IF HIS OBLATION BE A BURNT OFFERLNG. R. Hiya cited here the verse: “For my thoughts are not your thoughts, said the Lord” (Isa. 55, 8). ‘The Thought of God’, he said, ‘is the fountain-head of all, and from that Thought spread forth ways and paths in which the Holy Name might be found and fittingly established. From that Thought, too, issued the stream of the Garden of Eden to water all. On that Thought depend all beings above and below, and from that Thought come the Written and the Oral Torahs.
The thought of man is also the fountain-head of his life, and from it stretch ways and paths to pervert his ways in this world and in the next. From that thought issues the defilement of the evil inclination to work harm to him and to all, and from it come error and iniquity and presumptuous sin, idolatry, fornication and bloodshed; wherefore it says, “my thoughts are not as your thoughts”.
Hence it says, first of all, “If his oblation be a burnt-offering”, for the “burnt-offering” (‘olah) has reference to “that which goeth up” (‘olah) on the heart, to wit the thought, and therefore the first offering mentioned is the burnt-offering.’
(ויקרא א׳:ג׳) אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ, רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (ישעיהו נ״ה:ח׳) כִּי לא מַחְשְׁבֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי. כִּי לא מַחְשְׁבֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, מַחְשְׁבֹתַי כְּתִיב חָסֵר בְּלא ו', תָּא חֲזֵי, מַחֲשָׁבָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הִיא עִלָּאָה וְרֵישָׁא דְּכֹלָּא, וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה אִתְפְּשָּׁטוּ אָרְחִין וּשְׁבִילִין, לְאִשְׁתַּכְּחָא שְׁמָא קַדִּישָׁא, וּלְאַתְקְנָא לֵיהּ בְּתִקּוּנוֹי כְּדְקָא יֵאוֹת. וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה אִתְנְגִיד וְנָפִיק שַׁקְיוּ דְּגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, לְאַשְׁקָאָה כֹּלָּא. וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה, קַיְימִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה, מִשְׁתְּכַח תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.
IF HIS OBLATION BE A BURNT OFFERLNG. R. Hiya cited here the verse: “For my thoughts are not your thoughts, said the Lord” (Isa. 55, 8). ‘The Thought of God’, he said, ‘is the fountain-head of all, and from that Thought spread forth ways and paths in which the Holy Name might be found and fittingly established. From that Thought, too, issued the stream of the Garden of Eden to water all. On that Thought depend all beings above and below, and from that Thought come the Written and the Oral Torahs.
מַחֲשָׁבָה דְּבַּר נָשׁ, הִיא רֵישָׁא דְּכֹלָּא, וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה, אִתְפְּשָּׁטוּ אָרְחִין וּשְׁבִילִין, לְאַסְטָאָה אוֹרְחוֹי, בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה, אִתְנְגִיד וְנָפִיק זוּהֲמָא דְּיֵצֶר הָרָע, לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ וּלְכֹלָּא. וּמֵהַהִיא מַחֲשָׁבָה, אִשְׁתְּכָחוּ עֲבֵירוֹת חֲטָאוֹת וּזְדוֹנוֹת, עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל דָּא, כִּי לא מַחְשְׁבֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם.
The thought of man is also the fountain-head of his life, and from it stretch ways and paths to pervert his ways in this world and in the next. From that thought issues the defilement of the evil inclination to work harm to him and to all, and from it come error and iniquity and presumptuous sin, idolatry, fornication and bloodshed; wherefore it says, “my thoughts are not as your thoughts”.
וּבְגִין כָּךְ, רֵישָׁא דְּכֹלָּא כְּתִיב, אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ. מִן הַבָּקָר, וְלָא בָּקָר, וּמַאן אִיהוּ. פַּר בֶּן בָּקָר אִיהוּ, דְּאִיהוּ דְּכַר. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, מִן הַבָּקָר סְתָם, וְחָזַר וּפֵירַשׁ זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ, זָכָר ולָא נְקֵבָה, דְּהָא (ע"ט) דְּכַר אִשְׁתְּמוֹדַע לְעֵילָּא, וְנוּקְבָּא אִשְׁתְּמוֹדְעָא לְתַתָּא. וְכֵן מִן הַצֹּאן מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים.
Hence it says, first of all, “If his oblation be a burnt-offering”, for the “burnt-offering” (‘olah) has reference to “that which goeth up” (‘olah) on the heart, to wit the thought, and therefore the first offering mentioned is the burnt-offering.’
מַאן דְּאָתֵי לְעוֹלָה, כֻּלְּהוּ דְּכַר, וְלָא נוּקְבָּא, בְּגִין דְּעוֹלָה עוֹלָה עַל הַלֵּב, עַל הַלֵּב ודַּאי, וְאִשְׁתְּמוֹדַע מַאן דְּקָאִים עַל הַלֵּב. וּבְגִין כָּךְ סַלְּקָא לְעֵילָּא, וְכֻלְּהוּ דִּכְרִין. וְעַל דָּא פָּתַח קְרָא בְּרֵישָׁא בָּעוֹלָה יַתִּיר מִכָּל שְׁאָר קָרְבָּנִין, דְּהָא מַחֲשָׁבָה רֵישָׁא דְּכֹלָּא.
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִי הָכִי בַּאֲתַר דְּמַחֲשָׁבָה דִּלְעֵילָּא בַּעְיָא לְקָרְבָא, אֲמַאי לְתַתָּא יַתִּיר. לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. אָתָא לְקָמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לֵיהּ, רֵישָׁא דְּכֹלָּא מַחֲשָׁבָה הוּא, וְסִיּוּמָא דְּהַהִיא מַחֲשָׁבָה אֲתַר דְּאִקְרֵי בֹּקֶר, וּמַאי אִיהוּ. הַהוּא סִיּוּמָא דְּגוּפָא, דִּמְבַסֵּם לְנוּקְבָּא. כַּךְ מַחֲשָׁבָה דְּבַּר נָשׁ, רֵישָׁא דְּכֹלָּא. סִיּוּמָא דְּהַהִיא מַחֲשָׁבָה, כַּד אִתְעָבִיד עוֹבָדָא. אֵימָתַי. בַּבֹּקֶר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (מיכה ב׳:א׳) הוֹי חוֹשְׁבֵי אָוְן וּפוֹעֲלֵי רָע, אֵימָתַי, עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ. וְעַל דָּא לְהַהוּא אֲתַר דְּמַחֲשָׁבָה, מַחֲשָׁבָה אִסְתְּלִיק. וְעוֹבָדָא מִתְקָרְבָא לְסִיּוּמָא דְּמַחֲשָׁבָה ודַּאי.