(דף לז ע״ב) אמר רב מ״ד ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא בספר תורת האלהים זה מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אלו הפסוקים ויבינו במקרא אלו פסוקי טעמים ואמרי לה אלו המסורות. א״ר יצחק מקרא סופרים ועטור סופרים וקריין לא כתבין וכתבין ולא קריין הלכה למשה מסיני מקרא סופרים ארץ ארץ שמים מצרים:
(Fol. 37 b) Rab said: "What does the passage (Nah. 8, 8) So they read in the book, in the Law of God distinctly, and exhibited the sense; so that they, [the people] understood what was read, mean? So they read in the book of God, refers to the Biblical text; distinctly, refers to the Targum; and exhibited the sense, refers to the division of the verses; so that they understood what was read, refers to the signs of punctuation, and according to others it refers to the Massorah." R. Isaac said: "Soferic vocalization of the Scriptural text and the Soferic separation of words [by omitting the conjunction vav! The masseretic reading [although not written,] and the massoretic order to be read, they are all laws handed down by Moses from Mt. Sinai." The Soferic vocalization of the Scriptural text are words like eretz, aretz, shamaim, shomoim, milzraim, mitzroim, etc.
2
א״ר חמא בר חנינא לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות שנא׳ (שמות לד א) פסל לך פסולתן יהא שלך. א״ר יוסי בר חנינא בתחלה לא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר (שם) כתב לך פסל לך מה פסולתן שלך יהא אף כתיבתן שלך והא משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ועליו הכתוב אומר (משלי כב ט) טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל. מתיב רב חסדא (דברים ד יד) ואותי צוה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים אותי צוה ואני לכם. (שם) ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה׳ אלהי. אותי צוה ואני לכם. (שם לא יט) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת השירה לחודה (שם) למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל אלא פלפולא בעלמא:
(Fol. 38.) R. Chama b. Chanina said: "Moses became rich of nothing else than from the chips of the tablets, as it is said (Ex. 34, 1) Hew thee out; i.e., their chips be thine." R. Josa b. Chanina said: "In the very beginning the Torah was given to no one except to Moses and his children, as it is said (Ib. 27) Write thee down and hew thee down; i.e., just us the chips be thine so also shall the writing (the Torah) be yours. Moses, however, was liberal with the Law and gave it to Israel. Concerning him the passage reads (Pr. 22, 9) A man of a benevolent eye will indeed be blessed, for he giveth of his bread to the poor." Raba raised the following objection (Deut. 4, 14) And me did the Lord command at that time to teach you, statutes and ordinances. Hence it shows that the Torah was given unto Israel. This means, He commanded me, and I gave it to you. But again it is written (Ib. 5) See I have taught you statutes and ordinances, just as the Lord my God commanded me. This also means as the Lord commanded me and I taught to you. But again it is written (Ib. 31, 19) Now therefore write ye for yourselves this song, (hence it was given unto Israel). This refers merely to the song he gave. But again it is written in the same passage. In order that the song may become a witness against Me for the children of Israel, hence it was given to the children of Israel? We must therefore say R. Chisda's tradition refers merely to the argumentive deductions.
3
א״ר יוחנן אין הקב״ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו וכולם ממשה. גבור דכתיב (שמות מ יט) ויפרוש את האהל על המשכן ואמר רב משה רבינו פרשו וכתיב (שם כו טז) עשר אמות ארך הקרש וגו׳ ואימא דאריך וקטין אלא מן הדין קרא דכתיב (דברים ט יז) ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם ותניא הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה. עשיר דכתיב (שמות לד א) פסל פסולתן שלך יהא. חכם רב ושמואל דאמרי תרווייהו חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חוץ מאחד דכתיב (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלהים. עניו דכתיב (במדבר יב ג) והאיש משה ענו מאד:
R. Jochanan said: "The Holy One, praised be He! does not permit the Shechina to rest on any one unless he is strong, rich, wise and humble. All these we infer from Moses. That Moses was strong we infer from the following passage (Ex. 40, 19) And he spread the tent over the tabernacle, upon which Rab said that Moses our teacher spread it (the tent), and it is written again (Ib. 26, 16) Ten cubits shall be the length of one board, etc. [Hence it required a strong man to put it up]." But perhaps it was long and very thin? We must therefore infer from the following passage (Deut. 9, 17) And I took hold of the two tables, and cast them out of my hands, and I broke them before your eyes; and we are taught in a Baraitha that the length of the tables were six spans, their width six, and their thickness three. That Moses was rich we infer from the following passage (Ex. 34, 1) Hew thyself, i.e., the chips shall be yours; that he was wise, is explained by Rab and Samuel, both of whom say that fifty gates of wisdom were created in the world and all with the exception of one were given to Moses, as it is written (Ps. 8, 6) For yet Thou hast made him but a little less than angels; that he was humble, we learn from the following passage (Num. 12, 3) But the man Moses was very meek"
4
א״ר יוחנן כל הנביאים כולם עשירים היו מנ״ל ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה. ממשה דכתיב (במדבר טז טו) לא חמור אחד מהם נשאתי אי בלא אגרא לאפוקי מאן דשקיל בלא אגרא אלא אפילו באגרא ודלמא משום דעני הוה אלא מפסל לך פסולתן שלך יהא. משמואל דכתיב (ש״א יב ג) הנני ענו בי נגד ה׳ ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי וגו׳ אי בחנם לאפוקי מאן דשקיל בלא אגרא אלא דאפילו בשכר ודלמא משום דעני הוה אלא מהכא (שם ז יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו (ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה׳) ואמר רבא כל מקום שהלך שם ביתו עמו. אמר רבא גדול האמור בשמואל ממה שנאמר במשה דאלו במשה כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי דאפי׳ בשכר ואילו גבי שמואל אפילו ברצון לא (שכר) (שכרו) דכתי׳ (שם יב ד) ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מאומה. עמוס דכתיב (עמוס ז יד) ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי וכולם שקמים. ומתרגם רב יוסף ארי מרי גיתי אנא ושקמין אית ליה בשפילתא. יונה דכתיב (יונה א ג) ויתן שכרה וירד בה לבא עמהם תרשישה מלפני ה׳ ואמר רבי יוחנן שנתן שכרה של ספינה כולה וא״ר רומנוס שכרה של ספינה הוה ארבעת אלפים דינרי זהב:
R. Jochanan said: "All the prophets were rich — This we infer from the account of Moses, Samuel, Ammos, and Jonah. Of Moses, as it is written (Ib. 17, 15) I have not taken away an ass of anyone of them. Shall we assume that it means without payment, is this a praise for Moses that he was not of those who took things without paying for them? We must therefore say that even with payment he never took [because he had his own.]" But perhaps this was because he was poor and he did not have sufficient funds with which to pay? Again we must infer this from the above Hew thee out, which means the chips shall be yours. Of Samuel, as it is written (I Sam. 12, 3) Behold, here am I, testify against me in the presence of the Lord and in the presence of His anointed. Whose ox have I taken? or whose ass have I taken? etc. Shall we assume that he means without payment. Is it possible that he only means to exclude himself from those who take things without paying for them? We must therefore say that he did not use them, even to pay for these articles, because he was rich. But perhaps it was on the contrary, because he was a poor man and could not afford to pay for them? We must therefore say that the inference is from the following (Ib. 7, 17) And his return was to Ramah: for there was his home. Whereupon Raba explained this that wherever he went he had his home with him [he took along his household with him, hence he was a rich man.] Raba said: "The things said concerning Samuel were even greater than those said concerning Moses; for while concerning Moses it is written, I have not taken away an ass of any one of them, which means not without their consent, but concerning Samuel it is said that he did not hire one even when Israel offered him with their good will, as it is said (I Sam. 12, 4) And they said. Thou hast not defrauded us, nor hast thou depressed, and thou hast not taken from any man's hand the least." Of Amos, as it is written (Amos 7, 14) Then answered Amos, and said to Amazyah, I am no prophet, nor am I a prophet's son, but I am a herdsman and a gatherer of wild figs, upon which R. Joseph explained it through the Targum that it means, I am an owner of flocks and I have fig trees down in the valley. Of Jonah, as it is written (Johan 1, 3) )And he paid the fare thereof, and went down into it, to go with them unto Tharshish, from the presence of the Lord; and R. Jochanan explained this that he paid for the entire cargo [in order that they should sail with him immediately,] and R. Humnus said that the price of a ship was four thousand golden dinarim.
5
וא״ר יוחנן בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה שנאמר (שמות ל יח) ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות כתובים באצבע אלהים:
R. Jochanan said again: "In the very beginning Moses studied the Torah and used to forget it, until it was given to him in the form of a present; as it is said (Ex. 30, 18) And He gave unto Moses, when He had finished speaking with him upon Mt. Sinai, the two tables of the testimony, tables of stone, inscribed with the fingers of God."
6
(דף לט ע״ב) א״ר שמעון בן לקיש רמז לבקור חולים מן התורה מנין דכתיב (במדבר טז כט) אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה׳ שלחני מאי משמע אמר רבא אם כמות כל האדם ימותון אלה שהם חולים ומוטלים על מטותם ובני אדם מבקרים אותם מה הבריות אומרים לא ה׳ שלחו לזה. דרש רבא מ״ד (שם) ואם בריאה יברא ה׳ אם בריאה גיהנם מוטב תהיה אם לאו יברא ה׳ איני והתניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה גן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח. תורה דכתיב (משלי ח כב) ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. תשובה דכתיב (תהלים צ ב) בטרם הרים יולדו וגו׳ תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. גן עדן דכתיב (בראשית ב ג) ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם. גיהנם דכתיב (ישעיה ל לג) כי ערך מאתמול תפתה. כסא הכבוד דכתיב (תהלים צג ב) נכון כסאך מאז. בית המקדש דכתיב (ירמיה יז יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. שמו של משיח דכתיב (תהלים עג יז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. אלא ה״ק אי אברי לה פומא הכא מוטב ואי לא יברא ה׳ והא כתיב (קהלת א ט) אין כל חדש תחת השמש ה״ק אי לא מקרב פומא להכא לקרב להכא:
(Fol.39b) R. Simon b. Lakish said: "Where do we find a hint in the Torah that it is a duty to visit a sick person? From the following passage (Num. 16, 29) If these men die the common death of all men, and he visited after the visitation of all men, then the Lord hath not sent me." How does he infer it from this? Said Raba, it means thus: "If these men die as old men die, that they will be sick upon their beds and people will visit them. What will then people say? 'The Lord has not sent these plagues to them.'" Raba lectured: "What is the meaning of the passage (Ib., ib.) But if the Lord create a new thing [why repeated twice the verb create?] This means: If Gehenna had been created for them, it is all right; but if not, then the Lord should create it now for them." Is this so? Have we not been taught in a Baraitha that seven things preceded the creation of the world? They are the Torah, Repentance, Paradise, Gehenna, the Throne of the Divine Majesty, the Temple, the name of Messiah. That the Torah [was created before creation we infer] from the following passage (Pr. 8, 22) The Lord made me the beginning of His way. As for Repentance, it is written (Pr. 90, 2) Before yet the mountains were brought forth, etc., and after it is written Thou turnest man to contrition and sayest, 'Return ye children of men! As for Paradise, it is written (Gen. 2, 3) And the Lord God planted a garden in Eden (Mikedem) to the eastward. As for Gehenna, it is written (Is. 30, 33) For already of old is Topeth made ready. As for the Throne of the Divine Majesty and the Temple, it is written (Jer. 17, 12) A Throne of glory, exalted from the beginning of time, is the place of our Sanctuary. And as for the name of Messiah, it' is written (Ps. 72, 17) In the presence of the sun, his name shall flourish. Hence we see from the foregoing that Gehenna was created before creation.] We must therefore say that Moses said thus: "If the opening was created here, good and well; but if not, then let the Lord create it right here." But it is written (Ecc. 1, 9) There is nothing new under the sun. We must therefore explain it that Moses said: "If the opening is not around here, then let it be moved over there."
7
דרש רבא ואמרי לה א״ר יצחק מ״ד (חבקוק ג יא) שמש ירח עמד זבולה שמש ירח בזבול מאי בעו והא ברקיע קביעי מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו רבש״ע אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירין ואם לאו אין אנו מאירין באותה שעה זרק בהם חצים וחניתות א״ל בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם ובכל יום ויום יורה בהם חצים וחניתות ומאירים שנא׳ (שם) לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך:
Raba, and according to others R. Isaac, lectured: "What is the meaning of the passage (Hab. 3, 11) The sun and the moon stood still in their dwelling (Zhulah). How does the sun and the moon come in the part of heaven called Zebul? Behold they are placed in the heaven called Rakiah. Infer from this that the sun and the moon ascended to Zebul and said: "Sovereign of the Universe if Thou wilst do justice to Ben Amram (Moses), we will go out [and shine,] but if not, we will not go out." They thereupon remained [unshining until the Lord shot arrows at them, saying: 'As long as My Honor was involved you did not interfere, but now where the honor of a frail man is involved you protest?' "Since then they do not go out [to shine] until they are smitten."
8
תניא בקור חולים אין לו שיעור מאי אין לו שיעור סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרו אמרו. א״ל אביי וכל המצות מי יש שיעור למתן שכרן והא תנן הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות אלא אמר אביי אפילו גדול אצל קטן רבא אמר אפי׳ מאה פעמים ביום. תנ״ה ביקור חולים אין לו שיעור אפילו גדול אצל קטן ואפילו מאה פעמים ביום. א״ר אחא בר חנינא כל המבקר את החולה נוטל אחד מששים מצערו א״ל אביי לרבא א״כ לעיילו שיתין גברי ולוקמוהו א״ל כעישורייתא דרבי ובבני גילו דתניא רבי אומר הבת הניזונת מנכסי אחים נוטלת עשור נכסים אמרו לרבי לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אחד אין לו לבן במקום בנות כלום אמר להם כך אני אומר ראשונה נוטלת עשור נכסים שניה כמה ששיירה שלישית כמה ששיירה וחוזרות כולן וחולקות בשוה ר׳ חלבו חלש אכריז רב כהנא רבי חלבו באיש (דף מ) ר׳ חלבו באיש לא איכא דקא אתי אמר להו לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר״ע שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי עקיבא לבקרו ובשביל שכבד ורבץ לפניו חיה א״ל רבי החייתני יצא ר׳ עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים כי אתא רב דימי אמר כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות מאי גורם אילימא כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה ושאינו מבקר את החולה מבקש עליו רחמים שימות סלקא דעתך אלא כל שאינו מבקר את החולה אין מבקש עליו לא שיחיה ולא שימות רבא יומא קדמאה דחלש אמר להו אל תגלו לאינש דלא ליתרע מזלי מכאן ואילך אמר להו פוקו אכריזו בשוקא רבא חלש דסני לי ליחדי וכתיב (משלי כד יז) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה׳ ורע בעיניו והשיב מעליו אפו ודרחים לי ליבעי עלי רחמי:
We are taught in a Baraitha: For visiting a sick person, there is no limit. What is the meaning of there is no limit. R. Joseph thought to interpret it to mean there was no limit for its reward. Thereupon Abaye said to him: "Is there then a limit for all other commandments? Behold we are taught in a Mishnah: Be careful with the light commandments just as with severe commandments, for thou dost not know the amount of the reward of any commandment." Abaye therefore said that there is no limit means even a great man should visit an inferior man. Raba said There its no limit means "even a hundred times a day." We are also taught in a Baraitha that to visit a sick person there is no limit, even a great man unto an inferior one, and even a hundred times a day. R. Acha b. Chanina said: "Whoever visits a sick person takes away one-sixtieth of his agony [sickness."] Abaye thereupon said to Raba: "If so, then let sixty persons visit every sick person and thus the sick become well?" The latter answered him that this is estimated like the tenth of Rabbi, and only to one who was born at the same hour [under the same planetory influence,] with that sick person; for we are taught in a Baraitha that Rabbi says: "A daughter who is supported by her brother's estate [after their father's death,] is entitled to inherit one-tenth of the estate that was left by her father." The sages then said unto Rabbi: "According to your opinion, then, he who has left ten daughters and one son, the consequence would be that the son would inherit nothing in such a case?" Upon which Rabbi replied: "I mean this: the first one should take one-tenth of the entire estate, the second should take one-tenth from that which is left, the third a tenth from the estate that was left after the second had taken, and so forth, after which they redivide it into equal shares." [Hence something must be left.] R. Chelbu became sick. R. Cahanna then announced: "R. Chelbu is sick (Fol. 40), R. Chelbu is sick." However, no one came to visit him. He then said to the Rabbis: "Did it not happen once with one of the disciples of R. Akiba, who became sick, that none of the sages came to visit him? R. Akiba happened to visit him, and because he swept and sprinkled the house for him he became well. The sick person then said to him: 'Rabbi, thou hast restored me to life.' R. Akiba thereupon went out and lectured: 'Whoever does not visit a sick person is considered as if he had shed his blood [caused his death].' [Hence it is a crime not to visit the sick."] When R. Dimi came he said: "Whoever visits a sick person causes him to live, but whoever does not visit a sick person causes him to die." What does "causes him," mean? Shall I assume that it means whoever visits a sick person prays for mercy that he should live, and whoever does not visit a sick person prays that he should die? How can we assume that merely by not visiting it is considered as if he prays he should die? We must therefore say that it means whoever does not visit a sick person prays neither that he should live nor that he should die. Raba, whenever he became ill, the first day he would say to his family: "Do not reveal it to anyone, so that my chance [to get well] shall not be impaired." Then he would say: "Go out in the street and announce that Raba is sick. My enemies should rejoice, as it is written (Pr. 24, 17) At the fall of thy enemy do not rejoice; and at his tumbling let not thy heart be glad; lest the Lord see it, and it be displeasing in His eyes. He turned away from him His wrath; and my friends should pray in my behalf."
9
אמר רב יהודה אמר שמואל כל המבקר את החולה נצול מדינה של גיהנם שנאמר (תהלים מא ב) איש משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה׳ ואין דל אלא חולה שנא׳ (ישעיה לח יב) מדלה יבצעני אי נמי מהדין קרא (ש״ב יג ד) מדוע אתה ככה דל בן המלך ואין רעה אלא גיהנם שנאמר (משלי טז ד) כל פעל ה׳ למענהו וגם רשע ליום רעה ואם בקרו מה שכרו מה שכרו כדאמרינן נצול מדינה של גיהנם אלא מה שכרו בעולם הזה (תהלים מא ג) ה׳ ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו. ה׳ ישמרהו מיצר הרע ויחייהו מן היסורים ואושר בארץ שיהו הכל מכבדים אותו ואל תתנהו בנפש אויביו שיזדמנו לו רעים כנעמן שרפאוהו מצרעתו ואל יזדמנו לו רעים כרחבעם שחלקו מלכותו. תניא ר״ש בן אלעזר אומר אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין ילדים סתירה וראיה לדבר רחבעם בן שלמה (מ״א יב):
R. Juda in the name of Samuel said: "Whoever visits a sick person will be saved from the ffiudgment of Gehenna, as it is said (Pa. 41, 2) Happy is he that careth for the poor (Dal). On the day of evil [ra'a] will the Lord deliver him. Dal. (poor), refers to a sick person, as it is said (Is. 38, 12) From pining sickness (midalla) will He snatch me away; or from the following passage (II Sam. 13, 4) Why O son of the king, art thou thus becoming leaner from day to day? And again ra'ah refers to Gehenna, as it is said (Prov. 16, 4) Everything hath the Lord wrought for its destined end: Yea even the wicked for the day of unhappiness (ra'ah). But if one does visit [a sick person] what will be his reward? Why his reward will be as we said before; he will be saved from Gehenna? We must therefore explain it thus: What will be his reward in this world? Everything mentioned in the following passage (Ps. 41, 3) The Lord will preserve him and keep him alive; he shall be made happy on the earth; and Thou wilt not deliver him unto the revengeful desire of his enemies; i.e., the Lord will preserve him from the evil inclination and keep him alive from agonies; he shall be happy on the earth, that all will honor him; and Thou wilt not deliver him unto the revengeful desires of his enemies. He will happen to meet associates like those of Na'amon, who advised him how to he cured of his leprosy, but he will not chance to meet friends like those who happened to associate with Rehobo'am, who caused the division of the latter's kingdom. We are taught in a Baraitha, R. Simon b. Elazar said: "If the elders tell you to destroy, and the young tell you to build, rather destroy according to the advice of the elders and do not build, because the destruction of the elders equals to building, while the building of the young equals to destruction. An example of this may be brought from the case of Rehabo'am, son of Solomon."
10
אמר רב ששת בריה דרב אידי לא לסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קמייתא דיומא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתו מן רחמי בתלת שעי קמייתא רווחא דעתו בתרייתא תקיף חולשיה. א״ר אבין אמר רב מנין שהקב״ה זן את החולה שנאמר (תהלים מא ד) וה׳ יסעדנו על ערש דוי. וא״ר אבין אמר רב מנין שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנאמר ה׳ יסעדנו על ערש דוי. תנ״ה הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל אלא מתעטף ויושב על גבי קרקע מפני שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנא׳ ה׳ יסעדנו על ערש דוי:
R. Shesheth the son of R. Idi said: "A man should not visit a sick person during the first three hours of the day, nor during the last three hours of the day, so that he may not stop praying for his mercy; for during the first three hours a sick person improves [the visitor may then think that he is already well, and during the last three hours he always feels worse [and the visitor might become discouraged from offering any prayer."] R. Abin said in the name of Rab: "Whence do we infer that the Holy One, praised be He! nourishes the sick? It is said (Ps. 41, 4) The Lord will preserve him." R. Abin said further in the name of Rab: "Whence do we know that the Shechina rests above the bed of a sick person? It is said. The Lord will preserve him upon the bed of his illness." We are also taught so in a Baraitha: He who visits the sick should not sit upon the bed, nor even upon a bench, but he should wrap his mantle round him and sit upon the ground, because of the Shechina which rests above the bed of the sick person, as it is said The Lord will preserve him upon the bed of his illness.
11
(ע״ב) אמר רבין מ״ד (יחזקאל יב ג) ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה זה נר וקערה (דף מא) ושטיח (דברים כח נז) ובחסר כל אמר רבין בר אבא בלא נר ובלא שלחן רב חסדא אמר בלא אשה. רב ששת אמר בלא שמש רב נחמן אמר בלא דעה תנא בלא מלח ובלא רבב. אמר אביי נקטינן אין עני אלא בדעה במערבא אמרי דדא ביה כולא ביה דלא דא ביה מה ביה דדא קני מה חסר דדא לא קני מה קני:
(Ib. b) Rabbin said: "What does the passage (Ez. 12, 3) But thou, O son of man, prepare for thyself vessels for going into exile, mean? This refers to a candle, a dish (Fol. 41) and a blanket." (Deut. 28, 57) For want of everything. Said Rabin b. Abba: This means without a light and without a table." R. Chisda said: "It means without a wife." R. Shescheth said: "It means without a servant." R. Nachman said: "It means without knowledge." While in a Baraitha it was explained to mean without salt or fat. Abaye said: "We have a tradition that none could be called poor, except one who is poor in knowledge." In the land of Israel they used to say: "Whoever has this (knowledge) has everything, but whoever has not this (knowledge), what has he? Whoever buys [knowledge,] what else is he in need of, but he who does not buy [knowledge] what availeth him other purchases?"
12
א״ר אלכסנדרי א״ר חייא בר אבא אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עונותיו שנאמר (תהלים קג ג) הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי. רב המנונא אומר חוזר לימי עלומיו שנא׳ (איוב לג כה) רטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו (תהלים מא ד) כל משכבו הפכת בחליו אמר רב יוסף לומר שמשכח תלמודו:
R. Alexandria said in the name of R. Chiya b. Abba: "A sick person does not recover from his sickness until all his sins are forgiven, as it is said (Ps. 103, 3) Who forgiveth all thy iniquities should heal all thy diseases." R. Hamnuna said: "Such a person regains his youthful days, as it is said (Job 33, 25) His flesh becometh full again as in youth; he returneth to the days of his boyhood." (Ps. 41, 4) Mayest Thou turn all his lying down in his sickness. R. Joseph said: "This means that he forgets his learning."
13
רב יוסף חלש אייקר ליה תלמודיה אהדריה אביי קמיה היינו דבכל דוכתא אמרינן אמר רב יוסף לא שמיע לי הא מלתא וא״ל אביי את אמרת לן ומהא מתניתא אמרת לן רבי הוה גמיר תלת עשרה אפי הלכה אגמריה לרבי חייא ז׳ מנהון לסוף חלש רבי אהדרי רבי חייא קמיה הנהו ז׳ אפי דאגמריה ושתא אזדא להו הוה ההוא קצרא דהוה שמיע ליה לרבי כד הוה גריס להון אזל ר׳ חייא גמר יתהון קמי קצרא ואתא אהדרינהו קמי רבי כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא א״ל רבי אתה עשית אותי ואת חייא א״ד הכי אמר ליה אתה עשית את חייא וחייא עשה אותי:
R. Joseph became sick, and he forgot his learning. Abaye thought and reminded him. This explains that which is often found. R. Joseph said: "I did not hear this thing," and Abaye said to him: "Thou thyself has taught me, and from the following Mishnah thou hast derived it." Rabbi was versed in the traditions in thirteen different ways, seven of which he taught to R. Chiya. When Rabbi became sick later he forgot all of it. Whereupon R. Chiya reminded him the seven forms which he had taught him, but the six remaining forms were forgotten. There was, however, a laundryman who would sit and listen when Rabbi used to study these remaining forms for himself. R. Chiya then went and studied it from that laundryman and came back and reminded Rabbi. Since then, whenever Rabbi saw the laundryman, he would say: "Thou hast made me and Chiya." Rab said that he said to him: "Thou hast made Chiya and Chiya has made me."
14
אמר רבי אלכסנדרי א״ר חייא בר אבא גדול נס שנעשה לחולה יותר מנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה דאילו חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט והכל יכולין לכבותה אבל של חולה אש של שמים הוא מי יוכל לכבותה. וא״ר אלכסנדרי א״ר חייא בר אבא ואמרי לה א״ר יהושע בן לוי כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלין בו שנא׳ (בראשית ד יד) והיה כל מוצאי יהרגני (רבא) (רב) אמר מהכא (תהלים קיט צא) למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך אמרו ליה לרבה בר שילא שכיב ההוא גברא גובהא (הוה) רכיב גידרונא זוטרא מטא תיתורא איסתטט שדייה במיא וקא שכיב קרא אנפשיה למשפטיך עמדו היום וגו׳ שמואל חזייה לההוא עקרבא דיתיב על אקרוקתא ועברא נהרא טרקא גברא ומית קרי עליה למשפטיך עמדו היום וגו׳:
R. Alexandri said in the name of R. Chiya b. Abba: "The miracle that is done for a sick person is much greater than the miracle wrought unto Chanania, Mishael and Azariah; for, at the miracle of Chanania, Mishael and Azariah it was an ordinary lire that could be quenched by all; but the fire that is within a sick person is a heavenly fire and can not be quenched." A. Alexandria said further in the name of R. Chiya b. Abba, according to others in the name of R. Joshua b. Levi: "As soon as the end of a man approaches, everything rules over him, as it is said (Gen. 4, 14) It will come to pass that everyone who findeth me will slay me." Raba said that we infer it from the following (Ps. 119, 91) They stand this day according to Thine ordinances; for all things are Thy servants. The Rabbis related to Rabba b. Shila that a certain tall man died while riding on a little mule, and as he approached the bridge the mule became wild and threw him off into the river, which caused his death. Rabba b. Shila applied to that man the above-quoted passage. They stand, this day, etc. Samuel saw how a snake was carried upon the back of a frog to enable it to pass a stream and bit a person who died of the bite. Samuel applied to that man the above quoted passage. They stand, etc.
(דף לז ע״ב) אמר רב מ״ד ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא בספר תורת האלהים זה מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אלו הפסוקים ויבינו במקרא אלו פסוקי טעמים ואמרי לה אלו המסורות. א״ר יצחק מקרא סופרים ועטור סופרים וקריין לא כתבין וכתבין ולא קריין הלכה למשה מסיני מקרא סופרים ארץ ארץ שמים מצרים:
(Fol. 37 b) Rab said: "What does the passage (Nah. 8, 8) So they read in the book, in the Law of God distinctly, and exhibited the sense; so that they, [the people] understood what was read, mean? So they read in the book of God, refers to the Biblical text; distinctly, refers to the Targum; and exhibited the sense, refers to the division of the verses; so that they understood what was read, refers to the signs of punctuation, and according to others it refers to the Massorah." R. Isaac said: "Soferic vocalization of the Scriptural text and the Soferic separation of words [by omitting the conjunction vav! The masseretic reading [although not written,] and the massoretic order to be read, they are all laws handed down by Moses from Mt. Sinai." The Soferic vocalization of the Scriptural text are words like eretz, aretz, shamaim, shomoim, milzraim, mitzroim, etc.
א״ר חמא בר חנינא לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות שנא׳ (שמות לד א) פסל לך פסולתן יהא שלך. א״ר יוסי בר חנינא בתחלה לא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר (שם) כתב לך פסל לך מה פסולתן שלך יהא אף כתיבתן שלך והא משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ועליו הכתוב אומר (משלי כב ט) טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל. מתיב רב חסדא (דברים ד יד) ואותי צוה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים אותי צוה ואני לכם. (שם) ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה׳ אלהי. אותי צוה ואני לכם. (שם לא יט) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת השירה לחודה (שם) למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל אלא פלפולא בעלמא:
(Fol. 38.) R. Chama b. Chanina said: "Moses became rich of nothing else than from the chips of the tablets, as it is said (Ex. 34, 1) Hew thee out; i.e., their chips be thine." R. Josa b. Chanina said: "In the very beginning the Torah was given to no one except to Moses and his children, as it is said (Ib. 27) Write thee down and hew thee down; i.e., just us the chips be thine so also shall the writing (the Torah) be yours. Moses, however, was liberal with the Law and gave it to Israel. Concerning him the passage reads (Pr. 22, 9) A man of a benevolent eye will indeed be blessed, for he giveth of his bread to the poor." Raba raised the following objection (Deut. 4, 14) And me did the Lord command at that time to teach you, statutes and ordinances. Hence it shows that the Torah was given unto Israel. This means, He commanded me, and I gave it to you. But again it is written (Ib. 5) See I have taught you statutes and ordinances, just as the Lord my God commanded me. This also means as the Lord commanded me and I taught to you. But again it is written (Ib. 31, 19) Now therefore write ye for yourselves this song, (hence it was given unto Israel). This refers merely to the song he gave. But again it is written in the same passage. In order that the song may become a witness against Me for the children of Israel, hence it was given to the children of Israel? We must therefore say R. Chisda's tradition refers merely to the argumentive deductions.
א״ר יוחנן אין הקב״ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו וכולם ממשה. גבור דכתיב (שמות מ יט) ויפרוש את האהל על המשכן ואמר רב משה רבינו פרשו וכתיב (שם כו טז) עשר אמות ארך הקרש וגו׳ ואימא דאריך וקטין אלא מן הדין קרא דכתיב (דברים ט יז) ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם ותניא הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה. עשיר דכתיב (שמות לד א) פסל פסולתן שלך יהא. חכם רב ושמואל דאמרי תרווייהו חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חוץ מאחד דכתיב (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלהים. עניו דכתיב (במדבר יב ג) והאיש משה ענו מאד:
R. Jochanan said: "The Holy One, praised be He! does not permit the Shechina to rest on any one unless he is strong, rich, wise and humble. All these we infer from Moses. That Moses was strong we infer from the following passage (Ex. 40, 19) And he spread the tent over the tabernacle, upon which Rab said that Moses our teacher spread it (the tent), and it is written again (Ib. 26, 16) Ten cubits shall be the length of one board, etc. [Hence it required a strong man to put it up]." But perhaps it was long and very thin? We must therefore infer from the following passage (Deut. 9, 17) And I took hold of the two tables, and cast them out of my hands, and I broke them before your eyes; and we are taught in a Baraitha that the length of the tables were six spans, their width six, and their thickness three. That Moses was rich we infer from the following passage (Ex. 34, 1) Hew thyself, i.e., the chips shall be yours; that he was wise, is explained by Rab and Samuel, both of whom say that fifty gates of wisdom were created in the world and all with the exception of one were given to Moses, as it is written (Ps. 8, 6) For yet Thou hast made him but a little less than angels; that he was humble, we learn from the following passage (Num. 12, 3) But the man Moses was very meek"
א״ר יוחנן כל הנביאים כולם עשירים היו מנ״ל ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה. ממשה דכתיב (במדבר טז טו) לא חמור אחד מהם נשאתי אי בלא אגרא לאפוקי מאן דשקיל בלא אגרא אלא אפילו באגרא ודלמא משום דעני הוה אלא מפסל לך פסולתן שלך יהא. משמואל דכתיב (ש״א יב ג) הנני ענו בי נגד ה׳ ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי וגו׳ אי בחנם לאפוקי מאן דשקיל בלא אגרא אלא דאפילו בשכר ודלמא משום דעני הוה אלא מהכא (שם ז יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו (ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה׳) ואמר רבא כל מקום שהלך שם ביתו עמו. אמר רבא גדול האמור בשמואל ממה שנאמר במשה דאלו במשה כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי דאפי׳ בשכר ואילו גבי שמואל אפילו ברצון לא (שכר) (שכרו) דכתי׳ (שם יב ד) ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מאומה. עמוס דכתיב (עמוס ז יד) ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי וכולם שקמים. ומתרגם רב יוסף ארי מרי גיתי אנא ושקמין אית ליה בשפילתא. יונה דכתיב (יונה א ג) ויתן שכרה וירד בה לבא עמהם תרשישה מלפני ה׳ ואמר רבי יוחנן שנתן שכרה של ספינה כולה וא״ר רומנוס שכרה של ספינה הוה ארבעת אלפים דינרי זהב:
R. Jochanan said: "All the prophets were rich — This we infer from the account of Moses, Samuel, Ammos, and Jonah. Of Moses, as it is written (Ib. 17, 15) I have not taken away an ass of anyone of them. Shall we assume that it means without payment, is this a praise for Moses that he was not of those who took things without paying for them? We must therefore say that even with payment he never took [because he had his own.]" But perhaps this was because he was poor and he did not have sufficient funds with which to pay? Again we must infer this from the above Hew thee out, which means the chips shall be yours. Of Samuel, as it is written (I Sam. 12, 3) Behold, here am I, testify against me in the presence of the Lord and in the presence of His anointed. Whose ox have I taken? or whose ass have I taken? etc. Shall we assume that he means without payment. Is it possible that he only means to exclude himself from those who take things without paying for them? We must therefore say that he did not use them, even to pay for these articles, because he was rich. But perhaps it was on the contrary, because he was a poor man and could not afford to pay for them? We must therefore say that the inference is from the following (Ib. 7, 17) And his return was to Ramah: for there was his home. Whereupon Raba explained this that wherever he went he had his home with him [he took along his household with him, hence he was a rich man.] Raba said: "The things said concerning Samuel were even greater than those said concerning Moses; for while concerning Moses it is written, I have not taken away an ass of any one of them, which means not without their consent, but concerning Samuel it is said that he did not hire one even when Israel offered him with their good will, as it is said (I Sam. 12, 4) And they said. Thou hast not defrauded us, nor hast thou depressed, and thou hast not taken from any man's hand the least." Of Amos, as it is written (Amos 7, 14) Then answered Amos, and said to Amazyah, I am no prophet, nor am I a prophet's son, but I am a herdsman and a gatherer of wild figs, upon which R. Joseph explained it through the Targum that it means, I am an owner of flocks and I have fig trees down in the valley. Of Jonah, as it is written (Johan 1, 3) )And he paid the fare thereof, and went down into it, to go with them unto Tharshish, from the presence of the Lord; and R. Jochanan explained this that he paid for the entire cargo [in order that they should sail with him immediately,] and R. Humnus said that the price of a ship was four thousand golden dinarim.
וא״ר יוחנן בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה שנאמר (שמות ל יח) ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות כתובים באצבע אלהים:
R. Jochanan said again: "In the very beginning Moses studied the Torah and used to forget it, until it was given to him in the form of a present; as it is said (Ex. 30, 18) And He gave unto Moses, when He had finished speaking with him upon Mt. Sinai, the two tables of the testimony, tables of stone, inscribed with the fingers of God."
(דף לט ע״ב) א״ר שמעון בן לקיש רמז לבקור חולים מן התורה מנין דכתיב (במדבר טז כט) אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה׳ שלחני מאי משמע אמר רבא אם כמות כל האדם ימותון אלה שהם חולים ומוטלים על מטותם ובני אדם מבקרים אותם מה הבריות אומרים לא ה׳ שלחו לזה. דרש רבא מ״ד (שם) ואם בריאה יברא ה׳ אם בריאה גיהנם מוטב תהיה אם לאו יברא ה׳ איני והתניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה גן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח. תורה דכתיב (משלי ח כב) ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. תשובה דכתיב (תהלים צ ב) בטרם הרים יולדו וגו׳ תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. גן עדן דכתיב (בראשית ב ג) ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם. גיהנם דכתיב (ישעיה ל לג) כי ערך מאתמול תפתה. כסא הכבוד דכתיב (תהלים צג ב) נכון כסאך מאז. בית המקדש דכתיב (ירמיה יז יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. שמו של משיח דכתיב (תהלים עג יז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. אלא ה״ק אי אברי לה פומא הכא מוטב ואי לא יברא ה׳ והא כתיב (קהלת א ט) אין כל חדש תחת השמש ה״ק אי לא מקרב פומא להכא לקרב להכא:
(Fol.39b) R. Simon b. Lakish said: "Where do we find a hint in the Torah that it is a duty to visit a sick person? From the following passage (Num. 16, 29) If these men die the common death of all men, and he visited after the visitation of all men, then the Lord hath not sent me." How does he infer it from this? Said Raba, it means thus: "If these men die as old men die, that they will be sick upon their beds and people will visit them. What will then people say? 'The Lord has not sent these plagues to them.'" Raba lectured: "What is the meaning of the passage (Ib., ib.) But if the Lord create a new thing [why repeated twice the verb create?] This means: If Gehenna had been created for them, it is all right; but if not, then the Lord should create it now for them." Is this so? Have we not been taught in a Baraitha that seven things preceded the creation of the world? They are the Torah, Repentance, Paradise, Gehenna, the Throne of the Divine Majesty, the Temple, the name of Messiah. That the Torah [was created before creation we infer] from the following passage (Pr. 8, 22) The Lord made me the beginning of His way. As for Repentance, it is written (Pr. 90, 2) Before yet the mountains were brought forth, etc., and after it is written Thou turnest man to contrition and sayest, 'Return ye children of men! As for Paradise, it is written (Gen. 2, 3) And the Lord God planted a garden in Eden (Mikedem) to the eastward. As for Gehenna, it is written (Is. 30, 33) For already of old is Topeth made ready. As for the Throne of the Divine Majesty and the Temple, it is written (Jer. 17, 12) A Throne of glory, exalted from the beginning of time, is the place of our Sanctuary. And as for the name of Messiah, it' is written (Ps. 72, 17) In the presence of the sun, his name shall flourish. Hence we see from the foregoing that Gehenna was created before creation.] We must therefore say that Moses said thus: "If the opening was created here, good and well; but if not, then let the Lord create it right here." But it is written (Ecc. 1, 9) There is nothing new under the sun. We must therefore explain it that Moses said: "If the opening is not around here, then let it be moved over there."
דרש רבא ואמרי לה א״ר יצחק מ״ד (חבקוק ג יא) שמש ירח עמד זבולה שמש ירח בזבול מאי בעו והא ברקיע קביעי מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו רבש״ע אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירין ואם לאו אין אנו מאירין באותה שעה זרק בהם חצים וחניתות א״ל בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם ובכל יום ויום יורה בהם חצים וחניתות ומאירים שנא׳ (שם) לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך:
Raba, and according to others R. Isaac, lectured: "What is the meaning of the passage (Hab. 3, 11) The sun and the moon stood still in their dwelling (Zhulah). How does the sun and the moon come in the part of heaven called Zebul? Behold they are placed in the heaven called Rakiah. Infer from this that the sun and the moon ascended to Zebul and said: "Sovereign of the Universe if Thou wilst do justice to Ben Amram (Moses), we will go out [and shine,] but if not, we will not go out." They thereupon remained [unshining until the Lord shot arrows at them, saying: 'As long as My Honor was involved you did not interfere, but now where the honor of a frail man is involved you protest?' "Since then they do not go out [to shine] until they are smitten."
תניא בקור חולים אין לו שיעור מאי אין לו שיעור סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרו אמרו. א״ל אביי וכל המצות מי יש שיעור למתן שכרן והא תנן הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות אלא אמר אביי אפילו גדול אצל קטן רבא אמר אפי׳ מאה פעמים ביום. תנ״ה ביקור חולים אין לו שיעור אפילו גדול אצל קטן ואפילו מאה פעמים ביום. א״ר אחא בר חנינא כל המבקר את החולה נוטל אחד מששים מצערו א״ל אביי לרבא א״כ לעיילו שיתין גברי ולוקמוהו א״ל כעישורייתא דרבי ובבני גילו דתניא רבי אומר הבת הניזונת מנכסי אחים נוטלת עשור נכסים אמרו לרבי לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אחד אין לו לבן במקום בנות כלום אמר להם כך אני אומר ראשונה נוטלת עשור נכסים שניה כמה ששיירה שלישית כמה ששיירה וחוזרות כולן וחולקות בשוה ר׳ חלבו חלש אכריז רב כהנא רבי חלבו באיש (דף מ) ר׳ חלבו באיש לא איכא דקא אתי אמר להו לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר״ע שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי עקיבא לבקרו ובשביל שכבד ורבץ לפניו חיה א״ל רבי החייתני יצא ר׳ עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים כי אתא רב דימי אמר כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות מאי גורם אילימא כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה ושאינו מבקר את החולה מבקש עליו רחמים שימות סלקא דעתך אלא כל שאינו מבקר את החולה אין מבקש עליו לא שיחיה ולא שימות רבא יומא קדמאה דחלש אמר להו אל תגלו לאינש דלא ליתרע מזלי מכאן ואילך אמר להו פוקו אכריזו בשוקא רבא חלש דסני לי ליחדי וכתיב (משלי כד יז) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה׳ ורע בעיניו והשיב מעליו אפו ודרחים לי ליבעי עלי רחמי:
We are taught in a Baraitha: For visiting a sick person, there is no limit. What is the meaning of there is no limit. R. Joseph thought to interpret it to mean there was no limit for its reward. Thereupon Abaye said to him: "Is there then a limit for all other commandments? Behold we are taught in a Mishnah: Be careful with the light commandments just as with severe commandments, for thou dost not know the amount of the reward of any commandment." Abaye therefore said that there is no limit means even a great man should visit an inferior man. Raba said There its no limit means "even a hundred times a day." We are also taught in a Baraitha that to visit a sick person there is no limit, even a great man unto an inferior one, and even a hundred times a day. R. Acha b. Chanina said: "Whoever visits a sick person takes away one-sixtieth of his agony [sickness."] Abaye thereupon said to Raba: "If so, then let sixty persons visit every sick person and thus the sick become well?" The latter answered him that this is estimated like the tenth of Rabbi, and only to one who was born at the same hour [under the same planetory influence,] with that sick person; for we are taught in a Baraitha that Rabbi says: "A daughter who is supported by her brother's estate [after their father's death,] is entitled to inherit one-tenth of the estate that was left by her father." The sages then said unto Rabbi: "According to your opinion, then, he who has left ten daughters and one son, the consequence would be that the son would inherit nothing in such a case?" Upon which Rabbi replied: "I mean this: the first one should take one-tenth of the entire estate, the second should take one-tenth from that which is left, the third a tenth from the estate that was left after the second had taken, and so forth, after which they redivide it into equal shares." [Hence something must be left.] R. Chelbu became sick. R. Cahanna then announced: "R. Chelbu is sick (Fol. 40), R. Chelbu is sick." However, no one came to visit him. He then said to the Rabbis: "Did it not happen once with one of the disciples of R. Akiba, who became sick, that none of the sages came to visit him? R. Akiba happened to visit him, and because he swept and sprinkled the house for him he became well. The sick person then said to him: 'Rabbi, thou hast restored me to life.' R. Akiba thereupon went out and lectured: 'Whoever does not visit a sick person is considered as if he had shed his blood [caused his death].' [Hence it is a crime not to visit the sick."] When R. Dimi came he said: "Whoever visits a sick person causes him to live, but whoever does not visit a sick person causes him to die." What does "causes him," mean? Shall I assume that it means whoever visits a sick person prays for mercy that he should live, and whoever does not visit a sick person prays that he should die? How can we assume that merely by not visiting it is considered as if he prays he should die? We must therefore say that it means whoever does not visit a sick person prays neither that he should live nor that he should die. Raba, whenever he became ill, the first day he would say to his family: "Do not reveal it to anyone, so that my chance [to get well] shall not be impaired." Then he would say: "Go out in the street and announce that Raba is sick. My enemies should rejoice, as it is written (Pr. 24, 17) At the fall of thy enemy do not rejoice; and at his tumbling let not thy heart be glad; lest the Lord see it, and it be displeasing in His eyes. He turned away from him His wrath; and my friends should pray in my behalf."
אמר רב יהודה אמר שמואל כל המבקר את החולה נצול מדינה של גיהנם שנאמר (תהלים מא ב) איש משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה׳ ואין דל אלא חולה שנא׳ (ישעיה לח יב) מדלה יבצעני אי נמי מהדין קרא (ש״ב יג ד) מדוע אתה ככה דל בן המלך ואין רעה אלא גיהנם שנאמר (משלי טז ד) כל פעל ה׳ למענהו וגם רשע ליום רעה ואם בקרו מה שכרו מה שכרו כדאמרינן נצול מדינה של גיהנם אלא מה שכרו בעולם הזה (תהלים מא ג) ה׳ ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו. ה׳ ישמרהו מיצר הרע ויחייהו מן היסורים ואושר בארץ שיהו הכל מכבדים אותו ואל תתנהו בנפש אויביו שיזדמנו לו רעים כנעמן שרפאוהו מצרעתו ואל יזדמנו לו רעים כרחבעם שחלקו מלכותו. תניא ר״ש בן אלעזר אומר אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין ילדים סתירה וראיה לדבר רחבעם בן שלמה (מ״א יב):
R. Juda in the name of Samuel said: "Whoever visits a sick person will be saved from the ffiudgment of Gehenna, as it is said (Pa. 41, 2) Happy is he that careth for the poor (Dal). On the day of evil [ra'a] will the Lord deliver him. Dal. (poor), refers to a sick person, as it is said (Is. 38, 12) From pining sickness (midalla) will He snatch me away; or from the following passage (II Sam. 13, 4) Why O son of the king, art thou thus becoming leaner from day to day? And again ra'ah refers to Gehenna, as it is said (Prov. 16, 4) Everything hath the Lord wrought for its destined end: Yea even the wicked for the day of unhappiness (ra'ah). But if one does visit [a sick person] what will be his reward? Why his reward will be as we said before; he will be saved from Gehenna? We must therefore explain it thus: What will be his reward in this world? Everything mentioned in the following passage (Ps. 41, 3) The Lord will preserve him and keep him alive; he shall be made happy on the earth; and Thou wilt not deliver him unto the revengeful desire of his enemies; i.e., the Lord will preserve him from the evil inclination and keep him alive from agonies; he shall be happy on the earth, that all will honor him; and Thou wilt not deliver him unto the revengeful desires of his enemies. He will happen to meet associates like those of Na'amon, who advised him how to he cured of his leprosy, but he will not chance to meet friends like those who happened to associate with Rehobo'am, who caused the division of the latter's kingdom. We are taught in a Baraitha, R. Simon b. Elazar said: "If the elders tell you to destroy, and the young tell you to build, rather destroy according to the advice of the elders and do not build, because the destruction of the elders equals to building, while the building of the young equals to destruction. An example of this may be brought from the case of Rehabo'am, son of Solomon."
אמר רב ששת בריה דרב אידי לא לסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קמייתא דיומא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתו מן רחמי בתלת שעי קמייתא רווחא דעתו בתרייתא תקיף חולשיה. א״ר אבין אמר רב מנין שהקב״ה זן את החולה שנאמר (תהלים מא ד) וה׳ יסעדנו על ערש דוי. וא״ר אבין אמר רב מנין שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנאמר ה׳ יסעדנו על ערש דוי. תנ״ה הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל אלא מתעטף ויושב על גבי קרקע מפני שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנא׳ ה׳ יסעדנו על ערש דוי:
R. Shesheth the son of R. Idi said: "A man should not visit a sick person during the first three hours of the day, nor during the last three hours of the day, so that he may not stop praying for his mercy; for during the first three hours a sick person improves [the visitor may then think that he is already well, and during the last three hours he always feels worse [and the visitor might become discouraged from offering any prayer."] R. Abin said in the name of Rab: "Whence do we infer that the Holy One, praised be He! nourishes the sick? It is said (Ps. 41, 4) The Lord will preserve him." R. Abin said further in the name of Rab: "Whence do we know that the Shechina rests above the bed of a sick person? It is said. The Lord will preserve him upon the bed of his illness." We are also taught so in a Baraitha: He who visits the sick should not sit upon the bed, nor even upon a bench, but he should wrap his mantle round him and sit upon the ground, because of the Shechina which rests above the bed of the sick person, as it is said The Lord will preserve him upon the bed of his illness.
(ע״ב) אמר רבין מ״ד (יחזקאל יב ג) ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה זה נר וקערה (דף מא) ושטיח (דברים כח נז) ובחסר כל אמר רבין בר אבא בלא נר ובלא שלחן רב חסדא אמר בלא אשה. רב ששת אמר בלא שמש רב נחמן אמר בלא דעה תנא בלא מלח ובלא רבב. אמר אביי נקטינן אין עני אלא בדעה במערבא אמרי דדא ביה כולא ביה דלא דא ביה מה ביה דדא קני מה חסר דדא לא קני מה קני:
(Ib. b) Rabbin said: "What does the passage (Ez. 12, 3) But thou, O son of man, prepare for thyself vessels for going into exile, mean? This refers to a candle, a dish (Fol. 41) and a blanket." (Deut. 28, 57) For want of everything. Said Rabin b. Abba: This means without a light and without a table." R. Chisda said: "It means without a wife." R. Shescheth said: "It means without a servant." R. Nachman said: "It means without knowledge." While in a Baraitha it was explained to mean without salt or fat. Abaye said: "We have a tradition that none could be called poor, except one who is poor in knowledge." In the land of Israel they used to say: "Whoever has this (knowledge) has everything, but whoever has not this (knowledge), what has he? Whoever buys [knowledge,] what else is he in need of, but he who does not buy [knowledge] what availeth him other purchases?"
א״ר אלכסנדרי א״ר חייא בר אבא אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עונותיו שנאמר (תהלים קג ג) הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי. רב המנונא אומר חוזר לימי עלומיו שנא׳ (איוב לג כה) רטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו (תהלים מא ד) כל משכבו הפכת בחליו אמר רב יוסף לומר שמשכח תלמודו:
R. Alexandria said in the name of R. Chiya b. Abba: "A sick person does not recover from his sickness until all his sins are forgiven, as it is said (Ps. 103, 3) Who forgiveth all thy iniquities should heal all thy diseases." R. Hamnuna said: "Such a person regains his youthful days, as it is said (Job 33, 25) His flesh becometh full again as in youth; he returneth to the days of his boyhood." (Ps. 41, 4) Mayest Thou turn all his lying down in his sickness. R. Joseph said: "This means that he forgets his learning."
רב יוסף חלש אייקר ליה תלמודיה אהדריה אביי קמיה היינו דבכל דוכתא אמרינן אמר רב יוסף לא שמיע לי הא מלתא וא״ל אביי את אמרת לן ומהא מתניתא אמרת לן רבי הוה גמיר תלת עשרה אפי הלכה אגמריה לרבי חייא ז׳ מנהון לסוף חלש רבי אהדרי רבי חייא קמיה הנהו ז׳ אפי דאגמריה ושתא אזדא להו הוה ההוא קצרא דהוה שמיע ליה לרבי כד הוה גריס להון אזל ר׳ חייא גמר יתהון קמי קצרא ואתא אהדרינהו קמי רבי כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא א״ל רבי אתה עשית אותי ואת חייא א״ד הכי אמר ליה אתה עשית את חייא וחייא עשה אותי:
R. Joseph became sick, and he forgot his learning. Abaye thought and reminded him. This explains that which is often found. R. Joseph said: "I did not hear this thing," and Abaye said to him: "Thou thyself has taught me, and from the following Mishnah thou hast derived it." Rabbi was versed in the traditions in thirteen different ways, seven of which he taught to R. Chiya. When Rabbi became sick later he forgot all of it. Whereupon R. Chiya reminded him the seven forms which he had taught him, but the six remaining forms were forgotten. There was, however, a laundryman who would sit and listen when Rabbi used to study these remaining forms for himself. R. Chiya then went and studied it from that laundryman and came back and reminded Rabbi. Since then, whenever Rabbi saw the laundryman, he would say: "Thou hast made me and Chiya." Rab said that he said to him: "Thou hast made Chiya and Chiya has made me."
אמר רבי אלכסנדרי א״ר חייא בר אבא גדול נס שנעשה לחולה יותר מנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה דאילו חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט והכל יכולין לכבותה אבל של חולה אש של שמים הוא מי יוכל לכבותה. וא״ר אלכסנדרי א״ר חייא בר אבא ואמרי לה א״ר יהושע בן לוי כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלין בו שנא׳ (בראשית ד יד) והיה כל מוצאי יהרגני (רבא) (רב) אמר מהכא (תהלים קיט צא) למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך אמרו ליה לרבה בר שילא שכיב ההוא גברא גובהא (הוה) רכיב גידרונא זוטרא מטא תיתורא איסתטט שדייה במיא וקא שכיב קרא אנפשיה למשפטיך עמדו היום וגו׳ שמואל חזייה לההוא עקרבא דיתיב על אקרוקתא ועברא נהרא טרקא גברא ומית קרי עליה למשפטיך עמדו היום וגו׳:
R. Alexandri said in the name of R. Chiya b. Abba: "The miracle that is done for a sick person is much greater than the miracle wrought unto Chanania, Mishael and Azariah; for, at the miracle of Chanania, Mishael and Azariah it was an ordinary lire that could be quenched by all; but the fire that is within a sick person is a heavenly fire and can not be quenched." A. Alexandria said further in the name of R. Chiya b. Abba, according to others in the name of R. Joshua b. Levi: "As soon as the end of a man approaches, everything rules over him, as it is said (Gen. 4, 14) It will come to pass that everyone who findeth me will slay me." Raba said that we infer it from the following (Ps. 119, 91) They stand this day according to Thine ordinances; for all things are Thy servants. The Rabbis related to Rabba b. Shila that a certain tall man died while riding on a little mule, and as he approached the bridge the mule became wild and threw him off into the river, which caused his death. Rabba b. Shila applied to that man the above-quoted passage. They stand, this day, etc. Samuel saw how a snake was carried upon the back of a frog to enable it to pass a stream and bit a person who died of the bite. Samuel applied to that man the above quoted passage. They stand, etc.