R. Judah said that Israel are called “brothers” to the Holy One, blessed be He, because His love never departs from them. The earthly Jerusalem is called “thy mother’s sister”. It is written, “Jerusalem that art builded as a city that is compact together” (Ps. 122, 3). It is so called because the King is joined to it from six sides and all the crowns of the King are comprised in it.
“Whither the tribes went up, even the tribes of KAH”: these are the twelve boundaries which spread from that great and mighty Tree, and which it inherited from the side of the Father and the Mother. “For there are set thrones for judgement, thrones for the house of David”: that he may inherit the holy kingdom, he and his sons for all generations. Thus this is a hymn which David composed concerning the holy supernal kingdom.
R. Hizkiah said: ‘The whole has a supernal reference, to show that he who impairs below impairs above. It is written “The nakedness of thy daughter-in-law thou shalt not uncover”. If the disciples of the wise who know the inner meaning of this commit an offence below, then, as it were, they cause a blemish in the Bride above; but in regard to the mass of men the verse has its literal significance, and for this sin the Shekinah departs from them.’
רִבִּי אַבָּא אָמַר, (משלי כ״ד:ג׳) בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת, מַאן הוּא בַּיִת דְּאִתְבְּנֵי בְּחָכְמָה. הֲוִי אֵימָא דָּא נָהָר דְּנָפִיק מְעֵדֶן, בְּגִינֵי כַּךְ מוֹלֶדֶת בַּיִת. אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ. כַּד נַפְקַת מִן ו', כְּמָה דִּכְתִּיב, (בראשית ב׳:כ״ג) עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי. וּכְתִיב (בראשית ב׳:כ״א) וַיִקַּח אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו, וְדָא הוּא מוֹלֶדֶת חוּץ, מֵאֲתַר דִּזְעֵיר אַנְפִּין אִשְׁתְּכַח, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
R. Abba, however, said that “born at home” means coming from the River that issues from Eden, and “born abroad” from the Small of Countenance.
וְעַל דָּא אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, יִשְׂרָאֵל אָחִין אִקְרוּן לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא אַעְדֵּי רְחִימוּתָא דִּלְהוֹן לְעָלְמִין. יְרוּשָׁלַם דִּלְתַתָּא אָחוֹת אִמְּךָ אִתְקְרֵי, כְּמָה דִּכְתִּיב, (תהילים קכ״ב:ג׳) יְרוּשָׁלַ ם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחוּבְּרָה לָהּ יַחְדָּיו וְגוֹ'. מַאי שֶׁחוּבְּרָה לָהּ יַחְדָּיו. בְּגִין דְּאִזְדְּוַּוג בָּהּ מַלְכָּא מִשִּׁית סִטְרִין, בְּכָל סִטְרֵי מַלְכָּא, בְּדַרְגָּא דְּצַדִּיק, וְכָל כִּתְרֵי מַלְכָּא כְּלִילָן בֵּיהּ. וְהַיְינוּ שֶׁחוּבְּרָה לָהּ יַחְדָּיו.
R. Judah said that Israel are called “brothers” to the Holy One, blessed be He, because His love never departs from them. The earthly Jerusalem is called “thy mother’s sister”. It is written, “Jerusalem that art builded as a city that is compact together” (Ps. 122, 3). It is so called because the King is joined to it from six sides and all the crowns of the King are comprised in it.
רִבִּי יִצְחָק אָמַר, (תהילים קכ״ב:ד׳) שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ. מַאן שְׁבָטִים. אִלֵּין תְּרֵיסָר תְּחוּמִין, דְּמִתְפָּרְשָׁן מֵהַהוּא אִילָנָא רַבָּא וְתַקִּיף, דְּאַחֲסִין לוֹן מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב שִׁבְטֵי יָהּ, מִשְׁפַר סַהֲדוּתָא, דְּאַסְהִיד בְּרָא קַדִּישָׁא (רצ"ה) (נ"א דאסהיד אבא ואימא בברא קדישא) דִּכְתִּיב שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, וְאִינּוּן נַהֲרִין עֲמִיקִין, דְּנַגְדִּין וְאִתְמַשְּׁכָן מִן יָהּ. וְכֹלָּא (ס"א וכל כך למה). לְהוֹדוֹת לְשֵׁם יְיָ'. (ס"א ובגין כך) כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד, לְאַחְסְנָא מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא הוּא וּבְנוֹי לְדָרֵי דָּרִין, וְדָא הִיא שִׁירָתָא דְּאָמַר דָּוִד עַל מָלְכוּ עִלָּאָה קַדִּישָׁא.
“Whither the tribes went up, even the tribes of KAH”: these are the twelve boundaries which spread from that great and mighty Tree, and which it inherited from the side of the Father and the Mother. “For there are set thrones for judgement, thrones for the house of David”: that he may inherit the holy kingdom, he and his sons for all generations. Thus this is a hymn which David composed concerning the holy supernal kingdom.
רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, כֹּלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה הוּא, לְאַחֲזָאָה דְּמַאן דְּפָגִים לְתַתָּא, פָּגִים לְעֵילָּא. עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה, דְּתָנֵינָן עוֹנָתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת. בְּגִין דְּיַדְעִין רָזָא דְּמִלָּה, וִיכַוְּונוּן לִבָּא, וְיִשְׁתְּכַּח רְעוּתְהוֹן שְׁלִים. וּבְנִין דְּאוֹלִידוּ אִקְרוּן בְּנִין דְּמַלְכָּא. וְאִי אִלֵּין פְּגִימוּ מִלָּה לְתַתָּא, כִּבְיָכוֹל פַּגְמִין אִינּוּן בְּכַלָּה דִּלְעֵילָּא, כְּדֵין כְּתִיב עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה. דָּא בְּגִין אִינּוּן דְּיַדְעִין אוֹרְחִין דְּאוֹרַיְיתָא. שְׁאָר עַמָּא הַהוּא דְּאִתְגַּלְיָא, כַּלָּתְךָ מַמָּשׁ, וּבְחוֹבָא דָּא שְׁכִינְתָּא אִסְתְּלָקַת מִבֵּינַיְיהוּ.
R. Hizkiah said: ‘The whole has a supernal reference, to show that he who impairs below impairs above. It is written “The nakedness of thy daughter-in-law thou shalt not uncover”. If the disciples of the wise who know the inner meaning of this commit an offence below, then, as it were, they cause a blemish in the Bride above; but in regard to the mass of men the verse has its literal significance, and for this sin the Shekinah departs from them.’