משנה. כל כתבי הקדש מצילין אותן מן הדליקה בין שקורין בהם בין שאין קורין בהם ואף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה ומפני מה אין קורין בהם מפני ביטול בית המדרש:
(Fol. 115a) (Mishnah) All sacred scripts may be saved from a fire [on the Sabbath]; whether it be such a scripture which one is allowed to read or not to read [on the Sabbath]. And even though it is written in any other language [than Hebrew], and must be stored away [in a safe place]. Why are we not allowed to read some parts of the Scripture [on the Sabbath]? Because [were it permissible to read everything] it would lead to neglecting the duty of attending the house of learing [to listen to the sermon].
2
גמ׳. אמר רבי יוסי מעשה באבא חלפתא שהלך אצל רבן גמליאל בריבי לטבריא ומצאו שהיה יושב על שלחנו של יוחנן הנזוף ובידו ספר איוב תרגום והיה קורא בו. אמר ליה זכור אני בר״ג אבי אביך שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי שקעהו תחת הנדבך. אף הוא צוה עליו וגנזו:
(Gemara) R. Jose said: "It once happened that my father, Chalafta, went to visit Rabban Gamaliel, the Great, in Tiberius, and found him sitting at the table of R. Jochanan, the Nazuf, holding the book of Job written in Aramaic and reading it. My father, Chalafta, said to him: 'I remember at the time having met thy grandfather, Rabban Gamaliel, standing on the steps of the Temple-mound when the book of Job in Aramaic was brought to him and he told the builder to take the book and place it underneath the mound.' Thereupon Rabban Gamaliel ordered that his book be hidden also."
3
(ע״ב) תנו רבנן הברכות והקמיעין אף על פי שיש בהן אותיות של שם ומענינות הרבה שבתורה אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן הן ואזכרותיהן מכאן אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה. מעשה באחד שהיה כותב בצידן באו והודיעו לרבי ישמעאל והלך רבי ישמעאל לבדקו כשהיה עולה בסולם הרגישו בו ונטל טומוס של ברכות ושקען בספל של מים. ובלשון הזה א״ל רבי ישמעאל גדול העונש האחרון מן הראשון:
(Ib. b) Our Rabbis taught: "The benedictions and amulets, although they contain letters of the Holy name and many passages of the Torah, should not he saved from a fire [on the Sabbath] but should he burnt up in their places, together with such letters and passages. From this we infer that one who writes benedictions is considered [in the same light] as one who is burning up the Torah." R. Ishmael was informed of a man in Zidon who used to write benedictions and he went to investigate the case. When R. Ishmael was ascending the stair-case, the man discovered who it was and immediately took up a heap of written benedictions and threw them into a bowl of water. R. Ishmael said these words to him: "Your punishment for your latter act will be greater than that for the former one."
4
תנו רבנן (במדבר י לה) ויהי בנסוע הארון ויאמר משה פרשה זו עשה לה הקב״ה סימניות מלמעלה ומלמטה לומר שאין זו מקומה. (דף קט״ז) רבי אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו. כמאן אזלא הא דאמר רבי שמואל בר נחמני א״ר יונתן (משלי ט א) חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ס״ת כמאן כרבי. מאן תנא דפליג עליה דרבי רשב״ג היא דתניא רשבג״א עתידה פרשה זו שתעקר מכאן ותכתב במקומה ולמה נכתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שניה. פורענות שניה מאי היא (במדבר יא א) ויהי העם כמתאוננים. פורענות ראשונה ויסעו מהר ה׳ ואמר רבי חמא בר חנינא שסרו מאחרי ה׳. והיכן מקומה אמר רבי אשי בדגלים:
Our Rabbis taught: "And it came to pass, when the ark set forward, that Moses said. Rise up Lord, etc. (Num. 10, 35). At the beginning of this chapter and at its close, the Holy One, praised be He! made signs to signify (Fol. ll6a) that this is not the proper place for the two passages. Rabbi says: 'This is not the reason for it, but it signifies that these two passages form separate books within themselves.' " In accordance with whose teaching is that which R. Samuel b. Nachmeini spoke in the name of R. Jochanan "She hath hewn out her seven pillars (Pr. 9, 1), i.e., these are the seven books of which the Torah is composed [and not five as we count]"? This is in accordance with the opinion of Rabbi [who says that the above two passages from two books in themselves]. Who is the Tana (sage) that differs with Rabbi? It is Rabban Simon b. Gamaliel, for we are taught that Rabban Simon b. Gamaliel says: "The chapter of these two passages will in the future, be removed and put in the proper place." Why then, was it inserted here? In order to make a separation between the first retribution and the second retribution. What was the second retribution? And it came to pass that as the people complained, etc. (Num. 11, 1). And what was the first retribution? And they set forward from the mount of the Lord, etc. (Ib. 10, 33). And R. Chama b. Chanina [in explaining it] said: "This is intended to mean 'that they departed from the ways of the Lord.'" Where is the proper place for the two passages? R. Ashi said: "In the chapter of the Standards (Num. 10. 11-20)."
5
תניא הגליונין וספרי צדוקים אין מצילין אותם מפני הדליקה. ר׳ יוסי אומר בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן. אמר רבי טרפן אקפח את בני שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותן ואת האזכרות שבהן שאפילו אדם רודף אחריו להרגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית עבודת כוכבים ואין נכנס לבתיהם של אלו שהללו מכירין וכופרים והללו אין מכירין וכופרין ועליהם הכתוב אומר (ישעיה נז ח) ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך. א״ר ישמעאל ק״ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים הללו שמטילים קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמים עאכ״ו. ועליהם אמר דוד (תהלים קלט כא) הלא משנאיך ה׳ אשנא וגו׳ תכלית שנאה וגו׳. וכשם שאין מצילים אותם מפני הדליקה כך אין מצילין אותם לא מן המפולת ולא מן המים ולא מדבר המאבדן:
We are taught: "Blank parchment and also the Sadducean books should not be saved from a fire [on the Sabbath]. R. Jose said: 'On the week days the Holy names should be taken out and preserved and the rest left to be burnt.' R. Tarphon said: 'May I burn my children, if I would not burn such books together with the Holy names they contain, should I obtain possession of them; for even when a man is pursued by a murderer intent upon killing him, or followed by a snake aiming to bite him, he should rather seek for refuge in a temple of idols than to enter the home of a Sadducee; for these [the heathens] serve their idols, unaware of God, while the Sadducees, however, know God, but deny Him; and concerning them, Scripture says (Is. 47, 8.) And behind the door and the door-post hast thou placed thy (mark of) remembrance R. Ishmael said to R. Tarphon: 'We may learn this from the inference drawn from the minor to the major; if, for the sake of bringing about peace between a man and his wife, the Torah says that the Holy name which was inscribed with sanctification may be erased with the (bitter) water, how much more then shall it be permitted that these books of the Sadducees which cause discord and enmity between Israel and their Heavenly Father, be eradicated or destroyed? Concerning them David said (Ps. 139, 21.) Behold, those that hate Thee, I ever hate, etc., with the utmost hatred, etc. And just as they should not be saved from a fire, so also should they not be saved from either a ruinous heap, or water, or from any other thing that may destroy them.' "
6
בעא מיניה יוסף בר חנין מר' אבהו הני ספרי דבי אבידן מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין. אין ולאו ורפיא בידיה. רב לא אזיל לבי אבידן וכ״ש לבי נצרפי. שמואל לבי נצרפי לא אזיל לבי אבידן אזיל. אמרו ליה לרבא מ״ט לא אתית לבי אבידן, אמר להו דיקלא פלניא איכא באורחא וקשי לי ונעקריה דוכתיה קשי לי. מר בר יוסף אמר אנא מינייהו אנא ולא מסתפינא מינייהו. זימנא חדא אזל בעי לסכוניה. אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי הוה ההוא פילוסופא בשביבותיה (ע״ב) דהוה שקול שמא דלא מקבל שוחדא בעי לאחוכי ביה עיילא ליה שרגא דדהבא ואזול לקמיה אמרה ליה בעינא דנפלגי לי בנכסי דבי נשא. אמר לה פלוגי. אמר ליה כתיב לן במקום ברא ברתא לא תירות. אמר ליה מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה ואיתיהיבת אורייתא אחריתי וכתיב ביה ברא וברתא כחדא יירתון. למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא. אמר להו שפילית לסיפיה דספרא וכתיב ביה אנא לא למיפק מאורייתא דמשה אתיתי ולא לאוסופי על אורייתא דמשה אתיתי וכתיב ביה במקום ברא ברתא לא תירות. אמרה ליה נהור נהוריך כשרגא. אמר ליה רבן גמליאל אתא חמרא ובטש לשרגא:
The following problem was submitted to R. Abuhu by Joseph b. Chanin: "May the books, written by heretics, be saved from a fire, or not?" "Yea, and nay" (R. Abuhu replied sometimes affirmatively and sometimes negatively), because he really could not tell. Rab never went to a be-Abedan (the house where the heretics were accustomed to read their books and argue over them) and he particularly avoided the places of a certain idolatry called Nitzraphi. Samuel, however, did not go to the house of Nitzraphi, but did go to the be-Abedan. Raba was asked why he did not go to the be-Abedan. He replied: "Because there is a big palm-tree on the road and it causes one hardship to pass it." "Well," said they, "we will uproot it." "No." answered Raba, "the place will then become rough and torn up and that will cause the same hardship."Mar b. Joseph said: "I am of their society and do not fear them." Nevertheless, it once happened when he went there, that he was in danger. Ema Shalom, the wife of E. Eliezer, and sister of Eabban Gamaliel, encountered in her neighborhood a philosopher, who was also a judge (Ib. b.) and had the reputation of not taking bribes. Rabban Gamaliel and his sister once wanted to put him to the test [and prove that he did take bribes]. So she brought the Judge a golden lamp as a present and appeared before him. "I wish to inherit half of my father's wealth," she said to him. Whereupon he said, "I will order that thou be given half of it." "But," said she, "in our Torah it is written that when a son is left, a daughter may not inherit?" The Judge replied: "Since you, Israel, were exiled from your land, the Law which Moses gave you has been revoked and new laws given you instead; in these new laws, it is stated that daughters may inherit equally with sons." The next day R. Gamaliel came bringing him a Libyan ass as a present [and told him that he did not wish to have his sister inherit]. The Judge answered thus: "After thy sister left, I consulted our law a little further and found that it says 'I did not come to abolish or to add to the Mosaic law.'" So Ema Shalom [reappeared and] pleaded before the Judge saying: "May God make thy light as bright as a lamp [hinting at her bribe]." Whereupon R. Gamaliel remarked to her [in the presence of the Judge]: "An ass came along and kicked the candle, thus exting-uishing it."
7
(דף קיז ע״ב) אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנאמר (שמות טז ה) והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו לאלתר. אמר רבי אבא בשבת חייב אדם לבצוע על ב' ככרות דכתיב לחם משנה. אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דנקט תרי ובצע חדא אמר לקטו כתיב. רבי זירא הוה בצע אכוליה שרותיה. א״ל רבינא לרב אשי והא מיחזי כרעבתנותא. אמר ליה כיון דכל יומא לא עביד והאידנא הוא דעביר לאו מיחזי כרעבתנותא:
(Fol. 117b) R. Chisda said: "A man shall always rise early [on Friday] to prepare the necessities for the Sabbath; as it is said (Ex. 16, 5.) And it shall come to pass on the sixth day, when they prepare what they shall have brought in, i.e., as soon as they bring it [early in the morning] it ought to be prepared [early]." R. Abba said: "A man must pronounce the fore-meal blessing on the Sabbath over two loaves of bread, for it is said. Double bread (Ib.)." R. Ashi said: "1 noticed the manner in which R. Cahana used to do this. He would hold both loaves, but cut only one, giving as his reason that only at the gathering [of the Manna] is it written Double, but not at the eating. R. Zeira, when pronouncing the benediction, used to cut off a piece sufficient for the entire meal." Rabina said to R. Ashi: "Does it not appear gluttonous to cut so large a piece, at one time?" "Since it was not his custom to do so on week days, it does not appear gluttonous on the Sabbath," was R. Ashi's answer.
8
תנו רבנן כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש. רבי חידקא אומר ארבע. אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו (שמות טז כה) ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה׳ היום לא תמצאוהו בשדה. ר׳ חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא ורבנן סברי בהדי דאורתא. (דף קיח) א״ר שמעון בן פזי א״ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. מחבלו של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם (מלאכי ג כג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ וגו׳. מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב התם (צפניה א טו) יום עברה היום ההוא. ממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם (יחזקאל לח יט) ביום בוא גוג:
Our Rabbis taught: How many meals must a man eat on the Sabbath? "Three." But R. Chidka says "Four." R. Jochanan said: "Both the Rabbis and R. Chidka interpret the same passage. (Ex. 16, 25.) And Moses said. Eat it to-day; for a Sabbath is this day unto the Lord; to-day ye will not find it in the field. R. Chidka is of the opinion that the use of the word Hayom (day) [mentioned in the above passage] three times indicates three meals during the day excluding the evening meal; together with the Friday evening meal it makes four; but the Rabbis are of the opinion that the three meals include that of Friday night, hence there are but three altogether." (Fol. 118a) R. Simon b. Pazi in the name of R. Joshua b. Levi, who spoke in the name of bar Kappara, said: "He who fulfills the observation of three meals on the Sabbath, will be delivered from three evil dispensations, viz., from the pains of Messiah, from the judgment of Gehenna, and from the war of Gog and Magog. From the pains of Messiah, for it is written here (Ex. 16, 25.) Yom (day); and it is also written (Malachi 3, 23.) Behold. I will send you Elijah, the prophet, before the coming of the day (Yom) of the Lord, etc.; from the judgment of hell, here is written Yom (day) and (Zephanin 1, 15.) A day of wrath is that day (Yom); of the war of Gog ana Magog, here is written (Yom) (day) and it is written (Ex. 38, 19.) On the day (Yom) of Gog's comincg."
9
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים שנאמר (ישעיה נח יד) אז תתענג על ה׳ וגו׳ והאכלתיך (ע״ב) נחלת יעקב אביך וגו׳ לא כאברהם שכתוב בו (בראשית יג יד) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה ולאו כיצחק שכתוב בו(שם כו ג)כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל אלא ביעקב שכתוב בו (שם כה יד) ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. רב נחמן בר יצחק אמר ניצול משיעבוד עובדי כוכבים כתיב הכא והרכבתיך על במתי ארץ וכתיב התם (דברים לג לט) ואתה על במותימו תדרוך. ואמר רב יהודה אמר רב כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנא׳ (תהלים לז ד) והתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך עונג זה איני יודע מה הוא כשהוא אומר (ישעיה נט יג) וקראת לשבת עונג הוי אומר זה עונג שבת. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודת כוכבים כאנוש מוחלין לו שנאמר (שם נו ב) אשרי אנוש יעשה זאת וגו׳ מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו. א״ר יהודה אמר רב אלמלי שימרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון שנא׳ (שמות טז כז) ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו וכתיב בתריה ויבא עמלק. א״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים שנא׳ (ישעיה נו ד) כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי וגו׳:
Rabbi Jochanan in the name of R. Jose said: "To him who observes the Sabbath, with enjoyments, will be given boundless inheritance, as it is written (Is. 58, 14.) Then Shalt thou find delight in the Lord, etc., And I will cause thee to enjoy the inheritance of Jacob, thy father. Not such inheritance as was promised to Abraham, (Gen. 13. 14) Arise and walk through the land to its length and breadth, and not as it was promised to Isaac (Ib. 26, 3.) I will give thee all that this land contains, but as it was promised to Jacob (Ib. 28, 14.) And thou shall spread abroad, to the West, and to the East, to the North, and to the South." R. Nachman b. Isaac said: "He will be saved from the subjugation of exile; for it is written (Is. 58, 14.) And I will cause thee to tread upon the high places of the earth; it is also written there (Deu. 33, 39.) And thou shalt tread upon their high places." R. Juda said in the name of Rab: "To him who observes the Sabbath, with enjoyment, will be granted his heart's desires, for it is said (Ps. 37, 4.) And delight thyself in the Lord, and He will give thee the wishes of thy heart. The word delight is not understood in its real meaning. Since it says (Is. 58, 13.) And if thou call the Sabbath delight; then we knew that it means delight of the Sabbath. R. Chiya b. Abba in the name of R. Jochanan said: "He who observes the Sabbath properly, according to its commandment, even if he worship idols, as did the generation of Enosh, will be pardoned, for it is said (Is. 56, 2) Happy is the man that ever doth thus, etc., by not violating it. Do not read it, M'chalelo (violating it), but read it Machul-lo (pardoned) him)." R. Juda, in the name of Rab, said: "If Israel had strictly observed the first Sabbath, no nation or race would have been able to dominate over them, for it is said (Ex. 16, 27.) And it came to pass on the seventh day, that there went out some of the people to gather (the Manna) but did not find them. Immediately following is written: Then came Amalek." R. Jochanan in the name of R. Simon b. Jochai. said: "If Israel would observe two Sabbaths, only, according to the strict requirements of the law, they would at once be redeemed, for it is written (Is. 56, 4.) Thus saith the Lord unto the eunuchs that keep my Sabbaths, and immediately following is written, Even them will I bring to my holy mountain."
10
אמר רבי יוסי יהא חלקי מאוכלי ג׳ סעודות בשבת. א״ר יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי קאמרינן בפסוקי דזמרא. ואמר רבי יוסי יהא חלקי מהמתפללין עם דמומי חמה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מצוה להתפלל עם דמומי חמה. אמר רבי זירא מאי קרא (תהלים עב ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. וא״ר יוסי יהא חלקי ממתים בחולי מעיים דאמר מר רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים. ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממתים בדרך מצוה. ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריה וממוציאי שבת בציפורי. ואמר ר' יוסי יהא חלקי מיושבי בית המדרש ולא ממעמידי בית המדרש. ואמר רבי יוסי יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה. ואמר ר׳ יוסי יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו. אמר רב פפא לדידי חשדן ולא הוה בי. ואמר רבי יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי. ואמר רבי יוסי מימי לא עברתי על חברי יודע אני בעצמי שאיני בהן אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן אני עולה. ואמר רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי: אמר רב נחמן תיתי לי דקיימית שלש סעודות בשבת. וא״ר יהודה תיתי לי דקיימית עיון תפלה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע תיתי לי דלא מסגינא ד׳ אמות בגילוי הראש. אמר רב ששת תיתי לי דקיימית מצות תפילין. ואמר רב נחמן תיתי לי דקיימית מצות ציצית. אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה אבוך במאי זהיר טפי. אמר ליה בציצית יומא חד הוה קא סליק בדרגא איפסיק ליה חוטא ולא נחית ואתה כמה דלא רמייה. ואמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה (דף קיט) עבידנא יומא טבא לרבנן. אמר רבא תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזיקנא רישא אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותיה. אמר מר בר רב אשי פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא מ״ט דחביב עלי כגופאי ואין אדם רואה חובה לעצמה ר׳ חנינא מיעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא:
R. Jose said: "O, that my lot fall among those who eat three meals on the Sabbath." Again R. Jose said: "O, that my lot fail among those who finish Hallel every day." Is it so? Has not the master said that he who finished Hallel every day is a scorner and a blasphemer? We mean that one should say it only as reciting the Psalms. Again R. Jose said: "O, that my lot fall among those who pray at dawn and sunset." R. Chiya b. Abba said in the name of R. Jochanan: "It is a meritorious act to pray at dawn and [evening] at sunset." R. Zeira said: "What is the passage for this? It is said (Ps. 72, 5.) They shall fear Thee as long as the sun shineth and in the presence of the moon throughout all generations." Again R. Jose said: "O, that my lot fall among those who die of stomach trouble." Again R. Jose said: "O, that my lot fall among those who die while performing a meritorious act." Again R. Jose said: "O, that my lot fall among those who usher in the Sabbath at Tiberia and dismiss it at Sephori." Again R. Jose said: "O, that my lot fall among those who cause the resumption of study in the house of learning but not among those who cause a cessation of study in the house of learning." Again R. Jose said: "O, that my lot fall among those who solicit charity but not among those who distribute it." Again R. Jose said: "O, that my lot fall among those who are suspected without cause." R. Papa said: "I was once suspected without cause." Again R. Jose said: "I never said a word [about a fellowman] which I repudiated [when confronted by him"]." Again R. Jose said: "I never acted contrary to the words of my colleagues. Although I. know I am not a priest, still when my colleagues had asked me to go upon the platform, I did so." Again R. Jose said: "I never said a thing that I afterwards repented having said it." R. Nachman said: "May it be credited to me, that I fulfilled the obligation of three meals on the Sabbath." And R. Juda said: "May it be credit to me that I fulfilled [the duty of] devotion in my prayers." R. Huna, the son of R. Joshua, said: "May it be credited to me that I never walked four cubits with an uncovered head." R. Shesheth said: "May it be credited to me that I fulfilled the commandment of Tephilin." And R. Nachman said: "May it be credited to me that I fulfilled the commandment of Tzitzith." R. Joseph asked R. Joseph, the son of Rabba, "Which commandment did thy father observe most strictly?" "The commandment of Tzitzith," was his reply; "for, one day when my father was ascending the staircase, a thread of his Tzitzith was torn off, and he did not leave the place until the thread was replaced." Abaye said: "May it be credited to me that whenever I noticed that a young scholar had finished a treatise of the Talmud (Fol. 119a) on that day I gave a banquet for the Rabbis." Raba said: "May it be credited to me that I always respected a learned man; whenever he came before me with a case, I never rested before I examined every possible defence." Mar b. R. Ashi said: "I feel that I am unfitted to judge a learned man because I love him as much as I do myself; and no man. of course, can see himself unjust." R. Chanina was accustomed to wrap himself on the Sabbath eve and arising would say: "Come with me and let us go out to meet Queen Sabbath."
11
רבי ינאי לביש מאני׳ מעלי שבתא ואמר בואי כלה בואי כלה. רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה בר רב נחמן קריב ליה תלת סאוי מחיי. א״ל מי הוה ידעיתון דאתינא. א״ל מי עדיפת לן מינה דכתיב וקראת לשבת עונג. רבי אבא זבן בתליסר אסתירי פשיטי בשרא מתליסר טבחי ומשלים להו אצינורא דדשא ואומר להם אשור הייא אשור הייא. רבי אבהו הוה יתיב אתכתקא דשינא ומושיף נורא. רב ענן לביש גונדא דתנא דבי רבי ישמעאל בגדים שבשל בהם קדרה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו. רב ספרא מחריך רישא. רבא מלח שיבוטא. רב הונא מדליק שרגי. רב פפא גדיל פתילתא. רב חסדא פרים סלקא. רבה ורב יוסף מצלהי ציבי. רבי זירא מצתת צתותי. רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק. אמר אילו מקלעין לי ר׳ אמי ורבי אסי לא מכתפינן קמייהו. ואיכא דאמרי רבי אמי ורבי אסי מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי. אמרו אילו מקלע לן ר׳ יוחנן מי לא מכתפינן קמיה:
R. Janai was accustomed to put on good clothes on the Sabbath eve and say: "Come bride, come bride." Rabba b. R. Huna once came as a guest to the house of Rabba b. Nachman. They placed before him three Sh'a of flour made into fat cakes. "Didst thou know that I was coming [that thou didst prepare this]?" asked R. Huna of his host. Whereupon the host answered: "Art thou then better than the Sabbath concerning which it is written, (Is. 58, 13.) And if thou calleth the Sabbath a delight?" R. Abba was accustomed to buy meat [for the Sabbath] for thirteen Istirith from thirteen butchers and [before they came] he placed their money at the door saying to them: "Deliver your orders quickly, deliver your orders quickly [in order to receive the Sabbath in time]." R. Abuhu was in the habit of sitting on an ivory chair to make a fire for the Sabbath. R. Anan [on Friday, while preparing for the Sabbath] would cover himself with a duster [to protect his garments]; for it was taught in the school of R. Ishmael: "The garments which a servant wears while cooking for his master, should not be worn when serving the master with a cup of wine at his table." R. Safra. himself, singed a cow's head [for the Sabbath]. Raba. himself, salted fish. R. Huna, himself, lit the lamps. R. Papa, himself, prepared the wicks [for the oil lamp]. R. Chisda. himself, chopped wood. Rabba and R. Joseph themselves, used to split small pieces of wood [into kindling wood]. R. Zeira, himself, lit the kindling wood. R. Nachman b. Isaac was accustomed to place the Sabbath clothes and other things on his shoulder and carry them in. The things not necessary for the Sabbath he placed on his shoulder and carried out, saying: "If R. Ami or R. Assi would happen to come to visit me, would I not carry such things for them on my shoulder?" Some say that R. Ami and Assi, themselves, placed things on their shoulders and carried them in and out saying: "If R. Jochanan would happen to visit us, would we not carry things for him in this manner?"
12
יוסף מוקיר שבי. הוה ההוא עובד כוכבים בשבבותיה דהוו נפישי נכסיה טובא אמרו ליה כלדאי כולהו נכסי יוסף מוקיר שבי אכיל להו. אזיל זבנינהו לכולהו נכסי זבן בהו מרגניתא אותבה בסייניה. בהדי דקא עבר מברא אפרחיה זיקא שדייה במיא בלעיה כוורא. אסקוה אייתוה אפניא דמעלי שבתא אמרי מאן זבין כי השתא. א״ל זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקיר שבי דרגיל דזבין. אמטיוה ניהליה זבניה. קרעיה אשכח ביה מרגנית׳ זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא. פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא. בעי מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי עשירים שבארץ ישראל במה הם זוכים. אמר ליה בשביל שמעשרין שנאמר (דברים יד כב) עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר. שבבבל במה הן זוכין. א״ל בשביל שמכבדין את התורה. ושבשאר ארצות במה הן זוכין. אמר ליה בשביל שמכבדים את השבת דאמר רבי חייא בר אבא פעם אחת נתארחתי אצל ב״ה בלודקיא והביאו לפניו שלחן זהב משוי ט״ז בני אדם וט״ז שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים וכשמניחין אותו אומרים (תהלים כד א) לה׳ הארץ ומלואה וגו' וכשמסלקים אותו אומרים (שם קטו טז) השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם. אמרתי לו בני במה זכית לכך. א״ל קצב הייתי וכל בהמה שהיתה נאה אמרתי תהא זו לשבת. אמרתי לו אשריך שזכית וברוך המקום שזיכך לכך:
Joseph, who honored the Sabbath, had a very rich neighbor. This neighbor was told by the Chaldeans (soothsayers) that all his wealth would eventually be eaten up by Joseph. The neighbor, therefore, sold his estate and with the proceeds bought a large diamond, which he fixed in his turban. One day, while crossing a bridge, a gust of wind blew his turban into the water and a fish swallowed it. This fish [being caught] was brought [to the market] on a Friday. "Who wants to buy fish to-day?" they inquired. They were told to go to Joseph, who honors the Sabbath and usually buys fish that day. So they brought the fish to him and he bought it. When the fish was cut up, the jewel was found and Joseph sold it for thirteen purses of gold denarim. When that old man met him, he said to Joseph: "He, who lends to the Sabbath (incurring additional expenses in its honor) the Sabbath will repay." Rabbi asked R. Ishmael, the son of R. Jose, "What merited the rich people of Palestine who become so wealthy?" He answered thus: "Because they gave their tithes in due season, as it is said (Deu. 14, 22.) Thou shalt tithe the tithe, i.e., give tithes, in order that thou mayest become rich." What merited the rich of Babylon [where people are exempt from tithes]?' "Because," said R. Ishmael, "they honor the Torah." "And what merited the rich of other countries that made them so wealthy?" "Because," said he, "they honored the Sabbath; for R. Chiya b. Abba said: 'I sojourned once with a wealthy man in Ludki. and I saw that they brought before him a golden table carried by sixteen men, and having sixteen silver links depending from it; in these links were fixed bowls, cups, pitchers and dishes, all filled with various kinds of victuals, and all sorts of rare fruits and spices. When setting the table, they said: Unto the Lord belongs the earth with what filleth it (Ps. 24, 1). And when they removed the table, they said The heavens are the heavens of the Lord; but the earth hath he given to the children of men (Ib. 115, 16). I said to him 'My son, how have you merited this prosperity?' He said to me: 'I was formerly a butcher, and I always selected the finest cattle to be slaughtered for the Sabbath.' I then said to him: 'Happy art thou for being so merited and blessed be the Lord who hath rewarded thee with all this.' "
13
א״ל קיסר לרבי יהושע בן חנינא מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף. א״ל תבלין אחד יש לנו ושבת שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף. א״ל תן לנו הימנו. א״ל כל המשמר את השבת מועיל לו ושאינו משמר את השבת אינו מועיל לו:
The [Roman] Emperor once asked R. Joshua b. Chanina: "Why have the Sabbath meals a special taste?" "There is," he answered, "a certain flavor in our possession, called Sabbath, which we throw into it and this gives it its taste." "Give it to us," he begged of R. Joshua, whereupon R. Joshua said: "Only him who keepeth the Sabbath, doth it help, but it doth not help him who doth not keep the Sabbath."
14
אמר ליה ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתיב (ישעיה נח יג) לקדוש ה׳ מכובד. א״ל זה יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה. וכבדתו רב אמר להקדים. ושמואל אמר לאחר. א״ל בני רב פפא בר אבא לרב פפא כגון אנן דשכיח לן בישרא וחמרא כל יומא במאי נשנייה. א״ל אי רגילתו לאקדומי אחרוה אי רגילתו לאחורי אקדמוהו. רב ששת בקייטא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שמשא בסיסוא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא כי היכי דליקומו חייא:
The Resh Galutha" said to R. Hamnuna: "What is meant by the passage (Is. 58, 13.) The holy day of the Lord honorable. What does the word honorable signify?" R. Hamnuna said to him: "This refers to the Day of Atonement, on which there is neither eating nor drinking, hence the Torah says that thou shalt honor it with clean clothes." And thou shalt honor it (Ib.). Rab said: "This is intended to signify that on the Sabbath eve. the meal time shall be earlier than on the week days." Samuel said, however: "On the contrary it is intended to signify that the meal time should be later than usual."The sons of R. Papa b. Abba questioned him: "How shall people such as we are, who have meat and wine every day of the week, distinguish the Sabbath day?" R. Papa replied: "If you are accustomed [to dine] early [on the week days] eat later [on the Sabbath] and if you have your usual meals late, have them earlier [on the Sabbath]." R. Shesheth, in the summer, would cause the Rabbis [who came to listen to his Sabbath lectures] to sit where the sun shone earliest [in order that they might become warm and leave early] and in the winter would seat the Rabbis in the shadow, so that they should become cold and very soon rise [to have their meals earlier].
15
(שם ע״ב) אמר רב המנונא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית שנא׳ ויכלו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו. א״ר אלעזר מנין שהדבור כמעשה שנאמר (תהלים לג ו) בדבר ה׳ שטים נעשו:
(Ib. b) R. Hamnuna said: "He who prays on the Sabbath eve and recites the prayer Vayechulu (Gen. 2, 1-3) Scripture adds to his credit as if he had been a collaborator with the Holy One, praised be He! in the creation of the world; for it is said (Gen. 2, 1.) Thus were finished, etc. Do not read Vayechulu (were finished) but read it Vayechalu (they finished it)." R. Elazar said: "Whence do we learn that speaking is equivalent to doing? It is said (Ps. 33, 6.) By the words of God, were the heavens made."
16
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם ומניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו (ישעיה ו ז) וסר עונך וחטאתך תכופר. תניא ר׳ יוסי ברבי יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבהכ״נ לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בע״כ. ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונה אמן בע״כ:
R. Chisda said in the name of Mar Ukba: "He who prays on the Sabbath eve and says Vayechulu, will be escorted by two ministering angels who will put their hands upon his head and will say to him And thy iniquity is departed, and thy sin is forgiven (Is. 6, 7)." We are taught that R. Jose, the son of R. Juda, says: "Two ministering angels escort every man on the Sabbath eve to his house. One of them is an angel of good and the other an angel of evil. When the man comes home and finds the lamps kindled, the table set and the bed in order, the angel of good says: 'May the coming Sabbath be even as the present,' to which the angel of evil reluctantly is obliged to say Amen! But if all be in disorder, then the angel of evil says: 'May the coming Sabbath be even as the present,' to which the angel of good reluctantly is obliged to say Amen!"
17
אמר רבי אלעזר לעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת אף על פי שאינו צריך לכזית. אמר רבי חנינא לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אף ע״פ שאינו צריך אלא לכזית. חמין במוצאי שבת מלוגמא. פת חטה במוצאי שבת מלוגמא. רבי אבהו הוו עבדין ליה באפוקי שבתות עיגלא תילתא הוה אכיל מיניה כוליתא כי גדיל אבימי בריה א״ל למה לך לאפסודי כולי האי נשבוק כוליתא ממעלי שבתא. שבקוה ואתא ארי אכליה:
R. Elazar said: "A man should always arrange his table for the Sabbath eve, even though he may not be hungry and eat no more than [a morsel] the size of an olive." R. Chanina said: "A man should always arrange his table for the Sabbath eve, even though he need no more than [a morsel] the size of an olive." To drink warm water and to wash on the night following the Sabbath are wholesome. Warm bread on the night following the Sabbath is wholesome. R. Abuhu was accustomed to have prepared for him a fat calf, of which he ate the kidneys (on the night following the Sabbath). When his son Abimi grew up, he said to his father: "Why should you waste a whole calf for the sake of the kidneys? Let us leave the kidneys from the calf we are preparing, for the Sabbath eve." They did so, but a lion came and devoured the calf [that was spared].
18
אמר רבי יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעים לו גזר דינו שנא׳ (שופטים ה ב) בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה׳. מה טעם בפרוע פרעות משום דברכו ה׳. רבי חייא בר אבא א״ר יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודת כוכבים מוחלים לו כתיב הכא בפרוע פרעות וכתי׳ התם (שמות לב כה) כי פרוע הוא. אר״ל כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן שנאמר (ישעיה סו ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן. מאי אמן א״ר חנינא אל מלך נאמן:
R. Joshua b. Levi said: "He who answers Amen Yehei Shemei Rabba Mebarach with all his fervor will cause any evil dispensation passed on him, to be torn (nulliified); for it is said (Judg. 5, 2.) When decreed punishments had been set aside in Israel, then did the people offer themselves willingly, Praise ye the Lord. Why were decreed punishments set aside? Because Praise ye the Lord." R. Chiya b. Abba, in the name of R. Jochanan, said: "Even if there be some idolatry in him, he will also be forgiven; for it is written (Ib.) When decreed punishments were set aside (Pra'oth), and it is also written (Ex. 32, 25.) That it had become unruly (Parua)." Resh Lakish said: "He who answers Amen with all his fervor will have the gates of Eden opened for him, as it is said (Is. 26, 2.) Open ye the gates, that there may enter the righteous nation, which guardeth the truth. Do not read Shomer Emunim (which guardeth the truth) but read it Seomrim Amen (which say Amen)." What is the meaning of Amen? R. Chanina said: "The abbreviation of 'God, faithful king.'"
19
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת שנאמר (ירמיה יז כז) ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא וגו׳. והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תבכה. מאי ולא תבכה. אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה. אמר אביי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בו את השבת שנא׳ (יחזקאל כב כו) ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם. א״ר אבהו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו ק״ש שחרית וערבית שנאמר (ישעיה ה יא) הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וגו׳ וכתיב והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פעל ה׳ לא יביטו וכתיב לכן גלה עמי מבלי דעת. א״ר המנונא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן שנאמר (ירמיה ו יא) שפוך על עולל בחוץ. מה טעם שפוך משום דעולל בחוץ:
R. Juda, the son of R. Samuel, in the name of Rab, said: "Conflagration is not frequent excepting only where violation of the Sabbath is found; for it is said (Jer. 17, 27.) But if ye will not hearken unto me to hallow the Sabbath day, and not to bear a burden, and to enter into the gates of Jerusalem on the Sabbath day, then will I kindle a fire in its gates, and it shall devour the palaces of Jerusalem and it shall not be quenched." What is meant by And it shall not he quenched? R. Nachman b. Isaac said: "It means 'At a time when men to quench it will not be accessible.' " Abaye said: "Jerusalem would not have been destroyed, but for the sin of violating the Sabbath, for it is said (Ez. 22, 26.) And from my Sabbaths do they turn away their eyes so that I am profaned among them." R. Abuhu said: "Jerusalem would not have been destroyed had it not been for the sin that they ceased to read the Sh'm'a every morning and evening, for it is said (Is. 5, 11.) Woe unto those that rise up early in the morning that they may run after strong drink, etc., And there are harp and psaltery timbrel and flute and wine and their drinking feasts, but the deeds of the Lord, they regard not. Therefore, are my people led into exile, for want of knowledge." R. Hamnuna said: "Jerusalem would not have been destroyed but for the sin that they ceased to teach small children, for it is said (Jer. 6, 11.) Pour it out over the child in the street. Why pour it out? Because the child is in the street [and not in school]."
20
אמר עולא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא היה לכם בושת פנים זה מזה שנאמר (ירמיה ו טו) הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו וגו׳. אמר רבי יצחק לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו קטן וגדול שנא׳(ישעיה כד ב) והיה כעם ככהן וכתיב בתריה (שם) הבוק תבוק הארץ. אמר רב עמרם בריה דר״ש בר אבא א״ר שמעון בר אבא א״ר חנינא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה שנא׳ (איכה א ו) היו שריה כאילים לא מצאו מרעה מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה. א״ר יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים שנאמר (דה״ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה׳ בעמו עד לאין מרפא. מאי עד לאין מרפא. אמר רב יהודה אמר רב כל המבזה ת״ח אין לו רפואה למכתו אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים קה טו) אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו. אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן. ולנביאי אל תרעו אלו תלמידי חכמים. אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. א״ל רב פפא לאביי דידו ודידך מאי. אמר ליה אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא. ואמר ר״ל משום רבי יהודה נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפי׳ לבנין בית המקדש. אמר ליה ר״ל לר׳ יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה. רבינא אמר מחרימין אותה. ואמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר (ירמיהו ת) שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו וגו׳ אם יש עושה משפט מבקש אמונה וגו׳. איני והאמר רב קטינא אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר (ישעיה ג ו) כי יתפש איש באחיו בית אחיו שמלה לכה קצין תהיה לנו דברים בני אדם מתכסין בהם כשמלה ישנן תחת ידך. (שם) והמכשלה הזאת תחת ידך. (דף קכ) דברים שאין בני אדם עומדין עליהם אלא אם כן נכשלים בהם ישנן תחת ידך. קצין תהיה לנו ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש וגו׳ אין ישא אלא לשון שבועה וכן הוא אומר (שמות כ ז) לא תשא את שם ה׳ לא אהיה חובש לא אהיה מחובשי עצמן בבית המדרש ובביתי אין להם ואין שמלה שאין בידי לא מקרא ולא משנא ולא גמרא. ממאי דילמא שאני התם דאי אמר להו גמרינא אמרי ליה אימא לן. הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש כלל. ל״ק כאן בד״ת כאן במשא ובמתן:
R. Ulla said: "Jerusalem would not have been destroyed but for the sin of being devoid of shame, as it is said (Jer. 6, 15.) They should have been ashamed, because they had committed an abomination; but they neither felt the least shame," etc. R. Isaac said: "Jerusalem would not have been destroyed but for the sin of making no distinction between great and small, as it is said (Is. 24, 2.) And it shall be with the people as with the priest, etc; immediately following which, is written, Empty, emptied out shall be the land." R. Amram, the son of R. Simon b. Abba, in the name of R. Simon b. Abba, who spoke in the name of R. Chanina, said: "Jerusalem would not have been destroyed but for their sin in failing to admonish one another, as it is written (Lam. 1, 6.) Her princes are become like harts that have found no pasture, i.e., as the harts in a herd walk, one's head between the other's rump, so Israel of that generation pressed their faces into the ground and did not dare to admonish each other." R. Juda said: "Jerusalem would not have been destroyed but for the sin of spurning scholars, as it is written (II Chr. 36, 16.) But they had mocked at the messengers of God, and despised His words, and scorned His prophets, until the fury of the Lord arose against His people, till there was no remedy." What is meant by Till there was no remedy? R. Juda, in the name of Rab, said: "It means this: 'Whoever spurns a scholar will find no remedy for his affliction.'" R. Juda, in the name of Rab, said: "What is meant by the passage (Ps. 105, 15.) Touch not my anointed, and do my prophets no harm, i.e., Touch not my anointed, refers to the school children," and Do my prophets no harm, refers to the scholars." Resh Lakish in the name of R. Juda the Nasi said: "The world would not be sustained if it were not for the breath of [praise coming forth from] the school children." "What about mine and thine?" said R. Papa unto Abaye. Whereupon Abaye replied: "The breath [of praise] which comes forth from one who might have sinned is not like the breath [of praise] that is uttered by one who is incapable of committing sin." Resh Lakish in the name of R. Juda the Nasi said further: "School children should not be withheld from school even by reason of the building of the Temple." Resh Lakish said to R. Juda, the Nasi: "Thus have I a tradition from my ancestors, and according to others, from your ancestors: 'Every town which has no school for children will eventually be destroyed.'" Rabina said [the tradition was]: "It shall be placed under the ban [until a school is provided]." And Raba said further: "Jerusalem would not have been destroyed were it not because men of faith ceased to exist, as it is said (Jer. 5, 1.) Roam about through the streets of Jerusalem and see now, and notice, and search in its broad places: and if ye can find one man, if there be one that executeth justice, that searcheth for truth, then I shall pardon it." Is it so? Has not R. Ketina said: "Even at the period of Jerusalem's downfall (of her moral decay) men of faith did not fail her, as it is said (Is. 3, 6.) When a man will seize his brother in the house of his father [saying] thou hast a nice garment, thou shalt be our ruler, (Fol. 120a) i.e., things which cause people to hide themselves under cover, like a garment, seem to be well under thy hand (thou art a scholar). And let this stumbling be under thy hand, (Ib.) i.e., things of which a man never gets at the true sense unless he first stumbles over it (the Torah) let this be under thy hand; (Yisa) He will lift up his hand on this day, saying I will not he a chief. etc., (Ib.) i.e., the words, He will lift up his hand, apply to nothing else but to swearing and so it says (Ex. 20, 7.) Thou shalt not lift up thy hand to swear in the name of God. I will be a chief, (Ib.) i.e., I will not be confined in the house of study. And in my house is neither bread nor clothing, i.e., I master neither Scripture nor Mishnah nor Gemara." [Hence it shows that they were truthful]. Perhaps in that case, it is different, because if he would say 'I did learn,' people might ask him, 'Tell us what you know?' [Therefore he is bound to tell the truth]. But he might say that he learned and forgot it. [Thus no one will be able to contradict him]. Why does he say that he never knew a thing? [We must therefore, say that they really were trustworthy]. This is not difficult to explain. Rab deals with trustworthy men in business affairs and R. Ketina deals with men faithful in affairs of learning.
21
(דף קכא) ת״ר מעשה ונפלה דליקה בחצרו של יוסף בן סימאי בשאן ובאו אנשי גסטרא של צפורי לכבותה מפני שאפוטרופוס של מלך היה ולא הניחן מפני כבוד השבת ונעשה לו נס וירדו גשמים וכבה לערב שגר לכל אחד מהם ב׳ סילעין ולאפרכוס שבהם ג׳. וכששמעו חכמים בדבר אמרו לא היה צריך לכך שהרי שנינו עובד כוכבים שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עליהם: (שם ע״ב) אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוו מסקי ביה דבי ריש גלותא זוזי אייתוהו קא מצערי ליה הוה שדי רוקא אמר להו ריש גלותא אייתו מנא סחיפו עלויה. א״ל לא צריכתו הכי אמר רב יהודה רוק דורסו לפי תומו. אמר להו צורבא מרבנן הוא שבקוהו:
(Fol. 121a) Our Rabbis taught that a fire once broke out in the court of Joseph b. Simai, at Beth-he'an, and the military camp of Sephoris sent men to extinguish it because he was the treasurer of the royal administrator. But Joseph did not allow them to do so on account of the Sabbath. By a miracle it began to rain, and the fire was extinguished. That evening Joseph sent to each man [who came to help him] two Selaim. When the sages heard of this thing, they said: "It was not at all necessary to stop them from doing it, because we are taught (in a Mishnah), 'When a non-Jew comes to extinguish fire, the owner need not tell him either to extinguish or not to extinguish, because there is no commandment compelling a non-Jew to keep the Sabbath."
משנה. כל כתבי הקדש מצילין אותן מן הדליקה בין שקורין בהם בין שאין קורין בהם ואף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה ומפני מה אין קורין בהם מפני ביטול בית המדרש:
(Fol. 115a) (Mishnah) All sacred scripts may be saved from a fire [on the Sabbath]; whether it be such a scripture which one is allowed to read or not to read [on the Sabbath]. And even though it is written in any other language [than Hebrew], and must be stored away [in a safe place]. Why are we not allowed to read some parts of the Scripture [on the Sabbath]? Because [were it permissible to read everything] it would lead to neglecting the duty of attending the house of learing [to listen to the sermon].
גמ׳. אמר רבי יוסי מעשה באבא חלפתא שהלך אצל רבן גמליאל בריבי לטבריא ומצאו שהיה יושב על שלחנו של יוחנן הנזוף ובידו ספר איוב תרגום והיה קורא בו. אמר ליה זכור אני בר״ג אבי אביך שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי שקעהו תחת הנדבך. אף הוא צוה עליו וגנזו:
(Gemara) R. Jose said: "It once happened that my father, Chalafta, went to visit Rabban Gamaliel, the Great, in Tiberius, and found him sitting at the table of R. Jochanan, the Nazuf, holding the book of Job written in Aramaic and reading it. My father, Chalafta, said to him: 'I remember at the time having met thy grandfather, Rabban Gamaliel, standing on the steps of the Temple-mound when the book of Job in Aramaic was brought to him and he told the builder to take the book and place it underneath the mound.' Thereupon Rabban Gamaliel ordered that his book be hidden also."
(ע״ב) תנו רבנן הברכות והקמיעין אף על פי שיש בהן אותיות של שם ומענינות הרבה שבתורה אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן הן ואזכרותיהן מכאן אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה. מעשה באחד שהיה כותב בצידן באו והודיעו לרבי ישמעאל והלך רבי ישמעאל לבדקו כשהיה עולה בסולם הרגישו בו ונטל טומוס של ברכות ושקען בספל של מים. ובלשון הזה א״ל רבי ישמעאל גדול העונש האחרון מן הראשון:
(Ib. b) Our Rabbis taught: "The benedictions and amulets, although they contain letters of the Holy name and many passages of the Torah, should not he saved from a fire [on the Sabbath] but should he burnt up in their places, together with such letters and passages. From this we infer that one who writes benedictions is considered [in the same light] as one who is burning up the Torah." R. Ishmael was informed of a man in Zidon who used to write benedictions and he went to investigate the case. When R. Ishmael was ascending the stair-case, the man discovered who it was and immediately took up a heap of written benedictions and threw them into a bowl of water. R. Ishmael said these words to him: "Your punishment for your latter act will be greater than that for the former one."
תנו רבנן (במדבר י לה) ויהי בנסוע הארון ויאמר משה פרשה זו עשה לה הקב״ה סימניות מלמעלה ומלמטה לומר שאין זו מקומה. (דף קט״ז) רבי אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו. כמאן אזלא הא דאמר רבי שמואל בר נחמני א״ר יונתן (משלי ט א) חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ס״ת כמאן כרבי. מאן תנא דפליג עליה דרבי רשב״ג היא דתניא רשבג״א עתידה פרשה זו שתעקר מכאן ותכתב במקומה ולמה נכתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שניה. פורענות שניה מאי היא (במדבר יא א) ויהי העם כמתאוננים. פורענות ראשונה ויסעו מהר ה׳ ואמר רבי חמא בר חנינא שסרו מאחרי ה׳. והיכן מקומה אמר רבי אשי בדגלים:
Our Rabbis taught: "And it came to pass, when the ark set forward, that Moses said. Rise up Lord, etc. (Num. 10, 35). At the beginning of this chapter and at its close, the Holy One, praised be He! made signs to signify (Fol. ll6a) that this is not the proper place for the two passages. Rabbi says: 'This is not the reason for it, but it signifies that these two passages form separate books within themselves.' " In accordance with whose teaching is that which R. Samuel b. Nachmeini spoke in the name of R. Jochanan "She hath hewn out her seven pillars (Pr. 9, 1), i.e., these are the seven books of which the Torah is composed [and not five as we count]"? This is in accordance with the opinion of Rabbi [who says that the above two passages from two books in themselves]. Who is the Tana (sage) that differs with Rabbi? It is Rabban Simon b. Gamaliel, for we are taught that Rabban Simon b. Gamaliel says: "The chapter of these two passages will in the future, be removed and put in the proper place." Why then, was it inserted here? In order to make a separation between the first retribution and the second retribution. What was the second retribution? And it came to pass that as the people complained, etc. (Num. 11, 1). And what was the first retribution? And they set forward from the mount of the Lord, etc. (Ib. 10, 33). And R. Chama b. Chanina [in explaining it] said: "This is intended to mean 'that they departed from the ways of the Lord.'" Where is the proper place for the two passages? R. Ashi said: "In the chapter of the Standards (Num. 10. 11-20)."
תניא הגליונין וספרי צדוקים אין מצילין אותם מפני הדליקה. ר׳ יוסי אומר בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן. אמר רבי טרפן אקפח את בני שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותן ואת האזכרות שבהן שאפילו אדם רודף אחריו להרגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית עבודת כוכבים ואין נכנס לבתיהם של אלו שהללו מכירין וכופרים והללו אין מכירין וכופרין ועליהם הכתוב אומר (ישעיה נז ח) ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך. א״ר ישמעאל ק״ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים הללו שמטילים קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמים עאכ״ו. ועליהם אמר דוד (תהלים קלט כא) הלא משנאיך ה׳ אשנא וגו׳ תכלית שנאה וגו׳. וכשם שאין מצילים אותם מפני הדליקה כך אין מצילין אותם לא מן המפולת ולא מן המים ולא מדבר המאבדן:
We are taught: "Blank parchment and also the Sadducean books should not be saved from a fire [on the Sabbath]. R. Jose said: 'On the week days the Holy names should be taken out and preserved and the rest left to be burnt.' R. Tarphon said: 'May I burn my children, if I would not burn such books together with the Holy names they contain, should I obtain possession of them; for even when a man is pursued by a murderer intent upon killing him, or followed by a snake aiming to bite him, he should rather seek for refuge in a temple of idols than to enter the home of a Sadducee; for these [the heathens] serve their idols, unaware of God, while the Sadducees, however, know God, but deny Him; and concerning them, Scripture says (Is. 47, 8.) And behind the door and the door-post hast thou placed thy (mark of) remembrance R. Ishmael said to R. Tarphon: 'We may learn this from the inference drawn from the minor to the major; if, for the sake of bringing about peace between a man and his wife, the Torah says that the Holy name which was inscribed with sanctification may be erased with the (bitter) water, how much more then shall it be permitted that these books of the Sadducees which cause discord and enmity between Israel and their Heavenly Father, be eradicated or destroyed? Concerning them David said (Ps. 139, 21.) Behold, those that hate Thee, I ever hate, etc., with the utmost hatred, etc. And just as they should not be saved from a fire, so also should they not be saved from either a ruinous heap, or water, or from any other thing that may destroy them.' "
בעא מיניה יוסף בר חנין מר' אבהו הני ספרי דבי אבידן מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין. אין ולאו ורפיא בידיה. רב לא אזיל לבי אבידן וכ״ש לבי נצרפי. שמואל לבי נצרפי לא אזיל לבי אבידן אזיל. אמרו ליה לרבא מ״ט לא אתית לבי אבידן, אמר להו דיקלא פלניא איכא באורחא וקשי לי ונעקריה דוכתיה קשי לי. מר בר יוסף אמר אנא מינייהו אנא ולא מסתפינא מינייהו. זימנא חדא אזל בעי לסכוניה. אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי הוה ההוא פילוסופא בשביבותיה (ע״ב) דהוה שקול שמא דלא מקבל שוחדא בעי לאחוכי ביה עיילא ליה שרגא דדהבא ואזול לקמיה אמרה ליה בעינא דנפלגי לי בנכסי דבי נשא. אמר לה פלוגי. אמר ליה כתיב לן במקום ברא ברתא לא תירות. אמר ליה מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה ואיתיהיבת אורייתא אחריתי וכתיב ביה ברא וברתא כחדא יירתון. למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא. אמר להו שפילית לסיפיה דספרא וכתיב ביה אנא לא למיפק מאורייתא דמשה אתיתי ולא לאוסופי על אורייתא דמשה אתיתי וכתיב ביה במקום ברא ברתא לא תירות. אמרה ליה נהור נהוריך כשרגא. אמר ליה רבן גמליאל אתא חמרא ובטש לשרגא:
The following problem was submitted to R. Abuhu by Joseph b. Chanin: "May the books, written by heretics, be saved from a fire, or not?" "Yea, and nay" (R. Abuhu replied sometimes affirmatively and sometimes negatively), because he really could not tell. Rab never went to a be-Abedan (the house where the heretics were accustomed to read their books and argue over them) and he particularly avoided the places of a certain idolatry called Nitzraphi. Samuel, however, did not go to the house of Nitzraphi, but did go to the be-Abedan. Raba was asked why he did not go to the be-Abedan. He replied: "Because there is a big palm-tree on the road and it causes one hardship to pass it." "Well," said they, "we will uproot it." "No." answered Raba, "the place will then become rough and torn up and that will cause the same hardship."Mar b. Joseph said: "I am of their society and do not fear them." Nevertheless, it once happened when he went there, that he was in danger. Ema Shalom, the wife of E. Eliezer, and sister of Eabban Gamaliel, encountered in her neighborhood a philosopher, who was also a judge (Ib. b.) and had the reputation of not taking bribes. Rabban Gamaliel and his sister once wanted to put him to the test [and prove that he did take bribes]. So she brought the Judge a golden lamp as a present and appeared before him. "I wish to inherit half of my father's wealth," she said to him. Whereupon he said, "I will order that thou be given half of it." "But," said she, "in our Torah it is written that when a son is left, a daughter may not inherit?" The Judge replied: "Since you, Israel, were exiled from your land, the Law which Moses gave you has been revoked and new laws given you instead; in these new laws, it is stated that daughters may inherit equally with sons." The next day R. Gamaliel came bringing him a Libyan ass as a present [and told him that he did not wish to have his sister inherit]. The Judge answered thus: "After thy sister left, I consulted our law a little further and found that it says 'I did not come to abolish or to add to the Mosaic law.'" So Ema Shalom [reappeared and] pleaded before the Judge saying: "May God make thy light as bright as a lamp [hinting at her bribe]." Whereupon R. Gamaliel remarked to her [in the presence of the Judge]: "An ass came along and kicked the candle, thus exting-uishing it."
(דף קיז ע״ב) אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנאמר (שמות טז ה) והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו לאלתר. אמר רבי אבא בשבת חייב אדם לבצוע על ב' ככרות דכתיב לחם משנה. אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דנקט תרי ובצע חדא אמר לקטו כתיב. רבי זירא הוה בצע אכוליה שרותיה. א״ל רבינא לרב אשי והא מיחזי כרעבתנותא. אמר ליה כיון דכל יומא לא עביד והאידנא הוא דעביר לאו מיחזי כרעבתנותא:
(Fol. 117b) R. Chisda said: "A man shall always rise early [on Friday] to prepare the necessities for the Sabbath; as it is said (Ex. 16, 5.) And it shall come to pass on the sixth day, when they prepare what they shall have brought in, i.e., as soon as they bring it [early in the morning] it ought to be prepared [early]." R. Abba said: "A man must pronounce the fore-meal blessing on the Sabbath over two loaves of bread, for it is said. Double bread (Ib.)." R. Ashi said: "1 noticed the manner in which R. Cahana used to do this. He would hold both loaves, but cut only one, giving as his reason that only at the gathering [of the Manna] is it written Double, but not at the eating. R. Zeira, when pronouncing the benediction, used to cut off a piece sufficient for the entire meal." Rabina said to R. Ashi: "Does it not appear gluttonous to cut so large a piece, at one time?" "Since it was not his custom to do so on week days, it does not appear gluttonous on the Sabbath," was R. Ashi's answer.
תנו רבנן כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש. רבי חידקא אומר ארבע. אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו (שמות טז כה) ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה׳ היום לא תמצאוהו בשדה. ר׳ חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא ורבנן סברי בהדי דאורתא. (דף קיח) א״ר שמעון בן פזי א״ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. מחבלו של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם (מלאכי ג כג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ וגו׳. מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב התם (צפניה א טו) יום עברה היום ההוא. ממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם (יחזקאל לח יט) ביום בוא גוג:
Our Rabbis taught: How many meals must a man eat on the Sabbath? "Three." But R. Chidka says "Four." R. Jochanan said: "Both the Rabbis and R. Chidka interpret the same passage. (Ex. 16, 25.) And Moses said. Eat it to-day; for a Sabbath is this day unto the Lord; to-day ye will not find it in the field. R. Chidka is of the opinion that the use of the word Hayom (day) [mentioned in the above passage] three times indicates three meals during the day excluding the evening meal; together with the Friday evening meal it makes four; but the Rabbis are of the opinion that the three meals include that of Friday night, hence there are but three altogether." (Fol. 118a) R. Simon b. Pazi in the name of R. Joshua b. Levi, who spoke in the name of bar Kappara, said: "He who fulfills the observation of three meals on the Sabbath, will be delivered from three evil dispensations, viz., from the pains of Messiah, from the judgment of Gehenna, and from the war of Gog and Magog. From the pains of Messiah, for it is written here (Ex. 16, 25.) Yom (day); and it is also written (Malachi 3, 23.) Behold. I will send you Elijah, the prophet, before the coming of the day (Yom) of the Lord, etc.; from the judgment of hell, here is written Yom (day) and (Zephanin 1, 15.) A day of wrath is that day (Yom); of the war of Gog ana Magog, here is written (Yom) (day) and it is written (Ex. 38, 19.) On the day (Yom) of Gog's comincg."
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים שנאמר (ישעיה נח יד) אז תתענג על ה׳ וגו׳ והאכלתיך (ע״ב) נחלת יעקב אביך וגו׳ לא כאברהם שכתוב בו (בראשית יג יד) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה ולאו כיצחק שכתוב בו(שם כו ג)כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל אלא ביעקב שכתוב בו (שם כה יד) ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. רב נחמן בר יצחק אמר ניצול משיעבוד עובדי כוכבים כתיב הכא והרכבתיך על במתי ארץ וכתיב התם (דברים לג לט) ואתה על במותימו תדרוך. ואמר רב יהודה אמר רב כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנא׳ (תהלים לז ד) והתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך עונג זה איני יודע מה הוא כשהוא אומר (ישעיה נט יג) וקראת לשבת עונג הוי אומר זה עונג שבת. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודת כוכבים כאנוש מוחלין לו שנאמר (שם נו ב) אשרי אנוש יעשה זאת וגו׳ מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו. א״ר יהודה אמר רב אלמלי שימרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון שנא׳ (שמות טז כז) ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו וכתיב בתריה ויבא עמלק. א״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים שנא׳ (ישעיה נו ד) כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי וגו׳:
Rabbi Jochanan in the name of R. Jose said: "To him who observes the Sabbath, with enjoyments, will be given boundless inheritance, as it is written (Is. 58, 14.) Then Shalt thou find delight in the Lord, etc., And I will cause thee to enjoy the inheritance of Jacob, thy father. Not such inheritance as was promised to Abraham, (Gen. 13. 14) Arise and walk through the land to its length and breadth, and not as it was promised to Isaac (Ib. 26, 3.) I will give thee all that this land contains, but as it was promised to Jacob (Ib. 28, 14.) And thou shall spread abroad, to the West, and to the East, to the North, and to the South." R. Nachman b. Isaac said: "He will be saved from the subjugation of exile; for it is written (Is. 58, 14.) And I will cause thee to tread upon the high places of the earth; it is also written there (Deu. 33, 39.) And thou shalt tread upon their high places." R. Juda said in the name of Rab: "To him who observes the Sabbath, with enjoyment, will be granted his heart's desires, for it is said (Ps. 37, 4.) And delight thyself in the Lord, and He will give thee the wishes of thy heart. The word delight is not understood in its real meaning. Since it says (Is. 58, 13.) And if thou call the Sabbath delight; then we knew that it means delight of the Sabbath. R. Chiya b. Abba in the name of R. Jochanan said: "He who observes the Sabbath properly, according to its commandment, even if he worship idols, as did the generation of Enosh, will be pardoned, for it is said (Is. 56, 2) Happy is the man that ever doth thus, etc., by not violating it. Do not read it, M'chalelo (violating it), but read it Machul-lo (pardoned) him)." R. Juda, in the name of Rab, said: "If Israel had strictly observed the first Sabbath, no nation or race would have been able to dominate over them, for it is said (Ex. 16, 27.) And it came to pass on the seventh day, that there went out some of the people to gather (the Manna) but did not find them. Immediately following is written: Then came Amalek." R. Jochanan in the name of R. Simon b. Jochai. said: "If Israel would observe two Sabbaths, only, according to the strict requirements of the law, they would at once be redeemed, for it is written (Is. 56, 4.) Thus saith the Lord unto the eunuchs that keep my Sabbaths, and immediately following is written, Even them will I bring to my holy mountain."
אמר רבי יוסי יהא חלקי מאוכלי ג׳ סעודות בשבת. א״ר יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי קאמרינן בפסוקי דזמרא. ואמר רבי יוסי יהא חלקי מהמתפללין עם דמומי חמה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מצוה להתפלל עם דמומי חמה. אמר רבי זירא מאי קרא (תהלים עב ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. וא״ר יוסי יהא חלקי ממתים בחולי מעיים דאמר מר רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים. ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממתים בדרך מצוה. ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריה וממוציאי שבת בציפורי. ואמר ר' יוסי יהא חלקי מיושבי בית המדרש ולא ממעמידי בית המדרש. ואמר רבי יוסי יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה. ואמר ר׳ יוסי יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו. אמר רב פפא לדידי חשדן ולא הוה בי. ואמר רבי יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי. ואמר רבי יוסי מימי לא עברתי על חברי יודע אני בעצמי שאיני בהן אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן אני עולה. ואמר רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי: אמר רב נחמן תיתי לי דקיימית שלש סעודות בשבת. וא״ר יהודה תיתי לי דקיימית עיון תפלה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע תיתי לי דלא מסגינא ד׳ אמות בגילוי הראש. אמר רב ששת תיתי לי דקיימית מצות תפילין. ואמר רב נחמן תיתי לי דקיימית מצות ציצית. אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה אבוך במאי זהיר טפי. אמר ליה בציצית יומא חד הוה קא סליק בדרגא איפסיק ליה חוטא ולא נחית ואתה כמה דלא רמייה. ואמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה (דף קיט) עבידנא יומא טבא לרבנן. אמר רבא תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזיקנא רישא אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותיה. אמר מר בר רב אשי פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא מ״ט דחביב עלי כגופאי ואין אדם רואה חובה לעצמה ר׳ חנינא מיעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא:
R. Jose said: "O, that my lot fall among those who eat three meals on the Sabbath." Again R. Jose said: "O, that my lot fail among those who finish Hallel every day." Is it so? Has not the master said that he who finished Hallel every day is a scorner and a blasphemer? We mean that one should say it only as reciting the Psalms. Again R. Jose said: "O, that my lot fall among those who pray at dawn and sunset." R. Chiya b. Abba said in the name of R. Jochanan: "It is a meritorious act to pray at dawn and [evening] at sunset." R. Zeira said: "What is the passage for this? It is said (Ps. 72, 5.) They shall fear Thee as long as the sun shineth and in the presence of the moon throughout all generations." Again R. Jose said: "O, that my lot fall among those who die of stomach trouble." Again R. Jose said: "O, that my lot fall among those who die while performing a meritorious act." Again R. Jose said: "O, that my lot fall among those who usher in the Sabbath at Tiberia and dismiss it at Sephori." Again R. Jose said: "O, that my lot fall among those who cause the resumption of study in the house of learning but not among those who cause a cessation of study in the house of learning." Again R. Jose said: "O, that my lot fall among those who solicit charity but not among those who distribute it." Again R. Jose said: "O, that my lot fall among those who are suspected without cause." R. Papa said: "I was once suspected without cause." Again R. Jose said: "I never said a word [about a fellowman] which I repudiated [when confronted by him"]." Again R. Jose said: "I never acted contrary to the words of my colleagues. Although I. know I am not a priest, still when my colleagues had asked me to go upon the platform, I did so." Again R. Jose said: "I never said a thing that I afterwards repented having said it." R. Nachman said: "May it be credited to me, that I fulfilled the obligation of three meals on the Sabbath." And R. Juda said: "May it be credit to me that I fulfilled [the duty of] devotion in my prayers." R. Huna, the son of R. Joshua, said: "May it be credited to me that I never walked four cubits with an uncovered head." R. Shesheth said: "May it be credited to me that I fulfilled the commandment of Tephilin." And R. Nachman said: "May it be credited to me that I fulfilled the commandment of Tzitzith." R. Joseph asked R. Joseph, the son of Rabba, "Which commandment did thy father observe most strictly?" "The commandment of Tzitzith," was his reply; "for, one day when my father was ascending the staircase, a thread of his Tzitzith was torn off, and he did not leave the place until the thread was replaced." Abaye said: "May it be credited to me that whenever I noticed that a young scholar had finished a treatise of the Talmud (Fol. 119a) on that day I gave a banquet for the Rabbis." Raba said: "May it be credited to me that I always respected a learned man; whenever he came before me with a case, I never rested before I examined every possible defence." Mar b. R. Ashi said: "I feel that I am unfitted to judge a learned man because I love him as much as I do myself; and no man. of course, can see himself unjust." R. Chanina was accustomed to wrap himself on the Sabbath eve and arising would say: "Come with me and let us go out to meet Queen Sabbath."
רבי ינאי לביש מאני׳ מעלי שבתא ואמר בואי כלה בואי כלה. רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה בר רב נחמן קריב ליה תלת סאוי מחיי. א״ל מי הוה ידעיתון דאתינא. א״ל מי עדיפת לן מינה דכתיב וקראת לשבת עונג. רבי אבא זבן בתליסר אסתירי פשיטי בשרא מתליסר טבחי ומשלים להו אצינורא דדשא ואומר להם אשור הייא אשור הייא. רבי אבהו הוה יתיב אתכתקא דשינא ומושיף נורא. רב ענן לביש גונדא דתנא דבי רבי ישמעאל בגדים שבשל בהם קדרה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו. רב ספרא מחריך רישא. רבא מלח שיבוטא. רב הונא מדליק שרגי. רב פפא גדיל פתילתא. רב חסדא פרים סלקא. רבה ורב יוסף מצלהי ציבי. רבי זירא מצתת צתותי. רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק. אמר אילו מקלעין לי ר׳ אמי ורבי אסי לא מכתפינן קמייהו. ואיכא דאמרי רבי אמי ורבי אסי מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי. אמרו אילו מקלע לן ר׳ יוחנן מי לא מכתפינן קמיה:
R. Janai was accustomed to put on good clothes on the Sabbath eve and say: "Come bride, come bride." Rabba b. R. Huna once came as a guest to the house of Rabba b. Nachman. They placed before him three Sh'a of flour made into fat cakes. "Didst thou know that I was coming [that thou didst prepare this]?" asked R. Huna of his host. Whereupon the host answered: "Art thou then better than the Sabbath concerning which it is written, (Is. 58, 13.) And if thou calleth the Sabbath a delight?" R. Abba was accustomed to buy meat [for the Sabbath] for thirteen Istirith from thirteen butchers and [before they came] he placed their money at the door saying to them: "Deliver your orders quickly, deliver your orders quickly [in order to receive the Sabbath in time]." R. Abuhu was in the habit of sitting on an ivory chair to make a fire for the Sabbath. R. Anan [on Friday, while preparing for the Sabbath] would cover himself with a duster [to protect his garments]; for it was taught in the school of R. Ishmael: "The garments which a servant wears while cooking for his master, should not be worn when serving the master with a cup of wine at his table." R. Safra. himself, singed a cow's head [for the Sabbath]. Raba. himself, salted fish. R. Huna, himself, lit the lamps. R. Papa, himself, prepared the wicks [for the oil lamp]. R. Chisda. himself, chopped wood. Rabba and R. Joseph themselves, used to split small pieces of wood [into kindling wood]. R. Zeira, himself, lit the kindling wood. R. Nachman b. Isaac was accustomed to place the Sabbath clothes and other things on his shoulder and carry them in. The things not necessary for the Sabbath he placed on his shoulder and carried out, saying: "If R. Ami or R. Assi would happen to come to visit me, would I not carry such things for them on my shoulder?" Some say that R. Ami and Assi, themselves, placed things on their shoulders and carried them in and out saying: "If R. Jochanan would happen to visit us, would we not carry things for him in this manner?"
יוסף מוקיר שבי. הוה ההוא עובד כוכבים בשבבותיה דהוו נפישי נכסיה טובא אמרו ליה כלדאי כולהו נכסי יוסף מוקיר שבי אכיל להו. אזיל זבנינהו לכולהו נכסי זבן בהו מרגניתא אותבה בסייניה. בהדי דקא עבר מברא אפרחיה זיקא שדייה במיא בלעיה כוורא. אסקוה אייתוה אפניא דמעלי שבתא אמרי מאן זבין כי השתא. א״ל זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקיר שבי דרגיל דזבין. אמטיוה ניהליה זבניה. קרעיה אשכח ביה מרגנית׳ זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא. פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא. בעי מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי עשירים שבארץ ישראל במה הם זוכים. אמר ליה בשביל שמעשרין שנאמר (דברים יד כב) עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר. שבבבל במה הן זוכין. א״ל בשביל שמכבדין את התורה. ושבשאר ארצות במה הן זוכין. אמר ליה בשביל שמכבדים את השבת דאמר רבי חייא בר אבא פעם אחת נתארחתי אצל ב״ה בלודקיא והביאו לפניו שלחן זהב משוי ט״ז בני אדם וט״ז שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים וכשמניחין אותו אומרים (תהלים כד א) לה׳ הארץ ומלואה וגו' וכשמסלקים אותו אומרים (שם קטו טז) השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם. אמרתי לו בני במה זכית לכך. א״ל קצב הייתי וכל בהמה שהיתה נאה אמרתי תהא זו לשבת. אמרתי לו אשריך שזכית וברוך המקום שזיכך לכך:
Joseph, who honored the Sabbath, had a very rich neighbor. This neighbor was told by the Chaldeans (soothsayers) that all his wealth would eventually be eaten up by Joseph. The neighbor, therefore, sold his estate and with the proceeds bought a large diamond, which he fixed in his turban. One day, while crossing a bridge, a gust of wind blew his turban into the water and a fish swallowed it. This fish [being caught] was brought [to the market] on a Friday. "Who wants to buy fish to-day?" they inquired. They were told to go to Joseph, who honors the Sabbath and usually buys fish that day. So they brought the fish to him and he bought it. When the fish was cut up, the jewel was found and Joseph sold it for thirteen purses of gold denarim. When that old man met him, he said to Joseph: "He, who lends to the Sabbath (incurring additional expenses in its honor) the Sabbath will repay." Rabbi asked R. Ishmael, the son of R. Jose, "What merited the rich people of Palestine who become so wealthy?" He answered thus: "Because they gave their tithes in due season, as it is said (Deu. 14, 22.) Thou shalt tithe the tithe, i.e., give tithes, in order that thou mayest become rich." What merited the rich of Babylon [where people are exempt from tithes]?' "Because," said R. Ishmael, "they honor the Torah." "And what merited the rich of other countries that made them so wealthy?" "Because," said he, "they honored the Sabbath; for R. Chiya b. Abba said: 'I sojourned once with a wealthy man in Ludki. and I saw that they brought before him a golden table carried by sixteen men, and having sixteen silver links depending from it; in these links were fixed bowls, cups, pitchers and dishes, all filled with various kinds of victuals, and all sorts of rare fruits and spices. When setting the table, they said: Unto the Lord belongs the earth with what filleth it (Ps. 24, 1). And when they removed the table, they said The heavens are the heavens of the Lord; but the earth hath he given to the children of men (Ib. 115, 16). I said to him 'My son, how have you merited this prosperity?' He said to me: 'I was formerly a butcher, and I always selected the finest cattle to be slaughtered for the Sabbath.' I then said to him: 'Happy art thou for being so merited and blessed be the Lord who hath rewarded thee with all this.' "
א״ל קיסר לרבי יהושע בן חנינא מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף. א״ל תבלין אחד יש לנו ושבת שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף. א״ל תן לנו הימנו. א״ל כל המשמר את השבת מועיל לו ושאינו משמר את השבת אינו מועיל לו:
The [Roman] Emperor once asked R. Joshua b. Chanina: "Why have the Sabbath meals a special taste?" "There is," he answered, "a certain flavor in our possession, called Sabbath, which we throw into it and this gives it its taste." "Give it to us," he begged of R. Joshua, whereupon R. Joshua said: "Only him who keepeth the Sabbath, doth it help, but it doth not help him who doth not keep the Sabbath."
אמר ליה ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתיב (ישעיה נח יג) לקדוש ה׳ מכובד. א״ל זה יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה. וכבדתו רב אמר להקדים. ושמואל אמר לאחר. א״ל בני רב פפא בר אבא לרב פפא כגון אנן דשכיח לן בישרא וחמרא כל יומא במאי נשנייה. א״ל אי רגילתו לאקדומי אחרוה אי רגילתו לאחורי אקדמוהו. רב ששת בקייטא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שמשא בסיסוא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא כי היכי דליקומו חייא:
The Resh Galutha" said to R. Hamnuna: "What is meant by the passage (Is. 58, 13.) The holy day of the Lord honorable. What does the word honorable signify?" R. Hamnuna said to him: "This refers to the Day of Atonement, on which there is neither eating nor drinking, hence the Torah says that thou shalt honor it with clean clothes." And thou shalt honor it (Ib.). Rab said: "This is intended to signify that on the Sabbath eve. the meal time shall be earlier than on the week days." Samuel said, however: "On the contrary it is intended to signify that the meal time should be later than usual."The sons of R. Papa b. Abba questioned him: "How shall people such as we are, who have meat and wine every day of the week, distinguish the Sabbath day?" R. Papa replied: "If you are accustomed [to dine] early [on the week days] eat later [on the Sabbath] and if you have your usual meals late, have them earlier [on the Sabbath]." R. Shesheth, in the summer, would cause the Rabbis [who came to listen to his Sabbath lectures] to sit where the sun shone earliest [in order that they might become warm and leave early] and in the winter would seat the Rabbis in the shadow, so that they should become cold and very soon rise [to have their meals earlier].
(שם ע״ב) אמר רב המנונא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית שנא׳ ויכלו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו. א״ר אלעזר מנין שהדבור כמעשה שנאמר (תהלים לג ו) בדבר ה׳ שטים נעשו:
(Ib. b) R. Hamnuna said: "He who prays on the Sabbath eve and recites the prayer Vayechulu (Gen. 2, 1-3) Scripture adds to his credit as if he had been a collaborator with the Holy One, praised be He! in the creation of the world; for it is said (Gen. 2, 1.) Thus were finished, etc. Do not read Vayechulu (were finished) but read it Vayechalu (they finished it)." R. Elazar said: "Whence do we learn that speaking is equivalent to doing? It is said (Ps. 33, 6.) By the words of God, were the heavens made."
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם ומניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו (ישעיה ו ז) וסר עונך וחטאתך תכופר. תניא ר׳ יוסי ברבי יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבהכ״נ לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בע״כ. ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונה אמן בע״כ:
R. Chisda said in the name of Mar Ukba: "He who prays on the Sabbath eve and says Vayechulu, will be escorted by two ministering angels who will put their hands upon his head and will say to him And thy iniquity is departed, and thy sin is forgiven (Is. 6, 7)." We are taught that R. Jose, the son of R. Juda, says: "Two ministering angels escort every man on the Sabbath eve to his house. One of them is an angel of good and the other an angel of evil. When the man comes home and finds the lamps kindled, the table set and the bed in order, the angel of good says: 'May the coming Sabbath be even as the present,' to which the angel of evil reluctantly is obliged to say Amen! But if all be in disorder, then the angel of evil says: 'May the coming Sabbath be even as the present,' to which the angel of good reluctantly is obliged to say Amen!"
אמר רבי אלעזר לעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת אף על פי שאינו צריך לכזית. אמר רבי חנינא לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אף ע״פ שאינו צריך אלא לכזית. חמין במוצאי שבת מלוגמא. פת חטה במוצאי שבת מלוגמא. רבי אבהו הוו עבדין ליה באפוקי שבתות עיגלא תילתא הוה אכיל מיניה כוליתא כי גדיל אבימי בריה א״ל למה לך לאפסודי כולי האי נשבוק כוליתא ממעלי שבתא. שבקוה ואתא ארי אכליה:
R. Elazar said: "A man should always arrange his table for the Sabbath eve, even though he may not be hungry and eat no more than [a morsel] the size of an olive." R. Chanina said: "A man should always arrange his table for the Sabbath eve, even though he need no more than [a morsel] the size of an olive." To drink warm water and to wash on the night following the Sabbath are wholesome. Warm bread on the night following the Sabbath is wholesome. R. Abuhu was accustomed to have prepared for him a fat calf, of which he ate the kidneys (on the night following the Sabbath). When his son Abimi grew up, he said to his father: "Why should you waste a whole calf for the sake of the kidneys? Let us leave the kidneys from the calf we are preparing, for the Sabbath eve." They did so, but a lion came and devoured the calf [that was spared].
אמר רבי יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעים לו גזר דינו שנא׳ (שופטים ה ב) בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה׳. מה טעם בפרוע פרעות משום דברכו ה׳. רבי חייא בר אבא א״ר יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודת כוכבים מוחלים לו כתיב הכא בפרוע פרעות וכתי׳ התם (שמות לב כה) כי פרוע הוא. אר״ל כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן שנאמר (ישעיה סו ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן. מאי אמן א״ר חנינא אל מלך נאמן:
R. Joshua b. Levi said: "He who answers Amen Yehei Shemei Rabba Mebarach with all his fervor will cause any evil dispensation passed on him, to be torn (nulliified); for it is said (Judg. 5, 2.) When decreed punishments had been set aside in Israel, then did the people offer themselves willingly, Praise ye the Lord. Why were decreed punishments set aside? Because Praise ye the Lord." R. Chiya b. Abba, in the name of R. Jochanan, said: "Even if there be some idolatry in him, he will also be forgiven; for it is written (Ib.) When decreed punishments were set aside (Pra'oth), and it is also written (Ex. 32, 25.) That it had become unruly (Parua)." Resh Lakish said: "He who answers Amen with all his fervor will have the gates of Eden opened for him, as it is said (Is. 26, 2.) Open ye the gates, that there may enter the righteous nation, which guardeth the truth. Do not read Shomer Emunim (which guardeth the truth) but read it Seomrim Amen (which say Amen)." What is the meaning of Amen? R. Chanina said: "The abbreviation of 'God, faithful king.'"
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת שנאמר (ירמיה יז כז) ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא וגו׳. והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תבכה. מאי ולא תבכה. אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה. אמר אביי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בו את השבת שנא׳ (יחזקאל כב כו) ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם. א״ר אבהו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו ק״ש שחרית וערבית שנאמר (ישעיה ה יא) הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וגו׳ וכתיב והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פעל ה׳ לא יביטו וכתיב לכן גלה עמי מבלי דעת. א״ר המנונא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן שנאמר (ירמיה ו יא) שפוך על עולל בחוץ. מה טעם שפוך משום דעולל בחוץ:
R. Juda, the son of R. Samuel, in the name of Rab, said: "Conflagration is not frequent excepting only where violation of the Sabbath is found; for it is said (Jer. 17, 27.) But if ye will not hearken unto me to hallow the Sabbath day, and not to bear a burden, and to enter into the gates of Jerusalem on the Sabbath day, then will I kindle a fire in its gates, and it shall devour the palaces of Jerusalem and it shall not be quenched." What is meant by And it shall not he quenched? R. Nachman b. Isaac said: "It means 'At a time when men to quench it will not be accessible.' " Abaye said: "Jerusalem would not have been destroyed, but for the sin of violating the Sabbath, for it is said (Ez. 22, 26.) And from my Sabbaths do they turn away their eyes so that I am profaned among them." R. Abuhu said: "Jerusalem would not have been destroyed had it not been for the sin that they ceased to read the Sh'm'a every morning and evening, for it is said (Is. 5, 11.) Woe unto those that rise up early in the morning that they may run after strong drink, etc., And there are harp and psaltery timbrel and flute and wine and their drinking feasts, but the deeds of the Lord, they regard not. Therefore, are my people led into exile, for want of knowledge." R. Hamnuna said: "Jerusalem would not have been destroyed but for the sin that they ceased to teach small children, for it is said (Jer. 6, 11.) Pour it out over the child in the street. Why pour it out? Because the child is in the street [and not in school]."
אמר עולא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא היה לכם בושת פנים זה מזה שנאמר (ירמיה ו טו) הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו וגו׳. אמר רבי יצחק לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו קטן וגדול שנא׳(ישעיה כד ב) והיה כעם ככהן וכתיב בתריה (שם) הבוק תבוק הארץ. אמר רב עמרם בריה דר״ש בר אבא א״ר שמעון בר אבא א״ר חנינא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה שנא׳ (איכה א ו) היו שריה כאילים לא מצאו מרעה מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה. א״ר יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים שנאמר (דה״ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה׳ בעמו עד לאין מרפא. מאי עד לאין מרפא. אמר רב יהודה אמר רב כל המבזה ת״ח אין לו רפואה למכתו אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים קה טו) אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו. אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן. ולנביאי אל תרעו אלו תלמידי חכמים. אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. א״ל רב פפא לאביי דידו ודידך מאי. אמר ליה אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא. ואמר ר״ל משום רבי יהודה נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפי׳ לבנין בית המקדש. אמר ליה ר״ל לר׳ יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה. רבינא אמר מחרימין אותה. ואמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר (ירמיהו ת) שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו וגו׳ אם יש עושה משפט מבקש אמונה וגו׳. איני והאמר רב קטינא אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר (ישעיה ג ו) כי יתפש איש באחיו בית אחיו שמלה לכה קצין תהיה לנו דברים בני אדם מתכסין בהם כשמלה ישנן תחת ידך. (שם) והמכשלה הזאת תחת ידך. (דף קכ) דברים שאין בני אדם עומדין עליהם אלא אם כן נכשלים בהם ישנן תחת ידך. קצין תהיה לנו ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש וגו׳ אין ישא אלא לשון שבועה וכן הוא אומר (שמות כ ז) לא תשא את שם ה׳ לא אהיה חובש לא אהיה מחובשי עצמן בבית המדרש ובביתי אין להם ואין שמלה שאין בידי לא מקרא ולא משנא ולא גמרא. ממאי דילמא שאני התם דאי אמר להו גמרינא אמרי ליה אימא לן. הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש כלל. ל״ק כאן בד״ת כאן במשא ובמתן:
R. Ulla said: "Jerusalem would not have been destroyed but for the sin of being devoid of shame, as it is said (Jer. 6, 15.) They should have been ashamed, because they had committed an abomination; but they neither felt the least shame," etc. R. Isaac said: "Jerusalem would not have been destroyed but for the sin of making no distinction between great and small, as it is said (Is. 24, 2.) And it shall be with the people as with the priest, etc; immediately following which, is written, Empty, emptied out shall be the land." R. Amram, the son of R. Simon b. Abba, in the name of R. Simon b. Abba, who spoke in the name of R. Chanina, said: "Jerusalem would not have been destroyed but for their sin in failing to admonish one another, as it is written (Lam. 1, 6.) Her princes are become like harts that have found no pasture, i.e., as the harts in a herd walk, one's head between the other's rump, so Israel of that generation pressed their faces into the ground and did not dare to admonish each other." R. Juda said: "Jerusalem would not have been destroyed but for the sin of spurning scholars, as it is written (II Chr. 36, 16.) But they had mocked at the messengers of God, and despised His words, and scorned His prophets, until the fury of the Lord arose against His people, till there was no remedy." What is meant by Till there was no remedy? R. Juda, in the name of Rab, said: "It means this: 'Whoever spurns a scholar will find no remedy for his affliction.'" R. Juda, in the name of Rab, said: "What is meant by the passage (Ps. 105, 15.) Touch not my anointed, and do my prophets no harm, i.e., Touch not my anointed, refers to the school children," and Do my prophets no harm, refers to the scholars." Resh Lakish in the name of R. Juda the Nasi said: "The world would not be sustained if it were not for the breath of [praise coming forth from] the school children." "What about mine and thine?" said R. Papa unto Abaye. Whereupon Abaye replied: "The breath [of praise] which comes forth from one who might have sinned is not like the breath [of praise] that is uttered by one who is incapable of committing sin." Resh Lakish in the name of R. Juda the Nasi said further: "School children should not be withheld from school even by reason of the building of the Temple." Resh Lakish said to R. Juda, the Nasi: "Thus have I a tradition from my ancestors, and according to others, from your ancestors: 'Every town which has no school for children will eventually be destroyed.'" Rabina said [the tradition was]: "It shall be placed under the ban [until a school is provided]." And Raba said further: "Jerusalem would not have been destroyed were it not because men of faith ceased to exist, as it is said (Jer. 5, 1.) Roam about through the streets of Jerusalem and see now, and notice, and search in its broad places: and if ye can find one man, if there be one that executeth justice, that searcheth for truth, then I shall pardon it." Is it so? Has not R. Ketina said: "Even at the period of Jerusalem's downfall (of her moral decay) men of faith did not fail her, as it is said (Is. 3, 6.) When a man will seize his brother in the house of his father [saying] thou hast a nice garment, thou shalt be our ruler, (Fol. 120a) i.e., things which cause people to hide themselves under cover, like a garment, seem to be well under thy hand (thou art a scholar). And let this stumbling be under thy hand, (Ib.) i.e., things of which a man never gets at the true sense unless he first stumbles over it (the Torah) let this be under thy hand; (Yisa) He will lift up his hand on this day, saying I will not he a chief. etc., (Ib.) i.e., the words, He will lift up his hand, apply to nothing else but to swearing and so it says (Ex. 20, 7.) Thou shalt not lift up thy hand to swear in the name of God. I will be a chief, (Ib.) i.e., I will not be confined in the house of study. And in my house is neither bread nor clothing, i.e., I master neither Scripture nor Mishnah nor Gemara." [Hence it shows that they were truthful]. Perhaps in that case, it is different, because if he would say 'I did learn,' people might ask him, 'Tell us what you know?' [Therefore he is bound to tell the truth]. But he might say that he learned and forgot it. [Thus no one will be able to contradict him]. Why does he say that he never knew a thing? [We must therefore, say that they really were trustworthy]. This is not difficult to explain. Rab deals with trustworthy men in business affairs and R. Ketina deals with men faithful in affairs of learning.
(דף קכא) ת״ר מעשה ונפלה דליקה בחצרו של יוסף בן סימאי בשאן ובאו אנשי גסטרא של צפורי לכבותה מפני שאפוטרופוס של מלך היה ולא הניחן מפני כבוד השבת ונעשה לו נס וירדו גשמים וכבה לערב שגר לכל אחד מהם ב׳ סילעין ולאפרכוס שבהם ג׳. וכששמעו חכמים בדבר אמרו לא היה צריך לכך שהרי שנינו עובד כוכבים שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עליהם: (שם ע״ב) אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוו מסקי ביה דבי ריש גלותא זוזי אייתוהו קא מצערי ליה הוה שדי רוקא אמר להו ריש גלותא אייתו מנא סחיפו עלויה. א״ל לא צריכתו הכי אמר רב יהודה רוק דורסו לפי תומו. אמר להו צורבא מרבנן הוא שבקוהו:
(Fol. 121a) Our Rabbis taught that a fire once broke out in the court of Joseph b. Simai, at Beth-he'an, and the military camp of Sephoris sent men to extinguish it because he was the treasurer of the royal administrator. But Joseph did not allow them to do so on account of the Sabbath. By a miracle it began to rain, and the fire was extinguished. That evening Joseph sent to each man [who came to help him] two Selaim. When the sages heard of this thing, they said: "It was not at all necessary to stop them from doing it, because we are taught (in a Mishnah), 'When a non-Jew comes to extinguish fire, the owner need not tell him either to extinguish or not to extinguish, because there is no commandment compelling a non-Jew to keep the Sabbath."