צריך שתשתתפנה אל הלומד היראה והשמחה יחד כדכתיב וגילו ברעדה, ותשתתף אל שתי מדות אלה הענוה. אמנם טעם אל שלש מדות אלה יחד הוא, כי היראה צריכה אליו פן יטעה ויחטא, ועוד שהוא עוסק במקום להבת שלהבת. השמחה דשמעתא בעיא צלותא, ועוד בחדוה תליא אורייתא ודאי.
[In his study,] the student must combine fear and joy, as it is written, rejoice with trembling (Ps. 2.11). [He must] add modesty to these two virtues. The reason for the combination of these three virtues [is this]: He requires [the virtue of] fear lest he err and sin. Moreover, he is delving [in his studies] in the place of the flame of the fire of joy, which matter, I have heard, requires prayer [for success]. Also, the Torah certainly depends upon [the virtue of] joy.
3
והענוה עולה על הכל, לומר מי אני מה חיי לעסוק ברזי התורה האלהית כבשים ללבושך, שהעלים הקב״ה מבשר ודם, ומי ידבר במדות המלך והמלך שומע ולא יתבייש.
Modesty is most important. [The student] should say, “Who am I? What is my life that I should pursue the mysteries of the divine Torah which the Holy One, blessed be He, has hidden from flesh and blood?” Moreover, who can speak of the qualities of the king, while the king is listening, and not be ashamed?
4
וקרוב בעיני שצריך גם להצטרף אל שלש אלה הדאגה מזמן הנעורים הפגום, וגם החרטה מהפעולות החולפות שהם מסך קצת מבדיל. ובפירוש אמרו בספר התקונים כי העבירה קליפה אל השכל מהשכיל בנעלם, וכאשר תתעלם מן המשכיל ההלכה יעסוק במצות שהן מימין ואז ישיג הסוד, עד כאן כונתם במלות שונות. ומה שהורגלנו ולמדנו שם, כי בזמן שיקיים האדם מצוה או כיוצא לעסוק בנסתר אז מתגלה המסופק.
I almost believe that one must add to these three [qualities] regret for one’s spoiled youth1Cordovero states this regret with regard to himself in his introduction to Pardes Rimmonim. and for the various activities which constitute a divisive barrier [to esoteric knowledge]. In the book of Tikkunim they stated explicitly that sin is a shell [which prevents] the intellect from comprehending the esoteric.2Tikkunei Zohar. [Thus] when a halakhah escapes the enlightened [Kabbalist], he must occupy himself with the commandments, which are from the right [side],3The reference is to the “right side” of the sefirotic structure, which is the side of mercy and holiness. and then he will grasp the mystery. This is the essence of their statement. We have learned from this and are accustomed [to the practice] that when one fulfills a commandment and then goes to pursue the esoteric, that which had been difficult becomes revealed.
5
עוד יתמיד האדם בלב נשבר להתודות על העון ובודאי מועיל נגד הקליפה: ואל קצת הדברים מצאנו מבואר בפרשת נשא בריש האדרא זו לשונו,
Also, a man should continually confess [his] sins with a broken heart. This certainly helps overcome the kelipah.4A reference to the forces of evil. We have found a discussion of some of these matters [in the Zohar,] section Naso at the beginning of the ‘Idra5For an interesting analysis of the ‘Idra, see Yehuda Liebes, “Ha-Mashiaḥ shel ha-Zohar,” The Messianic Idea in Jewish Thought (Jerusalem, 1977), pp. 87-236. (Zohar III, 127b-128a).
6
"תניא, אמר רבי שמעון לחברייא עד מתי ניתיב בקיימא דסמכא חד דכתיב עת לעשות לה׳, יומין זעירין אינון ומארי דחובא דחוק כרוזא כל יומא קארי ומחצדי חקלא זעירין אינון ואינון בשולי כרמא לא אשגחן ולא ידעין לאן הוא אתר כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלבשין שריין ורמחין, אזדרזו בתקוניכון בעיטא בחכמתא בסוכלתנו בדיעותא בחיזו בידין ברגלין. אמליכו עליכון למאן דברשותיה חיי ומותא למגזר מילין דקשוט, מילין דקדישי עליונים צייתין להו וחדאן למשמע להו ולמנדע להו:
It was taught: Rabbi Simeon said to the colleagues: “How long will we sit in a place of one pillar? As it is written: It is time to act for the Lord (Ps. 119:126). ‘The days are short and the lender presses’ (Avot 5:9). All day the [divine] decree cries out, and they that harvest the field are few. They are the ‘ripe’ [grapes] of the vineyard, and they do not look and do not know properly where they are going. Enter, O colleagues, into the threshing floor (‘idra), dressed in armor and [bearing] spears. Hurry your preparations in counsel, in wisdom, in understanding, and in knowledge, with sight, with [strength] of hands and feet. Make king over you He who has life and death in His power. [That He may] decree words of truth, words which the higher holy ones hear and are glad to hear and know.”
7
יתיב רבי שמעון ובכה ואמר, ווי אי גלינא ווי אי לא גלינא, חברייא דהוו תמן אשתיקו,
Rabbi Simeon sat and wept and said: “Woe [to me] if I reveal [this], and woe [to me] if I do not reveal.” The colleagues who were present were silent.
Rabbi Abba arose and said “If it pleases you, sir, [to reveal this matter] it is written, The secret of the Lord is to those who fear Him (Ps. 25:14). Now the colleagues do fear the Holy One, blessed be He. They have already entered the ‘idra concerning the Tabernacle.6Zohar II, 127a-146a. Some entered and some left.”
9
תנא אתמנון חברייא קמי דרבי שמעון, ואשתכחו רבי אלעזר בריה, ורבי אבא, ורבי יהודה, ורבי יוסי בר יעקב, ורבי יצחק, ורבי חזקיה בר רב, ורבי חייא, ורבי יוסי, ורבי ייסא,
It was taught: The colleagues were numbered in front of Rabbi Simeon. Present were his son, Rabbi Eleazar, Rabbi Abba, Rabbi Judah, Rabbi Yose bar Jacob, Rabbi Isaac bar Hezekiah bar Rav, Rabbi Yose, and Rabbi Yessa.
They presented their hands to Rabbi Simeon and straightened their fingers. They entered a field among trees and sat.
11
קם רבי שמעון וצלי צלותיה, יתיב בגווייהו, אמר, כל חד ישוי ידוי בתוקפי, שוו ידייהו ונסיב לון.
Rabbi Simeon arose and said: “Let everyone place his hand on my breast.” They placed their hands, and he took them.
12
פתח ואמר, (דברים כ״ז) "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה". פתח רבי שמעון ואמר, (תהילים קי״ט:קכ״ו) "עת לעשות לה׳ הפרו תורתך",
He commenced: “Cursed be the man who will make an idol and a graven image (Deut. 27:15).” Rabbi Simeon opened [his discourse]: “It is time to act for the Lord. They have made void your Torah. Why is it time to act for the Lord? Because they have made void your Torah.
13
מאי עת לעשות לה׳, משום דהפרו תורתך תורה דלעילא דאיהי מתבטלא, אי לא אתעביד בתיקונא
What is [the meaning of] they have made void your Torah? It refers to the upper Torah,7A reference to the sefirah Ḥokhmah or Binah. which is voided if it is not observed properly.
14
דא ולעתיק יומין אתמר (דברים ל״ג) "אשריך ישראל מי כמוך", וכתיב (שמות ט״ו) "מי כמכה באלים ה׳":
Of the ancient of days8A reference to the sefirah Keter. it was said: Happy are you, O Israel, who is like you? (Deut. 33:29). It is further written: Who is like you, O Lord? (Exod. 15:11).”
15
קרא לרבי אלעזר בריה אותביה קמיה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר, אנן כללא דכלא, עד כאן (נ״א עד השתא) אתתקנו קיימין.
He called Rabbi Eleazar, his son, and seated him in front of him. Rabbi Abba was on the other side. He said: “We are the sum of all. Up to now, the pillars have been established.”
16
אשתיקו שמעו חד קלא וארכובן נקשן דא לדא, מאי קלא קלא דכנופי עלאה דמתכנפי:
They were silent. They heard a sound, and their knees knocked together. What was that sound? It was the sound of the Assembly on High gathering.
17
חדי רבי שמעון ואמר, (חבקוק ג׳) "ה׳ שמעתי שמעך יראתי", אמר, התם יאות הוא למהוי דחיל, אנן בחביבותא תליא מילתא דכתיב (ויקרא י״ט) ואהבת לרעך כמוך (דברים ו׳) ואהבת את ה׳ אלהיך, וכתיב (מלאכי א׳) אהבתי אתכם אמר ה׳", עכ״ל:
Rabbi Simeon rejoiced and said: “O Lord, I have heard your report and am afraid (Hab. 3:2). There it is proper to be fearful. We [, however,] depend upon love. Thus it is written: You will love your fellow as yourself (Lev. 19:18). You will love the Lord your God (Deut. 6:5, 11:1). And I have loved you, says the Lord (Mal. 1:2).”
18
והנה מתוך המאמר הזה מבואר כי צריך יראה גדולה אל החכמה הזאת, ומה גם בהיותו עוסק בשעור קומה, וגם צריך אהבה. ושמעתי כי הקדמונים היו נוהגים לישב על גבי קרקע כשהיו מלמדים חכמה זו לתלמידים כדי להכניעם ולאיימם, והכי מוכח בסודות הזקן ושעריו:
From this passage it is clear that one requires great fear [of God to pursue] this science, particularly when one deals with the shi’ur komah.9On shi’ur komah, lit. the “measurement of [God’s] body,” see Scholem, Kabbalah, pp. 16-18. One also requires love [of God]. I have heard that the ancients used to sit upon the earth when teaching this science to students in order to make them [feel] humility and awe. This is proven in “The Secret of the Beard and Its Hair.”10Zohar III, 59b.
19
וגם בזהר מצאתי קצת סמך לזה בפרשת אחרי מות דקאמר רבי שמעון וחברייא אזלו לגבי רבי פנחס, וזו לשונו, "אזלו עד דמטו לבי רבי פנחס,
I have also found some support for this in the Zohar, section Aḥarei Mot [III, 59b]. Rabbi Simeon and the colleagues went to the house of Rabbi Pinḥas. They went until they arrived at the house of Rabbi Pinḥas.
20
נפק רבי פנחס ונשקיה אמר, זכינא לנשקא שכינתא זכאה חולקי, אתקין ליה תקלו דערסיה קפטורי דקילטא, אמר רבי שמעון אורייתא לא בעיא הכי, אעבר לון ויתבו" עכ״ל, ומתוכו קרוב אל הנאמר:
Rabbi Pinḥas went out and kissed him. He said, “We have merited to kiss the Shekhinah. Goodly is my portion!” He entered his house and made couches with awnings. Rabbi Simeon said, “The Torah does not require this.” He removed them and they sat. This is close to what has been said.
בדרך הלימוד.
The Manner of Study
צריך שתשתתפנה אל הלומד היראה והשמחה יחד כדכתיב וגילו ברעדה, ותשתתף אל שתי מדות אלה הענוה. אמנם טעם אל שלש מדות אלה יחד הוא, כי היראה צריכה אליו פן יטעה ויחטא, ועוד שהוא עוסק במקום להבת שלהבת. השמחה דשמעתא בעיא צלותא, ועוד בחדוה תליא אורייתא ודאי.
[In his study,] the student must combine fear and joy, as it is written, rejoice with trembling (Ps. 2.11). [He must] add modesty to these two virtues. The reason for the combination of these three virtues [is this]: He requires [the virtue of] fear lest he err and sin. Moreover, he is delving [in his studies] in the place of the flame of the fire of joy, which matter, I have heard, requires prayer [for success]. Also, the Torah certainly depends upon [the virtue of] joy.
והענוה עולה על הכל, לומר מי אני מה חיי לעסוק ברזי התורה האלהית כבשים ללבושך, שהעלים הקב״ה מבשר ודם, ומי ידבר במדות המלך והמלך שומע ולא יתבייש.
Modesty is most important. [The student] should say, “Who am I? What is my life that I should pursue the mysteries of the divine Torah which the Holy One, blessed be He, has hidden from flesh and blood?” Moreover, who can speak of the qualities of the king, while the king is listening, and not be ashamed?
וקרוב בעיני שצריך גם להצטרף אל שלש אלה הדאגה מזמן הנעורים הפגום, וגם החרטה מהפעולות החולפות שהם מסך קצת מבדיל. ובפירוש אמרו בספר התקונים כי העבירה קליפה אל השכל מהשכיל בנעלם, וכאשר תתעלם מן המשכיל ההלכה יעסוק במצות שהן מימין ואז ישיג הסוד, עד כאן כונתם במלות שונות. ומה שהורגלנו ולמדנו שם, כי בזמן שיקיים האדם מצוה או כיוצא לעסוק בנסתר אז מתגלה המסופק.
I almost believe that one must add to these three [qualities] regret for one’s spoiled youth1Cordovero states this regret with regard to himself in his introduction to Pardes Rimmonim. and for the various activities which constitute a divisive barrier [to esoteric knowledge]. In the book of Tikkunim they stated explicitly that sin is a shell [which prevents] the intellect from comprehending the esoteric.2Tikkunei Zohar. [Thus] when a halakhah escapes the enlightened [Kabbalist], he must occupy himself with the commandments, which are from the right [side],3The reference is to the “right side” of the sefirotic structure, which is the side of mercy and holiness. and then he will grasp the mystery. This is the essence of their statement. We have learned from this and are accustomed [to the practice] that when one fulfills a commandment and then goes to pursue the esoteric, that which had been difficult becomes revealed.
עוד יתמיד האדם בלב נשבר להתודות על העון ובודאי מועיל נגד הקליפה: ואל קצת הדברים מצאנו מבואר בפרשת נשא בריש האדרא זו לשונו,
Also, a man should continually confess [his] sins with a broken heart. This certainly helps overcome the kelipah.4A reference to the forces of evil. We have found a discussion of some of these matters [in the Zohar,] section Naso at the beginning of the ‘Idra5For an interesting analysis of the ‘Idra, see Yehuda Liebes, “Ha-Mashiaḥ shel ha-Zohar,” The Messianic Idea in Jewish Thought (Jerusalem, 1977), pp. 87-236. (Zohar III, 127b-128a).
"תניא, אמר רבי שמעון לחברייא עד מתי ניתיב בקיימא דסמכא חד דכתיב עת לעשות לה׳, יומין זעירין אינון ומארי דחובא דחוק כרוזא כל יומא קארי ומחצדי חקלא זעירין אינון ואינון בשולי כרמא לא אשגחן ולא ידעין לאן הוא אתר כמה דיאות. אתכנשו חברייא לבי אדרא מלבשין שריין ורמחין, אזדרזו בתקוניכון בעיטא בחכמתא בסוכלתנו בדיעותא בחיזו בידין ברגלין. אמליכו עליכון למאן דברשותיה חיי ומותא למגזר מילין דקשוט, מילין דקדישי עליונים צייתין להו וחדאן למשמע להו ולמנדע להו:
It was taught: Rabbi Simeon said to the colleagues: “How long will we sit in a place of one pillar? As it is written: It is time to act for the Lord (Ps. 119:126). ‘The days are short and the lender presses’ (Avot 5:9). All day the [divine] decree cries out, and they that harvest the field are few. They are the ‘ripe’ [grapes] of the vineyard, and they do not look and do not know properly where they are going. Enter, O colleagues, into the threshing floor (‘idra), dressed in armor and [bearing] spears. Hurry your preparations in counsel, in wisdom, in understanding, and in knowledge, with sight, with [strength] of hands and feet. Make king over you He who has life and death in His power. [That He may] decree words of truth, words which the higher holy ones hear and are glad to hear and know.”
יתיב רבי שמעון ובכה ואמר, ווי אי גלינא ווי אי לא גלינא, חברייא דהוו תמן אשתיקו,
Rabbi Simeon sat and wept and said: “Woe [to me] if I reveal [this], and woe [to me] if I do not reveal.” The colleagues who were present were silent.
קם רבי אבא ואמר, אי ניחא קמיה דמר הא כתיב סוד ה׳ ליראיו, והא חברייא אלין דחילין דקוב״ה, וכבר עאלו באדרא דבי משכנא מנהון עאלו מנהון נפקו:
Rabbi Abba arose and said “If it pleases you, sir, [to reveal this matter] it is written, The secret of the Lord is to those who fear Him (Ps. 25:14). Now the colleagues do fear the Holy One, blessed be He. They have already entered the ‘idra concerning the Tabernacle.6Zohar II, 127a-146a. Some entered and some left.”
תנא אתמנון חברייא קמי דרבי שמעון, ואשתכחו רבי אלעזר בריה, ורבי אבא, ורבי יהודה, ורבי יוסי בר יעקב, ורבי יצחק, ורבי חזקיה בר רב, ורבי חייא, ורבי יוסי, ורבי ייסא,
It was taught: The colleagues were numbered in front of Rabbi Simeon. Present were his son, Rabbi Eleazar, Rabbi Abba, Rabbi Judah, Rabbi Yose bar Jacob, Rabbi Isaac bar Hezekiah bar Rav, Rabbi Yose, and Rabbi Yessa.
ידין יהבו לרבי שמעון ואצבעין זקפו, עאלו בחקלא ביני אילני ויתבו:
They presented their hands to Rabbi Simeon and straightened their fingers. They entered a field among trees and sat.
קם רבי שמעון וצלי צלותיה, יתיב בגווייהו, אמר, כל חד ישוי ידוי בתוקפי, שוו ידייהו ונסיב לון.
Rabbi Simeon arose and said: “Let everyone place his hand on my breast.” They placed their hands, and he took them.
פתח ואמר, (דברים כ״ז) "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה". פתח רבי שמעון ואמר, (תהילים קי״ט:קכ״ו) "עת לעשות לה׳ הפרו תורתך",
He commenced: “Cursed be the man who will make an idol and a graven image (Deut. 27:15).” Rabbi Simeon opened [his discourse]: “It is time to act for the Lord. They have made void your Torah. Why is it time to act for the Lord? Because they have made void your Torah.
מאי עת לעשות לה׳, משום דהפרו תורתך תורה דלעילא דאיהי מתבטלא, אי לא אתעביד בתיקונא
What is [the meaning of] they have made void your Torah? It refers to the upper Torah,7A reference to the sefirah Ḥokhmah or Binah. which is voided if it is not observed properly.
דא ולעתיק יומין אתמר (דברים ל״ג) "אשריך ישראל מי כמוך", וכתיב (שמות ט״ו) "מי כמכה באלים ה׳":
Of the ancient of days8A reference to the sefirah Keter. it was said: Happy are you, O Israel, who is like you? (Deut. 33:29). It is further written: Who is like you, O Lord? (Exod. 15:11).”
קרא לרבי אלעזר בריה אותביה קמיה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר, אנן כללא דכלא, עד כאן (נ״א עד השתא) אתתקנו קיימין.
He called Rabbi Eleazar, his son, and seated him in front of him. Rabbi Abba was on the other side. He said: “We are the sum of all. Up to now, the pillars have been established.”
אשתיקו שמעו חד קלא וארכובן נקשן דא לדא, מאי קלא קלא דכנופי עלאה דמתכנפי:
They were silent. They heard a sound, and their knees knocked together. What was that sound? It was the sound of the Assembly on High gathering.
חדי רבי שמעון ואמר, (חבקוק ג׳) "ה׳ שמעתי שמעך יראתי", אמר, התם יאות הוא למהוי דחיל, אנן בחביבותא תליא מילתא דכתיב (ויקרא י״ט) ואהבת לרעך כמוך (דברים ו׳) ואהבת את ה׳ אלהיך, וכתיב (מלאכי א׳) אהבתי אתכם אמר ה׳", עכ״ל:
Rabbi Simeon rejoiced and said: “O Lord, I have heard your report and am afraid (Hab. 3:2). There it is proper to be fearful. We [, however,] depend upon love. Thus it is written: You will love your fellow as yourself (Lev. 19:18). You will love the Lord your God (Deut. 6:5, 11:1). And I have loved you, says the Lord (Mal. 1:2).”
והנה מתוך המאמר הזה מבואר כי צריך יראה גדולה אל החכמה הזאת, ומה גם בהיותו עוסק בשעור קומה, וגם צריך אהבה. ושמעתי כי הקדמונים היו נוהגים לישב על גבי קרקע כשהיו מלמדים חכמה זו לתלמידים כדי להכניעם ולאיימם, והכי מוכח בסודות הזקן ושעריו:
From this passage it is clear that one requires great fear [of God to pursue] this science, particularly when one deals with the shi’ur komah.9On shi’ur komah, lit. the “measurement of [God’s] body,” see Scholem, Kabbalah, pp. 16-18. One also requires love [of God]. I have heard that the ancients used to sit upon the earth when teaching this science to students in order to make them [feel] humility and awe. This is proven in “The Secret of the Beard and Its Hair.”10Zohar III, 59b.
וגם בזהר מצאתי קצת סמך לזה בפרשת אחרי מות דקאמר רבי שמעון וחברייא אזלו לגבי רבי פנחס, וזו לשונו, "אזלו עד דמטו לבי רבי פנחס,
I have also found some support for this in the Zohar, section Aḥarei Mot [III, 59b]. Rabbi Simeon and the colleagues went to the house of Rabbi Pinḥas. They went until they arrived at the house of Rabbi Pinḥas.
נפק רבי פנחס ונשקיה אמר, זכינא לנשקא שכינתא זכאה חולקי, אתקין ליה תקלו דערסיה קפטורי דקילטא, אמר רבי שמעון אורייתא לא בעיא הכי, אעבר לון ויתבו" עכ״ל, ומתוכו קרוב אל הנאמר:
Rabbi Pinḥas went out and kissed him. He said, “We have merited to kiss the Shekhinah. Goodly is my portion!” He entered his house and made couches with awnings. Rabbi Simeon said, “The Torah does not require this.” He removed them and they sat. This is close to what has been said.