וראוי שנבאר עתה ציור מציאות הנבואה וחלוף מדרגותיה, כדי שתקל הבנת מציאותה וציור חלוף מדרגותיה למאמינים. ונאמר כי אנחנו נמצא האדם בתחלת יצירתו ריקן מכל השגות, ותחלת מה שנוצר בו החושים החמשה הנראים שהם המשוש והטעם והריח והשמע והראות. ואלו ההשגות לא יגיעו אל האדם בבת אחת אבל בזו אחר זו, כי בתחלת צאתו לאויר העולם לא ישיג אלא ביותר גסה שבהם שהיא השגת המשוש, וישיג בה סוג מן הנמצאות כחום והקור והלחות והיובש והרכות והקושי והשעירות והחלקות וזולת זה. וכשירחק מעט מזמן צאתו מן הבטן, ישיג סוג אחר מן הנמצאות יותר דק ויותר נכבד והוא סוג הטעמים, כמתוק והמר והחמוץ והעפיץ והחריף וזולתם. וכשירחק יותר מזמן יצירתו ישיג סוג אחר מן הנמצאות יותר דק, כריח הערב והנבאש וזולת זה מן הריחנים. וכשירחק יותר ישיג בחוש השמע סוג אחר יותר דק ובמרחק יותר גדול מחוש הריח, וזה כקולות והלחנים והבדליהם וזולת זה. וכשירחק יותר מזמן צאתו מרחם אמו ישיג בחוש הראות סוג אחר מן הנמצאות יותר דק ובמרחק יותר גדול מכולם, וזה כמראים והתמונות והבדליהם וזולת זה. וכל אחת מאלו ההשגות החמשה תקצר ידה מהשיג מושגות חברתה, כי הראות לא ישיג הקולות והלחנים והריחנים, ולא חוש הריח והטעם המראים והקולות.
We must now explain the existence of prophecy and its various grades, so that believers may find it easier to understand the existence of prophecy and the different degrees thereof. At the moment of birth the individual is devoid of all understanding. The first things that are formed in him are the five external senses, touch, taste, smell, hearing, sight. The individual does not get these all at once, but one at a time. At the moment of his appearance in the outer world he perceives only with the coarsest of the senses, that of touch. The objects of his perception at this stage are heat and cold, moisture and dryness, softness and hardness, roughness and smoothness and the like. After a further interval of time after birth, he perceives a finer and more ‘important class of objects, namely tastes, like sweet, bitter, sour, astringent, sharp, and so on. Later on he perceives another class of things still finer, namely the odors, the agreeable and the disagreeable, etc. Later still he perceives with the sense of hearing a class of objects that is still finer than those of the sense of smell, and that may be perceived at a greater distance, such as sounds and tones, and their various kinds, etc. Still later he perceives with the sense of sight another class of existents finer than all the rest, which can be perceived at a greater distance than the others, such as colors and forms according to their various kinds, and so on. One of these five senses can not perceive the objects of the others. Thus, the sense of sight can not perceive sounds, or tones or odors; nor can the senses of smell and taste perceive colors and sounds.
2
וכשיתרחק יותר מזמן יצירתו ויושקעו בו ההשגות הללו ויורגל בהם, יעלה למדרגה אחרת יותר נכבדת מן הראשונה שהיתה השגת המוחשות, וישיג השגת ההכרה אחר שיעלם הדבר מן החוש, כי יכיר הדבר שהשיג בחוש כשיראהו פעם אחרת, ואף על פי שנעלם ממנו יזכור ההכרה ההיא כשנחקקה בדמיונו ויכירהו, וזאת ההשגה תגיע לו באמצעות ההשגה הראשונה.
After he has advanced a considerable time and has become habituated to the five senses, he rises to a higher degree than that of perceiving the objects of the various senses. He now has the power of recognizing a thing when it is no longer actually perceived. He recognizes what he has once perceived when he sees it again, and though the thing has disappeared he remembers the knowledge which is impressed on his imagination and recognizes the object. This power of apprehension he acquires through the medium of the first faculty.
3
וכשיגדל בשנים יותר יעלה למדרגה אחרת על ידי ההשגות הראשונות, ויפתח לו שער אחר וישיג השגה שכלית יותר, והוא שיפשיט מן המוחש הענינים הפרטיים ויקח שכלו מהם הענין הכולל, כמו שיקח החיות והדבור מן האדם וישפוט שזהו דבר משותף לכל המין לא הדברים הפרטיים המתחלפים באישים.
As he grows older still, he attains to a higher degree by means of the first powers, a new gate opens before him, and he acquires the power of intellectual apprehension. He strips the sensible object of its particular qualities and apprehends the general essence. For example, he takes animality and rationality in a human being and judges that these are common to the whole species and are different from those particular qualities which differ in different individuals.
4
וכשיבא יותר בשנים וירגיל בלמוד יפתח לו שער אחר שלא נכנס בו קודם זה, והוא שיבדיל בין העצם והמקרה ובין המחוייב והאפשר והנמנע, ויקח המושכלות שלא הושגו מן החוש וירכיב קצתם אל קצת, וישיג בזה על ידי כן כל החכמות וכל מה שאין בכח ההשגות הראשונות להשיג, ואלו הארבע מדרגות הן שעליהן יעמוד השכל האנושי ולא יעבור מהן. אבל יש מי שהוא יקצר מהן ויעמוד על שתים או שלש מהן בלבד, ואלו ההשגות בלבד הן המושגות אל כלל האנשים.
As he advances further in years and acquires information, another gate opens before him which he has not entered hitherto. He now makes a distinction between substance and accident, and between the necessary, the possible and the impossible. He combines rational principles not based upon sense perception with each other, and acquires all the sciences, which he could not have acquired by means of the powers mentioned before. These four stages form the limit of the human intellect, beyond which it can not go. Some individuals do not reach the highest stage, but stop with the second or the third. These then are the powers which the generality of men have.
5
ואולם כבר אפשר כי אחר אלו ההשגות יפתח אל האדם שער אחר ומדרגה לא ישער אותה האדם, כי כמו שמי שלא ראה מאורות מימיו אם יסופר לו ענין המאורות והמראים לא יוכל לשער בהם כלל ולא יבין חלופי הגוונים, כמו שלא ישער הסריס ענין תענוג המשגל, כן אפשר שאף על פי שלא ימצא לאדם מצד דרך ומנהג הטבע מדרגה יותר גדולה כבר יצוייר אצל השכל, והחוש יעיד על זה, שאחר אלו הד׳ מדרגות יפתח לאיש מה שער אחר שלא ישער בו האדם מצד טבעו, וידבר בדברי חכמה או בדברי שיר ושבח להשם יתברך בלשון צח ומהיר שלא היה מדרכו לדבר או לידע זה, ויתמה כל השומע אותו מעניני ידיעתו וסדור דבריו, והוא עצמו לא ידע מהיכן בא לו הכח ההוא, כמו שהנער ילמוד הדבור ולא ידע מהיכן יבא לו הכח ההוא, ואמנם כבר יתפרסם ויוכר לכל יתרון מדרגתו בזה, והמדרגה הזאת תקרא רוח הקודש.
But it is possible that in addition to these powers, still another gate may open to a person and still another degree may be attainable by him of which he has no idea. For just as, if a person who has never seen them were told about lights and colors, he would not be able to imagine them and would not understand the different colors, as a eunuch can not imagine the pleasure of sexual intercourse, so it is possible that though by the custom of nature man does not attain a greater degree than the four mentioned, nevertheless the mind may conceive of a higher degree. And experience testifies to this. For we see that beyond the four degrees above mentioned, a new gate opens before a given person which his own nature never imagined, and he speaks words of wisdom or words of song and praise to God in pure and fluent style such as he was incapable of hitherto. Everyone who hears him wonders at his knowledge and the manner of his expression, while he himself does not know whence this power came to him, as a child learns to speak without knowing whence the power came. But everybody recognizes his superiority in this respect. This degree is called the holy spirit.
6
וכמו שהשכל האנושי יעמוד אצל אותן הארבע מדרגות הראשונות ולא יעבור מהן, כן יש מי שיעמוד על המדרגה של רוח הקודש ולא יעבור ממנה. ויש מן האנשים מי שכחם המדמה חזק אם מצד טבעם ואם מצד איזה פעל שיעשו לחזק הכח הדמיוני, כמו המעשים שיעשו הקוסמים ואשה בעלת אוב, ומתוך כך ידמה דמיונות, ויש שיחלום חלומות צודקים, כחלומות פרעה ונבוכדנצר ושר המשקים ושר האופים, ובעבור זה יש שידמו בנפשם שהם נביאים, ואלה הם שקרא הנביא המתנבאים מלבם, כי אף על פי שיש מהם צודקים אי אפשר שלא יכזבו לפעמים, אמר יחזקאל הוי על הנביאים הנבלים אשר הולכים אחר רוחם וגו׳ חזו שוא וקסם כזב האומרים נאם ה׳ וה׳ לא שלחם ויחלו לקים דבר, כלומר מה שאי אפשר, כי אף על פי שיצדקו דבריהם בקצת אי אפשר שלא יכזבו בקצת, שכן טבע הכח הזה שהוא בעל החלומות, ואמרו רבותינו ז״ל כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.
Now just as the human intellect stops at the four degrees above mentioned and does not pass beyond, so there are persons who stop at the degree of the holy spirit and do not pass beyond it. There are persons whose imagination is strong by nature or who do certain things to strengthen it, like the practices of the diviners or the woman with the familiar spirit. As a result of this they have imaginative visions. There are others who have true dreams, like Pharaoh, Nebuchadnezzar, the chief butler and the chief baker. By reason of these powers some of them think they are prophets. They are the persons of whom the prophet in Scripture says that they “prophesy out of their own heart.” For though they sometimes speak the truth, they are bound sometimes to speak falsehood. Thus Ezekiel says, “Woe unto the vile prophets, that follow their own spirit, … They have seen vanity and lying divination, that say: The Lord saith; and the Lord hath not sent them, yet they hope that the word would be confirmed.” The intimation is that it is impossible, for though their words may be partly true, they can not but be partly false, for such is the nature of the power of imagination, the source of dreams. Our Rabbis say: As there is no wheat without straw, so there is no dream without foolishness.
7
ואולם כשיגבר הכח הדברי על הכח המדמה הנה אז יראה חלומות צודקים בלא דברים בטלים כלל, אמרו רבותינו ז״ל רבא רמי כתיב וחלומות השוא ידברו וכתיב בחלום אדבר בו, לא קשיא כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד, כלומר על ידי כח הדברי או על ידי כח המדמה, כי כשיגבר הכח הדכרי על הכח המדמה יראה האדם חלומות צודקים או מראות ישיג בהם מה שלא השיג קודם לכן, וכפי שעור התגברות הכח השכלי על כח המדמה כן תהיה הכנת האיש לנבואה.
When, however, the rational power prevails over the imagination, then the person sees true dreams without foolishness. The explanation is given by the Rabbis: “Raba asked the question, How reconcile the statement, ‘And the dreams speak falsely,’ with the expression, ‘I do speak with him in a dream?’ His answer is, the two passages are not incompatible. The one passage refers to dreams that come through the medium of an angel, the other to those that come through the medium of a demon.” Angel stands for the rational power, demon for the power of imagination. If the rational power prevails over the power of imagination, the person sees true dreams or visions which communicate to him information he never had before. In the measure in which the rational power prevails over the imagination is the person better or less well prepared for prophetic inspiration.
8
כי יש מן האנשים שיגבר הכח הדברי על הכח הדמיוני, אבל לפי שההתגברות לא יהיה חזק ישאר הכח המדמה בתקפו, ואף על פי שיהיה הכח הדברי מוכן לקבל השפע הנבואיי, הנה מצד התגברות הכח המדמה והתנגדותו לכח הדברי לא יחול עליו השפע ההוא כי אם ברתת ובצער, ויזדעזעו אבריו וימסו אסוריו וימצאהו חרדה גדולה כמעט שתצא נשמתו, ואחר כל זה הצער יחול השפע הנבואיי על הכח הדברי בחלום חזיון לילה, ויחלום האיש ההוא חלומות נבואיים ישיג בהם מה שלא השיג קודם לכן, אם ממושכלות הדברים הנבדלים ואם מענינים פרטיים או מעניני המציאות הכוללים ומה שדומה לזה, וזו היא הראשונה שבמדרגות הנבואה.
There are persons whose rational power is stronger than the imagination, but the superiority is not great, and hence the power of imagination maintains its strength. And therefore though the rational power is prepared to receive the prophetic inspiration, yet on account of the strength of the imagination and its opposition to the rational power, the person receives the inspiration in trembling and pain. His limbs shake, his sinews tend to dissolve, and a great trembling comes over him, that his soul almost leaves him. And after all that pain the prophetic inspiration comes to the rational power in a dream or vision of the night, and the person dreams prophetic dreams and learns things he has never known before—ideas about the separate substances, or particular notions, or universal ideas of existence, and the like. This is the first degree of prophetic inspiration.
9
ויש מי שלא יעמוד על המדרגה הזאת אבל יפתח לו שער אחר ומדרגה יותר גדולה מזו, ופעמים תבא זו קודם המדרגה הראשונה ופעמים אחריה, וזה כשיהיה התגברות שני הכחות שוה, ואז יעלה למדרגה שיחול עליו הרוח הנבואיי בלא רתת ובלא זיע כי אם בתנומות עלי משכב או בתרדמה נופלת עליו ביום, וזאת המדרגה תקרא מראה או מחזה, יראה בה באמצעות הכח המדמה צורות בלתי אמתיות בעצמן, כנשים והסוסים שראה זכריה וכלוב קיץ שראה עמוס וכיוצא בהן שלא היו אמתיות בעצמם, ואולם להתגברות הכח הדברי על הכח המדמה ישים הענינים שיורו עליהם אותן הצורות אמתיים בעצמם אף על פי שהצורות ההן לא יהיו אמתיות, וזאת היא המדרגה השנית ממדרגות הנבואה.
There are others who do not stop here. They enter still another gate that opens before them and attain to a higher degree, which sometimes comes before the first degree and sometimes after. When the two powers are equally strong, the person receives the prophetic inspiration without trembling and without toil, while sleeping on his couch, or in a deep sleep which comes upon him during the day. This degree is called vision (מחזה, מראה). In this stage he sees, by means of the power of imagination, forms which are not real, like the women and the horses seen by Zechariah, or the basket of summer fruit seen by Amos, and the like, which did not really exist. But by reason of the fact that the rational power is stronger than the imagination, it makes the ideas indicated by the forms true, though the forms are not real. This is the second degree of prophetic inspiration.
10
ויש מן האנשים מי שלא יעמוד על המדרגה הזאת אבל יפתח לו שער אחר ומדרגה יותר גדולה, וזה כשיתגבר הכח הדברי על הכח המדמה תגבורת גדול וחזק עד שיכניעהו תחתיו ולא יניחהו לדמות צורות בלתי אמתיות, אבל מה שידמה או יראה במראה הנבואה הם ענינים אמתיים, כמראות יחזקאל שהיו כולם ענינים אמתיים מסודות המציאות וענינים אלהיים מסודות המרכבה, ויראה או ישמע מלאך מדבר עמו ומודיע לו גם כן אי זה ענין פרטי לצרכו או לצורך זולתו או ענין כולל, ויודיעהו העתיד לבא בעניני האנשים, הן ענינים חלקיים לאיש מה או כוללים לאומה או אומות או כלל האנשים, וזאת היא המדרגה השלישית ממדרגות הנבואה. ופעמים תבא המדרגה הזאת אחר הראשונות ופעמים תבא היא ראשונית כפי הכנת המקבל, כמו שהיה הענין בשמואל, כי בתחלת נבואתו שמע קול מדבר אליו בזולת רתת וזיע ובלי ראית תמונה לנגד עיניו, אבל מכל מקום לא היה זה בהקיץ ממש אבל היה בעת היקיצה במראה או במחזה, כי כל מראה ומחזה בעת היקיצה הוא שתפול עליו יד ה׳, כמו שכתב הרמב״ם ז״ל פרק מ״א מן החלק השני, וכן אמר הכתוב ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה׳ אשר שם ארון האלהים, ושעור הכתוב כך הוא, ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה׳ ושמואל שוכב, כלומר בעליתו בעזרה, ויקרא ה׳ אל שמואל, רוצה לומר במראה. ועד הנה יגיעו מדרגות כל הנביאים כולם, ובכולם לא יחול השפע האלהי הנבואיי אף אם יהיה האיש מוכן אלא ברצון אלהי, עד שפעמים יעמוד הנביא זמן רב אחר שבאה לו הנבואה שלא יתנבא, ופעמים יצטרך לעשות איזו הכנה טבעית כדי שתגיעהו הנבואה, כאלישע שאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳.
There are others who do not stop at this degree, but enter another door that opens before them and attain a still higher degree. This happens when the rational power prevails so completely over the imagination that it subdues it and does not allow it to imagine unreal forms. The visions that such a person sees in the prophetic state are real, like the visions of Ezekiel, which were all real, representing mysteries of nature and of the divine being as represented in the mysteries of the chariot. He may also see or hear an angel speaking to him and communicating to him some particular matter for his own benefit or for the benefit of others, or he communicates to him something of a universal nature, and gives him information concerning human events that are to come in the future, particular events that are to happen to an individual, or something general that is to happen to a nation or nations or to humanity as a whole. This is the third degree of prophecy. This degree sometimes comes after the earlier ones, and sometimes it comes first, depending upon the equipment of the recipient. Samuel is a good example. At the beginning of his prophetic career he heard a voice speaking to him, and was free from trembling or toil, nor did he see any form. However, this did not take place while he was absolutely awake, but during a waking vision. A vision or appearance which one has while awake is called, “hand of the Lord,” as Maimonides explains in the forty-first chapter of the second part of the Guide of the Perplexed. Thus we are told, “And the lamp of God was not yet gone out, and Samuel was laid down to sleep in the temple of the Lord, where the ark of God was.” The verse should be construed as follows: “The lamp of God was not yet gone out in the temple of the Lord, and Samuel was laid down to sleep,” i. e., in his upper chamber in the court. And “the Lord called Samuel”, i. e. in a vision. This is as far as all prophets attain. In every case, even if the individual has the preparation, he does not get the prophetic inspiration except by the grace of God. And it happens sometimes that after having had a prophetic experience, a prophet ceases from prophesying for a long time. And sometimes he must undertake a certain preparatory practice to receive a prophetic inspiration, as in the case of Elisha, who said, “But now bring me a minstrel. And it came to pass, when the minstrel played, that the hand of the Lord came upon him.”
11
ויש מי שלא יעמוד על המדרגות הללו אבל יעלה למדרגה יותר גדולה מאלו שאין מבוא לכח המדמה בה כלל, ולא יראה ולא ידמה שום צורה, ומבלי ראית מלאך ולא תמונה לנגד עיניו ישמע קול מדבר אליו תודיעהו ענינים כלליים לאומה או לאומות והנהגה או הנהגות למין האנושי או לקצתם במה שיושג השלמות האנושי, וזה בזולת מראה ולא מחזה אבל בהיותו ער ביום, וכן בכל עת שיכונן מחשבתו וישער בשאלה תבואהו מיד התשובה בהקיץ ולא לעתים רחוקות אבל בכל עת שירצה, והמדרגה הזאת כשיגיע אליה האדם אין ראוי שיקרא אדם אלא מלאך, ואין אצלנו מי שהגיע למדרגה הזאת אלא משה רבינו עליו השלום, שנבדלה נבואתו מכל שאר הנביאים בארבעה הבדלים שמנה הרמב״ם ז״ל בפירוש פרק הלק.
There are others still who do not stop at these degrees, but rise to a higher degree where the power of imagination has no say at all. The person does not see or imagine any form, he does not see any angel or likeness before him, but hears a voice speaking to him and communicating to him general ideas for the benefit of a nation or nations, or a rule or rules of conduct for the human race or for a part of it, such as lead to human perfection. This inspiration comes to him without any apparition or vision, but in the daytime while he is awake. And whenever he concentrates his thoughts in reflection and considers a question, the answer comes at once while he is awake; and this happens not at great intervals, but whenever he desires. An individual who attains such a degree as this should no longer be called a human being, but an angel. There is no one among us who has reached this stage except Moses our teacher, peace be upon him, whose prophecy is distinguished from that of all the other prophets in four respects, as enumerated by Maimonides in his commentary on chapter “Helek.”
12
והם הארבע מדרגות שמנינו בנבואה והן שנרמזו בכתוב שאמר ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו, כי אחר שאמר פנים אל פנים ירמוז שלא היתה נבואתו על ידי מלאך ולא שום אמצעי כמדרגה השלישית. ובאמרו כאשר ידבר איש ירמוז שלא היתה במראות הלילה או בתרדמה נופלת עליו כמדרגה השנית, אבל משה היה עומד ער ושומע הקול מדבר אליו, ולא היה מגיע לו רתת ולא צער כמדרגה הראשונה, אבל כאשר ידבר איש אל רעהו בלי שום צער, ובכל עת שירצה לבא אל אהל מועד היה שומע הקול מדבר אליו, אמר הכתוב ובבוא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים, וכן העיד הכתוב שאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה׳ לכם, ומיד באה אליו התשובה על זה, איש איש כי יהיה טמא לנפש וגו׳, וכן בבנות צלפחד, ויקרב משה את משפטן לפני ה׳, ובאתהו התשובה, כן בנות צלפחד דוברות.
These four points of difference are the four degrees of prophecy which we named, and which are referred to in the Bible, “And the Lord spoke to Moses face to face as a man speaks to his neighbour.” “Face to face,” means that the inspiration did not come through an angel or intermediary, as is the case in the third degree. “As a man speaks,” indicates that the message did not come in visions of the night or in a deep sleep that fell upon him, as in the second degree, but Moses was awake and heard the voice speaking to him, without feeling any trembling or pain, as is the case in the first degree, but “as a man speaks to his neighbour,” i. e. without any pain. Whenever he desired to go into the tent of meeting, he heard the voice speaking to him, as we are told, “And when Moses went into the tent of meeting … then he heard the voice speaking unto him from above the ark-cover … from between the two cherubim.” We also have the testimony of Scripture in the passage, “Stay ye, that I may hear what the Lord will command concerning you.” And immediately the answer came to him: “If any man of you … shall be unclean by reason of a dead body …” Similarly in the case of the daughters of Zelophehad we read, “And Moses brought their cause before the Lord.” And then came the answer, “The daughters of Zelophehad speak right.”
13
ואמנם אי אפשר שיגיע האדם לשום מדרגה ממדרגות הנבואה כלל אם לא יקדמו לו אותן הארבע מדרגות הראשונות הטבעיות שמנינו, כמו שאמרו רבותינו ז״ל אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה, כי בזולת שיקדם לו מלת החכמה עם שאר המעלות הטבעיות אי אפשר שתחול עליו הנבואה כלל, ולזה הוא מה שאמרו על יעקב אבינו, כמה מעלות היה בסולם, ארבעה, לרמוז שלא קדמתהו מדרגת רוח הקודש שהיא קודמת לפעמים לנבואה, אלא מעלת החכמה היא שקדמה לנבואתו, לפי שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה, כי בזולת זה לא היתה הנבואה מגעת אליו ואפילו בחלום שהיא תחלת מדרגות הנבואה.
No person can attain to any degree of prophetic inspiration at all unless he has the first four natural qualities which we mentioned. Our Rabbis say, “The prophetic spirit does not rest upon a person unless he is wise, strong, rich and tall.” Unless he has the quality of wisdom and the other natural qualities, the prophetic inspiration can not come to him at all. This is why they say that Jacob’s ladder had four steps. The meaning is that Jacob’s prophetic experience was not preceded by the degree of the “holy spirit,” which sometimes comes before prophecy, but that the preparatory quality in Jacob was wisdom, which he learned in the school of Eber,” where he concealed himself for fourteen years. Without wisdom the prophetic inspiration would not have come to him even in a dream, which is the first degree of prophecy.
14
וראוי שתדע כי התחלפו הנביאים קצתם מקצת והצדיקים והחסידים בענין הדבקות בשם יתברך, כי יש מי שתדבק נפשו בעליונים דיבוק חזק עד ישמעו אליו הכחות העליונות לפעול בהיולי העולם כרצונו אם להצלתו אם להצלת זולתו, יוריד הגשם בתפלתו וירפא החולים ויוליד העקרות ויוריד האש למטה ויחיה המתים כאליהו ואלישע, עד שכמו שנמצא בדברים הטבעיים שכאשר ישער האדם בדבר שהוא מבושם הטעם או כשיראה את חברו אוכל הבוסר, יתעורר מאליו הכח המוציא הריר ויותכו חניכיו מאליהן, או כאשר ישער המשגל יתעורר הכח המוציא הזרע להוציאו וימתח הכליי, כן הנפש הזכה הזאת ישמעו אליה הכחות הטבעיים אשר בעולם ויתחדש בעולם ברצונו טל או מטר או רוח סערות. כי כמו שהכחות הגשמיים נבראו לעבוד את הכחות הנפשיים, ותיכף שיגזור הכח הנפשיי על דבר יתעוררו הכחות הגשמיים והאברים להשלימו בפעל, כן כן הכחות הטבעיות אשר בעולם יעבדו את הנפשות הזכות, לפי שכל המציאות כולו כאיש אחד, ועל כן ישמעו להן, עד שכאשר תצייר הנפש הזכה הזאת בהתחדש טל ומטר או רוח גדולה וחזק או רעש או בקיעת הארץ וכיוצא בזה, יתעורר הכח המנהיג את עולם ההויה וההפסד מיד להשלימו.
The prophets and the righteous and the pious differed from each other in the degree of their association with God. There are some whose souls cleaved so intimately to the celestial beings that the powers of heaven were obedient to them and exerted their influence on the matters of this world at their bidding, for their own benefit or for the benefit of others. They could cause rain to come down by their prayer, heal the sick, cause barren women to bear children, cause fire to come down from heaven, revive the dead, as in the case of Elijah and Elisha. We find that when a person thinks about a palatable article of food or sees another eating sour grapes, the salivary power is aroused and his mouth waters of its own accord; and similarly when he is thinking about sexual intercourse, the seminal power is aroused and the organ stretches. In the same way the natural powers of the physical universe are obedient to the pure soul of the prophet, and dew or rain or a storm comes at his bidding. For just as the powers of the body were created to serve the powers of the soul, and therefore as soon as the psychic power determines upon anything, the corporeal powers and the limbs are impelled to carry it out, so the physical forces in the world of nature are subservient to the pure souls—the whole universe being as one individual—and obey them. Accordingly when such a pure soul conceives the coming of dew or rain or a great and mighty wind, or an earthquake or the opening of the earth, and the like, immediately the power which controls the world of genesis and decay is impelled to carry out the conception.
15
ואפשר שיעבור מדרגת הנביא או החסיד ליותר מזה השעור, עד ישמעו אליו הכחות העליונות לעשות רצונו להוריד אש מטה ולהחיות המתים וזולת זה, להיות כל הדברים נכנעים ומשועבדים אליו, הן שיהיה נביא או בלתי נביא, ויתחלף זה בצדיקים ובחסידים ובנביאים כפי התחלף מדרגותיהם בדבקות הזה. ועל זה הדרך ימשול הנביא או החסיד על הטבע ויחדש בעולם אותות ומופתים כפי שעור מדרגתו בדבקות.
Sometimes the degree of the prophet or pious man goes beyond this measure, so that the celestial powers too are obedient to him and do his will, bringing down fire from heaven, reviving the dead, and the like, since all things are subject and subservient to him, whether he be a prophet or not. This power varies among righteous men, pious men and prophets according to the degree in which their souls cleave to the higher beings. In this way the prophet or the pious man rules over nature and produces signs and wonders in the world according to the measure of his communion with the higher beings.
16
ובזה יתחלפו החסידים קצתם מקצת, כי יש מן החסידים שיגיעו למדרגה מן הדבקות שיוכלו לחדש בעולם אותות ומופתים, כחוני המעגל ורבי פנחס בן יאיר ורבי חנינא בן דוסא וזולתם, אף על פי שלא הגיעו למדרגת הנבואה כלל, ויש מן הנביאים מי שלא יעשה אות או מופת בימיו כלל, כירמיה או חגי זכריה ומלאכי, ויש מי שיעשה אות אחד, כשמואל שהוריד המטר בתפלתו בימי קציר חטים, ויש מי שיעשה שנים או שלשה, כישעיה מפלת סנחריב ורפואת חזקיהו והשבת צל המעלות, ויש שיעשה יותר, כאליהו ואלישע.
This explains the differences among pious men. There are some who reach such a degree of communion that they can produce signs and wonders in nature, like Honi ha-Me‘aggel, R. Phinehas ben Yair, R. Hanina ben Dosa, and others, though they did not attain to the degree of prophecy. On the other hand, there are prophets who never performed any sign or miracle, like Jeremiah, Haggai, Zechariah and Malachi. Others have only one sign to their credit, like Samuel, who caused rain to come down in the season of wheat harvest by praying for it. Others again have two or three miracles recorded of them, like Isaiah, who brought about the destruction of Sennacherib, the cure of Hezekiah and the going back of the shadow a number of degrees. Some have still more miracles to their credit, like Elijah and Elisha.
17
ואולם כל הנסים שבאו על ידי הנביאים כולם ישתתפו בשהם לא היו מתמידים זמן גדול ולא היו מפורסמים לכל או לעם גדול, אבל כל האותות והמופתים שעשה משה או שבאו על ידי משה, עם שהיו רבים יותר מכל הבאים על ידי כל הנביאים, נתעלו מהם בשהיו מפורסמים ומתמידין זמן גדול, כמן שהתמיד ארבעים שנה ועמוד ענן יומם ועמוד אש לילה.
All these miracles, however, performed by the prophets, have this in common that they did not last a long time, and were not performed in the presence of all or of a great concourse of people; whereas all the signs and wonders performed by Moses were not merely more numerous than all those of all the other prophets, but they were superior to them in that they were performed in public and lasted a long time, for example, the manna lasted forty years, also the pillar of cloud by day and the pillar of fire by night.
18
ולזה מה שנזכרו אלו ההבדלים בסוף התורה בין נסי משה לנסי זולתו, כי אחר שרמז אל ההבדלים אשר בין נבואתו לנבואת זולתו באמרו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים, ועל הדרך שבארנו שרמז אל ההבדלים אשר בין נבואת משה לנבואת זולתו, שב לבאר ההבדלים גם כן שיש בין נסי משה לנסי זולתו, ואמר לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה׳, להורות על רבויין, ואמר לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו, להורות על פרסומן לעיני החולקים עליו, ולהורות על התמדתם אמר ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, וזה רומז למה שאמרנו מהתמדת עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה כל ארבעים שנה שהיו במדבר, כמו שאמר הכתוב כי ענן ה׳ על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם. זהו הדרך בהבנת ציור הנבואה וחלוף מדרגותיה כפי מה שתשפטם החלוקה, וההבדל בין נבואת משה לזולתו ובין נסי משה לזולתו משאר הנביאים, וזה מה שרצינו לבאר:
For this reason these differences between the miracles of Moses and those of the others are mentioned at the end of the Torah. First the text refers to the differences between the prophetic inspiration of Moses and that of the others in the expression, “And there hath not arisen a prophet since in Israel like unto Moses, whom the Lord knew face to face,” as we explained the passage above. Then the text proceeds to explain the differences between the miracles of Moses and those of the others, “In all the signs and the wonders which the Lord sent him to do.” This indicates their great number. Then it says, “In the land of Egypt, to Pharaoh, and to all his servants, and to all his land,” alluding to the publicity of the miracles in the presence of his opponents. Then, referring to their duration, Scripture says, “And in all the great terror, which Moses wrought in the light of all Israel.” This refers, as we said, to the pillar of cloud by day and the pillar of fire by night, which lasted all the forty years that the Israelites were in the wilderness, as we read, “For the cloud of the Lord was upon the tabernacle by day, and there was fire therein by night, in the sight of all the house of Israel, throughout all their journeys.” This is the way to understand the conception of prophecy and its various degrees as shown logically and in the difference between the prophecy and miracles of Moses and those of the other prophets. This is what we intended to show.
וראוי שנבאר עתה ציור מציאות הנבואה וחלוף מדרגותיה, כדי שתקל הבנת מציאותה וציור חלוף מדרגותיה למאמינים. ונאמר כי אנחנו נמצא האדם בתחלת יצירתו ריקן מכל השגות, ותחלת מה שנוצר בו החושים החמשה הנראים שהם המשוש והטעם והריח והשמע והראות. ואלו ההשגות לא יגיעו אל האדם בבת אחת אבל בזו אחר זו, כי בתחלת צאתו לאויר העולם לא ישיג אלא ביותר גסה שבהם שהיא השגת המשוש, וישיג בה סוג מן הנמצאות כחום והקור והלחות והיובש והרכות והקושי והשעירות והחלקות וזולת זה. וכשירחק מעט מזמן צאתו מן הבטן, ישיג סוג אחר מן הנמצאות יותר דק ויותר נכבד והוא סוג הטעמים, כמתוק והמר והחמוץ והעפיץ והחריף וזולתם. וכשירחק יותר מזמן יצירתו ישיג סוג אחר מן הנמצאות יותר דק, כריח הערב והנבאש וזולת זה מן הריחנים. וכשירחק יותר ישיג בחוש השמע סוג אחר יותר דק ובמרחק יותר גדול מחוש הריח, וזה כקולות והלחנים והבדליהם וזולת זה. וכשירחק יותר מזמן צאתו מרחם אמו ישיג בחוש הראות סוג אחר מן הנמצאות יותר דק ובמרחק יותר גדול מכולם, וזה כמראים והתמונות והבדליהם וזולת זה. וכל אחת מאלו ההשגות החמשה תקצר ידה מהשיג מושגות חברתה, כי הראות לא ישיג הקולות והלחנים והריחנים, ולא חוש הריח והטעם המראים והקולות.
We must now explain the existence of prophecy and its various grades, so that believers may find it easier to understand the existence of prophecy and the different degrees thereof. At the moment of birth the individual is devoid of all understanding. The first things that are formed in him are the five external senses, touch, taste, smell, hearing, sight. The individual does not get these all at once, but one at a time. At the moment of his appearance in the outer world he perceives only with the coarsest of the senses, that of touch. The objects of his perception at this stage are heat and cold, moisture and dryness, softness and hardness, roughness and smoothness and the like. After a further interval of time after birth, he perceives a finer and more ‘important class of objects, namely tastes, like sweet, bitter, sour, astringent, sharp, and so on. Later on he perceives another class of things still finer, namely the odors, the agreeable and the disagreeable, etc. Later still he perceives with the sense of hearing a class of objects that is still finer than those of the sense of smell, and that may be perceived at a greater distance, such as sounds and tones, and their various kinds, etc. Still later he perceives with the sense of sight another class of existents finer than all the rest, which can be perceived at a greater distance than the others, such as colors and forms according to their various kinds, and so on. One of these five senses can not perceive the objects of the others. Thus, the sense of sight can not perceive sounds, or tones or odors; nor can the senses of smell and taste perceive colors and sounds.
וכשיתרחק יותר מזמן יצירתו ויושקעו בו ההשגות הללו ויורגל בהם, יעלה למדרגה אחרת יותר נכבדת מן הראשונה שהיתה השגת המוחשות, וישיג השגת ההכרה אחר שיעלם הדבר מן החוש, כי יכיר הדבר שהשיג בחוש כשיראהו פעם אחרת, ואף על פי שנעלם ממנו יזכור ההכרה ההיא כשנחקקה בדמיונו ויכירהו, וזאת ההשגה תגיע לו באמצעות ההשגה הראשונה.
After he has advanced a considerable time and has become habituated to the five senses, he rises to a higher degree than that of perceiving the objects of the various senses. He now has the power of recognizing a thing when it is no longer actually perceived. He recognizes what he has once perceived when he sees it again, and though the thing has disappeared he remembers the knowledge which is impressed on his imagination and recognizes the object. This power of apprehension he acquires through the medium of the first faculty.
וכשיגדל בשנים יותר יעלה למדרגה אחרת על ידי ההשגות הראשונות, ויפתח לו שער אחר וישיג השגה שכלית יותר, והוא שיפשיט מן המוחש הענינים הפרטיים ויקח שכלו מהם הענין הכולל, כמו שיקח החיות והדבור מן האדם וישפוט שזהו דבר משותף לכל המין לא הדברים הפרטיים המתחלפים באישים.
As he grows older still, he attains to a higher degree by means of the first powers, a new gate opens before him, and he acquires the power of intellectual apprehension. He strips the sensible object of its particular qualities and apprehends the general essence. For example, he takes animality and rationality in a human being and judges that these are common to the whole species and are different from those particular qualities which differ in different individuals.
וכשיבא יותר בשנים וירגיל בלמוד יפתח לו שער אחר שלא נכנס בו קודם זה, והוא שיבדיל בין העצם והמקרה ובין המחוייב והאפשר והנמנע, ויקח המושכלות שלא הושגו מן החוש וירכיב קצתם אל קצת, וישיג בזה על ידי כן כל החכמות וכל מה שאין בכח ההשגות הראשונות להשיג, ואלו הארבע מדרגות הן שעליהן יעמוד השכל האנושי ולא יעבור מהן. אבל יש מי שהוא יקצר מהן ויעמוד על שתים או שלש מהן בלבד, ואלו ההשגות בלבד הן המושגות אל כלל האנשים.
As he advances further in years and acquires information, another gate opens before him which he has not entered hitherto. He now makes a distinction between substance and accident, and between the necessary, the possible and the impossible. He combines rational principles not based upon sense perception with each other, and acquires all the sciences, which he could not have acquired by means of the powers mentioned before. These four stages form the limit of the human intellect, beyond which it can not go. Some individuals do not reach the highest stage, but stop with the second or the third. These then are the powers which the generality of men have.
ואולם כבר אפשר כי אחר אלו ההשגות יפתח אל האדם שער אחר ומדרגה לא ישער אותה האדם, כי כמו שמי שלא ראה מאורות מימיו אם יסופר לו ענין המאורות והמראים לא יוכל לשער בהם כלל ולא יבין חלופי הגוונים, כמו שלא ישער הסריס ענין תענוג המשגל, כן אפשר שאף על פי שלא ימצא לאדם מצד דרך ומנהג הטבע מדרגה יותר גדולה כבר יצוייר אצל השכל, והחוש יעיד על זה, שאחר אלו הד׳ מדרגות יפתח לאיש מה שער אחר שלא ישער בו האדם מצד טבעו, וידבר בדברי חכמה או בדברי שיר ושבח להשם יתברך בלשון צח ומהיר שלא היה מדרכו לדבר או לידע זה, ויתמה כל השומע אותו מעניני ידיעתו וסדור דבריו, והוא עצמו לא ידע מהיכן בא לו הכח ההוא, כמו שהנער ילמוד הדבור ולא ידע מהיכן יבא לו הכח ההוא, ואמנם כבר יתפרסם ויוכר לכל יתרון מדרגתו בזה, והמדרגה הזאת תקרא רוח הקודש.
But it is possible that in addition to these powers, still another gate may open to a person and still another degree may be attainable by him of which he has no idea. For just as, if a person who has never seen them were told about lights and colors, he would not be able to imagine them and would not understand the different colors, as a eunuch can not imagine the pleasure of sexual intercourse, so it is possible that though by the custom of nature man does not attain a greater degree than the four mentioned, nevertheless the mind may conceive of a higher degree. And experience testifies to this. For we see that beyond the four degrees above mentioned, a new gate opens before a given person which his own nature never imagined, and he speaks words of wisdom or words of song and praise to God in pure and fluent style such as he was incapable of hitherto. Everyone who hears him wonders at his knowledge and the manner of his expression, while he himself does not know whence this power came to him, as a child learns to speak without knowing whence the power came. But everybody recognizes his superiority in this respect. This degree is called the holy spirit.
וכמו שהשכל האנושי יעמוד אצל אותן הארבע מדרגות הראשונות ולא יעבור מהן, כן יש מי שיעמוד על המדרגה של רוח הקודש ולא יעבור ממנה. ויש מן האנשים מי שכחם המדמה חזק אם מצד טבעם ואם מצד איזה פעל שיעשו לחזק הכח הדמיוני, כמו המעשים שיעשו הקוסמים ואשה בעלת אוב, ומתוך כך ידמה דמיונות, ויש שיחלום חלומות צודקים, כחלומות פרעה ונבוכדנצר ושר המשקים ושר האופים, ובעבור זה יש שידמו בנפשם שהם נביאים, ואלה הם שקרא הנביא המתנבאים מלבם, כי אף על פי שיש מהם צודקים אי אפשר שלא יכזבו לפעמים, אמר יחזקאל הוי על הנביאים הנבלים אשר הולכים אחר רוחם וגו׳ חזו שוא וקסם כזב האומרים נאם ה׳ וה׳ לא שלחם ויחלו לקים דבר, כלומר מה שאי אפשר, כי אף על פי שיצדקו דבריהם בקצת אי אפשר שלא יכזבו בקצת, שכן טבע הכח הזה שהוא בעל החלומות, ואמרו רבותינו ז״ל כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.
Now just as the human intellect stops at the four degrees above mentioned and does not pass beyond, so there are persons who stop at the degree of the holy spirit and do not pass beyond it. There are persons whose imagination is strong by nature or who do certain things to strengthen it, like the practices of the diviners or the woman with the familiar spirit. As a result of this they have imaginative visions. There are others who have true dreams, like Pharaoh, Nebuchadnezzar, the chief butler and the chief baker. By reason of these powers some of them think they are prophets. They are the persons of whom the prophet in Scripture says that they “prophesy out of their own heart.” For though they sometimes speak the truth, they are bound sometimes to speak falsehood. Thus Ezekiel says, “Woe unto the vile prophets, that follow their own spirit, … They have seen vanity and lying divination, that say: The Lord saith; and the Lord hath not sent them, yet they hope that the word would be confirmed.” The intimation is that it is impossible, for though their words may be partly true, they can not but be partly false, for such is the nature of the power of imagination, the source of dreams. Our Rabbis say: As there is no wheat without straw, so there is no dream without foolishness.
ואולם כשיגבר הכח הדברי על הכח המדמה הנה אז יראה חלומות צודקים בלא דברים בטלים כלל, אמרו רבותינו ז״ל רבא רמי כתיב וחלומות השוא ידברו וכתיב בחלום אדבר בו, לא קשיא כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד, כלומר על ידי כח הדברי או על ידי כח המדמה, כי כשיגבר הכח הדכרי על הכח המדמה יראה האדם חלומות צודקים או מראות ישיג בהם מה שלא השיג קודם לכן, וכפי שעור התגברות הכח השכלי על כח המדמה כן תהיה הכנת האיש לנבואה.
When, however, the rational power prevails over the imagination, then the person sees true dreams without foolishness. The explanation is given by the Rabbis: “Raba asked the question, How reconcile the statement, ‘And the dreams speak falsely,’ with the expression, ‘I do speak with him in a dream?’ His answer is, the two passages are not incompatible. The one passage refers to dreams that come through the medium of an angel, the other to those that come through the medium of a demon.” Angel stands for the rational power, demon for the power of imagination. If the rational power prevails over the power of imagination, the person sees true dreams or visions which communicate to him information he never had before. In the measure in which the rational power prevails over the imagination is the person better or less well prepared for prophetic inspiration.
כי יש מן האנשים שיגבר הכח הדברי על הכח הדמיוני, אבל לפי שההתגברות לא יהיה חזק ישאר הכח המדמה בתקפו, ואף על פי שיהיה הכח הדברי מוכן לקבל השפע הנבואיי, הנה מצד התגברות הכח המדמה והתנגדותו לכח הדברי לא יחול עליו השפע ההוא כי אם ברתת ובצער, ויזדעזעו אבריו וימסו אסוריו וימצאהו חרדה גדולה כמעט שתצא נשמתו, ואחר כל זה הצער יחול השפע הנבואיי על הכח הדברי בחלום חזיון לילה, ויחלום האיש ההוא חלומות נבואיים ישיג בהם מה שלא השיג קודם לכן, אם ממושכלות הדברים הנבדלים ואם מענינים פרטיים או מעניני המציאות הכוללים ומה שדומה לזה, וזו היא הראשונה שבמדרגות הנבואה.
There are persons whose rational power is stronger than the imagination, but the superiority is not great, and hence the power of imagination maintains its strength. And therefore though the rational power is prepared to receive the prophetic inspiration, yet on account of the strength of the imagination and its opposition to the rational power, the person receives the inspiration in trembling and pain. His limbs shake, his sinews tend to dissolve, and a great trembling comes over him, that his soul almost leaves him. And after all that pain the prophetic inspiration comes to the rational power in a dream or vision of the night, and the person dreams prophetic dreams and learns things he has never known before—ideas about the separate substances, or particular notions, or universal ideas of existence, and the like. This is the first degree of prophetic inspiration.
ויש מי שלא יעמוד על המדרגה הזאת אבל יפתח לו שער אחר ומדרגה יותר גדולה מזו, ופעמים תבא זו קודם המדרגה הראשונה ופעמים אחריה, וזה כשיהיה התגברות שני הכחות שוה, ואז יעלה למדרגה שיחול עליו הרוח הנבואיי בלא רתת ובלא זיע כי אם בתנומות עלי משכב או בתרדמה נופלת עליו ביום, וזאת המדרגה תקרא מראה או מחזה, יראה בה באמצעות הכח המדמה צורות בלתי אמתיות בעצמן, כנשים והסוסים שראה זכריה וכלוב קיץ שראה עמוס וכיוצא בהן שלא היו אמתיות בעצמם, ואולם להתגברות הכח הדברי על הכח המדמה ישים הענינים שיורו עליהם אותן הצורות אמתיים בעצמם אף על פי שהצורות ההן לא יהיו אמתיות, וזאת היא המדרגה השנית ממדרגות הנבואה.
There are others who do not stop here. They enter still another gate that opens before them and attain to a higher degree, which sometimes comes before the first degree and sometimes after. When the two powers are equally strong, the person receives the prophetic inspiration without trembling and without toil, while sleeping on his couch, or in a deep sleep which comes upon him during the day. This degree is called vision (מחזה, מראה). In this stage he sees, by means of the power of imagination, forms which are not real, like the women and the horses seen by Zechariah, or the basket of summer fruit seen by Amos, and the like, which did not really exist. But by reason of the fact that the rational power is stronger than the imagination, it makes the ideas indicated by the forms true, though the forms are not real. This is the second degree of prophetic inspiration.
ויש מן האנשים מי שלא יעמוד על המדרגה הזאת אבל יפתח לו שער אחר ומדרגה יותר גדולה, וזה כשיתגבר הכח הדברי על הכח המדמה תגבורת גדול וחזק עד שיכניעהו תחתיו ולא יניחהו לדמות צורות בלתי אמתיות, אבל מה שידמה או יראה במראה הנבואה הם ענינים אמתיים, כמראות יחזקאל שהיו כולם ענינים אמתיים מסודות המציאות וענינים אלהיים מסודות המרכבה, ויראה או ישמע מלאך מדבר עמו ומודיע לו גם כן אי זה ענין פרטי לצרכו או לצורך זולתו או ענין כולל, ויודיעהו העתיד לבא בעניני האנשים, הן ענינים חלקיים לאיש מה או כוללים לאומה או אומות או כלל האנשים, וזאת היא המדרגה השלישית ממדרגות הנבואה. ופעמים תבא המדרגה הזאת אחר הראשונות ופעמים תבא היא ראשונית כפי הכנת המקבל, כמו שהיה הענין בשמואל, כי בתחלת נבואתו שמע קול מדבר אליו בזולת רתת וזיע ובלי ראית תמונה לנגד עיניו, אבל מכל מקום לא היה זה בהקיץ ממש אבל היה בעת היקיצה במראה או במחזה, כי כל מראה ומחזה בעת היקיצה הוא שתפול עליו יד ה׳, כמו שכתב הרמב״ם ז״ל פרק מ״א מן החלק השני, וכן אמר הכתוב ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה׳ אשר שם ארון האלהים, ושעור הכתוב כך הוא, ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה׳ ושמואל שוכב, כלומר בעליתו בעזרה, ויקרא ה׳ אל שמואל, רוצה לומר במראה. ועד הנה יגיעו מדרגות כל הנביאים כולם, ובכולם לא יחול השפע האלהי הנבואיי אף אם יהיה האיש מוכן אלא ברצון אלהי, עד שפעמים יעמוד הנביא זמן רב אחר שבאה לו הנבואה שלא יתנבא, ופעמים יצטרך לעשות איזו הכנה טבעית כדי שתגיעהו הנבואה, כאלישע שאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳.
There are others who do not stop at this degree, but enter another door that opens before them and attain a still higher degree. This happens when the rational power prevails so completely over the imagination that it subdues it and does not allow it to imagine unreal forms. The visions that such a person sees in the prophetic state are real, like the visions of Ezekiel, which were all real, representing mysteries of nature and of the divine being as represented in the mysteries of the chariot. He may also see or hear an angel speaking to him and communicating to him some particular matter for his own benefit or for the benefit of others, or he communicates to him something of a universal nature, and gives him information concerning human events that are to come in the future, particular events that are to happen to an individual, or something general that is to happen to a nation or nations or to humanity as a whole. This is the third degree of prophecy. This degree sometimes comes after the earlier ones, and sometimes it comes first, depending upon the equipment of the recipient. Samuel is a good example. At the beginning of his prophetic career he heard a voice speaking to him, and was free from trembling or toil, nor did he see any form. However, this did not take place while he was absolutely awake, but during a waking vision. A vision or appearance which one has while awake is called, “hand of the Lord,” as Maimonides explains in the forty-first chapter of the second part of the Guide of the Perplexed. Thus we are told, “And the lamp of God was not yet gone out, and Samuel was laid down to sleep in the temple of the Lord, where the ark of God was.” The verse should be construed as follows: “The lamp of God was not yet gone out in the temple of the Lord, and Samuel was laid down to sleep,” i. e., in his upper chamber in the court. And “the Lord called Samuel”, i. e. in a vision. This is as far as all prophets attain. In every case, even if the individual has the preparation, he does not get the prophetic inspiration except by the grace of God. And it happens sometimes that after having had a prophetic experience, a prophet ceases from prophesying for a long time. And sometimes he must undertake a certain preparatory practice to receive a prophetic inspiration, as in the case of Elisha, who said, “But now bring me a minstrel. And it came to pass, when the minstrel played, that the hand of the Lord came upon him.”
ויש מי שלא יעמוד על המדרגות הללו אבל יעלה למדרגה יותר גדולה מאלו שאין מבוא לכח המדמה בה כלל, ולא יראה ולא ידמה שום צורה, ומבלי ראית מלאך ולא תמונה לנגד עיניו ישמע קול מדבר אליו תודיעהו ענינים כלליים לאומה או לאומות והנהגה או הנהגות למין האנושי או לקצתם במה שיושג השלמות האנושי, וזה בזולת מראה ולא מחזה אבל בהיותו ער ביום, וכן בכל עת שיכונן מחשבתו וישער בשאלה תבואהו מיד התשובה בהקיץ ולא לעתים רחוקות אבל בכל עת שירצה, והמדרגה הזאת כשיגיע אליה האדם אין ראוי שיקרא אדם אלא מלאך, ואין אצלנו מי שהגיע למדרגה הזאת אלא משה רבינו עליו השלום, שנבדלה נבואתו מכל שאר הנביאים בארבעה הבדלים שמנה הרמב״ם ז״ל בפירוש פרק הלק.
There are others still who do not stop at these degrees, but rise to a higher degree where the power of imagination has no say at all. The person does not see or imagine any form, he does not see any angel or likeness before him, but hears a voice speaking to him and communicating to him general ideas for the benefit of a nation or nations, or a rule or rules of conduct for the human race or for a part of it, such as lead to human perfection. This inspiration comes to him without any apparition or vision, but in the daytime while he is awake. And whenever he concentrates his thoughts in reflection and considers a question, the answer comes at once while he is awake; and this happens not at great intervals, but whenever he desires. An individual who attains such a degree as this should no longer be called a human being, but an angel. There is no one among us who has reached this stage except Moses our teacher, peace be upon him, whose prophecy is distinguished from that of all the other prophets in four respects, as enumerated by Maimonides in his commentary on chapter “Helek.”
והם הארבע מדרגות שמנינו בנבואה והן שנרמזו בכתוב שאמר ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו, כי אחר שאמר פנים אל פנים ירמוז שלא היתה נבואתו על ידי מלאך ולא שום אמצעי כמדרגה השלישית. ובאמרו כאשר ידבר איש ירמוז שלא היתה במראות הלילה או בתרדמה נופלת עליו כמדרגה השנית, אבל משה היה עומד ער ושומע הקול מדבר אליו, ולא היה מגיע לו רתת ולא צער כמדרגה הראשונה, אבל כאשר ידבר איש אל רעהו בלי שום צער, ובכל עת שירצה לבא אל אהל מועד היה שומע הקול מדבר אליו, אמר הכתוב ובבוא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים, וכן העיד הכתוב שאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה׳ לכם, ומיד באה אליו התשובה על זה, איש איש כי יהיה טמא לנפש וגו׳, וכן בבנות צלפחד, ויקרב משה את משפטן לפני ה׳, ובאתהו התשובה, כן בנות צלפחד דוברות.
These four points of difference are the four degrees of prophecy which we named, and which are referred to in the Bible, “And the Lord spoke to Moses face to face as a man speaks to his neighbour.” “Face to face,” means that the inspiration did not come through an angel or intermediary, as is the case in the third degree. “As a man speaks,” indicates that the message did not come in visions of the night or in a deep sleep that fell upon him, as in the second degree, but Moses was awake and heard the voice speaking to him, without feeling any trembling or pain, as is the case in the first degree, but “as a man speaks to his neighbour,” i. e. without any pain. Whenever he desired to go into the tent of meeting, he heard the voice speaking to him, as we are told, “And when Moses went into the tent of meeting … then he heard the voice speaking unto him from above the ark-cover … from between the two cherubim.” We also have the testimony of Scripture in the passage, “Stay ye, that I may hear what the Lord will command concerning you.” And immediately the answer came to him: “If any man of you … shall be unclean by reason of a dead body …” Similarly in the case of the daughters of Zelophehad we read, “And Moses brought their cause before the Lord.” And then came the answer, “The daughters of Zelophehad speak right.”
ואמנם אי אפשר שיגיע האדם לשום מדרגה ממדרגות הנבואה כלל אם לא יקדמו לו אותן הארבע מדרגות הראשונות הטבעיות שמנינו, כמו שאמרו רבותינו ז״ל אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה, כי בזולת שיקדם לו מלת החכמה עם שאר המעלות הטבעיות אי אפשר שתחול עליו הנבואה כלל, ולזה הוא מה שאמרו על יעקב אבינו, כמה מעלות היה בסולם, ארבעה, לרמוז שלא קדמתהו מדרגת רוח הקודש שהיא קודמת לפעמים לנבואה, אלא מעלת החכמה היא שקדמה לנבואתו, לפי שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה, כי בזולת זה לא היתה הנבואה מגעת אליו ואפילו בחלום שהיא תחלת מדרגות הנבואה.
No person can attain to any degree of prophetic inspiration at all unless he has the first four natural qualities which we mentioned. Our Rabbis say, “The prophetic spirit does not rest upon a person unless he is wise, strong, rich and tall.” Unless he has the quality of wisdom and the other natural qualities, the prophetic inspiration can not come to him at all. This is why they say that Jacob’s ladder had four steps. The meaning is that Jacob’s prophetic experience was not preceded by the degree of the “holy spirit,” which sometimes comes before prophecy, but that the preparatory quality in Jacob was wisdom, which he learned in the school of Eber,” where he concealed himself for fourteen years. Without wisdom the prophetic inspiration would not have come to him even in a dream, which is the first degree of prophecy.
וראוי שתדע כי התחלפו הנביאים קצתם מקצת והצדיקים והחסידים בענין הדבקות בשם יתברך, כי יש מי שתדבק נפשו בעליונים דיבוק חזק עד ישמעו אליו הכחות העליונות לפעול בהיולי העולם כרצונו אם להצלתו אם להצלת זולתו, יוריד הגשם בתפלתו וירפא החולים ויוליד העקרות ויוריד האש למטה ויחיה המתים כאליהו ואלישע, עד שכמו שנמצא בדברים הטבעיים שכאשר ישער האדם בדבר שהוא מבושם הטעם או כשיראה את חברו אוכל הבוסר, יתעורר מאליו הכח המוציא הריר ויותכו חניכיו מאליהן, או כאשר ישער המשגל יתעורר הכח המוציא הזרע להוציאו וימתח הכליי, כן הנפש הזכה הזאת ישמעו אליה הכחות הטבעיים אשר בעולם ויתחדש בעולם ברצונו טל או מטר או רוח סערות. כי כמו שהכחות הגשמיים נבראו לעבוד את הכחות הנפשיים, ותיכף שיגזור הכח הנפשיי על דבר יתעוררו הכחות הגשמיים והאברים להשלימו בפעל, כן כן הכחות הטבעיות אשר בעולם יעבדו את הנפשות הזכות, לפי שכל המציאות כולו כאיש אחד, ועל כן ישמעו להן, עד שכאשר תצייר הנפש הזכה הזאת בהתחדש טל ומטר או רוח גדולה וחזק או רעש או בקיעת הארץ וכיוצא בזה, יתעורר הכח המנהיג את עולם ההויה וההפסד מיד להשלימו.
The prophets and the righteous and the pious differed from each other in the degree of their association with God. There are some whose souls cleaved so intimately to the celestial beings that the powers of heaven were obedient to them and exerted their influence on the matters of this world at their bidding, for their own benefit or for the benefit of others. They could cause rain to come down by their prayer, heal the sick, cause barren women to bear children, cause fire to come down from heaven, revive the dead, as in the case of Elijah and Elisha. We find that when a person thinks about a palatable article of food or sees another eating sour grapes, the salivary power is aroused and his mouth waters of its own accord; and similarly when he is thinking about sexual intercourse, the seminal power is aroused and the organ stretches. In the same way the natural powers of the physical universe are obedient to the pure soul of the prophet, and dew or rain or a storm comes at his bidding. For just as the powers of the body were created to serve the powers of the soul, and therefore as soon as the psychic power determines upon anything, the corporeal powers and the limbs are impelled to carry it out, so the physical forces in the world of nature are subservient to the pure souls—the whole universe being as one individual—and obey them. Accordingly when such a pure soul conceives the coming of dew or rain or a great and mighty wind, or an earthquake or the opening of the earth, and the like, immediately the power which controls the world of genesis and decay is impelled to carry out the conception.
ואפשר שיעבור מדרגת הנביא או החסיד ליותר מזה השעור, עד ישמעו אליו הכחות העליונות לעשות רצונו להוריד אש מטה ולהחיות המתים וזולת זה, להיות כל הדברים נכנעים ומשועבדים אליו, הן שיהיה נביא או בלתי נביא, ויתחלף זה בצדיקים ובחסידים ובנביאים כפי התחלף מדרגותיהם בדבקות הזה. ועל זה הדרך ימשול הנביא או החסיד על הטבע ויחדש בעולם אותות ומופתים כפי שעור מדרגתו בדבקות.
Sometimes the degree of the prophet or pious man goes beyond this measure, so that the celestial powers too are obedient to him and do his will, bringing down fire from heaven, reviving the dead, and the like, since all things are subject and subservient to him, whether he be a prophet or not. This power varies among righteous men, pious men and prophets according to the degree in which their souls cleave to the higher beings. In this way the prophet or the pious man rules over nature and produces signs and wonders in the world according to the measure of his communion with the higher beings.
ובזה יתחלפו החסידים קצתם מקצת, כי יש מן החסידים שיגיעו למדרגה מן הדבקות שיוכלו לחדש בעולם אותות ומופתים, כחוני המעגל ורבי פנחס בן יאיר ורבי חנינא בן דוסא וזולתם, אף על פי שלא הגיעו למדרגת הנבואה כלל, ויש מן הנביאים מי שלא יעשה אות או מופת בימיו כלל, כירמיה או חגי זכריה ומלאכי, ויש מי שיעשה אות אחד, כשמואל שהוריד המטר בתפלתו בימי קציר חטים, ויש מי שיעשה שנים או שלשה, כישעיה מפלת סנחריב ורפואת חזקיהו והשבת צל המעלות, ויש שיעשה יותר, כאליהו ואלישע.
This explains the differences among pious men. There are some who reach such a degree of communion that they can produce signs and wonders in nature, like Honi ha-Me‘aggel, R. Phinehas ben Yair, R. Hanina ben Dosa, and others, though they did not attain to the degree of prophecy. On the other hand, there are prophets who never performed any sign or miracle, like Jeremiah, Haggai, Zechariah and Malachi. Others have only one sign to their credit, like Samuel, who caused rain to come down in the season of wheat harvest by praying for it. Others again have two or three miracles recorded of them, like Isaiah, who brought about the destruction of Sennacherib, the cure of Hezekiah and the going back of the shadow a number of degrees. Some have still more miracles to their credit, like Elijah and Elisha.
ואולם כל הנסים שבאו על ידי הנביאים כולם ישתתפו בשהם לא היו מתמידים זמן גדול ולא היו מפורסמים לכל או לעם גדול, אבל כל האותות והמופתים שעשה משה או שבאו על ידי משה, עם שהיו רבים יותר מכל הבאים על ידי כל הנביאים, נתעלו מהם בשהיו מפורסמים ומתמידין זמן גדול, כמן שהתמיד ארבעים שנה ועמוד ענן יומם ועמוד אש לילה.
All these miracles, however, performed by the prophets, have this in common that they did not last a long time, and were not performed in the presence of all or of a great concourse of people; whereas all the signs and wonders performed by Moses were not merely more numerous than all those of all the other prophets, but they were superior to them in that they were performed in public and lasted a long time, for example, the manna lasted forty years, also the pillar of cloud by day and the pillar of fire by night.
ולזה מה שנזכרו אלו ההבדלים בסוף התורה בין נסי משה לנסי זולתו, כי אחר שרמז אל ההבדלים אשר בין נבואתו לנבואת זולתו באמרו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים, ועל הדרך שבארנו שרמז אל ההבדלים אשר בין נבואת משה לנבואת זולתו, שב לבאר ההבדלים גם כן שיש בין נסי משה לנסי זולתו, ואמר לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה׳, להורות על רבויין, ואמר לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו, להורות על פרסומן לעיני החולקים עליו, ולהורות על התמדתם אמר ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, וזה רומז למה שאמרנו מהתמדת עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה כל ארבעים שנה שהיו במדבר, כמו שאמר הכתוב כי ענן ה׳ על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם. זהו הדרך בהבנת ציור הנבואה וחלוף מדרגותיה כפי מה שתשפטם החלוקה, וההבדל בין נבואת משה לזולתו ובין נסי משה לזולתו משאר הנביאים, וזה מה שרצינו לבאר:
For this reason these differences between the miracles of Moses and those of the others are mentioned at the end of the Torah. First the text refers to the differences between the prophetic inspiration of Moses and that of the others in the expression, “And there hath not arisen a prophet since in Israel like unto Moses, whom the Lord knew face to face,” as we explained the passage above. Then the text proceeds to explain the differences between the miracles of Moses and those of the others, “In all the signs and the wonders which the Lord sent him to do.” This indicates their great number. Then it says, “In the land of Egypt, to Pharaoh, and to all his servants, and to all his land,” alluding to the publicity of the miracles in the presence of his opponents. Then, referring to their duration, Scripture says, “And in all the great terror, which Moses wrought in the light of all Israel.” This refers, as we said, to the pillar of cloud by day and the pillar of fire by night, which lasted all the forty years that the Israelites were in the wilderness, as we read, “For the cloud of the Lord was upon the tabernacle by day, and there was fire therein by night, in the sight of all the house of Israel, throughout all their journeys.” This is the way to understand the conception of prophecy and its various degrees as shown logically and in the difference between the prophecy and miracles of Moses and those of the other prophets. This is what we intended to show.