We have trespassed [against God and man, and we are devastated by our guilt]; We have betrayed [God and man, we have been ungrateful for the good done to us]; We have stolen; We have slandered; We have caused others to sin; We have caused others to commit sins for which they are called רֽשָׁעִים, wicked; We have sinned with malicious intent; We have forcibly taken other’s possessions We have added falsehood upon falsehood; We have joined with evil individuals or groups. We have given harmful advice; We have deceived; We have mocked; We have rebelled against God and His Torah; We have caused God to be angry with us; We have turned away from God’s Torah; We have sinned deliberately; We have been negligent in our performance of the commandments; We have caused our friends grief; We have been stiff-necked, refusing to admit that the cause of our suffering is our own sins. We have committed sins for which we are called רָשָׁע, [raising a hand to hit someone]. We have committed sins which are the result of moral corruption; We have committed sins which the Torah refers to as abominations; We have gone astray; We have led others astray.
We have turned away from Your commandments and from Your good laws, and we have gained nothing from it. And You are the Righteous One in all [punishment] that has come upon us; for You have acted truthfully and we have acted wickedly.
חיבר רב סעדיה גאון
This prayer was composed by Rav Sadyah Gaon 892–942
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהַי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזֹּאת הַבָּאָה עֲלֵינוּ וְעַל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, קֵץ וְתַכְלִית לִשְׁבִי עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל, וְעֵת־סוֹף לְגָלוּתֵנוּ וּלְאֶבְלֵנוּ, וְאַחֲרִית־טוֹב לִימֵי־עָנְיֵנוּ וּמְרוּדֵנוּ. כִּי־מָשַׁךְ עָלֵנוּ הַשִּׁעְבּוּד, וְאָרַךְ עָלֵינוּ עֹל־גָּלֻיּוֹת. וְהִנְּנוּ בְּכָל־יוֹם הוֹלְכִים וְדַלִּים, בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים אָנוּ נִמְעָטִים, וּבִסְגוֹת הַזְּמַנִּים אָנוּ נִצְעָרִים. וְאֵין־לָנוּ לֹא־מְנַהֵל וְלֹא־מַחֲזִיק בְּיָדֵנוּ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ. כִּי מִי יַחֲמֹל עָלַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם, וּמִי־יָנוּד־לָךְ, וּמִי־יָסוּר לִשְׁאֹל לְשָׁלוֹם לָךְ, אוֹ מִי־יִגְדֹּר־גֶּדֶר, אוֹ מִי יַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ: וְאֵין עוֹד נָבִיא וְחוֹזֶה, וְאֵין קוֹרֵא בְשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, מִתְעוֹרֵר לְהַחֲזִיק־בָּךְ. כִּי כֻלָּנוּ כַצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ אִישׁ לְדַרְכּוֹ הָרָעָה פָּנִינוּ, כָּל־גֶּבֶר אַחֲרֵי בִּצְעוֹ, וְכָל־אִישׁ אַחֲרֵי שְׁרִירוּת לִבּוֹ הָרָע. וְלֹא דַּי לָנוּ בַּעֲוֹנוֹת הָרִאשׁוֹנִים, כִּי־אִם הוֹסַפְנוּ עֲלֵיהֶם חֲדָשִׁים. וְלֹא הֻזְהַרְנוּ בְּכָל־הָאַזְהָרוֹת אֲשֶׁר הִזְהַרְתָּנוּ, וְלֹא הוּכַחְנוּ מִכָּל הַתּוֹכָחוֹת אֲשֶׁר הוֹכַחְתָנוּ, וּמַה־יֶּשׁ־לָנוּ עוֹד צְדָקָה, וְלִזְעֹק־עוֹד אֶל־הַמֶּלֶךְ:
וְאַתָּה יְהֹוָה חָשַׁבְתָּ לְצָרֵף סִיגֵנוּ, וּלְהָסִיר בְדִילֵנוּ וְלִשְׁבֹּר אֶת־לִבֵּנוּ הַזּוֹנֶה, וּלְהָתֵם טֻמְאָתֵנוּ מִמֶּנּוּ, עַל־כֵּן הִגְלִיתָנוּ וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ: הִנֵּה בִּשְׁאוֹן הַמַּלְכֻיּוֹת הֻצְלַלְנוּ, וּכְהִתּוּךְ כֶּסֶף בְּתוֹך כּוּר נִתָּכְנוּ, וְלֹא מִקֹּצֶר יָדְךָ לֹא־הוֹשַׁעְתָּנוּ, וְלֹא מִכֹּבֶד אָזְנְךָ לֹא־שָׁמַעְתָּ תְּפִלָּתֵנוּ, כִּי הִבְדִּילוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵין יְשׁוּעָתֶךָ. לְךָ יְהֹוָה הַצְּדָקָה, וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים. לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, כִּי מָרַדְנוּ בוֹ. וּלְךָ אֲדֹנָי הַחֶסֶד, כִּי אַתָּה תְּשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ: וְאַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל וּקְדוֹשׁוֹ. הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ, תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר, חָלִילָה. הַלְעוֹלָם תִּזְנַח, וְלֹא־תֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד, חָלִילָה. כִּי לֹא אָפְסוּ לָנֶצַח חֲסָדֶיךָ, וְלֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, כִּי הֵמָה חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, יָחִילוּ בְּכָל־עֵת וּבְכָל רֶגַע: וּלְמַעַן שִׁמְךָ יְהֹוָה, עֲשֵׂה עִמָּנוּ, כִּי הִיא תְהִלָּתֶיךָ. כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עָלֵינוּ, יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וּלְמַעַן בְּרִית אֲבוֹתֵינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר כָּרַתָּ לָהֶם, כִּי לֹא תִשָׁכַח מִפִּי זַרְעָם. וּדְבָרַי אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בְּפִיהֶם לֹא־יָמוּשׁוּ. וּלְמַעַן עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ, אֲשֶׁר־נִשְׁאֲרוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה, כַּתֹּרֶן בְּרֹאשׁ הָהָר, וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה: וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ, אֲשֶׁר הָיְתָה מִדְבַּר שְׁמָמָה, וְיָצְאָה מִמֶּנָּהּ כָּל־הֲדָרָהּ, וּבֵית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ, אֲשֶׁר הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ: וּרְאֵה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב:
וְהִנֵּה כָּל־הַגּוֹיִם יוֹשְׁבִים שְׁלֵוִים וּשְׁקֵטִים. וְאֶבְיוֹנֵי עַמְּךָ דְווּיִים סְחוּפִים וּמְדֻלְדָּלִים וּמְבַקְּשִׁים פָּנֶיךָ. וּמַפִּילִים תְּחִנָּתָם מוּל אֲרוֹן בְּרִיתֶךָ. יְהֹוָה אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת עַד־מָתַי לֹא תְרַחֵם אֶת עָרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם אֲשֶׁר זָעַמְתָּ זֶה כַּמָּה שָׁנִים. וּרְאֵה אֶת עַמְּךָ מְרוּדִים מְאֹד. פָּנִינוּ לִימִין וְאֵין עוֹזֵר. לִשְׁמֹאל וְאֵין סוֹמֵךְ. וְהִנֵּה הָעֵת וְהָעוֹנֶה יָאֲתָה לְךָ לְהוֹשִׁיעֵנוּ: אֱלֹהֵינוּ בּוֹשֵׁנוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ וְנִכְלַמְנוּ בַּעֲוֹנֵינוּ. כִּי הָשְׁחֲרוּ פָּנֵינוּ מִפְּנֵי חַטֹּאתֵנוּ. וְנִכְפְּפָה קוֹמָתֵנוּ מִפְּנֵי אַשְׁמָתֵנוּ. וְאֵין לָנוּ פֹּה לְהָשִׁיב וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ. וְאֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עָלֶיךָ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם:
אָנָּא תָּבֹא לְפָנֶֽיךָ תְּפִלָּתֵֽנוּ, וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵֽנוּ שֶׁאֵין אֲנַֽחְנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹֽרֶף לוֹמַר לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ צַדִּיקִים אֲנַֽחְנוּ וְלֹא חָטָֽאנוּ אֲבָל אֲנַֽחְנוּ וַאֲבוֹתֵֽינוּ חָטָֽאנוּ:
אָשַֽׁמְנוּ. בָּגַֽדְנוּ. גָּזַֽלְנוּ. דִּבַּֽרְנוּ דֹּֽפִי. הֶעֱוִֽינוּ. וְהִרְשַֽׁעְנוּ. זַֽדְנוּ. חָמַֽסְנוּ. טָפַֽלְנוּ שֶֽׁקֶר. יָעַֽצְנוּ רָע. כִּזַּֽבְנוּ. לַֽצְנוּ. מָרַֽדְנוּ. נִאַֽצְנוּ. סָרַֽרְנוּ. עָוִֽינוּ. פָּשַֽׁעְנוּ. צָרַֽרְנוּ. קִשִּֽׁינוּ עֹֽרֶף. רָשַֽׁעְנוּ. שִׁחַֽתְנוּ. תִּעַֽבְנוּ. תָּעִֽינוּ. תִּעְתָּֽעְנוּ:
We have trespassed [against God and man, and we are devastated by our guilt]; We have betrayed [God and man, we have been ungrateful for the good done to us]; We have stolen; We have slandered; We have caused others to sin; We have caused others to commit sins for which they are called רֽשָׁעִים, wicked; We have sinned with malicious intent; We have forcibly taken other’s possessions We have added falsehood upon falsehood; We have joined with evil individuals or groups. We have given harmful advice; We have deceived; We have mocked; We have rebelled against God and His Torah; We have caused God to be angry with us; We have turned away from God’s Torah; We have sinned deliberately; We have been negligent in our performance of the commandments; We have caused our friends grief; We have been stiff-necked, refusing to admit that the cause of our suffering is our own sins. We have committed sins for which we are called רָשָׁע, [raising a hand to hit someone]. We have committed sins which are the result of moral corruption; We have committed sins which the Torah refers to as abominations; We have gone astray; We have led others astray.
סַֽרְנוּ מִמִּצְוֹתֶֽיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָֽׁוָה לָֽנוּ. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵֽינוּ. כִּי אֱמֶת עָשִֽׂיתָ וַאֲנַֽחְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ:
We have turned away from Your commandments and from Your good laws, and we have gained nothing from it. And You are the Righteous One in all [punishment] that has come upon us; for You have acted truthfully and we have acted wickedly.