בבא בתרא 1

בבא בתרא (דף ג) (חגי ב ט) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון רב ושמואל ואמרי לה רבי אלעזר ורבי יוחנן חד אמר בבנין וחד אמר (ע״ב) בשנים ואיתא להא ואיתא להא:

BABA BATHRA (Fol. 3) (Haggai 2, 9) The glory of this latter house shall be greater than that of the former. Rab and Samuel, and according to others R. Jochanan and R. Elazar, differ in the interpretation of this verse. According to the former it refers to the building itself; and according to the latter, it refers to the years of its existence. (Ib. b) In reality, however, it was both, for the latter was more beautiful and existed longer.

הורדוס עבדא דבית חשמונאי הוה נתן עיניו באותו תינוקת יומא חד שמע בת קלא דהות קאמרה כל עבדא דמריד השתא מצלח קם קטלינהו לכולהו מרוותיה ושיירה לאותה תינוקת כד חזת ההיא תינוקת דקא בעי למנסבה סליקא לה לאיגרא ורמא קלא ואמרה כל מאן דאתי ואמר מדבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא דלא אשתייר מינייהו אלא ההיא ינוקתא וההיא ינוקתא תפול ותימות השתא נפלה לה ומתה טמנה בדובשא שבע שנים א״ד בא עליה וא״ד לא בא עליה מ״ד בא עליה ליתוביה ליצריה למ״ד לא בא עליה למה ליה למעבד הכי כי היכי דניפוק ליה שם דנסיב בת מלכא אמר מאן דריש (דברים יז טו) מקרב אחיך תשים עליך מלך רבנן קם קטלינהו לכולהו רבנן שייריה לבבא בן בוטא למיסב עצה טובה (דף ד) אהדר ליה בלילה דיאלי ונקרינהו לעיניה יומא חד אתא ויתיב קמיה אמר ליה חזי מר האי עבדא בישא מאי עבד קם קטלינהו לכולהו רבנן וקטלינהו לכולהו מרוותיה אמר ליה מאי איעבד ליה אמר ליה נלטייה מר אמר ליה כתיב (קהלת י כ) גם במדעך מלך אל תקלל אמר ליה האי לאו מלך הוא אמר ליה לא יהא אלא עשיר דכתיב (שם) ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר א״ל והכתיב (שמות כב כז) ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך אמר ליה מסתפינא איכא אינש דשמע מלתא ואזיל ומודע ליה אמר ליה השתא מיהא ליכא איניש גבן אמר ליה (קהלת י) כי עוף השמים יוליך את הקול. אמר ליה אנא הוא אי הוה ידענא דצניעיתון כולי האי לא הוה קטילנא לכו השתא מאי תקנתיה דההוא גברא אמר ליה הוא כבה אורו של עולם ילך ויעסוק באורו של עולם הוא כבה אורו של עולם רבנן דכתיב (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור ילך ויעסוק באורו של עולם בית המקדש דכתיב (ישעיה ב ב) ונהרו אליו כל הגוים א״ד הכי אמר ליה הוא סימא עינו של עולם רבנן דכתיב (במדבר טו כד) ואם מעיני העדה ילך ויעסוק בעינו של עולם בית המקדש דכתיב (יחזקאל כד כא) הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם אמר ליה מסתפינא ממלכותא אמר ליה שדר שליחא ליזיל שתא באורחא וליעכב שתא וליהדר שתא אדהכי והכי סתרת ליה ובנית ליה עבד הכי שלחו ליה אם לא סתרת אל תסתור אם סתרת אל תבנה אם סתרת ובנית עבדא בישא בתר דעבדין מתמלכין אם זיינך עלך ספרך כאן לא רכא ולא בר רכא הורדוס עבדא קלניא מתעבד ומנא לן דהאי רכא לישנא דמלכותא הוא דכתיב (שמואל ב ג לט) ואנכי היום רך ומשוח מלחמה. אבע״א מהכא (בראשית מא מג) ויקראו לפניו אברך. אמרו מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו במאי בנייה אמר רבה באבני שישא ומרמרא א״ד באבני כוחלא שישא ומרמרא אפיק שפה ועייל שפה כי הכי דלקבל סידא סבר למישעייה בדהבא אמרי ליה רבנן שבקיה דהכי שפיר טפי דמחזי כי אדוותא דימא:

Herod was a servant of the Hasmoneans, and there was a little girl among them upon whom he set his eyes. One day he heard a voice saying that a servant who would rebel that day, would succeed. Thereupon he slew all his superiors except that little girl; and when she saw that he intended to marry her, she ascended to the roof of the house and announced: "If it happens that one shall claim that he is descended from the Hasmoneans, be it known that he is a slave, for all Hasmoneans were slain except myself, and I now commit suicide by throwing myself from this roof." She then jumped down and was killed. He took and preserved her in honey for seven years; according to some authorities he kept her preserved to make the people believe that he married a royal daughter. Herod then said to himself: "Who are likely to insist upon the fulfillment of the passage (Deut. 17, 15) From the midst of thy brethren shalt thou set a king, etc? Surely, the Rabbis, [who are the leaders of Israel]." He therefore slew all the Rabbis, and left only Baba b. Buta, with whom to take council [on important matters]. He put a garland made of skins of hedge-hogs around Baba h. Buta's head, which pricked out his eyes [and he became blind]. One day Herod came disguised and sat before him, saying: "See, master, what the bad slave, Herod, has done. He killed all the Rabbis and he killed all the men in authority." Whereupon Baba b. Buta answered: "What can I do to him?" "Let the master curse him," remarked Herod. Baba b. Buta answered him: "It is written (Ecc. 10, 20) Even in thy thoughts, thou must not curse a king." Herod said: "But he is not a king at all." And Baba answered: "Even if he be only rich, it is written (Ib., ib.) In thy bed chambers, do not curse the rich." "But it is written (Ex. 22, 27) A ruler among thy people, thou shalt not curse, which means only when he does as the people of Israel do; but he, Herod, does the opposite," Herod argued. "I am afraid of him," Baba answered, "lest someone report that to him." Herod continued: "But there is no one who can tell him, as only you and I are here." And Baba rejoined (Ib.) For a bird of the air can carry the sound, etc. Then, rejoined Herod: "I am Herod, and I did not know that the Rabbis were so careful. Had I been aware of this I would not have slain them; but now I crave your advice. Whereupon Baba said: "You have extinguished the light of the world. Go and occupy yourself in kindling the light of the world; you have extinguished the light of the world, the Rabbis, as it is written (Pr. 6, 23) For the commandments is a lamp, and the Torah is light; go and occupy yourself in kindling the light of the world, to build the Temple, concerning which it is written (Is. 2, 2) And unto it (The Temple) shall shine all the nations." According to some authority Baba said to him: "You blinded the eyes of the world, the spiritual leaders, as it is written (Num. 15, 24) And if from the eyes of the congregation, etc. Go, therefore and occupy thyself in building the eye of the world, which is now the Temple, as it is written (Ezek. 24, 21) I will profane My sanctuary… the desire of your eyes. "But I fear the Roman government," Herod said. Whereupon Baba said: "Send a messenger to Rome, wluim it shall take a year to reach there, and let him remain there a year. Since his return will also consume a year, during the three years you can take apart this Temple and build a new one." Herod did so, and the answer was: "If you have not as yet taken apart the old one, let it remain so; if you have already taken it apart, do not build a new one: and if you have already taken apart and also rebuilt, such is the custom of bad slaves: they seek advice after the thing is already done. If you still wear the armor [with which you have killed the Hasmoneans] and therefore feel proud, your record, however, is in our archives, in which it can be seen that you are neither a king, nor a descendant of kings, but Herod, the slave who freed himself." It was said that he who had not seen the new Temple of Herod had not, in all his life, seen a handsome building. With what material did he build it? Eaba said: "With ornamented marble stones of different colors, the stones being not in a straight line, but alternately projecting and receding, the gaps being intended to receive the lime." He intended to cover it with gold, but the Rabbis advised him not to do so, because as it was it looked like a surging sea.

ובבא בן בוטא היכי משיא ליה עצה להורדוס והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יהושע בן לוי מפני מה נענש דניאל מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר דכתיב (דניאל ד כד) להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטיך בצדקה פרק ועויתך במחן ענין הן תהוה ארכא לשלותך וגו׳ וכתיב (שם) ולקצת ירחין תרי עשר. אבע״א שאני עבדא דאיחייב במצות ואבע״א שאני בהמ״ק דלא סגי בלא מלכא ומנא לן דאיענש שהשליכוהו לגוב אריות:

But how did Baba b. Buta give Herod such advice? Did not R. Juda in the name of Rab, or in the name of R. Joshua b. Levi, say that Daniel was punished for giving good advice to Nebuchadnezzar, as it is written (Dan. 4, 24) Wherefore, O king, let my counsel be agreeable unto thee, and break off thy sins by alms giving, and thine iniquities by showing mercy to the poor; if there may be a lengthening of thy prosperity; and it is written (Ib., ib. 26) At the end of twelve months, etc. If you wish you may say that it is different with a slave who himself is bound to observe [certain] commandments and is therefore considered an Israelite. And if you wish I may say that with the Temple it was different, for without the king it could not be rebuilt at all. And whence do we know that Daniel was punished. He was thrown into the lion's den.

(דף ג ע״ב) ובבא בן בוטא היכי אסביה עצה להורדוס למסתריה לבית המקדש והאמר רב חסדא לא לסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי אבע״א שאני מלכותא דלא הדרא ביה דאמר שמואל אי אמר מלכותא עקרנא טורא עקר ולא הדר ביה. אבע״א תיוהא חזי ביה:

(Fol. 3b) And again how did Baba b. Buta advise Herod to destroy the Temple? Had not R. Chisda said that an old synagogue must not be destroyed until a new one is built? If you wish I may say that in this case it is different, because when a king gives a command it will surely be built; for Samuel said that if a king gives orders even to remove a mountain his order is always fulfilled. And if you wish I may say that Baba b. Buta noticed some cracks in the Temple and was afraid that it might cave in. Therefore, he had the right to order its destruction.

(דף ז ע״ב) ההוא חסידא דהוה רגיל דקא משתעי אליהו בהדיה בנה בית שער ולא אשתעי בהדיה:

(Fol. 7b) There was a pious man to whom Elijah spoke frequently, but after he had built a gate to his courtyard [preventing the poor from entering], Elijah stopped speaking to him.

רבי יהודה נשיאה רמא דשורא ארבנן אמר ליה רשב״ל רבנן לא צריכי נטירותא דכתיב (תהלים קלט יח) אספרם מחול ירבון אספרם למאן אילימא לצדיקים דנפישי מחלא השתא בכולהו ישראל כתיב בהו (בראשית כב יז) כחול אשר על שפת הים צדיקים דאית בהו נפישי מחלא אלא אלו מעשיהם של צדיקים שאספרם מחול ירבון וק״ו ומה חול שמועט מגין על הים מעשיהם של צדיקים שהם מרובים עאכ״ו. כי אתא לקמיה דרבי יוחנן א״ל אמאי לא תימא ליה מהאי קרא (שיר ח י) אני חומה ושדי כמגדלות אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות (דף ח) אלו תלמידי חכמים והוא סבר לה כדדרש רבא אני חומה זו כנסת ישראל ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות רב הונא בריה דרב חסדא שדא כרגא ארבנן אמר ליה רב נחמן בר יצחק עברת אדאורייתא אדנביאים אדכתובים. אדאורייתא דכתיב (דברים לג ג) אף חובב עמים כל קדושיו בידך אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע אפילו בשעה שאתה מחבב העכו״ם יהיו כל קדושיו בידך. והם תכו לרגלך תני רב יוסף אלו ת״ח שמכתתין את רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה ישא מדברותיך לישא וליתן בדבריו של מקום. אדנביאים דכתיב (הושע ח י) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים אמר רבא פסוק זה בלשון ארמית נאמר אם כלם יתנו בגוים עתה אקבצם ואם מעט מהם ויחלו ממשא מלך ושרים אדכתובים דכתיב (עזרא ז כז) מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם ואמר רב יהודה מנדה זה מנת המלך בלו זה כסף גולגלתא והלך זה ארנונא:

R. Juda the Nasi, taxed the Rabbis with the expense of the fortified wall of the city. Resh Lakish said to him: "The Rabhis did not need any guard, for it is written (Ps. 139, 18) Should I count them, they would be more numerous than the sand. Shall we assume that this refers to the righteous, since concerning all Israel it is written (Gen. 23, 17) As the sand ichich are upon the sea-shore. How can it be possible that the righteous should be more than the sands? We must therefore say that it refers to the deeds of the righteous which, if counted, would be more numerous than the sand. Now, if the little sands guard the sea, howmuch more should the acts of the upright, which are more than the sands, guard their performers?" Wiien Resh Lakish came before R. Jochanan, the latter said: "Why not say from the following (Songs 8, 10) I am a wall, and my breasts like the towers thereof; i.e., I am a wall, refers to the Torah. And my breast like the towers thereof, (Fol. 8) refers to the scholars." Resh Lakish, however, explains the last passage as Raba did, namely: "I am a wall, refers to the congregation of Israel; And my breasts like the towers thereof, refers to the house of prayer and the houses of learning." R. Huna b. R. Chisda taxed the Rabbis. R. Nachman b. Isaac said to him: "By this act you have transgressed the Pentateuch, the Prophets, and the Hagiographa. The Pentateuch (Deut. 33, 3) Yea, Thou also lovest the tribes; all their saints were in Thy hand: and they prostrate before Thy feet, received Thy words. Thus said Moses before the Holy One, praised be He: 'Sovereign of the Universe, even when Thou lovest the heathens, the saints of Israel shall be in Thy hand;' (i.e., they shall be guarded by Thee). The prophets (Hos. 8, 10) But even though they should be given among the nations, now will I gather them up; and they shall be humbled by reason of the burden of king and princes. And Raba said: 'This verse was written in the Aramaic language, [the expression vitnu (given) should be read yishnu (to study)]; i.e., if all the Israelites who are in exile should occupy themselves with the study of the Torah, the gathering of them would be at hand soon; but if only a few of them study, then they should be exempt merely from the burdens imposed by kings or princes.' And the Hagiographa (Ezra 7, 24) No one shall be empowered to impose any tax, tribute, or toil, etc. And R. Juda said: 'This refers to all kinds of taxes.' "

רבי פתח אוצרות בשני בצורת ואמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי תלמוד בעלי אגדה אבל עמי הארץ אל יכנסו דחק יונתן בן עמרם ונכנס אמר ליה רבי פרנסני אמר ליה קרית אמר ליה לאו אמר ליה שנית אמר ליה לאו אמר ליה אם כן במה אפרנסך אמר ליה פרנסני ככלב פרנסני כעורב פרנסיה לאחר שיצא יתיב רבי וקא מצטער אמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ אמר לפניו ר״ש בר רבי שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות בכבוד תורה מימיו בדקו אחריו ומצאו אמר רבי יכנסו הכל רבי לטעמיה דאמר רבי אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ:

Rabbi opened his storehouses of grain in the years of famine, and announced that admission would be given only to those who had studied the Torah, Mishna, Gemara, or Hagada, but no admission would be given to ignorant men. R. Jonathan b. Amram squeezed himself through and went in [disguised] and said: "Rabbi, feed me." "My son, hast thou read the Bible?" Rabbi asked him. "No," came the reply. "Hast thou studied the Mishnah?" "No," came the response again. "Then why should I feed thee?" "Feed me," [R. Jonathan b. Amram] appealed to him, "as people feed a dog or a raven." He did so. After the man went out, Rabbi felt sorry, saying: "Woe is me! that I have given my bread to an ignorant man." R. Simon, his son, said to him: "Perhaps, father, this man was your disciple, Jonathan b. Amram, who never in his life desires to derive any benefit from the dignity of the Torah." It was investigated, and they finally found that so it was. Rabbi then said: "My storehouses shall be open to every one, without exception." Rabbi's previous act, however, was in accordance with his theory that evil is inflicted upon the world only because of ignorant men [who do not desire to study the Torah].

איפרא הורמיז אמיה דשבור מלכא שדרה ארנקי דדינרי קמיה דרב יוסף אמרה ליה תהוי דא למצוה רבה יתיב רב יוסף וקא מעיין בה מצוה רבה מאי היא אמר ליה אביי מדתני רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים שמע מינה מצוה רבה (ע״ב) פדיון שבוים הוא. אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמור רבנן מצוה רבה פדיון שבוים הוא אמר ליה דכתיב (ירמיה טו ב) והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה׳ אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה מחברו חרב קשה ממות אבע״א סברא ואבע״א קרא. אבע״א סברא האי מינוול והאי לא מינוול. ואבע״א קרא (תהלים קטו טו) יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו. רעב קשה מחרב אבע״א סברא ואבע״א קרא. אבע״א סברא האי קא מצטער האי לא קא מצטער. ואבע״א קרא (איכה ד ט) טובים היו חללי חרב מחללי רעב. שבי קשה מכולם דכולהו איתנהו ביה:

Aiphra Hurmiz, the mother of King Sabur, sent a purse with dinars to R. Joseph, saying: "This shall be used for the greatest charity." And he deliberated what kind of charity should be considered the greatest. Abaye then said to him: "Since R. Samuel said", 'Orphans must not be taxed even for the redeeming of prisoners,' it is to be inferred that redeeming of prisoners is considered the highest charity." (Ib. b) Raba said to Rabba b. Mari: "Whence do the Rabbis infer that redeeming of prisoners is the greatest charity?" He answered: "From the following passage (Jer. 15, 2) Such as are destined to death, to death; to the sword, to the sword; to famine, to famine; to captivity, to captivity, and R. Jochanan said: 'AH that is mentioned in this verse is the harder; as, for instance, to be killed by the sword is severer than to die a natural death. If you wish I will prove it by common sense and if you wish I will prove it by a passage: By common sense: The one [who is put to death by the sword] is disfigured, and the one [who dies naturally] is not disfigured. And if you wish it can be proved by a passage (Ps. 116, 15) Precious in the eyes of the Lord is the [natural] death of His pious. And that famine is worse than the sword, if you wish I will prove it by common sense, and if you wish I will prove it by a passage; as to common sense, this one [who dies of hunger] suffers long pain, and that one [who dies by sword] does not suffer long pains. As for a passage (Lam. 4) That happier are they that are slain by the sword than those slain by hunger. Captivity however, is harder than all of them, for in it all [the before-mentioned sufferings] are included.' "

אמר מר אין עושין שררות על הצבור פחות משנים מנא הני מילי אמר רב נחמן אמר קרא (שמות כח ה) והם יקחו את הזהב וגו׳ שררות הוא דלא עבדי הא הימוני מהימן מסייע ליה לרבי חנינא דאמר רבי חנינא מעשה ומינה רבי שני אחין על הקופה מאי שררותא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לפי שממשכנין על הצדקה אפילו בערב שבת. איני והכתיב (ירמיה ל כ) ופקדתי על כל לוחציו ואמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב אפילו על גבאי צדקה לא קשיא הא דאמיד הא דלא אמיד כי הא דרבא אכפייה לרב נתן בר אמי ושקיל מיניה ד׳ מאה זוזי לצדקה:

The masters said above: "No administrative body should consist of less than two." Whence is this inferred. R. Nachman said: "The passage reads (Ex. 28, 5) And they shall take the gold." Only because its administration requires two; but as to the honest}', one is sufficient; hence this is a support to R. Chanina, who said: "It happened once that Rabbi appointed two brothers as treasurers of the Kuppah." But, after all, what administration is there in collecting charity. It is as R. Nachman said in the name of Rabba b. Abahu: "One may take a pledge for charity even on Friday," [hence it is administration]. Is that so? Is it not written (Jer. 30, 20) I will punish all that oppress them; and R. Isaac b. Samuel b. Martha said in the name of Rab that it includes even the collector of charity. This presents no difficulty. One deals with a case in which the man is wealthy, and the other deals with a case in which the man is poor. As Raba pressed R. Nathan b. Ammi and took from him four hundred zuz for charity.

(דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזוהר וגו׳ זה דיין שדן דין אמת לאמתו וגבאי צדקה. (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקות כגון מאי כגון רב שמואל בר שילת דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתיה אמר ליה שבקת להימנותך אמר ליה הא תליסר שנין דלא חזאי והשתא נמי דעתאי להתם ורבנן מאי אמר רבינא (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו:

(Dan. 12, 3) And the intelligent shall shine brilliantly, like the brilliance, etc. This refers to a judge who decides according to the equity of truth. And they that bring money to righteousness shall be like the stars, for ever and ever. This refers to the collectors of charity. In a Baraitha, however, it is taught And the intelligent shall shine brilliantly, like the brilliance. This refers to both the judges and the collectors of charity. And they that bring money to righteousness shall be like the stars, for ever and ever, refers to the instructors of children. Who, for instance, is meant? For instance, R. Samuel b. Shilath, whom Rab found once standing in a garden. He said to him: "Have you left your honorable position [instructing children with devotion and honesty]?" He said to Rab: "It is thirteen years since I have last seen [this part of my property], and even now my mind is with my pupils." But what [reward is mentioned] of the Rabbis? Rabina said: (Jud. 5, 31) But they that love Him as the sun when he goeth forth in his might.

(דף ט) אמר רב הונא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות אבע״א קרא ואבע״א סברא אבע״א סברא האי קא מבזי והאי לא קא מבזי אבע״א קרא (ישעיה נח ז) הלוא פרוס לרעב לחמך בשי״ן כתיב פרוש והדר הב ליה והתם כתיב (שם) כי תראה ערום וכסיתו כי תראה לאלתר ורב יהודה אמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות אבע״א קרא ואבע״א סברא אבע״א סברא האי קא מצערא ליה והאי לא קא מצערא ליה אבע״א קרא הכא כתיב הלוא פרוס לרעב לחמך פרוס לאלתר וכדקרינן והתם כי תראה ערום וכסיתו כשיראה לך תניא כותיה דרב יהודה אמר כסוני בודקין אחריו פרנסוני אין בודקין:

(Fol. 9) R. Huna said: "If one comes to ask food, it may be investigated whether he is in need; but no investigation should be made of him who asks for raiment. If you wish I will prove it by a passage, and if you wish I will prove it by common sense. As to common sense, the one [who applies for raiment] would be put to disgrace, [if we investigate him], but that one [who applies for food] is not put to disgrace [by investigation]. As to the proof of the passage (Is. 58, 7) Is it not to distribute (paross) thy bread to the hungry. It is written parosh, with sh [which means investigate] and then give him. And immediately after this it reads: When thou seest the naked, etc.; i.e., as soon as you see." R. Juda, however, maintains the contrary: "No investigation for food, but for raiment. If you wish I will prove it by a passage and if you wish I will prove it by common sense. As to common sense — he who requires food suffers the pangs of hunger, which is not the case with him who asks raiment; and as to the passage, here is written paross, which means immediately, as the word is read (with ss); and concerning the naked it is written. And if thou seest the naked, etc.; i.e., he shall show you that he is so." We are taught in a Baraitha supporting R. Juda's opinion: If one says "Clothe me," He should be investigated; but if he says, "Feed me," it must be complied with at once without any investigation.

ההוא עניא דהוה מחזר על הפתחים דאתא לקמיה דרב פפא לא מזדקיק ליה אמר ליה רב סמא בריה דרב ייבא לרב פפא אי מר לא מזדקיק ליה אינש אחרינא לא מזדקיק ליה לימות ליה והא תניא אם היה עני המחזיר על הפתחים אין נזקקין לו אמר ליה אין נזקקין לו למתנה מרובה אבל נזקקין לו למתנה מועטת:

There was a poor man who begged from door to door, and R. Papa paid no attention to him. R. Samma b. R. Yiba said to him: "If the master pay no attention to him, then no one will mind him, and he may starve to death." But did not the Baraitha say that if he begs from door to door the congregation has nothing to do with him? This means that to him should not be given a big donation, but a small donation must be given to him.

אמר רב אסי לעולם אל ימנע אדם את עצמו מלתת שלישית השקל בשנה שנאמר (נחמיה י לג) והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית משקל בשנה לעבודת בית אלהינו ואמר רב אסי שקולה צדקה כנגד כל המצות שנאמר והעמדנו עלינו מצות מצוה אין כתיב כאן אלא מצות אמר רבי אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר (ישעיה לב ז) והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם אמר להו רבא לבני מחוזא במטותא מינייכו עושו אהדדי כי היכי דתיהוי שלמא במלכותא. ואמר רבי אלעזר בזמן שבית המקדש קיים אדם נותן שקלו ומתכפר לו ועכשיו שאין בית המקדש קיים זכה (ישעיה נח ז) הלוא פרוס לרעב לחמך לא זכה באין עכו״ם ונוטלין אותה בזרוע שנאמר ועניים מרודים תביא בית אמר מר עוקבא אע״פ כן נחשב לנו כצדקה שנאמר (ישעיה ה) ונוגשיך צדקה:

R. Assi said: "One must not refuse to give at least a third of a shekel yearly for charity, as it is said (Neh. 10, 33) And we established for us [as one of the] commandments to impose on ourselves [to give] the third part of a shekel in every year," etc. R. Assi said further: "The virtue of charity is equal in importance to all the other commandments together, as it is said (Ib.) And we established commandments. It is not written in the singular, but in the plural." R. Elazar said: "The collector of charity is considered more virtuous than the donor, as it is said (Is. 32, 7) And the work of charity (who causes others to give charity) shall be peace; and the effect of charity is quietness and security forever." Raba said to the inhabitants of Mahusa, his city: "I pray you, see that there be concord among you, in order that ye shall have peace from the government." R. Elazar said again: "When the Temple was in existence one gave his shekel, and he was atoned. Now, when the Temple is destroyed, if people are worthy then they will deserve to (Is. 58, 7) Distribute thy bread to the hungry; if not, the idolators will come and take away their goods by force, as it is said (Ib.) And the afflicted poor bring thou into thy house." "Nevertheless," said Mar Ukba, "even this is counted as charity in Heaven, for it is said (Is. 60, 17) And thy compulsory [acts] will be considered charity.'"

אמר רבי אלעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו דאילו במשה רבינו כתיב (דברים ט י) כי יגרתי מפני האף והחמה ואילו בעושה צדקה כתיב (משלי כא יד) מתן בסתר יכפה אף ופליגא דרבי יצחק דאמר רבי יצחק אף כופה חמה אינו כופה שנאמר (שם) ושחד בחיק חמה עזה אע״פ ששהו בחיק חמה עזה וא״ד א״ר יצחק כל דיין הנוטל שחד מביא חמה עזה לעולם שנאמר ושחד בחיק חמה עזה. ואמר ר׳ יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בו׳ ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי״א ברכות הנותן פרוטה לעני מתברך בו׳ ברכות דכתיב (ישעיה נח ז) הלוא פרוס לרעב לחמך וגו׳ (שם) אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך אז תקרא וה׳ יענה תשוע ויאמר הנני וגו׳ והמפייסו בדברים מתברך בי״א ברכות דכתיב (שם) ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים ונחך ה׳ תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו׳ ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וקורא לך גודר פרץ משובב נתיבות לשבת. וא״ר יצחק מ״ד (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד משום דרודף צדקה ימצא צדקה אלא לומר לך כל הרודף צדקה הקב״ה ממציא לו מעות לעשות מהם צדקה רב נחמן בר יצחק אמר הקב״ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה כדי לקבל עליהם שכר לאפוקי מדדרש רבה דדרש רבה מ״ד (ירמיה יח כג) ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם אמר ירמיה לפני הקב״ה רבש״ע אפילו בשעה שכובשים את יצרם ומבקשים לעשות צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים כדי שלא יקבלו שכר עליהם רבי יהושע אומר כל הרגיל לעשות צדקה זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה בעלי חכמה דכתיב (דף י) ימצא חיים. בעלי עושר דכתיב צדקה. בעלי אגדה דכתיב וכבוד כתיב הכא וכבוד וכתיב התם (משלי ג לה) כבוד חכמים ינחלו:

R. Elazar said: "He who dispenses charity in secret is greater than Moses our teacher; for concerning Moses our teacher, it is written (Deut. 9, 10) For I was afraid of the anger, and the indignation, but regarding him who dispenses charity secretly it is written (Prov. 21, 14) A gift in secret pacifieth anger." He differs, however, with R. Isaac; for R. Isaac said: "It (charity) pacifies only anger, but not strong wrath;for it is said (Ib.) And a bribe in the bosom, strong wrath; i.e., although there is a bribe in the bosom (secret charity) [nevertheless] wrath is strong." According to others, R. Isaac said: "A judge who accepts bribery causes strong fury to be brought into the world, as it is said, And bribe in the bosom, strong fury," etc. R. Isaac said again: "He who gives a coin to a poor man is rewarded with six blessings; he, however, who encourages him with [comforting words] is rewarded with eleven. He who gives a coin is rewarded with six blessings, as it is written (Is. 58, 7) Distribute thy bread to the hungry (Ib.) And then shall break forth as the morning dawn thy light and thy healing shall speedily spring forth, and before thee shall go thy righteousness, the glory of the Lord shall be thy reward. Then shall thou call, and the Lord will answer. Thou shalt cry, and He will say. Here am I. And he who encourages the poor [with comforting words] will be rewarded with eleven blessings, as it is written (Ib.) ... and satisfy the af- flicted soul, then shall shine forth in the darkness thy light… . and thou shalt be called," etc. R. Isaac said further: "What is the meaning of the passage (Prov. 2, 21) He that followeth after righteous and kindness findeth life, righteousness and honor? Is it because he pursues righteousness, he will find righteousness? We must therefore say it means that whoever pursues righteousness and charity, the Holy One, praised be He! will open unto him the ways of procuring money, in order that he may be able to practice charity." R. Nachman b. Isaac said: "The Holy One, praised be He, will give him the chance to find men who need and are worthy of support, so that he may have the [full] reward for it." By this he will be excluded from what Rabba lectured; for Rabba lectured: "What is the meaning of the passage (Jer. 18, 23) In the time of Thy anger deal Thou with them? Thus prayed Jeremiah before the Holy One, praised be He. 'Sovereign of the Universe, even when they overrule their evil inclinations and are about to practice charity, Thou shouldst not give them the chance to support worthy men, but unworthy ones, for which they will receive no reward.'" R. Joshua says: "Whoever makes it his business to do charity, will be blessed with sons having wisdom, wealth, and who will preach Haggadah (morality). Of wisdom, as it is written (Ib.) (Fol. 10) Who find life; wealth, as it is written, Zedaka (which refers to wealthy), and Haggadah, for it is written here honor. And it is also written (Prov. 3, 35) The wise shall inherit honor."

תניא היה רבי מאיר יש פתחון פה לבעל הדין להשיבך ולומר לך אם אלהיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן אמור לו כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר׳ עקיבא אם אלהיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן אמר ליה כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם אמר ליה אדרבה זו מחייבתן לגיהנם אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים וגזר עליו שלא להאכילהו ולא להשקותו והלך אדם אחד והאכילהו והשקהו לכששמע המלך הלא כועס עליו ואתם קרויים עבדים דכתיב (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים אמר לו רבי עקיבא אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילהו והשקהו לכששמע המלך משגר לו דורון ואנו קרויים בנים שנאמר (דברים יד א) בנים אתם לה׳ אלהיכם אמר לו אתם קרויים בנים ואתם קרויים עבדים בזמן שאתם עושים רצונו של מקום קרויים בנים ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום קרויים עבדים ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום אמר לו הרי הוא אומר (ישעיה נח ז) הלוא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית אימתי ועניים מרודים תביא בית בזמן הזה וקאמר הלוא פרוס לרעב לחמך:

We are taught in a Baraitha, R. Maier says: "If a common questioner discusses, 'If your God likes the poor, why then does He not sustain them?' answer him, 'for the purpose of saving us [through the charity] from the punishment of Gehenna.'" The same question did Tarnusruphus ask of R. Akiba: "If your God likes the poor, why then does he not sustain them?" And R. Akiba answered him: "For the purpose of saving us [through the charity] from the punishment of Gehenna." To which Tarnusruphus rejoined: "On the contrary, for this you deserve to be punished with Gehenna; and I will give you a parable from which you will understand why. A frail king who became angry at his slave and put him in prison, announced his desire that nobody should give him either food or drink. In spite of this, a person fed him and gave him drink. When the king becomes aware of it, would the king not be angry at that man? And ye Israelites are called servants, as it is written (Lev. 25, 55) For unto Me are the children of Israel servants." R. Akiba answered: "I will give you another parable, to which my previous answer is to be compared: A frail king became angry with his son, put him in prison, and commanded that nobody should give him either food or drink; in spite of this command, a man fed him and gave him drink. When the king became aware of it, would he not be grateful to this person and even send him a present? And we Israelites are called children, as it is said (Deut. 14, 1) Ye are the children of the Lord," etc. Tarnusruphus, however, said: "You are named children and also servants; i.e., children, when you are doing the Omnipotent's will, and servants when you act against the Omnipotent's will. And you will admit, that now you are acting against His will [since your Temple is destroyed and you are in exile].." R. Akiba answered: "With regard to this, the passage says (Is. 58, 10) Is it not to distribute thy bread to the hungry and the afflicted souls with the members of thy house. The afflicted souls [you will admit] refer to us in our present circumstances, and nevertheless, it says there, Is it not to distribute thy bread to the hungry?"

דרש רבי יהודה בר שלום כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה כך חסרונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית. כי הא דבני אחתיה דריב״ז חזא להו בחלמא ובעו מיחסר שבע מאה דינרין עשינהו ושקל מינייהו לצדקה פש גבייהו שיבסר דינרי כי מטא מעלי יומא דכפורי שדרו דבי קיסר שקלינהו אמר להו רבן יוחנן בן זכאי לא תדחלו שיבסר דינרי גבייכו שקלינהו מינייכו אמרו ליה מנא ידעת אמר להו הכי חזאי לכו בחלמא אמרו ליה אמאי לא אמרת לן דניתבינהו אמר להו אמינא כי היכי דתעבדו מצוה לשמה:

R. Juda b. Shalum lectured: "Just as the yearly maintanence for man are determined [in Heaven] on each New Year, so are also his losses. If he is worthy then he shares, Is it not to distribute thy bread to the hungry! but if not, then the afflicted souls, will be the members of thy own house." It happened so with R. Jochanan b. Zakkai, who had seen in a dream that his nephews would lose seven hundred dinars in the current year, and he made them distribute this amount for charity. However, seventeen dinars remained with them, and on the eve of Atonement the government took them away from them. Then R. Jochanan said unto them: "Fear not; seventeen dinars still remained with you and they were taken." "Whence do you know it?" "I have seen it in a dream," came the reply. Then why did you not inform us and we would have distributed the entire amount to the poor?" "Because," answered he, "I wanted that you should give charity for the purity of doing the Heavenly will."

רב פפא הוה קא סליק בדרגא אישתמיט כרעיה בעי למיפל חלש דעתיה אמר השתא כן איחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעובדי עבודה זרה אמר ליה חייא בר רב מדפתי לרב פפא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה כתיב הכא (דברים טו ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכתיב התם (שם יג יד) יצאו אנשים בני בליעל מה להלן עבודה זרה אף כאן עבודה זרה:

R. Papa, who was once mounting steps, slipped, and nearly fell, and might have been killed. He said: "If this had happened, my enemies would have accused me of being a violator of the Sabbath or an idolater." Chiya b. Rab of Diphti then said to him: "Perhaps a poor man called upon you and you paid no attention to him, for we are taught in the following Baraitha: R. Joshua b. Karcha said: 'He who closes his eye to charity is considered as if he served idols; for it is written here concerning charity (Deut. 15, 9) Beware that there be not Beliyaal in thy heart; and it is written there [concerning idolatry] (Ib. 13, 14) There have gone forth children of Beliyaal. Just as at its former place Beliyaal refers to idolatry, so does it also in the latter place refer to idolatry.' "

תניא א״ר אליעזר בן יוסי כל צדקה וחסד שישראל עושים בעולם הזה שלום גדול ופרקליטין גדולים בין ישראל לאביהם שבשמים שנאמר (ירמיהו טז ה) כה אמר ה׳ אל תבא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנוד להם כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם ה׳ את החסד ואת הרחמים חסד זה גמילות חסדים רחמים זו צדקה. תניא ר׳ יהודה אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר (ישעיה נו א) כה אמר ה׳ שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. הוא היה אומר עשרה דברים קשים נבראו בעולם הר קשה ברזל מחתכו ברזל קשה אש מפעפעו אש קשה מים מכבין אותו מים קשים עבים סובלים אותם עבים קשים רוח מפזרתן רוח קשה גוף סובלו גוף קשה פחד שוברו. פחד קשה יין מפיגו. יין קשה שינה מפכחתו ומיתה קשה מכולם וצדקה מצלת מן המיתה שנאמר (משלי י ב) וצדקה תציל ממות:

We are taught in a Baraitha that R. Eliezer b. Jose said: "All acts of charity and benevolence done by Israel in this world are great peacemakers and intercessors between Israel and their Heavenly Father; as it is said (Jer. 26, 5) For thus hath said the Lord, Enter not into the house of mourning, neither go to lament nor to condole with them; for I have taken away My peace from this people, saith the Lord, yea, kindness and mercy. Kindness means benevolence, and mercy means charity (i.e., because those two were taken away, therefore has also peace been taken away)." We are taught in another Baraitha that R. Juda said: "Great is charity which brings the redemption nearer, as it is said (Is. 56, 1) Thus hath said the Lord, 'Keep ye justice and do zedaka (charity), for near is My salvation to come and My righteousness to be revealed." He also used to say: "Ten things were created in the world. Rock is hard, but iron cuts it; iron is hard, fire fuses and softens it; fire is strong, water extinguishes it; water is heavy, yet the clouds bear it; clouds are strong, the winds scatter them; the wind is strong, the body endures it; a body is strong, fear shatters it; fear is strong, wine dispels it; wine is strong, sleep dispels it; death is stronger than all of these; however, righteousness delivers from death, as it is said (Prov. 10, 2)… . but (tzedaka) righteousness will deliver from death."

דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מביא דורון גדול למלך ספק מקבלים אותו ממנו ספק אין מקבלים אותו ממנו ואם תמצא לומר מקבלים אותו ממנו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה והקב״ה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר (תהלים יז טו) אני בצדק אחזה פניך. ר״א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר כתיב אני בצדק אחזה פניך מאי אשבעה בהקיץ תמונתך אמר רב נחמן בר יצחק אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם בעולם הזה והקב״ה משביען מזיו השכינה לעולם הבא. א״ר יוחנן מ״ד (משלי יט יז) מלוה ה׳ חונן דל אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כביכול עבד לוה לאיש מלוה:

R. Dushthai b. Yannai lectured: "Come and see how the custom of the Holy One, praised be He! differs from the custom of frail man! The custom of frail man is that when a human being brings a present to the king it is doubtful whether it will be accepted or not; and if it be accepted, there is doubt whether he will see the king or not. But the Holy One, praised be He! is not so! if a man gives a coin to a poor man, he is rewarded to greet the Shechinah; as it is said (Ps. 17, 15) As for me, with zedek (charity) shall I behold Thy face." R. Elazar used to give a coin to a poor man before praying, quoting: As for me, with charity shall I behold Thy face. What does, I shall be satisfied, when I awake, with contemplating Thy likeness, mean? R. Nachman b. Isaac said: "It means that scholars who keep off sleep from their eyes in this world, the Holy One, praised be He, will satisfy them with the Divine glory in the world to come." R. Jochanan said: "What is the meaning of the passage (Prov. 19, 17) He that is gracious unto the poor lendeth most to the Lord? If this were not written, it would be impossible to conceive its conception; for it appears as though it were possible to apply to Him the passage (Ib. 22, 7) And the borrower is servant to the lender."

א״ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כתיב (שם יא ד) לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות וכתיב (שם י ב) לא יועיל אוצרות רשע וצדקה תציל ממות ב׳ צדקות הללו למה אחת שמצלת מדינה של גיהנם ואחת שמצלת ממיתה משונה ואיזה היא שמצלת מדינה של גיהנם ההוא דכתיב ביה עברה דכתיב (צפניה א טו) יום עברה היום ההוא ואיזו היא שמצלת ממיתה משונה (ע״ב) נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה נותנה ואינו יודע למי נותנה לאפוקי מדמר עוקבא. נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה לאפוקי מדר׳ אבא ואלא היכי ליעבד ליתבה לארנקי של צדקה. מיתיבי מה יעשה אדם ויהיו לו בנים ר׳ אלעזר אומר יפזר מעותיו לעניים ר׳ יהושע בן קרחה אומר ישמח את אשתו בדבר מצוה רבי אליעזר בן יעקב אומר לא יתן אדם פרוטה לתוך ארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליה כר׳ חנינא בן תרדיון כי קאמרינן דממונה עליה כר׳ חנינא בן תרדיון א״ר אבהו אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע במה תרומם קרן ישראל א״ל בכי תשא. וא״ר אבהו שאלו את שלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה אמר להם באו וראו מה פירש דוד אבא (תהלים קיב ט) פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. רבא אמר מהכא (ישעיה לג טז) הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים מה טעם הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו משום דלחמו נתן ומימיו נאמנים:

R. Chiya b. Abba, in the name of R. Jochanan, said: "It is written (Ib. 11, 4) Riches profit not in the day of wrath; but tzedaka (righteousness) delivereth from death; and (Ib. 10, 2) Treasures of wickedness profit nothing: but tzedaka delivereth from death." What do the two tzedakas mean? One, that it will save him from an unnatural death; the other, that it will save him from Gehenna." Which one speaks of Gehenna? The one in which the day of wrath is mentioned, as it is written (Zeph. 1, 15) A day of wrath is that day, referring to Gehenna. And what kind of tzedaka saves one from unnatural death? (Ib. b.) If he gives, and knows not to whom, and he who receives it knows not from whom he gets it. Giving and knowing not to whom, excludes the act of Mar Ukba. "The receiver does not know from whom," excludes the act of R. Abba. But how then shall one give charity? By giving through the charity collector. An objection was raised from the following Baraitha: What shall one do that he should have male children. R. Elazar says: "He should distribute his money among the poor." R. Joshua b. Karcha says: "He should make his wife joyful." And R. Eliezerb. Jacob said: "He shall not give a coin for the treasury of charity unless the treasurer is like unto R. Chanina b. Tradion." [Hence to a charity collector is not the best method?] The above Baraitha means also when the treasurer was of that kind. R. Abahu said: "Moses said before the Holy One, praised be He: 'Sovereign of the Universe, how may the horn of Israel be exalted?' To which he answered: 'You should take charity from every one of Israel who is to be counted (Ex. 30, 12).'" R. Abahu said again: "King Solomon b. David was questioned: 'How great is the power of charity?' And he answered: 'Go and see how David, my father, explained this (Ps. 112, 9) He distributeth , he giveth to the needy: his righteousness endureth forever, his horn shall be exalted in honor.'" Raba, however, said from the following passage (Is. 33, 16) He shall dwell on high; rocky strongholds shall be his refuge; his bread shall be given him; his water shall be sure; i.e., why shall he dwell on high, etc.? Because he is sure that to the poor he has given his bread, and to the down-trodden his water."

וא״ר אבהו שאלו את שלמה בן דוד איזהו בן העולם הבא אמר להם כל (ישעיה כד כג) שכנגד זקניו כבוד כי הא דיוסף בריה דרבי יהושע בן לוי חליש ואתנגיד א״ל אבוה מאי חזית א״ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה א״ל עולם ברור ראית א״ל אנן היכי איתנן א״ל כי היכי דאיתנן הכא איתנן התם ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן מאן נינהו אילימא רבי עקיבא וחביריו משום הרוגי מלכות ותו לא פשיטא דהא איכא מעשים טובים בלאו הכי נמי לא אלא הרוגי לוד:

R. Abahu said further that Solomon was questioned: "Who is supposed to be the man who has a share in the world to come?" And he answered [with the passage] (Is. 24, 23) … and before His elders shall be golry, [i.e., who is respected in his old age for the wisdom which he gathered during all his life. As it happened to Joseph b. R. Joshua, who was in a state of catalepsy, and when he awoke his father asked him: "What have you seen in the other world?" And he answered: "I have seen a reversed world: he who is here highly esteemed is there considered of the lowest class, and vice versa." His father rejoined: "Not a reversed world, but a rational one, have you seen." He continued questioning: "And how are we considered there?" And he answered: "The same as in this world. I also heard a saying: 'Happy are they who came here with their study in their hands.' I also heard that those who were killed by the government, none of the creatures could approach them [because of their high standing]." Who is meant by those who were killed by the government? Shall we assume that R. Akiba and his comrades are meant? Is it then only because they were killed? (And not because they were the greatest men of their generation)? It refers to those who were killed in Lydda

תניא אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו בני מהו שאמר הכתוב (משלי יד לד) צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת נענה רבי אליעזר ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב (ש״ב ז כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שהעכו״ם עושין חטאת הוא להם שאין עושין אלא להתגדל בו שנאמר (עזרא ו י) די להון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי. נענה ר׳ יהושע ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שהעכו״ם עושין חטאת הוא להם לפי שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן שנאמר (דניאל ד כד) להן מלכא מלכי ישפר עליך וגו׳ הן תהוה ארכא לשלותך נענה רבן גמליאל ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שהעכו״ם עושין חטאת הוא להם לפי שאין עושין אלא להתייהר בו וכל המתייהר נופל בגיהנם שנאמר (משלי כא כד) זר יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנאמר (צפניה א טו) יום עברה היום ההוא. אמר ר״ג עדיין צריכין אנו למודעי רבי אליעזר המודעי אומר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב ומי כעמך וגו׳ וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שהעכו״ם עושים חטא הוא להם לפי שאין עושים אלא לחרף אותנו בו שנאמר (ירמיה מ ג) ויבא ויעש ה׳ כאשר דבר כי חטאתם לה׳ ולא שמעתם בקולו והיה לכם הדבר הזה נענה ר׳ נחוניא בן הקנה ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל וחסד נמי ולאומים חטאת אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו נראין דברי ר׳ נחוניא בן הקנה מדברי ומדבריכם שהוא נותן צדקה וחסד לישראל ולאומים חטאת. מדקאמר מדברי מכלל דהוא נמי אמר מאי היא דתניא אמר ריב״ז כשם שחטאת מכפר על ישראל כך צדקה וחסד מכפרין על אומות העולם:

We are taught in a Baraitha: Rabban Jochanan b. Zakkai said to his disciples: "My children, what is the meaning of the passage (Prov. 14, 34) Tzedaka exalteth a people; but the disgrace of nations is sin?" R. Eliezer responded and said: "Tzedakah exalteth a people, refers to Israel, as it is written (II Sam. 7, 23) And who is like Thy people, like Israel, the only nation on the earth; but the disgrace of nations is sin; i.e., all the tzedakah and kindness of the nations, if they indulge in them only for the purpose of becoming great or gaining a good name, is a sin for them, as it is said (Ezra 6, 10) That they may offer sacrifices of sweet savours unto the God of heaven, and pray for the life of the king and of his sons." R. Joshua responded and said: "Tzedaka exalteth a people, refers to Israel; but the disgrace of the nation is sin; i.e., all the tzedaka and kindness of the nations is sin, for they do so in order that their kingdom shall endure for a long time, as it is said (Dan. 4, 24) Therefore, O king, let my council be agreeable unto thee, and atone for thy sins by … perhaps thy prosperity may (thereby) endure long." Rabban Gamaliel responded and said: "Tzedaka exalteth a people, refers to Israel; but the disgrace of nations is sin; i.e., all the tzedaka and kindness of the nations is sin for the nations, because if they do, it is solely to boast of it to other nations. And whoever boasts of himself falls into Gehenna, as it is said (Prov. 21, 24) The presumptuous and proud, scorner is his name, who dealeth in the (ebra) wrath of presumption. Ebra (wrath) refers to Gehenna, for it is said (Zeph. 1, 15) A day of ehra (wrath) is that day." "For the right interpretation of this verse," remarked Rabban Gamaliel, "we are still in need of the Modite; for R. Eliezer the Modite, interpreted it thus: 'Tzedaka exalteth a people, refers to Israel; but the disgrace of nations is sin; i.e., all the tzedaka and kindness of the nation is only for the purpose of insulting Israel, as it is said (Jer. 40, 3) Now the Lord hath brought it ... ... ... because ye have sinned." etc. R. Nechunia b. Hakana, however, responded and said: "Tzedaka and kindness exalteth a nation, refers to Israel; to whom it is a grace as well, but to the nations it is considered a sin-offering." Rabban Jochanan b. Zakkai [the teacher] then rejoined: "It seems to me that Nechunia's interpretation is better than yours and mine." "Than min!" Did he also say something in connection with this? If so, then what is it? As we have been taught in a Baraitha: R. Jochanan b. Zakkai said: "As a sin-offering atones for Israel, so does charity atone for all other nations."

תניא אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה פעם אחת באתה אשה אחת ועמדה לפניו בשני בצורת אמרה לו רבי פרנסני אמר לה העבודה אין בקופה של צדקה כלום אמרה לו רבי אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים עמד ופרנסה משלו לימים חלה בנימין הצדיק ונטה למות אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו מיד קרעו לו גזר דינו תנא הוסיפו על שנותיו כ״ב שנים:

(Fol. 11) We are taught in a Baraitha: It was said about Benjamin the righteous, who was a treasurer of charity, that at one time, during a famine year, a woman appeared before him asking him to feed her. And he told her: "I swear that there is nothing in the treasury of charity." "But Rabbi," she rejoined, "if you will not feed me, you will find a woman with her seven children dead." He then fed her from his own pocket. At a later time he became sick and was almost dying, when the ministering angels pleaded before the Holy One, praised be He! saying: 'Sovereign of the Universe, Thou hast declared that he who saves one soul of Israel is like unto him who has saved a whole world; and Benjamin the righteous, who has saved a woman with her seven children, should he die in his prime!" Immediately the adverse decree was torn. It was taught in a Baraitha that twenty-two years were added to his life.

תנו רבנן מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו אבותיך גנזו אוצרות והוסיפו על של אבותם ואתה בזבזת אוצרותיך ואוצרות אבותיך אמר להם אבותי גנזו אוצרות למטה ואני גנזתי אוצרות למעלה שנאמר (תהלים פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו שנאמר (שם פט טו) צדק ומשפט מכון כסאך. אבותי גנזו במקום שאין עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שנאמר (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות שנאמר (משלי יא ל) פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנאמר (דברים כד יג) ולך תהיה צדקה. אבותי גנזו לעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא שנאמר (ישעיה נח ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך:

Our Rabbis were taught: It happened with the King Monbas, who had distributed his treasure and that of his parents, in the years of famine, that his brothers and the whole household murmured against him, saying: "Your ancestors saved [treasures] and increased the savings of their ancestors, and you distribute thine and that of thy ancestors." And he rejoined: "My ancestors stored up treasures here below, and I store up treasures in heaven, as it is said (Ps. 85, 12) Truth will grow up out of the earth and righteousness will look down from heaven. My ancestors stored away [treasures] in a place which could be reached by a [human] hand, but I have stored away in a place that can be reached by no [human] hand, as it is said (Ib. 89, 15) Righteousness and justice are the prop of Thy throne; kindness and truth precede Thy presence. My ancestors stored away [treasures] which yielded them no interest, and I have stored away [treasures] which yield interest, as it is said (Is. 3, 10) Say ye to the righteous, that he hath done well; for the fruit of their doing shall they eat. My ancestors have stored away money in their treasury, but I have stored away the saved souls in my treasury, as it is said (Prov. 11, 30) The fruit of the righteous is of the tree of life; and the wise draweth souls to himself. My ancestors have stored away for their descendants, but I have saved for myself, as it is said (Deut. 34, 13) … and unto thee shall it be as righteousness before the Lord thy God. My ancestors have stored away [treasures] for this world, but I have stored away [treasures] for the world to come, as it is said (Is. 58, 8) … and before thee shall go thy righteousness; the glory of the Lord shall be thy reward."

(דף יב) א״ר אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש נטלה נבואה מן הנביאים ונתנה לחכמים אטו חכם לאו נביא הוא הכי קאמר אף על פי שנטלה מן הנביאים מן החכמים לא נטלה. אמר אמימר וחכם עדיף מנביא שנאמר (תהלים צ יב) ונביא לבב חכמה מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול אמר אביי תדע דאמר גברא רבה מלתא ומתאמרה משמיה דגברא רבה אחרינא כותיה אמר רבא מאי קושיא דלמא תרוייהו בני חד מזלא נינהו אלא אמר רבא תדע דאמר גברא רבה מלתא ומתאמרה (ע״ב) משמיה דרבי עקיבא בן יוסף כותיה אמר רב אשי מאי קושיא דלמא להא מלתא בר מזליה דרבי עקיבא הוא אלא אמר רב אשי תדע דאמר גברא רבה מלתא ומתאמרה הלכה למשה מסיני כותיה ודלמא כסומא בארובה ולאו טעמא קאמר בה:

(Fol. 12) R. Abdimi of the City Haifa, said: "Since the destruction of the Temple, prophecy has been withheld from the prophets and has been given to the wise." Is it then impossible for a wise man to be also a prophet? He means to say, that although it has been withheld from prophets, it is not being withheld from the wise ones. Amemar said: "And a wise man is to be preferred to a prophet, as it is said (Ps. 90, 12) Obtain a heart endowed with wisdom. And usually, who is dependent upon whom? The lesser is dependent upon the greater." Abaye said: "This theory may be supported by the fact that one great man declares something new, and exactly the same has been said by another great man." Raba said: "Why is it so difticult to understand such a thing? It may be that both of them are equal in wisdom. Therefore, said Raba, it happens frequently that a great man declares something new, and afterwards it is found (Ib. b) that R. Akiba b. Joseph [who is hardly his equal] has already declared so." R. Ashi, however, objected and said: "Why is it so difficult to understand such a thing? It may happen that in this one case he was equal in wisdom to him. "But," said R. Ashi, "I can support this from the fact that it very often occurs that a sage declares a Halacha, and afterwards the same is taught from Moses as delivered on Mount Sinai." And yet even then, it may be by chance, just as a blind man finds his way down from the opening of a roof.

אמר רבי יוחנן מיום שחרב בית המקדש נטלה נבואה מן הנביאים ונתנה לשוטים ולתינוקות. שוטים מאי היא כי הא דמר בר רב אשי הוה קאי בריסתקא דמחוזא שמעיה לההוא שוטה דקאמר ריש מתיבתא דמליך במתא מחסיא השתא טביומי חתים אמר מאן חתים בכולהו רבנן טביומי אנא ש״מ לדידי קיימא לי שעתא קם אתא עד דאתא אימנו רבנן עליה דרב אחא מדפתי לאותביה ברישא כד שמעי דאתא שדרו זוגא דרבנן לגביה לאמלוכי ביה עכבינהו שדרו זוגא אחרינא עכבינהו עד דמלו בי עשרה ופתח איהו ותנא ודרש לפי שאין פותחין בכלה פחות מעשרה קרי רב אחא מדפתי אנפשיה כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו וכל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו ולאו מלתא היא אגב צערא דנפשיה קאמר. תינוקות מאי היא כי הא דברתיה דרב חסדא הוה יתבא בכנפיה דאבוה ויתבי קמי רבא ורמי בר חמא אמר לה מאן בעית מינייהו אמרה ליה תרווייהו אמר רבא ואנא בתרא:

R. Jochanan said: "Since the Temple was destroyed, prophecy is being withheld from the prophets and has been given to lunatics and small children." What is meant by lunatics? It so happened that Mar. b. R. Ashi, who was standing in the market of Mechuza, heard a lunatic say that the future head of the college in Suria would be he who signs his name Tabiumi. He said: "Who among the Rabbis signs his name Tabiumi if not myself? Hence I shall succeed." Consequently he went to Suria. In the meantime the Rabbis of the college intended to appoint R. Acha of Diphthi as their head. However, when they heard that R. Tabiumi had arrived they sent two of the Rabbis to him to consult with him, and he detained them. They then sent two others, and he again detained them, until ten of them arrived, when he began to teach and to lecture, [as were the customs of the head of a college]. The reason for his waiting until ten arrived is because one must not begin to lecture if there are less than ten persons present. R. Acha then applied to himself the saying of the sages: "He to whom harm has been done [by Heaven], good will not he done to him in the near future, and vice versa." But this fact is not so. He only said it because of his own trouble. And what is meant by children? As it happened with the little daughter of R. Chisda who was sitting on the knee of her father, and Raba and Rami b. Chama were sitting opposite him. "Whom of them would you like to marry?" "Both of them," she answered. And Raba immodiately remarked: "I shall be the second one." [And so it was. Raba married her after the death of her first husband, Rami b. Chama].

(דף יד) ת״ר סדרן של נביאים. יהושע שופטים. שמואל. מלכים. ירמיה. יחזקאל. ישעיה. תרי עשר. מכדי הושע קדים דכתיב (הושע א ב) תחלת דבר ה׳ בהושע וכי עם הושע דבר תחלה והלא ממשה ועד הושע כמה נביאים היו ואמר רבי יוחנן שהיה תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו פרק ואלו הם הושע ישעיה עמוס ומיכה. וליקדמיה להושע ברישא כיון דכתיב נבואתיה גבי חגי זכריה ומלאכי ואינהו סוף נביאים הוו חשיב ליה בהדייהו וליכתביה לחודיה ולקדמיהו איידי דזוטרי מירכס מכדי ישעיה קדים לירמיה ויחזקאל לקדים ברישא כיון דמלכים סופיה חורבנא וירמיה כוליה חורבנא ויחזקאל רישיה חורבנא וסיפיה נחמתא וישעיה כוליה נחמתא סמכינן חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא:

(Fol. 14b) Our Rabbis were taught: The order of the prophets is as follows: Joshua, Judges, Samuel, Kings, Jeremiah, Ezekiel, Isaiah and the twelve Prophets. Let us see: Hosea (of the twelve Prophets), was indeed before Isaiah, for it is written (Hosea 1, 2) The beginning of the word of the Lord by Hosea. Is it a fact that the words of the Lord were first by Hosea? Behold! There were many prophets from the days of Moses until Hosea? And R. Jochanan explained that it meant he was the first of the four prophets who prophesied at that period; viz.: Hosea, Isaiah, Amos, and Micah. If so, then why is he not placed before [in the order]? Because his book is arranged among Haggai, Zechariah and Malachi, who [on account of being [the last of the prophets [were arranged the last]; therefore, this book is placed together with theirs. But why was the book of Hosea not separated, and placed first? Because it is small, and if it were placed first it might become lost. However, was not Isaiah before Jeremiah and Ezekiel? Why is he then not placed first? Because Kings ends with the destruction of the Temple, and the whole book of Jeremiah speaks of the destruction, and that of Ezekiel at the beginning speaks of the destruction and at the end of the consolation, while Isaiah's entire book speaks of consolation. We place [the records of] destruction [next] to that of destruction, and that of consolation next to consolation.

תנו רבנן סדרן של כתובים. רות. תהלים. איוב. משלי. קהלת. שיר השירים. קינות. דניאל ומגלת אסתר. עזרא. דברי הימים. ולמאן דאמר איוב בימי משה היה לקדמיה לאיוב ברישא אתחולי פורענותא לא מתחלינן. רות נמי פורענותא הוה פורענותא דאית ליה אחרית דאר״י למה נקרא שמה רות שיצא ממנה דוד שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותושבחות. ומי כתבן משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב. ויהושע כתב ספרו וח׳ פסוקים שבתורה. שמואל כתב ספרו וספר שופטים ורות. דוד כתב ספר תהלים על ידי י׳ זקנים. על ידי אדם הראשון. ועל ידי מלכי צדק ועל ידי אברהם ועל ידי משה. ועל ידי הימן ועל ידי ידותון ועל ידי אסף. (דף טו) ועל ידי שלשה בני קרח. ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות. חזקיהו וסיעתו כתבו ישעיה משלי ושיר השירים וקהלת. אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל תרי עשר דניאל ומגלת אסתר. עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו. מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ועלה ומאן אסקיה נחמיה בן חכליה:

Our Rabbis were taught the order of Hagiographa is as follows: Ruth, Psalms, Job, Proverbs, Ecclesiastes, Song of Songs, Lamentations, Daniel, Scroll of Esther, Ezra and Chronicles. According to the one who holds that Job flourished in the time of Moses, why then was not the book of Job arranged first? Because it is not proper to begin with a misfortune. But Ruth contains also a misfortune? Ruth, although its beginning is of misfortune, nevertheless contains a good end, for R. Jochanan said: "Why was she called Ruth? Because David who satisfied the Holy One, praised be He! with his songs and praises, came forth from her. And who wrote all the books? Moses wrote his book and the chapter of Bil'am (Num. 22) and Job. Joshua wrote his book and the last eight verses of the Pentateuch. Samuel wrote his book, Judges, and Ruth. David wrote Psalms, with the assistance of ten elders, viz: Adam the First, Malki Zedek, Abraham, Moses, Heiman, Jeduthun, Asaph (Fol. 15) and the three sons of Korah. Jeremiah wrote his book, Kings, and Lamentations. King Hezekiah and his followers wrote Isaiah, Proverbs, Songs, and Ecclesiastes. The men of the Great Assembly wrote Ezekiel, the Twelve Prophets, Daniel, and the book of Esther. Ezra wrote his book and Chronicles — the order of all generations down to himself. This may be a support to Rab's theory, for R. Juda said in the name of Rab: "Ezra had not ascended from Babylon to Palestine until he wrote his genealogy." And who finished Ezra's book? Nehemiah ben Chachalyah.

אמר מר יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה תניא כמ״ד שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבם דתניא (דברים לד ה) וימת שם משה עבד ה׳ אפשר משה מת וכתב וימת אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע דברי רבי יהודה ואמרי לה רבי נחמיה א״ל ר״ש אפשר ס״ת חסר אות אחת וכתיב (שם לא כו) לקוח את ספר התורה הזה אלא עד כאן הקב״ה אומר ומשה אומר וכותב מכאן ואילך הקב״ה אומר ומשה כותב בדמע כמו שנאמר להלן (ירמיה לו יח) ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו. כמאן אזלא הא דא״ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן נימא רבי יהודה היא ודלא כר׳ שמעון אפילו תימא רבי שמעון הואיל ואישתני אישתני. יהושע כתב ספרו והכתיב (יהושע כד כט) וימת יהושע וגו׳ דאסקיה אלעזר והכתיב (שם) ואלעזר בן אהרן מת דאסקיה פנחס:

The master said above: "Joshua wrote his book and the last eight verses of the Pentateuch." We are taught in a Baraitha in accordance with him who said that the last eight verses of the Torah were written by Joshua; namely (Deut. 36, 5) And Moses, the servant of the Lord, died, etc. For how is it possible that after Moses had died that he should have written that he died? We must therefore assume that up to this verse Moses wrote, and from this verse on Joshua wrote. This is the opinion of R. Joshua, and according to others the opinion of R. Nechemiah. R. Simon said to him: "Is it possible that the Holy Scrolls should not have been complete to the last letter, and nevertheless it should read (Ib. 31, 26) Take this book of the law, etc.? We must, therefore, say that up to this verse the Holy One, praised be He! dictated, and Moses repeated it and wrote it down; but from this verse on the Holy One, praised be He, dictated and Moses wrote with tears [but they were not repeated]; as similar to that which it is said further [concerning the prophets] (Jer. 36, 18) Then said Baruch unto them, with his mouth did he utter clearly all these words unto me, and I wrote them in the book with ink. In accordance with whom, then, will that which R. Joshua b. Aba, in the name of R. Gidel, quoting Rab, said: "The last eight verses of the Pentateuch, when read from the Holy Scrolls, must be read by one person without any interruption." Is it not in accordance with R. Juda, and contrary to that of R. Simon? It may be also in accordance with R. Simon; and the reason [for the exception of these eight verses] is because, since there was already a change at the writing by Moses [as said above], the change should be complete, [in its reading]. "Joshua wrote his book." But is it not written there And Joshua died? Elazar finished it. But is it not written there And Elazar died? It was finished by Pinchas.

שמואל כתב ספרו והכתיב (ש״א כח ג) ושמואל מת דאסקיה גד החוזה ונתן הנביא. דוד כתב ספרו על ידי עשרה זקנים ולחשוב נמי איתן האזרחי אמר רב איתן האזרחי הוא אברהם כתיב הכא (תהלים פט א) איתן האזרחי וכתיב התם (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. קא חשיב משה וקא חשיב הימן והאמר רב הימן זה משה כתיב הכא הימן וכתיב התם (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא תרי הימן הוו. משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב. מסייע ליה לרבי לוי בר לחמא דאמר ר׳ לוי בר לחמא איוב בימי משה היה. רבא אמר איוב בימי מרגלים היה כתיב הכא (איוב א א) איש היה בארץ עוץ איוב שמו וכתיב התם (במדבר יג כ) היש בה עץ מי דמי התם עץ הכא עוץ הכי קאמר להו משה לישראל ישנו לאותו אדם ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ:

"Samuel wrote his book," but is it not written And Samuel died? The book was finished by Gad the seer and Nathan the Prophet. "David wrote his book with the help of the ten elders." Why did the Baraitha not enumerate also Ethan the Ezrachite? Rab said: "Ethan the Ezrachite is Abraham, for it is written here (Ps. 89, 1) Ethan the Ezrachite, and it is also written (Is. 41, 2) Who waked up from the East (Mimizrach)," etc. It enumerates Moses, and also Heiman; did not Rab say that Heiman means Moses, for it is written here Heiman and it is written (Num. 12, 7) In all my house is he (Ne'eman) faithful. There were two Heimans. "Moses wrote his book, the chapter of Bilam and Job." This verifies the statement of R. Levy b. Lachma, who said that Job lived in the time of Moses. Raba, however, said: "Job lived in the time of the spies who were sent by Moses to investigate Palestine, for it is written concerning Job (Job 1, 1) Utz, and dealing with the spies, Moses also mentions a word similar to this (Etz, a tree). But how can you say that Utz and Etz are the same? Moses thus said to Israel: "There is a man whose years are as numerous as that of a tree and who protects his generation like a tree protects its branches."

יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב שמואל בר נחמני ויתיב וקאמר איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה אמר ליה עליך אמר קרא (איוב א א) איש היה בארץ עוץ איוב שמו אמר ליה אלא מעתה (ש״ב יב ג) ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה וגו׳ מי הוה אלא משל בעלמא הוא הכי נמי משל בעלמא הוא אמר ליה אם כן שמו ושם עירו למה לי. ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר דאמרי תרווייהו איוב מעולי גולה היה ומדרשו בטבריה היה. מיתיבי ימי שנותיו של איוב משעה שנכנסו ישראל למצרים ועד שעה שיצאו (ע״ב) אימא כמשעה שנכנסו ועד שעה שיצאו. מיתיבי שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם בלעם ואביו. ואיוב ואליפז התימני. ובלדד השוחי. וצופר הנעמתי. ואליהוא בן ברכאל הבוזי. וליטעמיך אליהוא בן ברכאל הבוזי ה״נ דלא מישראל הוה והא כתיב ממשפחת רם אלא איתנבויי איתנבי לאומות העולם אטו כולהו נביאי מי לא נתנבאו לאומות העולם כולהו נביאי עיקר נביאותייהו בישראל הני עיקר נביאותייהו לאומות העולם. מיתיבי חסיד היה באומות העולם ואיוב שמו ולא בא לעולם אלא לקבל שכרו באו עליו יסורין התחיל מחרף ומגדף כפל לו הקב״ה שכרו בעולם הזה כדי לטורדו מן העולם הבא תנאי היא דתניא רבי אלעזר אומר איוב בימי שפוט השופטים היה שנאמר (איוב כז יב) הן אתם כלכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו איזהו דור שכולה הבל הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים. ר׳ יהושע בן קרחה אומר איוב בימי אחשורוש היה שנאמר (שם מב טו) ולא נמצאו נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ איזהו דור שנתבקשו נשים יפות הוי אומר זה דורו של אחשורוש. ואימא בימי דוד דכתיב ביה (מ״א א ג) יבקשו לאדוני המלך נערה יפה התם בכל גבול ישראל הכא בכל הארץ. ר׳ נתן אומר איוב בימי מלכת שבא היה שנאמר (איוב א טו) ותפול שבא ותקחם. וחכמים אומרים בימי כשדים היה שנאמר (שם) כשדים שמו שלשה ראשים. ויש אומרים בימי יעקב היה ודינה בת יעקב נשא וכולהו תנאי סבירא להו דאיוב מישראל הוה לבר מי״א דאי סלקא דעתך מעכו״ם היה בתר דשכיב משה מי שרתה שכינה על עכו״ם והא אמר מר בקש משה שלא תשרה שכינה על עכו״ם ונתן לו שנאמר (שמות לג ו) ונפלינו אני ועמך:

One of the Rabbis who was sitting before R. Samuel b. Nachmeni said: "Job never existed; and is mentioned in the Scripture only as a parable." Whereupon R. Samuel b. Nachmeni said to him: "According to your theory then what is the meaning of the passage (Job. 1, 1) There was a man in the land of Utz whose name was Job." But even according to your theory is not the following passage (Sam. 12, 3) But the poor man had nothing, etc., a mere parable? The same may be said concerning Job." "If it were so," responded R. Samuel b. Nachmeni, "why, then, his name and the name of the country he came from?" R. Jochanan and R. Elazar both said that Job was from among the Babylonian exiles; and his college was in Tiberias. The following objection was raised: "Job's age was from the time when Israel came to Egypt until they left it." Read, as many years as the Israelites were in Egypt. (Ib. b)) Another objection was raised. "There were seven prophets who have prophesied to the nations, viz: Balaam and his father. Job, Eliphaz the Temanite, Bildad the Shuchite, Zophar the Na'amathite, and Elihu ben Barahel the Buzite." [Hence he was not from among the Babylonian exiles]. And even according to your theory, was then Elihu [just mentioned] not a Jew? Behold, it is written of the family of Ram, [which refers to Abraham. Surely you will say that the Baraitha means their prophecies were for the nations? The same can be said concerning Job. But have then the Jewish prophets not prophesied, for all nations? The Jewish prophets prophesied to Israel mainly, and to the nations also, but the above-mentioned seven have prophesied exclusively for other nations. Another objection was raised. A pious man was among the nations, and Job was his name; and he came to this world only for the purpose of receiving his reward. The Holy One, praised be He! however, brought chastisements upon him, and he began to blaspheme; the Holy One, praised be He! then doubled his reward in this world, so that he should have no share in the world to come. Hence Job was not a Jew? On this point the Tannaim of the following Baraitha differ. R. Elazar said: "Job lived in the time of the Judges as it is said (Job. 27, 12) … deal in such vanities. Which generation was one entirely of vanities? It was the generation of the Judges." R. Joshua b. Karcha said: "Job lived in the time of Ahasuerus; as it is said (Job 42, 15) And there were not found such handsome women as the daughters of Job, etc. And in which generation were handsome women searched for? This was in the generation of Ahasuerus." But perhaps it was in the time in David, of which the passage says (I Kings 1, 3) So they sought for a fair maiden throughout all the territory of Israel. There they searched only among the daughters of Israel, but in the time of Ahasuerus [it is written] in all the land. R. Nathan said: "Job was in the time of the Queen of Sheba, as it is said (Job 1, 15) When the Sabeans made an incursion." The sages, however, say: "Job lived in the time of the Chaldeans, as it is said (Ib., ib. 17) The Chaldeans posted themselves," etc. Still others say: "Job lived in the time of Jacob and married Dinah, the latter's daughter." And all the sages just mentioned, except the last, hold that Job was an Israelite. How can you assume that they hold Job was a non-Jew, for how is it possible that the Shechina should rest on a non-Jew after the death of Moses? Behold! the master said: "Moses asked that the Shechina might not dwell with nonJews, and his request was granted, as it is said (Ex. 33, 6) So shall we be distinguished I and Thy people."

אמר ר׳ יוחנן מאי דכתיב (רות א א) ויהי בימי שפוט השופטים דור ששופט את שופטיו א״ל טול קיסם מבין שיניך א״ל טול קורה מבין עיניך א״ל (ישעיה א כב) כספך היו לסיגים א״ל (שם) סבאך מהול במים. (איוב א ו) ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה׳ ויבא גם השטן וגו׳ ויאמר ה׳ אל השטן מאין תבא וגו׳ משוט בארץ ומהתהלך בה אמר לפניו רבש״ע שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כאברהם עבדך שאמרת לו (בראשית יג יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ובשעה שבקש לקבור את שרה לא מצא מקום לקבורה עד שקנה בד׳ מאות שקל כסף ולא הרהר אחר מדותיך. (איוב א ח) ויאמר ה׳ אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו וגו׳ מאי וסר מרע אמר ר׳ אבא בר שמואל איוב ותרן בממונו היה מנהגו של עולם אדם נותן חצי פרוטה לחנוני ואיוב ויתרה משלו: א״ר יוחנן גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם כתיב (בראשית כב יב) כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ואילו באיוב כתיב (איוב א) איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע:

R. Jochanan said: "What does the passage (Ruth 1, 1) And it came to pass in the days when the judges judged, mean? It was a generation that judged its judges. If the judge said to a person: 'Remove the mote from thy eye,' he answered: 'Take the beam out of thine own eyes.' If the judge said to one: 'Thy silver is become dross,' the answer was: (Is. 1, 32) Thy wine is drugged with water." (Job 1, 6-9) Now it happened … .that the accuser (Satan) also came in the midst of them, etc. Thus said Satan before the Holy One, praised be He! "Sovereign of the Universe! I have sped all over the world and found no trusty man like thy servant Abraham, to whom thou dost say (Gen. 13, 17) Arise, wall: through the land in the length of it and in the breadth of it, for unto thee will I give it. And notwithstanding this, when he searched for a grave to bury his wife Sarah, and did not find one until he bought it for four hundred silver shekels, he did not murmur or bear anything against Thee." Then said the Lord to Satan: "Hast thou directed thy attention toward My servant Job, for there is none like him . . and shunned evil. What does shunned evil, mean? R. Aba b. Samuel said: "Job was liberal with his money; the custom of the world is if a laborer has done some service to the value of a P'ruta that the employer [takes him to the storekeeper] buys something for this coin, and gives the laborer one-half of what is due him. Job, however, gave him the whole coin for such services. R. Jochanan remarked: "That which was said concerning Job is more important than that which was said concerning Abraham, for regarding Abraham it is written (Gen. 22, 12) Now I know that thou fearest God, etc. And regarding Job it is written (Job. 1, 1) And that man was whole-heearted and upright, and one that feared God and shunned evil."

(שם) ויען השטן את ה׳ ויאמר החנם ירא איוב אלהים הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ מאי מעשה ידיו ברכת א״ר שמואל בר רב יצחק כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. מאי ומקנהו פרץ בארץ א״ר יוסי בר חנינא מקנה של איוב פרצו גדרו של עולם מנהגו של עולם זאבים הורגים את העזים ומקנה של איוב העזים הורגים את הזאבים. (שם) ואולם שלח נא ידך וגו׳ ויאמר ה׳ אל השטן הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך וגו׳ ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור ומלאך בא אל איוב ויאמר הנה הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם מאי הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם א״ר יוחנן מלמד שהטעימו הקב״ה לאיוב (דף טז) מעין העולם הבא:

Then Satan answered: Is it for naught the Job feareth God? … The work of his hands hast Thou blessed. What does the expression The work of his hands hast Thou blessed, mean? Samuel b. R. Isaac said: "Any one who took a coin from Job [for business] has succeeded." And what does, And his cattle are far spread out in the land, mean? R. Jose b. Chanina said: "His cattle have changed the order of the world. Usually wolves kill goats, but in this case the wolves were killed by Job's goats." (Ib. 11-19) But only stretch forth thy hand, etc. The oxen were ploughing, and the she asses were feeding beside them. How is it that the oxen were ploughing and the she asses were feeding besides them? R. Jochanan said: "From this it is to be inferred that the Holy One, praised be He! gave Job a foretaste (Fol. 16) of the world to come."

(שם ב) ויאמר ה׳ אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב וגו׳ ותסיתני בו לבלעו חנם א״ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול כאדם שממיתין אותו וניסת. תנא יורד ומסית עולה ומשטין נוטל רשות ונוטל נשמה. (שם ב) ויען השטן את ה׳ ויאמר עור בעד עור וגו׳ ויאמר ה׳ אל השטן וגו׳ אך את נפשו שמור א״ר יצחק קשה צערו של שטן יותר משל איוב משל לאדם שאומר לעבדו שבור את החבית ושמור את יינה. א״ר שמעון בן לקיש הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות:

(Job 2-5) Satan again answered the Lord: And Thou hast incited me against him. R. Jochanan said: "If this were not written it would be impossible for a human being to conceive it. The Scriptures speak of the Lord as if He were a human being who can be influenced through incitement." We are taught in a Baraitha: Satan comes down and incites [to sin]; then ascends and brings charges [against the sinner]; then takes the order and takes the soul of him (Ib. 2, 4-7). Then the accuser answered the Lord, only take care of his life. R. Isaac said: "Satan suffered more than Job himself. This might be compared unto a man who said to his servant: 'Break the barrel, but save the wine,'" [without a vessel in which to save it|. R. Simon b. Lakish said: "Satan is himself the evil spirit [who tempts one to sin]; and he himself is the Angel of Death."

א״ר לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו שטן דחזייה להקב״ה דקא נטה בתר איוב אמר דלמא ח״ו מנשיא ליה לרחמנותיה דאברהם. פנינה דכתיב (ש״א א ו) וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא ואתא שטן ונשקיה אכרעיה. (איוב ב) בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו אמר רבא בשפתיו לא חטא אבל בלבו חטא. (שם) ארץ נתנה ביד רשע וגו׳. אמר רבא בקש איוב להפוך קערה על פיה א״ל אביי לא דבר איוב אלא כנגד שטן כתנאי ארץ נתנה ביד רשע רבי אלעזר אומר בקש איוב להפוך קערה על פיה א״ל ר׳ יהושע לא דבר איוב אלא כנגד שטן:

R. Levi said: "Satan and Peninnah both intended to please Heaven. Satan, who had seen the Holy One, praised be He! was favorable toward Job, said: 'Shall, Heaven forbid, Abraham's love [of God] be forgotten.' And Peninnah, as it is written (I Sam. 1, 6) And her rival also provoked her continually, in order to make her fret, (so that she should pray]." R. Acha lectured the same in the city of Papunia and Satan came and kissed his feet for this. (Job 2) With all this, did not Job sin with his lips. Raba said: "With his lips he did not sin, but he sinned in his heart." (Ib. 9, 24) Is a hand given up to the wicked? etc. Raba said: "Job attempted to turn the dish upside down (to challenge Providence)." Whereupon Abaye said to him: "Job spoke only with regard to Satan." On this point Tanaim differ. Is the land given up to the wicked? R. Elazar says: "Job attempted to turn the dish upside down." R. Joshua then said to him: "Job spoke only with regard to Satan."

(איוב י׳:ז׳) על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל אמר רבא בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין אמר רבש״ע בראת שור פרסותיו סדוקות. בראת חמור פרסותיו קלוטות. בראת גן עדן בראת גיהנם בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך. ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב (שם טו ד) האף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל ברא הקב״ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין:

(Ib. 10, 7) Still it is within Thy knowledge that I am not wicked, and there is none that can deliver me out of Thy hand. Raba said: "Job wanted to exempt the whole world from punishment. He said thus: 'Sovereign of the Universe! Thou hast created an ox with parted hoofs, and an ass with closed hoofs. Thou hast created Paradise, and Thou hast created Gehenna; Thou hast created the righteous (through the good inclination) and Thou hast created the wicked (through the evil inclination). Who can prevent Thee?' But what did Job's colleagues answer him? (Ib. 15, 4) Yea, thou truly makest void the fear (of God), and diminishest devotion before God: i.e., the Holy One, praised be He! has created the evil spirit, and He has created the Torah as a remedy against it."

דרש רבא (שם כט יג) ברכת אובד עלי תבא ולב אלמנה ארנין. ברכת אובד עלי תבא שהיה גוזל שדה יתומים ומשביחה ומחזירה להם. ולב אלמנה ארנין כל היכא דהוה אלמנה דלא נסבי לה הוה שדי שמיה עלה ואתו ונסבי לה. (שם ו ב) לו שקול ישקל כעסי וגו׳ אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב חברותא כלפי שמיא (שם ט לג) לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב כלום יש עבד שמוכיח את רבו. (שם לא א) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה אמר רבא דלא דידיה לא מסתכל אבל אברהם אפילו בדידיה לא מסתכל דכתיב (בראשית יב יא) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את מכלל דמעיקרא לא הוה ידע. (איוב ז ט) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה אמר רבא מלמד שכפר איוב בתחית המתים:

Raba lectured: (Ib. 29, 13) The blessing of him that was ready to perish came upon me; and the heart of the widow I caused to sing for joy, i.e., The blessing of him was ready to perish came upon me. Job used to rob a field belonging to orphans, improve it, and return it to them; and the heart of the widow ceased to sing for joy. If there was a widow whom uo one wished to marry, he put his name upon her, saying that she was his relative, and then it was easy for her to marry." (Ib. 6, 2) Oh, that my vexation could be truly weighed, and calamity, etc. Raba said: "Dust [should have been put] into Job's mouth, for he makes himself a comrade of Providence." (Ib. 9, 33) There is no one who can decide between us, who could lay his hand upon us both. Raba said: "Dust [should have been put] into Job's mouth, for has ever a slave rebuked his master?" (Ib. 31, 1) A covenant had I made with my eyes. How, then, should I fix my look on a virgin? Raba said: "He had not looked only upon strange women, but Abraham had not looked even at his own wife; as it is written (Gen. 12, 11) Now I know that thou art a woman of handsome appearance, from which it is to be inferred that before that time he did not know it." (Job 7, 9) As the cloud vanisheth and passeth away, so will he that goeth down to the other world not come up again. Raba said: "From this we see that Job denied resurrection."

(איוב ט יז) אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם אמר רבא איוב בסערה חירף ובסערה השיבהו בסערה חירף דכתיב אשר בסערה ישופני אמר לפניו רבש״ע שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב בסערה השיבהו דכתיב (שם לח א) ויען ה׳ את איוב מן הסערה וגו׳ ויאמר אזר נא כגבר חלציך אשאלך וגו׳ א״ל הרבה נימין בראתי בראשו של אדם וכל אחד ואחד בראתי לו גומא בפני עצמו שלא יהו שתים יונקות בגומא אחת שאלמלא ב׳ יונקים בגומא אחת מחשכות מאור עיניו של אדם בין גומא לגומא לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (שם לח כה) מי פלג לשטף תעלה הרבה טיפין בראתי בעבים וכל טפה וטפה בראתי לה דפוס בפני עצמה שלא יהו שתים בדפוס אחד שאלמלא שתים בדפוס אחד מטשטשות את הארץ ואינה עושה פירות בין טפה לטפה לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (איוב לח כה) ודרך לחזיז קולות הרבה קולות בראתי בעבים וכל קול וקול בראתי לו שביל בפני עצמו שלא יהו שני קולות יוצאים משביל אחד שאם יהו ב׳ יוצאים משביל אחד מחריבין את העולם בין קול לקול לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (שם לט א) הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור יעלה זו אכזרית על בניה ובשעה שכורעת (ע״ב) ללדת עולה לראש ההר כדי שתפול ממנה ותמות ואני מזמין לה נשר ומקבלו בכנפיה ומניחו לפניה ואינו מקדים ואינו מאחר אפילו רגע אחד שאם מאחר אפילו רגע אחד מיד מתה בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (שם) חולל אילות תשמור אילה זו רחמה צר ובשעה שכורעת לילד אני מזמין לה דרקון ומכישה בבית הרחם ומתרפה ויולדת ואינו מקדים רגע ואינו מאחר רגע שאם מקדים רגע או מאחר רגע אחד מיד מתה בין רגע לרגע לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי. (שם לד לה) איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל אמר רבא מכאן שאין אדם נתפס על צערו:

(Ib. 9, 17) He that bruiseth me with s'arah (storm) and multiplieth my wounds without a cause. Rabba said: "Job, when blaspheming, used the word S'arah (stormanger), and he was also answered with S'arah. He blasphemed with S'arah, as it is written: He that bruiseth me with S'arah (storm). He thus said before the Holy One, praised be He! 'Sovereign of the Universe! Perhaps a storm wind passed before Thee and changed to Thee the word Iyob (Job) to Oyeb (enemy); and he was also answered with S'arah, as it is written (Ib. 38, 1) And the Lord answered Job from the S'arah." "Do not gird up like a mighty man thy loins; and I will ask thee, and do thou inform Me. So said He: "I have created many hairs on human beings, and for each hair I have created a separate pore; for if two should be nourished from one pore, it would blind the eyes of men; now from one pore to another, between these pores I did not make a mistake, and from lyob to Oyeb [you say that I have made a mistake]. (Ib., ib. 25) What hath divided off water-courses, etc. There are many drops that I have created in the clouds, and for each drop there is a separate place; for if two drops should go into one, they would make the earth too soft and it could not produce. Between this I did not make a mistake, and from lyob to Oyeb [you say that] I made a mistake! … And a way for the lightning that is followed by thunders. Many thunders have I created in the clouds, and for each thunder there is a separate path; for if two should go along the same path, they would destroy the world. Between these paths I did not make a mistake, and from Ilob to Oyeb [you say that] I made a mistake! (Ib. 39, 1)! Knowest thou the time when the wild goats of the rock bring forth? Or canst thou work when the hinds do calve? The wild goat of the rock is cruel towards its offspring, and when the time (Ib. b) of bearing comes she ascends to the top of the mountain, so that the offspring should fall down and die. And I summon an eagle which receives it with its wings, and places them before her. This must happen at the exact moment, for should it occur a second earlier or a second later the children would die. Now between one and the other I did not make a mistake, and from lyob to Oyeb [you say that] I did make a mistake. Or canst thou mark when the hinds do calve? The hind has a narrow womb, and when the time of bearing comes I procure a snake that bites her womb, so that she is able to bring forth her offspring. This must happen at the exact moment, for if it occurs a second later the mother would die. Now from one second to the other I do not make a mistake; and from lyob to Oyeb [you say that] I made a mistake?" (Ib. 24, 35) job hath not spoken without knowledge, and his words are without intelligence. Raba said: "From this it may be deduced that a man is not taken to account for what he speaks in his distress."

(שם ב יא) וישמעו שלשת רעי איוב וגו׳ מאי ויועדו יחדו אמר רב יהודה אמר רב מלמד שנכנסו כולם בשער אחד ותנא בין כל אחד ואחד ג׳ מאות פרסה מנא הוו ידעי א״ד כלילי הוו להו וא״ד אילני הוו להו כיון דכמשי הוו ידעי אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברא כחברי דאיוב או מיתותא:

(Ib. 2, 11-13) When, now, the three friends of Job … and they met together, etc. What is meant by they met together? R. Juda in the name of Rab said: "They all entered at one time the gate of the city where Job lived; although a Baraitha states that each of them lived three hundred parsas apart from the other." Who informed them? According to some, each of them had a crown on which was engraved the picture of his three colleagues; and according to others, they had in their garden three trees, each of which bore the name of one of the friends; and when they withered they knew [that an accident had befallen their friend]. Raba said: "This is the reason for the saying, 'Either to have colleagues like Job's or death.' "

(בראשית ו א) ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנים יולדו להם. רבי יוחנן אמר רבייה באה לעולם רשב״ל אמר מריבה באה לעולם א״ל רשב״ל לדידך דאמרת רבייה באה לעולם מפני מה לא נכפלו בנותיו של איוב א״ל אע״פ שלא הוכפלו בשמות הוכפלו ביפין דכתיב (איוב מב יג) ויהי לו שבעה בנים ושלש בנות ויקרא שם האחת ימימה ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך. ימימה שדומה ליום. קציעה שריחה נודף כקציעה. קרן הפוך א״ר חסדא ככורכמא דרישקא במיניה כדכתיב (ירמיה ד ל) כי תקרעי בפוך עיניך רבי שמעון ברבי איתילידא ליה ברתא הוה קא חלשא דעתיה א״ל אבוה רבייה נולדה לך א״ל בר קפרא תנחומין של הבל נחמך אבוך דתניא אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אוי לו למי שבניו נקבות אשרי מי שבניו זכרים אי אפשר לעולם בלא בוסם ובלא בורסקי אוי למי שאומנותו בורסקי אשרי למי שאומנותו בוסם:

(Gen. 6, 1) And it came to pass when men began to multiply — and daughters were born unto them. R. Jochanan said: "With a daughter comes multiplication into the world." Resh Lakish, however, maintains that with a daughter strife comes into the world. Resh Lakish said to R. Jochanan: "According to your opinion, that multiplication comes with daughters; then why was not Job doubled with daughters just as he was with sons and with all his property?" He answered: "Although they were not doubled in number, nevertheless they were in beauty, as it is written (Job 42, 13-15) He had also fourteen sons and three daughters, And he called the name of the first Yemimah, and the second, Keziah, and the third Keren-hapuch; i.e., Yemimah because she was bright as the day, Keziah because her perfumery odor spread like that of cassia; Keren-hapuch, because, said R. Chisda, she spread forth a savor like garden comes, as it is written (Jer. 4, 30) Thou circle with paint thine eyes." To R. Simon, Rabbi's son, a daughter was born; and he became dejected. His father said to him: "With thy daughter came multiplication." Bar Kapara said to him: "Your father offered you a vain consolation, for we are taught in a Baraitha: The world cannot be without male and females. However, happy is he whose children are males, and woe to him whose children are females. The world cannot be without a spice dealer and a tanner; happy is he who is a spice dealer and woe to him who is a tanner."

כתנאי (בראשית כ״ד:א׳-ב׳) וה׳ ברך את אברהם בכל מאי בכל ר״מ אומר שלא היתה לו בת רבי יהודה אומר שהיתה לו בת אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. רבי אליעזר המודעי אומר אצטגנינות גדולה היתה לו לאברהם שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו. רשב״י אומר מרגלית טובה היתה לאברהם תלויה בצוארו שכל חולה שראה אותה מיד נתרפא ובשעה שנפטר מן העולם נטלה הקב״ה ותלאה בגלגל חמה אמר אביי היינו דאמרי אינשי אידלי יומא אידלי קצירא. ד״א שלא מרד עשו בימיו ד״א שעשה ישמעאל תשובה בימיו שלא מרד עשו בימיו דכתיב (בראשית כה כט) ויבא עשו מן השדה והוא עיף וגו׳ ותנא אותו היום נפטר אברהם אבינו מן העולם ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אבינו. ושעשה ישמעאל תשובה בימיו מנ״ל כי הא דרבינא ור״ח בר ביזנא הוו יתבי קמיה דרבא וקא מנמנם רבא א״ל רבינא לר״ח בר ביזנא ודאי דאמריתו משמיה דר״י כל מיתה שנאמר בה גויעה אינה אלא מיתה של צדיקים א״ל והא דור המבול דכתיב בהו גויעה א״ל גויעה ואסיפה קאמרינן והא ישמעאל דכתיב ביה גויעה ואסיפה אדהכי איתער בהו רבא אמר להו דרדקי הכי אמר רבי יוחנן ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו מנ״ל דכתיב (בראשית כה ט) ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו מכדי ישמעאל קשיש מיצחק מ״ש דקחשיב ליה ברישא אלא ש״מ תשובה עבד ואדבריה ליצחק מקמיה. ודלמא דרך חכמתן קחשיב אלא מעתה (שם לה כט) ויקברו אותו עשו ויעקב בניו הכי נמי אלא ש״מ מדאקדמיה אדבורי אדבריה מקמיה ומדאדבריה ש״מ תשובה עביד:

On this point, however, the Tanaim of the following Baraitha differ. (Gen. 24) The Lord has blessed Abraham bakol (in all things). What does the word bakol mean? R. Maier savs: "He was blessed in not having any daughters." R. Juda says: "On the contrary he was blessed in having a daughter." Acherim says: "He had a daughter by the name bakol" R. Elazar the Modai, said: "Abraham, our father, was an astrologer; and therefore all the kings from the West and the East came to his door to ask his advice." R. Simon b. Jochai said: "A diamond was hanging on Abraham's neck, and when a sick man looked upon it, he was cured. And when Abraham passed away, the Holy One, praised be He! sealed it in the planet of the sun." Abaye said: "This is the reason for the statement: 'When the sun rises the sick become better.' " There is another explanation [of the word bakol] that as long as Abraham was alive Esau did not become bad. According to still others: "Because Ishmael repented in his days." That Esau did not rebel in his days, as it is written (Gen. 25, 29-34) and Esau came from the field, etc., and it was taught in a Baraitha that on that day our ancestor Abraham died, and Jacob boiled lentils to offer consolation to Isaac. And whence do we learn that Ishmael had repented? As It happened when Rabina and R. Chama b. Bizna were sitting before Raba while Raba was slumbering, Rabina then said to R. Chama b. Bizna: "Is it a real fact what you said in the name of R. Jochanan, that any death which is termed Geviah, refers only to a death of a righteous?" "Yes," came the reply. "But the same expression is also written concerning the generation of the flood?" "Our reference is only when the word geviah (departed) goes together with Asipha (gathered)." But concerning Ishmael both expressions are used." Meanwhile Raba awoke from his slumber. He then said to them: "Children, thus said R. Jochanan, 'Ishmael repented during his father's life, for it is written (Ib., ib. 9) And his sons Isaac and Ishmael, etc. And from the fact that Isaac is named first, although Ishmael was older, it is to be understood that Ishmael had repented and, knowing that Isaac was better than he, he gave him the preference.' " But perhaps the verse counts them inaccordance with their wisdom. Then the Scripture (Ib. 35, 29) And Esau, and Jacob, his sons, buried him, should also have said, Jacob and Esau, and not according to the age, as it is now. Hence, we infer that Ishmael had repented.

(דף יז) תנו רבנן שלשה הטעימן הקב״ה בעולם הזה מעין עולם הבא ואלו הם אברהם יצחק ויעקב. אברהם דכתיב ביה (בראשית כד) בכל. יצחק דכתיב ביה (שם כז) מכל. יעקב דכתיב ביה (שם לג) כל. ג׳ לא שלט בהם יצר הרע ואלו הם אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל. ויש אומרים אף דוד דכתיב (תהלים קט כב) ולבי חלל בקרבי ות״ק ההוא צעריה דקא מדכר:

(Fol. 17) Our Rabbis were taught: There are three to whom the Holy One, praised be He! gave a taste of the world to come in this world: namely, Abraham, Isaac, and Jacob: Abraham — concerning whom it is written bakol: Isaac — concerning whom it is written mikol; and Jacob — concerning whom it is written kol. The same three overruled the evil spirit, as the words Bakol, Mikol, Kol are written regarding them. Others add also David, concerning whom it is written (Ps. 109, 22) And my heart is deeply wounded, etc. The first Tanna, however, explains the last as a mere expression of pain.

תנו רבנן ששה לא שלט בהם מלאך המות אלו הם אברהם יצחק יעקב משה אהרן ומרים. אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל. משה אהרן ומרים דכתיב בהו (במדבר לג לח) על פי ה׳ והא מרים לא כתיב בה על פי ה׳ אמר רבי אלעזר אף מרים בנשיקה מתה דאתיא שם שם ממשה אלא מפני מה לא נאמר בה על פי ה׳ שגנאי הדבר לומר. תנו רבנן שבעה לא שלטה בהם רמה ותולעה אלו הם אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימין בן יעקב אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים כדאמרן בנימין בן יעקב דכתיב ביה (דברים לג יב) לבנימין אמר ידיד ה׳ ישכון לבטח עליו. ויש אומרים אף דוד דכתיב ביה (תהלים טז ט) אף בשרי ישכון לבטח ות״ק רחמים הוא דקא בעי. תנו רבנן ד׳ מתו בעטיו של נחש אלו הם בנימין בן יעקב. ועמרם אבי משה. וישי אבי דוד. וכלאב בן דוד. וכולהו גמרא לבר מישי דמפרש ביה קרא דכתיב (ש״ב יז כה) ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב וכי בת נחש היא והלא בת ישי היא דכתיב (ד״ה א ב טז) ואחיותיהם צרויה וגו׳ אלא בת מי שמת בעטיו של נחש:

Our Rabbis were taught: "There are six persons over whom the Angel of Death did not dominate: Abraham, Isaac, Jacob, Moses, Aaron, and Miriam. The first three because of the words mentioned, and the latter because it is written (Num. 33, 38) By the order of the Lord, etc. But concerning Miriam these words are not written? R. Elazar said: "Miriam also died the same death, because we infer it through the analogy by the word Sham Sham, and Scripture merely withheld it." Our Rabbis were taught: There are seven upon whom the worms have no domination: Abraham, Isaac Jacob, Moses, Aaron, Miriam, Benjamin ben Jacob; according to others, also David. The former six, because of the reasons stated above; and Benjamin, because it is written concerning him (Deut. 23, 12) The beloved of the Lord [is he], he shall dwell in safety, etc. There are four who died without sins of their own but [for the sin committed] through the instigation of the serpent; viz: Benjamin b. Jacob, Amram, father of Moses, Jesse, father of David, and Khiliab b. David. Concerning all of them we hold a tradition, except Jesse, the father of David, which is deduced from the verse, as it is written (II Sam. 17, 25) Now Amasa was the son of a man, whose name was Ithra the Israelite, that went in to Abigal, the daughter of Nachash, sister of Zeruiah, Joab's mother. Was she then the daughter of Nachash? Behold she was the daughter of Ithra as it is written (I Chr. 2, 16) And their sisters were Zeruiah, etc. We therefore say that it means who died through the instigation of the serpent.