WHEN A MAN SHALL HAVE IN THE SKIN OF HIS FLESH A RISING OR A SCAB OR A BRIGHT SPOT, ETC. R. Judah here cited the verse: “Look not upon me because I am swarthy, because the sun hath scorched me”, etc. (S.S. 1, 6). ‘When the Moon was hidden in the exile and she saw the yearning of Israel for her, she said, “Look not on me”, meaning, “You cannot see me, because I am in darkness
-for one thing because the sun has withdrawn his light from me, and for another because “the sons of my mother were incensed against me” (Ibid.), these being the emissaries of the side of severity.
(ויקרא י״ג:ב׳) אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְגוֹ'. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, (שיר השירים א׳:ו׳) אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחוֹרֶת שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ, הַאי קְרָא אִתְּמַר, אֲבָל בְּשַׁעֲתָא דְּסִיהֲרָא אִתְכַּסְּיָא בְּגָלוּתָא, הִיא אָמְרָה, אַל תִּרְאוּנִי. לָאו דְּאִיהִי פְּקִידַת דְּלָא לְמֵחמֵי לָהּ, אֶלָּא בְּגִין דְּאִיהִי חָמָת תִּיאוּבְתָּא דְּיִשְׂרָאֵל לְגַבָּהּ, לְמֵחֱמֵי נְהוֹרָהָא, הִיא אַמְרַת אַל תִּרְאוּנִי, לָא תֵּיכְלוּן לְמֵחֱמֵי לִי. אַל תִּרְאוּנִי וַדַּאי. מַאי טַעְמָא. בְּגִין שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחוֹרֶת, בְּגִין דַּאֲנָא בְּקַדְרוּתָא.
WHEN A MAN SHALL HAVE IN THE SKIN OF HIS FLESH A RISING OR A SCAB OR A BRIGHT SPOT, ETC. R. Judah here cited the verse: “Look not upon me because I am swarthy, because the sun hath scorched me”, etc. (S.S. 1, 6). ‘When the Moon was hidden in the exile and she saw the yearning of Israel for her, she said, “Look not on me”, meaning, “You cannot see me, because I am in darkness
מַאי שְׁחַרְחוֹרֶת, שְׁחוֹרָה מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא, תְּרֵין קַדְרוּתֵי, חַד שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ, דְּאִסְתַּלָּק מִנִּי שִׁמְשָׁא, לְאַנְהֲרָא לִי, וּלְאִסְתַּכְּלָא בִּי. וְחַד דִּבְנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי.
-for one thing because the sun has withdrawn his light from me, and for another because “the sons of my mother were incensed against me” (Ibid.), these being the emissaries of the side of severity.
שֶׁשְּׁזָפַתְנִי, שְׁזָפַתְנִי מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא רְמָז הוּא דְּקָא רָמִיז, בְּשֵׁשׁ. דְּכַד נַהֲרָא שִׁמְשָׁא בְּשֵׁשׁ נְהוֹרִין נָהִיר, וְכַד אִסְתַּלָּק, כָּל אִינּוּן שִׁית נְהוֹרִין אִסְתְּלָקוּ. בְּנֵי אִמִּי, אִלֵּין אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא. נִחֲרוּ בִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים ס״ט:ד׳) נִחַר גְּרוֹנִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איכה ה׳:ה׳) עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ דְּכַד הֲווֹ עַיְילִין יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, הֲווֹ אָזְלֵי יְדַיְיהוּ מְהַדְּקָן לַאֲחוֹרָא, וְרֵיחַיִין עַל צַוָארֵיהוֹן, וְלָא יָכִילוּ לְאַפְתְּחָא פּוּמָא.
“They made me keeper of the vineyards”, that is, of other nations, whereas “my own vineyard”-Israel-I cannot keep.
שָׂמוּנִי נוֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, לְמֵהַךְ בְּגָלוּתָא, לְנַטְרָא לִשְׁאַר עַמִּין בְּגִינֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי, דְּהָא לָא יָכִילְנָא לְנַטְרָא לְהוֹן כַּד בְּקַדְמִיתָא. בְּקַדְמִיתָא נְטִירְנָא כַּרְמִי שֶׁלִּי, וּמִנֵּיהּ אִתְנְטָרוּ שְׁאָר כַּרְמִין. הַשְׁתָּא נְטִירְנָא שְׁאָר כַּרְמִין בְּגִין כַּרְמִי שֶׁלִּי דְּלִהֱוִי נָטִיר בֵּינַיְיהוּ.
Formerly I kept my own vineyard and through it the others were also kept; now I have to keep the others that my own may be kept among them.’