כאשר עייננו במציאות בכללו נמצא אותו מתחלק לשלשה חלקים אי אפשר להכחיש מציאותם, החלק האחד העולם התחתון שהוא עולם היסודות וההויה וההפסד, והחלק הב׳ עולם הגלגלים, והחלק הג׳ עולם המלאכים.
If we reflect upon nature as a whole, we find that it consists of three parts, which can not be denied. First, the lower world, the world of the elements and of genesis and decay. Second, the world of the spheres. Third, the world of angels.
2
ואלו השלשה חלקים נבדלים זה מזה תכלית ההבדל, כי אנחנו נמצא העולם התחתון שהוא עולם ההויה וההפסד כל אישיו נפסדים אין להם קיום באיש כלל, ועולם הגלגלים כל אישיו קיימים באיש ובלתי נפסדים, ואבל הם גשם וישיגום מקרי הגשם, שיש להם תמונה ותואר, וממלאים מקום, והם כמה, ומחוברים מחלקים.
These three parts are absolutely different from each other. In the lower world, which is the world of genesis and destruction, we find that there is no individual permanence, but all the individuals come to an end. In the world of spheres, all the individuals are permanent as such and are not subject to decay, but they are corporeal and are affected with corporeal accidents. They have form and shape, they occupy space, they come under the category of quantity and are composed of parts.
3
ואלו השני חלקים עם היותם נבדלים זה מזה נמצא אותם פועלים קצתם בקצת ומתפעלים קצתם מקצת, כי מתנועת הגלגלים וחלופי מצביהם יתחדשו ביסודות תנועות וחלופים, כי פעם יגבירו היסוד הלח ופעם יגבירו הפכו שהוא היבש, ופעם הקר ופעם החם, ויתחדש מזה התערבות היסודות קצתם בקצת, ויתחדש מזה ההתערבות המחצבים למיניהם, ואחר יתעלה זה ההתערבות ויתמזג מזג יותר נכבד ויקנה צורת הצמחים למיניהם, ואחר יתעלה ההתמזגות הזה ויזדכך יותר ויומזג באופן שיוכן לקנות צורת החי. וההקנאה הזאת לא יתנוה הגלגלים מאשר הם גופים מתים, אבל בלי ספק מאשר כח בהם לתת החיות לנמצאים המורכבים בהיותם מוכנים לכך מצד התנועה הגלגלית, ואותו הכח הנותן החיות נקראהו נפש הגלגל.
These two divisions, though different, act and react upon each other. The motions of the spheres and their change of position produce motions and changes in the elements. Sometimes they cause the wet element to predominate, and sometimes the opposite, the dry; sometimes the cold, and sometimes the hot. This brings about a mixture of the elements, from which mixture are produced the various kinds of minerals. This mixture rises to a higher level, and a new and superior combination arises, assuming the forms of the various species of plants. The mixture rises still higher and is purified gradually until it is ready to receive the form of animal. These qualities emanate from the spheres not as dead bodies, but by reason of a certain power which they have to give life to composite things when the latter are prepared for it by the motions of the spheres. This power which gives life is called the soul of the sphere.
4
ומאשר נראה הגלגל מתנועע תמיד תנועה תדירה סבובית ונראה כל גלגל מתחלף בתנועתו לגלגל האחר, אם בשהאחד מתנועע למזרח והאחד למערב ואם בשהאחד מהיר והאחד מתאחר, נשפוט בהכרח שיש לכל אחד ואחד סבה חוצה לו זולת נפשו תיחד לו תנועה, ואותה הסבה המיוחדת לכל גלגל תיחד לו תנועה מיוחדת, ואותם המיחדים תנועות הגלגלים הם המניעים אותם, והמניעים ההם נקראים שכלים נבדלים לפי שהם נבדלים מחומר, כמו שהתבאר בחכמה הטבעית, ויקראו בלשון התורה מלאכים.
And inasmuch as we see that the spheres move continually in a circle, and yet every sphere has a different motion from every other—one moves east, one moves west; one moves rapidly, one moves slowly—we infer necessarily that every one of them has a cause outside of it other than its soul, which gives it its peculiar motion. This individual cause of each sphere is responsible for its individual motion. Those who give the spheres their individual motions are their movers, and these movers are called Separate Intelligences, because they are free from matter, as is explained in the science of physics. In the Bible they are called angels.
5
ונמצא לפי זה שיש במציאות חלק שלישי בהכרח ונקרא עולם המלאכים. והחלק הזה עם היותו נבדל תכלית ההבדל לשני החלקים האחרים שזכרנו, הנה הוא פועל בעולם הגלגלים כמו שאמרנו, בשהם מניעים את הגלגלים תנועות מתחלפות תכלית החלוף זה למזרח וזה למערב, ואחד נוטה לצפון ואחד לדרום, ובפאה האחת גם כן אין תנועת אחד מהם מסכמת לתנועת האחר, ובתנועות המתחלפות הללו נראה חלקי המציאות מתאחדים ונקשרים קצתם בקצת ונשמר הסדר תמיד בעולם הגלגלים ועולם ההויה וההפסד, נשפוט בהכרח שאי אפשר מבלי שיהיה לשלשת החלקים האלה כח אחד מנהיג ומאחד ומקשר קצתם בקצת.
It follows therefore that there must be a third division, which is called the world of angels. This division, though absolutely different from the other two mentioned before, acts upon the world of the spheres, as we said before, by giving them a great variety of movements, one moving to the east, one to the west, one inclining to the north, one inclining to the south, and those which have the same general direction differing in the specific character of their motions. These different motions bring about the union and combination of the different parts of nature, and maintain order continually in the world of spheres and the world of genesis and decay. The necessary inference is that these three parts have one controlling power which combines and unites them together.
6
וכמו שנמצא בבעלי חיים ג׳ כחות נבדלים קצתם מקצת, והם הנפש הזנה אשר בכבד והנפש החיונית אשר בלב והנפש המרגשת אשר במוח, ואלו הג׳ כחות או נפשות הם נבדלות זו מזו בפעולותיהם, כי הנפש הזנה אשר בכבד תדמה אל עולם ההויה וההפסד, לפי ששם יתהפך המזון מצורתו וישתנה אל צורת הדם, ותתחלף לנפש החיונית אשר בלב, כי הנפש החיונית אשר בלב תדמה אל עולם הגלגלים, כי כמו שבתנועות הגלגלים ימשך החיות אל כלל העולם התחתון שהוא עולם השנויים וההויה וההפסד, ואם ינוח הגלגל כהרף עין מתנועתו יפסד העולם כפי המנהג הטבעי, כן בתנועת הלב ימשך החיות אל כלל הגוף, ואם ינוח הלב מתנועתו לשעתו ימות הבעל חי. והנפש המרגשת אשר במוח תדמה אל עולם המלאכים, לפי שממנה יצאו כחות החושים החמשד ושאר הכחות הנפשיות, כמצייר והמדמה, והכהות שאינם גשמיים ואינם מושגים בחוש אלא שהם מושגים מצד פעולותיהם הנושכות מהם, כמו שיושגו השכלים הנבדלים מצד פעולותיהם גם כן.
A comparison with animal life will make the matter clear. We find in animals three distinct powers, the nutritive soul in the liver, the vital soul in the heart and the sensitive soul in the brain. All these powers or souls are different from one another in their functions. The nutritive soul in the liver is similar to the world of genesis and decay, because there the food loses its original form and changes into the form of blood. It is different, however, from the vital soul in the heart. The vital soul in the heart is similar to the world of the spheres. For as the motions of the spheres cause life to flow to the whole lower world, the world of change and genesis and decay, and if the sphere were to cease its motion for one moment, the world would by natural law come to an end, so the motions of the heart cause life to flow to the entire body, and if the heart were to cease moving for a moment the animal would die. The sensitive soul in the brain is similar to the world of angels, for from it come the five senses and the other psychic powers, like the forming power, the power of imagination, and the incorporeal powers which can not be perceived by the senses, but can be apprehended only through the acts or functions which come from them, as the Separate Intelligences can be apprehended only through the acts which come from them.
7
וכמו שיש לשלשת הכחות הללו אשר בגוף הבעל חי כח אחד מאחד נקרא הכח המנהיג הגוף, והוא מקשר כל חלקי הגוף וכחותיו קצתם בקצת, נקרא אצל הרופאים הטבע, כן יש בעולם בכללו כח אחד קושר כל חלקי המציאות וכחותיו קצתם בקצת ומנהיג אותם.
Now just as these three powers in the body of the animal have one unifying power, called the power which controls the body, a power which binds all the parts and powers of the body together, and is called by physicians nature, so in the world as a whole there is one power which binds all the parts and powers of creation together and controls them.
8
ואין דעתי עתה לדבר על הכח הדברי אשר באדם בלבד, אשר בעבורו נקרא האדם עולם קטן, להיות בו כח שכלי משכיל ומוציא הדברים אשר בשכלו מן הכח אל הפעל כרצונו, כמו שיש לעולם התחלה שכלית המציא את כל הנמצאים בכחו הגדול יברצונו הפשוט, מה שאין כן בשאר הבעלי חיים שאין בהם כח פועל ברצון יוכל לפעול פעולות הפכיות אלא כח טבעי בלבד, כמו שהתבאר במקומו בספר הנפש, אבל דעתי בכאן הוא על הכח המנהיג גוף הבעל חי בכלל, שזה הכח הנמצא בכל אחד מהבעלי חיים, אף על פי שיש יתרון בו לקצתם על קצת, מכל מקום מזה הכח בכללו ילקח ראיה כמו שכתב הרמב״ם ז״ל על מציאות נמצא אחד מנהיג מקשר כל פרטי המציאות וחלקיו קצתם בקצת, ומן הכח הדברי אשר באדם ילקח ראיה על שהנמצא ההוא דבר שכלי פועל ברצון, כמו שבאדם כח שכלי פועל ברצון, שלכך נצטווה צוויים אלהיים.
I am not now intending to speak of the rational power which is in man alone, and by virtue of which man is called a microcosm, because he has an intellectual power which thinks and realizes the things in his intellect from their potential state by means of his will, as the world has an intellectual principle, which brings all things into existence by its great power and simple will, unlike the lower animals, which have no power acting with volition, which can do opposite things, but have only a natural power, as is explained in the De Anima. I am referring here to the power which controls the body of the animal in a general way only. Such a power exists in every animal, though some of them have more of it than others. Nevertheless we can prove from this power, as Maimonides says, the existence of a being which controls and binds together all the individual existences and their parts. From the rational power in man we infer that that being is an intellectual substance, acting with will, as there is in man an intellectual substance acting with will, else he would not have been given commands by God.
9
ואין הבדל בדמיון הזה מכחות הגוף אל כלל המציאות, אלא שבכחות הגוף כל כח מהם הוא נותן שפע ומקבל שפע מחברו המושפע ממנו, כי הלב נותן כח החיות אל הכבד ושאר האברים, והכבד נותן כח הזן אל הלב, והמוח נותן החוש והתנועה אל הלב והכבד ומקבל מהם החיות וההזנה. ובעולם בכללו אין הענין כן, אבל הנותן השפע לא יקבל שום שפע מן המושפע ממנו, כי יושפע השפע מהעליונים על התחתונים על צד הנדיבות וההטבה לבד לא לקבלת שום תועלת מהם.
The only difference in this comparison between the powers of the body and those of nature as a whole is, that in the former every power acts upon the other power and is in turn acted upon by the latter. Thus, the heart gives the power of life to the liver and the other organs, and the liver in turn gives the nutritive power to the heart, while the brain gives sensation and motion to the heart and the liver, and takes from them life and nutrition. But in the world as a whole it is not so. The substance which exerts influence does not receive any influence from that upon which it acts. For the influence which is bestowed upon the lower beings by the higher is exerted by way of generosity and kindness and not because of any benefit to the giver.
10
וכל זה הענין שכתבנו בזה הפרק מהתחלק המציאות אל אלו השלשה חלקים והמצא נמצא אחד מנהיג הכל נבדל מהם תכלית ההבדל, נרמז לאליהו באופן יותר נכבד ויותר שלם במראה ההוא שראה בהר חורב, כשנאמר לו מה לך פה אליהו, כשהיה בורח מפני איזבל והיה מצטער על היותו נרדף ממנה ואמר קנא קנאתי לה׳ צבאות אלהי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל וגו׳ ויבקשו את נפשי לקחתה, ונאמר לו צא ועמדת בהר לפני ה׳ והנה ה׳ עובר והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה׳ לא ברוח ה׳, וזה לרמוז על הכח המנהיג עולם ההויה וההפסד, שהוא מפרק הרים ומשבר סלעים, ואמר בו שהוא לפני השם כי הוא משגיח בו לעשות רצונו ואינו רק כגרזן ביד החוצב בו, ואמר לא ברוח ה׳, לרמוז שאין הטבע שהוא הרוח המפרק הרים ומשבר סלעים המנהיג את עולם ההויה וההפסד.
All this matter, discussed in this chapter, of the division of existence into these three parts and the existence of a being who controlls all things, though absolutely distinct from them, was shown to Elijah in a nobler and more perfect way in the vision which he saw on Mount Horeb, when he was asked, “What doest thou here, Elijah?”, when he ran away from Jezebel and was grieved because she persecuted him. His answer was, “I have been very jealous for the Lord, the God of hosts; for the children of Israel have forsaken Thy covenant … and they seek my life to take it away.” Then he was told, “Go forth, and stand upon the mount before the Lord. And, behold, the Lord passed by, and a great and strong wind rent the mountains, and broke in pieces the rocks before the Lord; but the Lord was not in the wind.” This alludes to the power which controls the world of genesis and decay, which rends mountains and breaks in pieces rocks. The Bible says, “Before the Lord,” because God sees to it that the power does His will, for it is like an axe in the hands of the one who hews with it. The expression, “But God was not in the wind,” alludes to the fact that nature, which is the wind that rends mountains and breaks rocks, is not the power that controls the world of genesis and decay.
11
ואמר עוד ואחר הרוח רעש לא ברעש ה׳, לרמוז על עולם הגלגלים, שנאמר בהם והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים, שרומז על הגלגלים שנקראים חיות הקדש, כמו שכתב הרמב״ם ז״ל בפרק שלישי מן החלק הג׳, ואמר לא ברעש ה׳, להורות שאין השם יתברך נפש הגלגל כמו שחשבו הקדמונים.
Then it continues, “And after the wind an earthquake; but the Lord was not in the earthquake.” This is an allusion to the world of the spheres, concerning which it is said, “And the Ofannim and the holy Hayyot raise themselves with great noise,” the spheres being called “holy Hayyot,” as Maimonides says in the third chapter of Part Three of the Guide. “But the Lord was not in the earthquake,” indicates that God is not the soul of the sphere, as the ancients thought.
12
ואמר עוד ואחר הרעש אש, לרמוז על עולם המלאכים שקראם הכתוב אש, שנאמר משרתיו אש לוהט, ונקראו אש לרמוז כי כמו שיסוד האש אין אדם יכול להשיגו בחוש הראות, כי האש היסודי אין העין שולטת בו, ואף על פי כן הוא מושג מצד הפעולות, כן המלאכים יושגו מצד פעולותיהן אף על פי שאין העין שולטת בהם. ומזה הצד בעצמו ידמה הכתוב את השם לאש, אמר כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא, כלומר שהוא מושג מצד פעולותיו אף על פי שאינו מושג בחוש, ובעבור זה יקרא הכתוב את עולם המלאכים אש במראה הזאת.
He continues, “And after the earthquake a fire.” This alludes to the world of angels, which are called in the Bible fire, “The flaming fire Thy ministers.” The appellation fire is an allusion to the fact that as a man can not perceive the element fire with the sense of sight because the eye has no power over elemental fire, and yet we are aware of it through its functions or acts, so the angels are known through their acts, though the eye can not see them. For the very same reason the Bible compares God to fire, “For the Lord thy God is a devouring fire.” The meaning is, He is known from His acts, though He can not be perceived by the senses. This is why the Bible calls the world of angels in this vision fire.
13
וכן נמצא רבותינו ז״ל יקראו המלאכים אש, אמרו במסכת חגיגה מאי חשמל, חיות אש ממללות, כלומר חיות אש שאינן מושגות בחוש כאש, אבל חיות הקדש שהם הגלגלים המושגים בחוש אינן נקראין חיות אש, אלא המלאכים נקראים חיות אש, ואמרם ממללות כלומר שהם מושגים מצד פעולותיהן שהוא דבורם. וכדי שלא ישתבש אדם לחשוב שיאמר חיות אש על הגלגלים, ויקראום ממללות על דרך השמים מספרים כבוד אל, הביא בעל התלמוד הברייתא המפרשת משמעות לשון חשמל באופן אחר שיורה על המלאכים בהכרח כמו שאמר רבי יהודה, ואין ביניהם אלא משמעות דורשין.
Our Rabbis also call the angels fire. In the treatise Hagigah they say: “What is the meaning of hashmal? It stands for hayyot esh memalelot (= fiery hayyot speaking).” “Fiery hayyot” means, not perceptible by the senses, like fire. The “holy hayyot,” on the other hand, namely the spheres, which are perceptible by the senses, are not called “fiery hayyot.” The angels alone are called fiery hayyot. “Speaking” has reference to the fact that they are known from their acts, which is their speech. And to prevent the error of supposing that “fiery hayyot” refers to the spheres, and that the expression “speaking” is to be understood in the same way as, “The heavens declare the glory of God,” the author of the Talmud quotes a baraita, which explains the meaning of the word hashmal in another way, showing clearly that it alludes to the angels, as Rabbi Judah said. The difference is only in the interpretation.
14
ואמרו במתניתא תאנא עתים חשות עתים ממללות, בשעה שהדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא חשות, ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא ממללות. וכוונת הברייתא לפרש כאן עיון פילוסופי דק מאד, והוא כי העלול ישכיל דבר מה מעלתו וישכיל עצמותו, ובמה שישכיל מעלתו שהוא המושכל היותר חשוב יושפע ממנו מלאך, רצה לומר שכל אחד נבדל, ובמה שישכיל מעצמו יושפע ממנו גלגל, כמו שנתבאר כל זה בפרק י״א מזה המאמר, ולזה אמר בעל המתניתא בשעה שהדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא חשות, כי בבחינת מה שישיג העלול הראשון על דרך משל מהשם יתברך יושפע ממנו שכל נבדל אחד בלתי מושג לחוש, וזהו חשות, ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא ממללות, וזהו בבחינת מה שישכיל העלול מעצמותו יושפע ממנו גלגל המושג לחוש, ואמר ממללות על דרך השמים מספרים כבוד אל, הרי מבואר מדבריהם שהם קורין לשכלים חיות אש, וכן במקומות רבים יקראום רבותינו ז״ל שרפי אש.
The baraita says, “At times they are silent, and at times they speak. When speech comes from the mouth of God, they are silent, and when there is no speech coming from the mouth of God, they speak.” The baraita means to explain a very subtle philosophical idea. The effect understands in a manner its cause and it also understands its own essence. As a result of the conception it has of its cause, which is the more noble of the two, an angel emanates from it, i. e. a Separate Intelligence. As a result of the conception it has of itself, a sphere emanates from it, as was explained in the eleventh chapter of this Book. This is the meaning of the expression in the baraita, “When speech comes from the mouth of God, they are silent.” This refers to the fact that the conception which the first effect, let us say, forms of God results in the emanation of a Separate Intelligence which is not perceptible by the senses. This is the meaning of the expression, “they are silent.” “And when speech does not come from the mouth of God, they speak.” This refers to the fact that the conception which the effect forms of its own essence, causes the emanation of a sphere which is perceptible to the senses. “They speak,” means the same thing as, “The heavens declare the glory of God.” It is clear therefore that the Rabbis call the Intelligences, “fiery hayyot.” In many passages the Rabbis call them, “fiery seraphim.”
15
ואמר הכתוב לא באש ה׳, כלומר שהשם יתברך נבדל ממציאות המלאכים, כי המלאכים הם עלולים ואפשרי המציאות והוא יתברך עלה ומחויב המציאות. ולפי שמהותו יתברך נעלם תכלית ההעלם ופשוט בתכלית הפשיטות מה שאין הפה יכולה לדבר, אמר הכתוב אחר זה ואחר האש קול דממה דקה, לרמוז על המנע השגת מהותו יתברך, עד שאי אפשר שיולץ ממנו ולא מתארי השלמיות אשר בו אלא בשלילות שהם קול דממה דקה. ואמר דממה דקה, לרמוז למה שכתבנו בפרק הקודם לזה מענין הדקות שיש בהבנת השולליות שיאמרו עליו יתברך.
The meaning of the expression, “The Lord was not in the fire,” is that God’s existence is different from that of the angels. The angels are effects and possible existents, whereas God is a cause and a necessary existent. And to indicate that God’s quiddity is absolutely unknown, and absolutely simple, in a manner inconceivable, the text says in the sequel, “And after the fire a still small voice,” pointing to the impossibility of understanding God’s quiddity, so much so that the only way to speak of Him or of the attributes of His perfection is by way of negation, which is the still, small voice. The literal meaning of the biblical expression is, “a voice of fine silence,” fine silence being an allusion to the subtle distinction to be observed in the understanding of the various negative attributes predicated of God, as we explained in the preceding chapter.
16
ונאמר לו באותו מעמד לך שוב לדרכך מדברה דמשק ובאת ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך, ובאר לו בזה כי אלו השלשה עולמות שהזכיר למעלה הם מונהגים מהשם יתברך, וזה כי בעולם ההויה וההפסד, שדרך הבעל חי להתגבר האחד על חברו או על האדם ולהרגו, כמו חזאל שהתגבר על מלך ארם והרגו, לא היה זה במקרה רק בהשגחה מהשם, לגמול ולענוש פרטי האדם וכתותיו ולעשות על ידו דין בעוברי רצונו, כמו שאמר והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא.
In the same vision Elijah was told, “Go, return on thy way to the wilderness of Damascus; and when thou comest, thou shalt anoint Hazael to be king over Aram; and Jehu the son of Nimshi shalt thou anoint to be king over Israel; and Elisha the son of Shaphat of Abel-Meholah shalt thou anoint to be prophet in thy room.” In these words it was made clear to him that the three worlds mentioned before are governed by God. In the world of genesis and decay, where it is the nature of one animal to overpower another animal or human being and put him to death, like Hazael, who prevailed over the king of Aram and slew him, this is not an accident, but the result of God’s providence, rewarding and punishing individuals and groups and exercising judgment through them over those who transgress His will, as is said, “And it shall come to pass, that him that escapeth from the sword of Hazael shall Jehu slay.”
17
ואמר ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל, להורות כי השגחת השם היא על הוראת המערכת לבטל אותה ולעשות חפצו ורצונו, וזה כי מדרך הוראת המערכת להורות על הרשע טוב ועל הצדיק רע לפעמים, ועל יד יהוא נהרגו כל הרשעים עובדי הבעל בלבד ונמלטו כל הצדיקים עובדי השם, וזה ממה שיורה היות הדין ההוא נעשה בהשגחת השם לא בהוראת המערכת, ואמר אחר כך ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא, להורות כי השפע הנבואיי המגיע לנביאים מעולם המלאכים לא יגיע אלא ברצון השם ומצותו.
The expression, “And Jehu the son of Nimshi shalt thou anoint to be king over Israel,” indicates that divine providence stands above the prognostication of the constellations, and nullifies their influence in favor of God’s will and purpose. The constellations sometimes indicate prosperity to the wicked and misfortune to the righteous. But Jehu killed all the wicked men who worshipped Baal and saved all the righteous men who worshipped God, indicating that the judgment in this case was due to divine providence and not to the influence of the stars. Then the text says, “And Elisha the son of Shaphat of Abel-Meholah shalt thou anoint to be prophet in thy room.” This indicates that the prophetic inspiration which the prophets get from the world of angels, comes only through the will and command of God.
18
והעולה בידינו מזה הוא כי בזאת המראה הגדולה נרמז לאליהו התחלק המציאות לג׳ עולמות, שהם עולם ההויה וההפסד ועולם הגלגלים ועולם המלאכים, ושיש עליהם נמצא אחד מקשר כל חלקי המציאות זה בזה ומנהיג אותם ומשגיח בכל מה שיעשה על ידם בעולם השפל לעשות חפצו ורצונו, הוא האלוה יתברך, ושהנמצא ההוא נבדל תכלית ההבדל מהם, כי מהותו נעלם תכלית ההעלם, עד שאי אפשר שיולץ ממנו אלא בתארי השוללות הנקראים קול דממה דקה לסבה שזכרנו, וזאת היתה כונת זה הפרק.
To sum up, then, we say that in this great vision Elijah was informed of the division of existence into the three worlds, the world of genesis and decay, the world of spheres and the world of angels. Also that there is one Being over them who binds together all the parts of nature, and controls them, and watches over their effects in the lower world, realizing His purpose and will. This is God, who is absolutely different from them. His quiddity is absolutely unknown, and He can be described only in negative attributes, which are called a still, small voice, for the reason we gave before. This is the purpose of this chapter.
19
ובכאן נשלם המאמר השני בביאור העקר הראשון שהוא מציאות השם והשרשים המסתעפים ממנו, והשבח לאל יתברך האחד ואין שני לו, והוא ראשון והוא אחרון, ומבלעדיו אין אלהים.
And so we close the Second Book, which deals with the first principle, the existence of God, and the derivative dogmas derived from it. Praise be to God, who is One without a second, He is first and He is last, and beside Him there is no God.
כאשר עייננו במציאות בכללו נמצא אותו מתחלק לשלשה חלקים אי אפשר להכחיש מציאותם, החלק האחד העולם התחתון שהוא עולם היסודות וההויה וההפסד, והחלק הב׳ עולם הגלגלים, והחלק הג׳ עולם המלאכים.
If we reflect upon nature as a whole, we find that it consists of three parts, which can not be denied. First, the lower world, the world of the elements and of genesis and decay. Second, the world of the spheres. Third, the world of angels.
ואלו השלשה חלקים נבדלים זה מזה תכלית ההבדל, כי אנחנו נמצא העולם התחתון שהוא עולם ההויה וההפסד כל אישיו נפסדים אין להם קיום באיש כלל, ועולם הגלגלים כל אישיו קיימים באיש ובלתי נפסדים, ואבל הם גשם וישיגום מקרי הגשם, שיש להם תמונה ותואר, וממלאים מקום, והם כמה, ומחוברים מחלקים.
These three parts are absolutely different from each other. In the lower world, which is the world of genesis and destruction, we find that there is no individual permanence, but all the individuals come to an end. In the world of spheres, all the individuals are permanent as such and are not subject to decay, but they are corporeal and are affected with corporeal accidents. They have form and shape, they occupy space, they come under the category of quantity and are composed of parts.
ואלו השני חלקים עם היותם נבדלים זה מזה נמצא אותם פועלים קצתם בקצת ומתפעלים קצתם מקצת, כי מתנועת הגלגלים וחלופי מצביהם יתחדשו ביסודות תנועות וחלופים, כי פעם יגבירו היסוד הלח ופעם יגבירו הפכו שהוא היבש, ופעם הקר ופעם החם, ויתחדש מזה התערבות היסודות קצתם בקצת, ויתחדש מזה ההתערבות המחצבים למיניהם, ואחר יתעלה זה ההתערבות ויתמזג מזג יותר נכבד ויקנה צורת הצמחים למיניהם, ואחר יתעלה ההתמזגות הזה ויזדכך יותר ויומזג באופן שיוכן לקנות צורת החי. וההקנאה הזאת לא יתנוה הגלגלים מאשר הם גופים מתים, אבל בלי ספק מאשר כח בהם לתת החיות לנמצאים המורכבים בהיותם מוכנים לכך מצד התנועה הגלגלית, ואותו הכח הנותן החיות נקראהו נפש הגלגל.
These two divisions, though different, act and react upon each other. The motions of the spheres and their change of position produce motions and changes in the elements. Sometimes they cause the wet element to predominate, and sometimes the opposite, the dry; sometimes the cold, and sometimes the hot. This brings about a mixture of the elements, from which mixture are produced the various kinds of minerals. This mixture rises to a higher level, and a new and superior combination arises, assuming the forms of the various species of plants. The mixture rises still higher and is purified gradually until it is ready to receive the form of animal. These qualities emanate from the spheres not as dead bodies, but by reason of a certain power which they have to give life to composite things when the latter are prepared for it by the motions of the spheres. This power which gives life is called the soul of the sphere.
ומאשר נראה הגלגל מתנועע תמיד תנועה תדירה סבובית ונראה כל גלגל מתחלף בתנועתו לגלגל האחר, אם בשהאחד מתנועע למזרח והאחד למערב ואם בשהאחד מהיר והאחד מתאחר, נשפוט בהכרח שיש לכל אחד ואחד סבה חוצה לו זולת נפשו תיחד לו תנועה, ואותה הסבה המיוחדת לכל גלגל תיחד לו תנועה מיוחדת, ואותם המיחדים תנועות הגלגלים הם המניעים אותם, והמניעים ההם נקראים שכלים נבדלים לפי שהם נבדלים מחומר, כמו שהתבאר בחכמה הטבעית, ויקראו בלשון התורה מלאכים.
And inasmuch as we see that the spheres move continually in a circle, and yet every sphere has a different motion from every other—one moves east, one moves west; one moves rapidly, one moves slowly—we infer necessarily that every one of them has a cause outside of it other than its soul, which gives it its peculiar motion. This individual cause of each sphere is responsible for its individual motion. Those who give the spheres their individual motions are their movers, and these movers are called Separate Intelligences, because they are free from matter, as is explained in the science of physics. In the Bible they are called angels.
ונמצא לפי זה שיש במציאות חלק שלישי בהכרח ונקרא עולם המלאכים. והחלק הזה עם היותו נבדל תכלית ההבדל לשני החלקים האחרים שזכרנו, הנה הוא פועל בעולם הגלגלים כמו שאמרנו, בשהם מניעים את הגלגלים תנועות מתחלפות תכלית החלוף זה למזרח וזה למערב, ואחד נוטה לצפון ואחד לדרום, ובפאה האחת גם כן אין תנועת אחד מהם מסכמת לתנועת האחר, ובתנועות המתחלפות הללו נראה חלקי המציאות מתאחדים ונקשרים קצתם בקצת ונשמר הסדר תמיד בעולם הגלגלים ועולם ההויה וההפסד, נשפוט בהכרח שאי אפשר מבלי שיהיה לשלשת החלקים האלה כח אחד מנהיג ומאחד ומקשר קצתם בקצת.
It follows therefore that there must be a third division, which is called the world of angels. This division, though absolutely different from the other two mentioned before, acts upon the world of the spheres, as we said before, by giving them a great variety of movements, one moving to the east, one to the west, one inclining to the north, one inclining to the south, and those which have the same general direction differing in the specific character of their motions. These different motions bring about the union and combination of the different parts of nature, and maintain order continually in the world of spheres and the world of genesis and decay. The necessary inference is that these three parts have one controlling power which combines and unites them together.
וכמו שנמצא בבעלי חיים ג׳ כחות נבדלים קצתם מקצת, והם הנפש הזנה אשר בכבד והנפש החיונית אשר בלב והנפש המרגשת אשר במוח, ואלו הג׳ כחות או נפשות הם נבדלות זו מזו בפעולותיהם, כי הנפש הזנה אשר בכבד תדמה אל עולם ההויה וההפסד, לפי ששם יתהפך המזון מצורתו וישתנה אל צורת הדם, ותתחלף לנפש החיונית אשר בלב, כי הנפש החיונית אשר בלב תדמה אל עולם הגלגלים, כי כמו שבתנועות הגלגלים ימשך החיות אל כלל העולם התחתון שהוא עולם השנויים וההויה וההפסד, ואם ינוח הגלגל כהרף עין מתנועתו יפסד העולם כפי המנהג הטבעי, כן בתנועת הלב ימשך החיות אל כלל הגוף, ואם ינוח הלב מתנועתו לשעתו ימות הבעל חי. והנפש המרגשת אשר במוח תדמה אל עולם המלאכים, לפי שממנה יצאו כחות החושים החמשד ושאר הכחות הנפשיות, כמצייר והמדמה, והכהות שאינם גשמיים ואינם מושגים בחוש אלא שהם מושגים מצד פעולותיהם הנושכות מהם, כמו שיושגו השכלים הנבדלים מצד פעולותיהם גם כן.
A comparison with animal life will make the matter clear. We find in animals three distinct powers, the nutritive soul in the liver, the vital soul in the heart and the sensitive soul in the brain. All these powers or souls are different from one another in their functions. The nutritive soul in the liver is similar to the world of genesis and decay, because there the food loses its original form and changes into the form of blood. It is different, however, from the vital soul in the heart. The vital soul in the heart is similar to the world of the spheres. For as the motions of the spheres cause life to flow to the whole lower world, the world of change and genesis and decay, and if the sphere were to cease its motion for one moment, the world would by natural law come to an end, so the motions of the heart cause life to flow to the entire body, and if the heart were to cease moving for a moment the animal would die. The sensitive soul in the brain is similar to the world of angels, for from it come the five senses and the other psychic powers, like the forming power, the power of imagination, and the incorporeal powers which can not be perceived by the senses, but can be apprehended only through the acts or functions which come from them, as the Separate Intelligences can be apprehended only through the acts which come from them.
וכמו שיש לשלשת הכחות הללו אשר בגוף הבעל חי כח אחד מאחד נקרא הכח המנהיג הגוף, והוא מקשר כל חלקי הגוף וכחותיו קצתם בקצת, נקרא אצל הרופאים הטבע, כן יש בעולם בכללו כח אחד קושר כל חלקי המציאות וכחותיו קצתם בקצת ומנהיג אותם.
Now just as these three powers in the body of the animal have one unifying power, called the power which controls the body, a power which binds all the parts and powers of the body together, and is called by physicians nature, so in the world as a whole there is one power which binds all the parts and powers of creation together and controls them.
ואין דעתי עתה לדבר על הכח הדברי אשר באדם בלבד, אשר בעבורו נקרא האדם עולם קטן, להיות בו כח שכלי משכיל ומוציא הדברים אשר בשכלו מן הכח אל הפעל כרצונו, כמו שיש לעולם התחלה שכלית המציא את כל הנמצאים בכחו הגדול יברצונו הפשוט, מה שאין כן בשאר הבעלי חיים שאין בהם כח פועל ברצון יוכל לפעול פעולות הפכיות אלא כח טבעי בלבד, כמו שהתבאר במקומו בספר הנפש, אבל דעתי בכאן הוא על הכח המנהיג גוף הבעל חי בכלל, שזה הכח הנמצא בכל אחד מהבעלי חיים, אף על פי שיש יתרון בו לקצתם על קצת, מכל מקום מזה הכח בכללו ילקח ראיה כמו שכתב הרמב״ם ז״ל על מציאות נמצא אחד מנהיג מקשר כל פרטי המציאות וחלקיו קצתם בקצת, ומן הכח הדברי אשר באדם ילקח ראיה על שהנמצא ההוא דבר שכלי פועל ברצון, כמו שבאדם כח שכלי פועל ברצון, שלכך נצטווה צוויים אלהיים.
I am not now intending to speak of the rational power which is in man alone, and by virtue of which man is called a microcosm, because he has an intellectual power which thinks and realizes the things in his intellect from their potential state by means of his will, as the world has an intellectual principle, which brings all things into existence by its great power and simple will, unlike the lower animals, which have no power acting with volition, which can do opposite things, but have only a natural power, as is explained in the De Anima. I am referring here to the power which controls the body of the animal in a general way only. Such a power exists in every animal, though some of them have more of it than others. Nevertheless we can prove from this power, as Maimonides says, the existence of a being which controls and binds together all the individual existences and their parts. From the rational power in man we infer that that being is an intellectual substance, acting with will, as there is in man an intellectual substance acting with will, else he would not have been given commands by God.
ואין הבדל בדמיון הזה מכחות הגוף אל כלל המציאות, אלא שבכחות הגוף כל כח מהם הוא נותן שפע ומקבל שפע מחברו המושפע ממנו, כי הלב נותן כח החיות אל הכבד ושאר האברים, והכבד נותן כח הזן אל הלב, והמוח נותן החוש והתנועה אל הלב והכבד ומקבל מהם החיות וההזנה. ובעולם בכללו אין הענין כן, אבל הנותן השפע לא יקבל שום שפע מן המושפע ממנו, כי יושפע השפע מהעליונים על התחתונים על צד הנדיבות וההטבה לבד לא לקבלת שום תועלת מהם.
The only difference in this comparison between the powers of the body and those of nature as a whole is, that in the former every power acts upon the other power and is in turn acted upon by the latter. Thus, the heart gives the power of life to the liver and the other organs, and the liver in turn gives the nutritive power to the heart, while the brain gives sensation and motion to the heart and the liver, and takes from them life and nutrition. But in the world as a whole it is not so. The substance which exerts influence does not receive any influence from that upon which it acts. For the influence which is bestowed upon the lower beings by the higher is exerted by way of generosity and kindness and not because of any benefit to the giver.
וכל זה הענין שכתבנו בזה הפרק מהתחלק המציאות אל אלו השלשה חלקים והמצא נמצא אחד מנהיג הכל נבדל מהם תכלית ההבדל, נרמז לאליהו באופן יותר נכבד ויותר שלם במראה ההוא שראה בהר חורב, כשנאמר לו מה לך פה אליהו, כשהיה בורח מפני איזבל והיה מצטער על היותו נרדף ממנה ואמר קנא קנאתי לה׳ צבאות אלהי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל וגו׳ ויבקשו את נפשי לקחתה, ונאמר לו צא ועמדת בהר לפני ה׳ והנה ה׳ עובר והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה׳ לא ברוח ה׳, וזה לרמוז על הכח המנהיג עולם ההויה וההפסד, שהוא מפרק הרים ומשבר סלעים, ואמר בו שהוא לפני השם כי הוא משגיח בו לעשות רצונו ואינו רק כגרזן ביד החוצב בו, ואמר לא ברוח ה׳, לרמוז שאין הטבע שהוא הרוח המפרק הרים ומשבר סלעים המנהיג את עולם ההויה וההפסד.
All this matter, discussed in this chapter, of the division of existence into these three parts and the existence of a being who controlls all things, though absolutely distinct from them, was shown to Elijah in a nobler and more perfect way in the vision which he saw on Mount Horeb, when he was asked, “What doest thou here, Elijah?”, when he ran away from Jezebel and was grieved because she persecuted him. His answer was, “I have been very jealous for the Lord, the God of hosts; for the children of Israel have forsaken Thy covenant … and they seek my life to take it away.” Then he was told, “Go forth, and stand upon the mount before the Lord. And, behold, the Lord passed by, and a great and strong wind rent the mountains, and broke in pieces the rocks before the Lord; but the Lord was not in the wind.” This alludes to the power which controls the world of genesis and decay, which rends mountains and breaks in pieces rocks. The Bible says, “Before the Lord,” because God sees to it that the power does His will, for it is like an axe in the hands of the one who hews with it. The expression, “But God was not in the wind,” alludes to the fact that nature, which is the wind that rends mountains and breaks rocks, is not the power that controls the world of genesis and decay.
ואמר עוד ואחר הרוח רעש לא ברעש ה׳, לרמוז על עולם הגלגלים, שנאמר בהם והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים, שרומז על הגלגלים שנקראים חיות הקדש, כמו שכתב הרמב״ם ז״ל בפרק שלישי מן החלק הג׳, ואמר לא ברעש ה׳, להורות שאין השם יתברך נפש הגלגל כמו שחשבו הקדמונים.
Then it continues, “And after the wind an earthquake; but the Lord was not in the earthquake.” This is an allusion to the world of the spheres, concerning which it is said, “And the Ofannim and the holy Hayyot raise themselves with great noise,” the spheres being called “holy Hayyot,” as Maimonides says in the third chapter of Part Three of the Guide. “But the Lord was not in the earthquake,” indicates that God is not the soul of the sphere, as the ancients thought.
ואמר עוד ואחר הרעש אש, לרמוז על עולם המלאכים שקראם הכתוב אש, שנאמר משרתיו אש לוהט, ונקראו אש לרמוז כי כמו שיסוד האש אין אדם יכול להשיגו בחוש הראות, כי האש היסודי אין העין שולטת בו, ואף על פי כן הוא מושג מצד הפעולות, כן המלאכים יושגו מצד פעולותיהן אף על פי שאין העין שולטת בהם. ומזה הצד בעצמו ידמה הכתוב את השם לאש, אמר כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא, כלומר שהוא מושג מצד פעולותיו אף על פי שאינו מושג בחוש, ובעבור זה יקרא הכתוב את עולם המלאכים אש במראה הזאת.
He continues, “And after the earthquake a fire.” This alludes to the world of angels, which are called in the Bible fire, “The flaming fire Thy ministers.” The appellation fire is an allusion to the fact that as a man can not perceive the element fire with the sense of sight because the eye has no power over elemental fire, and yet we are aware of it through its functions or acts, so the angels are known through their acts, though the eye can not see them. For the very same reason the Bible compares God to fire, “For the Lord thy God is a devouring fire.” The meaning is, He is known from His acts, though He can not be perceived by the senses. This is why the Bible calls the world of angels in this vision fire.
וכן נמצא רבותינו ז״ל יקראו המלאכים אש, אמרו במסכת חגיגה מאי חשמל, חיות אש ממללות, כלומר חיות אש שאינן מושגות בחוש כאש, אבל חיות הקדש שהם הגלגלים המושגים בחוש אינן נקראין חיות אש, אלא המלאכים נקראים חיות אש, ואמרם ממללות כלומר שהם מושגים מצד פעולותיהן שהוא דבורם. וכדי שלא ישתבש אדם לחשוב שיאמר חיות אש על הגלגלים, ויקראום ממללות על דרך השמים מספרים כבוד אל, הביא בעל התלמוד הברייתא המפרשת משמעות לשון חשמל באופן אחר שיורה על המלאכים בהכרח כמו שאמר רבי יהודה, ואין ביניהם אלא משמעות דורשין.
Our Rabbis also call the angels fire. In the treatise Hagigah they say: “What is the meaning of hashmal? It stands for hayyot esh memalelot (= fiery hayyot speaking).” “Fiery hayyot” means, not perceptible by the senses, like fire. The “holy hayyot,” on the other hand, namely the spheres, which are perceptible by the senses, are not called “fiery hayyot.” The angels alone are called fiery hayyot. “Speaking” has reference to the fact that they are known from their acts, which is their speech. And to prevent the error of supposing that “fiery hayyot” refers to the spheres, and that the expression “speaking” is to be understood in the same way as, “The heavens declare the glory of God,” the author of the Talmud quotes a baraita, which explains the meaning of the word hashmal in another way, showing clearly that it alludes to the angels, as Rabbi Judah said. The difference is only in the interpretation.
ואמרו במתניתא תאנא עתים חשות עתים ממללות, בשעה שהדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא חשות, ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא ממללות. וכוונת הברייתא לפרש כאן עיון פילוסופי דק מאד, והוא כי העלול ישכיל דבר מה מעלתו וישכיל עצמותו, ובמה שישכיל מעלתו שהוא המושכל היותר חשוב יושפע ממנו מלאך, רצה לומר שכל אחד נבדל, ובמה שישכיל מעצמו יושפע ממנו גלגל, כמו שנתבאר כל זה בפרק י״א מזה המאמר, ולזה אמר בעל המתניתא בשעה שהדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא חשות, כי בבחינת מה שישיג העלול הראשון על דרך משל מהשם יתברך יושפע ממנו שכל נבדל אחד בלתי מושג לחוש, וזהו חשות, ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא ממללות, וזהו בבחינת מה שישכיל העלול מעצמותו יושפע ממנו גלגל המושג לחוש, ואמר ממללות על דרך השמים מספרים כבוד אל, הרי מבואר מדבריהם שהם קורין לשכלים חיות אש, וכן במקומות רבים יקראום רבותינו ז״ל שרפי אש.
The baraita says, “At times they are silent, and at times they speak. When speech comes from the mouth of God, they are silent, and when there is no speech coming from the mouth of God, they speak.” The baraita means to explain a very subtle philosophical idea. The effect understands in a manner its cause and it also understands its own essence. As a result of the conception it has of its cause, which is the more noble of the two, an angel emanates from it, i. e. a Separate Intelligence. As a result of the conception it has of itself, a sphere emanates from it, as was explained in the eleventh chapter of this Book. This is the meaning of the expression in the baraita, “When speech comes from the mouth of God, they are silent.” This refers to the fact that the conception which the first effect, let us say, forms of God results in the emanation of a Separate Intelligence which is not perceptible by the senses. This is the meaning of the expression, “they are silent.” “And when speech does not come from the mouth of God, they speak.” This refers to the fact that the conception which the effect forms of its own essence, causes the emanation of a sphere which is perceptible to the senses. “They speak,” means the same thing as, “The heavens declare the glory of God.” It is clear therefore that the Rabbis call the Intelligences, “fiery hayyot.” In many passages the Rabbis call them, “fiery seraphim.”
ואמר הכתוב לא באש ה׳, כלומר שהשם יתברך נבדל ממציאות המלאכים, כי המלאכים הם עלולים ואפשרי המציאות והוא יתברך עלה ומחויב המציאות. ולפי שמהותו יתברך נעלם תכלית ההעלם ופשוט בתכלית הפשיטות מה שאין הפה יכולה לדבר, אמר הכתוב אחר זה ואחר האש קול דממה דקה, לרמוז על המנע השגת מהותו יתברך, עד שאי אפשר שיולץ ממנו ולא מתארי השלמיות אשר בו אלא בשלילות שהם קול דממה דקה. ואמר דממה דקה, לרמוז למה שכתבנו בפרק הקודם לזה מענין הדקות שיש בהבנת השולליות שיאמרו עליו יתברך.
The meaning of the expression, “The Lord was not in the fire,” is that God’s existence is different from that of the angels. The angels are effects and possible existents, whereas God is a cause and a necessary existent. And to indicate that God’s quiddity is absolutely unknown, and absolutely simple, in a manner inconceivable, the text says in the sequel, “And after the fire a still small voice,” pointing to the impossibility of understanding God’s quiddity, so much so that the only way to speak of Him or of the attributes of His perfection is by way of negation, which is the still, small voice. The literal meaning of the biblical expression is, “a voice of fine silence,” fine silence being an allusion to the subtle distinction to be observed in the understanding of the various negative attributes predicated of God, as we explained in the preceding chapter.
ונאמר לו באותו מעמד לך שוב לדרכך מדברה דמשק ובאת ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך, ובאר לו בזה כי אלו השלשה עולמות שהזכיר למעלה הם מונהגים מהשם יתברך, וזה כי בעולם ההויה וההפסד, שדרך הבעל חי להתגבר האחד על חברו או על האדם ולהרגו, כמו חזאל שהתגבר על מלך ארם והרגו, לא היה זה במקרה רק בהשגחה מהשם, לגמול ולענוש פרטי האדם וכתותיו ולעשות על ידו דין בעוברי רצונו, כמו שאמר והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא.
In the same vision Elijah was told, “Go, return on thy way to the wilderness of Damascus; and when thou comest, thou shalt anoint Hazael to be king over Aram; and Jehu the son of Nimshi shalt thou anoint to be king over Israel; and Elisha the son of Shaphat of Abel-Meholah shalt thou anoint to be prophet in thy room.” In these words it was made clear to him that the three worlds mentioned before are governed by God. In the world of genesis and decay, where it is the nature of one animal to overpower another animal or human being and put him to death, like Hazael, who prevailed over the king of Aram and slew him, this is not an accident, but the result of God’s providence, rewarding and punishing individuals and groups and exercising judgment through them over those who transgress His will, as is said, “And it shall come to pass, that him that escapeth from the sword of Hazael shall Jehu slay.”
ואמר ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל, להורות כי השגחת השם היא על הוראת המערכת לבטל אותה ולעשות חפצו ורצונו, וזה כי מדרך הוראת המערכת להורות על הרשע טוב ועל הצדיק רע לפעמים, ועל יד יהוא נהרגו כל הרשעים עובדי הבעל בלבד ונמלטו כל הצדיקים עובדי השם, וזה ממה שיורה היות הדין ההוא נעשה בהשגחת השם לא בהוראת המערכת, ואמר אחר כך ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא, להורות כי השפע הנבואיי המגיע לנביאים מעולם המלאכים לא יגיע אלא ברצון השם ומצותו.
The expression, “And Jehu the son of Nimshi shalt thou anoint to be king over Israel,” indicates that divine providence stands above the prognostication of the constellations, and nullifies their influence in favor of God’s will and purpose. The constellations sometimes indicate prosperity to the wicked and misfortune to the righteous. But Jehu killed all the wicked men who worshipped Baal and saved all the righteous men who worshipped God, indicating that the judgment in this case was due to divine providence and not to the influence of the stars. Then the text says, “And Elisha the son of Shaphat of Abel-Meholah shalt thou anoint to be prophet in thy room.” This indicates that the prophetic inspiration which the prophets get from the world of angels, comes only through the will and command of God.
והעולה בידינו מזה הוא כי בזאת המראה הגדולה נרמז לאליהו התחלק המציאות לג׳ עולמות, שהם עולם ההויה וההפסד ועולם הגלגלים ועולם המלאכים, ושיש עליהם נמצא אחד מקשר כל חלקי המציאות זה בזה ומנהיג אותם ומשגיח בכל מה שיעשה על ידם בעולם השפל לעשות חפצו ורצונו, הוא האלוה יתברך, ושהנמצא ההוא נבדל תכלית ההבדל מהם, כי מהותו נעלם תכלית ההעלם, עד שאי אפשר שיולץ ממנו אלא בתארי השוללות הנקראים קול דממה דקה לסבה שזכרנו, וזאת היתה כונת זה הפרק.
To sum up, then, we say that in this great vision Elijah was informed of the division of existence into the three worlds, the world of genesis and decay, the world of spheres and the world of angels. Also that there is one Being over them who binds together all the parts of nature, and controls them, and watches over their effects in the lower world, realizing His purpose and will. This is God, who is absolutely different from them. His quiddity is absolutely unknown, and He can be described only in negative attributes, which are called a still, small voice, for the reason we gave before. This is the purpose of this chapter.
ובכאן נשלם המאמר השני בביאור העקר הראשון שהוא מציאות השם והשרשים המסתעפים ממנו, והשבח לאל יתברך האחד ואין שני לו, והוא ראשון והוא אחרון, ומבלעדיו אין אלהים.
And so we close the Second Book, which deals with the first principle, the existence of God, and the derivative dogmas derived from it. Praise be to God, who is One without a second, He is first and He is last, and beside Him there is no God.