היסוד שעליו בנו בעלי זה הדעת השני טירות כספיהם לומר שהעולם הבא הוא מדרגת השכר שלא יגיע אדם אליה אלא אחר תחית המתים, הוא מה שמצאנו במשנה פרק חלק ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחית המתים מן התורה, ואמרו עליה בגמרא תנא הוא כפר בתחית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחית המתים, ודנו מכאן שהעולם הבא שהוא עיקר השכר, שעליו אמרו רבותינו ז״ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, לא יהיה אלא אחר תחית המתים ולזוכים לתחית המתים.
The foundation upon which the advocates of this second opinion base their great idea that the world to come is a degree of reward to which a man can not attain until after the resurrection, is a passage in the Mishnah: “These have no share in the world to come—He who says that the resurrection of the dead is not referred to in the Torah …” The Gemara, commenting upon this statement, says: He denies the resurrection of the dead, therefore he will have no share therein. From this passage they inferred that the world to come, which is the main reward referred to in the statement of the Rabbis that all Israel have a share in the world to come, comes after the resurrection of the dead and only to those who deserve resurrection.
2
וזו אינה ראיה, שיש לבעל דין לחלוק ולומר כי תחית המתים במקום הזה ירמוז לשכר הנפש ותחיתה בעולם הנשמות הבא מיד אחר המות, ויקראו את זה תחית המתים לחלוק על הצדוקים והכותיים הכופרים בהשארת הנפש ואומרים שהנפש תמות במות הגוף, וכן יראה זה מפשט הלשון שהוזכר שם בגמרא, אמר רבי אליעזר בר׳ יוסי בדבר הזה זייפתי ספרי כותיים, כלומר הראיתי להם שספריהן מזוייפים, שהיו אומרים אין תחית המתים מן התורה, אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום, שאתם אומרים שאין תחית המתים מן התורה, הרי הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, הכרת תכרת בעולם הזה, עונה בה לעולם הבא, אמר לו רב פפא לאביי ולימא ליה תרוייהו מהכרת תכרת, דברה תורה כלשון בני אדם, שיראה מזה כי כונתו היתה להראות להם מן התורה שיש לנפש מציאות אחר המות לא זולת זה, אבל אין זה נכון, לפי שהוא הפך האמונה המקובלת באומה בתחית המתים שהכופר בה הוא מטיל חסרון ביכולת השם יתברך, והיא מן האמונות שראוי להאמינם כל בעל תורת משה, כמו שכתבנו בפרק כ״ג מן המאמר הראשון.
But the inference is invalid, for we may say that the expression, “resurrection,” in this place denotes the reward of the soul and its life in the world of souls, which comes right after death. They call it resurrection of the dead in opposition to the Sadducees and the Samaritans, who denied the immortality of the soul and said that the soul dies with the body. This follows also from the language of the Gemara in that place: R. Eliezer son of R. Jose said: I showed the Cutheans that their books are corrupt. They say that the resurrection is not mentioned in the Torah. So I said to them: You corrupted your Torah but accomplished nothing. You say that the resurrection is not mentioned in the Torah, but it says: “That soul shall utterly be cut off, his iniquity shall be upon him”—“Shall utterly be cut off” (hikkaret tikkaret), refers to this world; “His iniquity shall be upon him,” refers to the next world. Said Rab Papa to Abaye, why could he not have inferred both worlds from the expression, “Shall utterly be cut off” (hikkaret tikkaret)? Answer: They would have replied that the Torah uses a current expression. From this it would seem that his intention was to prove to them from the Torah that the soul has an existence after death, and nothing else. But this can not be, for this would be in conflict with the accepted belief among our people concerning the resurrection of the dead, and any one who denies it is ascribing a defect to God’s power. It is one of those beliefs which every adherent of the Mosaic Law must hold, as we explained above.
3
ועל כן אני אומר כי מה שנזכר במשנת כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא הוא כנוי לשכר הבא לנפש בכלל אחר המות, הן המדרגה הבאה לו לאדם אחר תחית המתים, הן המדרגה הבאה לו מיד אחר המות, ויורה על זה מה שאמרו חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, ואם לא היה העולם הבא אלא מדרגה הבאה אחר תחית המתים איך יאמרו שחסידי אומות העולם זוכין לה, הרי המדרגה ההיא אינה מושגת אלא לצדיקים גמורים בלבד, כמו שאמרו גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים תחית המתים לצדיקים גמורים בלבד, אלא שהעולם הבא במקום הזה נאמר על המדרגה הבאה לו לאדם אחר המות לאחר עבור י״ב חדש שתזדכך הנפש מן ההרגלים החמריים.
I say, therefore, that the expression in the Mishnah: “All Israel have a share in the world to come,” refers to the reward of the soul after death, both that degree which man has after the resurrection and that which he has immediately after death. This is proved by the statement of the Rabbis that the pious men of other nations have a share in the world to come. Now if the world to come denoted only a stage which comes after the resurrection, how could they say that the pious men of other nations enjoy it, since that stage is reserved exclusively for the perfectly righteous, as they say: “The benefit of rain is for the righteous as well as for the wicked, the resurrection of the dead is for the perfectly righteous only?” The expression, “world to come,” in this place must therefore mean that degree which a man attains after death, at the expiration of the twelve months during which the soul is purged of its material habits.
4
והמדרגה הבאה לו לאדם מיד אחר המות תוך י״ב חדש היא הנקראת בלשון רבותינו ז״ל גן עדן, שעליה אמרו שכלל האומה זוכין אליה ונכנסין בה מיד בשעת מיתתן, אמרו במסכת תמורה אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספקות שיש לך וכו׳, שיראה שהשכר או המדרגה שזכה אליה משה מיד אחר פטירתו היתה גן עדן, וכן אמרו בבראשית רבה נתנמנם יוסי בן יועזר וראה מטתו של יורקיס איש צרדה פורחת באויר, אמר לשעה קלה הקדימני זה לגן עדן, והמדרגה הזו היא מדרגה חסרה תוך י״ב חדש, ולאחר י״ב חדש יעלה למדרגה ממדרגות העולם הבא, והיא מדרגת שלמות וכבוד, אמרו במסכת שבת פרק שואל נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך, וכן במדרש שיר השירים תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים אלו נפשות הצדיקים שהם נתונות עמו במרום, ובמדרש תהלים פירשו שזו המדרגה משיגין אותה מיד בשעת מיתה וקודם תחית המתים, אמרו יעלזו חסידים בכבוד, באי זה כבוד בכבוד שהקדוש ברוך הוא עושה לצדיקים בשעה שנפטרין מן העולם, והן מקלסין להקדוש ברוך הוא ששם אותם בצרור החיים שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, וכן אמרו במסכת חגיגה ערבות שבו צדק ומשפט גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמותיהן של צדיקים וכו׳, ושם אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך אל חי וקיים רם ונשא שוכן עליהם, הרי שבארו בפירוש שמדרגת נפשותיהן של צדיקים אחר שנפטרו מהגוף וקודם תחית המתים היא במדרגת מלאכי השרת, ופשט הכתוב שאומר ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה יורה על זה, והמדרגה ההיא תקרא בראש משנת פרק חלק העולם הבא לפי שהיא באה לאדם אחר המות, ועליה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
The stage which a man attains immediately after death, within the twelve months, is called in the language of the Rabbis, Gan Eden (Paradise). And it is in reference to this that it is said that the whole nation enjoys it, entering this stage immediately at death. Thus we find: “Rab Judah said in the name of Samuel: When Moses died and entered Gan Eden, he said to Joshua: ‘Ask me all the things about which you are in doubt …’ ” It seems therefore that the reward or the degree of existence which Moses enjoyed as soon as he died was Gan Eden. The Rabbis also say: Jose ben Joezer dozed off and saw the bed of Yorkis of Zereda flying in the air. He said then: “He has preceded me in Gan Eden by a brief hour.” This stage is incomplete before the end of twelve months. After twelve months one rises to one of the stages of the ‘world to come,’ which is a degree of perfection and glory. Thus we are told: The souls of the righteous are hidden beneath the Throne of Glory, as is said: “The soul of my Lord shall be bound in the bundle of life with the Lord thy God.” Also we find: “The inside thereof being inlaid with love from the daughters of Jerusalem”—these are the souls of the righteous which are with Him in heaven. In the Midrash on Psalms they say that this degree is attained right after death and before the resurrection. Commenting on the verse in the Psalms: “Let the saints exult in glory,” they say: In what glory? Answer: In the glory which God confers upon the righteous when they depart this world. And they praise God, who bound them in the bundle of life, as is said: “The soul of my lord shall be bound in the bundle of life.” Also in the treatise Hagigah: “Arabot is the place in which are righteousness and judgment, treasures of life and treasures of peace and treasures of blessing, and the souls of the righteous. There are the Ofannim and the Seraphim and the Holy Hayyot and the attending angels and the Throne of Glory, while the Living and Eternal King, high and exalted, dwells above them.” Here it is stated clearly that the degree occupied by the souls of the righteous after they leave the body and before resurrection is the same as that of the attending angels. The literal meaning of the verse in Zechariah points to the same thing: “I will give thee free access among these that stand by.” This degree is called in the Mishnah, “world to come,” because it comes to a man after death. The statement: “All Israel have a share in the world to come,” refers to it.
5
ואולם יש בלשון העולם הבא מדרגה אחרת תקרא גם כן העולם הבא סתם, והיא באה לאדם אחר תחית המתים, ועליה הוא שאמרו בגמרא על המשנה האומרת ואלו שאין להם חלק לעולם הבא תנא הוא כפר בתחית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחית המתים, שיראה משם שהעולם הבא היא מדרגת שכר באה אחר תחית המתים המקובל באומה לאותן שהקדוש ברוך הוא מחיה בתחית המתים, וכן גם כן יראה זה ממה שאמרו ג׳ כתות ליום הדין וכו׳ צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי העולם הבא, שזה יורה היות העולם הבא מדרגה באה לאדם אחר יום הדין הגדול שהוא אחר תחית המתים לפי המקובל באומה, וכן גם כן יראה זה ממה שאמרו ארץ החיים ארץ שמתיה חיים תחלה לעולם הבא, אם כן צדיקים שבחוצה לארץ כגון משה ואהרן היאך חיין ובאין לעולם הבא, מלמד שבשעת תחית המתים הקדוש ברוך הוא עושה להם מחילות תחת הקרקע וכו׳, הרי שמשה ואהרן צריכים לחיות בתחית המתים כדי שיזכו לעולם הבא, וזה יורה כי מדרגת גן עדן שמשה ואהרן נתונין בו משעת פטירתן עד עתה אינה כמדרגת חיי העולם הבא אחר תחית המתים, אבל אותן חיי העולם הבא היא מדרגה גדולה יותר מגן עדן ועליונה על כל המדרגות, שלא יזכו אליה אלא הצדיקים הגמורים שיזכו לחיות בתחית המתים, כמו שאמרו תחית המתים לצדיקים גמורים בלבד.
But there is another degree which is also called “world to come” without qualification. This is that which comes after resurrection. This is referred to in the Mishnah above mentioned, where the Gemara says that the one who denies resurrection will have no share in resurrection. For it appears from that passage that “the world to come” is a state of reward which comes after resurrection, a reward which is accepted traditionally among our people as conferred upon those whom God brings back to life at the resurrection. The same thing appears also from the statement of the Rabbis: “There are three classes on the day of judgment … the perfectly righteous are immediately written down, and their destiny is sealed for life in the world to come.” This shows that the world to come is a state which comes to a person after the great day of judgment, i. e. after the resurrection, as is traditionally accepted among our people. The same idea can also be found in the statement of the Rabbis: “ ‘The land of the living,’ i. e. a land whose dead are the first to live again in the world to come. If so, how can those men who died outside of Palestine, like Moses and Aaron, be resurrected and enter the world to come? Answer: At the time of the resurrection God will make for them pathways under ground …” It is thus clear from this that Moses and Aaron must first be resurrected before they can attain the world to come. This also shows that the degree of Gan Eden in which Moses and Aaron have been from the time of their death until now, is not the same as the state of life in the world to come after resurrection. The latter is a much higher degree than Gan Eden and superior to all others. Only those perfectly righteous men have this privilege who merit the life of the resurrection, as the Rabbis say that resurrection is only for the perfectly righteous.
6
ועל כן הוזקקנו לומר כי העולם הבא שם נאמר בכללות ויחוד, נאמר בכלל על כל מדרגה ממדרגות שכר הנפשות אחר המות, ונאמר ביחוד על המדרגה היותר גדולה שאפשר שתושג לנפש הצדיק הגמור, שהיא מדרגה באה אחר תחית המתים, ואותה מדרגה ביחוד תקרא חיי העולם הבא, ועל כן יאמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כלומר כי בעולם הנשמות הבא לאדם אחר המות ישיג כל אחד ואחד מישראל בו מדרגה מה לפי מעשיו, וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק ומדרגה מה בעולם הבא, אבל המדרגה הגדולה האחרונה שהיא חיי העולם הבא לא יזכה אליה כל אדם אלא הצדיקים הגמורים ולאחר תחית המתים, כי אותן צדיקים שגלוי וידוע לפניו יתברך שמה שלא יכלו לקיים את התורה כלה לא היה מפני רוע בחירתם אלא מפני עול הגלות ומעיקים אשר מחוץ או מפני סבה אחרת, כמשה ואהרן שלא יכלו לקיים את התורה כלה, רוצה לומר מצות התלויות בארץ, לפי שלא נכנסו לארץ, ואלו יזכו לתחיה ואז יקיימו כל המצות התלויות בארץ והמצות שלא יכלו לקיים בחיים הראשונים, ומתוך כך יזכו למדרגה הגדולה האחרונה שהיא חיי העולם הבא.
We must say, therefore, that the expression, “world to come,” is used both in a broad and a narrow sense. In a broad sense it applies to any degree of reward which the soul gets after death. In a narrow and specific sense it denotes the highest degree that the soul of the perfectly righteous man can attain, a degree which comes after resurrection. This degree is called “life in the world to come” par excellence. “All Israel have a share in the world to come,” means that in the world of souls which is after death every Israelite will attain to some degree according to his conduct. The pious men of other nations also have a share in the world to come in this sense. But the highest and last degree—“life in the world to come”—no one can attain except the perfectly righteous, and that only after the resurrection. Those righteous men who, as God knows, were unable to fulfil the whole Torah, not because of evil will, but because of the yoke of the exile and external hindrances, or for some other cause, like Moses and Aaron who were not able to fulfil the entire Law, namely those commandments which can be performed only in Palestine, because they did not enter the land of Palestine—these men will be resurrected, so that they may perform all those commandments which are rooted in Palestine as well as those other commandments which they were not able to perform in their first life, and then they will attain to the highest and last degree, viz. “life in the world to come.”
7
ומצאתי סמך לדברי אלו ממה שנמצא במדרש רבי נחוניא בן הקנה ישב רבי ברכיה ודרש מאי הא דאמרינן העולם הבא ולא ידעינן מאי קאמרינן, העולם הבא מתרגמינן עלמא דאתי, ומאי עלמא דאתי, מלמד שקודם שנברא העולם עלה במחשבה לברוא אור ונברא אור גדול שאין כל בריה יכולה לשלוט בו, צפה הקדוש ברוך הוא שאין יכולין לסבלה, לקח שביעיתו ושם להם במקומו והשאר גנזו לעתיד לבא ואמר אם יזכו בזה השביעית וישמרוהו אתן להם זה לעולם האחרון, והיינו דכתיב העולם הבא שכבר בא מקודם ששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך, עד כאן לשון המדרש.
I found a support to these ideas in the Midrash of R. Nehunyah ben ha-Kanah: R. Berechiah held forth, saying: We speak of the world to come (‘olam haba) and we do not know what we are saying. We translate the Hebrew expression ‘olam haba (= the world to come) by the Aramaic ‘alma deate (= world to come), but what is ‘alma deate? Answer: Before the world was created God thought of creating light. So He created a great light which no creature could control. Seeing that the creatures would not be able to endure it, He took a seventh part thereof and put it in its stead and the rest He hid away for the future, saying at the same time: If they are found worthy of this seventh part and take good care of it, I will give them this on the last day. Hence it is called ha‘olam haba, the world that has come, i. e. it came before the six days of creation. This is the meaning of the verse: “Oh how abundant is Thy goodness, which Thou hast laid up for them that fear Thee; which Thou hast wrought for them that take their refuge in Thee!” So far the Midrash,
8
וכתב עליו הרמב״ן ז״ל בשער הגמול זה לשונו, פירוש העולם הבא שכבר בא, וזכר לשון תרגום שלו שקורין אותו חכמינו ז״ל עלמא דאתי ללמד שהוא ממשמש ובא, ובאר שזה העולם הבא הוא אור, והוא האור שעלה במחשבה ונברא קודם העולם הזה לומר שהיא ההשגה האחרונה שאדם משיג ומתעלה בה, עד כאן לשונו שם, וזה מפורש כמו שכתבנו שהעולם הבא הוא ממשמש ובא תמיד, כלומר לכל אדם אחרי מותו וקודם התחיה, ועל כן נקרא עלמא דאתי, וגם יש מדרגה אחרונה שאדם מתעלה בה נקראת גם כן עולם הבא.
Nahmanides comments on this as follows: ‘Olam haba means the world that has already come. He mentions the Aramaic expression used by the Rabbis, ‘alma deate, which means, the world that is about to come. Then he explains that this “world to come” is light, viz. the light which God intended to, and did, create before this world, to indicate that this is the last attainment to which a man can rise. So far Nahmanides. This explanation agrees with what we said, namely that the world to come is always in the act of coming, namely for every righteous man immediately after death, before resurrection. Hence it is called ‘alma deate. Then there is an ultimate degree to which man rises, which is also called ‘olam haba.
9
ועל כן נראה שארבעה זמנים חלוקים זה מזה הם לקבול השכר, והם העולם הזה, והעולם הבא אחרי המות אם קודם תחית המתים ואם אחר תחית המתים, וימות המשיח, ותחית המתים. ושכר כל אחד מתחלף לאחר, ויש מי שיזכה לקבל שכרו בכלן כצדיקים הגמורים, ויש מי שיזכה לקבל שכר בעולם הזה בלבד, והם הרשעים שמשלמים להם שכר מעוט המעשים טובים שבידם בעולם הזה כדי להענישם בעולם הבא, ויש צדיקים שלא יזכו לקבל שכר בעולם הזה, ויזכו לחיי העולם הבא מיד אחר המות בלבד ולא לתחית המתים, ויש שיזכו גם כן לתחית המתים, ויש שיזכו לימות המשיח גם כן.
It appears therefore that there are four different periods of reward: 1. This world. 2. The world to come after death, either before resurrection or after resurrection. 3. The days of the Messiah. 4. Resurrection. These rewards are all different from each other. Some are fortunate enough to receive reward in all these periods, namely the perfectly righteous. Some are rewarded in this world only, viz. the wicked, who are paid for the few good deeds they have to their credit in this world, so that they may be punished in the next. Then there are good men who have not the privilege of receiving reward in this world. They enjoy life in the world to come right after death, but not resurrection. Then there are some who have the privilege of resurrection also, and some there are who merit the days of the Messiah also.
10
וממה שנזכר בתפלת יוצר של שבת ארבעה לשונות מתחלפים לקבול השכר יראה שהם ארבעה מיני שכר על דרך שכתבנו, שאמרו אין ערוך לך ואין זולתך אפס בלתך ומי דומה לך, ופירשו מיד אלו הארבע לשונות על הארבעה זמנים החלוקים לארבעה מיני השכר, ואמרו אין ערוך לך ה׳ אלהינו, בעולם הזה, ואין זולתך מלכנו, לחיי העולם הבא, ואלו הן השני זמנים הכוללים לקבול השכר, ואחר כך פירשו מבחר השכר שבעולם הזה שהזכיר ראשונה, ואמרו אפס בלתך גואלנו, לימות המשיח, ואחר כך מבחר השכר שבעולם הבא אחר המות שהוא בתחית המתים, והזכיר אחר העולם הזה העולם הבא לפי שהוא בא מיד אחר המות לכל אחד ואחד קודם ימות המשיח ותחית המתים. וזה מסכים יותר לדעת הרמב״ם ז״ל, שאם כדברי הרמב״ן ז״ל היה לו להזכיר גן עדן אחר העולם הזה, שהיא המדרגה הבאה אחר העולם הזה, ולא חיי העולם הבא, שהיא האחרונה שבמדרגות לפי דבריו, אבל אחר שלא הזכיר גן עדן כלל יראה שלשון עולם הבא כולל כל המדרגות הבאות לאדם אחר המות, והזכיר חיי עולם הבא שהיא הנבחרת שבכולן:
The four different expressions for reward which occur in the Yozer prayers for the Sabbath probably refer to the four different kinds of reward which we have mentioned. The expressions are: “There is none to compare with Thee,” “There is none beside Thee,” “No other, save Thee,” “Who is like unto Thee?” And the explanation of these various expressions as referring to the four different periods and kinds of reward follows in the immediate sequel: “There is none to compare with Thee, O Lord our Lord, in this world, and there is none beside Thee, our King, in the life of the world to come.” These are the two general periods of reward. Then he speaks of the best reward in this world, which was mentioned first: “There is no other save Thee, our Redeemer, in the days of the Messiah,” and then comes the best reward in the world to come after death, at the time of resurrection: [“And there will be none like Thee, our Saviour, at the resurrection of the dead].” The “world to come” is mentioned right after this world because it comes right after death for every one, before the days of the Messiah and before resurrection. This is more in agreement with the words of Maimonides. For according to Nahmanides, Gan Eden should have been mentioned after this world, because that is the state which comes after this world and not life in the world to come, which is the last stage, according to him. Since Gan Eden is not mentioned at all, it seems that the term, “world to come,” includes all the stages which come after death. But he speaks of “life in the world to come,” because it is the best of all.
היסוד שעליו בנו בעלי זה הדעת השני טירות כספיהם לומר שהעולם הבא הוא מדרגת השכר שלא יגיע אדם אליה אלא אחר תחית המתים, הוא מה שמצאנו במשנה פרק חלק ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחית המתים מן התורה, ואמרו עליה בגמרא תנא הוא כפר בתחית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחית המתים, ודנו מכאן שהעולם הבא שהוא עיקר השכר, שעליו אמרו רבותינו ז״ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, לא יהיה אלא אחר תחית המתים ולזוכים לתחית המתים.
The foundation upon which the advocates of this second opinion base their great idea that the world to come is a degree of reward to which a man can not attain until after the resurrection, is a passage in the Mishnah: “These have no share in the world to come—He who says that the resurrection of the dead is not referred to in the Torah …” The Gemara, commenting upon this statement, says: He denies the resurrection of the dead, therefore he will have no share therein. From this passage they inferred that the world to come, which is the main reward referred to in the statement of the Rabbis that all Israel have a share in the world to come, comes after the resurrection of the dead and only to those who deserve resurrection.
וזו אינה ראיה, שיש לבעל דין לחלוק ולומר כי תחית המתים במקום הזה ירמוז לשכר הנפש ותחיתה בעולם הנשמות הבא מיד אחר המות, ויקראו את זה תחית המתים לחלוק על הצדוקים והכותיים הכופרים בהשארת הנפש ואומרים שהנפש תמות במות הגוף, וכן יראה זה מפשט הלשון שהוזכר שם בגמרא, אמר רבי אליעזר בר׳ יוסי בדבר הזה זייפתי ספרי כותיים, כלומר הראיתי להם שספריהן מזוייפים, שהיו אומרים אין תחית המתים מן התורה, אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום, שאתם אומרים שאין תחית המתים מן התורה, הרי הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, הכרת תכרת בעולם הזה, עונה בה לעולם הבא, אמר לו רב פפא לאביי ולימא ליה תרוייהו מהכרת תכרת, דברה תורה כלשון בני אדם, שיראה מזה כי כונתו היתה להראות להם מן התורה שיש לנפש מציאות אחר המות לא זולת זה, אבל אין זה נכון, לפי שהוא הפך האמונה המקובלת באומה בתחית המתים שהכופר בה הוא מטיל חסרון ביכולת השם יתברך, והיא מן האמונות שראוי להאמינם כל בעל תורת משה, כמו שכתבנו בפרק כ״ג מן המאמר הראשון.
But the inference is invalid, for we may say that the expression, “resurrection,” in this place denotes the reward of the soul and its life in the world of souls, which comes right after death. They call it resurrection of the dead in opposition to the Sadducees and the Samaritans, who denied the immortality of the soul and said that the soul dies with the body. This follows also from the language of the Gemara in that place: R. Eliezer son of R. Jose said: I showed the Cutheans that their books are corrupt. They say that the resurrection is not mentioned in the Torah. So I said to them: You corrupted your Torah but accomplished nothing. You say that the resurrection is not mentioned in the Torah, but it says: “That soul shall utterly be cut off, his iniquity shall be upon him”—“Shall utterly be cut off” (hikkaret tikkaret), refers to this world; “His iniquity shall be upon him,” refers to the next world. Said Rab Papa to Abaye, why could he not have inferred both worlds from the expression, “Shall utterly be cut off” (hikkaret tikkaret)? Answer: They would have replied that the Torah uses a current expression. From this it would seem that his intention was to prove to them from the Torah that the soul has an existence after death, and nothing else. But this can not be, for this would be in conflict with the accepted belief among our people concerning the resurrection of the dead, and any one who denies it is ascribing a defect to God’s power. It is one of those beliefs which every adherent of the Mosaic Law must hold, as we explained above.
ועל כן אני אומר כי מה שנזכר במשנת כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא הוא כנוי לשכר הבא לנפש בכלל אחר המות, הן המדרגה הבאה לו לאדם אחר תחית המתים, הן המדרגה הבאה לו מיד אחר המות, ויורה על זה מה שאמרו חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, ואם לא היה העולם הבא אלא מדרגה הבאה אחר תחית המתים איך יאמרו שחסידי אומות העולם זוכין לה, הרי המדרגה ההיא אינה מושגת אלא לצדיקים גמורים בלבד, כמו שאמרו גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים תחית המתים לצדיקים גמורים בלבד, אלא שהעולם הבא במקום הזה נאמר על המדרגה הבאה לו לאדם אחר המות לאחר עבור י״ב חדש שתזדכך הנפש מן ההרגלים החמריים.
I say, therefore, that the expression in the Mishnah: “All Israel have a share in the world to come,” refers to the reward of the soul after death, both that degree which man has after the resurrection and that which he has immediately after death. This is proved by the statement of the Rabbis that the pious men of other nations have a share in the world to come. Now if the world to come denoted only a stage which comes after the resurrection, how could they say that the pious men of other nations enjoy it, since that stage is reserved exclusively for the perfectly righteous, as they say: “The benefit of rain is for the righteous as well as for the wicked, the resurrection of the dead is for the perfectly righteous only?” The expression, “world to come,” in this place must therefore mean that degree which a man attains after death, at the expiration of the twelve months during which the soul is purged of its material habits.
והמדרגה הבאה לו לאדם מיד אחר המות תוך י״ב חדש היא הנקראת בלשון רבותינו ז״ל גן עדן, שעליה אמרו שכלל האומה זוכין אליה ונכנסין בה מיד בשעת מיתתן, אמרו במסכת תמורה אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספקות שיש לך וכו׳, שיראה שהשכר או המדרגה שזכה אליה משה מיד אחר פטירתו היתה גן עדן, וכן אמרו בבראשית רבה נתנמנם יוסי בן יועזר וראה מטתו של יורקיס איש צרדה פורחת באויר, אמר לשעה קלה הקדימני זה לגן עדן, והמדרגה הזו היא מדרגה חסרה תוך י״ב חדש, ולאחר י״ב חדש יעלה למדרגה ממדרגות העולם הבא, והיא מדרגת שלמות וכבוד, אמרו במסכת שבת פרק שואל נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך, וכן במדרש שיר השירים תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים אלו נפשות הצדיקים שהם נתונות עמו במרום, ובמדרש תהלים פירשו שזו המדרגה משיגין אותה מיד בשעת מיתה וקודם תחית המתים, אמרו יעלזו חסידים בכבוד, באי זה כבוד בכבוד שהקדוש ברוך הוא עושה לצדיקים בשעה שנפטרין מן העולם, והן מקלסין להקדוש ברוך הוא ששם אותם בצרור החיים שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, וכן אמרו במסכת חגיגה ערבות שבו צדק ומשפט גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמותיהן של צדיקים וכו׳, ושם אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך אל חי וקיים רם ונשא שוכן עליהם, הרי שבארו בפירוש שמדרגת נפשותיהן של צדיקים אחר שנפטרו מהגוף וקודם תחית המתים היא במדרגת מלאכי השרת, ופשט הכתוב שאומר ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה יורה על זה, והמדרגה ההיא תקרא בראש משנת פרק חלק העולם הבא לפי שהיא באה לאדם אחר המות, ועליה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
The stage which a man attains immediately after death, within the twelve months, is called in the language of the Rabbis, Gan Eden (Paradise). And it is in reference to this that it is said that the whole nation enjoys it, entering this stage immediately at death. Thus we find: “Rab Judah said in the name of Samuel: When Moses died and entered Gan Eden, he said to Joshua: ‘Ask me all the things about which you are in doubt …’ ” It seems therefore that the reward or the degree of existence which Moses enjoyed as soon as he died was Gan Eden. The Rabbis also say: Jose ben Joezer dozed off and saw the bed of Yorkis of Zereda flying in the air. He said then: “He has preceded me in Gan Eden by a brief hour.” This stage is incomplete before the end of twelve months. After twelve months one rises to one of the stages of the ‘world to come,’ which is a degree of perfection and glory. Thus we are told: The souls of the righteous are hidden beneath the Throne of Glory, as is said: “The soul of my Lord shall be bound in the bundle of life with the Lord thy God.” Also we find: “The inside thereof being inlaid with love from the daughters of Jerusalem”—these are the souls of the righteous which are with Him in heaven. In the Midrash on Psalms they say that this degree is attained right after death and before the resurrection. Commenting on the verse in the Psalms: “Let the saints exult in glory,” they say: In what glory? Answer: In the glory which God confers upon the righteous when they depart this world. And they praise God, who bound them in the bundle of life, as is said: “The soul of my lord shall be bound in the bundle of life.” Also in the treatise Hagigah: “Arabot is the place in which are righteousness and judgment, treasures of life and treasures of peace and treasures of blessing, and the souls of the righteous. There are the Ofannim and the Seraphim and the Holy Hayyot and the attending angels and the Throne of Glory, while the Living and Eternal King, high and exalted, dwells above them.” Here it is stated clearly that the degree occupied by the souls of the righteous after they leave the body and before resurrection is the same as that of the attending angels. The literal meaning of the verse in Zechariah points to the same thing: “I will give thee free access among these that stand by.” This degree is called in the Mishnah, “world to come,” because it comes to a man after death. The statement: “All Israel have a share in the world to come,” refers to it.
ואולם יש בלשון העולם הבא מדרגה אחרת תקרא גם כן העולם הבא סתם, והיא באה לאדם אחר תחית המתים, ועליה הוא שאמרו בגמרא על המשנה האומרת ואלו שאין להם חלק לעולם הבא תנא הוא כפר בתחית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחית המתים, שיראה משם שהעולם הבא היא מדרגת שכר באה אחר תחית המתים המקובל באומה לאותן שהקדוש ברוך הוא מחיה בתחית המתים, וכן גם כן יראה זה ממה שאמרו ג׳ כתות ליום הדין וכו׳ צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי העולם הבא, שזה יורה היות העולם הבא מדרגה באה לאדם אחר יום הדין הגדול שהוא אחר תחית המתים לפי המקובל באומה, וכן גם כן יראה זה ממה שאמרו ארץ החיים ארץ שמתיה חיים תחלה לעולם הבא, אם כן צדיקים שבחוצה לארץ כגון משה ואהרן היאך חיין ובאין לעולם הבא, מלמד שבשעת תחית המתים הקדוש ברוך הוא עושה להם מחילות תחת הקרקע וכו׳, הרי שמשה ואהרן צריכים לחיות בתחית המתים כדי שיזכו לעולם הבא, וזה יורה כי מדרגת גן עדן שמשה ואהרן נתונין בו משעת פטירתן עד עתה אינה כמדרגת חיי העולם הבא אחר תחית המתים, אבל אותן חיי העולם הבא היא מדרגה גדולה יותר מגן עדן ועליונה על כל המדרגות, שלא יזכו אליה אלא הצדיקים הגמורים שיזכו לחיות בתחית המתים, כמו שאמרו תחית המתים לצדיקים גמורים בלבד.
But there is another degree which is also called “world to come” without qualification. This is that which comes after resurrection. This is referred to in the Mishnah above mentioned, where the Gemara says that the one who denies resurrection will have no share in resurrection. For it appears from that passage that “the world to come” is a state of reward which comes after resurrection, a reward which is accepted traditionally among our people as conferred upon those whom God brings back to life at the resurrection. The same thing appears also from the statement of the Rabbis: “There are three classes on the day of judgment … the perfectly righteous are immediately written down, and their destiny is sealed for life in the world to come.” This shows that the world to come is a state which comes to a person after the great day of judgment, i. e. after the resurrection, as is traditionally accepted among our people. The same idea can also be found in the statement of the Rabbis: “ ‘The land of the living,’ i. e. a land whose dead are the first to live again in the world to come. If so, how can those men who died outside of Palestine, like Moses and Aaron, be resurrected and enter the world to come? Answer: At the time of the resurrection God will make for them pathways under ground …” It is thus clear from this that Moses and Aaron must first be resurrected before they can attain the world to come. This also shows that the degree of Gan Eden in which Moses and Aaron have been from the time of their death until now, is not the same as the state of life in the world to come after resurrection. The latter is a much higher degree than Gan Eden and superior to all others. Only those perfectly righteous men have this privilege who merit the life of the resurrection, as the Rabbis say that resurrection is only for the perfectly righteous.
ועל כן הוזקקנו לומר כי העולם הבא שם נאמר בכללות ויחוד, נאמר בכלל על כל מדרגה ממדרגות שכר הנפשות אחר המות, ונאמר ביחוד על המדרגה היותר גדולה שאפשר שתושג לנפש הצדיק הגמור, שהיא מדרגה באה אחר תחית המתים, ואותה מדרגה ביחוד תקרא חיי העולם הבא, ועל כן יאמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כלומר כי בעולם הנשמות הבא לאדם אחר המות ישיג כל אחד ואחד מישראל בו מדרגה מה לפי מעשיו, וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק ומדרגה מה בעולם הבא, אבל המדרגה הגדולה האחרונה שהיא חיי העולם הבא לא יזכה אליה כל אדם אלא הצדיקים הגמורים ולאחר תחית המתים, כי אותן צדיקים שגלוי וידוע לפניו יתברך שמה שלא יכלו לקיים את התורה כלה לא היה מפני רוע בחירתם אלא מפני עול הגלות ומעיקים אשר מחוץ או מפני סבה אחרת, כמשה ואהרן שלא יכלו לקיים את התורה כלה, רוצה לומר מצות התלויות בארץ, לפי שלא נכנסו לארץ, ואלו יזכו לתחיה ואז יקיימו כל המצות התלויות בארץ והמצות שלא יכלו לקיים בחיים הראשונים, ומתוך כך יזכו למדרגה הגדולה האחרונה שהיא חיי העולם הבא.
We must say, therefore, that the expression, “world to come,” is used both in a broad and a narrow sense. In a broad sense it applies to any degree of reward which the soul gets after death. In a narrow and specific sense it denotes the highest degree that the soul of the perfectly righteous man can attain, a degree which comes after resurrection. This degree is called “life in the world to come” par excellence. “All Israel have a share in the world to come,” means that in the world of souls which is after death every Israelite will attain to some degree according to his conduct. The pious men of other nations also have a share in the world to come in this sense. But the highest and last degree—“life in the world to come”—no one can attain except the perfectly righteous, and that only after the resurrection. Those righteous men who, as God knows, were unable to fulfil the whole Torah, not because of evil will, but because of the yoke of the exile and external hindrances, or for some other cause, like Moses and Aaron who were not able to fulfil the entire Law, namely those commandments which can be performed only in Palestine, because they did not enter the land of Palestine—these men will be resurrected, so that they may perform all those commandments which are rooted in Palestine as well as those other commandments which they were not able to perform in their first life, and then they will attain to the highest and last degree, viz. “life in the world to come.”
ומצאתי סמך לדברי אלו ממה שנמצא במדרש רבי נחוניא בן הקנה ישב רבי ברכיה ודרש מאי הא דאמרינן העולם הבא ולא ידעינן מאי קאמרינן, העולם הבא מתרגמינן עלמא דאתי, ומאי עלמא דאתי, מלמד שקודם שנברא העולם עלה במחשבה לברוא אור ונברא אור גדול שאין כל בריה יכולה לשלוט בו, צפה הקדוש ברוך הוא שאין יכולין לסבלה, לקח שביעיתו ושם להם במקומו והשאר גנזו לעתיד לבא ואמר אם יזכו בזה השביעית וישמרוהו אתן להם זה לעולם האחרון, והיינו דכתיב העולם הבא שכבר בא מקודם ששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך, עד כאן לשון המדרש.
I found a support to these ideas in the Midrash of R. Nehunyah ben ha-Kanah: R. Berechiah held forth, saying: We speak of the world to come (‘olam haba) and we do not know what we are saying. We translate the Hebrew expression ‘olam haba (= the world to come) by the Aramaic ‘alma deate (= world to come), but what is ‘alma deate? Answer: Before the world was created God thought of creating light. So He created a great light which no creature could control. Seeing that the creatures would not be able to endure it, He took a seventh part thereof and put it in its stead and the rest He hid away for the future, saying at the same time: If they are found worthy of this seventh part and take good care of it, I will give them this on the last day. Hence it is called ha‘olam haba, the world that has come, i. e. it came before the six days of creation. This is the meaning of the verse: “Oh how abundant is Thy goodness, which Thou hast laid up for them that fear Thee; which Thou hast wrought for them that take their refuge in Thee!” So far the Midrash,
וכתב עליו הרמב״ן ז״ל בשער הגמול זה לשונו, פירוש העולם הבא שכבר בא, וזכר לשון תרגום שלו שקורין אותו חכמינו ז״ל עלמא דאתי ללמד שהוא ממשמש ובא, ובאר שזה העולם הבא הוא אור, והוא האור שעלה במחשבה ונברא קודם העולם הזה לומר שהיא ההשגה האחרונה שאדם משיג ומתעלה בה, עד כאן לשונו שם, וזה מפורש כמו שכתבנו שהעולם הבא הוא ממשמש ובא תמיד, כלומר לכל אדם אחרי מותו וקודם התחיה, ועל כן נקרא עלמא דאתי, וגם יש מדרגה אחרונה שאדם מתעלה בה נקראת גם כן עולם הבא.
Nahmanides comments on this as follows: ‘Olam haba means the world that has already come. He mentions the Aramaic expression used by the Rabbis, ‘alma deate, which means, the world that is about to come. Then he explains that this “world to come” is light, viz. the light which God intended to, and did, create before this world, to indicate that this is the last attainment to which a man can rise. So far Nahmanides. This explanation agrees with what we said, namely that the world to come is always in the act of coming, namely for every righteous man immediately after death, before resurrection. Hence it is called ‘alma deate. Then there is an ultimate degree to which man rises, which is also called ‘olam haba.
ועל כן נראה שארבעה זמנים חלוקים זה מזה הם לקבול השכר, והם העולם הזה, והעולם הבא אחרי המות אם קודם תחית המתים ואם אחר תחית המתים, וימות המשיח, ותחית המתים. ושכר כל אחד מתחלף לאחר, ויש מי שיזכה לקבל שכרו בכלן כצדיקים הגמורים, ויש מי שיזכה לקבל שכר בעולם הזה בלבד, והם הרשעים שמשלמים להם שכר מעוט המעשים טובים שבידם בעולם הזה כדי להענישם בעולם הבא, ויש צדיקים שלא יזכו לקבל שכר בעולם הזה, ויזכו לחיי העולם הבא מיד אחר המות בלבד ולא לתחית המתים, ויש שיזכו גם כן לתחית המתים, ויש שיזכו לימות המשיח גם כן.
It appears therefore that there are four different periods of reward: 1. This world. 2. The world to come after death, either before resurrection or after resurrection. 3. The days of the Messiah. 4. Resurrection. These rewards are all different from each other. Some are fortunate enough to receive reward in all these periods, namely the perfectly righteous. Some are rewarded in this world only, viz. the wicked, who are paid for the few good deeds they have to their credit in this world, so that they may be punished in the next. Then there are good men who have not the privilege of receiving reward in this world. They enjoy life in the world to come right after death, but not resurrection. Then there are some who have the privilege of resurrection also, and some there are who merit the days of the Messiah also.
וממה שנזכר בתפלת יוצר של שבת ארבעה לשונות מתחלפים לקבול השכר יראה שהם ארבעה מיני שכר על דרך שכתבנו, שאמרו אין ערוך לך ואין זולתך אפס בלתך ומי דומה לך, ופירשו מיד אלו הארבע לשונות על הארבעה זמנים החלוקים לארבעה מיני השכר, ואמרו אין ערוך לך ה׳ אלהינו, בעולם הזה, ואין זולתך מלכנו, לחיי העולם הבא, ואלו הן השני זמנים הכוללים לקבול השכר, ואחר כך פירשו מבחר השכר שבעולם הזה שהזכיר ראשונה, ואמרו אפס בלתך גואלנו, לימות המשיח, ואחר כך מבחר השכר שבעולם הבא אחר המות שהוא בתחית המתים, והזכיר אחר העולם הזה העולם הבא לפי שהוא בא מיד אחר המות לכל אחד ואחד קודם ימות המשיח ותחית המתים. וזה מסכים יותר לדעת הרמב״ם ז״ל, שאם כדברי הרמב״ן ז״ל היה לו להזכיר גן עדן אחר העולם הזה, שהיא המדרגה הבאה אחר העולם הזה, ולא חיי העולם הבא, שהיא האחרונה שבמדרגות לפי דבריו, אבל אחר שלא הזכיר גן עדן כלל יראה שלשון עולם הבא כולל כל המדרגות הבאות לאדם אחר המות, והזכיר חיי עולם הבא שהיא הנבחרת שבכולן:
The four different expressions for reward which occur in the Yozer prayers for the Sabbath probably refer to the four different kinds of reward which we have mentioned. The expressions are: “There is none to compare with Thee,” “There is none beside Thee,” “No other, save Thee,” “Who is like unto Thee?” And the explanation of these various expressions as referring to the four different periods and kinds of reward follows in the immediate sequel: “There is none to compare with Thee, O Lord our Lord, in this world, and there is none beside Thee, our King, in the life of the world to come.” These are the two general periods of reward. Then he speaks of the best reward in this world, which was mentioned first: “There is no other save Thee, our Redeemer, in the days of the Messiah,” and then comes the best reward in the world to come after death, at the time of resurrection: [“And there will be none like Thee, our Saviour, at the resurrection of the dead].” The “world to come” is mentioned right after this world because it comes right after death for every one, before the days of the Messiah and before resurrection. This is more in agreement with the words of Maimonides. For according to Nahmanides, Gan Eden should have been mentioned after this world, because that is the state which comes after this world and not life in the world to come, which is the last stage, according to him. Since Gan Eden is not mentioned at all, it seems that the term, “world to come,” includes all the stages which come after death. But he speaks of “life in the world to come,” because it is the best of all.