THEN THE LORD CAUSED TO RAIN UPON SODOM AND UPON GOMORRAH, ETC. R. Hiya opened his discourse on this with the verse: Behold, the day of the Lord cometh, cruel, etc. (Is. 13, 9). He said: ‘The words “Behold, the day of the Lord cometh” refer to the lower Court. The term “cometh” has thus the same force as in the passage, “according to her cry which is come upon me”, both implying that the lower power cannot execute judgement until it comes and appears on high and receives authorisation. So, too, in the verse, “the end of all flesh is come before me”.’
According to another interpretation, “behold the day of the Lord cometh” refers to the destroying angel here below when he comes to take the soul of man. Hence “cruel, and full of wrath and fierce anger, to make the earth a desolation”, referring to Sodom and Gomorrah; “and to destroy the sinners thereof out of it” (Ibid.), referring to the inhabitants of those cities.
Immediately after we read, “For the stars of heaven and the constellations thereof, etc.”, for He caused to rain upon them fire from heaven and exterminated them. Further on it is written: “I will make man more rare than fine gold, etc.” (Ibid. 12), referring to Abraham, whom the Holy One exalted over all the peoples of the world.’
R. Judah interpreted these verses as referring to the day on which the Temple was destroyed, as on that day both men and angels were plunged into gloom and the supernal and the lower realms and the heaven and the stars were darkened. R. Eleazar, again, interpreted these verses as referring to the day when the Holy One will raise the community of Israel from the dust. That day will be a day of note both above and below, as it is written, “and there shall be one day, which shall be known as the Lord’s” (Zech. 14, 7); that day will be the day of vengeance, the day which the Holy One, blessed be He, has appointed for taking vengeance on the idolatrous nations.
For whilst the Holy One is taking vengeance on the idolatrous nations, He “will make a man more precious than gold”, to wit, the Messiah, who will be raised and glorified above all mankind, and to whom all mankind will pay homage and bow down, as it is written, “Before him those that dwell in the wilderness will bow down… the Kings of Tarshish and of the isles shall render tribute” (Ps. 72, 9-10).
Observe that although this prophecy (in the book of Isaiah) was primarily intended for Babylonia, yet it has a general application, since this section commences with the words, “When the Lord shall have mercy on Jacob”, and it is also written, “And peoples shall take them and bring them to their place.”
AND THE LORD CAUSED TO RAIN UPON SODOM. The term V’-Tetragrammaton (and the Lord) signifies the grade of the lower Court which requires authorisation from on high. R. Isaac said that God showed mercy in the midst of punishment, as it is written, “from Tetragrammaton (the Lord) out of heaven”. The exercise of mercy is recorded in the words: AND IT CAME TO PASS, WHEN GOD DESTROYED THE CITIES OF THE PLAIN, THAT GOD REMEMBERED ABRAHAM, AND SENT LOT OUT, ETC., from whom in course of time issued two entire nations, and who was destined to have among his descendants King David and King Solomon.
AND IT CAME TO PASS, WHEN THEY HAD BROUGHT THEM FORTH ABROAD, THAT HE SAID, ETC. This is another proof that when punishment overtakes the world a man should not-as has already been said-let himself be found abroad, since the executioner does not distinguish between the innocent and the guilty. For this reason, as has been explained, Noah shut himself in in the ark so as not to look out on the world at the time when judgement was executed. So also it is written, “And none of you shall go out of the door of his house until the morning” (Ex. 12, 22). Hence the angel said to Lot, ESCAPE FOR THY LIFE, LOOK NOT BEHIND THEE, ETC.
R. Isaac and R. Judah were once walking on the road together. The latter remarked: ‘Both the punishment of the Flood and the punishment of Sodom were of the kinds meted out in Gehinnom, where sinners are punished by water and by fire.’
R. Isaac said: ‘That Sodom suffered the punishment of Gehinnom is shown by the words of the Scripture, “And the Lord caused to rain upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lord out of heaven”, the former proceeding from the side of water and the latter from the side of fire, both being punishments of Gehinnom inflicted upon sinners there.’
R. Judah then said to him: ‘The punishment of sinners in Gehinnom lasts twelve months, after which the Holy One raises them out of Gehinnom, where they have undergone purification. They remain then sitting at the gate of Gehinnom, and when they see sinners enter there to be punished, they beseech mercy for them. In time the Holy One takes pity on them and causes them to be brought to a certain place reserved for them. From that day onward the body rests in the dust and the soul is accorded her proper place.
Observe that, as has been stated, even the generation of the Flood were punished with nothing else but with fire and water: cold water descended from above,whilst seething water bubbled up from below mingled with fire. They thus underwent the two punishments regularly meted out from on high; and so was Sodom also punished, namely, by brimstone and fire.’
R. Isaac asked him: ‘Will the generation of the Flood arise on the Day of Judgement?’ R. Judah said: ‘That question has already been discussed elsewhere; as regards the people of Sodom and Gomorrah, we can say that they will not arise. This is proved from the words of the Scripture, “and the whole land thereof is brimstone, and salt, and a burning that is not sown, nor beareth, nor any grass groweth therein, like the overthrow of Sodom and Gomorrah… which the Lord overthrew in his anger, and in his wrath” (Deut. 29, 22), where the words “which the Lord overthrew” refer to this world, and the words “in his anger,’ to the world to come, while the words, “and in his wrath” refer to the time when the Holy One will bring the dead to life.’ R. Isaac then said to him: ‘Observe that just as the soil of their land was destroyed to all eternity, so were the inhabitants themselves destroyed to all eternity.
And observe further how the justice of the Holy One metes out measure for measure: as they did not quicken the soul of the poor with food or drink, just so will the Holy One not restore them their souls in the world to come.
And further, just as they neglected the exercise of charity which is called life, so has the Holy One withholden from them life in this world and in the world to come. And as they closed their roads and paths to their fellow-men, so has the Holy One closed to them the roads and paths of mercy in this world and in the world to come.’
R. Abba said: ‘AII men will rise up from the dead and will appear for judgement. Of these it is written, “and some to reproaches and everlasting abhorrence” (Dan. 12, 2). God, however, is the fountain of mercy, and since He punished them in this world and they suffered for their sins, they have no longer to suffer all the punishments of the next world. ‘
R. Hiya said: ‘It is written: “And he sent Lot out of the midst of the overthrow, when he overthrew the cities in which Lot dwelt.” The expression “the cities in which Lot dwelt” indicates that he tried to settle in each of the cities in turn, but none would keep him save Sodom, the king of which allowed him residence for the sake of Abraham. This is borne out by the passage, “and Lot dwelt in the cities of the plain, and moved his tent as far as Sodom” (Gen. 13, 12).
וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה וְגו'. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח (ישעיהו י״ג:ט׳) הִנֵּה יוֹם יְיָ בָּא אַכְזָרִי וְגו'. הִנִּה יוֹם יְיָ בָּא, דָּא בֵּי דִינָא לְתַתָּא. בָּא כְּמָה דְּאִתְּמָר. (קו א) הַבָּאָה אֵלַי (עשו). בְּגִין דְּלָא עֲבִיד דִּינָא עַד דְעָאל וְנָטִיל רְשׁוּ, כְּגַוְונָא דָּא קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי.
THEN THE LORD CAUSED TO RAIN UPON SODOM AND UPON GOMORRAH, ETC. R. Hiya opened his discourse on this with the verse: Behold, the day of the Lord cometh, cruel, etc. (Is. 13, 9). He said: ‘The words “Behold, the day of the Lord cometh” refer to the lower Court. The term “cometh” has thus the same force as in the passage, “according to her cry which is come upon me”, both implying that the lower power cannot execute judgement until it comes and appears on high and receives authorisation. So, too, in the verse, “the end of all flesh is come before me”.’
דָּבָר אַחֵר הִנֵּה יוֹם יְיָ בָּא. דָּא הוּא מְחַבְּלָא לְתַתָּא כַּד נָטִיל נִשְׁמָתָא, בְּגִינֵי כָּךְ אַכְזָרִי וְעֶבְרָה. לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה, דָּא סְדוֹם וַעֲמוֹרָה. וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּהּ. אִלֵּין יַתְבֵי אַרְעָא.
According to another interpretation, “behold the day of the Lord cometh” refers to the destroying angel here below when he comes to take the soul of man. Hence “cruel, and full of wrath and fierce anger, to make the earth a desolation”, referring to Sodom and Gomorrah; “and to destroy the sinners thereof out of it” (Ibid.), referring to the inhabitants of those cities.
מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ כִּי כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם וְגו'. דְּהָא מִן שְׁמַיָא אַמְטָר עֲלֵיהוֹן אֶשָׁא, וְאַעֲבַר לוֹן מִן עָלְמָא. לְבָתַר מַה כְּתִיב אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז וְגו'. דָּא אַבְרָהָם דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק לֵיהּ עַל כָּל בְּנֵי עָלְמָא.
Immediately after we read, “For the stars of heaven and the constellations thereof, etc.”, for He caused to rain upon them fire from heaven and exterminated them. Further on it is written: “I will make man more rare than fine gold, etc.” (Ibid. 12), referring to Abraham, whom the Holy One exalted over all the peoples of the world.’
רַבִּי יְהוּדָה אוֹקִים לוֹן לְהַנֵּי קְרָאֵי בְּיוֹמָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, דִּבְהַהוּא יוֹמָא אִתְחַשְׁכוּ עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְאִתְחַשְׁכָן שְׁמַיָא וְכוֹכְבַיָא. רַבִּי אֶלְעָזָר מוֹקִים לְהַנֵּי קְרָאֵי בְּיוֹמָא דְּיוֹקִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַפְרָא, וְהַהוּא יוֹמָא יִתְיְדַע לְעֵילָא וְתַתָּא, דִּכְתִיב, (זכריה י״ד:ז׳) וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַיְיָ. וְהַהוּא יוֹמָא יוֹמָא דְּנוֹקְמָא אִיהוּ, דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנָקְמָא מִשְּׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.
R. Judah interpreted these verses as referring to the day on which the Temple was destroyed, as on that day both men and angels were plunged into gloom and the supernal and the lower realms and the heaven and the stars were darkened. R. Eleazar, again, interpreted these verses as referring to the day when the Holy One will raise the community of Israel from the dust. That day will be a day of note both above and below, as it is written, “and there shall be one day, which shall be known as the Lord’s” (Zech. 14, 7); that day will be the day of vengeance, the day which the Holy One, blessed be He, has appointed for taking vengeance on the idolatrous nations.
וְכַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַעֲבִיד נוּקְמִין בִּשְׁאָר עַמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, כְּדֵין אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִּפָּז דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא דְּיִסְתָּלַּק וְיִתְיָיקַר עַל כָּל בְּנִי עָלְמָא, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא יִפְלְחוּן וְיִסְגְּדוּן קַמֵּיהּ דִּכְתִיב, (תהילים ע״ב:ט׳) לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים וְגו' מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְגו'.
For whilst the Holy One is taking vengeance on the idolatrous nations, He “will make a man more precious than gold”, to wit, the Messiah, who will be raised and glorified above all mankind, and to whom all mankind will pay homage and bow down, as it is written, “Before him those that dwell in the wilderness will bow down… the Kings of Tarshish and of the isles shall render tribute” (Ps. 72, 9-10).
תָּא חֲזֵי, אַף עַל גַּב דִּנְבוּאָה דָא אִתְּמָר עַל בָּבֶל, בְּכוֹלָּא אִתְּמָר. דְּהָא חָמֵינָן בְּהַאי פַּרְשָׁתָא דִּכְתִיב (ר"ל סמוך לפ' שלמעלה שכ' בה אוקיר אנוש וגו' ואולי לדעת הזוה"ק חד פר' היא) כִּי יְרַחֵם יְיָ אֶת יַעֲקֹב. וּכְתִיב וּלְקָחוּם עַמִּים וְהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם.
Observe that although this prophecy (in the book of Isaiah) was primarily intended for Babylonia, yet it has a general application, since this section commences with the words, “When the Lord shall have mercy on Jacob”, and it is also written, “And peoples shall take them and bring them to their place.”
וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדוֹם. דָּא דַּרְגָא דְּבֵי דִינָא לְתַתָּא דְּנָטִיל רְשׁוּ מֵעֵילָא. רַבִּי יִצְחָק אָמַר דְּעֲבִיד דִּינָא בְּרַחֲמֵי. דִּכְתִיב מֵאֵת יְיָ מִן הַשָּׁמָיִם. בְּגִין לְאִשְׁתַּכָּחָא דִּינָא בְּרַחֲמֵי. וְאִי תֵימָא מַאי רַחֲמֵי הָכָא דִּכְתִיב וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וְגו'. וּלְבָתַר נָפְקוּ מִנֵּיהּ תְּרֵין אוּמִין שְׁלֵמִין, וְזָכָה דְּנָפִיק מִנֵּיהּ דָּוִד וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא.
AND THE LORD CAUSED TO RAIN UPON SODOM. The term V’-Tetragrammaton (and the Lord) signifies the grade of the lower Court which requires authorisation from on high. R. Isaac said that God showed mercy in the midst of punishment, as it is written, “from Tetragrammaton (the Lord) out of heaven”. The exercise of mercy is recorded in the words: AND IT CAME TO PASS, WHEN GOD DESTROYED THE CITIES OF THE PLAIN, THAT GOD REMEMBERED ABRAHAM, AND SENT LOT OUT, ETC., from whom in course of time issued two entire nations, and who was destined to have among his descendants King David and King Solomon.
חֲמֵי מַה כְּתִיב וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אוֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר וְגו'. תָּא חֲזֵי (סג א) בְּשַׁעֲתָא דְּדִינָא שָׁרֵי בְּעָלְמָא, הָא אִתְּמָר דְּלָא לִיבָּעֵי לְבַּר נָשׁ לְאִשְׁתַּכָּחָא בְּשׁוּקָא, בְּגִין דְּכֵיוָן דְּשָׁרְיָא דִינָא לָא אַשְׁגַּח בֵּין זַכָּאָה וְחַיָּיבָא, וְלָא בָעֵי (לאסתכלא) לְאִשְׁתַּכָּחָא תַּמָּן. וְהָא אִתְּמָר דִּבְגִין כָּךְ אִסְתִּים נֹחַ בַּתֵּיבָה וְלָא יִשְׁגַּח בְּעָלְמָא בְּשַׁעֲתָא דְּדִינָא יִתְעֲבִיד. וּכְתִיב (שמות י״ב:כ״ב) וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר עַד דְּיִתְעֲבִיד דִּינָא. וּבְגִין כָּךְ וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשְׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְגו'.
AND IT CAME TO PASS, WHEN THEY HAD BROUGHT THEM FORTH ABROAD, THAT HE SAID, ETC. This is another proof that when punishment overtakes the world a man should not-as has already been said-let himself be found abroad, since the executioner does not distinguish between the innocent and the guilty. For this reason, as has been explained, Noah shut himself in in the ark so as not to look out on the world at the time when judgement was executed. So also it is written, “And none of you shall go out of the door of his house until the morning” (Ex. 12, 22). Hence the angel said to Lot, ESCAPE FOR THY LIFE, LOOK NOT BEHIND THEE, ETC.
רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הֲווּ אָזְלֵי בְּאָרְחָא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי יִצְחָק דִּינָא דְּעֲבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּמַּבּוּל וְדִינָא דִּסְדוֹם, תַּרְוַויְיהוּ דִּינִין דְּגֵיהִנֹּם הֲווּ בְּגִין דְּחַיָּיבֵי גֵּיהִנֹּם אִתְדָּנוּ בְּמַיָא וּבְאֶשָׁא.
R. Isaac and R. Judah were once walking on the road together. The latter remarked: ‘Both the punishment of the Flood and the punishment of Sodom were of the kinds meted out in Gehinnom, where sinners are punished by water and by fire.’
אָמַר רַבִּי יִצְחָק סְדוֹם בְּדִינָא דְּגֵיהִנֹּם אִתְדָּן, דִּכְתִיב וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְיָ מִן הַשָּׁמָיִם. דָּא מִסִּטְרָא דְּמַיָיא וְדָא (עיין סוף הספר סימן ב) מִסִּטְרָא דְאֶשָׁא. דָּא וְדָא הוּא דִּינָא דְּגֵיהִנֹּם, וְחַיָּיבִין דְּגֵיהִנֹּם בִּתְרֵין דִּינִין אִלֵּין אִתְדָנוּ.
R. Isaac said: ‘That Sodom suffered the punishment of Gehinnom is shown by the words of the Scripture, “And the Lord caused to rain upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lord out of heaven”, the former proceeding from the side of water and the latter from the side of fire, both being punishments of Gehinnom inflicted upon sinners there.’
אָמַר לֵיהּ דִּינָא דְּחַיָּיבֵי דְּגֵיהִנֹּם תְּרֵיסַר יַרְחֵי, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק לוֹן מִגֵּיהִנֹּם, וְתַמָּן מִתְלַבְּנִין וְיָתְבִין לְתַרְעָא דְּגֵיהִנֹּם, וְחָמָאן אִנּוּן חַיָּיבִין דְּעָאלִין וְדָנִין לוֹן תַּמָּן, וְאִנּוּן תָּבְעֵי רַחֲמֵי עֲלַיְיהוּ. וּלְבָתַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַיִּיס עֲלַיְיהוּ וְאָעִיל לוֹן לְדוּכְתָּא דְּאִצְטְרִיךְ לוֹן. מֵהַהוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה גּוּפָא אִשְׁתְּכַךְ בְּעַפְרָא וְנִשְׁמָתָא יַרְתָא אַתְרָהּ כִּדְחָזֵי לָהּ. (נח סט א).
R. Judah then said to him: ‘The punishment of sinners in Gehinnom lasts twelve months, after which the Holy One raises them out of Gehinnom, where they have undergone purification. They remain then sitting at the gate of Gehinnom, and when they see sinners enter there to be punished, they beseech mercy for them. In time the Holy One takes pity on them and causes them to be brought to a certain place reserved for them. From that day onward the body rests in the dust and the soul is accorded her proper place.
תָּא חֲזֵי דְּהָא אִתְּמָר דְּאֲפִילּוּ אִנּוּן בְּנֵי טוֹפָנָא לָא אִתְדָּנוּ אֶלָּא בְּאֶשָׁא וּמַיָּא. מַיָּיא קְרִירָן נַחֲתֵי מִלְּעֵילָא, וּמַיָּיא רְתִיחָן סָלְקֵי מִתַּתָּא כְּאֶשָׁא. וְאִתְדָּנוּ בִּתְרֵי דִינִין, בְּגִין דְּדִינָא דִּלְעֵילָא הָכִי הֲוָה, בְגִין כָּךְ בִּסְדוֹם גָּפְרִית וָאֵשׁ.
Observe that, as has been stated, even the generation of the Flood were punished with nothing else but with fire and water: cold water descended from above,whilst seething water bubbled up from below mingled with fire. They thus underwent the two punishments regularly meted out from on high; and so was Sodom also punished, namely, by brimstone and fire.’
אָמַר לֵיהּ אִי יְקוּמוּן לְיוֹם דִּינָא. אָמַר לֵיהּ הָא אִתְּמָר. אֲבָל אִלֵּין דִּסְדוֹם וַעֲמוֹרָה לָא יְקוּמוּן, וּקְרָא אוֹכַח דִּכְתִיב, (דברים כ״ט:כ״ב) גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לא תִזָּרַע וְלא תַצְמִיחַ וְגו'. אֲשֶׁר הָפַךְ יְיָ בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ. אֲשֶׁר הָפַךְ יְיָ, בְּעָלְמָא דֵּין. בְּאַפּוֹ, בְּעָלְמָא דְאָתֵי. וּבַחֲמָתוֹ, בְּזִמְנָא דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲחָיָיא מֵתַיָּיא. אָמַר לֵיהּ תָּא חֲזֵי, כַּמָּה דְּאַרְעָא דִּלְהוֹן אִתְאֲבִיד לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא, הָכִי נָמֵי אִתְאֲבִידוּ אִנּוּן לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא.
R. Isaac asked him: ‘Will the generation of the Flood arise on the Day of Judgement?’ R. Judah said: ‘That question has already been discussed elsewhere; as regards the people of Sodom and Gomorrah, we can say that they will not arise. This is proved from the words of the Scripture, “and the whole land thereof is brimstone, and salt, and a burning that is not sown, nor beareth, nor any grass groweth therein, like the overthrow of Sodom and Gomorrah… which the Lord overthrew in his anger, and in his wrath” (Deut. 29, 22), where the words “which the Lord overthrew” refer to this world, and the words “in his anger,’ to the world to come, while the words, “and in his wrath” refer to the time when the Holy One will bring the dead to life.’ R. Isaac then said to him: ‘Observe that just as the soil of their land was destroyed to all eternity, so were the inhabitants themselves destroyed to all eternity.
וְתָּא חֲזֵי, דִּינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּינָא לָקֳבֵל דִּינָא. אִנּוּן לָא הֲוָה תַּיְיבִין נַפְשָׁא דְּמִסְכֵּנָא בְּמֵיכְלָא וּבְמִשְׁתַּיָּא, אוּף הָכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אָתִיב לוֹן נַפְשַׁיְיהוּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי.
And observe further how the justice of the Holy One metes out measure for measure: as they did not quicken the soul of the poor with food or drink, just so will the Holy One not restore them their souls in the world to come.
וְתָּא חֲזֵי, אִנּוּן אִתְמְנָעוּ מִצְּדָקָה דְּאִקְרֵי חַיִּים, אוּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָנַע מִנַּיְיהוּ חַיִּים בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְכַמָּה דְּאִנּוּן מָנְעוּ אָרְחִין וּשְׁבִילִין מִבְּנֵי עָלְמָא, הָכִי נָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָנַע מִנַּיְיהוּ אוֹרְחִין וּשְׁבִילִין דְּרַחֲמֵי לְרַחֲמָא עֲלַיְיהוּ בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
And further, just as they neglected the exercise of charity which is called life, so has the Holy One withholden from them life in this world and in the world to come. And as they closed their roads and paths to their fellow-men, so has the Holy One closed to them the roads and paths of mercy in this world and in the world to come.’
רַבִּי אַבָּא אָמַר כֻּלְהוּ בְּנֵי עָלְמָא יְקוּמוּן, וִיקוּמוּן לְדִינָא וְעֲלַיְיהוּ כְּתִיב, (דניאל י״ב:ב׳) וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת וּלְדֵרָאוֹן עוֹלָם. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָארִי דְּרַחֲמִין אִיהוּ, כֵּיוָן דְּדָן לְהוּ בְּהַאי עָלְמָא וְקַבִּילוּ דִּינָא, לָא אִתְדָּנוּ בְּכֻלְהוּ דִּינִין.
R. Abba said: ‘AII men will rise up from the dead and will appear for judgement. Of these it is written, “and some to reproaches and everlasting abhorrence” (Dan. 12, 2). God, however, is the fountain of mercy, and since He punished them in this world and they suffered for their sins, they have no longer to suffer all the punishments of the next world. ‘
אָמַר רַבִּי חִיָּיא כְּתִיב וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה וְגו'. (קה א) מַהוּ בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט. אֶלָא בְּכֻלְהוּ עֲבַד דִּיּוּרֵיהּ לוֹט, דִּכְתִיב וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדוֹם. (וכתיב אשר ישב בהן לוט. אלא ודאי בכלהו עבד דיוריה) וְלָא קַבִּילוּ לֵיהּ, בַּר דְּמֶלֶךְ סְדוֹם קַבִּיל לֵיהּ בִּסְדוֹם בְּגִינֵיהּ דְּאַבְרָהָם:
R. Hiya said: ‘It is written: “And he sent Lot out of the midst of the overthrow, when he overthrew the cities in which Lot dwelt.” The expression “the cities in which Lot dwelt” indicates that he tried to settle in each of the cities in turn, but none would keep him save Sodom, the king of which allowed him residence for the sake of Abraham. This is borne out by the passage, “and Lot dwelt in the cities of the plain, and moved his tent as far as Sodom” (Gen. 13, 12).
סִתְרֵי תּוֹרָה תּוֹסֶפְּתָּא קְטוּרֵי רָמָּאי, הוּרְמְנֵי (עיין סוף הספר סי' ב) דִּבְדוּרֵי. (נ"א דבורירי ונ"א דבורייני) חַכִּימִין בְּסֻכְלְתָּנוּ, יִסְתַּכְּלוּן לְמִנְדַע, בְּשַׁעֲתָּא דְּרֵישָׁא חִוָּורָא אַתְּקִין כֻּרְסְיָיא עַל גַּבֵּי סָמְכִין דְּאַבְנִין דְּמַרְגְּלִיטָן טָבָן.
בֵּין אִנּוּן אַבְנִין אִיתּ חַד מַרְגָּלִיטָא שַׁפִּירָא בְּחֵיזוּ יָאָה בְּרֵיוָא קוּמְטְרָא דְּקַנְטָרָא (נ"א דקיטרא) דִּמְלַהֲטָא בְּע' גְּוָונִין, אִנּוּן ע' גְּוָונִין מְלַהֲטָן לְכָל סְטַר.
אִלֵּין ע' מִתְּפָּרְשָׁאן מִגּוֹ ג' גְּוָונִין. אִלֵּין זִיקִין בְּזִיקִין דִּנְצִּיצִּין לְד' סִטְרֵי עָלְמָא, הָכָא אִיתָּא זִיקָא תַּקִּיפָּא דִּסְטַר שְׂמָאלָא דְּאִתְּאַחִיד בִּשְׁמַיָא. אִנּוּן גְּוָונִין שִׁבְעִין (דניאל ז׳:י׳) דִּינָא יָתִּיב וְסִפְּרִין פְּתִּיחוּ.
מֵהָכָא נָפְּקֵי גִירִין וּסְיָיפִּין וְרוֹמְחִין וְאֶשָׁא דְּקוּסְטְרָא. וְאִתְּאַחִיד אֶשָׁא תַּקִּיפָּא דְּנָפְּקָא מִשָׁמַיִם בֵּיהּ, וְכַד אִתְּאַחַד אשא עִלָּאָה בְּאִלֵּין דִּלְתַּתָּא, לֵיתּ מַאן דְּיָכִיל לְאִתְּבַּר רוּגְזָא וְדִינָא.
עַיְינִין לָהֲטִין כְּטִיסִין דְּנוּרָא, נָחִיתּ בְּהוּ לְעָלְמָא. וַוי מַאן דְּאִעָרַע בֵּיהּ, חֲגִיר חַרְצִּין (ס"א חרבין), אִיהוּ חַרְבָּא שִׁנְּנָא בִּידֵיהּ, לָא חָיִיס עַל טַב וְעַל בִּישׁ. דְּהָא (ס"א פסקא) פִּתְּקָא דְּאִנּוּן שִׁבְעִין בִּרְשׁוּ דְּאִתְּאַחִיד הַהוּא סִטְרָא דִשְׁמַיָא נָחִיתּ בִּידָא שְׂמָאלָא בְּכַמָּה דִּינִין,
אִתְּהַפֵּךָ בְּכַמָּה גְּוָונִין, הֲפּוּךָ בְּכָל יוֹמָא, אִיהוּ אִקְרֵי כְּרֻם זְלֻּתּ דִּמְתַּקְּנָא לְגַבֵּי בְּנֵי אָדָם. כָּל גְּוָונִין דִּכְלֵי זַעֲמוֹ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא בֵּיהּ אִתְּחַזְּיָין. וְאִנּוּן יָתְּבִין בְּרוּמֵי דְּעָלְמָא, וּבְנֵי נָשָׁא בְּסִכְלוּתָּא דִלְהוֹן לָא מַשְׁגְּחֵי בְּהוֹן.
גָּפְּרִיתּ וָאֵשׁ הִתּוּכָא דְּמַיָא וְאֶשָׁא דְּמִתְּהַתְּכֵי מִן שְׁמַיָא אִתְּאַחֲדוּ דָּא בְּדָא וּנְחַתּ עַל סְדוֹם. וַוי לְחַיָּיבַיָא דּלא מַשְׁגִּיחִין עַל יְקָרָא דְמָארֵיהוֹן:
א. עֲשָׂרָה שְׁמָהָן גְּלִיפָּן בְּהוּרְמְנוּתָּא דְמַלְכָּא. (פירוש השם במלואו עשר אותיות יו"ד ה"א וי"ו ה"א). ב. עשר אִנּוּן וְסָלְקִין לְחוּשְׁבַּן סַגֵּי. (פי' יוד עולה כ', יוד הא עולה כ"ו, יוד (נ"ל הה וו) הא ויו עולה מ"ב, י' יד' יד' ידוד' עולה ע"ב). ג. שִׁבְעִין (הם ע"ב ונקראים ד' מחנות שכינה והם למטה ממלכות). גַּוְונָן מְלַהֲטֵי לְכָל סְטַר. נַפְּקֵי מִגּוֹ שְׁמָהָן דְּאִגְלִיף רָזָא דְּע' שְׁמָהָן דְּמַלְאָכַיָיא. דְּאִנּוּן בְּרָזָא דִשְׁמַיָא.
וְאִנּוּן מיכאל גּבריאל רפּאל נוריאל. קמ"ץ "קדומיאל "מלכיאל "צּדקיאל. פּתּ"ח "פּדאל "תּומיאל "חשדיאל. צּר"י "צּדקיאל "רזיאל "יופּיאל. סגו"ל "סטוטריה "גזריאל "ותּריאל נ"א ורדיא"ל "למואל. חר"ק "רהטיאל "חזקיאל "קדשיאל. שׁב"א "שמעאל "ברכיאל (נ"א שכניאל ונ"א ברקיא"ל) "אהיאל. חל"ם חניא"ל "להדיאל "מחניאל. (נ"א ח"ניאל ל"עדיאל מ"לכיאל). "עניאל ענאל אהניאל רחמיאל עזריאל (נ"א ש"בנאל ר"ומיאל ק"דומיאל. שר"ק. חכמיאל רמיאל קרשיאל. חר"ק)
סנניה ודרגזיה רסיסיאל דומיאל
חוניאל "זכריאל "ואריאל "ה"ינאל ד"נדאל ג"דיאל ב"דאל א"נפּיאל ועדי"אל, אדנ"י עַל כֻּלְהוּ. ד (פירוש כשע"ב מלאכים מתחברין במלכות אז נקרא מלכות הוא ובית דינו בלשון וה').
כַּד מִתְּחַבְּרָן כֻּלְהוּ כְּחֲדָא בְּרָזָא חָדָא בְּחֵילָא עִלָּאָה, כְּדֵין אִקְרֵי וידוד כֹּלָּא בִּכְלָלָא חָדָא. מֵאֵתּ יְיָ מִן הַשָׁמַיִם, שְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאִתְּגְּלַף בְּע' שְׁמָהָן אָחֳרָנִין רָזָא דְּשָׁמָיִם. ואִלֵּין אִנּוּן שִׁבְעִין דְּשָׁלְטִין עַל אִלֵּין ע' דִּינִין רָזָא דְּיהו"ה, ואִלֵּין שִׁבְעִין שְׁמָהָן בִּקְדוּשָׁה יהו"ה שָׁמָיִם. ה (פירוש שם של ע"ב גשרים היוצא מפסוק ויסע ויבא ויט אלו הם נקראים שמים, ואותם ע"ב מלאכים של מטה במלכו"ת מקבלים מע"ב של מעלה, ונוטלין מהן).
אִלֵּין נָטְלִין מֵאִלֵּין וְידוד. ו (פירוש מלכות מתפארת). נָטִיל מֵאֵתּ ידוד דָּא מִן דָּא. ז (פירוש סוד של אותן ע"ב שמות הוא שם ידוד, והוא הרוכב עליהן כנשמה לגוף). ואִלֵּין תַּלְיָין מֵאִלֵּין, תַּתָּאִין בְּעִלָּאִין, וְכלָּא קִשׁוּרָא חָדָא. וּבְהַאי קוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא אִשְׁתְּמוֹדָע בִּיקָרֵיהּ. ח (פירוש ע"ב מלאכים של מטה מתחבים בע"ב שמות של מעלה הנקראים שמים). שָׁמַיִם דְּאִנּוּן ע' רָזָא ידוד, דָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּשִׁבְעִין וּתְּרֵין שְׁמָהָן ואִלֵּין אִנּוּן דְּנָפְּקֵי מִן וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט.
וה"ו יל"י סי"ט על"ם מה"ש לל"ה אכ"א כה"תּ הז"י אל"ד לא"ו הה"ע. חֵלֶק רִאשׁוֹן בָּרוּךָ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתּוֹ לְעוֹלָם וָעֶד יז"ל מב"ה הר"י הק"ם לא"ו כל"י לו"ו פּה"ל נל"ךָ יי"י מל"ה חה"ו. חֵלֶק שֵׁנִי בָּרוּךָ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתּוֹ לְעוֹלָם וָעֶד נתּ"ה הא"א יר"תּ שא"ה רי"י או"ם לכ"ב וש"ר יה"ו לה"ח כו"ק מנ"ד. חֵלֶק שְׁלִישִׁי בָּרוּךָ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתּוֹ לְעוֹלָם וָעֶד אנ"י חע"ם רה"ע יי"ז הה"ה מי"ךָ וו"ל יל"ה סא"ל ער"י עש"ל מי"ה. חלק רְבִיעִי בָּרוּךָ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתּוֹ לְעוֹלָם וָעֶד וה"ו דנ"י הח"ש עמ"ם ננ"א ני"תּ מב"ה פּו"י נמ"מ יי"ל הר"ח מצּ"ר. חֵלֶק חֲמִישִׁי בָּרוּךָ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתּוֹ לְעוֹלָם וָעֶד ומ"ב יה"ה ענ"ו מח"י דמ"ב מנ"ק אי"ע חב"ו רא"ה יב"מ הי"י מו"ם, חֵלֶק שִׁשִׁי בָּרוּךָ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתּוֹ לְעוֹלָם ועֶד.
וְאִלֵּין אִנּוּן שִׁבְעִין שְׁמָהָן דְּשָׁלְטִין עַל שִׁבְעִין דַּרְגִּין תַּתָּאִין רָזָא וידוד. אִלֵּין שִׁבְעִין שְׁמָהָן ידוד רָזָא דְאִקְּרֵי שָׁמָיִם. שִׁבְעָא רְקִיעִין אִנּוּן דְּסָלְקִין לְשִׁבְעִין שְׁמָהָן שְׁמָא קַדִּישָׁא, וְדָא אִיהוּ וַידוד הִמְטִיר. מֵאֵתּ ידוד מִן הַשָׁמָיִם.
סִתְּרָא דְּסִתְּרִין לַחֲכִימִין אִתְּמָסַר. שְׁמָא דָּא דְּאִקְּרֵי שָׁמָיִם מִנֵּיהּ אִתְּבְּרֵי סִתְּרָא דְּאִקְּרֵי אָדָם. חָשְׁבָן שַׁיְיפֵּי גוּפָּא דְּאִנּוּן חוּשְׁבַּן מָאתָּן וְאַרְבְּעִין וּתְּמַנְיָא שַׁיְיפִּין.
חָשְׁבָן אַתְּווֹהִי מָאתָּן וְשִׁיתּ סָרֵי, שְׁמָא דָא דְּאִיהוּ רָזָא וְסִתְּרָא כְּלָלָא דְּכָל אוֹרַיְיתָּא בְּכ"ב אַתְּוָון וְעֶשֶׂר אֲמִירָן, בְּגִין דְּהָא שְׁמָא דָא מָאתָּן וְשִׁיתּ סָרֵי אַתְּוָון וּתְּלָתִּין וּתְּרֵין שְׁבִילִין דְּאִתְּכְּלִילָן בֵּיהּ, הָא מָאתָּן וְאַרְבָּעִין וּתְּמַנְיָא שַׁיְיפִּין דְּגוּפָּא
רָזָא דְאִקְרֵי אָדָם דְּשַׁלִּיט על כֻּרְסְיָיא. רָזָא דְּשִׁבְעִין דִּלְתַּתָּא, וְסִתְּרָא דָא דִּכְתִּיב (יחזקאל א׳:כ״ו) וְעַל דְּמוּתּ הַכִּסֵּא דְּמוּתּ כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְּמַעְלָה, וְדָא הוּא סִתְּרָא דִּכְתִּיב וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְגו' מֵאֵתּ יְיָ מִן הַשָׁמָיִם. וְכלָּא חַד וּמִלָּה חָדָא, וְסִתְּרָא חָדָא לַחֲכִימֵי לִבָּא אִתְּמָסַר, זַכָּאָה (ד"א ל"ג איהו) חוּלַקְהוֹן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵּי.
סְדוֹם גְּזַר דִּינָא דִּלְהוֹן על דְּמָנְעוּ צְּדָקָה מִנַּיְיהוּ, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (יחזקאל ט״ז:מ״ט) וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לא הֶחֱזִיקָה. וּבְגִין כָּךָ דִּינָא לָא הֲוָה אֶלָּא מִן שָׁמַיִם. צְּדָקָה וְשָׁמַיִם כּלָּא חַד וּכְתִּיב, (תהילים ק״ח:ה׳) כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ, וּבְגִין דְּתַּלְיָא צְּדָקָה בִּשְׁמֵיהּ (נ"א בשמים) דִּינָא הוּא מִשָׁמַיִם דִּכְתִּיב מאתּ יְיָ מִן הַשָׁמָיִם.
דִּינָא דְּיִשְׂרָאֵל מֵהַאי אֲתַּר דִּכְתִּיב, (איכה ד׳:ו׳) וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּתּ עַמִּי מֵחַטַאתּ סְדוֹם. וְאִקְרֵי יְרוּשָׁלֵם אֲחוֹתּ לִסְדוֹם כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (יחזקאל ט״ז:מ״ט) הִנֵּה זְה הָיָה עֲוֹן סְדוֹם אֲחוֹתֵּךָ, וְדִינְהוֹן הֲוָה מִן שְׁמַיָא דִּינָא חָדָא כִּסְדוֹם עַל דְּמָנְעוּ צְּדָקָה מִנַּיְיהוּ. בַּר דְּדָא אִתְּהַפַּךָ וְדָא אִתְּחָרַב, דָּא אִיתּ לָהּ תְּקוּמָה, וְדָא לֵיתּ לָהּ תְּקוּמָה, (ע"כ סתרי תורה).