1The first two paragraphs of Hebrew text do not appear in our translation.COMMAND THE CHILDREN OF ISRAEL AND SAY UNTO THEM, MY OBLATION, MY FOOD FOR MY OFFERINGS, ETC. It is written: “Hath the Lord as great delight in burnt offerings and sacrifices as in obeying the voice of the Lord?” (I Sam. 15, 22). It is not God’s desire that a man should sin and bring an offering to atone for his sin; the offering brought without sin is the perfect offering.’
R. Abba cited here the verse: “The sacrifices of God are a broken spirit”, etc. (Ps. 51, 18). ‘This verse’, he said, ‘has been explained as showing that God does not desire a sacrifice from man for his sin, but a contrite spirit. I have heard from the Sacred Lamp that when a man is inclined to defile himself with sin, he draws down upon himself a spirit from the side of uncleanness which has complete sway over him, but if a man makes an effort to purify himself he is helped to do so.
When the Temple existed and he brought his offering, his atonement was held in suspense until he had repented and broken the pride of that spirit and humbled it, and then his offering was favourably accepted,
R. Eleazar said: ‘There is a mystery relating to the offering in the verse, “I have come to my garden, my sister, my bride… eat, O friends, drink, O beloved” (S.S. 5, 1), which I have seen in the book of Enoch.’ Said R. Simeon: ‘Tell us what you have seen and heard.’
He said: ‘God says, “I have come into my garden” because all offerings when they ascend go into the Garden of Eden at the beginning of the sacrifice when a man confesses his sins over it, and, as it were, his own blood is poured out on the altar.
Now, it may be asked, How do the holy spirits find enjoyment in this, and what is the reason for the offering of an animal? Would it not be more reasonable that a man should humble himself and repent?
The inner reason is that there is an animal which sprawls over a thousand mountains the produce of which it eats every day, and concerning it we have learnt: “There is a beast which consumes beasts made of fire, all of which it licks up at one swoop, and it swallows at one draught as much water as flows down the Jordan in six years”.
Now all these are the basis and foundation of these beasts of the earth, because the spirit is spread from them below, and that spirit is formed below in the beasts, and so when a man sins he brings a beast for an offering and that bestial spirit rises and returns to its place and all that belong to that species come together and feast on the flesh and the blood which is the vestment of this spirit, and so become advocates on behalf of that man. Therefore it is that an offering is brought from the animal.
R. Simeon said to him: ‘That explains the offering of the animal, but what of the offering of birds?’ He replied: ‘I have not seen nor heard anything different from this of the beasts.’
He said: ‘Eleazar, my son, you have spoken well, but the mysteries of the offerings are many and should only be revealed to the truly virtuous. The sacrifices do in fact contain a hidden reference to the holy Beasts (Hayoth). Four forms are engraved on the Throne-of an ox, of an eagle, of a lion, and of a man. From those archetypal forms myriads without number are spread above and below.
From the “face of an ox” a spirit is spread to four species closely connected, namely, bullocks, sheep, he-goats, and rams. These are appointed for offerings; and because those holy powers which spread from the “face of an ox” are akin to them, they draw near to their foundation and partake of that foundation and vestment of theirs
and therefore not all birds of the clean side are brought for offerings, but only pigeons and turtle doves, which are faithful to their mates more than all other birds, and are preyed upon but do not prey; and so those holy spirits come down and partake of their basis and foundation.
You may ask how the little that comes from this pigeon or turtle dove can be shared among countless powers, and the same may be asked of a single animal. The answer is that it is in the same way as a little light fills the whole world or a thin stick will light a conflagration.
So much for the offering from two of the sides engraved on the Throne. And in reality there is an offering from the other two also, although it does not seem so. When the sacrifice is completed, the Lion comes down and enters into the fire and feasts himself. Also the supernal Man derives benefit from the earthly man, who offers there his spirit and soul, and so each kind partakes of its own kind and basis.
In the same way the priest who unifies the Holy Name is brought near to the supernal Priest. The Levites with their song rejoice that side to which they belong, and the lay Israelites, who offer prayers alongside of the sacrifice, awaken the supernal holy Israel.
Thus the lower grades arouse the upper grades, but none of them is permitted to eat or to have any enjoyment of the sacrifice until the supreme King has eaten and given them permission.
eat, O friends, drink, yea, drink abundantly, O beloved”’ This is the real secret and mystery of the sacrifices.’1From the beginning of the section Pinhas to the end of the Zohar, a large portion of the text in the original is taken up by the Ray’a Mehemna; hence the frequency of the omissions in the translation. On the section Mattoth there is only a short piece of Zohar of too allusive a nature to be made intelligible in a translation. There is no Zohar at all on the sections Mas’e, Debarim, Ekeb, Re’eh, Shofetim, Ki Teze, Ki Tabo, Nizabim, and Vezoth Haberakah.
תָּא חֲזֵי, עַל הַאי אִילָנָא דְּכָל חֵילוֹי בֵּיהּ שַׁרְיָא, אָמַר דָּוִד, (תהילים ט״ז:ה׳) אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. מַהוּ גּוֹרָלִי. דָּא עַדְבָא דְּאָחִיד בֵּיהּ דָּוִד מַלְכָּא. וְעַל דָּא, עַל פִּי הַגּוֹרָל (ס"א כן ביה על פי) כְּתִיב. וְכֵן הוּא עַל פִּי יְיָ. וַיָּמָת שָׁם עַל פִּי יְיָ. הַגּוֹרָל כְּתִיב. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי, וְיַדְעֵי אָרְחוֹי. וְאִינּוּן אַכְלֵי בְּכָל יוֹמָא מְזוֹנָא עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (קהלת ז׳:י״ב) הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ. דְּהָא אוֹרַיְיתָא דִּלְעֵילָּא מֵאֲתָר דָּא אִתְזָן, וְהָא אִתְּמַר עָלַיְיהוּ, (ישעיהו ס״ה:י״ג) הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ.
רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, (יחזקאל א׳:כ״ה) וַיְהִי קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ. דָּא קוֹל דְּאָחִיד לְהַאי רָקִיעַ, וְאִשְׁתְּתַּף בַּהֲדֵיהּ. וְדָא הוּא (תהילים קי״א:ד׳) זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו. וְהַהוּא רְקִיעָא קָאִים עָלַיְיהוּ, עַל אִינּוּן חֵיוָון. וְדָא הוּא דְּאִבְרֵי בַּשֵּׁנִי, (בראשית א׳:ו׳) לְהַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם.
וְהָא אוֹקְמוּהָ, דְּשִׁבְעָה רְקִיעִין לְעֵילָּא לְעֵילָּא. וַדַּאי וִילוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ, דְּהָא לֵית לֵיהּ מִדִּילֵיהּ, אֶלָּא מַה דְּיָהֲבִין לֵיהּ. וּמִסְכְּנֵי בֵּיהּ אִתְאֲחָדוּ, דָּא הוּא רָזָא דִּכְתִּיב, (דברי הימים ב כב) וּבְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹהַי. וְדָא מַכְנִיס שַׁחֲרִית וּמוֹצִיא עַרְבִית. דְּהָא בְּלֵילְיָא, אַפִּיק חַיָּלוֹי לְכָל סִטְרִין, וְשַׁלְטָא עַל אִינּוּן חַיָּילִין וְאֻכְלוֹסִין. וּבְשַׁחֲרִית כָּנִישׁ לְכֻלְּהוּ, וְאָעִיל לְנֻקְבַיְיהוּ, וְלָא שַׁלְטִין. דְּהָא בֹּקֶר כָּלִיל כֻּלְּהוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים צ״ב:ג׳) לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וְאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. וְהָא אוֹקְמוּהָ.
וְקוֹל אִית עַל הַאי רָקִיעַ, מִנֵּיהּ אִתְזָן הַאי רָקִיעַ, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי קוֹל אִתְעַר, כֻּלְּהוּ אֻכְלוּסִין לָא נַטְלִין, וְלֵית בְּהוּ רְשׁוּ, אֶלָּא לְמֵיקָם בְּדוּכְתַיְיהוּ, וְאַקְרְבֵי חֵילֵיהוֹן וּמְחַכָּאן, לְהַהוּא טִיבוּ דְּנָגִיד לְהַהוּא רָקִיעַ, וְיִתְבָּרְכָן בְּגִינֵיהּ, וְעַל דָּא אִיהוּ מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם.
תָּא חֲזֵי וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא, כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר, דָּא אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. וְדָא הוּא רָזָא דִּכְתִיב, (בראשית כ״ט:ג׳) וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן וְגוֹ'. חַד אֶבֶן נַחְתָּא מִלְּעֵילָּא, כַּד בָּעוּ יִשְׂרָאֵל לְמֵירַת אַרְעָא, וּכְתִיב בֵּיהּ גּוֹרָל. וְאִיהוּ אָמַר, דָּא לִפְלַנְיָא, וְדָא לִפְלַנְיָא. וְדָא אֶבֶן הוּא מִתְּחוֹת כֻּרְסְיָיא דְּמַלְכָּא נַחְתָּא. וַדַּאי (בראשית מ״ט:כ״ד) מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל כְּתִיב. וּבְגִינֵי כַּךְ עַל פִּי הַגּוֹרָל וַדַּאי תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ.
רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, פָּגַע בְּהוּ רִבִּי אֶלְעָזָר, רָהֲטוּ אֲבַּתְרֵיהּ. אָמְרוּ, וַדַּאי נַרְהִיט אֲבַּתְרֵיהּ דִּשְׁכִינְתָּא. עַד דְּמָטוּ לְגַבֵּיהּ, אָמְרוּ וַדַּאי נִשְׁתַּתֵּף בַּהֲדָךְ, וְנִשְׁמַע מִלָּה חַדְתָּא.
פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו נ״א:א׳) שִׁמְעוּ אֵלַי רוֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי וְגוֹ'. שִׁמְעוּ אֵלַי רוֹדְפֵי צֶדֶק, אִינּוּן דְּאַזְלִין בָּתַר מְהֵימְנוּתָא, רוֹדְפֵי צֶדֶק, וַדַּאי אִינּוּן מְבַקְשֵׁי ה'. אִי בָּעִיתוּ לְמִנְדַּע מְהֵימְנוּתָא, וּלְאַחֲדָא לְהַאי צֶדֶק, לָא תִּסְתַּכְּלוּן בָּהּ בִּלְחוֹדָהָא כִּשְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא, דְּגַרְמוּ מִיתָה לְגַרְמַיְיהוּ עַל דָּא. אֲבָל (ישעיהו נ״א:א׳) הַבִּיטוּ אֶל צוּר חוּצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶבֶת בּוֹר נוּקַּרְתֶּם.
(במדבר כ״ח:ב׳) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי וְגוֹ'. כְּתִיב (שמואל א ט״ו:כ״ב) הַחֵפֶץ לַיְיָ בְּעוֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמוֹעַ בְּקוֹל יְיָ וְגוֹ'. לֵית רְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּיֵחוּב בַּר נָשׁ, וְעַל חוֹבֵיהּ יַקְרִיב קָרְבָּן. אֶלָּא קָרְבָּן דְּאִיהוּ בְּלִי חוֹבָה, דָּא אִיהוּ קָרְבָּן שְׁלִים, וְאִקְרֵי שְׁלָמִים, וְקָרְבָּן תָּמִיד אוּף הָכִי, וְאַף עַל גַּב דִּמְכַפֵּר עַל חוֹבִין.
1The first two paragraphs of Hebrew text do not appear in our translation.COMMAND THE CHILDREN OF ISRAEL AND SAY UNTO THEM, MY OBLATION, MY FOOD FOR MY OFFERINGS, ETC. It is written: “Hath the Lord as great delight in burnt offerings and sacrifices as in obeying the voice of the Lord?” (I Sam. 15, 22). It is not God’s desire that a man should sin and bring an offering to atone for his sin; the offering brought without sin is the perfect offering.’
רִבִּי אַבָּא פָּתַח, (תהילים נ״א:י״ט) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ, דִּרְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא אִתְרְעֵי בְּקָרְבָּן דְּבַּר נָשׁ עַל חוֹבוֹי, אֶלָּא רוּחַ נִשְׁבָּרָה. וּבְנֵי נָשָׁא לָא יַדְעֵי מַאי קָאַמְרֵי, וְהָכִי שְׁמַעְנָא מִבּוּצִינָא קַדִישָׁא, דְּכַד אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתַּאֲבָא בְּחוֹבוֹי, אַמְשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחַ, מִסִּטְרָא דְּמִסְאֲבָא, וְאִתְגָּאֵי עַל בַּר נָשׁ, וְשָׁלִיט עָלֵיהּ לְכָל רְעוּתָא. וְהַהוּא סִטְרָא מִסְאֲבָא, אִתְגַּבָּר בְּחֵילֵיהּ וְאִתְתָּקַף, וְשָׁלִיט עָלֵיהּ לִרְעוּתֵיהּ. אָתֵי בַּר נָשׁ וְשָׁלִיט עָלֵיהּ לְאִתְדַּכְּאָה, מְדַכְּאִין לֵיהּ.
R. Abba cited here the verse: “The sacrifices of God are a broken spirit”, etc. (Ps. 51, 18). ‘This verse’, he said, ‘has been explained as showing that God does not desire a sacrifice from man for his sin, but a contrite spirit. I have heard from the Sacred Lamp that when a man is inclined to defile himself with sin, he draws down upon himself a spirit from the side of uncleanness which has complete sway over him, but if a man makes an effort to purify himself he is helped to do so.
בְּזִמְנָא דְּהֲוָה בֵּי מַקְדְּשָׁא קַיָּים, אַקְרִיב קָרְבָּנֵיהּ, כָּל כַּפָּרָה דִּילֵיהּ תַּלְיָיא עָלֵיהּ, עַד דְּאִתְחֲרָט, וְתָבַר לְהַהוּא רוּחַ מִגּוֹ גָּאוּתָא דִּילֵיהּ, וּמָאִיךְ לֵיהּ. וְדָא הוּא תְּבִירוּ, דְּהַהוּא דַּרְגָּא דְּמִסְאֲבָא. וְכַד אִתְבַּר הַהוּא רוּחַ מִסְאֲבָא, וְקָרִיב קָרְבָּנֵיהּ, דָּא אִיהוּ דְּאִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא כַּדְּקָא יָאוּת.
When the Temple existed and he brought his offering, his atonement was held in suspense until he had repented and broken the pride of that spirit and humbled it, and then his offering was favourably accepted,
וְאִי לָא אִתְבַּר הַהוּא רוּחַ, לָאו קָרְבָּנֵיהּ כְּלוּם, וּלְכַלְבֵּי אִתְמְסַר, דְּהָא קָרְבְּנָא דָּא לָאו דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא מִכַלְבֵּי. וּבְגִין כָּךְ זִבְחֵי אֱלֹהִים כַּדְּקָא יָאוּת, הוּא רוּחַ נִשְׁבָּרָה, דְּיִתְבַּר הַהוּא רוּחָא מִסְאֲבָא, וְלָא יִשְׁלוֹט. וְעַל דָּא מַאן דְּיִתְבַּר לֵיהּ כַּדְּקָא יָאוּת, עָלֵיהּ כְּתִיב, (תהילים ע״ח:ל״ט) רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב. לִיהֱוִי הַהוּא גַּבְרָא בְּאַבְטָחוּתָא, דְּלָא יְתוּב לְגַבֵּיהּ לְעָלְמִין. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, וְלֹא יָשׁוּב. לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, הַהוּא גַּבְרָא דְּלָא אִתְגָּאֵי, וְלָא אִתְעַנֵּג בְּעִנּוּגִין דְּעָלְמָא, אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה, בִּיקָרָא אִיהוּ לְגַבֵּיהּ.
but if not, it was given to the dogs.’
(במדבר כ"ח) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מַאי צַו. דָּא עֲבוֹדָה זָרָה. בְּגִין דְּלָא יֵיעוּל גַּרְמֵיהּ לְאִסְתַּאֲבָא בְּרוּחַ מִסְאֲבָא, דְּאִיהוּ עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ.
רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח. (שיר השירים ה׳:א׳) בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַלָּה וְגוֹ'. הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ, אֲבָל אִית סְתָרִים בְּקָרְבָּנָא (ס"א שית סדרין דקרבנא) הָכָא, וְכֹלָּא אִתְּמַר. אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, יָאוּת הוּא, דְּשָׁרִית מִלָּה, וְסַתָמְת, אֵימָא. (ס"א נסתמת אמאי) אָמַר, בְּגִין דַּחֲמֵינָא בְּסִפְרָא דְּחֲנוֹךְ מִלָּה, וְאוֹלִיפְנָא. אָמַר, אֵימָא הַהִיא מִלָּה דְּחָמִית וְשַׁמְעַת.
R. Eleazar said: ‘There is a mystery relating to the offering in the verse, “I have come to my garden, my sister, my bride… eat, O friends, drink, O beloved” (S.S. 5, 1), which I have seen in the book of Enoch.’ Said R. Simeon: ‘Tell us what you have seen and heard.’
אָמַר כֹּלָּא חַד מִלָּה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר דָּא, בָּאתִי לְגַנִּי, בְּגִין דְּכָל קָרְבְּנִין דְּעָלְמָא כַּד סַלְּקִין, כֻּלְּהוּ עַיְילִין לְגוֹ גִּנְתָא דְּעֵדֶן בְּקַדְמִיתָא, רָזָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְהֵיאַךְ בְּקַדְמִיתָא וְשִׁירוּתָא דְּקָרְבְנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּבַּר נָשׁ אוֹדֵי חֶטְאוֹי עָלָהּ, וּנְכִיסוּ וּזְרִיקוּ דְּדָמֵיהּ עַל מַדְבְּחָא.
He said: ‘God says, “I have come into my garden” because all offerings when they ascend go into the Garden of Eden at the beginning of the sacrifice when a man confesses his sins over it, and, as it were, his own blood is poured out on the altar.
הַשְׁתָּא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, הֵיאַךְ אִינּוּן רוּחִין קַדִישִׁין אִתְהֲנוּן מֵהַאי. וּמַאי טַעְמָא דְּקָרְבְּנָא דִּבְהֵמָה, וְהָא יַתִיר הֲוָה סַגְיָא, לְתַבְרָא בַּר נָשׁ הַהוּא רוּחָא, וּלְאָתָבָא בְּתִיּוּבְתָא מַאי טַעְמָא נְכִיסוּ דִּבְהֵמָה, וּלְאוֹקְדָא לֵיהּ בְּנוּרָא דְּמַדְבְּחָא.
Now, it may be asked, How do the holy spirits find enjoyment in this, and what is the reason for the offering of an animal? Would it not be more reasonable that a man should humble himself and repent?
אֶלָּא רָזָא הוּא, בְּגִין דְּאִית בְּהֵמָה דִּרְבִיעָא עַל אֶלֶף טוּרִין, וְאֶלֶף טוּרִין אַכְלַת בְּכָל יוֹמָא, וְכֻלְּהוּ אִקְרוּן (תהילים נ׳:י׳) בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, דְּאִית בְּעִירָא אָכִיל בְּעִירֵי. וּמִמַּה הֲווֹ. מֵאֶשָּׁא. וְכֻלְּהוּ לָחִיךְ לוֹן הַהִיא בְּהֵמָה בִּלְחִיכָא חֲדָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים ד׳:כ״ד) כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא. וְכָל מַיָּא דְּיַרְדֵּן, דְּאַמְלָא בְּשִׁית שְׁנִין, הִיא עַבְדַת לֵיהּ גְּמִיעָה חֲדָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב מ׳:כ״ג) יִבְטָח כִּי יַגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ.
The inner reason is that there is an animal which sprawls over a thousand mountains the produce of which it eats every day, and concerning it we have learnt: “There is a beast which consumes beasts made of fire, all of which it licks up at one swoop, and it swallows at one draught as much water as flows down the Jordan in six years”.
סִתְרָא דְּמִלָּה, חֲמִירָא דְּכָל הָנֵי, עִקָּרָא וִיסוֹדָא לְהָנֵי בְּעִירֵי דִּלְתַּתָּא. בְּגִין דְּרוּחָא מִנַּיְיהוּ מִתְפַשְּׁטָא (ס"א דרוחי דבעירי מנייהו אתפשטו) לְתַתָּא, וְאִתְצָיָיר הַהוּא רוּחָא לְתַתָּא בִּבְעִירֵי. וְכַד חָב בַּר נָשׁ, אַיְיתֵי בְּעִירָא לְקָרְבְּנָא, וְהַהוּא רוּחָא דִּבְעִירָא דָּא, סַלְּקָא וְתָב לְאַתְרֵיהּ, וּמִתְפָּשַּׁט הַהוּא רוּחָא בְּכֻלְּהוּ. וְכָל אִינּוּן דְּזִינָא דָּא, מִתְקָרְבִין וְאַתְיָין וְאִתְהַנְיָין מֵהַהוּא חֶלְבָּא וְדָמָא, דְּהַהוּא לְבוּשָׁא דְּרוּחָא דָּא, דְּהָא מִסִּטְרָא דִּלְהוֹן הֲוָה (בגין) הַהוּא רוּחָא (דלהון). וְכֻלְהוֹן אִתְהַנוּ וְאִתְּזָנוּ, וְאִתְעַבְּדוּן סַנֵּיגוֹרִין עַל הַהוּא בַּר נָשׁ. וְעָאל דֶּרֶךְ וְשֶׁט, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וּבְגִין כָּךְ קָרְבְּנָא מִן הַבְּהֵמָה.
Now all these are the basis and foundation of these beasts of the earth, because the spirit is spread from them below, and that spirit is formed below in the beasts, and so when a man sins he brings a beast for an offering and that bestial spirit rises and returns to its place and all that belong to that species come together and feast on the flesh and the blood which is the vestment of this spirit, and so become advocates on behalf of that man. Therefore it is that an offering is brought from the animal.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּרִיךְ בְּרִי לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עֲלָךְ אִתְּמַר (משלי כ״ג:כ״ה) יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ. יִשְׂמַח אָבִיךָ, דִּלְעֵילָּא. וְאִמֶּךָ, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ, דָּא בְּרָתֵיהּ דְּרִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר חֲסִידָא. אֶלְעָזָר בְּרִי אֵימָא, הָא קוּרְבָּנָא דִּבְהֵמָה, קָרְבְּנָא דְּעוֹפֵי מַאי. דִּכְתִּיב, (ויקרא א׳:י״ד) וְאִם מִן הָעוֹף עוֹלָה קָרְבָּנוֹ. אָמַר לֵיהּ, לָא חֲמֵינָא, אֲבָל אִסְתַּכַּלְנָא מֵהַאי מִלָּה דִּבְהֵמָה, מִלָּה דְּעוֹפֵי. וְלָא אֵימָא, בְּגִין דְּלָא חֲמֵינָא, וְעַד כְּעַן לָא שְׁמַעְנָא.
R. Simeon said to him: ‘That explains the offering of the animal, but what of the offering of birds?’ He replied: ‘I have not seen nor heard anything different from this of the beasts.’
אָמַר לֵיהּ אֶלְעָזָר, יַאוּת אַמָרְת. אֲבָל רָזָא דְּקָרְבְּנִין סִתְרִין סַגִּיאִין תַּמָּן, וְלָא אִתְמְסָרוּ לְגַלָּאָה, בַּר לְזַכָּאֵי קְשׁוֹט, דְּרָזָא דְּמָארֵיהוֹן לָא אִתְכַּסֵּי מִנַּיְיהוּ. סִתְרָא דְּקָרְבְּנִין, דָּא אִיהוּ סִתְרָא, לְאִינּוּן מָאנִין (ס"א חיון) קַדִּישִׁין. ד' דִּיוּקְנִין חָקוּקִין בְּכִסֵּא, וְדָא אִיהוּ כּוּרְסְיָיא וּפַּרְנָסָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. פְּנֵי שׁוֹר. פְּנֵי נֶשֶׁר. פְּנֵי אַרְיֵה. פְּנֵי אָדָם. פְּנֵי אָדָם דְּכָלִיל לְכֻלְּהוּ. וְכָל אַנְפִּין מִסְתַּכְּלִין אִלֵּין לְאִלֵּין, וְאִתְכְּלִילָן אִלֵּין בְּאִלֵּין, וּמִנַּיְיהוּ מִתְפַּשְּׁטָן לְכַמָּה סִטְרִין וְרִבְוָון, עֵילָּא וְתַתָּא, דְּלֵית לוֹן שִׁיעוּרָא וּמִנְיָינָא וְחֶשְׁבּוֹן.
He said: ‘Eleazar, my son, you have spoken well, but the mysteries of the offerings are many and should only be revealed to the truly virtuous. The sacrifices do in fact contain a hidden reference to the holy Beasts (Hayoth). Four forms are engraved on the Throne-of an ox, of an eagle, of a lion, and of a man. From those archetypal forms myriads without number are spread above and below.
פְּנֵי שׁוֹר, אִתְפְּשָׁט לִבְעִירֵי רוּחָא מִנֵּיהּ, לְאַרְבְּעָה זַיְינִין, וְאִתְכְּלִילָן בְּחַד, וְאִלֵּין אִינּוּן: פָּרִים, וּכְבָשִׂים, וְעַתּוּדִים, וְעִזִּים. וְאִלֵּין קַיְימִין לְקָרְבְּנָא. וּבְגִין דְּמִנְּהוֹן הֲווֹ, אִינּוּן חַיָּילִין קַדִּישִׁין דְּמִתְפַּשְּׁטֵי מֵהַהוּא פְּנֵי שׁוֹר, מִתְקָרְבִין לִיסוֹדָא דִּלְהוֹן, וְאִתְהֲנוּן מֵהַהוּא יְסוֹדָא וּלְבוּשָׁא דִּלְהוֹן. וְאִי לָא דַּהֲווּ לְהוּ יְסוֹדָא דְּהַאי עָלְמָא, לָא מִתְקָרְבִין תַּמָּן.
From the “face of an ox” a spirit is spread to four species closely connected, namely, bullocks, sheep, he-goats, and rams. These are appointed for offerings; and because those holy powers which spread from the “face of an ox” are akin to them, they draw near to their foundation and partake of that foundation and vestment of theirs
כְּגַוְונָא דַּהֲוִי נַיְיחָא לִשְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא, מֵרוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, וְאִתְקְרִיבַת לְקַבְּלָא רוּחָא דְּהַהוּא זַכָּאָה, וְאִתְהֲנָאָת מִנֵּיהּ, בְּגִין דְּמִנָּהּ הֲוָה הַהוּא רוּחַ. כַּךְ אִלֵּין אִתְהֲנוּן מִסִּטְרָא דִּיְסוֹדָא דִּלְהוֹן, וְאִתְהֲנוּן מֵהַהוּא לְבוּשָׁא דְּמִתְקָרְבֵי לֵיהּ, (ס"א דהא) רוּחַ מַלְבּוּשָׁא (ס"א כך אלין מתהנון מההוא לבושא דמתקרבו מסטרא דיסודא דלהון, דהא חלבא ודמא לבושא) דְּרוּחָא דִּלְהוֹן הֲוָה. וּבְגִין כָּךְ אִתְהֲנוּן מִנַּיְיהוּ.
in the same way as the holy Shekinah derives satisfaction from the spirits of the righteous.
פְּנֵי נֶשֶׁר אִתְפְּשָׁט לְעוֹפָא רוּחַ מִנֵּיהּ. וְנֶשֶׁר בִּתְרֵין סִטְרִין אִיהוּ. וְרָזָא דָּא (בראשית א׳:כ׳) וְעוֹף יְעוֹפֵף, תְּרֵין רוּחִין. וּבְגִין כַּךְ אִתְפְּשָׁט וְנַחְתָּא (ס"א ונשר בתרין סטרין איהו. ימינא ושמאלא ורזא דא (בראשית א׳:כ׳) ועוף יעופף, ובגין כך תרין רוחי מתפשטו מניה ונחתו) מִימִינָא וּמִשְּׂמָאלָא קָרְבְּנָא דְּעוֹפֵי.
From the “face of an eagle” a spirit is spread to the birds in two directions, right and left,
מִכָּל סְטָר דַּכְיָא, לָא אִתְקְרִיב אֶלָּא יוֹנָה וְתוֹרִים, דְּאִינּוּן בִּקְשׁוֹט לְזִוּוּגַיְיהוּ, מִכָּל שְׁאַר עוֹפִין. וְהֵם נִרְדָּפִין, וְלֹא רוֹדְפִין. וּמְהֵימָנָא דָּא לְדָא, נוּקְבָא לְבַר זוּגוֹ. וְעַל דָּא קָרְבְּנָא מִנַּיְיהוּ. וְנַחְתֵּי וּמִתְקָרְבֵי אִינּוּן רוּחִין קַדִּישִׁין, וְאִתְהַנְיָין מִיְּסוֹדָא וְעִקָּרָא דִּלְהוֹן.
and therefore not all birds of the clean side are brought for offerings, but only pigeons and turtle doves, which are faithful to their mates more than all other birds, and are preyed upon but do not prey; and so those holy spirits come down and partake of their basis and foundation.
וְאִי תֵּימָא, הֵיךְ אִתְפְּשַׁט זְעֵיר מֵהַאי יוֹנָה, אוֹ מִשַּׁפְנִינָא דָּא, לְכַמָּה סִטְרִין חַיָּילִין דְּלֵית לוֹן שִׁיעוּרָא. אוֹ מִן בְּעִירָא חֲדָא אוּף הָכִי. תָּא חֲזֵי. חַד שְׁרָגָא דָּקִיק דָּלִיק, אִתְמַלְּיָיא מִנֵּיהּ כָּל עָלְמָא. תּוּ אָעָא דָּקִיק, אַדְלִיק לְרַבְרְבָא.
You may ask how the little that comes from this pigeon or turtle dove can be shared among countless powers, and the same may be asked of a single animal. The answer is that it is in the same way as a little light fills the whole world or a thin stick will light a conflagration.
עַד הָכָא קָרְבְּנָא מִתְּרֵין סִטְרִין דְּחָקִיקִין בְּכִסֵּא. הַשְׁתָּא אִית לְמִשְׁאַל, ד' דִּיוּקְנִין אִינּוּן, דְּחָקוּקִין בְּכִסֵּא, מַאי טַעְמָא לֵית קָרְבְּנִין מֵאַחֲרָנִין. אֶלָּא ודַּאי מִכֻּלְּהוּ אִית קָרְבְּנָא. אַרְיֵה חָקוּק בְּכוּרְסְיָיא, בְּשַׁעֲתָא דְּקָרְבְּנָא שְׁלִים, אַרְיֵה נָחִית וְעָאל בְּאֶשָּׁא, וְאָכִיל וְאִתְנֲהֵי מִתַּמָּן. אָדָם חָקוּק בְּכוּרְסְיָיא, אָדָם עִקָּרָא דְּכֹלָּא, וּמַקְרִיב תַּמָּן רוּחֵיהּ וְנִשְׁמָתֵיהּ, וְאָדָם עִלָּאָה אִתְהֲנֵי מֵאָדָם תַּתָּאָה, וְכָל זִינָא אִתְקְרִיב לְזִינֵיהּ, וְאִתְהֲנֵי מִנֵּיהּ מִדִילֵיהּ מַמָּשׁ, וּמִיסוֹדָא דִּילֵיהּ.
So much for the offering from two of the sides engraved on the Throne. And in reality there is an offering from the other two also, although it does not seem so. When the sacrifice is completed, the Lion comes down and enters into the fire and feasts himself. Also the supernal Man derives benefit from the earthly man, who offers there his spirit and soul, and so each kind partakes of its own kind and basis.
וְאִי תֵּימָא, הָא אַרְיֵה דְּלֵית לֵיהּ יְסוֹדָא לְתַתָּא בְּהַהוּא קָרְבְּנָא. אַרְיֵה כָּלִיל בְּכֻלְּהוּ, דְּהָא לִימִינָא הֲוִי, וּבְגִין כָּךְ אָכִיל בְּכֻלְּהוּ, וְכָל שְׁאַר לָא אָכְלִין (ס"א מניה) מִזִּינֵיהּ, בְּגִין דִּימִינָא הוּא. הָא כָּל ד' דִּיוּקְנִין דְּחָקוּקִין בַּכִּסֵּא, מִתְקָרְבִין לְקָרְבְּנָא, וּבְגִין כָּךְ הֲוִי קָרְבְּנָא שְׁלִים. וְכַד אִתְהֲנוּן מֵעִקָּרָא וִיסוֹדָא דִּלְהוֹן, כְּדֵין נַחַת רוּחַ לְאַדְלְקָא בּוּצִינִין עִלָאִין.
כַּהֲנֵי וְלֵיוָאֵי וְיִשְׂרָאֵלֵי, יָהֲבֵי (ס"א אינון) יְסוֹדָא וְעִקָּרָא לְאִינּוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין דִּלְהוֹן. וְכָל דַּרְגָּא יָהִיב לִיסוֹדֵיהּ ד' דִּיוּקְנִין דְּכוּרְסְיָיא בְּקַדְמִיתָא. כִּדְאַמָרָן זִינָא לָקֳבֵל זִינֵיהּ, וּמִתְקָרְבֵי אִינּוּן בְּקַדְמִיתָא זִינָא לְזִינֵיהּ. פְּנֵי שׁוֹר כֻּלְּהוּ פָּנִים דְּמִתְפָּשְׁטָן לְאִינּוּן זִינִין כִּדְקָאַמְרָן, כֻּלְּהוּ מִתְקָרְבֵי לְעִקָרָא וִיסוֹדָא דִּלְהוֹן. פְּנֵי נֶשֶׁר, כִּדְאַמָרָן. פְּנֵי אַרְיֵה, כִּדְאַמָרָן. פְּנֵי אָדָם, דְּמַקְרִיב רוּחֵיהּ וְנִשְׁמָתֵיהּ מִתְקְרִיב לְגַבֵּי אָדָם עִלָּאָה.
כַּהֲנָא דִּמְיַחֵד שְׁמָא קַדִּישָׁא, מִתְקָרֵיב לְגַבֵּי כַּהֲנָא עִלָּאָה. הַהוּא דְּעָאל לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְאִתְקְרִיב דָּא, וְאַדְלִיק בְּתִקּוּנֵיהּ בִּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין (ס"א דאתוון), לְקַדְמוּת כַּהֲנָא דִּלְתַּתָּא. לֵיוָאֵי דִּי מְנַגְּנֵי בְּחֶדְוָה, הַהוּא סִטְרָא דִּלְהוֹן חַדֵּי, וְאַנְהִיר אַנְפִּין. יִשְׂרָאֵל דְּקָרִיב, (ס"א דקיימו) עַל קָרְבְּנָא בִּצְלוֹתָא, דְּהָא צְלוֹתָא עַל כֹּלָּא הֲוָה. אִתְּעַר לְגַבַּיְיהוּ יִשְׂרָאֵל סָבָא (ס"א עילאה), סְתָמָא (ס"א חוטמא) קַדִּישָׁא, וְאַנְהִיר אַנְפִּין.
In the same way the priest who unifies the Holy Name is brought near to the supernal Priest. The Levites with their song rejoice that side to which they belong, and the lay Israelites, who offer prayers alongside of the sacrifice, awaken the supernal holy Israel.
כָּל זִינָא לְזִינֵיהּ, וְכָל מִלָּה בָּתַר יְסוֹדָא דִּילֵיהּ אַזְלָא וְאַתְּעֲרוּ דַּרְגִּין תַּתָּאִין לְדַרְגִּין עִלָּאִין, וְאַף עַל גַּב דְּכֻלְּהוּ מִתְעָרִין, וְאַתְּעֲרוּ דַּרְגִּין דְּחָקִיקִין בַּכִּסֵּא, לְגַבֵּי דַּרְגִּין דְּאַרְעָא, יְסוֹדָא דִּלְהוֹן. וְאִינּוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין דְּמִטַּמְּרָן, כֻּלְּהוּ מִתְעָרֵי וּמִתְקָרְבֵי לִסְעוּדָתָא, וּמִתְעַדְּנֵי. אֲבָל לֵית רְשׁוּ לְחַד מִנַּיְיהוּ לְמֵיכַל, לָא לְדַרְגֵּי עִלָּאֵי, וְלָא לְדַרְגֵּי תַּתָּאֵי, וּלְמִתְהֲנֵי שׁוּם הֲנָאָה, וְלָא לְאוֹשִׁיט יְדָא בְּקָרְבָּנָא, עַד דְּמַלְכָּא עִלָּאָה אָכִיל וְאִתְהֲנֵי, וְיָהִיב לוֹן רְשׁוּ.
Thus the lower grades arouse the upper grades, but none of them is permitted to eat or to have any enjoyment of the sacrifice until the supreme King has eaten and given them permission.
לְבָתַר דְּיָהַב לוֹן רְשׁוּ, כָּל חַד וְחַד אִתְהֲנֵי וְאָכִיל (כדקא יאות). וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, (שיר השירים ה׳:א׳) אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, אִלֵּין אִינּוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין. מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, אַכְלֵי וְאִתְהֲנֵי כַּדְּקָא יָאוּת. (ס"א דא דרועא ימינא, בירכא שמאלא). אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, דָּא יַעֲקֹב בְּרָחֵל, דָּא אֲכִילָה כַּדְּקָא יָאוּת. שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, דָּא דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא, בְּיַרְכָא יְמִינָא. הָא כֻּלְּהוּ דַּרְגִּין (ס"א קרבנין) עִלָּאִין, דְּאִתְהֲנֵי בְּהוּ מַלְכָּא קַדִּישָׁא בְּקַדְמִיתָא. וְדָא מֵיכְלָא דִּילֵיהּ וַהֲנָאָה דִּילֵיהּ. עַד הָכָא מֵיכְלָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה בְּקַדְמִיתָא.
All this is hinted in the verses, “I have gathered my myrrh with my spice, I have eaten my honeycomb with my honey, I have drunk my wine with my milk;
מִכָּאן וּלְהָלְאָה, יָהִיב רְשׁוּ לְד' דִּיוּקְנִין דְּחָקִיקִין בְּכוּרְסְיָיא, וּלְכָל אִינּוּן דְּמִתְפָּשְּׁטָן מִנַּיְיהוּ, לְאִתְהֲנֵי וּלְמֵיכַל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. אִכְלוּ רֵעִים, אִלֵּין אִינּוּן אַרְבַּע דִּיוּקְנִין דְּאַמָרָן. שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים, כָּל אִינּוּן דְּמִתְפַּשְּׁטֵי מִנַּיְיהוּ, וְכֻלְּהוּ אַכְלֵי וּמִתְפַּשְּׁטֵי, וְאִתְהֲנוּן כַּדְּקָא יָאוּת, וְאַנְהִירוּ אַנְפִּין, וְעָלְמִין כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָה, וְכָל חַד וְחַד, בֵּין דַּרְגִּין עִלָּאִין, וּבֵין דַּרְגִּין תַּתָּאִין, בִּיסוֹדָא דִּלְהוֹן מִתְקָרְבִין וּמִתְהֲנִין. דָּא אִיהוּ רָזָא וְסִתְרָא דְּקָרְבְּנָא כַּדְּקָא חֲזֵי.
eat, O friends, drink, yea, drink abundantly, O beloved”’ This is the real secret and mystery of the sacrifices.’1From the beginning of the section Pinhas to the end of the Zohar, a large portion of the text in the original is taken up by the Ray’a Mehemna; hence the frequency of the omissions in the translation. On the section Mattoth there is only a short piece of Zohar of too allusive a nature to be made intelligible in a translation. There is no Zohar at all on the sections Mas’e, Debarim, Ekeb, Re’eh, Shofetim, Ki Teze, Ki Tabo, Nizabim, and Vezoth Haberakah.
אָתוּ רִבִּי אֶלְעָזָר ורִבִּי אַבָּא וּשְׁאַר חַבְרַיָּיא, וְאִשְׁתְּטָחוּ קַמֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, אִלְמָלֵא לָא אִתְמְסַר אוֹרַיְיתָא בְּטוּרָא דְּסִינַי, אֶלָּא דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָא בַּר יוֹחָאי אוֹרַיְיתָא וְסִתְרִין דִּילִי, דַּיֵי לְעָלְמָא. וַוי כַּד תִּסְתָּלַּק מִן עָלְמָא. מַן יַנְהִיר בּוּצִינִין דְּאוֹרַיְיתָא, כֹּלָּא יִתְחֲשַׁךְ מֵהַהוּא יוֹמָא. דְּהָא עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, לָא לִיהֱוֵי דָּרָא כְּדָרָא דָּא, דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁרִי בְּגַוִּיהּ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, עַל רָזָא דָּא, אָסִיר לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לִטְעוֹם כְּלוּם, עַד דְּיֵיכוּל מַלְכָּא עִלָּאָה, וּמַה אִיהוּ. צְלוֹתָא. צְלוֹתָא דְּבַּר נָשׁ, כְּגַוְונָא דָּא, בְּקַדְמִיתָא, מְזַמְנִין לְדִיּוּקְנִין דְּחָקִיקִין בְּכוּרְסְיָיא, עַל אִינּוּן בִּרְיָין, דְּמִתְפַּשְּׁטֵי רוּחִין דִּלְהוֹן, עַל עוֹפֵי וּבְעִירֵי, לְקָרְבְּנָא בִּרְיָין דְּרוּחָא דִּלְהוֹן יְסוֹדָא בְּהַאי עָלְמָא מִנַּיְיהוּ, וְהַיְינוּ (תהילים ק״ד:כ״ד) מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ, דְּהָא בִּרְיָין דְּאִתְחַזְיָין לְקָרְבְּנָא רוּחָא דִּילְהוֹן, מִתְפְּשַּׁט עָלַיְיהוּ אַרְבַּע דִּיוּקְנִין, מְזַמְּנָן עַל קָרְבְּנִין אִלֵּין. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַרָן, וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין אַחֲרָנִין דְּקָא מִתְפַּשְּׁטֵי מִנַּיְיהוּ.
וּלְבָתַר כַּהֲנָא רַבָּא דְּקָא מְיַיחֵד שְׁמָא קַדִּישָׁא, הַיְינוּ אַהֲבַת עוֹלָם אַהֲבְתָּנוּ וְכוּ'. יִחוּדָא דְּקָא מְיַיחֵד, הַיְינוּ (דברים ו׳:ד׳-ה׳) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד. וּלְבָתַר לֵיוָאֵי, דְּקָא מִתְעָרֵי לְנִגּוּנָא, הַיְינוּ (דברים י״א:ט״ז) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ וְגוֹ', הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה וְגוֹ'. דָּא נִגּוּנָא דְּלֵיוָאֵי, בְּגִין לְאַסְתָרָא סִתְרָא (ס"א לאתערא סטרא) דָּא, בְּקוֹרְבָּנָא דָּא. וּלְבָתַר יִשְׂרָאֵל, דָּא אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן, יִשְׂרָאֵל סָבָא דְּקַיְּימָא עַל קָרְבְּנָא, (קרבנא עילאה הא דרגין) דְּאִיהִי י' דַּרְגִּין עִלָּאִין פְּנִימָאִין דְּכֹלָּא, קַיְּימָא עַל פָּתוֹרָא.
אֲבָל לֵית רְשׁוּ לְחַד מִנַּיְיהוּ לְמֵיכַל, וּלְאוֹשִׁיט יְדָא לְקָרְבְּנָא, עַד דְּמַלְכָּא עִלָּאָה אָכִיל. וְהַיְינוּ ג' רִאשׁוֹנוֹת, וְג' אַחֲרוֹנוֹת. כֵּיוָן דְּאִיהוּ אָכִיל, יָהִיב רְשׁוּ לְד' דִּיוּקְנִין, וּלְכָל אִינּוּן סִטְרִין דְּמִתְפָּרְשָׁן מִנַּיְיהוּ, לְמֵיכַל.
כְּדֵין אָדָם, דְּאִיהוּ דִּיּוּקְנָא דְּכָלִיל כָּל שְׁאַר דִּיוּקְנִין, מָאִיךְ וְנָפִיל עַל אַנְפּוֹי, וּמָסִיר גַּרְמֵיהּ וְרוּחֵיהּ לְגַבֵּי אָדָם דִּלְעֵילָּא, דְּקַיְּימָא עַל אִינּוּן דִּיוּקְנִין, דְּכָלִיל כָּל דִּיוּקְנִין, לְאַתְּעָרָא לֵיהּ עָלֵיהּ כַּדְּקָא חֲזֵי, וְהַיְינוּ (תהילים כ״ה:א׳) אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָּׂא, לְאַתְּעָרָא (תלת) דִּיוּקְנִין אַחֲרָנִין, וְכָל אִינּוּן דְּמִתְפַּשְּׁטֵי מִנַּיְיהוּ. (תהלה לדוד) וְהַיְינוּ (תהילים קמ״ה:י״א) יַבִּיעוּ. יְרַנֵּנוּ. יֹאמֵרוּ. יְדַבֵּרוּ. וְכֻלְּהוּ אַכְלִין וְאִתְהַנְיָין כָּל חַד וְחַד כַּדְּקָא חֲזֵי לֵיהּ.
מִכָּאן וּלְהָלְאָה לֵימָא בַּר נָשׁ עָאקוּ דִּילֵיהּ בֵּיהּ (ס"א דלביה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים כ׳:ב׳) יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה. (עאקו) כְּעוּבַּרְתָּא דְּיָתְבָא בְּעָאקוּ, לְאִתְהַפְּכָא כֻּלְּהוֹן סַנֵּיגוֹרִין עָלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ. וְעַל דָּא כְּתִיב (תהילים קמ״ד:ט״ו) אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ וְגוֹ'.
רַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה אָזִיל לִטְבֶרְיָא, פָּגַע בֵּיהּ אֵלִיָּהוּ, אָמַר לֵיהּ שְׁלָמָא עָלֵיהּ דְּמֹר. אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּמַאי קָא עָסִיק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּרְקִיעָא. אָמַר לֵיהּ בְּקָרְבָּנוֹת עָסִיק, וְאָמַר מִלִּין חַדָתִּין מִשְּׁמָךְ, זַכָּאָה אַנְתְּ, וַאֲתֵינָא לְאַקְדְּמָא לְךָ שְׁלָם, וּמִלָּה חֲדָא בָּעֵינָא לְמִשְׁאַל מִנָךְ, לְאַסְכְּמָא. בִּמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא שְׁאֶלְתָּא שָׁאִילוּ, עָלְמָא דְּאָתֵי לֵית בֵּיהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְהָא כְּתִיב (שיר השירים ה׳:א׳) בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַלָּה וְגוֹ', אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי וְגוֹ'. מַאן דְּלֵית בֵּיהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אִיהוּ אָמַר אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַאי קָא אָתִיב לוֹן. אָמַר לֵיהּ, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָא בַּר יוֹחָאי יֵימָּא. וַאֲתֵינָא לְמִשְׁאַל מִנָךְ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָה חֲבִיבוּ חִבֵּב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּמִסְּגִיאוּ דִּרְחִימוּ דְּרָחִים לָהּ, שָׁנֵי עוֹבָדוֹי מִמַּה דְּהוּא עָבִיד. דְּאַף עַל גַּב דְּלָאו אוֹרְחוֹי בְּמֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָּיא, בְּגִין רְחִימוּתָא, אָכִיל וְשָׁתָה. הוֹאִיל וְאָתֵי לְגַבָּהּ, עָבִיד רְעוּתָהּ. כַּלָּה עַיְילַת לַחוּפָּה, וּבָעָת לְמֵיכַל, לֵית דִּין דְּיֵיכוּל חֲתָנָהּ בַּהֲדָהּ, אַף עַל גַּב דְּלָאו אָרְחֵיהּ לְמֶעְבַּד הָכִי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַלָּה. הוֹאִיל וַאֲתֵינָא לְגַבָּהּ, וּלְמֵיעַל בַּהֲדָהּ לַחוּפָּה, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי וְגוֹ'.
וְיַלְפֵינָן מִדָּוִד, דְּזַמִּין לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְשָׁנֵּי עוֹבָדוֹי מִמַּה דְּאָרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קַבִּיל וְעָבִיד רְעוּתֵיהּ. זַמִּין לְמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא בַּהֲדֵיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (תהילים קל״ב:ח׳) קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עוּזֶּךָ. מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא כַּחֲדָא, בְּגִין דְּלָא לְאַפְרְשָׁא לוֹן, שָׁנֵּי מָאנִין, וְשָׁנֵּי עוֹבָדִין דְּמַלְכָּא.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים לב) כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ בַּעֲבוּר דָּוִד וְגוֹ', כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק, לְוִיֶּיךָ מִבָּעֵי לֵיהּ, דְּהָא צֶדֶק מִסִּטְרָא דְּלֵיוָאֵי אִיהוּ. וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ, לְוִיֶּיךָ יְרַנֵּנוּ מִבָּעֵי לֵיהּ, דְּהָא רִנָּה וְזִמְרָה בְּלֵיוָאֵי נִינְהוּ, וְאִיהוּ שָׁנֵּי וְאָמַר, כֹּהֲנֶיךָ וַחֲסִידֶיךָ, דְּאִינּוּן מִסִּטְרָא דִּימִינָא.
אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דָּוִד לָאו אוֹרַח דִּילִי הָכִי. אָמַר דָּוִד, בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. תִּקּוּנָא דַּאֲנָא תַּקִּינַת, לָא תְּשָׁנֵהּ לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, דָּוִד, הוֹאִיל וְזַמִינַת לִי, אִית לִי לְמֶעְבַּד רְעוּתָךְ, וְלָאו רְעוּתִי. וְיַלְפֵינָן מֵהַאי, אוֹרְחָא דְּעָלְמָא, דְּמַאן דִּמְזַמֵּן לְאַחֲרָא, הַהוּא דְּאָתֵי לְגַבֵּיהּ, אִית לֵיהּ לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּלָאו אוֹרְחֵיהּ בְּכַךְ.
כַּךְ (בראשית כ״ח:י״א) וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וְגוֹ', הוֹאִיל וְאָתָא חָתָן לְגַבֵּי כַּלָּה, אַף עַל גַּב דְּלָאו אוֹרְחֵיהּ לְמִשְׁכַּב. אֶלָּא בְּכָרִים וּכְסָתוֹת, וְאִיהִי יָהֲבָהּ לֵיהּ אֲבָנִין לְמִשְׁכַּב, כֹּלָּא יְקַבֵּל בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא, עַל אִינּוּן אֲבָנִין, אַף עַל גַּב דְּלָאו אוֹרְחֵיהּ בְּכַךְ.
אוּף נָמֵי הָכָא, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי אַף עַל גַּב דְּלָאו אָרְחוֹי בְּכַךְ, בְּגִין רְחִימוּ דְּכַלָּה. וְעִם כָּל דָּא בְּבֵיתָא דְּכַלָּה וְלָא בַּאֲתָר אַחֲרָא. בְּאַתְרֵיהּ לָא אָכִיל וְלָא שָׁתֵי, בַּאֲתָר דִּילָהּ אָכִיל וְשָׁתֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, בָּאתִי לְגַנִּי. מַלְאֲכִין דְּשָׁדַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַבְרָהָם, לָא אַכְלוּ וְלָא שָׁתוּ בְּאַתְרַיְיהוּ, בְּגִין אַבְרָהָם אַכְלוּ וְשָׁתוּ. אָמַר לֵיהּ, רִבִּי. חַיֶּיךָ, מִלָּה דָּא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵימַר, וּבְגִין דְּלָא לְמֶחְזָק טִיבוּ לְגַרְמֵיהּ, קַמֵּי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, סָלִיק מִלָּה לְגַרְמָךְ, זַכָּאָה אַנְתְּ בְּעָלְמָא, דְּמָארָךְ מִשְׁתְּבַּח בָּךְ לְעֵילָּא. וְעָלָךְ כְּתִיב, (שמואל ב כ״ג:ג׳) צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים.
(במדבר כ״ח:ב׳) אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי וְגוֹ', רִבִּי יוּדָאִי אָמַר, בְּקָרְבָּנָא אִית עָשָׁן, וְאִית רֵיחַ, וְאִית נִיחֹחַ. עָשָׁן: אִינּוּן מָארֵי דְּרוּגְזָא. דִּכְתִּיב, (דברים כ״ט:י״ט) כִּי אָז יְעְשַׁן אַף יְיָ. אִינּוּן אִתְהֲנוּן מֵעָשָׁן. וְעָשָׁן רוּגְזָא, בְּחוֹטָמָא אִיהוּ. רֵיחַ: אִינּוּן דְּאִקְרוּן תַּפּוּחִין. אָמַר רִבִּי אַבָּא, כַּתַּפּוּחִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ז׳:ט׳) וְרֵיחַ אַפֵּיךְ כַּתַּפּוּחִים.
(במדבר כ״ח:ד׳) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר. מַאי בַבֹּקֶר. דָּא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם. דִּכְתִּיב, (בראשית כ״ב:ג׳) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר. מְנָלָן דְּהַאי בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם הוּא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מֵהָכָא, (בראשית מ״ד:ג׳) הַבֹּקֶר אוֹר. בֹּקֶר אוֹר לָא כְּתִיב, אֶלָּא הַבֹּקֶר אוֹר, וְדָא אוֹר קַדְמָאָה, דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, וְעַל דָּא תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, בַבֹּקֶר דְּאִשְׁתְּמוֹדָעָא. וְלָקֳבֵל בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם, אִתְקְרִיב קָרְבְּנָא דָּא. קָרְבָּן דְּבֵין הָעַרְבַּיִם, דָּא יִצְחָק, וְלָקֳבֵל עֶרֶב דְּיִצְחָק אִתְקְרִיב. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, (בראשית כ״ד:ס״ג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב. וְעֶרֶב דְּיִצְחָק הוּא, וְהָא אוֹקִימְנָא.
רעיא מהימנא פִּקּוּדָא דָּא לְהַקְרִיב מִנְחָה בְּכָל יוֹם, וּלְהַקְרִיב קָרְבָּן מוּסַף שַׁבָּת. וַאֲבַּתְרֵיהּ לְהַסְדִּיר לֶחֶם הַפָּנִים וּלְבוֹנָה. וְקָרְבָּן מוּסַף בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, בְּכָל יוֹמָא צָרִיךְ לְשַׁדּוּרֵי דּוֹרוֹנָא לְמַלְכָּא בִּידָא דְּמַטְרוֹנִיתָא. אִי אִיהִי בִּרְשׁוּ בַּעְלָהּ, צָרִיךְ תּוֹסֶפֶת, כְּגוֹן מוּסַף בְּשַׁבָּת וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּמוּסַף דְּכָל יוֹמִין טָבִין.
דְּאִיהִי רְשׁוּת הַיָּחִיד דִּילֵיהּ וְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִיהוּ בַּעְלָהּ דְּהַאי רְשׁוּת. וְיַעֲקֹב דְּתִקֵּן צְלוֹתָא דְּעַרְבִית, אִיהוּ דַּרְגָּא דִּילֵיהּ דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. בְּגִין דָּא אוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת, דְּאַף עַל גַּב דִּבְגָּלוּתָא דְּדוֹמֶה לְלַיְלָה, דְּשַׁלְטִין תַּמָּן סָמָאֵל וְנָחָשׁ, וְכָל מְמָנָן דְּאֻכְלוּסִין דִּילֵיהּ, וּשְׁכִינְתָּא נַחְתַּת בְּגָלוּתָא עִם יִשְׂרָאֵל, אִיהִי בִּרְשׁוּ דְּבַעְלָהּ אִשְׁתַּכְּחַת, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (ישעיהו מ״ב:ח׳) אֲנִי יְיָ הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן.
וּבְגִין דָּא (בראשית כח) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, לֵית פְּגִיעָה, אֶלָּא פִּיוּסָא. כְּגוֹן (רות א) אַל תִּפְגְּעִי בִי. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל פַּיְיסַת לֵיהּ, דְּלָא יָזוּז מִינָּהּ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם. מַאי עוֹלָם. דָּא שְׁכִינְתָּא. תַּרְגּוּם עוֹלָם, עָלְמָא, לִישָׁנָא דְּעוּלֵימָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, הָעַלְמָה. וּמַה כְּתִיב בֵּיהּ, (בראשית כח) וַיָּלֶן שָׁם, אִתְפְּיַיס עִמָּהּ, לְמֵיבַת תַּמָּן בְּגָלוּתָא עִם שְׁכִינְתָּא. וְאִי תֵּימָא דְּיַעֲקֹב פָּיִיס לָהּ, שַׁפִּיר. וּבְגִין דְּאִיהִי בְּכָל לֵילְיָא, דְּאִיהוּ גָּלוּתָא, בִּרְשׁוּ בַּעְלָהּ, אוֹקְמוּהָ תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת. וּפִירוּשָׁא אַחֲרִינָא, אִיהוּ תֶּבֶן לְמֵיכַל לִבְעִירָן חוֹמְרִיִּים בְּקַל וָחוֹמֶר. נַחְתּוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, וְאִשְׁתְּטָחוּ קַמֵּיהּ, וְחַדֵּי בְּהַאי מִלָּה, וְקַשְׁרוּ לָהּ בְּכַמָּה קִשְׁרִין דְּרָזִין סְתִימִין. וְאַעְטְּרוּ לָהּ, וּסְלִיקוּ לָהּ לְגַבֵּי חַבְרַיָּיא דְּאִשְׁתָּאָרוּ תַּמָּן.
אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, בְּגִין דָּא בִּשְׁאַר צְלוֹתִין אִיהוּ חוֹבָה, דִּשְׁטַר חוֹב עָלַיְיהוּ, לְסַמְכָא לָהּ בְּצַדִּיק חַי עָלְמִין, דְּבֵיהּ כָּל הַסּוֹמֵךְ גְּאוּלָה לַתְּפִלָּה, אֵינוֹ נִזוֹק בְּכָל אוֹתוֹ יוֹם. וּבְמַאי סְמִיכַת עַל יְסוֹד. בִּדְרוֹעָא יְמִינָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (רות ג׳:י״ג) חַי יְיָ שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר.
כַּד מָטֵי זְמַן צְלוֹתָא דְּמִנְחָה, בָּעֶרֶב הִיא בָאָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ח׳:י״א) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֵרֶב. בְּגִין דְּמִנְחָה שְׁלוּחָה הִיא לַאֲדוֹנִי, (אדני מבעי ליה) בְּגָלוּתָא דְּעֵשָׂו, (שם לב) וְהִנֵּה גַּם הוּא אַחֲרֵינוּ. וְעוֹד לַאֲדוֹנִי (אדוני לאדוני), דָּא אִיהוּ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, וְדָא צַדִּיק, מִתַּמָּן יוֹסֵף הַצַּדִיק, (דברים ל״ג:י״ז) בְּכֹר שׁוֹרוֹ הָדָּר לוֹ. דְּעָתִיד לְנָפְקָא מִנֵּיהּ מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם. וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר (בראשית ל״ז:ז׳) וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסוּבֶּינָה אֲלֻמּוֹתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוְינָה לַאֲלוּמָּתִי. וּבַצַּדִּיק, כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ.
אָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, רַעְיָא מְהֵימָנָא, בָּךְ אִתְּמַר (שמות י״ג:י״ט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף. בְּגִין דְּגוּף וּבְרִית חַשְׁבֵינָן חַד. וּבְגִין דָּא עֲלָךְ אִתְּמַר, וְהִנֵּה קָמָה אֲלוּמָּתִי וְגַם נִצָּבָה. דְּכַךְ תְּפִלָּה מֵעוּמָד. וְכֵן כָּל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בְּשֵׁם. וּבַצַּדִּיק, כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ, וְהַיְינוּ וַתִּשְׁתַּחֲוְינָה לַאֲלֻמָּתִי. דְּאַנְתְּ אָחִיד בִּימִינָא וּבִשְׂמָאלָא, בְּגוּף וּבְרִית. וּלְבָתַר תִּסְתָּלַּק עָלַיְיהוּ לַבִּינָה, לְמִפְתַּח בָּהּ חַמְשִׁין תַּרְעִין דְּחֵירוּ לְיִשְׂרָאֵל. לְקַיְּימָא, (מיכה ז׳:ט״ו) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת, וּבְגִין דָּא צְלוֹתָא דְּשַׁחֲרִית חוֹבָה, דְּעַרְבִית רְשׁוּת.
בְּעַרְבִית אִיהוּ הַשְׁכִּיבֵנוּ, דִּשְׁכִיבַת בֵּין דְּרוֹעֵי מַלְכָּא בְּגָלוּתָא. כַּד יֵיתֵי צַפְרָא, פֶּסַח אָחִיד בֵּיהּ בִּימִינָא. אֲבָל בִּדְרוֹעָא שְׂמָאלָא דְּיִצְחָק, תִּשְׁרֵי. (בראשית כ״ד:ט״ו) וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יוֹצֵאת, מִן גָּלוּתָא. וּבְגִין דְּלָא נַפְקֵי מִסִּטְרָא דְּדִינָא, יַעֲקֹב (בראשית מ״ח:י״ד) שִׂכֵּל אֶת יָדָיו, וְשַׁוִּי שׁוֹר בִּימִינָא, אַרְיֵה בִּשְׂמָאלָא. וּבְגִין דָּא (תהילים ק״י:א׳) נְאֻם יְיָ לַאדוֹנִי שֵׁב לִימִינִי, דָּא צַדִּיק, לָקֳבְלֵיהּ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְאָמַר לֵיהּ שֵׁב לִימִינִי, דְּרוֹעָא דְּאַבְרָהָם, בְּגָלוּתָא דְּיִשְׁמָעֵאל, עַד אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ הֲדוֹם לְרַגְלֶיךָ.