R. Jose then discoursed as follows. ‘According to one authority, the evening prayer is obligatory,1v. T. B. Berachoth, 27b. (and it certainly is so, for the recital of the Shema is obligatory in the evening, and the unity of the Holy One is proclaimed at night as it is in the day, and the attribute of night is included in that of the day, and that of the day in the night, and one union is thus attained.
It is written, “Thou shalt love the Lord thy God with all thy heart and with all thy soul”, etc. (Deut. 6, 5). This has been interpreted by the Companions, but there is still a question to ask. If, in the recital of “Hear, O Israel,” all is included, the Right and the Left, why is it necessary to recite afterwards the passages, “And thou shalt love” and “And it will come to pass if ye shall hearken diligently unto My commandments…”? Are they not already included in the proclamation of the Unity? The fact, however, is that in the Shema they are referred to generally, and then they are particularized, which also is necessary.
1Here follows in the original a passage on the symbolism of the phylacteries with reference to the Unity, which is practically a repetition in substance of Zohar, Exodus, 43a, b, and Genesis, 13b.
פָּתַח רַבִּי יוֹסִי וְאָמַר, הָא דְּתָנֵינָן דִּצְלוֹתָא דְּעַרְבִית חוֹבָה, חוֹבָה אִיהִי וַדַּאי, בְּגִין דִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּעַרְבִית חוֹבָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְיָחַד בְּלֵילְיָא, כְּמָה דְּאִתְיָחַד בִּימָמָא, וּמִדַּת לֵילְיָא אִתְכְּלִיל בִּימָמָא, וּמִדַּת יְמָמָא אִתְכְּלִיל בְּלֵילְיָא, וְאִתְעָבִיד יִחוּדָא חֲדָא. וּמַאן דְּאָמַר רְשׁוּת, בְּגִין אֵמוּרִין וּפְדָרִין דְּמִתְאֲכְּלֵי בְּלֵילְיָא (ק"ל ע"א) וְהָא אוֹקִימְנָא.
R. Jose then discoursed as follows. ‘According to one authority, the evening prayer is obligatory,1v. T. B. Berachoth, 27b. (and it certainly is so, for the recital of the Shema is obligatory in the evening, and the unity of the Holy One is proclaimed at night as it is in the day, and the attribute of night is included in that of the day, and that of the day in the night, and one union is thus attained.
כְּתִיב (דברים ו׳:ה׳) וְאָהַבְתָּ אֶת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וְגוֹ', הַאי קְרָא אוֹקִימְנָא לֵיהּ, וְאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. אֲבָל אִית לְשָׁאֲלָא, אִי בְּהַאי יִחוּדָא דִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אִתְכְּלִיל כֹּלָּא, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, אֲמַאי (כתיב) לְבָתַר וְאָהַבְתָּ (דברים יא) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, דְּהָא בְּיִחוּדָא אִתְכְּלִילוּ. אֲבָל הָתָם בִּכְלָל, וְהָכָא בִּפְרַט, וְהָכִי אִצְטְרִיךְ.
It is written, “Thou shalt love the Lord thy God with all thy heart and with all thy soul”, etc. (Deut. 6, 5). This has been interpreted by the Companions, but there is still a question to ask. If, in the recital of “Hear, O Israel,” all is included, the Right and the Left, why is it necessary to recite afterwards the passages, “And thou shalt love” and “And it will come to pass if ye shall hearken diligently unto My commandments…”? Are they not already included in the proclamation of the Unity? The fact, however, is that in the Shema they are referred to generally, and then they are particularized, which also is necessary.
וּבְרָזָא דְּיִחוּדָא דָּא אִתְּעַרְנָא בֵּיהּ, יִחוּדָא דָּא אִיהוּ כְּגַוְונָא דִּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא, וּתְפִלִּין דִּדְרוֹעָא. בִּתְפִלִין דְּרִישָׁא ד' פָּרְשִׁיָּין, וְהָא אִתְּמַר, וְהָכָא תְּלַת שְׁמָהָן אִינּוּן. הָתָם בִּתְפִילִין דְּרֵישָׁא, ד' פָּרְשִׁיָּין, כָּל חַד וְחַד בִּלְחוֹדוֹי, וְהָכָא תְּלַת שְׁמָהָן, מַה בֵּין הַאי לְהַאי.
1Here follows in the original a passage on the symbolism of the phylacteries with reference to the Unity, which is practically a repetition in substance of Zohar, Exodus, 43a, b, and Genesis, 13b.
אֶלָּא אִינּוּן ד' פָּרְשִׁיָּין, הָא אִתְּעֲרוּ בְּהוּ, חַד, נְקוּדָה קַדְמָאָה עִלָּאָה. וְחַד, רָזָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וְחַד, יְמִינָא. וְחַד, שְׂמָאלָא. אִלֵּין רָזָא דִּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא. וְהָכָא, בְּרָזָא דְּיִחוּדָא דָּא, תְּלַת שְׁמָהָן, וְאִינּוּן כְּגַוְונָא דְּאִינּוּן ד' פָּרָשִׁיּוֹת. יְיָ' (ט' ע"א) קַדְמָאָה, דָּא נְקוּדָה עִלָּאָה, רִאשִׁיתָא דְּכֹלָּא. אֱלהֵינוּ רָזָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי. יְיָ' בַּתְרָאָה, כְּלָלָא דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא כַּחֲדָא, בִּכְלָלָא חֲדָא, וְאִלֵּין אִינּוּן תְּפִלִּין דְּרִישָׁא, וְדָא אִיהוּ יִחוּדָא קַדְמָאָה.
תְּפִלִּין דִּדְרוֹעָא, כְּלָלָא דְּכָל הָנֵי כַּחֲדָא, וְדָא אִיהוּ רָזָא בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. הָכָא כְּלָלָא דְּאִינּוּן תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא, דְּאִתְכְּלִילוּ גּוֹ תְּפִלִּין דִּדְרוֹעָא.
וְרָזָא דָּא, (קל"ה ע"ב) בָּרוּךְ: דָּא רָזָא דִּנְקוּדָה עִלָּאָה, דְּאִיהוּ בָּרוּךְ, דְּכָל בִּרְכָאן נַבְעִין מִתַּמָּן. וְאִי תֵּימָא עָלְמָא דְּאָתֵי אִקְרֵי בָּרוּךְ. לָאו הָכִי, דְּהָא נְקוּדָה עִלָּאָה אִיהוּ דְּכַר, עָלְמָא דְּאָתֵי נוּקְבָּא. אִיהוּ בָּרוּךְ וְאִיהִי בְּרָכָה. בָּרוּךְ דְּכָר. בְּרָכָה נוּקְבָּא. וְעַל דָּא בָּרוּךְ אִיהוּ נְקוּדָה עִלָּאָה, (ר' ע"א) שֵׁם: דָּא עָלְמָא דְּאָתֵי, דְּאִיהוּ שֵׁם גָּדוֹל, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (יהושע ז׳:ט׳) וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. כְּבוֹד: דָּא כָּבוֹד עִלָּאָה, דְּאִיהוּ יְמִינָא וּשְׂמָאלָא.
וְכֻלְּהוּ כְּלִילָן בְּהַאי תְּפִלָּה שֶׁל יַד, דְּאִיהוּ מַלְכוּתוֹ, וְנָטִיל כֹּלָּא בְּגַוֵּיהּ, וּבְהַאי מַלְכוּתוֹ אִתְּכְּלִילָן בֵּיהּ עָלְמִין כֻּלְּהוּ, לְמֵיזַן לוֹן, וּלְסַפְּקָא לוֹן, בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיכוּ וְעַל דָּא לְעוֹלָם וָעֶד.
וְדָא אִיהוּ יִחוּדָא דִּתְפִלִּין דְּרִישָׁא, וּתְפִלִּין דִּדְרוֹעָא, וּכְגַוְונָא דְּרָזָא דְּיִחוּדָא דִּתְפִלִּין, הָכִי אִיהוּ יִחוּדָא דְּכֹלָּא, וְדָא אִיהוּ בְּרִירָא דְּמִלָּה. וְהָא סָדַרְנָא יִחוּדָא דָּא קָמֵי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וְאָמַר לִי, דְּהָא בְּד' גַּוְונִין אִתְסָדַר יִחוּדָא, וְדָא בְּרִירָא מִכֻּלְּהוּ, וְהָכִי אִיהוּ וַדַּאי, וְכֻלְּהוּ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, אֲבָל סִדּוּרָא דִּתְפִלִּין, דָּא אִיהוּ יִחוּדָא עִלָּאָה, כְּדְקָא יֵאוֹת.