NOW THERE AROSE UP A NEW KING OVER EGYPT. R. Abba cited here the verse: Blessed are ye who sow above all waters, that sendforth the feet of the ox and the ass (Isa. 32, 20). He said: ‘Blessed are the children of Israel whom God hath chosen above all nations and brought near to Himself, as it is written, “The Lord hath chosen thee to be a peculiar people unto himself’ (Deut. 14, 2), and again, “For the Lord’s portion is his people: Jacob is the lot of his inheritance” (Ibid. 32, 9). Israel cleaves to the Holy One, blessed be He, as it says “And ye who cleave to the Lord your God, ye are all alive. to-day” (Ibid, IV, 4).
2
וְעַל דָּא זַכָּאִין אִינּוּן קָמֵיהּ, בְּגִין דְּאִינּוּן זַרְעִין עַל כָּל מָיִם. מַאי עַל כָּל מָיִם. דְּזַרְעִין לִצְדָקָה. וּמַאן דְּזָרַע לִצְדָקָה, כְּתִיב בֵּיהּ (תהלים נ"ז) (הדא הוא דכתיב, (תהלים כ"ח) כי גדול עד שמים על כל מים) אִיהוּ הֲוֵי, וּמַאן אִיהוּ מֵעַל שָׁמַיִם. (ויקרא ט"ז ע"א ס"ד ב') דָּא עָלְמָא דְּאָתֵי. וְיִשְׂרָאֵל זַרְעֵי זַרְעָא עַל כָּל מַיִם.
They are worthy, in His sight, because they “sow above (‘al) all waters”, that is to say, they sow “according to righteousness” (Hos. 10, 12), for of him who sows according to righteousness it is said: “For thy mercy is great above (‘al) the heavens” (Ps. 108, 5). “Above the heavens” is identical with “above all waters”, and refers to the world to come, and Israel sow a seed which is above all waters.
The Book of R. Yeba the Elder remarks as follows: It is written “The matter is by the decree of the watchers, and the demand by the word of the holy ones” (Dan. 4, 16). All the judgements passed upon the world, and all decrees and decisions are stored in a certain palace, where seventy-two members of Sanhedrin deliberate upon them. The palace is called ” the Palace of Acquittal”, because the judges there lay stress on whatever can be pleaded in favour of the accused.
Not so the “other side”, where there is a place called “Accusation”, because in that abode of the Serpent, the “Wife of whoredom”, every effort is made to procure the condemnation of humanity, and to prejudice the servant in the eyes of the Master.
Symbolically, the former is represented by “sweet, clear water”; the latter by “bitter water that causes the curse” (Num. 5, 18). The decision concerning children, life, and livelihood, however, is not entrusted either to the “Temple of Acquittal” or to that of “Accusation” (being dependent on mazzal).
Further, they send away “the feet of the ox and the ass”, i.e. the evil haps which are symbolized by the union of the ox and the ass (v. Zohar, Gen., 162b), and cleave to the “good side” of the supernal holy beings.
(שמות א׳:ח׳) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ. ר' אַבָּא פָּתַח (ישעיהו ל״ב:כ׳) אַשְׁרֵיכֶם זוֹרְעֵי עַל כָּל מָיִם מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר, זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ מִכָּל שְׁאַר עַמִּין, וְקָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ, דִּכְתִּיב, (דברים י״ד:ב׳) וּבְךָ בָּחַר יְיָ' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגוּלָה וְגוֹ', וּכְתִיב (דברים ל״ב:ט׳) כִּי חֵלֶק יְיָ' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, יִשְׂרָאֵל מִתְדַּבְּקִין בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִּיב, (דברים ד׳:ד׳) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיְיָ' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כּוּלְּכֶם הַיּוֹם.
NOW THERE AROSE UP A NEW KING OVER EGYPT. R. Abba cited here the verse: Blessed are ye who sow above all waters, that sendforth the feet of the ox and the ass (Isa. 32, 20). He said: ‘Blessed are the children of Israel whom God hath chosen above all nations and brought near to Himself, as it is written, “The Lord hath chosen thee to be a peculiar people unto himself’ (Deut. 14, 2), and again, “For the Lord’s portion is his people: Jacob is the lot of his inheritance” (Ibid. 32, 9). Israel cleaves to the Holy One, blessed be He, as it says “And ye who cleave to the Lord your God, ye are all alive. to-day” (Ibid, IV, 4).
וְעַל דָּא זַכָּאִין אִינּוּן קָמֵיהּ, בְּגִין דְּאִינּוּן זַרְעִין עַל כָּל מָיִם. מַאי עַל כָּל מָיִם. דְּזַרְעִין לִצְדָקָה. וּמַאן דְּזָרַע לִצְדָקָה, כְּתִיב בֵּיהּ (תהלים נ"ז) (הדא הוא דכתיב, (תהלים כ"ח) כי גדול עד שמים על כל מים) אִיהוּ הֲוֵי, וּמַאן אִיהוּ מֵעַל שָׁמַיִם. (ויקרא ט"ז ע"א ס"ד ב') דָּא עָלְמָא דְּאָתֵי. וְיִשְׂרָאֵל זַרְעֵי זַרְעָא עַל כָּל מַיִם.
They are worthy, in His sight, because they “sow above (‘al) all waters”, that is to say, they sow “according to righteousness” (Hos. 10, 12), for of him who sows according to righteousness it is said: “For thy mercy is great above (‘al) the heavens” (Ps. 108, 5). “Above the heavens” is identical with “above all waters”, and refers to the world to come, and Israel sow a seed which is above all waters.
בְּסִפְרָא דְּרַב יֵיבָא סָבָא הָכִי אָמַר, כְּתִּיב (דניאל ד׳:י״ד) בְּגִזְרַת עִירִין פִּתְגָּמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָּא, כָּל דִּינִין דְהַאי עָלְמָא, וְכָל גִּזְרִין, וְכָל שְׁאֵלְתִּין, כֻּלְּהוּ קַיְימֵי בְּחַד הֵיכָלָא, דְּתַמָּן ע"ב סַנְהֶדְרִין מְעַיְּינִין בְּדִינִין דְּעָלְמָא. וְהַהוּא הֵיכָלָא אִקְרֵי הֵיכָל (פקודי רנ"א ע"א) זְכוּתָא, בְּגִין, דְּכַד דַּיְינִין דִּינָא, מְהַפְּכִין בִּזְכוּתָא דְּבַר נָשׁ בְּקַדְמִיתָא.
The Book of R. Yeba the Elder remarks as follows: It is written “The matter is by the decree of the watchers, and the demand by the word of the holy ones” (Dan. 4, 16). All the judgements passed upon the world, and all decrees and decisions are stored in a certain palace, where seventy-two members of Sanhedrin deliberate upon them. The palace is called ” the Palace of Acquittal”, because the judges there lay stress on whatever can be pleaded in favour of the accused.
מַה דְּלָאו הָכִי, בְּדַרְגָּא דְּהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא, דְּתַמָּן אִיהוּ אֲתָר דְּאִקְרֵי (רס"ה א') חוֹבָ"ה, בְּגִין דְּכָל עוֹבָדוֹי דְּהַהוּא אֲתָר, דְּנָחָשׁ אֵשֶׁת זְנוּנִים, לָא אִיהוּ אֶלָּא לִמְהַפְּכָא בְּחוֹבָה דְּבַּר נָשׁ, וּלְמִלְשָׁן עַבְדָּא לְמָארֵיהּ.
Not so the “other side”, where there is a place called “Accusation”, because in that abode of the Serpent, the “Wife of whoredom”, every effort is made to procure the condemnation of humanity, and to prejudice the servant in the eyes of the Master.
אִינּוּן דְּהֵיכְלָא דְּזְכוּתָא, אִקְרוּן מַיִם מְתוּקִים, מַיִם צְלוּלִין. אִינּוּן דְּהֵיכָלָא דְּחוֹבָה, אִקְרוּן מַיִין מְרִירִין, (במדבר ה׳:י״ח) מֵי הַמָּרִים הַמְאָרַרִים. בְּהַהוּא הֵיכָלָא דִּזְכוּתָא, לָא קַיְימֵי אִלֵּין תְּלַת (בראשית קפ"א א'): בְּנֵי, חַיֵּי, וּמְזוֹנֵי. וְלָאו בְּהַהוּא אֲתָר (רס"ו א') דְּחוֹבָה, לָא בְּמַיִם מְתִיקָן וּצְלִילָן, וְלָאו בְּמַיִם מְרִירִין מְלַטְּטִין.
Symbolically, the former is represented by “sweet, clear water”; the latter by “bitter water that causes the curse” (Num. 5, 18). The decision concerning children, life, and livelihood, however, is not entrusted either to the “Temple of Acquittal” or to that of “Accusation” (being dependent on mazzal).
וְעַל דָּא, יִשְׂרָאֵל זַרְעֵי עַל כָּל מַיִם, זַרְעָא קַדִּישָׁא דְּאוֹלִידוּ עַל כָּל מַיִם, אִיהוּ, דְּהָא לָאו נָכוֹן זַרְעָא דִּילְהוֹן אֶלָּא לְעֵילָּא. וְעַל דָּא אוּקְמוּהָ מִכָּל מָקוֹם, בְּנִי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי, לָאו בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִלְּתָא, אֶלָּא בְּמַזָּלָא קַדִּישָׁא תַּלְיָא מִלְּתָא, וַאֲתָר דָּא עַל כָּל מַיָּא אִיהוּ.
Israel therefore, “sow above all waters”, since their seed is established above.
מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר, דְּלָא אִית לוֹן בְּהַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא כְּלוּם, וּמְשַׁדְּרָן מִנַּיְיהוּ כָּל חוּלָקִין בִּישִׁין, וּמִתְדַּבְּקִין בְּהַהוּא סִטְרָא טָבָא, דְּכָל קְדוּשִׁין (בראשית קס"ו ב') עִלָּאִין, שׁוֹר וַחֲמוֹר כַּד מִזְדַּוְּוגָן כַּחֲדָא, תְּרֵין פִּגְעִין בִּישִׁין אִינּוּן לְעָלְמָא. שׁוֹר: סִטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא אִיהוּ, וְאִתְדַּבְּקוּתָא דִּסְטָר קַדִּישָׁא אִיהוּ. חֲמוֹר: כַּד אִזְדְּוַוג בַּהֲדֵיהּ, דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא אַחֲרָא, תְּרֵין פִּגְעִין בִּישִׁין אִינּוּן לְעָלְמָא.
Further, they send away “the feet of the ox and the ass”, i.e. the evil haps which are symbolized by the union of the ox and the ass (v. Zohar, Gen., 162b), and cleave to the “good side” of the supernal holy beings.
וְעַל דָּא, שִׁמְעוֹן תּוּקְפָא דְּדִינָא קַשְׁיָא הֲוָה בֵּיהּ, וְכַד מִזְדַּוְּוגָן כַּחֲדָא, לָא יָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל, וּבְגִין כָּךְ, (דברים כ״ב:י׳) לֹא תַחֲרוֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּו. וְעַל דָּא, שָׁדַר יַעֲקֹב לְעֵשָׂו מִלָּה דָּא, דִּכְתִּיב, (בראשית ל״ב:ו׳) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר. וְאִי לָאו דְּמָאִיךְ יַעֲקֹב גַּרְמֵיהּ, דְּחִילוּ סַגְיָא נָפַל בֵּיהּ בְּעֵשָׂו.