עבודה זרה 1

עבודה זרה (דף ב) דרש ר׳ חנינא בר פפא ואיתימא ר' שמלאי לעתיד לבא מביא הקב״ה ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר כל מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו ומתקבצים ובאים אומות העולם בערבוביא שנאמר (שם) כל הגוים נקבצו יחדו וגו׳ אומר להם הקב״ה אל תכנסו לפני בערבוביא אלא תכנס כל אומה ואומה (ע״ב) וסופריה שנאמר (שם) ויאספו לאמים ואין לאום אלא מלכות שנאמר (בראשית כה כג) ולאם מלאם יאמץ. ומי איכא ערבוביא קמי שמיא אלא כי היכי דלא ליערבבו אינהו בהדי הדדי דלישמעו מאי דאמר להו מיד נכנסת מלכות אדום תחלה מ״ט דהיא חשובה ומנ״ל דחשיבא דכתיב (דניאל ז כג) ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקנה א״ר יוחנן זו רומי שטבעה יוצאת בכל העולם כלו ומנא לן דחשוב עייל ברישא לדינא כדרב חסדא דאמר רב חסדא מלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין שנאמר (מ״א ח נט) לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו וטעמא מאי אבע״א לאו אורח ארעא למיתב מלכא אבראי ואבע״א מקמי דליפוש חרון אף. ואומר להם הקב״ה במה עסקתם בעוה״ז אומרים לפניו רבש״ע הרבה שווקים תקננו הרבה מרחצאות עשינו הרבה כסף וזהב הרבינו וכולן לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה אומר להם הקב״ה שוטים כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם שווקים להושיב בהם זונות מרחצאות לעדן בהם עצמכם כסף וזהב שלי הוא שנאמר (חגי ב ח) לי הכסף ולי הזהב נאם ה׳ צבאות כלום יש בכם מגיד זאת שנאמר (ישעיה מג ט) מי בהם יגיד זאת ואין זאת אלא תורה שנאמר (דברים ד מד) וזאת התורה אשר שם משה מיד יוצאין בפחי נפש יוצאת מלכות רומי נכנסת מלכות פרס אחריה מ״ט משום דחשיבא בתרה מנ"ל דכתיב (דניאל ז ה) וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב ותני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלים כדוב ושותים כדוב ומסורבלין בשר כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב אומר להם הקדוש ברוך הוא במה עסקתם אומרים לפניו רבונו של עולם הרבה גשרים גשרנו ועשינו והרבה כרכים כבשנו והרבה מלחמות עשינו וכולן לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אומר להם הקדוש ברוך הוא שוטים כל מה שעשיתם לא עשיתם אלא לצורך עצמכם גשרים ליטול מכס מהן כרכים לעשות בהם אנגריא מלחמות אני עשיתי שנאמר (שמות טו ג) ה׳ איש מלחמה ה׳ שמו כלום יש בכם מגיד זאת שנאמר מי בכם יגיד זאת ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה מיד יוצאין בפחי נפש. וכי מאחר דעיילא רומי ולא זכה פרס מ״ט עיילא סבור אינהו סתור בית המקדש ואנן מיבנא בנינן:

ABODA ZARA (Fol. 2) R. Chanina b. Papa, according to others, R. Simlai, lectured: "In the future, the Holy One, praised be He! will bring the Holy Scroll in His arm, saying: 'Whoever was occupied with the Torah shall appear and receive his reward.' The nations then at once will gather themselves and come motley crowded, as it is said (Is. 43, 9) All the nations are gathered together, etc. The Holy One, praised be He; however, will tell them: 'Do not enter in such confusion, but let each nation (Ib. b) with her scribes enter separately,' as it is said (Ib. ib. ib.) And the peoples (I'umim) are assembled.' And l'umim (people) refers to kingdoms, as it is said (Gen. 25, 23) And the one people shall be stronger than the other people (Ul'om milom ye'ematz). Can there be such a thing as confusion before the Holy One, praised be He? It means they themselves shall not be confused, so that they shall understand what will be said to them. Immediately thereupon the kingdom of Rome will enter first on account of its greatness. And whence do we know that it is great? The passage says, (Dan. 7, 23) And shall devour the whole earth, and shall tread it down, and break it in pieces. And R. Jochanan said: 'This refers to Rome whose government is recognized all over the world.' But whence do we know that the more distinguished come first to judgment? It is as R. Chisda said: 'When a king and the people appear before justice, the king should be considered first; as it is said (I Kings 8, 59) To maintain the cause of his servant (the king David) ); [and after this it says] And the cause of His people. Why so? If you wish, you may say it would not be good ethics to have the king sit outside of the court during the trial of the people! and if you wish you may say, he (the king) should be tried before the court becomes excited with anger.' The Holy One, praised be He! will question her (Rome): 'What was your occupation in the world?' To which she will answer: 'Sovereign of the Universe! We have established many markets, we have constructed many bath-houses, we have multiplied in great mass gold and silver and all this was done for the sake of Israel, to enable them to study the Torah.' To which the Holy One, praised be He! will remark: 'It is foolish of you to state that all you have done was for the sake of Israel, while in reality it was but for yourselves. The construction of markets was for the purpose of prostitution. The establishment of bath-houses was for your own pleasure, and as to gold and silver, it is mine, as the passage says (Hag. 2, 8) Mine is the silver, and Mine the gold. But, are there, then, among ye those who have studied the Law?' They will go out in despair. After Rome has departed, Persia will enter, because she is considered second to Rome. Whence do we know this? From the following passage (Dan. 7, 5) And behold, another beast, a second, like to a bear. To which R. Joseph taught: 'Thereby the Persians are meant, the people who eat and drink like bears, are overgrown with hair and are fleshy like bears, and have no rest, like bears.' The Holy One, praised be He! will ask them: 'What was your occupation?' To which they will answer: 'Sovereign of the Universe! we have built and constructed many bridges, conquered many great cities, we were engaged in many wars, all for the sake of Israel to enable them to study the Torah.' Thereupon the Holy One, praised be He! will say to them: 'Ye foolish people, all that was done by you was done for your own sake. Bridges, for the collection of duties. Great cities, to establish forced labor. And as to wars, I have conducted them, as it is said (Ex. 15, 3) The Lord is a man of war. But are there among ye those who have studied this (the Torah)?' Immediately thereupon they also will leave in despair." But why did Persia enter after seeing that Rome was disappointed? They thought: "We have more chance than Rome, as the latter has destroyed the holy Temple, while we have rebuilt it."

וכן כל אומה ואומה מאי שנא הני תרתי דקא חשיב ומאי שנא הנך דלא חשיב הנך משכח מלכותייהו עד דאתי משיחא וכי מאחר דעיילי תרתי ולא אתנו מידי מ״ט עיילי אחריני אמרי אינהו אישתעבידו בישראל אנן לא אשתעבדינן בהו אמרו לפניו רבונו של עולם כלום נתת לנו ולא קבלנוה ומי מצו למימר הכי והא כתיב (דברים לג ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכתיב (חבקוק ג ג) אלוה מתימן יבא מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן א״ר יוחנן מלמד שלקח התורה והחזירה הקב״ה על כל האומות והלשונות ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה אלא הכי אמרי כלום קבלנוה ולא קיימנוה ועל דא תברתהון אמאי לא קבלוה אלא כך אומרים לפניו כלום כפית עלינו את ההר כגיגית ולא קבלנוה כדרך שכפית על ישראל שנאמר (שמות יט יז) ויתיצבו בתחתית ההר וא״ר אבדימי בר חסא דמן חיפא מלמד שכפה הקב״ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. מיד אומר להם הקב״ה ראשונות ישמיעונו שנאמר (ישעיה מג ט) וראשונות ישמיעונו שבע מצות שקבלתם היכן קיימתם. ומנ״ל דלא קיימום כדתני רב יוסף מ״ד (חבקוק ג ו) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים מה ראה ראה שבע מצות שקבלו עליהם בני נח ולא קיימוה עמד והתירן להם איתגירי אתגור א״כ מצינו חוטא נשכר אמר מר בריה דרבינא (דף ג) ולומר שאע״פ שמקיימין אותם אין מקבלין עליחם שכר:

"The same will happen with all the other nations." Why did he enumerate the two and not the rest of the nations? Because the reign of these two lasted until the Messianic age. But why should the other nations enter after seeing the disappointment of the first two? Because they will think: "The first two enslaved Israel, but we did not enslave them." "Finally they will say before Him: 'Sovereign of the Universe! Didst Thou then give us the Torah and we did not accept it?' But how could they say so? Is it not written (Deut. 33, 2) The Lord came from Sinai, and rose from Sair unto them: He shined forth from Mount Paran. And again there is a passage (Habak. 3, 3) God cometh from Teman, and the Holy One from Mount Paran. And to the question, What has the Lord to do in Sair and Paran, R. Jochanan said: "From this it may be inferred that the Holy One, praised be He! has presented His Torah to every nation, but it was not accepted until He came to Israel [hence their claim]." Therefore, we must say that they will say to Him: "Have we then accepted the Torah, and not fulfilled its commandments?" But what answer is this? Could they not be accused because they have not accepted? We must therefore say that they will plead thus: "Sovereign of the Universe! Hast Thou then arched the mountain over us as Thou didst over the children of Israel; for the passage says (Ex. 19, 17) And they stood at the foot of the mountain, upon which R. Dimi b. Chasa of Chihah remarked: "From this we may infer that the Holy One, praised be He! arched the mountain over them like a tank and said to them: 'If you accept the Torah then it is well, but if not, there shall be your graves.' Finally, the answer will come, (Is. 43, 9) And announces to us former things, i.e., the Holy One, praised be He! will say to them: 'The seven commandmenst which were given to you, have ye observed them?' And whence do we know that they have not? From that which R. Joseph taught: "What is the meaning of the passage (Hab. 3, 6) He standeth and shaketh the earth; He beholdeth and maketh the nations to tremble. What did He behold? He beheld that the seven commandments accepted by the descendants of Noah, were not observed. And therefore He absolved the nations of them." Should they then have profited [by their disobedience]? Said Mar b. Rabbina: (Fol. 3) "It means that even should they fulfill them, they shall not be rewarded."

ולא והתניא ר' מאיר היה אומר מנין שאפילו נכרי שעוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול שנאמר (ויקרא יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא האדם מלמד שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככ״ג אלא לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה דא״ר חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה אלא כך אומרים העכו״ם לפני הקב״ה רבש״ע ישראל שקבלוה היכן קיימות אמר להן הקב״ה אני מעיד בישראל שקיימו את התורה כולה אומרים לפניו רבש״ע כלום יש אב שמעיד על בנו דכתיב (שמות ד כב) בני בכורי ישראל אמר להם יבואו שמים וארץ ויעידו בהם בישראל שקיימו את התורה כולה אומרים רבש״ע אף שמים וארץ נוגעין בעדותם שנאמר (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ואמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב (בראשית א לא) ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב״ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו הריני מחזיר אתכם לתהו ובהו ואמר חזקיה מאי דכתיב (תהלים עו ט) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה אומר הקב״ה להן יבאו מכם ויעידו בישראל שקיימו את התורה כולה יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד ע״ז יבא לבן העיד ביעקב שלא נחשד על הגזל תבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העריות יבא נבוכדנצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפלה יבא בלדר השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני ויעידו בישראל שקיימו את התורה כולה שנאמר (ישעיה מג ט) יתנו עדיהם ויצדקו אומרים לפניו רבש״ע תנה לנו מראש ונעשנה אומר להם הקב״ה שוטים מי שטרח בערב שבת אוכל בשבת ומי שלא טרח בערב שבת מהיכן אוכל בשבת אלא אע״פ כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה ומי מצית אמרת הכי והא״ר יהושע ב״ל מ״ד (דברים ז יא) אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולא מחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם אלא לפי שאין הקדוש ב״ה בא בטרוניא עם בריותיו ואמאי קרי ליה מצוה קלה לפי שאין בה חסרון כיס מיד כל אחד ואחד עושה סוכתו בראש גגו והקב״ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז ומיד כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר (תהלים ב ג) ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו מקדיר והא אמרת אין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו משום דישראל נמי זמנין (ע״ב) דמשכה להו תקופת תמוז עד שיתסר בתשרי ומצטער והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה נהי דפטור בעוטי מי מבעטי. מיד הקב״ה יושב ומשחק עליהם שנאמר (שם) יושב בשמים ישחק. א״ר יצחק אין שחוק לפני הקב״ה אלא אותו היום בלבד:

Is that so? Did not R. Mair say: "Whence do we know that even a Gentile who is occupied with the study of the Law, is likened to a high-priest? The passage says (Lev. 18, 5) Which if a man do, shall live by it. It does not specify priest, Levite, or Israelite, but states in general if a man, whence it may be inferred that a Gentile, too, who occupies himself with the study of the Law is equal to a high-priest. We must therefore say that they will not be rewarded for the observance equally with those who observe in accordance with their command; as R. Chanina said: "The reward for him who observes that which he is commanded, is greater than to him who observes the same without being commanded." The nations will then plead the following: 'Sovereign of the Universe, has then Israel, who has accepted the Torah, observed it?' To which, the Holy One, praised be He! will respond: 'I testify that Israel did observe the entire Torah.' 'Sovereign of the Universe,' the nations will say, 'is then a father fit to be a witness in the case of his son? Is not Israel called the son of the Eternal (Ex. 4, 22) My son, my first-born, is Israel.' His reply will be: 'Let heaven and earth testify that Israel observed the entire Torah.' Again they will object, saying: 'Sovereign of the Universe! The heaven and earth are also interested in this case, and therefore are not fit to be witnesses, for it is said (Jer. 33, 25) If My covenant be not … the appointed ordinance of heaven and earth, would not be established. And Resh Lakish said: 'What is the meaning of the passage (Gen. 1, 31) And there was evening and there was morning, the sixth day. Why the article Hay in the word Hashishi? From this it may be inferred that the Holy One, praised be He! stipulated with all that had been created during the six days to the effect that if Israel would accept the Torah, well and good, but if not He would return all of them to chaos and ruin.' Then the Holy One, praised be He! will say: 'Men of your nations may come and testify that Israel has observed the Torah. Nimrod may testify that Abraham did not worship idols. Laban may testify that Jacob was not suspected of robbery. The wife of Potiphar may testify that Joseph was not guilty of adultery. Nebuchadnezzar may testify that Chananyah, Mishael and Azaryah did not bow themselves to the image; Darius of Daniel, that he did not abolish prayer; Eliphaz the Themanite, and Bildad the Schuchite, and Zophar the Na'amathite may say of all Israel that they observed all the Laws; as it is said (Is. 43, 9) Let them bring their witnesses, that they may be justified.' They will then exclaim: 'Sovereign of the Universe! give it to us now, and we will observe it!' To which the Holy One, praised be He! will answer: 'He who has prepared on the eve of Sabbath [for the Sabbath] will have to eat, but he who has not prepared, what then will he have to eat on Sabbath? However, I have one easy, meritorious act; it is the Succah, go and perform it.' But how can you say so [that they will be permitted to perform it in the world to come]? Has not R. Joshua b. Levi said: 'What is the meaning of the passage (Deut. 6, 6) Which I command thee this day to do? i.e., this day to do, but not tomorrow to do; this day to do, but not this day to be rewarded (in this world).' We must therefore explain, this, because the Holy One, praised be He! does not deal despotically with His creatures. (Why is it called easy? Because it requires no expense.) Immediately thereupon, everyone of them will prepare a Succah on his roof, and the Holy One, praised be He! will cause the sun to penetrate it. As soon as the sun heats them, they would kick the Succah with their feet, and go away, as it is said (Ps. 2, 3) Let us break their bands asunder, etc. Why cause the sun to penetrate? Have we not said above that the Holy One, praised be He! does not deal despotically with His creatures? This is because Israel has also to go through such inconvenience of the sun when the summer solstice is postponed until the month of Tishri [touching the feast of Tabernacles]. (Ib. b) But did not Raba say that he who is afflicted by performing the command of Succah, is exempt from that obligation? Yea, but not to kick at it. The Holy One, praised be He! will then smile upon them. Said R. Isaac: "There is no smiling with the Holy One, but on that day."

איכא דמתני לה להא דר' יצחק אהא דתניא ר׳ יוסי אומר לעתיד לבא באין עכו״ם ומתגיירין. ומי מקבלי מינייהו והא תניא אין מקבלים גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים בימי דוד ולא בימי שלמה אלא שנעשו גרים גרורים דתניא ר׳ יוסי אומר לעתיד לבא באים עכו״ם ומתגיירין ומניחים תפילין בראשיהם ותפילין בזרועותיהם וציצית בבגדיהן ומזוזה בפתחיהם כיון שרואים מלחמת גוג ומגוג אומר להם על מי באתם אומרים על ה׳ ועל משיחו שנאמר (תהלים ב ב) למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ וגו׳ מיד כל אחד ואחד מנתק מצותן והולך לו שנאמר (שם) ננתקה את מוסרותימו וגו׳ והקב״ה יושב ומשחק עליהם שנאמר (שם) יושב בשמים ישחק וגו׳ וא״ר יצחק אין שחוק לפני הקב״ה אלא אותו היום בלבד. איני והאמר רב יהודה אמר רב י״ב שעות הוי היום שלש שעות ראשונות יושב הקב״ה ועוסק בתורה שניות יושב ודן את כל העולם כלו כיון שרואה העולם כלו מתחייב בדין עומד מעל כסא הדין ויושב על כסא רחמים שלישיות יושב הקב״ה וזן את כל העולם כלו מקרני ראמים עד בצי כנים רביעיות יושב ושוחק עם לויתן שנאמר (שם קד כו) לויתן זה יצרת לשחק בו א״ר נחמן בר יצחק עם בריותיו משחק על בריותיו אינו משחק אלא אותו יום בלבד:

There are others who taught the saying of R. Isaac in the following connection: We are taught that R. Jose said: "In the future heathens will come to convert themselves." But do we then accept proselytes? Have we not taught that no proselytes will be accepted in the days of Messiah? So also was it in the days of David and Solomon that no proselytes were accepted. We must therefor say that the proselytes, however, attached themselves unto Israel, although they were not admitted, as R. Jose says that in the future idolaters will come and embrace Judaism and will lay Tephilin on their heads and arms, fringes on their dresses, m'zuzas on their doors. But as soon as they will see the war of Gog and Magog, and will question them: "With whom do you want to fight?" Whereto the answer will be: "With the Lord and his Messiah [as it reads (Ps. 2, 2) Against the Lord and his anointed], each of the nations will remove the above, and go away; and the Holy One will smile upon them. It is here that R. Isaac said "There is no smiling with the Lord, but on that day." But did not R. Juda say in the name of Rab: "There are twelve hours in a day, three hours of which the Holy One, praised be He! is occupied with the Torah. Three hours, He judges the whole world, and seeing that it is liable to be destroyed, He rises from the chair of judgment and sits down on the chair of mercy. The next three hours, He supports the whole world with food, from the very largest creature to the smallest one. And the last three hours, He plays with the leviathan, as it reads (Ps. 104, 26) Leviathan, whom Thou hast made to sport therein." Said R. Nachman b. Isaac: "With His creatures He smiles, but upon them He will smile only on that day."

א״ל רב אהא גלילאה לרב נחמן בר יצחק מכי חרב בית המקדש אין שחוק לפני הקב״ה דכתיב (ישעיה מב יד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק וגו׳. אלא מאי עביד בהו ברביעיות יושב ומלמד תורה לתינוקות של בית רבן שנאמר (שם כח ט) את מי יורה דעה את מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים ובליליא מאי עביד אבע״א כעין יממא ואבע״א רוכב על כרוב קל שלו ושט בי״ה אלפים עולמות שנאמר (תהלים שח ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אל תקרי שנאן אלא שאינן ואבע״א יושב ושומע שירה מפי חיות הקדש שנאמר (שם מ״ב ט) יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי. אמר רב יהודה אמר שמואל מאי דכתיב (חבקוק א יד) ותעשה אדם כדגי הים וגו׳ למה נמשלו בני אדם לדגי הים לומר לך מה דגים שבים כיון שעולים ליבשה מיד מתים אף בני אדם כיון שפורשים מן התורה ומן המצות מיד מתים. ד״א מה דגים שבים כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים כך בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים אבע״א בעוה״ב ואבע״א בעוה״ז. אבע״א בעוה״ז וכדרבי חנינא דא״ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר (משלי כב ה) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם. ואבע״א לעוה״ב כדריש לקיש דאמר ריש לקיש אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב״ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדירה רשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאים בה רשעים נדונין (דף ד) בה דכתיב (מלאכי ג יט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה׳ צבאות אשר לא יעזוב להם שרש וענף שורש בעוה״ז ולא ענף לעוה״ב וצדיקים מתרפאים בה שנאמר (שם) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר (שם) ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק. ד״א מה דגים שבים הגדול מחברו בולעו אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות הגדול מחבירו בולעו. והיינו דתנן רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו:

R. Acha, the Galilean, said to R. Nachman b. Isaac: "There is no smiling by the Holy One, praised be He! since the Temple was destroyed, as it reads (Ib. 42, 14) I have long time held My peace, I have been still and refrained Myself. But what does He do in the last three hours? He teaches the Torah to the school-children. As it reads (Ib. 28, 9) Whom shall one teach knowledge? And whom shall one make to understand the message. Them that are weaned from the milk, them that are drawn from the breasts. And what does He do in the night-time? If you wish, it may be said that He does the same as in the day-time. And if you wish, it may be said that He rides upon His light cloud and moves in all directions upon eighteen thousand worlds. As it is said (Ps. 68, 8) The chariots of God are two myriads; thousands of angels (follow Him). And if you wish, it may be said that He sits and listens to the song of the angels, as (Ib. 42, 9) And in the night his song shall be with Me. R. Juda said in the name of Samuel: "What is the meaning of the passage (Hab. 1, 14) And makest men as the fish of the sea, as the creeping things, that have no ruler over them? Why are men compared to fish of the sea? To teach you that just as fish die as soon as they are taken on land, so do men die, when they separate themselves from the law and the commandments." Another explanation may be given to it: Just as fish die as soon as the heat of the sun penetrates to them, so also do men. If you wish it may be referred to this world, and this would be in accordance with R. Chanina, who said: "Everything is decreed by heaven, except cold, for the passage says (Pr. 22, 5), Thorns and snares are in the way of the forward; he that keepeth his soul holdeth himself far from them." And if you wish it may be referred to the world to come, and this is in accordance with Resh Lakish, who said: "There is no Gehenna in the future world, but the Holy One, praised be He! will bring forth the sun from its sheath with which the wicked will be punished and the upright cured." The wicked will be punished (Fol. 4), as it is written (Mal. 3, 19) For, behold, the day cometh, it burneth as a furnace; and all the proud and all that work wickedness, shall be stubble; and the day that cometh shall set them ablaze, saith the Lord of Hosts, that it shall leave them neither root nor branch. And the righteous will be cured thereby, as it is said, But unto you that fear My name shall the sun of righteousness arise with healing in its wings. Furthermore, the latter will have pleasure and become fat from it, as the passage says (Ib.) And ye shall go forth, and gambol as calves of the stall. There is another explanation [why men are likened unto fish]: Just as the larger fish in the sea, swallow the smaller, so also is it with man; if not for the fear of government the stronger would have swallowed the weaker. And this is meant by what we are taught in a Mishna that R. Chanina, the Vice-High-Priest, said: "Pray for the welfare of the government, since but for the fear thereof, men would swallow each other alive."

רבי חנינא בר פפא רמי כתיב (איוב לז כג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח וכתיב (תהלים קמז ה) גדול אדונינו ורב כח וכתיב (שמות טו ו) ימינך ה׳ נאדרי בכח לא קשיא כאן בשעת הדין כאן בשעת מלחמה:

R. Chanina b. Papa propounded the following contradiction: "It is written (Job 37, 23) The Almighty, whom we cannot find out, is excellent in power. And again there is a passage (Ex. 15, 6) Thy right hand, O Lord, glorious in power. And again there is a passage (Ps. 147, 5) Great is our Lord, and mighty in power. This presents no difficulty: One deals with the time of judgment. [He then does not use His might]; but the other deals with the time of war [when He does use it]."

משתבח להו ר׳ אבהו לצדוקי בדרב ספרא דאדם גדול הוא שבקו ליה מכסא דתליסר שני יומא חד אשכחוהו אמרו ליה כתיב (עמוס ג ב) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם מאן דאית ליה סיסיא ברחמיה מסיק ליה. לא הוה בידיה רמו ליה סודרא בצואריה וקא מצערי ליה אתא ר׳ אבהו אשכחינהו אמר להו אמאי קא מצעריתו ליה אמרו ליה ולא אמרת לן דאדם גדול הוא ולא ידע למימר לן פירושא דהאי פסוקא אמר להו אימור דאמינא לכו בתנאי בקראי מי אמרי לכו אמרו ליה ומאי שנא אתון דידעיתו והוא לא ידע אמר להו אנן דשכיחין גבייכו רמינן אנפשין ומעיינין אינהו לא מעייני בקראי אמרו ליה אימא לן את אמר להו אמשול לכם משל למה״ד לאדם שנושה בשני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו אוהבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחת:

R. Abahu introduced R. Safra to the minim [who collected government duties] as a great man. They freed him from duty for thirteen years. Once they met him and asked him to explain the following (Amos 3, 2) You, only have I loved, of all the families of the earth; therefore I will visit upon you all your iniquities.' If one is in bad humor, will he let it out on his friend? He could not explain this to them. They tied a piece of cloth around his neck and tormented him. R. Abahu came and asked them for the reason [of their treatment]. And they answered: "You introduced him to us as a great man, while he does not even know the explanation of a passage." "I told you he was a scholar in Talmud," remarked he, "but did I say that he was a master in the study of the Bible?" And to their question: "Why are you familiar with it?" he answered: "Because we have to discuss with you frequently, we give our attention to it." "Well," said they, "then you explain to us the above passage." He thereupon explained it to them thus: "I will do it in the form of a parable. There was once a creditor of two persons, one was a personal friend, and the other an enemy. From his friend, he demanded payments in small sums, but from his enemy he demands the whole debt at once."

(ע״ב) אמר רב יוסף לא ליצלי אינש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד דילמא כיון דמפקיד דינא דלמא מעייני בעובדיה ומידחי אי הכי דצבור נמי דצבור נפישי זכותייהו אי הכי דיחיד דצפרא נמי כיון דאיכא צבור דקא מצלו לא מידחו והא אמרת שלש ראשונות יושב הקב״ה ועוסק בתורה איפוך אבע״א לעולם לא תיפוך ותורה דכתיב בה אמת דכתיב (משלי כג כג) אמת קנה ואל תמכור אין הקב״ה עושה לפנים משורת הדין ודין דלא כתיב ביה אמת עושה הקב״ה לפנים משורת הדין:

(Ib. b) R. Joseph said: "It is advisable for one not to pray singly the additional benedictions (of Mussaph Amida) in the first three hours of the day on the first day of New Year, for, the heavenly judgment takes place at that time, and because of his praying, attention may be given to his deeds, and he may get an unfavorable decree." But if so, one should not do it even together with the congregation? With the congregation it is different, as the attention is given to their deeds in average. But was it not said elsewhere that in the first three hours the Lord is engaged in the Law? If you wish, I say that it was not said in the third but in the fourth, and if you wish, I say it need not be changed; however, by the Torah, in which truth is mentioned (Pr. 23, 23) Buy the truth and do not sell it, the Holy One, praised be He! cannot act within the line of equity. But concerning judgment, truth is not mentioned, and therefore the Holy One, praised be He! can act within the line of equity."

אמר ריב״ל מאי דכתיב (דברים ז יא) אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם. ואריב״ל כל מצות שישראל עושים בעוה״ז הן באות ומעידות עליהם לעוה״ב שנאמר (ישעיה מג ט) יתנו עדיהם ויצדקו ישמעו ויאמרו אמת אלו אוה״ע:

R. Joshua b. Levi said: "What is the meaning of the passage (Deut. 7, 11) Which I command thee this day to do them? To do it today, but not to be rewarded for it today." R. Joshua b. Levi said further: "All the performance of the commandments which Israel observed in this world, will come and testify for them in the world to come, as it is said (Is. 43, 9) Let them bring their witnesses, that they may be justified; and let them hear and say: 'It is truth;' i.e., let them bring their witnesses, refers to Israel. Let them hear and say, 'It is truth,' refers to all other nations."

ואמר ריב״ל לא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שנאמר (דברים ה כו) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים והיינו דא״ר יוחנן משום רשב״י לא היה דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראויין לאותו מעשה לא היה דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב (תהלים קט כב) ולבי חלל בקרבי ולא ישראל ראויין לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו׳ כל הימים ולא עשו אלא (דף ה) לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד שעשה תשובה אף עתה עשה תשובה אם חטאו צבור אומרים להו לכו אצל צבור שעשו תשובה אף אתם עשו תשובה וצריכא דאי אשמעינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסם חטאיה אימא לא צריכא ואי אשמעינן צבור משום דנפישי ברחמי אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא צריכא. והיינו דאמר ר׳ שמואל בר נחמני א״ר יונתן מאי דכתיב (שמואל ב כג א) נאם דוד בן ישי ונאם הגבר חוקם על שהקים עולה של תשובה:

R. Joshua b. Levi said further: "The crime of the golden calf was committed only to give a chance to the repenter, as it is said (Deut. 5, 26) O, that they had such a heart as this always, to fear Me." So also said R. Jochanan in the name of R. Simon b. Jochai: "Neither was David befitted for that crime with Bath Sheba, nor Israel for that crime [of the calf]." David was not befitted to commit the crime, as concerning the passage reads (Ps. 109, 22) My heart is deeply wounded within me. And also Israel was not befitted for the above crime, as it is written, O, that they had such a heart as this always to fear Me. And why was it committed? (Fol. 5) For the benefit of sinners. If it happens to be an individual, it may be said to him: Repent, as the individual David did. And if it happens to be a congregation, they also may be told to repent, as the congregation of the desert did. And both are necessary to show that there is no difference between an individual and a congregation in obtaining a pardon. This is what R. Samuel b. Nachmeni, in the name of Jonathan said: "What is the meaning of the passage (II Sam. 23, 1) And thus saith David b. Jessi, and thus said the man who was raised up (Ol) on high? The word Ol means, the man who had raised the yoke of repentance."

א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל העושה מצוה אחת בעוה״ז מקדמתו והולכת לפניו לעוה״ב שנאמר (ישעיה נח ח) והלך לפניך צדקך וכל העובר עבירה אחת בעוה״ז מלפפתו ומוליכתו ליום הדין שנאמר (איוב ו יח) ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו. ר׳ אלעזר אומר קשורה בו ככלב שנאמר (בראשית לט י) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב אצלה בעוה״ז להיות עמה לעוה״ב:

R. Samuel b. Nachmeni said in the name of R. Jonathan: "A meritorious act performed in this world, precedes a person in the world to come, as it is said (Is. 58, 8) And before thee shall go thy righteousness, the glory of the Lord shall be thy reward. And a crime committed in this world, clings to the person and goes before him on the day of judgment, as it is said (Job 6, 18) It will cling to him the paths of their way." R. Elazar said: "It clings unto him like a dog clings unto his master, as it is said (Gen. 39, 10) And he hearkened not unto her, to lie by her, or to be with her, i.e., to lie by her, in this world, or to be with her, in the future world."

ת״ר (דברים ה כו) מי יתן והיה לבבם זה להם אמר משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר הקב״ה לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם היה לכם לומר תן לנו אתה כפויי טובה הם דכתיב (במדבר כא ה) ונפשנו קצה (ע״ב) בלחם הקלקל. בני כפויי טובה דכתיב (בראשית ג יב) האשה אשר נתתה עמדי וגו׳ אף משה רבינו לא רמזה להם לישראל אלא לאחר ארבעים שנה שנאמר (דברים כט ג) ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר וגו׳ וכתיב (שם) ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת אמר רבא ש״מ לא קאים אינש אדעתא דרביה עד ארבעין שנין:

Our Rabbis were taught: Concerning the above-cited verse (Deut. 5, 26) O, that they had such a heart as this always to fear Me, Moses said to Israel: "Ye are ungrateful, my children; for at the time the Holy One, praised be He! said to you, O, that they had such a heart, etc., ye should have said, 'Thou, Lord, grant it to us.' Your ungratefulness is also marked from (Num. 21, 5) And our soul loathed (Ib. b) this light bread. Your ungratefulness is also marked from the passage (Gen. 3, 12) The woman whom Thou gavest to be with me, etc." Moses, however, hinted this to Israel only after the forty years in which he led them in the desert, as it is said (Deut. 29, 3) But the Lord hath not given you a heart to know. Said Raba: "From this it may be inferred that one cannot find the real mind of his master, until the lapse of forty years."

אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה מאי דכתיב (ישעיה לב כ) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אשריהם ישראל שבזמן שהם עוסקים בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ולא הם מסורים ביד יצרם שנאמר אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנאמר (הושע י יב) זרעו לכם לצדקה ואין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים משלחי רגל השור והחמור. תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי:

R. Jochanan said in the name of R. B'na'a: "What is the meaning of the passage (Is. 32, 20) Happy are ye that sow beside all waters, that send forth freely the feet of the ox and the ass? [This means] Happy is Israel! For at the time when they are occupied with the study of the Torah and with loving kindness, the evil spirit is delivered into their hands, and not vice versa; for it is said, Happy are ye that sow beside all waters. The word, sow, refers to charity, as it is said (Hos. 10, 12) Sow to yourselves according to righteousness; and water refers to the Torah, as it is said (Is. 5, 1) Ho, every one that thirsteth, come ye for water. Concerning that send forth freely the feet of the ox and the ass, it was taught at the college of Elijah: One should always consider himself in his relations to the laws of the Torah, as an ox to its yoke, and an ass to its load.

(דף ח) תנו רבנן כיון שרואה אדם הראשון היום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשך בעדי וההר לתהו ובהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים ישב ח׳ ימים בתענית ובתפלה כיון שנפלה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא עמד ועשה שמונה י״ט לשנה אחרת עשאן אלו ואלו י״ט הוא קבעם לשמים והם קבעום לע״ז. בשלמא למ״ד בתשרי נברא העולם יומא זוטי חזא ליה יומי אריכי אכתי לא חזא אלא למ״ד בניסן נברא העולם הא חזא ליה יומי זוטי ויומי אריכי דהוו זוטי כולי האי לא חזא. ת״ר יום שנברא בו אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשך בעדי וחוזר לתהו ובהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים היה יושב בתענית ובוכה כל הלילה והוה בוכה כנגדו וכיון שעלה עמוד שחר אמר מנהגו של עולם הוא עמד והקריב שור שקרניו קודמות לפרסותיו שנאמר (תהלים סט לב) ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפריס ברישא מקרין והדר מפריס. תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם שני אלפים תהו ושני אלפים תורה ושני אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו. ב׳ אלפים תורה מאימת אילימא ממתן תורה עד הכא ליכא כולי האי דכי מעיינת בהו שפיר בשני דתהו תרי אלפי ופרטא דהאי אלפא הוא דהוי אלא (בראשית ז ה) מואת הנפש אשר עשו בחרן וגמירי דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתין שני הוה כמה בצרן מדתני תנא ארבע מאה וארבעים ותמני שנין הויא וכי מעיינת מואת הנפש אשר עשו בחרן עד מתן תורה ארבע מאה וארבעין ותמני שני הויין:

(Fol. 8) Our Rabbis were taught: When Adam the first man saw that each week the day became shortened, he started to cry, saying: "Woe is to me, perhaps this is because of my sin that the world becomes dark to me, and it might yet return to chaos and ruin. And this must be the [punishment of] death which was decreed upon me by Heaven." He sat fasting and praying for eight days. Thereafter, when he lived to see the solstice of the month of Tebeth, beholding that the days become longer, he understood that such is the cycle of the world. He thereupon established eight holidays. On the next year, he added the eight days in which he had fasted, as holidays. But while he established them to laud heaven, his descendants, however, made them holidays for the idols. Our Rabbis were taught: When Adam, the first man, saw on the first day of his creation, the sun set, he cried, saying: "Woe is to me, perhaps this is because of my sin that the world is to be returned to chaos. And this must be the [punishment of] death which was decreed upon me by Heaven." He wept all night, and Eve did the same opposite him. However, when dawn appeared, he understood that such was the order of the world. He arose and sacrificed an ox, whose horns preceded its hoofs (was born full-grown) as it is said (Ps. 69, 32) And it shall please the Lord better than a bullock that has horns and hoofs. (Fol. 9) At the college of Elijah it was taught: The world will continue for six thousand years, the first two thousand of which were a chaos (Tohu, without the Torah), the second two thousand were of Torah, and the third two thousand are the days of the Messiah, and because of our sins many years of these have elapsed [and still he has not come]. Let us see from what time are the two thousand of Torah counted? Shall we assume it to be the time when the Torah was given to Israel? Two thousand years have not elapsed as yet; for if you will go over carefully the years of Tohu, you will find that they were more than two thousand. We must therefore say [that it begins] from the time metioned: (Gen. 7, 5) And the persons that they had obtained in Charan. And it is known by tradition that Abraham was then fifty-two years of age. And from his fifty-second year until the Torah was given, four hundred and forty-eight years elapsed, and these years will complete the number of two thousand which were lacking at the time when the Tanna taught concerning the two thousand years of wisdom.

אמר ליה אנטונינוס לרבי בעינא דימלוך אסוירוס ברי תחותי ותתעבד טבריא קלניא ואי אמינא להו חדא עבדי תרתי לא עבדי אייתי גברא ארכביה אחבריה ויהב ליה יונה לאילעי בידיה וא״ל לתתאה דיימר לעילאי דניפרח יונה מידיה אמר שמע מינה הכי קאמר לי את בעי מינייהו דאסוירוס ברי ימלוך תחותי ואימא ליה לאסוירס דתתעביד טבריא קלניא א״ל קא מצערין לי חשובי רומאי אעייליה לגנתא כל יומא הוה עקר חד פוגלא ממישרא קמיה אמר ש״מ הכי קאמר לי קטול חד חד מינייהו ולא תתגרי בהו בכולהו (ע״ב) ולימא ליה מימר בהדיא אמר שמעי חשובי דרומי ומצערי ליה ולימא ליה בצנעא משום דכתיב (קהלת י כ) כי עוף השמים יוליך את הקול הויא ליה ברתא ושמה גירא וקא עבדה איסורא שדר ליה גרגירא שדר ליה כוסברתא שדר ליה כרתי שדר ליה חמא כל יומא הוה משדר ליה מטרתא דדהבא פריכא וחיטי אפומייהו א״ל אמטי ליה חיטי לרבי א״ל רבי לא צריכנא ראית לי טובא א״ל ליהוי למאן דבתרך דיהבו לבתראי דאתו בתרך דדאתי מינייהו ליפקי עלייהו. הויא ליה ההוא נקירתא דהוה אתי מביתיה לבי רבי וכל יומא הוו אתו תרי עבדי בהדיה חד קטיל אבבא דבי רבי וחד קטיל אבבא דביתיה ואמר ליה בעידנא דאתינא לא נשכח אינש בהדה יומא חד אשכחיה לרבי חנינא בר חמא דהוה יתיב אמר ליה לא אמינא לך בעידנא דאתינא לא נשכח גברא קמך אמר ליה לית דין בר איניש א״ל אימא ליה ליזול וליקרי לההוא עבדא דגנאי אבבא דקאים וליתי אזל ר״ח בר חמא אשכחיה דקטיל אמר היכי ליעבד איזיל ואימא ליה דקטיל אין משיבין על הקלקלה אשבקיה ואיזיל השתא מזלזלנא במלכותא בעי רחמי עליה ואחייה ושדריה אמר ידענא דאפילו זוטרי דאית בכו מחיי מיתי נינהו ומיהו בעידנא דאתינא לא נשכח אינש בהדה כל יומא הוה משמש ליה לרבי ומאכיל ליה ומשקי ליה וכי הוה בעי רבי למיסק לפורייה הוה גחין קמיה א״ל סק עלואי לפורייך א״ל לאו אורח ארעא לזלזולי במלכותא כולי האי אמר מי ישימני מצע תחתיך לעוה״ב. א״ל אית לי לעלמא דאתי א״ל אין א״ל והכתיב (עובדיה א יח) ולא יהיה שריד לבית עשו בעושה מעשה עשו. והכתיב (יחזקאל לב כט) שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה א״ל מלכיה ולא כל מלכיה כל נשיאיה ולא כל שריה. תניא נמי הכי מלכיה ולא כל מלכיה כל נשיאיה ולא כל שריה מלכיה ולא כל מלכיה פרט לאנטונינוס בן אסוירוס וחביריו כל נשיאיה ולא כל שריה פרט לקטיעא בר שלום:

(Fol. 10) Antoninus (the Caesar of Rome) said to Rabbi: "I would like that Asurius, my son, should reign after me, and also that Tiberius should be free from duty. However, I am aware that should I ask my people to do me one favor, they will, but two they will not. [What have I to do?]" Rabbi [who did not desire to give him a direct answer] brought a man, mounted him upon the shoulder of another one, and gave him a dove. He then said to the one beneath: "Tell the one who is mounted upon you to let the dove free." Antonius then said: "I understand that Rabbi intends to tell me that I should first request my people to proclaim my son king after me, and to instruct afterward my son that he should set Tiberius free." Once he said to Rabbi: "The officers of Rome irritate me. [What shall I do?]" Rabbi took him in the garden, and each day he would tear out the large radishes of the beds, planting smaller ones instead. Antoninus then said: "I understand that he intimates the necessity of removing the old officers by little and not all at once, so as to prevent a rebellion." (Ib. b) But why did not Rabbi answer him directly? (Ib. b) He thought perchance the officers of Rome might hear of it and harm him. Then he should have told him secretly! Because the passage says (Ecc. 10) For a bird of the air shall carry the voice. The same Caesar had a daughter by the name Girah, and it happened that she sinned. Antoninus then sent to Rabbi white mustard, which is called in Aramaic gargira (drag) [Rabbi understood that something had happened with Girah]. He sent him in answer a seed by the name of khusbratha [the meaning of which in Aramaic is chus bratha (remove the daughter)]. Antoninus again sent him garlic, named in Aramaic karthi [from which Rabbi understood that he questioned him: Shall I cut off my child?] And in answer he sent him lettuce [which is named Chassa, which means have mercy with her]. Antoninus used to send to Rabbi frequently pieces of pure gold in leather sacks covered with wheat. And to the objection of Rabbi: I have too much of my own, he explained: Leave them to him who will substitute thee, that he shall spend it to please those who will reign after me. From the house of Antoninus, there was a cave which reached the house of Rabbi, and each time that he went to the house of Rabbi through this cave, he would take with him two slaves. One he used to kill at the gate of Rabbi, and the other when he returned, at his own gate. He, however, told Rabbi that at the time of his visit no one should be found with him. It once happened that he found R. Chanina b. Chama with him, and to his question "Did I not say that no one should be found with you during my visit?" Rabbi answered: 'This is not a human being." Said Antoninus to R. Chanina: "Go and call for me the slave who sleeps at the gate." R. Chanina b. Chama went, and seeing that he was killed, he deliberated what to do: 'Shall I go to tell him that he is dead?" There is a rule that one needs not go back [to the sender] to bring bad news; "shall I leave him and go away?" This would be a disgrace to the king. He thereupon prayed, and the dead became alive, and he then sent him to his master. Said Antoninus to Rabbi: "I am aware that even the smallest of you is able to bring the dead to life. However, I wish that when I come here, I should not find a living soul with you." He used to serve Rabbi in all his needs, and he once questioned him if he would have a share in the world to come, to which Rabbi answered, "Yea." He said to Rabbi: "Is it not written (Ab. 1, 18) And there shall not be anyone remaining of the house of Esau?" "This means," replied Rabbi, "he who acts like Esau." "But there is another passage (Ez. 32, 29) There are Edom, her kings and all her princes." Rabbi again replied: "It reads kings, but not all her kings. Princes, but not all of them. So also have we learned in the following Baraitha: Her kings, but not all of them. This excludes Antoninus b. Asudius and his associates. Her princes, but not all of them. This excludes K'tiha b. Salum."

קטיעא בר שלום מאי היא דההוא קיסר דהוה סני ליהודאי אמר להו לחשובי מלכותיה מי שעלתה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער אמרו ליה יקטענה ויחיה אמר להו קטיעא בר שלום חדא דלא יכלית להו דכתיב (זכריה ב י) כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם מאי קאמר אילימא דבדרתינהו בד׳ רוחות השמים לימא בארבע אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל ועוד קראו לך מלכותא קטיעא אמר ליה מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא שדו ליה לקמוניא חלולא כד נקטי ליה ואזיל אמר כל נכסאי לרבי עקיבא וחבריו נפק ר״ע ודרש (ויקרא כד ט) והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו יצאה ב״ק ואמרה קטיעא בר שלום מזומן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים אנטונינוס שמשיה לרבי. אדרכן שמשיה לרב. כי שכיב אנטונינום א״ר נתפרדה חבילה כי שכיב אדרכן אמר רב נתפרדה חבילה:

What happened with K'tiha b. Salum? There was a Caesar who disliked the Jews, and he asked the advice of his officers: Should he who has a fibre in his foot cut it off and be at ease, or should he allow it to remain and be afflicted? And the advice of them all was, that he should cut it off and remain at rest. K'tiha, however, who was one of his officers, objected, saying: "First you cannot get rid of all the Jews, as it is written (Zech. 2, 10) For as the four winds of the heaven have I spread you abroad, saith the Lord. And secondly, your kingdom will be called a kingdom that kills its own subjects." The king then said: "Thy advice is good, but there is a law that he who obstructs the wish of the king, must be thrown into the furnace. When they took him to be slain, he said: "I bequeath all my property to R. Akiba and his colleagues." R. Akiba based his division on the following passage (Lev. 24, 9) And it shall belong to Aaron and to his sons, i.e., one-half for Aaron and one-half for his sons. A heavenly voice was then heard: "K'tiha b. Salum has a share in the world to come." Rabbi then wept and said: "Here we have a man who has bought his world in one moment, while another one has to work for it all his life." Antoninus served Rabbi; Adarchan (a Persian Prince) served Rab. When Antoninus departed, Rabbi lamented: "The bond [of friendship] is severed," and when Adarchan died, Rab lamented: "The bond [of friendship] is severed."

אונקלוס בר קלוניקוס איגייר שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה משכינהו בקראי ואיגיירו הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה אמר להו לא תימרו ליה מידי כד נקטיה ליה ואזל אמר להו אימא לכו מלתא בעלמא ניפורא נקיט נורא קמי פיפיורא פיפיורא נקיט נורא לדוכסא דוכסא להגמונא הגטונא לקומא קומא מי נקיט נורא קמי אינשי אמרו ליה לא אמר להו הקב״ה נקט נורא קמי ישראל דכתיב (שמות יג כא) וה׳ הולך לפניהם יומם וגו׳ איגיור כולהו הדר שדר גונדא אחרינא בתריה אמר להו לא תשתעו כלל בהדיה כי נקטי לי׳ ואזלי חזא מזוזתא דמנחה אפתחא אותיב ידיה עלה אחיך אמרו ליה אמאי קא מחייכת אמר להו מנהגו של עולם מלך יושב מבפנים ועבדיו משמרין אותו מבחוץ אבל הקב״ה עבדיו מלפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר (תהלים קכא ח) ה׳ ישמר צאתך ובואך וגו׳ איגיור ותו לא שדר אבתריה. (בראשית כה כג) ויאמר לה שני גיים בבטנך א״ר יהודה אמר רב אל תקרי שני גוים אלא שני גיים זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו משלחנם לא צנון הלא חזרת ולא קישות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים דאמר מר צנון מחתך המאכל חזרת מהפך המאכל קישות מרחיב בני מעים והא תנא דבי ר״י למה נקרא שמם קשואים שהם קשים לגוף כחרבות לא קשיא הא ברברבא הא בזוטרא:

(Fol. 11) Uunklus b. Klenikuss embraced Judaism, and the Caesar sent militia to take him. He, however, persuaded them, and they also became proselytes. He then sent other militia, warning them that they should not converse with him. When they took him and were going, he said to them: "I will tell you something; usually the torch-bearer carries the light in front of the litter, the chief lecticarius (behind the litter, carries the light) for the dux, the dux for the hegeman, the hegeman for the comes; but do the comes carry the light before the people?" And they answered, "No." Said he: "The Holy One, praised be He! carries the light before Israel, as it is written (Ex. 13, 21) And the Lord went before them in a pillar of cloud, etc." And they also became proselytes. The Caesar then sent other ones after him, telling them not to talk to him at all. But when they took him, he saw a m'zuzah on the doorpost and said to them: "Do you know what this is?" They answered: "No, but you may tell us." He then said: "It is customary with a human king that while he is within the palace his servants guard him from without. With the Holy One, praised be He! it is the contrary. His servants are inside, and He guards them from without, as it is said (Ps. 121, 8) The Lord will guard thy going out and thy coming in, etc." Then these also became proselytes, and the Caecar did not send any more after him. (Gen. 25, 23) And the Lord said to her, two nations are in thy womb. Said R. Juda in the name of Rab: "This refers to Antoninus (of Essau) and Rabbi (of Jacob) upon whose tables were not missing lettuces, cucumbers and radishes, neither during the summer nor during the winter; as the master said: Radishes cut the food [in the stomach], lettuces overturn it, and cucumbers extend the gut. But have not the disciples of Ismael taught that cucumbers are as harmful to the body as swords? This present no difficulty, as one speaks of large ones, and the other of small ones."

(דף טז ע״ב) ת״ר כשנתפס ר״א למינות העלוהו לגרדום לידון א״ל אותו הגמון זקן שכמותך יתעסק בדברים בטלים הללו א״ל נאמן עלי הדיין כסבור אותו הגמון עליו הוא אומר והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים א״ל האמנתני דימוס פטור אתה וכשבא אל ביתו נכנסו תלמידיו לנחמו ולא קבל מהן תנחומין א״ל ר״ע רבי הרשני לומר לפניך דבר אחד ממה שלמדתני א״ל אמור א״ל רבי שמא דבר מינות בא לידך (דף יז) והנאך הדבר ועליו נתפשת למינות א״ל עקיבא הזכרתני פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של צפורי ומצאני אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו אמר לי כתיב בתורתכם (דברים כג יט) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה׳ אלהיך וגו׳ מהו לעשות ממנו בית הכסא לכהן גדול ולא אמרתי לו כלום אמר לי כך למדני (מיכה א ז) כי מאתנן זונה קבצה עד אתנן זונה ישובו ממקום הטנופת באו למקום הטנופת ישובו והנאני הדבר ועי״ז נתפשתי למינות ועברתי על מה שכתוב בתורה (משלי ה ח) הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה הרחק מעליה דרכך זו מינות ואל תקרב אל פתח ביתה זו הרשות א״ד הרחק מעליה דרכך זו המינות והרשות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה ועד כמה אמר רב חסדא עד ארבע אמות:

(Fol. 16b) Our Rabbis were taught: When R. Elazar was captured by the government, through the accusation of the heretics, he was brought to the gallows, and the general said to him: "A sage like you should be engaged in such a valueless thing [as the Torah]?'" And he answered: "The judge is trustworthy to me [to judge honestly]." The general thought R. Elazar referred to him; R. Elazar, however, referred to the Heavenly judge. And he said: "Because you trust in me, I swear by dinus (his idol) that you are free from this accusation." When R. Elazar returned home [and felt sorry for having been accused of heresy], his disciples surrounded him to console him, but he did not accept it [fearing the miraculous escape]. Said R. Akiba to him: "Rabbi, allow me to say before you one of the things you taught me," and he allowed him. Whereupon R. Akiba said: "Rabbi, probably some explanations of the heretics (Fol. 17) pleased you, and you have accepted them, and therefore you were suspected and captured." Whereupon he answered: "Akiba, you have reminded me; it happened once that I walked in the upper market of Sepphoria, and I met one of the heretics named Jacob of the village of Sachania and he said to me: 'It is written in the Torah (Deut. 23, 19) Thou shalt not bring the hire of a harlot, etc. May then a privy for the high-priest be built out of that money?' And I kept silent. Said he to me: 'So have I been taught (Mich. 1, 7) For from harlot's wages she gathered them, and for harlot's wages shall they be used again; hence, money that comes from a dirty place, may be expended on a dirty place;' which explanation pleased me. It is for this that I was suspected and captured. And I confess that I have transgressed the following passage (Pr. 5, 8) Remove far from her thy way, and come not nigh to the door of her house. Remove from her, means from heresy, and come not nigh, refers to government." Others, however, interpret the same, Remove far, etc., refers to both heresy and government, and come not nigh, to prostitution, which place, according to R. Chisda, it is prohibited to approach from a distance of four yards.

(משלי ל טו) לעלוקה שתי בנות הב הב אמר רב חסדא אמר מר עוקבא קול שתי בנות שצועקות בגיהנם האומרות בעה״ז הב הב ומאן נינהו המינות והרשות א״ד אמר רב חסדא אמר מר עוקבא קול גיהנם שצועקת ואומרת הביאו לי שתי בנות שאומרות בעה״ז הבא הבא. (שם ב יט) כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים ומאחר שלא שבו היכן ישיגו ה״ק ואם ישובו לא ישיגו. ומעבירה לא והתניא אמרו עליו על ר׳ אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה פעם אחת שמע שיש זונה בכרכי הים ונוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה ז׳ נהרות בשעת הרגל דבר הפיחה אמרה כשם שהפיחה אינה חוזרת כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה הלך וישב בין הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים רחמים עליך נבקש רחמים על עצמנו שנאמר (ישעיה נד י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים רחמים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (שם נא ו) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים רחמים עליך נבקש רחמים על עצמנו שנאמר (שם כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו עד שנבקש רחמים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (שם לד ד) ונמקו כל צבא השמים אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא והא הכא בעבירה הוה ומית התם נמי כיון דאביק ביה טובא כמינות הוה דמיא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת אמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלים אותם אלא שקורין אותם רבי:

(Pr. 30, 15) The leech hath two daughters crying, Give, give. Said R. Chisda in the name of Mar Ukba: "This refers to heresy and the government, which are never satisfied, the first of catching men to her belief, and the second, duties." R. Chisda in the name of Mar Ukba said further: "The Gehenna cries, saying, 'Bring me in the two daughters, who always cry in this world, Bring in to me, bring in to me.' It reads (Pr. 2, 19) All that come unto her return not again, and they will not reach the paths of life. If they do not return again, they will certainly not reach the paths of life? It means, therefore, that they who repent and return from heresy, die that they may not return to heresy again." Does not the same apply to other sins? Are we not taught in a Baraitha: It was said of Elazar b. Durdia who left not out one prostitute. He was once informed that there was a prostitute in one of the sea countries, who received a pocketful of dinars in reward, and he took this amount and passed seven rivers until he reached her. She, however, caused him to repent. He then placed himself between two mountains, saying: "O ye mountains, pray for me," to which they answered: "Instead of praying for thee, we must pray for ourselves, for it is said (Is. 54, 10) For the mountain may depart, and the hills may be removed." He then said: "Heaven and earth, pray for me," and they also answered: "We have to pray for ourselves, as it is said, (Ib. 51, 6) For the heavens shall vanish." He then said: "The sun and moon pray for me!" Whereupon they replied: "We have to pray for ourselves, as it is said (Ib. 24, 23) Then the moon shall be confounded and the sun ashamed." He then said: "Stars and planets, pray for me." Whereupon they replied: "Before we do it for you, let us rather pray for ourselves, for it is said (Ib. 34, 4) And all the host of heaven shall be dissolved." He then exclaimed: "I see that I can rely upon myself," and having put his head between his knees, he wept until his soul departed. A heavenly voice was then heard, saying, "R. Elazar b. Durdia is prepared for life in the world to come." (Hence we see that he who has repented from sin, also died? Because he, Elazar was involved in such, it is similar to heresy.) Rabbi, when he heard this, wept, saying: "There is again one who bought his world in one moment while another must work for it all his life." And again, it is not enough for those who repent, that they get a share in the world to come, but they are named also rabbis [as the heavenly voice said, Rabbi Elazar].

רבי חנינא ור׳ יונתן הוו אזלי באורחא כי מטו להנהו תרי שבילי חד הוה פצי אפתחא דע"ז וחד הוה פצי אפתחא דזונות א״ל חד לחבריה ניזיל אפתחא דע״ז (שם ע״ב) דנכיס יצריה א״ל אידך ניזיל אפתחא דזונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא כי מטו להתם חזנהו לזונות איתכנעו מקמייהו א״ל מנא לך הא א״ל כתיב (משלי ב יא) מזמה תשמור עליך תבונה תנצרכה אמרו ליה רבנן לרבא מאי מזמה אי לימא תורה דכתיב בה זמה ומתרגמינן עצת חטאין וכתיב (ישעיה כח כט) הפליא עצה הגדיל תושיה אי הכי מזמה זמה מיבעיא ליה אלא מאי מזמה מדברי זמה תשמור עליך תורה תנצרכה:

R. Chanina and R. Jonathan were on the road and came upon two thoroughfares, one leading to the gate of an idol and the other to the gate of prostitutes. Said one to his colleague: "Let us go on that road which leads to the idol (Ib. b) as the evil spirit of idolators is killed." Whereupon his colleague remarked: "On the contrary, let us go on to the other road which leads to the prostitute so that we can overcome our evil spirit, and be rewarded." When they arrived at the prostitutes, the latter ran away to their homes. And his colleague asked him: "Whence did you infer [that such would happen]?" And the reply was: "From the following passage (Pr. 2, 11) Discretion shall watch over thee, discernment shall guard thee."

תנו רבנן כשנתפסו ר׳ אלעזר בן פרטא ור׳ חנינא בן תרדיון למינות א״ל ר״א בן פרטא לר׳ חנינא בן תרדיון אשריך ר׳ חנינא שנתפסת על דבר אחד אוי לי שנתפסתי על ה׳ דברים א״ל ר׳ חנינא בן תרדיון אשריך שנתפסת על ה׳ דברים ואתה ניצול אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול שאתה עסקת בתורה ובג״ח ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד וכדרב הונא דאמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר (דהי״ב טו ג) וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא בהן מורה וללא תורה מאי ללא אלהי אמת אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה. ובג״ח לא עסק והתניא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר אל יתן מעותיו לארנקי של צדקה אא״כ ממונה עליה ת״ח כר״ח בן תרדיון הימוני מהימן מעבד לא עבד והתניא אמר ליה מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים מעבד עבד כדבעי ליה לא עבד:

Our Rabbis were taught: When R. Elazar b. Prata and R. Chanina b. Tradion were captured by the government. Said the former to the latter: "Happy art thou, that hou wast captured because of one thing only, and woe is to me that I am captured for five things." Said the latter: "Happy art thou who art accused of five things and will be saved, and woe is to me who am accused only of one thing and will be sentenced; for thou occupied thyself with both the Torah and with loving kindness, while I was occupied with the Torah only." This is in accordance with R. Huna who said elsewhere: "He who is occupied with the Torah only, is similar to him who denies God, for it is said (II Chr. IS, 3) Now for long seasons Israel was without the true God, and without a teaching priest, and without law. What does the expression, without the true God, mean? Said R. Huna: "He who occupies himself with the Torah [but does not observe loving kindness] is similar to one who denies God." Was indeed R. Chanina b. Tradion not occupied in loving kindness? Have we not been taught in a Baraitha: R. Eliezer b. Jacob says: "One should not contribute towards a charitable fund unless it has a treasurer a man as honest as R. Chanina b. Tradion [hence he did practice loving kindness]." Yea, he was indeed a treasurer, but he did not give from his own. But have we not a Baraitha to the effect that he said: "Purim money was mixed up with other funds of charity and I distributed them among the poor." [Hence he spent of his own?] Indeed he gave but not sufficient.

אתיוה לר״א בן פרטא אמרו ליה מ״ט תנית ומ״ט גנבת אמר להו אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא מדהא לא איתא הא נמי לא איתא ומאי טעמא קרו לך רבי רבן של טרסיים אני אייתו ליה תרי קיבורי אמרו ליה הי דשתיא והי דערבא אתרחיש ליה ניסא אתיא זיבורא ויתיב על דערבא ואתיא זיבורתא ויתיב על דשתיא אמר להו הא דשתיא והא דערבא ומ״ט לא אתית לבי אביה אמר להו זקן אני ומתיירא אני שמא תרמסוני ברגליכם אמרו ועד האידנא כמה סבא אתרמוס אתרחיש ניסא וארמס חד סבא בההוא יומא ומ״ט שבקת עבדך לחירות אמר להו לא היו דברים מעולם קם חד מינייהו לאסהודי ביה אתא אליהו אידמי ליה כחד מחשיבי דמלכותא אמר ליה מדאתרחיש ליה ניסא בכולהו בהא נמי מתרחיש ליה ניסא וההוא גברא בישותיה הוא דקא מחוי ולא אשגח ביה קם למימר להו הוה כתיבא אגרתא דהוה כתיב מחשובי דרומאי לשדורי לקיסר ושדרוה בידיה דההוא גברא אתא אליהו פתקיה ארבע מאה פרסי אזל ולא אתא:

Elazar b. Prata was brought before the judges and they asked him: "Why do you study and why do you steal?" And he answered: "If one is a scholar, he is no warrior (robber) and if a warrior, he is no scholar, and just as it is not true that I am a wariror, so is it also not true that I am a scholar." "Why, then, are you named master?" And he answered: "I am the master of artistic weaving." They brought two coils before him and said to him: "Which is warp and which is woof?" A miracle occurred and a female bee alighted on the warp while a drone alighted on the woof and he said: "This is a warp and this is a woof." "Why did you not visit the Bee Abidan (the house of discussion)?" And he answered: "I am too old, and feared perhaps I would be trodden down under the feet of the crowd." "Has it ever happened that old men should be trodden down in that house?" they inquired. Again a miracle occurred, and just at that time they were notified that an old man was trodden down in that house. "And why then have you freed your slave [which is forbidden]?" "This never occurred." One of the crowd, however, arose to testify against him. Elijah then disguised himself as one of the consuls of the government and said to the witness: "As in all the other things a miracle occurred, the same would occur also in this case and you would be considered an enemy of his and a liar." The alleged witness, however, did not listen and rose to bear his testimony. Meanwhile, a letter from one of the great officers which was to be sent to the Caesar was handed to this man as messenger. While he was going, Elijah caught him and threw him four hundred parsas, so that he did not return anymore.

אתיוה לר׳ חנינא בן תרדיון א״ל מ״ט קא עסקת בתורה אמר להו כאשר צוני ה׳ אלהי מיד גזרו עליו לשרפה ועל אשתו להריגה ועל בתו לישב בקובה של זונות. עליו לשרפה שהיה (דף יח) הוגה את השם באותיותיו והיכי עביד הכי והא תנן אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעוה״ב. להתלמד עבד דתניא (דברים יח) לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות ואלא מ״ט איענש משום דהוגה את השם בפרהסיא הוה ועל אשתו להריגה דלא מיחתא ביה מכאן אמרו כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו. ועל בתו לישב בקובה של זונות דאמר ר׳ יוחנן פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי אמרו כמה נאה פסיעותיה של ריבה זאת מיד דקדקה בפסיעותיה והיינו דאמר ריש לקיש מ״ד (תהלים מט ו) עון עקבי יסובני עונות שאדם דש בעקביו בעוה״ז מסבבין אותו ביום הדין ובשעת הוצאת שלשתן הצדיקו עליהם את הדין הוא אמר (דברים לב ד) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. אשתו אמרה (שם) אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. בתו אמרה (ירמיה לב יט) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם אמר רבי גדולים שלשה הצדיקים הללו שנזדמנו להם שלשה מקראות של צדוק הדין בשעת צדוק הדין:

Chanina b. Tradion was then brought before them and questioned why he occupied himself with the Torah, and he answered: "Because I am so commanded by the Lord my God." The decree was then rendered that he should be burned, his wife killed, and his daughter to be taken to the house of prostitutes. He to be burned, because (Fol. 18) he used to express the Tetragrammaton as it is written [and not as it is to be read instead]. But why did he so? Did not Aba Shaul say that he who does so has no share in the world to come? He did so in the course of learning, as we are taught in a Baraitha concerning the passage (Deut. 18, 9) Thou shalt not learn to do, i.e., but thou mayest learn to understand and teach. Why then was he punished? We must therefore say that he did it also publicly. His wife to be killed, because she had not prevented his doing so by protesting; from this it is to be inferred that he who feels that his protests would effect and does not protest, is punished therefor. And his daughter to prostitution, because, according to R. Jochanan, it happened once that she walked in the presence of the great people of Rome, and they exclaimed: "How nice are the steps of this girl!" And from that time she took care of her steps to please the spectators. And this is meant by Resh Lakish: "What is the meaning of the passage (Ps. 49, 6) When the iniquity of my supplanters compasseth me about? This means the sins which one commits with his feet in this world will surround him on the day of judgment." When all three went out of the court, they justified the decrees upon them. Chanina said (Deut. 32, 4) He is the Rock, His work is perfect, etc. His wife said, The God of truth and without iniquity; and his daughter said (Jer. 32, 19) Great in council, and mighty in execution (Thou) whose eyes are open over all the ways of the sons of man. Said Rabbi: "How great are these upright that to justify their decrees, the three verses of justification came to their mouths, at the time of so great a trouble."

ת״ר כשחלה רבי יוסי בן קסמא הלך ר״ח בן תרדיון אצלו לבקרו א״ל חנינא אחי אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונחת בחיקך א״ל מן השמים ירחמו א״ל אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר מן השמים ירחמו תמהני אם לא ישרפו אותך ואת ס״ת באש א״ל ר״ח מה אני לעולם הבא א״ל כלום בא מעשה לידך א״ל רבי מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים אמר ליה אם כן מחלקך יהא חלקי ומגורלך יהא גורלי אמרו לא היו ימים מועטים עד שנפטר ר׳ יוסי בן קסמא והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול ובחזרתן מצאו לר״ח בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס״ת מונח לו בחיקו הביאוהו וכרכוהו בס״ת והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהר אמרה לו בתו אבא אראך בכך אמר לה אלמלי אני נשרפתי לבדי היה קשה הדבר לי ועכשיו שאני נשרף וס״ת עמי מי שיבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני אמרו לו תלמידיו ר' מה אתה רואה אמר להן גוילין נשרפין ואותיותיו פורחות אף אתה פתח פיך ותכנס בך האש אמר להן מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבול הוא בעצמו א״ל קליסטנירו רבי אם אני מרבה עליך בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך אתה מביאני לעוה״ב א״ל הן אשתבע לי אישתבע לו מיד הרבה עליו בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו ויצאה נשמתו במהרה אף הוא קפץ ונפל לתוך האור יצאה בת קול ואמרה ר״ח בן תרדיון וקליסטגירו מזומנים לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים:

Our Rabbis were taught: When R. Jose b. Kisma became sick, R. Chanina b. Tradion called on him; the former said to him: "Chanina, my brother, are you not aware that this nation is reigning by heavenly decree [and notwithstanding] that she has destroyed the Temple, burned the palaces, killed the pious and put out of the way all the best of Isral, she is still in power. And in spite of this, I hear that you occupy yourself with the Torah publicly, and you bear with you the Holy Scrolls at all times!" "From heaven they will have mercy [to protect me]," was R. Chanina's answer. "I am giving you reasons, and you say, 'From heaven they shall have mercy," exclaimed R. Jose. "I wonder whether the government will not burn you with the Holy Scrolls." R. Chanina then said: "Rabbi, what will become of me in the world to come?" And Jose asked him: "Did not some [of the meritorious] acts come to your hand?" Whereupon he answered: "The money which I prepared to celebrate Purim, I erred, thinking that it was of the charity treasury; I have distributed it to the poor, and I have not collected from the charity." "If so," answered Jose, "I wish that my share should be like yours, and fate similar." It was said that a few days later R. Jose ben Kisma departed, and all the great men of Rome went after his coffin, lamenting greatly. On their return, they found R. Chanina b. Tradion studying the Torah publicly with the Holy Scrolls in his bosom; he was enwrapped in the Holy Scrolls and surrounded with branches of trees, which were kindled. And tufts of wool, soaked in water, were placed on his heart that his soul might not depart so quickly, and when his daughter said to him: "Father, is it just, what I see done with you?" he answered, "If I were burned alone, it would be hard for me, but now that I am burned in conjunction with the Holy Scrolls, I am sure that He who will take revenge for the Holy Scrolls will take revenge for me also." His disciples questioned him: "What do you see now?" And he answered: "I see parchment burning, the letters of which are flying away." They said to him: "Rabbi, open your mouth, so that the fire should catch you," to which he answered: "It is better that my soul be taken by Him who gave it and not that I myself shall cause it an earlier death." The executioner then said to him: "Rabbi, if I will increase this fire and will take off the tufts of wool from your heart, would you bring me to life in the world to come?" To which he answered, "Yea." He then asked him to swear, which he did. Immediately the executioner increased the fire, took off the tufts of wool and his soul departed. The executioner himself then jumped into the fire. A heavenly voice was then heard: "Both Chanina and the executioner are prepared for life in the world to come." Rabbi then wept, saying: "There is one again who buys his world in one moment, while another buys his world [through the work] of a period of years."

ברוריא דביתהו דר' מאיר ברתיה דרבי חנינא בן תרדיון הות אמרה ליה זילא בי מלתא דיתבה אחותי בקובה של זונות שקל תרקבא דדינרין ואזל ואמר אי לא אתעביד בה איסורא מתרחיש ניסא ואי עברית איסורא לא מתרחיש ניסא אזל נקט נפשיה כחד פרשא אמר לה השמיעי לי אמרה ליה דשתנא אנא אמר לה מתרחנא לך אמרה ומאי נפקא לך מינאי דאיכא נפישין דשפירי מינאי טובא אמר ש״מ לא אתעביד בה איסורא כל דאתי אמרה ליה הכי אזל לגבי שומר דידה א״ל הבה ניהלי א״ל מיסתפינא ממלכותא א״ל שקול תרקבא דדינרי פלגא פלח ופלגא ליהוי לך א״ל וכי שלמי מאי איעבד א״ל אימר אלהא דמאיר ענני ומיתצלת א״ל (ע״ב) ומי יימר דהכי הוא א״ל השתא חזית הוו הנהו כלבי דאכלי אינשי שקל קלא פתק בהו אתו עליה למיכליה אמר אלהא דמאיר ענני שבקוהו יהבה ליה ניהליה לסוף אשתמעא מלתא בי מלכא אתיוהו אסקוהו לזקיפא אמר אלהא דמאיר ענני אחתוהו אמרו ליה מאי האי אמר להו הכי הוה עובדא חקקוה לדמותיה דר״מ אפתחא דרומאי אמרי כל דחזייה ליה לתפסיה יומא חד חזיוה רהטו אבתריה רהט מקמייהו ואזל לבי זונות א״ד בשול עכו״ם חזא טמש בהא ומתק בהא וא״ד אתא אליהו אידמי ליה כזונה כרכתיה ואחדתיה אמרי ח״ו אי ר״מ הוה לא הוה עביד הכי קא ערק לבבל א״ד משום האי מעשה וא״ד ממעשה דברוריא:

Bruria, the wife of R. Mair, was the daughter of Chanina b. Tradion, and she said to her husband: "It is a disgrace for me that my sister should be in the house of prostitution." He then took with him a Tarkab full with dinars, and said: "I will go there, and if she is yet pure, a miracle will occur." He disguised himself as a military rider, visited her, asking her to listen to him. She, however, gave him many reasons, and finally she told him that in this place he will find many who are more beautiful than she. He then convinced himself that she answered the same to everyone, and went to her guardian asking him to accept the money he brought for transferring her to him, saying: "The half of the dinars will be sufficient to bribe the officers of the government, and the other half will remain for you." And to his question: "What should I do when the half will be spent, and they will still persecute me?" he answered: "You will then say, 'God of Mair, help me,' and you will be saved." (Ib. b) "And whence do I know that so it is?" R. Mair answered: "I will convince you immediately." There were dogs who devoured people, and the guard aroused them against Mair. The latter pronounced, "God of Mair, answer me," and they kept aloof from him. The guard then delivered to R. Mair his sister-in-law. Finally, the government heard of it, and the guardian was brought to the gallows to be hanged, and as soon as he pronounced, "God of Mair, help me," he was thrown down uninjured. And to the question, "What is it?" he related before all what happened. The government then engraved the picture of R. Mair on the gate of Rome, commanding that he who should see such a face should deliver him to the officers. It happened that he was once seen, and they ran after him; he then ran away to a place of prostitution, and Elijah disguised himself as one of the prostitutes and embraced him. The officers then said: "This must be someone else, for Mair would not do so." Thereafter, R. Mair ran away to Babylon, according to some, because of this occurrence, and according to others, because of what had happened to Bruria.

דרש ר׳ שמעון בן פזי מאי דכתיב (תהלים א א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו׳ וכי מאחר שלא הלך מהיכן עמד ומאחר שלא עמד מהיכן ישב ומאחר שלא ישב מהיכן לץ אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב ואם ישב סופו ללוץ ואם לץ עליו הכתוב אומר (משלי ט יב) אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא. א״ר אלעזר כל המתלוצץ יסורין באין עליו שנאמר (ישעיה כח לב) ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם. אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו דלא תתלוצצו דלא לייתו יסורין עלייכו. אמר רב קטינא כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין שנאמר (הושע ז ה) משך ידו את לוצצים. דרש ר׳ שמעון בן פזי מה דאמרי אשרי האיש אשר לא הלך וגו׳ אשרי מי שלא הלך לטרטיאות ולקרקסיאות ובדרך חטאים לא עמד זה שלא עמד בקניגיון ובמושב לצים לא ישב שלא ישב בתחבולות שמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לטרטיאות וקרקסיאות ולא עמדתי בקניגיון אלך ואתגרה בשינה ת״ל כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה:

R. Simon b. Pazi lectured: "What is the meaning of the passage (Ps. 1, 1) Happy is the man that hath not walked in the counsel of the wicked, nor stood in the way of sinners, nor sat in the seat of the scornful. If he hath not walked how could he stand, and if he did not stand how could he sit, and if he did not sit, how could he scorn? We must therefore say that it means as follows: If he had walked, he would finally have stood and if he had stood, he would finally have sat and scorned, and concerning scorning, the passage says (Pr. 9, 12) If thou art wise, thou art wise for thyself; and if thou scornest, thou alone shalt bear it." R. Elazar said: "He who scorns causes chastisement to be brought upon himself as it is said (Is. 28, 32) Now, therefore, be ye not scoffers, lest your bands be made strong." Raba said to the Rabbis (his disciples): "I beg you not to scorn so that chastisements shall not come upon ye." R. Ktina said: "Whoever scorns even his food becomes weaker, as it is said (Hos. 7, 5 [Because] he stretched out his hand with scorners." R. Simon b. Pazi lectured again: "What is the meaning of the passage, Happy is the man that hath not walked; i.e., happy is the man who walketh not to the theatres and circuses of the heathens. Nor stood in the way of sinners, i.e., who does not stand as a spectator at bestial contests (arranged by the Romans). Nor sat in the seat of the scornful, i.e., who never sat in bad company. And lest one say, 'Since I have not walked to the theatres and circuses, nor stood as a spectator at bestial contests, I may engage my time in sleeping,' therefore says the passage, But his delight is in the law of the Lord."

א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מ״ד (תהלים א א) אשרי האיש אשר לא הלך וגו' אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים זה (דף יט) אברהם שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה מפני שאנשי דור הפלגה רשעים היו שנאמר (בראשית יא ג) הבה נבנה לנו עיר. ובדרך חטאים לא עמד שלא עמד במעטד אנשי סדום מפני שאנשי סדום חטאים היו שנאמר (שם יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים. ובמושב לצים לא ישב שלא ישב במושב אנשי פלשתים שאנשי פלשתים ליצנים היו שנאמר (שופטים יז כה) ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק וגו׳:

R. Samuel b. Nachmeni in the name of R. Jonathan said: "What is the meaning of the passage, Happy is the man that hath not walked, etc., i.e., happy is the man that hath not walked in the council of the wicked, refers to Abraham our father, who hath not walked with the generation which witnessed the separation of races because that generation was wicked, as it is said (Gen. 11, 3) Come, let us make brick. Nor stood in the way of sinners, i.e., who did not stand in the circle of Sodomites, concerning whom the passage says (Ib. 13, 13) Now the men of Sodom were wicked and sinners; nor sat in the seat of the scornful, i.e., who did not associate himself with the Philistines, because the latter were scorners, as it is said (Jud. 16, 25) Call for Samson, that he may make us sport."

(תהלים קיב א) אשרי איש ירא את ה׳ אשרי איש ולא אשה א״ר עמרם אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש ר׳ יהושע ב״ל אמר אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש במצותיו חפץ מאד א״ר אלעזר במצותיו ולא בשכר מצותיו כדתנן הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס:

(Ps. 112, 1) Happy is the man that feareth the Lord. Man, and not woman? Said R. Amram in the name of Rab: "This means, Happy is he who repents when he is still young (a man)." And R. Joshua b. Levi said: "Happy is he who conquers his evil spirit, as a heroic man." That delighteth greatly in His commandments. Said R. Elazar: "Because of His commandments, but not because of the reward for them." And this is what the Mishnah states: Be not like slaves who serve their master because of reward, but as the one who serves Him not to receive any reward.

(שם א ב) כי אם בתורת ה׳ חפצו א״ר אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ שנאמר כי אם בתורת ה׳ חפצו לוי ור״ש ברבי הוו יתבי קמיה דר׳ וקא פסקי סדרא שלים ספרא לוי אמר לייתו לן משלי ור״ש ברבי אמר לייתו לן תהלים כפייה ללוי ואייתו לתהלים כי מטו כי אם בתורת ה׳ חפצו פרש רבי ואמר אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ א״ל לוי לרבי נתת לי רשות לעמוד. א״ר אבדימי בר חמא בר חמא כל העוסק בתורה הקב״ה עושה לו חפציו שנא׳ כי אם בתורת ה׳ חפצו. אמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ שנאמר כי אם בתורת ה׳ חפצו ואמר רבא בתחלה נקראת התורה על שמו של הקב״ה ולבסוף נקראת על שמו שנאמר כי אם בתורת ה׳ חפצו ובתורתו וגו׳:

(Ib. 1, 2) But his delight is in the law of the Lord. Said Rab: [We may infer that] one should always study such part of the law to which his heart is inclined, as it is said his delight shall be the law of the Lord." Levi, and R. Simon, the son of Rabbi, were sitting before Rabbi reading a book of the Bible, and after finishing, Levi said: "Bring us Proverbs," while R. Simon said: "Bring us Psalms." The latter overruled Levi, and Psalms was brought. When they came to the verse, But his delight is in the law of the Lord, Rabbi stopped and said: "One has to study only what his heart is inclined thereto." Levi thereupon said to him: "Rabbi, with this you have given me permission to stop studying." R. Abdimi b. Chana said: "He who occupies himself with the Torah, the Holy One, praised be He! grants his desire, as it is said, His delight is — given if — in the law of the Lord— he studies." Raba said: "When one begins to study, the Torah is named the Holy One's, but after studying, it is considered to be his (the student's); as it is said [first] the law of the Lord, and thereafter, is his [own] law (the student's)."

ואסר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ואח״כ יהגה שנאמר בתורת ה׳ והדר ובתורתו יהגה ואמר רבא ליגרס אינש ואע״ג דמשכח ואע״ג דלא ידע מאי קאמר שנאמר (תהלים קיט כ) גרסה נפשי לתאבה גרסה כתיב ולא כתיב טחנה. (תהלים א ג) והיה כעץ שתול על פלגי מים אמרי דבי ר׳ ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם. אמר להו רב חסדא לרבנן בעינא דאימא לכו מלתא ואנא מסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם שבקוהו ואזול קמיה דרבה אמר להו הני מילי בסברא אבל בגמרא מחד רבה מעלי כי היכי (שם ע״ב) דלא לפלוג לישני. על פלגי מים א״ר תנחום בר חנילאי לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא ושליש במשנה ושליש בתלמוד ומי ידע כמה חיי כי קאמרינן ביומי. אשר פריו יתן בעתו אמר רבא אם פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול ואם לאו על הלומד ועל המלמד עליהם הכתוב אומר לא כן הרשעים וגו׳:

Raba said further: "One shall first study, and thereafter deliberate, as the above-cited verse reads, the law of the Lord, and thereafter, and in his law shall he meditate." Raba said further: "One shall study, even though he forgets it; one shall study, although he does not understand it well. (Ps. 1, 3) And he shall be like a tree replanted by streams of water. Said the disciples of Janai: "Replanted, and not planted; this signifies that he who receives his knowledge from one teacher, will never see any blessing [in his studies]." R. Chisda said to his disciples: "I would like to tell you something, but I am afraid you will leave me, and go away. He who studies always from one teacher, will never see any blessing." They then left him and went to the college of Raba, who, when he heard the above reason, said to them: "It is true only concerning reasons and ingenuity; but as for traditions, it is better to learn them from one master, (Ib. b) in order to avoid different versions." R. Tanchum b. Chanilai said: "It is advisable to divide one's years into three parts: one-third for the study of Scripture, the second, for Mishna, and the third, for Talmud." But does one know how long he is going to live? It refers to the days. The fruit in its season … does not wither. Said Raba: "This means, that if the fruit is given in its season, then its leaves will not wither; but if not, then upon both, the teacher and the scholar, will the succeeding verse be applied; not so the wicked, etc."

א״ר אבא אמר רב הונא אמר רב מ״ד (משלי ז כו) כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועד כמה א״ר זירא עד ארבעין שנין והא רבא אורי התם בשוין. ועלהו לא יבול אמר רב אחא בר אדא אמר רב ואמרי לה א״ר אחא בר' אבא אמר רב המנונא אמר רב מנין שאפילו שיחת חולין של ת״ח צריכה תלמוד שנאמר (תהלים א ג) ועלהו לא יבול:

R. Aba in the name of R. Huna, quoting Rab, said: "What is the meaning of the verse (Pr. 7, 26) She hath cast down many wounded, yea, a mighty host are all her slain, i.e., she hath cast down many wounded, refers to an immature disciple, who decides questions; a mighty host are all her slain, refers to a matured scholar, who is fit to do so and does not." And until what age [is one considered immature]? Till he reaches his fortieth year. But did not Raba decide questions [although he only lived forty years]? It was because there was no greater scholar than he. And whose leaves do not wither. R. Acha b. Ada in the name of Rab, and according to others, R. Acha b. Abba in the name of R. Hamnuna, quoting Rab, said: "Whence do we infer that even the gossip of a scholar is to be studied? The passage reads, And whose leaf doth not wither."

אמר ריב״ל דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו. כתוב בתורה דכתיב (דברים כט ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון. שנוי בנביאים דכתיב (יהושע א ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם הלילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל. ומשולש בכתובים דכתיב (תהלים א ב) כי אם בתורת ה׳ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. מכריז ר׳ אלכסנדראי מאן בעי חיי מאן בעי חיי כניפו ליה כולי עלמא ואתו לגביה אמרו ליה הב לן חיי אמר להו (שם לד) מי האיש החפץ חיים וגו׳ נצור לשונך מרע וגו׳ שמא יאמר אדם הואיל ונצרתי את לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה אלך ואתגרה בשינה ת״ל (שם) סור מרע ועשה טוב ואין טוב אלא תורה שנאמר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:

R. Joshua b. Levi said: "The following is written in the Pentatuch, repeated in the Prophets, and a third time in he Hagiographa: Whoever occupies himself with the [study of the] Torah is prosperous in all his undertakings. In the Pentateuch, as the passage says (Deut. 9, 8) Keep ye therefore the words of this covenant, and do them, that ye may prosper in all that ye do; repeated in the Prophets, as the passage states (Jos. 1, 8) This book of the law shall not depart out of thy mouth, but thou shalt meditate therein day and night; that thou mayest observe to do according to all that is written therein; for then shalt thou make thy way prosperous, and then thou shalt have good success. And a third time in Hagiographa, as the passage reads (Ps. 1, 2-3) But his delight is in the law of the Lord, and in His law doth he meditate day and night. And he shall be like a tree replanted by streams of water, that bringeth forth its fruit in its season, and whose leaf doth not wither; and whatsoever he doth shall prosper." R. Alexander announced: "Who wants to live, who wants to live?" And a big crowd surrounded him. He then referred them to (Ib. 34, 14-16) Keep thy tongue from evil, etc. One might say, since I keep my tongue from evil, and my lips from speaking guile, I may engage my time in sleeping. The passage therefore states, Depart from evil and do good (Tob), and good (Tob), refers to the Torah, as it is said (Pr. 4, 2) For I give you good doctrine; forsake ye not My Torah.

(דף כ) (דברים ז׳ ב) לא תחנם לא תתן להם חן מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם שיאמר כמה נאה עכו״ם זה. מיתיבי מעשה ברבי שמעון בן גמליאל שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית וראה נכרית אחת שהיתה גאה ביותר ואמר (תהלים קד כד) מה רבו מעשיך ה׳ ואף ר״ע ראה אשת טורנוסרופוס ורק ושחק ובכה רק שהיתה באה מטפה סרוחה שחק דעתידה דמיגיירה ונסיב לה בכה דהאי שופרא בלי בארעא. רבנן אודויי הוא דמודו דאמר מר הרואה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו:

(Fol. 20) (Deut. 7, 2) Nor show mercy unto them, i.e., do not show them mercy. This will support Rab, who said: "It is forbidden to say: How nice is this female heathen." An objection was raised. R. Simon b. Gamaliel, being once on the steps of the Temple mountain, happened to see a female heathen who was a great beauty, and he exclaimed: (Ps. 104) How great is Thy work, O Lord! The same also happened to R. Akiba that when he saw the wife of Tornus Rupus, he laughed and wept. Laughed, because he saw that she would become a proselyte, and he would marry her; wept, that such a beauty must be buried under earth. [Hence it is contrary to Rab?] This does not contradict Rab, for the Rabbis merely praised God through reciting a passage, as the master said: "Whoever sees nice creatures or nice trees, shoul say, 'Blessed is He who hath such things in His world.' "