שער א 6

אמנם עדיין הענין צריך ביאור. (כי הוא ז"ל דיבר בקדשו דרך קצרה כדרכו בכל כתבי קדשו בנסתרות. כמ"ש בעצמו בהקדמתו שם שהוא מגלה טפח ומכסה אלפים אמה). שלא כדמשמע לכאורה מדבריו ז"ל שם. שהאדם אל העולמות הוא נפש ממש כמו הנפש הניתן ודבוק בתוך גוף האדם. אשר איזה דבר שהנפש עושה הוא רק ע"י כלי הגוף. שבאותו רגע ממש גם הגוף עושהו. דזה ודאי לא יתכן:

However, the matter still requires explanation, for he (OBM), in his holiness, spoke in his concise manner as was his manner in all of his holy writings relating to the hidden aspects of Torah, as he himself wrote in his introduction there, that he reveals a hand’s breadth and conceals a thousand cubits. Its meaning is not literal per his (OBM) words there, that man is actually the soul-Neffesh of the worlds, as the soul-Neffesh is placed and attached inside man’s body, so that anything the soul-Neffesh does is only via the vessel of the body, so that in that specific moment the body too does it—this is absolutely impossible [*].

הגהה: וגם שלפי זה. יחויב היה שבעת אמירתינו קדושה למטה. ממילא באותו רגע ממש גם המלאכי' היו מקדישים במרום אתנו כאחד. ורז"ל אמרו בפ' ג"ה צ"א ב' אין מ"הש אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה שנאמר ברן יחד ככבי בקר והדר ויריעו כל בני אלהים ולישנא דוהדר ויריעו טפי משמע שהמה לא יתחילו כלל להקדיש ליוצרם עד אשר יגמרו ישראל שילוש קדושתם למטה. וכן סדרו אנשי כנ"הג בברכת קדושת השם אתה קדוש וכו' ואח"כ וקדושים בכל יום יהללוך. הגם דמלישנא דהזוהר פ' תרומה קכ"ט ריש ע"ב ושם קס"ד ריש ע"ב לכאורה משמע שהמלאכים מקדישים קדושתם אתנו יחד כחדא ממש. היינו משום שקדושתם תכופה ממש תיכף אחר סיום אמירתינו. בחדא קרי לה:

Annotation: And also according to this it would be necessary, that at the moment we say the K’doosha¹⁵⁹Heb.: The part of the prayer service that includes the verses from Yeshayahu 6:3: “And one would call to another and say: holy, holy, holy…”. in the lower world, obviously at the same moment the angels also would say K’doosha in the heavens with us, as one. And our sages (OBM) say in the chapter of Gid Ha-na-sheh (Choolin 91:2) that the attending angels¹⁶⁰Heb.: mahl-ah-khei ha-sha-reit don’t utter Song above until Israel [says it] below, as it says Iyyov 38:7): “When the morning stars sing together…”, and continued “and all the angels of God-Elohi”m shout”. And the phrasing of “and they continued and they shouted”, its meaning is that they don’t begin in any way to sanctify their Former until Israel finishes their threefold sanctification below. And the Notables of the Great Assembly arranged it in the same way in the blessing of the Holiness of the Name “Thou art holy”¹⁶¹Heb.: ah-ta kadosh … and afterwards “and holy ones each day praise Thee.” Also from the phrasing of the Zohar (parshat T’rooma 129b, top, and there 164b, top) apparently to indicate that the angels sanctify their Sanctification with us as one, because their Sanctification occurs immediately after the finish of our utterance, so it is essentially said as one.

אבל עיקרו של דבר כי הוא ית"ש אחר שברא כל העולמות ברא את האדם אחור למע"ב בריאה נפלאה כח מאסף לכל המחנות. שכלל בו כל צחצחות אורות הנפלאות והעולמות והיכלין העליונים שקדמו לו. וכל תבנית הכבוד העליון בסדר פרקי המרכבה. וכל הכחות פרטים הנמצאים בכל העולמות עליונים ותחתונים. כולם נתנו כח וחלק מעצמותם בבניינו ונכללו בו במספר פרטי כחותיו שבו. כמ"ש בזוהר יתרו ע"ה ב' קוב"ה כד ברא לי' לב"נ סדר בי' כל דיוקנין דרזין עלאין דעלמא דלעילא. וכל דיוקנין דרזין תתאין דעלמא דלתתא וכלא מתחקקא בב"נ דאיהו קאים בצלם אלהים כו' דכתיב. ויברא אלהים את האדם בצלמו ע"ש.

So the essential point of the matter, is that He (blessed be His name), after He created all the worlds, created man, last of all creations, an amazing creation, the final integrating power for all the camps, that included in him all of the highest levels of amazing lights, and worlds, and lofty palaces that preceded him, and every pattern of lofty honor according to the design of the parts of the Vehicle [*], and all the detailed powers found in all the upper and lower worlds. All of them gave him power and a part of their essence during his assembly, and were integrated into him in a number of the details of the powers that are within him. As they said in the Zohar (Yitro 75b): “When the Holy One (blessed be He) created man, he arranged within him all of the likenesses of the heavenly secrets of the supernal world, and all the likeness of the lower secrets of the lower world, and all of them are engraved in man, for he stands in the image of God-Elohi”m.” Refer there [for more detail].

ובפ' תזריע מ"ח א' תאנא כיון דנברא אדם כו'. ובריש פר' במדבר ר"א פתח ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו' ת"ח כו'. ובאד"ר קל"ה א' כמראה אדם כו'. ושם בד' קמ"א סוף ע"א דיוקנא דכליל כל דיוקנין כו'. וברע"מ פ' פנחס רל"ח ב' ויאמר אלקים נעשה אדם כו' עד והיינו נעשה אדם בצלמנו כו'. וכן אמרו זה הלשון יותר באורך בתז"ח פ"ט ע"א ע"ש. ובז"ח יתרו במעשה מרכבה ל"ב ע"ג דיוקנא דאדם דדא איהו דיוקנא דכליל כל דיוקנין כו'. ושם דף ל"ג ריש ע"א. ושם בשה"ש נ"ח ב' ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כו'. ע"ש היטב בכל המקומות הנז'. וע' בע"ח שער הצלם פ"א ובלק"ת פ' תשא ופ' האזינו.

And in parshat Tazria (48a): “We learn that once man was created... .” And in the beginning of parshat B’midbar: “Rabbi Abba began: ‘And God-Elohi”m created man with His image’—Come see...”. And in the Idra Rabba (135a): “Like the appearance of man... .” And there on page 141a at the end: “the likeness that includes all of the likenesses... .” And in the Raa-ya M’hemna¹⁶²The Raa-ya M’hemna (“Faithful Shepherd”) is a part of the Zohar. in parshat Pinkhas (238b) and so they said in this language more at length in the Tikkoonei Zohar Chaddash (89a), see the reference there. And in the Zohar Chaddash Yitro in the Vehicle Event (32c): “Man’s likeness is that likeness that includes all the likenesses... .” And there on page 33a (top). And there in Shir Hashirim (58b): “And God-Elohi”m said: We will make man in Our image... .” (Research all the citations we mentioned well.) And see the Etz Chayyim, Sha-ar Ha-tzellem (chapter 1), and in the Likutei Torah¹⁶³The Likutei Torah V’Ta-ahmei Ha-Mitzvot was written by Rabbi Chayyim Vittal and contains (along with the Etz Chayyim and the Eight Gates) some of the Ariza”l’s key teachings., parshat Teesa and in parshat Ha-ah-zeenu

וזה כל האדם שכל כח פרטי שבו מסודר נגד עולם וכח א' פרטי מסוד השיעור קומה של כלל הכחות והעולמות. שמסודרים כביכול כתבנית קומת אדם כמו שית' אי"ה בשער ב' פ"ה:

And this is all of man, that every specific power in him corresponds to one world and a specific power from the Stature. The Stature is the most general description of the powers and worlds, organized (as it were) based on the pattern of man’s upright form, as will be explained (God willing) in Gate 2, chapter 5.

הגהה: וזה היה קודם החטא לא היה כלול אז רק מכל העולמות וכחו' הקדושה לבד. ולא מכחות הרע. אבל אחר החטא נכללו ונתערבו בו גם כחות הטומאה והרע. וממילא עירב אות' עי"ז גם בהעולמות מזה הטעם שהוא כלול ומשותף מכולם והם מתעוררים ומשתנים כפי נטיית מעשיו. והוא ענין עץ הדעת טוב ורע:

Annotation: And this was before the sin. He was comprised only of all the worlds and powers of holiness alone, and not from the powers of evil. However, after the sin, the powers ofimpurity and evil were also integrated and mixed into him. And as a result, they were also mixed by this into the worlds, based on the fact that he is comprised of and integrates them all, and they are aroused and change according to the inclination of his actions; this is the matter of the Tree of the Knowing Good and Evil.

והענין כי קודם החטא. עם כי ודאי שהיה בעל בחירה גמור להטות עצמו לכל אשר יחפוץ להטיב או להיפך ח"ו. כי זה תכלית כוונת כלל הבריאה. וגם כי הרי אח"כ חטא. אמנם לא שהיה ענין בחירתו מחמת שכחות הרע היו כלולים בתוכו. כי הוא היה אדם ישר לגמרי כלול רק מסדרי כחות הקדושה לבד. וכל עניניו היו כולם ישרים קדושים ומזוככים טוב גמור. בלי שום עירוב ונטי' לצד ההיפך כלל. וכחות הרע היו עומדים לצד וענין בפ"ע חוץ ממנו. והיה בעל בחירה ליכנס אל כחות הרע ח"ו כמו שהאדם הוא בעל בחירה ליכנס אל תוך האש. לכן כשרצה הס"א להחטיאו הוצרך הנחש לבא מבחוץ לפתוח. לא כמו שהוא עתה שהיצר המפתה את האדם הוא בתוך האדם עצמו. ומתדמה להאדם שהוא עצמו הוא הרוצה ונמשך לעשות העון ולא שאחר חוץ ממנו מפתהו.

And the situation is that before the sin, he certainly had the absolute freedom of choice to incline himself towards anything he desired, to do good or the opposite (heaven forefend), for this was the primary intention of the entirety of creation, and also [we can confirm that this is so], for later he sinned. However, it’s not that the matter of his choice was the result of the powers of evil being an internal part of him, for he was a completely righteous¹⁶⁴Heb.: ya-shar person, comprised only of the structures and processes of the powers of holiness alone, and all of his interactions were totally righteous, holy and refined, absolute good, without any admixture or inclination to the opposite side in any way; the powers of evil stood off to the side and were independent, external to him. And he had the freedom of choice to engage with the powers of evil (heaven forefend), just as man has the freedom of choice to enter in the midst of the fire. Therefore when the other side desired to cause him to sin, the serpent had to come from the outside to seduce. It’s not like it is now, that the urge that seduces the person is within the person himself, and makes it appear to the person as if he himself, he is the one who desires and lusts to do the iniquity, and not that another outside himself seduces him.

ובחטאו שנמשך אחר פתוי הס"א. אז נתערבו הכחות הרע בתוכו ממש. וכן בהעולמות. וזהו עץ הדעת טו"ר. שנתחברו ונתערבו בתוכו ובהעולמות הטוב והרע יחד זה בתוך זה ממש. כי דעת פי' התחברות כידוע.

And when he sins because he is lured by the other side’s seduction, then the powers of evil are actually mixed into him, and so too within the worlds. This is the Tree of Knowing Good and Evil—that they, the good and the evil, became attached and mixed within him and the worlds, one actually within the other, because the definition of “knowledge”¹⁶⁵Heb.: da-aht is attachment¹⁶⁶Heb.: hit-khab-root, as is known.

והענין מבואר למבין בע"ח שער קליפת נוגה פ"ב אלא שקיצר שם בענין. ועיין היטב בגלגולים פ"א. וזשרז"ל (שבת קמו א) כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ר"ל בתוכה ממש.

And the matter is clear to one who understands the Etz Chayyim, sha-ar Kleepaht Noga¹⁶⁷Glowing husks (chapter 2), however there he was very concise. Refer carefully in Gilgoolim¹⁶⁸Sha-ar Ha-gilgoolim, of the Ariza”l, (chapter1), and what our rabbis (OBM) stated (Shabbat 146a): “When the serpent came upon Eve, it injected her with pollution”, wishing to convey “actually within her”.

ומאז גרם עי"ז ערבוביא גדולה במעשיו. שכל מעשי האדם המה בערבוביא והשתנות רבות מאד. פעם טוב ופעם רע. ומתהפך תמיד מטוב לרע ומרע לטוב.

From then on this caused a great blending in his behavior, that all of a person’s actions are [emphatic] mixed and with very many variations, at one moment good and at another evil; it continuously changes from good to evil and from evil to good.

וגם המעשה הטוב עצמה כמעט בלתי אפשר לרוב העולם שתהיה כולה קדש זכה ונקיה לגמרי. בלי שום נטיה לאיזה פניה ומחשבה קלה לגרמיה. וכן להיפך בהמעשה אשר לא טובה ג"כ מעורב בה לפעמים איזה מחשבה לטוב לפי דמיונו.

And even a good action, it’s almost impossible, for most of the world, that it should be completely holy, pure, and completely spotless, without any inclination to a turning away or frivolous indirect thought. So too the opposite, in relation to an action that’s not good, sometimes it also has mixed into it some thought for good related in its conception.

וגם הצדיק גמור שמימיו לא עשה שום מעשה אשר לא טובה ולא שח מימיו שום שיחה קלה אשר לא טובה ח"ו. עכ"ז כמעט בלתי אפשר כלל שמעשיו הטובי' עצמם כל ימי חייו. יהיו כלם בשלימות האמיתי לגמרי ולא יהיה אפי' באחת מהנה שום חסרון ופגם כלל. וזש"ה (קהלת ז׳:כ׳) כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ר"ל שא"א שלא יהיה עכ"פ קצת חסרון במעשה הטוב עצמה שעושה. כי חטא פי' חסרון כידוע.

And even the absolutely righteous person, who all his days never did any action that’s not good, who never had a frivolous conversation that wasn’t good (heaven forefend), even so it’s almost impossible that his good actions, in themselves, all his life, will all be completely in genuine perfection, and that there shouldn’t be in at least one of them any deficiency or blemish at all. And what the text stated (Kohelet 7:20): “For man, there is no righteous person on earth who is so wholly righteous that he does good and does not sin”, intending to convey that it’s impossiblethat there won’t be, in some manner, a minimal deficiency in the good action itself that he does, because the definition of “sin” is “deficiency”.

לכן כשמכניסין האדם למשפט לפניו ית"ש. צריך חשבונות רבים לאין שיעור. על כל הפרטי פרטים של כל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו וכל פרטי הנהגותיו. באופני נטייתם לאן היו נוטים. וזש"ה (שם) אשר עשה אלקי' את האדם ישר כנ"ל והמה בחטאם בקשו חשבונות רבים. וע' זוהר אמור ק"ז סוף ע"א והוא מבואר שם ע"פ דברינו.

For that reason, when the person is brought to judgment before Him (blessed be His name), it requires an endless number of calculations, regarding all the details of all his actions, speech and thoughts, and all the details of his behaviors regarding the manner of their inclination, to where they were inclined. And what the text stated (Kohelet 7:29): “that God-Elohi”m has made man straight”—as we discussed above; “and they [emphatic]”—with their sins, “sought many intrigues”. Refer to Zohar (Eh-more 107a, end), and it is explained there according to our words.

ונמשך הענין כן עד עת מ"ת שאז פסקה אותה הזוהמא מתוכ' כמשרז"ל (שבת שם). ולכן אח"כ בחטא העגל ארז"ל (שם פ"ט א') שבא שטן וערבב כו'. היינו שבא מבחוץ כמו בענין חטא אד"הר כנ"ל. כי מתוכם נתגרש. וע"י חטא העגל חזרה אותה הזוהמא ונתערבה בתוכם כבתחלה . וזש"ה (הושע ו׳:ז׳) והמה כאדם עברו ברית.

And this matter proceeded in this way until the giving of the Torah. Then that pollution ceased from within them, as our rabbis (OBM) stated (Shabbat op. cit.). And therefore after that, in the sin of the calf, the rabbis (OBM) stated (ibid 89a): “that the Satan came and mixed…”, that is, that he came from the outside as in the situation of the sin of First Adam as we mentioned above, for “from within them” was he expelled. And because of the sin of the calf, the same pollution returned and “became mixed into them” as in the beginning. And this is what the text stated (Hosea 6:7): “And they [emphatic] are like Adam, broke the covenant, there they betrayed me”.

וז"ש הוא ית' לאד"הר כי ביום אכלך ממנו מות תמות. לא שהיה ענין קללה ועונש. כי מפי עליון לא תצא כו'. אלא פי' שע"י אכלך ממנו תתערב בך הזוהמא של הרע. ולא יהיה תיקון אחר להפרידה ממך כדי להטיבך באחריתך. אם לא ע"י המיתה והעיכול בקבר.

And this is what He (blessed be He) said to Adam (Bereshit 2:17): “for on the day that you eat from it, you will [emphatic] die”. It’s not that it was the case of a curse and punishment, for “is it not from the mouth of the Most High that evil and good issue…” (Eikha 3:38). But rather its explanation is that, as a result of eating from it, the pollution of evil will be mixed into you, and there will be no other rectification afterwards to separate it from you so that it will be better for you afterwards, if not via death and the rotting in the grave.

וזהו ג"כ הענין מ"ש ית' אח"כ הן האדם היה כו' ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. והלא חפצו ית"ש להטיב לברואיו ומה אכפת ליה אם יחיה לעולם.

And this is also the context of why He (blessed be He) said later (Bereshit 3:22): “Behold, man has become…, and now, lest he put forth his hand and take also of the Tree of Life, and eat and live forever”. For after all, isn’t God’s (blessed be His name) desire to bestow good on his creations? So why should He care if he lives forever?

אמנם ר"ל שכאשר יאכל מע"הח וחי לעולם ישאר ח"ו בלא תיקון. שלא יתפרד הרע ממנו עד עולם ח"ו ולא יראה מאורות וטובה מימיו. לזאת לטובתו גירשו מג"ע. כדי שיוכל לבא לידי תיקון גמור כשתפרד הרע ממנו ע"י המיתה והעיכול בקבר.

However, it desires to convey that when he will eat from the Tree of Life and lives forever, he will remain (heaven forefend) without rectification, that the evil will never be separated from him (heaven forefend), and he won’t see the luminaries nor good his entire life. For this reason, for his own good, he was expelled from the Garden of Eden, so that he would be able to arrive at a complete rectification when the evil will separate itself from him via death and rotting in the grave.

וזהו ענין הד' שמתו בעטיו של נחש (פ' במה אשה) שאף שלא היה להם חטא עצמם כלל. עכ"ז הוצרכו למיתה מחמת התערובת הראשון של הרע ע"י חטא אד"הר מעצת הנחש.

And this is the matter of the four who died because of the serpent’s counsel¹⁶⁹Heb.: b’etyo shel na-khash170 Sha-ar Ha-yikhoodim (Gate of the Unifications) is one of the Ariza”l’s works, but is not currently included in the standard collections of the Ariza”l’s writings. Current editions of the book include only the third section (Sha-ar Tikkoonei Ah-vonote) and fourth section (Sha-ar N’vooah V’ruakh Ha-kodesh) of the book known as Pri Etz Chayyim. In Rav Chayyim’s time, it apparently also included the second section, which is called Sha-ar Ha-mitzvote; that is the section Rav Chayyim references. (The edition of the Pri Etz Chayyim found in the standard collections includes only the first section: Sha-ar Ha-t’feela.) (Shabbat 55b), that even though they themselves didn’t sin at all, even so they had to die as a result of the initial admixture of evil caused by the sin of Adam because of the serpent’s counsel.

וימשך הענין כן עד עת קץ הימין בלע המות לנצח. וגם עוד יתרון שיתבער אז הרע מן העולם ממציאותו. כמ"ש (זכריה י״ג:ב׳) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ :

And so this situation will proceed until the end of days—“He will eliminate death forever” (Yeshayahu 25:8). And there will be another advantage then, that evil will be eliminated from the world in the fact of its very existence, as is written (Z’kharya 13:2): “and the spirit of impurity from the land”.

וכן המצות כולן. קשורין ותלויין במקור שרשן העליון בסדרי פרקי המרכבה ושיעור קומה של העולמות כולם. שכל מצוה פרטית בשורשה כוללת רבי רבוון כחות ואורות מסדרי השיעור קומה. כמ"ש בזוהר יתרו פ"ה ב' כל פקודי אורייתא מתאחדן במלכא קדישא עלאה. מנהון ברישא דמלכא. ומנהון בגופא. ומנהון בידי מלכא. ומנהון ברגלוי כו'. והענין יותר מבואר בתקונים ת"ע קכ"ט ב' ע"ש.

And so all of the commandments are connected to and dependent upon the source of the supernal root in the structures and processes of the components of the Vehicle, and the Stature of all the worlds taken together, that each specific commandment in its root integrates tens upon tens of thousands of powers and lights in the structures and processes of the Stature. It is as is written in Zohar Yitro (85b): “All of the commandments in the Torah are unified in the lofty Holy King, some in the King’s head and some in the torso and some of them in the hands of the King, and some of them in His legs.” And the topic is explained further in the Tikkoonim (Tikkoon 70, 129b, 130a), refer there [for more detail].

ובזוהר תרומה קס"ה ב' פקודי אורייתא כלהו שייפין ואברין ברזא דלעילא. וכד מתחברן כלהו כחד כדין כלהו סלקן לרזא חד. ושם בד' קס"ה ב' בהאי שמא כלילן תרי"ג פקודי אורייתא דאינון כללא דכל רזין עלאין ותתאין כו'. וכלהו פקודין כלהו שייפין ואברין לאתחזאה בהו רזא דמהימנותא. מאן דלא ישגח ולא אסתכל ברזין דפקודי אורייתא. לא ידע ולא אסתכל היך מתתקנן שייפין ברזא עלאה. שייפין דגופא כלהו מתתקנן על רזא דפקודי אורייתא ע"ש. וכ"כ הארי"זל בשער היחודים פ"ב.

And in Zohar T’rooma (165b):“The Torah’s commandments are all limbs/organs of the body according to the lofty secret, and when they are bound together as one they all amount to one secret.” And there on page 165b: “In that Name are integrated the 613 commandments that are the principles of all the secrets, lofty and lowly... and all the commandments are parts and limbs to display through them the secret of faith/reliability. One who does not watch and observe the secrets of the Torah’s commandments, doesn’t know and doesn’t observe how the limbs are mended according to the lofty secret: the limbs of the body are all mended by way of the secret of the Torah’s commandments.” Refer there [for more detail]. And so wrote the Ariza”l in the Sha-ar Ha-yikhoodim¹⁷⁰Sha-ar Ha-yikhoodim (Gate of the Unifications) is one of the Ariza”l’s works, but is not currently included in the standard collections of the Ariza”l’s writings. Current editions of the book include only the third section (Sha-ar Tikkoonei Ah-vonote) and fourth section (Sha-ar N’vooah V’ruakh Ha-kodesh) of the book known as Pri Etz Chayyim. In Rav Chayyim’s time, it apparently also included the second section, which is called Sha-ar Ha-mitzvote; that is the section Rav Chayyim references. (The edition of the Pri Etz Chayyim found in the standard collections includes only the first section: Sha-ar Ha-t’feela.), chapter two.

ובעשות האדם רצון קונו ית"ש ומקיים באיזה אבר וכח שבו אחת ממצות ה'. התיקון נוגע לאותו עולם וכח העליון המקבילו. לתקנו. או להעלותו. או להוסיף אור וקדושה על קדושתו מחפץ ורצון העליון ית"ש. כפי ערך ואופן עשייתו. ולפי רוב ההזדככות וטהרת קדושת מחשבתו בעת עשיית המצוה המצטרפת לטובה למעשה העקרית. וכפי ערך מדרגת אותו העולם והכח עליון. ומשם נמשך הקדושה וחיות גם על אותו הכח של האדם * שבו קיים מצות בוראו המכוונ' נגדו.

¹⁷¹This very long sentence is difficult to parse. I’ve attempted to make it clearer by separating out the disjunctive (or) and conjunctive (and) clauses typographically. And when man performs his Master’s (blessed be His name) will, and fulfills one of God’s commandments with a specific limb and the power within it, the mending that is caused relates to that world or lofty power that receives it, to:
• mend it or to uplift it, or
• to add light and holiness upon its holiness from the lofty desire and will (blessed be His name), according to:
• the quality and manner of the performance, and
• the majority quality of the refinement and purity of the holiness of his thoughts at the time of the performance of the commandment, that joins for good with the essential action, and
• the quality of the level of that lofty world and power.
From there the holiness and life-force is directed also on that power of man [*] corresponding to it, with which he fulfilled his Creator’s commandment.¹⁷²Rav Chayyim says that performance of a mitzva mends the root of the mitzva in the upper worlds, and also mends the corresponding power or limb/organ within the person who performed the mitzva.

הגהה: וזה שתקנו נוסח ברכות המצו' אשר קדשנו במצותיו. וכן וקדשתנו במצותיך. כי מעת שעולה על רעיון האדם לעשות מצוה. תיכף נעשה רישומו למעלה במקור שרשה העליון וממשיך משם על עצמו אור מקיף וקדושה עליונה חופפת עליו וסובבת אותו.

Annotation: And this is how they codified the wording of the blessings associated with commandments¹⁷³Heb.: noo-sahkh bir: “who sanctified us via His commandments”, and so too: “and You sanctified us with Your commandments”. For from the moment it occurs to a person to do a commandment, immediately its impression is made above in the supernal source of its root, and it draws upon itself from there an encompassing light¹⁷⁴Heb.: ore meikeef, and a heavenly holiness that hovers over him and surrounds him.

וכתוב מפורש והתקדשתם והייתם קדושים וכמאמרם ז"ל (יומא ל"ט א') כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה ר"ל שמלמעלה נמשך עליו הקדושה משרשה העליון של המצוה

And it states plainly (Vayikra 20:7): “You shall sanctify yourselves and you will be holy”, and as they stated (OBM) (Yoma 39a): “Everyone who makes himself holy from below, they make him holy from above”, wishing to convey that holiness is drawn upon him from above, from the commandment’s supernal root.

כמ"ש בזוהר צו ל"א ריש ע"ב כתי' והתקדשתם והייתם קדושים מאן דמקדש גרמי' מלרע מקדשין לי' מלעילא כו'. מקדשין ליה מלעילא כו' דהא קדושה דמארי' שרי' עליה כו'. אי עובדא דלתתא היא בקדושה אתער קדושה לעילא ואתי ושרי עלי' ואתקדש ביה כו' ע"ש.

And as it’s stated in the Zohar (Tzav 31b, top), it’s written: “‘You shall sanctify yourselves and you will be holy’—One who sanctifies himself from below, they make him holy from above…, that God-YHV”H’s holiness settles upon him... . If his actions from below are in holiness, the supernal holiness is awakened and comes and settles upon him and he is sanctified by it.” Refer there.

ובפ' קדושים פ"ו ב' בשעתא דב"נ אחזי עובדא לתתא בארח מישור כו'. נגיד ונפיק ושרי עלויה רוח קדישא עלאה כו' ובההוא עובדא שרי' עלי' רוח קדישא רוח עלאה לאתקדשא בי'. אתא לאתקדש מקדשין ליה דכתיב והתקדשתם כו'. ובפ' נשא ריש ד' קכ"ח דמשיך עליה רוח קדישא עלאה כמד"א עד יערה עלינו רוח ממרום ע"ש.

And in parshat K’doshim 86b: “When a person does his actions below conforming to the straight path... a supernal spirit-Ruakh of holiness is drawn out, issues and rests upon him..., and as a result of those same actions a spirit-Ruakh of holiness settles upon him, a supernal spirit-Ruakh to be sanctified thereby. If he comes to be sanctified, they sanctify him, as is written ‘you shall sanctify…’.” And in parshat Nahso (128, top): “that he draws upon himself the supernal spirit-Ruakh of holiness, as was stated (Yeshayahu 32:15) ‘until a spirit-Ruakh from on high will be poured out upon us”, refer there [for more details].

וע"י זה הקדושה והאור המקיף. הוא דבוק כביכול בו יתברך גם בחייו. וזש"ה ואתם הדבקים בה' אלהיכם גם בעודכם חיים כלכם היום.

And via this holiness and the encompassing light, he is attached (so to speak) to Him (blessed be He) even during his life. And this is what the text stated: “And you who are attached to God-YHV”H your God-Elohi”m”, even while “you are all alive today”.

וזה האור מקיף הוא לו לעזר לגמור המצוה. וע"י הגמר האור מתחז' יותר וירים ראש עליון וע"ז אמרו ז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו.

And this encompassing light, is for him an aid to complete the commandment, and as a result of the completion, the light strengthens more and raises [his] head upwards, and on this they (OBM) stated (Yoma 38b): “One who approaches to be purified, they aid him”.

גם מושכת וגוררת את לבו מזה לסגל עוד כמה מצות. אחר שהוא יושב עתה בג"ע ממש חוסה בצל כנפי הקדושה בסתר עליון . אין מקום להיצ"ה לשלוט בו ולהסיתו ולהדיחו מעסק המצות. ז"ש שמצוה גוררת מצוה.

And it also appeals to and attracts his heart/mind to treasure a few more commandments, until he is actually sitting now in the Garden of Eden, sheltered in the shade of the wings of holiness in the supernal concealment¹⁷⁵Heb.: b’sei-ter elyone—there’s no room for the evil inclination to rule over him and to incite and seduce him from involvement with the commandments. About this they stated (Ahvote 4:2): “commandment attracts commandment”.

וכאשר ישים אליו לבו בעת עשיי' המצוה. יבין וירגיש בנפשו שהוא מסובב ומלובש כעת בהקדושה ורוח נכון נתחדש בקרבו. וזש"ה אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. בהם היינו בתוכם ממש שהוא מסובב אז בקדושת המצוה ומוקף מאוירא דג"ע:

And when he pays attention to it during the performance of the commandment, he will understand and sense in his soul-Neffesh that he is surrounded and clothed that moment in the holiness, and a willing spirit-Ruakh is renewed within him. And this is what the text (Vayikra 18:5) stated: these are the commandments “which man shall carry out and within which¹⁷⁶Heb.: ba-hem he shall live”—“within them”, namely actually within them, for he is surrounded then with the holiness of the commandment and encompassed by the atmosphere of the Garden of Eden.

וכן להיפך ח"ו בעת עברו על אחת ממצות ה' אמרו גם כן במאמרם ז"ל הנ"ל כל המטמא עצמו מלמטה מטמאין אותו מלמעלה. פי' ג"כ כנ"ל שמשורש אותו העון למעלה בכחות הטומאה הוא ממשיך ר"ל רוח הטומאה על עצמו וחופפת עליו וסובבתו.

And so too the opposite (heaven forefend). At the moment that he transgresses one of God-YHV”H’s commandments, they (OBM) also stated in their statements (mentioned previously) that “all who impurify themselves below, are impurified from above”, the meaning of which is also as we mentioned previously: that from the root of that transgression above in the powers of impurity, he draws (may the Merciful save us) a spirit-Ruakh of impurity upon himself, and it hovers over him and surrounds him.

כמ"ש במאמר פ' צו הנ"ל ואי איהו אסתאב לתתא אתער רוח מסאבותא לעילא ואתי ושריא עלי' ואסתאב בי'. דהא לית לך טב וביש קדושה ומסאבותא דלית לה עיקרא ושרשא לעילא. ובעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא ע"ש. ובפ' קדושים הנ"ל ובשעתא דאיהו אחזי עובדא לתתא בארחא עקימא כו' כדין נגיד ונפיק ושריא עלוי רוח אחרא כו' ע"ש.

As it’s written in the statement in parshat Tzav (mentioned previously): “…and if he defiles himself below, a spirit-Ruakh of defilement is awakened above and comes and settles upon him and he is defiled within it, for you can’t have good and evil, holiness and impurity, that don’t have their primary presence and root above, and the action below awakens an action above”, refer there. And in parshat K’doshim that was mentioned previously: “When he performs an action below in a crooked manner…, then another kind of spirit-Ruakh issues and settles upon him”—refer there.

וע"ז אמר הכתוב ונטמתם בם היינו בתוכם ממש ח"ו. שהוא קשור ומסובב אז ברוח טומאה ואוירא דגיהנם מלפפו ומקיפו גם בעודנו חי בעולם. כמשרז"ל (עכ"ומז ה' א') כל העובר עבירה א' בע"הז מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר ילפתו גו'. רא"א קשורה בו וכו'. וז"ש דוד המע"ה עון עקבי יסובני (תהילים מ״ט:ו׳):

And about this the text stated (Vayikra 11:43): “you become defiled within them¹⁷⁷Heb.: v’nit-mei-tem bahm”, namely, actually within them (heaven forefend), for he is attached to and surrounded that moment by the spirit-Ruakh of impurity, and the atmosphere of Gehinnom envelopes and surrounds him even while he is still alive in the world, as the sages (OBM) stated (Avoda Za-ra 5:1): “Anyone who transgresses one transgression in this world, it envelopes him and precedes him to the day of judgment, for it was stated (Iyyov 6:18): ‘they determine…’—, Rabbee Elazar stated: ‘it is attached to him…’, and this is what King Dovid (OBM) stated: ‘the transgressions that I trod upon surround me’ (Tehillim 49:6).”

ובזה יובן מאמרם ז"ל בפ' י"הכ (פ"ו ב') גדולה תשובה שזדונות נעשות להם כזכיות שנאמר (יחז' יג) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי'. ולכאורה אין הראי' מוכרחת. דברווחא טפי יש לפרש דעליהם הוא יחי' קאי על המשפט וצדקה שעשה אחרי שובו.

And through this is understood their (OBM) statement in Perek Yom Ha-kippurim (Yoma, 86b): “Great is repentance, for willful transgressions are accounted for them as merits, for it is stated (Yechezkel 33:19): ‘And if a wicked person repents from his wickedness and acts with justice and righteousness, he shall live for [his acts]’.” On the face of it, the proof is not conclusive, for with a liberal reading we can explain “he shall live for [his acts]” here to refer to the justice and righteousness that he did after he repented.

ולפמ"ש ראייתו נכונה. דלישנא דקרא דייק הכי: דאי קאי עליהם הוא יחיה על המשפט וצדקה. הול"ל בהם הוא יחי' כמ"ש וחי בהם וכמו שנתבאר. ומדקאמר עליהם ודאי דקאי על רשעתו ועונותיו הקודמין. שע"י תשובתו בעזיבת מעשיו הראשונים ועשותו אח"כ משפט וצדקה המה יתגברו על מעשיו הראשונים להפך גם אותם לזכיות וחיי עולם:

And according to what I’ve written, his proof is correct about what the text specifically teaches here, that if “he shall live for [his acts]¹⁷⁸Heb.: ah-lei-hem” refers to justice and righteousness, he would have stated “he shall live within¹⁷⁹Heb.: ba-hem them”, as it states (Vayikra 18:5): “and live within them¹⁸⁰Heb.: ba-hem”, and as was previously explained¹⁸¹A few paragraphs back.. And because it stated “for [his acts]”, it definitely refers to his wickedness and his previous transgressions, that as a result of his repentance in abandoning his original behavior and his doing thereafter justice and righteousness, they [emphatic] overcome his original actions to transform them too into merits and everlasting life¹⁸²Rav Chayyim explains this verse to mean that it’s not his current acts of justice and righteousness, within whose effects he now lives, that give him life, but rather that his previous sins are actually transformed by repentance into merits, and they give him life..

וכאשר קיים כל המצות בשלימות בכל פרטיהם ודקדוקיהם בעיקר המעשה. ונוסף עליהם הצטרף עוצם טהרת וקדושת המחשבה. הרי תיקן כל העולמות והסדרים העליוני'. ובעשה כולו בכל כחותיו ואבריו מרכבה להם ומתקדשים מקדושתם העליונה. וכבוד ה' חופף עליו תמיד.

And when he:
1. perfectly fulfilled all of the commandments, in all their details and exactitude in the essential action, and
2. added upon them is the enormity of the purity and holiness of the thought, thus he mends all of the worlds and lofty structures, and he becomes:
3. a vehicle for them with all of his powers and limbs, and
4. they are made holy from their supernal holiness, and
5. God’s glory¹⁸³The term “God’s glory” (Heb.: k’vode ha-Shem) is used in the Torah to denote God’s perceivable manifestation in a specific place in the physical world, as when the Tabernacle was completed and God’s glory manifested in it (Shemot 40:34). hovers over him always.

וע' זוהר תרומה קנ"ת א' כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו כו'. ולכבודי בו. אתיו דיקא. ורזא דא כו' אוליפנא דהאי כבוד כו' כלא אתקן לעילא מגו תקונא דבני עלמא כד אינון בני נשא זכאין וחסידין וידעין לתקנא תקונים כו' ע"ש באורך וע' היטב ברע"מ פרשה פנחס רל"ט א'. וזשרז"ל האבות הן הן המרכבה.

Refer to T’rooma (155a): “‘Everything that is called by my Name, and I created it for my glory...’ (Yeshayahu 43:7)—I created it for My glory specifically, and this secret... we learned that this ‘glory’... is mended above in response to the emendments of those in this world, as when people are just and pious and know how to effect emendments.” Refer there at length [for more detail]. And refer carefully to the Raa-ya M’hehmna, Pinkhas 239a. And this is what the sages (OBM) said (Bereshit Rabba 47): “the Patriarchs, they [emphatic] are the Vehicle.”

וכן להיפך ח"ו בפגום א' מכחותיו ואבריו ע"י חטאתו אשר חטא. ג"כ הפגם מגיע לפי שרשו לאותו העולם והכח העליון המכוון נגדו בסדרי השיעור קומה כביכול. להורסו ולהחריבו ח"ו. או להורידו או לפוגמו. או להחשיך ולהקטין צחצוח אורו. ולהתיש ולהחליש ולמעט כח טהרת קדושתו ח"ו. הכל כפי ערך החטא ואופני עשייתו וכפי ערך וענין אותו העולם וגובה מדרגתו.

And so too the converse (God forefend): when he blemishes one of his powers or organs/limbs via his sin that he sinned, the blemish also reaches according to its root to that specific world and lofty power that corresponds to it in the structure of the Stature (so to speak), to demolish and destroy (heaven forefend), or to lower it, or to blemish it, or to darken or shrink the brilliance of its light, and to sap and weaken and to lessen the power of the purity of its holiness (heaven forefend), everything according to the quality of the sin and the context of its performance, and according to the quality and the situation of that world and the height of its level.

כי לא כל העולמות שוו בשיעורן בענין הפגם והקלקול. שבתחתון הוא הריסה וחורבן ר"ל. ולמעלה מניעת האור. ובעליון יותר ממנו גורם רק התמעטות שפעת אורו או הקטנתו. וביותר גבוה ונעלם גורם רק התמעטות בגודל צחצוח אורו וטהרת קדושתו הנפלאה. וכהנה רבות בחינות שונות:

For all the worlds are not equivalent in their stature with regard to blemish and ruin. In the lower, it is demolition and destruction (so to speak), and above it is blockage of the light. In the yet loftier, it causes only a lessening of the flow of light or its reduction, and in the still higher and hidden, causes a reduction in the degree of the light’s brilliance and the purity of its marvelous holiness. In this way there are many different aspects.

וזהו הענין שקראו רז"ל בכמה מקומות לפגם העון פגם איקונין של מלך. ובזוהר יתרו פ"ה ב' ובג"כ מאן ופשע בפקודי אוריי' כמאן דפשע בגופא דמלכא. כמה דכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. בי ממש. ווי לחייביא דעברין על פתגמי אורייתא ולא ידעין מאי קא עבדין. ובתיקונים ת"ע קכ"ט ב' וכל מאן דפשע בפקודא כאלו פשע בדיוקנא דמלכא. כנ"ל שהפגם נמשך ונוגע בפרקי וסדרי הכחות והעולמות השיעור קומה. מצד שכול' נכללו בו ונתנו חלק מעצמותם בבנינו ובריאתו:

And this is why our sages (OBM), in a number of places, referred to the blemish caused by a sin as the “blemish on the King’s image¹⁸⁴Aram.: p’gahm eekonin shel mehlekh.” And in Zohar Yitro (85b): “and because of this, one who commits a crime relating to the commandments of the Torah, it is as if he committed a crime against the King’s person, as is written (Yeshayahu 66:24): ‘And they went out and saw the dead bodies of the people who committed the crime in Me¹⁸⁵“...in Me” corresponds to the Hebrew word “bee,” implying that the crime affects the (so to speak) “Person” of God.’—in Me literally. Woe to those guilty ones who trespass on the words of Torah and don’t realize what they are doing.” And in the Tikkoonim (Tikkoon 70, 129b): “All who commit a crime against the commandments are as if they committed a crime against the image of the King.” As we described above, the blemish is drawn out and contacts the parts and structures of the powers and worlds of the Stature, from the perspective that all are integrated in it and give a part of their essence to its assembly and creation.

הגהה: וזהו פשטות ענין הכתוב נעשה אדם לשון רבים. ר"ל שכולם יתנו כח וחלק בבנינו שיהא כולל ומשותף מכולם. כמבואר פירושו באורך בתז"ח פ"ט א' וברע"מ פנחס רי"ט ב'. וכ"כ רח"ו ז"ל בשער הקדושה ח"ג שער ב' ובלק"ת פרשה תשא ופרשה האזינו ע"ש.

Annotation: And this is the plain meaning of this matter in the text (Bereshit 1:26): “let us make man”—using a plural syntax, wishing to convey that all of them should donate their power and material to construct him, so that he should integrate and be comprised of all of them, as is explained in his lengthy commentary in Tikkoonei Zohar Chaddash (86a) and in Raa-ya M’hemna Pinkhas 219b. Rav Chayyim Vittal (OBM) also wrote thusly in Sha-ar Ha-k’doosha¹⁸⁶From the context, the cited text (Sha-ar Ha-k’doosha), appears to be the text we know as Sha-ahrei K’doosha. That text is divided up into chalakim and sh’arim per the citation, and the contents of section 3, sha-ar 2 corresponds well to Rav Chayyim’s current context. Concurring with this conclusion, in a footnote for this citation, Issachar Dov Rubin’s edition of the Neffesh Ha-chayyim brings text from Sha-ahrei K’doosha. (khelek three, sha-ar 2), and in Likutei Torah (parsha Teesa) and parsha Ha-ahzeenu, refer there.

וז"ש בב"ר פ"ח ויאמר אלקים נעשה אדם במי נמלך. ר"י בשם ר"ל אמר במלאכת השמים והארץ נמלך רשב"נ אמר במעשה כל יום ויום נמלך: ובקהלת רבה סימן ב' פסוק י"א את אשר כבר עשוהו אין כתיב כאן עשהו אלא עשוהו. כביכול הקב"ה ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר משלך ומעמידך על תיקונך. וא"ת שתי רשויות הן והלא כבר נאמר הוא עשך ויכוננך. והוא מבואר:

And what is written in Bereshit Rabba, parsha 8: “‘And God-Elohi”m said, let Us make man’ (Bereshit 1:26)—Over whom was He declared Sovereign? Rabbee Yehoshua stated in the name of Rabbee Leivee: ‘Over the labor of heaven and earth was He declared Sovereign’. Rabbee Shmuel bar Nakhman stated: ‘In the labor of creating each day was He declared Sovereign’.” And in Kohelet Rabba (perek 2, pasuk 12): “‘that which was already completed in him?’ (Kohelet 2:12)—It’s not written here ‘He completed’, but rather ‘completed¹⁸⁷Heb.: ah-sa-hoo in him¹⁸⁸Heb.: ah-soo-hoo’, as if to say that the Holy One (blessed be He) and His court were appointed over each and every of your organs/limbs, and sets you up in the way you were designed. And if you should assert that there are two domains¹⁸⁹Heb.: shtei r’shoo-yote—two gods that share ultimate power, did it not already state (Devarim 32:6): ‘has He not created you and established you?’”—thus it is explained.