(נדפס בריש זהר חדש) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר וְגו'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִכָּאן דְּעֲקָרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהָנִי נְטִיעָן (ד"א ושתיל לון משמע דכתיב יהי. רבי יהודה אומר אור שכבר היה תנן, משמע דכתיב ויהי אור, והיה לא כתיב אלא ויהי. וכד אסתכל קודשא בריך הוא באנון דרין דרשיעייא. גניז ליה לצדיקייא הדא הוא דכתיב, (תהלים צו) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה והא אתמר, ויאמר אלהים יהי אור, הדא הוא דכתיב, (ישעיהו מ״א:ב׳) מי העיר ממזרח וגו'.
AND GOD SAID, LET THERE BE LIGHT R. Isaac said: ‘We learn from these words that God uprooted those shoots of which we have spoken1v. p. 131. and replanted them; hence the expression “and there was light”, implying that light had already existed.’ R. Judah confirmed this idea from the verse “light is sown for the Zaddik” (Ps. 97, 11), this being the one mentioned in the verse “Who aroused Righteousness (zedek) from the East, etc.” (Is. 41, 2).
12
וירא אלהים את האור כי טוב. מאי ראה, אמר רבי חייא כדקאמרן חמא בעובדייהו דרשיעייא וגניז ליה. רבי אבא אמר וירא אלהים את האור כי טוב לגנוז אותו. וירא אלהים את האור), (נ"א ושתיל לון דכתיב ויהי אור מאי משמע אור שכבר היה אור. רבי יהודה אומר אור לא נאמר אלא ויהי לומר שכבר היה וכתיב אור זרוע לצדיק וגו' והאי הוא דכתיב מי העיר ממזרח וגו'. וירא אלהים את האור ויבדל אמר רבי יצחק כדאמרן דחמא בעובדייהון דרשיעייא וגניז ליה. רבי אבא אמר חמא) דְּסָלִיק נְהוֹרֵיהּ מִסְיָיפֵי עָלְמָא עַד סְיָיפֵי עָלְמָא, וְכִי טוֹב הוּא לְאַגְנָזָא לֵיהּ דְּלָא יֶהֱנוּן מִנֵּיהּ חַיָּיבֵי עָלְמָא.
AND GOD SAW THE LIGHT AND DIVIDED. Said R. Isaac: ‘This implies, as we have explained, that he foresaw the works of the wicked and stored the light away.’ R. Abba said: ‘He saw its radiance flashing from one end of the world to the other, and concluded that it was better to store it away in order that sinners might not have the benefit of it.’
R. Simeon said: ‘The expression “God saw the light that it was good” means really “God decided that the light should be only good”, that is, that it should never be an instrument of wrath (cf. “that it was good in the eyes of the Lord to bless Israel”, Num. 24, 1); and this is proved by the end of the verse, “And God divided the light from the darkness.” For although He afterwards united light and darkness, yet
this light continued to emanate from the supernal radiance, and through that radiance to bring gladness to all. This also is the Right Hand through which the most deeply graven letters1The letters Yod, He, Vau, of the sacred name. are crowned, as has been explained. The treasuring up of this primal light is referred to in the verse, “How great is thy goodness which thou hast laid up for them that fear thee, which thou hast wrought for them that trust in thee” (Ps. 31, 20).
הֵיכָּלָא שְׁבִיעָאָה הֵיכָּלָא דָא לָאו בֵּיהּ דִיוּקְנָא מַמָּשׁ, כֹּלָּא אִיהוּ בִּסְתִימוּ וְגו' (ד"א גו) רָזָא דְרָזִין, פָּרוּכְתָּא דִפְרִיסָא (ד"א פריסא) קָיְימִין כֻּלְהוּ הֵיכָלִין דְּלָא לְאִתְחַזָּאָה תְּרִין כְּרוּבִים (ד"א ל"ג דא מן דא קיימין), לְגוֹ מִן דָּא קָיְימָא כַּפּוּרְתָּא דִּיוּקְנָא דְקֹדֶשׁ קוּדְשִׁין, בְּגִין כָּךְ הֵיכָלָא דָא אִקְרֵי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. הַאי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֲתַר מִתְתַּקְנָא לְהַהוּא נִשְׁמָתָא עִלָּאָה כְּלָלָא דְּכֹלָּא עָלְמָא דְּאֲתֵי לְגַבֵּי הַאי (נ"א עלמא) עִלָּאֵי.
דְּהָא כַּד מִתְחַבְּרָן כֻּלְהוּ רוּחֵי דָא בְּדָא וְאִשְׁתַּלִּימוּ דָּא עִם דָּא כְּדְקָא חָזֵי, כְּדֵין אִתְעַר רוּחָא עִלָּאָה נִשְׁמָתָא דְכֹלָּא לְגַבֵּי עֵילָא סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין, לְאַתְעָרָא עַל כֹּלָּא לְאַנְהָרָא לוֹן מֵעֵילָא לְתַתָּא. וּלְאַשְׁלָמָא לוֹן לְאַדְלָקָא בּוֹצִינִין.
וְכַד כֹּלָּא (נ"א איהו) בִּשְׁלִימוּ בִּנְהִירוּ דְּכֹלָּא וְנָחִית נְהִירוּ עִלָּאָה, כְּדֵין הַאי הֵיכָלָא שְׁבִיעָאָה אִיהוּ הֵיכָלָא סְתִימָאָה בִּסְתִימוּ דְּכֹלָּא לְקַבְּלָא הַהוּא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים נְהִירוּ דְּנָחִית וּלְאִתְמַלְיָיא מִתַּמָּן כְּנוּקְבָא דְּמִתְעַבְּרָא מִן דְּכוּרָא וְאִתְמַלְיָיא, וְלָא אִתְמַלְיָיא אֶלָּא מֵהַאי הֵיכָלָא דְּמִתְתַּקְנָא לְקַבְּלָא הַהוּא נְהִירוּ עִלָּאָה, וְרָזָא דָּא הֵיכָלָא שְׁבִיעָאָה אִיהוּ אֲתַר דְּחִבּוּרָא דְּזִוּוּגָא, לְאִתְחַבְּרָא שְׁבִיעָאָה בִּשְׁבִיעָאָה לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד שְׁלִימוּ (ד"א חד) כְּדְקָא חָזִיִ.
וּמָאן דְּיָדַע לְקָשְׁרָא יִחוּדָא דָא זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ רָחִים לְעֵילָא רָחִים לְתַתָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (איהו) גָּזִיר וְאִיהוּ מְבַטֵּל. סָלְקָא דַעְתִּין דְּאִיהוּ מְקַטְרְגָא בְּמָארֵיהּ, לָאו הָכִי, אֶלָּא בְּגִין דְּכַד אִיהוּ קָשִׁיר קְשִׁירִין וְיָדַע לְיַחֲדָא יִחוּדָא וְכָל אַנְפִּין נְהִירִין וְכָל שְׁלִימוּ אִשְׁתְּכַח וְכֹלָּא אִתְבָּרְכָא כְּדְקָא יָאוּת, כָּל דִּינִין מִתְעַבְּרִין וּמִתְבַּטְּלִין וְלָא אִשְׁתְּכַח דִּינָא בְּעָלְמָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְאֲתֵי. דָּא הוּא לְתַתָּא דִּכְתִיב בֵּיהּ (משלי י׳:כ״ה) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם דָּא הוּא קִיּוּמָא דְעָלְמָא. בְּכָל יוֹמָא קָארֵי עֲלוֹי כָּרוֹזָא (ישעיהו מ״א:ט״ז) וְאַתָּה תָּגִיל בַּיְיָ בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל.
כְּגַוְונָא דָא קָרְבָּנָא (ד"א ל"ג דא) סָלְקָא תְּנָנָא וּמִסְתַּפְּקִין (ד"א ביה) כָּל חַד וְחַד כִּדְקָחָזֵי לֵיהּ, וְכַהֲנִי בִּרְעוּתָא וְלֵוָאֵי בִּבְסִימוּ דְּשִׁירָתָא. דָּא אִתְכְּלִיל בְּדָא, וְעַיְילֵי הֵיכָלָא בְּהֵיכָלָא רוּחָא בְּרוּחָא עַד דְּמִתְחַבְּרָן בְּדוּכְתַּיְיהוּ כְּדְקָא חָזֵי לֵיהּ שַׁיְיפָא בְּשַׁיְיפָא וְאִשְׁתַּלִּימוּ דָּא בְּדָא וְאִתְיַיחֲדוּ דָּא בְּדָא עַד דְּאִנּוּן חַד (ד"א ל"ג) (ואתנהרין) וְנָהֲרִין דָּא בְּדָא.
כְּדֵין נִשְׁמָתָא עִלָּאָה דְּכֹלָּא אַתְיָא מִלְּעֵילָא וְנָהִיר לוֹן, וְהֲווּ נְהִירִין כֻּלְהוּ בּוֹצִינִין בִּשְׁלִימוּ כְּדְקָא חָזֵי, עַד דְּהַהוּא נְהוֹרָא עִלָּאָה אִתְעַר וְכֹלָּא אָעִיל לְגַבֵּי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְאִתְבָּרְכָא וְאִתְמַלְיָיא כְּבֵירָא דְּמַיִין נָבְעִין וְלָא פָּסְקִין, וְכֻלְהוּ. מִתְבָּרְכָאן לְעֵילָא וְתַתָּא.
הָכָא רָזָא דְּרָזִין, הַהוּא דְּלָא אִתְיְידַע וְלָא אָעִיל בְּחוּשְׁבְּנָא. רְעוּתָא דְּלָא אִתְפַּס לְעָלְמִין בְּסִים לְגוֹ לְגוֹ בְּגַוַּויְיהוּ, וְלָא אִתְיְידַע הַהוּא רְעוּתָא וְלָא אִתְפַּס לְמִנְדַע (ד"א ל"ג) (לן) וּכְדֵין כֹּלָּא רְעוּתָא חָדָא עַד אֵין סוֹף וְכֹלָּא אִיהוּ בִּשְׁלִימוּ מִתַּתָּא וּמִלְּעֵילָא וּמִגּוֹ לְגוֹ. עַד דְּאִתְעֲבִיד כֹּלָּא חָד.
הַאי רְעוּתָא לָא אָעִיל לְגוֹ אַף עַל גַּב דְּלָא אִתְיְידַע עַד דְּכֹלָּא אִשְׁתְּלִים וְאִתְנְהִיר בְּקַדְמִיתָא בְּכֻלְהוּ סִטְרִין. כְּדֵין בָּסִים הַהוּא רְעוּתָא (ד"א ל"ג) (לכלא) וְלָא (ד"א דלא) אִתְפַּס לְגוֹ בְּגוֹ בִּסְתִימוּ, וּכְדֵין זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מָאן דְּיִתְדַּבַּק בְּמָארֵיהּ בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, זַכָּאָה אִיהוּ לְעֵילָא זַכָּאָה אִיהוּ לְתַתָּא עֲלֵיה כְּתִיב, (משלי כ״ג:כ״ה) יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ.
תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּכֻלְהוּ אִשְׁתַּלִּימוּ דָא בְּדָא וְאִתְקַּשְּׁרוּ דָּא בְּדָא בְּקִשּׁוּרָא חָדָא וְנִשְׁמָתָא עִלָּאָה נָהִיר לוֹן מִסִּטְרָא דִלְעֵילָא, וְכֻלְּהוּ נְהוֹרִין אִנּוּן בּוֹצִינָא חָדָא בִּשְׁלִימוּ, כְּדֵין רַעֲוָא חָדָא דְּמַחֲשָׁבָה (ד"א במחשבה) אִתְפַּס (ד"א לגו לגו דנהירו דסליק על כלא ובגו לגו בההוא רעותא במחשבה אתפס) נְהִירוּ דְּלָא אִתְפַּס וְלָא אִתְיְידַע בַּר הַהוּא רְעוּ דְּמַחֲשָׁבָה תָּפִיס וְלָא יָדַע מַה תָּפִיס אֶלָּא דְּאִתְנְהִיר וְאִתְבַּסָּם הַהוּא רְעוּ דְּמַחֲשָׁבָה וְאִתְמַלְיָיא כֹּלָּא וְאִשְׁתְּלִים כֹּלָּא וְאִתְנְהִיר וְאִתְבַּסַּם כֹּלָּא כְּדְקָא יָאוּת. וְעַל דָּא כְּתִיב, (תהילים קמ״ד:ט״ו) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ וְגו'.
מָאן דְּזָכֵי לְאִתְדַּבְּקָא בְּמָארֵיהּ כְּהַאי גַּוְונָא, יָרִית עָלְמִין כֻּלְהוּ, רְחִימָא לְעֵילָא רְחִימָא לְתַתָּא, צְלוֹתֵיהּ לָא אֲהַדְּרָא רֵיקַנְיָא, דָּא אִתְחַטֵּי קַמֵּי מָארֵיהּ כִּבְרָא קַמֵּי אֲבוֹי וְעָבִיד לֵיהּ רְעוּתָא בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ, וְאֵימְתֵיהּ שַׁלִּיט עַל כָּל בִּרְיָין אִיהוּ גָּזִיר וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד. עֲלֵיהּ כְּתִיב, (איוב כ״ב:כ״ח) וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר:
(נדפס בריש זהר חדש) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר וְגו'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִכָּאן דְּעֲקָרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהָנִי נְטִיעָן (ד"א ושתיל לון משמע דכתיב יהי. רבי יהודה אומר אור שכבר היה תנן, משמע דכתיב ויהי אור, והיה לא כתיב אלא ויהי. וכד אסתכל קודשא בריך הוא באנון דרין דרשיעייא. גניז ליה לצדיקייא הדא הוא דכתיב, (תהלים צו) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה והא אתמר, ויאמר אלהים יהי אור, הדא הוא דכתיב, (ישעיהו מ״א:ב׳) מי העיר ממזרח וגו'.
AND GOD SAID, LET THERE BE LIGHT R. Isaac said: ‘We learn from these words that God uprooted those shoots of which we have spoken1v. p. 131. and replanted them; hence the expression “and there was light”, implying that light had already existed.’ R. Judah confirmed this idea from the verse “light is sown for the Zaddik” (Ps. 97, 11), this being the one mentioned in the verse “Who aroused Righteousness (zedek) from the East, etc.” (Is. 41, 2).
וירא אלהים את האור כי טוב. מאי ראה, אמר רבי חייא כדקאמרן חמא בעובדייהו דרשיעייא וגניז ליה. רבי אבא אמר וירא אלהים את האור כי טוב לגנוז אותו. וירא אלהים את האור), (נ"א ושתיל לון דכתיב ויהי אור מאי משמע אור שכבר היה אור. רבי יהודה אומר אור לא נאמר אלא ויהי לומר שכבר היה וכתיב אור זרוע לצדיק וגו' והאי הוא דכתיב מי העיר ממזרח וגו'. וירא אלהים את האור ויבדל אמר רבי יצחק כדאמרן דחמא בעובדייהון דרשיעייא וגניז ליה. רבי אבא אמר חמא) דְּסָלִיק נְהוֹרֵיהּ מִסְיָיפֵי עָלְמָא עַד סְיָיפֵי עָלְמָא, וְכִי טוֹב הוּא לְאַגְנָזָא לֵיהּ דְּלָא יֶהֱנוּן מִנֵּיהּ חַיָּיבֵי עָלְמָא.
AND GOD SAW THE LIGHT AND DIVIDED. Said R. Isaac: ‘This implies, as we have explained, that he foresaw the works of the wicked and stored the light away.’ R. Abba said: ‘He saw its radiance flashing from one end of the world to the other, and concluded that it was better to store it away in order that sinners might not have the benefit of it.’
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב דְּלָא יִשְׁתְּכַח בֵּיהּ רִתְחָא, כְּתִיב הָכָא כִּי טוֹב וּכְתִיב הָתָם (במדבר כ״ד:א׳) כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְיָ לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְסוֹפָא דִקְרָא (ד"א אוכח) וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ, וּבְּגִין כָּךְ לָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ רִתְחָא וְאַף עַל גַּב דְּשִׁיתֵּף לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּחֲדָא.
R. Simeon said: ‘The expression “God saw the light that it was good” means really “God decided that the light should be only good”, that is, that it should never be an instrument of wrath (cf. “that it was good in the eyes of the Lord to bless Israel”, Num. 24, 1); and this is proved by the end of the verse, “And God divided the light from the darkness.” For although He afterwards united light and darkness, yet
תָּא חֲזֵי, נְהִירוּ עִלָּאָה לְמֶהוֵי נָהִיר הַאי אוֹר. וּמֵהַהוּא נְהִירוּ חַדוּ לְכֹלָּא בֵּיהּ. וְהוּא יָמִינָא לְאִתְעַטְּרָא גּוּלְפוֹי (נ"א גליפי) גְּלִיפִין בַּהֲדֵיהּ וְהָא אִתְּמָר. כְּתִיב, (תהילים ל״א:כ׳) מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ. מָה רַב טוּבְךָ דָּא אוֹר קַדְמָאָה דְּגָנִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לִירֵאֶיךָ לַצַּדִּיקִים לְאִנּוּן דַּחֲלֵי חַטָּאָה כִּדְקָאֲמָרָן.
this light continued to emanate from the supernal radiance, and through that radiance to bring gladness to all. This also is the Right Hand through which the most deeply graven letters1The letters Yod, He, Vau, of the sacred name. are crowned, as has been explained. The treasuring up of this primal light is referred to in the verse, “How great is thy goodness which thou hast laid up for them that fear thee, which thou hast wrought for them that trust in thee” (Ps. 31, 20).