertheless, originally, before its protest, the position of the moon in the heavens was higher than it is now. For previously, the moon was located directly below the sun, above the planets of Nogah (Venus) and Kochav (Mercury). As a result of its protest, the moon was lowered and positioned below these planets.
We are forced to say that, according to the Raya Mehemna, originally the moon did not cling to the sun as the Zohar Chadash maintains. This is reflected by the moon’s protest, “Is it possible for two kings to use one crown?” For clearly, the moon wanted a crown for itself. Had the moon been on the same plane and clinging to the sun, the question of how two kings could use one crown would not have been fitting. On the contrary, according to that conception, two crowns would be used, as reflected by the passage from the Zohar Chadash, Shir HaShirim, which describes the sun and the moon as “two crowns.” Instead, according to this passage from the Raya Mehemna, originally, the moon was alone and not clinging to the sun. Rather, the moon was positioned directly below the sun, and it showered its influence on two kings, Nogah and Kochav.
7
וְאִם תֹּאמַר, הוֹאִיל וְהִיא הָיְתָה שׁוֹפַעַת עַל תַּחְתֶּיהָ, וְלֹא כֵן הַשֶּׁמֶשׁ, לְפִי שֶׁהוּא עַל הַלְּבָנָה וְאֵין הַשְׁפָּעָתוֹ עַל מַה שֶּׁתַּחַת הַלְּבָנָה, אִם כֵּן, אַף אָנוּ, הֵיאַךְ יְכוֹלִין לוֹמַר שֶׁהַלְּבָנָה הָיְתָה שׁוֹפַעַת עַל כּוֹכָב, וַהֲרֵי נֹגַהּ תַּחַת הַלְּבָנָה וּלְמַעְלָה מִן כּוֹכָב, וְאֵיךְ אָמְרָה שֶׁשְּׁנֵי מְלָכִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד? וְלָאו קֻשְׁיָא הִיא לְפִי דַּרְכֵּי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאֵינָם סוֹבְרִים גמדברי רבינו כאן משמע שדברי חז"ל חולקים על סדר הגלגלים המובא בחכמי התכונה, וצ"ע מדברי הרמב"ם (יסודי התורה פ"ג ה"א) שפסק שיש תשעה גלגלים, ועיין שם במפרש שפירש שאינו סותר לדברי חז"ל, שכיוונו לענינים רוחניים. ובאמת הרמב"ם עצמו התייחס לזה וז"ל (מורה נבוכים ח"ב פ"ט)׃ כבר בארנו לך (פרק ד' מזה החלק) שמספר הגלגלים לא דוקדק בזמן אריסט"ו, ושהמונים הגלגלים בזמננו תשעה, אמנם מנו הכדור האחד הכולל גלגלים רבים וחשבוהו לאחד, כמו שהתבאר למי שעיין בחכמת התכונה, ולזה לא תרחיק עוד מאמר קצת החכמים שני רקיעים הם, שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים, כי אומר זה המאמר מנה כדור הכוכבים כולם אחד, ר"ל הגלגלים אשר בהם כוכבים, ומנה כדור הגלגל המקיף אשר אין כוכבים בו כדור שני ואמר שני רקיעים הם, עכ"ל. והנה גם בדברי רבינו מצינו שמביא הגלגלים ומשמע שאינו בסתירה לדברי חז"ל במנין הרקיעים וכנ"ל, וז"ל (תוספות יום טוב מסכת פסחים פ"י מ"ה)׃ להודות להלל כו' - כתבו התוספות י"א ז' הודאות ולא יותר כנגד שבעה רקיעים עכ"ל ואי משום הא יש לי לקיים גירסת הספר דתשעה הוו רקיעים דז' רקיעים לז' כוכבי לכת ושמיני למזלות ותשיעי המקיף ומסבבם בכח בוראו יתברך בכל יום ממזרח למערב הפך תנועתם שממערב למזרח והוא נקרא רקיע היומי. כמ"ש הרמב"ם על זה בפרק ג' מהלכות יסודי התורה והוא הנקרא ערבות ובעשירי הוא אומר למי שעשה וכו' שהוא רוכב ערבות ית' זכרו לנצח נצחים. [ובסדר המשנה דירושלמי לא נשנו אלא שבעה הני חמשה דהכא עד לרומם ועוד שנים לנצח ולגדל]: וצ"ע. שֶׁסִּדְרָן שֶׁל הַכּוֹכְבֵי לֶכֶת סְדוּרִים זֶה עַל זֶה וּלְכָל אֶחָד גַּלְגַּל מְיֻחָד. אֲבָל אָמְרוּ בְּפֶרֶק 'אֵין דּוֹרְשִׁין' (חגיגה יב:), אָמַר רַב יְהוּדָה שְׁנֵי רְקִיעִים הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר "הֵן לַה׳ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם". רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר, שִׁבְעָה: וִילוֹן, רָקִיעַ, שְׁחָקִים, זְבוּל, מָעוֹן, מָכוֹן, עֲרָבוֹת. וִילוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם כו׳ כְּדִלְעֵיל. רָקִיעַ שֶׁבּוֹ חַמָּה וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת קְבוּעִין שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם". וְלֹא מִבַּעֲיָא לְרַב יְהוּדָה שֶׁאֵינָם רַק ב׳ שָׁמַיִם, וּמִמֵּילָא שֶׁהוּא אֶחָד לְמַלְאֲכֵי מַעְלָה, וְשֶׁתַּחְתָּיו לִצְבָא הַשָּׁמַיִם כו׳, אֶלָּא אַף לְרֵישׁ לָקִישׁ, שֶׁאָמַר שֶׁמָּעוֹן בּוֹ הֵם הַמַּלְאָכִים, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי אָמַר שֶׁבָּרָקִיעַ, שֶׁהוּא הַשֵּׁנִי, שָׁם כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם.
One might ask: According to this explanation, the moon would influence the planets under it, and these planets would not be influenced by the sun. For since the sun was above the moon, the sun would not influence the planets under the moon. Seemingly, using this logic we can ask, since Nogah was below the moon and above Kochav,2Although according to secular astronomers, Mercury and Venus are located in different positions, Tosfos Yom Tov is following the order of the planets stated in Rambam,Hilchos Yesodei HaTorah 3:1. how could the moon influence Kochav? Why then does the moon speak of two kings using one crown? This is not a valid question, for our Sages of blessed memory did not understand the planets as being positioned in separate spheres one below the other. Instead, in the chapter entitled Ein Dorshin, they taught:3Chagigah 12b. Rav Yehudah states: “There are two heavens, as it is written: “The heaven and the heaven of heavens belong to God, your Lord.” Reish Lakish states: “There are seven: Vilon, Rakia, Shechakim, Zevul, Maon, Machon, and Aravos.4These names can be roughly translated as “the Curtain, the Expanse, the Clouds, the Abode, the Dwelling, and the Darkness.”Vilon serves no function….5As cited above, p. 22.Rakia, in it the sun, the moon, the stars and the constellations are positioned, as it is written:6Bereishis 1:17. “God placed them in the expanse of the heaven.” Thus, Rav Yehudah maintains that there are only two heavens – one for the sublime angels and one below it for the entire host of heaven. Although Reish Lakish maintains that there are more heavens, he agrees that the angels are located in the heaven called Maon, and the entire host of heaven found in the second heaven called Rakia.
Thus, according to both Sages, all of the stars are located in the same heaven. Thus, the order of the planets does not require that they be positioned one on top of the other. True, our Sages maintain that the heavens are measured entities, with each one having an area of 500 years journey. Thus, while it is possible that the stars are located one above the other, it is also possible that they are all of different longitudes on the same latitudinal plane, or that some stars are of different longitudes on one latitudinal plane and other stars are on different latitudinal planes. Accordingly, it is possible that those stars which are of different longitudes – either all of them or some of them – are not on different latitudinal planes at all. One star is not higher than the other. Instead, the stars are on different places on a sphere that has no beginning or end. According to this conception, it can be said that the sun is positioned higher than the moon and originally, the moon was positioned higher than Nogah and Kochav. However, neither Nogah nor Kochav were higher than each other. Instead, they were merely positioned on different longitudes.
Thus, Nogah and Kochav were on the same plane below the moon, and the moon served as a crown for them. Therefore, the moon argued that it was impossible for two kings – i.e. Nogah and Kochav – to use one crown – i.e. the moon. God answered the moon, “Go and diminish yourself.” As a result, the shape of a segol – one point below two others – was formed. For the other two heavenly bodies, Nogah and Kochav, remained in their original position.
10
וְאָמְנָם הַלִּמּוּד שֶׁיָּצָא לָנוּ מִזֶּה, נִרְאֶה לִי, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּלָאו הָכִי מָקוֹם לַעֲמוֹד עַל הַחֲקִירָה לְפִי זֶה הַמַּאֲמָר, מָה רָאָה עַל קִטְרוּג הַזֶּה, דְּמַה אִכְפַּת לָהּ בִּשְׁנֵי הַמְּלָכִים, אִם יִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד, כֵּיוָן דִּלְדִידְהוּ עַצְמָם לֹא אִכְפַּת כְּלָל. וְאֶחְשֹׁב כִּי קִטְרוּגָהּ הָיְתָה צָר[וּ]ת הָעַיִן, שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ לְהַשְׁפִּיעַ עַל שְׁנַיִם אֵלּוּ שֶׁתַּחְתֶּיהָ, וְהֶעֱלִימָה הָעִנְיָן בִּלְשׁוֹן כָּבוֹד, כְּאִלּוּ חָסָה עַל הַמְּלָכִים. וְלָכֵן בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה נֶעֶנְשָׁה, לְשֶׁלֹּא תַשְׁפִּיעַ לַמְּלָכִים כְּלָל, אַף לֹא לְאֶחָד. וּלְהַלָּן אֲדַבֵּר עוֹד מִזֶּה, בְּסַיְעַתָּא דִשְׁמַיָּא. וְלָכֵן, בִּמְקוֹם שֶׁהָיְתָה כִּסְגוֹלְתָּא, שֶׁהוּא מִן הַטְּעָמִים, שֶׁהֵם כִּנְשָׁמָה דבספרי הקבלה (עיין תיקוני זוהר הקדמה ח ע"א וז"ל: וטעמי אינון נשמתין) מוזכר שיש ארבע בחינות באותיות התורה והוא טנת"א (טעמים נקודות תגין אותיות), ואותיות הם משולין כגוף, ונקודות הרי הן הדרך להבין תוכן האותיות הם נפש האותיות, והטעמים שעל ידם יש הטעמה לתוכן האותיות הם כנשמה. ולכן הנקודות מתחת לאותיות והטעמים מעליהם., וְגַם הַטַּעַם הַזֶּה עַל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם כְּגוּף, [חָזְרָה] לִהְיוֹת כְּסֶגּוֹל שֶׁהוּא מִן הַנְּקֻדּוֹת שֶׁהֵם כְּנֶפֶשׁ, גַּם הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת תַּחַת הָאוֹתִיּוֹת.
The conception advanced here by the Zohar leads to the question: What was the motivation for the moon’s complaint? After all, what difference does it make to the crown if it is being used by two kings? Even the “kings” themselves were not bothered by this. It appears to me that this entire incident is related to teach us an ethical lesson related to the trait of tzarus ayin, a lack of generosity. The moon’s complaint was motivated by a lack of generosity; it did not desire to provide a flow of influence to the two crowns under it. The moon couched its protest in a dignified manner, as if it was concerned with the “kings” below it. God responded by punishing the moon “measure for measure”, in a manner that reflected the moon’s complaint; i.e., the moon was prevented from influencing either of the “kings.” Below, I will elaborate further concerning this concept with God’s help. Therefore, instead of the configuration of these three bodies representing a segolta, one of the taamim, cantillation notes of the letters, their configuration became that of a segol, one of the nekudos, vocalization signs that are written below the letters. The Rabbis teach us that the letters of the Torah have four dimensions, which are known asטנת"א . טנת"א is an acronym for the Hebrew words taamim (טעמים), “the cantillation notes”; nekudos (נקודות), “the vocalization signs”; taggin (תגין), “the crowns”;7According to the scribal tradition, certain letters in the Torah have crowns attached to their heads. As a general rule, crowns are place on the letters שעטנ"ז ג"ץ. In addition, some scribes follow local or family traditions, and add crowns to other letters. and osios (אותיות), “the letters.” According to the Kabbalah, the osios, the letters, represent the body and the other three dimensions, represent the three levels of the soul – nefesh, ruach, and neshamah. The nekudos, vocalization signs, are associated with nefesh, the lowest level of the soul, while the taamim are associated with neshamah, the highest level of the soul. Thus, the moon’s position changed. Originally, the moon was positioned as the point of a segolta, which as one of the taamim, relates to the level of neshamah, and afterwards, it was demoted to the point of a segol, which as one of the nekudos, relates to the level of nefesh.
The passage from the Zohar continues, stating that God said: “‘Bring an atonement offering for Me,’ for the moon was a crown for Me, like this (וׂ), and after it was diminished, it descended below the feet, like this (וּ).” True, the above represents the approach of the sages of Kabbalah, and our approach is not to elaborate on such matters publicly. Nevertheless, I have quoted this passage in order to demonstrate that even from the words of the Zohar it can be understood that, as a result of its protest, the moon descended from the lofty level on which it had operated. Originally, the moon served as a segolta, which as one of the cantillation notes, corresponds to the neshamah, the highest level of the soul. The moon was then demoted to the lowest level, that of the nekudos, the vocalization signs a segol, which corresponds to the nefesh. I have already designated a place – the conclusion of the explanation of the passage from Chulin – for an explanation of the meaning of the phrase, “Bring an atonement offering for Me,” on the level of pshat, i.e., the simple meaning of the passage.
Nevertheless, I will not refrain from explaining the association of this passage to several verses in Tehillim, Psalm 72, which was authored by King Shlomoh:8Tehillim 72:5-7. “They will fear You as long as the sun and the moon endure, for all generations. May his words9I.e., the words of the king mentioned at the beginning of the psalm. descend like rain on cut grass, like raindrops that saturate the earth. The righteous will flourish in his days, blessed with abundant peace, until the moon ceases to exist.” The Midrash,10Shmos Rabbah 15:26 as quoted also in Sefer HaAkeidah,11Akeidas Yitzchak, Shaar 37. This text, by R. Yitzchak ben Moshe Aramah, is often referred to simply as “the Akeidah”. comments: “This month shall be12Shmos 12:2. – This relates to the verse, “The righteous will flourish in his days, blessed with abundant peace, until the moon ceases to exist.” Even before the Holy One, blessed be He, took the Jews out of Egypt, He intimated to them that their monarchy would be granted to them only until the thirtieth generation, saying: “Just as the moon has 30 days, your monarchy will encompass 30 generations.” On the first day of the month, the moon begins to shine and proceeds, growing in light until the fifteenth day of the month. Then, the moon’s disk becomes full. So too, Avraham began to shine… then Yitzchak… then Yaakov. Afterwards followed Yehudah, Peretz, Chetzron, Ram, Aminadav, Nachshon, Salmon, Boaz, Oved, Yishai, and David. In Shlomoh’s time,13I.e., in the fifteenth generation. the disc of the moon became full.
13
הִנֵּה יֹאמַר שֶׁבִּימֵי שְׁלֹמֹה שֶׁהָיוּ יְרֵאִים אֶת ה׳ "עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים", יִרְצֶה "עִם שָׁמֶשׁ" כַּאֲשֶׁר הִיא מֵאָז, כֵּן הִיא גַּם עַתָּה. וְאָמְנָם כֵּן, גַּם בְּעוֹד הֱיוֹת הַיָּרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים. וְיִהְיֶה ׳דּוֹר׳ וְ׳דוֹרִים׳ מֵעִנְיַן דִּירָה, וְעַל דֶּרֶךְ הַנִּצּוּחַ שֶׁל חַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם לַחֲכָמֵינוּ ז״ל חתנו רבנן, חכמי ישראל אומרים: גלגל קבוע ומזלות חוזרין, (גלגל - כמין אופן ברקיע שהמזלות נתונים בו, גלגל קבוע ואינו מגלגל, אלא כעין אופן עגלה המונח בקרקע, אבל המזלות מהלכים סביב הילוך מועט, ואין מקיפין את הגלגל אלא כל מזל משמש את החמה נד ממקומו ומוליכו עד חבירו, וחוזר למקומו, לפיכך אין עגלה נראית בדרום ולא עקרב בצפון, שהרי אין מקיפין אלא מהלכין הילוך מועט וחוזרין. רש"י) וחכמי אומות העולם אומרים: גלגל חוזר ומזלות קבועין. אמר רבי: תשובה לדבריהם - מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כבוצינא דריחיא, אי נמי - כצינורא דדשא. חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למעלה מן הרקיע. וחכמי אומות העולם אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו, שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין. (פסחים צד:), עַד שֶׁהוֹדוּ שֶׁמַּזָּל קָבוּעַ וְגַלְגַּל חוֹזֵר ועיין מש"כ רבינו בזה לקמן בשער ז פ"ב ד"ה ויתן.. וְזֶה רֶמֶז שֶׁאָמְרוּ לְשׁוֹן דִּירָה עַל הַיָּרֵחַ וּשְׁאָר כּוֹכָבִים, לוֹמַר שֶׁהֵם קְבוּעִים וְדָרִים. וּכְעִנְיַן אָמְרוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, (תהלים יט ה) "לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם". וּמִשֶּׁאָמַר שֶׁשָּׂם לַשֶּׁמֶשׁ אֹהֶל בַּשָּׁמַיִם, הִנֵּה אִם כֵּן הַשָּׁמַיִם סוֹבְבִים הוֹלְכִים, וְהוּא בְּאָהֳלוֹ בַּל יִצְעָן וּבַל יִסַּע זעל משקל הכתוב (ישעיהו לג כ) אֹהֶל בַּל־יִצְעָן בַּל־יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וגו’: מִמֶּנּוּ. אַךְ כְּעִנְיַן יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה, וְהַסְּפִינָה הוֹלֶכֶת וְשׁוֹמֶטֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.
In Shlomoh’s time, the people feared God “as long as the sun and the moon endure, for all generations.” Beyond the simple translation, that verse can be interpreted as an allusion to the desired state of the world: The words עם שמש can be understood as meaning “in an ongoing manner”, for the sun’s light is unchanging, as it was in the past, so it is now. A similar interpretation can be given for the expression, דור דורים, translated as “for all generations”. דור, generation, shares a root with the word דירה, which means “dwelling”. Thus, this phrase means that the Jews’ fear of God will be established and permanent like a person’s dwelling is established and permanent. The notion of permanence relates to the moon, as reflected in our Sages’ discussion of the Greek conception of the movement of the heavenly spheres as compared with our Sages’ own conception:14Pesachim 94b. The Greeks maintained that the stars and constellations are fixed in their positions, and the heavenly sphere moves. Our Sages maintained that the heavenly sphere is fixed in its position, and the stars and constellations move. Ultimately, the Sages conceded to the Greek position. Hence, the Sages teach that the term דירה relates to the moon and the other stars, for they are fixed in the sky. This concept is also reflected by another verse:15Tehillim 19:5. “In the heavens He made a tent for the sun.” The implication is that all the heavens as a whole continually revolve, while the sun remains fixed in its tent, “which will not be moved… or uprooted”16Cf. Yeshayahu 33:20. Tosfos Yom Tov borrowed the wording of this verse, which describes Jerusalem as a “tent which will not be moved…or uprooted.” from it. To illustrate by analogy: The sun in its “tent” is like a person sitting in a ship; the ship proceeds and cruises on the water. Just as the ship moves while the person is stationary, so too, the heavenly sphere moves while the sun remains stationary.
A further concept can be derived from the moon being associated with the phrase, דור דורים. As mentioned, דור shares a root with the word דירה, which means “dwelling”. The moon’s dwelling (דור) is above two dwellings (דורים), i.e., the “dwellings” of the two planets – Mercury and Venus – that were located below it.
15
אוֹ נוּכַל לוֹמַר,חתוכן דברי רבינו נראה שמחדש על פי דברי הרד”ק שיתכן לכתוב ‘כדור’ במקום ‘ככדור’ בהשמטת כ’ אחת, כמו כן אפשר לכתוב ‘דור’ במקום ‘כדור’, אף שלדברי הרד”ק הכ’ החסרה מתיבת ‘כדור’ הוא הכ’ הראשונה (כ’ הדמיון), מ”מ יש סברא לומר שהכ’ החסרה היא השניה (השרשית), ועפ”ז יוצא שאפשר לפרש ‘דור’ שהכונה היא ‘כדור’ אלא שחיסר הכתוב כ’ השרשית. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתַב הָרַדַ״ק (ישעיהו כט ג) טוז"ל: ופי' כדור - סבוב, וכן במשנה הכדור והאמום, ונקרא כן לפי שהוא עגול, וחסר כ"ף או בי"ת השמוש, וחניתי עליך סבוביך, כמו הכדור, וכן כדור אל ארץ רחבת ידים, ובמשקל אחר במלך עתיד לכדור: עַל "כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם" (שם כב יח) וְעַל "וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ" (שם כט ג), שֶׁתֶּחְסַר בִּשְׁנֵיהֶם כָּ"ף הַדִּמְיוֹן- 'כְּכַדּוּר'. עַד כָּאן. וְאַף שֶׁטַּעֲמוֹ, שֶׁיּוֹתֵר נָכוֹן לוֹמַר שֶׁכָּ"ף הַדִּמְיוֹן חֲסֵרָה, מִמַּה שֶּׁנֹּאמַר שֶׁכָּ"ף הַשָּׁרָשִׁית חֲסֵרָה. וְלִי סְבָרָא בְּהֵפֶךְ, שֶׁיּוֹתֵר נִרְאֶה לוֹמַר בְּכָאן שֶׁחֲסֵרָה כָּ"ף הַשָּׁרָשִׁית, מִמַּה שֶׁנֹּאמַר שֶׁכָּ"ף הַדִּמְיוֹן חֲסֵרָה. לְפִי שֶׁאִם נֹאמַר שֶׁכָּ"ף הַשָּׁרָשִׁית חֲסֵרָה, יִתָּכֵן שֶׁהִשְׁאִירָה סִימָן בִּמְקוֹמָהּ, וְהוּא הַנְּקֻדָּה הַפַּתָּחִית שֶׁתַּחַת כָּ"ף ׳כַּדּוּר׳. וְזֶה דֶּרֶךְ מִדַּרְכֵי הַדִּקְדּוּק, לְהַשְׁאִיר הַנְּקֻדָּה שֶׁל אוֹת הַחֲסֵרָה תַּחַת אוֹת הַמֻּקְדָּם לָהּ. וּמֵעַתָּה שֶׁזָּכִינוּ לְדֵין שֶׁבְּ"כַדּוּר אֶל אֶרֶץ" וְכֵן בִּ"וְחָנִיתִי כַדּוּר" יַחְסְרוּ כָּ"ף הַשָּׁרָשִׁית, לָמָּה לֹא נוּכַל גַּם כֵּן לוֹמַר, שֶׁ"דּוֹר דּוֹרִים" יֶחְסַר בָּהֶם כָּ"ף הַשָּׁרָשִׁית, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ לָאֵלֶּה שֶּׁזָּכַרְנוּ, וְיִהְיֶה כְּמוֹ ׳כַּדּוּר כַּדּוּרִים׳? וְהוּא כִפְשׁוּטוֹ, לִפְנֵי שֶׁהָיָה הַיָּרֵחַ כַּדּוּר עַל שְׁנֵי כַּדּוּרִים, כִּי יָדוּעַ שֶׁכָּל הַכּוֹכָבִים כְּמוֹ כַּדּוּרִים הֵם. וְאִם תֹּאמַר, הֵיאַךְ סִמֵּן הַנְּקֻדָּה בְּאֵלּוּ? נְשִׁיבְךָ; וְלָרַדַ״ק, לְטַעֲמֵיהּ נַמִּי, אֵין סִימָן לְכָ"ף הַדִּמְיוֹן הַחֲסֵרָה. אֶלָּא שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי, שֶׁבְּאוֹתָם שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר סִימָן- הוּא הַפַּתָּח לַכָּ"ף הַשָּׁרָשִׁית- שֶׁנֹּאמַר כֵּן, כִּי יוֹתֵר נָכוֹן הוּא. אֲבָל כְּשֶׁלֹּא נוּכַל לִמְצוֹא סִימָן, לֹא יִגָּרַע מִמַּה שֶּׁמָּצִינוּ לָרַדַ״ק שֶׁאֵינוֹ מַצְרִיךְ סִימָן.
Alternatively, that concept can be derived building on the explanation Radak gives to the phrase:17Ibid. 22:18. “like a sphere in a wide-opened land,” and to the verse,18Ibid. 29:3. “I encamped like a sphere around you.” In his gloss to those verses, Radak explains that both verses should be understood as if the word “like” precedes the words “a sphere”; i.e., it is as if the verses read ככדור, with a second kaf. Hence, Radak states, the initial kaf, referred to as kaf hadimyon, “a kaf of comparison,” is missing. The basis of Radak’s rationale is that it is more logical to say that the kaf that is missing is the kaf hadimyon, than to say that the kaf which serves as one of the root letters of the word is missing. Nevertheless, I maintain that it is the kaf which serves as one of the root letters of the word that is missing, and not the kaf hadimyon. My rationale is that it is possible to explain that the absence of the kaf of the word’s root is alluded to by its vocalization sign, which appears under the kaf hadimyon in the word כדור, “sphere”. This is an accepted pattern in Hebrew grammar. Taking this concept a step further, since we see that a kaf which serves as one of the root letters in a word can be missing as in these two verses, why not say that the same concept applies to the phrase, דור דורים? Why not understand the phrase דור דורים as כדור כדורים, i.e., that the moon, the subject of that verse, is כדור, “a sphere,” above כדורים, “two spheres,” i.e. Mercury and Venus, for as is well known, all the stars and planets are spherical? If one will ask, where is the vocalization sign that indicates that the kaf was omitted? It is possible to reply that in the two verses cited previously, Radak understood that the kaf hadimyon was omitted, even though there is no vocalization sign alluding to the omission. Similarly, I maintain that in those places where it is possible to say that a vocalization sign – i.e., the pasach of the root letter kaf – was included as an allusion, it is preferable to say that is the intent, for this is more appropriate according to the rules of grammar. When, however, no sign can be found, Radak’s approach, that no allusion to the missing letter is necessary, may be followed.
Accordingly, the intent of the verse יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים is that the people will fear God, “as the sun,” i.e. as the sun was originally, וְלִפְנֵי, “and before”, when the moon was “a sphere (כדור) above two spheres (כדורים).” Undoubtedly, were the order of Creation not to have undergone a change as a result of the moon’s complaint, the world would be in a more complete state of fullness and goodness. Know that this is true, for it is due to the descent of the moon that the entire concept of the waning and waxing of the moon came about. And as a result, the state of the Jewish people went through similar phases of ascent and descent, as indicated by the Midrash19Shmos Rabbah, loc. cit. that I cited. At the time of King Shlomoh, when the disc of the moon was full, the moon resembled its original state when it was “a sphere above two spheres.” For according to the passage from the Raya Mehemna that we are explaining, originally, the moon was no greater, neither in size nor in the intensity of its light, than it is at present. If so, even then the moon received its light from the sun. The difference is that in its original state, since the moon was located near the sun, above the two spheres of Mercury and Venus, it undoubtedly received more light and there was no lack in light on the other half of the moon, as there is now. Therefore, King Shlomoh expressed the wish that the Jewish people fear God as if the moon had not been diminished, and thus mankind would not experience a descent in the coming generations.
The passage from Psalm 72 cited above continues: ירד כמטר על גז כרביבים זרזיף ארץ, “May his words descend like rain on cut grass, like raindrops that saturate the earth.” Rav Avraham Ibn Ezra explains that the word זרזיף does not appear elsewhere in the Tanach. He interprets it as meaning “to saturate” or “to inundate.” This relates to the explanation given previously, that the Raya Mehemna understands that the moon’s protest was the result of its begrudging attitude, that it did not want to impart influence to the two planets. In this psalm, King Shlomoh is saying that this will not be the ultimate state. In the future, because the people will be God-fearing, the moon’s existence will be comparable to the original state of Creation, when the moon was a sphere above two spheres, and influence will be granted in abundance. That influence will “descend like rain,” without any meanness. The psalm continues, “The righteous will flourish in his days… until the moon ceases to exist.” The words, “until the moon ceases to exist,” should not be understood literally. Rather, the intent is that the moon as it exists in its present state of lacking will cease to exist. Instead, the moon will return to its original state when there was no lack in its light even from its other side i.e. the side that is not facing the sun, because the moon will once again be close to the sun.
ג) זֹהַר פָּרָשַׁת פִּנְחָס בְּרַעֲיָא מְהֵימְנָא אבו יבואר אשר דברי הרעיא מהימנא הוא בדבר אחד כדברי הזוהר חדש דלעיל בזה שהשינוי היה במקום הלבנה. וחולק עליו במהות השינוי מקום, דבשונה מדעת הזו"ח שבתחילה היתה הלבנה קבועה כזנב לחמה בגלגל אחד עמה וירדה למטה לגלגל ראשון, סבירא ליה לרעיא מהימנא כחכמי ישראל שלא נתחלקה הרקיע לגלגלים, והשינוי היה שמתחילה השפיעה הירח ומיקומה היתה מעל נוגה וכוכב כמו ציור "סגולתא", וירדה תחתיהם כמו ציור "סגול"..
An Analysis of the Passage from Zohar, Vol. III, Parshas Pinchas, Raya Mehemna
גַּם [כֵּן] כַּוָּנָתוֹ שֶׁלֹּא הָיָה שִׁנּוּי בְּעֶצֶם הַלְּבָנָה מִפְּנֵי קִטְרוּגָהּ מִמַּה שֶּׁהָיְתָה מִלְּפָנִים, רַק בְּשִׁנּוּי מְקוֹמָהּ עִם שִׁנּוּי מַזָּל. רוֹצֶה לוֹמַר, שִׁנּוּי הַהַשְׁפָּעָה, כִּי מַזָּל מִלְּשׁוֹן "יִזַּל מַיִם" (במדבר כד ז). וְרָצָה זֶה הַמַּאֲמָר, בְּמַה שֶּׁמִּתְחִלָּה נִקְרֵאת גַּם כֵּן "גָּדוֹל" וְאַחַר כָּךְ "קָטָן", שֶׁהָיָה זֶה מִפְּנֵי שִׁנּוּי הַמָּקוֹם וְהַמַּזָּל.
This passage also intends to emphasize that the moon’s protests did not lead to any essential change from its original state, only to a change in its position and a change in its mazal, i.e., the moon’s influence on the other celestial bodies changed. For the term mazal (מזל) derives from the word יזל, as in the phrase,1Bamidbar 24:7. yizal mayim, “water will flow.” These changes – i.e. the change in the moon’s position and the change in its influence on the other celestial bodies – are the reason why the earlier verse describes the moon as “great” and the later verse that describes it as “small.”
וְנֶחְלָק בִּשְׁתַּיִם עִם מַאֲמַר שִׁיר הַשִּׁירִים:
There are two differences between this passage and the passage from the Zohar Chadash, Shir HaShirim:
כִּי לְפִי דִּבְרֵי זֶה הַמַּאֲמָר, לֹא הָיוּ דְּבוּקִים הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ עַד שֶׁהָיוּ נֶחְשָׁבִים כְּמוֹ הָאַרְיֵה עִם זְנָבוֹ, אֲבָל הָיָה כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאַף שֶׁבְּמִדַּת הַגּוּף וְהַהֶאָרָה, הָיָה כָּל אֶחָד מֵאָז, קֹדֶם הַקִּטְרוּג, כְּמוֹ אַחַר כָּךְ.
a) According to this passage, the sun and the moon were never so strongly associated with each other to the extent that they were considered like a lion and its tail. Instead, the sun and the moon were separate entities. Nevertheless, the size and the intensity of the radiance of both these luminaries did not change. They remained the same after the moon’s protests as they were before.
שֵׁנִית; שֶׁמַּעֲלַת הַשֶּׁמֶשׁ וּמְקוֹמָהּ לְמַעְלָה מִן הַיָּרֵחַ, אַף מִתְּחִלָּה קֹדֶם [הַ]קִּטְרוּג. אֶלָּא שֶׁהַיָּרֵחַ מֵאָז, קֹדֶם הַקִּטְרוּג, הָיְתָה בְּמָקוֹם עֶלְיוֹנִית בוכמו שמסביר רבינו לקמן שלא ס"ל למאמר זוהר זה חלוקת צבא השמים באופן של גלגלים. מִמַּה שֶּׁהִיא עַכְשָׁו. כִּי מְקוֹמָהּ הָיָה אֵצֶל הַשֶּׁמֶשׁ, יִרְצֶה תַּחְתָּיו, וּלְמַעְלָה מִכּוֹכְבֵי נֹגַהּ וְכוֹכָב, וְעַל יְדֵי קִטְרוּגָהּ שָׁבָה לִהְיוֹת תַּחְתֵּיהֶן.
b) The position of the moon did undergo a change. The position of the sun was always above that of the moon. Nevertheless, originally, before its protest, the position of the moon in the heavens was higher than it is now. For previously, the moon was located directly below the sun, above the planets of Nogah (Venus) and Kochav (Mercury). As a result of its protest, the moon was lowered and positioned below these planets.
וּמֻכְרָחַנִי לוֹמַר, שֶׁלֹּא הָיְתָה דְּבוּקָה בַּשֶּׁמֶשׁ כְּדִבְרֵי זֹהַר שִׁיר הַשִּׁירִים, מִכֵּיוָן שֶׁהִיא טָעֲנָה לוֹמַר "אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד", וְרָצְתָה כֶּתֶר א׳ לְעַצְמָהּ. וְאִלּוּ שָׁוָה הָיְתָה וּמְדֻבֶּקֶת בַּשֶּׁמֶשׁ, אֵינֶנָּה רְאוּיָה לְכֶתֶר אֶחָד אֲשֶׁר בָּהּ יִשְׁתַּמְּשׁוּ שְׁנֵי מְלָכִים, שֶׁהֲרֵי יִשְׁתַּמְּשׁוּ גַּם כֵּן בִּשְׁנֵי כְתָרִים, כְּמוֹ שֶׁבַּזֹּהַר שִׁיר הַשִּׁירִים כִּנָּה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ בִּתְרֵין כִּתְרִין. אֶלָּא וַדַּאי לֵיהּ לְהַמַּאֲמָר הַלָּז 'רַעֲיָא מְהֵימְנָא' הִיא לְבַדָּהּ הָיְתָה וְלֹא דְּבוּקָה בַּשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם תַּחְתֶּיהָ מִיָּד, וְהָיְתָה שׁוֹפַעַת עַל שְׁנֵי מְלָכִים נֹ״גַהּ וְכוֹ״כָב.
We are forced to say that, according to the Raya Mehemna, originally the moon did not cling to the sun as the Zohar Chadash maintains. This is reflected by the moon’s protest, “Is it possible for two kings to use one crown?” For clearly, the moon wanted a crown for itself. Had the moon been on the same plane and clinging to the sun, the question of how two kings could use one crown would not have been fitting. On the contrary, according to that conception, two crowns would be used, as reflected by the passage from the Zohar Chadash, Shir HaShirim, which describes the sun and the moon as “two crowns.” Instead, according to this passage from the Raya Mehemna, originally, the moon was alone and not clinging to the sun. Rather, the moon was positioned directly below the sun, and it showered its influence on two kings, Nogah and Kochav.
וְאִם תֹּאמַר, הוֹאִיל וְהִיא הָיְתָה שׁוֹפַעַת עַל תַּחְתֶּיהָ, וְלֹא כֵן הַשֶּׁמֶשׁ, לְפִי שֶׁהוּא עַל הַלְּבָנָה וְאֵין הַשְׁפָּעָתוֹ עַל מַה שֶּׁתַּחַת הַלְּבָנָה, אִם כֵּן, אַף אָנוּ, הֵיאַךְ יְכוֹלִין לוֹמַר שֶׁהַלְּבָנָה הָיְתָה שׁוֹפַעַת עַל כּוֹכָב, וַהֲרֵי נֹגַהּ תַּחַת הַלְּבָנָה וּלְמַעְלָה מִן כּוֹכָב, וְאֵיךְ אָמְרָה שֶׁשְּׁנֵי מְלָכִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד? וְלָאו קֻשְׁיָא הִיא לְפִי דַּרְכֵּי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאֵינָם סוֹבְרִים גמדברי רבינו כאן משמע שדברי חז"ל חולקים על סדר הגלגלים המובא בחכמי התכונה, וצ"ע מדברי הרמב"ם (יסודי התורה פ"ג ה"א) שפסק שיש תשעה גלגלים, ועיין שם במפרש שפירש שאינו סותר לדברי חז"ל, שכיוונו לענינים רוחניים. ובאמת הרמב"ם עצמו התייחס לזה וז"ל (מורה נבוכים ח"ב פ"ט)׃ כבר בארנו לך (פרק ד' מזה החלק) שמספר הגלגלים לא דוקדק בזמן אריסט"ו, ושהמונים הגלגלים בזמננו תשעה, אמנם מנו הכדור האחד הכולל גלגלים רבים וחשבוהו לאחד, כמו שהתבאר למי שעיין בחכמת התכונה, ולזה לא תרחיק עוד מאמר קצת החכמים שני רקיעים הם, שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים, כי אומר זה המאמר מנה כדור הכוכבים כולם אחד, ר"ל הגלגלים אשר בהם כוכבים, ומנה כדור הגלגל המקיף אשר אין כוכבים בו כדור שני ואמר שני רקיעים הם, עכ"ל. והנה גם בדברי רבינו מצינו שמביא הגלגלים ומשמע שאינו בסתירה לדברי חז"ל במנין הרקיעים וכנ"ל, וז"ל (תוספות יום טוב מסכת פסחים פ"י מ"ה)׃ להודות להלל כו' - כתבו התוספות י"א ז' הודאות ולא יותר כנגד שבעה רקיעים עכ"ל ואי משום הא יש לי לקיים גירסת הספר דתשעה הוו רקיעים דז' רקיעים לז' כוכבי לכת ושמיני למזלות ותשיעי המקיף ומסבבם בכח בוראו יתברך בכל יום ממזרח למערב הפך תנועתם שממערב למזרח והוא נקרא רקיע היומי. כמ"ש הרמב"ם על זה בפרק ג' מהלכות יסודי התורה והוא הנקרא ערבות ובעשירי הוא אומר למי שעשה וכו' שהוא רוכב ערבות ית' זכרו לנצח נצחים. [ובסדר המשנה דירושלמי לא נשנו אלא שבעה הני חמשה דהכא עד לרומם ועוד שנים לנצח ולגדל]: וצ"ע. שֶׁסִּדְרָן שֶׁל הַכּוֹכְבֵי לֶכֶת סְדוּרִים זֶה עַל זֶה וּלְכָל אֶחָד גַּלְגַּל מְיֻחָד. אֲבָל אָמְרוּ בְּפֶרֶק 'אֵין דּוֹרְשִׁין' (חגיגה יב:), אָמַר רַב יְהוּדָה שְׁנֵי רְקִיעִים הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר "הֵן לַה׳ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם". רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר, שִׁבְעָה: וִילוֹן, רָקִיעַ, שְׁחָקִים, זְבוּל, מָעוֹן, מָכוֹן, עֲרָבוֹת. וִילוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם כו׳ כְּדִלְעֵיל. רָקִיעַ שֶׁבּוֹ חַמָּה וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת קְבוּעִין שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם". וְלֹא מִבַּעֲיָא לְרַב יְהוּדָה שֶׁאֵינָם רַק ב׳ שָׁמַיִם, וּמִמֵּילָא שֶׁהוּא אֶחָד לְמַלְאֲכֵי מַעְלָה, וְשֶׁתַּחְתָּיו לִצְבָא הַשָּׁמַיִם כו׳, אֶלָּא אַף לְרֵישׁ לָקִישׁ, שֶׁאָמַר שֶׁמָּעוֹן בּוֹ הֵם הַמַּלְאָכִים, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי אָמַר שֶׁבָּרָקִיעַ, שֶׁהוּא הַשֵּׁנִי, שָׁם כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם.
One might ask: According to this explanation, the moon would influence the planets under it, and these planets would not be influenced by the sun. For since the sun was above the moon, the sun would not influence the planets under the moon. Seemingly, using this logic we can ask, since Nogah was below the moon and above Kochav,2Although according to secular astronomers, Mercury and Venus are located in different positions, Tosfos Yom Tov is following the order of the planets stated in Rambam, Hilchos Yesodei HaTorah 3:1. how could the moon influence Kochav? Why then does the moon speak of two kings using one crown? This is not a valid question, for our Sages of blessed memory did not understand the planets as being positioned in separate spheres one below the other. Instead, in the chapter entitled Ein Dorshin, they taught:3Chagigah 12b. Rav Yehudah states: “There are two heavens, as it is written: “The heaven and the heaven of heavens belong to God, your Lord.” Reish Lakish states: “There are seven: Vilon, Rakia, Shechakim, Zevul, Maon, Machon, and Aravos.4These names can be roughly translated as “the Curtain, the Expanse, the Clouds, the Abode, the Dwelling, and the Darkness.” Vilon serves no function….5As cited above, p. 22. Rakia, in it the sun, the moon, the stars and the constellations are positioned, as it is written:6Bereishis 1:17. “God placed them in the expanse of the heaven.” Thus, Rav Yehudah maintains that there are only two heavens – one for the sublime angels and one below it for the entire host of heaven. Although Reish Lakish maintains that there are more heavens, he agrees that the angels are located in the heaven called Maon, and the entire host of heaven found in the second heaven called Rakia.
נִמְצָא דְּבֵין לְמַר וּבֵין לְמַר, כָּל הַכּוֹכָבִים כֻּלָּם בְּרָקִיעַ אֶחָד נְתוּנִים. וְהַשְׁתָּא, אֵין בְּסִדּוּרָן הֶכְרַח שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם זֶה עַל זֶה, עִם הֱיוֹת שֶׁכָּל רָקִיעַ וְרָקִיעַ, כְּפִי קַבָּלַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מַהֲלָכוֹ בְּעָבְיוֹ ת״ק שָׁנָה. וִיכוֹלִים לִהְיוֹת זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה. אַךְ כְּמוֹ כֵן אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם בְּסִבּוּב, אוֹ קְצָתָם זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וּקְצָתָם בְּסִבּוּב. וְשֶׁעַל כָּל פָּנִים, אוֹתָם שֶׁבַּסִּבּוּב הֵן, אִם כֻּלָּם הֵן אִם מִקְצָתָם, אֵין בָּהֶם שׁוּם מַעֲלָה מְקוֹמִית זֶה עַל זֶה, כִּי בְּסִבּוּב הָעֲגֻלָּה אֵין רֹאשׁ וְלֹא סוֹף. וְיִהְיֶה לְפִי עִנְיָנֵנוּ עַל כָּל פָּנִים, שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה מַעְלָה מְקוֹמִית. לָכֵן הַיָּרֵחַ מַעְלָה מְקוֹמִית עַל נֹגַהּ וְכוֹכָב, אֲבָל נֹגַהּ וְכוֹכָב אֵין בָּהֶם מַעֲלָה מְקוֹמִית זֶה עַל זֶה, אַךְ הֵם בְּסִבּוּב.
Thus, according to both Sages, all of the stars are located in the same heaven. Thus, the order of the planets does not require that they be positioned one on top of the other. True, our Sages maintain that the heavens are measured entities, with each one having an area of 500 years journey. Thus, while it is possible that the stars are located one above the other, it is also possible that they are all of different longitudes on the same latitudinal plane, or that some stars are of different longitudes on one latitudinal plane and other stars are on different latitudinal planes. Accordingly, it is possible that those stars which are of different longitudes – either all of them or some of them – are not on different latitudinal planes at all. One star is not higher than the other. Instead, the stars are on different places on a sphere that has no beginning or end. According to this conception, it can be said that the sun is positioned higher than the moon and originally, the moon was positioned higher than Nogah and Kochav. However, neither Nogah nor Kochav were higher than each other. Instead, they were merely positioned on different longitudes.
נִמְצֵינוּ לְמֵדִין שֶׁנֹּגַהּ וְכוֹכָב בְּשִׁוּוּי הָיוּ תַּחַת הַיָּרֵחַ, וְהִיא כְּכֶתֶר עֲלֵיהֶם. וְלָזֶה טָעֲנָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד, אֵלּוּ שְׁנֵי הַמְּלָכִים שֶׁתַּחְתֶּיהָ. וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכִי וּמַעֲטִי כו׳, וְחָזְרָה כְּסֶגּוֹ״ל נְקוּדָה תְּחוֹת תְּרֵין. כִּי שְׁנֵי אֵלּוּ, נֹגַהּ וְכוֹכָב, נִשְׁאֲרוּ עַל עָמְדָּם בְּשִׁוּוּי.
Thus, Nogah and Kochav were on the same plane below the moon, and the moon served as a crown for them. Therefore, the moon argued that it was impossible for two kings – i.e. Nogah and Kochav – to use one crown – i.e. the moon. God answered the moon, “Go and diminish yourself.” As a result, the shape of a segol – one point below two others – was formed. For the other two heavenly bodies, Nogah and Kochav, remained in their original position.
וְאָמְנָם הַלִּמּוּד שֶׁיָּצָא לָנוּ מִזֶּה, נִרְאֶה לִי, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּלָאו הָכִי מָקוֹם לַעֲמוֹד עַל הַחֲקִירָה לְפִי זֶה הַמַּאֲמָר, מָה רָאָה עַל קִטְרוּג הַזֶּה, דְּמַה אִכְפַּת לָהּ בִּשְׁנֵי הַמְּלָכִים, אִם יִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד, כֵּיוָן דִּלְדִידְהוּ עַצְמָם לֹא אִכְפַּת כְּלָל. וְאֶחְשֹׁב כִּי קִטְרוּגָהּ הָיְתָה צָר[וּ]ת הָעַיִן, שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ לְהַשְׁפִּיעַ עַל שְׁנַיִם אֵלּוּ שֶׁתַּחְתֶּיהָ, וְהֶעֱלִימָה הָעִנְיָן בִּלְשׁוֹן כָּבוֹד, כְּאִלּוּ חָסָה עַל הַמְּלָכִים. וְלָכֵן בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה נֶעֶנְשָׁה, לְשֶׁלֹּא תַשְׁפִּיעַ לַמְּלָכִים כְּלָל, אַף לֹא לְאֶחָד. וּלְהַלָּן אֲדַבֵּר עוֹד מִזֶּה, בְּסַיְעַתָּא דִשְׁמַיָּא. וְלָכֵן, בִּמְקוֹם שֶׁהָיְתָה כִּסְגוֹלְתָּא, שֶׁהוּא מִן הַטְּעָמִים, שֶׁהֵם כִּנְשָׁמָה דבספרי הקבלה (עיין תיקוני זוהר הקדמה ח ע"א וז"ל: וטעמי אינון נשמתין) מוזכר שיש ארבע בחינות באותיות התורה והוא טנת"א (טעמים נקודות תגין אותיות), ואותיות הם משולין כגוף, ונקודות הרי הן הדרך להבין תוכן האותיות הם נפש האותיות, והטעמים שעל ידם יש הטעמה לתוכן האותיות הם כנשמה. ולכן הנקודות מתחת לאותיות והטעמים מעליהם., וְגַם הַטַּעַם הַזֶּה עַל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם כְּגוּף, [חָזְרָה] לִהְיוֹת כְּסֶגּוֹל שֶׁהוּא מִן הַנְּקֻדּוֹת שֶׁהֵם כְּנֶפֶשׁ, גַּם הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת תַּחַת הָאוֹתִיּוֹת.
The conception advanced here by the Zohar leads to the question: What was the motivation for the moon’s complaint? After all, what difference does it make to the crown if it is being used by two kings? Even the “kings” themselves were not bothered by this. It appears to me that this entire incident is related to teach us an ethical lesson related to the trait of tzarus ayin, a lack of generosity. The moon’s complaint was motivated by a lack of generosity; it did not desire to provide a flow of influence to the two crowns under it. The moon couched its protest in a dignified manner, as if it was concerned with the “kings” below it. God responded by punishing the moon “measure for measure”, in a manner that reflected the moon’s complaint; i.e., the moon was prevented from influencing either of the “kings.” Below, I will elaborate further concerning this concept with God’s help. Therefore, instead of the configuration of these three bodies representing a segolta, one of the taamim, cantillation notes of the letters, their configuration became that of a segol, one of the nekudos, vocalization signs that are written below the letters. The Rabbis teach us that the letters of the Torah have four dimensions, which are known asטנת"א . טנת"א is an acronym for the Hebrew words taamim (טעמים), “the cantillation notes”; nekudos (נקודות), “the vocalization signs”; taggin (תגין), “the crowns”;7According to the scribal tradition, certain letters in the Torah have crowns attached to their heads. As a general rule, crowns are place on the letters שעטנ"ז ג"ץ. In addition, some scribes follow local or family traditions, and add crowns to other letters. and osios (אותיות), “the letters.” According to the Kabbalah, the osios, the letters, represent the body and the other three dimensions, represent the three levels of the soul – nefesh, ruach, and neshamah. The nekudos, vocalization signs, are associated with nefesh, the lowest level of the soul, while the taamim are associated with neshamah, the highest level of the soul. Thus, the moon’s position changed. Originally, the moon was positioned as the point of a segolta, which as one of the taamim, relates to the level of neshamah, and afterwards, it was demoted to the point of a segol, which as one of the nekudos, relates to the level of nefesh.
וּמְסַיֵּם הַמַּאֲמָר, וּבְגִין דָּא הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה. עָלַי הֲוַת סִיהֲרָא כֶּתֶר, כְּגַוְנָא דָּא: וׂ. וּלְבָתַר מְעִיטִית וְנַחֲתִית לְרַגְלִין דִּילֵיהּ, כְּגַוְנָא דָּא: וִ. וְעִם שֶׁהוּא מִדֶּרֶךְ חָכְמַת הַקַּבָּלָה, וַאֲנַן לֵית לָן עֵסֶק בָּהּ בִּדְרוּשׁ בְּרַבִּים, מִכָּל מָקוֹם הֲבֵאתִיו כְּדֵי [לְהַרְאוֹת], שֶׁגַּם מִתּוֹךְ דִּבְרֵי הַזֹּהַר מוּבָן, שֶׁיָּרְדָה מִמַּדְרֵגָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה בְּמַעְלָה כְּמוֹ סְגוֹלְתָּא שֶׁהוּא טַעַם, וְהָיָה לָהּ מִשְׁפַּט הַנְּשָׁמָה, וְיָרְדָה לְתַחְתִּית הַמַּעֲלָה כְּמוֹ הַנְּקֻדּוֹת, וַתְּהִי לָהּ מִשְׁפַּט הַנֶּפֶשׁ בְּעֶרֶךְ הַנְּשָׁמָה. וּבְעִנְיַן "הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי" כְּפִי הַפְּשָׁט, כְּבָר יִחַדְתִּי לוֹ מָקוֹם בְּאַחֲרִית מַאֲמָר דְּפֶרֶק אֵלּוּ טְרֵפוֹת.
The passage from the Zohar continues, stating that God said: “‘Bring an atonement offering for Me,’ for the moon was a crown for Me, like this (וׂ), and after it was diminished, it descended below the feet, like this (וּ).” True, the above represents the approach of the sages of Kabbalah, and our approach is not to elaborate on such matters publicly. Nevertheless, I have quoted this passage in order to demonstrate that even from the words of the Zohar it can be understood that, as a result of its protest, the moon descended from the lofty level on which it had operated. Originally, the moon served as a segolta, which as one of the cantillation notes, corresponds to the neshamah, the highest level of the soul. The moon was then demoted to the lowest level, that of the nekudos, the vocalization signs a segol, which corresponds to the nefesh. I have already designated a place – the conclusion of the explanation of the passage from Chulin – for an explanation of the meaning of the phrase, “Bring an atonement offering for Me,” on the level of pshat, i.e., the simple meaning of the passage.
וְאָמְנָם גַּם מִזֶּה לֹא אֶעֱבוֹר, כִּי אִם שֶׁאַמְלִיץ עַל כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר הַזֶּה פְּסוּקִים בִּתְהִלִּים ע״ב (פסוק ה-ז) "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים. יֵרֵד כְּמָטָר עַל גֵּז כִּרְבִיבִים זַרְזִיף אָרֶץ. יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ". וְהוּא בְּמִזְמוֹר לִשְׁלֹמֹה. וּבַמִּדְרָשׁ (שמות רבה פט"ו כ"ו), רְאִיתִיו בְּסֵפֶר הָעֲקֵדָה שַׁעַר ל״ז: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה", הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ". עַד שֶׁלֹּא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, בְּרֶמֶז הוֹדִיעַ לָהֶם הַמָּקוֹם, שֶׁאֵין הַמַּלְכוּת בָּאָה לָהֶם אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים דּוֹר. הַלְּבָנָה שֶׁלָּכֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם, מַלְכוּת שֶׁלָּכֶם שְׁלֹשִׁים דּוֹר. הַלְּבָנָה יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חֹדֶשׁ מַתְחֶלֶת הָאוֹר, וְכֹל שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת, מְאִירָה עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, וְדִסְקוּס שֶׁלָּהּ מִתְמַלֵּא וכו׳. אַבְרָהָם הִתְחִיל לְהָאִיר וכו׳ יִצְחָק כו׳ יַעֲקֹב כו׳, וְאַחַר כָּךְ, יְהוּדָה פֶּרֶץ חֶצְרוֹן רָם עַמִּינָדָב נַחְשׁוֹן שַׂלְמוֹן בֹּעַז עוֹבֵד יִשַׁי דָּוִד. כֵּיוָן שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה נִתְמַלֵּא דִּסְקוּס שֶׁל לְבָנָה וכו׳.
Nevertheless, I will not refrain from explaining the association of this passage to several verses in Tehillim, Psalm 72, which was authored by King Shlomoh:8Tehillim 72:5-7. “They will fear You as long as the sun and the moon endure, for all generations. May his words9I.e., the words of the king mentioned at the beginning of the psalm. descend like rain on cut grass, like raindrops that saturate the earth. The righteous will flourish in his days, blessed with abundant peace, until the moon ceases to exist.” The Midrash,10Shmos Rabbah 15:26 as quoted also in Sefer HaAkeidah,11Akeidas Yitzchak, Shaar 37. This text, by R. Yitzchak ben Moshe Aramah, is often referred to simply as “the Akeidah”. comments: “This month shall be12Shmos 12:2. – This relates to the verse, “The righteous will flourish in his days, blessed with abundant peace, until the moon ceases to exist.” Even before the Holy One, blessed be He, took the Jews out of Egypt, He intimated to them that their monarchy would be granted to them only until the thirtieth generation, saying: “Just as the moon has 30 days, your monarchy will encompass 30 generations.” On the first day of the month, the moon begins to shine and proceeds, growing in light until the fifteenth day of the month. Then, the moon’s disk becomes full. So too, Avraham began to shine… then Yitzchak… then Yaakov. Afterwards followed Yehudah, Peretz, Chetzron, Ram, Aminadav, Nachshon, Salmon, Boaz, Oved, Yishai, and David. In Shlomoh’s time,13I.e., in the fifteenth generation. the disc of the moon became full.
הִנֵּה יֹאמַר שֶׁבִּימֵי שְׁלֹמֹה שֶׁהָיוּ יְרֵאִים אֶת ה׳ "עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים", יִרְצֶה "עִם שָׁמֶשׁ" כַּאֲשֶׁר הִיא מֵאָז, כֵּן הִיא גַּם עַתָּה. וְאָמְנָם כֵּן, גַּם בְּעוֹד הֱיוֹת הַיָּרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים. וְיִהְיֶה ׳דּוֹר׳ וְ׳דוֹרִים׳ מֵעִנְיַן דִּירָה, וְעַל דֶּרֶךְ הַנִּצּוּחַ שֶׁל חַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם לַחֲכָמֵינוּ ז״ל חתנו רבנן, חכמי ישראל אומרים: גלגל קבוע ומזלות חוזרין, (גלגל - כמין אופן ברקיע שהמזלות נתונים בו, גלגל קבוע ואינו מגלגל, אלא כעין אופן עגלה המונח בקרקע, אבל המזלות מהלכים סביב הילוך מועט, ואין מקיפין את הגלגל אלא כל מזל משמש את החמה נד ממקומו ומוליכו עד חבירו, וחוזר למקומו, לפיכך אין עגלה נראית בדרום ולא עקרב בצפון, שהרי אין מקיפין אלא מהלכין הילוך מועט וחוזרין. רש"י) וחכמי אומות העולם אומרים: גלגל חוזר ומזלות קבועין. אמר רבי: תשובה לדבריהם - מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כבוצינא דריחיא, אי נמי - כצינורא דדשא. חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למעלה מן הרקיע. וחכמי אומות העולם אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו, שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין. (פסחים צד:), עַד שֶׁהוֹדוּ שֶׁמַּזָּל קָבוּעַ וְגַלְגַּל חוֹזֵר ועיין מש"כ רבינו בזה לקמן בשער ז פ"ב ד"ה ויתן.. וְזֶה רֶמֶז שֶׁאָמְרוּ לְשׁוֹן דִּירָה עַל הַיָּרֵחַ וּשְׁאָר כּוֹכָבִים, לוֹמַר שֶׁהֵם קְבוּעִים וְדָרִים. וּכְעִנְיַן אָמְרוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, (תהלים יט ה) "לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם". וּמִשֶּׁאָמַר שֶׁשָּׂם לַשֶּׁמֶשׁ אֹהֶל בַּשָּׁמַיִם, הִנֵּה אִם כֵּן הַשָּׁמַיִם סוֹבְבִים הוֹלְכִים, וְהוּא בְּאָהֳלוֹ בַּל יִצְעָן וּבַל יִסַּע זעל משקל הכתוב (ישעיהו לג כ) אֹהֶל בַּל־יִצְעָן בַּל־יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח וגו’: מִמֶּנּוּ. אַךְ כְּעִנְיַן יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה, וְהַסְּפִינָה הוֹלֶכֶת וְשׁוֹמֶטֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.
In Shlomoh’s time, the people feared God “as long as the sun and the moon endure, for all generations.” Beyond the simple translation, that verse can be interpreted as an allusion to the desired state of the world: The words עם שמש can be understood as meaning “in an ongoing manner”, for the sun’s light is unchanging, as it was in the past, so it is now. A similar interpretation can be given for the expression, דור דורים, translated as “for all generations”. דור, generation, shares a root with the word דירה, which means “dwelling”. Thus, this phrase means that the Jews’ fear of God will be established and permanent like a person’s dwelling is established and permanent. The notion of permanence relates to the moon, as reflected in our Sages’ discussion of the Greek conception of the movement of the heavenly spheres as compared with our Sages’ own conception:14Pesachim 94b. The Greeks maintained that the stars and constellations are fixed in their positions, and the heavenly sphere moves. Our Sages maintained that the heavenly sphere is fixed in its position, and the stars and constellations move. Ultimately, the Sages conceded to the Greek position. Hence, the Sages teach that the term דירה relates to the moon and the other stars, for they are fixed in the sky. This concept is also reflected by another verse:15Tehillim 19:5. “In the heavens He made a tent for the sun.” The implication is that all the heavens as a whole continually revolve, while the sun remains fixed in its tent, “which will not be moved… or uprooted”16Cf. Yeshayahu 33:20. Tosfos Yom Tov borrowed the wording of this verse, which describes Jerusalem as a “tent which will not be moved…or uprooted.” from it. To illustrate by analogy: The sun in its “tent” is like a person sitting in a ship; the ship proceeds and cruises on the water. Just as the ship moves while the person is stationary, so too, the heavenly sphere moves while the sun remains stationary.
כֵּן גַּם ׳דּוֹר דּוֹרִים׳ הַנִּזְכָּר כָּאן הָרָצוֹן בּוֹ שֶׁהַיָּרֵחַ הָיָה בְּדִירָה עַל שְׁתֵּי דִירוֹת, כְּלוֹמַר, עַל שְׁנֵי כוֹכָבִים הַקְּבוּעִים בִּמְדוֹרוֹת תַּחְתָּיו.
A further concept can be derived from the moon being associated with the phrase, דור דורים. As mentioned, דור shares a root with the word דירה, which means “dwelling”. The moon’s dwelling (דור) is above two dwellings (דורים), i.e., the “dwellings” of the two planets – Mercury and Venus – that were located below it.
אוֹ נוּכַל לוֹמַר,חתוכן דברי רבינו נראה שמחדש על פי דברי הרד”ק שיתכן לכתוב ‘כדור’ במקום ‘ככדור’ בהשמטת כ’ אחת, כמו כן אפשר לכתוב ‘דור’ במקום ‘כדור’, אף שלדברי הרד”ק הכ’ החסרה מתיבת ‘כדור’ הוא הכ’ הראשונה (כ’ הדמיון), מ”מ יש סברא לומר שהכ’ החסרה היא השניה (השרשית), ועפ”ז יוצא שאפשר לפרש ‘דור’ שהכונה היא ‘כדור’ אלא שחיסר הכתוב כ’ השרשית. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתַב הָרַדַ״ק (ישעיהו כט ג) טוז"ל: ופי' כדור - סבוב, וכן במשנה הכדור והאמום, ונקרא כן לפי שהוא עגול, וחסר כ"ף או בי"ת השמוש, וחניתי עליך סבוביך, כמו הכדור, וכן כדור אל ארץ רחבת ידים, ובמשקל אחר במלך עתיד לכדור: עַל "כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם" (שם כב יח) וְעַל "וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ" (שם כט ג), שֶׁתֶּחְסַר בִּשְׁנֵיהֶם כָּ"ף הַדִּמְיוֹן- 'כְּכַדּוּר'. עַד כָּאן. וְאַף שֶׁטַּעֲמוֹ, שֶׁיּוֹתֵר נָכוֹן לוֹמַר שֶׁכָּ"ף הַדִּמְיוֹן חֲסֵרָה, מִמַּה שֶּׁנֹּאמַר שֶׁכָּ"ף הַשָּׁרָשִׁית חֲסֵרָה. וְלִי סְבָרָא בְּהֵפֶךְ, שֶׁיּוֹתֵר נִרְאֶה לוֹמַר בְּכָאן שֶׁחֲסֵרָה כָּ"ף הַשָּׁרָשִׁית, מִמַּה שֶׁנֹּאמַר שֶׁכָּ"ף הַדִּמְיוֹן חֲסֵרָה. לְפִי שֶׁאִם נֹאמַר שֶׁכָּ"ף הַשָּׁרָשִׁית חֲסֵרָה, יִתָּכֵן שֶׁהִשְׁאִירָה סִימָן בִּמְקוֹמָהּ, וְהוּא הַנְּקֻדָּה הַפַּתָּחִית שֶׁתַּחַת כָּ"ף ׳כַּדּוּר׳. וְזֶה דֶּרֶךְ מִדַּרְכֵי הַדִּקְדּוּק, לְהַשְׁאִיר הַנְּקֻדָּה שֶׁל אוֹת הַחֲסֵרָה תַּחַת אוֹת הַמֻּקְדָּם לָהּ. וּמֵעַתָּה שֶׁזָּכִינוּ לְדֵין שֶׁבְּ"כַדּוּר אֶל אֶרֶץ" וְכֵן בִּ"וְחָנִיתִי כַדּוּר" יַחְסְרוּ כָּ"ף הַשָּׁרָשִׁית, לָמָּה לֹא נוּכַל גַּם כֵּן לוֹמַר, שֶׁ"דּוֹר דּוֹרִים" יֶחְסַר בָּהֶם כָּ"ף הַשָּׁרָשִׁית, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ לָאֵלֶּה שֶּׁזָּכַרְנוּ, וְיִהְיֶה כְּמוֹ ׳כַּדּוּר כַּדּוּרִים׳? וְהוּא כִפְשׁוּטוֹ, לִפְנֵי שֶׁהָיָה הַיָּרֵחַ כַּדּוּר עַל שְׁנֵי כַּדּוּרִים, כִּי יָדוּעַ שֶׁכָּל הַכּוֹכָבִים כְּמוֹ כַּדּוּרִים הֵם. וְאִם תֹּאמַר, הֵיאַךְ סִמֵּן הַנְּקֻדָּה בְּאֵלּוּ? נְשִׁיבְךָ; וְלָרַדַ״ק, לְטַעֲמֵיהּ נַמִּי, אֵין סִימָן לְכָ"ף הַדִּמְיוֹן הַחֲסֵרָה. אֶלָּא שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי, שֶׁבְּאוֹתָם שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר סִימָן- הוּא הַפַּתָּח לַכָּ"ף הַשָּׁרָשִׁית- שֶׁנֹּאמַר כֵּן, כִּי יוֹתֵר נָכוֹן הוּא. אֲבָל כְּשֶׁלֹּא נוּכַל לִמְצוֹא סִימָן, לֹא יִגָּרַע מִמַּה שֶּׁמָּצִינוּ לָרַדַ״ק שֶׁאֵינוֹ מַצְרִיךְ סִימָן.
Alternatively, that concept can be derived building on the explanation Radak gives to the phrase:17Ibid. 22:18. “like a sphere in a wide-opened land,” and to the verse,18Ibid. 29:3. “I encamped like a sphere around you.” In his gloss to those verses, Radak explains that both verses should be understood as if the word “like” precedes the words “a sphere”; i.e., it is as if the verses read ככדור, with a second kaf. Hence, Radak states, the initial kaf, referred to as kaf hadimyon, “a kaf of comparison,” is missing. The basis of Radak’s rationale is that it is more logical to say that the kaf that is missing is the kaf hadimyon, than to say that the kaf which serves as one of the root letters of the word is missing. Nevertheless, I maintain that it is the kaf which serves as one of the root letters of the word that is missing, and not the kaf hadimyon. My rationale is that it is possible to explain that the absence of the kaf of the word’s root is alluded to by its vocalization sign, which appears under the kaf hadimyon in the word כדור, “sphere”. This is an accepted pattern in Hebrew grammar. Taking this concept a step further, since we see that a kaf which serves as one of the root letters in a word can be missing as in these two verses, why not say that the same concept applies to the phrase, דור דורים? Why not understand the phrase דור דורים as כדור כדורים, i.e., that the moon, the subject of that verse, is כדור, “a sphere,” above כדורים, “two spheres,” i.e. Mercury and Venus, for as is well known, all the stars and planets are spherical? If one will ask, where is the vocalization sign that indicates that the kaf was omitted? It is possible to reply that in the two verses cited previously, Radak understood that the kaf hadimyon was omitted, even though there is no vocalization sign alluding to the omission. Similarly, I maintain that in those places where it is possible to say that a vocalization sign – i.e., the pasach of the root letter kaf – was included as an allusion, it is preferable to say that is the intent, for this is more appropriate according to the rules of grammar. When, however, no sign can be found, Radak’s approach, that no allusion to the missing letter is necessary, may be followed.
וְאֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, הִנֵּה כַּוָּנַת הַכָּתוּב שֶׁיִּהְיוּ יִרְאֵי הַשֵּׁם "עִם שָׁמֶשׁ", וּכְמוֹ שֶׁהָיָה לְפָנִים, כְּשֶׁיָרֵחַ הָיָה כַּדּוּר עַל כַּדּוּרִים. כִּי בְּלִי סָפֵק אִלּוּ לֹא נִשְׁתַּנּוּ סִדְרֵי בְרֵאשִׁית שֶׁהָיָה הָעוֹלָם יוֹתֵר בְּמִלּוּאוֹ וְטוּבוֹ. וְתֵדַע; שֶׁהֲרֵי עַכְשָׁו שֶׁיָּרְדָה הַיָּרֵחַ, נַעֲשָׂה כָּל זֶה הָעִנְיָן מֵחֶסְרוֹן הַחֹדֶשׁ וּמִלּוּאוֹ. וְהָיוּ גַּם כֵּן מְלֵאִים וַחֲסֵרִים, כְּעִנְיַן הַמִּדְרָשׁ שֶׁהִזְכַּרְתִּי. וּלְפִי שֶׁשְּׁלֹמֹה הָיָה בְּדִסְקוּס שֶׁל הַלְּבָנָה, שֶׁהוּא כְּאִלּוּ הָיְתָה מֵאָז, כְּשֶׁהָיְתָה עַל שְׁנֵי כַּדּוּרִים, שֶׁהֲרֵי לְפִי מַאֲמַר רַעְיָא מְהֵימְנָא שֶׁעֲדַיִן אָנוּ בוֹ, גַּם מֵאָז לֹא הָיְתָה גְּדוֹלָה מֵעַכְשָׁו, לֹא בְּמִדַּת גּוּפָהּ וְלֹא בָּאוֹר שֶׁלָּהּ, אִם כֵּן הָיְתָה מְקַבֶּלֶת הָאוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ כְּמוֹ עַכְשָׁו. אֶלָּא לְפִי שֶׁהָיְתָה שְׁרוּיָה אֶצְלוֹ בִּמְקוֹמָהּ, לְמַעְלָה מֵהַכַּדּוּרִים הַשְּׁנַיִם, בְּלִי סָפֵק שֶׁהָיְתָה מְקַבֶּלֶת יוֹתֵר אוֹר, וְלֹא הָיָה הַחִסָּרוֹן שֶׁבַּחֲצִי הַכַּדּוּר שֶׁלָּהּ כְּמוֹ שֶׁהוּא עַכְשָׁו. וְלָכֵן אָמַר שֶׁיִּהְיוּ יִרְאֵי הַשֵּׁם כְּאִלּוּ לֹא נֶחְסְרָה הַלְּבָנָה וְלֹא נִתְקַלְקְלוּ הַדּוֹרוֹת.
Accordingly, the intent of the verse יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים is that the people will fear God, “as the sun,” i.e. as the sun was originally, וְלִפְנֵי, “and before”, when the moon was “a sphere (כדור) above two spheres (כדורים).” Undoubtedly, were the order of Creation not to have undergone a change as a result of the moon’s complaint, the world would be in a more complete state of fullness and goodness. Know that this is true, for it is due to the descent of the moon that the entire concept of the waning and waxing of the moon came about. And as a result, the state of the Jewish people went through similar phases of ascent and descent, as indicated by the Midrash19Shmos Rabbah, loc. cit. that I cited. At the time of King Shlomoh, when the disc of the moon was full, the moon resembled its original state when it was “a sphere above two spheres.” For according to the passage from the Raya Mehemna that we are explaining, originally, the moon was no greater, neither in size nor in the intensity of its light, than it is at present. If so, even then the moon received its light from the sun. The difference is that in its original state, since the moon was located near the sun, above the two spheres of Mercury and Venus, it undoubtedly received more light and there was no lack in light on the other half of the moon, as there is now. Therefore, King Shlomoh expressed the wish that the Jewish people fear God as if the moon had not been diminished, and thus mankind would not experience a descent in the coming generations.
וְאָמַר "יֵרֵד כְּמָטָר עַל גֵּז כִּרְבִיבִים זַרְזִיף אָרֶץ". וּפֵרֵשׁ הָרַב אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא שֶׁאֵין לְזַרְזִיף רֵעַ, וְטַעְמוֹ רְוָיָה אוֹ שֹׂבַע. עַד כָּאן. הוּא הַדָּבָר שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה, שֶׁלְּפִי זֶה הַמַּאֲמָר דְּרַעְיָא מְהֵימְנָא, הָיָה קִטְרוּגָהּ צָר[וּ]ת עַיִן מִלְּהַשְׁפִּיעַ לַשְּׁנַיִם. אָמַר כְּלַפֵּי זֶה, כִּי לֹא כֵן יִהְיֶה, אֲבָל שָׁמָּה, שֶׁלְּפִי שֶׁיִּהְיוּ יִרְאֵי הַשֵּׁם כְּאִלּוּ הָיְתָה הַיָּרֵחַ כַּדּוּר עַל כַּדּוּרִים, לָכֵן יִהְיֶה גַּם כֵּן הַשֶּׁפַע וְהָרִוּוּי וְהַשֹּׂבַע שֶׁ"יֵּרֵד כְּמָטָר וגו׳״, מִבְּלִי צָר[וּ]ת הָעַיִן. וְאָמַר 'בְּיָמָיו יִפְרַח צַדִּיק', כְּלוֹמַר, כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יִפְרַח "עַד בְּלִי יָרֵחַ". "עַד", כְּאִלּוּ אֵין הַיָּרֵחַ כַּאֲשֶׁר הִיא נִמְצֵאת עַכְשָׁו בְּחִסָּרוֹן, אֶלָּא כְּמִקַּדְמַת דְּנָא, שֶׁלֹּא הָיָה חִסָּרוֹן אַף בְּחֶצְיוֹ הַשֵּׁנִי, מִפְּנֵי שָׁכְנָהּ עִם שָׁמֶשׁ:
The passage from Psalm 72 cited above continues: ירד כמטר על גז כרביבים זרזיף ארץ, “May his words descend like rain on cut grass, like raindrops that saturate the earth.” Rav Avraham Ibn Ezra explains that the word זרזיף does not appear elsewhere in the Tanach. He interprets it as meaning “to saturate” or “to inundate.” This relates to the explanation given previously, that the Raya Mehemna understands that the moon’s protest was the result of its begrudging attitude, that it did not want to impart influence to the two planets. In this psalm, King Shlomoh is saying that this will not be the ultimate state. In the future, because the people will be God-fearing, the moon’s existence will be comparable to the original state of Creation, when the moon was a sphere above two spheres, and influence will be granted in abundance. That influence will “descend like rain,” without any meanness. The psalm continues, “The righteous will flourish in his days… until the moon ceases to exist.” The words, “until the moon ceases to exist,” should not be understood literally. Rather, the intent is that the moon as it exists in its present state of lacking will cease to exist. Instead, the moon will return to its original state when there was no lack in its light even from its other side i.e. the side that is not facing the sun, because the moon will once again be close to the sun.