אורות מאופל, אורות התחיה 2

הטבע מוצא את רדיתו בקבוץ האנושי יותר מאשר בפרטיו. הפרטים הנם יותר חפשים, והטפוס של החופש המיוחד לאדם מתגלה בהם יותר. אבל החברה, האנושית והלאומית, עומדת ביותר תחת השפעת הטבע, וההופעה האינסטינקטיבית מתגלה בה יותר. דרכי השמירה המכוונות לשמירת המין והאיש, המתראות בבעלי חיים הטבעיים יותר מבאדם התרבותי, הנן מתגלות בכלליות האנושיות באפנים יותר קרובים לטבע החי. ההכרה הפנימית, הכוללת בקרבה את הנטיות להשמר מכל מזיק ולהכיר את האויב, בלי כל צורך לחכמה ונסיון, מתגלית בחיי העמים ביחוסם זה לזה, עם לעם, דת לדת, גזע לגזע. האלילות הרגישה בישראל, ביהדות, את אויבתה היותר גדולה, את הכח, אשר לפי מדת הגלותו יצר לה העולם, ותצא שנאה אינסטינקטיבית עזה לישראל מכל הגוים. המינות, אע"פ שהשתדלה להנזר מן האליליות הרשמית, מ"מ נוסדה על בסיסים קרובים לאליליים. לא היתה יכולה להתפלש בתוך אומות אליליות, אשר האליליות חדרה בתוכיות נשמתן, דמן ובשרן, כ"א בקחתה לה סגנון אלילי לרפידתה והשטחת סגנונה. יודעת היא יפה, שאם באפס יד יתמסמס ויכלה הסגנון האלילי, הרפוד לה, לא תמצא עוד מעמד בחיים למטבעה המיוחדת ותוכרח להבלע בליעה רוחנית ביהדות, מקורה, ע"כ עומדת היא ג"כ על נפשה, ותמלא שנאת מות ליהדות ולישראל מחזיקיה. וכן הדבר הולך בכל השדרות ובכל המצבים. מלחמת הקיום עושה את דרכה כבעולם החמרי גם בעולם הרוחני, בעולם הדעות והרעיונות. בכל תוקף והכרה פנימית מלמדת היא קבוצים רבים, המון בלתי מלומד, לעמוד על נפשם בבחינתם הרוחנית, כשם שהיא מלמדת את התורה הזאת את פרטי בעלי החיים ואת הקבוצים האנושיים בבחינתם החמרית. רק אחרי אשר הנטיות הללו יוצאות אל החיים ומחוללות מעשים כבירים, באים פלוסופים, חוקרי הנפש וטבע העמים, ומגלים את חכמתה של ההכרה האינסטינקטיבית אשר הקדים ההמון, ההולך אחר רגשותיו, לדעתה, ולפלס על פיה את נתיב חייו. המדע יבסם את הנטיות הטבעיות וכפי האפשרי יתן להם צורה תרבותית ומוסרית, אבל לא יעקרן ממקומן, כי עצומות הן ממנו, וגם המשפט והצדק על ימינן. כי הלא הן הן מעמידי החיים הקבוציים, וכל זמן שיש זכות קיום לקבוץ לאומי וחברתי באיזו צורה שתהיה יש לו המשפט להגן על קיומו, מכל דבר אשר יבלעהו, ובתחבולות יעשה לו מלחמה. היהדות מכרת את עצמה גם היא בהכרה טבעית, - קודם שיבארו לה כל פלוסופיה וכל הגיון מה היא, - להארה של האלהות בצורה היותר טהורה ומאירה בקרבה פנימה ובעולם ובחיים בכלל, והשלמת טפוסה הלאומי הזה ע"פ רוחה העצמי בארצה ההיסתורית, זאת היא כל מגמתה. הכונניות המעשיות שלה באות למלאות את מלאכת הצנורות, שעל ידם ימלא דבר היחש של הזלת שפע טל החיים מהאידיאה האלהית הטהורה אל האידיאה הלאומית שלה, ברוח בשכל ובמעשה, לא רק בחיי כל יחיד כ"א גם וביחוד בחיי הלאום כולו. ישנם בעולם חסידים, פלוסופים, אנשי קודש ואנשי אלהים, אבל אין בעולם אומה, שנשמתה העצמית לא תוכל להשתלם כ"א ע"פ המגמה של האידיאה האלהית העליונה בעולם, כ"א ישראל. רוח שונה מרוחות כל העמים אשר תחת כל השמים מוכרח שתהיה לו ג"כ כלכלה מיוחדה הנאותה לו, המפרנסת אותו, מחזקת את כחו ונותנת לו את קיומו. לא תוכל, לפי זה, היהדות לסמוך רק על המזון התרבותי הכללי, שאין בקרבו אותם החלקים שגופה הרוחני נבנה מהם. במה שבבחינה הוא שונה מרוח כל העמים, לא נשלל בזה בשום אופן את אותו הצד האנושי, שבו הוא שוה לכל האדם, ומצדו היא זקוקה גם לכלכלה תרבותית לצדה הרוחני ככל המזון הרוחני אשר לכל האדם במקצוע זה. אבל כלכול זה לא יפטר אותה ממזונה המיוחד לה. ואם תראה, שיבוא איזה רוח זר להעתיק אותה ממקור חייה המיוחדים ולהטותה לצד הספוק רק בכלכלה הכללית, ומכל שכן אם בשלילה תקיפה ומכרחת ישלול אותו הרוח את מזונה, המיוחד להחזיק את רוחה ולפרנס את יסוד קיומה, תדע כי אויב נצב לה, ובכל עז כחה הפנימי תעמוד על נפשה. הטוב האלהי בקרבה ובעולם, שיגלה ע"י ישיבתה השלמה בארצה, זאת היא תכונתה האידיאלית. היצירה החפשית והמדע ההולך ואור הנם לה סניפים נכבדים לחכונתה האידיאלית הזאת, אבל גם שני אלה לא יוכלו לבא בה למרומי גבהם כ"א כשישתמר רוחה העליון בקרבה ע"פ טבעה המיוחד, המרומם מכל יצירה אנושית ומכל מדע וחזון לב, כגבוה שמים מארץ וכגבוה מחשבות אלהים ודרכיו ממחשבות בני אדם ודרכיהם. כשישתמר בקרבה התכסיס המביא את טבע הרוח להבריא ע"פ תכונתה, שהם ארחות היהדות שבחיים, באומה בכללה באופן רשמי ובכל צביון של פומבי וביחידים לפי האופי היותר אפשרי להקלט בחנוכם ובדעותיהם, אז ימצאו להם היצירה והמדע החפשי כר נרחב ובטוח בקרבה. וכל זמן שהיא בטוחה בכלכלתה המיוחדת תדע בטח כי תשוב לה לברכה גם הכלכלה הכללית, שהיא צריכה לה לא פחות מכל עם, ואולי עוד יותר לפי מדת עלויה הרוחני. כשבאים נמהרי לב ומזלזלים ברוחה, ובועטים ברגל זדון בתכסיסי חייה, היא מתחלחלת ויודעת כי עת צרה היא לה. השאלה ע"ד המהות והערך של ההכרה הטבעית של נמוק הצער הזה, כמובן, לא תוכל להפתר מן ההמון המרגיש כ"א מאנשי לב המבינים אל תכן החזיון. היא עורגת למלוי אפיה, המלוי הזה צריך הוא גם ליצירה חפשית ולמדע במובן היותר מלא, ועם זה היא רואה שהמהרסים הללו, שנעשו לה כזרים, גורמים לה, שהיא מוכרחת כדי להגן על רוחה המיוחד, לסתום חלונות נגד ההארה החיצונה של יצירה ומדע שאינה מיוחדת בבירור גמור לרוחה פנימה, מפני שבשם יצירה ומדע זה באים הלוחמים הללו למחוק את דמותה. ואם גם נאמר שלא תוכל לנחול נצחון מוחלט בדרך זה של השמור המצומצם בלבדו, הלא כל אשר לאיש יתן בעד נפשו. אך אותם שהם באמת מלאים רוח אמץ בעת משבר כזאת צריכים הם להכריז ולפרש, שתכסיסי החיים הקדושים, התורה והמצוה, שהם מלאים מרוח האומה ואוצרים בקרבם את כח חייה בצביונה המיוחד, הם הם הבסיס היותר מובטח גם לחופש היצירה והמדע וגם להפרחת האומה והכרת אידיאליה, תחיתה ובנינה.

Nature finds its dominance more in human collectives than in it individuals.

Individuals are more free and the type of freedom unique to humanity is more visible in them.

But society, human and national, is more under the influence of nature, and (the role of) instinct is more visible in it.

The ways of preservation intended for the preservation of the species and the individual, which appear in instinctive animals more than in civilized man - they are revealed in human collectives in ways closer to the animal nature.

The inner recognition, which includes the inclination to be on guard against any threat and to recognize the enemy, without any need for wisdom or experience, is revealed in the lives of nations, religions, and races in relation to one another.

Idolatry sensed in Israel, in Judaism, its greatest enemy, such that as much it would be seen the world would be distressed by it, and from all the nations would go out instinctive hatred for Israel.

Christianity, even though it tried to separate itself from official idolatry, was nevertheless based on foundations close to idolatry. It would not have been able to permeate within the idolatrous nations, in which idolatry had penetrated the insides of their (higher) soul, their blood, and their flesh, except by taking for itself an idolatrous style for its pursuit and spreading of its style.

It knows well that if the idolatrous style padding it should melt and come to an end it would not find legitimacy in life for its unique currency and it would be forced to be absorbed into Judaism, its source; therefore, it defends itself and is full of deathly hatred toward Judaism and for Israel who uphold Judaism. And so it goes on all roads and in all situations.

The existential war makes its way in the physical world and in the spiritual world, in the world of opinions and of ideas. With full force and inner awareness it (the existential war) teaches many groups, an uneducated multitude, to defend themselves in their spiritual position, just as it teaches this instruction to individual animals and to human collectives in their material position.

Only after these inclinations move into life and have powerful effects, do philosophers come, investigators of the psyche and the nature of nations, and reveal the wisdom of the instinctive awareness advanced by the multitude, which follows its feelings and opinion, and accordingly paves its way in life. Investigation will refine the natural inclinations and as much as possible will give them a civilized and moral form, but it will not uproot them from their place, because they are stronger than it, and justice and righteousness are by their side. For, behold, they sustain collective life, and as long as there is merit in the continued existence of the national and societal group in whatever shape it takes, it has the right to protect its existence from anything that would swallow it, and with cunning it will wage war.

With natural awareness Judaism also recognizes herself – before any philosophy or any logic explain to her what she is – the illumination of divinity in the most pure and shining form deep within her and in the world and in life overall, and fulfilling this national model according to her independent spirit in her historic homeland, this is her whole aim. Her practical systems come to do the work of the channels through which will be fulfilled the relationship of the flow of the abundance of the dew of life from the pure divine ideal to her national ideal, in spirit, intellect, and action, not only in the life of every individual, but especially in the life of the whole nation.

In the world there are pious people, philosophers, holy people, people of the Lord, but there is no nation in the world whose essential (higher) soul can only be fulfilled in accordance with the goal of the sublime divine ideal in the world, except for Israel.

She must have a different spirit than the spirits of all the nations under the heavens and a unique sustenance appropriate to her that supports her and upholds her strength and provides her existence. Accordingly, Judaism cannot only rely on the ordinary nourishment of civilization, for it does not contain within it those parts from which her spiritual body is built.

In that from a fundamental perspective she differs from the spirit of all other nations, this does not in any way nullify the human side in which she is equal to all humanity, and in this way her spiritual side requires cultural nourishment like all the spiritual nourishment of all humanity in this field. However, this nourishment will not satisfy her need for the sustenance that is unique to her.

And if you should see a foreign spirit coming to transfer her from her source of unique life and to incline her toward satisfaction with the general nourishment, and all the more so if with powerful and decisive negation that spirit would negate her nourishment that is unique for strengthening her spirit and supporting the foundation of her existence, know that an enemy has stood up against her, and with all the might of her inner strength she will defend herself.

The divine good inside her and in the world that will be revealed through her full dwelling in her Land, this is her ideal characteristic.

Independent creation and investigation that increasingly shines are esteemed branches of this ideal characteristic of hers, but these two will only be able to reach their heights with her when her sublime spirit is protected within her according to her unique nature, which is exalted above every human creation, every investigation, and every vision of the heart, like the elevation of heaven over the earth and like the elevation of the Lord’s thoughts and ways over man’s thoughts and ways.

When she preserves the tactics that according to her character bring the nature of her spirit to health, these being of Judaism’s ways in life, in the nation overall in every official and public way and in individuals according to the way most effectively absorbed in their education and their opinions, then creativity and independent investigation will find a broad and safe expanse within her.

And as long as she is secure in her unique nourishment she will know for sure that the general sustenance will return to her for blessing, for she needs it no less than every nation, and maybe even more in proportion to her spiritual elevation.

When the impetuous come and ridicule her spirit, and maliciously kick the tactics of her life, she is shocked and knows that for her it is a time of distress.

The question as to the essence and the value of the natural recognition (behind) this distress’s thinking, understandably, cannot be answered by the multitude that feels, but rather by people of heart who understand the content of the vision.

It (the nation) longs for the fulfillment of it nature; this fulfillment also requires independent creativity and investigation in the fullest sense; yet it sees that those destroyers that have become like outsiders; they cause her – she is forced in order to defend her unique spirit – to shutter windows against the external light of creativity and investigation that has not been completely clarified as fitting her inner spirit, because in the name of this creativity and investigation these combatants are coming to erase her likeness.

And if we would even say that we will not be able to inherit absolute victory with this way of constricted preservation alone, behold, a man will give everything he has for his life.

But those who are truly filled with a spirit of courage at a time of crisis like this must announce and explain that the tactics of the holy life – the Torah and Mitzvah – are full of the spirit of the nation and store within them the power of its life with its unique character; they are also the most certain basis for freedom of creativity and investigation as well as for the blossoming of the nation and the recognition of her ideals, her revival and her building.