וראוי שנחקור בכאן חקירה גדולת התועלת מאד, והוא אם התורה הזאת האלהית נותנת שלמות בכללה או בחלקיה. ונאמר שהדבר הזה נחלקו בו רבן שמעון בן לקיש ורבי יוחנן בפרק חלק, אמרו שם לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק, אמר רבי שמעון בן לקיש למי שמשייר אפילו חק אחד מן התורה, אמר רבי יוחנן לא ניחא ליה למריהו דאמרית עליהו הכי אלא למי שלא קיים אפילו חק אחד מן התורה.
We must consider now a very important question, namely, whether this divine law bestows perfection if observed in its entirety or also if observed in part. This is a matter of dispute between Rabbi Simeon, the son of Lakish, and Rabbi Johanan in chapter “Helek.” Commenting on the biblical text, “Therefore the nether-world hath enlarged her desire, and opened her mouth without measure,” said Rabbi Simeon, son of Lakish, the nether-world opens her mouth for the one who neglects even one statute of the Torah. Said Rabbi Johanan, The Lord is not pleased with this that you say about them (Israel). The meaning of the expression is, the nether-world opens her mouth for him who has not performed even a single statute of the Torah.
2
והיה נראה שהוא ראוי שתהיה נותנת השלמות בכללה ולא בחלקיה כדברי רבי שמעון בן לקיש, לפי שאם היה חלק ממנה מספיק להקנות השלמות האנושי, למה יעמיס השם יתברך עלינו רבוי המצות והאזהרות, כי מה שאפשר שיושג בפעל אחד יראה שיהיה פעל בטל שיעשה בהשגתו פעולות רבות, כי מי שיוכל לרפאות חולי אחד בסם אחד פשוט קל ההשגה, שיעשה הרכבה רבת הסמים קשי ההשגה היא פעולת שוא בלי ספק, כמאמר החכם לשוא יעשה בפעולות רבות מה שאפשר לעשות בפעולה אחת, ולזה יראה שכל המצות והאזהרות שבאו בתורה הם הכרחיות להקנאת השלמות האנושי, שאם לא כן לא היה השם יתברך מצוה אותנו בהם.
Now it would seem that in order to attain perfection the Law must be fulfilled in its entirety, as Rabbi Simeon, son of Lakish, says. For if a part is sufficient for the attainment of human perfection, why should God have burdened us with a multiplicity of commands and admonitions? For it seems that if a given end can be attained with one act it is useless to do many acts to attain it. Thus if one can cure a certain disease with a simple and easily obtainable drug, it would be idle work to make a compound of many drugs, hard to obtain, as the wise man says, “It is vain to accomplish with many acts what can be realized with one.” It would seem, then, that all the commandments and admonitions found in the Torah are essential to the attainment of human perfection, else God would not have commanded them.
3
אבל שנאמר שכל המצות והאזהרות שבאו בתורה הם הכרחיות בהקנאת השלמות האנושי דבר זר וקשה מאד, שאם הדבר כן אי אפשר לשום אדם שיקנה השלמות ההוא, לפי שאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואם יחסר לו אחת מן המצות לפי זה הדעת אי אפשר לו לקנות השלמות האנושי, ויהיה אם כן התורה שנתנה לישראל דרך חסד להביאם כולם לחיי העולם הבא היא בעצמה המונעת אותם משיזכו לנועם ההוא, וזה הפך מה שכוון ממנה, כי אין צריך לומר שלא ישיגוהו כלם, שאפילו יחיד בדור לא יוכל להקיף על כלל הדעות שבאו בתורה ולא לעשות כל החקים ולא לקיים כל המשפטים שבאו בה, ויהיו כלל ישראל לפי זה יורדין לבאר שחת, חלילה לאל מרשע ושדי מעול, עם שהמקובל באומה הוא הפך כל זה, שהרי אמרו במשנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. וזה ספק חזק ראוי שנשתדל בהתרתו.
But such a proposition is very strange and hard. For if this were the case, no man would be able to acquire the perfection in question, “For there is not a righteous man upon the earth, that doeth good, and sinneth not.” If he lacked one commandment, according to this opinion, he could not attain to human perfection, and the Torah which was given to Israel as an act of grace, so as to bring them all to eternal life, would be the very thing which would prevent them from attaining this happy privilege. This is the contrary of God’s intention. Not merely would the result be that not all Israelites could attain to perfection, but not even one person in a generation can embrace all the ideas of the Torah, or perform all the statutes and fulfil all the judgments which are found therein. All Israel would then go down to the pit, “Far be it from God, that He should do wickedness; and from the Almighty, that He should commit iniquity.” Besides, our national tradition is opposed to this idea, for we find in the Mishnah, “All Israel have a share in the world to come.” This is a very important question and must be solved.
4
ודרך הבנת זה הענין הוא, כי כמו שנמצא בדברים הטבעיים דברים הרבה ימצאו על צד היותר טוב ולא על צד ההכרח, כמו כפילת החושים וזולתם שהיה אפשר המצא והתקיים הבעלי חיים בזולת ההכפל ההוא, ואולם נמצאו בבעלי חיים על צד היותר טוב, כן השם יתברך להיותו חפץ להביא את האדם אל השלמות האנושי וראה כמה מונעים יש לו שהם מטרידים מהשגת השלמות ההוא, חתר דרך בשישיגהו, וזה בשהרבה לו דרכים ואופנים אינם הכרחיים כלם להשגת השלמות ואמנם נמצאו על צד היותר טוב, כדי שיושג השלמות האנושי או חלק ממנו על יד כל אחד מהם, כדי שלא ימלט שום אחד מישראל בפרט או מן האנשים בכלל שלא ישיג השלמות ההוא אם ישתדל להשיגו באחת מן הדרכים ההם.
We find many things in nature which are not absolutely necessary, but are there to make things better than they would be without them. For example, the duplication of the sense organs is not absolutely necessary, for animals could exist and maintain themselves without this duplication. But they exist in animals to make their condition better than it would be otherwise. So God, in His desire to lead man to his perfection, seeing that there are so many hindrances which prevent him from attaining this end, devised a means to make the attainment possible. He multiplied ways and means, not all of them necessary for the attainment of perfection, but making it easier, so that human perfection or a part of it may be obtained by means of any one of the ways, the purpose being that not a single human being in general or Israelite in particular, should fail to attain that perfection if he tries to obtain it in any one of the ways.
5
וזהו מה שאמרו רבותינו ז״ל בסוף מכות רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, הנה בארו שלכך נצטוו ישראל רוב המצות כדי לצדקם ולזכותם. והוא מבואר שאם היו כלם הכרחיים לקנית השלמות לא היה זה זכות אלא חובה, ולזה הוא שאמר רבי יוחנן לא ניחא ליה למריהו דאמרת עליהו הכי אלא למי שלא קיים אפילו חק אחד מן התורה.
This is the meaning of the Rabbis’ statement at the end of the treatise Makkot, Rabbi Hanania, son of Akashia, said: God desired to favor Israel, therefore He gave them many laws and commandments, as is said: “The Lord was pleased, for His righteousness’ sake, to make the teaching great and glorious.” They thus make clear that the reason Israel were given so many commandments is to bestow upon them righteousness and merit. Now it is clear that if all were necessary for the attainment of perfection, the effect would be not merit, but guilt. This is why Rabbi Johanan said, “The Lord is not pleased with this that you say about them, the verse means that the nether-world opens her mouth for him who has not observed even one commandment of the Torah.”
6
וכן כתב הרמב״ם ז״ל בפירוש המשנה, וזה לשונו על אותה משנה. מעיקרי האמונה בתורה כי כשיקיים האדם מצוה מתרי״ג מצות כסדר וכהוגן ולא ישתף עמה דבר מכוונות העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך, הנה זכה בה לחיי העולם הבא, ועל זה אמר כי בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהן על מתכונתה ושלמותה, בעשותו אותה מצוה תחיה נפשו באותו מעשה, וממה שיורה על העקר הזה רבי חנינא בן תרדיון ששאל את רבי יוסי בן קסמא מה אני לחיי העולם הבא, והשיב כלום בא מעשה לידך, כלומר נזדמן לך לעשות מצוה כהוגן, והשיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלמות בכל מה שאפשר וזכה בה לחיי העולם הבא, עד כאן לשונו שם.
Maimonides is of the same opinion in his commentary on that Mishnah. It is a fundamental belief of the Torah, he says, that if a person fulfils one of the six hundred and thirteen commandments in the proper manner without any selfish or material motive, but performs it for its own sake and for the love of God, as I explained, he merits thereby eternal life. This is the meaning of R. Hanania, that if there are many commandments, it is not possible that one should not sometime in his life do at least one of them in the proper manner, so that his soul merit eternal life. This belief is proved in the Talmud, where Rabbi Hanina, son of Teradyon, asks Rabbi Jose, son of Kisma, What are my chances for eternal life? The answer is, Have you any good deed to your credit? i. e. have you performed any act in the proper manner? R. Hanina replied that he had performed an act of charity in as perfect a manner as possible. Thereby he merited eternal life. So far Maimonides.
7
ונתבאר לפי זה מה שאמרנו כי מצוה אחת בלבד תספיק לתת השלמות האנושי, ואולם מה שנמצאו בתורה מצות רבות לא היה זה על צד ההכרח, ואבל על צד היותר טוב, כדי שלא ימלט אדם מישראל שלא יזכה לעולם הבא על יד אחת מהן אי זו מהן שתהיה. ותא חזי מאן גברא רבה מסהיד עלה הרמב״ם ז״ל, שאמר כי דעת רבותינו ז״ל הוא כי רבוי המצות לא היה להעמיס עלינו משא כבד אשר לא נוכל שאתו, אבל היה חסד מהשם יתברך לזכות את ישראל ולהצדיקם, כי הגדיל את התורה והרבה מצותיה כדי שיהיו להם דרכים מתחלפים כדי שיקנו על ידם השלמות האנושי, ואף על פי שהם לא ישערו בזה, כי להיותם עם בזוז ושסוי יחשבו שיהיה רבוי המצות להעמיס על העם משא כבד, וזהו שסמך אל פסוק ה׳ חפץ למען צדקו וגו׳ והוא עם בזוז ושסוי וגו׳, רוצה לומר כי יחשבו כי לפי שאין מצוה אחת בלבד מספקת אל שתדבק בהם השגחה האלהית בכל פרטי מעשיהם להצילם מצרתם, יאמרו כי בעבור זה לא תספיק להקנות שום שלמות לנפש, ואין הדבר כן, כי אפילו מצוה אחת עשויה כהלכתה כמו שבארנו תספיק אל שיקנה האדם בה חיי העולם הבא, ובעבור זה אמרו רבותינו ז״ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כי אי אפשר שלא יעשה כל אחד מהם מצוה ממצות התורה שעל ידה יזכה למדרגה מה ממדרגות העולם הבא. ואולם כפי רבוי המצות שיעשה כן תגדל מדרגתו שם, ולזה היה משה כוסף ותאב להכנס לארץ כדי שעל ידי קיום המצות התלויות בארץ יזכה בלי ספק למדרגה יותר גדולה בעולם הבא.
It is clear, therefore, as we said, that one commandment alone is sufficient to give perfection to man. And the reason there are so many commandments in the Torah is not because they are necessary, but to make things better, so that no Israelite should fail to merit eternal life by means of some one of them, whichever it be. We have support for this opinion in no less a man than Maimonides, who says that the opinion of our Rabbis is that the reason for the multiplicity of commandments was not to load us with a heavy burden which we could not bear, but that it was an act of divine grace, to enable Israel to acquire merit and righteousness. He increased the Torah and multiplied the commandments, in order that they may have many different ways of acquiring human perfection, though they do not understand this. They think that because they are “a people robbed and spoiled,” the multiplicity of commandments is for the purpose of loading them with a heavy burden. This is why in Isaiah, the verse, “The Lord was pleased for His righteousness’ sake, etc.” is followed by, “But this is a people robbed and spoiled, etc.” They think that because the performance of a single commandment is not sufficient to connect divine providence with all their activities in detail so as to deliver them from their troubles, it is for that reason not sufficient to give any perfection to the soul. But it is not so. Even one commandment done properly, as we explained before, is sufficient to enable one to acquire eternal life. Hence the Rabbis say, “All Israel have a share in the world to come,” for it can not be that a single one of them should fail to do some one of the commandments of the Torah by means of which he would attain to some degree of future life. To be sure, the more commandments he performs, the greater is his degree in the future life. This is why Moses was eager to enter the land of Israel, because by performing those commandments which can not be performed outside, he would no doubt attain to a higher degree in the world to come.
8
ופעמים יגיע רבוי המצות המקויימות על יד איש אחד אל שיהיה במדרגה שיושגח בעולם הזה בכל פרטי עניניו, כרבי חנינא בן דוסא וזולתו מן החסידים, וכבר אפשר שימצא רבוי המצות או כללותם באישים מתחלפים ויהיה כלל האישים ההם מושגח יותר מן האיש האחד, וזה כי הכלל ההוא ישוב במדרגת האיש האחד שימצאו בו רבוי המצות, וזאת היא סבה שיהיה הכלל לעולם יותר מושגח מהפרט להמצא בכלל רבוי המצות או כלל מצות התורה יותר ממה שימצאו באיש האחד, ולזה יהיה הכלל לעולם נענים בתפלתם ומושגחים ומנוצלים מהמקרים יותר מהפרט.
Sometimes a single person performs so many commandments that Providence takes care of him in every detail of his life here below, like Rabbi Hanina, son of Dosa, and other pious men. It may also happen that the many commandments or the whole of them are performed by a number of persons collectively. In that case the group of persons is more cared for by Providence than a single person. In other words the group is in the position of a single person who performs a great many commandments. This is why a group is always better cared for by Providence than an individual, because in the group a great many commandments are performed or the whole of them, which is less likely to be the case in an individual. Therefore a group are always more promptly answered when they pray and are more directly under God’s providence, being protected from harm, than the individual.
9
וזה אמנם יהיה בהצלחת העולם הזה, אבל בעולם הבא מדרגת כל אחד ואחד לפי מעשיו ורוב המצות שיעשה. וגדולה מזו נמצא לרבותינו ז״ל במקומות הרבה, שאפילו בעשית פעל אחד שאינו מצוה ואינו אזהרה, אם יכוין העושה בעשיתו לשם שמים ולכבוד השם יתברך או כבוד תורתו יזכה בה לחיי העולם הבא, כלומר למדרגה מה ממדרגות העולם הבא. ואמרו בכתובות על ההוא כובס דהוה בשבבותיה דרבי וסליק לאגרא ונפל ומית, שיצאת בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן לחיי העולם הבא, שיראה מזה שאפילו מי שנצטער על שלא כבד החכם במותו ומת מתוך הצער ההוא, בכוונה ההיא זוכה לחיי העולם הבא אחר שצערו ומיתתו היתה לשם שמים.
This is true in reference to the fortunes of this world, but in the world to come every one stands on the basis of his own actions and the number of commandments which he has performed. The Rabbis go even farther than this in their statements in many places that even if a person does an act which is neither commanded nor forbidden, provided he does it for God’s sake, to honor Him or His law, he thereby merits future life, i. e. he attains to some degree of future existence. They tell in the tractate Ketubot concerning a fuller who lived in the neighborhood of Rabbi and died by throwing himself from the roof, that a voice from heaven said, This fuller is destined to enjoy the future life. From this it appears that a person who is grieved because he did not show honor to a wise man at the time of his death, and commits suicide because of his grief, merits the future life, since his grief as well as his death was for the sake of God.
10
וכן במסכת עבודה זרה אמרו על השוטר שהיה ממונה להמית את רבי חנינא בן תרדיון, כי לפי שקרב מיתתו כדי שלא יצטער רבי חנינא ביותר, שהיה מזומן לחיי העולם הבא. וכן במסכת תענית בפרק סדר תעניות בתרא מביא הרבה מעשים מאנשים שאמר אליהו עליהם שהיו מזומנים לחיי העולם הבא, ואף על פי שלא היו עושים מעשים שיהיו מצוה או אזהרה אלא פעולות טובות, כמו שומר בית הסוהר שהיה מפריש הנשים מהאנשים כדי שלא יבואו לידי הרגל עבירה, וזולת זה שם הרבה.
There is also a story in the tractate ‘Abodah Zarah about an official who was charged with the duty of executing Rabbi Hanina ben Teradyon. Because he hastened the execution so that Rabbi Hanina might not suffer more than was necessary, we are told that he was entitled to future life. Similarly in tractate Ta‘anit, in the second of the two chapters entitled, “Seder Ta‘aniyyot,” we are told of a number of persons concerning whom Elijah said that they would enjoy life in the world to come, though the acts which they had to their credit were not commandments, positive or negative, but just good deeds, as for example the act of the keeper of the prison, who separated the men from the women so that they might not be led into temptation and do wrong, and other instances besides.
11
וכבר בארו רבותינו ז״ל כלל הפעולות הטובות המביאות האדם להשגת חיי העולם הבא מזולת המצות המפורשות בתורה, אמרו והלכת בדרכיו, מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים מה הוא קובר מתים אף אתה קובר מתים וכו׳, וכלל הדברים הוא כי כל פעולה שיעשה העושה אותה לשם שמים זוכה בה לחיי העולם הבא, ואף אם הפעל ההוא יחשב בו שהוא רע, אמרו רבותינו ז״ל בכל דרכיך דעהו ואפילו לדבר עבירה, ואמרו עוד גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה. והבן זה העקר ודעהו כי הוא הכרחי לתורת משה, שאם לא כן לא יהיו כלל ישראל זוכים לחיי העולם הבא על ידי התורה אלא אחד מעיר או יחיד בדור, ותהיה החבה יתרה שחבב הקדוש ברוך הוא את ישראל לתת להם התורה, כמו שאמרו חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה וכו׳, לנקמה מהם שלא יוכלו לקיים את כלה ויהיו נענשים על כך.
The Rabbis give a general principle explaining the good deeds which cause a man to attain the future life, outside of the specific commandments of the Torah. Commenting on the verse, “And thou shalt walk in His ways,” they say, Be thou gracious, as He is gracious; be thou merciful, as He is merciful; be thou benevolent, as He is benevolent; bury the dead, even as He buries the dead, and so on. The principle is that any act which a man does for the sake of God helps him to attain to the future life, even if it seem to be a bad act. “In all thy ways acknowledge Him,” says the author of Proverbs, and the Rabbis comment,—even if thou art doing a bad act. Again they say, better is a transgression committed for the sake of God than the performance of a commandment which is not for God’s sake. This principle should be understood and borne in mind, for it is essential to the Law of Moses. If not for this principle the mass of Israelites would not enjoy the future life through the Torah, but only one person in a city or generation. And then the great love which God showed to Israel in giving them the Torah, as we find, “Beloved is Israel, because God gave them a precious article …,” would be converted into a means of vengeance, for they could not perform all of it and would be punished for it.
12
אלא שהאמת הוא כמו שאמרנו שזה עקר פרטי לתורת משה שאליו כוונו רבותינו ז״ל באמרם כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כלומר שכלם ישיגו מדרגה מה ממדרגות העולם הבא. ואף על פי שיש מן החכמים חולקים על זה ואומרים כי צריך רבוי גדול מן המצות כדי שיזכה האדם לחיי העולם הבא, אין הדבר כן אלא כי לפי רבוי המצות תגדל מדרגתו בו כמו שאמרנו, ואבל במצוה אחת בלבד ישיג מדרגה מה ממנו. ומה שאמרו רבותינו ז״ל במסכת מכות דרש רבי שמלאי תרי״ג מצות נאמרו למשה בסיני וכו׳ בא דוד והעמידן על י״א וכו׳ בא ישעיה והעמידן על שש וכו׳, שיראה מזה שצריך כל המצות כדי לקנות השלמות אלא שדוד העמידן על י״א וישעיה על שש וכן השאר, עוד תדע פירוש המאמר הזה בפרק הבא אחר זה בעזרת השם:
The truth is as we have explained. It is a special principle of the Mosaic law, alluded to in the rabbinic expression, “All Israel have a share in the world to come,” that all Israelites attain to some degree of life in the future world. There are, indeed, certain scholars who deny this and hold that one must have a majority of the commandments to his credit in order to merit the future life. But it is not so. The greater the number of commandments that one performs, the higher is his degree in the future world, as we said before, but one may attain to some degree of future life with one commandment alone. In the tractate Makkot we read “Rabbi Simlai in a discourse said, Six hundred and thirteen commandments were given to Moses on Sinai … David came and reduced them to eleven … Isaiah reduced them to six …” From this it might seem that one must perform all the commandments in order to acquire perfection, but that David reduced them to eleven, Isaiah to six and so with the rest. But this is not the case, and we shall explain the meaning of the passage in the following chapter, with the help of God.
וראוי שנחקור בכאן חקירה גדולת התועלת מאד, והוא אם התורה הזאת האלהית נותנת שלמות בכללה או בחלקיה. ונאמר שהדבר הזה נחלקו בו רבן שמעון בן לקיש ורבי יוחנן בפרק חלק, אמרו שם לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק, אמר רבי שמעון בן לקיש למי שמשייר אפילו חק אחד מן התורה, אמר רבי יוחנן לא ניחא ליה למריהו דאמרית עליהו הכי אלא למי שלא קיים אפילו חק אחד מן התורה.
We must consider now a very important question, namely, whether this divine law bestows perfection if observed in its entirety or also if observed in part. This is a matter of dispute between Rabbi Simeon, the son of Lakish, and Rabbi Johanan in chapter “Helek.” Commenting on the biblical text, “Therefore the nether-world hath enlarged her desire, and opened her mouth without measure,” said Rabbi Simeon, son of Lakish, the nether-world opens her mouth for the one who neglects even one statute of the Torah. Said Rabbi Johanan, The Lord is not pleased with this that you say about them (Israel). The meaning of the expression is, the nether-world opens her mouth for him who has not performed even a single statute of the Torah.
והיה נראה שהוא ראוי שתהיה נותנת השלמות בכללה ולא בחלקיה כדברי רבי שמעון בן לקיש, לפי שאם היה חלק ממנה מספיק להקנות השלמות האנושי, למה יעמיס השם יתברך עלינו רבוי המצות והאזהרות, כי מה שאפשר שיושג בפעל אחד יראה שיהיה פעל בטל שיעשה בהשגתו פעולות רבות, כי מי שיוכל לרפאות חולי אחד בסם אחד פשוט קל ההשגה, שיעשה הרכבה רבת הסמים קשי ההשגה היא פעולת שוא בלי ספק, כמאמר החכם לשוא יעשה בפעולות רבות מה שאפשר לעשות בפעולה אחת, ולזה יראה שכל המצות והאזהרות שבאו בתורה הם הכרחיות להקנאת השלמות האנושי, שאם לא כן לא היה השם יתברך מצוה אותנו בהם.
Now it would seem that in order to attain perfection the Law must be fulfilled in its entirety, as Rabbi Simeon, son of Lakish, says. For if a part is sufficient for the attainment of human perfection, why should God have burdened us with a multiplicity of commands and admonitions? For it seems that if a given end can be attained with one act it is useless to do many acts to attain it. Thus if one can cure a certain disease with a simple and easily obtainable drug, it would be idle work to make a compound of many drugs, hard to obtain, as the wise man says, “It is vain to accomplish with many acts what can be realized with one.” It would seem, then, that all the commandments and admonitions found in the Torah are essential to the attainment of human perfection, else God would not have commanded them.
אבל שנאמר שכל המצות והאזהרות שבאו בתורה הם הכרחיות בהקנאת השלמות האנושי דבר זר וקשה מאד, שאם הדבר כן אי אפשר לשום אדם שיקנה השלמות ההוא, לפי שאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואם יחסר לו אחת מן המצות לפי זה הדעת אי אפשר לו לקנות השלמות האנושי, ויהיה אם כן התורה שנתנה לישראל דרך חסד להביאם כולם לחיי העולם הבא היא בעצמה המונעת אותם משיזכו לנועם ההוא, וזה הפך מה שכוון ממנה, כי אין צריך לומר שלא ישיגוהו כלם, שאפילו יחיד בדור לא יוכל להקיף על כלל הדעות שבאו בתורה ולא לעשות כל החקים ולא לקיים כל המשפטים שבאו בה, ויהיו כלל ישראל לפי זה יורדין לבאר שחת, חלילה לאל מרשע ושדי מעול, עם שהמקובל באומה הוא הפך כל זה, שהרי אמרו במשנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. וזה ספק חזק ראוי שנשתדל בהתרתו.
But such a proposition is very strange and hard. For if this were the case, no man would be able to acquire the perfection in question, “For there is not a righteous man upon the earth, that doeth good, and sinneth not.” If he lacked one commandment, according to this opinion, he could not attain to human perfection, and the Torah which was given to Israel as an act of grace, so as to bring them all to eternal life, would be the very thing which would prevent them from attaining this happy privilege. This is the contrary of God’s intention. Not merely would the result be that not all Israelites could attain to perfection, but not even one person in a generation can embrace all the ideas of the Torah, or perform all the statutes and fulfil all the judgments which are found therein. All Israel would then go down to the pit, “Far be it from God, that He should do wickedness; and from the Almighty, that He should commit iniquity.” Besides, our national tradition is opposed to this idea, for we find in the Mishnah, “All Israel have a share in the world to come.” This is a very important question and must be solved.
ודרך הבנת זה הענין הוא, כי כמו שנמצא בדברים הטבעיים דברים הרבה ימצאו על צד היותר טוב ולא על צד ההכרח, כמו כפילת החושים וזולתם שהיה אפשר המצא והתקיים הבעלי חיים בזולת ההכפל ההוא, ואולם נמצאו בבעלי חיים על צד היותר טוב, כן השם יתברך להיותו חפץ להביא את האדם אל השלמות האנושי וראה כמה מונעים יש לו שהם מטרידים מהשגת השלמות ההוא, חתר דרך בשישיגהו, וזה בשהרבה לו דרכים ואופנים אינם הכרחיים כלם להשגת השלמות ואמנם נמצאו על צד היותר טוב, כדי שיושג השלמות האנושי או חלק ממנו על יד כל אחד מהם, כדי שלא ימלט שום אחד מישראל בפרט או מן האנשים בכלל שלא ישיג השלמות ההוא אם ישתדל להשיגו באחת מן הדרכים ההם.
We find many things in nature which are not absolutely necessary, but are there to make things better than they would be without them. For example, the duplication of the sense organs is not absolutely necessary, for animals could exist and maintain themselves without this duplication. But they exist in animals to make their condition better than it would be otherwise. So God, in His desire to lead man to his perfection, seeing that there are so many hindrances which prevent him from attaining this end, devised a means to make the attainment possible. He multiplied ways and means, not all of them necessary for the attainment of perfection, but making it easier, so that human perfection or a part of it may be obtained by means of any one of the ways, the purpose being that not a single human being in general or Israelite in particular, should fail to attain that perfection if he tries to obtain it in any one of the ways.
וזהו מה שאמרו רבותינו ז״ל בסוף מכות רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, הנה בארו שלכך נצטוו ישראל רוב המצות כדי לצדקם ולזכותם. והוא מבואר שאם היו כלם הכרחיים לקנית השלמות לא היה זה זכות אלא חובה, ולזה הוא שאמר רבי יוחנן לא ניחא ליה למריהו דאמרת עליהו הכי אלא למי שלא קיים אפילו חק אחד מן התורה.
This is the meaning of the Rabbis’ statement at the end of the treatise Makkot, Rabbi Hanania, son of Akashia, said: God desired to favor Israel, therefore He gave them many laws and commandments, as is said: “The Lord was pleased, for His righteousness’ sake, to make the teaching great and glorious.” They thus make clear that the reason Israel were given so many commandments is to bestow upon them righteousness and merit. Now it is clear that if all were necessary for the attainment of perfection, the effect would be not merit, but guilt. This is why Rabbi Johanan said, “The Lord is not pleased with this that you say about them, the verse means that the nether-world opens her mouth for him who has not observed even one commandment of the Torah.”
וכן כתב הרמב״ם ז״ל בפירוש המשנה, וזה לשונו על אותה משנה. מעיקרי האמונה בתורה כי כשיקיים האדם מצוה מתרי״ג מצות כסדר וכהוגן ולא ישתף עמה דבר מכוונות העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך, הנה זכה בה לחיי העולם הבא, ועל זה אמר כי בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהן על מתכונתה ושלמותה, בעשותו אותה מצוה תחיה נפשו באותו מעשה, וממה שיורה על העקר הזה רבי חנינא בן תרדיון ששאל את רבי יוסי בן קסמא מה אני לחיי העולם הבא, והשיב כלום בא מעשה לידך, כלומר נזדמן לך לעשות מצוה כהוגן, והשיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלמות בכל מה שאפשר וזכה בה לחיי העולם הבא, עד כאן לשונו שם.
Maimonides is of the same opinion in his commentary on that Mishnah. It is a fundamental belief of the Torah, he says, that if a person fulfils one of the six hundred and thirteen commandments in the proper manner without any selfish or material motive, but performs it for its own sake and for the love of God, as I explained, he merits thereby eternal life. This is the meaning of R. Hanania, that if there are many commandments, it is not possible that one should not sometime in his life do at least one of them in the proper manner, so that his soul merit eternal life. This belief is proved in the Talmud, where Rabbi Hanina, son of Teradyon, asks Rabbi Jose, son of Kisma, What are my chances for eternal life? The answer is, Have you any good deed to your credit? i. e. have you performed any act in the proper manner? R. Hanina replied that he had performed an act of charity in as perfect a manner as possible. Thereby he merited eternal life. So far Maimonides.
ונתבאר לפי זה מה שאמרנו כי מצוה אחת בלבד תספיק לתת השלמות האנושי, ואולם מה שנמצאו בתורה מצות רבות לא היה זה על צד ההכרח, ואבל על צד היותר טוב, כדי שלא ימלט אדם מישראל שלא יזכה לעולם הבא על יד אחת מהן אי זו מהן שתהיה. ותא חזי מאן גברא רבה מסהיד עלה הרמב״ם ז״ל, שאמר כי דעת רבותינו ז״ל הוא כי רבוי המצות לא היה להעמיס עלינו משא כבד אשר לא נוכל שאתו, אבל היה חסד מהשם יתברך לזכות את ישראל ולהצדיקם, כי הגדיל את התורה והרבה מצותיה כדי שיהיו להם דרכים מתחלפים כדי שיקנו על ידם השלמות האנושי, ואף על פי שהם לא ישערו בזה, כי להיותם עם בזוז ושסוי יחשבו שיהיה רבוי המצות להעמיס על העם משא כבד, וזהו שסמך אל פסוק ה׳ חפץ למען צדקו וגו׳ והוא עם בזוז ושסוי וגו׳, רוצה לומר כי יחשבו כי לפי שאין מצוה אחת בלבד מספקת אל שתדבק בהם השגחה האלהית בכל פרטי מעשיהם להצילם מצרתם, יאמרו כי בעבור זה לא תספיק להקנות שום שלמות לנפש, ואין הדבר כן, כי אפילו מצוה אחת עשויה כהלכתה כמו שבארנו תספיק אל שיקנה האדם בה חיי העולם הבא, ובעבור זה אמרו רבותינו ז״ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כי אי אפשר שלא יעשה כל אחד מהם מצוה ממצות התורה שעל ידה יזכה למדרגה מה ממדרגות העולם הבא. ואולם כפי רבוי המצות שיעשה כן תגדל מדרגתו שם, ולזה היה משה כוסף ותאב להכנס לארץ כדי שעל ידי קיום המצות התלויות בארץ יזכה בלי ספק למדרגה יותר גדולה בעולם הבא.
It is clear, therefore, as we said, that one commandment alone is sufficient to give perfection to man. And the reason there are so many commandments in the Torah is not because they are necessary, but to make things better, so that no Israelite should fail to merit eternal life by means of some one of them, whichever it be. We have support for this opinion in no less a man than Maimonides, who says that the opinion of our Rabbis is that the reason for the multiplicity of commandments was not to load us with a heavy burden which we could not bear, but that it was an act of divine grace, to enable Israel to acquire merit and righteousness. He increased the Torah and multiplied the commandments, in order that they may have many different ways of acquiring human perfection, though they do not understand this. They think that because they are “a people robbed and spoiled,” the multiplicity of commandments is for the purpose of loading them with a heavy burden. This is why in Isaiah, the verse, “The Lord was pleased for His righteousness’ sake, etc.” is followed by, “But this is a people robbed and spoiled, etc.” They think that because the performance of a single commandment is not sufficient to connect divine providence with all their activities in detail so as to deliver them from their troubles, it is for that reason not sufficient to give any perfection to the soul. But it is not so. Even one commandment done properly, as we explained before, is sufficient to enable one to acquire eternal life. Hence the Rabbis say, “All Israel have a share in the world to come,” for it can not be that a single one of them should fail to do some one of the commandments of the Torah by means of which he would attain to some degree of future life. To be sure, the more commandments he performs, the greater is his degree in the future life. This is why Moses was eager to enter the land of Israel, because by performing those commandments which can not be performed outside, he would no doubt attain to a higher degree in the world to come.
ופעמים יגיע רבוי המצות המקויימות על יד איש אחד אל שיהיה במדרגה שיושגח בעולם הזה בכל פרטי עניניו, כרבי חנינא בן דוסא וזולתו מן החסידים, וכבר אפשר שימצא רבוי המצות או כללותם באישים מתחלפים ויהיה כלל האישים ההם מושגח יותר מן האיש האחד, וזה כי הכלל ההוא ישוב במדרגת האיש האחד שימצאו בו רבוי המצות, וזאת היא סבה שיהיה הכלל לעולם יותר מושגח מהפרט להמצא בכלל רבוי המצות או כלל מצות התורה יותר ממה שימצאו באיש האחד, ולזה יהיה הכלל לעולם נענים בתפלתם ומושגחים ומנוצלים מהמקרים יותר מהפרט.
Sometimes a single person performs so many commandments that Providence takes care of him in every detail of his life here below, like Rabbi Hanina, son of Dosa, and other pious men. It may also happen that the many commandments or the whole of them are performed by a number of persons collectively. In that case the group of persons is more cared for by Providence than a single person. In other words the group is in the position of a single person who performs a great many commandments. This is why a group is always better cared for by Providence than an individual, because in the group a great many commandments are performed or the whole of them, which is less likely to be the case in an individual. Therefore a group are always more promptly answered when they pray and are more directly under God’s providence, being protected from harm, than the individual.
וזה אמנם יהיה בהצלחת העולם הזה, אבל בעולם הבא מדרגת כל אחד ואחד לפי מעשיו ורוב המצות שיעשה. וגדולה מזו נמצא לרבותינו ז״ל במקומות הרבה, שאפילו בעשית פעל אחד שאינו מצוה ואינו אזהרה, אם יכוין העושה בעשיתו לשם שמים ולכבוד השם יתברך או כבוד תורתו יזכה בה לחיי העולם הבא, כלומר למדרגה מה ממדרגות העולם הבא. ואמרו בכתובות על ההוא כובס דהוה בשבבותיה דרבי וסליק לאגרא ונפל ומית, שיצאת בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן לחיי העולם הבא, שיראה מזה שאפילו מי שנצטער על שלא כבד החכם במותו ומת מתוך הצער ההוא, בכוונה ההיא זוכה לחיי העולם הבא אחר שצערו ומיתתו היתה לשם שמים.
This is true in reference to the fortunes of this world, but in the world to come every one stands on the basis of his own actions and the number of commandments which he has performed. The Rabbis go even farther than this in their statements in many places that even if a person does an act which is neither commanded nor forbidden, provided he does it for God’s sake, to honor Him or His law, he thereby merits future life, i. e. he attains to some degree of future existence. They tell in the tractate Ketubot concerning a fuller who lived in the neighborhood of Rabbi and died by throwing himself from the roof, that a voice from heaven said, This fuller is destined to enjoy the future life. From this it appears that a person who is grieved because he did not show honor to a wise man at the time of his death, and commits suicide because of his grief, merits the future life, since his grief as well as his death was for the sake of God.
וכן במסכת עבודה זרה אמרו על השוטר שהיה ממונה להמית את רבי חנינא בן תרדיון, כי לפי שקרב מיתתו כדי שלא יצטער רבי חנינא ביותר, שהיה מזומן לחיי העולם הבא. וכן במסכת תענית בפרק סדר תעניות בתרא מביא הרבה מעשים מאנשים שאמר אליהו עליהם שהיו מזומנים לחיי העולם הבא, ואף על פי שלא היו עושים מעשים שיהיו מצוה או אזהרה אלא פעולות טובות, כמו שומר בית הסוהר שהיה מפריש הנשים מהאנשים כדי שלא יבואו לידי הרגל עבירה, וזולת זה שם הרבה.
There is also a story in the tractate ‘Abodah Zarah about an official who was charged with the duty of executing Rabbi Hanina ben Teradyon. Because he hastened the execution so that Rabbi Hanina might not suffer more than was necessary, we are told that he was entitled to future life. Similarly in tractate Ta‘anit, in the second of the two chapters entitled, “Seder Ta‘aniyyot,” we are told of a number of persons concerning whom Elijah said that they would enjoy life in the world to come, though the acts which they had to their credit were not commandments, positive or negative, but just good deeds, as for example the act of the keeper of the prison, who separated the men from the women so that they might not be led into temptation and do wrong, and other instances besides.
וכבר בארו רבותינו ז״ל כלל הפעולות הטובות המביאות האדם להשגת חיי העולם הבא מזולת המצות המפורשות בתורה, אמרו והלכת בדרכיו, מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים מה הוא קובר מתים אף אתה קובר מתים וכו׳, וכלל הדברים הוא כי כל פעולה שיעשה העושה אותה לשם שמים זוכה בה לחיי העולם הבא, ואף אם הפעל ההוא יחשב בו שהוא רע, אמרו רבותינו ז״ל בכל דרכיך דעהו ואפילו לדבר עבירה, ואמרו עוד גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה. והבן זה העקר ודעהו כי הוא הכרחי לתורת משה, שאם לא כן לא יהיו כלל ישראל זוכים לחיי העולם הבא על ידי התורה אלא אחד מעיר או יחיד בדור, ותהיה החבה יתרה שחבב הקדוש ברוך הוא את ישראל לתת להם התורה, כמו שאמרו חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה וכו׳, לנקמה מהם שלא יוכלו לקיים את כלה ויהיו נענשים על כך.
The Rabbis give a general principle explaining the good deeds which cause a man to attain the future life, outside of the specific commandments of the Torah. Commenting on the verse, “And thou shalt walk in His ways,” they say, Be thou gracious, as He is gracious; be thou merciful, as He is merciful; be thou benevolent, as He is benevolent; bury the dead, even as He buries the dead, and so on. The principle is that any act which a man does for the sake of God helps him to attain to the future life, even if it seem to be a bad act. “In all thy ways acknowledge Him,” says the author of Proverbs, and the Rabbis comment,—even if thou art doing a bad act. Again they say, better is a transgression committed for the sake of God than the performance of a commandment which is not for God’s sake. This principle should be understood and borne in mind, for it is essential to the Law of Moses. If not for this principle the mass of Israelites would not enjoy the future life through the Torah, but only one person in a city or generation. And then the great love which God showed to Israel in giving them the Torah, as we find, “Beloved is Israel, because God gave them a precious article …,” would be converted into a means of vengeance, for they could not perform all of it and would be punished for it.
אלא שהאמת הוא כמו שאמרנו שזה עקר פרטי לתורת משה שאליו כוונו רבותינו ז״ל באמרם כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כלומר שכלם ישיגו מדרגה מה ממדרגות העולם הבא. ואף על פי שיש מן החכמים חולקים על זה ואומרים כי צריך רבוי גדול מן המצות כדי שיזכה האדם לחיי העולם הבא, אין הדבר כן אלא כי לפי רבוי המצות תגדל מדרגתו בו כמו שאמרנו, ואבל במצוה אחת בלבד ישיג מדרגה מה ממנו. ומה שאמרו רבותינו ז״ל במסכת מכות דרש רבי שמלאי תרי״ג מצות נאמרו למשה בסיני וכו׳ בא דוד והעמידן על י״א וכו׳ בא ישעיה והעמידן על שש וכו׳, שיראה מזה שצריך כל המצות כדי לקנות השלמות אלא שדוד העמידן על י״א וישעיה על שש וכן השאר, עוד תדע פירוש המאמר הזה בפרק הבא אחר זה בעזרת השם:
The truth is as we have explained. It is a special principle of the Mosaic law, alluded to in the rabbinic expression, “All Israel have a share in the world to come,” that all Israelites attain to some degree of life in the future world. There are, indeed, certain scholars who deny this and hold that one must have a majority of the commandments to his credit in order to merit the future life. But it is not so. The greater the number of commandments that one performs, the higher is his degree in the future world, as we said before, but one may attain to some degree of future life with one commandment alone. In the tractate Makkot we read “Rabbi Simlai in a discourse said, Six hundred and thirteen commandments were given to Moses on Sinai … David came and reduced them to eleven … Isaiah reduced them to six …” From this it might seem that one must perform all the commandments in order to acquire perfection, but that David reduced them to eleven, Isaiah to six and so with the rest. But this is not the case, and we shall explain the meaning of the passage in the following chapter, with the help of God.