אמר השכל – אפילו הדמות ההוא המתדמה לנפש הנביא יקרא היטב "תמונת ה'". והוא, כי הנה אין ספק אצל הנביא שהמתגלה להם מתחפש בדמות ההוא אינו אלא האדון היחיד ברוך הוא וברוך שמו, אשר על כך יוכלו לקיים בפה מלא (יחזקאל א, כח), "הוא מראה דמות כבוד ה'", (ישעיהו ו, א), "ואראה את ה'". כי הנה בהשגתם המושפעת יתברר להם היות הדמות ההוא דמות מתחדש מהתגלות עליהם הכבוד העליון, ואין התמונה ההיא אלא הדרך שבו מגיעים להשגת גילויו זה ית'. הא למה זה דומה - לרואה את חבירו מתוך אספקלריא, שהנה אף על פי שאין עצם חבירו בתוך האספקלריא ההיא, הנה מה שהוא רואה הוא באמת רק חבירו, שנראה לו מתוך הסתכלותו באספקלריא. ונולד עוד מזה, שאם האספקלריא תהיה היא משונה, תראה בה צורת חבירו משונה, כפי ענין האספקלריא. ואמנם לא יסתפק הרואה שלא יהיה הגוף ההוא שהוא רואה גוף חבירו העומד שם, אלא שידע שבעמוד חבירו נגד האספקלריא ההיא המשונה, והוא מסתכל באספקלריא ההיא, תתחדש לעיניו הצורה ההיא. כן הדבר הזה, הנה הנביא יודע שהאדון ב"ה הוא המתגלה עליו ודאי במראה ההוא, אף על פי שאין המראה ההוא אלא מה שמתחדש לעיני הנביא מפאת נפשו עצמה, או מה שיהיה שגורם לו ראות הדמות ההוא. ועל נן הדמות - ההוא יקרא היטב "תמונת ה'", ויאמר בו, "ותמונת ה' יביט":
Akıl şöyle dedi: Peygamberin nefeş’ine benzetimli olarak görünen o suret bile doğru biçimde “Haşem’in sureti” diye adlandırılır. Çünkü peygamber açısından şu konuda hiçbir kuşku yoktur: O suret içinde kendilerine görünen, yalnızca tek Efendi’dir; O, kutsansın ve adı kutsansın. Bu yüzden açıkça “Bu, Haşem’in görkeminin suretinin görünümüdür” ve “Haşem’i gördüm” diyebilirler. Çünkü kendilerine akıtılan kavrayışta, o suretin Yüce Görkem’in onlara açığa çıkışından doğan yeni bir suret olduğu açıklık kazanır; bu suret, yalnızca O’nun bu açığa çıkışını kavramalarına ulaşan yoldur. Bu neye benzer? Arkadaşını bir ayna içinde gören kimseye benzer. Arkadaşının özü o aynanın içinde bulunmasa da, onun gördüğü şey gerçekten arkadaşıdır; çünkü aynaya bakışı yoluyla arkadaşı ona görünür. Bundan şu da doğar: Ayna değişik olursa, arkadaşının biçimi de aynanın niteliğine göre değişik görünür. Fakat gören kişi, gördüğü bedenin orada duran arkadaşının bedeni olduğundan kuşku duymaz; yalnızca arkadaşının o değişik aynanın karşısında durması ve kendisinin de o aynaya bakması sebebiyle gözlerinde bu biçimin yenilendiğini bilir. Burada da mesele böyledir: Peygamber, Efendi’nin, kutsansın, o görünüm içinde kendisine kesin olarak açığa çıktığını bilir; her ne kadar bu görünüm, peygamberin kendi nefeş’i yönünden veya ona o sureti gördüren sebep yönünden peygamberin gözlerinde yenilenen şeyden ibaret olsa da. Bu yüzden o suret doğru biçimde “Haşem’in sureti” diye adlandırılır ve onun hakkında “Haşem’in suretine bakar” denir.
אמר השכל – אפילו הדמות ההוא המתדמה לנפש הנביא יקרא היטב "תמונת ה'". והוא, כי הנה אין ספק אצל הנביא שהמתגלה להם מתחפש בדמות ההוא אינו אלא האדון היחיד ברוך הוא וברוך שמו, אשר על כך יוכלו לקיים בפה מלא (יחזקאל א, כח), "הוא מראה דמות כבוד ה'", (ישעיהו ו, א), "ואראה את ה'". כי הנה בהשגתם המושפעת יתברר להם היות הדמות ההוא דמות מתחדש מהתגלות עליהם הכבוד העליון, ואין התמונה ההיא אלא הדרך שבו מגיעים להשגת גילויו זה ית'. הא למה זה דומה - לרואה את חבירו מתוך אספקלריא, שהנה אף על פי שאין עצם חבירו בתוך האספקלריא ההיא, הנה מה שהוא רואה הוא באמת רק חבירו, שנראה לו מתוך הסתכלותו באספקלריא. ונולד עוד מזה, שאם האספקלריא תהיה היא משונה, תראה בה צורת חבירו משונה, כפי ענין האספקלריא. ואמנם לא יסתפק הרואה שלא יהיה הגוף ההוא שהוא רואה גוף חבירו העומד שם, אלא שידע שבעמוד חבירו נגד האספקלריא ההיא המשונה, והוא מסתכל באספקלריא ההיא, תתחדש לעיניו הצורה ההיא. כן הדבר הזה, הנה הנביא יודע שהאדון ב"ה הוא המתגלה עליו ודאי במראה ההוא, אף על פי שאין המראה ההוא אלא מה שמתחדש לעיני הנביא מפאת נפשו עצמה, או מה שיהיה שגורם לו ראות הדמות ההוא. ועל נן הדמות - ההוא יקרא היטב "תמונת ה'", ויאמר בו, "ותמונת ה' יביט":
Akıl şöyle dedi: Peygamberin nefeş’ine benzetimli olarak görünen o suret bile doğru biçimde “Haşem’in sureti” diye adlandırılır. Çünkü peygamber açısından şu konuda hiçbir kuşku yoktur: O suret içinde kendilerine görünen, yalnızca tek Efendi’dir; O, kutsansın ve adı kutsansın. Bu yüzden açıkça “Bu, Haşem’in görkeminin suretinin görünümüdür” ve “Haşem’i gördüm” diyebilirler. Çünkü kendilerine akıtılan kavrayışta, o suretin Yüce Görkem’in onlara açığa çıkışından doğan yeni bir suret olduğu açıklık kazanır; bu suret, yalnızca O’nun bu açığa çıkışını kavramalarına ulaşan yoldur. Bu neye benzer? Arkadaşını bir ayna içinde gören kimseye benzer. Arkadaşının özü o aynanın içinde bulunmasa da, onun gördüğü şey gerçekten arkadaşıdır; çünkü aynaya bakışı yoluyla arkadaşı ona görünür. Bundan şu da doğar: Ayna değişik olursa, arkadaşının biçimi de aynanın niteliğine göre değişik görünür. Fakat gören kişi, gördüğü bedenin orada duran arkadaşının bedeni olduğundan kuşku duymaz; yalnızca arkadaşının o değişik aynanın karşısında durması ve kendisinin de o aynaya bakması sebebiyle gözlerinde bu biçimin yenilendiğini bilir. Burada da mesele böyledir: Peygamber, Efendi’nin, kutsansın, o görünüm içinde kendisine kesin olarak açığa çıktığını bilir; her ne kadar bu görünüm, peygamberin kendi nefeş’i yönünden veya ona o sureti gördüren sebep yönünden peygamberin gözlerinde yenilenen şeyden ibaret olsa da. Bu yüzden o suret doğru biçimde “Haşem’in sureti” diye adlandırılır ve onun hakkında “Haşem’in suretine bakar” denir.