עניין ארבע בגדים של כהן הדיוט. נראה שהוא נגד ענינים שארעו לקיו ושת, שמהם נתקיים העולם. והיתה ענין הוראתן על חדוש העולם, בדרך בגדי כהן גדול, שנתבארו בפרקים שעברו. ולכן היו בגדיהם ארבע בגדי פשתן, והם כתונת, ומכנסים, מגבעות, ואבנט. בהיות כי יוצאי ירך קין ושת, הם אנשי שם, אשר נקבו בשמות בימי דור אנוש ודור המבול, וחטאו בארבע מיני חטא, גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית ו ב) ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו'. ונאמר בדור המבול (בראשית ו יב) כי השחית כל בשר את דרכו. לכן היו כהני הדיוט לובשים מכנסים. עוד היו שופכים דמים, כמו שעשה קין, גם זרעו אחריו, כמו שדרשו ז"ל (נדה יג א) המוציא זרע לבטלה, קשים מדור המבול, שנאמר (ישעיה כז) הנחמים באלים וגו' שוחטי הילדים וגו'. אל תקרי שוחטי אלא סוחטי, לכן היו לובשים הכתונת.
2
אבנט היו לובשים, נגד הגזל שהיו עוברים אנשי דור המבול, וכמו שנאמר (בראשית ו יג) כי מלאה הארץ חמס. וכבר נתבאר לעיל (פרק מג) בענין כהן גדול, ששלשה בגדים אלו, היו מכפרים על שלשה עבירות אלו. מגבעות היו לובשין, נגד עבודה זרה שהיו עובדים, שנאמר (בראשית ד כו) אז הוחל לקרא בשם ה'. ודע כי אף על פי שכתבתי (פרק מג) בכהן גדול, שענין המצנפת בכהן גדול, היה מורה על איסור אכילת בשר, והאפוד על עבודה זרה, באו עניני בגדי כהן הדיוט בענין אחר, ולזה נשתנה השם, שזה מקרי מצנפת וזה מקרי מגבעות, והיה עשיית המגבעות משונה ממעשה מצנפת, כמו שכתבו התוספות פרק קמא דסוכה (סוכה ה א ד"ה ואל) וביומא (כה א ד"ה נוטל) ופרק קמא דגיטין (ז א ד"ה בזמן), וכן כתב הרמב"ן בפירוש החומש (שמות כח לא). וכן כתב האבן עזרא פרשת תצוה (שמות כח לו), כי מגבעות היה כמין כובע, ומצנפת היה דבר ארוך שהיה צונף סביב ראשו, עיין עליו בפירושו, והוא מורה על גאות, שהוא דבר תכשיט נאה אל הראש, יוכל להתגאה ולהתפאר בו מה שאין כן בכהן הדיוט, שלא היה לו רק כובע קטן על ראשו לכסותו, לומר ששכינה למעלה מראשו, ולכן אסורים לילך בגילוי הראש, ועל ידי זה היו מורים אסור עבודות עבודה זרה, והיו עניני המגבעות מורים על ענין ע"ז מצד שיתוף שם מגבעות, כי דרך עובדי עבודה זרה להעמיד הצלמים על הרים וגבעות, כמו שנאמר (הושע ד יג) על ראש ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטירו. ונאמר (ישעיהו ב׳:י״ד) על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות. וכהנה רבות במקרא. וכבר אמרו רבותינו ז"ל (ע"ז מה ב) אין לך גבעה וגבעה בארץ ישראל שלא העמידו עליו צלם.
The belt they would wear corresponds to the theft that the men of the generation of the flood would do, as it is stated, for the earth is filled with violent crime (Genesis 6:13). And it has already been explained above (Chapter 43), regarding the high priest, that these three garments would atone for these three sins. The hats they would wear corresponded to the idolatry that they were worshipping, as it is stated, then they called out profanely in the name of the Lord (Genesis 4:26). And you should know that even though I wrote about the high priest (Chapter 43), that the matter of the turban with the high priest was to teach about the prohibition of eating meat, and the apron was for idolatry, the ideas of the clothes of the regular priests came for another matter. And that is why the name is differentiated, since this one is called turban [mitznefet], and that one is called hats [migbaaot]. And likewise, the making of the hats was different than the production of the turban, as the Tosafot wrote in the first chapter of Sukkah (Sukkah 5a, s.v. VeAl), in Yoma (Yoma 25a, s.v. Notel), and in the first chapter of Gittin (Gittin 7a, s.v. BeZman). And so too did Ramban write in his commentary on the Torah (Exodus 28:31). Likewise, Ibn Ezra wrote on Parasht Tetzaveh (on Exodus 28:36) that the migbaaot were a type of hat, whereas the mitznefet was something long that he would wrap around his head, see there in his commentary. And it shows pride, since it is a fine ornament on the head, such that he can be proud and beautify himself with it, which was not the case with the regular priest, since he only had a small hat on his head to cover it, to say that the divine presence is over his head above. And that is why they were forbidden to go around with a bare head. So, through this, they were teaching the prohibition of idolatry. And the content of the migbaaot would [also] teach about the matter of idolatry from the angle of the shared word, migbaot. For the way of the idolators was to set up idols upon the hills and mountains [givaaot], as it is stated, They sacrifice on the mountaintops and offer on the hills (Hosea 4:13); and it is stated, And upon all the high hills, and upon all the lofty mountains (Isaiah 2:14). And there are many [examples] like this in Scripture. And our rabbis, may their memory be blessed, already said (Avodah Zarah 45b), "You do not have any mountain in the land of Israel upon which they did not set up an idol."
3
ובא הרמז בכהן הדיוט במגבעות, ולא באפוד כמו בכהן גדול, להורות על טעותן שבא להם ענין עבודה זרה מכח איסור אכילת הבשר, שהיה נרמז במצנפת של כהן גדול, ונעשה בראש בניו למגבעות, כי חשבו מחשבות זרות בענין איסור אכילת הבשר, ועבדו על ידי זה עבודה זרה. והוא בעיני סבה אמתית, למה שנאסר הבשר קודם דור המבול, והותר אחד כך, וזה כי הרב המורה כתב בכמה מקומות בספר המורה ובפרט פרק ששה וארבעים חלק שלישי, כי הקדמונים היו עובדים לשור ושה ושאר בהמות, ומהם נמשכו אנשי הצאבא שהיו עובדים לבהמות, וכמו שכתבתי לעיל דבריו חלק זה פרק שישי, וזה הטעות כולו בא להם, ממה שראו שנאסר להם אכילת הבשר, שהוא הבעל חי. חשבו שלא נאסר להם מכח ציווי השם, רק מטעם שיש בו צורך אלהות, ולזה טעו אחריו, עד שנמחו בדור המבול, וכדי להסיר המבוכה הזאת, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות העולם אחר המבול, והתיר להם אכילת הבשר, והריגת הבעלי חיים, שידעו בו בני אדם שאין בו ממש.
.
4
ולפי זה אין אנו צריכי' לסרב בדברי רבותינו ז"ל, כאשר עשה הרלב"ג בפירוש בראשית, וזה לשונו מבואר מצד העיון, ומצד התורה, שרצון אלקים לא ישתנה, וכבר יחשב בזה שישתנה רצון האלקים שיצוה מן המצות, שכבר התיר לבני נח אכילת בעל חי, שאסור לאדם, וזה שקר עצום, ראוי שיברח מזה כל בעל דעת. וכבר אמרו זה במדרש קצת רבותינו ז"ל, אלא שבאלו הענינים וכיוצא בהן לא נביט למאמר אומר כו' והאריך בזה.
5
והנה תמהני על חכם גדול כמוהו, שיחשוב שזה הוא שינוי רצון מן הבורא יתעלה, ולא יתלה השינוי מצד המקבלים. ולזה נשתנה המצוה, וכזה הוא כל מעשה אלקינו יתעלה, כי ישתנה מרוצה ללא רוצה, או להפך, והכל מצד שינוי מעשה המקבלים, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהילים ע״ז:י״א) חלותי היא שנות ימין עליון. וכזה אירע במצוה זאת, כי מצד שטעו בני אדם אחר הבהמה והחיה בסבות אסורו, הוצרכה התורה להתיר מה שאסרה. וכבר האריך בעל עיקרים חלק שלישי פרק חמשה עשר לבאר ששנוי המצות, אינן גורמין שינוי רצון.
6
והנה ראיתי להאריך קצת בדרך זה, כי סולק מעלינו הקושיא שהעיר עליה הרמב"ן ז"ל פרשת תולדות יצחק, על מדרשם ז"ל (ב"ר צה ב) שהאבות שמרו התורה כולה, כמו שדרשו ז"ל (בראשית כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי וגו'. וכתב שם הרמב"ן, ויש לשאול אם כן איך הקים יעקב מצבה ונשא אחיות, ועמרם נשא דודתו, ומשה הקים שנים עשר מצבות, והאיך אפשר שנהגו היתר בתורה, במה שאסר אברהם אבינו על עצמו. וקבע לו השם יתעלה שכר על הדבר, והוא יצוה בניו ובני ביתו, וביעקב דרשו (ב"ר מט ו) ששמר שבת, וקבע לו תחומין. ותירץ הרמב"ן כי אברהם לא שמר התורה אלא בארץ, ויעקב נשא אחיות בחוצה לארץ, וכן עמרם וכו', כמו שהאריך שם. ואני תמה על זה, כי לא מצינו שגרש יעקב נשיו בבואו לארץ, ואף כי לאחר שמתה לו רחל, נשארה לו בלהה וזלפה, שהיו גם כן אחיות לפי דעת רבותינו ז"ל (ב”ר עד יג-יד).
Behold I saw fit to expand a bit in this way in order to resolve the question that Ramban, may his memory be blessed, raised in Parashat Toledot about their midrashic statements (Bereishit Rabbah 95:2) that the forefathers kept all of the Torah. It is, as they, may their memory be blessed, expounded on [the verse]: Inasmuch as Abraham obeyed Me and kept My charge, etc. (Genesis 26:5). And there Ramban wrote, "And one can ask, 'If so, how did Jacob set up a pillar (Genesis 28:18), and marry sisters; and Amram marry his aunt (Exodus 6:20); and Moses set up twelve pillars (Exodus 24:4)? And how is it possible that they should act [as if what is forbidden] in the Torah is permissible, which Abraham, our father, forbade upon himself; and that God, may He be exalted, [gave] him reward upon the matter — and that is that he commanded his children and his household after him to walk in His ways? And with Jacob, they expounded (Bereshit Rabbah 79:6) that he kept the Shabbat and established boundaries (within which he would be allowed to walk on Shabbat).'" And Ramban answered that "Abraham only kept the Torah in the land [of Israel], and Jacob [accordingly only] married sisters outside the land, and likewise Amram, etc." — as he wrote at length there. But I wonder about this since we do not find that Jacob divorced his wives upon coming to the land. And after Rachel died, he remained with Bilhah and Zilpah, who were also sisters according to the opinion of our rabbis, may their memory be blessed (Bereishit Rabbah 74:13:14).
7
אך אמנם לפי מה שכתבנו מענין שינוי המצות מיושב הכל, כי אפשר שאיסור שתי אחיות לא היה עבירה כלל בזמן האבות אלא נתחדשה אחר-כך, לפי שראתה חכמת אלקים, שבא תקלה גדולה על ידי זה, במה שקנאו בני לאה את יוסף בן רחל אחות אמן. גם קנאת לאה ורחל זו בזו, כי להיות לאה ורחל היו עקרי נשי יעקב, היה להם קנאה ביחד, מה שאין כן בבני השפחות. ולזה נאמר ביוסף (בראשית לז ב) והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה, הנה מצד האחיות שהן לאה ורחל, וקנאת בניהם זה בזה, ירדו אבותינו למצרים, ולכן נאסר אחר כך שתי אחיות, והוא טעם צורך ענין הסיפורים ההם, להעיר לנו על טעם מצוה מן המצות. וכעין זה כתב המורה פרק חמשים חלק שלישי על ספור אלה המלכים כו'. ואפשר שכמו שנשתנה דין האחיות, כן נשתנה נשיאת דודתו. ולכן הותר עמרם לישא דודתו. וכעין זה דרשו ז"ל באסור אחותו, שנאמר בה (ויקרא יט) חסד הוא. ודרשו רבותינו ז"ל (ירושלמי סנהדרין ט א) מה שהתרתי לקין והבל כו'. ולכן לא נאסרו עריות אלו עדיין בימי האבות, עד שעת נתינת התורה שנתחדשה ההלכה, וכזה כתב הרמב"ן ז"ל (בראשית כו ה) עצמו לענין המצבה, וזה לשונו והמצבה מצוה שנתחדשה בזמן ידוע, כמו שדרשו (ספרי דברים קמו) במה שנאמר (דברים טז כב) כי שנא ה' אלקיך. ששנאה אחר היותה אהובה בימי האבות, עד כאן לשונו. ומדהא איתא הא נמי איתא, ויש ללמוד בכל מקום מן הנגלה אל הנסתר.
However according to what we have indeed written about the matter of change in the commandments, everything is resolved. As it is possible that the prohibition of two sisters was not yet a sin at all during the time of the patriarchs, but was rather innovated afterward when the divine wisdom saw that a great catastrophe can come from this, given the jealousy of the children of Leah towards Joseph, the son of Rachel, the sister of their mother. Also [due to] the jealousy Leah and Rachel towards each other. As given that Leah and Rachel were Jacob's main wives, [their children] were jealous towards each other, which was not the case with the children of the maidservants. And that is why it is stated about Joseph: and the lad was with the sons of Bilhah, and the sons of Zilpah (Genesis 37:2). Behold it was from the angle of Leah and Rachel being sisters, and the jealousy of their children towards each other, that our ancestors went down to Egypt. And that is why [marrying] two sisters was subsequently forbidden. That is the reason for the need for the content of these stories: To make us aware of the reason for one of the commandments. And the Guide [for the Perplexed], Part III, Section 50 wrote something similar to this about the story of These are the kings, etc.. And it is possible that just like the law of sisters was changed, so too was marrying an aunt changed. And that is why Amram was permitted to marry his aunt. And our rabbis, may their memory be blessed, expounded similarly to this concerning the prohibition of a sister, as it is stated about it:it is kindness (Leviticus 20:17). And our rabbis, may their memory be blessed, expounded (Yerushalmi, Sanhedrin 9:1), "What I permitted to Cain and Abel, etc." And that is why these sexual prohibitions were not yet forbidden during the time of the patriarchs until the time of the giving of the Torah when this law was innovated. And Ramban himself, may his memory be blessed, wrote like this concerning pillars, and these are his [words]: And the [prohibition of setting up a] pillar is a commandment that was innovated at a certain time, as they expounded (Sifrei, Deuteronomy 146) about that which is stated: in that the Lord, your God, hated it (Deuteronomy 16:22) — "He hated it, after it was beloved in the time of the forefathers." To here are his [words]. And since it is [the case] here, it is also [the case] there. For one should learn from what is revealed about what is hidden.
8
ונשוב לדברינו ונאמר. ודע והבן כי כל זה נתבאר מסוד הקרבנות, שהאמת הוא כאשר כתבתי, כי הפסד הבעל חי, הוא מורה על הפסד העולם. ולזה הקדמונים שטעו והיו סוברין שהעולם קדום, היו עובדים לבעל חי, שרומז על כלל העולם, וזהו היה חטא קין שהביא קרבנו מפרי האדמה, ולא רצה להביא מבעל חי, כי לא האמין בחדוש העולם, ובהפסד הבעל חי, ולכן לא הביא רק מפרי האדמה, שמורה על חלקי העולם, שהאמין בהן אפשרות ההפסד, אבל לא בכללו, המרומז בבעל חי. ולזה אמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בראשית ט) שהביא זרע פשתן, כי הפשתן נקרא בד, ודרשו ז"ל (זבחים יח ב) שהוא עולה בד בבד, ולזה הביא זרעו, רוצה לומר שאין להקריב רק הזרע המגדל דברים פרטיים ויחידים הנקראים בד, אבל לא דבר המורה על הכלל.
9
סוף דבר. זהו ענין מגבעות כהני הדיוט, ואף שהיו קדושים בני עליון כולם, משום שעניני בגדיהם היו מורים על עניני הדיוטות, ושעברו בני אדם על מצות בוראן, מה שאין כן בכהן גדול, שלא בא הרמז רק על מה שנצטווה, לכן שם הדיוטות עליהם, ונקרא שמם כהן הדיוט, ולא כהנים סתם. ובזה היו נכרים שאינן כהנים גדולים, אלא הטעם מה שנתבאר.
עניין ארבע בגדים של כהן הדיוט. נראה שהוא נגד ענינים שארעו לקיו ושת, שמהם נתקיים העולם. והיתה ענין הוראתן על חדוש העולם, בדרך בגדי כהן גדול, שנתבארו בפרקים שעברו. ולכן היו בגדיהם ארבע בגדי פשתן, והם כתונת, ומכנסים, מגבעות, ואבנט. בהיות כי יוצאי ירך קין ושת, הם אנשי שם, אשר נקבו בשמות בימי דור אנוש ודור המבול, וחטאו בארבע מיני חטא, גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית ו ב) ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו'. ונאמר בדור המבול (בראשית ו יב) כי השחית כל בשר את דרכו. לכן היו כהני הדיוט לובשים מכנסים. עוד היו שופכים דמים, כמו שעשה קין, גם זרעו אחריו, כמו שדרשו ז"ל (נדה יג א) המוציא זרע לבטלה, קשים מדור המבול, שנאמר (ישעיה כז) הנחמים באלים וגו' שוחטי הילדים וגו'. אל תקרי שוחטי אלא סוחטי, לכן היו לובשים הכתונת.
אבנט היו לובשים, נגד הגזל שהיו עוברים אנשי דור המבול, וכמו שנאמר (בראשית ו יג) כי מלאה הארץ חמס. וכבר נתבאר לעיל (פרק מג) בענין כהן גדול, ששלשה בגדים אלו, היו מכפרים על שלשה עבירות אלו. מגבעות היו לובשין, נגד עבודה זרה שהיו עובדים, שנאמר (בראשית ד כו) אז הוחל לקרא בשם ה'. ודע כי אף על פי שכתבתי (פרק מג) בכהן גדול, שענין המצנפת בכהן גדול, היה מורה על איסור אכילת בשר, והאפוד על עבודה זרה, באו עניני בגדי כהן הדיוט בענין אחר, ולזה נשתנה השם, שזה מקרי מצנפת וזה מקרי מגבעות, והיה עשיית המגבעות משונה ממעשה מצנפת, כמו שכתבו התוספות פרק קמא דסוכה (סוכה ה א ד"ה ואל) וביומא (כה א ד"ה נוטל) ופרק קמא דגיטין (ז א ד"ה בזמן), וכן כתב הרמב"ן בפירוש החומש (שמות כח לא). וכן כתב האבן עזרא פרשת תצוה (שמות כח לו), כי מגבעות היה כמין כובע, ומצנפת היה דבר ארוך שהיה צונף סביב ראשו, עיין עליו בפירושו, והוא מורה על גאות, שהוא דבר תכשיט נאה אל הראש, יוכל להתגאה ולהתפאר בו מה שאין כן בכהן הדיוט, שלא היה לו רק כובע קטן על ראשו לכסותו, לומר ששכינה למעלה מראשו, ולכן אסורים לילך בגילוי הראש, ועל ידי זה היו מורים אסור עבודות עבודה זרה, והיו עניני המגבעות מורים על ענין ע"ז מצד שיתוף שם מגבעות, כי דרך עובדי עבודה זרה להעמיד הצלמים על הרים וגבעות, כמו שנאמר (הושע ד יג) על ראש ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטירו. ונאמר (ישעיהו ב׳:י״ד) על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות. וכהנה רבות במקרא. וכבר אמרו רבותינו ז"ל (ע"ז מה ב) אין לך גבעה וגבעה בארץ ישראל שלא העמידו עליו צלם.
The belt they would wear corresponds to the theft that the men of the generation of the flood would do, as it is stated, for the earth is filled with violent crime (Genesis 6:13). And it has already been explained above (Chapter 43), regarding the high priest, that these three garments would atone for these three sins. The hats they would wear corresponded to the idolatry that they were worshipping, as it is stated, then they called out profanely in the name of the Lord (Genesis 4:26). And you should know that even though I wrote about the high priest (Chapter 43), that the matter of the turban with the high priest was to teach about the prohibition of eating meat, and the apron was for idolatry, the ideas of the clothes of the regular priests came for another matter. And that is why the name is differentiated, since this one is called turban [mitznefet], and that one is called hats [migbaaot]. And likewise, the making of the hats was different than the production of the turban, as the Tosafot wrote in the first chapter of Sukkah (Sukkah 5a, s.v. VeAl), in Yoma (Yoma 25a, s.v. Notel), and in the first chapter of Gittin (Gittin 7a, s.v. BeZman). And so too did Ramban write in his commentary on the Torah (Exodus 28:31). Likewise, Ibn Ezra wrote on Parasht Tetzaveh (on Exodus 28:36) that the migbaaot were a type of hat, whereas the mitznefet was something long that he would wrap around his head, see there in his commentary. And it shows pride, since it is a fine ornament on the head, such that he can be proud and beautify himself with it, which was not the case with the regular priest, since he only had a small hat on his head to cover it, to say that the divine presence is over his head above. And that is why they were forbidden to go around with a bare head. So, through this, they were teaching the prohibition of idolatry. And the content of the migbaaot would [also] teach about the matter of idolatry from the angle of the shared word, migbaot. For the way of the idolators was to set up idols upon the hills and mountains [givaaot], as it is stated, They sacrifice on the mountaintops and offer on the hills (Hosea 4:13); and it is stated, And upon all the high hills, and upon all the lofty mountains (Isaiah 2:14). And there are many [examples] like this in Scripture. And our rabbis, may their memory be blessed, already said (Avodah Zarah 45b), "You do not have any mountain in the land of Israel upon which they did not set up an idol."
ובא הרמז בכהן הדיוט במגבעות, ולא באפוד כמו בכהן גדול, להורות על טעותן שבא להם ענין עבודה זרה מכח איסור אכילת הבשר, שהיה נרמז במצנפת של כהן גדול, ונעשה בראש בניו למגבעות, כי חשבו מחשבות זרות בענין איסור אכילת הבשר, ועבדו על ידי זה עבודה זרה. והוא בעיני סבה אמתית, למה שנאסר הבשר קודם דור המבול, והותר אחד כך, וזה כי הרב המורה כתב בכמה מקומות בספר המורה ובפרט פרק ששה וארבעים חלק שלישי, כי הקדמונים היו עובדים לשור ושה ושאר בהמות, ומהם נמשכו אנשי הצאבא שהיו עובדים לבהמות, וכמו שכתבתי לעיל דבריו חלק זה פרק שישי, וזה הטעות כולו בא להם, ממה שראו שנאסר להם אכילת הבשר, שהוא הבעל חי. חשבו שלא נאסר להם מכח ציווי השם, רק מטעם שיש בו צורך אלהות, ולזה טעו אחריו, עד שנמחו בדור המבול, וכדי להסיר המבוכה הזאת, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות העולם אחר המבול, והתיר להם אכילת הבשר, והריגת הבעלי חיים, שידעו בו בני אדם שאין בו ממש.
.
ולפי זה אין אנו צריכי' לסרב בדברי רבותינו ז"ל, כאשר עשה הרלב"ג בפירוש בראשית, וזה לשונו מבואר מצד העיון, ומצד התורה, שרצון אלקים לא ישתנה, וכבר יחשב בזה שישתנה רצון האלקים שיצוה מן המצות, שכבר התיר לבני נח אכילת בעל חי, שאסור לאדם, וזה שקר עצום, ראוי שיברח מזה כל בעל דעת. וכבר אמרו זה במדרש קצת רבותינו ז"ל, אלא שבאלו הענינים וכיוצא בהן לא נביט למאמר אומר כו' והאריך בזה.
והנה תמהני על חכם גדול כמוהו, שיחשוב שזה הוא שינוי רצון מן הבורא יתעלה, ולא יתלה השינוי מצד המקבלים. ולזה נשתנה המצוה, וכזה הוא כל מעשה אלקינו יתעלה, כי ישתנה מרוצה ללא רוצה, או להפך, והכל מצד שינוי מעשה המקבלים, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהילים ע״ז:י״א) חלותי היא שנות ימין עליון. וכזה אירע במצוה זאת, כי מצד שטעו בני אדם אחר הבהמה והחיה בסבות אסורו, הוצרכה התורה להתיר מה שאסרה. וכבר האריך בעל עיקרים חלק שלישי פרק חמשה עשר לבאר ששנוי המצות, אינן גורמין שינוי רצון.
והנה ראיתי להאריך קצת בדרך זה, כי סולק מעלינו הקושיא שהעיר עליה הרמב"ן ז"ל פרשת תולדות יצחק, על מדרשם ז"ל (ב"ר צה ב) שהאבות שמרו התורה כולה, כמו שדרשו ז"ל (בראשית כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי וגו'. וכתב שם הרמב"ן, ויש לשאול אם כן איך הקים יעקב מצבה ונשא אחיות, ועמרם נשא דודתו, ומשה הקים שנים עשר מצבות, והאיך אפשר שנהגו היתר בתורה, במה שאסר אברהם אבינו על עצמו. וקבע לו השם יתעלה שכר על הדבר, והוא יצוה בניו ובני ביתו, וביעקב דרשו (ב"ר מט ו) ששמר שבת, וקבע לו תחומין. ותירץ הרמב"ן כי אברהם לא שמר התורה אלא בארץ, ויעקב נשא אחיות בחוצה לארץ, וכן עמרם וכו', כמו שהאריך שם. ואני תמה על זה, כי לא מצינו שגרש יעקב נשיו בבואו לארץ, ואף כי לאחר שמתה לו רחל, נשארה לו בלהה וזלפה, שהיו גם כן אחיות לפי דעת רבותינו ז"ל (ב”ר עד יג-יד).
Behold I saw fit to expand a bit in this way in order to resolve the question that Ramban, may his memory be blessed, raised in Parashat Toledot about their midrashic statements (Bereishit Rabbah 95:2) that the forefathers kept all of the Torah. It is, as they, may their memory be blessed, expounded on [the verse]: Inasmuch as Abraham obeyed Me and kept My charge, etc. (Genesis 26:5). And there Ramban wrote, "And one can ask, 'If so, how did Jacob set up a pillar (Genesis 28:18), and marry sisters; and Amram marry his aunt (Exodus 6:20); and Moses set up twelve pillars (Exodus 24:4)? And how is it possible that they should act [as if what is forbidden] in the Torah is permissible, which Abraham, our father, forbade upon himself; and that God, may He be exalted, [gave] him reward upon the matter — and that is that he commanded his children and his household after him to walk in His ways? And with Jacob, they expounded (Bereshit Rabbah 79:6) that he kept the Shabbat and established boundaries (within which he would be allowed to walk on Shabbat).'" And Ramban answered that "Abraham only kept the Torah in the land [of Israel], and Jacob [accordingly only] married sisters outside the land, and likewise Amram, etc." — as he wrote at length there. But I wonder about this since we do not find that Jacob divorced his wives upon coming to the land. And after Rachel died, he remained with Bilhah and Zilpah, who were also sisters according to the opinion of our rabbis, may their memory be blessed (Bereishit Rabbah 74:13:14).
אך אמנם לפי מה שכתבנו מענין שינוי המצות מיושב הכל, כי אפשר שאיסור שתי אחיות לא היה עבירה כלל בזמן האבות אלא נתחדשה אחר-כך, לפי שראתה חכמת אלקים, שבא תקלה גדולה על ידי זה, במה שקנאו בני לאה את יוסף בן רחל אחות אמן. גם קנאת לאה ורחל זו בזו, כי להיות לאה ורחל היו עקרי נשי יעקב, היה להם קנאה ביחד, מה שאין כן בבני השפחות. ולזה נאמר ביוסף (בראשית לז ב) והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה, הנה מצד האחיות שהן לאה ורחל, וקנאת בניהם זה בזה, ירדו אבותינו למצרים, ולכן נאסר אחר כך שתי אחיות, והוא טעם צורך ענין הסיפורים ההם, להעיר לנו על טעם מצוה מן המצות. וכעין זה כתב המורה פרק חמשים חלק שלישי על ספור אלה המלכים כו'. ואפשר שכמו שנשתנה דין האחיות, כן נשתנה נשיאת דודתו. ולכן הותר עמרם לישא דודתו. וכעין זה דרשו ז"ל באסור אחותו, שנאמר בה (ויקרא יט) חסד הוא. ודרשו רבותינו ז"ל (ירושלמי סנהדרין ט א) מה שהתרתי לקין והבל כו'. ולכן לא נאסרו עריות אלו עדיין בימי האבות, עד שעת נתינת התורה שנתחדשה ההלכה, וכזה כתב הרמב"ן ז"ל (בראשית כו ה) עצמו לענין המצבה, וזה לשונו והמצבה מצוה שנתחדשה בזמן ידוע, כמו שדרשו (ספרי דברים קמו) במה שנאמר (דברים טז כב) כי שנא ה' אלקיך. ששנאה אחר היותה אהובה בימי האבות, עד כאן לשונו. ומדהא איתא הא נמי איתא, ויש ללמוד בכל מקום מן הנגלה אל הנסתר.
However according to what we have indeed written about the matter of change in the commandments, everything is resolved. As it is possible that the prohibition of two sisters was not yet a sin at all during the time of the patriarchs, but was rather innovated afterward when the divine wisdom saw that a great catastrophe can come from this, given the jealousy of the children of Leah towards Joseph, the son of Rachel, the sister of their mother. Also [due to] the jealousy Leah and Rachel towards each other. As given that Leah and Rachel were Jacob's main wives, [their children] were jealous towards each other, which was not the case with the children of the maidservants. And that is why it is stated about Joseph: and the lad was with the sons of Bilhah, and the sons of Zilpah (Genesis 37:2). Behold it was from the angle of Leah and Rachel being sisters, and the jealousy of their children towards each other, that our ancestors went down to Egypt. And that is why [marrying] two sisters was subsequently forbidden. That is the reason for the need for the content of these stories: To make us aware of the reason for one of the commandments. And the Guide [for the Perplexed], Part III, Section 50 wrote something similar to this about the story of These are the kings, etc.. And it is possible that just like the law of sisters was changed, so too was marrying an aunt changed. And that is why Amram was permitted to marry his aunt. And our rabbis, may their memory be blessed, expounded similarly to this concerning the prohibition of a sister, as it is stated about it:it is kindness (Leviticus 20:17). And our rabbis, may their memory be blessed, expounded (Yerushalmi, Sanhedrin 9:1), "What I permitted to Cain and Abel, etc." And that is why these sexual prohibitions were not yet forbidden during the time of the patriarchs until the time of the giving of the Torah when this law was innovated. And Ramban himself, may his memory be blessed, wrote like this concerning pillars, and these are his [words]: And the [prohibition of setting up a] pillar is a commandment that was innovated at a certain time, as they expounded (Sifrei, Deuteronomy 146) about that which is stated: in that the Lord, your God, hated it (Deuteronomy 16:22) — "He hated it, after it was beloved in the time of the forefathers." To here are his [words]. And since it is [the case] here, it is also [the case] there. For one should learn from what is revealed about what is hidden.
ונשוב לדברינו ונאמר. ודע והבן כי כל זה נתבאר מסוד הקרבנות, שהאמת הוא כאשר כתבתי, כי הפסד הבעל חי, הוא מורה על הפסד העולם. ולזה הקדמונים שטעו והיו סוברין שהעולם קדום, היו עובדים לבעל חי, שרומז על כלל העולם, וזהו היה חטא קין שהביא קרבנו מפרי האדמה, ולא רצה להביא מבעל חי, כי לא האמין בחדוש העולם, ובהפסד הבעל חי, ולכן לא הביא רק מפרי האדמה, שמורה על חלקי העולם, שהאמין בהן אפשרות ההפסד, אבל לא בכללו, המרומז בבעל חי. ולזה אמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בראשית ט) שהביא זרע פשתן, כי הפשתן נקרא בד, ודרשו ז"ל (זבחים יח ב) שהוא עולה בד בבד, ולזה הביא זרעו, רוצה לומר שאין להקריב רק הזרע המגדל דברים פרטיים ויחידים הנקראים בד, אבל לא דבר המורה על הכלל.
סוף דבר. זהו ענין מגבעות כהני הדיוט, ואף שהיו קדושים בני עליון כולם, משום שעניני בגדיהם היו מורים על עניני הדיוטות, ושעברו בני אדם על מצות בוראן, מה שאין כן בכהן גדול, שלא בא הרמז רק על מה שנצטווה, לכן שם הדיוטות עליהם, ונקרא שמם כהן הדיוט, ולא כהנים סתם. ובזה היו נכרים שאינן כהנים גדולים, אלא הטעם מה שנתבאר.