HaEmunot veHaDeot · [Treatise I] The Creation of the World, Chapter 1
1
וכאשר בארתי ההקדמה הזאת, אומר, כי אלהינו יתברך ויתעלה הודיענו כי כל הדברים מחודשים, והוא חדשם לא מדבר כמו שאמר (בראשית א' א') בראשית ברא אלהים וגו'. ואומר עוד (ישעיהו מ״ד:כ״ד כ"ד) אנכי י"י עושה כל נוטה שמים לבדי וגומ'. ואמת זה אצלנו באותות ובמופתים וקבלנוהו. ואחרי כן עיינתי בענין הזה, היתאמת בעיון כאשר התאמת בנבואה? ומצאתיו כן מפנים רבים, אקצר מכללם ארבע ראיות:
And as I explained this introduction, I say, for our blessed God has informed us that all things are renewed, and He renews them not from a thing, as it is said (Genesis 1:1), "In the beginning God created," and also, "I, the Lord, make all things, stretching out the heavens by Myself." (Isaiah 44:24) This truth, we have received through signs and miracles. Afterward, I examined this matter, asking whether it is affirmed through investigation as it is affirmed through prophecy? And I found it to be so from various perspectives. I will briefly summarize four evidences:
2
הראשונה מהם, מן התכליות, והוא שהשמים והארץ כיון שהתברר שיש להם תכלית בהיות הארץ באמצע וסבוב השמים סביבותיה, התחייב שיהיה לכחם תכלית; כי אי אפשר שיהיה כח לאין תכלית בגשם בעל תכלית, ודוחה זה הידוע. וכאשר יכלה הכח השומר אותם התחייב שיהיה להם תחלה וסוף. ואחרי שנגלתה לי זאת הראיה, התישבתי בדקדוקם, ולא מהרתי לגזור אומר בה, עד שבררתיה, באמרו שמא הארץ אין לה תכלית בארך וברחב ובעמק? אחרי כן אמרתי אלו היתה כן, לא היתה השמש מקפת אותה עד שהיא משלמת סבובה בכל יום ולילה פעם אחת, ותשוב זורחת ממקום שזרחה ובאה למקום שבאה, וכן הירח ושאר הככבים. ואחר כן אמרתי שמא המים אין להם תכלית? ואמרתי ואיך יהיה זה והם מתנועעים כלם וסובבים סביב הארץ תמיד כי לא יתכן לחשוב כל הגלגל הקרוב אלינו הוא אשר יסוב, והשאר יותר גדול משיסוב, מפני שאין אנו משכילים כי אם זה הדבר אשר יסוב, ולא נשכיל אחריו דבר אחר, כל שכן שנאמין שהוא שמים ונאמר שהוא סובב. ואחרי כן חקרתי ואמרתי שמא יש ארצות רבות, ושמים רבים, יקיפו כל שמים מהם הארץ שלהם, ויהיו עולמים שיאן להם תכלית. וראיתי זה נמנע מצד הטבע, כי לא יתכן להיות עפר ממעל לאש בטבע ולא אויר תחת מים בטבע, כי האש והאויר קלים שניהם והעפר והמים כבדים שניהם. וידעתי כי אילו הי בנמצא גוש עפר חוץ לארץ הזאת היה בוקע כל אויר וכל אש עד אשר יגיע לעפר הארץ הזאת. וכן אם היה מקוה מים חוץ למים האלה היה בוקע האויר והאש עד שיגיע למים האלה. ומצאתי המציאה הגמורה כי אין שמים בלתי אלה ולא ארץ כי אם זאת, וכי השמים האלה יש להם תכלית, והארץ הזאת יש לה תכלית, וכאשר גשמיהם יש להם גבול, כן יש לכחם גבול מגיע אל קץ ויעמוד אצלו, ולא יתכן להם לעמוד אחר כלות הכח ההוא ולא ימצאו קודם היותו, ומצאתי הכתוב שהעיד עליהם בתכלית, באמרו (דברים י"ג ח') מקצה הארץ ועד קצה הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. והעיד כי השמש תסובב סבוב הארץ ותשוב בכל יום: וזרח השמש ובא השמש (קהלת א' ה'):
The First of them, from the aspect of purpose, is that the heavens and the earth, once it became clear that they have a purpose, with the earth being in the middle and the heavens surrounding it, it is necessary for them to have a purpose. For it is impossible for a thing to have no purpose in rain, which serves a purpose, and this notion is refuted by well-known facts. Once I clarified this evidence to myself, I meticulously examined it, not rushing to deduce a statement until I clarified it. I pondered, "Perhaps the earth has no purpose in terms of length, width, and depth?" Afterward, I thought, "Even if that were so, the sun would not circle it until it completes its rotation once a day and night, rising from the place it rose and coming to the place it came. The same applies to the moon and other stars." Then, I asked, "Perhaps water has no purpose?" And I said, "How can that be when they all move continuously and orbit around the earth constantly, for it is not possible to think that only the closest celestial sphere to us is the one that rotates, and the rest are larger than the one that rotates, as we are only able to perceive the one that rotates, and we cannot perceive anything beyond it, especially that we believe it to be the heavens and we say that it rotates. Afterward, I examined and said, "Perhaps there are many lands and many heavens, each encompassing a separate earth, and they are eternal worlds with a purpose of their own." But I saw that this is precluded by nature because it is impossible for dust to be above fire in nature, nor air beneath water in nature, for fire and air are both light, and dust and water are both heavy. I realized that if there were a solid mass of dust outside this earth, air and fire would bubble up until it reached the dust of this earth. Similarly, if there were a reservoir of water outside these waters, air and fire would bubble up until they reached those waters. And I found the perfect solution, that there are no heavens other than these, and no earth other than this one. As for these heavens, they have a purpose, and this earth has a purpose, and just as their rains have a limit, so does their power have a limit that reaches an end and stops there. It is impossible for them to stand after that power is exhausted, and they will not find anything before their existence. I found that the Scripture testified about them explicitly, saying (Deuteronomy 13:8), "From one end of the earth to the other end of the earth, and from one end of the heavens to the other end of the heavens." And it testified that the sun will orbit the earth, and it will return every day: "The sun rises, and the sun sets" (Ecclesiastes 1:5).
3
והראיה השנית מקבוץ החלקים והרכבת הפרקים, והוא, שראיתי הגשמים חלקים מחוברים, ופרקים מורכבים, והתבאר לי בהם סימן מעשה העושה והחדוש. אחר כן אמרתי שמא אלה הפרקים והחבורים אינם כי אם בגשמים הקטנים; רוצה לומר גשמי החוש והצמח. ופשטתי מחשבתי אל הארץ והנה היא כן, כי היא עפר ואבן וחול והדומה להם מקובצים. ועליתי בה אל השמים וראיתי בם כתות רבות מן הגלגלים קצתם בתוך קצם, יש בהם כתות מן המאורים הנקראים ככבים, נגזרו, גדול וקטן, רב אור ומעט אור, והורכבו בתוך הגלגלים ההם. וכאשר נתברר לי הקבוץ והחבור וההרכבה, אשר הם החדושים בגשם השמים וזולתם, האמנתי בעבור הראיה הזאת עוד, כי השמים וכל אשר בהם מחודשים, ומצאתי הכתוב אומר כי פירוד חלקי החיים וחבורם יורה על חדושם, והוא אמרו (תהלים קי"ט ע"ג) ידיך עשוני ויכוננוני, ואמר בארץ, (ישעיה מ"ה י"ח) יוצר הארץ ועושה הוא כוננה, ואמר בשמים, (תהלים ח' ד') כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וככבים אשר כוננת:
The Second piece of evidence is from the collection of parts and the composition of chapters, and it is that I observed the rain being composed of connected parts and the chapters being intricate, and in them, a sign of the act of creation and innovation was evident to me. Afterward, I thought, "Perhaps these chapters and connections are only in the small rains," meaning the sensory and vegetative rains. I narrowed down my thought to the earth, and behold, it is indeed so, for it consists of dust, stones, sand, and similar particles gathered together. I ascended to the heavens and observed many categories of celestial bodies, some of them within others. Among them are categories of luminous bodies called stars, varying in size, some large and some small, some with abundant light and some with little light, all composed within those celestial spheres. As the grouping, connecting, and composition became clear to me, which are innovations in the rain of the heavens and others, I affirmed through this evidence that the heavens and all that is in them are renewed. I found the scriptural statement saying that the dispersion of the parts of living beings and their composition indicates their renewal, as it says (Psalm 119:73), "Your hands made me and established me," and it says about the earth (Isaiah 45:18), "He fashioned it and made it," and it says about the heavens (Psalm 8:4), "When I see Your heavens, the work of Your fingers, the moon, and the stars that You set in place." The Third evidence is from specific instances. I found that all the rains will not escape.
4
והשלישית מן הראיות, המקרים. והוא שמצאתי כל הגשמים לא ימלטו ממקרים שיקרו בכל אחד, אם מעצמו אם מזולת עצמו, כמו שיולד החי והצמח ויגדל עד אשר ישלם, ואחר כן יחסר ויתפרדו חלקיו. ואחר כן אמרתי שמא הארץ נמלטת מאלה המקרים? והשתדלתי בה ומצאתיה שאיננה נמלטת מצמח וחיים שהם מחודשים, וידוע כי מה שאיננו נמלט מן המחודש שהוא כמוהו. אחר כן אמרתי שמא השמים נמלטים מחדושים כאלה? והשתכלתי והנה אינם נמלטים מחדושים, ועקרם התנועה הדבקה בהם, לא תנוח, אבל תנועות רבות שונות, עד אם תערוך אחת מהנה אל האחרת; תדע כי יש להם אחור ומהירות, ומהם נפילת אור קצתם על קצתם, ויתחדש בהם האור כירח. ומהם שמראה קצת הככבים לקצת האודם והלובן והירקרק והירוק. וכאשר מצאתי החדושים שכללו אותם והם לא קדמו להם. האמנתי כל מה שלא קדם החדוש הוא כמוהו, בעבור שהוא נכנס בגדרו, ואמר הכתוב בחדושי הארץ והשמים שהם מורים על תחלתם (ישעיה מ"ה י"ב) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי:
The Third piece of evidence is from instances and occurrences. I found that all rains will not escape various occurrences that happen to each one, whether spontaneously or due to external factors. This is similar to the birth of living beings and plants, which are renewed, grow until they reach completion, then diminish, and their parts separate. Afterward, I thought, "Perhaps the earth escapes these occurrences?" I examined it and found that it does not escape the growth of plants and living beings, which are renewed. It is known that what is not exempt from renewal is similar to what is. Then I said, "Perhaps the heavens escape such renewals?" I scrutinized them, and they do not escape renewals. Their primary motion, which adheres to them, does not rest, but there are various distinct movements among them. If one of them moves toward another, you will know that they have backward and forward movements, and some of them experience a fall of light upon each other, and light is renewed in them, like the moon. Among them are those that appear as some stars with various colors such as red, white, yellow, and green. When I found the renewals that encompassed them and that they did not precede them, I believed that everything that did not precede the renewal is similar to it because it falls within its definition. The Scripture says about the renewals of the earth and the heavens, which indicate their beginning (Isaiah 45:12), "I made the earth and created man upon it. I, My hands, stretched out the heavens, and I commanded all their host."
5
והראיה הרביעית מהזמן. והיא שידעתי כי הזמנים שלשה חולף ועומד ועתיד. ואף על פי שהעומד פחות מכל עתה, שמתי העתה כנקודה. ואמרתי אם יהיה האדם משתדל ממחשבתו לעלות מהנקודה הזאת למעלה, לא יתכן לו זה בעבור שהזמן אין לו תכלית, ומה שאין לו תכלית לא תעלה בו המחשבה למעלה ותעבור בו. העלה עצמה תמנע שתלך בו ההויה למטה ותעבור בו עד שתגיע אצלנו. ואם לא תגיע ההויה אלינו לא נהיה. ויהיה הדבר מחוייב שאנחנו המון ההוים אינם הוים והנמצאים אינם נמצאים. וכאשר מצאתי עצמי נמצא, ידעתי כי ההויה עברה על זמן עד שהגיעה אלי. ולולי שיש לזמן תכלית לא היתה ההויה עוברת בו, והיתה דעתי (בזמן) גם כן בזמן העתיד, כאשר היתה דעתי בחולף בלא עכוב. ומצאתי הכתוב אומר כמו זה בזמן הרחוק (איוב ל״ו:כ״ה כ"ה) כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק; ואמר (שם ל"ו ג') אשא דעי למרחוק. והגיעני על אחד מהמכחשים, ממי שפגע זולתי מהמאמינים שטען על הראיה הזאת, ואמר היתכן שיעבוד האדם מה שאין לו תכלית לחלקיו בהליכה? כי כל מיל שילך אותו האדם או אמה, ויעל אותו על מחשבתו, נמצאהו מתחלק לחלקים שאין להם תכלית. ומקצת המאמינים הוצרך להודות בחלק שאינו מתחלק. וקצתם הודה בטפר"ה; פירוש הוא הדלוג מלמטה למעלה. וקצתם הודה בנפילת חלקים רבים על חלקים. והשתכלתי בטענה הזאת ומצאתיה נבהלה, מפני שחלוק הדבר לאין תכלית אינו נופל כי אם במחשבה, ולא יתכן שיפול בפועל, מפני שהוא דק מנפול הפעל עליו או החלוק. ואם הזמן החולף עברה אותו הויה במחשבה לא בפעל, הוא בעיני דומה הטענה הזאת, ואם ההויה עברה בזמן בפעל עד שהגיע אליו, תהיה זאת הטענה אינה שוברת טענותינו מפני שהיא במחשבה - ואחרי אלה הראיות יש לי ראיות אחרות, מהם מה שכתבתיו בפרשת בראשית, ומהם מה שכתבתיו בפירוש הלכות יצירה, וכתשובותי על חיוי הכלבי, חוץ מדברים אחרים תמצאם בשאר חבורי. ועם כל זה אומר כי התשובות אשר אשיב בהם במאמר הזה על מי שחולק על הדעת הזה, הם כלם מחזקות ומאמצות אותו, וצריך שיתבונן האדם בהם, ויחובר מהם אל הדעת הזה מה שהוא דומה לו:
The Fourth piece of evidence is from time. I knew that time consists of three components: past, present, and future. Even though the present is shorter than any other time, I considered it as a point. I thought, "If a person strives to ascend from this point upwards, it is impossible for him because time has no end. What has no end will not allow thoughts to rise above it and pass through it. The rising thought itself will prevent it from going downward, and it will pass through it until it reaches us. If the being does not reach us, it will not exist. Thus, it is necessary to conclude that we, the aggregate of beings, are not beings, and the existent is not existent. When I found myself in existence, I knew that existence passed through time until it reached me. If time did not have an end, existence would not pass through it, and my thought would have remained in existence, continuing forever without delay. I found that the scripture says similarly about a distant time (Job 36:25): 'Every man sees it, a man looks at it from afar,' and he said (Job 36:3), 'I will raise my knowledge from afar.' I was struck by one of the objectors, someone other than those who believe in this argument. He claimed, "Is it possible for a person to ascend from that which has no end to its parts in walking?" Because every step the person takes, whether an ama (cubit) or an ema (cubit), and raises it in his thought, he finds it dividing into parts that have no end. I was perplexed by this objection because the division of the thing into what has no end occurs only in thought, and it is impossible for it to occur in reality because it is finer than the finest action upon it or the division. If the being ascends from this point in thought and passes through it until it reaches us, and if it does not reach us, existence will not be. The matter is contingent on the fact that we, the aggregate of beings, are not beings, and the existents are not existents. If time, which passes, passed that being in thought and not in reality, it is similar to this objection. If the being passed through time in reality until it reached me, this objection is not refuted because it is only in thought. After these proofs, I have other evidence, some of which I wrote in the section on "Bereshit," and some in the explanation of the laws of creation. You will find them in other compositions as well. Despite all this, I say that the responses I provide in this article to those who dispute this view all strengthen and support it. The person must contemplate them and connect from them to this view that is similar to them.
וכאשר בארתי ההקדמה הזאת, אומר, כי אלהינו יתברך ויתעלה הודיענו כי כל הדברים מחודשים, והוא חדשם לא מדבר כמו שאמר (בראשית א' א') בראשית ברא אלהים וגו'. ואומר עוד (ישעיהו מ״ד:כ״ד כ"ד) אנכי י"י עושה כל נוטה שמים לבדי וגומ'. ואמת זה אצלנו באותות ובמופתים וקבלנוהו. ואחרי כן עיינתי בענין הזה, היתאמת בעיון כאשר התאמת בנבואה? ומצאתיו כן מפנים רבים, אקצר מכללם ארבע ראיות:
And as I explained this introduction, I say, for our blessed God has informed us that all things are renewed, and He renews them not from a thing, as it is said (Genesis 1:1), "In the beginning God created," and also, "I, the Lord, make all things, stretching out the heavens by Myself." (Isaiah 44:24) This truth, we have received through signs and miracles. Afterward, I examined this matter, asking whether it is affirmed through investigation as it is affirmed through prophecy? And I found it to be so from various perspectives. I will briefly summarize four evidences:
הראשונה מהם, מן התכליות, והוא שהשמים והארץ כיון שהתברר שיש להם תכלית בהיות הארץ באמצע וסבוב השמים סביבותיה, התחייב שיהיה לכחם תכלית; כי אי אפשר שיהיה כח לאין תכלית בגשם בעל תכלית, ודוחה זה הידוע. וכאשר יכלה הכח השומר אותם התחייב שיהיה להם תחלה וסוף. ואחרי שנגלתה לי זאת הראיה, התישבתי בדקדוקם, ולא מהרתי לגזור אומר בה, עד שבררתיה, באמרו שמא הארץ אין לה תכלית בארך וברחב ובעמק? אחרי כן אמרתי אלו היתה כן, לא היתה השמש מקפת אותה עד שהיא משלמת סבובה בכל יום ולילה פעם אחת, ותשוב זורחת ממקום שזרחה ובאה למקום שבאה, וכן הירח ושאר הככבים. ואחר כן אמרתי שמא המים אין להם תכלית? ואמרתי ואיך יהיה זה והם מתנועעים כלם וסובבים סביב הארץ תמיד כי לא יתכן לחשוב כל הגלגל הקרוב אלינו הוא אשר יסוב, והשאר יותר גדול משיסוב, מפני שאין אנו משכילים כי אם זה הדבר אשר יסוב, ולא נשכיל אחריו דבר אחר, כל שכן שנאמין שהוא שמים ונאמר שהוא סובב. ואחרי כן חקרתי ואמרתי שמא יש ארצות רבות, ושמים רבים, יקיפו כל שמים מהם הארץ שלהם, ויהיו עולמים שיאן להם תכלית. וראיתי זה נמנע מצד הטבע, כי לא יתכן להיות עפר ממעל לאש בטבע ולא אויר תחת מים בטבע, כי האש והאויר קלים שניהם והעפר והמים כבדים שניהם. וידעתי כי אילו הי בנמצא גוש עפר חוץ לארץ הזאת היה בוקע כל אויר וכל אש עד אשר יגיע לעפר הארץ הזאת. וכן אם היה מקוה מים חוץ למים האלה היה בוקע האויר והאש עד שיגיע למים האלה. ומצאתי המציאה הגמורה כי אין שמים בלתי אלה ולא ארץ כי אם זאת, וכי השמים האלה יש להם תכלית, והארץ הזאת יש לה תכלית, וכאשר גשמיהם יש להם גבול, כן יש לכחם גבול מגיע אל קץ ויעמוד אצלו, ולא יתכן להם לעמוד אחר כלות הכח ההוא ולא ימצאו קודם היותו, ומצאתי הכתוב שהעיד עליהם בתכלית, באמרו (דברים י"ג ח') מקצה הארץ ועד קצה הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. והעיד כי השמש תסובב סבוב הארץ ותשוב בכל יום: וזרח השמש ובא השמש (קהלת א' ה'):
The First of them, from the aspect of purpose, is that the heavens and the earth, once it became clear that they have a purpose, with the earth being in the middle and the heavens surrounding it, it is necessary for them to have a purpose. For it is impossible for a thing to have no purpose in rain, which serves a purpose, and this notion is refuted by well-known facts. Once I clarified this evidence to myself, I meticulously examined it, not rushing to deduce a statement until I clarified it. I pondered, "Perhaps the earth has no purpose in terms of length, width, and depth?" Afterward, I thought, "Even if that were so, the sun would not circle it until it completes its rotation once a day and night, rising from the place it rose and coming to the place it came. The same applies to the moon and other stars." Then, I asked, "Perhaps water has no purpose?" And I said, "How can that be when they all move continuously and orbit around the earth constantly, for it is not possible to think that only the closest celestial sphere to us is the one that rotates, and the rest are larger than the one that rotates, as we are only able to perceive the one that rotates, and we cannot perceive anything beyond it, especially that we believe it to be the heavens and we say that it rotates. Afterward, I examined and said, "Perhaps there are many lands and many heavens, each encompassing a separate earth, and they are eternal worlds with a purpose of their own." But I saw that this is precluded by nature because it is impossible for dust to be above fire in nature, nor air beneath water in nature, for fire and air are both light, and dust and water are both heavy. I realized that if there were a solid mass of dust outside this earth, air and fire would bubble up until it reached the dust of this earth. Similarly, if there were a reservoir of water outside these waters, air and fire would bubble up until they reached those waters. And I found the perfect solution, that there are no heavens other than these, and no earth other than this one. As for these heavens, they have a purpose, and this earth has a purpose, and just as their rains have a limit, so does their power have a limit that reaches an end and stops there. It is impossible for them to stand after that power is exhausted, and they will not find anything before their existence. I found that the Scripture testified about them explicitly, saying (Deuteronomy 13:8), "From one end of the earth to the other end of the earth, and from one end of the heavens to the other end of the heavens." And it testified that the sun will orbit the earth, and it will return every day: "The sun rises, and the sun sets" (Ecclesiastes 1:5).
והראיה השנית מקבוץ החלקים והרכבת הפרקים, והוא, שראיתי הגשמים חלקים מחוברים, ופרקים מורכבים, והתבאר לי בהם סימן מעשה העושה והחדוש. אחר כן אמרתי שמא אלה הפרקים והחבורים אינם כי אם בגשמים הקטנים; רוצה לומר גשמי החוש והצמח. ופשטתי מחשבתי אל הארץ והנה היא כן, כי היא עפר ואבן וחול והדומה להם מקובצים. ועליתי בה אל השמים וראיתי בם כתות רבות מן הגלגלים קצתם בתוך קצם, יש בהם כתות מן המאורים הנקראים ככבים, נגזרו, גדול וקטן, רב אור ומעט אור, והורכבו בתוך הגלגלים ההם. וכאשר נתברר לי הקבוץ והחבור וההרכבה, אשר הם החדושים בגשם השמים וזולתם, האמנתי בעבור הראיה הזאת עוד, כי השמים וכל אשר בהם מחודשים, ומצאתי הכתוב אומר כי פירוד חלקי החיים וחבורם יורה על חדושם, והוא אמרו (תהלים קי"ט ע"ג) ידיך עשוני ויכוננוני, ואמר בארץ, (ישעיה מ"ה י"ח) יוצר הארץ ועושה הוא כוננה, ואמר בשמים, (תהלים ח' ד') כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וככבים אשר כוננת:
The Second piece of evidence is from the collection of parts and the composition of chapters, and it is that I observed the rain being composed of connected parts and the chapters being intricate, and in them, a sign of the act of creation and innovation was evident to me. Afterward, I thought, "Perhaps these chapters and connections are only in the small rains," meaning the sensory and vegetative rains. I narrowed down my thought to the earth, and behold, it is indeed so, for it consists of dust, stones, sand, and similar particles gathered together. I ascended to the heavens and observed many categories of celestial bodies, some of them within others. Among them are categories of luminous bodies called stars, varying in size, some large and some small, some with abundant light and some with little light, all composed within those celestial spheres. As the grouping, connecting, and composition became clear to me, which are innovations in the rain of the heavens and others, I affirmed through this evidence that the heavens and all that is in them are renewed. I found the scriptural statement saying that the dispersion of the parts of living beings and their composition indicates their renewal, as it says (Psalm 119:73), "Your hands made me and established me," and it says about the earth (Isaiah 45:18), "He fashioned it and made it," and it says about the heavens (Psalm 8:4), "When I see Your heavens, the work of Your fingers, the moon, and the stars that You set in place." The Third evidence is from specific instances. I found that all the rains will not escape.
והשלישית מן הראיות, המקרים. והוא שמצאתי כל הגשמים לא ימלטו ממקרים שיקרו בכל אחד, אם מעצמו אם מזולת עצמו, כמו שיולד החי והצמח ויגדל עד אשר ישלם, ואחר כן יחסר ויתפרדו חלקיו. ואחר כן אמרתי שמא הארץ נמלטת מאלה המקרים? והשתדלתי בה ומצאתיה שאיננה נמלטת מצמח וחיים שהם מחודשים, וידוע כי מה שאיננו נמלט מן המחודש שהוא כמוהו. אחר כן אמרתי שמא השמים נמלטים מחדושים כאלה? והשתכלתי והנה אינם נמלטים מחדושים, ועקרם התנועה הדבקה בהם, לא תנוח, אבל תנועות רבות שונות, עד אם תערוך אחת מהנה אל האחרת; תדע כי יש להם אחור ומהירות, ומהם נפילת אור קצתם על קצתם, ויתחדש בהם האור כירח. ומהם שמראה קצת הככבים לקצת האודם והלובן והירקרק והירוק. וכאשר מצאתי החדושים שכללו אותם והם לא קדמו להם. האמנתי כל מה שלא קדם החדוש הוא כמוהו, בעבור שהוא נכנס בגדרו, ואמר הכתוב בחדושי הארץ והשמים שהם מורים על תחלתם (ישעיה מ"ה י"ב) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי:
The Third piece of evidence is from instances and occurrences. I found that all rains will not escape various occurrences that happen to each one, whether spontaneously or due to external factors. This is similar to the birth of living beings and plants, which are renewed, grow until they reach completion, then diminish, and their parts separate. Afterward, I thought, "Perhaps the earth escapes these occurrences?" I examined it and found that it does not escape the growth of plants and living beings, which are renewed. It is known that what is not exempt from renewal is similar to what is. Then I said, "Perhaps the heavens escape such renewals?" I scrutinized them, and they do not escape renewals. Their primary motion, which adheres to them, does not rest, but there are various distinct movements among them. If one of them moves toward another, you will know that they have backward and forward movements, and some of them experience a fall of light upon each other, and light is renewed in them, like the moon. Among them are those that appear as some stars with various colors such as red, white, yellow, and green. When I found the renewals that encompassed them and that they did not precede them, I believed that everything that did not precede the renewal is similar to it because it falls within its definition. The Scripture says about the renewals of the earth and the heavens, which indicate their beginning (Isaiah 45:12), "I made the earth and created man upon it. I, My hands, stretched out the heavens, and I commanded all their host."
והראיה הרביעית מהזמן. והיא שידעתי כי הזמנים שלשה חולף ועומד ועתיד. ואף על פי שהעומד פחות מכל עתה, שמתי העתה כנקודה. ואמרתי אם יהיה האדם משתדל ממחשבתו לעלות מהנקודה הזאת למעלה, לא יתכן לו זה בעבור שהזמן אין לו תכלית, ומה שאין לו תכלית לא תעלה בו המחשבה למעלה ותעבור בו. העלה עצמה תמנע שתלך בו ההויה למטה ותעבור בו עד שתגיע אצלנו. ואם לא תגיע ההויה אלינו לא נהיה. ויהיה הדבר מחוייב שאנחנו המון ההוים אינם הוים והנמצאים אינם נמצאים. וכאשר מצאתי עצמי נמצא, ידעתי כי ההויה עברה על זמן עד שהגיעה אלי. ולולי שיש לזמן תכלית לא היתה ההויה עוברת בו, והיתה דעתי (בזמן) גם כן בזמן העתיד, כאשר היתה דעתי בחולף בלא עכוב. ומצאתי הכתוב אומר כמו זה בזמן הרחוק (איוב ל״ו:כ״ה כ"ה) כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק; ואמר (שם ל"ו ג') אשא דעי למרחוק. והגיעני על אחד מהמכחשים, ממי שפגע זולתי מהמאמינים שטען על הראיה הזאת, ואמר היתכן שיעבוד האדם מה שאין לו תכלית לחלקיו בהליכה? כי כל מיל שילך אותו האדם או אמה, ויעל אותו על מחשבתו, נמצאהו מתחלק לחלקים שאין להם תכלית. ומקצת המאמינים הוצרך להודות בחלק שאינו מתחלק. וקצתם הודה בטפר"ה; פירוש הוא הדלוג מלמטה למעלה. וקצתם הודה בנפילת חלקים רבים על חלקים. והשתכלתי בטענה הזאת ומצאתיה נבהלה, מפני שחלוק הדבר לאין תכלית אינו נופל כי אם במחשבה, ולא יתכן שיפול בפועל, מפני שהוא דק מנפול הפעל עליו או החלוק. ואם הזמן החולף עברה אותו הויה במחשבה לא בפעל, הוא בעיני דומה הטענה הזאת, ואם ההויה עברה בזמן בפעל עד שהגיע אליו, תהיה זאת הטענה אינה שוברת טענותינו מפני שהיא במחשבה - ואחרי אלה הראיות יש לי ראיות אחרות, מהם מה שכתבתיו בפרשת בראשית, ומהם מה שכתבתיו בפירוש הלכות יצירה, וכתשובותי על חיוי הכלבי, חוץ מדברים אחרים תמצאם בשאר חבורי. ועם כל זה אומר כי התשובות אשר אשיב בהם במאמר הזה על מי שחולק על הדעת הזה, הם כלם מחזקות ומאמצות אותו, וצריך שיתבונן האדם בהם, ויחובר מהם אל הדעת הזה מה שהוא דומה לו:
The Fourth piece of evidence is from time. I knew that time consists of three components: past, present, and future. Even though the present is shorter than any other time, I considered it as a point. I thought, "If a person strives to ascend from this point upwards, it is impossible for him because time has no end. What has no end will not allow thoughts to rise above it and pass through it. The rising thought itself will prevent it from going downward, and it will pass through it until it reaches us. If the being does not reach us, it will not exist. Thus, it is necessary to conclude that we, the aggregate of beings, are not beings, and the existent is not existent. When I found myself in existence, I knew that existence passed through time until it reached me. If time did not have an end, existence would not pass through it, and my thought would have remained in existence, continuing forever without delay. I found that the scripture says similarly about a distant time (Job 36:25): 'Every man sees it, a man looks at it from afar,' and he said (Job 36:3), 'I will raise my knowledge from afar.' I was struck by one of the objectors, someone other than those who believe in this argument. He claimed, "Is it possible for a person to ascend from that which has no end to its parts in walking?" Because every step the person takes, whether an ama (cubit) or an ema (cubit), and raises it in his thought, he finds it dividing into parts that have no end. I was perplexed by this objection because the division of the thing into what has no end occurs only in thought, and it is impossible for it to occur in reality because it is finer than the finest action upon it or the division. If the being ascends from this point in thought and passes through it until it reaches us, and if it does not reach us, existence will not be. The matter is contingent on the fact that we, the aggregate of beings, are not beings, and the existents are not existents. If time, which passes, passed that being in thought and not in reality, it is similar to this objection. If the being passed through time in reality until it reached me, this objection is not refuted because it is only in thought. After these proofs, I have other evidence, some of which I wrote in the section on "Bereshit," and some in the explanation of the laws of creation. You will find them in other compositions as well. Despite all this, I say that the responses I provide in this article to those who dispute this view all strengthen and support it. The person must contemplate them and connect from them to this view that is similar to them.