(דף כג) תניא כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין לא היו חותמים על השטר אלא אם כן היו יודעים מי חותם עמהם ולא היו יושבין בדין אלא א״כ היו יודעים מי יושב עמהם ולא היו נכנסים בסעודה אלא אם כן יודעים מי מיסב עמהם:
(Fol. 23) It has been taught in a Baraithat: Thus was the custom of the pureminded people of Jerusalem; they would not sign [their name as a witness] to a document unless they were aware who were to sign with them. They also would not sit down to judge unless they were aware who were to be their colleagues, and would also not go to a banquet unless they were aware who were invited with them.
2
א״ר אושעיא מאי דכתיב (זכריה יא ז) ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחר קראתי חובלים נועם אלו ת״ח שבא״י שמנעימין זה לזה בהלכה חובלים אלו ת״ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה. (שם ד) ויאמר אלי אלה בני היצהר העומדים וגו׳ ושנים זיתים עליה יצהר א״ר יצחק אלו ת״ח שבבבל שמרירין זה לזה בהלכה כזית כתיב (שם ה) ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהן ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשנה האיפה בין הארץ ובין השמים ואומר אל המלאך הדובר בי אנה מוליכות את האיפה ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי זה חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל. וגסות הרוח לבבל נחית והאמר מר עשרה קבין גסות ירדו לעולם תשעה נטלו עילם ואחד כל העולם כלו אין לבבל נחית ואשתרבובי הוא דאשתרבב לעילם דיקא נמי דכתיב לבנות לה בית בארץ שנער ש״מ. וגסות לבבל לא והאמר מר סימן לגסות הרוח עניות ועניות לבבל נחית מאי עניות עניות דתורה דכתיב (שה״ש ח ה) אחות לנו קטנה ושדים אין לה ואמר ר׳ יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. מאי בבל א״ר יוחנן בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד (איכה ג ו) במחשכים הושיבני כמתי עולם א״ר ירמיה זה תלמודא של בבל:
R. Oshiya said: "What is the meaning of the passage (Zech. 11, 7) And I had taken unto me two staves; the one I called Graciousness (No'am), and the other I called Concord (Choblim): i.e., No'am refers to the scholars of Palestine who are polite to one another while discussing halacha. Choblim, refers to the scholars of Babylon who wounded [each other's feelings] while discussing halacha." (Ib. 4, 14) Then he said to me: 'They are the two sons of Yizhari (clear oil), that stand by the Lord, etc. (Ib., ib. 3) And two olive trees are naer it.' R. Isaac said: "This refers to the scholars of Palestine, who please each other during halachik discussions like olive oil; and the two olive trees near it, refer to the Babylonian scholars who enrage one another with bitterness during halachik discussions," just as an olive tree is bitter." It is written (Ib. 5, 9) Then did I lift up my eyes and looked, and behold, there came out two women, having the wind in their wings, and they had wings like the wings of a stork; and they lifted up the Ephah between the. earth and the heaven. Then said I to the angel that spoke to me, 'Whither are these bearing away the Ephah?' And he said unto me: 'To build a home for it in the land of Shinar.' R. Jochanan said in the name of R. Simon b. Jochai: "These two women refer to cringing submissions [to power] and haughtiness [to the weak], which came to Babylon." Did then haughtiness come to Babylon? Behold the master said elsewhere: "Ten measures of haughtiness came down upon the world of which nine were taken by Elam and the one measure was given to the entire world." Yea, their intention was to go to Babylon, but they were dragged along to Elam. You can also infer this from [the expression] of the passage to build (intended) a house in the land of Shinar. The explanation is sustained. Is then haughtiness not frequent also in Babylon? Behold the master said: "The symptom for haughtiness is poverty and [nine out of ten measures of] poverty went to Babylon." The poverty mentioned here refers to the Torah, as it is written (Songs 8, 5) We have a little sister and she has yet no breasts, whereupon R. Jochanan said: "This refer to Elam, which merited to [have cholars to] learn, but not to teach others." What is the meaning of the word Babel (Babylon)? R. Jochanan said: "A mixture of Scripture, Mishnah and Talmud." (Lam 3, 6) In dark places hath He set ms to dwell. R. Jeremiah said: "This refers to Babylon" [where the scholars are not agreeable to one another].
3
רבי חייא בר זרנוקי ור׳ שמעון בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא פגע בהו ריש לקיש איטפל בהדייהו אמר איזיל איחזי היכי עבדי עובדא חזייה לההוא גברא דקא כריב אמר להן כהן וחריש אמרו לו יכול לומר אגיסטון אני בתוכו. תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי אמר להו כהן וזמר אמרו לו יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך אמר להם הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות אמרו טרודא הוא דין כי מטו להתם סליקא לאיגרא שלפוה לדרגא מתותיה אתא לקמיה דרבי יוחנן א״ל בני אדם החשודין על השביעית כשרין לעבר שנה הדר אמר לא קשיא לי מידי דהוה אשלשה רועי בקר ורבנן אחושבנייהו סמיך הדר אמר לא דמי התם הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא הכא קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין א״ר יוחנן דא עקא כי אתו לקמיה דר׳ יוחנן אמרו ליה קרי לן רועי בקר ולא א״ל מר ולא מידי אמר להו ואי קרי לכו רועי צאן מאי אמרי ליה:
R. Chiya b. Zarnuki and Simon b. Yehozadak went to intercalate a year in Assia, and they were met by Resh Lakish, who joined them, saying: "I will go with them to see how they do it." In the meantime he saw a man who was ploughing in the Sabbatical year, and he said to them: "This man is a priest, and tills in the Sabbatical year!" They answered: "He may say: I am merely an imperial servant in the estate.' " He again saw a man who trimmed his vineyard, and he said: "He is a priest, and trims the vineyard!" They answered: "He may say: 'I need the twigs to make a bale for the press.'" Whereupon Resh Lakish remarked: "The heart knows whether it is done for E'kel (a legitimate purpose), or out of akalkaloth (perverseness)." They then said: "He is a troublesome person." When they came to their place, they ascended to the attic and removed the ladder [that Resh Lakish should not join them]. Resh Lakish then came to R. Jochanan and questioned him: "Men who are suspected of transgressing the Sabbatical year, are they fit to intercalate a year?" After deliberating, however, he said: "It presents no difficulty to me, as they may be compared to the three keepers of cattle upon whose calculation the Rabbis once relied." Afterward, however, he said to himself: "But there is no similarity, for over there [concerning the three keepers of cattle] the Rabbis met afterward and did the intercalation, but here they themselves did it, and they are only a council of wicked men, and a measure passed in a council of wicked men does not hold." "That is the trouble, that thou callest them wicked," remarked R. Jochanan. When the above-mentioned Rabbis came to R. Jochanan, complaining that Resh Lakish called them keepers of cattle and the master did not say a thing to him," he answered: "Even if he would have called you shepherds, what could I do to him?"
4
מאי קשר רשעים שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו שנאמר (תהלים יא ב) כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר הוה קא מסתפי חזקיה אמר דלמא חס ושלום נטייה דעתיה דקב״ה בתר רובא כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי בא נביא ואמר לו (ישעיה ח יב) לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר כלומר קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין הלך לחצוב לו קבר בקברי בית דוד בא נביא ואמר לו (שם כב) מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר הנה ה׳ מטלטלך טלטלה גבר אמר רב טלטולא דגברא קשה מדאתתא. (שם) ועטך עטה א״ר יוסי בר׳ חנינא מלמד שפרחה בו צרעת כתיב הכא ועטך עטה וכתיב התם (ויקרא יג מה) ועל שפם יעטה. (ישעיהו כ״ב:י״ז-י״ח) צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים תנא הוא בקש לעשות גדולה לעצמו וקלון לבית אדוניו לפיכך נהפך כבודו לקלון כי הוה נפיק איהו אתא גבריאל אחדיה דשא באפיה משרייתיה (שם ע״ב) אמרו ליה משרייתך היכא א״ל מרדו ואהדרו בי אמרו ליה א״כ אחוכי קא מחייכת בן נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנים:
To what does a council of wicked men refer? To the following: Shebna, would expound [in his college] with thirteen great men, and Hezekiah would expound with only eleven. When Sancherib came to attack Jerusalem, Shebna wrote a note and shot it with an arrow [into Sancherib's camp]. The note read: "Shebna and his party are willing to make peace, but Hezekiah and his party are not willing to make peace, as it is said (Ps. 11, 2) For lo, the wicked bend their bow, they arrange their arrow upon the string." And Hezekiah feared, since, perhaps the inclination of the Holy One, praised be He! would be towards the majority, whose desire was to deliver themselves to the enemy, that he would also have to deliver himself to them. The prophet then came to him saying (Is. 8, 12) Say ye not a conspiracy, concerning all whereof this people do say: A conspiracy; i.e., they are only a council of wicked men, and [a measure passed in] a council of wicked men does not hold. He (Shebna) went and hewed out a cave for a grave for himself amongst the graves of King David's house, and this is why the prophet said to him(Ib. 22, 16, 17) What hast thou here? and whom hast thou here, that thou hast hewn out for thyself here a sepulchre? … Behold, the Lord will hurl thee up and down with a man's throw. Rab said: "From this is to be inferred that the sufferings of homelessness are harder for a man to bear than for a woman." R. Jose b. Chanina said: "From this we infer that Shebna was punished with leprosy, for it is written here: He will roll you up (A'ate) as a bundle, and it is written [concerning a leper] (Lev. 13, 45) And he shall cover (Ya'ate) himself up to the upper lip. (Ib) He will roll thee up as a bundle, and [toss thee] like a ball unto a country of ample space." It was taught in a Baraitha: His (Shebna's) desire was to disgrace the house of his master, and therefore he himself was put to shame; for when he came out to Sancherib with his party, Gabriel shut the gate in the face of his party. And when Sancherib questioned him: "Where is thy party?" he answered: "They have rebelled and retracted." "Are you making sport of me!" Sancherib exclaimed, and they bored holes in his heels, tied them to the tails of their horses, and dragged his body over thorns.
5
(תהלים יא ג) כי השתות יהרסון צדיק מה פעל. רב יהודה ורב עינא חד אמר אלו חזקיה וסיעתו נהרסין צדיק מה פעל וחד אמר אלו בית המקדש יהרס צדיק מה פעל ועולא אמר אלו מחשבותיו של אותו רשע אינם נהרסות צדיק מה פעל בשלמא למ״ד אלו מחשבותיו של אותו רשע היינו דכתיב כי השתות יהרסון כמשמעו שנאמר (ש״א כא יג) וישם דוד את הדברים האלה אל לבו ולמ״ד ביהמ״ק נמי דתנן אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת אלא למ״ד הזקיה וסיעתו היכא אשכחן צדיקי דאיקרו שתות דכתיב (שם ב ח) כי לה׳ מצוקי ארץ וישת עליהם תבל ואבע״א מהכא (ישעיה כח כט) הפליא עצה הגדיל תושיה א״ר חנין למה נקרא שמה תושיה מפני שמתשת כחו של אדם דבר אחר תושיה שנתנה בחשאי מפני השטן דבר אחר תושיה דברים של תהו שהעולם משותת עליהם:
(Ps. 11, 3) For [if] the foundations be torn down, and what would the upright do? R. Juda and R. Eina differ. According to one it means: "If Ezekiah and his party would have been destroyed, how could [the promise of the Lord] be fulfilled?" And according to the other: "If the Temple would have been destroyed by Sancherib, [in accordance with the advice of Shebna], what would have become of the wonderful miracles of the Lord?" And according to Ulla this refers to the thoughts of that wicked (Shebna): "If they would not have been destroyed, what would have become of the righteous Hezekiah?" The interpretation of the one who explains that the passage for the foundation be torn down refers to Shebna's thoughts, is readily understood, as it is said (I Sam. 21, 13) And David laid up these words in his heart. The interpretation of the one who explains the word foundation to mean the Temple, is also evident, as we are taught in a Mishnah that a stone was placed in the Temple from the time of the first prophets, with the name Shethiha (foundation). But he who explains the passage to mean Hezekiah and his party, where is it to be found that the word foundation refers to the righteous? From the following passage (I Sam. 2, 8) For the pillars of the earth are the Lord's, and He hath set the world upon them. [Pillars, are the righteous, on which He hath set, the foundation]. And if you wish I will say from the following (Is. 28, 29) Wonderful is He in counsel, and excellent in His wise deeds. R. Chanina said: Why is the Torah called Tushiya? Because the study of it weakens the strength of man. Others explain: Because it was given in silence because of Satan. Others, again, explain it that they are mere words, and yet the world is built upon them.
6
(שם ע״ב) אמר רב יהודה סתם רועה פסול סתם גבאי כשר אבוה דר׳ זירא עבד גביותא תליסר שנין כי הוה אתא ריש נהרא למתא כי הוה חזי רבנן אמר להו (ישעיה כו כ) לך עמי בא בחדריך כי הוה חזי אינש דמתא אמר ריש נהרא אתא למתא והאידנא נכיס אבא לפום ברא וברא לפום אבא (דף כו) ומגנזו כולי עלמא כי אתי אמר ליה ממאן ניבעי כי ניחא נפשיה א״ל שקולי תריסר מעי דציירי לי בסדינאי והדרו ליה לפלניא דשקלתינהו מיניה ולא איצטריכו לי:
(Ib. b) R. Juda said: "A shepherd of whom it is not heard that he leads his flock into strange pasture is nevertheless disqualified [to be a witness], but a collector of duty of whom it is not said that he takes more than he ought to, is qualified." The father of R. Zera was a collector of duty for thirteen years, and when the governor would come to that city when he would see a scholar he used to quote (Is. 26, 20) "Go, my people, enter into thy chambers." And also to the other people, when he saw them crowded in the streets, he used to say: "The governor will come in town, and presently he will slaughter the father for the son, and the son for the father." (i.e., he will exercise extortions), (Fol. 26) whereupon all used to hide themselves. And when the governor came, he used to say to him: "You see that there are very few people in this city. From whom, then, shall we collect so much duty?" When he departed, he said: "There are thirteen maes which are tied in the sheet of my bed; take and return them to so and so, as I took them from him for duty and did not use it."
7
אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לד״ת שנאמר (איוב ה יב) מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. אמר רבה אם עסוקים לשמה אינה מועלת שנאמר (משלי יט כא) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום עצה שיש בה דבר ה׳ היא תקום לעולם:
Ulla said: "Trouble [about sustenance] affects the memory, even for the words of the Torah, and makes one forget what he studies, as it is said (Job 6, 12) Who frustrateth the plans of the crafty, so that their hands cdnnot execute their well-devised counsel." Rabba said: "If, however, he occupies himself with the Torah for the sake of Heaven, it will not affect him, as it is said (Prov. 19, 21) There are many thoughts in a man's heart; but the counsel of the Lord alone will stand firm; i.e., study which is for the sake of Heaven, no matter in what circumstances one is, remains forever."
8
(דף כז ע״ב) לא יומתו אבות על בנים (דברים כד טז) מה ת״ל אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות הרי כבר נאמר (שם) איש בחטאו יומתו אלא לא יומתו אבות על בנים על עדות בנים ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות ובנים בעון אבות לא והכתיב (שמות לד ז) פוקד עון אבות על בנים התם כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כדתניא (ויקרא כו לט) ואף בעונות אבותם אתם ימקו כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אתה אומר כשאוחזין או אינו אלא כשאין אוחזין כשהוא אומר (דברים כד) איש בחטאו יומתו הרי כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וכשאין אוחזין לא והכתיב (ויקרא כו לז) וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכולם ערבים זה לזה התם שהיה בידם למחות ולא מיחו:
(Fol. 27b) (Deut. 24, 16) Fathers shall not be put to death for the children..... for his son's sin, etc. For what purpose is this written? If only to teach us the meaning of it taken literally, we know this from the end of the verse — for his own sin shall every man be put to death. It must therefore be interpreted, fathers should not die by the testimony of their children, and children shall not die by the testimony of their fathers. And children, you say, should not die by the sin of their fathers? Is there not a passage (Ex. 34, 7) Visiting the iniquities of the fathers upon the children? That passage refers to children who hold in their hands the deeds of their fathers, (follow their fathers' example), as we are taught (Lev. 26, 39) And also through the iniquities of their fathers shall they pine away with them; i.e., when they hold in their hands the deeds of their fathers. But perhaps this refers even to those who do not follow the example of their fathers? Since the passage reads (Deut. 24, 16) For his own sin shall every man be put to death, it includes even those who follow the deeds of their fathers. And when they do not follow the example of their fathers you say they cannot be punished? Indeed it is written (Lev. 26, 37) And they shall stumble one over another. Infer from tins that all (Israel) are responsible for one another. That deals with a case when they had an opportunity to protest [against the evil] and they did not, [they are therefore responsible].
9
(דף כט) מאיימין על העדים היכי אמרינן להו א״ר יהודה הכי אמרינן להו (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר אמר רבא יכלי למימר שב שני הוה כפנא ואבבא דאומנא לא חליף אלא אמר רבא אמרינן להו (שם) מפץ וחרב וחץ שנון איש עונה ברעהו עד שקר אמר רב אשי יכלי למימר שב שני הוה מותנא ואינשי בלא שני לא שכיב אלא אמר רב אשי אמר לי נתן בר מר זוטרא אמרי להו סהדי שקרא אאוגרייהו זילי דכתיב (מ״א כא יג) והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעידוהו לאמר ברכת אלהים ומלך:
(Fol. 29) How were the witnesses frightened? R. Juda said: "Thus it was said to them" (Pr. 25, 14) Like clouds and wind without rain, so is a man that vaunteth falsely of a gift. Raba said: "This is no frightening, as they may think that according to the popular saying, Seven years of famine do not pass the gate of a man with a profession." "Therefore," said Raba, "it was said to them (Ib., ib. 18) As a maul, and a sword, and a sharp arrow, so is a man who beareth false witness against his neighbor." R. Ashi, however, maintains that even this is not sufficient, as they may think, even in time of an epidemic one does not die before his time. Therefore said he: "I was told by Nathan b. Mar Zutra that it was said to them that false witnesses are disgraced even by their own employers, as it is written (I Kings 21, 13) And there came in two men, sons of Belial, and seated themselves opposite to him, and testified against him, saying: Noboth has blasphemed God and the King."
10
תניא ר׳ נחמיה אומר כך היה מנהגן של נקיי הדעת בירושלים מכניסין לבעלי דינין ושומעין דבריהם ומכניסין העדים ושומעין דבריהם ומוציאין אותם לחוץ ונושאין ונותנין בדבר:
(Fol. 30) It has been taught in a Baraitha: R. Nechemiah said: "Thus was the custom of the pure-minded in Jerusalem. They let the parties enter, listened to their claims, and thereafter let the witnesses enter, listened to their testimony, and told all of them to go out, and then discussed the matter."
11
(דף לא) ת״ר מנין לכשיצא שלא יאמר אני מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי ת״ל (ויקרא יט טז) לא תלך רכיל בעמך ואומר (משלי יא יג) הולך רכיל מגלה סוד. ההוא תלמידא דנפיק עליה קלא דגלי מלתא דאיתמר בי מדרשא דרבי אמי בתר עשרין ותרתין שנין ואפקיה רבי אמי מבי מדרשא ואכריז עליה דין גלי רזיא הוא:
(Fol. 31) Our Rabbis were taught: "Whence do we know that one of the judges, when leaving court, must not say: 'I was in favor of the defendant, but my colleagues were against me, and I could not help it, for they were in the majority?' The passage, therefore reads (Lev. 19, 16) Thou shalt not go up and down as a tale-bearer among thy people. And another passage says (Prov. 11, 13) He that walketh about as a tale-bearer revealeth secrets." There was a disciple concerning whom there was a rumor that after twenty-two years he disclosed a secret thing which was taught in the college. R. Ami drove him out of the college, and announced: "This man is a revealer of secrets."
(דף כג) תניא כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין לא היו חותמים על השטר אלא אם כן היו יודעים מי חותם עמהם ולא היו יושבין בדין אלא א״כ היו יודעים מי יושב עמהם ולא היו נכנסים בסעודה אלא אם כן יודעים מי מיסב עמהם:
(Fol. 23) It has been taught in a Baraithat: Thus was the custom of the pureminded people of Jerusalem; they would not sign [their name as a witness] to a document unless they were aware who were to sign with them. They also would not sit down to judge unless they were aware who were to be their colleagues, and would also not go to a banquet unless they were aware who were invited with them.
א״ר אושעיא מאי דכתיב (זכריה יא ז) ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחר קראתי חובלים נועם אלו ת״ח שבא״י שמנעימין זה לזה בהלכה חובלים אלו ת״ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה. (שם ד) ויאמר אלי אלה בני היצהר העומדים וגו׳ ושנים זיתים עליה יצהר א״ר יצחק אלו ת״ח שבבבל שמרירין זה לזה בהלכה כזית כתיב (שם ה) ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהן ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשנה האיפה בין הארץ ובין השמים ואומר אל המלאך הדובר בי אנה מוליכות את האיפה ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי זה חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל. וגסות הרוח לבבל נחית והאמר מר עשרה קבין גסות ירדו לעולם תשעה נטלו עילם ואחד כל העולם כלו אין לבבל נחית ואשתרבובי הוא דאשתרבב לעילם דיקא נמי דכתיב לבנות לה בית בארץ שנער ש״מ. וגסות לבבל לא והאמר מר סימן לגסות הרוח עניות ועניות לבבל נחית מאי עניות עניות דתורה דכתיב (שה״ש ח ה) אחות לנו קטנה ושדים אין לה ואמר ר׳ יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. מאי בבל א״ר יוחנן בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד (איכה ג ו) במחשכים הושיבני כמתי עולם א״ר ירמיה זה תלמודא של בבל:
R. Oshiya said: "What is the meaning of the passage (Zech. 11, 7) And I had taken unto me two staves; the one I called Graciousness (No'am), and the other I called Concord (Choblim): i.e., No'am refers to the scholars of Palestine who are polite to one another while discussing halacha. Choblim, refers to the scholars of Babylon who wounded [each other's feelings] while discussing halacha." (Ib. 4, 14) Then he said to me: 'They are the two sons of Yizhari (clear oil), that stand by the Lord, etc. (Ib., ib. 3) And two olive trees are naer it.' R. Isaac said: "This refers to the scholars of Palestine, who please each other during halachik discussions like olive oil; and the two olive trees near it, refer to the Babylonian scholars who enrage one another with bitterness during halachik discussions," just as an olive tree is bitter." It is written (Ib. 5, 9) Then did I lift up my eyes and looked, and behold, there came out two women, having the wind in their wings, and they had wings like the wings of a stork; and they lifted up the Ephah between the. earth and the heaven. Then said I to the angel that spoke to me, 'Whither are these bearing away the Ephah?' And he said unto me: 'To build a home for it in the land of Shinar.' R. Jochanan said in the name of R. Simon b. Jochai: "These two women refer to cringing submissions [to power] and haughtiness [to the weak], which came to Babylon." Did then haughtiness come to Babylon? Behold the master said elsewhere: "Ten measures of haughtiness came down upon the world of which nine were taken by Elam and the one measure was given to the entire world." Yea, their intention was to go to Babylon, but they were dragged along to Elam. You can also infer this from [the expression] of the passage to build (intended) a house in the land of Shinar. The explanation is sustained. Is then haughtiness not frequent also in Babylon? Behold the master said: "The symptom for haughtiness is poverty and [nine out of ten measures of] poverty went to Babylon." The poverty mentioned here refers to the Torah, as it is written (Songs 8, 5) We have a little sister and she has yet no breasts, whereupon R. Jochanan said: "This refer to Elam, which merited to [have cholars to] learn, but not to teach others." What is the meaning of the word Babel (Babylon)? R. Jochanan said: "A mixture of Scripture, Mishnah and Talmud." (Lam 3, 6) In dark places hath He set ms to dwell. R. Jeremiah said: "This refers to Babylon" [where the scholars are not agreeable to one another].
רבי חייא בר זרנוקי ור׳ שמעון בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא פגע בהו ריש לקיש איטפל בהדייהו אמר איזיל איחזי היכי עבדי עובדא חזייה לההוא גברא דקא כריב אמר להן כהן וחריש אמרו לו יכול לומר אגיסטון אני בתוכו. תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי אמר להו כהן וזמר אמרו לו יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך אמר להם הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות אמרו טרודא הוא דין כי מטו להתם סליקא לאיגרא שלפוה לדרגא מתותיה אתא לקמיה דרבי יוחנן א״ל בני אדם החשודין על השביעית כשרין לעבר שנה הדר אמר לא קשיא לי מידי דהוה אשלשה רועי בקר ורבנן אחושבנייהו סמיך הדר אמר לא דמי התם הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא הכא קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין א״ר יוחנן דא עקא כי אתו לקמיה דר׳ יוחנן אמרו ליה קרי לן רועי בקר ולא א״ל מר ולא מידי אמר להו ואי קרי לכו רועי צאן מאי אמרי ליה:
R. Chiya b. Zarnuki and Simon b. Yehozadak went to intercalate a year in Assia, and they were met by Resh Lakish, who joined them, saying: "I will go with them to see how they do it." In the meantime he saw a man who was ploughing in the Sabbatical year, and he said to them: "This man is a priest, and tills in the Sabbatical year!" They answered: "He may say: I am merely an imperial servant in the estate.' " He again saw a man who trimmed his vineyard, and he said: "He is a priest, and trims the vineyard!" They answered: "He may say: 'I need the twigs to make a bale for the press.'" Whereupon Resh Lakish remarked: "The heart knows whether it is done for E'kel (a legitimate purpose), or out of akalkaloth (perverseness)." They then said: "He is a troublesome person." When they came to their place, they ascended to the attic and removed the ladder [that Resh Lakish should not join them]. Resh Lakish then came to R. Jochanan and questioned him: "Men who are suspected of transgressing the Sabbatical year, are they fit to intercalate a year?" After deliberating, however, he said: "It presents no difficulty to me, as they may be compared to the three keepers of cattle upon whose calculation the Rabbis once relied." Afterward, however, he said to himself: "But there is no similarity, for over there [concerning the three keepers of cattle] the Rabbis met afterward and did the intercalation, but here they themselves did it, and they are only a council of wicked men, and a measure passed in a council of wicked men does not hold." "That is the trouble, that thou callest them wicked," remarked R. Jochanan. When the above-mentioned Rabbis came to R. Jochanan, complaining that Resh Lakish called them keepers of cattle and the master did not say a thing to him," he answered: "Even if he would have called you shepherds, what could I do to him?"
מאי קשר רשעים שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו שנאמר (תהלים יא ב) כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר הוה קא מסתפי חזקיה אמר דלמא חס ושלום נטייה דעתיה דקב״ה בתר רובא כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי בא נביא ואמר לו (ישעיה ח יב) לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר כלומר קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין הלך לחצוב לו קבר בקברי בית דוד בא נביא ואמר לו (שם כב) מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר הנה ה׳ מטלטלך טלטלה גבר אמר רב טלטולא דגברא קשה מדאתתא. (שם) ועטך עטה א״ר יוסי בר׳ חנינא מלמד שפרחה בו צרעת כתיב הכא ועטך עטה וכתיב התם (ויקרא יג מה) ועל שפם יעטה. (ישעיהו כ״ב:י״ז-י״ח) צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים תנא הוא בקש לעשות גדולה לעצמו וקלון לבית אדוניו לפיכך נהפך כבודו לקלון כי הוה נפיק איהו אתא גבריאל אחדיה דשא באפיה משרייתיה (שם ע״ב) אמרו ליה משרייתך היכא א״ל מרדו ואהדרו בי אמרו ליה א״כ אחוכי קא מחייכת בן נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנים:
To what does a council of wicked men refer? To the following: Shebna, would expound [in his college] with thirteen great men, and Hezekiah would expound with only eleven. When Sancherib came to attack Jerusalem, Shebna wrote a note and shot it with an arrow [into Sancherib's camp]. The note read: "Shebna and his party are willing to make peace, but Hezekiah and his party are not willing to make peace, as it is said (Ps. 11, 2) For lo, the wicked bend their bow, they arrange their arrow upon the string." And Hezekiah feared, since, perhaps the inclination of the Holy One, praised be He! would be towards the majority, whose desire was to deliver themselves to the enemy, that he would also have to deliver himself to them. The prophet then came to him saying (Is. 8, 12) Say ye not a conspiracy, concerning all whereof this people do say: A conspiracy; i.e., they are only a council of wicked men, and [a measure passed in] a council of wicked men does not hold. He (Shebna) went and hewed out a cave for a grave for himself amongst the graves of King David's house, and this is why the prophet said to him(Ib. 22, 16, 17) What hast thou here? and whom hast thou here, that thou hast hewn out for thyself here a sepulchre? … Behold, the Lord will hurl thee up and down with a man's throw. Rab said: "From this is to be inferred that the sufferings of homelessness are harder for a man to bear than for a woman." R. Jose b. Chanina said: "From this we infer that Shebna was punished with leprosy, for it is written here: He will roll you up (A'ate) as a bundle, and it is written [concerning a leper] (Lev. 13, 45) And he shall cover (Ya'ate) himself up to the upper lip. (Ib) He will roll thee up as a bundle, and [toss thee] like a ball unto a country of ample space." It was taught in a Baraitha: His (Shebna's) desire was to disgrace the house of his master, and therefore he himself was put to shame; for when he came out to Sancherib with his party, Gabriel shut the gate in the face of his party. And when Sancherib questioned him: "Where is thy party?" he answered: "They have rebelled and retracted." "Are you making sport of me!" Sancherib exclaimed, and they bored holes in his heels, tied them to the tails of their horses, and dragged his body over thorns.
(תהלים יא ג) כי השתות יהרסון צדיק מה פעל. רב יהודה ורב עינא חד אמר אלו חזקיה וסיעתו נהרסין צדיק מה פעל וחד אמר אלו בית המקדש יהרס צדיק מה פעל ועולא אמר אלו מחשבותיו של אותו רשע אינם נהרסות צדיק מה פעל בשלמא למ״ד אלו מחשבותיו של אותו רשע היינו דכתיב כי השתות יהרסון כמשמעו שנאמר (ש״א כא יג) וישם דוד את הדברים האלה אל לבו ולמ״ד ביהמ״ק נמי דתנן אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת אלא למ״ד הזקיה וסיעתו היכא אשכחן צדיקי דאיקרו שתות דכתיב (שם ב ח) כי לה׳ מצוקי ארץ וישת עליהם תבל ואבע״א מהכא (ישעיה כח כט) הפליא עצה הגדיל תושיה א״ר חנין למה נקרא שמה תושיה מפני שמתשת כחו של אדם דבר אחר תושיה שנתנה בחשאי מפני השטן דבר אחר תושיה דברים של תהו שהעולם משותת עליהם:
(Ps. 11, 3) For [if] the foundations be torn down, and what would the upright do? R. Juda and R. Eina differ. According to one it means: "If Ezekiah and his party would have been destroyed, how could [the promise of the Lord] be fulfilled?" And according to the other: "If the Temple would have been destroyed by Sancherib, [in accordance with the advice of Shebna], what would have become of the wonderful miracles of the Lord?" And according to Ulla this refers to the thoughts of that wicked (Shebna): "If they would not have been destroyed, what would have become of the righteous Hezekiah?" The interpretation of the one who explains that the passage for the foundation be torn down refers to Shebna's thoughts, is readily understood, as it is said (I Sam. 21, 13) And David laid up these words in his heart. The interpretation of the one who explains the word foundation to mean the Temple, is also evident, as we are taught in a Mishnah that a stone was placed in the Temple from the time of the first prophets, with the name Shethiha (foundation). But he who explains the passage to mean Hezekiah and his party, where is it to be found that the word foundation refers to the righteous? From the following passage (I Sam. 2, 8) For the pillars of the earth are the Lord's, and He hath set the world upon them. [Pillars, are the righteous, on which He hath set, the foundation]. And if you wish I will say from the following (Is. 28, 29) Wonderful is He in counsel, and excellent in His wise deeds. R. Chanina said: Why is the Torah called Tushiya? Because the study of it weakens the strength of man. Others explain: Because it was given in silence because of Satan. Others, again, explain it that they are mere words, and yet the world is built upon them.
(שם ע״ב) אמר רב יהודה סתם רועה פסול סתם גבאי כשר אבוה דר׳ זירא עבד גביותא תליסר שנין כי הוה אתא ריש נהרא למתא כי הוה חזי רבנן אמר להו (ישעיה כו כ) לך עמי בא בחדריך כי הוה חזי אינש דמתא אמר ריש נהרא אתא למתא והאידנא נכיס אבא לפום ברא וברא לפום אבא (דף כו) ומגנזו כולי עלמא כי אתי אמר ליה ממאן ניבעי כי ניחא נפשיה א״ל שקולי תריסר מעי דציירי לי בסדינאי והדרו ליה לפלניא דשקלתינהו מיניה ולא איצטריכו לי:
(Ib. b) R. Juda said: "A shepherd of whom it is not heard that he leads his flock into strange pasture is nevertheless disqualified [to be a witness], but a collector of duty of whom it is not said that he takes more than he ought to, is qualified." The father of R. Zera was a collector of duty for thirteen years, and when the governor would come to that city when he would see a scholar he used to quote (Is. 26, 20) "Go, my people, enter into thy chambers." And also to the other people, when he saw them crowded in the streets, he used to say: "The governor will come in town, and presently he will slaughter the father for the son, and the son for the father." (i.e., he will exercise extortions), (Fol. 26) whereupon all used to hide themselves. And when the governor came, he used to say to him: "You see that there are very few people in this city. From whom, then, shall we collect so much duty?" When he departed, he said: "There are thirteen maes which are tied in the sheet of my bed; take and return them to so and so, as I took them from him for duty and did not use it."
אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לד״ת שנאמר (איוב ה יב) מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תושיה. אמר רבה אם עסוקים לשמה אינה מועלת שנאמר (משלי יט כא) רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום עצה שיש בה דבר ה׳ היא תקום לעולם:
Ulla said: "Trouble [about sustenance] affects the memory, even for the words of the Torah, and makes one forget what he studies, as it is said (Job 6, 12) Who frustrateth the plans of the crafty, so that their hands cdnnot execute their well-devised counsel." Rabba said: "If, however, he occupies himself with the Torah for the sake of Heaven, it will not affect him, as it is said (Prov. 19, 21) There are many thoughts in a man's heart; but the counsel of the Lord alone will stand firm; i.e., study which is for the sake of Heaven, no matter in what circumstances one is, remains forever."
(דף כז ע״ב) לא יומתו אבות על בנים (דברים כד טז) מה ת״ל אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות הרי כבר נאמר (שם) איש בחטאו יומתו אלא לא יומתו אבות על בנים על עדות בנים ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות ובנים בעון אבות לא והכתיב (שמות לד ז) פוקד עון אבות על בנים התם כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כדתניא (ויקרא כו לט) ואף בעונות אבותם אתם ימקו כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם אתה אומר כשאוחזין או אינו אלא כשאין אוחזין כשהוא אומר (דברים כד) איש בחטאו יומתו הרי כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וכשאין אוחזין לא והכתיב (ויקרא כו לז) וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכולם ערבים זה לזה התם שהיה בידם למחות ולא מיחו:
(Fol. 27b) (Deut. 24, 16) Fathers shall not be put to death for the children..... for his son's sin, etc. For what purpose is this written? If only to teach us the meaning of it taken literally, we know this from the end of the verse — for his own sin shall every man be put to death. It must therefore be interpreted, fathers should not die by the testimony of their children, and children shall not die by the testimony of their fathers. And children, you say, should not die by the sin of their fathers? Is there not a passage (Ex. 34, 7) Visiting the iniquities of the fathers upon the children? That passage refers to children who hold in their hands the deeds of their fathers, (follow their fathers' example), as we are taught (Lev. 26, 39) And also through the iniquities of their fathers shall they pine away with them; i.e., when they hold in their hands the deeds of their fathers. But perhaps this refers even to those who do not follow the example of their fathers? Since the passage reads (Deut. 24, 16) For his own sin shall every man be put to death, it includes even those who follow the deeds of their fathers. And when they do not follow the example of their fathers you say they cannot be punished? Indeed it is written (Lev. 26, 37) And they shall stumble one over another. Infer from tins that all (Israel) are responsible for one another. That deals with a case when they had an opportunity to protest [against the evil] and they did not, [they are therefore responsible].
(דף כט) מאיימין על העדים היכי אמרינן להו א״ר יהודה הכי אמרינן להו (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר אמר רבא יכלי למימר שב שני הוה כפנא ואבבא דאומנא לא חליף אלא אמר רבא אמרינן להו (שם) מפץ וחרב וחץ שנון איש עונה ברעהו עד שקר אמר רב אשי יכלי למימר שב שני הוה מותנא ואינשי בלא שני לא שכיב אלא אמר רב אשי אמר לי נתן בר מר זוטרא אמרי להו סהדי שקרא אאוגרייהו זילי דכתיב (מ״א כא יג) והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעידוהו לאמר ברכת אלהים ומלך:
(Fol. 29) How were the witnesses frightened? R. Juda said: "Thus it was said to them" (Pr. 25, 14) Like clouds and wind without rain, so is a man that vaunteth falsely of a gift. Raba said: "This is no frightening, as they may think that according to the popular saying, Seven years of famine do not pass the gate of a man with a profession." "Therefore," said Raba, "it was said to them (Ib., ib. 18) As a maul, and a sword, and a sharp arrow, so is a man who beareth false witness against his neighbor." R. Ashi, however, maintains that even this is not sufficient, as they may think, even in time of an epidemic one does not die before his time. Therefore said he: "I was told by Nathan b. Mar Zutra that it was said to them that false witnesses are disgraced even by their own employers, as it is written (I Kings 21, 13) And there came in two men, sons of Belial, and seated themselves opposite to him, and testified against him, saying: Noboth has blasphemed God and the King."
תניא ר׳ נחמיה אומר כך היה מנהגן של נקיי הדעת בירושלים מכניסין לבעלי דינין ושומעין דבריהם ומכניסין העדים ושומעין דבריהם ומוציאין אותם לחוץ ונושאין ונותנין בדבר:
(Fol. 30) It has been taught in a Baraitha: R. Nechemiah said: "Thus was the custom of the pure-minded in Jerusalem. They let the parties enter, listened to their claims, and thereafter let the witnesses enter, listened to their testimony, and told all of them to go out, and then discussed the matter."
(דף לא) ת״ר מנין לכשיצא שלא יאמר אני מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי ת״ל (ויקרא יט טז) לא תלך רכיל בעמך ואומר (משלי יא יג) הולך רכיל מגלה סוד. ההוא תלמידא דנפיק עליה קלא דגלי מלתא דאיתמר בי מדרשא דרבי אמי בתר עשרין ותרתין שנין ואפקיה רבי אמי מבי מדרשא ואכריז עליה דין גלי רזיא הוא:
(Fol. 31) Our Rabbis were taught: "Whence do we know that one of the judges, when leaving court, must not say: 'I was in favor of the defendant, but my colleagues were against me, and I could not help it, for they were in the majority?' The passage, therefore reads (Lev. 19, 16) Thou shalt not go up and down as a tale-bearer among thy people. And another passage says (Prov. 11, 13) He that walketh about as a tale-bearer revealeth secrets." There was a disciple concerning whom there was a rumor that after twenty-two years he disclosed a secret thing which was taught in the college. R. Ami drove him out of the college, and announced: "This man is a revealer of secrets."