שער ג 9

ומ"ש וידעת היום וכו'. כי ה' הוא האלקים. ההבדל שבין אלו ב' השמות הוא. ששם אלקים נאמר גם על איזה כח פרטי הנמשך ממנו יתב'. ושם הוי"ה נאמר על מקור הכחות כולם שנמשכים ממנו ית"ש. וכמו שאמרו ז"ל בב"ר שהזכיר אחר גמר כל מעשי בראשית שם מלא (היינו הוי"ה אלקים) על עולם מלא. ששם הוי"ה ב"ה הוא מקורא דכלא ביה. ובעת הבריאה נמשך בכל מאמר כח או כחות פרטים ממקורא דכל להתהו' ולהבראות אותו הדבר וקיומו לזאת לא נזכר בכל מע"ב רק שם אלקים לבד. ואמר שנגמרו המשכת כל הכחות כפי שגזרה רצונו יתב' לצורך העולם. אז נאמר ביום עשות ה' אלקים שם מלא.

And what is written (D’varim 4:39): “And you shall know this day… that God-YHV”H is God-Elohi”m”, the difference between these two names is that the name Elohi”m is also applied to a subsidiary power⁸³⁰Heb.: ko-ahkh p’ra-tee that derives⁸³¹Heb.: ha-nim-shakh from Him (blessed be He), and the name YHV”H is applied to the source of all the powers that are derived from Him (blessed be He). And as they (OBM) stated in Bereshit Rabba (13:3), after the entire Creation Event was completed, that it mentioned: “a complete name (namely YHV”H Elohi”m) on a complete universe”. That the name YHV”H (blessed be He) is the source, for everything is within it, and during the creation, for each proclamation, a power (or subsidiary powers) was drawn from the source of all, to actualize and create that thing and its continued persistence, and for that reason no other name is mentioned during the entire Creation Event, only the name Elohi”m by itself. And after all the derivations of all the powers were completed according to His (blessed be He) will’s decree to meet the universe’s needs, then is stated (Bereshit 2:4): “during the day when God-YHV”H/Elohi”m made…”—a complete name.

וזהו וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים וכו'. היינו שלא לכוין להשתעבד ולהתדבק בשום עבודה לאיזה כח או כחות פרטים אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת. רק לכוין הכל לשם העצם המיוחד הוי"ה ית"ש מקורא וכללא של כלל הכחות כולם שנמשכו ממנו:

And this is (Devarim, ibid) “And you shall know this day and take to your hearts/minds that God-YHV”H is the God-Elohi”m.” Namely, that one should not intend to become bound and to be attached via any worship service, to any power or subsidiary powers that are in the heavens above and that are on land below, [but rather] only to focus totally on the essential name that is unique, YHV”H (blessed be His name), the source and sum of the complete range of powers that are derived from Him.

וזו היתה כל ענין העכומ"ז של דורות הראשונים מימי דור אנוש שאז התחילו בעולם ענין העכומ"ז כמ"ש אז הוחל לקר' בשם ה'. שהיו עובדים לכחות הכוכבים והמזלות כל א' לכוכב ומזל מיוחד שבירר לעצמו. לא שחשב כל א' שאותו הכוכב הוא אלוה שברא את כל. שהרי מעולם היה שומה בפיהם של העכומ"ז לקרותו ית"ש אלהא דאלהין כמו שאמרו ז"ל. וכן אמר מלאכי הנביא בתוכחתו לישראל כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים כו' כי גדול שמי בגוים אמר ה' צבאות אלא שתחלת טעות דור אנוש היה. שחשבו בשבוש דעתם. כי רם ה' ועל. השמים כבודו ואין כבודו להשגיח על ברואי זה העולם השפל. ולכן חשבו שהסיר הוא יתברך השגחתו מהם ומסרם לכחות הגלגלים והמזלות שהמה ינהיגו זה העולם כרצונם והיה נחשב אצלם חולין ואיסור גמור וחוצפה גדולה נגדו יתברך להתפלל לשמו הנכבד והנורא לבקש מאתו צרכיהם השפלים. לזאת השתעבדו עצמם וכיונו כל עניני עבודתם ובקשתם לכחות הכוכבים והמזלות (ואופן עשייתם העכומ"ז. וזיבוחם וקטורם אליה עי' בתקון ס"ו).

And this was the whole context for the foreign worship⁸³²Heb.: ha-ah-vo-da za-ra of the early generations, beginning in the age of the generation of Eh-noshe, that then they initiated in the world the matter of foreign worship, as is stated (Bereshit 4:26): “then the name of God-YHV”H became profaned”, that they would worship the powers of the stars and cosmological entities⁸³³Heb.: ma-za-lote, translated variously as constellations, fates, fortunes. Sometimes the singular form of his word— ma-zahl—refers variously to a physical cosmological entity, to a spiritual entity responsible for that cosmological entity, or to a person’s prospects for success., each one to a specific star or a cosmological entity that he selected for himself. It’s not that each one thought that specific star to be the deity who created everything, for from long ago it was generally accepted by the nations to call Him (blessed be His name) the “God-Elohi”m of gods-elohim” (Daniel 2:47), as the sages (OBM) stated. And Malachi the prophet said so too in his rebuke of Israel (Malachi 1:11): “For from the rising of the sun to its setting, My name is great among the nations…, for My name is great among the nations, says God-YHV”HTz’va-ote”. But rather the start of the error of the generation of Eh-noshe was, using faulty reasoning, that God was elevated and His glory was far above the heavens and that it was not honorable for Him to monitor the creations in this lowly world. And for that reason they thought that He (blessed be He) cancelled his supervision of them, and transferred it to the powers and planets and cosmological entities, that they [emphatic] should manage the world as they willed. They considered it a mundane matter and that it is absolutely prohibited and a tremendous conceit against Him (blessed be He) to pray to His honored and awesome name, to request their lowly needs from Him, and for this reason they limited themselves, and focused all the aspects of their worship and their requests to the powers of the stars and cosmological entities. (And for a description of how they manufactured the object of foreign worship, and how they sacrificed and offered incense to it [fem.], refer to Tikkoon 66.)

והיו יודעים ג"כ להשביע המלאכים הממונים על המזלות. לדעת טוב ורע ושישפיעו להם עי"ז טובות והנאות עה"ז מכחם שנתמנו עליו מאדון כל ית"ש. ומעטים יחידי סגלה היו שהכירו וידעו באמת. שאף שהוא ית"ש מגביהי לשבת. עכ"ז הוא משפילי לראות בשמים ובארץ.

And they also knew how to coerce⁸³⁴Heb.: l’hahsh-bee-ah, literally “to bind with oaths”. the angels appointed over the cosmological entities to know good and evil, and that they should in that way direct beneficial influences and the pleasures of this world to them, using their powers appointed to them from the Master of All (blessed be His name). And only a few of them, gifted individuals, recognized and honestly knew that He (blessed be His name), even though He is “enthroned on high”, still “He descends to look upon the heavens and the earth” (Tehillim 113:5,6).

ומהם שהיו עובדים לחיות ועופות כמ"ש (מ"ב סי' י"ז) ג"כ כוונתם היה להתדבק עצמם עי"ז להכח והמזל העליון של אותה הבריאה. שישפיע עליהם מכחו וממשלתו שנתמנה עליו מהבוי"ת. וז"ש הנשים הארורות לירמיה ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל כו' (ירמיהו מ״ד:י״ח).

And some of them worshipped wild animals and birds, as is written (M’lahkhim Bet, 17:30). Their intention too was to attach themselves in this way to the supernal power and cosmological entity of that creature, that it should direct upon them from its power and authority appointed to it from the Creator (blessed be He), and this is what the cursed women said to Yirmiyahoo (Yirmiyahu 44:18): “From since we ceased offering incense to the queen of heaven and pouring her libations, we have lacked everything… .”

ומהם שהיו משתעבדים ומזבחים ומקטרים לאיזה אדם שראו שכח ממשלת מזלו גדול מאד. בחשבם שע"י השתעבדם ועבודתם אליו יעלה מזלם עם מזלו.

And some of them bound themselves and sacrificed and offered incense to whichever person they observed that the power of his cosmological entity was very great, thinking that by binding themselves and their worship of him, their fortune would ascend with his fortune.

ומהם אף שלא היתה כוונת עבודתם להשפעת הנאות עוה"ז. אבל כוונתם היתה להשיג עי"ז איזה השגות שכלים שחמדו להם. כמו חכמת הקסמים וכיוצא איזה השגות.

And some didn’t even intend their worship to the flow of pleasures of this world, but rather their intention was to achieve in that manner certain intellectual achievements that they desired, like the knowledge of charms and other similar achievements.

ומהם שהתדבקו לעבודת איזה אנשים כדי להמשיך השפעת אמונת אמון ועניני עתידות. וזהו הכל עכומ"ז גמורה. ובכלל לא יהיה לך אלהים אחרים כמ"ש הכל הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה שם. ועיין לק"ת ס"פ נח בענין דור הפלגה:

And there were some who attached themselves to the worship of certain people, so as to draw upon the influence of the cult of Amon⁸³⁵Amon is an Egyptian deity. and matters regarding predicting the future. And all of that is absolutely foreign worship, included in “you shall not have any other gods-elohi”m” (Shemot 20:3), as the RaMBa”N (OBM) exhaustively wrote in his commentary on the Torah there. And refer to Likutei Torah⁸³⁶The Likootei Torah is one of the books containing the Ariza”ls teachings., end of parshaht Noakh, in the matter of the generation of the dispersion⁸³⁷Heb.: dore ha-hahf-la-ga.

ואפילו להשתעבד ולהתדבק באיזה עבודה לבחי' רוה"ק שבאיזה אדם נביא ובעל רוה"ק. גם זה נקרא עכומ"ז ממש. כמו שמצינו בנבוכדנצר שהשתחוה לדניאל. ג"כ לא בעבור שהחזיקו לאלוה בורא כל. אלא שכיון בהשתחויתו להשתעבד ולהתדבק לרוח הקדש שבו. כמ"ש (דניאל ב׳:מ״ו) באדין מלכא נבוכדנצ' נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד ומנחה ונחחין וכו' מן קשוט די אלהכון הוא אלם אלהין כו' וגלה רזין. די יכלת למגלא רזא דנה ושם (סי' ד') ועד אחרין על קדמי דניאל כו' ודי רוח אלהין קדישין בי' וכו'. ורז"ל אמרו (סנהדרין צ"ג א') הטעם שלא היה דניאל בעת ציווי ההשתחוי' לצל' שאמר דניאל איזיל מהכא דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון. ונ"נ אמר ג"כ יזיל דניאל מהכא דלא לימרו קליי' לאלהי' בנורא. וע' ז"ח רות ס' ע"ב. ובב"ר פ' ל"ו ובתנחומא ר"פ ויחי וכן אתה מוצ' בדניאל וכו' מה כתיב באדין מלכא נבוכדנצ' וכו' ומנחה ונחחין אמר לנסכא לי' אבל דניאל לא קיבל למה שכשם שנפרעין מעובדי עכומ"ז כך נפרעין מהעכומ"ז עצמה. וכן אמרו שם זה הטע' גם על יעקב אבינו ע"ה שלא רצה ליקבר במצרים הרי שקראו ז"ל ענין זה עכומ"ז. אף שהכוונה היתה לרוח אלהין קדישין דבי'.

And even to devote oneself in service and to attach oneself in a kind of worship of the quality of the Holy Spirit-Ruakh⁸³⁸Heb.: ruakh ha-kodesh in a person who is a prophet or one who is the master of the Holy Spirit, this too is definitely considered foreign worship, as we found by Nebuchadnezzar, when he bowed to Daniel. Not because he considered him to be the creator of everything, but rather, by his bowing, he intended to bind himself and to attach himself to the Holy Spirit-Ruakh within him, as is written (Daniel 2:46): “Then King Nebuchadnezzar fell upon his face and prostrated himself to Daniel; and with offering and incense…, in truth I know that your God is the God over gods…, and Revealer of secrets, since you were able reveal this secret”. And there (4:5) “finally there came before me Daniel …, and in whom is the spirit of the Holy God…”. And our sages (OBM) stated (Sanhedrin 93a) that the reason that why Daniel wasn’t present when the commandment to bow to the statue was issued was because Daniel said “I will leave here so as to not fulfill through me ‘you shall burn the physical representations of their gods’”. And Nebuchadnezzar also said: “Daniel should leave here so no one should say that he destroyed his own God in fire”. And refer to the Zohar Chaddash (Root 60b, and in Bereshit Rabba (parsha 96), and in Tahn-khooma (beginning of parshaht Va’y’khee). And you also find this in Daniel…⁸³⁹It’s not clear to me why Rav Chayyim used a “v’chu” (an ellipsis) here., what is written: “then King Nebuchadnezzar… and with offering and incense he wished to exalt him”, but Daniel didn’t accept. Why? Just as one separates oneself from those involved with foreign worship, in the same way one separates oneself from the foreign worship itself. And so they cited this reason there in relation to our ancestor Yaakov (OBM), who didn’t want to be buried in Egypt, for they (OBM) called this matter foreign worship, even though the intention was to the Holy Spirit of God-Elohi”m within him.

וי"ל עפ"ז הכתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ר"ל שלא לכוין ח"ו בשום דבר לאיזה בחי' וכח פרטי אפי' אם יהיה אותו הכח בחי' פני היינו אפי' לפרט רו"הק שבאיזה אדם או פרט בחי' הקדושה שבאיזה כח עליון שבעליונים וכענין מאמרם ז"ל (ר"ה כ"ד ב') על לא תעשון אתי אפי' דמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון אופנים ושרפים וחיות הקדש.

And it could be said, based on this verse (Shemot 20:3): “You shall have no other Gods-Elohi”m before my face⁸⁴⁰Heb.: ahl pa-nai, literally, “before my face” or “in place of my face”, and commonly translated as “before me”.”, intending to convey that one should not focus worship (heaven forefend) on any object, to any aspect or subsidiary power, even if that power is the aspect of “my face”. Namely, even to the specific incidence of the Holy Spirit in any person, or a specific aspect of holiness that’s in any supernal power occurring in the supernal realms, as over the matter of their (OBM) statement on (Rosh Ha-shanna 24b) on “thou shall not make beside me⁸⁴¹Heb.: lo ta-ah-soon ee-tee” (Shemot 20:23), even the likeness of my servants who serve before me on high, for example the ophanim and seraphim and the holy living beings⁸⁴²Heb.: chayyote ha-kodesh. The ophanim, seraphim and holy living beings are all what we commonly refer to as the angels of specific worlds..

ועם כי עיקר אזהרת הכתוב על כל העכומ"ז הנ"ל היינו בארבע עבודות דוקא אמנם עתה שעבודת התפלה בהשתעבדות כוונת הלב הוא במקום עבודת הקרבן. ודאי גם ע"ז שייך האזהרה:

And even though the essence of the text’s warning regarding all the foreign worship mentioned above is specifically regarding the four proscribed categories of worship⁸⁴³The four categories of proscribed worship practices are bowing, sacrificial offerings, incense offerings and libation offerings. A fifth category includes any worship practices specific to that deity., these days however, since the service of prayer with devotion of the heart/mind replaces the sacrificial service, it’s certain that the warning applies to it too.

וזש"ה זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. היינו שלא לכוין ח"ו בשום עבודה וענין לאיזה כח פרטי מכחות שקבע הבורא יתב' (כי שם אלקים משותף לכל בעל כח פרטי שיהיה כידוע וכמש"ל). רק לכוין לשם העצם המיוחד לו יתברך לבד שפירושו מהוה הכל היינו כללא ומקורא דכל הכחות כולם כנ"ל.

And this is why the scripture says (Shemot 22:19): “One who sacrifices to gods, except to God-YHV”H alone, shall be excommunicated.” Namely, that one shouldn’t intend (heaven forefend) using any worship practice or context toward any specific subsidiary power from the powers that the Creator (blessed be He) established—(for God-Elohi”m’s name is the enabler for anything having a potential subsidiary power⁸⁴⁴Heb.: m’shoo-tahf l’khol ba’al ko-ahkh p’ra’tee, as we discussed previously⁸⁴⁵In Gate 1, in the annotation at the end of the Chapter 2)— but rather to intend only to the essential name that is unique to Him (blessed be He) alone, the definition of which is that He makes everything exist in the present moment⁸⁴⁶Heb.: m’ha’veh ha-kohl, namely the sum of and source of every one of all the powers, as we described previously.

(וזהו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. ר"ל שכל הכחות פרטים שנמשכים מהוי' ב"ה. המה מאוחדים ונקבצים בכחו ית"ש כלל מקור אחדותו). והוא מצד התחברותו יתב' עם העולמות.

(And this is “Hear Israel, God-YHV”H is our God-Elohi”m, God-YHV”H is One”, intending to convey that all subsidiary powers that are derived from God-YHV”H (blessed be He), they [explicitly] are united and integrated in His (blessed be He) power, His oneness being the source and sum.) All of this is from the perspective of His relationship with the worlds.

ולזאת בכל מקום שצותה התורה על ענין הקרבנות ביארה בפ' לה' דוקא. וכאמרם ז"ל (סוף מנחות) בא וראה מה כתיב בפ' קרבנות שלא נאמר בהם לא אל ולא אלקים אלא לה' שלא ליתן פ"פ לבעל הדין לחלוק. וע' ז"ח בראשית ו' ע"ד וז' ע"א וע"ב הענין יותר מבואר:

For that reason, every place that the Torah commands regarding the matter of sacrifices, it explicitly explains that it is to God-YHV”H specifically. And as they (OBM) stated (M’na-khote 110a): “Come and see what’s written in the parsha of sacrifices, that regarding them it was not said God-Ei”l and not God-Elohi”m, but rather to God-YHV”H, so as not to create an opening for the prosecutor to take issue.” And refer to Zohar Chaddash, Bereshit 6d, 7a and 7b, where the matter is explained further.