R. Eleazar cited here the verse: “Thus saith the Lord, I remember for thee the kindness of thy youth”, etc. (Jer. 2, 2). ‘This verse’, he said, ‘refers to the Community of Israel at the time when She went in the wilderness with Israel. The “kindness” (hesed) is the cloud of Aaron which carried along with it five others which were linked with thee and shone for thee. “The love of thine espousals”: when they adorned and perfected thee like a bird. And all this for what? That thou mightest “go after me in the wilderness, in a land not sown”.
Observe that when a man sits in this abode of the shadow of faith, the Shekinah spreads her wings over him from above and Abraham and five other righteous ones make their abode with him.’ R. Abba said: ‘Abraham and five righteous ones and David with them. Hence it is written, “In booths ye shall dwell seven days”, as much as to say, “Ye seven days shall dwell in booths”, and a man should rejoice each day of the festival with these guests who abide with him.’
R. Abba further pointed out that first it says “ye shall dwell” and then “they shall dwell”. The first refers to the guests, and therefore Rab Hamnuna the Elder, when he entered the booth, used to stand at the door inside and say, Let us invite the guests and prepare a table, and he used to stand up and greet them, saying, In booths ye shall dwell, O seven days. Sit, most exalted guests, sit; sit, guests of faith, sit. He would then raise his hands in joy and say, Happy is our portion, happy is the portion of Israel, as it is written, “For the portion of the Lord is his people”, and then he took his seat.
The second “dwell” refers to human beings; for he who has a portion in the holy land and people sits in the shadow of faith to receive the guests so as to rejoice in this world and the next. He must also gladden the poor, because the portion of those guests whom he invites must go to the poor. And if a man sits in the shadow of faith and invites these guests and does not give them their portion, they all hold aloof from him, saying “Eat thou not the bread of him that hath an evil eye” (Prov. 23, 6). That table which he prepares is his own and not God’s. Alas for him when those guests leave his table.
R. Abba further said: ‘Abraham always used to stand at the cross roads to invite guests to his table.1v. T. B. Sotah, 10b. Now when a man invites him and all the righteous and King David and does not give them their portion, Abraham rises from the table and exclaims, “Depart, I pray you, from the tents of these wicked men” (Num. 16, 26), and all rise and follow him. Isaac says, “The belly of the wicked shall want” (Prov. 13, 26). Jacob says, “The morsel thou hast eaten thou shalt vomit up” (Ibid. 23, 8). The other righteous ones say, “For all tables are full of vomit and uncleanness” (Isa. 28, 8).
David says:1There is here a lacuna in the text. In those ten days during which David judges the world, that man is judged who has treated him more ungratefully than Nabal.’
R. Eleazar said: ‘The Torah does not demand of a man more than he can perform, as it says, “Each one man shall give as he is able,’ (Deut. 16, 7). A man should not say, I will first satisfy myself with food and drink, and what is left I shall give to the poor, but the first of everything must be for the guests. And if he gladdens the guests and satisfies them, God rejoices with him and Abraham proclaims over him, “Then shalt thou delight thyself in the Lord”, etc. (Isa. 58, 14). Isaac proclaims, “No weapon that is formed against thee shall prosper” (Ibid. 54, 17).’ R. Simeon said: ‘This verse is said by King David, because all royal weapons of war have been handed to David. What Isaac says is, “His seed shall be mighty on the earth” (Ps. 112, 2).
Jacob proclaims, “Then shall thy light break forth as the morning” (Isa. 58, 8). The other righteous say, “The Lord shall guide thee continually and satisfy thy soul in dry places” (Ibid. 11). Happy the lot of the man who attains ta all this!’ AND YE SHALL TAKE YOU ON THE FIRST DAY THE FRUIT OF GOODLY TREES.
(ויקרא כ״ג:מ״ב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ חָסֵר, וְדָא עֲנָנָא חַד, דְּכֻלְּהוּ קְשִׁירִין בֵּיהּ. דִּכְתִּיב, כִּי עֲנַן יְיָ' עֲלֵיהֶם יוֹמָם. וּכְתִיב, (במדבר י״ד:י״ד) וּבְעַמּוּד עָנָן אַתָּה הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. דָּא הוּא עֲנָנָא דְּאַהֲרֹן, דְּאִקְרֵי יוֹמָם, דִּכְתִּיב, (תהילים מ״ב:ט׳) יוֹמָם יְצַוְּה יְיָ' חַסְדּוֹ. עֲנָנָא חַד, נָטִיל עִמֵּיהּ חָמֵשׁ אָחֳרָנִין, וְאִינּוּן שִׁית. וַעֲנָנָא אָחֳרָא, דִּכְתִּיב וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה, דָּא נָהֲרָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, מִנְהִירוּ דְּאִינּוּן שִׁית.
YE SHALL DWELL IN BOOTHS.The word succoth (booths) is written without a vau, to show that there is one cloud to which all the others are linked.
רעיא מהימנא (ויקרא כ״ג:מ״ב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים וְגוֹ', פִּקּוּדָא (מ"ה) דָּא, לֵישֵׁב בַּסּוּכָּה. וְהָא אוֹקִימְנָא, בְּגִין לְאִתְחֲזָאָה דְּיִשְׂרָאֵל יַתְבֵי בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, בְּלָא דְּחִילוּ כְּלָל, דְּהָא מְקַטְרְגָא אִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיהוּ. וְכָל מַאן דְּאִיהוּ בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, יָתִיב בַּסּוּכָּה. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דִּכְתִּיב, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יִשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת. מַאן דְּאִיהוּ בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וּמִזַּרְעָא וְשָׁרְשָׁא דְּיִשְׂרָאֵל, יִשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת. וְרָזָא דָּא אִתְּמַר בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי.
פִּקּוּדָא (מ"ו) בָּתַר דָּא, לְקָרְבָא קָרְבְּנָא בְּכָל יוֹמָא, וְקָרְבְּנָא דָּא, לְמֶהֱוִי חוּלָקָא בְּכֹלָּא, בְּחֶדְוָותָא דִּבְנוֹי. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ אֲחִידָן בְּאִילָנָא. עַנְפִין דִּלְתַתָּא דִּלְגַּבֵּי שָׁרְשָׁא דְּאִילָנָא, כֹּלָּא אִתְבָּרְכָן בְּגִין אִילָנָא. אַף עַל גַּב דְּלֵית בְּהוּ תּוֹעַלְתָּא, כֹּלָּא אִתְבָּרְכָאן. וְחֶדְוָותָא דְּיִשְׂרָאֵל בַּאֲבוּהוֹן דִּלְעֵילָּא, יַהֲבֵי חוּלָקָא דְּבִרְכָּאן, לְכָל אִינּוּן שְׁאָר עַמִּין, דְּאִית לוֹן אֲחִידוּ, וְאִתְאַחֲדוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל.
וְכָל אִלֵּין קָרְבְּנִין, לְמֵיהַב מְזוֹנָא, לְאִינּוּן מְמָנָן דִּשְׁאָר עַמִּין, דְּהָא מִגּוֹ רְחִימוּ דְּקָא רָחִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִבְנוֹי, בָּעֵי דְּכֹלָּא יֵהוֹן רְחִימִין דִּלְהוֹן. וְרָזָא דָּא, (משלי ט״ז:ז׳) בִּרְצּוֹת יְיָ' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ. אֲפִילּוּ כָּל אִינּוּן מְקַטְרְגֵי עִלָּאֵי כֻּלְּהוּ אֲהַדְּרָן רְחִימִין לְיִשְׂרָאֵל וְכַד חַיָּילִין דִּלְעֵילָּא אָהַדְרוּ רְחִימִין לְיִשְׂרָאֵל, כָּל אִינּוּן דִּלְתַתָּא, עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה.
וְאִי תֵּימָא לְהוֹן הֲווֹ מְקָרְבֵי קָרְבְּנָא, לָאו הָכִי, אֶלָּא כֹּלָּא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק וּמִתְקָרֵב. וְאִיהוּ פָּרִישׁ מְזוֹנָא לְכֻלְּהוּ אוּכְלוּסִין דְּסִטְרִין אָחֳרָנִין, דְּיִתְהֲנוּן בְּהַהוּא דּוֹרוֹנָא דִּבְנוֹי, וְיִתְהַדְרוּן רְחִימִין דִּלְהוֹן, דְּיִנְדְּעוּן עֵילָּא וְתַתָּא, דְּהָא לֵית עַמָּא כְּעַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן חוּלָקֵיהּ וְעַדְבֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִסְתַּלָּק יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָּא וְתַתָּא כְּדְקָא יָאוּת. וְכָל אוּכְלוּסִין עִלָּאִין פַּתְחֵי וְאַמְרֵי, (שמואל ב ז׳:כ״ג) וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. (תיקונין דף קנ"ב) (ע"כ רעיא מהימנא)
רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (ואמר), (ירמיהו ב׳:ב׳) כֹּה אָמַר יְיָ' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ וְגוֹ'. הַאי קְרָא עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְּמַר, בְּשַׁעֲתָא דַּהֲוַת אַזְלָא בְּמַדְבְּרָא עִמְּהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד: דָּא עֲנָנָא דְּאַהֲרֹן, דְּנַטְלָא בְּחָמֵשׁ אָחֳרָנִין, דְּאִתְקְשָׁרוּ עֲלָךְ, וּנְהִירוּ עָלָךְ. אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ, דְּאִשְׁתָּכְלָלוּ לָךְ, (ס"א וכלהו אשתכללו בך) וְאֲעְטָּרוּ לָךְ, וְאַתְקִינוּ לָךְ כְּכַלָּה דְּתַעְדֵּי תַּכְשִׁיטָהָא. וְכָל כַּךְ לָמָּה. בְּגִין לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.
R. Eleazar cited here the verse: “Thus saith the Lord, I remember for thee the kindness of thy youth”, etc. (Jer. 2, 2). ‘This verse’, he said, ‘refers to the Community of Israel at the time when She went in the wilderness with Israel. The “kindness” (hesed) is the cloud of Aaron which carried along with it five others which were linked with thee and shone for thee. “The love of thine espousals”: when they adorned and perfected thee like a bird. And all this for what? That thou mightest “go after me in the wilderness, in a land not sown”.
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ יָתִיב בְּמָדוֹרָא דָּא, צִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, שְׁכִינְתָּא פַּרְסָא גַּדְפָהָא עָלֵיהּ מִלְּעֵילָּא, וְאַבְרָהָם וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקַיָּיא אָחֳרָנִין שַׁוְיָין מָדוֹרֵיהוֹן עִמֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, אַבְרָהָם וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקַיָּיא, וְדָוִד מַלְכָּא, שַׁוְיָין מָדוֹרֵיהוֹן עִמֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. שִׁבְעַת יָמִים כְּתִיב, וְלָא בְּשִׁבְעַת יָמִים. כְּגַוְונָא דָּא כְּתִיב, (שמות ל״א:י״ז) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ' אֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ'. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמֶחְדֵּי בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, בְּאַנְפִּין נְהִירִין, בְּאוּשְׁפִּיזִין אִלֵּין דְּשַׁרְיָין עִמֵּיהּ.
Observe that when a man sits in this abode of the shadow of faith, the Shekinah spreads her wings over him from above and Abraham and five other righteous ones make their abode with him.’ R. Abba said: ‘Abraham and five righteous ones and David with them. Hence it is written, “In booths ye shall dwell seven days”, as much as to say, “Ye seven days shall dwell in booths”, and a man should rejoice each day of the festival with these guests who abide with him.’
וְאָמַר רִבִּי אַבָּא, כְּתִיב בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, וּלְבָתַר יֵשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת. בְּקַדְמִיתָא תֵּשְׁבוּ, וּלְבָתַר יֵשְׁבוּ. אֶלָּא, קַדְמָאָה לְאוּשְׁפִּיזֵי. תִּנְיָינָא, לִבְנֵי עָלְמָא. קַדְמָאָה לְאוּשְׁפִּיזֵי, כִּי הָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כַּד הֲוָה עָיֵיל לַסּוּכָּה הֲוָה חַדֵּי, וְקָאִים עַל פִּתְחָא לַסּוּכָּה מִלְּגָאו, וְאָמַר נְזַמֵּן לְאוּשְׁפִּיזִין. מְסַדֵּר (נ"א נסדר) פָּתוֹרָא, וְקָאִים עַל רַגְלוֹהִי, וּמְבָרֵךְ, וְאוֹמֵר בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין, תִּיבוּ. תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא, תִּיבוּ. אָרִים (ס"א אסחי) יְדוֹי, וְחַדֵּי, וְאָמַר זַכָּאָה חוּלָּקָנָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב, (דברים לב) כִּי חֵלֶק יְיָ' עַמּוֹ וְגוֹ', וַהֲוָה יָתִיב.
R. Abba further pointed out that first it says “ye shall dwell” and then “they shall dwell”. The first refers to the guests, and therefore Rab Hamnuna the Elder, when he entered the booth, used to stand at the door inside and say, Let us invite the guests and prepare a table, and he used to stand up and greet them, saying, In booths ye shall dwell, O seven days. Sit, most exalted guests, sit; sit, guests of faith, sit. He would then raise his hands in joy and say, Happy is our portion, happy is the portion of Israel, as it is written, “For the portion of the Lord is his people”, and then he took his seat.
תִּנְיָינָא, לִבְנֵי עָלְמָא, דְּמַאן דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּעַמָּא וּבְאַרְעָא קַדִּישָׁא, יָתִיב בְּצִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, לְקַבְּלָא אוּשְׁפִּיזִין, לְמֶחְדֵּי בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי וּבָעֵי לְמֶחְדֵּי לְמִסְכְּנֵי. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּחוּלָקָא דְּאִינּוּן אוּשְׁפִּיזִין דְּזַמִּין דְּמִסְכְּנֵי הוּא. וְהַהוּא דְּיָתִיב בְּצִלָּא דָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְזַמִּין אוּשְׁפִּיזִין אִלֵּין עִלָּאִין, אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא, וְלָא יָהִיב לוֹן חוּלָקֵיהוֹן, כֻּלְּהוּ קַיְימֵי מִנֵּיהּ, וְאַמְרֵי (משלי כ״ג:ו׳) אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עַיִן וְגוֹ', אִשְׁתְּכַח דְּהַהוּא פָּתוֹרָא דְּתַקִּין, דִּילֵיהּ הוּא, וְלָאו דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עָלֵיהּ כְּתִיב (מלאכי ב׳:ג׳) וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְגוֹ', פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם, וְלָא חַגַּי. וַוי לֵיהּ לְהַהוּא בַּר נָשׁ, בְּשַׁעֲתָא דְּאִלֵּין אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא קַיְימֵי מִפָּתוֹרֵיהּ.
The second “dwell” refers to human beings; for he who has a portion in the holy land and people sits in the shadow of faith to receive the guests so as to rejoice in this world and the next. He must also gladden the poor, because the portion of those guests whom he invites must go to the poor. And if a man sits in the shadow of faith and invites these guests and does not give them their portion, they all hold aloof from him, saying “Eat thou not the bread of him that hath an evil eye” (Prov. 23, 6). That table which he prepares is his own and not God’s. Alas for him when those guests leave his table.
וְאָמַר רִבִּי אַבָּא, אַבְרָהָם, כָּל יוֹמוֹי הֲוָה קָאִים בְּפָרָשַׁת אוֹרְחִין, לְזַמְּנָא אוּשְׁפִּיזִין, וּלְתַקְּנָא לוֹן פָּתוֹרֵי, הַשְׁתָּא, דִּמְזַמְּנִין לֵיהּ, וּלְכֻלְּהוּ צַדִּיקַיָּיא, וּלְדָוִד מַלְכָּא, וְלָא יָהֲבִין לוֹן חוּלָקֵיהוֹן, אַבְרָהָם קָאִים מִפָּתוֹרָא, וְקָרֵי, (במדבר ט״ז:כ״ו) סוּרוּ נָּא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה. וְכֻלְּהוּ סַלְּקִין אֲבַתְרֵיהּ. יִצְחָק אָמַר, (משלי י״ג:כ״ה) וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. יַעֲקֹב אָמַר, (משלי כ״ג:ח׳) פִּתְּךָ אָכַלְתָּ תְקִיאֶנָּה. וּשְׁאָר כָּל צַדִּיקַיָּיא אַמְרֵי, (ישעיהו כ״ח:ח׳) כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צוֹאָה בְּלִי מָקוֹם.
R. Abba further said: ‘Abraham always used to stand at the cross roads to invite guests to his table.1v. T. B. Sotah, 10b. Now when a man invites him and all the righteous and King David and does not give them their portion, Abraham rises from the table and exclaims, “Depart, I pray you, from the tents of these wicked men” (Num. 16, 26), and all rise and follow him. Isaac says, “The belly of the wicked shall want” (Prov. 13, 26). Jacob says, “The morsel thou hast eaten thou shalt vomit up” (Ibid. 23, 8). The other righteous ones say, “For all tables are full of vomit and uncleanness” (Isa. 28, 8).
דָּוִד מַלְכָּא אָמַר, (חסר כאן) וְאַשְׁלִים דִּינוֹי, דִּכְתִּיב, (שמואל א כ״ה:ל״ח) וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגּוֹף יְיָ' אֶת נָבָל וַיָּמֹת. מַאי קָא מַיְירֵי. בְּגִין דְּדָוִד שָׁאַל לְנָבָל, וְאִתְעָבִיד לֵיהּ אוֹשְׁפִּיזָא, וְלָא בָּעָא. וְדָא זַמִּין לֵיהּ, וְלָא יָהַב לֵיהּ חוּלָקָא, וּבְאִינּוּן עֲשָׂרָה יוֹמִין דְּדָוִד מַלְכָּא דָּאִין עָלְמָא, אַתְּדָּן עָלֵיהּ הַהוּא בַּר נָשׁ דְּאַשְׁלִים לֵיהּ בִּישׁ יַתִּיר מִנָבָל.
David says:1There is here a lacuna in the text. In those ten days during which David judges the world, that man is judged who has treated him more ungratefully than Nabal.’
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר (בגין כך) אוֹרַיְיתָא לָא אַטְרַח עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ יַתִּיר, אֶלָּא כְּמָה דְּיָכִיל, דִּכְתִּיב, (דברים ט״ז:י״ז) אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ וְגוֹ'. וְלָא לֵימָא אִינִישׁ אֱכוּל וְאֶשְׂבַּע וְאַרְוִוי בְּקַדְמִיתָא, וּמַה דְּיִשְׁתְּאַר אֶתֵּן לְמִסְכְּנֵי, אֶלָּא רֵישָׁא דְּכֹלָּא דְּאוּשְׁפִּיזִין הוּא, וְאִי חַדֵּי לְאוּשְׁפִּיזִין וְרַוִּי לוֹן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי עִמֵּיהּ, וְאַבְרָהָם קָרֵי עָלֵיהּ, (ישעיהו נ״ח:י״ד) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ' וְגוֹ'. וְיִצְחָק קָארֵי עָלֵיהּ, (ישעיהו נ״ד:י״ז) כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלַח. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הַאי, דָּוִד מַלְכָּא אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּכָל זַיְינִין דְּמַלְכָּא, וּקְרָבִין דְּמַלְכָּא, בִּידוֹי דְּדָוִד אִתְפְּקָדוּ, אֲבָל יִצְחָק קָאָמַר, (תהילים קי״ב:ב׳) גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ וְגוֹ', הוֹן וָעוֹשֶׁר וְגוֹ'.
R. Eleazar said: ‘The Torah does not demand of a man more than he can perform, as it says, “Each one man shall give as he is able,’ (Deut. 16, 7). A man should not say, I will first satisfy myself with food and drink, and what is left I shall give to the poor, but the first of everything must be for the guests. And if he gladdens the guests and satisfies them, God rejoices with him and Abraham proclaims over him, “Then shalt thou delight thyself in the Lord”, etc. (Isa. 58, 14). Isaac proclaims, “No weapon that is formed against thee shall prosper” (Ibid. 54, 17).’ R. Simeon said: ‘This verse is said by King David, because all royal weapons of war have been handed to David. What Isaac says is, “His seed shall be mighty on the earth” (Ps. 112, 2).
יַעֲקֹב אָמַר, (ישעיהו נ״ח:ח׳) אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וְגוֹ', שְׁאָר צַדִּיקַיָּיא אַמְרֵי, (ישעיהו נ״ח:ח׳) וְנָחֲךָ יְיָ' תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ וְגוֹ', דָּוִד מַלְכָּא אָמַר, (ישעיהו נ״ד:י״ז) כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח, דְּהָא הוּא עַל כָּל זֵיינֵי עָלְמָא אִתְפְּקַד. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַר נָשׁ, דְּזָכֵי לְכָל הַאי. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, עָלַיְיהוּ כְּתִיב (ישעיהו ס׳:כ״א) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹ'. רעיא מהימנא פִּקּוּדָא (מ"ז) דָּא לִיטוֹל לוּלָב בְּהַהוּא יוֹמָא בְּאִינּוּן זִינִין דִּילֵיהּ וְהַאי רָזָא אוֹקִימְנָא וְאוֹקְמוּהָ חַבְרַיָּיא כְּמָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל לוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּהָנֵי יוֹמִין וְחַדֵּי בְּהוֹן. אוּף הָכִי יִשְׂרָאֵל נַטְלֵי לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחוּלָקֵיהוֹן וְחַדָּאן בֵּיהּ. וְדָא הוּא רָזָא דְּלוּלָב. וּמִינִין דְּבֵיהּ דְּאִיהוּ רָזָא דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם וְהָא אִתְּמַר. (ע"כ רעיא מהימנא)
Jacob proclaims, “Then shall thy light break forth as the morning” (Isa. 58, 8). The other righteous say, “The Lord shall guide thee continually and satisfy thy soul in dry places” (Ibid. 11). Happy the lot of the man who attains ta all this!’ AND YE SHALL TAKE YOU ON THE FIRST DAY THE FRUIT OF GOODLY TREES.