R. Simeon said: ‘It is written: “And it shall come to pass that from one new moon to another, and from one Sabbath to another”, etc. (Isa. 66, 23). Why is “new moon” put side by side with “Sabbath”? Because both are of one grade, being the time when one is joined to the other. On Sabbath there is joy and an additional soul, because the Ancient One reveals Himself and the wedlock is prepared.
Happy the generation in which R. Simeon lived! To it the words apply, “Happy art thou O land, when thy king is a free man”. This is R. Simeon, who holds his head erect to expound doctrine and fears not, like a free man who says what he wants to say without fear.’
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. עָלַי וַדַּאי, בְּגִין דְּיִתְעַבָּר הַהוּא חִוְיָא, וְיִתְבָּסַם מַאן דְּבַעְיָא. עָלַי: כְּמָה דִּכְתִּיב, (ישעיהו ו׳:ב׳) שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ. וְעַל דָּא כְּתִיב בְּקֹרַח, (במדבר טז) הַנּוֹעָדִים עַל יְיָ', דִּבְגִינֵיהוֹן אִתְעַר מַאן דְּאִתְעַר דְּאַתֵי מִסִטְרַיְיהוּ. אוּף הָכָא הָבִיאוּ עָלַי כַּפָרָה, עָלַי מַמָשׁ. בְּגִין דְּיִתְבְּסַם וְיִתְעֲבָר וְלָא אִשְׁתְּכַח חִוְיָא בַּאֲתַר דְּשָׁארֵי. וְכָּל כַּךְ לָמָּה. עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ, וְשַׁלְטָא בָּהּ מַאן דְּלָא אִצְטְרִיךְ. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טוּמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב.
R. Simeon said: ‘It is written: “And it shall come to pass that from one new moon to another, and from one Sabbath to another”, etc. (Isa. 66, 23). Why is “new moon” put side by side with “Sabbath”? Because both are of one grade, being the time when one is joined to the other. On Sabbath there is joy and an additional soul, because the Ancient One reveals Himself and the wedlock is prepared.
זַכָּאָה דָּרָא, דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שָׁארֵי בְּגַוִּיהּ. זַכָּאָה עַדְבֵיהּ בֵּין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. עָלֵיהּ כְּתִיב, (קהלת י׳:י״ז) אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִין. מַהוּ בֶּן חוֹרִין. דְּזָקִיף רֵישָׁא לְגַלָּאָה, וּלְפָרְשָׁא מִלִּין וְלָא דָּחִיל. כְּהַאי דְּאִיהוּ בֶּן חוֹרִין, וְיֵימָּא מַאי דְּבַעְיָא וְלָא דָּחִיל. מַהוּ מַלְכֵּךְ. דָּא הוּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מָארֵיהּ דְּאוֹרַיְיתָא, מָארֵיהּ דְּחָכְמְתָא. דְּכַד הֲוָה רִבִּי אַבָּא וְחַבְרַיָּיא חָמָאן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן, הֲווֹ רַהֲטֵי אֲבַתְרֵיהּ, וְאַמְרֵי, (הושע י) אַחֲרֵי יְיָ' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג.
Happy the generation in which R. Simeon lived! To it the words apply, “Happy art thou O land, when thy king is a free man”. This is R. Simeon, who holds his head erect to expound doctrine and fears not, like a free man who says what he wants to say without fear.’