והענין כידוע בזוהר שהוא יתב' ודבורו חד. וכל דבור ומאמר של הקב"ה במעשה בראשית שאמר ויהי. הוא הנפש וחיות אותו הדבר שנברא בו וכל רבי רבבות המינים שבו עם המזלות הממונים עליהם והמלאכים הממונים על אותם המזלות ושרשם ושרש שרשם למעלה מעלה שבכל עולם.
And the matter is, as is known in the Zohar, that He (blessed be He) and His utterance are one. And every utterance and statement from the Holy One (blessed be He) in the Creation Event, that He pronounced and it came into existence, He is the soul-Neffesh and source of vitality of that thing that was created therewith and all of the myriad species included in it, including: • the guiding powers appointed over them, • and the angels appointed over those guiding powers, • and their sources and the source of their sources, higher and higher, that are in each world.
2
ומאז והלאה עוד כל ימי עולם דברו יתב' נצב בהם להאירם ולקיימם כל רגע בכל פרטי עניניהם ושינוייהם וסידור מצבם.
And from that moment onward, for the duration of eternity, His utterance is positioned within them to radiate upon them and to sustain them in each instant, during all the details of their involvements and their individual interactions, and in structuring their situations.
3
לכן בכל העשר מאמרות לא נזכר רק שם אלקים שאותו המאמר הוא בעל הכחות של אותו הדבר וכל המינים שבו שנבראו בו. שהוא נפשם המתפשט בפנימיות כל פרטי חלקיהם. רק שעתה טח עינינו מראות בעיני הבשר איך ובאיזה אופן דבורו ית' מתפשט בהם.
Therefore, for all of the ten utterances, no name is mentioned other than God-Elohi”m, because that statement is the “Master of Powers” for that object, and all the species within it that were created using it853With that name, that it is their soul-Neffesh that permeates the interior of the pieces of its components. It is only that in this moment “our eyes are weakened, prevented from perceiving”854Heb.: takh ei-nei-noo mir’ote (Yeshayahu 44:18) with physical eyes how and in what manner His utterance (blessed be He) extends/unfolds within them.
4
ולע"ל כתיב (ישעיהו מ׳:ה׳) וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר. היינו שיזדכך השגתנו עד שנזכה להשיג ולראות גם בעין הבשר ענין התפשטות דבורו יתב' בכל דבר בעולם. כמו שכבר היתה ההשגה מעין זה בעת מתן תורה דכתיב וכל העם רואים את הקולת. והוא ג"כ בכלל מאמרם ז"ל ס"פ אלו עוברין לא כהע"הז הע"הב. הע"הז נכתב בי"ה ונקרא בא"ד אבל הע"הב נכתב בי"ה ונקרא בי"ה והבן.
And regarding the future it is written (Yeshayahu 40:5): “And all flesh together will see that the mouth of God-YHV”H has spoken”, namely that our perception will be refined to the point that we’ll merit to perceive and also see with physical eyes the matter of how His (blessed be He) utterance permeates everything in the universe, similar to how a perception of this kind already occurred at the time of the giving of the Torah. For it is written (Shemot 20:18): “and the entire nation sees the sounds”[*]. And this is also in the realm of their (OBM) statements at the end of the chapter Eiloo Ovrim: “The world-to-come is not like this world. In this world it is written as God-Y”H and pronounced as God-ADN”Y, but in the world-to-come, it’s written as God-Y”H and pronounced as Y”H”, and understand this.
5
הגהה: וי"ל עפ"ז מאמרם ז"ל ע"ז הכתוב (מכילתא לגי' רש"י בחומש) שהיו שומעים את הנראה ורואים את הנשמע. ור"ל שכ"כ נתבטלו מהם אז כל כחות הגשמיות ונזדכך השגתם מאד. עד שכל מציאות עניני המוחשים הגשמים שהיו תחלה רואים אותם ראי חושיית עתה נתבטלו אצלם מראותם בחוש ראותם והתבונן בהם כלל. עד שדרך משל אם היה רוצה מי להבינם עניני המוחשים הגשמים. היה צריך לספר להם להשמיעם לשמע אזן שישנם במציאות. והענינים הרוחנים שתחלה הי' צריך להבינ' ענינם לשמע אזן. עתה ראום בחוש ראותם ונפלאות השגתם:
Annotation: And we could say, according to this statement of theirs (OBM) on this text (M’khilta on RaSh”Y’s interpretation in the Chumash), that they were hearing the visible and seeing the audible, intending to convey that the powers of the physical were nullified to such an extent, and their perceptions were refined so much, until the total experience of the matters associated with the physical senses that at first they experienced as a visual perception, at that moment no longer existed for them—not seeing with the visual sense nor contemplating it in any way—to the extent that, for example, if someone wanted to understand a matter that would normally be perceived with the physical senses, they would have had to have it explained to them verbally, to tell them about what in fact exists; and the spiritual matters that, at first, they would have had to be explained verbally, at that moment they would see them with their physical visual sense and their perception would be wondrous.
6
והוא ענין הכתוב (ישעיהו ל׳:כ׳) ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך. וע' ז"ח יתרו ל"ד סוף ע"א כנפים כסויין לאתכסאה שמהן וכו' ע"ש היטב כל הענין:
This is the context of the text (Yeshayahu 30:20): “Your Teacher will no longer be hidden behind His garment, and your eyes will behold your Teacher”. And refer to Zohar Chaddash Yitro (34, end of first folio): “wings are coverings to hide their names…”, pay attention well to the whole context there.
7
ולכן פתח ית"ש ראשית עשרת הדברים אנכי ה' אלהיך. כי זה כל עיקר יסוד האמונה שצריך כל איש ישראל לקבוע בלבו שרק הוא ית"ש הוא הבעל כח האמיתי ונשמת וחיות ושורש העיקר שלו ושל כל הברואים והכחות והעולמות כולם: זהו ענין ופי' של שם אלקים בעל הכחות כולם.
Therefore He (blessed be His name) began the ten utterances first with “I am God-YHV”H your God-Elohi”m”, for this is the entire essential foundation of the faith, that each person of Israel should fix in his heart/mind that only He (blessed be His name) is the true “Master of Power”, and its soul-Neshama, and its vitalizing force, and its essential source, and [so too] for all the created beings and powers and all the worlds. This is the context and definition of the name God-Elohi”m: Master of All Powers.
8
אבל עכ"ז לפי פירושו וענינו של זה השם משמע שיש במציאו גם עולמו' וכחות מחודשים מרצונו הפשוט יתברך שצמצם כבודו והניח מקום כביכול למציאות כחות ועולמות. אלא שהוא יתברך הוא נשמתם ומקור שרש כח חיותם שמקבלים מאתו יתב' שמתפשט ומסתתר בתוכם כביכול. כענין התפשטות הנשמה בגוף האדם. שאף שהיא מתפשטת בכל חלק ונקודה פרטית שבו. עכ"ז לא נוכל לומר שהגוף מתבטל נגדה כאילו אינו במציאות כלל. וכן בכל כח ועולם עליון שמתפשע בכל עצמות הכח והעולם שתחתיו. עכ"ז גם הכח והעולם התחתון ישנו במציאות. והוא כפי אשר מצדנו בענין השגתנו כמש"ל:
But even so, according to the definition and the context of this name, it appears that there are, in absolute fact, also worlds and powers that are constantly renewed via His (blessed be He) simple will; that He constrained his glory and left a place (so to speak) for the existence of powers and worlds. But He (blessed be He), He is their soul-Neshama and the source of the root of their vitalizing power that they receive from His (blessed be He) presence855Heb.: mei-ee-toe, that permeates and is concealed within them (so to speak), like the matter of how the soul-Neshama permeates a person’s body, that even though it permeates every part and distinct point within it, even so we couldn’t say that the body becomes nullified in relation to it, as though it doesn’t exist at all. So it is with every supernal power and world that permeates the entire essence of the power and the world below it, that even so, the lower power and the world remain in existence. And this is based on our perspective, in the context of our perceptions, as we discussed previously.
9
אבל שם העצם הוי"ה ב"ה מורה על הבחי' והענין כפי אשר הוא מצדו יתברך שנתבאר למעלה (ואף שגם שם הוי"ה ב"ה נקרא ג"כ מצד התחברותו יתב' ברצונו להעולמות. כי עצמות אדון יחיד א"ס ב"ה בבחי' היותו מופשט מהעולמות לא אתרמיז בשום שם כלל. אעפ"כ העולמות המה בטלים ומבוטלים במציאות נגדו יתברך מצד זה השם הנכבד. והוא מעין הבחי' כפי אשר מצדו יתב'). ולכן נקרא שם העצם שם המיוחד ב"ה:
But the essential name God-YHV”H (blessed be He) informs us about the aspect and context as it is from His (blessed be He) perspective, that was explained above. (And this is so even though the name God-YHV”H is applied from the perspective of His (blessed be He) relationship per His Will to the worlds, for [relative to] the essence of the Sole Master, Ein Sofe (blessed be He), being bare of the worlds, there’s no hint to any name whatsoever. Even so, the worlds are [emphatic] actually completely null and nullified relative to Him (blessed be He). From the perspective of this honored name, this resembles the situation according to how it is from His (blessed be He) perspective.) And for that reason the essential name is called the “Unique Name” (blessed be He).856This paragraph was unusually difficult to translate. It can be understood as saying that: (1) the name YHV”H is from God’s perspective, as previously explained, and (2) although this name is from God’s perspective, it is also from that perspective relative to the worlds that He created—it is not from Ein Sofe’s perspective, which has no name and relative to which everything is absolutely nullified, and (3) that this name therefore is unique and special because it serves to point to God’s relationship to the worlds from a Godly perspective in which, somehow, the worlds are not rendered null. The nature of this unique perspective represented by this special name is not discussed here.
10
וזש"ה כי ה' הוא האלקים כו'. ר"ל עם כי מצד השגתנו הוא נקרא בשם אלקים ומצדו יתב' נקרא בבחי' שם הוי"ה ב"ה. באמת הכל א' וה' הוא האלקים כו'. כמש"ל פ"ז ענין הצמצום והקו דכלא חדא:
And this is what is stated in the text (D’varim 4:39): “For God-YHV”H is the God-Elohi”m…”, wishing to convey that even if from the perspective of our perception He is called by the name God-Elohi”m”, and from His (blessed be He) perspective He is called by the aspect of God-YHV”H (blessed be He), in truth all is one, and God-YHV”H is God-Elohi”m…, as we learned previously in chapter 7, in the context of the Constraint and the Channel, that they are all one.
11
וזהו ג"כ בכלל ענין יחוד פסוק ראשון דקריאת שמע ה' אלקינו ה' אחד. ר"ל לכוין שהוא יתב' הוא אלקינו בעל הכחות ומקור שורש נשמתנו וחיותנו ושל כל הברואים והעולמות. ואף שברא והמציא מציאות כחות ועולמות ובריות עכ"ז הוא בבחי' הוי"ה ואחד מצדו יתב' שאין הברואים כולם חוצצים ח"ו כלל נגד אחדותו הפשוט יתברך הממלא כל ונקרא גם עתה הויה ואחד:
And this is also included in the matter of the unification of the first verse of the Sh’ma: “…God-YHV”H is our God-Elohi”m God-YHV”H is one”, [*] desiring to convey that we should intend that He (blessed be He) is our God-Elohi”m, Master of the Powers, and the source of the root of our souls-Neshama and our vitalizing force, and for all the creations and worlds. And though He created and brought into reality the existence of powers and worlds and creations, even so from His (blessed be He) perspective: 1. He is in the aspect of God-YHV”H and is one, 2. All of the creations are not a barrier (heaven forefend) relative to His (blessed be He) simple oneness that permeates everything, and 3. He is called, now too, God-YHV”H and One.
12
הגהה: ובזה יובן מאמרם ז"ל (פסחים נ"א א') בענין השבח בשכמל"ו {ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד} ביחוד ק"ש שהתקינו שיאמרוהו בחשאי. משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה וכו' התחילו עבדיה להביא לה בחשאי. ולכאורה יפלא משלם ז"ל הלא שבח גדול הוא:
Annotation: And based on this will be understood their (OBM) statements (P’sakhim 56a) in the context of the praise “Blessed be the glorious name of His sovereignty forever and ever” in the unification of Sh’ma, in that they decreed that it be said in a covert manner, likening it to a king’s daughter who smelled the aroma of spicy stew..., her servants began bringing it to her covertly.” On the face of it we are surprised about their (OBM) metaphor, for isn’t it great praise?
13
ועפ"י פשוט י"ל דלפי האמת אינו שבח כלל. כמו האם יחשב לשבח למלך ב"ו לומר שהוא מולך על רבי רבבות נמלים ויתושים. והמה מקבלים עליהם עול מלכותו ברצון כ"ש וק"ו אין ערך כלל שהוא יתב' אשר אין ערוך לקדושתו ועוצם אחדותו הפשוט וכל העולמו' כלא חשיבין קמי'. ודאי באמת אינו שבח כלל שנשבחהו יתב' שהוא ברוך ומפואר בכבוד מלכותו על עולמות נבראים שכולם שפלים ולא חשיבין קמי' כלל. רק שהוא יתב' במקום גדולתו תמצא ענותנותו שגזרה רצונו לקבלו מאתנו לשבח. לזאת המשילוהו ז"ל לציקי קדרה. והתקינו שעכ"פ לא נאמרו אלא בחשאי:
And according to a plain explanation we can say that, in truth it is not praise at all. It’s similar to this: would we consider it praise of a human king to say that he rules over a myriad of ants and gnats, and that they willingly accept the yoke of his sovereignty? All the more so, it’s a simple deduction that this is not a worthy comparison for He (blessed be He) who has no limit to His holiness and the awesomeness of His simple unity, and for whom the entire universe taken together is insignificant in comparison. It’s certain that truthfully it is not praise in any way that we praise Him (blessed be He) that He is blessed and magnificent in the glory of His sovereignty over the created worlds, for all of them are lowly and are not considered as anything significant in comparison. But it’s only that He (blessed be He), “Where you find His greatness, you find His humility”, that His Will decreed that He should accept our praise. For this reason they (OBM) likened it to a spicy stew, and regulated that even so, we should only say it covertly857Very quietly.
14
ולפ"ד הנ"ל י"ל פנימיות כוונתם ז"ל היינו שאחר שיחדנוהו בפסוק שמע שהוא רק אחד אחדות פשוט ואין עוד מלבדו כלל וכל העולמות הם כאלו אינם במציאות כלל. איך נשבחהו אח"ז שהוא מבורך בכבוד מלכותו על עולמות. שגם העולמות ישנם במציאות והוא יתב' המולך עליהם. ואינו נחשב לשבח נגד עוצם יחוד פסוק שמע. אלא שגזרה רצונו יתב' שאעפ"כ נשבחהו בזה השבח. מחמת שכן הוא הענין מצד השגתנו והנהגתנו עפ"י יסודות וחקי תו"הק שנבנו כולם ע"פ זה הבחי' כמש"ל לזאת נאמרוהו בחשאי:
And according to that opinion, we can explain the inner aspect of their (OBM) intentions, namely, that after we have designated Him one858Heb.: yee-khahd-noo-hoo, with the verse Sh’ma—that He is unequivocally One, a simple unity and there is absolutely none other than Him—how, after that, could we praise Him that he is blessed via the glory of His sovereignty over worlds, that the worlds too exist and that He (blessed be He) is sovereign over them? It can’t be considered praise relative to the awesome unification of the Sh’ma verse. Rather, His (blessed be He) will decreed that even so we should praise Him with this praise, for the reason that it is correct from the perspective of our perception and behavior, according to the foundations and precepts of our holy Torah, all of which were based on this aspect, as I wrote previously. For that reason we say it covertly.
15
(ולכאורה יקשה ממאי דאמר לי' רבי ירמיה לרחב"א (בר"פ היה קורא) דהיה מאריך טובא בתי' {בתיבת} אחד. וא"ל כיון דאמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת. ולפ"ד קשה קצת לישנא דאמליכת' על תיבת אחד. אמנם גם הא לא תברה. כידוע ליודעים בדברי האר"י ז"ל שכל תחלת ראשית מחשבתו ית' בענין הבריאה היתה בסוד מלכות דא"ס והבן):
(And on the face of it, we may find it difficult to understand what Rabbee Yirmiya said to Rabbee Cheeya bar Abba (Berakhot 13b): “that he would greatly stretch out the pronunciation of the word ‘one’. And he said to him, ‘once you’ve acknowledged Him as King above and below and towards the four directions of the heavens, you needn’t do that again’.” And according to our opinion it’s a little difficult to learn that we acknowledge Him as King with the word “one”. However this too is explained, as is known to those who are knowledgeable in the Ariza”l’s (OBM) writings, that the entirety of the initiation of the start of His (OBM) conception in the matter of creation was according to the secret of the Malkhoot of the Ein Sofe, and understand.)
והענין כידוע בזוהר שהוא יתב' ודבורו חד. וכל דבור ומאמר של הקב"ה במעשה בראשית שאמר ויהי. הוא הנפש וחיות אותו הדבר שנברא בו וכל רבי רבבות המינים שבו עם המזלות הממונים עליהם והמלאכים הממונים על אותם המזלות ושרשם ושרש שרשם למעלה מעלה שבכל עולם.
And the matter is, as is known in the Zohar, that He (blessed be He) and His utterance are one. And every utterance and statement from the Holy One (blessed be He) in the Creation Event, that He pronounced and it came into existence, He is the soul-Neffesh and source of vitality of that thing that was created therewith and all of the myriad species included in it, including:
• the guiding powers appointed over them,
• and the angels appointed over those guiding powers,
• and their sources and the source of their sources, higher and higher, that are in each world.
ומאז והלאה עוד כל ימי עולם דברו יתב' נצב בהם להאירם ולקיימם כל רגע בכל פרטי עניניהם ושינוייהם וסידור מצבם.
And from that moment onward, for the duration of eternity, His utterance is positioned within them to radiate upon them and to sustain them in each instant, during all the details of their involvements and their individual interactions, and in structuring their situations.
לכן בכל העשר מאמרות לא נזכר רק שם אלקים שאותו המאמר הוא בעל הכחות של אותו הדבר וכל המינים שבו שנבראו בו. שהוא נפשם המתפשט בפנימיות כל פרטי חלקיהם. רק שעתה טח עינינו מראות בעיני הבשר איך ובאיזה אופן דבורו ית' מתפשט בהם.
Therefore, for all of the ten utterances, no name is mentioned other than God-Elohi”m, because that statement is the “Master of Powers” for that object, and all the species within it that were created using it853With that name, that it is their soul-Neffesh that permeates the interior of the pieces of its components. It is only that in this moment “our eyes are weakened, prevented from perceiving”854Heb.: takh ei-nei-noo mir’ote (Yeshayahu 44:18) with physical eyes how and in what manner His utterance (blessed be He) extends/unfolds within them.
ולע"ל כתיב (ישעיהו מ׳:ה׳) וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר. היינו שיזדכך השגתנו עד שנזכה להשיג ולראות גם בעין הבשר ענין התפשטות דבורו יתב' בכל דבר בעולם. כמו שכבר היתה ההשגה מעין זה בעת מתן תורה דכתיב וכל העם רואים את הקולת. והוא ג"כ בכלל מאמרם ז"ל ס"פ אלו עוברין לא כהע"הז הע"הב. הע"הז נכתב בי"ה ונקרא בא"ד אבל הע"הב נכתב בי"ה ונקרא בי"ה והבן.
And regarding the future it is written (Yeshayahu 40:5): “And all flesh together will see that the mouth of God-YHV”H has spoken”, namely that our perception will be refined to the point that we’ll merit to perceive and also see with physical eyes the matter of how His (blessed be He) utterance permeates everything in the universe, similar to how a perception of this kind already occurred at the time of the giving of the Torah. For it is written (Shemot 20:18): “and the entire nation sees the sounds”[*]. And this is also in the realm of their (OBM) statements at the end of the chapter Eiloo Ovrim: “The world-to-come is not like this world. In this world it is written as God-Y”H and pronounced as God-ADN”Y, but in the world-to-come, it’s written as God-Y”H and pronounced as Y”H”, and understand this.
הגהה: וי"ל עפ"ז מאמרם ז"ל ע"ז הכתוב (מכילתא לגי' רש"י בחומש) שהיו שומעים את הנראה ורואים את הנשמע. ור"ל שכ"כ נתבטלו מהם אז כל כחות הגשמיות ונזדכך השגתם מאד. עד שכל מציאות עניני המוחשים הגשמים שהיו תחלה רואים אותם ראי חושיית עתה נתבטלו אצלם מראותם בחוש ראותם והתבונן בהם כלל. עד שדרך משל אם היה רוצה מי להבינם עניני המוחשים הגשמים. היה צריך לספר להם להשמיעם לשמע אזן שישנם במציאות. והענינים הרוחנים שתחלה הי' צריך להבינ' ענינם לשמע אזן. עתה ראום בחוש ראותם ונפלאות השגתם:
Annotation: And we could say, according to this statement of theirs (OBM) on this text (M’khilta on RaSh”Y’s interpretation in the Chumash), that they were hearing the visible and seeing the audible, intending to convey that the powers of the physical were nullified to such an extent, and their perceptions were refined so much, until the total experience of the matters associated with the physical senses that at first they experienced as a visual perception, at that moment no longer existed for them—not seeing with the visual sense nor contemplating it in any way—to the extent that, for example, if someone wanted to understand a matter that would normally be perceived with the physical senses, they would have had to have it explained to them verbally, to tell them about what in fact exists; and the spiritual matters that, at first, they would have had to be explained verbally, at that moment they would see them with their physical visual sense and their perception would be wondrous.
והוא ענין הכתוב (ישעיהו ל׳:כ׳) ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך. וע' ז"ח יתרו ל"ד סוף ע"א כנפים כסויין לאתכסאה שמהן וכו' ע"ש היטב כל הענין:
This is the context of the text (Yeshayahu 30:20): “Your Teacher will no longer be hidden behind His garment, and your eyes will behold your Teacher”. And refer to Zohar Chaddash Yitro (34, end of first folio): “wings are coverings to hide their names…”, pay attention well to the whole context there.
ולכן פתח ית"ש ראשית עשרת הדברים אנכי ה' אלהיך. כי זה כל עיקר יסוד האמונה שצריך כל איש ישראל לקבוע בלבו שרק הוא ית"ש הוא הבעל כח האמיתי ונשמת וחיות ושורש העיקר שלו ושל כל הברואים והכחות והעולמות כולם: זהו ענין ופי' של שם אלקים בעל הכחות כולם.
Therefore He (blessed be His name) began the ten utterances first with “I am God-YHV”H your God-Elohi”m”, for this is the entire essential foundation of the faith, that each person of Israel should fix in his heart/mind that only He (blessed be His name) is the true “Master of Power”, and its soul-Neshama, and its vitalizing force, and its essential source, and [so too] for all the created beings and powers and all the worlds. This is the context and definition of the name God-Elohi”m: Master of All Powers.
אבל עכ"ז לפי פירושו וענינו של זה השם משמע שיש במציאו גם עולמו' וכחות מחודשים מרצונו הפשוט יתברך שצמצם כבודו והניח מקום כביכול למציאות כחות ועולמות. אלא שהוא יתברך הוא נשמתם ומקור שרש כח חיותם שמקבלים מאתו יתב' שמתפשט ומסתתר בתוכם כביכול. כענין התפשטות הנשמה בגוף האדם. שאף שהיא מתפשטת בכל חלק ונקודה פרטית שבו. עכ"ז לא נוכל לומר שהגוף מתבטל נגדה כאילו אינו במציאות כלל. וכן בכל כח ועולם עליון שמתפשע בכל עצמות הכח והעולם שתחתיו. עכ"ז גם הכח והעולם התחתון ישנו במציאות. והוא כפי אשר מצדנו בענין השגתנו כמש"ל:
But even so, according to the definition and the context of this name, it appears that there are, in absolute fact, also worlds and powers that are constantly renewed via His (blessed be He) simple will; that He constrained his glory and left a place (so to speak) for the existence of powers and worlds. But He (blessed be He), He is their soul-Neshama and the source of the root of their vitalizing power that they receive from His (blessed be He) presence855Heb.: mei-ee-toe, that permeates and is concealed within them (so to speak), like the matter of how the soul-Neshama permeates a person’s body, that even though it permeates every part and distinct point within it, even so we couldn’t say that the body becomes nullified in relation to it, as though it doesn’t exist at all. So it is with every supernal power and world that permeates the entire essence of the power and the world below it, that even so, the lower power and the world remain in existence. And this is based on our perspective, in the context of our perceptions, as we discussed previously.
אבל שם העצם הוי"ה ב"ה מורה על הבחי' והענין כפי אשר הוא מצדו יתברך שנתבאר למעלה (ואף שגם שם הוי"ה ב"ה נקרא ג"כ מצד התחברותו יתב' ברצונו להעולמות. כי עצמות אדון יחיד א"ס ב"ה בבחי' היותו מופשט מהעולמות לא אתרמיז בשום שם כלל. אעפ"כ העולמות המה בטלים ומבוטלים במציאות נגדו יתברך מצד זה השם הנכבד. והוא מעין הבחי' כפי אשר מצדו יתב'). ולכן נקרא שם העצם שם המיוחד ב"ה:
But the essential name God-YHV”H (blessed be He) informs us about the aspect and context as it is from His (blessed be He) perspective, that was explained above. (And this is so even though the name God-YHV”H is applied from the perspective of His (blessed be He) relationship per His Will to the worlds, for [relative to] the essence of the Sole Master, Ein Sofe (blessed be He), being bare of the worlds, there’s no hint to any name whatsoever. Even so, the worlds are [emphatic] actually completely null and nullified relative to Him (blessed be He). From the perspective of this honored name, this resembles the situation according to how it is from His (blessed be He) perspective.) And for that reason the essential name is called the “Unique Name” (blessed be He).856This paragraph was unusually difficult to translate. It can be understood as saying that: (1) the name YHV”H is from God’s perspective, as previously explained, and (2) although this name is from God’s perspective, it is also from that perspective relative to the worlds that He created—it is not from Ein Sofe’s perspective, which has no name and relative to which everything is absolutely nullified, and (3) that this name therefore is unique and special because it serves to point to God’s relationship to the worlds from a Godly perspective in which, somehow, the worlds are not rendered null. The nature of this unique perspective represented by this special name is not discussed here.
וזש"ה כי ה' הוא האלקים כו'. ר"ל עם כי מצד השגתנו הוא נקרא בשם אלקים ומצדו יתב' נקרא בבחי' שם הוי"ה ב"ה. באמת הכל א' וה' הוא האלקים כו'. כמש"ל פ"ז ענין הצמצום והקו דכלא חדא:
And this is what is stated in the text (D’varim 4:39): “For God-YHV”H is the God-Elohi”m…”, wishing to convey that even if from the perspective of our perception He is called by the name God-Elohi”m”, and from His (blessed be He) perspective He is called by the aspect of God-YHV”H (blessed be He), in truth all is one, and God-YHV”H is God-Elohi”m…, as we learned previously in chapter 7, in the context of the Constraint and the Channel, that they are all one.
וזהו ג"כ בכלל ענין יחוד פסוק ראשון דקריאת שמע ה' אלקינו ה' אחד. ר"ל לכוין שהוא יתב' הוא אלקינו בעל הכחות ומקור שורש נשמתנו וחיותנו ושל כל הברואים והעולמות. ואף שברא והמציא מציאות כחות ועולמות ובריות עכ"ז הוא בבחי' הוי"ה ואחד מצדו יתב' שאין הברואים כולם חוצצים ח"ו כלל נגד אחדותו הפשוט יתברך הממלא כל ונקרא גם עתה הויה ואחד:
And this is also included in the matter of the unification of the first verse of the Sh’ma: “…God-YHV”H is our God-Elohi”m God-YHV”H is one”, [*] desiring to convey that we should intend that He (blessed be He) is our God-Elohi”m, Master of the Powers, and the source of the root of our souls-Neshama and our vitalizing force, and for all the creations and worlds. And though He created and brought into reality the existence of powers and worlds and creations, even so from His (blessed be He) perspective:
1. He is in the aspect of God-YHV”H and is one,
2. All of the creations are not a barrier (heaven forefend) relative to His (blessed be He) simple oneness that permeates everything, and
3. He is called, now too, God-YHV”H and One.
הגהה: ובזה יובן מאמרם ז"ל (פסחים נ"א א') בענין השבח בשכמל"ו {ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד} ביחוד ק"ש שהתקינו שיאמרוהו בחשאי. משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה וכו' התחילו עבדיה להביא לה בחשאי. ולכאורה יפלא משלם ז"ל הלא שבח גדול הוא:
Annotation: And based on this will be understood their (OBM) statements (P’sakhim 56a) in the context of the praise “Blessed be the glorious name of His sovereignty forever and ever” in the unification of Sh’ma, in that they decreed that it be said in a covert manner, likening it to a king’s daughter who smelled the aroma of spicy stew..., her servants began bringing it to her covertly.” On the face of it we are surprised about their (OBM) metaphor, for isn’t it great praise?
ועפ"י פשוט י"ל דלפי האמת אינו שבח כלל. כמו האם יחשב לשבח למלך ב"ו לומר שהוא מולך על רבי רבבות נמלים ויתושים. והמה מקבלים עליהם עול מלכותו ברצון כ"ש וק"ו אין ערך כלל שהוא יתב' אשר אין ערוך לקדושתו ועוצם אחדותו הפשוט וכל העולמו' כלא חשיבין קמי'. ודאי באמת אינו שבח כלל שנשבחהו יתב' שהוא ברוך ומפואר בכבוד מלכותו על עולמות נבראים שכולם שפלים ולא חשיבין קמי' כלל. רק שהוא יתב' במקום גדולתו תמצא ענותנותו שגזרה רצונו לקבלו מאתנו לשבח. לזאת המשילוהו ז"ל לציקי קדרה. והתקינו שעכ"פ לא נאמרו אלא בחשאי:
And according to a plain explanation we can say that, in truth it is not praise at all. It’s similar to this: would we consider it praise of a human king to say that he rules over a myriad of ants and gnats, and that they willingly accept the yoke of his sovereignty? All the more so, it’s a simple deduction that this is not a worthy comparison for He (blessed be He) who has no limit to His holiness and the awesomeness of His simple unity, and for whom the entire universe taken together is insignificant in comparison. It’s certain that truthfully it is not praise in any way that we praise Him (blessed be He) that He is blessed and magnificent in the glory of His sovereignty over the created worlds, for all of them are lowly and are not considered as anything significant in comparison. But it’s only that He (blessed be He), “Where you find His greatness, you find His humility”, that His Will decreed that He should accept our praise. For this reason they (OBM) likened it to a spicy stew, and regulated that even so, we should only say it covertly857Very quietly.
ולפ"ד הנ"ל י"ל פנימיות כוונתם ז"ל היינו שאחר שיחדנוהו בפסוק שמע שהוא רק אחד אחדות פשוט ואין עוד מלבדו כלל וכל העולמות הם כאלו אינם במציאות כלל. איך נשבחהו אח"ז שהוא מבורך בכבוד מלכותו על עולמות. שגם העולמות ישנם במציאות והוא יתב' המולך עליהם. ואינו נחשב לשבח נגד עוצם יחוד פסוק שמע. אלא שגזרה רצונו יתב' שאעפ"כ נשבחהו בזה השבח. מחמת שכן הוא הענין מצד השגתנו והנהגתנו עפ"י יסודות וחקי תו"הק שנבנו כולם ע"פ זה הבחי' כמש"ל לזאת נאמרוהו בחשאי:
And according to that opinion, we can explain the inner aspect of their (OBM) intentions, namely, that after we have designated Him one858Heb.: yee-khahd-noo-hoo, with the verse Sh’ma—that He is unequivocally One, a simple unity and there is absolutely none other than Him—how, after that, could we praise Him that he is blessed via the glory of His sovereignty over worlds, that the worlds too exist and that He (blessed be He) is sovereign over them? It can’t be considered praise relative to the awesome unification of the Sh’ma verse. Rather, His (blessed be He) will decreed that even so we should praise Him with this praise, for the reason that it is correct from the perspective of our perception and behavior, according to the foundations and precepts of our holy Torah, all of which were based on this aspect, as I wrote previously. For that reason we say it covertly.
(ולכאורה יקשה ממאי דאמר לי' רבי ירמיה לרחב"א (בר"פ היה קורא) דהיה מאריך טובא בתי' {בתיבת} אחד. וא"ל כיון דאמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת. ולפ"ד קשה קצת לישנא דאמליכת' על תיבת אחד. אמנם גם הא לא תברה. כידוע ליודעים בדברי האר"י ז"ל שכל תחלת ראשית מחשבתו ית' בענין הבריאה היתה בסוד מלכות דא"ס והבן):
(And on the face of it, we may find it difficult to understand what Rabbee Yirmiya said to Rabbee Cheeya bar Abba (Berakhot 13b): “that he would greatly stretch out the pronunciation of the word ‘one’. And he said to him, ‘once you’ve acknowledged Him as King above and below and towards the four directions of the heavens, you needn’t do that again’.” And according to our opinion it’s a little difficult to learn that we acknowledge Him as King with the word “one”. However this too is explained, as is known to those who are knowledgeable in the Ariza”l’s (OBM) writings, that the entirety of the initiation of the start of His (OBM) conception in the matter of creation was according to the secret of the Malkhoot of the Ein Sofe, and understand.)