גבורות השם 55

"ויוציאנו ה' וגו'". כבר אמרתי הטעם למה לא היתה [ה]הוצאה לישראל כי אם על ידי השם יתברך, מפני שהיו ישראל במצרים תחת רשות מצרים כמו העובר שהוא בבטן אמו, כמו שדרשו ז"ל מן הכתוב (דברים ד, לד) "או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי", כמו הרועה ששומט את העובר ממעי הבהמה, כך היה הקב"ה שומט את ישראל ממצרים. וכבר אמרנו שכל יציאה לפועל הוא ראוי להשם יתברך, שמאתו יצא הכל לפועל, כמו שהארכנו לעיל אצל (פנ"ב) "ואילו לא הוציא הקב"ה", לפיכך היתה ההוצאה על ידי השם יתברך. ועוד אמרנו לך כי כאשר ראינו שהשם יתברך הוציא אותם בעצמו, מוכרח שלא היה אפשר שתהיה ההוצאה על ידי מלאך, שאם כן לא היה הפועל מיוחד.

וראוי לבאר עוד הסבה למה היתה ההוצאה מיוחדת לו. וזה כיון שהשם יתברך בעצמו רצה בישראל שיהיו ישראל לו לעם, ולהיות יוצאים מרשותן של מצרים, ולהיות לו יתברך לעבדים. ודבר שהוא מיוחד לו יתברך ראוי שיהיה השם יתברך הפועל. כי כמו שהדבר ההוא מיוחד לו בפרט, כך ראוי שהוא יהיה הפועל המיוחד לזה, כי הדבר אשר הוא מיוחד לו, אין ראשון* ומיוחד לזאת הפעולה לפעול רק הוא עצמו יתברך, שהפעולה הזאת מגיע לעצמו, להיות ישראל לו לעם, שלמה לא יפעל הדבר הזה שהוא מגיע לו יתברך. ובשר ודם אינו פועל דבר המגיע לו, מפני שהוא פועל על ידי יגיעה, ואינו רוצה לטרוח. אבל הקב"ה, "כי הוא אומר* ויהי" (עפ"י תהלים לג, ט), ומחשבתו ודעתו הוא פעולתו בודאי. וכיון שהיו ישראל יוצאים להיות לעבדים לו, למה יהא דבר זה על ידי אחר. אם כן השם יתברך בודאי הוציא אותם, ולא אחר כלל. שאם לא היה הדבר שהוא פועל מיוחד לו דוקא, אז יש לומר שאין הדבר מתיחס אל השם יתברך שיהיה הוא הפועל בעצמו. אבל עכשיו שהדבר ההוא שהיה פועל מיוחד לו, אם כן דבר זה מגיע לו יתברך, ואם כן למה יהיה נעשה על ידי אחר. ודבר זה פשוט כאשר תדקדק.

ועוד כי איך אפשר לומר שיהיה המלאך פועל דבר שמדריגת אותו הדבר הוא במדריגת המלאך עצמו. וזה כי תמיד הפעולה אינו במדריגת הפועל. ועל כל פנים מדריגת היציאה הוא כמו מדריגת המלאכים, וזה כי מדריגת היציאה להיות ישראל לעם אל ה', והרי אין מדריגה יותר מזה, כאשר היתה היציאה שהגיעה במדריגה אל השם יתברך מבלי אמצעי, שהרי ישראל דבקים בה' בלי אמצעי. והנה אי אפשר להיות מלאך ושום כח אמצעי פועל דבר זה, כי אם השם יתברך, שהוא למעלה מהכל. אבל אין שום מלאך למעלה מזה. ולכן לא היתה הוצאה על ידי מלאך, או שום כח אחר.

ועוד דע כי ישראל היו תחת רשות מצרים לגמרי, כמו שהתבאר פעמים הרבה מאוד. ואין מלאך נוגע ברשות מלאך אחר, שיש למצרים מלאך גם כן. וכיון שנתנם ברשות מצרים תחת כח מצרים, אין מלאך נוגע ברשותו, כי אם הקב"ה בעצמו, שאין שום כח ומלאך נחשב אצלו, והוא אלקי האלהים*, והוציא ישראל מתוך רשותם. וכל הפירושים אשר אמרנו בזה הם ברורים ואמתיים בלי ספק, כאשר תדקדק בזה.

ויוציאנו וגו'. והנה* יש לדקדק במאמר זה שאמר "ועברתי" (שמות יב, יב) אני ולא מלאך, "והכיתי כל בכור" (שם) אני ולא שרף וכו', דמנין דבר זה לדרוש*, דהוא לאו קרא יתירא. והרמב"ן פירש בפירוש החומש (שם) שהפרשה הזאת הוא דבור משה ואהרן אל ישראל, כדכתיב כל הפרשה לנוכח ישראל. ואם כן הוי למכתב "ועבר ה' לנגוף", כמו שאמר משה לישראל (שמות יב, כג), ולמה כתיב "ועברתי", לכך דרשו אלו דברים. ואין התירוץ מספיק, דאף על גב שהוא דבור* משה ואהרן, לפעמים שידבר בזאת הפרשה שלא לנוכח ישראל, כדכתיב (שמות יב, ז) "ולקחו מן הדם", ולא כתיב "ולקחתם מן הדם". ועוד כתיב (שם פסוק ח) "ואכלו", ולא כתיב "ואכלתם". ואם כן הוא דבר ה' אל משה, ולא דבר משה ואהרן אל ישראל. אף על גב דכתיב לנוכח גם כן בזאת הפרשה לפעמים*, היינו כשהוא כולל משה ואהרן עם ישראל מדבר לנוכח, כאילו משה ואהרן עומד במקום ישראל. וכשהוא מדבר כנגד ישראל בלבד, לא יכלול משה ואהרן עמהם, כי אז מדבר לנסתר. והרי על כרחך צריך לומר כך, דהא כל הפרשה שאחר זה (שמות יב, יג) "וראיתי ופסחתי" הכל דברי השם יתברך מדבר בעד עצמו, ואם כן הפרשה הזאת גם כן דברי השם הוא.

לכך יש לומר דהוקשה להם דהוי למכתב "ועברתי להכות מצרים ולעשות שפטים", ולא יכתוב "ועברתי בארץ מצרים והכיתי", דהא אין כל אחד ואחד דבר בפני עצמו, דהא ההעברה היא להכות ולעשות שפטים. וכן בפרשה שאחר זאת כתיב (שמות יב, כג) "ועבר ה' לנגוף את מצרים", ולא כתיב "ועבר ה' וינגוף מצרים", לפי שהעברה הוא לנגוף. ולכך דרשו רז"ל דלכך כתיב "ועברתי" "והכיתי" "אעשה" למידרש; "ועברתי" ולא מלאך, "והכיתי" ולא שרף, "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים" אני ולא השליח.

והא דצריך לכל אחד ואחד מעוט בפני עצמו. פירוש דבר זה, כי הפעל אשר הוא בעולם נחלק לשני חלקים; או שהפעל הוא בדרך הטבע ובמנהגו של עולם, או שהוא שלא בטבע, והוא פועל נסיי. ופועל נסיי נחלק לב' חלקים; האחד או שהוא פועל הויה, ועל ידי אותה הויה נעשה מה שירצה, כמו שנתן המן (שמות טז, ד) והבאר לישראל, וזהו פועל של הויה. או הוא פעל ואינו הויה, רק הוא הפסד, ובזה נעשה הדבר, כמו המלאך שהכה במחנה אשור (מ"ב יט, לה), כי בזה שהרג מחנה אשור נצלו ישראל. והרי לך שלשה דברים. ויציאת ישראל על ידי אחר שלא על ידי הקב"ה אפשר לומר על ידי שלשה אלו; או שהיה המלאך מוציא את ישראל ביד חזקה, והיה פועל הגאולה. או שהיה מחריב ושורף את מצרים, ובשביל כך יצאו, כי כאשר החריב מצרים יצאו ישראל. או שהיה זה על ידי הטבע, דהיינו על ידי מערכת שמים, ודבר זה טבעי. וכנגד הראשון אמר "לא על ידי מלאך" שפעל היציאה, והוא פועל הויה. "ולא על ידי שרף" לפעול היציאה על ידי הפסד מצרים. "ולא על ידי השליח", הוא מנהגו של עולם, שלפעמים אומה אחת שפלה עולה, וזה נקרא "שליח", שהטבע הוא שליח של הקב"ה לפעול בעולם הזה. וכל דבר בעולם השם יתברך פועל על ידי הטבע, והוא שליח המקום. ודבר זה נתבאר בכמה מקומות, ופירוש זה נכון.

אמנם יש בזה דבר נפלא ועמוק עוד. דע כי המלאך הזה הוא מכאל*, בגימטריא "מלאך". ושרף זה הוא גבריאל, ואלו שני המלאכים, מיכאל של מים, וגבריאל של אש, ולפיכך נקרא "שרף". ועליהם נאמר (איוב כה, ב) "עושה שלום במרומיו", שהעמיד מיכאל מים, וגבריאל אש, ואין האחד מזיק את חבירו. והנה המים והאש הם שני הפכים בפעולתן. ויש פעולות בעולם נמשכים מן מדת המים, ויש מן מדת האש, ולא תמצא כח הכולל הכל, זולת השם יתברך. כי כל המלאכים, זה ממונה על זה, וזה ממונה על זה, אבל השם יתברך הוא כולל* הכל. ולכן אמר שלא היתה הוצאה הזאת בכח מלאך הממונה על המים, ויבאו פעולות ממנו כפי מה שהוא ראוי שיבא ממנו. ויש פעולה להפך, שהם ממדת אש, ולא היתה ההוצאה על ידי כח זה גם כן.

Indeed, there is something else wondrous and deep in this: You should know that this angel was M[i]chael, the numerical equivalent of angel [malakh]; and this seraph was Gabriel. And [regarding] these two angels, Michael is of water, and Gabriel is of fire, and that is why he is called a seraph [the meaning of which is burnt]. And about them, it is stated, He makes peace in His heights (Job 25:2). As He established Michael with water and Gabriel with fire, yet one does not injure the other. And behold, water and fire are two opposites in their actions. There are some actions in the world that follow from the trait of water, and there are some from the trait of fire. But you will not find a force that includes everything besides God, may He be blessed. For [regarding] all the angels, this one is appointed over this, and that one is appointed over that. However, God, may He be blessed, includes everything. And that is why it said that this extraction was not from the angel appointed over the water, and the actions would have come from him, according to that which is appropriate to come from him. And there are actions that are the opposite, such that they come from the trait of fire. But the extraction was also not through that power either.

ולא על ידי השליח. כי הפעולות אשר הם בעולם הבאים מן העליונים נחלקים לאלו שלשה חלקים. וזה כי הוא העלה הראשונה יתברך שמו וזכרו לעד, שכולל הכל, ואין פעולותיו בחלק בלבד, רק בכל. והמלאכים הם ממונים על דברים פרטים, כמו שאמרנו למעלה. ולפיכך מיכאל מים, וגבריאל אש, ואין אחד כולל הכל, רק כל אחד חלק אחד פרטי. אמנם ימצא מלאך אחד אינו פועל פרטי, והוא כולל יותר משאר מלאכים. אמנם חילוק בין מלאך זה ובין העלה הראשונה, כי כללות שלו בכח קטן יותר. נמצא כי מלאך ושרף נבדלים מן הסבה הראשונה לגמרי, כי כל אחד פועל דבר פרטי, והוא יתברך כולל הכל. והענין השלישי, כי יש מלאך שהוא אינו פרטי, ואמנם כחו* קטן בפעולה. אלו הם שלשה דברים כוללים כל החלקים. לפיכך נקרא "שליח", כי שליח כמותו בענין הכללות. אבל מפני שהוא שלוחו הוא קטן במדריגה, שהגדול שולח קטן, ולפיכך כח קטן יש לו, אבל הוא אינו פרטי. ואצל החכמים ידוע כי השליח הזה "מטטרון" שמו, בגימטריא שדי, ואמר עליו הכתוב (שמות כג, כ-כא) "הנה אנכי שולח מלאך וגו' כי שמי בקרבו", וקראו אותו החכמים שדי קטן. ועליו נאמר (תהלים לז, כה) "נער הייתי גם זקנתי". וכל אלו הדברים שכחו בכללית, אבל בכח קטן.

And not through a messenger: For the actions which are in the world that come from the higher beings are divided into these three parts. And that is because He, the First Cause, may His name and His mention be forever blessed, includes everything, hence His actions are not just partial but rather with everything. Whereas angels are appointed over partial things, as we said above. Hence Michael is water, Gabriel is fire, and none include everything. Rather, each one has one specific part. However there is one angel who does not act with the specific, so he includes more than the other angels. However there is a difference between this angel and the First Cause, since his comprehensiveness is with a smaller power. It comes out that an angel and a seraph are completely differentiated from the First Cause, since each one does something specific, whereas He, may He be blessed, includes everything. And the third [category] is that there is an angel that is not specific, however, his power to act is smaller. And these three things include all of the parts. Hence he is called a messenger, since the messenger is like him regarding comprehensiveness. But because he is His messenger, he is smaller in his level. As the greater sends the smaller. Hence he has a smaller power, but he is not specific. Among the sages, it is known that the name of this messenger is Metatron, which is the numerical equivalent of the Omnipotent [Shaddai]. And Scripture states about him, Behold, I will send an angel before you, etc. as My name is in him (Exodus 23:20-21); and the sages called him the Small Omnipotent. And it is stated about him, I have been young and I have also grown old (Psalms 37:25). And all of these are found in comprehensiveness, but with [less] power.

ומכל מקום אל תאמר חס ושלום כי הוא דומה אל העלה הראשונה בכללית, שהוא יתברך כולל הכל. או שיהיה מיכאל או גבריאל מתדמים אליו בגדלות הכח, שיהיה כחו בדבר פרטי בלי תכלית, כי אין דומה אחד מברואיו אליו בדבר. רק כי המלאך הזה הוא כולל, ואינו כח פרטי, כמו מיכאל שהוא ממונה על מים, וגבריאל על אש, וזהו דבר פרטי לגמרי. אבל אצל השליח ימצא בו דבר כללי במה, ומכל מקום אין כולל הכל כמו השם יתברך. וכן מדריגת המלאך ומדריגת השרף, שכח שלהם בגודל הכח, ענין זה שהם בגודל הכח יותר, אבל אין דמיון ושווי להם אל השם יתברך, כי כח השם יתברך בלי תכלית. נמצא כי מדריגת המלאך ומדריגת השרף בגודל* הכח, ומדריגת השליח בכח כללי. ואלו הדברים הם דברי חכמה.

ולפיכך אמר (שמות יב, יב) "ועברתי בארץ מצרים" אני ולא מלאך, שלא היתה היציאה בכח חלק האחד ממדת המים. ולא על ידי שרף, בכח חלק שני ממדת האש. ולא על ידי השליח, בכח שהוא כללי, אבל כחו בקטנות. כי אם על ידי הקב"ה בעצמו, אשר הוא כולל הכל, ובכחו הגדול בלי קץ ותכלית, ועל ידו היתה הוצאה.

ומה שאמר "אני ה'" (שמות יב, יב), אני הוא ולא אחר, הוא ענין נפלא למבין, שרמז בכאן על אלהים אחרים, שלא היתה ההוצאה על ידי אלהים אחרים. כי אלו הכחות קדושות משמשות המרכבה. ואמר "אני ה'" אני ולא אחר, הם אלהים אחרים. כלומר "אני ה'" הוא השם המיוחד שאליו היו מקריבין שעיר הפנימי, "ולא אחר" שאליו מקריבין השעיר שעלה עליו הגורל לעזאזל. ואחר שדרש "ועברתי בארץ מצרים" אני ולא מלאך, "והכיתי כל בכור" אני ולא שרף, "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים" אני ולא השליח, דרש עוד "אני ה'" ולא אחר, הם אלהים אחרים, שנתן השם יתברך להם* לפעול פעולות זרות, ואינם בכלל סדר מציאות העולם. ולא היתה הוצאה ממצרים בענין זה, כמו המזיקים והשדים, אשר אין פעולתם נמשכת לסדר המציאות.

ואף שכתוב (במדבר כג, כב) "אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו", ואמרו רבותינו ז"ל (גיטין סח:) "ראם" אלו השדים, ותלה יציאת מצרים ב"תועפות* ראם". הוא דבר עמוק ומופלא, שבא לומר כי השם יתברך הוציא את ישראל בפעולות יוצאות מן הקש הטבעי במכות שבאו על מצרים, ודבר זה מתיחס אל מעשה שדים, שהם מזיקים, וכל פעולותם בלתי טבעית, כי הם ומעשיהם יוצאים מן סדר המציאות, כמו שנתבאר בספר גור אריה. אפילו הכי, לא היה ההוצאה על ידיהם, רק היה הכל בסדר המציאות. זהו שרמזו חכמים במאמר הזה "ועברתי" אני ולא מלאך וגו'. ואין פירוש זולת זה, רק שהוא יותר עמוק מאוד, ודי בזה.