אמור 39

רעיא מהימנא פִּקּוּדָא (מ"ב) דָּא לִתְקוֹעַ שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה דְּהוּא יוֹמָא דְּדִינָא כַּמָּה דְאוֹקִימְנָא וְהָא אוּקְמוּהָ דִּכְתִיב (תהילים פ״א:ד׳) תִּקְעוּ בַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ וְהָא אִתְּמָר. דְּהַאי אִיהוּ יוֹמָא דְסִיהֲרָא אִתְכַּסֵּי בֵּיהּ וְקָאִים עַלְמָא בְּדִינָא. בְּגִין דְּהַהוּא מְקַטְרְגָא חָפֵי וְכָּסֵי וְאָנְעַל פִּתְחָא עַל מַלְכָּא אֲתַר דְּדִינָא שַׁרְיָא לְמִתְבַּע דִּינָא עַל עַלְמָא.

IN THE SEVENTH MONTH IN THE FIRST DAY OF THE MONTH. R. Isaac said: ‘Blessed are Israel in that God has drawn them near to Him from a far place, as it says, “And Joshua said unto the people, Thus saith the Lord, the God of Israel, Your fathers dwelt of old beyond the River” (Joshua 24, 2), and a little further on it says, “And I took your father Abraham from beyond the River” (Ibid. 3). Now these verses require consideration. Did not the Israelites, and still more Joshua, know all this?

וְאִי תֵימָא אֵיךְ אִתְיְהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְהַהוּא מְקַטְרְגָא לְחָפַאַה וּלְמִתְּבַּע דִּינָא, אֶלָּא וַדַּאי בִּידָא דְּהַאי מְקַטְרְגָא שַׁוֵּי קב"ה לְמִתְבַּע דִּינָא עַל כָּל עַלְמָא וְשַׁוֵּי לֵיהּ יוֹמָא יְדִיעָא לְמִתְבַּע קַמֵּיהּ כָּל דִּינִין דְּעָלְמָא דְּהָא קב"ה עָבִיד לֵיהּ וְשַׁוֵּי לֵיהּ קַמֵּיהּ. לְמֶהֱוֵי דְּחִילוּ דקב"ה סָלְקָא וְשַׁרְיָא עַל כֹּלָּא. וְרָזָא דָּא וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו (קהלת ג׳:י״ד) מַאי עָשָׂה, עָשָׂה לְהַאי מְקַטְרְגָא וְאַתְקִין לֵיהּ קַמֵּיהּ לְמֶהֱוֵי סְיָיפָא שְׁנָנָא עַל כָּל עַלְמָא וְכָל דָּא בְּגִין דְּיִדְחֲלוּן מִקַּמֵּי קב"ה כֹּלָּא וְדָא אִיהוּ סָנְטִירא דְּתָבַע חוֹבֵי בְּנֵי נָשָׁא וְתָבַע דִּינָא וְתָפִיס בְּנֵי נָשָׁא וְקָטִיל לוֹן וְאַלְקֵי לוֹן כֹּלָּא כַּמָּה דְּנָפִיק מִן דִּינָא.

כְּגַוְונָא דְּהַהוּא מְמוּנֶה בֵּי דִּינָא דִּלְתַתָּא דְּאִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְאַדְכָּרָא קַמֵּי בֵּי דִּינָא פְּלוֹנִי עָבַד כָּךְ. וּפְלוֹנִי עָבַר עַל כָּךְ. וּלְמִתְּבַּע עֲלַיְיהוּ דִּינָא. וּתְנַן רְשׁוּ אִתְיְיהִיב לְהַהוּא מְמוּנֶה בֵּי דִּינָא לְאָנְעָלַא עַל בֵּי דִּינָא פִּתְחָא עַד דְּיִגְזְרוּן דִּינָא עַל כָּל מַה דְּאִיהוּ תָּבַע וְלֵית רְשׁוּ לְבֵית דִּין לְדַחְיָיא לֵיהּ. בְּגִין כִּי אֲנִי אוֹהֵב מִשְׁפָּט וְאִיהוּ בָּעֵי דְּעָלְמָא יִתְקַיַּים בְּדִינָא וּלְמִנְדַע דְּאִית דִּין וְאִית דַּיָּין.

Then why did God tell it to them? The inner meaning, however, is this. Great kindness did God show Israel in choosing the patriarchs and making them a supernal holy chariot for his glory and bringing them forth from the supernal precious holy River, the lamp of all lamps, that he might be crowned with them. Also it says, “I took your father Abraham from beyond the River” (Ibid. 4), because Abraham did not cleave to that River as Isaac clave to his side.

כְּהַאי גַוְונָא שַׁוֵּי קב"ה קַמֵּיהּ לְהַאי דְּאִיהוּ תָּבַע דִּינָא קַמֵּי מַלְכָּא עַל כָּל בְּנֵי עַלְמָא. וּבְהַאי יוֹמָא אִתְיְיהִיב לֵיהּ רְשׁוּ לְכַסָּאָה פִּתְחָא דְמַלְכָּא וְסִיהֲרָא אִתְחָפַיא לְגוֹ עַד דְּיִתְגְּזָר דִּינָא עַל כָּל בְּנֵי עַלְמָא. וְאע"ג דְּכֹלָּא אִתְגְּלִי קַמֵּי קב"ה לֹא בָּעֵי אֶלָּא בְּדִינָא.

Now, although this River is not judgement, yet chastisements issue from its side, and when Isaac takes hold of his sons, then higher and lower angels assemble for judgement, and the throne of judgement is set up and the Holy King takes his seat thereon and judges worlds.

כֹּלָּא כְּגַוְונָא חָדָא עֵילָא וְתַתָּא אַתְקִין כֻּרְסְיָיא דְּדִינָא בְּהַאי יוֹמָא וסָנְטִירָא אֲתָא וְתָבַע דִּינָא עַל כָּל עוֹבְדֵי בְּנֵי עַלְמָא כָּל חַד וְחַד כְּפוּם אָרְחוֹי וּכְפוּם מַה דְּעֲבַד. וְסָהֲדִין אַתְיָין וְסָהֲדֵי עַל כָּל עוֹבְדֵי בְּנֵי עַלְמָא וְאִלֵּין אִינוּן עֵינַי יְיָ' דְּאִינוּן מֵשָׁטְטֵי בְּכָל עַלְמָא וְכַמָּה אִינוּן עֵינַי יְיָ' דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבְּנָא דְּקָא אָזְלֵי וּמֵשָׁטְטֵי בְּכָל עַלְמָא וְחָמָאן כָּל עוֹבְדֵי בְּנֵי עַלְמָא.

Then is the time to “blow up the trumpet on the new moon, at the appointed time on our solemn feast day” (Ps. 81, 4): for happy are Israel who know how to remove the throne of judgement and set up the throne of mercy; and wherewith? With the shofar.’ R. Abba, as he was once studying with R. Simeon, said to him: ‘Many times have I inquired concerning the significance of the shofar, but I have never yet received a satisfactory answer.’

וַוי לְאִינוּן דְּלָא מַשְׁגִּיחִין וְלֹא מִסְתַּכְּלִין בְּעוֹבָדֵיהוֹן דְּהָא לְגַבַּיְיהוּ קָיְימִין אִלֵּין סָהֲדֵי מַלְכָּא וּמַשְׁגִּיחִין וְחָמָאן כָּל מַה דְּאִינוּן עָבְדִין וְקָאַמְרֵי דְּהָא אִינוּן סָלְקֵי וְסָהֲדֵי קַמֵּי מַלְכָּא וְהַאי סָנְטִירָא קָאִים קַמֵּי מַלְכָּא וְתָבַע דִּינָא פְּלוֹנִי עָבַר דִּינָא פְּלוֹנִי עֶבֶד כָּךְ. וְהָא הָכָא סָהֲדֵי. וְעַד דקב"ה לֹא שָׁאִיל לוֹן לֵית לוֹן רְשׁוּ לְסָהֲדַא. כְּדֵין אִינוּן סָהֲדֵי סַהֲדוּתָא.

R. Simeon replied: ‘The true explanation is this. Why Israel have to use a ram’s horn on this day and not any other is this, that we know to what place the horn belongs, and we do not desire to awaken judgement. For, as we have learnt, by word and deed we have to awaken secret powers. Now when the supernal Shofar, in which is the illumination of all, removes itself and does not shine upon the sons, then judgement is awakened and the thrones are set up for judgement,

וְכֹלָּא אַכְתִּיב קַמֵּי מַלְכָּא בְּפִּתְּקָא. בְּבֵי מַלְכָּא אִית חַד הֵיכָלָא הֵיכָלָא דָּא מִלַּיָּא אֶשָׁא חִוְּורָא וְהַאי אֶשָׁא מִתְגַּלְגְּלָא בְּפַלְקָא וְלָהִיט שְבִיבַן וְהַאי לֹא פָּסִיק לְעָלְמִין. לְגוֹ הַאי הֵיכָלָא אִית הֵיכָלָא אוֹחֲרָא מִלַּיָּא אֶשָׁא אוּכְמָא דְּלָא פָּסִיק לְעָלְמִין תְּרֵין סוֹפְרִין קָיְימִין תָּדִיר קַמֵּי מַלְכָּא. בְּשַׁעְתָּא דְּדִינָא סַהֲדִין כָּל סָהֲדֵי קַמֵּי מַלְכָּא. אִינוּן סַהֲדִין נָטְלִין מֵהַהוּא פָלְקַא דְּאֶשָׁא חִוְּורָא וְכִתְבֵי עֲלֵיהּ בְּהַהוּא אֶשָׁא אוּכְמָא.

וּכְדֵין מַלְכָּא אָחְמִיץ דִּינָא עַד זִמְנָא יְדִיעָא דִּילְמָא בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יְהַדְּרוּן בִּתְשׁוּבָה. אִי יְהַדְּרוּן פִּתְקִין נִקְרָעִין וְאִי לָאו מַלְכָּא יָתִיב וְכָל אִינוּן דְּבֵי זְכוּתָא קָיְימֵי קַמֵּיהּ. כָּרוֹזָא קָם וְכָרִיז פְּלוֹנִי עֶבֶד כָּךְ מַאן יוֹלִיף עֲלֵיהּ זְכוּת. אִי אִית מַאן דְּיוֹלִיף עֲלֵיהּ זְכוּת יְאוּת. וְאִי לָאו הָא אִתְמָסַר לְסָנְטִירָא

וְכֹלָּא יָדַע קב"ה אַמַּאי אִצְטְרִיךְ לְכָל דָּא אֶלָּא בְּגִין בְּגִין דְּלָא יְהֵא פִּטְרָא דְפוּמָא לִבְנֵי עַלְמָא אֶלָּא לְאַחֲזָאָה דְּכֹלָּא עָבִיד בְּאֹרַח קְשׁוֹט וְנִיחָא קַמֵּיהּ מַאן דְּאִשְׁתְּזִיב מִן דִינֵיהּ. וְאִי תֵימָא מְנָא לָן, הַאי אִתְמָסַר לַחֲכִימִין. ואפ' לְמַאן דְּלָא יָדְעֵי מַאן דְּבָּעֵי לְאִסְתַּכָּלָא יַשְׁגַּח בַּמֶּה דְּאִיהוּ בְּאִתְגַּלְּיָיא וְיָדַע בַּמֶּה דְּאִיהוּ בְּסִתְרָא דְּהָא כֹּלָּא כְּגַוְונָא חָדָא כָּל מַה דְּפָּקִּיד קב"ה בְּאַרְעָא כֹּלָּא אִיהוּ כְּגַוְונָא דִלְעֵילָא.

יוֹמָא דר"ה אִיהוּ יוֹמָא דְּדִינָא וּמַלְכָּא יָתִיב בְּכֻּרְסְיָיא דְּדִינָא סָנְטִירָא קָא אָתֵי וְחֲפֵי פִּתְחָא דְמַלְכָּא וְתָבַע דִּינָא. וְאָף עַל גַּב דקב"ה רָחִים לֵיהּ לְדִינָא כד"א כִּי אֲנִי יְיָ' אוֹהֵב מִשְׁפָּט נֶצַח רְחִימוֹי דִּבְנוֹי לְרֶחִימוּ דְּדִינָא. וּבְשַׁעֲתָא דְּסַנְטִירָא קָם לַמִּטְעָן מִלִּין עֲלַיְיהוּ. פַּקִּיד לְמִתְקָע בְּשׁוֹפָר בְּגִין לְאַתְעָרָא רַחֲמֵי מִתַּתָּא לְעֵילָא בְּהַהוּא שׁוֹפָר.

סָלְקָא הַהוּא קָלָא כְּלִילָא בְּאֶשָׁא וְרוּחָא וּמַיָא. וְאִתְעֲבִיד מִנַּיְיהוּ קָלָא חָדָא וְאִתְעַר קָלָא אָחֳרָא לְעֵילָא. כַּד הַהוּא קָלָא אִתְעַר מֵעֵילָא וּמִתַּתָּא כְּדֵין כָּל טְעָנוֹת דְּקָא טָעִין הַהוּא מְקַטְרְגָא מִתְעָרְבֵי

בְּיוֹמָא דר"ה נָפִיק יִצְחָק בִּלְחוֹדוֹי וְקָרֵי לְעֵשָׂו לְאַטְעָמָא לֵיהּ תַּבְשִׁילִין דְּכָל עַלְמָא כְּפוּם אָרְחוֹי. דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעְתָּא וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מַרְאוֹת דְּנָפִיק מִנֵּיהּ מַאן דְּאַחְשַׁךְ אַפֵּי בִּרְיָין וְאִתְפְּרַשׁ וְשָׁכִיב עַל עַרְסֵיהּ דְּדִינָא וְקָרֵי לְעֵשָׂו וְאָמַר וְצוּדָה לִי צֵידָה וְעָשָׂה לִי מַטְעַמִּים וְהָבִיאָה לִי.

וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בָּנָה רְחִימָא דְנָפְשָה בָּנָה רְחִימָא דְּאִתְמָסַר לָהּ מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עַלְמָא. וּפְּקִידָּת לֵיהּ לְאַתְעָרָא אִיהוּ בְּאִינוּן מַטְעַמִּים דִילֵיהּ. וְיַעֲקֹב אִתְעַר מִתַּתָּא מִתְלַבֵּשׁ בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין. וְהַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב בְּהַהוּא שׁוֹפָר דְּקָא סָלִיק וְאִתְעַר יַעֲקֹב לְגַבֵּיהּ וְאִתְקְרִיב בַּהֲדֵיהּ וְיֵשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וְאִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא. כֵּיוָן דְּאִתְכְּלִיל בַּהֲדֵיהּ וַיָּבֵא לוֹן יַיִן דָּא יַיִן דְּמִנְטְרָא יַיִן דְּהוּא חֲדוּ דְלִבָּא רָזָא דְּעָלְמָא דְאָתֵי כְּדֵין וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו צְלוֹתָא דְּסָלְקִין וּבָעוּתִין וַיְבָרְכֵהוּ. נָח רוּגְזָא וְחָדֵי לָבֹא וְכֹלָּא אִיהוּ רַחֲמֵי.

כֵּיוָן דְּאִיהוּ אִתְכְּלִיל בְּיַעֲקֹב כָּל אִינוּן חַיָּילִין וְתוּקְפִין וְרוּגְזִין דְּהֲווּ זְמִינִין אִתְבַּדְּרוּ וְלֹא אִשְׁתַּכָּחוּ תַּמָּן וְיִשְׂרָאֵל נָפְקִין מִן דִּינָא בְּחֶדְוָה וּבְּבִרְכָאן. וַיְהִי אַךְ יָצָא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו בְּיוֹמָא דָּא בְּחֶדְוָה וּבְּבִרְכָאן עִלָּאִין וְעָשׂוּ אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ טָעִין טוֹעָנֵי מֵעוֹבְדֵי דְּעָלְמָא. וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים חָדִיד לִישָׁנֵיהּ לַמִּטְעָן טְעָנוֹת. אַתְקִין סָהֲדֵי וַיָּבֹא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר יָקוּם אָבִי יִתְעַר בְּדִינוֹי. וַיֹּאכַל כַּמָּה עוֹבָדִין בִּישִׁין דְּכָל עַלְמָא דְּקָא אַשְׁכַּחְנָא

וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד דְּהָא לֹא יָכִיל לְאִתְפָּרְשָׁא מִכְּלָלָא דְּיַעֲקֹב דְּאִיהוּ בְּחֶדְוָה. וַיֹּאמֶר מִי אֵיפֹה הוּא הַצַּד צַיִד בְּכַמָּה צְלוֹתִין וּבָעוּתִין וְאוֹכֵל מִכָּל בְּטֶרֶם תָּבֹא וַאֲבָרַכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. כִּשְׁמוֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי (יִצְחָק) אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה וְגו'. דְּחָמֵי דְּהָא צֵידוֹ לֹא הֲוָה כְּלוּם. עַד לְבָתַר אָמַר לֵיהּ הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה וְגו'. אִלֵּין תַּקִּיפִין וְאֻכְלוּסִין דִּשְׁאָר עַמִּין וְדָא קַשְׁיָא לֵיהּ מִכֹּלָּא. וָיִשְטוֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב לְמֵיזַל אֲבַתְרֵיהּ וּלְקַטְרְגָא לֵיהּ תָּדִיר.

וְיַעֲקֹב אָזִיל בְּאִינוּן יוֹמִין דְּבֵין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים עָרִיק לְאִשְׁתְּזָבָא מִנֵּיהּ. תָּב בִּתְיוּבְתָּא שַׁוֵּי גַּרְמֵיהּ בְּתַּעֲנִיתָא עַד דְאָתֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַי"ה כְּדֵין יָדְעֵי יִשְׂרָאֵל דְעֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ כֻּלְּהוּ מְקַטְרְגֵי זְמִינִין לְקַטְרְגָא לוֹן וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וְיֵצֶר לוֹ סַגֵּי בְּעָלוֹתין וּבָעוּתִין וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹקַי אָבִי אַבְרָהָם וְאַלְקֵי אָבִי וְגו'. עַד דְּנָטִיל עֵיטָא וְאָמַר כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָּנָיו בַּמִּנְחָה הַהוֹלֶכֶת לְפָנַי וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְּיָדוֹ מִנְחָה וְגו' עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים וְגו'

גְּמַלִּים וְגו' כָּךְ הוּא סִטְרָא דִילֵיהּ גְּמַלִּים הוּא נָחָשׁ כָּמִין גָּמַל. בְּשַׁעְתָּא דְּפַתֵּי סמאל לָאָדָם אַרְכִּיב עַל נָחָשׁ כָּמִין גָּמַל. תָנֵינָן מַאן דְּחָמֵי גָּמַל בְּחַלְמֵיהּ מִיתָה נִקְנְסָה עָלָיו מִלְּמַעְלָה וְאִשְׁתְּזִיב מִינָהּ. וְכֹלָּא חַד.

וּכְדֵין אַהֲדַר עֵשָׂו אָפֹּטְרוֹפוֹסָא דְּיַעֲקֹב וְיַעֲקֹב לֹא בָּעָא דוּבְשֵיהּ ועוּקְצְיהּ. יַעֲבֹר נָא אֲדוֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ. כְּדֵין וַיֵּשֶׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ אֵימָתַי בִּשְׁעַת נְעִילָה דְּהָא אִתְפְּרַשׁ מְעָמַא קַדִּישָׁא וְקב"ה שָׁבִיק לחוביהון וְכִפֶּר עֲלַיְיהוּ. כֵּיוָן דְּהַהוּא מְקַטְרְגָא אֲזַל בְּהַהוּא דּוֹרוֹנָא וְאִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיהוּ בָּעֵי קַב"ה לְמֶחֱדֵי בִּבְנוֹי מַה כְּתִיב וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בֵּית וְגו'. עַל כֵּן קְרָא שָׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת. כֵּיוָן דְּיָתְבוּ בַּסֻּכּוֹת הָא אשתזיבו מִן מְקַטְרְגָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָדֵי בִּבְנוֹי. זַכָּאָה חוּלְקֵהוֹן בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי: