יום תשעה באב 1

שחרית של תשעה באב

בשחרית נוטל ידיו על קשרי אצבעותיו בלבד. ואין שאלת שלום בתשעה באב. לא יברך ברכת שעשה לי כל צרכי בשרית בתשעה באב. מתפללים תפילת שחרית של יום חול בטלית ובתפילין כרגיל ומורידים אותם לאחר תפילת העמידה לפני הקינות. כל הדברים הבאים בתוך סוגריים בקינות הם דברי נחמה ולא אומרים אותם.

• We wash our hands throughout the day only until the knuckles • We do not say hello to one another • We skip the Beracha of שעשה לי כל צרכי in the morning • We say Birkat Kohanim • Customs vary in regards to blessing Birkat Kohanim and putting on Talit and Tefillin during Shaharit • Anything in parenthesis is words of consolation and it is not read

וָאָֽרֶץ שָׁפַל רוּמִי וְנִקְלָה כְבוֹדִי. לְעָפָר שָֽׁחָה נַפְשִׁי, וְקָֽצְרָה יָדִי. מִדֵּי זָכְרִי יְגוֹנַי. הוֹמִים גַּלֵּי נַפְשִׁי, וְקוֹדְחִים שְׁבִיבֵי יְקוֹדִי. הֲלָעַד יֶחֱשַׂף צִלִּי, וְיֵצַר צַֽעֲדִי? וְאַתָּה יְהֹוָה מָגֵן בַּעֲדִי: בַּעֲדִי רַבָּה שַׂר צָבָא וּמִלְחָמָה קִדֵּשׁ. יִפְעַת הוֹדִי חִלֵּל, כִּתֵּת וְהִדֵּשׁ. הֲלֹא בְּיוֹם זֶה אֶקְרָא צוֹם וַֽעֲצָרָה אֲקַדֵּשׁ בַּחֹֽדֶשׁ הַֽחֲמִישִׁי בְּתִשְׁעָה לַחֹֽדֶשׁ:

בַּחֹֽדֶשׁ הַֽחֲמִישִׁי אָנוּ וְאָֽבְלוּ פִּתְחֵי מְעוֹנַי. בְּתִשְׁעָה לַחֹֽדֶשׁ אָֽפְלוּ וְכָהוּ עֵינַי. בְּמַזַּל אַרְיֵה אֲרִי נֹהֵם, וְצָלְלוּ אָזְנָי, יוֹם וַיִּקְרָ֖א אַרְיֵ֑ה עַל־מִצְפֶּ֣ה ׀ אֲדֹנָ֗י: (יְהֹוָה אַל תִּקְצֹף עַד מְאֹד לְהַכְנִיעִי, וְאַל לָעַד תִּזְכּוֹר עָוֹן לְהַרְשִׁיעִי. אֱזוֹן נָא מִזְּבוּלֶךָ לְקוֹל שַׁוְעִי, מָגִנִּי וְקֶֽרֶן יִשְׁעִי:)

יָרַֽדְתִּי לְתַחְתִּיּוֹת, וְאָבַד נִצְחִי. סָֽרָה צְפִירַת תִּפְאַרְתִּי וְצִיצַת מִצְחִי. פָּקוּ מוֹרֵי פְּלִילִיָּה, וְעִבְּטוּ אָרְחִי. בָּחַֽלְתִּי נְאֻם סַלְעִי, וְנֶֽאֱסַף בְּחֶטְאִי יַרְחִי. חֻקֵּי זְמִרוֹת קְנוּיוֹת הֲסִירֽוֹתִי מִנִּכְחִי, וּלְכָל בָּהֵן חַיֵּי רוּחִי: רוּחִי חֻבָּֽלָה, יָמַי נִזְעָֽכוּ בְּרֹב כַּחְשִׁי. זַלְעָפָה אֲחָזַֽתְנִי, וְנִלְכַּֽדְתִּי בְמוֹקְשִׁי. נְהִי וּמִסְפֵּד אֲעוֹרֵר, וְקִינִים תֶּהְגֶּה נַפְשִׁי, מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי:

בַּחֹֽדֶשׁ הַֽחֲמִישִׁי נֻתַּק אֵזוֹר כֹּחִי לְהַמְאִיכוֹ. בְּתִשְׁעָה לַחֹֽדֶשׁ נוֹתַֽרְתִּי כְּגֽוֹרֶן עֵת הִדְרִיכוֹ. בְּמַזַּל אַרְיֵה נֻגַּר עַמִּי סְחוֹב וְהַשְׁלִיכוֹ, יוֹם עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ: מִסֻּבְּכוֹ עָלָה וְהִשְׁקָֽנִי כּוֹס רַֽעַל. אֲכָלַֽנִי הֲמָמַֽנִי, וְאוֹתִי בְּמַסְגֵּר נָעַל: (נָא הַחֲיֵה רְדוּמֵֽינוּ בְּכוֹס תַּֽעַל, מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיַֽעַל:)

דּוֹק וְחוּג רָֽעֲשׁוּ, וַתִּשְׁכּוֹן עָלַי עֲנָנָה. וְכָל מְאוֹרֵי אוֹר קָֽדְרוּ, וְחַמָּה וּלְבָנָה. יוֹם רַבָּתִי בַגּוֹיִם הָֽיְתָה כְּאַלְמָנָה: וְדֻכְּאוּ לָאָרֶץ, וְאֻמְלָלוּ אַנְשֵׁי הָֽאֱמוּנָה. לָכֵן אֲקוֹנֵן בְּמָרָה, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה: יְפֵה נוֹף, מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָֽרֶץ, עַם קִרְיַת חָנָה. הָיְתָה לְשַׁמָּה וְלִשְׁאִיָּה, וּלְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה. כָּל עַמָּהּ נֶֽאֱנָחִים, לֹא מָצְאוּ חֲנִינָה: דָּהֲמוּ גִבּוֹרֶֽיהָ מִפְּנֵי חֶֽרֶב הַיּוֹנָה. יָכִין וּבֽוֹעַז נֶעֱקָרוּ מִגּֽוֹרֶן אֲרַוְנָה. רָֽמְסוּ זָרִים, וְשָֽׁאֲגוּ בִּמְקוֹם הַשְּׁכִינָה: