תענית 1

תענית (דף ב) אמר רבי יוחנן ג׳ מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח ואלו הן של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים. של חיה דכתיב (בראשית ל כב) וישמע (שם ע״ב) אליה אלהים ויפתח את רחמה. של גשמים דכתיב (דברים כח יב) יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב וגו׳. ושל תחיית המתים דכתיב (יחזקאל לז יג) וידעתם כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם. במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה (וסימנו מפת״ח, ״מטר ״פרנסה ״תחיה ״חיה) דכתיב (תהלים קמה טז) פותח את ידך וגו׳. ורבי יוחנן מאי טעמא לא קאמר לה להאי אמר לך רבי יוחנן גשמים נמי היינו פרנסה.

TAANITH (Fol. 2) R. Jochanan said: "Three keys (sources of help) are in the hands of the Holy One, praised be He! which are not intrusted to any agent. They are: [The key] for [help in] confinements, for rain, and for the resurrection of the dead. The key for help in confinements, as it is written (Gen. 30, 22) And God hearkened (Ib. b) to her (Rachel) and opened her womb; that for rain, as it is written (Deut. 28, 12) The Lord will open unto thee His good treasure, the heaven, to give the rain of thy land in its season; and that for the resurrection of the dead, as it is written (Ez. 37, 13) And ye shall know that I am the Lord, when I open your graves and when I cause you to come up out of your graves, O my people. In the West (the land of Israel) it was said: "Also the key of a man's support is in the hands of God Himself, as it is written (Ps. 145, 16) Thou openest Thy hand. etc. Why did not R. Jochanan mention this also? Because R. Jochanan may explain that rain includes the means of maintenance.

(דף ג) תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר מאי טעמא אמר רבי חנינא טל ורוחות אינן נעצרין טל מנלן דלא מיעצר דכתיב (מ״א יז א) ויאמר אליהו התשבי וגו׳ חי ה׳ וגו׳ אם יהי השנים האלה טל ומטר וגו׳ וכתיב (שם יח א) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ואלו טל לא קאמר ליה מאי טעמא משום (שם ע״ב) דלא מיעצר וכי מאחר דלא מיעצר אליהו אשתבועי למה ליה. הכי קאמר ליה אפילו טל דברכה נמי לא אתי וליהדריה לטל דברכה משום דלא מינכרא מילתא. רוחות מנא ליה דלא מיעצרי אמר רבי יהושע בן לוי דאמר קרא (זכריה ב י) כי בארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה׳ מאי קאמר להו קודשא בריך הוא לישראל אילימא הכי קאמר דבדרתינכו בד׳ רוחי דעלמא האי כארבע בארבע מיבעי ליה (פ״ק דמסבת עבודת כוכבים וע״ש מהרש״א) אלא דמכניפנא לכו מד׳ רוחי עלמא. מארבע מיבעי ליה. אלא הכי קאמר כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל:

(Fol. 3) We are taught in a Baraitha: The sages did not make it incumbent upon man to make mention of dew and wind in the prayer; but if one desires to do so, he may. What is the reason? "Because," said R. Chanina, "dew and wind are never withheld." Whence do we know that dew is never withheld? It is written (I Kings 17, 1) Then said Elijah, the Tishbite, who was of the inhabitants of Gilead, unto Achab, 'As the Lord the God of Israel liveth, before whom I have stood, there shall not be in these years dew or rain, etc.; and further, it is written (Ib. 18, 1) Go show thyself unto Achab; and I will give rain upon the face of the earth. But in the latter passage dew is not mentioned because it (Ib. b) was never withheld. If so, then why did Elijah swear that it [dew] would not fall? He said thus unto them: "Fructifying dew shall also not fall." Then, why did he [Elijah] not cause the return of fructifying dew? Because there is no distinction [between fructifying and non-fructifying, hence its return was not felt]. And whence do we know that the wind is not withheld? Said R. Joshua h. Levi: "Because it is said (Zech. 2, 10) For just as the four winds of heaven have I spread you abroad. What does the Holy One, praised be He! mean to say thereby? Shall I say that this is meaning: 'I scattered you over the four corners of the globe.' If so, then why does it say, as the four? It should say, over the four. Should we assume that He meant to say, that He will assemble you from the four corners of the globe? If so, then He ought to say from the four corners. We must, therefore, say that this is meaning: Just as the world cannot exist without wind, so also cannot the world exist without Israel."

אמר רב יהודה זיקא דבתר מיטרא כמיטרא עיבא דבתר מיטרא כמיטרא שמשא דבתר מיטרא כתרי מיטרי למעוטי מאי למעוטי גילהי דליליא ושמשא דביני קרחי:

R. Juda said: "The wind which comes after a rain does as much good as the rain itself; the cloud after a rain is as good as rain; the sun which comes after the rain does twice as much good as rain." What, then, does he exclude? The glow after sunset, and the sun appearing between clouds in the sky.

ואמר רבא מעלי תלגא לטורי כה׳ מיטרי לארעא שנאמר (איוב לז ו) כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו:

Raba said: "Snow on the mountains is as good as five downpours of rain on the ground; as it is said (Job 37, 6) for to the snow he saith, 'Be thou on the earth'; likewise to the pouring rain, and to the pouring rains of his strength."

ואמר רבא תלגא לטורא מטרא רזיא לאילני מיטרא ניחא לפירי (דף ד) עורפילא אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא ליה מאי עורפילא עורו פילי:

Raba said again: "Snow on the moun tains is as good as vehement rain for the trees. A rain coming down softly is good for the budding fruits (Fol. 4), and the drizzling rain is good even to seeds under a hard cloud."

ואמר רבא האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא דכיון דנבט נבט. ואמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה שנאמר (ירמיה כג כט) הלוא כה דברי כאש נאם ה׳. אמר רב אשי כל ת״ח שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם שנאמר (שם) וכפטיש יפוצץ סלע אמר ליה רבי אבא לרב אשי אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה דכתיב (דברים ח ט) ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה. אמר רבינא אפילו הכי מיבעי׳ ליה לאינש למילף נפשיה בניחותא שנאמר (קהלת יא י) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך:

Raba said again: "A young scholar is like a seed lying under a hard clod which, when it has once sprouted, grows fat." Raba also said: "If a young scholar gets angry, it is the [zeal for the] Torah that excites him, for it is said (Jer. 23, 29) Is not thus my word like the fire saith the Lord?" R. Ashi said: "A scholar who is not as firm as iron cannot be considered a scholar; for the end of that passage reads: And like a hammer that shivereth the rock. What you derive from that passage." remarked R. Abba unto R. Ashi, "we infer from the passage here: It is written (Deut. 8, 9) A land whose stones are iron. Do not read it, Ab'neha (its stones), but read it, Boneha (its builders)." "Even so," remarked Rabina, "a man should train himself to speak calmly without anger, as it is said (Ecc. 15, 10) And remove anger from thy heart."

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן לב׳ השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי. אליעזר עבד אברהם דכתיב (בראשית כד יג) ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים והיה הנערה אשר אומר אליה וגו׳ יכול אפילו חיגרת או סומא השיבוהו כהוגן ונזדמנה לו רבקה. שאול בן קיש דכתיב (ש״א יז כה) והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו (לאשה) ואת בית אביו יעשה חפשי יכול אפילו עבד וממזר השיבוהו כהוגן ונזדמן לו דוד. יפתח הגלעדי דכתיב (שופטים יא לא) והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה לה׳ והעליתיהו עולה יכול אפילו דבר טמא והשיבוהו שלא כהוגן ונזדמנה לו בתו. והיינו דקא אמר להו נביא לישראל (ירמיה ח כב) הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם וכתיב (שם יט ה) אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. אשר לא צויתי זה בנו של מישע מלך מואב שנאמר (מ״ב ג כז) ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה ויהי קצף גדול על ישראל ויסעו מעליו וישובו לארץ. ולא דברתי זו בתו של יפתח הגלעדי. ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם. אמר רבי ברכיה אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והשיבה הקדוש ברוך הוא כהוגן דכתיב (הושע ו ג) ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ כשחר נכון מוצאו ויבא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ. אמר לה הקדוש ברוך הוא בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש פעמים אינו מתבקש אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם שנאמר (הושע יד ו) אהיה כטל לישראל ועוד שאלה שלא כהוגן אמרה לפניו רבונו של עולם (ש״ה ח ו) שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך אמר לה הקדוש ברוך הוא בתי את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם שנאמר (ישעיה מט טז) הן על כפים חקותיך:

R. Samuel b. Nachmeni, in the name of R. Jonathan, said: Three men made an unreasonable demand (making their actions dependent on chance); two of them were answered desirably (Providence favored their ways), but one was answered according [to his unreasonableness]. They are: Eliezer, the servant of Abraham; Saul, the son of Kish; and Jephthah, of Gilead. Concerning Eliezer it is written (Gen. 24, 13) … and the daughters of the men of this city come out to draw water, etc. Now, such a maiden might have been blind or maimed, nevertheless he was answered desirably when Rebekah came [providentially] to him. Concerning Saul, the son of Kish, it is written (I Sam. 17, 25) And it shall be, that the man who killeth him, the king enrich him with great riches, and will give him his daughter, etc. It might have happened that a slave, or an illegitimate son, might accomplish the feat, nevertheless he was answered desirably; and David came [providentially] to him. Concerning Jephthah it is written (Jud. 11, 31) Then it shall be, that whatsoever cometh forth of the doors of my house … I will offer it up for a burnt-offering. An unclean animal might have come forth [which would not be a proper sacrifice] . He was therefore answered undesirably, for his own daughter came [providentially] to meet him. This is meant by the words of the prophet (Jer. 8, 22) Is there no mere balm in Gilead? Or, is no physician there? And further, it is written (Ib. 19, 5) which I had not commanded nor spoken, and which had not come into my mind; i.e., which I had not commanded refers to the son of Mesha, the King of Moab, as it is said (II Kings, 3, 27) Then he took his eldest son that should have reigned in his stand, and offered him for a burnt-offering upon the wall. And there came great wrath upon Israel; and they departed from him, and returned to their own land; nor spoken, refers to the daughter of Jephthah, the Gilodite; and which had not come into my mind, refers to Isaac, son of Abraham." R. Berachia said: "The congregation of Israel also made an unreasonable demand, but the Holy One, praised be He! answered it in a desirable manner, as it is written (Hos 6, 3) And let us know, eagerly strive to know the Lord; His going forth is sure as the morning; and He shall come unto us as the rain, as the latter rain that watereth the earth. The Holy One, praised be He! said: 'My daughter, thou askest a thing which is sometimes desirous and sometimes superfluous, nevertheless I shall be to thee as a thing which is needed all the time; as it is said (Ib. 14, 6) I will be as the dew unto Israel. Another time did the congregation of Israel make an unreasonable demand, saying: 'Sovereign of the universe! (Songs 8, 6) Set me as a seal upon thy heart, as a seal upon thy arm.' Whereupon the Lord said: 'Thou askest me to do a thing which sometimes can be observed and sometimes cannot; but I will set thee as a seal in such a place that you will always be observed'; as it is said (Is. 49, 16) Behold, upon the palms of my hands have I engraved thee."

(דף ה) משנה עד אימתי שואלין את הגשמים רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח רבי יוסי אומר עד שיצא ניסן שנאמר (יואל ב כג) ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון:

(Fol. 5) MISHNAH: Till what time should the petition for rain be recited [in the ninth Benediction]? R. Juda says, "Until after the Passover." R. Jose says, "Till the month of Nissan is over; because it is said (Joel 2, 23) And he hath caused to come down for you the rain, the first rain, and the latter rain the first month."

גמ׳ א״ל רב נחמן לרב יצחק יורה בניסן יורה במרחשון הוא דתניא יורה במרחשון ומלקוש בניסן אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן בימי יואל בן פתואל נתקיים מקרא זה דכתיב ביה (שם א ד) יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל. אותה שנה יצא אדר ולא ירדו גשמים ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן. אמר להם נביא לישראל צאו וזרעו. אמרו לו מי שיש לו קב חיטין או קבים שעורין יאכלנו ויחיה או יזרענו וימות אמר להם אף על פי כן צאו וזרעו. ונעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלים ומה שבסדקים ומה שבחורי נמלים יצאו וזרעו בשני ובשלישי וברביעי ירדה להם רביעה שניה בחמישי בניסן והקריבו עומר בששה עשר בניסן נמצאת התבואה הגדילה בששה חדשים גידלה באחד עשר יום. ונמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של י״א יום ועל אותו הדור הוא אומר (תהלים קכו ה) הזורעים בדמעה ברנה יקצרו:

GEMARA: R. Nachman said to R. Isaac: "Does the first rain then descend in the month of Nissan? Behold, it descends in Mar-Cheshvan, for we have been taught in a Baraitha: 'The first rains fall in Mar-Cheshvan and the latter rains in Nissan.'" Whereupon R. Isaac answered, thus said R. Jochanan: The above passage refers only to the time Joel, son of Pethuel, where it is written (Joel 1, 4) That which the palmarworm hath, the locust hath eaten; and that which the locust hath left, the canker-worm hath eaten. In that year the month of Adar had already been passed, and the first rain descended in the month of Nissan. When the prophet said to Israel: Go and sow your seed, and they replied: "Should one who has a kab or two of barley or wheat eat it and live, or should he sow it and die [e'er the new grain become ripe]?" And he said to them: "Nevertheless, see that ye sow as much as ye can." Thereupon a miracle occurred, that the grain which had been hidden in the walls and in the cracks, as well as in the eaves hidden by the ants, was discovered. They then went and sowed their grain on the second, third, and fourth days of Nissan. On the fifth of Nissan the second rain fell, and on the sixteenth of that month they already offered up the Omar, which had ripened. It was thus found that the grain which should have taken six months to ripen matured in eleven days; and the Omar of grain, usually six mouths in growing, was then brought of such as had been only eleven days in growing; concerning this generation Scripture says (Ps. 126, 5) Those that sow in tears shall reap in joyful song.

ואמר ליה רב נחמן לרב יצחק מאי דכתיב (מלכים ב ח א) כי קרא ה׳ לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים בהנך ז׳ מאי אכול אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן שנה ראשונה אכלו מה שבבתים. שניה אבלו מה שבשדות ובכרמים. שלישית בשר בהמה טהורה רביעית בשר בהמה טמאה. חמישית בשר שקצים ורמשים. ששית בשר בניהם ובנותיהם. שביעית בשר זרועותיהם לקיים מה שנאמר (ישעיה ט יט) איש בשר זרועו יאכלו:

Another thing R. Nachman asked of R. Isaac: "What is the meaning of the passage (II Kings 8, 1) For the Lord hath called for a famine, and it is also coming on the land for seven years. What did the people eat during these seven years?" Whereupon R. Isaac replied, thus said R. Jochanan: "In the first year they ate of what they had stored away in their houses; in the second year they ate of what they had stored away in the fields and vineyards; in the third year they ate the flesh of [ritually] clean animals; in the fourth, the flesh of [ritually] unclean animals; in the fifth year they ate the reptiles; in the sixth year the famine was so severe that people had to eat their own children; and in the seventh it reached a stage where some had to eat the flesh of their own arms, and then the passage was fulfilled (Is. 9, 19) They shall eat every man the flesh of his own arm."

ואמר ליה רב נחמן לרב יצחק מאי דכתיב (הושע יא ט) בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה ומי איכא ירושלים למעלה אין דכתיב (תהלים קכב ג) ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו:

Another thing R. Nachman asked of R. Isaac: What is the meaning of the passage (Hos. 11, 9) The Holy One in the midst of thee, and I will not come into the city. Is it possible that because the Holy One was in their midst and yet did not wish to enter? "Thus, said R. Jochanan," replied R. Isaac: 'The Holy One, praised be He! said that He would not enter Jerusalem on high, until he could enter the Jerusalem down below; (i.e., until the latter is rebuilt).'" Is there then a Jerusalem on high?" R. Nachman asked. "Yea," was the answer, "for it is written (Ps. 122, 3) Jerusalem! which art built as a city wherein all associate together; [i.e., Jerusalem is built as that Jerusalem which is connected (associated) with it. Hence there is another one].

ואמר ליה רב נחמן לרב יצחק מאי דכתיב (ירמיה י ח) ובאחת יבערו ויבטלו מוסר הבלים עץ הוא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אחת היא שמבערת רשעים בגיהנם מאי היא ע״א. כתיב הכא מוסר הבלים עין הוא וכתיב התם (ירמיה י טו) הבל המה מעשה תעתועים:

R. Nachman again asked R. Isaac: "What is the meaning of the passage (Jer. 10, 8) But at once they shall he shown to be brutish and foolish: it is a doctrine of vanities, it concerneth but wood." And he replied: "Thus said R. Jochanan: 'One thing will cause men to burn in Gehenna, and that is idolatry; for here the passage says, a doctrine of vanities, it concerneth but the wood; and further, the passage says (Ib. 15) They are vanity, the work of deception; in the time of their punishment shall they vanish.'"

ואמר ליה רב נחמן לרב יצחק מאי דכתיב (שם ב יג) כי שתים רעות עשה עמי תרתין הוא דהוו עשרין ותרתין שביק להו אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אחת היא (שם ע״ב) ששקולה כשתים ומאי ניהו ע״א דכתיב כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים וכתיב (שם) כי עברו איי כתיים וראו וגו׳ הן היתה כזאת ההימר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלא יועיל. תנא כותיים עובדים לאש וקדריים עובדין למים ואף על פי שיודעין שהמים מכבין את האש לא המירו אלהיהם ועמי המיר כבודו בלא יועיל:

R. Nachman asked R. Isaac again: "What is the meaning of the passage (Jer. 2, 13) For, two evils have my people committed. Are there only two? How about the remaining twenty-two [which are subsequently enumerated, in the same chapter], were they then forgiven?" Whereupon R. Isaac answered: "Thus said R. Jochanan: 'One evil (Ib. b) is considered as two; namely, idolatry, as is written immediately after. Me, have they forsaken, the source of living waters, to hew out for themselves cisterns, broken cisterns; and there it is also written: For pass over to the isles of the Kittites, and see; and unto Kedar send, and consider well; and see if anything like this hath happened. Hath a nation exchanged its gods, which are yet no gods? And still my people hath exchanged its glory for that which cannot profit.'" In a Baraitha we are taught: "The Kittites worship fire and the inhabitants of Kedar worship water, and though knowing that water extinguishes fire, they nevertheless did not exchange their god, while my people exchanged their God for that which cannot profit."

ואמר ליה רב נחמן לרב יצחק מאי דכתיב (ש״א ח א) ויהי כאשר זקן שמואל ומי סיב שמואל כולי האי והא בר נ״ב הוה דאמר מר (מ״ק פ״ג) מת בנ״ב שנה זהו מיתתו של שמואל הרמתי. אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן זקנה קפצה עליו דכתיב (ש״א טו יא) נחמתי כי המלכתי את שאול אמר לפניו רבונו של עולם שקלתני כמשה ואהרן דכתיב (תהלים צט ו) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם אף אני לא יתבטלו מעשה ידי בחיי אמר הקדוש ברוך הוא היכי אעביד לימות שאול לא קא שביק שמואל לימות שמואל אדזוטר מרנני אבתריה לא לימות שאול ולא לימות שמואל כבר הגיעה מלכות דוד ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא אמר הקדוש ברוך הוא אקפוץ עליו זקנה היינו דכתיב (ש״א כב ו) ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה וכי מה ענין גבעה אצל רמה אלא לומר לך מי גרם לשאול שישב בגבעה שתי שנים ומחצה תפלתו של שמואל הרמתי ומי מידחי גברא מקמי גברא אין דאמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (הושע ו ה) על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי במעשיהם לא נאמר אלא באמרי פי אלמא מידחי גברא מקמי גברא:

Another thing asked R. Nachman of R. Isaac: What is the meaning of the passage (I Sam. 8, 1) And it came to pass, when Samuel was old. Did he indeed become old? Behold, he was then only fifty-two years of age; for the master said elsewhere, "Whoever dies at the age of fifty-two, is like Samuel of Ramathi (the prophet)." "Thus it was explained by R. Jochanan," replied R. Isaac: "He (Samuel) became old before his time, as it is written (Ib. 15, 11) It repented Me that I have set up Saul to be king. Samuel said before Him: 'Sovereign of the Universe, you have considered me equal in importance to Moses and Aaron, as it is written (Ps. 99, 6) Moses and Aaron among His priests, and Samuel among them that call upon His name. Just as Moses' and Aaron's work had not been destroyed during their own life, so do also I wish that my work should not be destroyed during my life.' Whereupon the Holy One, praised be He! argued with Himself, saying: 'What shall I do? Shall I cause the death of Saul? Samuel would not allow me to. Shall I cause the death of Samuel? Since he is so young, people will murmur that he was not righteous. Shall neither Saul nor Samuel die? This is impossible; for the Kingdom of David already reached its appointed time, and one reign cannot touch upon the other even by a hair breadth.' " The Holy One, praised be He! thereupon decided to cause Samuel to become old before his time. Thus the passage becomes clear (I Sam. 22, 6) Now Saul was sitting in Gibeah, under the tamarisk-tree in Ramah, What relation has Gibeah to Ramah? The relation intends to inform: What caused Saul to sit in Gibeah two and one-half years? The prayer of Samuel, the Ramathite. Is one man displaced for the sake of another? Yea, for R. Samuel b. Nachmaini said, in the name of R. Jochanan: "What is the meaning of the passage (Hos. 6, 5) Therefore have I hewed them by the prophets, I have slain them by the words of my mouth. It does not say by their acts but it says by the words of my mouth; this, therefore, means that one man is displaced for the sake of another."

רב נחמן ורב יצחק הוו יתבי בסעודתא אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק לימא מר מלתא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה בתר דסעיד אמר לי הכי אמר רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת. אמר ליה וכי בכדי ספדו ספדיא וחנטו חנטיא וקברו קבריא אמר ליה מקרא אני דורש שנאמר (ירמיה ל י) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה׳ ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. כי הוה מיפטר אמר ליה ליברכן מר. אמר ליה אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שהיה מהלך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצלו נאה ואמת המים עוברת תחתיו אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצלו וכשבקש לילך אמר לו אילן במה אברכך אם אומר שיהיו פירותיך מתוקין הרי פרותיך מתוקין שיהיה צלך נאה הרי צלך נאה שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעים ממך (דף ו) יהיו כמותך אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי יש לך תורה ואם לגדולה הרי יש לך גדולה ואם לכבוד הרי יש לך כבוד ואם בעושר הרי יש לך עושר ואם בבנים הרי יש לך בנים אלא יהי רצון שיהיו כל צאצאי מעיך כמותך:

R. Nachman and R. Isaac were dining together, and R. Nachman said to R. Isaac: "Let the master say something." Thus said R. Jochanan," replied the latter: 'While eating, one should not converse, lest the food might enter the windpipe (trachea) in front of the gullet, and cause danger.' " After they finished their meal, he said: "Thus said R. Jochanan: 'Jacob, our father, never died.'" "Was it for nothing," rejoined R. Nachman, "that the mourners mourned him, the embalmers embalmed him, and the undertaker buried him?" "I make this assertion from the following passage, was R. Isaac's reply; for it is said (Jer. 30, 10). Therefore fear thou not, O Jacob, my servant, saith the Lord. Neither be dismayed, O Israel; for, lo, I will save thee from afar, and thy seed from the land of their captivity; and Jacob shall again return, and be quiet and at ease, and none shall make him afraid; i.e., Jacob is identified with his children; just as his children are still living so is he also alive." When they were about to depart, R. Nachman said to R. Isaac: "Bless me." And he answered: "I shall tell thee a parable. To which may this [incident of your request] be likened, unto [that of] a man who once went into the desert; and when he became hungry, thirsty, and tired, he found a tree bearing luscious fruit and affording plenty of shade, with a spring of water running underneath. He ate of the fruit, drank of the water, and rested beneath the shade. When about to leave, he turned to the tree and said: 'Tree! Tree! Wherewith can I bless thee? That thy fruit may be sweet? These you have. That a spring may be near thee? Even these thou hast. That thou shouldst afford plenty of shade, — also that thou hast. The one thing left me which I can wish for thee is, that all trees planted from thy seed may be as fruitful as thou art.' (Fol. 6) So it is with thee. Shall I bless thee with knowledge? This thou hast. Shall I bless thee with dignity? This thou also hast. Shall I bless thee with honor? Thou hast that also. Shall I bless thee with riches? That thou hast also. Shall I bless thee with children? Even children thou lackest not. Hence all I can say to you is this: 'May it be His will that thy children be as prosperous as thou art.' "

(דף ז) אמר רבי אבהו גדול יום הגשמים מתחיית המתים דאלו תחיית המתים לצדיקים ואלו הכא בין לצדיקים בין לרשעים ופליגא דרב יוסף דאמר רב יוסף מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים קבעוה בתחיית המתים. אמר רב יהודה גדול יום הגשמים כיום שנתנה בו תורה שנאמר (דברים לב ב) יערוף כמטר לקחי ואין לקח אלא תורה שנאמר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. רבא אמר יותר מיום שנתנה בו תורה שנאמר יערוף כמטר לקחי מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול. רבא רמי כתיב (דברים לב ב) יערוף כמטר לקחי וכתיב תזל כטל אמרתי אם ת״ח הגון הוא כטל ואם לאו עורפיהו כמטר:

(Fol. 7) R. Abahu said: "The day of rain is of great importance, even more so than the day of resurrection; for the day of resurrection is only for the righteous, while rain falls for all alike, for the righteous as well as for the wicked." This is different from R. Joseph's contention; for R. Joseph said: "The act of rain is just as important as the day of resurrection; it was therefore inserted in the benediction for the resurrection of the dead [the second section of the Amida]." R. Juda said: "The day of rain is as great as the day on which the Torah was given; for it is said (Deut. 32, 2) My doctrine shall drop as the rain; doctrine refers to the Torah; for it is said (Prov. 4, 2) For good doctrine do I give you; my law must ye not forsake." Rab said: "The day of rain is even greater than the day on which the Law was given; for it is said (Deut. 32, 2) My doctrine shall drop as the rain. Now, which depends upon which? Surely the smaller [the doctrine] depends upon the bigger thing [the rain]?!" Raba pointed out the following contradiction: It is written (Deut. 22, 2) My doctrine shall drop as the rain, [which is not always good]; and further it is written. My speech shall trickle as the dew, [which is always good]; i.e., if the scholar is worthy, consider him as the dew; but, if he is not, turn your neck to him [as we do to rain]."

תניא היה רבי בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים שנא׳ (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה ואומר (שם) רפאות תהי לשרך ואומר (שם ח לה) כי מוצאי מצא חיים וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות שנאמר יערוף כמטר לקחי ואין עריפה אלא הריגה שנא׳ (דברים כא ד) וערפו שם את העגלה בנחל:

We are taught that R. Bannah says: "He who studies the Torah for its own sake makes his knowledge a medicine of life; as it is said (Proov. 3, 18) A tree of life is she to those that lay hold on her; and it is also said (Ib. 8) It will be healing to thy body; and further, it is said (Ib. 8, 35) For he who findeth me, findeth life; but, whoever studies the Torah, not for its own sake [but for his own benefits], his knowledge will become to him a deadly drug; for it is said: My doctrine shall drop (Yaaroph) as the rain, and this word [Yaaroph] is also used for death; as it is said (Deut. 21, 4) And they shall break there the neck (V'arphu) of the heifer in the valley."

אמר ליה רבי זירא לרבי ירמיה ליתי מר ליתני אמר ליה חליש לבי ולא יכילנא לימא מר מלתא דאגדתא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (דברים כ יט) כי האדם עץ השדה וכי אדם עץ השדה הוא אלא משום דכתיב (שם) כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות וכתיב אותו תשחית וכרת. הא כיצד, אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרות ואם לאו אותו תשחית וכרת:

R. Zera said to R. Jeremiah: "Let the master come and teach us." "My heart is Weak, and I cannot," replied R. Jeremiah. "Then let the master relate some things from the Hagada," begged R. Zera. Whereupon R. Jeremiah said: "Thus said R. Jochanan: 'What is the meaning of the passage (Deut. 20, 10) The man is a tree of the field. Is then man a tree of the field? We must, therefore, say that it means to compare man unto the tree, just as the passage says concerning trees: For thou mayst eat of them, but thou shalt not cut them down; and further, it says (Ib. 20) Only the trees [of which thou knowest that they are not trees for food], then thou mayest destroy and cut down. In what respect as a man to be compared unto a tree? If the scholar is worthy, then thou mayest eat [learn] from him and thou shalt not cut it down; but if he is not worthy, then thou shouldst avoid him and cut off thy intercourse with him."

אמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב (משלי כז יז) ברזל בברזל יחד לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו אף שני ת״ח מחדדין זה את זה בהלכה אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה כאש שנאמר (ירמיה כג כט) הלא כה דברי כאש נאם ה׳ לומר לך מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי. והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב (שם נ לו) חרב אל הבדים ונואלו (ברכות פ״ט. מכות פ״ב וע״ש מהרש״א) חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה ולא עוד אלא שמטפשין שנאמר ונואלו ולא עוד אלא שחוטאין כתיב הכא ונואלו וכתיב התם (במדבר יב יא) אשר נואלנו ואשר חטאנו ואי בעית אימא מהכא (ישעיה יט יג) נואלו שרי צוען וגו׳:

R. Chama b. Chanina said: "What is the meaning of the passage (Pr. 27, 17) Iron is sharpened by iron? It means just as iron sharpens another iron, so also when two scholars study together, one sharpens [the intellect of] the other." Rabba b. b. Chana said: "Why are the words of the Torah compared to fire? As it is written (Jer. 23, 29) Is not this my word like the fire? saith the Lord. They are to teach that just as fire cannot burn of itself [without having hold of an object], so the words of the Torah can also not remain with one who is alone." And this is also meant by R. Jose b. Chanina; for R. Jose b. Chanina said: "What is the meaning of the passage (Jer. 50, 36) The sword is against the lying soothsayers and they should become foolish. It means that the sword is against the learned who sit alone and study the Torah in privacy. Moreover, they become foolish; as it is said (No'alu) and they shall become foolish; nay, more, they will commit sins; for it is written here (V'noalu) and they shall become foolish, and it is written there (Num. 12, 11) Wherein we have acted foolishly (No'alnu), and wherein we have sinned; and if you wish I would conclude here from (Is. 19, 13) that The princess of Tzo'an are becoming fools (No'alu)."

אמר רב נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה כעץ שנאמר (משלי ג יט) עץ חיים היא למחזיקים בה לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף תלמיד חכם קטנים מחדדים את הגדולים והיינו דאמר רבי חנינא הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולם:

R. Nachman b. Isaac said: "Why are the words of the Torah compared to a tree; as it is said (Pr. 3, 19) A tree of life is she to those that lay hold on her. This is to teach you that just as a small piece of wood kindles a larger one, so a lesser scholar brightens the wits of the greater one through his questions. This is what was meant by R. Chanina when he said: 'I have learned much from my teachers, more so from my colleagues, and most of all from my disciples.' "

רבי חנינא בר פפא רמי כתיב (ישעיה כא יד) לקראת צמא התיו מים, וכתיב (שם נה א) הוי כל צמא לכו למים אם תלמיד חכם הגון הוא לקראת צמא התיו מים, ואם לאו הוי כל צמא לכו למים. רבי חנינא בר חמא רמי כתיב (משלי ה טז) יפוצו מעינותיך חוצה וכתיב (שם) יהיו לך לבדך אם תלמיד הגון הוא יפוצו מעינותיך חוצה ואם לאו יהיו לך לבדך. אמר רבי חנינא בר אידי למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. אמר רבי אושיעא למה נמשלו דברי תורה לג׳ משקין הללו במים וביין ובחלב דכתיב הוי כל צמא לכו למים וכתיב (שם) לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב לומר לך מה שלשה מיני משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עליו והיינו דאמרה ליה ברתיה דקיסר לרבי יהושע בן חנניא אי חכמה מפוארה בכלי מכוער אמר לה בתי מלכא אביך במאי רמי חמרא אמרה ליה במאני דפחרא אמר לה כ״ע במאני דפחרא ואביך במאני דפחרא אמרה ליה אלא במאי נירמי אמר לה כגון אתון דחשיביתו רמו במאני דכספא ודדהבא אזלה אמרה ליה לאבוה רמי לחמרא במאני דדהבא ודכספא ותקיף אמר לה לברתיה מאן אמר לך הכי אמרה ליה רבי יהושע בן חנניא קריוה לרבי יהושע בן חנניא אמר ליה אמאי אמרת לה הכי אמר ליה כי היכי דאמרה לי איהי הכי אמרי לה. והא איכא דשפירי וגמירי (שם ע״ב) אי הוו סנו טפי הוו גמירי. ד״א מה ג׳ משקין הללו נפסלים בהיסח הדעת אף דברי תורה אין משתכחין אלא בהיסח הדעת:

R. Chanina b. Papa raised a contradictory objection: "It is written (Is. 21, 14) Toward him that is thirsty bring water; and further it is written (Ib. 51, 1) Every one of ye that thirsteth, come ye to the water; this implies that if one is a worthy scholar, the passage applies: toward him that is thirsty bring water [the teacher should even go to him]; but if he is not a worthy scholar, then the passage applies: every one of ye that thirsteth, come ye to the water, [only if he comes to the master should he be taught.]" R. Chanina b. Chama pointed out another contradiction: "It is "written (Prov. 5, 16) Let thy springs overflow abroad; and further it is written (Ib. 17) They will be thy own only; implying that if one is a worthy scholar, [his teachings should be allowed] to spread abroad; but if not, they should remain his own only." R. Chanina b. Idi said: "Why are the words of the Torah compared to water? It is written (Is. 21, 14) Toward him that is thirsty bring water. This teaches that just as water runs down from a higher place to a lower one, so the words of the Torah can only be retained by one who possesses a humble mind [thinks of his shortcomings]." R. Oshiya said: "Why are the words of the Torah likened unto the three liquids — water, wine, and milk? It is written (Ib.) Toward him that is thirsty bring water; and it is written (Is. Iv. 1) Yea, come, buy without money and without price wine and milk. This is to teach you, that as those three liquids can best be kept in common utensils, such as wooden or earthen vessels, so the Torah can only be restrained by those who possess a humble mind." And it is this that the daughter of Caesar once said to R. Joshua b. Chanania: "O how unbecoming that ugly vessel with glorious wisdom!" Whereupon he said to her: "My daughter, in what does the king, your father, keep his best wine?" "In earthen vessels," was her answer. And he rejoined: "The common people keep it in earthen vessels, and your father also in earthen vessels, — how is that! "In what, then, shall it be kept?" she innocently asked. "You, who are wealthy," R. Joshua remarked, "ought to keep it in silver and golden vessels!" She then told her father, and he commanded that his wine should be kept in vessels of silver and gold. Consequently it became sour. When Caesar was informed of this, he asked his daughter: "Who told you to do so?" "R. Joshua b. Chanania," she answered. Thereupon the king sent for R. Joshua b. Chanania. "Why hast thou advised her so?" he was asked. And he rejoined: "This was only an answer to the question of the princess." "But are there not men who are handsome and at the same time very scholarly?" Caesar asked. (Ib. b) "Believe me," said the Rabbi, "had they been ugly, they would have been still greater scholars." Another explanation may be given [why the words of the Torah are likened unto water, wine and milk]. Just as these three liquids, [unlike honey or oil, which, on account of its thickness, can easily be separated if anything falls in to it], are apt to become spoiled through diverted attention [should anything fall into it], so also does the Torah become forgotten by diverting attention from it (i.e., by neglect of study).

אמר רבי חמא בר חנינא גדול יום הגשמים כיום (ל׳ בריאה נאמר על יש מאין כמו בריאת ש״ו) שנבראו בו שמים וארץ שנאמר (ישעיה מה ח) הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה׳ בראתיו בראתים לא נאמר אלא בראתיו. אמר רבי אושעיא גדול יום הגשמים שאפילו ישועה פרה ורבה בו דכתיב תפתח ארץ ויפרו ישע. אמר רבי תנחום בר חנילאי אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהן של ישראל שנאמר (תהלים פה ב) רצית ה׳ ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. אמר ליה זעירא מדיהבת לרבינא אתון מהכא מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה (מ״א ח לד) ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת וגו׳.

R. Chama b. Chanina said: "The day of rain is of equal importance with the day on which heaven and earth were created; as it is said (Is. 46, 8) Drop down, ye heavens, from above and let the skies distill blessing; let the earth open, and let them all be fruitful of prosperity, and let righteousness spring up likewise I the Lord have created it; i.e., created them [the heaven and earth] is not said, but created it [referring to the rain]." R. Oshiya said: "The day of rain is so great that even prosperity is increased because of it; as it is written (Ib.) Let the earth open, and let them all be fruitful of prosperity." R. Tanchun b. Chanilai said: "Rain does not descend unless the sins of Israel are forgiven; as it is said (Ps. 83, 2) Thou hast been favorable, O Lord, unto thy land [with rain, only after]; thou hast brought back the captivity of Jacob. Thou hast forgiven the iniquity of thy people; thou hast covered over all their sin. Selah." Zeiri of Dehobath said to Rabina: "This ye learn from the above passage. We, however, infer it from the following: (I Kings 8, 34) Then hear Thou in heaven, and forgive the sin, etc."

אמר רב חסדא אין הגשמים נעצרים אלא בשביל בטול תרומות ומעשרות שנא׳ (איוב כד יט) ציה גם חום ינזלו מימי שלג מאי משמע תנא דבי רבי ישמעאל בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים:

R. Chisda said: "Rains are not withheld except for the sin of neglecting the duty of [giving] T'rumath and tithes; as it is said (Job 24, 19) Draught and heat speedily consume the snow waters." What does that prove? In the college of R. Ishmael it was taught that this means: On account [of your failure to discharge the duties] which I commanded you to perform during the summer, you will be robbed during the winter of snow-water....

אמר רבי שמעון בן פזי אין הגשמים נעצרין אלא בשביל מספרי לשון הרע שנאמר (איוב כה כג) רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר. אמר רב סלא אמר רב המנונא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל עזי פנים שנאמר (ירמיה ג ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו׳:

R. Simon b. Pazi said: "Rains are not withheld except for such sin as slander; as it is said (Pr. 25, 23) The north wind bringeth forth rain; and a back-biting tongue on angry countenances." R. Sala said, in the name of R. Hamnuna: "Rains are withheld only on account of the sin of insolence; as it is said (Jer. 3, 3) Therefore the showers have been withheld and there hath been no later rains; yet hadst a harlot's forehead, thou refusedst to be ashamed."

ואמר רב סלא אמר רב המנונא כל אדם שיש לו עזות פנים סוף נכשל בעבירה שנאמר (שם) ומצח אשה זונה היה לך. רב נחמן בר יצחק אמר בידוע שנכשל בעבירה שנאמר היה לך ולא נאמר יהיה לך. אמר רבה בר הונא כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע שנאמר (משלי כא כט) העז איש רשע בפניו. רב נחמן בר יצחק אמר מותר לשנאותו שנאמר (קהלת ח א) ועז פנים ישונא אל תקרי ישונא אלא ישנא. רב יוסף אמר מהכא (איוב לז כא) ועתה לא ראו בהיר בשחקים ורוח עברה ותטהרם ואין אור אלא תורה שנאמר (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור בהיר הוא בשחקים תני דבי רבי ישמעאל אפילו בשעה שרקיע נעשה בהורין בהורין להוריד טל ומטר רוח עברה ותטהרם:

R. Sala said again, in the name of R. Hamnuna: "The man who is insolent will finally stumble into idolatry; as it is said (Ib.) Yet thou hadst a harlot's forehead." And R. Nachman b. Isaac said: "An insolent man must be considered as having already stumbled into idolatry; for the passage says, thou hadst, and not thou wilt have." Rabba b. Huna said: "An insolent man may be classed with the wicked; as it is said (Pr. 21, 29) A wicked man showeth impudence in his face." And R. Nachman b. Isaac said: "It is even permitted to hate him; as it is said (Ecc. 8, 1) Aiid the boldness of his face Yeshuna (is changed). Do not read Yeshuna, but Yisanei (may be hated)." R. Joseph said: "We infer it from here [that rain is withheld on account of neglect to study the Torah] (Job 37, 21) Yet men see not the light which is bright in the skies. But the wind passeth along, and cleanseth them; i.e., light refers to the Torah; as it is said (Prov. 6, 23) For the commandment is a lamp, and the Torah is light; Which is bright in the skies, was explained in the college of R. Ishmael: 'Even when the sky is full of clouds and dew, the wind will clear them away.' "

אמר רבי אמי אין הגשמים נעצרין אלא בעון גזל שנאמר (איוב לו לב) על כפים כסה אור בעון כפים כסה אור ואין כפים אלא חמס שנאמר (יונה ג ח) ומן החמס אשר בכפיהם ואין אור אלא מטר שנאמר (איוב לז יא) יפוץ ענן אורו מאי תקנתיה ירבה בתפלה שנא׳ (שם לו לב) ויצר עליה במפגיע ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיה ז טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וגו׳ ואל תפגע בי:

R. Ami said: "Rains are withheld solely on account of the sin of robbery; as it is said (Job 36, 32) He covereth His hands with the lightning. His hands, refers to the robbery; as it is said (Jonah 3, 8) And from the violence which is in their hands; and light, refers to rain; as it is said (Job 37, 11) He spreadeth abroad the cloud of His lightning. What is its remedy? Increasing prayer; as it is said (Ib. 36, 32) And giveth it a charge B'mafgiah; and Mafgia refers to prayer; as it is said (Jer. 7, 16) Therefore pray not thou for this people, etc., neither Tifga, (shall thou make intercession to Me)."

ואמר רבי אמי מאי דכתיב (קהלת י י) אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל אם ראית רקיע שקהה כברזל מלהוריד טל ומטר בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין שנאמר והוא לא פנים קלקל מה תקנתן יתגברו ברחמים שנאמר וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה כל שכן אם הוכשרו מעשיהם מעיקרא:

R. Ami said again: "What is the meaning of the passage (Ecc. 10, 10) If the iron be blunt, and man do not whet the edge, then must he put to more strength; but wisdom is profitable to direct. This signifies that when thou seest that the sky is as dark as heaven and yet does not send down dew or rain, know that it is because of the persistent wickedness of the generation; as it is said, and man who did not whet the edge [of righteousness]. What is the remedy for such an evil? To make strong appeals for mercy; as it is said: Then must he put to more strength. But wisdom is profitable to direct, means so much the more will they be granted mercy if at the beginning their deeds were those of wisdom."

ריש לקיש אמר אם ראית תלמיד (דף ה) שתלמודו קשה עליו כברזל בשביל משנתו שאינה סדורה עליו שנאמר והוא לא פנים קלקל מאי תקנתיה ירבה בישיבה שנאמר וחילים יגבר. ויתרון הכשיר חכמה כל שכן אם משנתו סדורה לו מעיקרא כי הא דריש לקיש הוה מסדר מתניתין ארבעים זמנין כנגד ארבעים יום שנתנה תורה ועייל לקמיה דרבי יוחנן. רב אדא בר אהבה מסדר מתניתין עשרין וארבע זימנין כנגד תורה נביאים וכתובים ועייל לקמיה דרבא:

Resh Lakish said (Fol. 8) "When thou seest a scholar to whom his lesson is as tough as iron, it is because his study is not properly systematized in his mind; as it is said, Man do not whet the edge [of system]. The remedy for him is that he should devote more time to systematic study in the house of study, as it is said. Then must he put to more strength. But the passage wisdom is profitable to direct, implies that it is so much the better if one arranges his study systematically from the very beginning," as Resh Lakish would arrange his studies forty times to correspond with the forty days that it took Moses to receive the Torah, and then he would enter into the presence of R. Jochanan. R. Ada b. Ahaba would arrange his studies twenty-four times before entering into the presence of Raba, corresponding to the twenty-four books of the Scriptures.

רבא אמר אם ראית תלמיד שתלמודו קשה עליו כברזל בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים שנאמר והוא לא פנים קלקל מאי תקנתיה ירבה עליו רעים שנאמר וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה כל שכן אם הוכשרו מעשיו בפני רבו מעיקרא:

Raba said: "When thou seest a scholar to whom his lesson is as tough as iron, it is because his teacher does not sufficiently explain the learning to him; as it is said. And he (the teacher) did not whet the edge. The remedy for his is to request his friends to intercede for him, [with the teacher for more explanation]. But wisdom is profitable to direct, so much the more if the disciples' behavior from the beginning is proper towards the teachers."

ואמר רבי אמי מאי דכתיב (קהלת י יא) אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון אם ראית דור שהשמים משתכין עליו כנחושת מלהוריד טל ומטר בשביל לוחשי לחישות שאין באותו הדור מאי תקנתן ילכו אצל מי שיודע ללחוש וילחוש דכתיב (איוב לו לג) יגיד עליו רעו. ואין יתרון לבעל הלשון (לפי סדר הכתובים צ״ל דקרא יגיד עליו וגו׳ מביא הבע״י בתר ויצו עליו וכן גי׳ הש״ס וה״פ דהיינו שיגיד עליו בתפלה רעו שהוא חסיד) וכל מי שיודע ללחוש ואינו לוחש מה הנאה יש לו ואם לחש ולא נענה מה תקנתיה ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפלה שנאמר (שם) ויצו עליה במפגיע ואין פגיעה אלא תפלה שנא׳ (ירמיה ז יז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וגו׳ ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי ואם לחש ונענה והגיס דעתו עליו מביא אף לעולם שנאמר (איוב לו לג) מקנה אף על עולה:

R. Ami said again: "What is the meaning of the passage (Ib) If the serpent bite before it is charmed, then the charmer hath no advantage. This implies that if thou seest a generation over which the heavens are rust-colored like copper, so as to let down neither dew nor rain, it is because that generation is in lack of men who deliver silent prayers for rain. What is the remedy? Let the people go and find out one who can offer silent prayers and who would offer it [and have the curse removed]; as it is written (Job 36, 33) Let his friends utter a silent prayer. Then the charmer hath no advantage, implies that, if one who is able to, but will not pray, what benefit will he derive from it? If however he did pray but was not answered, what then shall the generation do? Let them go to the most pious man of that generation and have him increase his prayers; as it is said (Ib) And commandeth to Mafgia for him. The word Mafgia refers to prayer; as it is said (Jer. 7, 17) Therefore pray not thou for this people, nor lift up in their behalf entreaty or prayer, neither (Tifga) make intercession to me. If, after the pious person had prayed and was answered, he became too proud, he will cause wrath to be brought down upon the world; as it is said (Job 36, 33) The cause of storm is the rising tempest."

אמר ריש לקיש מאי דכתיב (קהלת י יא) אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון לעתיד לבא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש ואומרות לו ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל אתה מה הנאה יש לך אמר להם ואין יתרון לבעל הלשון:

Resh Lakish said: "What is the meaning of the passage (Eccl. 10, 11) If the serpent bite before it is charmed then hath the man that can use his tongue (in charming) any preference. This implies that in the future all the wild beasts will gather around the serpent and question him: 'A lion attacks and eats, the wolf tears and eats [because each yearns for meat] but thou, what benefit dost thou derive from killing creatures?' And his answer will be: 'Do evil tongues, then, derive any benefit?' "

אמר רבי אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו שנאמר (איכה ג מא) נשא לבבנו אל כפים אוקים רבי שמואל בר נחמני אמורא עליה ודרש (תהלים עח לו) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון וגו׳ קשיין אהדדי לא קשיא הא ביחיד הא בצבור:

R. Ami said: "The prayer of a man is not answered unless he puts his whole soul into it; as it is said (Lam. 3, 41) Let us lift up our heart with our hands unto God in the heaven." R. Samuel b. Nachmeni then appointed an Amora (interpreter) who expounded as follows (Ps. 78, 36) For they prayed insincerely to Him with their mouth, and with their tongue they lied unto Him. For their heart was not firm with Him, and with their tongue, they lied unto Him. Nevertheless, it says (Ib. 38) Still He, being merciful, forgave the iniquity. Do these two passages not contradict each other? No difficulty is here presented. One deals with a prayer uttered by a single man, [when he must put his whole soul into it]; but the other deals with a congregation in prayer, [when the individual is heard even if he does not pray devotedly]."

אמר רבי אמי אין גשמים יורדים אלא בשביל בעלי אמנה שנאמר (תהלים פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. אמר רבי יוחנן כל המצדיק את עצמו מלמטה מצדיקין עליו את הדין מלמעלה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף רבי חייא בר אבין אמר רב הונא מהכא (תהלים צ יא) וכיראתך עברתך ריש לקיש אמר מהכא (ישעיה סד ד) פגעת את שש ועושה צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע:

R Ami said again: "Rain falls only for the sake of those who have faith in God; as it is said (Ps. 85, 12) Truth springeth out of the earth and righteousness hath looked down from heaven." R. Jochanan said: "He who makes himself righteous (strives for righteousness) [here] below, is judged righteously (strictly) above; as it is said: "Truth springeth out of the earth and righteousness hath looked down from heaven." R. Chiya b. Abin, in the name of R. Huna, made the same inference from the following (Ps. 90, 11) Which is like the fear of thee. Resh Lakish made the inference from the following (Is 64, 4) Thou acceptest him that joyfully worked righteousness, those that remembered Thee in Thy ways; behold, thou wast wroth, and we sinned upon them have we stayed of old, that we might be saved?

בימי רבי שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא אמרי היכי נעביד נבעי רחמי אתרתי לא אפשר אלא לבעי רחמי אמותנא וכפנא נסבול אמר להו רבי שמואל בר נחמני ניבעי רחמי אכפנא דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב דכתיב (תהלים קמה טז) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. ומנא לן דלא מצלינן אתרתי דכתיב (עזרא ח כג) ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת מכלל דאיכא אחריתי. במערבא אמרי משמיה דר׳ חגי מהכא (דניאל ב יח) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנה מכלל דאיכא אחריתי. בימי רבי זירא גזור גזירה דלא למיתב בתעניתא אמר להו רבי זירא נקבליניה עילוון ולכי בטיל גזירה ליתביה אמרי ליה מנא לך הא אמר להו דכתיב (שם י) ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך:

In the days of R. Samuel b. Nachmeni the world was visited by famine and pestilence, and the sages said: "What shall we pray for? Shall we pray both to cease? This is impossible! We shall therefore pray for the abatement of the pestilence, and we shall put up with the famine." Whereupon R. Samuel b. Nachmeni said to them: "Nay, let us pray for relief from the famine; for if the Merciful One will give bread, he will surely give it to the living; as it is written (Ps. l45, 16) Thou openest thy hand and satisfiest the desire of every living thing [consequently the pestilence will have to cease]." Whence do we know that to pray for two things at one time is not proper? From the following passage (Ezra. 8, 23) So we fasted and besought our God for this, — for this, implies that there must have been some other infliction, [nevertheless only one thing was prayed for]. In the days of R. Zera the government issued an edict [detrimental to the interests of the Jews]. Another edict was passed that no fast-days should be kept. R. Zera then said to the people: "Let us take a fast-day upon ourselves now, and when the government shall have rescinded its decree, we will then fast." And they asked him: "Whence dost thou infer that this would be just as good?" "I know it," answered he, "from the following passage (Dan. 10, 12) And he said unto me: Fear not, Daniel for from the first day that thou didst set thy heart to obtain understanding, and to fast before thy God. were thy words heard."

אמר רבי יצחק אפילו שנים כשני אליהו וירדו גשמים בערבי שבתות אינן אלא סימן קללה היינו דאמר רבה בר שילא קשה יומא דמיטרא כיומא דדינא. אמר אמימר אי לאו דצריך לברייתא בעינן רחמי עליה ומבטלינן ליה. ואמר רבי יצחק שמש בשבת צדקה לעניים שנאמר (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא. ואמר רבי יצחק גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו שנאמר (דברים כח יב) לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך. ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר (שם) יצו ה׳ את הברכה באסמיך. תני דבי רבי ישמעאל אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו שנאמר יצו ה׳ אתך את הברכה באסמיך. תנו רבנן הנכנס למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו. התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד ואחר כך בירך הרי זו תפלת שוא לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד (חולין פרק כ״ה וע״ש מהרש״א) ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין.

R. Isaac said: "Even in a year of drought, as were the years of Elijah, if rain fall on the Sabbath eve, it can only be considered as a sign of calamity." This significance [is attached to the occurrence also by] Rabba b. Shila, who said: "A rainy day is hard as the day of judgment [because it prevents people from pursuing their vocations]," Amemar said: "Had it not been for its necessity to the world, I would pray His mercy to abolish it." Further R. Isaac said: "Sunshine on the Sabbath is a generosity for the poor; as it is said (Malachi 3, 20) But, there shall be rise unto you that fear my name the sun of righteousness with healing in its wings." Again said R. Isaac: "Great is the day of rain, for then even the coin in one's pocket is blessed; for it is said (Deut. 28, 12) To give the rain of thy land in its season, and to bless all the work of thy hand." R. Isaac said again: "Heavenly blessing does not occur but in things which are hidden from the eyesight [the exact quantity of which is not known]; as it is said (Deut. 28, 8) The Lord will command upon thee the blessing in thy storehouses [where the exact quantity is unknown]." In the college of R. Ishmael it was taught: "Heavenly blessings will not be frequent except upon things of which no eye can look." Our Rabbis were taught: "He who is about to measure the grain in his barn, should say: 'May it be Thy will, O Lord, our God, that Thou shalt send blessing to the labor of our hands.' When he begins to measure off, he should say: 'Praised be He Who sendeth blessings upon this heap.' If, however, he prayed after measuring, his prayer is in vain, because [heavenly] blessing is not frequent on things which are weighed, measured or counted, but on things which are hidden from the eyesight; as it is said: The Lord will command upon thee the blessing in they storehouses [where the exact quantity is unknown]."

ואמר רבי יוחנן אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנים שנאמר (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב (דף ט) (דברים יד כב) עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש אמר ליה אימא לי פסוקיך אמר ליה עשר תעשר. אמר לי ומאי עשר תעשר אמר ליה עשר בשביל שתתעשר אמר ליה מנא לך אמר ליה זיל נסי אמר ליה ומי שרי לנסויי לקודשא בריך הוא והא כתיב (דברים ו טז) לא תנסו את ה׳ אמר ליה הכי אמר רבי אושעיא חוץ מזו שנאמר (מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה׳ צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די אמר רמי בר חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. אמר ליה אי הוה מטינא התם להאי פסוקא לא הוינא צריכנא לך ולרבי אושעיא רבך:

(Fol. 9) R. Jochanan said: "Rain is not withheld except for such men as promise publicly to give charity and then do not fulfill their promise; as it is said (Prov. 25, 14) Like clouds and wind without rain, so is he that boasteth himself of a false gift." R. Jochanan said again: "What is the significance of the passage (Deut. 14, 22) Thou shalt truly tithe. [It signifies that thou shalt] give tithes in order that thou mayest become rich." R. Jochanan met a child of Resh Lakish. "Tell me thy verse [which thou didst study today]," said he to the child. "Asser T'Asser" (thou shalt truly tithe) was the child's reply. "But what does Asser T'asser mean? the child then asked R. Jochanan. "It means," said R. Jochanan, "give tithes in order that thou mayest become rich." The child then asked: "Whence dost thou know this?" And he replied: "Go and try it, [and see if it is not so]." "But is it then allowed to try God," rejoined the child? "Behold it is written (Deut. 6, 16) Ye shall not tempt the Lord thy God." Whereupon R. Jochanan said: "Thus said R. Hosea: 'In all other things [it is not allowed to tempt God] except in tithes; for it is said (Mal. 3, 10) Bring ye all the tithes into the storehouse, that there may be provision in my house, and prove me but herewith, saith the Lord of Hosts, if I will not open for you the windows of heaven, and pour out for you a blessing, until it be more than enough.'" "Had I come to that verse, [in my studies,"] remarked the child, "I would not have needed thee, nor R. Hosea, thy Rabbi."

ותו אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש דיתיב ואמר (משלי יט ג) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבו יתיב רבי יוחנן וקא מתמה אמר מי איכא מידי דכתיבי בכתובים דלא רמיזי באורייתא. אמר ליה אטו הא מי לא רמוזי והא כתיב (בראשית מב כח) ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו דל עיניה וחזא ביה אתיא אימיה אפיקתיה אמרה ליה תא מקמיה דלא ליעביד לך כדעבד לאבוך:

Once more R. Jochanan met the child of Resh Lakish, while sitting and reading the passage (Pro. 19, 3) The folly of man perverteth his way and against the Lord will his heart rage. R. Jochanan sat and wondered, saying: "Is there then anything written in the Hagiographa, of which there is not even a hint in the Pentateuch?" Is there not a hint of this in the Pentateuch?" remarked the child to him. "Behold it is written (Gen. 42, 28) And their heart failed them and they were afraid, saying one unto another, what is this that God hath done unto us? [and was it not their own folly in selling their brother, that brought the sons of Jacob into their sad plight?]" R. Jochanan raised his eyes in a desire to gaze [in admiration] at the child, when the mother of the child immediately took it away, remarking: "Go away from him, or he may do unto thee what he did unto thy father."

ואמר רבי יוחנן מטר בשביל יחיד דכתיב (דברים כח יב) יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב וגו׳ לתת מטר ארצך. פרנסה בשביל רבים דכתיב (שמות טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר ג׳ פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן משה, אהרן ומרים (פרק הפועלים עיין שם מהרש״א) ושלשה מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן באר, וענן ומן. באר בזכות מרים עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר (במדבר כ א) ותמת שם מרים וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה וחזרה בזכות שניהם. מת אהרן נסתלקו ענני כבוד שנאמר (שם כא א) וישמע הכנעני מלך ערד (ר״ה פ״ק וע״ש בת״ה ובח״א) מה שמועה שמע. שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל והיינו דכתיב (שם כ) ויראו כל העדה כי גוע אהרן אמר רבי אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו כדריש לקיש דאמר ריש לקיש כי משמש בד׳ לשונות אי, דלמא, אלא, דהא. חזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו כולן שנא׳ (זכריה יא ח) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד וכי בירח אחד מתו והלא מרים מתה בניסן ואהרן באב ומשה באדר אלא מלמד שנסתלקו כולם בירח אחד אלמא אשכחן פרנסה בשביל יחיד. שאני משה כיון דאלים זכותיה כרבים דמי:

R. Jochanan said again: "Rain may descend even for the sake of one meritorious man; as it is written (Deut. 28, 12) The Lord will open unto 'thee' his good treasure, the heaven, to give rain, etc., but general prosperity comes only for the sake of the public at large; as it is written (Ex. 16, 4) "I will rain for you bread from heaven." An objection was raised: R. Jose, the son of R. Juda, said: "Three good leaders were given to Israel, and they are Moses, Aaron and Miriam: and three good gifts were given through them, namely: the well of water, the pillar and the Manna. The well of water [which Israel had along with them in the desert] was given them for the sake of Miriam; the cloud of glory [which led them by day was given them] for Aaron's sake, and the Manna [was given them] for Moses' sake. When Miriam died, the well vanished; as it is said (Num. 21, 1) Miriam died there, and was buried there; and immediately afterwards it is written: And there was no water for the Congregation. The well was then restored to Israel through the prayers of Moses and Aaron." When Aaron died, the pillar (cloud) of glory left; (as explained above page 141); the well and the pillar (cloud) of glory were restored to them for the sake of Moses; but when Moses died, everything vanished; as it is said (Zech. 11, 8) And I removed the three shepherds in one month." Did then Moses, Aaron and Miriam die in the same month? Behold Moses died in Adar, Aaron in Ab, and Miriam in Nissan? We infer from that passage that the three gifts which were given to Israel disappeared in the same month in which Moses died. Hence we can prove that support is given for the sake of even one man? Nay, with Moses it is different: for his merits were so great that he equalled the entire congregation."

רב הונא בר מנוח ורב שמואל בר אידי ורב חייא מווסתני׳ הוו שכיחי קמיה דרבא כי נח נפשיה דרבא אתו לקמיה דרב פפא כל אימת דהוה אמר להו שמעתא ולא הוה מסתברא להו הוו מרמזי אהדדי חלש דעתיה (ע״ב) אקרויה בחלמיה (זכריה יא ח) ואכחיד את שלשת הרועים למחר כי הוו מפטרי מיניה אמר להו ליזלו רבנן לשלמא. רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה דרב פפא הוה מקשי ליה טובא יומא חד חזיה דנפל על אפיה שמעיה דאמר רחמנא ליצלן מכיסופא דשימי קביל עליה שתיקותא ותו לא אקשי ליה:

R. Huna b. Manoach, R. Samuel b. Idi, and R. Chiya of Vastania were disciples of Raba. After Raba died, they came to R. Papa. When R. Papa would say something that was noquite pleasing to them, they would nod to each another; and he became downhearted (Ib. b). At one time in a dream the passage quoted above: And I removed the three shepherds in one month, was read to him. On the morrow when they departed from him he said to them: "May the Rabbis go in peace." R. Shimi b. Ashi was alone a visitor at the college of R. Papa, and would put so many questions to him that it happened at times that R. Papa could not answer them. One day R. Shimi noticed R. Papa, who hid his face [while reciting the Takhnun prayer] and overheard him pray: "May the Merciful One save me from the disgrace which I suffer at the hands of that Shimi." At that instant he resolved to be silent and not to trouble R. Papa with questions again.

תניא רבי אליעזר אומר כל העולם כלו ממימי אוקינוס הוא שותה שנאמר (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. אמר ליה ר׳ יהושע והלא מימי אוקינוס מלוחין הם אמר ליה מתמתקין הן בעבים רבי יהושע אומר כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה שנאמר (דברים יא יא) למטר השמים תשתה מים אלא מה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ מלמד שהעננים מתגברין ועולין עד לרקיע ופותחין פיהם כנאד ומקבלין מי מטר שנאמר (איוב לו כז) יזוקו מטר לאדו והם מנוקבות ככברה ובארות ומחשרות מים על גבי קרקע שנא׳ (ש״ב כב יב) חשרת מים עבי שחקים ואין בין טיפה לטיפה אלא כמלא נימא ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנברא בו שמים וארץ שנא׳ (איוב ט י) עושה גדולות עד אין חקר וכתיב (איוב ה י) הנותן מטר על פני ארץ וכתיב להלן (ישעיה מ כח) הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם וגו׳ עד אין חקר לתבונתו וכתיב (תהלים סה ז) מכין הרים וגו׳.

We are taught in a Baraitha: R. Eliezer said: "The entire world drinks of the water of the ocean [coming from below]; as it is said (Gen. 2, 6) But there went up a mist from the earth and watered the whole face of the ground." "How can that be?" R. Joshua said to him. "Are not the waters of the ocean salty?" Whereupon he replied: "They become sweet in the clouds." R. Joshua, however, says: "The entire world drinks of the water that comes from above, as it is said (Deut. 11, 11) From the rain of heaven doth it drink water. But how is the passage: T' at there went up a mist from the earth, to be taken? It means that clouds rise towards heaven, where they open their mouths like bags and drink in the water; as it is said (Job 36, 27) For he taketh away drops of water, which are purified into rain in the mist; and the mist is porous like a sieve, through which the rain descends to the earth; as it is said (II Sam. 22, 12) Heavy masses of water, thick clouds of the skies, and the space from one drop to another is only the width of a hair. From this it may be inferred that the day of rain is as great as was the day of creation of heaven and earth; as it is said (Job 9, 10) Who doth great things which are quite unsearchable; and it is also written (Ib. 5, 10) Who giveth rain upon the surface of the earth; and it is also written (Is. 40, 28) Dost thou not know? Hast thou not heard? The God of everlasting is the Lord, etc., unsearchable is his understanding; and again it is written (Ps. 65, 7) Who setteth firmly the mountains, etc.

תנו רבנן ארץ ישראל נבראת תחלה וכל העולם כולו נברא לבסוף שנאמר (משלי ח כו) עד לא עשה ארץ וחוצות. תנו רבנן ארץ ישראל שותה בתחלה וכל העולם כולו בסוף שנאמר (איוב ח י) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם כולו שותה מתמצית משל לאדם שמגבן את הגבינה נוטל את האוכל ומניח את הפסולת. ארץ ישראל משקה הקדוש ברוך הוא בעצמו וכל העולם כולו משקהו על ידי שליח שנאמר (איוב ה י) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. אמר רבי יהושע בן לוי כל העולם כולו תמציתה של גן עדן הוא שותה שנאמר (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. תנא מתמצית בית כור שותה תרקב:

(Fol. 10) Our Rabbis were taught: "The land of Israel was created first of all and the rest of the world later; as it is said (Prov. 8, 26) While as yet he had not made the land and open fields." Our Rabbis were taught: "The land of Israel is watered first, and the rest of the world is being watered by the residue within the clouds. This may be likened unto a man who makes cheese; he uses what is edible, and leaves the refuse. "The land of Israel is watered by the Lord Himself, while the rest of the world is watered by a messenger; as it is said (Job 5, 10) Who giveth rain upon the surface the face of the fields." R. Joshua b. Levi, however, said that the entire world is of the earth, and sendeth out waters over watered by the drains of Eden; as it is said (Gen. 2, 10) And a river went out of Eden to water the garden and from there it was parted and became four principal streams. In a Baraitha we have been taught: "The sap of a field of the capacity of a Kur of seed is enough to water a field of the capacity of a Tarkab (one-sixtieth)."

תנו רבנן מצרים הויא ד׳ מאות פרסה על ד׳ מאות פרסה ומצרים אחד מס׳ בכוש וכוש אחד מס׳ בעולם ועולם אחד מס׳ בגן וגן אחד מס׳ בעדן ועדן אחד מס׳ בגיהנם נמצא כל העולם כולו ככסוי קדרה לגיהנם. וגיהנם אין לו שיעור ויש אומרים עדן אין לו שיעור:

Our Rabbis were taught: Egypt measures four hundred square Parsah, and that is one-sixtieth of the size of Mesopotamia; Mesopotamia is a sixtieth part of the whole world; the earth is one-sixtieth of the garden of Eden; the garden is one-sixtieth of Eden and Eden is in turn only one-sixtieth of Gehenna. Thus it follows that the whole world is but like the lid of a pot in comparison with Gehenna, and Gehenna itself is immeasurable. Others, however, maintain that Eden is immeasurable.

ויאמר יעקב לבניו למה תתראו (בראשית מב א) אמר להם יעקב לבניו אל תתראו עצמכם כשאתם שבעים לא בפני עשו ולא בפני ישמעאל כדי שלא יתקנאו בכם. (שם מה כד) אל תרגזו בדרך אמר רבי אלעזר אמר להם יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגזו עליכם הדרך איני והא אמר אלעאי ברבי ברכיה שני תלמידי חכמים שמהלכין בדרך ואין ביניהם דברי תורה ראויין לישרף שנאמר (מ״ב ב יא) ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם. טעמא דאיכא דבור הא ליכא דבור ראויין לישרף. לא קשיא הא למיגרס הא לעיוני. במתניתא תנא אל תפסיעו פסיעה גסה והכניסו חמה לעיר אל תפסיעו פסיעה גסה דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. והכניסו חמה לעיר (פסחים פ״א פ׳ הכונס ע״ש רש״א) כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב שנאמר (בראשית מד ג) הבוקר אור והאנשים שולחו:

(Ib. b.) (Gen. 42, 1) And Jacob said to his sons. Why do ye look at one another. Thus said Jacob to his children: "Do not make it appear unto Esau or Ishmael that you are sated, lest they envy you." Ib. 45, 24) See that ye fall not out by the way. R. Elazar said: "Thus said Joseph unto his brothers, 'Do not engage yourselves in Halachik discussions [while on the road], because you may fall out.'" Is this so? Did not R. Ilai, the son of R. Berachia, say that when two scholars travel together on the road and no word of Torah is discussed between them, they deserve to be burnt; as it is said (II Kings 2, 11) And it came to pass, as they went on, speaking as they were going, that, behold, there came a chariot of fire, and parted them both asunder. This is so only because they did speak, but if they had not spoken they would have been burned, [Hence on the road one should study the Torah!] This is not difficult to explain; the latter case refers to the narration of traditions and the former refers to deliberation. In a Baraitha it was explained that Joseph's instructions had the following meaning: You should not march hastily, and bring the sun into town (enter before sunset); i.e., you should not march hastily, for the master said: "Hasty steps take away one-five-hundredth part of a man's seeing; "and bring the sun into town" refers to R. Juda's saying; for R. Juda said: "A man should always leave and enter a town while it is still light; as it is said (Gen. 44, 3) As soon as the morning was light, the men were sent away."

תנו רבנן בזמן שישראל שרוין בצער ופירש אחד מהם באים שני מלאכי השרת שמלוין לו לאדם ומניחין לו ידיהם על ראשו ואומרים זה שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי ואם עושה כן עליו הכתוב אומר (ישעיה כב יג) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכול ושתה כי מחר נמות מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה׳ צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון אלא יצער אדם עם הצבור שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור שנא׳ (שמות יז יב) וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסת אחת לישב עליה אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור ושמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידין בו שנאמר (חבקוק ב יא) כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. דבי רבי שילא אמרי ב׳ מלאכי השרת המלוין לו לאדם הם מעידין עליו שנאמר (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך. רבי חדקא אומר נשמתו של אדם היא מעידה עליו שנאמר (מיכה ז ד) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. ויש אומרים איבריו של אדם מעידים בו שנאמר (ישעיה מג י) אתם עדי נאם ה׳:

(Fol. 11) Our Rabbis were taught: "When the community of Israel is in trouble and one withdraws himself from them [refusing to share their sorrow], two ministering angels who accompany each man lay their hands upon his head and say: 'The Baraitha we are taught: "When the community when in distress shall not live to see the relief of the community.' " In another Baraitha we are taught that when the community is in distress one must not say: 'I will go to my house, eat, drink and make myself comfortable'; for concerning him the passage reads (Is. 22, 13) And behold {there are) joy and gladness, in staying oxen, and killing sheep, eating flesh, and drinking wine; 'Let us eat and drink; for tomorrow) we must die'; and immediately follows: Truly this iniquity shall not be purged from you till you die. But a man must suffer (deny himself enjoyment), when the community suffers: for thus we find that Moses afflicted himself when the community suffered; as it is said (Ex. 17, 12) But when the hands of Moses became heavy, they took a stone, and put it under him, and he sat thereon. Did not Moses possess a pillow or bolster upon which he could have sat down? Yea; but Moses said thus: 'Since Israel lives in trouble I must therefore share their woes.' And he who afflicts himself in sympathy with the community, will live to see the relief of the community. One might perhaps say: 'Who will testify that I did not share the suffering of the community?' He should know that the stones and beams of his very house will bear testimony to this fact; as it is said (Hab. 2, 11) For the stone will cry out of the wall, and the beam out of the woodwork will answer it." In the college of R. Shila it was said that the two angels who accompany a man will testify against him; as it is said (Ps. 91, 11) For his angels will he given charge concerning thee. R. Chidka says: "The soul of man will testify against him; as it is said (Micah 7, 4) Keep the doors of thy mouth from her that lieth in thy bosom." Still others say that the members of a man's body will testify against him; as it is said (Is. 43, 10) Ye are my witnesses, saith the Lord.

אמר שמואל כל היושב בתענית נקרא חוטא שנאמר (במדבר ו יא) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזו נפש חטא אלא שציער נפשו מן היין והלא דברים קל וחומר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה. רבי אלעזר אומר נקרא קדוש שנאמר (שם ה) קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו והלא דברים קל וחומר ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא קדוש המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה ולשמואל הא איקרי קדוש ההוא אגדל פרע קאי, ורבי אלעזר הא איקרי חוטא ההוא דמסאיב נפשיה. ומי אמר רבי אלעזר הכי והא אמר רבי אלעזר לעולם יראה אדם עצמו (ע״ב) כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר (הושע יא ט) בקרבך קדוש לא קשיא הא דמצי לצעורי נפשיה הא דלא מצי לצעורי נפשיה. ריש לקיש אמר נקרא חסיד שנאמר (משלי יא יז) גומל נפשו איש חסד. אמר רבי ירמיה בר אבא אמר ריש לקיש אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים. אמר רב ששת האי בר בי רב דיתיב בתעניתא כלבא ליכול שירותיה:

Samuel said: "A man who fasteth is called a sinner"; for it is said (Num. 6, 11) And he shall make atonement for him, for that he sinned with his soul. Wherein did he sin with his soul? We must say that it refers to the sin of having abstained from wine. He holds the same opinion as we are taught in a Baraitha of the Tana, R. Elazar Hakapar the Great, who says: "Is this not an a fortiori reasoning? If one abstains from drinking wine he is called a sinner; how much more should one be called a sinner if he abstains from everything (i.e., fasts)." R. Elazar, however, says: "On the contrary, he is called holy; as it is said (Ib. 5) He shall be holy, he shall let the locks of the hair of his head grow long. Is this not proved a fortiori? If one who simply obstains from wine is termed holy, how much more so should one who abstains from everything (i.e., fasts) be termed holy?" But how will Samuel explain the passage that calls such a man holy? This refers only to one who lets his hair grow. But how will R. Elazar explain the passage that calls such a man a sinner? This applies only to one who defiles himself. Did R. Elazar indeed say that fasting is a sin? Behold, R. Elazar said: "A man shall always think of himself (Ib. b.) as if sanctity rests within his entrails; for it is said (Hos. 11, 9) The Holy One is within thee." This is not difficult to explain. The latter refers to a case where one can endure the pains of abstinence, but the former refers to a case where he could not endure suffering. Resh Lakish said: "Such a man [who does not fast] is to be termed Chasid (pious); as it is said (Pr. 11, 17) He who takes care of his soul is a pious man." R. Jeremiah b. Abba said in the name of Resh Lakish: "It is not lawful for a scholar to fast, because through [wickedness of] fasting he diminishes Heavenly work." R. Shesheth said: "If a young scholar sitteth and fasteth, a dog may even eat his meal." [for he remains without health to study the Torah]

(דברים לב ד) אל אמונה ואין עול אל אמונה כשם שנפרעין מן הרשעים לעולם הבא אפילו על עבירה קלה שעושין כך נפרעין מן הצדיקים בעולם הזה על עבירה קלה שעושין ואין עול כשם שמשלמים שכר לצדיקים לעולם הבא אפילו על מצוה קלה שעושים כך משלמים שכר לרשעים בעולם הזה אפילו על מצוה קלה שעושין. צדיק וישר הוא אמרו בשעת פטירתו של אדם לבית עולמו כל מעשיו נפטרין לפניו ואומרים לו כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני והוא אומר הן ואומרים לו חתום וחותם שנאמר (איוב לז ז) ביד כל אדם יחתום ולא עוד אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר להם יפה דנתוני לקיים מה שנאמר (תהלים נא ו) למען תצדק בדברך וגו׳:

(Deut. 32, 4) The God of truth, and without iniquity. God of truth, i.e., just as the wicked will be punished in the world hereafter even for the slightest offense which they may commit here on earth, so also are the righteous to be held to account in this world even for the slightest transgression committed; And without iniquity; i.e., just as the righteous will be rewarded in the future world even for the least meritorious act, so also are the wicked rewarded in this world even for the least meritorious act. (Ib.) Just and right in He. They [Our Rabbis] say that when a man dies and comes into the world beyond, all his deeds are laid open before him in detail, and he is told: "So and so hast thou done in that place and on that day." Whereupon he answers: "Yea," and he is told to sign his name, which he signs, as it is said (Job 37, 7) He sealeth it on the hand of every man. And not this alone, but he also acknowledges the justice of the verdict and says: "You have judged me righteously," to justify the passage (Ps. 51, 6) In order that thou mayest he righteous when thou speakest, be justified when thou judgest.

(דף יד ע״ב) אמר רבי אלעזר אין אדם חשוב רשאי לחגור שק על בשרו אלא אם כן נענה כיהורם בן אחאב שנאמר (מ״ב ו ל) ויהי כשמוע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עובר על החומה וירא העם והנה השק על בשרו מבית. ואמר רבי אלעזר לא הכל בנפילה ולא הכל בקריעה משה ואהרן בנפילה יהושע וכלב בקריעה משה ואהרן בנפילה שנאמר (במדבר יד ה) ויפול משה ואהרן וגו׳ יהושע וכלב בקריעה דכתיב ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם:

(Fol. l4b) R. Elazar said: "A prominent man must not clothe himself in sackcloth [when in distress], unless he knows for certainty that his prayers will be answered, as was the ease with King Jehoram, the son of Achab, concerning whom it is said (II Kings 6, 30) And it came to pass when the king heard the words of the woman, that he rent his clothes — now he was passing by the wall and the people looked, and behold, he had sackcloth within upon his flesh." R. Elazar said further: "Not everyone has the right to fall upon his face nor has everyone the right to rend his clothes, [as a sign of grief]; only for such as Moses and Aaron does it behoove to fall upon their faces; but for men like Joshua and Caleb it is fitting that they rend their garments." Moses and Aaron fell upon their faces, as it is said (Num. 14, 5) And Moses and Aaron fell, etc.; Joshua and Caleb rent their garments, b. Nachmeni, however, objected and said: and Kaleb the son of Jephune of those that had spied out the land, rent their garments. R. Zera, and according to others R. Samuel b Nachmeni, however objected and said: "If it were said. Joshua and Caleb rent their garments, the statement of R. Elazar would be correct; but as it states, And Joshua and Caleb rent, etc., [in a co-ordinate term] it signifies that they did both [fall upon their faces and rend their garments] ."

(דף טו) ואמר רבי אלעזר לא הכל בקימה ולא הכל בהשתחואה מלכים בקימה ושרים בהשתחואה מלכים בקימה שנא׳ (ישעיה מט א) כה אמר ה׳ גואל ישראל וגו׳ לכזה נפש וגו׳ מלכים יראו וקמו ושרים בהשתחואה שנאמר שרים וישתחוו מתקיף לה רבי זירא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני אי כתיב ישתחוו כדקאמרינן השתא דכתיב וישתחוו הא והא עבוד:

(Fol. 15) R. Elazar said again: "Not to everyone is it permitted to praise God by rising or by bowing. Kings may do so by rising, and princes by bowing. Kings may do so by rising, as it is said (Is. 49, 1 ) Thus hath said the Lord, the Redeemer of Israel, his Holy One, to Him who is despised of men, to him who is abhorred of nations, to a servant of rulers, kings shall see and arise. Princes may do so by prostrating themselves, as it is said (Ib.) Princes, and they shall prostrate themselves." R. Zera, and according to others Samuel b. Nachmeni, contradicted this: "If the verse read, and princes shall prostrate themselves, it would be correct; but since it reads princes, and they shall prostrate, etc., it implies that they may do both."

ארנב״י אף אני אומר לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה שנאמר (תהלים צז יא) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה:

R. Nachman b. Isaac said: "I will also remark that not everyone is worthy of obtaining light [of the Torah], and not everyone is worthy to have joy resulting from meritorious deeds. The righteous are deserving of light and the upright of joy, as it is said (Ps. 97, 11) Light is sown for the righteous, and gladness for the upright in heart."