פרדס רמונים 3

השער השלישי לדעת אם אין סוף הוא הכתר:

The third Gate to know if En Sof is Keter.

הנרצה בשער הזה הוא לשאת ולתת בענין המבוכה נפלה בין המקובלים לדעת אם א"ס הוא הכתר עצמו או זולתו. וזה שמו אשר יקראו לו אם הא"ס הוא הכתר:

What is intended in this Gate is to take up and to allow for the subject of the confusion that has fallen among the kabbalists to know whether En Sof is Keter itself or [that it is something] apart from it. And this is the name with which they will call it [= this Gate]: “If En Sof is Keter”.

פרק ראשון:

First chapter.

רבים מהמתקבלים בבני עמנו נבוכו במבוכה רבה ונפלו בשוחת הטעות וחשבו כי הכתר עליון הוא הא"ס והוא במנין העשר. ויש מהם אמרו כי מאחר שיש לנו עשר מדרגות מה צורך אל אצילות יותר אלא שענין המאציל עם הנאצלים הם עשר. ודמו להסתייע ממשנת ספר יצירה שאמר עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר ואמרו שאמרו ולא אחד עשר לומר שלא נוסיף עוד על עשר אלא שעשר הם ממש עם המאציל שהוא הא"ס כתר עליון. זה דרכם. ושרי להו מרייהו כי זהו ענין קצוץ ופרוד והרואה במה שפירשתי במשנה ההיא בשער הראשון בפ' ששי יראה כי אדרבה משם ראיה להפך.

Many of the Kabbalists among those of our people are confused with much confusion and have fallen into the pit of error, and have thought that upper Keter is En Sof, and that it [= En Sof] is among the number of the ten [Sefirot]. And some of them said that, since we have ten degrees, what need is there for further emanation, except that the subject of the Emanator with the emanated entities is ten? And they thought that [this] is supported by the mishna of Sefer Yetzirah which said: ‘Ten and not nine, ten and not eleven’ [Sefer Yetzirah 1:4], and they said that its saying ‘not eleven’ [intends] to say that one does not add further to the ten, but that ten are really with the Emanator which is En Sof, upper Keter. This is their manner [of understanding this mishna]. ‘And their masters have permitted them’, as this is the subject of cutting and separation, and he who observes what I have explained on this mishna in the first Gate in chapter six will see that, on the contrary, from there is [actually] proof for the opposite.

והנה הסברא הזאת דחויה מכמה טעמים אב"א קרא אב"א סברא. הסברא היא כי מאחר שהמאציל נבדל מנאצליו בכמה עניינים. ראשונה שהנאצלים הם נופלים תחת הזמן והוא אינו נופל תחת הזמן. ואין רצוני לומר זמן כפי הנראה מפשוטן של דברינו, אלא הכוונה שכבר היה זמן שלא היו נאצלות כמו קודם האצי'. וזה אחד מהדברים הנמנעים בא"ס שלא הי' מציאות שלא ימצא, אלא הוא מחויב המציאות והוא המציא הזמן ולא שהוא בעל זמן ח"ו. ובענין זה יובן אמרו ראשון ואין ראשית לראשיתו כי עם שנאמר ראשון וכל לשון ראשון מורה על שיש לו ראשית כי אמת שהוא ראשון לכל הבאים אחריו אבל לשון ראשון מורה על התחלת זמן. וע"כ אמר שהוא ראשון ועכ"ז אין ראשית לראשיתו, ולשון ראשון אינו אלא לשלול שלא קדם אליו זולתו. וז"ש בתקונים אני ראשון ואני אחרון. ופי' הרשב"י ע"ה כי אנ"י הוא אי"ן שהוא הכתר עליון. ואני הוא מלכות שהיא תכלית האצילות נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו כי אי"ן הוא א' כתר עליון י' חכמה ן' בינה עם משך הוא"ו שהוא ן' י' על ו' ומציאות הן' בעצמה היא המלכות לפי האמת נמצא אי"ן כולל כל האצילות. וזה אני ראשון סוד משך והתפשטות אצילות ממעלה למטה. ואני אחרון הוא מציאות אור החוזר המתהפך ממטה למעלה. ובזה יובן ענין ראשון ואחרון כי הכתר יקרא באמת ראשון מפני שהוא ראשון לכל הבאים בראשית שהוא מהנאצלים ולמטה אבל למעלה ממנו בא"ס לא שייך לשון ראשון וזהו ולפני אחד מה אתה סופר. פי' הכתר נקרא אחד שהוא תחלת החשבון שהוא מספר העשרה שבו כלול כל החשבון והחשבון יסודו למעלה כמו שפירשנו בשער הקודם. ואמר כי לפני אחד שהוא הקודם לו דהיינו הא"ס מה אתה סופר דלא שייך תמן לא מנין ולא דבור ולא חיוב כלל. ועליו נאמר (איוב לז כ) היסופר לו כי אדבר ולא שייך תמן מנין. ועם ההקדמה הזאת יובן הפסוק (בישעיה מ"ג) אשר נבוכו בו כל הפשטנים אתם עדי נאם ה' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. ופי' כי אני הוא היינו הכתר כי הוא הכתר הנקרא הו"א באמת. ולהורות על העלמו מלת הוא כנוי אל הנסתר. ולכן אמר שהוא נקרא אני ג"כ להורות שהוא תחלת האצילות וסוף האצי' בסוד אני ראשון ואני אחרון כמו שפי'. ואמר כי לפני לא נוצר אל ומלת נוצר כמשמעו שפי' לא נאצל כי לשון יצירה ג"כ משמש אל האצילות כמו שמשמש לשון בריאה דהיינו בראשית ברא. ואמר כי לפני לא נאצל זולתי, כי הוא ראש הבא בגדר הנאצל. והוא סוף לכל האצילות, וז"ש ואחרי לא יהיה. וזה מורה על תוקף גדולות הא"ס ממ"ה הב"ה שמורה על קיומו שאינו נופל תחת הזמן אלא אדרבה הוא המציא הזמן ולא יצוייר מציאות העדרו בשום אופן בעולם. וזו אחת ממעלותיו הרבות על נאצליו שכלם נופלים תחת המציאות שכבר היה זמן שהיה הא"ס זולתם כמו קודם האצילות. ויש רבים חשבו לומר שהכתר היה קודם לכל ר"ל כי עם היות שלא היה אצילות היה הוא במציאות והוא לבוש אל המאציל לעולם. ובעלי הסברא זאת הם בעלי תריסין ועיקר ההכרח שהכריחם לדבר זה הוא אמרם ז"ל בפדר"א קודם שנברא העולם היה הוא ושמו לבד פי' כי הוא ושמו היינו הא"ס וכתר. והכריחו מזה שכתר קודם ושהוא מתאחד במאציל ולבוש אליו. והענין הזה אין ראוי להאמינו. אלא שכל האצילות נאצל בעת אחת וגם הכתר מכלל הנאצלים כאשר הוא מוכרח מתוך כמה מאמרים וקצתם נעתיק בשערים בע"ה. ובפרט בשער עצמות וכלים ובשער סדר האצי' ושער הצחצחות בס"ד. נמצא שנתעלה המאציל על נאצליו. כי נאצליו קדם אליהם העדרם. משא"כ המאציל ממ"ה הקב"ה. והרי הבדל ראשון. עוד נבדל המאציל מן הנאצלים כי חיותם תלוי בזולתם היינו במאציל המחייה אותם והוא מקור והאור והשפע לכל נאצליו נמצאו כלם צריכין אליו. והא"ס ב"ה אין צריך אל זולתו אלא הוא מקור החיים והחיים נמצאים ממנו עד שהוא חיות החיים. ולכן בקצת מקומות כנהו הרשב"י ע"ה בתקונים בלשון נהורא דלא קיימא בנהורא וכו' אחר שאינו תלוי בחיות ושפע מצד זולתו אלא הוא מקור האור אל כל שאר המאורות. ודבר זה ביאר הרשב"י ע"ה בתקונים (תקוני ז"ח דף קל"ב ע"ב) ובזהר בראשית (דף כ"ב) פתח עוד ר"ש ואמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי. אמר חבריא שמעו מלין עתיקין דאנא בעינא לגלאה כו' מאי ניהו דאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי. אלא דא איהו עילת על כל עלאין ההוא דאתקרי עלות העלות עלת מאלין עלות דלא יעביד חד מאלין עלות שום עובדא עד דנטיל רשותא מההוא דעליה כמה דאוקימנא לעיל בנעשה אדם נעשה ודאי על תרין אתמר דאמר דא לההוא דלעילא מיניה כו' וההוא דלעילא מיניה לאו עביד מדעם עד דנטיל עצה מחבריה. אבל ההוא דאתקרי עלת על כל העלות דלית לעילא מיניה ולית לתתא שוה ליה הה"ד ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי דנטיל עצה מיניה כגוונא דההוא דאמר ויאמר אלקים נעשה אדם עכ"ל.

And see, this logical argument is put off by many reasons: if you want, say [a verse from] Scripture, if you want, say a logical argument.
The logical argument is from the fact that the Emanator is distinct from His emanations on many points. The first [point of difference is] that the emanated entities do fall under time, and He [= the Emanator] does not fall under time. But I do not mean [here] time according to the simple meaning of our words [time as it is here below, in our physical reality], but the intention [of the word ‘time’ here] is that there already was such ‘time’ when there were not [yet] emanations, as [is the case] prior to the Emanation. And this is one of the matters withheld from En Sof, as there is no existence when It does not exist, but It is by necessity the existence and It is the provider of time, and not that It is subjected to time, Heaven forbid! ¹This is a difficult paragraph; to me it appears that the Ramak thinks of a different kind of (causal) time, outside of En Sof, but prior to Emanation< .
And on this subject is understood its saying: ‘First, and [there is] no beginning to His beginning’ [Piyyut ‘Yigdal’ by Daniel ben Yehuda (13th century) based on Maimonides’ 13 Principles of Faith] as although it is said ‘first’ - and each expression of ‘first’ points to [the fact that] it does possess beginning, as truly He is first for all that came behind him - , but the expression ‘first’ [here] points to the beginning of time. And on this it said that He is ‘first’ and nevertheless ‘there is no beginning to His beginning’, and the expression ‘first’ is only there to deny that there is anything prior to Him besides Him.
And this is what it says in the Tikkunim [Tikkunei Zohar; Petichat Eliyahu] “I/ אני am first and I/ ואני am last” [Isaiah 44:6]. And the explanation of the Rashbi of blessed memory [is] that “I/אני” is En/ איןwhich is upper Keter. “and I/ ואני” is Malkut, which is the end/aim of Emanation, its end attached to its beginning, and its beginning to its end [an allusion to Sefer Yetzirah 1:7], as En/אין is א [upper] Keter, י Chochmah, ן Binah when one stretches the Wav/ו which is ן: [which is] the Yud/ יon [top of] the Wav/ וand [this is also] the reality of the ן by itself, is Malkut, according to the truth we find [that] I/אין comprises all Emanation. And this “I am first” is the mystery of the prolongation and extension of Emanation from above to below. “and I am last” is the reality of the light returning, turning itself from below towards above. And with this the subject of ‘first’ and ‘last’ is understood, as Keter is in truth called ‘first’ because it is the first to all that came in the beginning, which is from the emanated entities and below, but above it in En Sof, the expression ‘first’ does not belong ‘first’, and this is ‘and before “one” what can you count?’[Sefer Yetzirah 1:7]. Explanation: Keter is called one as it is the beginning of the calculation which is the number of the ten [Sefirot], as in it is comprised all calculation, and the calculation, its foundation is above, as we have explained in the previous gate. And it says that ‘before “one”’, which is what precedes it, which is En Sof, ‘what can you count?’, as there does not belong number nor speech nor affirmation at all. And about it, it is said (Job 37:20): “Would it be counted to Him when I speak?”, and there number does not belong.
And with this introduction the verse (Isaiah 43:10) is understood, in which all plain expounders were confused: “You are My witnesses, word of HaShem, My servant, which I have chosen so that you will know and believe in Me, and so that you will understand that I [am] He, before Me no divinity was formed, and there will not be after Me.” And the explanation: “that I [am] He”, this is Keter, as “He” is Keter, which is truly called He/הוא. And to teach its hiding, the word ‘He’ is a special name for the concealed [the word ‘he’ indicates a greater distance than the word ‘you’]. And therefore, it says that ‘He’ is called I/אני, also thus to teach that it is [both] the beginning of the Emanation and the end of the Emanation in the mystery of “I am first and I am last” as we have explained [above].
And it says “that before Me no divinity was formed”, and the word “was formed” [is] according to its meaning as its explanation [is] ‘was not emanated’, because the expression of formation is similar to the meaning for the emanation, just like the meaning of the expression of creating which is ‘In the beginning [He] created’ [Genesis 1:1]. And it says: ‘that before Me nothing except for Me was created’, because it is beginning of what came with the restriction of what was created. And it is end to all Emanation, and this is what it says: ‘and after Me there will not be’. And this teaches the strength of the greatness of En Sof, King of Kings, the Holy One, blessed be He, which teaches on its existence that it does not fall under time but on the contrary, it brought out the time, and no existence in the world is formed in any way [in] its absence. And this is one of the many degrees on its emanated entities which all fall under existence, as there was already time when En Sof was without them, as before Emanation.
And there are many who thought, saying that Keter was before all, meaning to say that although there was [still] no Emanation, it [= Keter] was [already] in existence and was forever clothing to the Emanator [they thus think that En Sof and Keter were always and forever existent]. And those who hold this opinion are ‘shield-bearers’ [an expression from Babylonian Talmud, Berakhot 27b, for Torah scholars ‘battling’ in Halakhic discussions], and the main object of the necessity that is forced upon them to this matter is a saying of our sages of blessed memory in the Pirkei DeRabbi Eliezer: ‘Before the world was created, there were only He and His name’²Note that this citation is not in the extant versions of Pirkei DeRabbi Eliezer.< . Explanation: ‘He and His name’ corresponds to En Sof and Keter. And they forced out of this that Keter precedes [emanation], and that it is being united with the Emanator and [is] garment to Him. But this subject is not appropriate to believe. But [it is appropriate to believe] that all of Emanation was emanated in one [single] time, and also Keter [is part] out of the totality of the emanated entities, as it is proven by many sayings, and part of them we will transfer to Gates with help of Hashem. And particularly in the Gate of Substance and Instruments [Gate IV] and in the Gate of the Order of Emanation [Gate V], and in the Gate of Brightnesses [Gate XI] with help of Heaven.
It has been found that the Emanator is exalted above His emanations, because their absence preceded His Emanation, which is not the case for the Emanator, King of Kings, the Holy One blessed be He. And see, [this concludes] the first distinction.
The Emanator is further distinguished from the emanated entities because their life depends on what is beside them - which is the Emanator, who enlivens them, and He is the source and the light and the abundance to all His emanated entities -, [thus] they are all found to need Him. But En Sof, blessed be He, does not need what is besides Him, but He is the source of living beings, and the living beings are emanated out of Him, while He is the life of the living beings. And therefore, the Rashbi of blessed memory named it in several places in the Tikkunim with the expression ‘Light that does not depend on light etc.’ [Zohar Chadash, Vaetchanan 15], since He does not depend on vitality and abundance from what is besides Him, but He is the source of the light for all other luminaries. And the Rashbi of blessed memory explained this matter in the Tikkunim (Tikkunei Zohar 15 folio 132b) [to be found in Zohar Chadash, Tikuna Kadma'ah 91] and in the Zohar on Bereshit (folio 22) [Zohar, Bereshit 15:168-169]:
Rabbi Shimon further began and said: “See now that I, I am He, and there is no god beside Me” [Deuteronomy 32:39]. He said: Fellows, hear the ancient words which I want to reveal etc. Who is it who said: “See now that I, I am He, and there is no god beside Me”? But this is the cause for all those above, He who is called ‘cause of causes’ above those causes, as no one of these causes can do any deed unless it has received permission from the one that is above it, as I have established above in [the explanation of the verse] “Let Us make a human being” [Genesis 1:26]; “Let Us make” verily, on two it was said [the plural indicates more than one], as this one spoke to the one above it etc., and the one above it cannot do anything until it has received council from its fellow. But He who is called ‘cause on all causes’, above whom there is no one, and no one below [Him] equal to Him, this is what is written: “And with whom do you compare Me and am I equal with? said the Holy One” [Isaiah 40:25]. He said: See now that I, I am He, and there is no god/elohim beside Me” which receives council from Him as how which is said: “And God/Elohim said: ‘Let us make a human being’” End of citation.

הנה כיון במאמר הזה הקדוש ע"ה להפליג במעלה הזאת שמתעלה הא"ס על נאצליו שהם צריכין ליטול עצה התחתון מן העליון כי הוא צריך שפע מעילתו המשפיע עליו ולכן הוא אומר נעשה אדם כלומר תשפיע אתה ואני אפעול ונמצא אדם עשוי ע"י שנינו והעליון עדיין צריך להיות נשפע מעילתו כי אין בידו ג"כ היכולת. אבל א"ס ב"ה אינו צריך לאמר לזולתו נעשה אלא אני אני הוא ואין אלקים עמדי ר"ל בסיוע עמי לא תחתון שאין לו למטה שוה אליו ולא עליון שאין עליון זולתו כי הוא למעלה מכל הנמצאים. ואמר עילת על כל עלאין, עלת מאלין עלות. כיוון לבאר לנו שהטעם שהוא נקרא עלת העלות הוא משני פנים. הא' פי' מלשון עלייה והכוונה שהוא למעלה מכל העליונים. ואין הכוונה בעליית מקום ח"ו שאין שום דבר נכנס במקום באצילות כ"ש במאציל, אלא פי' מציאות עליית מעלה והרוחניות והיכולת. והפי' השני הוא מלשון עילה וסיבה שהוא סבה ועילה לכל העלות שבמציאות.

See, in this holy passage [from the Zohar] he the Holy One, he [the Rashbi], of blessed memory, intended to depart on this height, as En Sof is exalted above its emanated entities, which need to take council, the lower from the higher, as it needs influx from its cause which influences on it, and therefore it says: “Let us make a human being”, as if to say: ‘You shall influence [on me] and I shall act, and a human being is found made by means of the two of us’. But [even] the upper one still needs to be influenced by its cause, as [even] in its hand there is also no [total] ability. But blessed En Sof has no need to talk to what is besides it ‘Let us make’, but [only] “I, I am He, and there is no god/elohim beside me”, meaning to say: with assistance [that is] with me: not below, as it does not have its equal below it, and not above, as there is no above beside it, because it is above all emanated entities.
And he [= the Rashbi] said: ‘cause for all those above’, ‘above those causes’. He intended to clarify for us that the reason which is called ‘cause of causes’ is of two aspects. The first [aspect] he explained from the expression ‘ascent’, and the intention [is] that it is above all the upper ones. And the intention is not a spatial ascent - Heaven forbid! – as there is no spatial matter at all in Atsilut/Emanation, let alone in the Emanator, but the explanation [is] the reality of an upward ascent and the spirituality and the possibility. And the second explanation [and aspect] is from the expression ‘cause’/עילה and ‘reason’/סיבה as it is cause and reason for all the causes that there are in reality³The Ramak explains the difference between ‘cause’/עילה and ‘reason’/סיבה in more detail in his commentary Or Yakar (on the Tikkunei Zohar, volume IV, page 8, while commenting on Tikkkunei Zohar 17a, the second introduction to the Tikkunei Zohar). ‘Cause’/עילה indicates closeness to what is caused by it, while ‘reason’/סיבה indicates distance..

והנה נתבאר הבדל שני שנבדל הא"ס המאציל ב"ה מן הנאצלים. עוד הבדל שלישי והוא כי לכל הנאצלים יש להם שם משמות הקדש שהוא מגבילם אשר בו יקרא הספירה והנאצל ההוא כענין אהי"ה בכתר וי"ה בחכמה וכן לכל שאר הספירות כמו שבארנו בשער הראשון בפי'. וכן שם בן ד' כולל כל האצי' כלו כמבואר בזהר ונבאר בשער שם בן ד'. מה שאין כן בא"ס המאציל ב"ה שאין שם ונקודה שנוכל לכנותו בה ולא מדה שתגבלהו ולא מצאנו לו שם לכנותו אלא מחויב המציאות. ופי' כי הוא מחויב במציאותו מפני שא"א לעולם בלא מנהיג הנותן שפע ומחיה לכל הנמצאים ומטעם זה מחוייב מציאותו. ומפני שאין שם שיגבילהו לכן נתארהו מחויב המציאות, ושם זה יחסו אליו החוקרים. עוד ייחסו אליו שם א"ס והטעם מפני שאין לו סוף ותכלית. כי הדבר הנגבל בשם יש לו סוף, והאלקות מפני שאין לו סוף אין לו שם שיגבלהו ולכן אנו מתארים אותו בא"ס.

And see, [we have explained] the second distinction [with] which En Sof, the Emanator blessed be He, is distinguished from the emanated entities. [There is] further a third distinction, and this is that all emanated entities have a name from the holy names which is defining them, with which the Sefira and this emanated entity is called, as the subject אהיה in Keter and יה in Chochma, and thus for all the rest of the Sefirot, as we have clarified in the first Gate with its explanation. And similarly, the Tetragram totalizes all emanation completely, as is explained in the Zohar and [which] we will explain in the Gate of the Tetragram [Gate XIX] [But] what is not so with En Sof, the Emanator, blessed be He, as there is no name or [vocalization] point with which we could name it, and [there is] no degree that will limit it, and we have found no name for it to name it except ‘necessary reality’. Explanation: that it is necessary in its reality, because it is never possible that the giver of abundance and enlivening all realities is not directing, and because of this reason its reality is necessary. And because there is no name that will define it, therefore we will describe it [as] ‘necessary reality’, and the philosophers attributed this name to it⁴See for example Maimonides’ Guide for the Perplexed I.57 on מחויב המציאות.
Further they attributed to it the name ‘En Sof’ (“without end”), and the reason [is] because it does not have end and completeness. Because matter that is defined by a name has an end, but the divinity, because it does not have end, does not have a name that limits it, and therefore we describe it with ‘En Sof’

ועוד פי' אחר מפני שהחקירה בו אין לו סוף. שאינה כדרך שאר החקירות שיש לה סוף והסכמה אל מסקנא אחת. אמנם החקירה באלקות היא בא"ס ולכן אין מי שידע בו מהות כלל אם לא ע"י ספירות המגלות קצת מגדולתו אמנם מספירותיו ולמעלה אין השגה מצד עומק המושג ולכן תארוהו בא"ס. עוד ייחסו אליו עלת העלות, והכוונה כי העלות אשר מהם עלולים אחרים הם עלולות ממנו ולכן נקרא סבת הסבות לפי שהוא סבה ראשונה לכל סבות שבעולם ואע"פ שהן סבות למסובבים אחרים עכ"ז כלם מסובבים ממנו. ויש שאמרו כי כתר עליון ג"כ נקרא סבת הסבות לפי שהוא סבה לכל שאר הסבות שהן מסובבות ממנו. משא"כ ממנו ולמטה שאין החכמה סבה לכל הסבות המסובבות שהרי הכתר הוא הסובב ואינו מסובב מהחכמה אלא אדרבא החכמה מסובבת ממנו. וכן מן הטעם הזה אמרו שנקרא הכתר עלת העלות שהוא עלת העלות העלולות ממנו. אמנם אין סוף נקרא סבת כל הסבות ועלת על העלות בתוספת כל להראות על הא"ס שהוא סבת כל הסבות ואפי' הכתר. מה שאין כן הכתר שלא יצדק בו לשון כל הסבות וכן כל העלות שכבר יש עילה וסבה שהוא מסובב ממנו שהכתר מסובב מהא"ס וא"ס סבתו. וכן לכל העלות, שלא יתייחס כן בכתר. ושלשה שמות הללו היינו א"ס וסבת כל הסבות ועלת כל העלות יחס הרשב"י אל המאציל ב"ה בספריו פעמים רבות וג"כ יחס אליו שמות אחרים כמו טמירא דטמירין וכן עתיקא דעתיקין וכאלה רבות כיוצא בהם וכאשר ידקדק המעיין בהם ימצא כלם מורים על ההעלם כמו שבארנו שאין לו שם ולא הויה ולא כנוי שיגבילהו. והרי הבדל שלישי שנבדל המאציל מן הנאצלים. בזולת כמה הבדלים אחרים כמו הרחקת השיעור והמדה והתארים והשנויים כי הכל בספירותיו ולא נאריך בהן. ונאמר כי אחר שיתעלה ונבדל המאציל מנאצליו תכלית ההבדל ונתרחק תכלית הרוחק אם כן הסברא נותנת שאין ראוי שיכנס המאציל במנין הנאצלים ח"ו כמו שחשבו האומרים שהוא הכתר. ועתה נבא להוכיח מן הראיות:

And further [we give] another explanation: because the investigation of it does not have an end. As it [= the investigation] is not as the way of the rest of the investigations, which has end and agreement on one conclusion. Truly the investigation of the Godhead is on En Sof, and therefore no one knows about its nature at all except by way of Sefirot which are revealing a glimpse of its grandness, truly from its Sefirot and above [them] there is no reaching from the side of the profundity of what is being perceived, and therefore they [= the philosophers] described it with En Sof.
Further they attribute to it ‘Cause of the causes’, and the intention [is] that the causes, from whom others [= causes] are caused, they are caused by it, and therefore it is called ‘Reason of the reasons’, as it is the first reason for all reasons in the world, and although they are reasons for the other surrounded/caused entities, nevertheless all of them are surrounded/caused by it.
And there are some who said that upper Keter is also called ‘Reason of reasons’, as it is the reason for all the other reasons, which are surrounded/caused by it; this is not so for what is below it, as Chochma is not reason/cause for all the caused/surrounded reasons/causes, as see Keter is surrounding/causing, and is not surrounded/caused by Chochma, but to the contrary: Chochmah is being surrounded/caused by it. And thus, from this reason they said that Keter is called ‘Cause of the causes’ as it is the cause of the causes that are caused by it. [So, what is again the fundamental difference between En Sof and Keter?] Truly En Sof is called reason of áll reasons and cause on the causes with the addition of ‘all’ to demonstrate on En Sof that it is reason of áll the reasons, and [it is] also [the reason of] of Keter; which is not so [for] Keter, for which the expression ‘[of] all the reasons’ is not right, and thus ‘all the causes’ [is also not right], as already there was a cause and reason which is surrounding/causing it, as Keter is surrounded/caused by En Sof, and En Sof is its reason. And thus for all the causes, which is not attributed thus to Keter.
And these three names, namely ‘En Sof’, ‘Reason of all the reasons’ and ‘Cause of all the causes’, the Rashbi has attributed to the Emanator, blessed be He, many times in his books, and he also attributed to it other names, such as ‘Hidden of Hidden ones’ and ‘Ancient of ancients’ and as these [there are] many following from them; and when one examines closely their source, one will find that all of them teach on the concealment as we have explained, that it does not have name nor being nor epithet that will limit it.
And see, [this was] the third distinction that distinguishes the Emanator from the emanated entities. Besides many other distinctions such as the distance, the measure, the degree, the attributes, the differences, as everything [= all these distinctions] are in its Sefirot and we will not extend on them [here]. And we say that after the Emanator elevates Himself and is distinguished from its emanated entities with complete distinction and removes Himself with complete separation, if this is so, the conclusion is that it is not fitting for the Emanator to be counted among the number of the emanated entities - Heaven forbid! –, as those who say that it is Keter had been thinking. And now we will come to prove [this] from evidences [in the next chapter].

אחר שבפרק הקודם הכרחנו מן הסברא שאין הכתר הא"ס, עתה נבוא בפ' זה לבטל סברא זו בדברי הרשב"י ע"ה מאיר עיני ישראל בחכמה הזאת ולנו מדבריו כמה ראיות. ראשונה אמר בס' התיקונים (בהקדמה ד"ו) וז"ל אבל שם ידו"ד איהו מרכבה למריה לכתר עלאה. ובגין דא אין קדוש כידו"ד עלת על כלא טמיר וגניז בכתר ומניה אתפשט נהוריה על ידו"ד דאיהו י' חכמה ה' בינה ו' כליל שית ספירן ה' מלכות עכ"ל לעניננו. וזה פירושו ידו"ד שהוא רמז לט' ספירות כדמפרש ואזיל הוא מרכבה למריה כתר, וטעם אמרו מריה מפני שהוא אב לאצילות כלו וכל האצילות כסא אליו. ואמר אין קדוש כה', יובן עם מה שבאר הרשב"י ע"ה במקום אחר שאמר שאין קדוש כה' הכוונה על הכתר. ואמר כי זה הוא הכ"ף דכה' שהוא כ"ף כתר וטעם הכ"ף כי הוא שני יודין בסוד עשרה עשרה הכ"ף וזהו שאמר ובג"ד אי"ן קדוש, פי' מפני שידו"ד היא מרכבה אל הכתר שהשם בן ד' יו"ד בראש ואדני יו"ד בסוף הם שני יודי"ן בסוד אור ישר ואור חוזר שהיא כ"ף כתר. כאשר יתבאר הענין הזה בארוכה בשער התהפכות האור בס"ד. ומפני ששתי האורות האלה הם מרכבה לכתר שהוא סבת האורות מצד עלת העלות אין סוף ב"ה הגנוז בו וממנו התפשט האור ע"י הכתר כדי שיהיה האור ישר והאור חוזר לכך נקרא כ"ף כתר שהוא שני יודי"ן. ואל יקוה ממנו המעיין ביאור ענין זה כי עקרו בשער הנזכר. ע"כ פי' המאמר בקיצור.

After we proved in the previous chapter with logical argumentation that Keter is not En Sof, now we will come in this [present] chapter to refute this opinion with the words of the Rashbi of blessed memory, who enlightens the eyes of Israel with this wisdom, and we have from his words several proofs. The first [proof]: He said in the book of Tikkunim [Tikkunei Zohar] (in the Introduction, folio 6b), and this is what it says: ‘But the name YHWH is a chariot for its Master, to upper Keter. And because of this En/‘there is not’ [is] holy as YHWH, cause on all, hidden and concealed in Keter, and from it is stretched out His light on YHWH, as Y [is] Chochma, H [is] Binah, W comprises six [intermediary] Sefirot, H is Malkut’. End of the citation [that is relevant] to our subject. And this is his explanation: YHWH, which [is] an allusion to nine [lower] Sefirot as will be explained, and it serves [as] a chariot for its Master Keter, and the reason of his saying ‘its Master’ [is] because it [= Keter] is the father of all of Emanation, and the whole of Emanation is a throne for It. And he said “En/‘there is not’ [is] holy as YHWH’, it is understood with what the Rashbi of blessed memory has explained in another place, as he said that ‘En/‘there is not’ [is] holy as YHWH’, the intention [of this verse] is on Keter. And he said that this is the [letter] Kaph/ כof ‘as/ כYHWH’, as it is Kaph/ כ[of] Keter; and the reason of the Kaph is that it is two Yuds in the mystery of ‘ten [and] ten’¹The numerical value of the Hebrew character Kaph/ כis 20 = 10 and 10, with 10 the numerical value of Yud/י. the Kaph/כ, and this is what he said: ‘and because of this En/‘there is not’ [is] holy’, explanation: because YHWH is chariot for Keter, as [in] the Tetragram [is] Yud in the beginning, and [in] Adonai/ אדני[is] Yud in the end in the mystery [that] they are two Yuds in the mystery of the upright [descending] light and returning light, which is the Kaph/כ, Keter. As this subject will be explained in length in the Gate of the Reversion²Actually there is no Gate in the Pardes with exactly this name; the Ramak probably changed its name later into ‘From below upwards’, Gate XV. with help of Heaven. And because these two lights are a chariot for Keter which is the cause of the lights from the side of the Cause of the causes En Sof, blessed be He, [that is] hidden in it [= the name YHWH], and from it [= the name YHWH] the light extends itself by means of Keter, so that there will be the upright [descending] light and the returning light, therefore Kaph is called Keter as it is two Yuds.
And the researcher should not expect from this [short description] a clarification of this subject [in detail], as its principle [will be explained] in the aforementioned Gate [Gate XV]. Until here the explanation of the saying in short.

והנה אמר בפי' עלת על כלא טמיר וגניז בבתר, מורה על שאין הא"ס הוא הכתר. עוד כתב בתיקונים (תקונא ע' דקכ"ד) וז"ל אתקריאת יהוה מסטרא דכתרא עילאה דאיהו סתים כקומץ דאיהו סתים דלא ידע בר נשמה דאית לגו. ומאן דאיהו לגו איהו סתום במחשבה עלת העלות קרינן ליה עכ"ל.

And see, he said in his explanation: ‘cause on all, hidden and concealed in Keter’, teaching that En Sof is not Keter.
He further wrote in the Tikkunim (Tikkun #70, folio 124b), and this is what it says: YHWH [in the printed edition the Tetragram is here vocalized with Kamets (קמץ)] is read, from the side of upper Keter which is closed up as [one closes] a handful (קומץ), as it is closed up as what possesses soul/Neshamah does not know what is inside. And what is inside [it] is hidden in the thought: Cause of the causes we call it. End of citation.

ופי' שאמר בתחלת דבריו למעלה שבמלכות הוא השם בן ד' בלא נקודה ולפי יניקתה כך נקודתה ועתה אמר דמסטרא דכתר פי' כאשר היא יונקת ממנו תקרא על שם יהוה שהיא הויה בנקודת קמץ והטעם כקומץ דאיהו סתים פי' כמו הוא סתום במחשבה פי' כי אפי' המחשבה אסורה בו, ונקרא אצלינו עלת העלות אבל לא שיהיה שם זה מגבילו כי אין שם שיגבילהו כדפי' בפרק הקודם. ועיקר המאמר הזה עם כל הנמשך אחריו נתבאר בארוכה בשער שם בן ד'.

And the explanation is that he said in the beginning of his words above that the Tetragram without vocalization point is in Malkut, and according to its absorption is its vocalization, and now he said ‘as from the side of Keter’, explanation: whenever it [= Malkut] absorbs from it [= Keter], it is called by the name of YHWH [vocalized with Kamets], and the reason [is] ‘as a handful, as it is closed up’, explanation: as it is hidden in thought, explanation: as even the thought on it [= on what is hidden inside] is forbidden, and among us it is called ‘Cause of the causes’, but [this does] not [mean] that this name would define it, as there is no name that can define it, as we have explained in the previous chapter. But the essence of this saying with all that is extended after it will be explained in length in the Gate of the Tetragram [Gate XIX].

הנה באר לנו בפי' כי עלת העלות גנוז ונעלם בכתר ושאין הא"ס הכתר עצמו.

And see, with the explanation he has explained to us that the Cause of the causes is hidden and concealed in Keter, and that En Sof is not Keter itself.

ועוד בפי' בתיקונים במקום אחר (תקונא ע' דף ק"ל) ז"ל כתר עלאה אע"ג דאיהו אור קדמון אור צח אור מצוחצח, אוכמא איהו קדם עלת העלות. ועיקר המאמר יתבאר בשער הצחצחות ב"ה.

And further, in the explanation in the Tikkunim at another place (Tikkun #70, folio 130a), this is what it says: ‘Upper Keter, although it is primordial light, bright light, polished light, it is black in front of the Cause of the causes.’ And the essence of this saying will be explained in the Gate of the Polishments [Gate XI] with help of HaShem.

הנה הורה בפירוש שאין הכתר הא"ס. באמרו שהכתר הוא חשוך. ר"ל שאין אורו מבהיק לכלום. שאין לו כח לפני עלת העלות שהוא מאצילו. עוד בתיקונים (בתיקון י"ח דף קי"ב.) וז"ל אדון יחיד שליט על כלהו מופלא ומכוסה בכתר עכ"ל.

See, he has taught with the explanation that Keter is not En Sof, with his saying that Keter is darkened. Meaning to say that its light is not shining to anything, as it does not possess force in the presence of the Cause of the causes, which is its Emanator. Further in the Tikkunim (in Tikkun 18, folio 112b). And this is what it says: ‘A single Lord rules over them all, [who is] hidden and covered in Keter’³ ‘A single Lord’ is an expression that is used in Sefer Yetzirah, chapter 1.. End of citation.

ופי' כי למעלה מן המאמר הזה אמר ענין החיות והמרכבה הרוחניות בספי' ואח"כ אמר שהא"ס שנקרא אדון יחיד כמבואר בס"י הוא מופלא ומכוסה בכתר. והכוונה שאין אלהותו מתגלה אלא על ידי תיק אורו ולבושו שהוא הכתר ועל ידה רוכב בשאר הספירות.

Explanation: as just above this saying he had spoken on the subject of the Chayyot and the Chariot [in the vision of Ezekiel, chapter 1], the spirituality in the Sefirot, and after this he said that En Sof, which is called ‘Single Lord’, as is being explained in Sefer Yetzirah [Sefer Yetzirah 1:5], it is hidden and covered in Keter. And the intention [is] that His divinity is only revealing itself by means of the casing of its light and its garment, which is Keter, and by means of it, it is riding on the other Sefirot.

הנה הורה בפירוש שאין הכתר האין סוף. עוד בר"מ (פינחס דף רמ"ג) וז"ל בגין דעלת העלות מופלא ומכוסה בהאי כתר ואתפשט בשם יהו"ה. בשבתות וימים טובים לית שלטנותא דסמא"ל ונחש ולכל ממנן דיליה ולית שלטנותא לגיהנם נוקבא בישא דסמאל ונחש ולא למשריין דיליה, כלהון מיטמרן קדם משריין דמלכא כגוונא דאתטמרון אומין דעלמא כד אתגליא משיח הה"ד ובאו במערות צורים ובנקיקי הסלעים. ופירושו מבואר וממנו נראה בביאור שאין לומר שהכתר הוא הא"ס מורה על זה באמרו עלת העלות מופלא ומכוסה בהאי כתר. נראה מדבריו שכתר היכל לעלת העלות.

See, he has taught in the explanation that Keter is not En Sof. Further [proof is] in the Ra’ya Mehemna (Pinchas, folio 243b), and this is what it says: ‘Because the cause of the causes is hidden and covered in this Keter and extends itself in the name YHWH. On Shabbats and Festivals there is no rulership of Samael and serpent and for all his ministers, and there is no rulership to Gehinnom, wicked female of Samael and serpent, and not for his ministers, all of them hidden before the camps of the King, in the way as the nations of the world will be hidden when the Messiah will be revealed; this is what is written: ‘And they shall come in the caves of rocks’ [Isaiah 2:19] ‘and in the clefts of the cliffs’ [Isaiah 7:19]’. And his explanation is clear, and it is seen from it, with the explanation, that one cannot say that Keter is En Sof, teaching on this in his saying: ‘Cause of the causes [is] being hidden and covered in this Keter’. From his words is seen that Keter is a palace [= place of residence] for the Cause of the causes.

והנה לנו כמה ראיות ברורות ועדים נאמנים שאין הכתר הוא הא"ס, בזולת עוד כמה ראיות אחרות, ולא העתקנום מפני שאנו צריכים להעתיקם בשערים הבאים כמו מאמר אליהו דאנת הוא חד כו' שנעתיקה בשער עצמות וכלים פ"ה וקצתם לא ראינו להעתיקם כלל מפני האריכות. עכ"ז בראיות האלה בטלה דעת האומרים שהכתר הוא האין סוף:

And see, we have several clear proofs and trustworthy witnesses that Keter is not En Sof, apart from several further other proofs, but we have not included them, because we shall need to include them in the gates that follow, as the saying of Elijah; ‘You are one etc.’ [Tikkunei Zohar, folio 17a], which we will include in the Gate of Substance and the Vessels [Gate IV], chapter 5. And part of them we considered not to include at all, because of [their] length. Nevertheless, with these proofs the idea of those saying that Keter is En Sof has been annulled.

אחר שבפרק הקודם השתדלנו להעמיד בהכרח שאין הא"ס הוא הכתר אלא כל אחד מהם ענין בפ"ע ר"ל זה מאציל וזה נאצל. ראינו בפרק זה לבטל סברא אחרת קרובה לדעת המקובלים הקודמים והיא סברת הר' שם טוב בספר האמונות שער ד' פ"א שתחלה מנה הספירות ואמר שכתר היא ספירה ראשונה, אח"כ אמר שאין הכתר בכלל הספירות. וזה טופס לשונו בקצור נמרץ. כל המקובלים הסכימו למנות עשר ספירות אלו א' כתר עליון ב' חכמה וכו', אולם המופלאים והעמוקים שבחכמה הסכימו שאין למנות כ"ע ע"ד האמת בכלל העשר כי הוא כא"ס, וכמו שסבת כל הסבות אין למנותו כלל כן אין ראוי למנות לכ"ע כי אין שום התחלה ושום קץ וסוף בו והוא הכל. ורשב"י הזהיר על זה בכמה מקומות ועל זה כוון בס' יצירה עשר ולא אחד עשר. וכבר ידעת היות מוסכם אצל חכמי המשנה שאליהו הנביא מתגלה אל כל הראוים. ויש קבלה למקצתן מן האחרונים ז"ל שהיה מתגלה להרב הגדול ר' אברהם אב"ד החסיד ז"ל וממנו קבל הרב הגדול הראב"ד חתנו והרב החסיד רבי יצחק שקבלתו סלת נקייה לעמוק מאד בחכמת הקבלה. והוא ג"כ פירש י' ולא י"א שאין להכניס במנין הכתר. והמשלים המנין הוא הדעת העליון שרמז הכתוב (משלי ג כ) בדעתו תהומות נבקעו. ועליו אמר בספר הבהיר שהוא היכל הקודש. ועיקר שם המיוחד הכתוב בספרי הנביאים כוונו באותיות השם באמצעות הת"ת לזה כי הוא היכל לשרש העליון עכ"ל.

After we in the previous chapter made an effort to establish with necessity that En Sof is not Keter, but each of them is a subject by itself, meaning to say: one is emanator and the other is emanated entity, we shall consider in the present chapter to suspend another opinion that is close to the idea of previous kabbalists [= those discussed in the previous chapter], and it is the opinion of Rabbi Shem Tov in Sefer HaEmunot, Gate IV chapter 1, that first he enumerated the Sefirot and said that Keter is the first Sefira. After that he said that Keter is not in the number of the Sefirot, and this is a copy of his expression in short: ‘All kabbalists have agreed on enumerating these ten Sefirot: first upper Keter, second Chochma, etc., but those superior and profound in knowledge have agreed that one should not count upper Keter according to the way of the truth among the total of the ten, as it [= Keter] is as En Sof, and just as one does not enumerate the ‘Reason of all the reasons’ at all, similarly it is not proper to enumerate upper Keter, as there is no beginning nor end nor conclusion in it, and it [= Keter] is everything. And Rashbi warned against this in many places, and on this there is [also] a direction in Sefer Yetzirah: “Ten and not eleven” [Sefer Yetzirah 1:4]. And you already know that it is agreed among the sages of the Mishna that Eliyahu the Prophet reveals himself to all that are worthy. And there is a tradition to some of the first generation [of kabbalists] of blessed memory, that he [= Eliyahu] revealed himself to the great master Rabbi Avraham, presiding officer of rabbinical court, the pious one, blessed be he, and from him the great master the Rabad, his son-in-law and the pious rabbi Isaac received [the tradition], as his tradition is refined flour for a great depth in the wisdom of the Kabbalah. And he also explained “ten and not eleven” [Sefer Yetzirah 1:4], that one should not bring Keter into the number [of the Sefirot]. And the one completing the number is upper Da’at, to which Scripture hints [Proverbs 3:20]: “With His knowledge/Da’at the depths were split”. And on this it says in Sefer HaBahir that it is the ‘holy palace’ [Sefer HaBahir 154]. And the essence of the particular name that is written in the books of the Prophets, its intention [is] in the letters of the name with Tif’eret being intermediary to it, as it [= Tif’eret] is a palace¹“Palace” designates a place of residence for the king. for the upper root [which is Da’at]. End of citation.

ועוד האריך הרבה ע"פ הסברא הזאת. ובמקום אחר כתב כי מטעם זה קרא בס"י לחכמה עומק ראשית כי הוא תחלה וכו'. זאת היא סברת רש"ט שרצה לומר שהכתר אינו במנין הספירות עם שהודה בענין שהא"ס אינו הכתר כדמוכח מתוך לשונו שאמר וכמו שסבת כל הסבות אין למנותו כלל כן אין ראוי למנות לכ"ע, הורה שסבת כל הסבות אינו הכתר, אמנם הכתר נאצל ממנו. וקודם שנכנס בהריסת סברא זו ראוי שנדע מי הביאם בטעות זה ונאמר כי הוזקקו לסברא זו מפני ג' דברים ראשונה מאמר בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות פ"ה מ"א) שהעתקנהו בשער הקודם בפ"ג. ושם השתדלנו בענין והכרחנו שאין מאותו המאמר ראייה לדבריו כלל. והשני שראו בס"י התחיל למנות משנת העמקים מחכמה באומרו עומק ראשית ועומק אחרית שהן חכמה ובינה שנראה שהיא ראשונה לאצילות ואין הכתר בחשבון הספירות וכן באמרו אחת רוח אלקים חיים וכו' שנייה רוח מרוח אמרו כי אחת רוח אלקים חכמה ורוח מרוח בינה וכו' נראה שמחכמה מתחיל מנין הע"ס. והשלישית כי מצאו אילן גדול לתלות בו והוא האלהיי רשב"י ע"ה באדרא וז"ל אתר דשירותא אשתכח מעתיקא קדישא דאתנהיר ממזלא וכו' כמו שנעתיקהו בע"ה.

And further he extended considerably concerning this opinion. And at another place he wrote that because of this reason Chochma is in Sefer Yetzirah called ‘Depth of Beginning’ [Sefer Yetzirah 1:5], as it is beginning etc. Such is the opinion of Rabbi Shem Tov, as he wanted to say that Keter is not [counted] in the number of the Sefirot, although he admits on the subject that En Sof is not Keter, as it is proven out of his expression when he says ‘and just as one does not enumerate the ‘Reason of all the reasons’ at all, similarly it is not proper to enumerate upper Keter’, [thus] he [here] admits that the ‘Reason of all reasons’ is not Keter, [as] in truth Keter was emanated from it [= En Sof].
And before we will enter in the demolition of this opinion [that Keter would be En Sof] it is appropriate that we know what brought them into this mistake, and we shall say that they are depending on this [opinion] out of three matters.
The first [is] the saying ‘With ten utterances the world was created’ (Mishna, Pirkei Avot 5:1), on which we [already] have extended in the previous Gate in chapter three. And there we attempted on the subject and were forced [to conclude] that from this saying there is no proof at all for its matters.
And the second [is] that they saw in Sefer Yetzirah [that] it began to count [in] the ‘mishna of the depths’ from Chochma on in its saying: ‘Depth of Beginning and Depth of the End’ [Sefer Yetzirah 1:5] which are Chochma and Bina, that it is seen that it [= Chochma] is the first for the Emanation, and [that thus] Keter is not in the calculation of the Sefirot. And similarly in its saying ‘One, Spirit of the Living God etc.’ [Sefer Yetzirah 1:9], ‘Second, Spirit [coming] from Spirit’ [Sefer Yetzirah 1:10], they said that as ‘One, spirit of God’ is Chochma and ‘Spirit from Spirit’ is Bina etc., it is seen that from Chochma onwards the number of the ten Sefirot begins.
And the third [is] as they found a huge tree [= a big authority] to depend on, and this is the divine Rashbi of blessed memory in the Idra, and this is what it says: ‘The place of the beginning is found [starting] from the Ancient Holy One, who is illuminated from the constellation etc.’ [Zohar, Idra Zuta 44], as we will extend upon [this further later on] with help of HaShem.

והנה אחר כי תחלת האצילות הוא מחכמה המתנהרת מהכתר נראה בפי' שאין הכתר מכלל מנין ע"ס לכן דחקו עצמם לבקש תשלום מנין העשר ובקשו דעת. והאמת לא בקשו צדק. כי ענין הסברא הזאת היא דחויה אב"אי קרא ואב"אי סברא. ראייה מן הסברא מפני שלא ימלט מב' דברים בכתר אם הוא נאצל או אינו נאצל. אם הוא נאצל א"כ מאחר שהוא עלול מהסבה הראשונה למה לא יכנס במנין הספירות כי מי המעיט בכבוד האצילות עד שהכתר מפני שהוא כא"ס והוא גדול ומשובח לא יכנס במנין הספירות כי הספירות (הם חכמה ובינה) הם ג"כ כאין סוף בכחם ומעלתם ועכ"ז לא מנענו עצמנו מלמנותם בעשר. והרי אחר שהכתר עילה לחכמה וחכמה עילה לבינה ושלשתם ודאי נאצלים א"כ כערך חכמה אל הבינה כן ערך הכתר אל החכמה וכמו שהחכמה נמנית במנין הספי' עם הבינה כן הכתר ימנה עם החכמה א"כ מה הטעם שנעלה הכתר על כל שאר הנאצלים ועוד כי מה שאמר שהוא כא"ס אינו מעלה כלל לפי שהרי א"א שיהיה שוה אל המאציל ממש מאחר שהוא עלול ממנו בהכרח ירד ממעלת עילתו ואחר שנפליג בעלת כל העלות כל מה שאפשר במה שהוא א"ס אין ראוי להפליג כ"כ בכתר כי אינו במעלת מאצילו אחר שהוא נאצל ועלול מעילה ראשונה כדפי'. וכמו שפי' הרשב"י ע"ה באמרו אוכמא איהו קדם עלת העלות הורה שאין הוא במעלת הא"ס ח"ו וא"כ למה הוא כא"ס כי גדר הא"ס הוא תואר שלא יתואר בו כלל באמיתית כ"א במאציל. ומאחר שישנו בכלל הנאצלים ואינו כא"ס א"כ למה לא יבא במנין הספירות כי אינו רק ממנין הנאצלים ולמה נמנה קצתם ונניח קצתם זה בלתי ראוי. וא"ת שאינו נאצל, זה א"א להאמינו אם לא שנא' שהוא סבת הסבות ואין זולתו שאל"כ הוא שניות ח"ו שנאמר שיהיה דבר אחד זולת סבת הסבות ולא היה נאצל ממנו. ואם נאמר שהוא נאצל ג"כ אלא שאינו כדמיון שאר הנאצלים מפני שקדם להם זמן רב. זה א"א כי א"א קדימה על החכמה אלא קדימת עילה ועלול כי א"א להפרד ולהבדיל בין כל נאצל ונאצל אלא כהבדל עילה ועלול וכן ההבדל ג"כ בין החכמה ובין הבינה וכמו שנכניס במנין הנאצלים החכמה עם הבינה כן נכניס ג"כ הכתר עם החכמה. ואחר שמתוך הסברא הוא מוכרח שהכתר הוא במנין עשר ג"כ מוכרח מתוך הראיה מדברי הרשב"י ע"ה בתקונים (תקונא ע' דף קי"ח) וז"ל ואברין אלין כלהו בספירן. רישא כ"ע, מוחא חכמה, בינה לבא ובה לב מבין, תרין דרועין חסד וגבורה, גופא עמודא דאמצעיתא, תרין שוקין נצח והוד, יסוד אמה. שכינתא אות דיליה עכ"ל.

And see, because the start of the Emanation is from Chochma, which is enlightened by Keter, it is seen in the explanation that Keter is not part of the totality of the number of the ten Sefirot, and therefore they pressed themselves to require the completion of the number [of ten], and they required Da’at, but the truth [is, that] they did not desire justice. As the subject of this logical argument is repelled, if you want, say a verse from Scripture, if you want, say a logical argument.
The proof from the logical argument [is] since it shall not escape from two matters in Keter: if it is an emanated entity, or if it is not an emanated entity. If it is an emanated entity, if this is so, since it is caused by the first Reason, why does it not belong to the number of the [ten] Sefirot, as who would diminish the glory of Emanation/Atsilut until Keter, since it [= Keter] is as En Sof, and it is great and praised, [nevertheless] it would not belong to the number of the Sefirot? As the Sefirot (those [intended here] are Chochma and Bina [which with Keter form the three first Sefirot]) are also as En Sof in their force and their virtue, and nevertheless we ourselves did not refuse them to be counted among the ten [Sefirot]. And see, since Keter is cause to Chochma, and Chochma is cause to Bina, and the three of them are surely emanated entities, therefore as the arrangement of Chochma to Bina is [also] the arrangement of Keter to Chochma, and just as Chochma is counted among the number of the Sefirot with Binah, similarly Keter is counted [among the number of the 10 Sefirot] with Chochma. If this is so, what is the reason that Keter would be higher than all the rest of the emanated entities? And further, as what he said, that it is ‘as’ En Sof, it does not have a degree at all, as see, it is impossible that it is equal to the Emanator itself, since it is caused by it, [and] by necessity it has descended from the degree of its cause, and after we have separated in the Cause of all causes all that is possible according to that it En Sof, it is not fitting to separate discard also thus in Keter, as it is not in the degree of the Emanator after it had been emanated and caused by the first Cause, as we have explained.
And just as the Rashbi of blessed memory explained in his saying: ‘it [= Keter] is black in front of the Cause of the Causes’, teaching that it is not in the degree of En Sof, Heaven forbid, and if this is so, why is it ‘as’ En Sof, as the definition of En Sof is a quality that cannot be ascribed to it [= Keter] at all, [but] only to the Emanator? And since it [= Keter] is (necessarily) in the totality of the emanated entities, and it is not ‘as’ En Sof, if this is so, why should it not come into the number of the [ten] Sefirot, as it is only of the number of the emanated entities, and why would we count some of them, and leave at rest some of them? This is without properness.
And if you say that it [= Keter] is not an emanated entity, it is impossible to believe this, unless we would say that it is the Reason of the reasons and there is nothing beside it, as, if this would not be [the case], it would be duality -Heaven forbid!- as if we would say that there would be some matter beside the Reason of reasons, and that it had not emanated from it.
And if we would say that it [= Keter] is an emanated entity also, but that it does not resemble the rest of the emanated entities because it preceded them by a long time-span? This is not possible as there is no preceding to Chochma except the preceding of cause and caused, as it is not possible to separate and divide between each individual emanated entity except as the division of cause and caused, and similarly between Chochma and between Bina, and just as we will insert it in the number of the emanated entities Chochma with Bina, similarly we will also insert Keter with Chochma.
And after in this logical argument it follows necessarily that Keter is among the number of the ten [Sefirot], similarly it follows necessarily in the proof from the words of the Rashbi of blessed memory in the Tikkunim [Tikkunei Zohar] (Tikkun #70, folio 118a), and this is what it says: ‘And all of these limbs are in the Sefirot. The head [is] upper Keter, the brains [are] Chochma, Bina is the heart and with it the heart understands, two arms [are] Chesed and Gevura, the body is the pillar of the middle [= Tif’eret], two legs [are] Netsach and Hod, Yesod is the male organ. The Shechina [= Malkut] is its sign’. End of citation.

ועם היות שיש בו להתעורר קצת עכ"ז אינו מהמתיחס אלינו.

And although there is in it something to become aroused with, nevertheless it does not belong to what concerns us [here].

והנה מנה י"ס נגד האברים ומנה כ"ע רישא ולא מנה דעת כלל, הרי שכ"ע בכלל ספירות. עוד בתקונים (בהקדמה דף ג') ואשמע את קול כנפיהם בעשר מיני תהלים. בשיר פשוט דאיהו י' כתר, שיר כפול דאיהו י"ה, חכמה ובינה משולש ביה"ו דאיהו חג"ת, מרובע בידוד דאיהו נהי"ם עכ"ל.

And see, he counted ten Sefirot corresponding to the limbs, and he counted upper Keter [as] the head, but he did not count Da’at at all, see thus that upper Keter is in the totality of the Sefirot. Further in the Tikkunim [Tikkunei Zohar] (in the Introduction, folio 3) ‘“And I heard the sound of their wings…” [Ezekiel 1:24] with ten types of praises: with a simple song which corresponds to Yud Keter, a double song which corresponds to Yud He, Chochma and Bina, and a triple [song] in Yud He Wav which corresponds to Chesed, Gevurah, Tif’eret, a quadruple [song] in Yud He Wav He which corresponds to Netsach, Hod, Yesod, Malkut.’ End of citation.

הנה מנה עשר ספירות בעשר אותיות ולא מנה הדעת כלל אלא הכתר. ואין סברא לומר כי זה הכתר שמנה הוא הדעת, א"כ היה לו להתחיל מחכמה שהוא ראשית האצילות לפי דעתם ועוד דכולי עלמא סברי שזה כתר שמו וזה דעת שמו ולא פליגי אלא איזה מהם יבא במנין עשר.

See, he counted ten Sefirot with ten letters, but he did not count Da’at at all, but [he did count] Keter. And the logical argument does not say that this Keter which he counted is Da’at, [as] if it would have been thus, he would have had to start from Chochma which is the commencement of the Emanation according to their knowledge, and further that the whole world knows that this one is called Keter, and that one is called Da’at, and they are only divided [on] which of them will come into the number of ten [Sefirot].

ועוד ראייה מהזהר פ' בראשית (דף ל"א) וז"ל וע"ד בראשית ב' ראשית היא חכמה כמה דתרגם יונתן בראשית בחכמתא, בגין דאיהו תניינא לחשבנא. ואקרי ראשית, דהאי כתרא עלאה טמירא היא קדמאה. ועל דלא עייל בחושבנא, תניינא הוי ראשית, בג"ד ב' ראשית עכ"ל.

And [there is] further proof from the Zohar, parashah Bereshit (folio 31), and this is what it says: ‘And on this Bereshit/בראשית: two/ב Reshit/ראשית, this is Chochma, as Jonathan translated: Bereshit [as] “with Chochma/Wisdom”² actually this translation into Aramaic is in Targum Jerusalem, Genesis 1:1, because it [= Chochma] is the second of the count, and it is called commencement/ראשית, as that hidden upper Keter is [actually] the first. And as it [= Keter] does not come in the count, the second one [is] Reshit/beginning, therefore ב ראשית/two/with Reshit/commencement.’ End of citation.

ופי' כי הוקשה לו במלת בראשית כי הבי"ת היא גדולה והיא רומזת לחכמה כנודע ומלת ראשית ג"כ הוא רומז בחכמה נמצא א"כ החכמה נרמזת בתיבה זו שני פעמים שלא כראוי וזה כוון באמרו בראשית ב' ראשית היא חכמה. פי' שניהם רומזים בחכמה הבי"ת כמפורסם שהוא בי"ת וראשית באמרו ראשית שהיא חכמה ומטעם כי מתוך קושיא זו הייתי אומר בראשית בכללה רומז בחכמה, ר"ל כי אין הרמז בחכמה למלת ראשית אם לא שיבא בבית דהיינו בראשית, לזה הכריח כי מלת ראשית לבד הרמז בחכמה וראייה לזה מת"י שפירש בחכמתא ולא אמר חכמתא כנראה כי הבית לעולם היא רומזת בחכמה מלבד מלת ראשית שהוא ג"כ רמז בחכמה כמו שפירש יונתן בחכמתא הבי"ת שימושית.

And the explanation: as there was difficulty for him with the word Bereshit. As the [letter] Bet is large [in the traditional Hebrew text] and it is alluding to Chochma - as is known -, but the word Reshit also alludes to Chochma, it is found, if this is [indeed] so, that Chochma is alluded to in this [complete first] word [Bereshit] two times, which is not as [would be] proper, and this [problem] he addresses in his saying: ‘Bereshit, two Reshit, this is Chochma’. Explanation: The two of them allude to Chochma: the Bet as it is a [enlarged] Bet, and Reshit [is also referring to Chochma] from his saying ‘Reshit’ that ‘it is Chochma’. And within [the context of] this difficult problem I was saying [that] ‘Bereshit’ in its totality alludes to Chochma, which intends to say that the allusion to Chochma is only in the word Reshit when it comes with a [preceding] Bet, which is [then] ‘Bereshit; for this it is [however] necessary that the separate word Reshit is the allusion to Chochma, and the proof for this [comes] from Targum Jonathan [= Jerusalem] which explains: ‘With/Bet Chochma’, but it does not say ‘Chochma’ [the Targum thus translated the Hebrew word Reshit with Chochma, and not the Hebrew word BeReshit], as it is seen that the Bet is always alluding to Chochma besides the word Reshit, which is also alluding to Chochma, as Jonatan explained ‘With/Bet Chochma’, the ב/Bet which is [the expression of] instrumental³This alinea remains somewhat unclear to me, and its translation is thus provisional. .

והנה מת"י מוכרח שלעולם הוא כפל כי ראשית היא חכמתא והבי"ת ג"כ רומז אל החכמה. והשיב אל הענין הכפל מפני שמלת ראשית מורה על תחלת, והיה נראה שהחכמה תחלת האצילות וראשיתו. וזה אינו כי הכתר תחלת האצילות, לכן באה באות בית בתחלתה כאומר אע"פ שנקרא ראשית עכ"ז היא שנית לי' למנין הספירות וכתר הוא הראשון. וז"ש בגין דאיהו תניינא לחושבנא פי' חכמה שנית למנין הספירות. ואיקרי ראשית, פי' ולמה נקרא ראשית והוא מקום הטעות לפי האמת מפני שהכתר הוא הראשון והקדום, (ולכן הוצרך לומר בי"ת כדמסיק בסוף דבריו). לז"א דהאי כתרא עלאה טמירא היא קדמאה. פי' מפני שהוקשה לו כי כיון שלפי האמת היא שנית ולא ראשונה א"כ למה נקרא ראשית שאינה ראשונה מאחר שהכתר קודם אליה. ולזה אמר שהכתר טמיר ונעלם ואין ראוי שיקרא ראשית, כי פירוש ראשית ר"ל תחלת הגלוי ותחלת הגלוי הוא בחכמה לא בכתר כמו שיתבאר בע"ה. לכן נקרא החכמה ראשית ולא הכתר. ועם היות שאין ראוי לכתר להיות נק' ראשית עכ"ז הוא ראשון לאצי' ונכנס בחשבון האצי' וז"ש היא קדמאה. ועל דלא עייל בחושבנא [ר"ל בכלל הגלוי] כדפי', תניינא הוו ראשית, פי' הוי הוא שנית עם שהיא נקרא ראשית מן הטעם שבארנו. בג"ד ב' ראשית, פי' ולפיכך באה מלת ראשית כפולה לומר לך חכמה נקרא ראשית ועם היותה ראשית היא שניה והיינו בית שבראש התיבה. ע"כ פי' המאמר.

And see, from Targum Jonathan [Jerusalem] it follows that it [= Bereshit] is always double, as Reshit is [alluding to] Chochma and the Bet is also alluding to Chochma. And he answered to the subject of the doubling, since the word Reshit teaches ‘beginning’, and it could [thus] appear that Chochma would be the debut of Emanation and its commencement. But this is not so, as Keter is the debut of Emanation, therefore it came with the letter Bet [added] to its debut, as saying that although it [= Chochma] is called Reshit/commencement, nevertheless it is the second of ten in the count of the Sefirot, and Keter is the first. And this is what it says: ‘because it [= Chochma] is the second of the count’, explanation: Chochma is the second to the count of the Sefirot. ‘and it is called commencement/'ראשית’, explanation: and why is it called Reshit/commencement? And it [could be] a place for mistake with respect to the truth, as Keter is the first and the anterior, (and therefore there is need to say Bet as he brings up at the end of his words). And therefore, he said ‘as that hidden upper Keter is [actually] the anterior’. Explanation: Because there is a difficulty for him, as he intended that according to the truth it [= Chochma] is the second and not the first, if this is so, [then] why is it called Reshit/commencement, as it is not the first, since Keter is anterior. And to this he said that Keter is concealed and hidden, and it is not fitting that it [= Keter] is called Reshit/commencement, as the explanation of Reshit intends to say: the debut of the revelation, and the debut of the revelation is with Chochma, not with Keter, as will be explained with help of HaShem. Therefore Chochma is called Reshit/commencement, and not Keter. And although it is not proper for Keter to be called Reshit, nevertheless it is first of Emanation and is gathered in the count of Emanation, and this is what he said: ‘it [= Keter] is anterior’. And so that it does not come up in the count [meaning to say: in the sum of the revelation] as we have explained, ‘the second one is Reshit/commencement’, explanation: it is second [even] while it is called Reshit/commencement, from the reason which we have explained. ‘therefore, Bet Reshit’, explanation: and therefore, the word Reshit comes doubled, to tell you that Chochma is called Reshit/commencement, and in being Reshit it is second, and this corresponds to the [letter] Bet which is at the head of the word. Until here the explanation of the saying.

והנה הורה לנו בפי' כי הכתר הוא במנין ע"ס, ושאין בו פקפוק עם שהחכמה נקרא ראשית ויש לנו עוד ראיות טובות הרבה מאד כהנה וכהנה ולא נטריח עצמינו בהעתקתם הנה להיות שאנו מוכרחים להעתיקן בשערים הבאים בע"ה.

And see, we were taught with the explanation that Keter is in the number of the ten Sefirot, and that there is no contradiction in it when Chochma is called Reshit/beginning, and we further have very many good proofs of sorts, and we will not trouble ourselves with their copying, see, it is that we are forced to copy them in the coming Gates with help of HaShem.

והנה הכרחנו בפי' שהכתר ממנין הספירות (ע' בפלח הרמון):

And see, we were forced in the explanation that Keter belongs to the number of the Sefirot (see [further] in the [commentary] Slice of the Pomegranate).

להיות שבפרק הקודם הכרחנו שהכתר במנין הספירות, נשאר לנו לבאר ענין המאמרים המנגדים לכאורה סברא זו והם אותם שהכריחו המפרשים לדעתם מהם. ראשונה מספר יצירה שאמר במשנת העמקים וז"ל ע"ס בלימה מדתן עשר שאין להם סוף. עומק ראשית ועומק אחרית, עומק טוב ועומק רע, עומק רום ועומק תחת, עומק מזרח ועומק מערב, עומק צפון ועומק דרום. ואדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולן ממעון קדשו ועד עדי עד עכ"ל.

Being [it so] that in the previous chapter we proved that Keter is in the number of the Sefirot, it remains for us to explain the subject of the sayings that are seemingly opposing this logical argument, and it are these which forced the commentators to learn from them.
The first [is] from Sefer Yetzira, which says in the ‘mishna of the depths’ [Sefer Yetzirah 1:5], and this is what it says: ‘Ten Sefirot without what-ness, their measure [is] ten, as they do not have end. Depth of commencement and depth of end, depth of good and depth of evil, depth of above and depth of below, depth of East and depth of West, depth of North and depth of South, and the unique Lord El, faithful King governing over them all from the residence of His Holiness forever and ever.’

ואמרו כי מאחר שעומק ראשית היא החכמה ועומק אחרית היא הבינה כמו שביארו, א"כ הוא מוכרח כי מנין הספי' הם דוקא מהחכמה ולמטה ושאין הכתר במנין הספי' ועומק רום הנזכר במשנה הוא הדעת.

And they said that since the depth of commencement is Chochma and the depth of end is Bina, as they explained, if this is so, it is forced that the number of the Sefirot, they are exactly from Chochma downward, and that Keter is not among the number of the Sefirot, and [that] the depth of above which is mentioned in the mishna, is Da’at.

ועוד הוסיפו להביא ראיה ממשנה אחרת כזו שבס"י וז"ל ע"ס בלימה. אחת רוח אלקים חיים ברוך ומבורך שמו של חי העולמים קול ורוח ודבור וזהו רוח הקודש. שתים רוח מרוח חצב וחקק בו עשרים ושתים אותיות שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות ורוח לכל אחת מהן. שלש מים מרוח חקק וחצב בהן תהו ובהו רפש וטיט חקקן כמין ערוגה והציבן כמין חומה וסככן כמין מעזיבה. ארבע אש ממים חקק וחצב בה כסא הכבוד ואופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי (השרש) [השרת], ומשלשתן יסד מעונו שנאמר (תהלים קד ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. חמש חתם רום ג' אותיות מן הפשוטות קבען בשמו הגדול יה"ו וחתם בהם שש קצוות פנה למעלה וחתמו ביה"ו. שש חתם תחת ופנה למטה וחתמו ביו"ה. שבע חתם מזרח פנה לפניו וחתמו בהי"ו. שמנה חתם מערב ופנה לאחריו וחתמו בהו"י. תשע חתם דרום ופנה לימינו וחתמו בוי"ה. עשר חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו בוה"י. אלו עשר ספירות בלימה רוח אלהי' חיים, ורוח, ומים, ואש, ורום מעלה, ותחת, מזרח, מערב, צפון, דרום עכ"ל.

And further they added to bring evidence from another mishna as this one in Sefer Yetzirah, and this is what it says: ‘Ten Sefirot without what-ness.
One: spirit of the Living God, blessed and welcomed [is] His Name of the life of the worlds, Voice and Spirit and Speech, and this is the Holy Spirit.
Two: spirit from spirit, He hew and engraved with it twenty-two letters, three mothers, and seven double ones and twelve simple ones, and a spirit for each one of them.
Three: water from spirit, He hew and engraved with them Unformed and Void, mud and clay He engraved them as a kind of garden bed, He established them as a kind of wall, He covered them as a kind of pavement.
Four: fire from water, He hew and engraved in it the Throne of Glory and the Wheels and the Seraphim and the Living Ones of Holiness and the Angels (of the Root) [of the Service], and from three of them He founded His dwelling as it is said: “Making His angels spirits, from His ministers burning fire” [Psalms 104:4].
Five: He locked above three letters from the simple ones and fixed them in His Great Name Yud He Wav, and He locked with them six extremities, and He turned upwards and closed it with Yud He Wav.
Six: He closed under and turned downwards and closed it with Yud Wav He.
Seven: He closed the East, turned facing it and closed it with He Yud Wav.
Eight: He closed the West and faced after it and closed it with He Wav Yud.
Nine: He closed the South and faced its right and closed it with Wav Yud He.
Ten: He closed the North and faced its left and closed it with Yav He Yud.
These are ten Sefirot without what-ness, spirit of the Living God, and spirit, and water, and fire, and up above, and below, East, West, South, North [Sefer Yetzirah 1:9-14]. End of citation.

הנה בפי' נראה שדרך דרך המשנה האחרת ואמר א' רוח אלקים חיים שהוא חכמה, וב' רוח שהיא הבינה, ג' מים מרוח שהיא החסד, ד' אש שהיא הגבורה. ורום בהכרח הוא הדעת, הרי בהכרח שאין מנין הספי' אלא מחכמה. זהו דעת רש"ט וההכרח שלו. ועתה ודאי חייבים אנו לבאר המשניות האלה כדי שיתוקן הכל בה"ו. תחלה יהיה עסקנו במשנת העמקים ומשם יתבאר ענין משנה הקודמת. ובמשנה זאת כתב הרמב"ן ז"ל איני מבין בבא זו עכ"ל.

See, in the explanation it is seen that it walked the way of the next mishna and it said: ‘One: spirit of the Living God’ which is Chochma, and ‘Two: spirit…’ which is ‘Bina, ‘Three: water from spirit’, which is Chesed, ‘Four: fire…’, which is Gevura. And ‘up’ with necessity it is Da’at, see with necessity that the number of the Sefirot is only [starting] from Chochma. This now is the opinion of rabbi Shem Tov and his proof. And now for sure we are obliged to explain these mishnayot, so that everything will be put straight with help of HaShem. The start will be: we occupy ourselves with the mishna of the depths, and from there the subject of the preceding [= last cited] mishna will be explained. And on this mishna the Ramban of blessed memory wrote: ‘I do not understand this section’.

והאמת אין קושי המשנה הזאת כ"כ אם לא שנאמר שהוקשה לו הסדר. ועכ"ז נראה מזה ענותנותו של החסיד ע"ה, שבחר לומר אינו מבין מלסתור טעם קבלתו מפני דוחק משנה אחת. מפני שרצה לחשוד דעתו ולא לסתור גבול ראשונים. ועכ"ז אין אנו רואים במשנה זו דוחק כלל. וזה פירושה עשר ספירות בלי מה פי' המלה הזאת נחלקת לשתים שר"ל בלי מה ופי' מה היינו מהות. והכונה שע"ס הם בלי מהות לפי שאין מהותם מושג אלינו. ואף אם נאמר זו דין וזו רחמים וכיוצא בזה, הכל מושג אלינו מתוך פעולתם אבל מתוך עצמותם הם בלימה. עוד הוא מלשון בלום כדכתיב (תהלים לב ט) עדיו לבלום שראוי לאדם לבלום פיו ואל ירבה דבריו במהותם ובענינם מפני קוצר המשיג ועומק המושג. או יהיה מלשון הסתר והעלם כמו עדיו לבלום והיינו כסוי העדי והסתרו.

But the truth [is that] this mishna is not so hard [to understand] except that we will say that the order [of the Sefirot] is difficult in it. But nevertheless, from this is seen the humility of the pious one [= the Ramban] of blessed memory, that he chose to say that he does not understand, instead of contradicting the judgement of his received teaching out of the forced opinion of one mishna. Because he wanted to suspect his knowledge and not to contradict the limit of the ancient ones. But nevertheless, we do not see in this mishna any forced opinion. And this is its explanation: ‘Ten Sefirot בלי מה/without what-ness’. Explanation:
This word is divided into two [words] which means to say: ‘without what-ness’, explanation: ‘מה/what’ is what-ness. And the intention [is] that the ten Sefirot [are] without/ בליwhat-ness/מה, as their what-ness is not comprehended by us. And even if we say that this one is Judgement and this one is Compassion etc., everything is comprehended by us from their action, but from their reality they are without what-ness.
Further it [= the word בלימה now considered as one word and a substantive] is from the expression בלום as it is written “its ornament to restrain/בלום” [Psalms 32:9], as it is fitting for a person to restrain his mouth and not to multiply his words on their what-ness and on their subject, as short is who is comprehending and deep is what is [to be] comprehended.
Or it is from the expression of the hiding and the concealing, just as “its ornament to restrain” and this is covering of the ornament and hiding it.

והנה הספי' נקראו בלימה ר"ל ספירות ההעלם שהן נעלמות. וג' פירושים אלה עולים אל מקום אחד שהכוונה להורות על העלמם וקוצר השגה ושאין ראוי להאריך בהן הדבור מפני העלמן. ואמר מידתן עשר ומפני שמזה יומשך היות להן גבול ח"ו לז"א שאין להם סוף. ועם היות שהוא דבר והפכו שאנו נותנים בו גבול ואח"כ נאמר שאין להם גבול, כבר פי' בפרקים הקודמים כי בערך שיש להן בחינתם אל המאציל אין להם גבול, אבל בערך בחינתם ופעולתם הנמשכות אלינו יש להם גבול אל פעולתם כפי קבלתנו שאנו בעלי גבול וזה כח גדולתו של יוצרינו מבלי גבול יגבילהו ויצמצמהו לתועלת התחתונים בעלי גבול ותכלית. ולדבר זה אל יבהל עיני המשכיל. שאינו רחוק, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלהו אף כי ב"ה, ועכ"ז לאהבת ישראל היה מצמצם שכינתו בין שני בדי הארון כמו שפי' רז"ל. עומק ראשית ועומק אחרית הם חכמה ובינה, כי חכמה נקרא ראשית כמבואר בפרק הקודם ובינה נקראת אחרית כי שם אחרית וסוף הדברים בסוד היובל וזו תחלת ההעלם וזו סופו בסוד הגלגול והיובל וכמו שנבאר בשער סדר האצילות. וטעם אמרו עומק בכאו"א, להורות כי עם היות שראשית ואחרית ומזרח ושאר הגבולים מורים על הגבול, עכ"ז הם עמוקות עמוק עמוק מי ימצאנו וההשגה בהם נמנעת מפני שהם בלי גבול כדפי'. וטוב ורע הם גדולה והגבורה ונקראים טוב ורע, מפני שהחסד פועל פעולת הטוב והשכר, והגבורה פועל פעולת הדין והעונש. ועכ"ז לישנא דרע לאו דוקא. ואחר שבאר הד' העמקים האלה חזר לבאר ששה עמקים שהם ו' קצוות שהם עומק רום ועומק תחת מזרח מערב צפון דרום. וזה הטעם איחור הכתר עד הנה ליחס הקצוות. עם היות שאינו מתייחס בענין סדר הספי', כי קרוב לדבר זה צריכין המפרשים לבאר לפי דעתם שרום הוא הדעת. מפני שהרי דעת למעלה מגדולה וגבורה ולמטה מחכמה ובינה, כדמוכח קראי (שמות לא ג) ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה וכו', ועוד כתיב (משלי כ"ד) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו. וכן פי' רז"ל בג' דברים מהי' שבהם נברא העולם, בחכמה ובתבונה ובדעת. הרי שהדעת קודם אל החסד והגבורה. וא"כ למה אחרו עד לאחר עומק רע ועומק טוב, אלא מאי אית להו למימר כי הטעם מפני סדר הקצוות. א"כ לדידן נמי איחור הכתר מפני סדר הקצוות.

And see, the Sefirot are called בלימה/Belimah, meaning to say: ‘Sefirot of the hiding’, that they are hidden. And these three explanations ascend to one place of which the intention is to teach about their hiddenness and the shortness of [our] comprehension [of them], that it is not proper to lengthen talking on them because of their hiddenness.
And it says: ‘their measure [is] ten’, and because from this [statement it] could be continued [to the thought that] they do have limit – heaven forbid-, therefore it says that ‘they do not have end’ [Sefer Yetzirah 1:5]. And although that it is [at the same time] a matter and its opposite -that we are giving it limit [by stating that their measure is ten] and after this it is said that they do not have limit, we have already explained this in the previous chapters, as in the order that they have their aspect [directed] towards the Emanator they do not have limit, but in the order of their aspect and their actions extended towards us they do have limit for their actions, according to our tradition that we are limited, and this is the force of the greatness of our Formator, from [being] without limit He limits Himself and contracts Himself for the benefit of the lower ones who possess limit and end. And to this matter one should not frighten the eyes of the wise, who is not far removed, “as the heavens and the heavens of the heavens cannot contain Him” [II Chronicles 2:5] yet HaShem be blessed, and nevertheless, for the love of Israel He contracted His presence/Shechinah between two staves of the Ark as our Sages of blessed memory have explained.
‘Depth of commencement and depth of end’, they are Chochma and Bina, as Chochma is called ‘commencement’ as is explained in the previous chapter, and Bina is called ‘end’, as there [in Bina is] the end and finish of the matters in the mystery of Jubilee, and this [= Chochma] is the beginning of the concealment and that [= Bina] is its end in the mystery of the cycle [of things] and the Jubilee, as we will explain in the Gate of the Order of Emanation [Gate VI]. And the reason of its saying ‘depth’ with each one of them, [is] to show that although commencement and end, and east and the rest of the limits teach about the limit, nevertheless they are depths, “depth, depth, who can find it?” [Ecclesiastes 7:25] And attaining them is impossible because they are without limit as we have explained.
And good and evil, they are Gedola[/Chesed] and Gevura who are called good and evil, because Chesed acts action of good and reward, and Gevura acts action of judgement and punishment. And nevertheless, the expression of ‘evil’ is not exact.
And after it [= the mishna from Sefer Yetzirah] explained these four depths, it returns to explain the six depths which are the six directions, which are the depth of above and depth of below, East, West, North, South. And this is the reason of the delay of Keter up to now: [it is now mentioned] to connect the directions. Although it [= Keter] is not related to the subject of the order of the Sefirot -as it is [actually] removed from this matter-, the commentators found themselves in need to explain, according to their [limited] knowledge, that ‘above’ should be Da’at. Because see, Da’at is above Gedola and Gevura, and [it is] below Chochma and Bina, as the [following] verse proves (Exodus 31:3): “And I have filled him a spirit of God with wisdom/Chochma and understanding/Tevuna and with knowledge/Da’at and with all skill etc.”, and further it is written (Proverbs 24:3-4) “With wisdom/Chochma a house is built, and with understanding/Tevuna [it] is established, and with knowledge/Da’at its rooms are filled”. And thus, our Sages of blessed memory explained: with three things out of the ten with which the world was created: with wisdom/Chochma, and with understanding/Tevuna and with knowledge/Da’at [see Babylonian Talmud, Chagigah 12a]. See [from these evidences] that Da’at comes before Chesed and Gevura. But if this is so, why did it [= the mishna from Sefer Yetzirah] place it only after ‘depth of evil’ [= Gevura] and ‘depth of good’ [= Chesed]? But what do they say? As the reason [for this was] because of the order of the directions. [then] If this is so, according to our opinion the delay of Keter also [can be] because of the order of the directions.

ועוד אמר עומק רום ועומק תחת היינו כ"ע שהוא המרומם על כל האצילות ועומק תחת היינו המלכות שהיא תחת כל האצילות. ועומק מזרח ת"ת. ועומק מערב הוא יסוד, שבו מתערבים כל הכחות כח הדין וכח החסד וכח הרחמים ולכן נקרא מערב. או ירצה עומק תחת, יסוד. שהוא תחת כל האצילות שהמלכות מקומה למעלה אם לא מפני הקטרוג, כאשר יתבאר בשער מיעוט הירח בע"ה. ועומק מערב היא המלכות שבה מתערבים כל הכחות.

And further it says: ‘depth of above and depth of below’, which is upper Keter as it is being exalted over all of emanation, and ‘depth of below’ is Malkut, which is below all of emanation. And ‘depth of East’ is Tif’eret. And ‘depth of West’ is Yesod, as in it are mixed [מתערבים] all the forces: the force of judgement and the force of mercy and the force of compassion, and therefore it is called West [מערב]. Or it wants [to say] ‘depth of below’, [this is] Yesod. As it is below all of emanation, as the place of Malkut is upwards [above Yesod, face to face with Tif’eret] if it was not for the accusation [on the fourth day of Creation], as will be explained in the Gate of the Diminution of the Moon [Gate XVIII] with help of HaShem. And ‘dept of West’, this is Malkut, as in it all the forces are mixed.

ועוד שהוא נגד מזרח לעולם. ומזרח ומערב, ת"ת ומלכות. ועומק צפון ועומק דרום, הם נצח והוד. כי נצח נטייתו לחסד דהיינו דרום, והוד נטייתה אל הגבורה דהיינו צפון. ולכן יצדק בהן צפון ודרום. ואדון יחיד הוא הא"ס. שאינו במנין הספירות ח"ו. הפך אותה הדעת שבטלנו בפרק א' ובפרק ב' מזה השער. וטעם אמרו "אל "מלך "נאמן. נוכל לומר כי ר"ת אמ"ן. ואמ"ן עולה צ"א, כמנין יאהדונה"י. וכן פי' הרשב"י ע"ה פעמים הרבה. וקצת מבעלי החכמה יחסו שם זה לא"ס לא מפני שא"ס מקבל שם ח"ו אלא מפני ששם זה מורה על היחוד והחיבור לספירות שיש על ידי הת"ת והמלכות ממטה למעלה ומלמעלה למטה. כי שם בן ארבע כולל כל הספי' מלמעלה למטה, ואדני הוא כולל עשר ספי' ממטה למעלה. וזהו י' בראש וזהו י' בסוף כמו שנרחיב הביאור בשער התהפכות האור בס"ד. לכן יחסו השם הזה אליו להורות כי היחוד הזה הנרמז בשם יאהדונה"י הוא על ידו. וזהו שכנה אותו כאן "אל "מלך "נאמן.

And further that it [= the West] is opposite the East forever. And East and West, Tif’eret and Malkut. ‘And depth of North and depth of South’, these are Netsach and Hod. As Netsach, its inclination [is] towards Chesed which is South, and Hod, its inclination is towards Gevura which is North. And therefore, it is correct [to attribute] to them North and South. ‘And the unique Lord El’, this is En Sof. As it is not in the number of the Sefirot, heaven forbid. Opposite to it [was] the opinion which we have annulled in chapters one and two of this [current] Gate.
And the reason of its saying ‘El, faithful King’ (אל מלך נאמן) We can say that the first [letters] of the words [form] Amen/אמן. And Amen rises [to the numerical value of] 91, as [is] the number of יאהדונהי [= the union of the Tetragram with Adoni]. And thus explained the Rashbi of blessed memory many times. And some of those possessing wisdom attributed this name to En Sof, not because En Sof would be receiving a name, heaven forbid, but because this name teaches the union and the connection to the Sefirot that there is through Tif’eret [which is indicated by the Tetragram] and Malkut [which is indicated by the name Adoni] from below upwards and from above downwards. As the Tetragram totalizes all the Sefirot from above downwards, and Adonai totalizes ten Sefirot from below upwards. And this [= the Tetragram] is the Yud at the beginning, and that [= Adonai] is the Yud at the end [of יאהדונהי] as we will expand the explanation [of this] in the Gate of the Inversion of the Light [Gate XV, which was renamed to ‘Gate of Below Upwards] with help of HaShem. Therefore, it attributed this name to it to teach that this union is alluded to with the name יאהדונהי is by means of it. And this is what it names it thus ‘El, faithful King’.

ועוד כי מלת אל מורה על חיוב מציאותו, ומלך מורה על מציאות השגחתו ומלכותו בעולם השפל ובכל העולמות, ונאמן מורה על נצחיותו וקיומו שהוא נאמן שלא ימוט ח"ו. וכל זה הענין מחייב הא"ס כדפי' קצת בפ"א. ואמר מושל בכולן פי' ממעלה למטה וממטה למעלה.

And further, as the word ‘El’ teaches the obligation of His existence, and ‘King’ teaches the existence of His providence and His kingship in the low and in all worlds, and ‘faithful’ teaches His eternity and His existence, that He is faithful and He will not collapse, Heaven forbid! And this all is the subject that is obliged [for] En Sof as we have explained somewhat in chapter one [of the present Gate].
And it says: ‘governing them all’, explanation: from above downwards and from below upwards.

וענין מושל בכלן להורות על עצמות המתפשט בתוך הכלים, כאשר נרחיב הביאור בשער עצמות וכלים בס"ד. ממעון קדשו. הוא הכתר ששם העלמו כמו שנתבאר בפ"ב מתוך הרשב"י ע"ה. ועד עדי עד. פי' ג' מדות הנקראות עד, בינה יסוד מלכות. שהם כוללים כל האצילות בכלל. כי בינה כוללת ג"ר. ות"ת ויסוד הכל אחד כי גוף וברית חשבינן חד. והיינו וא"ו, שהיא כוללת שש קצוות. ומלכות היא עצמה. הרי בענין וע"ד עד"י ע"ד כלול כל האצילות. או אפשר לומר ועד עדי עד. פי' אע"פ שנתפשטו ההויות לעדי עד עכ"ז הוא מושל בכלם אם ירחקו ואם יקרבו. ע"כ פי' המשנה. ותרצנו ענין התחלתו בחכמה כי אין כוונתו ח"ו שלא יכנס הכתר במנין הספי' אלא עומק רום הוא הכתר. ואם לא מנה אותו כסדרו תחלה לכל הספי', הוא מפני סדר הקצוות. ובענין זה הוא הדרך והיא הטעם למשנת החותמות שכתבנו בריש פרקין. ונמצא שאין המשניות אלו הכרח כלל להפוך ההקדמות המקובלות לנו:

And the subject ‘governing over them all’ [is] to teach about the substance that is extending itself in the vessels, as we will extend the explanation [on it] in the Gate of Substance and Vessels [Gate IV] with help of HaShem.
‘from the residence of His Holiness’. This is Keter as there [is] its hiding as has been explained in chapter two from the Rashbi of blessed memory.
‘forever and ever’ [three times the word is עד used in the Hebrew text] Explanation: Three degrees that are called ‘forever’/ עד: Bina, Yesod, Malkut. As they are totalizing the whole of emanation in a general way. As Binah is totalizing the three first ones [Keter, Chochma and Bina]. And Tif’eret and Yesod, all is one as ‘body and covenant [of circumcision] we consider [as] one’ [Zohar, Pinchas 71], and this is Wav/ואו [the name of the letter ו spelled out in full in Hebrew, in which the first ו indicates and the last ו indicates Yesod], which is totalizing six extremities [the numerical value of the letter ו is six]. And Malkut is [by] itself. See, in the subject ‘forever and ever’ the whole of emanation is contained.
Or it is possible to say ‘forever and ever’. Explanation: although [the divine] beings [= the Sefirot] have extended themselves forever, nevertheless He governs over them all, whether they are far or near. Until here the explanation of the mishna [from Sefer Yetzirah].
And we straightened the subject of its [= the mishna’s] beginning with Chochma, as it is not its intention, Heaven forbid, that Keter would not be included in the number of the Sefirot, but [that] ‘depth of above’ is Keter. And if it did not count it according to its order, the beginning for all the Sefirot, this is because of the order of the extremities. And in this subject, this is the way and this is the reason for the mishna of the seals [Sefer Yetzirah 1:13], which we wrote at the beginning of the chapters. And it is [thus] found that these mishnayot are no proof at all for contradicting the hypotheses we are receiving.

אחר שבפרק הקודם פי' המשנה הנז' ע"ד שפירשו המפרשים להראות העמים והשרים את יופיה ושאין ממנה הכרח לדברי המפרשים כלל אפי' לפי דרכם. עתה ראינו לכתוב בה המתבאר. וכתוב בתיקונים (בהקדמה דף י"ד) וז"ל אהי"ה איהו יה"ו ואיהו כללא דשית סטרין דבהון חתים שית סטרין ואינון יה"ו הו"י וה"י וי"ה הי"ו יו"ה. יה"ו נטל ליה ימינא דאיהו חסד וחתים ביה לחכמתא וביה הרוצה להחכים ידרים. הו"י נטיל לשמאלא דאיהו גבורה וחתים ביה לעותרא וביה הרוצה להעשיר יצפין. וה"י פנה למזרח ונטיל לעמודא דאמצעיתא וחתים בני. וי"ה נטיל ליה ירכא ימינא ואסתכל בה לעילא וחתים ביה חיי. הי"ו נטיל ליה ירכא שמאלא ואסתכל לתתא וחתים ביה מזוני, אסתכל לעילא לגבי חכמה ואתקשר בירכא ימינא וחתים ביה חיים בגין דחכמה עליה אתמר החכמה תחיה בעליה, אסתכל לעילא לגבי אימא עלאה ואתקשר בירכא שמאלא וחתים ביה מזוני. יו"ה פנה למערב לצדיק דאיהו ערוב דתמן מתערבין כל חיילין ואתכליל בח"י אתוון דאינון יה"ו הו"י וה"י וי"ה הי"ו יו"ה אלין אינון ח"י אתוון דבהון ח"י עלמין אתקרי וצדיק בהון איקרי ח"י עלמין עכ"ל.

After we in the previous chapter made efforts in the explanation of the mishna from the Sefer Yetzirah and to refute the proofs of Rabbi Shem Tov and the other commentators who said that Keter is not counted in the number of the Sefirot, we will now come in the present chapter to refute his proofs from the words of the Rashbi of blessed memory (in the Idra Ha’azinu 289b), and this is what it says [Idra Zuta 289b]:
The place where commencement [= Chochma] is found, [comes] from the Ancient Holy One [= Keter], who is illuminated by the Mazal¹ The beard of the Ancient One, and thus the influx from the Ancient Holy One which descends , it is a light of Chochma/Wisdom which is being stretched forth into 32 side[s] ² the 32 paths of wisdom that lead from Chochma to Bina; these correspond to 32 times the name Elohim is mentioned in the Account of Creation, and they [= the 32 directions] go out from that concealed brain, from the light that is in him.
And what the Ancient Holy One is illuminating at first (other reading: with Chochma/Wisdom), that is it [= Chochma], and [it is] being the commencement of what has been revealed, and it became three heads.
And one head encompasses them all. And these three [heads] are being stretched forth to the Small Countenance³The configuration of Atsilut from Chochma to Malkut. And from these all shine.
This Chochma/Wisdom is engraved, and [it] brings out one river that spreads and goes out to water the garden. And it [= the river] enters the head of the Small Countenance, and one brain is formed. And from there it flows and it spreads in the whole body, and it waters all these plants. This is what is written: “And a river goes out from Eden [to water the garden] etc.” [Genesis 2:10].
Further: this Chochma/wisdom is engraved and it flows, and it enters the head of the Small Countenance, and another brain is formed. This light that flows from it, these two extensions are engraved and are joined into one by means of [one] extension of the depth of the well, as is written: “by His knowledge/Da’at the depths were split open” [Proverbs 3:20].
And it enters the head of the Small Countenance and another brain is formed, and from there it flows and enters into the body [of the Small Countenance] and filling all those chambers and patios of the body. This is what is written: “And with knowledge/Da’at chambers are filled” [Proverbs 24:4].
And these shine from the light of that upper concealed brain that is enlightened by the Mazal, the Ancient Holy One. And they all depend on one another. And they are all connected to one another. Until it is known that everything is one, and everything is the Ancient One [= Keter] and nothing is separated from it.
These three lights shine to three others which are called Fathers, and these [Fathers] shine to the Sons, and everything shines from one place. End of citation.

ועל האמת על הפי' הזה ישתומם המשכיל כי השש קצוות הנז' הן ו' קצוות ממש כמנהגו בכל הזוהר כי לעולם שש קצוות הן ששת ימי הבנין ואין קצוות אלא במקום הבנין והענין הזה מה טוב ומה נעים. אבל קשה להם ענין אחת ושתים ושלש וארבע, שאין דרך לכאורה לפרשם. עוד ראינו בענין משנת העמקים פי' הרשב"י ע"ה בדרך הזה וז"ל בתיקו' (תקונא ע' דף ק"כ ע"ב) בענין זה ספר תולדות אדם ובענין ואתה תחזה וז"ל. ארבע אתוון אלין מתלבשין בד' גוונין אלין. י' בגוון חוור, ה' בגוון סומק, ו' בגוון ירוק, ה' בגוון אוכם. האי שמא איהו דרקים גוונין בכל אתר ואיהו דצייר שרטוטין דמצחא כגוונא דא ידוד. ואינון ד' רשימין דשרטוטין דאינון עומק רום ועומק תחת ועומק מזרח ועומק מערב עכ"ל.

והנה הורה כי ד' עמקי המשנה שהם רום תחת מזרח ומערב, הם ד' גוונים שהן לבן אדום ירוק שחור. ועל האמת לפי המורגל כי אדום ולבן חסד וגבורה. אבל לא פי' כן במשנת החותמות כדמוכח לעיל. אלא שמעלה ומטה הם נצח והוד, וכן פירש הרשב"י ע"ה במקומות אחרים בפסוק (יחזקאל א כז) ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה שהם נצח והוד. ולכן נוכל לדחוק ולפרש כי עומק רום ועומק תחת הנזכרים ג"כ הם נצח והוד ושהם ג"כ אדום ולבן, עם היות שאין כן גוונים העצמיים עכ"ז הם נכללים בגוונים האלו כי זה נטייתו אל הימין וזה נטיתו אל השמאל, ועם זה יתייחס ג"כ אליהם ענין י' וה' שהם אותיות המתלבשות בשני גוונים אלו כדפריש'. ואמר ד' אתוון אלין מתלבשין בד' גוונים אלין י' בגוון חוור ה' בגוון סומק. כענין שאמרנו במאמר הקודם בפי' משנת החותמות שאמר אסתכל לעילא לגבי חכמה ואתקשר בירכא ימינא. וכן הוד שנתקשר עמו בינה ונמצא שיו"ד בנצח וה' בהוד אל הענין הזה. ועתה נמצאו דברי הרשב"י ע"ה בשני המקומות בשני המשניות לפי דרכו. ומתוכו יצא לנו אור גדול לענין הנדון שלפנינו. ראשונה אמר אחת רוח אלהים חיים, הוא הכתר. וכן מוכרח מתוך מה שאמר ברוך ומבורך שמו. וז"ל ג"כ בספר הבהיר בספירת הכתר שאמר ומאי נינהו מאמרות ראשון כ"ע ברוך ומבורך שמו. כנראה שיחס ברוך ומבורך שמו הוא מתייחס אל הספי' הזאת. והענין כי עם היות שימצאו מלת ברוך רומזת במקומות שונים, עקר רמיזתו בכתר. וכן פי' בתיקו' (תקונא ע' דף קט"ז ע"ב) וז"ל כי בי"ה ה' צו"ר עולמים. ואיהו ב' ברוך. וסימן ברוך בראשי אתוון, ר' ראש, ו' מקור, ך' כ"ל, ב' ברכות דדא הוא ראש ומקור לכל הברכות. ובג"ד ב' איהי חכמה ומורה על הכתר דאיהו רישא ומבועא דכל ברכאן. ובג"ד ב' תרין איהי לחושבנא עכ"ל.

ועקרו שם בענין ב' של אבגית"ץ ואמר שהוא רישא שהוא שם ביהרירו"ן. פי' כי בי"ה ה' צור עולמים. ואמר שאות בי"ת של בי"ה ר"ל ברוך. והענין כי ברוך פי' ראש ומקור כל ברכות דהיינו הכתר שהוא מקור לכל הברכות. ולכן בא מלת בי"ה ב' בראשה להורות שהיא שנייה (היינו החכמה), מושפעת ממקור הברכות שהוא הכתר ספירה ראשונה. ועתה נאמר כי פי' ברוך ומבורך שמו פי' הוא הכתר הוא ברוך שפירושו ראש ומקור כל הברכות והוא מברך ומשפיע לחכמה שהיא שם הכתר. כי גדר השם ירצה לבוש וכסוי כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים בעה"ו. ולבוש וכסוי כתר הוא החכמה. ופי' אחת רוח אלהים חיים. פי' אחת שהיא נשמה ורוח חיונית לחכמה שהוא אלהים חיים. ונקרא כן, מפני שמן החכמה מקור החיים נובע. והכתר נקרא אחת. שכן רמז, אחת, אחת ואחת. הם ג"ר. כמבואר בדברי הרשב"י ע"ה במקומות רבים. ברוך ומבורך שמו של חי העולמים. כבר פירשתי כי זה נדרש אל הכתר. ונקרא חי העולמים, מפני שהכתר חיות הנמצאות כלם מאחר שהוא מקור כל הברכות כלם. קול ורוח ודבור וכו' פי' בענין שהוא נקרא חי העולמים. פי' העולמים העומדים נעלמים בחכמה ששם השפעתו כי העולמים המתגלים מחכמה ולמטה עם היות שהם נזונים ע"י הכתר אבל הוא ע"י אמצעיים, אבל כאשר העולמים האלה הם בחכמה אז באמת הם נזונים ממנו מהכתר דוקא. וזהו קול ורוח ודבור פירוש העולמות אשר הכתר נקרא חייהם. וזהו שאמר קול והיינו ת"ת הכולל ו' קצוות. ורוח הוא קלא דלא אשתמע שהיא קול דממה דקה דהיינו בינה שהיא רוח שאין לו הברה אלא קלא דלא אשתמע כדפי' והיינו הבינה. ודבור היא המלכות. וזהו רוח הקדש, פי' כי כללות ג' אלה הם ששם הם יונקים מהכתר ואז נקרא ברוך ומקור הברכות וחי העולמים דהיינו ג' אותיות אלה שהם הו"ה הנעלמות ביו"ד. שתים רוח מרוח חצב וחקק בה. פי' עמה, דהיינו בכח החכמה חקק והאציל שפע שיצטיירו האותיות בבינה דהיינו כ"ב אותיות. או נאמר בה בה ממש כמשמעו, והטעם כי החומר שבו נצטיירו הצורות העליונות הם ל"ב נתיבות והם היו החומר ומעבה האדמה שבו היה יוצק כ"ב אותיות דהיינו ג' אמות שהם אמ"ש שהם כח"ב או נאמר ח"ב ודעת. ולכל הפירושים אמ"ש עניינו אותיות יה"ו כמו שנבאר בשער התהפכות האור. ונודע כי מציאות ו' בכתר הוא סוד הדעת כמו שיתבאר זה בס"ד. ועתה בה בחכמה ממש היא מציאות ציור ח"ב ודעת ולכן בריאות העולם היתה בחב"ד והיינו ל"ב נתיבות חכמה והכל אחד מיוחד. ז' כפולות הן ז' ספירות הבנין שהן כפולות מורכבות מדין והרחמים שהרמז אליהן בג"ד כפר"ת שמקבלות דגש דהיינו דין. ורפה דהיינו רחמים. ושתים עשרה פשוטות הן י"ב גבולי אלכסון שיתבאר בארוכה בשער פרטי השמות בע"ה.

וענין ג' וז' וי"ב יתבאר יותר עוד בשער המציאות בס"ד. ורוח לכל אחת פי' כאשר האציל האותיות נאצל מעצמות החכמה רוח ונשמה לכל א' מהן, דהיינו הנקוד שהוא נשמה לאותיות, האותיות בבינה והנקוד מחכמה. ובספירות רוח לכל אחת מהן היינו העצמות המתפשט לתוך הכלים שכך הי' מציאות אצילותם כאשר יתבאר מתוך מאמר הזהר בשער עצמות וכלים בפ"ז. שלש מים מרוח היא הבינה שהיא שלישית, [פי' מים (ממש) (כש"כ בשער טעם האצילות פ"ד) בענין מאמר ג' שהוא יקוו המים הוא בבינה. והטעם שנקראת מים מפני שהם עבים מהרוח והם מקבלות הציור יותר וכן היא מקבלת יותר ציור הנמצאות ושם מתגלות יותר מבחכמה. חקק בהם תהו ובהו ורפש וטיט שהם מציאות ד' אותיות שבבינה. תהו י', בהו ה', ו' רפש, ה' טיט. ובב"ר פי' מאי בהו, דבר המלביש את התהו. ואמר תהו הוא קו ירוק דאסחר עלמא שהיא הבינה. ולא הבינה ממש, אלא הי' שבבינה שיש לה מציאות היולי שאינו מתגלה בעצם. ר"ל כי השכל שופט בה כל השפטות כענין ההיולי והוא סובלן לרוב הרחקו מהדעת [של האדם להשיג], אבל בהו שהוא הה"א מלביש הי' דהיינו ה' בית והיכל אל י' כזה.

והוא בהו שנותן ציור אל התהו ומגלה העניינים הנעלמים בה. רפש הוא עביות יותר מורה על גלוי יותר והיינו רפש שהוא הו' שהוא התפארת שהוא גלוי הבינה עם היות שהוא עדיין נעלם בה. וטיט הוא עביות וגלוי יותר היינו המלכות שהיא ה"א האחרונה.

והנה מציאות אצילתן בבינה הם מכח החכמה. חקקן כמין ערוגה וכו' כאן כלל מציאות ו' קצוות. דהיינו כמין ערוגה הוא התחת. והציבן כמין חומה היינו חגורת ארבע דפנות החומה מערב מזרח צפון דרום. סככן כמין מעזיבה היינו מעלה. להורות כי במציאות הוא"ו האמורה במלת ורפש כדפרישת שם כלולים הו"ק הנזכר והם בכח הבינה. ארבע אש ממים כו' הוא המלכות ועל ידה נבראו שאר העולמות כי ע"י ג' הראשונות נעשה ונאצל כל האצילות ובפרט ע"י הבינה. והקדים המלכות [במלת וטיט] אל מציאות הקצוות מפני שכבר נרמזו במציאותן בתוך הבינה. ולפי שהזכיר אצילתן מהבינה הזכיר שאר מציאות העולמות דהיינו כסא הכבוד ושרפים כו'. והמלכות נקרא אש מפני שהיא גבורה תתאה, ואמר ממים שהיא מלכות מבינה וכן נטייתם. הבינה ה' עילאה נטייתה אל הימין ומלכות ה' תתאה נטייתה אל השמאל והם יד ימין ויד שמאל כדמוכח בתיקונים וכמו שיתבאר בשער ערכי הכנויים בס"ד. וסוד כסא הכבוד היינו הבריאה כמו שנבאר בשער אבי"ע. ומשלשתן יסד מעונו פירוש מג' בחינות אלה שהם רוח מים אש הן יסוד ומעון השכינה כדמוכח מקראי. חמש חתם רום כו' היינו נצח דהיינו מעלה. והקדימו לסיבות. אם מפני שעיקר חתימתו הי' על ידי החכמה כמו שפירש הרשב"י ע"ה כמו שהקדמנו. וכן חתימת התחת שהיא ההו"ד הי' ע"י הבינה ולכן הקדימו. או לסבת סדר הקצוות. והוכרח הרשב"י ע"ה במאמר התיקונים לבאר שחתימת מעלה ומטה הי' ע"י החכמה והבינה מפני שבהם נחתמו חיי ומזוני וקי"ל דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא דהיינו חסד אלא במזלא דהיינו כתר ולאו דוקא כתר אלא ג' ראשונות וכן מוכח בזוהר בפ' וירא [ב] בפסוק הנני יוסיף על ימיך שלא אמר מוסיף כמדבר לנוכח אלא יוסיף כמדבר לנסתר שהיא הבינה. לכן ודאי מזלא עם היות שעקרו כתר הוא בשתוף הראשונות ולכן כדי לחתום חיי ומזוני בנצח והוד הוכרח להיות ע"י חכמה ובינה. ובזה יובן כפל לשון הרשב"י ע"ה במאמר [התקונים הנ"ל]. ז' חתם מזרח כו' ח' חתם מערב כו' היינו ת"ת ויסוד כדפי' בפרק הקודם וכן בארו הרשב"י ע"ה. וצפון ודרום כמשמען שהם ג"ג. ואחר שכללנו באור משנת החותמות נבאר משנת העמקים וזהו פירושו עד"ז ולא ממש כמוהו. עומק ראשית ועומק אחרית הם כתר ומלכות בסוד אני ראשון ואני אחרון שבארנו בפ"א. עומק טוב ועומק רע הם חכמה ובינה, כי זה מקור הרחמים והחסד כנודע, וזה מקור הדין והעונש. ולכל הפירושים רע לאו דוקא (ו' או) (ואומרו עומק רום ועומק תחת כו' הם) ו"ק כדפי' לעיל. והרוחנו אגב אורחין שהני שש קצוות הם ממש שית סטרין הנזכר ורמוזים בדברי הרשב"י ע"ה בכמה מקומות. ואין בהם נפתל ועקש ואיש על מקומו יבא בשלום. ובטלה ראייתם מתוך משניות אלו דבתלי דהוו סמוכי איתסחו. ובדרך זה שביאר בתיקונים ביאר ג"כ בר"מ בתשלום י' תיקוני השלחן. ולא ראינו להעתיקו הנה שלא להאריך:

אחר שבפרק הקודם השתדלנו בביאור משנת ס"י ולבטל ראיות הרש"ט ושאר המפרשים האומרים שכתר אינו נכנס במנין הספירות, נבא עתה בפ' זה ג"כ לבטל ראיותו מדברי הרשב"י ע"ה (באידרת האזינו דף רפ"ט ע"ב) וז"ל אתר דשרותא אשתכח, מעתיקא קדישא דאתנהיר ממזלא, הוא נהירו דחכמתא דאתפשט לל"ב עיבר, ונפקו מההוא מוחא סתימאה מנהירו דביה. ומה דעתיקא קדישא נהיר בקדמיתא (נ"א בחכמתא), דא היא, ושרותא ממה דאתגליא הוה, ואתעביד לתלת רישין. ורישא חדא כליל לון. ואלין תלת מתפשטין בזעיר אנפין. ומאלין נהרין כלא. אתגליף האי חכמתא, ואפיק חד נהרא דנגיד ונפיק לאשקאה גינתא. ואעיל ברישא דזעיר אנפין, ואתעביד חד מוחא. ומתמן אתמשך ונגיד בכל גופא, ואשקי כל אינון נטיען. הה"ד ונהר יוצא מעדן [להשקות את הגן וגו'. תו) אתגליף האי חכמתא ואתמשיך, ועייל ברישא דזעיר אנפין, ואתעביד מוחא אחרא. ההוא נהירו דאתמשכא מניה אלין תרין משיכן אתגליפו ואתחברן כחד ע"י [חד] משיכו דעמיקא דבירא, דכתיב בדעתו תהומות נבקעו. ועייל ברישא דזעיר אנפין ואתעביד מוחא אחרא, ומתמן אתמשך ועייל בגו גופא, ומלייא כל אינון אידרין ואכסדרין דגופא. הה"ד ובדעת חדרים ימלאו. ואילין נהירין מנהירו דההוא מוחא עילאה סתימאה דאתנהיר במזלא עתיקא קדישא, וכלא דא בדא תליין. ואתקשיר דא בדא ודא בדא. עד דאשתמודע דכולא חד, וכלא הוא עתיקא ולא אתפרש מניה כלום. אלין תלת נהורין נהרין לתלת אחרנין דאקרון אבהן, ואלין אבהן נהרין לבנין וכלא נהיר מאתר חד עכ"ל.

ובמאמר הזה נמצא אלינו קונטריס אחד מהחכמים המתקבלים בדור הזה ובאר בו פי' בארוכה בראיות ממאמרים מהזוהר. ולהיות שאח"כ חזר ובאר התכת לשון המאמר וביאורו בלי ראיות אל הקדמותיו ראינו להעתיק הנה הפירוש ההוא להזהר ממנו המעיין כי לא נצטרך להאריך יען היות רוב הקדמותינו מבוארות בשערים האלה. וז"ל אתר דשרותא אשתכח, מקום התחלת האצילות שנמצא ונאצל מעתיקא קדישא אין סוף שמאיר דרך הכתר הנקרא מזל והטעם תמצאנו בביאור הארוך. הוא נהירו דחכמתא, הוא אור החכמה חכמת אלקים שאורה מתפשטת בל"ב נתיבות. ונפקו וכו', שהתפשטות האורה הזאת באה ויוצא מהכתר הנקרא כ"ע סתים וחתים ואינו נופל תחת המחשבה. ומה דעתיקא קדישא נהיר וכו', ומה שאין סוף מאיר בתחלה. דא היא, ר"ל החכמה. ושירותא ממה דאתגליא הוה וכו', והיא תחלת התגלות האצילות מהאין סוף היא זו כי הכתר אינו מושג אפילו במחשבה. ואתעביד לתלת רישין, האצילות הזה הבא מאין סוף נעשה ג' ראשין הן כתר חכמה בינה. ורישא חדא כליל לון, כי אע"פ שיש להם מקום אין היחוד האמיתי כ"א בשלשתן. ואלין תלת מתפשטין בז"א, השלשה הנזכרים מתפשטין אצילותן עד האחרונה הנקרא זעיר אנפין, והענין תב"ה. ומאלין נהרין, כלהו מקבלין אור ושפע האלה ואין להם זולתם. אתגליף האי חכמתא, פי' מה שאמר למעלה ואתעבידו תלת רישין כי לא מצינו אלא שנים והג' האיך נאצל אמר אתגליף וכו' נפתחה זאת ונאצל ממנה. נהיר דנגיד ונפיק, והיא הבינה, והטעם שנקרא כך תב"ה. אלין תרין, הן חכמה ובינה אשר נאצלו ונמשכו מן הכתר מתפתחין וממשיכין עצמן יחד בהמשך אחד בעומק הת"ת בכל אינון אדרין ואכסדרין, וענין המשך האור הזה מן החכמה והבינה תב"ה. ואלו נהרין בנהירו, אלו החדרים כלם מאירים באור של אותה מדה והיא כתר מזלא עתיקא קדישא. וכלא דא בדא תליין, וכל הספירות מתקשרות זו בזו ועד שניכר ונודע ונישג האצילות הבא מאין סוף, והענין הזה סוד גדול מסודות הקבלה, והענין תבינהו מב"ה. וכלא חד, והכל מיוחד מתיחד זה בזה. וכלא הוא עתיקא, ומתיחדים כלם בו כשלהבת ק"ב. אלין תלת נהורין, הן כתר חכמה בינה. נהירן לתלת אחרנין, הם חכמה פחד תפארת אשר למטה מהם מתיחדים כל אחד זה כנגד זה החסד בחכמה והפחד בבינה והת"ת עולה דרך קו האמצעי ומתייחד בכתר והטעם תב"ה. ואלין אבהן נהירין לבנין, הן נצח הוד יסוד, ומה שקרא לאלה אבות ולאלה בנים תב"ה. וכלא נהיר מאתר שרותא, חזר עתה וכלל כל מה שאמר מלמעלה וסיים במה שהתחיל בו כל הספירות מקבלות אורה ממקום התחלת האצילות עכ"ל הפי' הקצר. ובכ"מ שכתוב תב"ה ר"ת תמצאנו בביאור הארוך לפי ששם הביא מאמר או מאמרים מהזהר לראייה על הענין ההוא ואין המאמרים האלה מעלין ומורידין בפירוש המאמר כלל. ומה שיש להקשות עליו הוא זה כי הוא פי' עתיקא קדישא א"ס, ואינו נראה כי אפילו הכתר רוב פעמים מכנה אותו הרשב"י ע"ה בשם עתיקא דעתיקין כ"ש שיכנה עתה לא"ס בשם ע"ק.

ועוד שא"א שתהיה כונת ע"ק בא"ס מפני שאמר כי ע"ק מתנהר ומתקבל אורה מהמזל ולכן אמר דאתנהיר בלשון התפעל ולא אמר דאנהיר או דנהיר שהוא פועל יוצא וכן כתוב בכל הנוסחאות וכן היה כתוב בנוסחת המפרש הזה ועכ"ז דחק לפרשו לשון פועל יוצא שאמר עתיקא קדישא אין סוף שמאיר דרך הכתר הנקרא מזל עכ"ל.

ועוד קשה אמרו ומה דנהיר עתיקא קדישא בקדמיתא דא היא. ופי' שאין סוף מאיר בתחלה היא זו ר"ל החכמה. וקשה כי בשלמא ושרותא ממה דאתגליא וכו' ניחא כי עם היות שהיא שניה אל האצילות עכ"ז היא ראשונה אל הגלוי, אבל ומה דע"ק נהיר וכו' נראה שממש זה תחלת הארתו, וזה אינו כי הכתר הוא תחלת הארה ואצילות לכל הפירושים אפילו לדברי הרש"ט דע"כ לא פליגי אלא שאומר שאין ראוי שיכנס הכתר במנין אבל מודה שהוא תחלת הארת של אין סוף.

ועוד כפל לשון ושירותא שאינו מתישב לפירושו כלל. עוד אמרו ואתעביד תלת רישין. כי בשלמא אם היה אומר מציאות האצילות בכלל הוה ניחא שיאמר שהאצי' הזה היה נעשה בג' ראשין שהן כח"ב. אבל כוונת המאמר לא היה אלא לומר שמציאות תחילת הגלוי הוא החכמה א"כ מה אמר דאתעביד לתלת רישין כי איזהו נעשה לג' ראשים שהרי פרטיות הראשים הזכיר למעלה שאמר דאתנהיר ממזלא דהיינו כתר הוא נהירו דחכמתא היינו חכמה לא שייך עלה דאתעביד לתלת רישין. עוד אמר ורישא חדא כליל וכו' פי' כי אע"פ שיש להם מקום אין היחוד האמיתי כי אם בשלשתם ע"כ, וקשה דאם הכונה לומר ששלשתם חשובות כאחד לא היה לו לומר ורישא חדא דמשמע ספירה אחת כוללת אותם אלא ואתכללן בחד שהכוונה ששלשתן חשובות כאחד. עוד אמר ואלין תלת מתפשטין בז"א ופירש השלשה הנזכרים מתפשט אצילותן עד האחרונה כו', ודוחק גדול הוא זה כי אין טבע הלשון מורה שיהיה עסקו כאן בענין מציאות האצילות, וכן לא היה ראוי שיאמר ומתפשטין בז"א שמורה שז"א היא נאצל כבר ולפי פירושו עדיין הוא עוסק בתחלת האצי' קודם שנאצל הבנין כלו. ויש עוד כמה וכמה עניינים ביתור לשון ועניינם אינם מתבארים לפירושו, וכדי שלא להאריך אין רצוני להקשות על כל דבריו ובמעט העיון יושג קושי הבנתו בפי'. ועתה ראוי שנבא בפירוש המאמר באופן שיתב' ביאור מתישב ותתבטל ראיות הרש"ט בס"ד:

קודם שנכנס בביאור המאמר הזה צריכין אנו להקדים הקדמה אחת בקצרה ויאריך ביאורה בספר או"ר יק"ר בפירוש האידרא בע"ה. והענין הוא שעם היות עשר ספירות נאצלות והם לבושים אל אור השגחת הנהגתו כמו שנבאר בשער עצמות וכלים בע"ה, עכ"ז הוא מתלבש בכתר ושם היכל השגחתו ואורו והוא המתדבק ומתאחד במאציל תכלית הדיבוק והיחוד עד שיהיה אסור להאריך הדבור בענין זה.

והנה ע"י הכתר העלם מציאותו העלם ראשון. ולפ"ז הוכרח העלם הכתר עד שאין מציאותו ממש מתגלה בשאר הספי' ולא יגלה בהם וכמו שלא יוכללו ממציאות המאציל כן אינן נכללות מהכתר אלא שהכתר שופע שפעו בכח המאציל בספי' ע"י הדעת שיתבאר בע"ה. ולרוב העלם הכתר לא נקראהו תחלת האצילות מפני שאינו תחלת האצילות המתגלה אלינו אלא החכמה ומחכמה ולמטה הם כללות הספירות מעשר באמצעות הדעת המשלים. ולא שהדעת היא ספירה, אמנם היא בחינה משלמת כללות הספירות להיותם כלולות מעשר מחכמה ולמטה כמו שנרחיב הביאור בספר הנזכר. וידענו היות ענין זה מבהיל לב המתחילים בחכמת הקבלה ואין הדברים מתישבים אליהם עד שיבאו אל המקום שיעדנו אל הדרוש הזה ואז יפתחו שערי אורה.

והנה אצילות הכתר נקרא אריך אנפין והוא העלם ראשון אל המאציל. העלם ב' הוא זעיר אנפין והוא כולל כל ח' ספירות שהם מחכמה עד יסוד וזהו סוד העלם שני אל המאציל. העלם ג' הוא נקרא נוקבא דזעיר אנפין והוא המלכות. וסוד ג' העלמים אלה הם מתבארים באדרא בפטירת הרשב"י ע"ה כאשר יתרחב לנו הביאור שם. ועכ"ז יהיו הדברים האלה נגד המעיין ואל יתריס כנגדם וישק שפתיו ויאמר אם קבלה נקבל כי מקום ביאורם יעדנו אל הספר הנזכר בעה"ו.

ועוד צריכין אנו להקדים הקדמה קבלנוה ממורינו ורבינו הר"ר שלמה נר"ו, שכל ספירה וספירה תבחן בג' בחינות. בחינה ראשונה בערך מה שמקבלת, ושנייה בערך עצמותה, שלישית בערך מה שמשפעת. המשל בזה בחכמה שהוא הנדון שלפנינו יש לה בחינה ראשונה בערך שמשתוות אל הכתר שבבחינה זו היא מקבלת ומאירה ממנה ובחי' זו היא דקותה ורוחניותה עליונה במעלה יותר מבחינת עצמותה להיות שנצטרף אליה הכתר עליון. ויש לה בחי' שניה והיא בחינת עצמותה אשר היא תכונתה אשר הוא האור המאיר בעצמותה בלי שיצטרף אליה שום ספי' אחרת זולתה. ויש לה בחי' ג' היא בחינת שהיא משתווית בה אל הבינה כדי להשפיע לה משפעה.

והנה הבחינה הזאת אינה דקה ורוחניות כשני בחי' הראשונות מטעם שנצטרף אליה מדה התחתונה שהיא למטה ממנה. ולאו דוקא הבינה אלא ה"ה החסד ושאר הספי' היונקות ממנה.

ועוד צריכים אנו להקדים בענין המאמר הזה בכללו כי המאמר הזה נדרש בפרשת האזינו בשעת פטירת הרשב"י ע"ה אחר שהפליג לדבר בענין הכתר והעלמו ושבו תלוי כל עיקר האצילות. אח"כ התחיל לומר במציאות האצילות המתגלה ואמר כי מצד שהכתר אינו מתגלה לכן תחלת כל אברי עתיקא קדישא תחלתם הם החכמה וענין ג' מוחין שהם כנגד ג' עליונות ביען שהכתר הוא נעלם כאשר באר שם. אמר בכללות המאמר הזה כי מציאות ג' מוחות הנכללות בחכמה שבכתר הם ג' ספי' ובאים שתי בחינותיה במקום שתי הספי' שהם כתר ובינה ונמצאת בחינת הדעת שבחכמה במקום הכתר בעצמו כדמפרש ואזיל. ומאחר שבא לבאר ענין ג' מוחות שבאריך אנפין אגב אורחיה הורה לנו סדר יניקת המעלות ר"ל ג' אבות שהם גדולה גבורה תפארת יונקים מג' מוחות כי הא' מהם ר"ל ענין הדעת כאשר יתבאר והוא במקום הכתר ומשם יניקתם ר"ל מג' בחינות אלה. ומג' אבות יניקת ג' ענפים שהם נצח הוד יסוד. ועתה יובן ענין יניקת הספירות מג' לג' עם היות שהכתר הוא נעלם. ועתה נבא בביאור לשון המאמר בע"ה. אתר דשרותא אשתכח, פירוש מקום התגלות האצילות והיותו נמצא אלינו ר"ל כי אע"פ שתחלת האצילות הוא מכ"ע שהוא אריך אנפין עכ"ז הוא נעלם ואינו מתגלה לרוב העלמו ותחלת התגלות דאצילות הוא מז"א שתחלתו החכמה והוא נק' שירותא לפי שהוא תחלת הגלוי ואמר כי אצילותה ומציאותה במציאות הוא מאריך אנפין שהוא הכתר. וז"ש אתר דשרותא אשתכח פי' מקום שהחכמה נאצלה ונמצאת ונגלית הוא מעתיקא קדישא ר"ל כתר אריך אנפין הנקרא ע"ק. ולשון עתיקא מורה על הקדימה כאשר הורה בפסוק (דניאל ז ט) ועתיק יומין. ונקרא קדישא כי שם מקור הקדושות כולן, או ירצה כי קדוש פי' נבדל ונעלה והוא קדש בערך ז"א הנאצל בגלוי.

ועוד לפי שיש ב' זקנים, זקן זה שקנה חכמה, ויש בסטרא אחרא זקן אשמאי כנודע בסוד לבן הארמי. לכן קראו זקן הקדוש פי' בסוד הקדושה ובשמחתו לא יתערב זר. דאתנהיר ממזלא, פי' כי שרותא הזאת שאמר אינה מאירה מצד עצם הכתר כי הוא נעלם תכלית ההעלם אלא מצד בחי' מתגלת שבו שהוא סוד דיקנא דע"ק דיקנא דא"א והיא נקראת מזלא. והוא סוד בחינת הבינה שבכתר כאשר יתבאר בספר הנז'. ונקראת בחינה זו בכתר בשם מזל להורות על בחינה המשפעת שבכ"ע שהוא משפיע בה בז"א כי אותה בחי' יקרא מזל מלשון יזל מים מדליו (במדבר כד ז). ונוזלים מן לבנון (שה"ש ד טו). והכוונה עתה אעפ"י שהכתר היה נאצל, תחלת התגלות האצי' הוא בחכמה בבחינת קבלתה מכ"ע. ונמצא לפ"ז כי בחינת דיקנא שבכתר משפיע בבחינה ראשונה דז"א שהיא חכמה וזהו הנרצה באומרו דאתנהיר ממזלא וכן הדרך כי בחי' אחרונה של זו משפעת בראשונה ובחינה ראשונה של חכמה היא תחלת ההתגלות. הוא נהירו דחכמתא דאתפשטא לל"ב עיבר. קודם פירושו צריכין אנו להקדים כי ב' חכמות הן ועליהם נאמר (משלי א כ) חכמות בחוץ תרונה. וכדפי' הרשב"י ע"ה באידרא והם חכמה נעלמת שבכתר והיא מוחא דא"א וזו נקראת מוחא סתימאה שאינה נפתחת אפי' אל הבינה ונתיבותיה לא נודעו. וזו נקרא מוחא דשקיט על דורדייה שאינו מתפשט כלל כמו שפי' שם הרשב"י ע"ה. אמנם מוחא דזעיר אנפין היא חכמה הנאצלת היא מתפשטת ומתגלית מצד נתיבותיה המתפשטים ממנה אל הבינה. ולא שהיא נגלית ממש אלא שאינה נעלמת כהעלם החכמה העליונה שבכתר. והרחבנו פי' ענין זה בפי' האדרא בספר הנזכר.

והנה אצילות החכמה המתגלית היא מהחכמה הנעלמה. ועתה בזה אמר כי השרותא הנזכר היא החכמה ומפני שהן שתי חכמות כדפירש' אמר דהיינו אותה החכמה המתגלית המתפשטת לל"ב, משא"כ החכמה הנעלמת כדפי'. ואמר ונפקין מההוא מוחא, פי' כי החכמה הזאת ול"ב נתיבותיה הם מתאצלים ונמצאין מהחכמה הנעלמה שבכתר שהיא מוחא דעתיקא קדישא מוחא דאריך אנפין. והוכרח לומר כן שלא נטעה לומר שהחכמה הזאת נאצלת מעצם הכתר, שא"כ נמצא שעצם הכתר מתגלה וזה אינו כמו שהפליג שם בהעלמו. לכן אמר כי מוצאה ואצילותה הוא מחכמה שבכתר. ואית דגרסי מההוא סתימאה והכוונה על החכמה הסתומה שבכתר, ועכ"ז היותר נכון מההוא מוחא והכונה מוחא דאריך אנפין. ואפשר היות הגרסא האמיתית מההוא מוחא סתימאה והכל ענין אחד. וסוד מנהירו דביה. הכוונה על החסד שבתוך החכמה שבתוך הכתר ודבר זה מבואר ומוכרח באדרא כמו שנבאר בספר אור יקר בשער ז' סימן ט"ו. ומה דעתיקא קדישא נהיר וכו'. הוקשה לו לפי דבריו תרתי. חדא אחר שאין אצילות החכמה מהכתר כדפי' אלא מבחינת החכמה הנעלמת א"כ מאי קאמר דשרותא אשתכח מע"ק כדפי' לעיל. ולזה תירץ ומה דע"ק נהיר כו' דא היא. פי' מה שכל עצם הכתר מתגלה אינו אלא זאת. ואחר שאין לכתר גלוי אחר אלא החכמה ראוי שניחס אצילותה אליו. שוב הוקשה לו שנית למה אמר שהחכמה הוא שרותא שהרי לפי האמת הכתר וכל תקוניו הם ראשית לכל הנאצלים. ותירץ כי אין הכוונה באמרו שרותא ראשית הנאצלים אלא ראשית גלויים והכתר אינו מתגלה וז"ש ושרותא ממה דאתגלייא הוה פי' החכמה הזאת כדפי'. ואתעבידא לתלת רישין, הכונה אל ג' בחינות אשר האחד כנגד הכתר הוא הדעת ב' כנגד חכמה ג' כנגד בינה, והן ג' מוחות כי לעולם מוח הוא בחכמה כדמוכח בזהר ולכן המוח נעשה ג' רישין בג' חללין כדמוכח שם באידרא. ורישא חדא כליל, פי' כי שלשתם הם בחכמה נגד ג' בחינותיה הכלולות יחד והיא נקרא גולגלתא כדפי'. ואינון תלת מתפשטין בז"א, הוא כללות האצילות עד המלכות. ובערך א"א וקשוטיו ותיקוניו נקרא הכל ז"א.

וענין התפשטו בזעיר אנפין מפרש לקמיה. ומאילין נהרין כלא, פי' ג' קוין שהן גג"ת וכן נה"י והן חסד דין רחמים וכדמסיק. והענין כי אין יניקתם ממש מכתר לרוב העלמו אם לא ע"י בחינה הזאת שהוא מוחא דז"א כדפי'. והן ג' שרשים חכמה שורש אל החסד דעת שרש אל הרחמים בינה שורש אל הדין. ואתגליף האי חכמתא כו', הכוונה לבאר סדר ג' מוחות בזעיר אנפין היותם ג' ראשים דכלולין כחד כדפי'. ואמר כי החכמה הכלולה מג' ראשים היא בעצמה נתגלה ונתחקקה והאצילה הבינה מתוך הבחי' השלישית ולכן אמר בבחינה זו ואפיק מה שלא נאמר כן בכל שאר הבחינות. ואפיק חד נהרא פירוש הבינה שהוא הנהר והוא יוצא מעדן שהוא החכמה וענין יוצא היינו לישנא דאפיק דקאמר שהוא אצילותה להשקות את הגן שהם ז' נטיעות שהן ז' ימי הבנין כאשר נתבאר. ואעיל ברישא דז"א, היינו מוח ראשון מלמטה למעלה בז"א. ושם אתעביד חד מוחא, ומתמן אתמשך ונגיד בכל גופא, ירצה התפשטות הבינה מרישא דזעיר בשש ספי' שבז"א דהיינו שנמשך מהראש להשקות הגוף. והכונה שמעצם החכמה מתגלפים במציאותה ואח"כ ממקומה נמשכת להשקות את הגוף דהיינו בנטיעות הגן שהן ו' קצוות שעם הת"ת הנקרא גוף שבו ו' שבשם שזעיר אנפין הוא הת"ת כמו שנאריך ביאורו בס' אור יקר. ואמר שמשם מראש ז"א שבת"ת שהוא כללות ג' ראשונות שבו נמשכת הבינה להשקות שאר הנטיעות שהן ו' קצוות שבו דהיינו גוף כדפי'. תו אתגליף האי חכמתא כו'. היא בחינת החכמה בעצמה. ולא אמר ואפיק מפני שאין אצילות מתחדשות אלא המשכה שהוא התפשטות אורה דרישא דז"א דהיינו בחינת גולגלתא הכוללת שלשתן על ז"א ובה נעשה מוח שני. ההוא נהירו דאתמשך, אפשר היותו מוסב למעלה ואהדר לגבי חכמתא. והיותר נכון שהוא נמשך למטה וירצה ההוא נהירו דאתמשך מניה אלין תרין משיכין דהיינו חכמה הכוללת הבינה והחכמה במציאות חכמה. אתגלפו, פי' נחקקו שתי בחינות אלה לבחינת עצמם שהיא חכמה ובינה ממש. ואין אתגליפו זה כענין גליפו הנזכר למעלה כי למעלה נתגלה להתפשט אל ז"א וכאן אתגליפו אל בחינת עצמם כדפי'.

וענין הגליפה וההתראות הזה הוא כדי להתיחד כדי להאציל מוח שלישי כמו שנבאר בע"ה. ואתחברן כחד ע"י חד משיכו וכו'. יען כי לבאר לשון זה צריך לבאר ענין הדעת והוא ענין נכבד מאד וארוך וביאורו יפה לכן ראינו ליחד לו פרק בפני עצמו:

בו יתבאר ענין הדעת בעזרת חונן הדעת.

הדעת הוא הנקרא ת"ת בערך מציאותו העליון הוא מציאות נבחר ויפה. והענין כי הכתר עקרו קו הרחמים עם היות שהוא כולל כל הג' קוים קו חסד וקו רחמים וקו דין. ואין המעיין יכול לעמוד על ענין הזה עד שער מהות והנהגה שבו יתבאר הענין הזה בארוכה בס"ד.

והנה מן הכתר נאצל כל קו הרחמים שהוא הת"ת והיסוד והמלכות כאשר יתבאר בשער סדר האצילות בעה"ו.

והנה הת"ת לו מציאות נעלם ונבחר בכתר והמציאות ההוא כולל ו' קצוות וכן נתבאר בזוהר פ' פנחס (דף ר"כ ע"ב) בפסוק כל אשר תמצא ידך כו' כי אין מעשה וחשבון וחכמה ודעת וכו' ופירשו ודעת דא איהו רזא דשית סטרין דתליין במחשבה ואקרון עלמא דההיא מחשבה עכ"ל.

פי' כי דעת סוד העלם ו"ק למעלה במחשבה פי' שורש הו"ק שהן שש ספירות ששת ימים הכלולים בוא"ו של שם ששרשם הוא נעלם במקור העליון. ואמר שנקרא עלמא דההיא מחשבה. פי' עולם הוא ההיקף דהיינו ששת ימים שהם ימי ההיקף ואלו מפני שהם היקף העליון נקראים עלמא דההוא מחשבה דהיינו כתר וחכמה דהא והא איתנהו לענין הדעת. עוד בס' התיקו' (תקונא כא דף מ"ז) וז"ל בגין דנשמתא איהו נשמת חיים בינה דנטלא מחכמה. נפש מלכות תבונה. רוח ת"ת ואיהו דעת כליל תרווייהו עליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו עכ"ל.

ופירוש כי הנשמה היא מבינה ונקראת נשמת חיים מפני שמקבלת מחכמה שהוא מקור החיים (קהלת ז יב) וכתיב החכמה תחיה בעליה, וז"ש דנטלא מחכמה. נפש מלכות תבונה, פי' כי המלכות מצד הבינה נקראת תבונה וכן באר הרשב"י ע"ה במקום אחר ויתבאר בשער ערכי הכנויים (בערך תבונה). וכיון לומר זה מפני שמצד הבחינה הזאת היא מתיחדת עם הבינה ע"י ת"ת ומצד זה נקראת היא נפש שהיא מתיחדת עם הנשמה ע"י רוח ת"ת דאיהו דעת. ואפשר שכיון שלעולם דעת מורה יחוד כאשר יתבאר ואמר שרוח דא יחוד הבינה והמלכות ולכן נקרא דעת שהוא כולל שתיהן עליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו והוא סוד גדול. וכאן כיון לבאר לנו יחוד הת"ת עם הבינה והכריחו מן הענין הזה כי חדרים הם בבינה והחדרים הם ו' קצוות הנעלמות בבינה והם שרש לשש קצוות שש ספי' הבנין והם בית והיכל וגוף אל הדעת לפי שהדעת נשמה אליהם מפני שהדעת הוא מציאות שש קצות מהחכמה ולמעלה, וכמו שהחכמה זכר נגד הבינה והבינה היכל אל החכמה כן הו"ק חדרים העולים לאלף אלפי אלפים הם היכל הדעת והדעת שורש להם והוא מקור ושרש ונשמה אליהם. ואיך שיהיה למדנו היות מציאות הת"ת נק' דעת והוא כולל שית סיטרין [ג]. עוד נתבאר קצת הענין הזה בר"מ [ד] וז"ל ובגין דתרועה איהו בדעת ואיהו עמודא דאמצעיתא ע"כ. הורה בפי' היות הדעת ת"ת אלא ודאי שיהיה מציאותו העליון כמו שהוכחנו מתוך שאר המאמרים. עוד בר"מ (תצא דף ר"פ ע"ב) וז"ל במראה אליו אתודע. במראה, אימא עלאה אתודע בדעת ב"ן י"ה. בחלום אדבר בו ה' בתראה עכ"ל.

ואמר דעת ב"ן י"ה להורות שהוא מציאות הנעלם השוכב בחיק אב ואם שהם י"ה. ולהיות כי עקרו מתפשט בתוך הבינה כדפי' ובדעת חדרים ימלאו לכן צרוף בינה הוא ב"ן י"ה. ואחר שנתעוררנו על ענין הדעת היות מציאותו הנעלם של הת"ת נקדים עוד כי מסגולת הדעת הוא לייחד החכמה והבינה. וכן באר הרשב"י ע"ה בתקונים (תקונא ס"ט דף צ"ה ע"ב) וז"ל בראשית ב' תרין חכמה ובינה. תליתאה יראת ה' ראשית דעת ובהאי דעת אתמר והאדם ידע את חוה אשתו דלית זווגא אלא בדעת דאיהו עמודא דאמציעותא וכמה דאיהו עמודא דאמציעותא יחוד דאבא ואימא הכי לתתא צדיק יחוד דעמודא דאמציעותא ושכינתא תתאה. וגוף וברית עלייהו אתמר כי אל דעות ה' ותרוייהו עדו"ת דלית עדות פחות מתרוייהו והאי איהו בין (לפנינו איתא והאי בן איהו יחודא דאו"א) אבא ואימא עכ"ל.

וזהו פירושו. כונת הרשב"י ע"ה במאמר הזה לבאר כי מלת בראשית כולל ג' ספירות שהם חכמה ובינה ודעת. ופירוש כיצד, כי הב' רומז ב' שהם החכמה והבינה שהם זכר ונקבה מזדווגים על ידי הדעת כדמסיק וז"ש בי"ת תרין וכו'. תליתאה יראת יהו"ה וכו', הכונה כי אותיות ראשית הנשאר מבראשית הוא הדעת. ונקרא ראשית דכתיב (משלי א ז) יראת ה' ראשית דעת והכונה בפסוק לפי דרך פשט הכתוב הוא יראת ה' הוא ראשית לדעת וקודם אליו. אמנם לפי פי' הרשב"י ע"ה הכונה יראת ה' שהיא הבינה ראשית וקודם אליה הוא הדעת כי הדעת ראשית ליראת ה' כאמרם ז"ל (אבות פ"ב) אין בור ירא חטא. ובהאי דעת וכו', הוקשה לו שנאמר כי הדעת שהוא ת"ת לפי האמת שיהיה קודם אל הבינה. והביא ראיה ורצה להכריח הענין ואמר ובהאי דעת וכו'. כבר נתבאר כי אדם הראשון הוא חכמה כמו שנתבאר בשער ערכי הכנויים בערך מה שמו ומה שם בנו. וחוה במקום בינה וע"כ נקראת (בראשית ג כ) אם כל חי. ואמר כי בהאי דעת אתמר (שם ד א) והאדם ידע. כי ידע מלשון דעת דלית זווגא אלא בדעת. שלא נאמר שפי' והאדם ידע פי' ידיעות זווג אבל זווג הזה לא הי' ע"י אמצעי ולז"א דלית זווגא אלא בדעת פי' כי אחר שלשון דעת הוא לשון זווג א"כ הזווג יוכרח היותו ע"י אמצעי כמו הברית המייחד אדם ואשתו ואחר שאין הזווג אלא בדעת נמצא שזווג החכמה והבינה הוא ע"י ת"ת הנקרא דעת. ומפני שלא נטעה לומר שאמת שהזווג והיחוד ע"י הת"ת וסוד הדעת עכ"ז מי יכריחנו לומר שהדעת למעלה מהבינה שזה היה נקודת המרכז שעליה תסוב גלגל המאמר הזה מראשי ועד סופו. לזה אמר וכמה דעמודא דאמצעותא וכו'. וצריך לדקדק כי לפי פשוטן של דברים משמע שכוונתו ללמוד מהת"ת אל היסוד וזהו הפך הסברא, שהיסוד נודע בשערים פעולתו בענין הזווג אמנם הת"ת נתחדש אלינו במאמר הזה, והיאך ילמד מפורש מן הסתום ומלמד ממתלמד. אלא ודאי כונתו להכריח כי הת"ת למעלה מן הבינה, ואמר כמו שמצינו יחוד ע"י ת"ת כן מצינו יחוד ע"י היסוד וכמו שהיסוד למעלה מהמלכות שהיא הנקבה המתייחדת עם הת"ת הזכר על ידו והוא עומד בין שניהם כן בהכרח נדון אל ענין הת"ת שודאי הוא למעלה מהבינה בינה ובין החכמה. וז"ש כמה דאיהו עמודא דאמציעותא יחודא דאבא ואמא כדפי' מהכרח פסוק והאדם ידע, כן מצינו יחוד ע"י הצדיק מהת"ת והמלכות. וכמו שהיסוד בין הת"ת והמלכות ולמעלה מן המלכות, כן הכרח בדעת שהוא ת"ת במציאותו הנעלם שהוא למעלה מהבינה כדי ליחדה עם בעלה שהיא החכמה. ונמצא לפי זה דעת ראשית לבינה כדפי'. ועתה בזה יצדק מלת ראשית בת"ת דהיינו במציאות דעת. ואמר ושכינתא תתא"ה להורות על מציאותה אחר הקטרוג שהיא למטה מהיסוד, שאחר עלייתה אז תהיה למעלה מהיסוד. ואלי ענין יחודה אז נבאר בשער המיעוט בס"ד. וגוף וברית עלייהו אתמר כי אל דעות ה', פירוש רצה להכריח מציאות יחוד חכמה ובינה על ידי הת"ת. כי נאמר שאין יחודם כלל על ידו ונמצא שלעולם שאין הת"ת למעלה מהבינה. לזה אמר גוף וברית דהיינו תפארת ויסוד וכוון לקראם בשם גוף וברית להראות כי כמו שהוא נעלם ומסתתר בתוך הגוף לכן יש כח בגוף ליחד למעלה כמו שפירש בתיקו' שאין יחוד האמיתי אלא על ידי היסוד ואם לאו הוא ערוה לכן אמר גוף וברית עלייהו אתמר כי אל דעו"ת ה'. תרי, דהיינו דעת יסוד ודעת תפארת. הורה שפעולת תפארת והיסוד שוה אל היחוד. וכן בצירוף דעות הוא עדו"ת ואין עדות פחות משנים ולכן בהכרח הם שנים דהיינו תפארת ויסוד. ואחר שהכרחנו שהם שני מעידים מיחדים א"כ הוכרח דהאי איהו בין אבא ואמא דהיינו דעת עליון תפארת. כי יסוד יחודו למטה, דאפכא לא שייך, וכן לומר שהוא למטה משניהם לא שייך לומר כמו שהוכיח, ולכן אמר והאי איהו בין אבא ואימא בין שניהם ממש. או אפשר לפרש בדרך אחרת בגוף וברית, כי כוון להכריח כי לעולם היסוד למעלה מהמלכות כאמרו גוף וברית כמפורסם כי משך הגוף הוא הברית בדברי האלקיי במקומות רבים גוף וברית חשבינן חד וכו' להורות כי אף כאשר יהיה אור הלבנה כאור החמה ותעלה אל מקומה הרמתה ויהיה היסוד העשירי ועל כל זה יהיה אל היסוד בערך הזווג מהלכים ויעלה אל בין שניהם כדמוכח מענין גוף וברית והברית בין איש לאשתו וכמו שיתבאר הענין הזה בשער המיעוט בס"ד. ועלייהו אתמר (ש"א ב ג) כי אל דעות ה'. כוון להכריח ענין זה מאמרו כי אל דעות ה' ודרשו (רז"ל ברכות לג) גדולה דיעה שנתנה בין ב' אותיות שהם ב' שמות, ואם אמת שהיסוד העשירי ואל הזווג מיחד ממכון שבתו, אם כן אין דעה בין שני שמות שהרי אחד משתי הדיעות הוא למטה ואין שם למטה ממנו אלא אדרבה גדול שם שהוא בין שתי דעות אלא מאי אית לך למימר שעולה שם אל היחוד כדפי'. ואמר עוד ותרוייהו עדות וכו' פי' צרוף דעו"ת הוא עדו"ת ואין עדות פחות משנים ובפרט בענין דיני נפשות שצריך שיבאו ויעידו שניהם כאחד ואם לאו אין עדותן מצטרפין וזהו שאמר ולית עדות וכו'. והאי איהו בין אבא ואימא, פירוש מאחר שהכרחנו שהיסוד לעולם אל היחוד בין שתי הספירות המתיחדות א"כ משם נלמד אל הת"ת כי לעולם הוא אל היחוד דעת בין אבא ואימא בין שניהם ממש למעלה מהבינה, ולפיכך נקרא ראשית שהוא ראשית ליראת ה' שהיא הבינה כדפיר':

ואחר שנתבאר ענין הדעת כראוי ויחודו בין אבא ואימא נבא לבאר שאר המאמר [מהאדרא] שאנו בביאורו. כי החכמה והבינה שהם תרין משיכין דאתגליפו כמו שפי' בפ' הקודם הם מתחברין פי' מזדווגין ע"י חד משיכו מעמיקא דבירא הוא הדעת הנמשך מהכתר הנק' עומק הבאר והיא הבחי' העליונה שבחכמה וכדי להמשיך הדעת אל המוח הג' הן צריכין להתיחד ע"י משיכו דעמיקא דבירא. והטעם שנקרא כתר עומק הבאר הוא כאלו נאמר מציאות הבאר היא בינה שנקראת באר כמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בע"ה, וממנו שופעים מים חיים על ידי החכמה שהם כתליו המעמיקים. ועמקו שהוא תחתיתו שמתוכו שופע המים הוא הכתר. ועל ידי הדעת המתאצל מהכתר ונמשך ממנו אל בין שניהם בעצם החכמה הם מתייחדים ומקבלים זה מזה. ועל ידי הדעת שתי תהומות אלה נבקעים זה מקבל וזה משפיע, ומתאצל בין שניהם מציאות הדעת הנעלם ונמשך אל ראש זעיר אנפין ונעשה מוח ג' כדמפרש ואזיל. ומתמן אתמשיך ועייל בגו גופא. הדעת הזה מתפשט בתוך שש קצוות כי הדעת הם שש עליונות וגוף שש תחתונות והתחתונות גוף ממש אל העליונות והעליונות נשמה אל הספירות הששה תחתונות. ושם ממלא אדרין ואכסדרין כדפי', וענין אדרין ואכסדרין אין זה מקום ביאורו. ואלין נהרין, פירוש אילין ב' בחינות שהם (נגד) חכמה ובינה הם מאירות מכח החכמה הראשונה הקדומה שהיא בחינתה בכתר, וזה שאמר מנהירו דההוא מוחא עילאה סתימאה וכו' פירוש בחינת חכמה שבכתר שהיא מוח עליון ומוח ג' שבאריך אנפין. דאתנהיר במזלא, פירוש שהיא מאירה אותה החכמה העליונה שבתוך הכתר ממש בבחינתו הנקרא מזל שהיא בעתיקא קדישא שהיא חכמה סתימאה כדפי' בפרק הקודם. וכלא דא בדא תליא וכו', פי' הבחינות האלה תלויות בסוד בחינתן בכתר אריך אנפין וכן לענין היניקה כי חיות התחתונות תלוי בעליונות. עד דאשתמודע [דכולא חד], בזה ניכר אחדותן והן מקבילות הלולאות. ועם היות שאנו אומרים אריך אנפין וזעיר אנפין עכ"ז כלא חד, מאחר שאין למעלה אלא בחינות מציאות מה שלמטה. וכלא הוא עתיקא, פי' ג' בחינות האלה הן ג' ראשונות ששלשתן באריך אנפין וממנו נמשכין והכל אחד ולא אתפריש מניה כלום ח"ו. אלין תלת נהורין נהרין לתלת אחרנין, פי' ג' מוחות אלה שהן ג' בחינות ראשונות הן משפיעות לגג"ת כי כן דרך יניקתם גדולה מצד חכמה ממש גבורה מצד הבינה ממש ת"ת בסוד הדעת מצד הבחינה העליונה כתר. ואלו ג' נקראו אבות ונה"י הם כמו בנים בערכם כי כל מה שיש באלו יש באלו אלא אלו הם אבות ואלו בנים אלו ממנן ואלו שליחן כמו שפי' רשב"י ע"ה במקומות הרבה. וכלא נהיר מאתר חד, דהיינו מציאות הכתר בעצמו שבו ג' בחינות אלו נעלמות בסוד א"ק אור צח א"מ כאשר ית' בשער הצחצחות בס"ד. וטעם שלא הזכיר המלכות, מפני שהיא נוקבא וז"א כולל הכל, ולא בא אלא ללמדנו מציאות ג' קווין נמשכין מג' בחינות, קו החסד מבחינת החכמה קו הדין מבחינת בינה קו הרחמים מבחינת הדעת והכתר כדפירשתי לעיל. אבל המלכות היא כוללת ג' בחינת האלה ואין לדבר בה ביחס הדרוש הזה. ובזה נשלם ביאור המאמר. ואגב אורחין למדנו ענין הדעת שאין ענינו כמו שחשב הרש"ט שדימה לעשותו ספירה בפני עצמה ואין הענין כך אלא שהוא מציאות הת"ת הנעלם כדפי' בריש פירקין. וכמו שאין ראוי למנות הספירות בפני עצמן וכמה מציאיות אחרות שיש לספי' בזולת התפארת כמו שיתבאר בשער המציאות בס"ד, כן אין ראוי למנות הדעת לספירה בפני עצמו כלל. ואגב אורחא נתבאר כי אמרו אתר דשרותא אשתכח אין הכונה ששם הוא תחלת האצילות ומנין הספירות כאשר חשב ח"ו. אלא הכתר הוא במנין הספירות. אמנם הכוונה באומרו אתר דשרותא פי' תחלת הגלוי וההשגה כענין שמבאר אותה רוב פעמים בזהר שרותא דקיימא לשאלא אל הבינה וכן שרותא דקיימא לשאלא ולאתבא אל החסד. והכל לענין הגלוי וכמו שפי' הרשב"י ע"ה במאמר האחרון שהעתקנו בפ"ג.

והנה בזה נכלל השער המפואר הזה ומהאל נשאל הסליחה והמחילה והכפרה על הכלל ועל הפרט אמן: