Regarding the disagreements and contradictions [to the Talmud]
2
על דבר הסתירות הנמצאות בספר הזהר הקדוש לדברי רבותינו ז״ל בתלמוד, הנה באמת זה הוכחה גדולה וראיה ברורה לאמיתיתו וקדמותו של ספר הזהר, שמחברו היה התנא רבי שמעון בן יוחאי, ואם ח״ו נחשוד שזה זיוף, למה היה לו להמזייף לכתב דברים שהם היפוך מהגמרא ולעורר עליו חשדים ופקפוקים; והלא טוב היה לו לזייף הדברים כפי שנאמרו בגמרא, או שלא לכתבם כלל. ואין בזה שום תמיה כלל, שאם על רב אמרו חז״ל רב תנא הוא ופליג (עירובין נ״ו ב׳), כל שכן שאין לתמוה על התנא רשב״י אם הוא חולק עליהם.
On the matter of the contradictions to the Talmudic Sages, their memory should be for a blessing, found in the Holy Zohar to their words in the Talmud, this is, in truth strong evidence and a clear proof to the truth and antiquity of the Zohar and that it's author was the Tanna Rabbi Shimon Bar Yochai. If one, heaven forbid, suspects any forgery [one should ask oneself] why the forger would write things that are the opposite of the words of the Gemara and bring upon him [and his book] suspicions and doubts. Would it not be better to forge things as they are stated in the Gemara or not to write about these matters at all. There is, in truth, no difficulty here at all. As the Talmudic Sages say about Rav, "Rav is a Tanna and may argue" (Eruvin 56b) certainly the Tanna Rabbi Shimon Bar Yochai may argue.
3
ומצאתי ראיה גדולה וברורה על זה בדברי רבינו בחיי עיין בזה״ק (ויקרא ט״ז א׳) צדיק כתמר יפרח מאי כתמר דהא מכל אילני עלמא לית דמתערב לאפרחא כמו תמר דסליק לשבעין שנין עיי״ש. והנה בגמרא (בכורות ח׳ א׳) איתא שחרוב משעת נטיעתו עד גמר פירותיו שבעים שנה, ודקל הוא לשנים עשר חודש. וכבר תמה ע״ז הגאון יעב״ץ במטפחת פ״ד (דפוס לבוב 27), וכתב שם שזה הפוך בשני דברים שכתב שאין שום אילן מתעכב לפרוח שבעים שנה אלא הדקל עיי״ש. ומה נפלא הוא הדבר שמצאתי ברבינו בחיי עה״ת בפ׳ אמור עה״פ כפת תמרים, שכתב שזה ירמוז לשכר העולם הבא כשם שהלולב כו׳, וכשם שהלולב אין פריו אלא לסוף שבעים שנה כך שכר העולם הבא אינו אלא בסוף ימיו של אדם שכתוב בו ימי שנותינו בהם שבעים שנה, עיי״ש. הרי שנמשך אחרי דברי הזהר וביאר בזה רמזים אף על פי שבגמרא הוא להיפוך, ולא חש לזה, שכמה וכמה מדרשות חלוקות, ואלו ואלו דברי אלהים חיים. ואשתמיט מניה להג, יעב״ץ דברי רבינו בחיי אלו, וגם המשיגים עליו לא הראו מקום לדברי רבינו בחיי, והוא ראיה חזקה.
4
בודאי שמצוה וחובה לישב הדברים, כמו שיגעו חז״ל בכל הגמרא לישב הסתירות שבמשניות וברייתות וגם בתנא אחד מדברי עצמו על דברי עצמו, וזה נקרא שמוש תלמידי חכמים כמש״כ רש״י ז״ל בחולין (מ״ד ב׳) על הגמרא ושמש תלמידי חכמים: ״גמר לתרץ טעמי המשניות הסותרות זו את זו והיינו גמרא׳.
5
ומה נפלא הוא הדבר, שרשב״י בעצמו אמר גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה שנאמר, פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו, למד לא נאמר אלא יצק מלמד שגדולה שמושה של תורה יותר מלמודה (ברכות ז׳ ב׳). ואולי רמז לנו התנא הקדוש במאמרו זה על ספרו הזהר הקדוש אשר יצק מים על ידי אליהו.
על הניגודים והסתירות
Regarding the disagreements and contradictions [to the Talmud]
על דבר הסתירות הנמצאות בספר הזהר הקדוש לדברי רבותינו ז״ל בתלמוד, הנה באמת זה הוכחה גדולה וראיה ברורה לאמיתיתו וקדמותו של ספר הזהר, שמחברו היה התנא רבי שמעון בן יוחאי, ואם ח״ו נחשוד שזה זיוף, למה היה לו להמזייף לכתב דברים שהם היפוך מהגמרא ולעורר עליו חשדים ופקפוקים; והלא טוב היה לו לזייף הדברים כפי שנאמרו בגמרא, או שלא לכתבם כלל. ואין בזה שום תמיה כלל, שאם על רב אמרו חז״ל רב תנא הוא ופליג (עירובין נ״ו ב׳), כל שכן שאין לתמוה על התנא רשב״י אם הוא חולק עליהם.
On the matter of the contradictions to the Talmudic Sages, their memory should be for a blessing, found in the Holy Zohar to their words in the Talmud, this is, in truth strong evidence and a clear proof to the truth and antiquity of the Zohar and that it's author was the Tanna Rabbi Shimon Bar Yochai. If one, heaven forbid, suspects any forgery [one should ask oneself] why the forger would write things that are the opposite of the words of the Gemara and bring upon him [and his book] suspicions and doubts. Would it not be better to forge things as they are stated in the Gemara or not to write about these matters at all. There is, in truth, no difficulty here at all. As the Talmudic Sages say about Rav, "Rav is a Tanna and may argue" (Eruvin 56b) certainly the Tanna Rabbi Shimon Bar Yochai may argue.
ומצאתי ראיה גדולה וברורה על זה בדברי רבינו בחיי עיין בזה״ק (ויקרא ט״ז א׳) צדיק כתמר יפרח מאי כתמר דהא מכל אילני עלמא לית דמתערב לאפרחא כמו תמר דסליק לשבעין שנין עיי״ש. והנה בגמרא (בכורות ח׳ א׳) איתא שחרוב משעת נטיעתו עד גמר פירותיו שבעים שנה, ודקל הוא לשנים עשר חודש. וכבר תמה ע״ז הגאון יעב״ץ במטפחת פ״ד (דפוס לבוב 27), וכתב שם שזה הפוך בשני דברים שכתב שאין שום אילן מתעכב לפרוח שבעים שנה אלא הדקל עיי״ש. ומה נפלא הוא הדבר שמצאתי ברבינו בחיי עה״ת בפ׳ אמור עה״פ כפת תמרים, שכתב שזה ירמוז לשכר העולם הבא כשם שהלולב כו׳, וכשם שהלולב אין פריו אלא לסוף שבעים שנה כך שכר העולם הבא אינו אלא בסוף ימיו של אדם שכתוב בו ימי שנותינו בהם שבעים שנה, עיי״ש. הרי שנמשך אחרי דברי הזהר וביאר בזה רמזים אף על פי שבגמרא הוא להיפוך, ולא חש לזה, שכמה וכמה מדרשות חלוקות, ואלו ואלו דברי אלהים חיים. ואשתמיט מניה להג, יעב״ץ דברי רבינו בחיי אלו, וגם המשיגים עליו לא הראו מקום לדברי רבינו בחיי, והוא ראיה חזקה.
בודאי שמצוה וחובה לישב הדברים, כמו שיגעו חז״ל בכל הגמרא לישב הסתירות שבמשניות וברייתות וגם בתנא אחד מדברי עצמו על דברי עצמו, וזה נקרא שמוש תלמידי חכמים כמש״כ רש״י ז״ל בחולין (מ״ד ב׳) על הגמרא ושמש תלמידי חכמים: ״גמר לתרץ טעמי המשניות הסותרות זו את זו והיינו גמרא׳.
ומה נפלא הוא הדבר, שרשב״י בעצמו אמר גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה שנאמר, פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו, למד לא נאמר אלא יצק מלמד שגדולה שמושה של תורה יותר מלמודה (ברכות ז׳ ב׳). ואולי רמז לנו התנא הקדוש במאמרו זה על ספרו הזהר הקדוש אשר יצק מים על ידי אליהו.