Netivot Olam · Introduction to Netivot Olam, Chapter 1
1
בספר משלי (יב, כח) "באורח צדקה חיים ודרך נתיבה אַל מות". שלמה עליו השלום רצה לומר כאשר עושה האדם צדקה יש לו חיים, מפני כי עיקר הצדקה שנותן חיים לעני. וכמו שהוא מחיה העני, בשביל זה ראוי אל החיים* גם כן. ואמר "ודרך נתיבה אל מות", כלומר כאשר הולך האדם בדרך נתיבה, מבלי שיטה ימין ושמאל חוץ לנתיבה, ואז אל יגיע לו מות כלל. ומה שאמר "באורח צדקה חיים", וכאן אמר "אל מות", כי הכל הוא ענין אחד, רק שאצל כל אחד זכר הטעם; כי אצל הצדקה שהיא חיים, אמר כאשר ילך באורח צדקה יהיה לו חיים גם כן. וכאן אמר "אל מות", כי כאשר אינו סר מן היושר, אל יגיע לו גם כן מות. כי המות הוא כאשר יוצא חוץ מן היושר, והוא נוטה אל הקצה, ואז יגיע לו הקצה גם כן, הוא המות. וכאשר נשאר בנתיבה, לא יגיע לו מות.
Regarding the Book of Proverbs (12), on the subject of tzedakah, life, and the path to death: Solomon, peace be upon him, wished to convey that when one is engaged in tzedakah, that person is infused with life, because the essence of tzedakah is to channel life into those stricken with poverty–to infuse them with life–and just as the person giving tzedakah receives life, so too do the poor, who are worthy of sustenance. Solomon said, too, that on the path to death–that is, when one walks on such a path without deviating from it, veering neither right nor left–death will not greet a man at all [if the path is properly followed]. And as far as what Solomon said regarding tzedakah and life, he spoke similarly on the matter of death. For everything is but one thing. For each remembers the taste. He said that one engaged in tzedakah–which is the infusion of life–will, in turn, be infused with life, and that regarding death, one who does not depart from the path of righteousness will not meet his death.
בספר משלי (יב, כח) "באורח צדקה חיים ודרך נתיבה אַל מות". שלמה עליו השלום רצה לומר כאשר עושה האדם צדקה יש לו חיים, מפני כי עיקר הצדקה שנותן חיים לעני. וכמו שהוא מחיה העני, בשביל זה ראוי אל החיים* גם כן. ואמר "ודרך נתיבה אל מות", כלומר כאשר הולך האדם בדרך נתיבה, מבלי שיטה ימין ושמאל חוץ לנתיבה, ואז אל יגיע לו מות כלל. ומה שאמר "באורח צדקה חיים", וכאן אמר "אל מות", כי הכל הוא ענין אחד, רק שאצל כל אחד זכר הטעם; כי אצל הצדקה שהיא חיים, אמר כאשר ילך באורח צדקה יהיה לו חיים גם כן. וכאן אמר "אל מות", כי כאשר אינו סר מן היושר, אל יגיע לו גם כן מות. כי המות הוא כאשר יוצא חוץ מן היושר, והוא נוטה אל הקצה, ואז יגיע לו הקצה גם כן, הוא המות. וכאשר נשאר בנתיבה, לא יגיע לו מות.
Regarding the Book of Proverbs (12), on the subject of tzedakah, life, and the path to death: Solomon, peace be upon him, wished to convey that when one is engaged in tzedakah, that person is infused with life, because the essence of tzedakah is to channel life into those stricken with poverty–to infuse them with life–and just as the person giving tzedakah receives life, so too do the poor, who are worthy of sustenance. Solomon said, too, that on the path to death–that is, when one walks on such a path without deviating from it, veering neither right nor left–death will not greet a man at all [if the path is properly followed]. And as far as what Solomon said regarding tzedakah and life, he spoke similarly on the matter of death. For everything is but one thing. For each remembers the taste. He said that one engaged in tzedakah–which is the infusion of life–will, in turn, be infused with life, and that regarding death, one who does not depart from the path of righteousness will not meet his death.