מוסר אביך 2

סדור כחות הנפש בדרכי עבודת ד'

The Organization of the Soul’s Capabilities [kochot hanefesh] in the Service of the Lord
This chapter delves into the following topics: the difficulties that accompany the path of character development, the spiritual concentration necessary in studies of Yirat Hashem, the importance of gratitude, the importance of humility, and how to develop Avodat Hashem through love.

א. הדרכת השכל והרצון בפנים ובחוץ בפרט ובכלל

A. Guiding the intellect [sechel] and will [ratzon] internally and externally, in particular and in general

תנאי גדול התנה החסיד ב"חובות הלבבות"²²שער עבודת האלהים פרק ה', וע' שם פ' ט. עם הנפש שתתרצה לקבל מרירות הסם. וזהו דבר מוכרח מאד, וכל־זמן שיאמר לעצמו שלום שלום, ורק בנועם לבד ילך באורח סלולה, הוא קרוב אל המכשול, כי יותר יש לחשוד את הדמיון, שמפני שאיני חושש כל־כך אם לא יעזוב הדרך הרע, מתוך כך אינו מצטער בקרבו, משנאמר שתכף ומייד מבין ומכיר את השביל הטוב איך להנצל. ומכל מקום, אחרי הרצון והקבלה לסבול מרירות הסם, אין זה דבר מוכרח שיהיה דוקא סם מר, כי הרבה סמים מתוקים ישנם, ועכ"פ שאין מרירותם גדולה. וביותר באהבת הבריאות יומתק הסם אצל המקבל.

The saint stipulated a major condition for the soul in Chovot Halevavot (Duties of the Heart),¹Rabbi Bachaya ibn Paquda. namely, that it [the soul and the person] be willing to tolerate the medicine’s bitterness.²Tolerate the medicine’s bitterness: This means that a person must recognize that if they wish to elevate their Avodat Hashem, they must be open and willing to accept the challenges that will await them as part of their journey, similar to the way that many medicines have a negative taste but offer positive results. This is extremely necessary, for so long as a person says to themselves that the only path [to elevate their Avodat Hashem] is that of tranquility, that they will only walk comfortably on the paved path, they are in imminent danger of stumbling.³Danger of stumbling: It is clear from their actions that they do not take this journey of character development seriously if they are only willing to take the “easy” way toward their goal. For it is more likely that they [are simply not genuinely concerned] about leaving the path of evil than it is that they immediately comprehend and recognize the path of good that will protect them. However, once one is willing and prepared to bear the bitterness of the medicine, it need not necessarily be bitter.⁴It need not necessarily be bitter: This means that once a person has taken it upon themselves to genuinely embark on a path of character development and Avodat Hashem and is willing to be challenged, this challenge does not necessarily have to be a bitter one. For there are many medicines that are sweet, or at least not so bitter. Besides, the medicine is sweetened for one who is accepting of it, due to their love for health.

אמנם כללא הוא, ששינוי הרגל הוא דבר כבד ואינו נח לאדם, וזהו גם במעשים חמריים, שפעולתם כבדה וצריך האדם להניע אבריו לזה, ומכל מקום, אם הרגיל אדם עצמו באיזו תנועה תדירה, יקשה לו מאד למנעה ממנו, ועל־אחת־כמה־וכמה תנועות מחשבות הנפש, שהן בני־רשף²³ע' איוב ה' ז' ובהגר"א שם. קלים מאד בתנועתם, והורגלו לחשב תמיד כפי ציורי־הלב הגסים, באופן השגת כל עניני החומר והדמיון ואופן הנועם בהם מענין הנאות הערב הגופני ואהבת כבוד וגאוה ויתר הדרכים המעוקלים, שבחבור מחשבות הנפש עם מזג הגוף בלא סדור מוסכם מהחכמה המחיה בעליה יוציאו קוצים ודרדרים באין ספק.

Nonetheless, the rule is that people find change difficult and unpleasant. This is also true for physical matters involving difficult actions requiring one to move one’s limbs. [However] If an individual trains themselves to [habitually] do such an action, it will then be difficult for them to refrain from it. This is even truer for mental activities that are a mere flash,⁵Are a mere flash: [See Iyyov 5:7, Vilna Gaon, ad loc.] moving swiftly and accustomed to always being in line with coarse imagination about attaining materials and means of enjoying them in terms of that which is physically pleasurable and love of honor and pride and other such corrupt paths. For if the mind’s thoughts connect with the nature of the body without being ordered by wisdom, which gives life to one who possesses it, they will certainly produce thorns and thistles.⁶Certainly produce thorns and thistles: If a person’s thoughts and imaginings are not grounded in fear of Heaven, they will by their very definition lead a person astray due to the ease with which they can be turned only toward physical pleasures and activities.

יש שני חלקים בלמודי העבודה השלמה, הכוללת תיקון כל המעשים והמדות כולם עם הסדר הנאות להנהגה שלמה ונהדרת הרצויה מאת הבורא ברוך הוא:

There are two components to the study of perfect divine service, which encompasses the perfecting of all actions and traits along with the proper organization of the perfect, magnificent conduct that the Creator, blessed is He, desires.

החלק האחד תלוי רק בשכל לבדו כמעט, דהיינו השגת החכמה וידיעת המדות, עניניהן ותכונותיהן וגבוליהן וכל התפשטות כוחותיהן, ואיך להשתמש בכל כח ובכל מדה.

The first component is almost entirely dependent on intellect [sechel] alone. It is the attainment of wisdom and knowledge of the virtues [middot], what they involve, their attributes and boundaries, the application of their capabilities, and how to utilize each capability and virtue.

אבל מלבד הידיעה הוא חלק העבודה שאחרי הידיעה. שאע"פ שמשיג בשכלו בהשקפה ראשונה דרכי ההנהגה הטובה, מכל מקום, הוא רחוק ממנה עדיין מפני שלא הרגיל היטיב את רצונו והכחות הממוסכים בגופו²⁴ע' חובות הלבבות שער יחוד המעשה פרק ה., שיסכימו כולם בלב שלם אל הטוב ההוא. על כן צריך לישב דעתו הרבה ולהשקיט את מדותיו, ולהשתדל להרחיק עצמו מכל מה שמבלבל את מדותיו ופורץ אותן ומכל מה שמגביר שורש ההתפעלות יותר מדאי, שמקעקע את יסוד בנין הנפש כולו.

But in addition to this knowledge, there is the aspect of divine service that follows [this basic understanding]. For even if one grasps the ways of proper conduct at first glance, the individual remains distant from it because they have not yet properly trained their will [ratzon] and the capabilities [kochot hanefesh] that reside in their body⁷That reside in their body: [See Chovot Halevavot, in the section titled “Concentration of action,” Chapter 5, as well as Chapter 9.] It means that even once a person knows what the proper path is, they still have to develop within themselves the desire and ability to follow that path. to all wholeheartedly concur with that goodness. Therefore, the person must settle their mind and calm their attributes and try to distance themselves from anything that confounds their attributes and causes them to be out of control or overexcited, as this undermines the entire foundation of the soul.⁸Foundation of the soul: Since the first step in embarking on a path of divine service is intellectual study and observation, it is imperative to make sure that one has full and calm control over their intellect, without any external distractions.

ובכל אלה ירגיל עצמו בהשקפה חזקה וחכמת אמת, בכל דרכי התקון שיראה בעין שכלו כפי מה שיאות לתכונתו, כי לפעמים צריך להרגיל עצמו לחזק מדותיו, שיוכלו להתקיים בטהרתן וקדושתן גם בעסקו עם בני־אדם ודרכי העולם, והכל יעשה למען דעת השם ועוזו.

With respect to all of these, the individual should train themselves with a strong perspective and true wisdom, using their intellect to discern the means for self-improvement in a way that is suitable for their temperament.⁹For their temperament: Therefore, they can take what they have theoretically learned and studied with their intellect and put it into concrete practice and action, fitting to their own personal needs. For sometimes a person needs to train and strengthen their attributes to be able to retain their sanctity and purity even when they are interacting with other people and involved with the ways of the world. All this should be done for the sake of the Lord and His might.

והנה, כח הרצון המעשי מקבל הדרכתו מאת השכל. מכל מקום, אם יהיה האדם בעל רצון לטוב מעיקרו, או שהרגיל עצמו בעצת חכמים לפעול הטוב, אז יהיו פעולותיו טובות וגדולות־בערכן מאד, ויוכל להצמיח ישועה ותהילה²⁵ע' ישעיה סא־סב., אבל אם קדם הכח השכלי מבלעדי זה, אע"פ שהשקפתו טובה ורצויה, מכל מקום הוא רחוק מדרך פעולה מיושבת, כי־אם בעמל גדול, וכמו מעשה־קוף.

The practical will [ratzon] of a person is guided by the intellect [sechel].¹⁰This means that motivation for practical action is driven by intellectual aspirations. Nonetheless, if a person has a desire for good to begin with, or if they trained themselves to act properly through the counsel of the Sages, then their actions will be good and of extremely great value, capable of engendering salvation and renown.¹¹Engendering salvation and renown: Through sheer force of positive will, a person has the possibility to make great spiritual changes, even if their intellect has not yet reached complete spiritual perfection. [See Yishayahu 60:18 and Chapters 61–62.] However, if the capability of the intellect was the starting point, without any of this [the innate desire for good or training], even though a person’s perspective is good and desirable, they will still be far from the path of well-considered actions, except with great effort and as a monkey-like action.¹²Monkey-like action: This means that although a person is performing the proper actions, they are doing so simply by rote, like a monkey who mimics a person. Even though these actions are being performed, they are spiritually lacking in the sense that the person’s will [ratzon] does not personally identify with those acts.

וזה נרמז בדברי חז"ל (ברכות ס.): "איש מזריע תחלה יולדת נקבה, אשה מזרעת תתלה יולדת זכר", כי אם המעשים הנקראים בשם "תולדות", באים רק מצד השכל, בלא היסוד של תיקון המדות, הם חלשים כנקבה ואינם בני־קימא, ואם הם באים מצד תיקון המדות ע"י חנוך טוב והרגל חזק, כאשה שהיא ברשות כעלה, הם מבוססים וחזקים.

This is alluded to by the words of the Sages,¹³Words of the Sages: [Berachot 60a.] According to the explanation by Rabbi Shlomo Aviner, Rav Kook uses the terms man and wife to reflect the ideas of the intellect (man) and character development and good intentions (wife; see Pirush of Rav Aviner to Mussar Avicha, pg. 132). Additionally, the concept of yoledet refers to “birthing” good deeds (Rabbi Chagi London’s Pirush to Mussar Avicha, pg. 97). “If the man emits seed first, his wife gives birth [yoledet] to a female; if the woman emits seed first, she gives birth [yoled] to a male.” For if the actions, which are called toladot, are exclusively a product of the intellect, without being based on perfection of one’s attributes, they are weak like a female and are transient. But if they are a product of perfection of one’s attributes through proper education and intensive training, like a wife who is under the husband’s influence, they are strong and have a solid foundation.

והנה, דבר התיקון קרוב הוא בלב האדם ובפיו, כדברי הכתוב (דברים ל יד): "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו", והוא בשכל האדם וברצונו. כי באמת שכל האדם ורצונו מטהרתה של הנפש הקדושה המה באים, והמה חלקה ונחלתה, אבל כשהשכל והרצון כבר יצאו לפעולות, סללו את דרכי פעולותיהם ונטיותיהם בכל תהלוכות הגוף כולו, בכל עורקיו וגידיו בעומק מזגו, כי השכל והרצון פועל, בצירוף ההרגל ונאותות הטבע לזה, גם על החומר וחלקיו.

After explaining the necessity of perfecting one’s character traits as well as their intellect, the next paragraphs delineate the way in which a person can begin this process of self-correction and improvement.
The matter of self-correction [tikkun] is accessible, in one’s heart and mouth, as the verse states, “For the matter is very close to you, in your mouth and in your heart, to do it,”¹⁴Devarim 30:14. that is, [that the matter of tikkun can be accomplished] through a person’s intellect and will. For in truth, a person’s intellect and will derive from the purity of the sacred soul, and they are its portion and birthright. But once the intellect and will act [namely, emerge from the realm of thought and enter the realm of physical deed], they pave the paths of their actions and tendencies throughout all the pathways of the body, through all of its arteries and tendons in the depth of its nature.¹⁵Depth of its nature: In their natural state, the intellect and will are pure inasmuch as they are the manifestation of the soul. This understanding, when properly internalized, will also channel the purity of the intellect and will into physical deeds and actions.

והנה, השכל והרצון שהם הפועלים בעצם, אע"פ שהם ידם במעל פעולת ההריסה ושרירות הלב, אבל לא מעצמם כי אם מהתחברם אל הטבע החומר ולא חשבו דרכם, ובזה נמצא החומר, שטבעו ללכת בלא עצה ומחשבה. מתחזק בכך ומשתלם. והשכל והרצון, ששלמותם היא מצד מעלתם לחשב דרכם, נחלשו בהעדר הפעולה הדרושה לחוקם. על כן נכנעו לטבע החומר, אע"פ שהם חזקים ממנו הרבה. אבל מפני שעכ"פ ההפסד בם מקריי, לכן התיקון בהם נח, כשהוא משיב אל לבו נפשו (איוב לד יד): "ורוחו ונשמתו אליו יאסף".

For the intellect and will also act upon the physical and its components in conjunction with the habituation [of the person] and the suitability of [their] nature. [Therefore], the intellect and will, which are essentially the cause of [all human] actions, are implicated in the action of devastation and waywardness.¹⁶Devastation and waywardness: However, once used by a person in a negative way, the intellect and will can become corrupted and depart from their earlier spiritual statues. This is what was mentioned earlier, in the section “Sin stupefies [metamtemet].” However, this is not innate; rather, it is due to their union with the physical and due to a lack of thought regarding their path. It is for this reason that the physical, whose nature is to go forth unguided and unthinking, is thereby strengthened and reaches fruition. But the intellect and will, whose accomplishment is contingent on their ability to deliberate their path, are weakened by the lack of this act [of planned action] that they require. Therefore, they are dominated by the nature of the physical, despite being much more powerful.¹⁷Much more powerful: The intellect and will are a much more powerful force than the base desires and needs of the body. However, they can sometimes be swept away by the headlong rush of physical gratifications. But since their loss is merely accidental, it is easily corrected by taking his soul to heart, “and he can call back His spirit and breath to him.”¹⁸Iyyov 34:14.

וענין "האסיפה אליו" הוא, מפני שהנפש, שכבר סללה דרכה על כל הגוף, היא מפוזרת באמת על כל חלקי הגוף גם בשליטתה, וכיון שכל חלקי הגוף עיוותו דרכם, גם דרכה מעוותה כשהיא שופעת עליהם. אבל יש אפשרות שיכניס האדם את הקוים המתפשטים אל תוך נקודתם, וזהו באמת עוול גדול ודבר מר, כי החופש וההתפשטות ראוי ונאות לנפש, כי גם הגוף עם כל חלקיו מאסר גדול הוא לה, ומה־גם בהיות נוסף על לחצה לחץ שלא תתפשט כי אם על פי תנאים מיוחדים.

The concept of “calling back to him” is that the soul, having paved its path through the entire body, is truly dispersed throughout all parts of the body as it exerts its dominion over it. And since all the parts of the body have been corrupted, it is corrupted as well when it flows over them. However, it is possible for a person to insert the dispersing lines into their points.¹⁹Dispersing lines into their points: Picture the following: The soul as the veins of a person, starting from the head and then spreading downwards through the body. After spreading, they have become corrupted by the base nature of the person. Therefore, to correct and repair them, they must be drawn back upwards to the head, as was mentioned in the verse, “and he can call back His spirit.” This is a tremendous burden and very bitter [for them]. For freedom and diffusion is suitable and appropriate for the soul [as a boundless spiritual entity], as even the entire body, including all its parts, is a tremendous confinement for it, especially if the constriction is intensified by it only being allowed to disperse under specific conditions.

והנה, כשמכניס אל נקודת השכל והרצון, שהם בעצמם טהורים, גם את הקוים שנתפשטו, והקוים כבר הורגלו שלא כדרכם בקודש, אין ישיבתם המכונסת הזאת חמודה בעיניהם, על־כן ילך קודר בלחץ בראשית דרכו, ואם ח"ו יעזוב את הכוחות הפרטיים מתוך נקודתו ללכת באשר יתהלכו, יעוו דרכם עוד, כי כל המכשולים כבר ערוכים וסדורים, וסדרים טובים עוד לא נעשו בארץ בעמקי החומר.

When he inserts the dispersed lines into the points of the intellect and the will, which are innately pure, these lines that have habituated to a non-sacred path will not be pleased with this constricted placement.²⁰Not be pleased with this constricted placement: The capacity of the human soul, its creativity, and its innovation are endless. Therefore, when a person begins the process of reining in their desires, which previously ran unchecked, their soul will feel stifled. Therefore, when he first starts on his path, he will be dejected due to this pressure. But if, God forbid, the individual capabilities escape their points to go where they will, then they will become even more corrupt, for all the stumbling blocks are already set up, and there are no proper systems that have been set up in the depths of the physical.

אמנם, במעט זמן ישובו הקוים אל טבעם, וישיגו שמחת לב מחזרתם מארץ מרחקים אל בית אמם וחדר הורתם, אז יקל לו צערו ושפלותו ודכאות נפשו. אבל על־כל־פנים יצר לו, כי לשלח חפשי את כחות נפשו ללכת ברחבה עוד אי־אפשר, כי לא יבשה הארץ מהמים הזידונים הצפים עליה; על־כן עוד דרוש לו לעצור מחשבותיו אצלו, שלא יראו פני הרע.

However, after a short while the lines will be restored to their nature, and they will rejoice at their return to their maternal home and their parents’ room from a distant land. His pain, sense of inferiority and depression will then be eased. But he will still feel distress, as he is still unable to let the capabilities of his soul loose to wander unrestricted, as the land has still not dried up from the iniquitous waters that flow over it.²¹That flow over it: After the initial “ingathering” of the dispersed aspects of the soul in the body, there is some relief. However, until a person has rid themselves completely of their negative traits, they must constantly keep their desires, both spiritual and physical, in check. Therefore, he must still rein in his thoughts to shield them from evil.

אבל במלאת ימי מספר, וכוחות נפשו יורגלו בדרכים טובים, וממאסרם ישלחו ידם לשלוט על הנהגת החומר, עד שגם הוא יורגל בארחות יושר, וחלקיו ורוחו יהיו כלים נאים לחפץ ד', אז לחפשי יצאו ממאסרם כלי כחותיו, אשר בנקודתם צפנם, ויכלו להגדיל ממשלתם בגוף, ובקל ישמעו לעצת השכל הקדוש, וירוצו ולא יכשלו.

But after a short while, his mental capacities will become accustomed to proper conduct. They will reach out from their confinement to govern the behavior of the physical, causing it to also become accustomed to upright ways, and every part of him, including his spirit, will be a suitable vessel for the Lord’s will. Then his capabilities will be freed from the points in which they were confined to extend their dominion over the body. They will obey the guidance of the sacred intellect and run without stumbling.

והדבר הפרטי באדם נלמד הוא מהכלל כולו, שלמדנו החסיד רמ"ח לוצאטו ז"ל בפירושו לאד"ר²⁶אדיר במרום דף ז'. מענין המבול ותיבת נח, שדומה לו היה האידרא דרשב"י ע"ה, שהתיקונים נחקנו בפנים האידרא, כמו שנתקן העולם כולו ע"י גידול בע"ח והספקת מזונם בתוך התיבה, רק לא היה אפשר להתפשט בעולם מצד שמידת הדין גרמה שיהיה מבול על פני כל הארץ, לכלות פשע ולהתם חטאת. וכמו־כן, התיקונים הגדולים של מאורות הקדושה, לא היה אפשר שיתפשטו בעולם, מפני טפשות לב אנשי העולם על־ידי זוהמת מעשים רעים ותשוקות דמיוניות, אבל כשישלם העולם יצאו חפשי מהמאסר. וכן, כשישלם הגוף יצאו חפשי אותם הכוחות.

This section compares the confined and restricted nature of Rabbi Shimon Bar Yochai’s assembly of Kabbalistic scholars to that of the restrictive and confined nature of Noah’s Ark. In the Ark, for humanity and nature to be saved, they had to be confined until the time was right for their departure. Similarly, the Kabbalistic teachings of Tikkun can only be spread widely at the right time. With this in mind, Rav Kook returns to the individual and explains that in character development, there is a need to first place restricting measures on the soul, which will eventually lead to its full spiritual “liberation.”
The specific instance [of individual tikkun, as mentioned above] concerning man is derived from the universal principle that the saintly Rabbi Moshe Chasim Luzzatto of blessed memory taught us [in his commentary on the Idra Rabba²²Idra Rabba (Zohar 3:127b–145a): In this work, which is part of the Zohar, Rav Shimon bar Yochai convenes with nine other scholars, and they gather in the sacred Idra—threshing floor in Aramaic—where they “thrash out” Kabbalistic teachings. The Ramchal’s comments appear in his work Adir Bamarom, page 7. ] with respect to the deluge and Noah’s Ark, which the assembly of Rabbi Shimon Bar Yochai, peace be upon him, resembled. The rehabilitations [Kabbalistic tikunim of the world] were accomplished within [Rabbi Shimon Bar Yochai’s] assembly, just as the entire world was rehabilitated by means of raising the living creatures and providing them with food within the Ark. It was not possible to spread throughout the world because the attribute of justice [midat hadin] caused there to be a deluge over the surface of the Earth in order to eradicate iniquity and put an end to transgression. Similarly, the great rehabilitations of the sacred luminaries could not spread throughout the world due to the foolishness of mankind caused by the filth of evil actions and desires of the imagination. But once the world is perfected, they will go free from their confinement. So too, once the body is perfected, those capabilities will go free.

והנה, הקב"ה ברא את האדם בחכמה, והכין בטבעו כוחות לתשובה, כיון שהתשובה קדמה לבריאת עולם, על כן שולט הוא בנפשו לכנום אליו כחותיו. אבל הכינוס הזה מורגש בלב בתור עצבון, ובשכל – בלחץ וקצר־רוח. אבל לא זהו התכלית. רק במשך התיקון צריך האדם לנסות כוחותיו, אולי יוכל לשלח חפשי ויעבדו עבודת השם יתברך ביתר שאת; כי אי־אפשר לתלמוד־תורה להתרחב ולרדת אל עומק החכמה האמיתית ולעשות טוב וישר בפעולות גדולות כי־אם בנפש מלאה אומץ ורוח גבורה ללכת ברחבה, בלתי־מאוסרת. והוא ענין שילוח העורב והיונה, שימצא האדם בנפשו דרכים, שיוכל לנסות כחותיו בדבר שלא יהיה חשש הפסד וסכנה, כמו נח, ששלח מעופפים שכנפיהם מגינות עליהם ממי המבול. וכשיראה שהקלקול לא נתקן לגמרי יאסוף אותם אל תיבתו, עד שידע כי חרבה פני הארץ, ואז יתישב הרבה עד שימצא בעצמו שמצד כבודו של הקב"ה וקיום תורתו ראוי לו להחפש, וזהו דוגמת מאמר השם יתברך לנח (בראשית ח טז): "צא מן התבה".

The Holy One, blessed be He, created man wisely and instilled capabilities for repentance in his nature, since repentance preceded the creation of the world.²³Preceded the creation of the world: This is explained in Tanna Debe Eliyahu Rabbah 31. See also Midrash Tehillim 90 as well as Midrash Tanchuma Parshat Naso Siman 11. Therefore, man can control his mind and contain his capabilities within it. However, this containment [which is necessary before a person has perfected their character traits] is experienced as sadness in the heart and as stress and irritation in the intellect. But this is not the telos [inherent purpose]. Rather, in the course of rehabilitation, a person must experiment with his capabilities and see if they can be set free to serve the Lord, may He be blessed, with greater vigor. For Torah study can only be broadened and reach the depths of true wisdom and accomplish good and right, great achievements by means of a soul full of courage and a spirit of courage to walk unfettered in open spaces. This is the concept of sending out the raven and the dove, that is, that a person finds within himself ways by which to try out his capabilities in a way where there is no threat of loss or danger. This is like Noah, who sent out birds whose wings protected them from the deluge, and when he saw that the corruption had not been completely corrected, he gathered them into his Ark until he knew that the surface of the earth was dry. He then introspected extensively, until he found that it was appropriate to release them, for the glory of the Lord, may He be blessed, and for the fulfillment of His Torah. This is along the lines of what the Lord, may He be blessed, said to Noah, namely, to leave the Ark.

ב. בכל דרכיך דעהו

B. In all your ways [derachecha] know Him [da’ehu]

"בכל דרכיך דעהו" (משלי ג ו), צריך לבקש את הקב"ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם:

“In all your ways know Him.”²⁴Proverbs 3:6. A person must seek the Lord, may He be blessed, within whatever path [derech] they are occupied with.

כשהוא עוסק בתפלה, אז יבקש את הקב"ה בהבנת עניני תפלתו וכונה רצויה באמונת הלב באותם הענינים של תפלתו, ולא יבקש את הידיעה בשעה ההיא בענינים אחרים, כי כיון שהוא עוסק בעבודה זו, הקב"ה כביכול שורה מצדו בזו העבודה דוקא, ובה ימצאנה ולא במקום אחר.

When involved in prayer, you should seek the Lord, may He be blessed, through understanding the concepts of prayer and proper intention concerning faith in those concepts of prayer. You should not seek knowledge of other matters at that time. Since you are engaged in this divine service, as far as you are concerned, the Holy One, blessed be He, dwells, so to speak, specifically within this service, and it is there that He will be found, and nowhere else.

וכשהוא עוסק בתורה, יידע שימצא את הקב"ה בהיותו מעמיק ומעיין להבין דבר על בוריו ולזכור ולשנן היטיב, ובה הוא יודע אותו ית' בתורתו ולא באופן אחר, כי בשעה זו הוא מתגלה בעבודה זו.

When you are occupied with Torah study, you must realize that you will find the Holy One, blessed be He, when delving into the Torah and studying it in order to understand the topic clearly and to remember it and review it well. It is specifically in this way that you will know Him, may He be blessed, through His Torah, not in any other manner, since at this time He is revealed through this service.

וכן בהיותו עסוק בגמ"ח להיטיב לחברו, אז יבקש את הקב"ה רק בהעמקת עצה איך להיטיב לו טובה גדולה הגונה וקימת.

So too, when you are involved in acts of kindness [gemilut Chasadim], to help another, you should seek the Holy One, blessed be He, exclusively by figuring out how to best benefit that person in a way that is fitting and lasting.

וכן בכל הדברים שעושה, הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו ית', על־כן כל מה שעושה יהיה הכל דברי מצותו ורצונו, ויבקש בהם את שמו ית', כשישתדל בכל שכלו וכחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות בכל צדדי השלמות, ונמצא שהוא יודע את השם יתברך בכל הדרכים.

And so too in terms of whatever you do. In truth, there is nothing in the world that is not for His glory, may He be blessed. Therefore, everything that one does concerns His commandment and will, and you should seek His name, may He be blessed, trying with all your intellect and capabilities to do whatever you do with the utmost perfection in every sense. Then you will thereby know the Lord, may He be blessed, in all [b’chol] ways.

והב' הוא ב' ה"בתוך", שבעצמותם של הדרכים הוא יודע את הקב"ה.

The bet [of b’chol] is used in the sense of “through,” meaning that by means of all ways you know the Holy One, blessed be He.

על־כן הוא (ברכות סג.): "פרשה קטנה", שאין הצווי בה גדלות והרחבה של חכמות ומחשבות, אדרבא צמצום בדבר זה שהוא עסוק לבדו; ומכל מקום, "כל גופי תורה תלויים בה", כי בזה יעשה הכל כשורה, ומזה ימצא כבודו של הקב"ה בתכלית. ורמזו חז"ל בדבריהם (שבת י.): "זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד", והבן. [הוספה מכתב יד קדשו: כשאדם פועל איזה דבר של שלימות, בין במחשבה בין במעשה, צריך לשמח בחלקו ולא ירדוף אז אחר דבר אחר, כי כל העולם כולו מתקפל לפניו אז דוקא בפרט זה].

For this reason, it is “a brief passage.”²⁵A brief passage: [Berachot 63a.] Bar Kappara taught: Which is a brief passage upon which all aspects of the Torah are contingent? “In all your ways know Him, and He will direct your paths” (Proverbs 3:6). For its commandment does not entail expansiveness and broadening of wisdom and thought. On the contrary, it demands restricting one’s focus to the matter that you are engaged in exclusively. Nonetheless, “all aspects of the Torah are contingent on it,” because you will thereby do everything properly, and the glory of the Holy One, blessed be He, will be complete. Our Sages alluded to this when they said, “The time dedicated to learning the Torah and to prayer are independent of each other.”²⁶Shabbat 10a. Understand this.

ג. כח הכרת־הטובה ומעלות העבודה מאהבה

C. The power of gratitude [hakarat hatov] and the virtues of divine service out of love [avoda meahava]

יסוד תיקון העבודה הוא לסדר כל דבר וכל כח, בין בנפש ובין בעולם, ביושר על מכונו, ולא להפך הסדרים ולמנוע בזה השפעת הכחות.

The foundation of the rehabilitation [tikkun] of divine service is setting up every element and every capability, whether in one’s soul or in the world, correctly and to not disrupt their organization, thereby thwarting the impact of their capabilities.²⁷Impact of their capabilities: Every spiritual and emotional resource has its own unique place and role to play in the betterment of the individual as well as humanity at large. In order to reach their full potential, these aspects must be set up properly in the thoughts and actions of mankind.

האלהים עשה את האדם והעולם ישר, במלוא הכחות והאמצעים הדרושים לשלמות הגוף והנשמה, להוצאתם אל הפועל, להיטיב ולהשכיל, והמבטל את הסדר הנמשך מהנהגתו ית' הרי הוא מחריב ומהרס, כמו מי שעושק מהגוף את התנועה הדרושה לו. כמו שישכב תמיד מקופל כפנקס ולא יזוז ממקומו ולא יזיז אבריו, שבודאי יבטל בזה חיות הגוף, כן מי שמונע את נפשו מהתנועות הדרושות לה הרי הוא עושק ממנה את חוקה ומוכרחת להתקלקל, ולפי ערך הפעולה וחזקתה הראויה לה, לפי המשך ההכרה השלמה, כן יהיה ההזק במניעתו. כל התורה בנויה ג"כ על־פי סוד ההמשך לענין הנפש, כפי מה שיוצרה יודע ענינה וכוספה הראוי באמיתת החכמה.

God made man and the world straight, with the full complement of capabilities and means needed for the perfection of body and soul, to actualize their potential, to improve and succeed.²⁸ To improve and succeed: See the first chapter of Mesillat Yesharim, where the Ramchal elaborates on this at length. A person who nullifies the organization that flows from His governance of the world, may He be blessed, brings about destruction. [As an example,] a person who abuses their body by restricting its necessary movement—for example, if they constantly lie folded up like a notebook without moving from their place and not moving the limbs [of the body]—will surely eliminate their bodily function. Similarly, a person who denies their soul its necessary movement²⁹Necessary movement: This refers to spiritual expression, manifestation of character traits, and attributes in the service of God. abuses its nature and thereby ruins it. The damage caused by restricting a movement is proportional to the importance of the action and its proper strength, as dictated by perfect recognition [of the Torah]. The entire Torah is also based on the secret of the soul’s qualities acting in accordance with the Creator’s knowledge of its nature, as is appropriate for it according to true wisdom.³⁰True wisdom: The damage done by restricting the soul’s expression is commensurate to the spiritual value or spiritual action that has been negated. Furthermore, the Torah is a blueprint by which the capacities of the soul are to be judged.

הכח של הכרת־טובה הוא כח גדול בנפש, שכפי מעלת טהרתה יגדל הכוסף של הוצאתו לפעל, וכפי מה שהאדם שלם בדעתו מתמלאה התרשמותו ממנו. ותנועה זו היא מהתנועות היותר חשובות בנפש, ביסוד חוקה המתאים לשלמות המציאות באמתת החכמה העליונה. כל מה שתגדל הטובה, וכל מה שתתמיד יותר, וכן כל מה שירוחק ערך המקבל מהנותן, כפי רוממות הנותן המיטיב, כה תגדל התשוקה של הכרת־הטובה.

[The feeling and emotion of] gratitude is a powerful capability of the soul. The purer it is, the more the soul will yearn to actualize it, and to the degree that a person is wise, they will be affected by it. This movement [of gratitude] is one of the most important movements of the soul, being rooted in a principle corresponding to the perfection of existence dictated by the truth of the ultimate wisdom. The greater the good [that an individual receives] and the longer its duration, and the greater the gap between the recipient and the patron due to the exalted nature of the benefactor, the greater the sense of gratitude will be [on the part of the recipient of the gift].

ומצד שלמות המציאות הכללית, ביושר החכמה העליונה ואמתתה, בא חיוב שלמות העבודה מתוך חק הכרת־הטובה, להמיטיב האמתי ברוך הוא, בעשות הטוב והישר בעיני השם יתברך, ובהשגחתו על מעשה בריותיו, שהדברים הטובים ההולכים בדרכיו ייטבו בעיניו, והרעים הם נגד רצון קדשו, על־פי סדר מערכות קדושות העולמות והפכי־הקדושה שבהם, באופן שהכרת־הטובה תהא פעולה מועלת ממש, שהכניס כביכול עצמו לרצות בה, וכפי שלמות המסדר וערך רצונו ית' כן ערך התיקון והעבודה הנמשך מההולך בדרך הטוב להשלים הכרת טובתו להמיטיב ברוך הוא.

[Therefore], the general perfection of existence [of that which is in the world], as dictated by the truth of [God’s] ultimate wisdom, demands perfect service [on the part of humanity] to the true Benefactor, blessed is He, by virtue of the rule of gratitude, to do that which is good and proper in the eyes of the Lord, and in accordance with His governance concerning the actions of His creatures. That which is good, following in His ways [studying the Torah and the performance of mitzvot], will please a person, and they will consider evil those [ideas and actions] that conflict with God’s sacred will, based on the system of the sanctity of the worlds and the antithesis of sanctity that they comprise,³¹ Which they comprise: In truth, all that is created in existence—both good and evil, positive and negative—emanate from the Divine will. However, when contemplating the existence of evil, a person can only see the Divine will and goodness in an indirect manner. such that gratitude serves as a truly beneficial force. For He, so to speak, chose to desire it.³²Chose to desire it: God desires, as it were, that a person be given the free will to choose to follow the path of good and depart from the path of evil. The greatness of the rehabilitation [tikkun] and the service [of God and the fulfillment of the mitzvot] resulting from following in the path of goodness in order to express gratitude for the Benefactor, blessed is He, is commensurate with the perfection of the One who set up everything and the greatness of His will.³³Greatness of His will: Just as God is infinitely beyond the comprehension of the human mind, so too is the nature of comprehending the gratitude that we must have for God and His goodness toward us.

והנה, עוצם התנועות החזקות, שראוי שתמשך נפשנו מהן מצד הכרת־הטובה אל חסדיו ברוך הוא, בודאי שאנו חלושים מלהעלות על ציורנו אפילו חלק מהם, ואנו צריכים להרגיל עצמנו מעט־מעט באור זה שלא תחלש נפשנו מזהרו, – ואין שיעור לחלישות הנפש המגיעה לה כשימנעוה מזה ההמשך המחויב בחוקה חק האמת של פעולות ד' אמת.

[Therefore,] we are certainly incapable of imagining even partially the enormity of the powerful actions [needed to be taken] that ought to result from gratitude for His beneficence, may He be blessed. We must train ourselves in this light gradually, so that our soul not be weakened by its brilliance—and there is no limit to the weakness that will afflict the soul if the individual denies that which this true principle demands in terms of the Lord’s true actions.³⁴Lord’s true actions: The innermost parts of our soul recognize the depth of gratitude that is owed to God. However, we must proceed cautiously in our exploration of this feeling lest we become swept away by the magnitude of the task at hand. Similarly, by stubbornly denying the necessity for gratitude, our soul will become spiritually weakened when unable to express its true feelings and nature.

לכן, יסוד גדול הוא להרגיל את עצמנו בדרך זה של העבודה־מאהבה שמצד הכרת הטובות עלינו. אע"פ שהרבה דרכים גדולים ומופלאים יותר מזה בעבודה־מאהבה, מכל מקום אי־אפשר להמנע גם מזה, וכולם כאחד טובים.

Therefore, it is a fundamental principle that an individual should train themselves in the way of divine service out of love emanating from gratitude for God’s beneficence toward them. Although there are many greater and more outstanding paths of divine service out of love,³⁵ Divine service out of love: This refers to love of God’s exalted nature, as will be explained in the next section. Additionally, see Chovot Halevavot Section 10, “The Gate of Love of God,” where this point is elaborated on at length. nonetheless it is impossible to avoid this one, and the paths [toward love of God, based upon gratitude] are good.

אמנם, זהו גם כן בכלל "קביעת מקום לתפלתו"²⁷ע' ברכות ו., כי ענין מקום הוא מדרגה ומעלה ידועה²⁸ע' "שיעור־קומה" להרמ"ק פ' כ'.. שאע"פ שהעבודה, בפרט העבודה שבלב, מצד הכרת גדולתו ית' ורוממות כבודו, שהוא הטוב האמיתי, אי־אפשר שתהיה שלמותה בקביעות מדרגה, ואדרבה כל מה שיוסיף דעת יוסף הבחנה ומעלה, אבל תפלה נקראת (שבת י.): "חיי שעה", ותכליתה גם־כן לצאת ידי חובת עבודה מצד הכרת הטובה, – ועל־כן אין לקבל קודם התפלה טובה מורגשת, כמו שדרשו ז"ל מ"לא תאכלו על הדם" ומ"אותי השלכת אחרי גיוך"²⁹ברכות י., – ואם כן יש לה מדרגה מיוחדת בכל אחד לפי ערך הטובה שבידו מהא' הטוב. ועבודה זו היא מצד החסד, כמו שמבואר בראשית־חכמה שער האהבה פ"ה, על־כן "אלהי אברהם בעזרו",³⁰ברכות ו: וזהו שאומרים עליו "אי עניו אי חסיד".

Indeed, this is also included in the principle of “establishing a set place for his prayer,”³⁶For his prayer: [See Berachot 6a.] as the meaning of ‘a place’ is a fixed level and station. ³⁷A fixed level and station: A person’s perception of and motivation for divine service are based upon their current spiritual level and understanding. What motivates one person will not necessarily motivate another, and the inner intent of fulfillment of Mitzvot will differ from person to person. [See Maimonides, The Guide for the Perplexed, Section I:8; Rabbi Moshe Cordovero [Rama”k], Shiur Komah, Chapter 20.] It is true that divine service, and particularly service of the heart [avoda shebilev] (prayer), in terms of recognition of God’s greatness and His exalted glory, that He is the true good, cannot reach its perfection by defining a [fixed] level. On the contrary, the more a person increases his knowledge, the more he will discern further levels [of understanding of Divine service]. However, prayer is called “transient life,”³⁸Transient life: As per the Talmud in Tractate (Shabbat 10a). On the one hand, prayer is “fixed,” based on a person’s current spiritual level. On the other hand, however, it is “transient,” as the original “fixed” level can be replaced when the person reaches new spiritual heights. Similarly, gratitude is “fixed” as well as “transient,” based on the person’s current spiritual understanding of the gratitude he owes to God. and its purpose is also to fulfill the obligation of divine service out of gratitude. For this reason, one should not receive any tangible benefit before praying, as [our Sages] of blessed memory³⁹Berachot 10b. derived from “You shall not eat anything with its blood”⁴⁰Vayikra 19:26. and “You have cast Me behind your back.”⁴¹Berachot 10a; Melachim I, 14:9. Therefore, its level is specific to each individual according to the degree of benefit that they have received from the benevolent God. This divine service [of prayer] is a function of benevolence [hesed], as is explained in Reishit Chochmah in the section on love, Chapter 5. Therefore, [it is written in the Talmud] “The God of Avraham assists him,”⁴²The God of Avraham assists him: Both this quote and the following one refer to a person who sets a “fixed” place for his prayers [Berachot 6b]. and it is said about the person, “Where is the humble one, where is the pious one [chasid]?”⁴³Ibid.

שלא נאמר שמעלת החסידות היא דוקא בעבודת האהבה היותר רמה, שמצד החכמה שמכיר בגדולתו ית' נמשך אחריו כברזל אחרי אבן־השואבת, בהכרח שאי־אפשר חלופו כלל; אלא שבעבודה־מאהבה שמצד הכרת הטובה הוא גם־כן חסיד, ומה גם שבסוף יבוא למדרגת אהבה רבה, שאינה לפי הטובות, כי אין יותר טוב מידיעת שמו הגדול, ומה טוב נערוך לו;

This teaches us that the virtue of piety [chasidut] is not limited to divine service out of love of the highest level, that is, where a person is drawn to God like iron to a magnet, irresistibly, because of their wisdom through which they recognize His greatness. Rather, even in the case of divine service out of love emanating from gratitude, they are also considered pious people. This is especially true because the individual will ultimately attain the great love, which is not contingent on receiving benefit, as there is no greater benefit than His great name, and what good can be compared to it?

והוא "אי עניו", שלא התגאה לומר שזאת המעלה פחותה ממנו, כי האדם צריך שידע תמיד כי עם כל גדולתו לא יצדק לפני בוראו, כי (איוב טו טו; חגיגה ה:): "בקדושיו לא יאמין". על־כן, לעולם יקטין עצמו וישתדל לקנות מדת האהבה גם־כן מצד גודל חסד הבורא ברוך הוא עליו, שהוא יותר פשוט וקרוב לציורו, ומשם לעלות לגדולת הנפש שבמדת אהבה רבה מצד הכרת רוממותו ית', ובזה יהיה שפל בעיניו, בהצטרכו לעיין תמיד שכל מה שהוא שלו והוא בעצמו אינם כי־אם שפע החסד של הא' הטוב ברוך הוא.

This is what is meant by “Where is the humble one?” because the person didn’t have the arrogance to say that this level was beneath them. For a person needs to always know that regardless of their greatness, the Creator will never find them worthy, because “He puts no trust in His holy ones.”⁴⁴He puts no trust in His holy ones: [Iyyov, Chapther 15; Tractate Chagigah 5b.] A person should always find the path of Avodat Hashem that is best suited to their present spiritual level. Realize that in truth, it is only through God’s love for us that we are able to draw close to Him and not because of the merit of our deeds. Therefore, a person should always be humble and attempt to also acquire the virtue of love based on the great beneficence of the Creator, blessed is He, toward them. This is a simpler and more accessible venue for him. From there, one should ascend to the lofty level of the virtue of great love based on a recognition of God’s exaltedness, may He be blessed. The individual will thereby be lowly in their own eyes, having to constantly consider how all that they have, and their very existence, is merely the result of the profusion of benevolence from the benevolent God, blessed is He.

לכן: תורה מכוונת לאהבה רבה שהיא חיי עולם מצד גדולתו וחכמתו ית', ותפלה – חיי־שעה מצד שפע טובותיו וחסדו ית'.

For this reason, the Torah is referred to as the great love, which is eternal life, based on His greatness and wisdom,⁴⁵Greatness and wisdom: As opposed to prayer, which (as explained above) is based on the current spiritual level of the person, the Torah is a constant level of wisdom and therefore eternal and never changing. and prayer is referred to as transient life, based on His benevolence and kindnesses.

ד. שלמות העבודה מאהבה לרצון ד' בלבד

D. Perfection of divine service out of love, solely to fulfill the will of the Lord [retzon Hashem]

בראש דבריו כתב החסיד בספר מסילת ישרים, שיסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. הורה בזה שני עיקרים, שביארם במאמר דרך חכמה אשר לו:

In the beginning of his work Mesilat Yesharim, the saint wrote that the foundation of piety and the root of perfect divine service is for a person to clarify and verify what their obligation in this world is and what they should strive for in all of their efforts, all the days of their life.⁴⁶Mesillat Yesharim, Chapter 1. He [Rabbi Moshe Chaim Luzzatto] indicated two fundamental principles here, which he clarified in his essay “Derech chochmah” (The path of wisdom).

כי ענין חובתנו הוא כל המעשים הטובים וכל המדות הטובות, וכן כל האמונות האמיתיות, ועיקר הכל ההשגה האמיתית, כפי חק האדם, בשלמות הבורא ית' ובהנהגתו ובדרכיו הישרים, שהוא מנהיג בהם את בריותיו;

[The first principle is that] Our obligation consists of all good actions and virtues, all correct beliefs, and, most of all, correct perception, within human capabilities, of the perfection of God and His righteous ways and conduct by which He runs His creation.

אבל כל התכלית הזה של המעשים הטובים, ודאי שלא יבאו לשלמותם כי אם בטוהר־הכונה. אלא שגם הלימוד והעיון בדברים האלהיים, אם יהיה כדי להשקיט צמאון נפשו המשכלת, שמשתוקקת לדעת דברים גדולים, לא יבא לתכלית כלל, כ"א אם תהיה מגמתו לעשות נחת רוח ליוצרו, שהוא ית' צוה אותנו בחסדו ורחמיו להשלימנו בשלמות הגדולה הזו של השגת ידיעתו ית'. וזהו ענין המבט ומגמת־הפנים שזכר כאן.

[The second principle is that] The entire goal of these good actions will only reach fruition through purity of intention.⁴⁷Purity of intention: This refers to the correct and proper reason to serve God, namely, to fulfill the commandments for the purpose of giving our Creator satisfaction—Nachat Ruach. In the case of a person studying and investigating divine matters as well, if it is only for the purpose of quenching the soul’s intellectual thirst to know great things, it will not reach fruition; the goal must be to give the Creator satisfaction, as He, may He be blessed, commanded us out of His kindness and compassion, to perfect ourselves in terms of this great perfection, attaining knowledge of Him, may He be blessed. This is the meaning of the perspective and inner goal mentioned here.⁴⁸Inner goal mentioned here: This refers to the first chapter of Mesillat Yesharim, regarding the purpose of man in the world.

וראוי לבאר ענין העבודה מאהבה ולשם עשיית נחת רוח ליוצרו גם להבנת קטני השכל כמוני, כי רבים לא ירדו לעומק הדברים: איך תתכן אהבה של איזו שלמות, אם לא תהיה מצד העושה בעצמו?

It is fitting to explain the concepts of “divine service out of love” and “for the purpose of giving their Creator satisfaction” such that even those of limited intellect, as myself, can understand. For many [people] will be unable to descend to the depths of the matter, how love for any perfection is possible, unless it is in terms of the one achieving it themselves.⁴⁹One achieving it themself: If the correct intent of fulfilling the mitzvot and Avodat Hashem is giving our Creator satisfaction—Nachat Ruach—then seemingly this perfection is more dependent on God, as it were, and not people themselves.

אמת הדבר, שלדעת מהו שלימות אמיתי וטובה של אמת, דעת כל מבין תקבל שאין לאדם להבינה על בוריה, שהרי אפשר להשם יתברך שיעשה טובות מופלאות ויכשיר את הנפש לקבלן מה שלא יצויר כלל, על כן עלינו בודאי לבחור לעשות כל מעשינו כפי השלמות האמיתי שהוא ית' יודע שהוא שלמות נבחר, ואם נעשה את מעשינו לשם שלמות שאנו מציירים או משכילים אותו דוקא, ודאי אנו ממעטים באמתת הכונה. כי כמו שלא היינו משיגים כשהיינו במעי אמותינו, או אפילו כשהיינו יונקי שדים ועוד יותר באים בשנים, את ערכי הטובות הרבות שיעד לנו החונן ורחום ית' כעת מנחלת ד' בנים וכל קנין, ובפרט נועם החכמה ונחת־רוח של עשיית טוב וחסד והיכולת לזה, כמו־כן אין אנו יכולים לצייר את גודל הטובה שעתיד להנחילנו בלכתנו בדרכיו לטוב לנו, וכן יעדו לנו כל הנביאים כמעט וחז"ל, והשכל הישר משיג אמתת הדבר מאד.

True, everyone understands that it is impossible for a person to fully comprehend what true perfection and true benefit are. For it is possible for the Lord, may He be blessed, to perform incredible benevolences and equip the soul to receive them in ways that are incomprehensible. Therefore, it behooves us to always choose to act in accordance with the true perfection that God knows to be the select perfection. But if we act based on what we imagine or perceive, we will certainly fall short. When we were in our mother’s womb, or even when we were nursing or as older individuals, we were unable to perceive the value of the many benevolences that the gracious and merciful One intended for us now as a bequest from the Lord, such as children and all of our possessions, and especially the pleasantness of wisdom, the satisfaction of doing good and kindness, and the capacity for these things. Similarly, we cannot imagine the enormity of the good that He will bestow on us if we follow in His ways, for our welfare, as promised to us by nearly all the prophets and our Sages, of blessed memory, common sense clearly bringing us to the same conclusion.

אבל מקום השאלה היא לפום־ריהטא, כי כל מה שתגדיל ותאדיר את עניין הטוב הגדול, אבל סוף־כל־סוף איך תהיה מגמת פנים של כל פועל אל טוב שהולך לא לו? ואם כן, איך גינו חז"ל את העובד על־מנת לקבל פרס (ע' אבות פ"א) ואמרו עוד (עבודה זרה יט.): "במצותיו חפץ מאד – ולא בשכר מצותיו", ובזוה"ק³¹תיקונים תיקון תלתין. ושם: כל סד ועבדין. ובתרגום התורה מתורגם חסד: טיבו. וכן בס' תניא, לקוטי אמרים, סוף פ"א: טיבו דעבדין. אמר שהוא גנות גדול, ש"כל טיבו דאינון עבדין לגרמייהו אינון עבדין", וכן האריכו בזה רבותינו המקובלים באי בסוד ד'.

But the question is ostensibly the following: No matter how much we amplify and glorify the great good [that God bestows upon us], in the final analysis, how can one [not but] be motivated by [the idea that it is a positive benefit for themselves to serve God for the purpose of giving their Creator satisfaction]?⁵⁰Giving their Creator satisfaction: Therefore, is a person ever really serving God out of love, without any personal benefit for themselves? This being the case, why did our Sages, of blessed memory, denigrate one who serves in order to receive a reward?⁵¹[See Pirkei Avot 1:3.] Furthermore, they said, “And greatly desires His commandments—His commandments, and not their reward.”⁵²[Tractate Avoda Zara 19a.] And in the holy Zohar⁵³[Tikunim, 30. “And there: All kindness (chesed) that they perform”. In the Targum on the Torah, chesed is translated as “good.” So too in the Tanya, Likutei Amarim, end of Chapter 1: “The good that they do”.] it says that it is a grave stigma that all that they do is only for their own benefit. Our Kabbalistic Rabbis, who are privy to the Lord’s secrets, also expounded in a similar vein.

אבל כאשר נתישב מעט, נראה שדרך השכל הוא שאין לו שלמות כי אם עם היושר, והשכל עם היושר הוא שלמות הנפש, כמו שהחיים עם כל צרכי החיים הוא שלמות לגוף. נראה שאין ראוי כלל לאדם בן־דעת שיהיה עובד את השם יתברך זולתי מאהבה ולעשות נחת־רוח ליוצרו למלא רצונו הקדוש. אע"פ שזהו עצם רצונו, שיבא האדם לכלל השלמות הגדול והנכבד מאד, מכל מקום אין המעשים ראויים שיפנו כי אם לתכלית עשיית רצונו בלבד.

However, once we consider it a bit, we will realize that the intellect can only attain perfection in conjunction with righteousness [yosher]. Intellect together with righteousness is the perfection of the soul, just as life together with all its needs is the perfection of the body. It would appear that it is not at all fitting for any intelligent person to serve the Lord other than out of love and in order to give their Creator satisfaction by fulfilling His sacred will. Even though this itself is His will, namely, for humanity to attain this extremely great and glorious perfection, nonetheless one’s actions should be directed exclusively toward the goal of fulfilling His will.⁵⁴Fulfilling His will: Even though by fulfilling the will of Hashem humanity achieves perfection, the impetus and desire to perform His will should be to give our Creator satisfaction and not for the perfection that we receive because of it.

והנה נראה אדם אחד, שהוא בעל לב נכון ואוהב צדק וחסד, נזדמן לו להציל מדינה שלמה, שיש בה אנשים לאלפים ורבבות, מאיזה אסון כללי שהיה מוכן לבא עליהם, כגון שראה בחכמתו שבעוד ימים במספר יהיה בכל שטח המדינה רעש־הארץ נורא ואיום, עד שבהכרח לא ישאר מהם איש, והוא הזהירם והצילם, שהוציאם גם־כן בהשתדלותו ויכלתו מהמדינה ההיא אל מקום שוקט ובטוח. ובשביל זה, כששמע איש אחד מהטובה הגדולה שעשה, שלח לו אלף שקל כסף למנה. ואם תהיה שמחת האיש ההוא בשביל אלף השקל כסף גדולה יותר משמחת נפשו בשביל הצלת כל אותן האוכלוסין, ודאי שתהיה שפלות גדולה ופחיתות־ערך מנפשו, והעדר־שלמות עד שראוי יהיה לכל איש־דעה להתאונן על פחיתותו.

Let’s take the case of a man who has a good heart and loves justice and kindness. Suppose they once have the opportunity to save an entire country with a population of myriads of people from a disaster that is going to befall them—for example, the individual realizes that in a number of days there is going to be a tragic earthquake in that region, which will obliterate the population. They warn them, saving them by allowing them to flee to a safe and tranquil place. Consequently, a certain person hears about this great act of kindness that has been performed and sends the individual a thousand silver shekels as a gift. If the first person’s joy over the thousand shekels of silver exceeds his joy over saving that entire population, it would be a tremendous baseness and inferiority of the soul and a lack of perfection, such that any intelligent person ought to bemoan their inferiority.

וכאשר נחקור היטיב שורש זה הפחיתות, וטעם ההחלט על זאת הנטיה שהיא פחיתות, הוא מפני הערכתנו בערך נפשות בני־אדם ויקרת כל נפש, ונתקבץ בדעתנו הטיב הכולל והיקר המקיף כל הנפשות הרבות, עד שנבזה בעינינו כנגדו זאת הטובה החלושה של אלף שקל כסף. ואם היה זה המקבל שלם בהכרתו, אי אפשר כלל שתהיה נחשבת אצלו טובתו החלושה נגד הטובה הרבה שעשה, וכל זה בשביל הכבוד והערך המושכל לנו ברבבות אלפי איש.

If we carefully examine the root of this inferiority and the reason for deciding that this tendency is inferiority, we will realize that it is due to the value we place on human life, the preciousness of each life, and our adding up in our minds all the collective good and value of the numerous lives. As a result, we disdain the trivial good of a thousand shekels of silver in comparison.⁵⁵In comparison: By using the phrase “in comparison,” Rav Kook seems to suggest that the inferiority of happiness in receiving the monetary reward is only when it outweighs the happiness of doing the actual good deed. However, in and of itself there is no issue with being happy when receiving a “side benefit” from this moral action. If this recipient had a proper perspective, this trivial good wouldn’t be valued at all by them in comparison to the enormous good that they did. All of this is because of the perceivable honor and value of tens of thousands of people.

ועתה נבוא חשבון, כאשר נתבונן בשלמות הבורא ית' וכבודו שאין לו קץ ותכלית, אע"פ שאין לנו השגה וערך במה לצייר, מכל־מקום אנו יודעים שכל הכבוד והיקר והערך המרומם שישנם בכל הנמצאים כולם. מרום מעלה עד תחתית שפל, לכולם האציל מכבודו ויקרתו ושלמותו אשר אין ערוך אליו, וידענו ברור שרצונו ית' הוא יותר ויותר יקר ויותר נכבד באין ערוך והמשל כלל מכל יקר וכבוד ושלמות שבכל הנמצאים כולם. אם כן, היתכן שיתישב בשכל הישר לחוש או לחשוב על היקר ושלמות שמגיע לו לנפשו, ועל ידי זה מתמלא רצונו הפרטי, אם יודע הוא שע"י מה שהביא עצמו לשלמות (וגם כל הנבראים כנודע מסוד ד' ליראיו) עושה בזה הוא רצונו של הבורא ית', שדבר זה הוא יותר חשוב ונכבד מכל הנמצאים עצמם עם כל כבודם ויקר תפארתם, שהכל שלו ומידו ית' להם כל החיל הזה?! אם כן, בודאי אחרי שיתברר לו זה ברור כפי אמתת הדבר, אי אפשר כלל שתסבול נפשו מצד השכל והיושר שום כונה בעולם כ"א עשיית נחת־רוח לפניו.

Now let us calculate in the case of the Creator, may He be blessed, and His glory, which is infinite. Granted, we have no concept of how to imagine such a calculation. Nonetheless, we know that all the honor and lofty value of all of existence, from highest to lowest, all derive from His incomparable glory and perfection. And we know clearly that His will is vastly more precious and immeasurably and incomparably more glorious than all the preciousness, honor and perfection in all of existence. Therefore, does it make sense to be concerned or to think about the gain or perfection that the person themselves receives and by means of which their personal will is fulfilled, when they know that as a result of attaining perfection for themselves (and for all creatures, as is known from the Lord’s secret, possessed by those who fear Him), they are thereby doing the will of the Creator? For that is more significant and precious than all the creatures themselves, together with all of their dignity and precious glory. For everything is His, and all that they possess is from His hand, may He be blessed. Therefore, it is certain that once this truth becomes clear to the individual, it will be impossible, in terms of that which is reasonable and right, for them to tolerate any motivation whatsoever other than that of giving their Creator satisfaction.⁵⁶ Their Creator satisfaction: As in the parable of saving lives and then receiving a monetary reward, so too is it in the spiritual realm of serving Hashem. Once a person understands the significance of doing the will of Hashem, that will eclipse any other benefit that a person might receive.

ומזה נבין גודל החכמה והשלמות, שהישירונו לה חז"ל בעצתם ואזהרתם (משנה אבות א ג): "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס", ודייק לומר "עבדים" ולא "בנים", לשלול אפילו מילוי הנטיה הטבעית של קדושת הנפש הצמאה אל ד' ואל דבר קדשו.

Based on this, we can understand the tremendous wisdom and perfection to which our Sages, of blessed memory, guided us in their advice and admonition, “Do not be like servants who serve the master in the expectation of receiving a reward, but be like servants who serve the master without the expectation of receiving a reward.”⁵⁷Pirkei Avot 1:3. It specifically mentions servants rather than children to rule out even the fulfillment of the natural inclination of a holy soul thirsting for the Lord and His holy word.

ואף אם קצרה דעתנו להבין זה בפרטיות, מכל מקום ע"י קשר האמונה השלמה וההבנה הכללית בזכות העבודה יאירו עינינו במאור תורה ונזכה להיות מיראיו וחושבי שמו, כי המעשה והכונה הכללית ודאי מנשאים את הנפש למקור החכמה שממנה חוצבו, ושם יראו הדברים בבירורם באור פני מלך חיים.

Even if we are incapable of understanding this precisely, nonetheless, by means of connections perceived through perfect faith and through general understanding refined by means of divine service, we can be enlightened by the luminescence of the Torah and be included among those who fear Him and contemplate His name. For action and general intention certainly raise the soul to the source of wisdom, from which they were quarried. The matter will be seen clearly there in the light of the living King’s presence.⁵⁸Living King’s presence: By having the proper intention in our Avodat Hashem, we will merit special divine assistance to be able to fully understand these principles and to fulfill our spiritual obligations solely for the purpose of giving satisfaction to our Creator.

עוד יש מקום לענות בזה, שכאשר נחקור על מהות השלמות של חיים שלמים, נאמר כי בהכרח כל ענין חיים הוא רצון והכרה, ויתעלו הדברים משפל ערך עד רום מעלה של חיי נשמת־חיים השלמה, שהיא עצם האדם.

One can further explain [based on the fact that the highest good is serving God in order to bring Him satisfaction] that upon investigating the character of the perfection of a complete life, we must conclude that the essence of [a person’s] life is will and cognition [hakarah], ascending from the lowest [basic natural instincts] to highest [altruistic moral intentions], the life of a complete life-soul, which is the human being.

והנה, שלמות החיים מצד ההכרה, ודאי שראוי שיהיה בנכבד שבמוכרים ידיעה בנכבד שבידועים, והוא ידיעת הבורא ית'. אמנם כאשר לא נשיג ממנו ית' כ"א בחי' ההנהגה והחכמה שבבריאת העולמות, נודע שזהו באמת עיקר השלמות לנבראים, שהרי השלמות הוא חל על עצם הנושא השלמות, אם כן זהו שלמותו שיגיע מצד שלמותו לזה המקום שהוא מציאותו והוייתו, וכיון שכל הנמצאים ברא ית' בחכמתו ורצונו, תהיה שלמותם כהכרתם חכמתו בהויתם ובריאתם והנהגתם.

[Reaching] perfection of life in terms of cognition certainly means the most glorious sentient beings’ perception of the most glorious knowledge, which is knowledge of the Creator. However, since we can only perceive Him in terms of His governance and the wisdom reflected in the creation of the universe, this is clearly the primary human perfection.⁵⁹Primary human perfection: Since a person cannot fathom the complete and utter perfection and wisdom of God, all that can truly be contemplated is the wisdom and perfection that are seen within the framework of the natural world. Therefore, when a person contemplates these matters, they will be able to reach their own necessarily limited human form of perfection. For perfection applies to the object of that perfection; hence, its perfection reaches the place of its existence and being. And since God, may He be blessed, created all beings through His wisdom and will, their perfection is attained through their recognition of His wisdom in their existence, creation, and governance.

והנה, כשם שצריכה החכמה להשתלם, כמו־כן צריך הרצון להשתלם, שהרי אנו רואים שמי שיש לו חכמה ואין לו רצון שלם אינו שלם כלל, ואדרבא עוד תוסיף החכמה רעה על רעתו, כמו מי שמכיר ערך הדרכים הישרים ונתיבות הצדק, אבל רצונו מושחת וחפץ בכל רשע ונלוז וכל עושק וחמס, הלא ילך תמיד בלא חמדה, כי בהשקיפו אל החכמה יתמרמר על נפשו מצד רצונו, המושכו לכל הדברים שהם הפך החכמה, וכשיתן דעתו אל רצונו הנלוז תיסרהו חכמתו על פניו, כי רע ומר דרכו, ויהי' מיורשי תרתי גיהנם.³²ע' יומא עב:

Now, just as wisdom must reach its state of perfection, so too the will must reach its state of perfection. For we observe that if a person possesses wisdom, but their will is not perfected, they are not perfect at all. On the contrary, their wisdom will only be detrimental to themselves. For example, a person who recognizes the value of proper conduct and paths of justice but who has a corrupt will and desires only evil, corruption, exploitation, and violence will never be happy. For whenever the individual focuses on their wisdom, they will be resentful because of their will, which draws them to all that is antithetical to wisdom. And when they pay attention to their corrupt will, the individual’s wisdom will reproach them and point out that this path is evil and bitter. Therefore, this person will be one of those who inherit Gehenam twice.⁶⁰Inherit Gehenam twice: The first punishment is in the next world, where the person must give an accounting of his negative deeds, and the second punishment is in this world, where the person’s conscience gives him no rest.

והנה, מן הצד הגרוע נבין על הצד המעולה, שכמו שצריך שלמות בחכמה, כן צריך שלמות ברצון, וכשם שענין החכמה ומהותה היא ההכרה והידיעה, והצד השלם שבה יהיה דוקא ידיעת הנהגתו ית' ודרכי טובו, מפני שזהו גבול השלמות של מציאות העצם הנושא השלמות, כן ודאי ששלמות הרצון תהיה על־ידי שיהיה רצונו שלם כל־כך במה שיהיה בדוגמת שלמות הרצון העליון כביכול, שהוא מקור מציאות כל הנמצאות והנהגתם. אם כן, אי אפשר כ"א שיהיה רצונו נוטה ממש רק לעשות רצון אביו שבשמים.

We can [similarly] extrapolate from the negative to the positive, that just as there is a need for perfection of wisdom, there is a need for perfection of the will. And just as the meaning and essence of wisdom is perception and knowledge, and the aspect of it that is perfection is specifically knowledge of God’s governance and His benevolent ways, as this is the limit of perfection of the object of that perfection, the same is certainly true of the will. It means that the individual’s will is so perfect that it resembles the perfection of the ultimate will, so to speak, which is the source of all existence and their governance. If so, this is only possible if the will is inclined exclusively to carrying out the will of their Father in Heaven.

וכיון שביארנו שזה ענין השלמות האמיתי הנרצה והנחמד מצד עצמו, וגם חסדו ית' גדול ג"כ עד שחנן אותנו דעה והשכל להשיג מזה כמר מדלי, לפי ערך ההשגה בעצמה בתורת משל, ודאי שראוי לנו להשתדל כל הימים לקיים מה שהורונו חז"ל (משנה אבות ה כ): "הוי עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים".

Since we have explained true perfection, which is innately desirable and pleasant, and His benevolence, may He be blessed, which is so great that He graced us with the knowledge and understanding to grasp a drop in the bucket of this, proportional to the degree of comprehension, we certainly ought to always try to fulfill that which our Sages, of blessed memory, taught us, namely: “Be strong as a leopard, and swift as an eagle, and fleet as a gazelle, and brave as a lion, to do the will of your Father who is in heaven.”

ומעתה בין תבין, כי מה שאמור לנו בדברי החכמים³³ע' עבודת־הקודש לר' מאיר גבאי, חלק העבודה. "עבודה צורך גבוה", והחכם מכל אדם ברוח הקודש אמר (משלי טז ד): "כל פעל ד' למענהו", ו(משנה אבות ו יא): "כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו" שאמרו חז"ל, שזה מראה שהכל ברא בשבילו ית', שלכאורה הדברים קשים לשמע מצד השכל, ומצד שנראים ח"ו כמרפים ענין העבודה מאהבה, שהרי העבודה מאהבה תבחן לפי גודל כונת המטיב לטובת המקבל, כמו שהאריך לבאר החסיד בחובות הלבבות בשער עבודת האלהים, וזולת זה יהיו לפום־ריהטא סותרים למה שכתוב (תהלים פט ג): "עולם חסד יבנה", ו(איוב לה ז): "אם צדקת מה תתן לו", וכיו"ב בדברי חכמים.³⁴ע' בראשית רבה ר"פ מ"ד.

The Sages stated, “Divine service is a heavenly need.”⁶¹ Divine service is a heavenly need: [See R. Meir Gabai, Avodat Hakodesh, Section “Haavodah.”] See also Nefesh Hachaim, Gate II, Chapter 4 and the Shelah Toldot Hadam Hashar Hagadol. Similarly, the wisest of men said by means of divine inspiration, “All of the Lord’s actions are for His sake,”⁶²Mishlei, Chapter 16. about which the Sages, of blessed memory, said, “Everything which the Lord, may He be blessed, created, He only created for His glory.” ⁶³Pirkei Avot, Chapter 6, Mishna 11. You now understand that all of these statements indicate that God created everything for His sake, may He be blessed. Ostensibly, it is hard to accept this intellectually [that God created everything for His sake] as well as in terms of the fact that [this concept] appears to, God forbid, undermine divine service out of love. For divine service out of love is measured by the degree of the benefactor’s intent to benefit the recipient, as explained at length by the saint in Chovot Halevavot in the section on divine service.⁶⁴Section on divine service: See the introduction of “The Gate of Divine Service” in Chovat Halevavot. Here it is explained that a person should approach their Avodat Hashem through the prism of repaying the debt that they owe their Creator, who has given them everything out of pure love. Therefore, it is obvious that we should try to repay that as much as humanly possible by the acceptance of the mitzvot. However, if it is true “that God created everything for His sake,” that would limit our responsibility, as the benefit that we derive from the world is not given to us solely out of love for humankind but rather “for God’s sake.” Aside from this, they ostensibly contradict that which is written, “The world is built through benevolence,”⁶⁵Tehillim, Chapter 89, Verse 3. “If you are righteous, what do you give Him?” and similar statements in the words of the Sages.⁶⁶See Bereshit Rabba, beginning of Chapter 44.

אבל אחרי ההבנה השלמה, אין הדבר מתברר בשלמות כ"א דוקא ע"י שני מיני המאמרים יחד: שבודאי חפצו ית' להיטיב, אבל הטובה האמתית והגדולה ונפלאה, ואחרי שאין זולתו יודע שלמותו וכבודו יתברך שמו ויתנשא, יודע הוא שאין שלמות יותר גדולה ושוה כלל לשלמות השגתו ורצונו, רצה לזכות בזה את נבראיו, כי כל שלמות זולתו בטלה במציאות נגד זה השלמות הגדול והקדוש, אחרי ידיעת האמת, על־כן יצר אותנו באופן שנמלא ונשלים רצונו. אם כן, זהו גודל החסד שאין לו ערך והמשל כלל, ועל כן ודאי עולם חסד יבנה, ואם נצדק מה נפעל לו, מצד עצמו, לולא שחפץ לזכותנו בזאת המעלה של מילוא רצונו. ואם כן, הביאור של עומק החסד הוא שהכל ברא לכבודו, וכל פעל ד' למענהו, ועבודה צורך גבוה.

[And therefore, how can it be that we should develop the understanding that God created everything for His sake?] However, upon completely understanding the matter, it is actually only fully explained by taking the two types of sources together. It is certainly God’s desire, may He be blessed, to provide benefit [to humanity and the world], but specifically the true, greatest, and most incredible benefit. And since only God [can] comprehend His perfection and glory, He knows that there is no greater perfection at all comparable to the perfection of comprehending Him and His will. He, therefore, wished to bestow this on His creations, since in truth, every other perfection is nonexistent in comparison to this great and sacred perfection. He, therefore, created us in such a way that we will fulfill His will. In that case, this is the enormity of the beneficence that is inestimable and completely incomparable. Therefore, it is certainly true that “The world is built through benevolence” and “If you are righteous, what do you give Him?” innately, were it not for the fact that He wishes to bestow on us this quality of fulfilling His will. Therefore, the meaning of the depth of the benevolence is that He created everything for His glory, all the Lord’s actions are for His sake, and divine service is a heavenly need.⁶⁷Divine service is a heavenly need: In summary, there is no disagreement between the above ideas, and there should be a holistic understanding of the seemingly contradictory sources. “God created everything for His sake”; however, “His sake” was solely for humanity’s benefit, to give the greatest and most incredible benefit, that is, the comprehension of Him and His will. Therefore, when we fulfill “His will” in the proper way, we achieve spiritual perfection for ourselves.

ברוך ד' לעולם אמן ואמן.

Blessed is the Lord forever. Amen, amen.

ה. המשך שלמות העבודה, בשבח הענוה ובהשגת אמתת המציאות והחיים

E. Continuation of perfection of divine service, in praise of humility [a’navah] and grasping the truth of existence and life
In the following section, Rav Kook lays out a deeper understanding of the concept of humility as well as the place that humanity holds in the cosmic order of the universe. Paradoxically, by recognizing the insignificance of our actions, we are able to perfect our divine service, engaging in Torah study and the fulfillment of the commandments solely to give God satisfaction.

והנה, מכלל הדברים האלה אנו למדים שבחה של מדת הענוה, ואיך היא תכלית כל הטוב האמיתי.

All of this [namely, that the purpose of divine service is to give satisfaction to the Creator] teaches us the praise of the virtue of humility and that it is the apex of all true goodness.⁶⁸True goodness: As is stated in Tractate Avodah Zara 20b, “As Rabbi Yehoshua ben Levi says: Humility is greater than all of them, as it is stated: ‘The spirit of the Lord God is upon me; because the Lord has anointed me to bring good tidings to the humble’” (Isaiah 61:1).

כי כל מערכי הבריאה והמציאות בכלל סדר השם יתברך על־פי האופן שנמלא רצונו בהנהגותינו על־פי חוקיו האמיתיים, שהם חיי עולם. וטעם זה הדבר, שסדר אשרנו במילוי רצונו, כדי שיגיענו השלמות היותר נכבד ונשגב וקדוש שכל חפציו לא ישוו בו, שהוא עשיית נחת־רוח לפניו ית'.

For the Lord, may He be blessed, set up the totality of all the systems of creation and existence in such a way that we fulfill His will by acting in accordance with His true laws, which are eternal life. He established the fulfillment of His will as our bliss so that we attain the most glorious, exalted, and sacred perfection, which no possession can equal, namely, to give the Creator, may He be blessed, satisfaction.⁶⁹May He be blessed, satisfaction: This is explained at length in Section D, “Perfection of divine service out of love, solely to fulfill the will of the Lord [retzon Hashem].”

והנה, כל זמן שהאדם מדמה בעצמו שמצד עצמו יש בו חשיבות, יש לו איזו המשכה שעכ"פ יעשה הטוב שהוא התורה והמצווה בשביל שיגיע לו טוב, ואינו יכול כל־כך להבין, שכיון שיש בזה הדבר מילוי רצון הבורא, נמצא שזה נשגב ונכבד ויקר מכל יקר ועילוי שבעולמות כולם, לאין קץ ותכלית, ואם־כן אין מקום בשכל ופחיתות גדול הוא, שיהיה נערך טוב המגיע לו מצד עצמו. אבל כשיבין האדם, שכל עילוי שיכול לחשוב על עצמו אין זה בחק עצמו כלל, שגם עילוי המציאות היותר שפל – רק מיד הבורא ית' הוא לו, ושפעו הקדוש הוא שמנשאו, וכמו שכתוב (תהלים יח לו; וע' שמות רבה פ' מ"א): "וענותך תרבני", אם־כן הכל שלו ית', ומצד עצמו אינו כלום.

As long as a person imagines that, in and of themselves, they are significant, they are inclined to think that they will do good, namely, study the Torah and perform the commandments, in order to derive benefit from them [namely, to perfect their character and draw close to the Divine]. [However, by having this selfish understanding,] the individual remains incapable of completely grasping that, since this [the study of the Torah and the performance of the commandments] gives the Creator satisfaction, it is infinitely more exalted, glorious and precious than all that is precious and valuable in the entire universe and that, therefore, it is illogical and a terrible deficiency to assign any value at all to the benefit that the person themselves derives [from their divine service]. Rather, an individual must understand that any achievement that they ascribe to themselves is not actually a function of their personality. For even the achievement of the lowliest being derives from the Creator, and His sacred influence is what elevates them, as it is written, “Your care has made me great.”⁷⁰[Tehillim, Chapter 18. See also Shemot Rabba, Chapter 41.] Therefore, everything is His, may He be blessed, and the person is innately nothing.

וכיון שאין האדם יכול לצייר בעצמו כמעט ענין האפס הגמור, ומכל שכן שיקנה לו קנין בנפשו ע"י זה הציור, שהוא מצד עצמו אפס ממש, אך עכ"פ ראוי לאדם לצייר בעצמו, שכל הרעות הן רק העדר הטוב, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל במורה נבוכים,³⁵ח"ג פ' י' י"א. וא"כ יכול לצייר עד כמה שפל ובלתי־נחשב הוא הנמצא, אם הוא בעל הֶעֶדְרִים, בודאי ראוי שזה השפלות יהיה לו מצד שהיה לגמרי בכלל הֶעְדֵר לולא שפע הבורא ית' וחסדו, וא"כ במשקל צדק ואמת אינו נחשב כלל שום דבר כ"א הבורא ית', וכל החשיבות שיש בכל המציאות הם מקרים מדומים בהם ושייכותם רק לו יתעלה. וכאשר יתברר זה היטב לאדם, לא יעלה בלבבו שום תשוקה כלל כ"א מילוי רצון קונו ועשיית נחת־רוח לפניו.

Since it is nearly impossible for a person to picture absolute nothingness, and certainly to thereby fix the concept in their mind that they are absolutely nothing, they should at least picture that all evil is merely a lack of good, as the Rambam, of blessed memory, writes in The Guide for the Perplexed.⁷¹[Section III:10, 11.] A person can thereby picture how lowly and insignificant existence is, since it is essentially a nonexistence that would not exist at all were it not for the influence of the Creator, may He be blessed, and His benevolence. Therefore, nothing is significant at all, when weighed honestly and justly, other than the Creator, may He be blessed. Therefore, any importance that there is in all of existence is a mere accident, fancifully ascribed to the individual but really belonging to God, may He be exalted. Once all of this becomes clear, the individual will desire nothing other than to fulfill the Creator’s will and to give Him satisfaction.⁷²Give Him satisfaction: Therefore, it is clear how the attribute of humility is of the upmost importance in the task of perfecting divine service.

וזהו שאמרו חז"ל באבות דרבי נתן³⁶פ"ט מ"ג. ושם: נפשו של משה. וע' אבות פ"ח מי"ט. על משה רבנו ע"ה בענותו, ששלשה מוכי שחין הם, והיתה דעתו של משה נמוכה מכולן, והיינו שכל כמה שמתברר אצל האדם איך שאינו נחשב מצד עצמו, וכל החשיבות הנראית בו הוא רק מצד הבורא ית', והוא יתעלה הוא השלם־בתכלית הנכבד והנורא, יבחין שהוא חוץ משורת השכל והיושר שיהיה פונה בהשתדלותו בעבור הטוב המגיע לו מצד שהוא מגיע לו, כיון שיודע שיש בזה נחת רוח להבורא ית', שכל התכליות והחפצים ראוי ומחויב שיהיו בטלים בערך התכלית הגדול והקדוש הזה שאין ערוך אליו, וכל מה שידע זה האמת יותר, יגיע יותר לשלמות הרצון שיהיה רצונו ממש כרצון קונו, וזהו חיי האמת, כמו שכתוב (משלי ח לה): "כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מד'", דייק שהפקת הרצון מד' זהו החיים.

This is the meaning of what the Sages, of blessed memory, said in Avot D’Rebbi Natan⁷³[Avot D’Rebbi Natan 9:3, Moshe’s soul. See also Pirkei Avot 5:19.] concerning the humility of our master, Moshe, which is that there were three people afflicted with boils, and Moshe was humbler than any of them. As it becomes clear to someone that he is innately insignificant and that all of his apparent importance is only because of the Creator, may He be blessed, and that He, may He be exalted, is the ultimate glorious and awesome perfection, he will realize that it is illogical and wrong to direct his efforts because of the benefit that he receives, since he knows that it gives his Creator, may He be blessed, satisfaction, and all purposes and desires should be nullified in comparison to this great and sacred goal, which is incomparable. The more one knows this truth, the more he approaches perfection of the will, meaning his will being precisely like that of his Creator. This is true life, as is written, “For he who finds me finds life and obtains favor [ratzon] from the Lord.”⁷⁴Proverbs 8:35. Infer from this that obtaining favor from the Lord is life.

ולמבין ומשכיל ע"ד אמת יאמר מזה, שאחרי שאנו רואים שכלל המציאות שלם והולך אל דרך השלמות בכלל, וכמו שיעדו לנו הנביאים שתמלא הארץ דעה את ד' וכלם ידעו אותו מקטנם ועד גדולם, וגם הפילוסופים משכלם הבינו שעתידים ימים לבא שיהיו כל האנשים פונים רק לידיעת השם יתברך, והוא מפני טבע השלמות שמצאו, ואנו יודעים זה יותר מבורר ומוחש; וכיון שהכל הולך ומתעלה, ואחרית הזמן אין לו קצבה ותכלית, מוכרח לומר שענין השלמות כך הוא באין סוף ותכלית, והוא ידיעת שמו ית'.

A person who truly understands and comprehends will conclude from this that, since we see that the totality of existence is perfect and that, as a whole, it is headed for perfection, as the prophets foretold,⁷⁵See Isiah 1:9. the world will be filled with knowledge of the Lord, and all will know Him, from the least to greatest among them.⁷⁶See Yirmiyahu 31:33. The philosophers also understood based on reason that days will come when all people will only occupy themselves with knowledge of the Lord, may He be blessed. This is because of the nature of perfection, which they discovered, while we know this more clearly and tangibly. Since everything ascends, and the end of time has no limit and conclusion,⁷⁷No limit and conclusion: The nature of the world is to constantly strive for perfection. And since the world and the cosmos are constants, so too is the striving for perfection an ongoing, never-ending process. one is forced to conclude that perfection is also infinite and without limit, namely, knowledge of His name, may He be blessed.

וכיון שאנו משיגים, שאין השלמות חלה על ענין החכמה לבדה כי־אם על החכמה והרצון, והרצון הוא העיקר, אם כן ראוי שכשם שמעלת החכמה נכונה להיות שלמה עד אין קץ ותכלית, כן ראוי שתהיה מעלת שלמות הרצון באין קץ ותכלית, ואין שלמות לרצון כ"א שיהיה נוטה רק לרצון הבורא ית', שכמו שאין שלמות לחכמתו של כל נברא כ"א מצד חכמתו ית'. כן אין שלמות לרצון כ"א מצד רצונו ית'.

We realize that perfection applies not only to wisdom but rather to both will and wisdom and that perfect will is primary. Therefore, just as the virtue of wisdom should be infinitely and limitlessly perfect, so too ought the virtue of perfection of the will be infinite and without limit. And there is no perfection of the will other than its being directed exclusively toward the will of the Creator. For just as the only perfection of any creature’s wisdom is in terms of God’s wisdom, there is no perfection of the will other than in terms of His will.

והנה, אם היה ח"ו המציאות נמשך בחיוב, כטעות קצת הפילוסופים, לא היה מקום לשלמות הרצון כלל, ואנו מכירים שכשם שצריך שלמות חכמה כן צריך שלמות רצון לשכלול החיים השלמים, אם־כן כשם שחכמינו ית' (...) המושגת לנו היא מקור חיינו בענין החכמה, כן הוא רצונו מקור החיים בענין הרצון.

Were existence to have evolved automatically, God forbid, as some philosophers mistakenly think, there would not be any possibility of perfection of the will whatsoever.⁷⁸Perfection of the will whatsoever: For as we said, our will can only be perfected by considering the Divine will. If, God forbid, we don’t believe in the Divine cause of the universe, then we have no rubric by which to perfect our will. But we recognize that just as attaining a perfected life requires perfection of wisdom, it also requires perfection of will. Therefore, just as His wisdom perceived by us is the source of our life in terms of wisdom, so too is His will the source of our life in terms of will.

וכן הכופרים האומרים מציאות חומר קדום, יש לדבריהם לכל נמצא שלמות עצמית גם־כן, ואם־כן, אי אפשר כלל שיהיה מלא רק מרצון בוראו, כיון שהמילוי אינו כפי שורת השכל לפי דבריהם, שאיך לא ימצא כלל רצון לטובת דבר שיש לו איזה מציאות, ואם־כן אי־אפשר כלל לדבריהם לבא לתכלית שלמות הרצון.

Similarly, according to the heretics who claim the existence of primordial matter [from which the world was created, rather than by “Yesh Mayin—Something from Nothing”], everything also has an innate perfection. Therefore, it is impossible to be filled exclusively with the Creator’s will, as this would be illogical according to their claim. For how is it possible to not at least somewhat desire the benefit of that which has some reality? Therefore, according to their claim, it is impossible to attain perfection of will.

אבל אמתת הדברים מאירים עיני השכל כפי דרך התורה הנאמנה, שאין מציאות כלל לשום נמצא זולתו ית', ואם־כן אין ראוי כלל לפי השכל שיהיה רצון אחר כי־אם רצונו, וכשיתבררו הדברים היטיב לכל הנבראים, כשיבא זמן השלמות, אז לא יהיה בכל המציאות כ"א רצונו ית', והכל יהיו דבקים ברצונו ומשיגים כבודו, ויהיה תכלית השלמות.

However, the truth of the matter enlightens the intellect in accordance with the approach of the faithful Torah, that there is no reality at all to anything other than Him, may He be blessed. It is therefore illogical for there to be any will other than His. In the era of perfection, when things will be completely clear to all beings, then there will be nothing except for His will, may He be blessed, and all will be attached to His will and will perceive His glory, and it will be the ultimate perfection.

א"כ, יסוד הבריאה ושלמותה תלוי בשלמות הענוה, ואמרו חז"ל במדרש רבה על פסוק (בראשית א א): ""בראשית ברא אלהים": הה"ד (תהלים יח לו): "וענותך תרבני" – בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם מזכיר שמו ואחר־כך מזכיר מעשיו, אבל הקב"ה הזכיר מעשיו ואחר־כך הזכיר שמו". שמצד שהענוה היא יסוד כל השלמות של תכלית הבריאה, רמזה הוא־יתעלה בפתח דברי תורתו הקדושה.

If so, the foundation of creation and its perfection is contingent on perfection of humility. The Sages, of blessed memory, stated the following in Bamidbar Rabba, concerning the verse “In the beginning God created”⁷⁹Bereishit 1:1. : “That is what is written, ‘Your care has made me great.’”⁸⁰Tehillim 18:36. Normally, a human king mentions his name and then his accomplishments. But the Lord, blessed is He, mentioned His accomplishments and then mentioned His name.⁸¹ Mentioned His name: The Sages in the Midrash Rabba teach the following idea: In the verse, “In the beginning God created,” the word “beginning” precedes the word “God.” This teaches that God acts humbly, as it were, by placing His actions before His name. Therefore, it is specifically the trait of humility that makes one great. Since humility is the foundation of the ultimate perfection of the creation, the exalted One alluded to it in the opening of the holy Torah.

ולפי זה, יש לומר שני ענינים בענוה:

According to this [understanding of man’s true place in the universe], there are two aspects to humility.

הא' מצד הכרת רוממותו ית', לא יחשב אצלו רצונו כלל נגד רצון קונו;

The first is that given God’s exaltedness, may He be blessed, a person’s own will is insignificant compared to that of their Creator.

והב מצד הבחנתו השלמה שמבלעדו ית' אין מציאות כלל, לא יהי' במציאות שום רצון אצלו זולת רצונו ית'.

The second is that given the individual’s total awareness that there is no existence at all other than the Divine, [therefore, by default] no will exists for the person other than His, may He be blessed.

ונמצא שיראה היא מצד חכמה וענוה מצד רצון, ורצון הוא יותר נשגב בענינו מחכמה, שהחכמה היא כלי־תשמיש שהרצון השלם מתגלה על ידו. אם כן, מה גדול ערך המרגלית הטובה שכפי חז"ל (ירושלמי שבת פרק א הלכה ג): "מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה", כי מצד חכמה ושלמות אין הכרה לשלמות האמיתי, שהוא יסוד התורה, אלא מצד רצון הטוב שהוא החיים האמיתיים. והתבונן בדברים.

It follows that reverence is a function of wisdom and humility is a function of will⁸²That reverence is a function of wisdom and humility is a function of will: This was stated in Chapter One, Section Two. and that will is more sublime than wisdom. For wisdom is a means by which perfect will is expressed. If so, how precious is the gem found in the mouths of our Sages, of blessed memory: “That which wisdom made into a crown for its head, humility made into a sole for its foot.”⁸³[Yerushalmi Shabbat 1:3.] True perfection, which is the foundation of the Torah, cannot be perceived by means of wisdom and perfection of wisdom, only by means of proper will, which is true life. Contemplate this.⁸⁴Contemplate this: Avodat Hashem, which comes about due to a perfected will based on humility, is of a higher level than divine service, based on recognition through wisdom of the greatness of Hashem. Therefore, the Sages were able to say that an attribute that would be fitting to make into a crown for wisdom would only be fitting to be the “sole for the foot” of the attribute of humility.

והנה, לפי הדברים האמורים נדע, כי ענין הכונה הפנימית שבכל תורה ומצוות היא העולה למעלה, שהרי מצד המעשה עושה הנברא, והכונה והרצון מקושרת לרצון בוראו ית', והיינו שקראו בזוהר הקדוש לדחילו ורחימו "גדפין", ואמרו³⁷תיקונים, תי' י' ותי' ו' ותי' י"ד, ותי' כא בהגר"א ד' נ"ו: ד"ה ואתמר ושם ד' נז. ד"כל פיקודא ואורייתא דאיהו בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא". אבל כשיושפע עליו שפע אור הדעת וחיי הרצון, ידע ויכיר את עוצם כח המעשה, ושהיא בעצמה היא ענין שלמותו ית' וכבודו. אבל העליה לזה אי־אפשר כי אם ע"י החכמה והרצון, ששורש לשניהם היא האמונה.

After elaborating on the concept of humility, this section turns to the topics of the continuation of perfecting divine service and grasping the truth of existence and life.
Based on this, we understand that it is the inner intent of the Torah and the commandments [to enable the person to] ascend [themselves spiritually]. For in terms of the action, it is the person who performs it, while the intent and will are connected to the will of their Creator, may He be blessed, and therefore it is only through intention that a person connects his actions to the Divine will. This is why the holy Zohar referred to reverence and love as wings and said that any commandment or Torah lacking reverence and love does not fly up.⁸⁵[Tikunim 10, 6, 14 and 21 in Vilna Gaon 56b s.v. v’itmar and ibid. 57a. See Tanya, Likutei Amarim, Chapter 40.] But once a person is filled with the light of knowledge and life of will, they will know and recognize the great power of action and that it itself is God’s perfection and glory. But ascending to this level is only possible by means of wisdom and will, both of which are rooted in faith.

ועל־פי הדברים האמורים למעלה, נדבר עוד דברים בעזרת ה' יתברך. אם כי הייתי ירא וחרד ללכת בין הררי אש עם דלות מעשי וקוצר שכלי. אבל כאשר פתח לנו פתחי צדק האר"י ז"ל ויתר חכמי האמת בדברים קצרים בענין העבודה שהיא לצורך גבוה, והדבר שגור בפי רבים, ולא רבים יבינו עומק הדברים, ולמי שלא יבין הדברים לא יועילוהו הדברים אבל יזיקוהו, אם החל לחקור קצת ולא בא אל הכונה. לפחות באופן המספיק לישוב הדעת הנטועה בנו על־פי החכמה והיושר, על־כן אפרש הדברים למען כבוד שמו ית', ויצטרפו עם האמור בזה עד כה.

We will elaborate on this further, with the Lord’s help. I would be going between mountains of fire, given my dearth of good deeds and paucity of intelligence. However, the Ari (Rabbi Yitzchak Luria), of blessed memory, and the other Sages of truth (Kabbalah) unlocked the just entrances for us in their brief discussion on “divine service being a divine need.” Many are familiar with the topic, but few understand the depths of the matter. It is not only unhelpful, but even harmful, for those who don’t understand it, having begun to explore the topic but not arriving at its true meaning, at least in a fashion that is sufficient to satisfy the minds that were wisely and justly instilled in us. Therefore, I will explain the topic for the glory of His name, may He be blessed, to be taken in conjunction with what was said above.

כי הנה, (שבת נה.): "חותמו של הקב"ה אמת", וכל מעשהו והנהגתו ורצונו כביכול הכל אמת וצדק ויושר בודאי.³⁸ע' דניאל ד לד ויקרא רבה סוף פ' יג.

For the seal of the Lord, blessed be He, is truth.⁸⁶[Shabbat 55a.] All of His actions and governance and will, so to speak, are certainly all truth, justice and righteousness.⁸⁷[See Daniel 4:34; Vayikra Rabba, end of Chapter 13.]

והנה, זה יבין כל בן־דעת, שהאמת אינו משתנה בשום פנים, ואין הפרש לנטיית הנהגה לדרך שלמות היושר והצדק, אם תהיה תוצאותיה מילוי רצון המנהיג או זולתו, רק שיהיה על־פי שורת החכמה והאמת. והנטיה מכונת היושר והאמת, שהיא שלילת המעלה, ודאי אינה דוקא מפני שהוא נוגע לזולתו. אלא מצד שהוא שלא כשורת החכמה והאמת.

Any intelligent person will understand that truth is absolutely immutable and that it makes no difference whether governance that is inclined toward perfection of righteousness and justice produces results that fulfill the will of the ruler or of someone else, only that it conforms to wisdom and truth.⁸⁸Wisdom and truth: While looking at an action through the prism of objective truth, it does not matter who the beneficiary of the good deed is; the only thing that matters is that the deed is performed in the best possible manner. And if [a person’s actions] deviate from the perfection of righteousness and justice, the reason that this is a deficiency is not specifically because it relates to someone else [and impacts them negatively] but rather because [the action itself] does not conform to wisdom and truth.

ואם יציל האדם את עצמו מאבדת גופו ממים רבים וכיו"ב, ואגב זה יציל גם־כן זבוב אחד, אם יהיה שמח בכונתו על הצלת הזבוב ומשים זה לעיקר יותר מהצלתו את עצמו, זהו פחיתות והיפך החכמה והיושר, כמו שנחשוב נגד היושר והחכמה את האיש השמח באלף הכסף יותר מבהצלת הרבבות אלפי איש שזכרנו.

If a person saved themselves from drowning in a vast body of water or the like and incidentally also saved a fly and was happier about saving the fly than about saving their own life and made it primary, it would be a deficiency and the antithesis of wisdom and correctness.⁸⁹The antithesis of wisdom and correctness: Although in this situation saving the fly is an “altruistic” act and saving oneself is a “selfish” act, objective truth dictates that a person’s happiness should be on the more important action, namely, saving oneself, and not on the fly. This is similar to our view of the person mentioned above, who was happier about the thousand shekels than about saving tens of thousands of people, as acting against wisdom and correctness.

אלא שמצד רגילותנו בגופים האפלים, שבקשתם הטוב אינה באה מצד השכל והיושר הכללי רק מצד ההרגשה הפרטית, וההרגשה לא תעבור את גבול עצמו כלל. על־כן קרוב מאד דרך הטעות בדבר הנוגע לעצמו, מאשר במה שנוגע לזולתו, עד שבדרך מקרה יארע ברוב, שההנהגה שלשם עצמו לא תהיה בנויה על־פי הצדק והחכמה האמיתית, וההנהגה הטובה שלשם זולתו, כיון שעיקר השימוש בה וההערה לה הוא מענין החכמה והיושר, תהיה מונהגת ביותר על פיהם. אבל אין זה כ"א מקרה, ובמקום שאפלת הגוף אין שם, ומעלת בקשה וחפץ שתהיה פחותה ממעלת החכמה והיושר אין שם, ודאי המשפט שוה לגמרי, ואי־אפשר כלל שישתנה בין יהיה מצד רצון המנהיג או מצד רצון המונהגים.

But we are accustomed to the dark [physical] bodies, who don’t seek good because of the intellect and common sense but rather because of personal feelings, and feelings are completely restricted to oneself. Therefore, it is much more common to make a mistake concerning [actions] that relate to oneself than it is concerning [actions] that relate to another. Therefore, in most cases, conduct for one’s own sake is not based on justice and true wisdom [but rather on personal interests], whereas proper conduct for the sake of another, since the primary involvement with it and admonition about it is based on wisdom and righteousness, will be guided to a greater degree by them. But this is only an accident, and when the darkness of the body is absent and the aspect of forms of seeking that are inferior to that of wisdom and righteousness are absent, then they are equal, and there is no difference between the act being performed because of the will of the leader [God] or that of the follower [the person themselves].

ועתה נאמר, כי כל עניני העבודה והמוסר והכניעה לאל ית', המיוסדת על יסודי שפע חסדו וטובו וכונתו להיטיב לנו, ודאי אמת גמור הם, אבל בתורת כינוים הכונה היא התולדה שנולדה לנו מזה מאמונה ובטחון והמסר הנפש לו ית'. אמת ברור הוא, מפני שאם היה מקום בשלמות השכל והחכמה והיושר שתהיה עצם הכונה להיטיב ודאי כך היתה, אלא שאנו מתבוננים מצד גודל רוממותו ושלמותו וחשיבות רצונו, שאין קץ ותכלית לזה, ואין זה כלל שורת החכמה והצדק שתהיה במציאות שום כונה להיטיב לזולתו שולטת במקום שיש שם מילוי רצונו ית' כביכול, נמצא שבכלל מילוי רצונו הכל בכלל, כמו שֶטִּפַּת המים היא בכלל מי הים, ובחינת החסד היא רק על הידיעה המושגת לנו. שאם לא היתה מושפעת לנו ידיעה מאתו ית' באופן זה הנעלה, אף על פי שאנו יודעים כעת שאין זה משורת השלמות והחכמה לשמוח בזה בעיקר, מכל מקום, סוף־סוף לא היינו באים לזאת המעלה הרוממה שבקרבנו לעבודתו ית', ועיקר בקשת תשוקה ראוי שתהיה לפי הכרת השכל והיושר, והם מורים ומלמדים אותנו שאין ראוי לבקש ולחפוץ כ"א עשיית רצונו ית'.

We will now state that [all the texts that describe] the forms of divine service, ethics, and subservience to God, may He be blessed, which are based on His abundant kindness, goodness, and intention to benefit us, are certainly absolute truth. However, they are actually just insinuations of the [even more lofty and elevated] result that they produce [in a person] in terms of faith and trust and devotion to Him, may He be blessed. This is clearly true, for were it possible, from the perspective of perfect intellect, wisdom, and justice, for the essential intent to be that of benefiting us, that would have been the case.⁹⁰That would have been the case: There would be no deficiency in gaining a personal spiritual benefit by serving God. However, we understand that by virtue of the enormity of His exaltedness and perfection and the infinite significance of His will, it would not be in line with wisdom and justice for there to exist, so to speak, intent to benefit others in the face of fulfillment of His will,⁹¹ Fulfillment of His will: As mentioned above, there is no objective issue with receiving personal spiritual benefit from serving God. However, while looking objectively at the broader picture of God’s greatness and exaltedness, it becomes clear that serving Him for His will eclipses any other individual personal gain. may He be blessed. It follows that everything is encompassed by the fulfillment of His will, just as a drop of water is encompassed by the waters of the sea, while the aspect of [God’s] benevolence [toward us] is merely in terms of knowledge that we are able to grasp. For if God did not bestow knowledge on us in this exalted manner, even though we now know that it is not in line with perfection and wisdom to primarily be happy about this, we would not attain this exalted level of being drawn close to His service. The primary motivation [in divine service] ought to be in accordance with the intellect and justice, and they instruct us that we ought to only seek and desire doing His will.

ומצד הברואים כיון שעכ"פ הם ברואים, אין כלל מה לחפוץ כ"א בקשת המציאות, לא זולת, וכל המוני השלמיות שאפשר להעלות על כל מדע אינם באמת כ"א מה שיש בורא שלם, יתברך שמו; וזהו שאמרו חז"ל (ע' סוכה נב) שאמר הקב"ה למשיח 'שאל מה אתן לך', אמר לו 'איני מבקש ממך אלא חיים', שנאמר "חיים שאל ממך נתת לו" וגו'. ואחרי מציאותנו, שיש מקום לדעת ורצון לחול בנו, אנו מכירים מצד שורת החכמה והיושר, שגם בקשת המציאות אינה חשובה כלום, כ"א מה שיש בזה רצונו ית', כי (תהלים ל ו): "חיים ברצונו". והבן בדברים, כי חיים הם למוצאיהם.

All that creatures can aspire to, because they are created, is existence, nothing more,⁹² Is existence, nothing more: People, having been created by God, can only live up to and within the standards and reality that He set for them, and their capacity for perfection is only in relation to their limited ability. and all the many types of perfection that can be thought up are actually only the existence of a perfect Creator, may His name be blessed. This is the meaning of the Sages’ statement,⁹³[See Sukkah 52a.] which the Holy One, Blessed be He, said to the Messiah: “Ask of Me anything and I will give you whatever you wish.” The Messiah answered: “I ask of you only life, as it is stated: ‘He asked life of You, You gave it to him…” Since we exist, and therefore can possess knowledge and will, we recognize that in line with wisdom and justice, even the desire for existence has no significance other than the fact that it is His will, may He be blessed, for life is contingent on His will. Understand these matters, as they provide life to those who find them.⁹⁴Provide life for those who find them: Understanding humanity’s place in the cosmic drama of creation and the spiritual connection between humanity and the Divine will undoubtably fill a person with renewed spiritual life and energy.

ויש לומר, שלזה אמרו חז"ל (ברכות נג.) "גדול העונה אמן יותר מן המברך, שהרי גוליירין יורדין למלחמה וגיבורים מנצחים". הכונה, כי כל ענין הברכות מורה על זה, שאף שאנו מכירים טובתו של מקום ברוך הוא לנו מצד ההנאות, בפרט קדושת המצות והתורה, ומילוי כל בקשה, מכל מקום עיקר המבוקש וחשק הלב הפנימי בזה הוא מפני שהוא רצונו ית', ולא יערך שום כונה נגד זה, על כן אנו חותמין או פותחין על כל דבר: ברוך אתה ד', שהברכה שייכה לו ית' וזה ראוי לחשוק. והנה, בכרכה עצמה אינו מבואר, אולי הוא רק מדרך המוסר והכרת־טובה לנו מצדנו, בא על זה להורות שהוא תכלית האמת והקיום, ומתחייב מצד החכמה והצדק, שזה לבדו יהיה אמתת הענין. וזאת היא ודאי גבורה יותר גדולה מנטיית הרצון שמצד המוסר לבד, אבל ההוראה שהוא מתחייב כך בחכמה ובשלמות, בין מצדו כביכול בין מצדנו, דבר זה קיים וחזק לעד. על־כן גדול העונה אמן יותר מהמברך.

One might say that it is for this reason that the Sages said,⁹⁵[Berachot 53b.] “The reward of the one who answers Amen is greater than the reward of the one who recites the blessing, as the military assistants descend to the battlefield and initiate the war and then the mighty [warriors] descend and prevail.” This means that the entire matter of blessings indicates this.⁹⁶Blessings indicate this: In the next paragraphs, Rav Kook elucidates the nature of blessings and the answering with “Amen.” His discussion revolves around the concept of blessings as a form of hakarat hatov (gratitude and “Amen” as a phrase of reaffirming truth). For Rav Kook, this discussion is a natural outgrowth of the paragraphs on humility as a factor in recognizing a person’s true place in the world and their connection with the Divine. We [recite a blessing before learning the Torah or fulfilling a commandment to] recognize the benevolence of God toward us by means of [receiving spiritual] pleasures [and contentment], particularly the sanctity of the commandments and the Torah and the fulfillment of each request; nonetheless, the main aspiration, inner desire, and motivation in all of these activities are that it is His will, may He be blessed, and no other intention is comparable. Therefore, we always conclude or open with “Blessed are you, Lord,” meaning that the blessing is His, may He be blessed, and is worth desiring. But within the [recitation] of the blessing itself, the possibility exists that we perhaps merely say this out of consideration for proper ethics and because it is dictated by gratitude for the [added spiritual] benefit we received in terms of ourselves. Therefore, it [that is, amen] comes to indicate that this [doing God’s will] is the ultimate and exclusive truth and ultimate reality based on wisdom and justice. This, [the answering of amen, and the understanding of the sole importance of doing God’s will] is certainly more powerful than directing the will by means of ethics alone,⁹⁷Ethics alone: This means the blessing itself. indicating that it is necessarily so based on wisdom and perfection, both in terms of Him, so to speak, and in terms of us, and is everlasting and powerful. Therefore, the reward of the one who answers Amen is greater than the reward of the one who recites the blessing.

ויש לומר גם־כן שזו היא פתיחת שערי גן עדן, שאמרו חז"ל (שבת קיט.) ש"כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן־עדן, שנאמר" (ישעיהו כו ב): "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים": שאם לא ישכיל האדם ענין עבודתו ית' ורוממות כבודה, שתכלית האושר האמיתי אינו כ"א כבודו ית' המגיע מזה, אע"פ שיגיע לו שכר, וגם אם ישיג שהשכר היא ההשגה והשלמות, מכל מקום, כיון שלא השיג קדושת העבודה בטהרתה, עשה בשביל עצמו ולא בשביל פעלו, ואם כן לא יגיעהו השכר כ"א בהיכנסו לתוך העידון וישיגהו, ואי אפשר שיהיה עשרו יותר מענין עצמותו שיש לו גבול ותכלית עכ"פ. אבל היודע ענין העבודה, ומתדבק בה בטהרת לב וחמדת נפש בהשכל ודעת, בהתחייבות האלהית של חק החכמה והצדק, כיון שאינו מתכוין לעצמו, נמצא ששכרו אינו לפי ערך מהותו אלא לפי ערך דבקות נפשו בהשם יתברך, ומצד כבוד הבורא ית' יגדל עדנו, ואינו צריך כלל כניסתו לתוך כ"א הידיעה מהשלמות הנמצא במקום כבודו ית', ובפתיחת שערים שיתנו לו לראות ולהשיג בזה כבר הוא בעדנו. גם כי המכוין עכ"פ לעצמו נקרא שפותח בעצמו שעריו ע"י מעשיו, אבל זה שרצונו דבק ברצון קונו, אין סוף לערך עילויו, וממקום שאין יד שום מעשה מגעת לשם יפתחו לו השערים, מה שאין כן כשיהיה הוא הפותח.

It is possible to say that this is also the meaning of the opening of the gates of the Garden of Eden to which the Sages refer⁹⁸[Shabbat 119a.] when they say that “The gates of the Garden of Eden are opened for anyone who answers Amen with all of his might, as it says: ‘Open the gates and let a righteous nation that is faithful [shomer emunim] enter’.” For if a person doesn’t comprehend the meaning of His service, may He be blessed, and the exalted nature of His glory, that the ultimate spiritual bliss is nothing other than His glory, may He be blessed, which results from this, even if he receives a reward, and even if he grasps that the reward is perception and perfection, since he does not grasp the sanctity of divine service in all of its purity, he has acted for his own welfare and not for the sake of the act itself. Therefore, he will only receive his reward when he enters his Eden and is able to perceive it, for his abundance cannot surpass his finite and limited self.⁹⁹Finite and limited self: If divine service is based on limited concepts of reward and punishment and a person fulfils the commandments only to receive a spiritual reward, then only after death, when the person leaves this finite realm and with the help of God “enters Eden,” will they be able to truly grasp their reward. However, as Rav Kook writes in the next lines, a person who fulfils the commandments due to understanding the truth and desiring exclusively to satisfy the Divine will be able to receive their divine reward based not simply on their own merit but with additional heavenly rewards inasmuch as they have fully attached themselves to the Divine. Not so for the one who knows the meaning of divine service and connects to it with purity of heart and desire of the soul with intellect and knowledge, with the divine commitment of the principles of wisdom and righteousness. Since his intention is not for himself, his reward is not commensurate with his essential [spiritual] worth but rather with the level of his attachment to the Holy One, blessed be He. His participation in Eden will increase commensurate with the Creator’s glory, without requiring his entry into it, merely knowledge of the perfection found in the place of His glory, may He be blessed. He will already be in his Eden by virtue of the opening of the gates, allowing him to see and perceive it. In addition, a person who also has intent for himself is considered to be opening his gates himself. But the worth of one whose will is attached to that of his Creator is infinite, and his gates will be opened from a place beyond the reach of any act, as opposed to when he is the one who opens them.

גם יש לומר, כיון שכל אחד ואחד יש לו עדן לעצמו כדברי חז"ל³⁹סנהדרין ק., אין ראוי לקרוא את העידונים הפרטיים כ"א פתחים ודלתות ולא שערים, אבל זה האומר אמן, על־פי האמור הוא דבק בכלל הכל, ואין לו ענין פרטי, ויש לו יתרון על המכוין לעצמו כיתרון חיי השכל, שהוא משיג כללים ומקיף הכל, על חיי ההרגשה, שהיא דוקא במשך עצמו לא זולת. ואם כן, כניסת עדנו אינה בפתח פרטי כ"א בשערי גן עדן, שהוא כללי, ופתיחת גן עדן לו בערך כללי.

One may also suggest that, since every individual has their own Eden, as the Sages state,¹⁰⁰Sanhedrin 100a. it is not fitting to refer to these individual Edens as gates, only as entrances and doors. By contrast, based on what we explained, one who says Amen is connected to the totality of existence and has no individual aspect. He is superior to one whose intention is for himself, as the intellectual life that grasps general principles and encompasses all of existence is superior to the emotional life, which is restricted to himself to the exclusion of others. His entrance into Eden is, therefore, not through a private entrance but rather through the gates of the universal Eden, and Eden opens for him on a universal level.

ועוד נוסיף ביאור בעזרת ה' יתברך בענין תכלית העבודה, שרוממות מעלתה מתחייב בשכל שאי אפשר שתהיה כ"א למען כבוד רצון האדון יתברך שמו, וכשימצא באדם תכלית אחר זהו עצמו חסרון גדול משלמות בשכל וביושר, הוא להניח כל דבר כמו שהוא לפי האמת.

We will now add another explanation, with the help of the Lord, may He be blessed, concerning the telos [inherent purpose] of divine service: Its exalted level demands logically that it can only be for the glory of the will of the Master, may He be blessed. If a person has any other purpose, it is a shortcoming in the perfection of their intellect and righteousness, which should only accept everything as it truly is.

והנה, אף שאי־אפשר שיונח בשכל תכלית שהוא טפל ובטל נגד תכלית עיקרי וגדול, אע"פ שהתכלית הטפל הוא גם־כן בעל איזו מעלה ושלמות, עכ"פ לפי ערכו, כמו שהמשלנו מענין האלף כסף את ערך הצלת מדינה, זה לא יתכן כ"א מצד חסרון כלי שכלינו והרגשתנו, מפני שאנו בעלי גבול ותכלית, ויש גבול לעניני הדעות והמדות והנטיות עד כמה הם יכולים להכנס בעצמנו, וכשתמלא הנפש מאיזה דבר ובהכרח תטה אליו, ותחסר לה נטיה לדבר אחר לעומתה, ע"כ לא יתכן כלל שיהיה האדם נוטה אל ענין השלמות של הטובה שהוא מקבל, כיון שדרך השלמות בהליכות החכמה תורנו, שחסרון גדול הוא להעריך איזו טובה המגיעה לשום נמצא נגד גודל הטוב והחשיבות של מילוי רצון האדון יתברך שמו. וכיון שמערכי לבבנו וכל חכמת נפשנו ודאי אינם מספיקים להכיל בקרבם אף קצה קצהו מהנטיה הראויה אל עבודת השם יתעלה, מצד גדלו וכבודו ורצון קדשו, איך נכניס בנפשנו נטיה אחרת, שלעומתה ודאי יחסר לנו מהחיים האמיתיים והשלמות האמתי שמתרחקים על־ידי־זה מטרדת כלי השכל והרצון.

The intellect would only place a secondary inherent purpose, even if it also has some value and perfection in its own right, alongside a primary and greater one—as in the example we gave of the thousand pieces of silver relative to saving the country—as a result of our deficient intellect and emotions. This is a function of our being limited and finite creatures, being limited to the degree to which we are able to absorb knowledge and values and propensities. When the soul is saturated with something, thereby becoming disposed toward it, it will consequently be deficient in its tendency toward something else.¹⁰¹Toward something else: It is true that while looking objectively at divine service, the only impetus should be the fulfillment of the Divine will. However, as mentioned above, there is still the lower form of perfection of following the commandments for personal spiritual benefit. Rav Kook explains that as imperfect creatures, although we theoretically recognize these two forms of divine service, a person is normally satisfied with serving God for their own spiritual benefit and therefore will not have the mindset to be able to search for and then acquire the higher form of motivation for divine service. It is therefore utterly impossible for a person to favor perfection in terms of the benefit that he receives, since the ways of perfection in the paths of wisdom teach us that it is a grave deficiency to value any benefit that anyone receives in comparison to the enormity of the benefit and significance of fulfilling the will of the Master, may His name be blessed. The systems of our hearts and all of the wisdom of our souls are certainly inadequate to contain even the very tip of the proper tendency toward service in His name, may He be exalted, given its greatness and glory and His sacred will. Therefore, how can we inculcate another tendency in our soul, causing a corresponding deficiency in the true life and perfection in ourselves, which are distanced from Him due to our faculties of intellect and will being preoccupied?

אבל מצד האמת, כל דבר שלמות אינו נאבד בערכו ממציאות אפילו אם יערך נגד שלמות יותר נשגב, וא"כ, אצל הבורא יתברך שמו, שהוא נשגב ומרומם מכל נטיה ח"ו, ודאי עם כל גודל התכלית מעוצם הבריאה והמציאות שברא לכבודו, מכל מקום הכונה מתיחדת על כל דבר שלמות וטוב. וכיון שהטוב מצד המקבלים הוא גם כן עכ"פ בערכם שלמות וטוב, ובפרט בעת כזאת שלא נשלמו הדעות ולא עמדו עוד האנשים על אמתת ההכרה השלמה העיקרית, והם משערים טובתם מצד עצמם טובה, ודאי הכונה להיטיב להם היא שלמה בתכלית, אלא שבערך הנבראים המשכילים יש ענין שלמות יותר גדול שדוחה אותה.

But in truth, no type of perfection loses its worth completely, even when pitted against a loftier perfection. Therefore, in terms of the Creator, may His name be blessed, who is exalted beyond any inclination, God forbid, certainly despite all of the greatness of the telos of the grand creation and existence, which He created for His glory, the [spiritual] intention [for the fulfillment of the commandments] nonetheless relates to each and every sort of perfection and benefit. This is because benefit in terms of its recipients is also benefit on their [current] level of perfection and good.¹⁰²Perfection and good: Ideally, a person should only be educated in the performance of the commandments to serve the Divine will, the greatest possible perfection. Any other sort of motivational education will inherently detract from this ultimate purpose, as mentioned above. However, this is only true in our limited human capacity of understanding and action where, if we focus on a smaller form of perfection, we are unable to reach a greater form of perfection. Nonetheless, from the Divine perspective, the smaller perfection of personal spiritual benefit is also included in the ultimate plane of Divine perfection. This [understanding] is especially true at a time such as this, when people’s [spiritual and religious] views are imperfect and they have not yet attained true recognition of the primary perfection, and they take [the spiritual] benefit that they receive to be their reward [and the impetus for divine service]. [Therefore] The intention to benefit them is certainly a perfect telos under these circumstances, except with respect to people of comprehension, where there is a greater perfection that overrides it.

והנה, מה שנערך חובת הכניעה למיטיב כפי ערך כונתו להיטיב, שהאריך בחובות הלבבות בשער עבודת האלהים, הוא מצד יתרון השלמות של המיטיב. שכל מה שכונתו יותר להיטיב לזולתו תגדל שלמותו, וזהו שורש הכניעה להשלם באמת וענין הטובה אינה אלא הרגשת השלמות של המטיב באיזו בחינה; ואע"פ שמצד חסרון הדעת אין מרגישים ענין זאת הכניעה למיטיב. אבל לפי האמת אך זה לבד הוא שרשה ועיקרה. א"כ למדנו שבודאי אנו חייבים כל פרטי הכניעה, וכך הוא האמת הגמור להבורא יתברך שמו מצד כונתו רק להיטיב לנו, וגם זה שסדר רצונו שיתמלא במעשינו הוא מפני שזאת היא הטובה היותר שלמה שאין כמוה, ומכל מקום עיקר עבודתו אין ראוי שתהיה בשכלנו ולבבנו כ"א לגדל ולרומם שם כבודו לבד, כי כל מה שישותף ענין אחר יחסר לנו חלק מזה השלמות האמיתי והמחויב מצד השלמות והשכל המיושר.

[And that which is written:] The beneficiary’s [humanity’s] obligation of humility and subservience to his benefactor [God] is proportional to the benefactor’s intent to bestow benefit on him, as explained at length in Chovot Halevavot in the section “Divine service,”¹⁰³Divine service: In this section, Rav Kook addresses a misunderstanding that could arise from an incomplete understanding of the Chovot Halevavot’s intentions in his chapter on divine service. There, it is written: “Service may be defined as a beneficiary's submission to his benefactor, expressed in rendering good that is within his power to the latter in return for the favor received. Therefore, whoever considers God's bounties, bestowed upon him, which are in common with all other human beings, will faithfully accept the obligation of the service of God in the ways indicated by his intellect” (in the section on divine service, Chapter 3). This would seem to indicate that a person’s intention in fulfilling the Divine will should be motivated by a sense of gratitude and not by a simple desire to fulfill the Divine will. However, as Rav Kook will explain, Chovot Halevavot’s intentions are for a person to contemplate the mental recognition of being a beneficiary and how that reflects on the Divine perfection, rather than the physical benefit itself. and is [only] a function of the benefactor’s perfection [namely, that He is so wholly perfect that He also desires to benefit others]. The benefactor’s perfection is proportional to his intention to benefit others. This is the root of subservience to the truly perfect One. The benefit is actually only a matter of experiencing [recognizing] this perfection in some sense. Although due to our deficient knowledge we don’t experience this subservience to our benefactor, it is actually its sole root and essence. Therefore, we have learned that we certainly owe the Creator, may His name be blessed, every aspect of subservience, based on His intention to benefit us alone. This is the absolute truth. In addition, He arranged His will such that it be fulfilled by our actions because this is the most perfect good, which has no equal. Nonetheless, our divine service should be in our hearts and intellect primarily for the sole purpose of increasing and exalting His glorious name. For to the degree that we include any other purpose, we will lose a portion of this true perfection, which is mandated by perfection and logic.

ולפי זה, בעולם הזה, שאינו מושג רק ענין ההטבה לנו, כמו־כן הכונה העיקרית בהוית הבריאה לפי שהיא כעת היא שלמותנו וטובתנו, כי אינו נכון לומר אצל הבורא ית' שיהיו ענינים בתורת אמצעיים לבד אם לא יהיו מצד עצמם טובים במציאותם, כי לא יבצר ממנו לעשות תכליתו מבלי אמצעים. וכמו שהעיר קצת מזה הרמב"ם ז"ל במורה נבוכים⁴⁰ע' ח"א פ' סט ח"ב פ' יב., אלא שכל המעשים נצרכים וטובים גם במהותם ועצמם בהוייתם. וזה הדבר גופו, שיהיו הם אמצעים, אין זה מפני הכרח התכלית, אלא שזהו דרך השלמות מצד החכמה הידועה לו ית' שיעשו בדרך זה.

Therefore, in this world, where only our personal benefit is perceived, the primary intention for the existence of the creation, as it is currently, is our perfection and welfare. For it is inappropriate to say regarding the Creator, may He be blessed, that there are matters that are only a means to an end if their existence is not intrinsically good. For nothing prevents Him from accomplishing His goals without intermediary means. This was somewhat noted by the Rambam, of blessed memory, in The Guide for the Perplexed.¹⁰⁴[See I:69; II:12.] Rather, all the (positive) actions are necessary and good in their own right. The fact that they are means is not because it is necessary for the telos. Rather, it being done in this manner is the path of perfection, in accordance with wisdom known to Him, may He be blessed.

נמצא שאנו צריכים להביע בכל מדרגת העולם והנבראים ענין הכונה לפי ערכם. והוא האמיתי בזה. ועל פי זה ימשך ענין העבודה. ובעולם הזה, שעוד לא נתגלה לבריות זה השלמות הגדול איך שעיקר הכל אינו כ"א רצונו ית', ממילא ההנהגה וההשגחה והתכלית כפי שהוא כעת היא רק למען החסד והטובה לנו.

We need to express the concept of intention, in the context of each level in the world and its creatures, in accordance with its level, this being its truth, and the manner of divine service will flow from this. In this world, in which this great perfection has not yet been revealed to people, namely, that the essence of everything is His will, may He be blessed, the governance, providence, and telos are currently only for beneficence and our welfare.

אמנם לענין העבודה, הרי אנו קוראים בשמו ית' הוי"ה, שמורה על היה הוה ויהיה. לכן (חבקוק ב ד): "צדיק באמונתו יחיה". אע"פ שאינו מושג כעת לכונן העבודה בתכלית המעלה, מצד מה שיתגלה לעתיד בפרט וכעת מתגלה רק בדרך כללי לרוצים בארחות חיים, כי כל התקוה אינה כ"א לעת שישגב ד' לבדו, ונודעה יד ד' וכבודו, וישמח במעשיו, כמו שכתוב (ישעיהו כח ט): "נגילה ונשמחה בישועתו". והבן.

However, in terms of divine service, we call out in His name, Havaya, may He be blessed, referring to the fact that He was, He is, and He will be [haya, hoveh v’yihiyeh]. Therefore, “the righteous lives by his faith,”¹⁰⁵Habakkuk 2:4. even though this is not perceived currently, to establish his divine service on the ultimate level, based on what will be revealed in detail in the future and is currently revealed in general terms to those wishing to walk on the pathways of life. For the entire hope is for the time when the Lord alone will be exalted and the hand of the Lord will be revealed together with His glory, and He will rejoice in His works. As it is written, “We will rejoice and exult in His deliverance.”¹⁰⁶Isaiah 25:9. Understand this.