Rabbi Chagai opened and said: That which is written (Numbers 28:2), "My sacrifice, My food of My fires, etc." "My sacrifice" - that is the sacrifice of the flesh that is offered to atone, blood for blood, flesh for flesh. [That is] because all sacrifices are only sacrificed for flesh to atone for flesh.
And this is what I heard: If a man sinned, what was the sin of the animal? It is that the Holy One, blessed be He, said (Leviticus 1:2), "If any one of you bring an offering, etc." Why? The Holy One, blessed be He made the spirit of people the spirit of animals, and separated this from that. And because of that, "it is the spirit of man that ascends on high and the spirit of the animal that [descends], etc." (Ecclesiastes 3:21). Certainly, this is separate from that.
Before man sinned, what is written? "Behold, I have given you all seed-bearing plant, etc." (Genesis 1:29). And it is written, "to you it shall be for food." But nothing more. Once he sinned and the evil impulse was absorbed into his body and those of all his descendants, He executed judgement upon them.
And then Noach came and saw that the body was built from the place of the evil impulse, he offered a sacrifice, like Adam had sacrificed. What is written? "And the Lord smelled the sweet savor, etc." (Genesis 8:21). And it is written, "for the impulse of man’s heart is evil from his youth." The Holy One, blessed be He, said, "From now on, since the body has absorbed that evil impulse, let the body enjoy as much as it sees fit, let it eat meat" - "as with the green plants, I now give you all" (Genesis 9:3).
When he eats meat, his flesh enjoys [the animal's] flesh, one becomes mixed with the other and his body grows from it. And due to this pleasure, the body sins several sins. The Holy One, blessed be He, said, "The atonement for the body is flesh. It ate flesh and his flesh grew from it and sinned through it. Because of that, let the flesh atone for his body!" And the flesh that he ate, [that] flesh made blood for the body. (Because of this, the blood that remained from that meat that he ate, [that] flesh made blood for the body.) Because of this, the blood that remained from that meat outside is destined for atonement for the blood that was made from that flesh from it, as it is written (Leviticus 17:11), "for it is the blood that will achieve atonement for the soul."
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. רַבִּי חִיָּיא הֲוָה אָזִיל לְמֶחֱמֵי לְרַבִּי אֶלְעָזָר, פְּגַע בֵּיהּ רַבִּי חַגַּאי, אָמַר לֵיהּ הַאי אָרְחָא דִּמְתַּקְנא קַמֵּיהּ דְּמַר לְאָן אִיהוּ אָזִיל, אָמַר לֵיהּ לְמֶחֱמֵי לְרַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר לֵיהּ וְאֲנָא נָמֵי אֵיזִיל בַּהֲדָךָ, אָמַר לֵיהּ אִי תֵּיכוּל לְמִסְבַּר סְבָרָא לְמַאי דְתִּשְׁמַע זִיל וְאִי לָאו תּוּב אֲבַתְּרָךָ, אָמַר לֵיהּ לא לִיחוּשׁ מַר לְהַאי, דְּהָא אֲנָא שְׁמַעְנא כַּמָּה רָזֵי דְאוֹרַיְיתָּא וְיָכִילְנָא לְמֵיקַם בְּהוּ.
פָּתַּח רַבִּי חַגַּאי וְאָמַר, מַאי דִכְתִּיב, (במדבר כ״ח:ב׳) אֶתּ קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַׁי וְגו'. אֶתּ קָרְבָּנִי דָּא קָרְבַּן בִּשְׂרָא דְּאִתְּקְרַב לְכַפָּרָא דָּמָא על דָּמָא בִּשְׂרָא עַל בִּשְׂרָא, בְּגִין דְּכָל קָרְבָּנִין לָאו מִתְּקָרְבִין אֶלָּא עַל בִּשְׂרָא לְכַפָּרָא על בִּשְׂרָא.
Rabbi Chagai opened and said: That which is written (Numbers 28:2), "My sacrifice, My food of My fires, etc." "My sacrifice" - that is the sacrifice of the flesh that is offered to atone, blood for blood, flesh for flesh. [That is] because all sacrifices are only sacrificed for flesh to atone for flesh.
וְהָכִי שְׁמַעְנָא אִי בַּר נָשׁ חָטָא בְּהֵמָה מַה חָטָאתּ, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא אָמַר (ויקרא א׳:ב׳) אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן וְגו'. אַמַּאי, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא עֲבִיד רוּחַ בְּנֵי נָשָׁא וְרוּחַ הַבְּהֵמָה, וְאַפְּרִישׁ דָּא מִן דָּא. וּבְגִין כָּךָ (קהלת ג׳:כ״א) רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה וְגו' ודַּאי מִתְּפְּרַשׁ דָּא מִן דָּא.
And this is what I heard: If a man sinned, what was the sin of the animal? It is that the Holy One, blessed be He, said (Leviticus 1:2), "If any one of you bring an offering, etc." Why? The Holy One, blessed be He made the spirit of people the spirit of animals, and separated this from that. And because of that, "it is the spirit of man that ascends on high and the spirit of the animal that [descends], etc." (Ecclesiastes 3:21). Certainly, this is separate from that.
עַד לָא חָטָא אָדָם מַה כְּתִּיב, (בראשית א׳:כ״ט) וַיֹּאמֶר אֱלהִים הִנִּה נָתַּתִּי לָכֶם אֶתּ כָּל עֵשֶׂב זוֹרֵעַ זָרַע וְגו' וּכְתִּיב לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה ולא יַתִּיר. כֵּיוָן דְּחָטָא וְיֵצֶּר הָרָע אִשְׁתָּאִיב בְּגוּפָּא דִילֵיהּ, וּבְכָל אִנּוּן תּוֹלָדִין עֲבַד בְּהוּ דִּינָא.
Before man sinned, what is written? "Behold, I have given you all seed-bearing plant, etc." (Genesis 1:29). And it is written, "to you it shall be for food." But nothing more. Once he sinned and the evil impulse was absorbed into his body and those of all his descendants, He executed judgement upon them.
וּלְבָתַּר אֲתָּא נֹחַ וחָמָא דְּהָא גוּפָּא אִתְּבְּנֵי מֵאַתְּרָא דְּיֵצֶּר הָרָע, אַקְרִיב קָרְבָּן כְּמָה דְּאַקְרִיב אָדָם, מַה כְּתִּיב, (בראשית ח׳:כ״א) וַיָּרַח יְיָ אֶתּ רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וגו'. (וכתיב) כִּי יֵצֶּר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעוּרָיו. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא מִכָּאן וּלְהָלְאָה הוֹאִיל וְגוּפָּא אִשְׁתָּאִיב מֵהַהוּא יֵצֶּר הָרָע, יִתְּעַנַּג גּוּפָּא כְּמָה דְאִתְּחֲזֵי לֵיהּ יֵיכוּל בִּשְׂרָא. כְּיְרֶק עֵשֶׂב נָתַּתִּי לָכֶם אֶתּ כֹּל.
And then Noach came and saw that the body was built from the place of the evil impulse, he offered a sacrifice, like Adam had sacrificed. What is written? "And the Lord smelled the sweet savor, etc." (Genesis 8:21). And it is written, "for the impulse of man’s heart is evil from his youth." The Holy One, blessed be He, said, "From now on, since the body has absorbed that evil impulse, let the body enjoy as much as it sees fit, let it eat meat" - "as with the green plants, I now give you all" (Genesis 9:3).
כַּד אָכִיל בִּשְׂרָא. מֵהַהוּא בִּשְׂרָא אִתְּעַנַּג בִּשְׂרָא דִּילֵיהּ וְאִתְּעָרַב דָּא בְּדָא וְאִתְּרַבֵּי גוּפָּא מִנֵּיהּ, וּמֵהַהוּא עֹנֶג גּוּפָּא חָטָא בְּכַמָּה חֶטְאִין. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא כַּפָּרָה על גּוּפָּא בִּשְׂרָא. בִּשְׂרָא אָכִיל וּבִשְׂרָא אִתְּרַבֵּי מִינֵיהּ וּבֵיהּ חָטָא. בְגִין כָּךָ לְכַפָּרָא על גּוּפֵּיהּ בִּשְׂרָא. וּבִשְׂרָא דְּאָכִיל בִּשְׂרָא עֲבִיד דָּמָא לְגוּפָּא (בגין כך דמא דאשתאר מההוא בשרא דאכיל בשרא עבד דמא לגופא) בְגִין כָּךָ דָּמָא דְּאִשְׁתָּאַר מֵהַהוּא בִּשְׂרָא לְבַר אִתְּעַתַּד לְכַפָּרָא עַל דָּמָא דְּאִתְּעֲבִיד מֵהַהוּא בִּשְׂרָא דִילֵיהּ דִּכְתִּיב, (ויקרא י״ז:י״א) כִּי הַדָּם הוּא בַּנְּפֶּשׁ יְכַפֵּר.
When he eats meat, his flesh enjoys [the animal's] flesh, one becomes mixed with the other and his body grows from it. And due to this pleasure, the body sins several sins. The Holy One, blessed be He, said, "The atonement for the body is flesh. It ate flesh and his flesh grew from it and sinned through it. Because of that, let the flesh atone for his body!" And the flesh that he ate, [that] flesh made blood for the body. (Because of this, the blood that remained from that meat that he ate, [that] flesh made blood for the body.) Because of this, the blood that remained from that meat outside is destined for atonement for the blood that was made from that flesh from it, as it is written (Leviticus 17:11), "for it is the blood that will achieve atonement for the soul."
כְּתִּיב קָרְבָּנִי, וּכְתִּיב קָרְבַּנְכֶם דִּכְתִּיב, (ויקרא א׳:ב׳) תַּקְרִיבוּ אֶתּ קָרְבַּנְכֶם, מַה בֵּין הַאי לְהַאי, אֶלָּא קָרְבָּנִי. כְּגוֹן שְׁלָמִים דְּאַתְּיָין עַל שָׁלוֹם. קָרְבַּנְכֶם, כְּגוֹן חַטָאוֹתּ וַאֲשָׁמוֹתּ דְּאַתְּיָין עַל חֵטְא ואָשָׁם, בְגִין כָּךָ אֶתּ קָרְבָּנִי בִּשְׂרָא. לַחְמִי נַהֲמָא וְחַמְרָא. רֵיחַ דָּא קְטוֹרֶתּ. נִיחֹחִי דָּא נַחַתּ רוּחַ דְּעֲבִיד כַּהֲנָא בִּרְעוּתָּא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלֵיוָאֵי בִּרְעוּתָּא דְּשִׁיר וּשְׁבָחָה.
תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ. בְּמוֹעֲדוֹ מַאי הֲוִי, אִי תֵּימָא בְּכָל יוֹמָא בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, מאי אִיהוּ בְּמוֹעֲדוֹ (נ"א מאי אריא דאיהו מועדו), אֶלָּא מוֹעֲדוֹ דְּשָׁלְטָא בְּהַהוּא זִמְנָא רַעֲוָא. רְעוּ דְּאִשְׁתְּכַח לְעֵילָא בְּדַרְגָּא יְדִיעָא. ועל דָּא כְּתִּיב בְּמוֹעֲדוֹ.
כַּד קָרְבָּן אִתְּקְרִיב. כּלָּא נָטְלִין חוּלָקָא, וְאִתְּבַּדְּרָן קְלִיפִּין לְכָל סִטְרָא, וְיִיחוּדָא אִתְּקְרִיב וְאִתְּיַיחַד וּבוֹצִּינִין אִתְּנַהֲרִין וְאִשְׁתְּכַח רַעֲוָא וּרְעוּ בְּכָל עָלְמִין וְקוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא אִשְׁתְּכַח בְּרָזָא דְיִחוּדָא חָדָא כְּדְקָא חָזֵי. אֲתָּא רַבִּי חִיָּיא וּנְשָׁקֵיהּ, אָמַר לֵיהּ יָאוֹתּ אַנְתְּ בְּרִי מִינִּי לְמֵיהַךָ לְמֶחֱמֵי לֵיהּ לִסְבָר אַנְפִּין דְּיוֹמִין. (תו פתח ואמר דוד מלכא דאיהו רביעאה ואיהו אבן מאסו הבונים) (נ"א אמאי דוד מלכא אחסין מלכותא דאיהו רביעאה דאיהו אבן מאסו הבונים).
אֲזְלוּ, כַּד מָטוּן לְגַבֵּיהּ, חָמָא לוֹן יַתְּבֵי עַל תַּרְעָא, אָמַר לֵיהּ לְשַׁמּשא זִיל וְאֵימָא לוֹן הַאי כֻּרְסְיָיא דִּתְּלַתּ קָיְימִין מַהוּ כָּל אֶחָד (ס"א כלא חד). אָמְרוּ לֵיהּ זִיל וְאֵימָא לֵיהּ לְמַר דְּלָאו לְמַגָּנָא אָמַר דָּוִד מַלְכָּא דְּאִיהוּ רְבִיעָאָה אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים. אָמַר לֵיהּ זִיל וְאֵימָא לוֹן דְּאָן גָּעֲלוּ בֵּיהּ בְּדָוד דְּאִיהוּ אָמַר אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים.
אַהֲדַר רַבִּי חִיָּיא רֵישֵׁיהּ לְגַבֵּי רַבִּי חַגַּאי וְאָמַר לֵיהּ שַׁמְעַתּ בְּהַאי מִידִי. אָמַר שְׁמַעְנא בְּהַאי קְרָא דִּכְתִּיב, (שיר השירים א׳:ו׳) "בְּנֵי "אִמִּי "נִחֲרוּ בִי שָׂמוּנִי וְגו'. דְּהַאי קְרָא שְׁלֹמֹה מַלְכָּא אֲמָרוֹ, וְעַל דָּוִד מַלְכָּא אִתְּמָר כַּד דָּחוּ לֵיהּ אֲחוּהִי מִנַּיְיהוּ.
וְתּוּ שְׁמַעְנָא מַאי חָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא לְמֵיהַב מַלְכוּתָּא לִיהוּדָה מִכָּל אֲחוּהִי, אֶלָּא אַתְּוָון דִּשְׁמֵיהּ חֲקִיקָן בֵּיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא יָהַב יְקָרָא לִשְׁמֵיהּ וּבְגִין כָּךָ אַחְסִין מַלְכוּתָּא. וְתּוּ שְׁמַעְנָא יְהוּדָה הָא אַתְּוָון דִּשְׁמֵיהּ וַדַּאי, ד' לֵיתֵּיהּ אַמַּאי. אֶלָּא דָּא דָּוִד מַלְכָּא דְּאִתְּקַשַׁר בִּשְׁמֵיהּ מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא דִּכְתִּיב, (הושע ג׳:ה׳) וּבִקְּשׁוּ אֶתּ יְיָ אֱלהֵיהֶם וְאֶתּ דָּוד מַלְכָּם וְגו' הָא דָּוִד קָשִׁיר בִּשְׁמֵיהּ, תּוּ דְּאִיהוּ קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִּלִּין ודַּאי ד' דָּוד מַלְכָּא (ד"א קשר של תפלין ודאי), וּבְגִין כָּךָ דָּוִד אִתְּקַשַׁר בִּשְׁמֵיהּ.
עָאלוּ, כֵּיוָן דְּעָאלוּ יְתִּיבוּ קַמֵּיהּ, אִשְׁתִּיק רַבִּי אֶלְעָזָר וְאִנּוּן אִשְׁתִּיקוּ. עָאל רַבִּי אֶלְעָזָר לְאִדְרֵיהּ שְׁמַע חַד קָלָא דְּהֲוָה אָמַר זִיל וְאֵימָא לוֹן מַה דְּאִנּוּן בָּעְיָין דִּכְשֵׁרִין אִנּוּן. אַהֲדַר לְגַבַּיְיהוּ. אָמַר לוֹן אִיתּ מַאן דִּשְׁמַע מִלָּה לֵימָא לִי. אָמְרוּ לֵיהּ אֲנַן מְחַכָּאן לְאַנְהָרָא מִגּוֹ צַּחוּתָּא דְּבוּצִּינָא עִלָּאָה וּסְבָרָא נִסְבַּר.
פָּתַּח וְאָמַר, (חבקוק ב׳:כ׳) וַיְיָ בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ. כַּד בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא לְמִבְרֵי עָלְמָא, אִסְתַּכַּל גּוֹ מַחֲשָׁבָה רָזָא דְאוֹרַיְיתָּא וְרָשִׁים רִשׁוּמִין ולא הֲוָה יָכִיל לְמֵיקַם, עַד דְּבָרָא תְּשׁוּבָה דְּאִיהִי הֵיכָלָא פְּנִימָאָה עִלָּאָה וְרָזָא סְתִּימָא וְתַּמָּן אִתְּרְשִׁימוּ וְאִתְּצַּיְירוּ אַתְּוָון בְּגִלּוּפַּיְיהוּ.
כֵּיוָן דְּאִתְּבְּרֵי דָא הֲוָה מִסְתַּכַּל בְּהַאי הֵיכָלָא וְרָשִׁים קַמֵּיהּ צִּיּוּרִין דְּכָל עָלְמָא דִּכְתִּיב הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ רְשִׁים קַמֵּיהּ רְשׁוּמִין וְצִּיּוּרִין דְּכָל עָלְמָא. בָּעֵי לְמִבְרֵי שָׁמַיִם מָה עֲבַד אִסְתַּכַּל בְּאוֹר קַדְמָאָה וְאִתְּעַטַף בֵּיהּ וּבְרָא שָׁמַיִם. דִּכְתִּיב, (תהילים ק״ד:ב׳) עוֹטֶה אוֹר כַּשַׁלְמָה וְאַחַר כָּךָ נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה.
אִסְתַּכַּל לְמֶעְבַּד עָלְמָא תַּתָּאָה עֲבַד הֵיכָלָא אוֹחֲרָא וְעָאל בֵּיהּ וּמִנֵּיהּ אִסְתַּכַּל וּרְשִׁים קַמֵּיהּ כָּל עָלְמִין לְתַּתָּא וּבְרָא לוֹ. הֲדָא הוּא דִכְתִּיב וַיְיָ בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ. הַ"ס מִפָּנָיו, ה"ס רָשִׁים קַמֵּיהּ כָּל נְקוּדִין דְּכָל עָלְמָא דְּאִנּוּן שִׁתִּין וְחָמֵשׁ, כְּחוּשְׁבַּן ה"ס, שִׁתִּין אִנּוּן וְחָמֵשׁ אִנּוּן, וְכֻלְהוּ רָשִׁים קַמֵּיהּ כַּד בְּרָא עָלְמָא. בְגִין כָּךָ יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא לָאו אִיהוּ אֶלָּא לְאִנּוּן דְּיָדְעִין אָרְחוֹי וּמְהֲכִין בָּהּ בְּאוֹרַח קְשׁוֹט כְּדְקָא יְאוּתּ.
אַדְהָכִי דְּהֲוָה מִשְׁתָּעֵי בַּהֲדַיְיהוּ, אֲתָּא נוּרָא וְאַסְחַר לֵיהּ, וְאִנּוּן יָתְּבוּ לְבַר. שְׁמָעוּ חַד קָלָא דְּהֲוָה אָמַר אִי קַדִּישָׁא הֱבִיאֲנִי הַמֶּלֶךָ חֲדָרָיו בְּכָל אִנּוּן אִידְרִין דְּסָבָא דְּאַנְפִּין עוּלֵימָא קַדִּישָׁא (נ"א עולימתא קדישתא) דְאִתְּמְסָרוּ מַפְּתְּחָן דִּלְהוֹן בִּידֵיהּ, וְכֻלְהוּ מְתַּקְנָן לָךָ וּלְאִנּוּן דִּבְגִינָךָ. וּבְחַיָּיךָ קַדִּישָׁא כָּל חֵילָא דִשְׁמַיָא נָגִילָה ונִשְׂמְחָה בָךָ.
כַּד חָמוּ אִלֵּין הָכִי, אִזְדַּעְזעְוּ, וּדְחִילוּ סָגִּי נָפַּל עֲלַיְיהוּ, אֲמְרֵי, לֵיתּ אֲנַן חַזְיָין לְהַאי, נִפּוּק מִכָּאן וְנֵהַךָ לְאוֹרְחִין, (אזלו) יַתְּבוּ תַּמָּן כּל הַהוּא יוֹמָא וְלָא יָכִילוּ לְמֶחֱמֵי לֵיהּ, וְאָמְרוּ לֵיתּ רְעוּתָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא דְּנֵיתִּיב הָכָא נָפְּקוּ מִתַּמָּן וְאַזְלֵי.