מאמר השני; אחדות 2

ואחר אלה השלש ראיות על שהוא אחד, אומר: כי כל טענה שהיא מפרידה בין שנים, היא טענה ‏לאחד, וכבר עמדת על מה שקדם מתשובתינו על בעלי הדעת הזה. ואומר הנה עוד, שמצאתי אלה ‏כשיאמר להם: למה סמכתם כל אלה הנמצאות כלם אל שני שרשים בלבד, ולא חשבתם שלכל אחד ‏מהם שרש שחדשו? הם אומרים אנחנו רואים אותם ואם רבו אפניהם, כי הם נקבצים אל התועלת ‏והחזק, ואין ביניהם שלישי, על כן סמכנום אל שנים. והתבוננתי במאמר הזה ומצאתי שיש למדבר ‏עמם, שיאמר להם: וכבר מצאנו התועלת והנזק שנקבץ אל חמשה חושים. מהם מה שיוחש בראות, ‏ומהם מה שיוחש בשמע, וכן בשלשה האחרים, ואינם יותר ראוים בקבצם אל שנים מזולתם, לקבצם ‏אל חמשה. יש לנו לאמר להם עוד: שכל תועלת ונזק מתקבצים תחת המראה, ושרשי המראה ‏הטבעית שבעה, לובן ושחור ירוק וירקרק ואדום ומראה השמים ומראה העפר, ואינם יותר ראוים, ‏בקבץ הכל אל שנים מזולתם, לקבצם אל שבעה. ועוד יש לנו לומר להם שהם נקבצים תחת ‏הטעמים, ושרשי הטעם תשעה, המתוק והדשן והם חמים לחים והמר והמליח והחריף והם חמים ‏יבשים והקובץ והחמוץ והעפוץ והם יבשים קרים, והתפל והוא קר לח, ואינם יותר ראוים לקבצם אל ‏שנים מזולתם, לקבצם אל תשעה. וכן יאמר להם על הארבעה טבעים אשר הם סומכים אליהם הכל. ‏וכן בעשר המאמרות אשר על העצם וכן בששת מיני התנועה, וכן בשבעה מיני הכמות, וכן בשלשה ‏הזמנים, ושלש הגזירות, ושלש הצורות, לא אאריך בדברים עד שיתברר הפסד מה שנטו אליו ‏מאפני ההתחלקות, שחלצו מספר מבין שאר המספרים, וגזרו עליו. ואוסיף בזה ביאור ואומר: כי כל ‏אחד מהם כשהוא רוצה לברוא דבר, לא יתום לו כי אם בעזר האחר לו, ושניהם א"כ נלאים. ועם זה ‏אם יהיה חפצו מכריח האחר לעזרו, שניהם מוכרחים. ואם יהיו בוחרים, ירצה אחר מהם להחיות ‏גשם, ורוצה האחר להמיתו, יתחייב שיהיה הגשם ההוא חי מת יחד. ואומר עוד אם יהיה כל אחד ‏מהם יכול להעלים דבר מחבירו, שניהם א"כ אינם יודעים. ואם אינם יכולים על זה, שניהם א"כ ‏נלאים. ואומר עוד, כי אם הם דבקים, הם דבר א'. ואם הם נפרדים, יש ביניהם דבר שלישי, ולא ‏אפשר לבעליהם לדמותם אל החשך והאור, והמשתמשים בלא שלישי, כי אלה מקרים, והם אצלם ‏גשמים. ויצאו אלה הטענות מסכימים למה שאמרו הספרים, כי אין בורא כי אם א', באמרם (דברם ‏ד' ל"ה) אתה הראת לדעת כי י"י הוא האלהים אין עוד מלבדו. ואמרו (שם ד' ל"ט) וידעת היום ‏והשבות אל לבבך כי י"י הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ועוד (ישעיהו מ״ה:כ״ב ‏כ"ב) פנו אלי והושעו בל אפסי ארץ כי אני אל ואין עוד. ועוד (שם מ"ה ו') למען ידעו ממזרח שמש ‏וממערבה כי אפס מבלעדי אני י"י ואין עוד. ועוד (שם) אני י"י ואין עוד זולתי. ועוד (שם מ"ה כ"א) ‏הלא אני י"י ואין עוד, והדומה לזה:‏

O’nun bir olduğuna dair bu üç delilden sonra derim ki iki şeyin arasını ayıran her iddia, aslında bir olan lehine dönen bir iddiadır. Bu görüş sahiplerine daha önce verdiğimiz cevapları görmüş oldun. Burada bir şey daha söylerim: Onlara “Bütün bu varlıkların hepsini neden yalnız iki köke dayandırdınız da, her birinin kendisini yenileyen ayrı bir kökü olduğunu düşünmediniz?” denildiğinde, “Onları, biçimleri çok olsa da, yarar ve zarar altında toplandıkları için böyle gördük; aralarında üçüncü yoktur, bu yüzden onları ikiye dayandırdık” derler. Bu sözü inceledim ve onlarla konuşan kişinin onlara şöyle diyebileceğini gördüm: Yarar ve zararın beş duyu altında toplandığını da bulduk; bunların bir kısmı görmeyle, bir kısmı işitmeyle, diğer üçü de diğer duyularla duyulur. Bunları iki altında toplamak, beş altında toplamaktan daha yerinde değildir. Onlara yine şöyle diyebiliriz: Her yarar ve zarar görünüş altında toplanır; doğal görünüşün kökleri ise yedidir: beyaz, siyah, yeşil, yeşilimsi, kırmızı, göğün rengi ve toprağın rengi. Her şeyi iki altında toplamak, yedi altında toplamaktan daha yerinde değildir. Yine onlara deriz ki bunlar tatlar altında toplanır; tadın kökleri dokuzdur: tatlı ve yağlı olan, ki bunlar sıcak ve yaştır; acı, tuzlu ve keskin olan, ki bunlar sıcak ve kurudur; buruk, ekşi ve büzücü olan, ki bunlar kuru ve soğuktur; tatsız olan ise soğuk ve yaştır. Bunları iki altında toplamak, dokuz altında toplamaktan daha yerinde değildir. Onlara, her şeyi dayandırdıkları dört tabiat hakkında da böyle söylenir; öz hakkında olan on kategori, hareketin altı türü, niceliğin yedi türü, üç zaman, üç hüküm ve üç şekil hakkında da böyle söylenir. Sözleri uzatmayacağım; bölünme yönlerinden sapmış oldukları ve sayılar arasından bir sayıyı çekip onun üzerine hüküm kurdukları açık hale gelsin yeter. Buna bir açıklama daha eklerim: Onlardan her biri bir şeyi yaratmak istediğinde, ancak diğerinin yardımıyla işi tamamlanacaksa, ikisi de acizdir. Bununla birlikte, birinin iradesi diğerini kendisine yardım etmeye zorluyorsa, ikisi de zorunludur. Eğer ikisi de seçici ise, biri bir cismi diriltmek, diğeri onu öldürmek istediğinde, o cismin aynı anda hem diri hem ölü olması gerekir. Yine derim ki her biri diğerinden bir şeyi gizleyebiliyorsa, ikisi de bilmez. Buna güçleri yetmiyorsa, ikisi de acizdir. Yine derim ki bitişik iseler tek bir şeydirler; ayrı iseler aralarında üçüncü bir şey vardır. Onları karanlık ve ışığa, yani üçüncü olmadan kullanılan şeylere benzetmeleri mümkün değildir; çünkü karanlık ve ışık sonradan ilişen niteliktir, oysa onlara göre bu kökler cisimdir. Bu iddialar, kitapların söylediği şu sözle uyuşur: Yaratıcı ancak birdir. “Sana gösterildi ki bilesin: HaŞem Tanrı’dır; O’ndan başkası yoktur” (Devarim 4:35). Yine: “Bugün bil ve kalbine yerleştir: Yukarıda göklerde ve aşağıda yerde HaŞem Tanrı’dır; başkası yoktur” (Devarim 4:39). Yine: “Bana dönün ve kurtulun, yerin bütün uçları; çünkü Ben Tanrı’yım, başkası yoktur” (Yeşayahu 45:22). Yine: “Güneşin doğusundan ve batısından bilsinler ki Benden başka yoktur; Ben HaŞem’im, başkası yoktur” (Yeşayahu 45:6). Yine: “Ben HaŞem’im, başkası yoktur; Benden başka yoktur” ve “Ben HaŞem değil miyim? Başkası yoktur” (Yeşayahu 45:21) ve buna benzer sözler.