1The first 39 lines of the Hebrew text do not appear in our translation.2The opening passage of this section is repeated with minor variations from Zohar, Exodus, 238b (“The burnt offering symbolizes”) to 239b (“of the Tabernacle”). THE FIRE OF THE ALTAR SHALL BE KEPT BURNING THEREON. Said R. Aha: ‘Why so? And why shall “the priest burn wood on it every morning”? Why the priest in particular? Have we not learnt that fire in every place symbolises judgement, whereas the priest is from the Right and is far from Judgement?
The truth is, however, as we have learnt, that when a man inclines to sin before his Master, he burns himself in the flame of the evil imagination, which comes from the side of the unclean spirit, so that the unclean spirit rests on him. Therefore certain offerings have been marked as coming from this side, so that the like may be offered on the altar. For that unclean spirit is not burnt away and removed either from a man or from the side from which it comes save through the fire on the altar; and the purpose of the priest is to prepare the fire to burn the evil species out of the world.
Hence it is requisite that the fire should never be quenched or allowed to become too feeble to break the force of this alien power: wherefore it says, “It shall not go out’. And the priest is to put fire upon it every morning at the time when his own side is in the ascendant in order to mitigate stern judgement and keep away chastisement from the world. Regarding this we have learnt that there is a “fire consuming fire”. The supernal fire consumes another fire, and similarly the fire of the altar consumes another fire. Therefore this fire must never go out, and the priest must trim it every day.
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה, אָמַר רִבִּי חִיָיא, הַאי קְרָא אוֹקִימְנָא לֵיהּ בְּהַאי גַּוְונָא, (זאת תורת, דא כנסת ישראל. העולה: דהיא סלקא, ומתעטרא לעילא לעילא, לאתקשרא כדקא יאות, עד אתר דאקרי קדש קדשים.)
(דבר אחר) זֹאת תּוֹרַת, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הָעוֹלָה: דָּא מַחֲשָׁבָה רָעָה, דְּאִיהִי סַלְּקָא עַל רְעוּתָא דְּבַּר נָשׁ לְאַסְטָאָה לֵיהּ מֵאֹרַח קְשׁוֹט, הִיא הָעוֹלָה, הִיא דְּסַלְּקָא וְאַסְטִיאַת לֵיהּ לְבַר נָשׁ, וּבָעֵי לְאוֹקְדָא לָהּ בְּנוּרָא. בְּגִין דְּלָא יִתְיְיהִיב לָהּ דּוּכְתָּא לְאַסְטָאָה.
וּבְגִין כָּךְ, עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה. מַאן לַיְלָה. דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. דְּאִיהִי זֹאת, בְּגִין דְּאָתֵי לְדַכְּאָה לְבַּר נָשׁ מֵהַהוּא רְעוּתָא. עַל מוֹקְדָה, בְּגִין דְּנָהַר דִּינוּר אִיהוּ אֲתַר לְאוֹקְדָא לְכָל אִינּוּן דְּלָא קַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ, דְּהָא עָאלִין לוֹן בְּהַהוּא נוּרָא דְּדָלִיק, וּמְעַבְּרֵי שׁוּלְטָנֵיהוֹן מֵעָלְמָא, וּבְגִין דְּלָא יִשְׁלוֹט, אִצְטְרִיךְ עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה, וְאִתְכַּפְיָא וְלָא שַׁלְטָא.
וְעַל דָּא, כַּד אִתְכַּפְיָא הַאי, סַלְּקָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי רוּחַ קוּדְשָׁא, דְּסַלְּקָא וְאִתְעַטְּרָא לְעֵילָּא, דְּהָא סְלִיקוּ דִּילָהּ, כַּד אִתְכַּפְיָא הַאי חֵילָא אָחֳרָא, וְאִתְפְּרַשׁ מִנָּהּ. וּבְגִין כַּךְ בָּעֵינָן בְּרָזָא דְּקָרְבְּנָא, לְאַפְרְשָׁא לְהַאי סִטְרָא, מֵרוּחַ קוּדְשָׁא, וּלְמֵיהַב לָהּ חוּלָקָא, בְּגִין דְּרוּחַ קוּדְשָׁא תִּסְתָּלַּק לְעֵילָּא.
רִבִּי אֲחָא פָּתַח וְאָמַר, וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ וְגוֹ', וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ, אֲמַאי. וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, אֲמַאי. וְכַהֲנָא אֲמַאי. וְהָא תָּנֵינָן אֶשָּׁא בְּכָל אֲתַר דִּינָא הוּא, וְכַהֲנָא מִסִּטְרָא דִּימִינָא קָא אָתֵי, וּרְחִיקָא הוּא מִן דִּינָא, דְּהָא כַּהֲנָא לָא אִזְדְּמַן בְּדִינָא לְעָלְמִין, וְהָכָא הוּא בָּעֵי לְאוֹקְדָא דִּינָא בְּעָלְמָא, דִּכְתִּיב וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן.
1The first 39 lines of the Hebrew text do not appear in our translation.2The opening passage of this section is repeated with minor variations from Zohar, Exodus, 238b (“The burnt offering symbolizes”) to 239b (“of the Tabernacle”). THE FIRE OF THE ALTAR SHALL BE KEPT BURNING THEREON. Said R. Aha: ‘Why so? And why shall “the priest burn wood on it every morning”? Why the priest in particular? Have we not learnt that fire in every place symbolises judgement, whereas the priest is from the Right and is far from Judgement?
אֶלָּא הָכִי אוֹלִיפְנָא, בַּר נָשׁ דְּאָתֵי לְמֶחטֵי קָמֵי מָארֵיהּ, הוּא אוֹקִיד גַּרְמֵיהּ בְּשַׁלְהוֹבִיתָא דְּיֵצֶר הָרָע. וְיֵצֶר הָרָע מִסִּטְרָא דְּרוּחַ מִסְאֲבָא קָא אַתְיָא, וְהָא שַׁרְיָא בֵּיהּ רוּחַ מִסְאֲבָא. וּלְזִמְנִין אִשְׁתְּמוֹדְעָן קָרְבָּנֵי דְּאַתְיָין מֵהַאי סִטְרָא, וּבָעָא לְקָרְבָא עַל מַדְבְּחָא כִּדְדָמֵי לֵיהּ. וְלָא אִשְׁתְּצֵי, וְלָא אִתְבְּטַל הַהוּא רוּחַ מִסְאֲבָא, בֵּין מִבַּר נָשׁ, וּבֵין מֵהַהוּא סִטְרָא דְּאָתֵי מִנֵּיהּ, אֶלָּא בְּאֶשָּׁא דְּמַדְבְּחָא, דְּהַהוּא אֶשָּׁא מְבָעֲרָא רוּחַ מִסְאֲבָא, וְּזִינִין בִּישִׁין מֵעָלְמָא, וְכַהֲנָא בְּדָא אִתְכְּוָון, לְתַקְּנָא אֶשָּׁא דִּיבָעֵר זִינִין בִּישִׁין מֵעָלְמָא.
The truth is, however, as we have learnt, that when a man inclines to sin before his Master, he burns himself in the flame of the evil imagination, which comes from the side of the unclean spirit, so that the unclean spirit rests on him. Therefore certain offerings have been marked as coming from this side, so that the like may be offered on the altar. For that unclean spirit is not burnt away and removed either from a man or from the side from which it comes save through the fire on the altar; and the purpose of the priest is to prepare the fire to burn the evil species out of the world.
וְעַל דָּא בָּעֵי, דְּלָא יִדְעַכוּן לֵיהּ לְעָלְמִין, וְלָא יִתְחֲלֵשׁ חֵילָא וְתּוּקְפָּא דִּילֵיהּ, לְתַּבְרָא חֵילָא דְּתּוּקְפָּא אָחֳרָא בִּישָׁא מֵעָלְמָא, וְעַל דָּא לֹא תִכְבֶּה. וְכַהֲנָא יְסַדֵר עָלֵיהּ אֶשָּׁא בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּזִמְנָא דְּשַׁלְטָא סִטְרָא דִּילֵיהּ וְאִתְּעַר בְּעָלְמָא, בְּגִין לְבַסְּמָא עָלְמָא (ס"א ולבסמא דינא), וְאִתְכַּפְיָין דִּינִין, וְלָא מִתְעָרֵי בְּעָלְמָא, וְעַל דָּא תָּנֵינָן, אִית אֶשָּׁא אַכְלָא אֶשָּׁא. אֶשָּׁא דִּלְעֵילָּא אַכְלָא אֶשָּׁא אָחֳרָא, אֶשָּׁא דְּמַדְבְּחָא אַכְלָא אֶשָּׁא אָחֳרָא, וְעַל דָּא, אֶשָּׁא דָּא לָא תִכְבֶּה לְעָלְמִין, וְכַהֲנָא מְסַדֵּר לֵיהּ בִּכָל יוֹמָא.
Hence it is requisite that the fire should never be quenched or allowed to become too feeble to break the force of this alien power: wherefore it says, “It shall not go out’. And the priest is to put fire upon it every morning at the time when his own side is in the ascendant in order to mitigate stern judgement and keep away chastisement from the world. Regarding this we have learnt that there is a “fire consuming fire”. The supernal fire consumes another fire, and similarly the fire of the altar consumes another fire. Therefore this fire must never go out, and the priest must trim it every day.