המאמר הראשון, הכלל הראשון 13

בבאור ההקדמה הי״ג האומרת שאי אפשר שיהיה דבר ממיני השינוי מתדבק אלא תנועת ההעתק לבד והשבובית ממנה. ואמנם הכוונה בהקדמה הזאת הנה שאי איפשר במיני השינוי ר״ל בשני מינים המקבילים שיהיה תנועה מדובקת. וזה שכבר קדם שהשינוי בארבעה מאמרות והם סוגים מתחלפים. והנה בשני סוגים הדבר בהם מבואר שאין שם תנועה אחת מדובקת כאלו תאמר המשתנה מהלובן אל השחרות והמתנועע מאנה אל אנה אבל בסוג אחד בעצמו כאלו תאמר באיך מהלובן אל השחרות ומהשחרות אל הלובן ג״כ איננו שינוי מדובק וזהו מה שנרצה באומרו דבר ממינו השינוי. כי אין לומר שיאמר במין א׳ מן השינוי שא״א שיהיה מתדבק. וזה שהשינוי ממנו בזמן וממנו בזולת זמן. והשינוי אשר בזמן הוא בהכרח מתדבק להיות הזמן מתדבק. ואם לא היה הזמן מחובר מעתות אלא שהכוונה הוא משני מיני השינוי המקבילים או שרצה באמרו מתדבק תמיד נצחי. והנה ההקדמה הזאת בארה ארסטו כשאמר כי למה שהתנועה תקרא בשם מה שאליו התנועה. כי אנחנו נאמר במתנועע מהשחרות אל הלובן ומתלבן ובתנועה חלק מה ממה שאליו גמור חוייב שיהיה נח במה שאליו. ואם לא היה השלמות האחרון בכח ולא היה מה שאליו גמור והיו התנועות המקבילות תנועה אחת והיה הדבר ישתחרת ויתלבן יחד אלא שהעניין בו כעניין בהויה וזה שהתנועה אשר בעצם כאשר נתהוה נח ויתנועע אחרי כן אל ההפסד ואמנם בין ההויה וההפסד אמצעי שלא יצוייר בו שתהוה ויפסד יחד. ואולם בתנועת ההעתק כ״כ הדבר מבואר למה שתנועת ההעתק אם שתהיה ישרה סבובית אי מורכבת משתיהן. והנה בתנועה הישרה הדבר מבואר שיתחייבת בין כל שתי תנועת הפכיות מנוחה ואם לא היה מתנועע אל המעלה ואל המטה יחד. ועוד שהאמצע בכל גודל כבר ימצא בשני צדדים אם בכח ואם בפעל כי הוא כאשר התנועע בו מתנועע מה בההדבקות לא ירשום בו נקודה או קו בפעל למה שחקו אינינו מחוברת מנקודות ולא השטח מקוים וכאשר עמד רשם בו נקודה או קו בפעל ואם היה רושם נקודה או קו בפעל כשהוא מתנועע בהתדבקות היה מחוייב שיהיה בהם זמן יעמוד באמצע וזה שהוא מבואר שהיותו מתנועע אל ואמצע והיותו מתנועע מן האמצע הם שתי תכונות מתחלפות ואם היה הנקודה או הקו בפעל היה מחוייב שיהיו שתי תכליות התכונות בפעל שיהיה הזמן מחובר בעתות. וכאשר מתבאר זה בקו הישר יהו מתחיי בקו המורכב מהישר והסבובו אשר הוא (הר לזוני) [החלזוני]. וזה שכאשר נניחהו מתדבק כבר יתנועע בפעל אל המעלה והמטה בהתדבקות וייתחייבו ממנו הבטולים הקודמים ולזה היה מבואר שההתדבקות איננו אפשרי אלא בתנועת ההעתק והסבובית ממנה ממה שממנו ומה שאליו אחד ומזה הצד אפשר בה התדבקות והנצחיות:

On üçüncü öncülün açıklaması: Bu öncül, yer değiştirme hareketi dışında hiçbir değişim türünün sürekli olamayacağını; yer değiştirme hareketinin de yalnızca dairesel olanının sürekli olabileceğini söyler. Bu öncüldeki amaç şudur: Değişim türlerinde, yani birbirine karşıt iki türde, kesintisiz bir hareket olanaklı değildir. Çünkü daha önce değişimin dört kategoride gerçekleştiği ve bunların farklı cinsler olduğu geçmişti. İki ayrı cinste tek bir sürekli hareket bulunmadığı açıktır; örneğin beyazlıktan siyahlığa değişen şey ile bir “nerede”den başka bir “nerede”ye hareket eden şey arasında tek bir sürekli hareket yoktur. Aynı cins içinde bile —örneğin nitelikte, beyazlıktan siyahlığa ve siyahlıktan beyazlığa geçişte— bu da sürekli bir değişim değildir. “Değişim türlerinden bir şey” sözüyle kastedilen budur. Yoksa tek bir değişim türü içinde sürekliliğin olanaksız olduğu söylenemez. Çünkü değişimin bir kısmı zaman içinde, bir kısmı ise zamansız gerçekleşir. Zaman içinde olan değişim zorunlu olarak süreklidir; çünkü zaman süreklidir. Ancak zaman anlardan oluşan bir birleşim değildir. Burada amaç, karşıt iki değişim türüdür; ya da “sürekli” sözüyle daima ve sonsuz olan kastedilmiştir. Aristoteles bu öncülü şöyle açıklamıştır: Hareket, kendisine doğru yöneldiği şeyin adıyla adlandırılır. Biz siyahlıktan beyazlığa hareket eden şey hakkında “beyazlaşıyor” deriz. Hareket içinde, kendisine gidilen tam durumdan bir pay bulunduğuna göre, hareket eden şeyin o kendisine gidilen durumda durması gerekir. Eğer son yetkinlik gizil olarak bulunmasaydı ve kendisine gidilen şey tam olarak var olmasaydı, karşıt hareketler tek bir hareket olurdu; bir şey aynı anda hem kararır hem beyazlaşırdı. Fakat durum oluşta olduğu gibidir. Özsel hareket bakımından bir şey oluştuğunda durur; sonra bozuluşa doğru hareket eder. Oluş ile bozuluş arasında ise, bir şeyin aynı anda hem oluşup hem bozulmasının düşünülemeyeceği bir ara durum vardır. Yer değiştirme hareketinde ise mesele daha açıktır. Yer değiştirme hareketi ya doğrusal, ya dairesel ya da ikisinin bileşiminden oluşur. Doğrusal harekette, karşıt iki hareket arasında zorunlu olarak durma bulunduğu açıktır. Aksi durumda şey aynı anda hem yukarıya hem aşağıya hareket ederdi. Ayrıca her büyüklükte orta nokta iki yönden bulunur: gizil olarak veya edimsel olarak. Bir hareketli onda süreklilik içinde hareket ettiğinde, orada edimsel olarak bir nokta veya çizgi bırakmaz. Çünkü çizgi noktalardan, yüzey de çizgilerden oluşmuş değildir. Fakat hareketli durduğunda, orada edimsel olarak bir nokta veya çizgi işaretler. Eğer süreklilik içinde hareket ederken edimsel olarak bir nokta veya çizgi işaretleseydi, bu noktada ya da çizgide durduğu bir zaman bulunması gerekirdi. Çünkü onun orta noktaya doğru hareket etmesi ile orta noktadan hareket etmesi iki farklı durumdur. Nokta ya da çizgi edimsel olarak var olsaydı, bu iki durumun uç noktalarının da edimsel bulunması gerekirdi; bu da zamanın anlardan oluştuğunu gerektirirdi. Bu düz çizgide açıklandığında, düz ve dairesel hareketten oluşan bileşik çizgi, yani helezon çizgi hakkında da aynı sonuç zorunlu olur. Çünkü onu sürekli varsaydığımızda, gerçekte yukarıya ve aşağıya süreklilik içinde hareket etmiş olur; bundan önceki geçersizlikler çıkar. Bu yüzden sürekliliğin yalnızca yer değiştirme hareketinde olanaklı olduğu; onun içinde de yalnızca dairesel harekette olanaklı olduğu açıktır. Çünkü dairesel harekette kendisinden çıkılan şey ile kendisine gidilen şey birdir. Bu yönden onda süreklilik ve sonsuzluk olanaklıdır.