ברכות 9

(דף נד) ת״ר הרואה מעברות הים ומעברות הירדן, מעברות נחלי אתון, אבני אלגביש במורד בית חוררן, ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק ואשתו של לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום. (ע״ב) אבן שביקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל גמרא גמירי לה. אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואשדי עלייהו ואיקטלינהו אזל עקר טורא בר ג׳ פרסי ואותביה ארישיה אייתי הקב״ה עליה קומצי ונקבוה ונחית ליה אצואריה בעא למשלפיה משכוה שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למישלפה והיינו דכתיב (תהלים ג ח) שני רשעים שברת וכדרשב״ל דאמר רב שמעון בן לקיש אל תקרי שברת אלא שרבבת. משה כמה הואי עשר אמין, שקל נרגא בת עשר אמין ושוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה. אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות ואלו הן. יורדי הים והולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. יורדי הים מנלן דכתיב (תהלים קז כג -לא) יורדי הים באניות וגו׳ המה ראו מעשי ה׳ וגו׳ ויאמר ויעמד רוח סערה וגו׳ יעלו שמים ירדו תהומות וגו׳ יחוגו וינועו וגו׳ ויצעקו אל ה׳ בצר להם וממצוקותיהם יוציאם. וישמחו כי ישתוקו וגו׳ יודו לה׳ חסדו וגו׳. הולכי מדברות מנלן דכתיב (שם) תעו במדבר וגו׳ רעבים גם צמעים וגו׳ ויצעקו אל ה׳ וגו׳ וידריכם בדרך ישרה וגו׳ יודו לה׳ חסדו וגו׳. מי שהיה חולה ונתרפא מנלן דכתיב אוילים מדרך פשעם וגו׳ כל אכל תתעב נפשם וגו׳ ויצעקו אל ה׳ וגו׳ ישלח דברו וירפאם וגו׳ יודו לה׳ חסדו וגו׳. ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא מנלן דכתיב יושבי חשך וצלמות וגו׳ כי המרו אמרי אל וגו׳ ויכנע בעמל לכם וגו׳ ויצעקו אל ה׳ וגו׳ יוציאם מחשך וצלמות וכו׳ יודו לה׳ חסדו וכו׳. מאי מברך אמר רב יהודה ברוך גומל חסדים טובים. ואמר אביי צריך לאודויי קמי עשרה דכתיב (שם) וירוממוהו בקהל עם וגו׳. מר זוטרא אמר ותרין מינייהו רבנן דכתיב ובמושב זקנים יהללוהו. ר״י ור״א דאמרי תרווייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו שלחנו של אדם מכפר:

(Fol. 54a) Our Rabbis taught: "He who sees the passages where Israel crossed the sea, the Jordan, the passage of the brook of Arnon, the stones of the declivity of Beth Charan, the stone which Og attempted to throw upon Israel, the stone upon which Moses was sitting when Joshua fought Amalek, Lot's wife who became a pillar of salt, and the walls of Jericho which sank in their foundations, should give praise and thanksgiving to God." (Ib. b) The stone which Og, King of Bashan, tried to throw upon Israel is delivered by tradition as follows: "The camp of Israel [I see]," said he, "extends three miles. I shall therefore go and uproot a mountain three miles in extent and throw it upon them and kill them." He went and uprooted a mountain three miles in extent, and raised it above his head. But the Holy One, praised be He! sent a host of ants to the mountain and they bored a hole in it causing it to fall over his head and rest on his shouldrers. He tried to throw it oft, but his teeth protruding one into the other, had riveted it upon him and he was not able to throw it off. Thus is understood the passage (Ps. 3, 8.) Thou hast broken the teeth of the wicked; and as R. Simon ben Lakish explained it, for R. Simon b. Lakish said: "Do not read it Shibarta (Thou hast broken) but read it Shirbabta (that became ramified), i.e., Thou hast caused to branch out." What was Moses' height? Ten cubits; he seized an axe ten cubits long, sprang up ten cubits, and struck Og's ankle a mighty blow which killed him. R. Juda in the name of Rab said: "Four classes of people are in duty bound to return thanks to God. Those who have returned from a voyage at sea; those who have traveled in the desert; those who have recovered from a serious illness, and those who are liberated from prison." Whence do we learn this concerning those that have returned from a voyage at sea? It is written (Ps. 107, 23-31.) They who go down to the sea in ships, etc. These have seen the wonders of the Lord. For he spoke, and he raised the stormy wind. They would mount up to heaven, they would go down to the depths. They would reel to and fro, etc. And they were rejoiced because they were silent. They shall therefore give thanks unto the Lord. Whence do we infer this concerning those who have traveled in the deserts? It is written (Ib. ib. 4-8.) They wandered about in the wilderness, hungry and thirsty. Then they cried unto the Lord, and he led them forth upon the right road. Therefore they shall give thanks unto the Lord. Whence do we infer this concerning those who have recovered from a serious illness? It is written (Ib. ib. 17-2.) Fools, because of their transgression. All manner of food their soul abhorreth. But when they cry unto the Lord. He sendeth his word and healeth them. They therefore shall give thanks unto the Lord. Whence do we know this concerning those who have been liberated from prison? it is written (Ib. ib. 10-20.) Such as sit in darkness and in the shadow of death. Because they have rebelled against the words of God. And he humbled their hearts with trouble But when they cry unto the Lord He bringeth them out of the darkness. They, therefore, shall give thanks unto the Lord. How shall they say the grace? R. Juda said: "Blessed art thou who bestoweth kindness." Abaye said: "It should be said in the presence of ten persons, as it is written (Ib. ib. 32) And they must exalt him in the congregation of people." Mar Zutra said: "And two of the ten shall be learned men, as it is written (Ib. ib.) And in the assembly of the elders must they praise Him." (Fol 55a) R. Jochanan and R. Elazar both said: "As long as the Temple was in existence, the altar was [the means of] atonement for Israel, but now [since there is no Temple], each man's table is [the means of] atonement."

ואמר רב יהודה שלשה דברים מקצרין ימיו ושנותיו של אדם, מי שנותנין לו ס״ת לקרוא ואינו קורא וכוס של ברכה לברך ואינו מברך והמנהיג עצמו ברבנות. מי שנותנין לו ספר תורה לקרוא ואינו קורא דכתיב (דברים ל כ) כי הוא חייך ואורך ימיך. וכוס של ברכה לברך ואינו מברך דכתיב (בראשית יב ג) ואברכה מברכיך ומקללך אאור. והמנהיג עצמו ברבנות דאמר רב חמא בר חנינא מפני מה מת יוסף קודם אחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות:

R. Juda said further: "Three things may cause to shorten a man's days and years: Refusing to read the Torah when offered to him; refusing to recite the [customary] grace over a cup [of wine], and leading a dominating life. Refusing to read the Torah, as it is written (Deu. 30, 20.) For he (the Torah) is thy life and the length of thy days. Refusing to recite the benediction over a cup of wine, as it is written (Gen. 12, 3.) And I will bless them that will bless thee. And he who leads a dominating life, as R. Chama b. Chanina said: "Joseph died before his brethren because he dominated them."

(דף נה) אמר רבי יוחנן שלשה דברים הקב״ה מכריז עליהם בעצמו ואלו הן רעב ושבע ופרנס טוב. רעב דכתיב (מ״ב ח ז) כי קרא ה׳ לרעב. שבע דכתיב (יחזקאל לו כט) וקראתי אל הדגן והרביתי אותו. פרנס טוב דכתיב (שמות לא ב) ראה קראתי בשם בצלאל. אמר ר׳ יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכין בצבור שנאמר (שם לה ל) ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה׳ בשם בצלאל. אמר ליה הקב״ה למשה משה הגון עליך בצלאל. אמר ליה רבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כ״ש אמר לו אף על פי כן לך אמור להם לישראל הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל. אמרו לו אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הגון לפנינו לא כל שכן. אמר רבי שמואל בר נחמני א״ר יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא שבשעה שאמר לו הקב״ה למשה לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה כלים ארון ומשכן כלים שאני עושה, להיכן אכניסם שמא כך אמר לך הקב״ה עשה משכן ארון וכלים. אמר ליה שמא בצל אל היית וידעת. אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ כתיב הכא (שמות לה לא) וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת וכתיב התם (משלי ג יט) ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב (שם ד) בדעתו תהומות נבקעה אמר רבי יוחנן אין הקב״ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר (דניאל ב כא) יהב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה. שמע רב תחליפא בר מערבא אזל אמרה קמיה דרבי אבהו אמר ליה אתון מהתם מתניתו להו אנן מהכא מתנינן לה דכתיב (שמות לא ו) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה:

(Fol. 55a) R. Jochanan said: "Three things God Himself proclaimeth: Famine, plenty and a good chief of the community. Famine, as it is written (II Kings 8. 7.)' The Lord hath called for a famine; Plenty, as it is written (Ezek. 36, 29.) And I will call for corn and increase it; A good chief of the community, as it is written (Ex. 31, 2.) Behold, I have called by name, Bezalel." R. Isaac said: "A chief of a community is not to be appointed unless the community be consulted first; as it is written (Ex. 35, 30.) And Moses said to the children of Israel, behold God hath called by name Bezalel. i.e., The Holy One, praised be He! said thus to Moses, 'Moses! is Bezalel worthy enough for you?' 'Sovereign of the universe,' replied Moses, 'if he is worthy in thine eyes, then he certainly is worthy enough for me.' Then said God to him: 'Consult then, the children of Israel.' Moses thereupon went and said thus to the children of Israel: 'Is Bezalel worthy of you?' They said, 'If he is worthy for the Holy One, praised be He! and for thee, then he is surely worthy enough for us.' " R. Samuel b. Nachmeini in the name of R. Jonathan said: "The name Bezalel was given to him because of his wisdom; for when the Holy One, praised be He! said unto Moses, ' Go, tell Bezalel to erect for me a Mishkan, ark and vessels.' Moses went and told it to him in the reverse order — make ark, vessels and a Mishkan. [Upon hearing the order] Bezalel said: 'Moses, our teacher, the custom of the world is that a man first builds a house and then brings into it vessels, and thou sayest to me I should first make the ark, and then the Mishkan; where shall I put the vessels if I make them first? Perhaps the Holy One, praised be He! said first Mishkan and then the ark and the vessels?' Thereupon Moses said to him: 'Perhaps in the shadow of God hast thou been that thou knowest.'" [Thus Bezalel means — Bezal (in the shadow), El (of God)]. R. Juda said in the name of Rab: "Bezalel knew how to arrange the letters with which heaven and earth were created, for it is written here (Ex. 35, 31.) And He hath filled him with the spirit of God, in wisdom (Chachma) in uderstanding (Bithbuna), and in knowledge, and it is written (Pr. 3, 19.) The Lord hath founded the earth through wisdom (Chachma); He hath established the heavens through understanding (Tebuna). And it is further written By His knowledge were the depths split open." R. Jochanan said: "The Holy One, praised be He! doth not give wisdom to a man unless he possesses some; as it is said (Dan. 2, 21.) Who giveth wisdom unto the wise, and knowledge to those who possess understanding." When R. Tachalifa of the west (Palesine) heard this he went and related it to R. Abuhu, whereupon the latter replied: "What you infer from that passage, we derive from another; it is written (Ex. 31, 6.) And in the heart of all that are wise-hearted have I put wisdom."

אמר ר״ח כל חלום ולא טוות, ואמר רב חסדא חלמא בישא עציבותיה מסתייה חלמא טבא חדויה מסתייה. אמר רב יוסף חלמא טבא אפילו לדידי בדיחותיה מפכחא ליה. ואמר רב חסדא חלמא בישא עדיף מחלמא טבא ואמר רב חסדא לא חלמא טבא מתקיים כוליה ולא חלמא בישא מתקיים כוליה. ואמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מיקריא. ואמר רב חסדא חלמא בישא קשה מנגדא שנאמר (קהלת ג יד) והאלהים עשה שייראו מלפניו ואמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן זה חלום רע. (ירמיה כג כח) הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאום ה׳, וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום א״ר יוחנן משום רשב״י כשם שא״א לבר בלא תבן כך א״א לחלום בלי דברים בטלים:

R. Chisda said: "Every dream is good except that of fasting." Further said R. Chisda: "Of a bad dream the worry is sufficient [to dissipate it], and of a good one the joy is sufficient [to dissipate it]." R. Joseph said: "Even to me [though blind] the humor of a good dream causes it to dissipate." Further said R. Chisda: "A bad dream is much better than a good one [because it may result in repentance]." Further said R. Chisda: "Neither a good dream nor a bad one is fully fulfilled." Again said R. Chisda: "A dream not interrupted is like a letter not read." Further said R. Chisda: "A bad dream is more severe than being lashed, for it is said (Ecc. 3, 14.) And God hath so made it that men should be afraid of Him, and Rabba b. b. Chana said in the name of R. Jochanan: 'This refers to a bad dream.' " The prophet that hath had a dream, let him relate his dream; and he that hath received my word, let him speak my word of truth. What hath the straw to do with the corn? Saith the Lord (Jer. 23, 28). What relation has corn and straw to a dream? R. Jochanan in the name of R. Simon b. Jochai said: "Just as it is impossible for corn to be without straw, so it is impossible for a dream to be without absurdities."

אמר ר׳ ברכיה חלום אף על פי שמקצתו מתקיים כולו אינו מתקיים מנלן מיוסף דכתיב (בראשית לז ט) והנה השמש והירח וגו' הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה (שם ע"ב) וההיא שעתא אמיה לא הויא. א״ר לוי לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ״ב שנה מנ״ל מיוסף שנא׳ (שם ב) אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה וכתיב (שם מא מו) ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה, משבע עשרה עד שלשים כמה הואי תליסר, שבע דשבעא ותרתין דכפנא הוי עשרין ותרין. אמר רב הונא לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב ולאדם רע אין מראין לו חלום רע. תניא נמי הכי כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה חלום רע. אמר רב ביזנא בר זבדא א״ר עוקבא א״ר פנדא אמר רבי נחום א״ר בירים משום זקן אחד ומנו רבי בנאה עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים. פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם מה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו בי לקיים מה שנא׳ כל החלומות הולכין אחר הפה אטו כל החלומות הולכין אחר הפה קרא הוא, אין וכדברי אלעזר דאמר רבי אלעזר מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה שנאמר (בראשית מא יג) ויהי כאשר פתר לנו כן היה:

R. Berachia said: "There may be a dream which thought in part fulfilled, yet is impossible of being entirely fulfilled. We can derive it from Joseph, for it is written (Gen. 37, 9.) The sun and the moon and the eleven start. — Shall we indeed come, I and thy mother, and thy brothers (Ib. b). And at that time his mother was dead." R. Levi said: "A man should look forward to the realization of a good dream even for as long as twenty-two years; as it is written (Gen. 37, 2.) These are the generations of Jacob, Joseph was seventeen years old [when he had the dreams], and it is written also (Ib. 41, 46.) And Joseph was thirty years old when he stood before Pharaoh. From seventeen to thirty are thirteen years, to which add the seven years of plenty and the two years of famine, will make the total of twenty-two years." R. Huna said: "To a good man bad dreams are shown, and to a bad man good dreams." We have also a Baraitha to the same effect: "During all the years of David he never dreamed a good dream, and during all the years of Achitophel he never dreamed a bad dream." R. Bizna b. Zabda, in the name of R. Akiba, who spoke in the name of R. Panda, who, in turn, spoke in the name of R. Nachum, who quoted R. Birim, said: "A venerable man by the name of R. Bana'ah had told him there were twenty-four places in Jerusalem for the interpretation of dreams; that once he had a dream and went to each one of these places; each one gave a different interpretation and each was fulfilled." This establishes what is written: "Every dream is in accord with its interpretation." Is this a passage? Yes, as R. Elazar said, for R. Elazar said: "Whence do we learn that every dream is realized according to its interpretation? It is written (Gen. 41, 13.) And just as he interpreted it, so it was."

אמר רבי יוחנן שלשה חלומות מתקיימין, חלום של שחרית וחלום שחלם לו חברו וחלום שנפתר בתוך חלומו ויש אומרים אף חלום שנשנה שנאמר (שם מא לב) ועל השנות החלום:

R. Jochanan said: "Three dreams are bound to be realized: that which is dreamed in the morning; that which is dreamed by one's neighbor: and a dream which is interpreted within a dream." Some add to this "A dream that is dreamed by the same person twice": as it is written (Gen. 41, 32.) And for that the dream was doubled unto Pharaoh.

(נז ע״ב) ג׳ משיבין דעתו של אדם, אלו הן: קול ומראה וריח. ג׳ מרחיבין דעתו של אדם ואלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים. חמשה אחד מששים ואלו הן אש דבש שבת ושינה וחלום, אש אחד מששים לגיהנם, דבש אחד מששים למן, שבת אחד מששים לעולם הבא, שינה אחד מששים למיתה, חלום אחד מששים לנבואה:

(Fol. 57b) Three things restore the mind of a man: melody, scenery and sweet odor. Three things develop the mind of a man: a fine house, a handsome wife and elegant furniture. Five things have in them a sixtieth part of the five other things: fire, honey, the Sabbath, sleep and dreams. Fire [has] a sixtieth of Gehenna; honey [has] a sixtieth of Manna; the Sabbath [has] a sixtieth of the world to come; sleep [has] a sixtieth of death, and dreams [have] a sixtieth of prophecy.

(דף נח ע״א) תנו רבנן הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים, שאין דעתן דומות זו לזו ואין פרצופיהן דומות זו לזו. בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני, הוא היה אומר כמה יגיעות יגע אדה״ר עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה ובירר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח״כ אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו כשהוא מתוקן לפני, וכמה יגיעות יגע אדה״ר עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטוה וארג וצבע ותפר ואחר כך מצא בגד ללבוש, ואני משכים ומוצא כל אלו כשהוא מתוקן לפני. כל אומניות שוקדות ובאות לפתח ביתי ואני משכים ומוצא כל אלו לפני. הוא היה אומר אורח טוב אומר כמה טרחות טרח בעל הבית לפני כמה יין הביא לפני וכמה בשר הביא לפני וכמה גלוסקאות הביא לפני, כל הטורח שטרח לא טרח אלא בשבילי. אבל אורח רע אומר מה טרחות טרח בעל הבית זה מה יין הביא מה בשר הביא מה גלוסקאות הביא, כל מה שטרח לא טרח אלא בשביל אשתו ובניה על אורח טוב מהו אומר (איוב לו כב) זכור כי תשגיא פעלו וגו׳. על אורח רע כתיב (שם לז כד) לכן יראוהו אנשים. (ש״א יז יב) והאיש בימי שאול זקן בא באנשים וגו׳ אמר רבא ואי תימא רב זביד ואיתימא רב אושעיא זה ישי אבי דוד שיצא באוכלוסא ונכנס באוכלוסא ודרש באוכלוסא. אמר עולא נקטינן אין אוכלוסא בבבל, תנא אין אוכלוסא פחותה מס׳ רבוא. ת״ר הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו, מלכי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם, חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו. חכמי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם. א״ר יוחנן לעולם ישתדל אדם לצאת לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפי׳ לקראת מלכי עובדי כוכבים שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים. רב ששת סגי נהור הוה הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא וקם אזל בהדייהו רב ששת, אשכחיה ההוא מינאה א״ל חצבי לנהרא כגני לייא, אמר ליה תא חזי דידענא טפי מינך, חליף גונדא קמייתא כי קא אוושא א״ל חליף מלכא א״ל לאו חליף אחריתי א״ל חליף מלכא, א״ל לאו. אתאי תליתאה דהוה שתקא, א״ל אתא מלכא א״ל אין א״ל מנא ידעת, א״ל מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא דכתיב (מ״א יט יב) ואחר הרעש אש לא באש ה׳ ואחר האש קול דממה דקה, כי אתא מלכא פתח רב ששת וקאמר ברוך, א״ל ההוא צדוקי למאן דלא חזית לידה קא מברכת. ומאי הוי עליה דההוא מינאה, איכא דאמרי חברוהי כחלינהו לעיניה ואיכא דאמרי רב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות:

(Fol. 58a) Our Rabbis taught: "He who sees Jewish troops or bands shall say the fol-following grace: 'Praised be He who understandeth their secrets (the minds of men);' for their knowledge is not equal to one another's, just as their features are not like one another's.'" Ben Zoma saw troops on the elevation of the Temple mound. He said: "Blessed is He who understandeth their secrets, and blessed is He who created them all to serve me." He (b. Zoma) said: "Behold, how much labor did Adam, the first man, have until he got bread to eat; plowed, sowed, reaped, heaped together in sheaves, threshed winnowed, cleansed, ground, sieved, kneaded and baked; only after all these was he able to eat; but I rise in the morning and find all this done and prepared for me. And how much labor did Adam, the first man, have before he found a garment with which to clothe himself; he sheared the sheep, whitened the wool, dispersed it, spinned it, weaved, dyed, and sewed; only after [doing] all these did he find garments to clothe himself; but I rise in the morning and find everything done for me. All nations are anxious to come to the door of my house, and I rise and find everything [prepared] for me." Ben Zoma was accustomed also to say: "What says a good guest? 'The master of the house troubled himself so much for me; he brought so much wine for me; he brought so much meat for me, and he brought so many rolls for me; and all this trouble was on my account only.' But what says a bad guest? 'What trouble was the master of the house put to. How little wine he brought, how little meat he brought, how little rolls he brought, and all this trouble was for the sake of his own wife and children only [not for me] .' Concerning the good guest, the passage says (Job 36, 24.) Reflect that thou shouldst magnify his work, but regarding the bad guest it says (Ib. 37, 24.) Therefore do men fear him." And the man mas old in the days of Saul (I Sam. 17, 12.) Raba, and according to some R. Zebid, and according to others, R. Oshiya, said: "This is Jesse, David's father, who used to go out with troops and enter with troops, and lectured before a crowd." Ulla said: "We have a tradition that Babylon has no troops." In a Baraitha we are taught: They are not called "troops" if loss than sixty myriads. Our Rabbis taught: "He who sees Kings of Israel shall say, 'Blessed be He who shared his honor with those who fear Him'; and if he see kings of other nations he shall say, 'Blessed be He who shared His honor with [one who is] flesh and blood.' Seeing wise men of Israel, he shall say, 'Blessed be He who shared his wisdom with those who fear Him'; and if he see the wise men of other nations he shall say, 'Blessed be He who gave from his wisdom to [one who is] flesh and blood.'" R. Jochanan said: "A man should always try his utmost to go out to meet the Kings of Israel, and not only to meet the Kings of Israel [did the Rabbis urge], but also to meet kings of other nations, because if he will have merit [to see the King Messiah] he will then note the distinction between the Kings of Israel and the kings of other nations." R. Shesheth was blind, yet, when the whole community once went out to meet the king, he went out with them and was met by a certain heretic who laughed at him saying: "All the earthen pitchers are indeed going to the stream [to draw water]; whither do the broken vessels go?" "Come!" R. Shesheth said unto him, "I will show thee that I know more than you do." When the first company of troops passed by making a great noise, the heretic asked, "Has the king passed?" "No." replied R. Shesheth. When a second group of troops passed, the heretic again asked whether the king had passed. Again R. Shesheth answered "No." A third company passed in a very quiet manner. The heretic asked: "Is the king coming now?" Whereupon R. Shesheth answered: "Yes." The heretic asked him how he knew this. R. Shesheth replied: "The kingdom on the earth is like the kingdom in Heaven, for it is written (I Kings 19, 12.) After the earthquake there was a fire, but the Lord was not in the fire; after the fire there, was heard the sound of a soft whisper." When the king approached. R. Shesheth began to say, "Praised be He, etc.; whereupon the heretic interrupted him saying: "Since you do not see, how can you bless?" What happened to that heretic? Some say his associates pierced his eyes; according to others, R. Shesheth himself looked at him and he thereupon became a heap of bones.

רבי שילא נגדיה לההוא גברא דבעל זונה אזל אכל קורצא בי מלכא אמר איכה גברא חד ביהודאי דדאין דינא כלא הורמנא דמלכא. שדר עליה פריסתקא בי אתא א״ל מ״ט נגדתיה לההוא גברא אמר להו משום דבעל חמרא, אמרו ליה אית לך סהדי אמר להו אין, אתא אליהו ז"ל אתדמי להו כאיניש ואסהיד אמרו ליה אי הכי בר קטלא הוא. אמר אנן מיומא דגלינן מארעין לית לן רשותא למקטל אתון מאי דבעיתון עבידו ביה. עד דמעייני ביה בדינא פתח רב שילא ואמר (דה״א כט יא) לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ, אמרו ליה מאי קאמרת אמר להו הכי קאמינא בריך רחמנא דיהב מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ויהיב לכו שולטנא ורחמי דינא, אמרו חביבא עליה יקרא דמלכותא כולי האי. יהבי ליה קולפא א״ל דון דינא. כי הוה נפק וכו׳ אמר הואיל ואיתעביד לי ניסא בהאי קרא דרשינן ליה נפק לבי מדרשא ודרש לך ה׳ הגדולה זה מעשה בראשית וכה״א (איוב ט י) עושה גדולות עד אין הקר, והגבורה זו יציאת מצרים וכה״א (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה, והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו לו ליהושע שנא׳ (יהושע י יג) וידום השמש וירח עמד, והנצח זו מפלתה של רומי וכה״א (ישעיה סג ג) ויז נצחם על בגדי, וההוד זו מלחמת נחלי ארנון שנא׳ (במדבר כא יד) על כן יאמר בספר מלחמות ה׳ את והב בסופה וגו׳, כי כל בשמים ובארץ זו מלחמת סיסרא שנאמר (שופטים ה כ) מן שמים נלחמי הכוכבים ממסלותם וגו׳, לך ה׳ הממלכה זו מלחמת עמלק וכן הוא אומר (שמות יז טז) כי יד על כס יה, והמתנשא זו מלחמת גוג ומגוג וכה״א (יחזקאל לח ג) הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל, לכל לראש אמר רב חנן בר אבא אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי. במתניתא תנא משמיה דר״ע לך ה׳ הגדולה זו קריעת ים סוף, והגבורה זו מכת בכורות, והתפארת זו מתן תורה, והנצח זו ירושלים, וההוד זו בנין בית המקדש (יהי רצון שיבנה במהרה בימינו):

R. Shila lashed a certain man for having committed adultery. The man went over to the Government [of the Roman Empire], and informed them that there was a man among Israel who executed judgment without the permission of the king. The king sent a representative who, when he arrived, asked R. Shila: "Why did you lash that man?" "Because," answered R. Shila, "he committed adultery." "Have you any witness who saw it?" the representative asked. "Yes," he replied. Thereupon Elijah came in the image of a man and testified. "If so," said the representative, "he should be killed." "Well," replied R. Shila, "since the day we were exiled from our land, we have had no authority to exercise capital punishment; you may do as you please with him." While they were deciding what to do with that man, R. Shila began to praise God, saying Thine, O Lord, are the greatness and the might and glory, and the victory and the majesty, yea, all that is in the heavens and on the earth; Thine, O Lord are the kingdom, and thou art exalted as the head above all (I Chr. 29, 11). "What art thou saying?" he was asked. "Thus I said," he answered," "Praised be the all merciful who giveth the kingdom on earth just as the kingdom in the heaven, and who bestowed the rulership upon you who love justice." "Since you esteem the honor of the kingdom so highly let this man, therefore be the Judge who shall preside over all judicial affairs." He thereupon gave R. Shila a cane [as a token of a judge] saying: "Execute judgment." When he was through he said: "Since that passage was the cause of such a miracle I would explain it." Thereupon he went to the academy and expounded: Thine, O Lord, are the greatness, refers to the act of creation, as it is written (Job 9, 10,) Who doth great things which are quite unsearchable; And the might, refers to the redemption of Egypt, and so says the passage (Ex. 14, 31) And Israel saw that great power which the Lord hath shown; And the glory, refers to the incident of the sun and the moon which Joshua stopped in their course; as is said (Josh. 10, 13.) And the sun stood still and the moon stopped; And the victory, refers to the downfall of Babylon, and so says the passage (Is. 63, 3.) And their blood was sprinkled on my garments; And the majesty, this refers to the battle of Arnon, as it is said (Num. 21, 14.) Therefore mention is made in the books of wars of the Lord of Voheb in Suph, etc.; Yea, all that is in the heaven and on the earth, this refers to the war of Sisra and so says the passage (Judge 5, 20.) From heaven they fought; and Thine, O Lord, is the kingdom, refers to the war of Amalek, as is said (Ex. 17. 16.) And he said. Because the Lord hath sworn on his throne; And thou art exalted, this refers to the war of Gog and Magog, and so says the passage (Ezck. 38, 3.) Behold, I will be against thee, O God, the prince of Besh, Meshech and Thubal; As the head above all, R. Chana b. Abba said: "This means that even a superintendent over the well [which is made to water the fields] is also appointed in Heaven." In a Baraitha we are taught in the name of R. Akiba: Thine, O Lord, are the greatness, refers to the miracle of dividing the Red Sea; The might, refers to the plague of the first-born (in Egypt); The glory, refers to the giving of the Torah; And the victory, refers to Jerusalem; The majesty, refers to the rebuilding of the Temple may it he His will that it be built within our days.

(ע״ב) עולא ורב חסדא הוו קאזלי באורחא כי מטו אפתחא דבי רב חנא בר חנילאי נגד רב חסדא ואתנח אמר ליה עולא אמאי קא מתאנחת והאמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם שנאמר (יחזקאל כא יא) ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים וגו׳. ורבי יוחנן אמר כל גופו של אדם שנאמר (שם) והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח וכהתה כל רוח וגו׳. אמר ליה היכי לא אתנח ביתא דהוו בה שיתין אפייתא ביממא ושיתין אפייתא בליליא ואפיין לכל מאן דצריך ולא שקיל ידא מן כיסא דסבר דילמא אתא עניא בר טובים ואדמטו ליה לכיסא קא מכסיף. ותו הוו פתיחין ליה ד׳ בבי לארבע רוחתא דעלמא וכל דהוה עייל כפין נפיק כי שבע והוה שדי ליה חטי ושערי בשני בצורת אבראי דכל מאן דכסיפא ליה מילתא למשקל ביממא אתי ושקיל בליליא השתא נפל בתלא ולא אתנח. אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו שנאמר (ישעיה ה ט) אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב ואמר ר׳ יוחנן עתיד הקב״ה להחזירן לישובן שנאמר (תהלים קכה א) הבוטחים בה׳ בהר ציון וגו׳ מה הר ציון עתיד הקב״ה להחזירו לישובו אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב״ה להחזירן לישובן. חזייה דלא מיתבא דעתיה אמר ליה דיו לעבד שיהא כרבו:

(Ib. b) Ulla and R. Chisda were once traveling together, when they came up to the gate of the house of R. Chana b. Chanilai; R. Chisda looked at it, became faint and sighed, "Why sighest thou?"' asked Ulla; "since as Rab said, sighing breaks half of a body, for it is written (Ezek. 21, 11.) Sigh, therefore, O son of man, with the breaking of thy loins, etc.; and R. Jochanan said: 'A sigh breaks up the entire body, for it is said (lb. ib. 12.) And it shall be when they say unto thee, "Wherefore sighest thou? that thou shalt answer, for the tidings, because it cometh, and the whole heart shall melt,'" etc. To this R. Chisda replied: "How can I help sighing over this house, where sixty bakers used to he employed during the day, and sixty during the night, to bake bread for the poor and the needy; and R. Chana always had his hand in his purse, for he thought a respectable poor man might come along, and while he would put his hand in his purse [to take out a coin] it might cause the poor man shame [for being compelled to apply for charity]; besides, he kept four doors open, one facing each direction, and whoever entered hungry went cut satisfied. Moreover in time of famine he scattered wheat and barley outside, so that those who were ashamed to take help openly by day might come and take it by night; and now his house has fallen into ruin. Should I not sigh?" So Ulla said to him, "Thus R. Jochanan said: 'Since the destruction of the Temple it was decreed that the houses of the righteous shall become ruins, for it is written (Is. 5, 9.) Truly many houses shall become desolute. Yea, great and beautiful ones without an inhabitant!' 'Still,' added Rabbi Jochanan, 'the Holy One, praised be He! will again people it, for it is written (Ps. 125, 1.) Those who trust in the Lord are like Mt. Zion. Just as the Holy One, praised be He! is ready to rebuild Mt. Zion so will the Holy One, praised be He! rebuild the houses of the righteous.'" Ulla noticed that R. Chisda was still not comforted. He said to him therefore: "It is sufficient for the slave to have as much as his master [but not more]."

אמר רב אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר י״ב חדש שנאמר (תהלים לא יג) נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד:

Rab said: "The memory of a dead one is not erased from the heart [of his relatives] before twelve months have elapsed, for it is written (Ps. 31, 13.) I am forgotten as a dead man out of the heart, I am become like a lost vessel."

(דף ס) תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי ועליו הכתוב אומר (תהלים קיב ז) משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה׳. אמר רבא כל היכי דדרשת להאי קרא מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה מדריש. מרישיה לסיפיה מדריש משמועה רעה לא יירא מאי טעמא משום דנכון לבו בטוח בה׳. מסיפיה לרישיה מדריש נכון לבו בטוח בה׳ משמועה רעה לא יירא. ההוא תלמידא דהוה שקיל ואזיל אבתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון חזייא דקא מפחיד א״ל חטאה את דכתיב (ישעיה לג יד) פחדו בציון חטאים א״ל והא כתיב (משלי כח יג) אשרי אדם מפחד תמיד א״ל ההוא בדברי תורה כתיב. יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא אתנח א״ל יסורי קא בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה דכתיב (איוב ג כה) כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבא לי. א״ל והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד ההוא בד״ת כתיב:

(Fol. 60a) Our Rabbis taaught: "It once happened that when Hillel the Old was coming along the road and heard a sorrowful cry he said, 'I am sure it is not in my house.' And concerning such men, says the passage (Ps. 112, 7.) Of an evil report shall he not he afraid; his heart is firm, trusting in the Lord." Raba said: "We can infer this passage in whatever way we desire, either from the beginning to the end, or from the end to the beginning; from the beginning to the end: Of an evil report shall he not be afraid, [because] his heart is firm trusting in the Lord, or from the end to the beginning: [Having] his heart firm trusting in the Lord, he shall not be afraid of an evil report." A certain disciple followed R. Ishmael, the son of R. Jose, in the market of Zion, whereupon the latter noticed that the disciple was frightened; he said to him: "Hast thou sinned? for it is written (Is. 33, 14.) In Zion sinners are in fear." The disciple asked him, "Is it not written (Pr. 28, 13.) Happy is the man that always feareth." 'This refers to the Torah"' [was R. Ishmael's answer]. Juda b. Nathan was following R. Hamnuna and noticed that he groaned; Juda b. Nathan said: "That man is inviting afflictions upon himself, for it is written (Job 3, 25.) For the thing which I greatly feared, is come upon me, and that which I was afraid of is come unto me." Has it not been written also (Pr. 28, 14.) Happy is the man that always feareth? The last refers to the Torah.

(ע״ב) אמר ר״ה אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעבדין מן שמיא לטב. כי הא דרבי עקיבא הוה אזיל באורחא והוה בהדיה חמרא ותרנגולא ושרגא מטא לההיא מתא בעא אישפיזא ולא יהבו ליה. אמר כל דעבדין מן שמיא לטב אזל בת בדברא אתא אריה אכלי׳ לחמריה אתא שונרא אכלה לתרנגולא אתא זיקא כבייה לשרגא אמר כל דעבדין מן שמיא לטב. ביה בלילה אתא גייסא שבויה למתא אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעשה הקב״ה הכל לטובה. (דף סא ע״ב) ואהבת את ה׳ אלהיך וגו׳ תניא ר״א הגדול אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, לומר לך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר ובכל מאדך. ר״ע אומר בכל נפשך אפי׳ נוטל את נפשך. ת״ר מעשה שגזרה מלכות גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה מה עשה ר״ע הלך והקהיל קהלות ברבים וישב ודרש. מצאו פפום בן יהודה א״ל עקיבא אי אתה מתיירא מפני אומה זו א״ל אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על הנהר ראה דגים שהיו רצים לכאן ולכאן אמר להם מפני מה אתם רצים אמרו לו מפני הרשתות והמכמורות הבאות עלינו, אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כדרך שדרו אבותי ואבותיכם, אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פקח אתה אלא טפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו מתיראים, במקום מיתתנו לא כל שכן, ואף אנו כך בזמן שאנו עוסקים בתורה דכתיב בה (דברים ל כ) כי הוא חייך ואורך ימיך אנו מתיראים, כשאנו פוסקין מדברי תורה עאכ״ו. אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר״ע וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפום בן יהודה וחבשוהו אצלו, אמר לו פפום מי הביאך לכאן אמר לו אשריך ר״ע שנתפסת על ד״ת אוי לי שנתפסתי על דברים בטלים. בשעה שהוציאוהו לר״ע להריגה זמן ק״ש היה והיו סורקין את בשרו במסרקאות של ברזל והיה מתכוין לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה, אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה בכל נפשך ואפי׳ הוא נוטל את נפשך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנה היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד, יצתה בת קול ואמרה אשריך ר״ע שיצתה נשמתך באחד, אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע זו תורה וזו שכרה, אמרו (תהלים יז יד) ממתים ידך ה׳ ממתים מחלד. אמר להם חלקם בחיים, יצתה בת קול ואמרה לו אשריך ר״ע שאתה מזומן לחיי העוה״ב:

(Fol. 60b) R. Huna said in the name of Rab, who spoke in the name of R. Meier, and it is so taught also in a Baraitha in the name of R. Akiba: A man shall always be accustomed to say, "All that God doth is done well"; as it once happened to R. Akiba who was traveling over the country and had with him an ass, a rooster and a lamp. At nightfall he reached a village where he sought lodging for the night, and it was refused. "All that God doth is done well," said he. He proceeded toward the forest where he resolved to spend the night. A lion came and ate up his ass; a cat came and devoured the rooster, and the wind extinguished the lamp. "All that God doth is done well," he said. That same night a ravaging army came and captured the village, and then R. Akiba said joyfully: "Is not what I said true? All that is done by Heaven is done well'" [for the enemy passed through the forest where R. Akiba slept that night, and if the ass had brayed, if the rooster had crowed or if the soldiers had seen the light, he would surely have met his death]." (Fol. 61b) And thou shalt love thy Lord thy God with all thy heart, and with all thy soul and with all thy might (Deu. 6, 4). We are taught that R. Eliezer the great says: "Since it is said With all thy soul, why then is it necessary to say With all thy might, and since it is said With all thy might, why then is it necessary to say With all thy soul. To teach that if there is a man to whom the soul is considered dearer than money, to him is said With all thy soul; while for him who values money more than his life, to him is said And with all thy might." But R. Akiba said. With all thy soul means. "Even when thy life is taken away from thee." Our Rabbis taught that the [Roman] Government once issued a decree forbidding Israel to study the Torah. What did R. Akiba do? He installed many congregations in public places and sat and lectured to them. Whereupon Papus b. Juda found him and said to him: "Akiba! art thou not afraid of this nation?" R. Akiba replied: "Art thou Papus, called the wise? Listen, and I will relate a parable to thee. A fox, walking by the river side, noticed the fishes therein swimming to and fro., so he said to them, 'Why are ye running?' 'Because we fear the nets that are placed for us,' they replied. 'Come to shore then,' said the fox to them, 'and live with us just as my ancestors lived with your ancestors.' The fishes exclaimed, 'Art thou called the wisest of the beasts? Thou art not wise but very foolish. If we are in danger in the element in which we live (in the water), how much greater would we be in danger in the element in which we die (on shore).' So is it with us; if at the time we study the Torah, of which it is written (Deu. 30, 20.) It is thy life and the prolongation of thy days, we are in such fear of danger, how much greater would be the danger if we cease studying the Torah?" It is related that not many days elapsed when R. Akiba was arrested and imprisoned; Papus also was arrested and placed in the same prison. "Papus, what brought thee here?" asked R. Akiba; Papus replied: "Happy art thou R. Akiba, that thou art arrested for studying the Torah! Woe to me, Papus, that I was arrested because of vanity!" When R. Akiba was led forth to execution, it was just at the time of the morning Sh'm'a. As they tore his flesh with iron curry-combs, he was devotedly taking upon himself the yoke of the Heavenly Kingdom with love. His disciples asked of him:' "Rabbi, how long [wilt thou continue your prayers]?" "O," answered he, "all my life I worried as to how I could fulfill the ordinance. [Love thy God] with all thy soul, which means 'even if thy soul be taken from you'; I asked myself when would such an opportunity come to hand that I might fulfill it? And now when it finally came to hand shall I not fulfill it?" With a long-drawn out voice he was saying the word Echad (One) [from Hear O Israel, the Lord our God is One]. when his soul departed. A Heavenly voice went forth and said "Happy ought thou be, R. Akiba, that thy soul departed with the word Echad." The ministering angels then pleaded before the Holy One, praised be He! saying: "Sovereign of the universe, is this the Torah's reward? Is it not said (Ps. 17, 14.) Let me die through Thine own hand (a natural death) O Lord, of those who die of age." "Their share shall be in life," was God's answer. Thereupon a Heavenly voice went forth and said, "Happy art thou, Akiba, that thou art chosen for the bliss of futurity."

(דף סב ע״ב) (ש״א כו יט) אם ה׳ הסיתך בי. אמר ר״א אמר ליה הקב״ה לדוד מסית קרית לי הרי אני מכשילך בדבר שאפי׳ תינוקות של בית רבן מכירין בו שנאמר (שמות ל יב) כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כופר נפשו, מיד (דה״א כא א) ויעמוד שטן על ישראל וכתיב (ש״ב כד א) ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל וכיון דמנינהו לא שקל מינייהו כופר דכתיב (שם) ויתן ה׳ דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד, מאי ועד עת מועד. א״ר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא משמיה דרבי חנינא משעת שחיטת תמיד ועד זריקתו. ורבי יוחנן אמר עד חצות ממש. (שם) ויאמר למלאך המשחית בעם רב, מאי רב אמר רבי אלעזר א״ל הקב״ה למלאך טול הרב שבהן שיש בו ליפרע מהן כמה חובות. באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין. (דה״א כא טו) ובהשחית ראה ח׳ וינחם על הרעה. מאי ראה אמר רב יעקב אבינו ראה שנאמר (בראשית לו ב) ויאמר יעקב כאשר ראם ושמואל אמר אפרו של יצחק ראה שנא׳ (שם כב ח) אלהים יראה לו השה, ר' יצחק נפחא אמר כסף כפורים ראה שנא׳ (שמות ל טז) ולקחת את כסף הכפורים, ורבי יוחנן אמר בית המקדש ראה דכתיב (בראשית כב יד) בהר ה׳ יראה, פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני, חד אומר כסף כפורים ראה וחד אומר בית המקדש ראה, ומסתברא כמאן דאמר בית המקדש ראה שנאמר (שם) אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה:

(Fol. 6'2b) If the Lord hath instigated thee against me (I Sam. 26, 19). R. Elazar said: "Thus spoke the Holy One, praised, be He! unto David, 'Art thou calling me instigator? I will cause thee to stumble even with that which school children know'; for it is written (Ex. 30, 12.) When thou takest the sum of the children of Israel of those who are to he numbered, then shall each man pay a ransom for his soul [which means that Israel should not be counted unless a ransom is given for that act]. Immediately after this it happened (I Chr. 21, 1.) And Satan moved against Israel and enticed David. It is also written (II Sam. 24, 1.) He instigated David against them to say ' Go number Israel and Judah,' and since he counted them without taking a ransom from them, it is written immediately thereafter And the Lord sent a pestilence into Israel from morning even to the time appointed. What is meant by From morning even to the time appointed? Samuel, the senior, and son-in-law of R. Chanina. said in R. Chanina's name: "From the time of the slaughter of the perpetual-daily-morning-offering until the sprinkling of its blood." And R. Jochanan said: "Until noon," And He said to the angel, that destroyed among, the people great (Ib. ib. 16). What is meant by great? R. Elazar said: "Thus said the Holy One, praised be He! 'Take me the greatest of them in whom there is [merit enough] with which to pay their debts (sins). At that moment Abishai b. Zeruyah. who was the equal of the majority of the Sanhedrin, died. But as he was destroying, the Lord looked on and bethought Himself (I Chr. 21, 15). What did He see? Rab said: "He saw our father Jacob," for it is written (Gen. 32, 3.) And when Jacob saw them (Ra'ah) he said, etc. Samuel said: "He saw the ashes of Isaac, for it is said (Ib. 22. 8.) God will show us the lamb for them." R. Isaac Napbcha said: "He saw the atonement money [which was donated for the construction of the Tabernacle], for it is said (Ex. 31, 16.) And thou shall take the atonement money"; and R. Jochanan said: "He saw the Temple, for it is written (Gen. 22, 14.) On the mount of the Lord it shall he seen." Upon the same point R. Jacob b. Ide and R. Samuel b. Nachmeini differ. One said, "He saw the atonement money,"' and the other said "He saw the Temple." The following statements will prove the correctness of the opinion of the one who said that "He saw the Temple"; for it is said (Ib. ib.) As it is said to this very day. On the mount of the Lord it shall he seen.

(דף סג) אמר רבא האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש מסיפיה לרישיה מדריש, מרישיה לסיפיה מדריש עת לעשות לה׳ מה טעם משום הפרו תורתך. מסיפיה לרישי׳ מדריש הפרו תורתך מה טעם משום עת לעשות לה׳, תניא הלל הזקן אומר בשעת המכנסים פזר בשעת המפזרים כנם אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר שנא׳ (משלי יא כד) יש מפזר ונוסף עוד ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס שנא׳ עת לעשות לה׳ הפרו תורתך. דרש בר קפרא זלת קפוץ קנה מינה באתר דלית גבר תמן הוי גבר. אמר אביי ש״מ באתרא דאית גבר תמן לא תהוי גבר, פשיטא לא נצרכה אלא כששניהם שוים, דרש בר קפרא איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין כה (שם ג ו) בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. אמר רבא אפילו לדבר עבירה, דרש בר קפרא לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה, מאי היא אמר רב יהודה מחטא דתלמיותא:

(Fol. 63a) It was taught that Hillel the Elder said: "When people imbibe (learning), diffuse it; when they reject (learning), gather it in. If thou see that the Torah is beloved by the generation, then, diffuse it [teach it even though there are others that teach them]; for it is said (Pr. 11, 24.) There is a man that scattereth gifts and yet his wealth is increased, but if thou see that the Torah is not beloved by the generation, then gather it in (do not teach it); for it is said (Ps. 119, 126.) It is time to act for the Lord; they have broken thy law." R. Kapara once preached: "If a thing is cheap, be quick and buy it [for it will surely rise]. Where there is no man (leader) try to be a man yourself." Abaye said: "We infer from these words that in any gathering where there are enough men one should not try to make himself prominent." Surely! This is more than plain! He needs it in the case of the stranger who comes and finds a man only his equal [the stranger should not try to do anything without the consent of the native]. R. Kapara expounded: "Which small section contains the essential parts of the Torah? In all thy ways acknowledge Him and He shall direct thy path (Pr. 3, 6)." Raba said: "Even in matters of iniquity." R. Kapara preached: "A man should always teach his son an occupation which is clean and easy." What is that? R. Chisda said, "Needle work."

תניא רבי אומר לעולם אל ירבה אדם ריעים בתוך ביתו שנאמר (משלי יח כד) איש רעים להתרועע. תניא רבי אומר אל ימנה אדם אפוטרופוס בתוך ביתו שאלמלא מינה פוטיפר את יוסף אפוטרופוס בתוך ביתו לא בא לאותו דבר, תניא רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. אמר חזקיה בריה דרבי פרנך אמר רבי יוחנן למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות לומר לך שכל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי אשתו, שנאמר (במדבר ה י) ואיש את קדשיו לו יהיו וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו (אלשיך פ' נשא) וכתיב והביא האיש את אשתו וגו׳, ולא עוד אלא סוף נצרך להן שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו, אמר רב נחמן בר יצחק ואם נותנם סוף מתעשר שנאמר (שם) איש אשר יתן לכהן לו יהיה, לו יהיה ממון הרבה, אמר רב הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו שנאמר (איוב כב כה) והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך, רבי שמואל בר נחמני אמר פרנסתו מעופפת לו כצפור שנאמר וכסף תועפות לך, א״ר יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה שנאמר (משלי כד י) התרפית ביום צרה צר כחכה, א״ר אמי בר מתנה אמר שמואל אפילו מצוה אחת שנאמר התרפית מכל מקום:

We are taught that Rabbi says: "Never shall a man try to acquire too many friends within his house, for it is said (Pr. 18, 24.) A man's many companions are hurtful to him." We are taught that Rabbi says: "A man should avoid appointing a supervisor over his household for had not Potiphar appointed Joseph the supervisor over his household, the trouble [he had] would not have occurred." We are taught that Rabbi says: "Why has the section referring to the Nazarite been arranged close to the section of Sota? To tell us that if one sec a Sota in her corrupted state he shall obstain from wine." Hezekiah, the son of R. Parnach, said in the name of R. Jochanan: "Why has the section referring to the Sota been arranged close to the section of Terumah and tithes?" To tell us that whoever has Terumah and tithes and does not give them to the priest will finally be obliged [to go] to the Priest on account of his wife, as it is said (Num. 5, 10.) And every man's hallowed things shall be his, and immediately succeeding this is written If the wife of any man go saide; and after this is written: Then shall the man bring his wife, etc. And moreover poverty will at last overtake him and he will become a recipient of that same thing which he refused to give, as it is said And every man's hallowed things shall be his [i.e.. And every man's hallowed things, — if he gives it not to the priest, — shall he his own, — for his own necessities]." R. Nachman b. Isaac said: "If, on the other hand, he give [deliberately the tithes to the priest], he will become rich, as it is said (Ib.) Whatever any man giveth to the priest shall belong to him, i.e., he shall have much wealth." R. Huna b. Brachia in the name of R. Elazar Hakapar said: "To him who associates the Heavenly name in his troubles (praising the Lord even for misfortune), his means of support will be doubled, as it is said (Job 22, 25.) Yea, the Almighty shall be thy defence, and thou shall have plenty of silver." R. Samuel b. Nachmeini said: "His maintenance will come as quickly as a bird flies; for it is said (Ib.) And thou shalt have plenty of silver." R. Tubia said in the name of R. Joshiya: "He who is careless about the study of the Torah, will have no strength to withstand a day of adversity; as it is said (Pr. 24, 10.) If thou faint in the day of adversity, thy strength i small." R. Ami b. Mathun in the name of Samuel said: "Even [if he weaken himself] from one meritorious deed; for it is said If thou faint, i.e., from whatever the weakening; may be."

אמר רב ספרא רבי אבהו הוא משתעי כשירד חנניא בן אחי ר' יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ, שגרו אחריו שני ת״ח רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל כיון שראה אותם אמר להם למה באתם אמרו לו ללמוד תורה באנו הכריז עליהם אנשים הללו גדולי הדור הם ואבותיהם שמשו בבית המקדש כאותה ששנינו זכריה בן קבוטל אומר הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל התחיל הוא מטמא והם מטהרים הוא אוסר והם מתירין הכריז עליהם אנשים הללו של שוא הם של תוהו הם. אמרו לו כבר בנית ואי אתה יכול לסתור כבר גדרת ואי אתה יכול לפרוץ, אמר להם מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים אני אוסר ואתם מתירים. אמרו לו מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. אמר להם והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ. אמרו לו הנה רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל, אמר להם אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל אמרו לו גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים והם שגרוני אצלך וכך אמרו לנו לכו ואמרו לו בשמנו אם שומע מוטב ואם לאו יהא בנדוי ואמרו לאחינו שבגולה אם שומעים מוטב ואם לאו יעלו להר, אחיה יבנה מזבח חנניה ינגן בכנור ויכפרו כלם ויאמרו אין להם חלק באלהי ישראל. מיד געו כל העם בבכיה ואמרו חס ושלום יש לנו חלק באלהי ישראל. וכל כך למה. משום שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים, בשלמא הוא מטהר והן מטמאין לחומרא אלא הוא מטמא והן מטהרים היכי הוה והתניא חכם שטמא אין חבירו רשאי לטהר אסר אין חבירו רשאי להתיר. קא סברי כי היכי דלא נגררו בתריה:

R. Saffra said that R. Abuhu related When Chanania the son of R. Joshua's brother went into exile, he made leapyears and fixed days for the new moon outside of Palestine. The Rabbis sent two disciples after him, R. Jose b. Kippar and the grandson of R. Zechariah b. Kebutal [to warn him against such an act]. As soon as R. Chanania saw them he said: "For what have ye come here?" "To learn the Torah from you have we come," they replied. He then introduced them [before the public]: "They are the prominent men of this generation whose fathers served in the Temple as we have been taught (in a Mishnah). Zechariah b. Kebutal says, 'Many a time have I read before him in the book of Daniel.'" He began to teach them and of everything he said levitically unclean they said clean; prohibited, they said permitted; so that he began denouncing them, saying, "These men are false and of a wicked nature." "It is too late," said they to him. "What thou hast already built thou canst not destroy; what thou hast already repaired thou canst not break." Thereupon he asked them: "Why have ye said clean of things which I declared unclean, and allowed things which I declared prohibited?" Whereupon they answered him: "Because thou hast made leap years and hast fixed days for the new moon outside of Palestine." He said to them, "Had not R. Akiba b. Joseph made leap years and fixed days for the new moon outside of Palestine?" "R. Akiba was different," they answered him, "because none greater than he was left in Palestine." "Have I left any one bigger than I am in Palestine?" "The kids (young scholars) have grown to be wethers (great scholars) of horns [who are able to measure their intellectual strength with thee], and they sent us unto thee saying thus. 'Go tell him in our names: If he will listen it is well but if not let him be under ban, (Fol. 63b) and warn our exiled brethren that if they will listen it is well, but if not let them ascend the mountain (to make a heathen altar), Achiya will be the builder [of such an altar] and Chanania (of above) shall play violin and let them all deny Eternity and say we have no more a share in the God of Israel.'" Immediately after they finished this message, the people commenced to weep loudly and said, "God forbid such a thing. [Our sincere desire is] to keep on having a share in the God of Israel." And why were the Rabbis so severe in their warning? Because it is said (Is. 2, 3.) Out of Zion shall come forth the Torah and the words of the Lord out of Jerusalem. It could quite be understood had the two disciples declared unclean whatever Chanania declared clean, as this would have been permissible, but how was it that what he declared unclean they declared clean? Have we not taught: "If one sage declared a thing [levitically] unclean another one has no right to declare it clean; if one prohibited a thing, the other one is not permitted to declare it allowed." They did it because the people should not be guided by him.

ת״ר כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ור״א בנו של ר״י הגלילי פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשה פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה ודרש (שמות לג ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה והלא דברים ק״ו ומה אדון ה׳ שלא היה מרוחק אלא י״ב מיל אמרה תורה (שם) והיה כל מבקש ה׳ יצא אל אהל מועד ת״ח שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה אעכ״ו. (שם) ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים א״ר יצחק א״ל הקב״ה למשה משה אני ואתה נסביר פנים בהלכה. איכא דאמרי כך א״ל הקב״ה למשה כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פנים לישראל והחזר האהל למקומו, ושב אל המחנה וגו׳ אמר רבי אבהו א״ל הקב״ה למשה עכשיו יאמרו הרב בכעס ותלמיד בכעס ישראל מה תהא עליהם אם אתה מחזיר האהל למקומו מוטב ואם לאו יהושע בן נון תלמידך משרת תחתיך והיינו דכתיב ושב אל המחנה, אמר רבא אע״פ כן לא יצא הדבר לבטלה שנא׳ ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל:

Our Rabbis taught: When our Rabbis entered the academy of Jabne, they found R. Juda, R. Jose, R. Nechemia. and R. Elazar, the son of R. Jose the Galilean, there. They all began to expound in honor of hospitality to the stranger. R. Juda, the chief speaker in every place, began in honor of the Torah and preached. "It is written (Ex. 33, 7.) And Moses took his tent, and pitched it outside the camp. Can we not conclude this from the rule of a fortiori: that if the Lord's ark which was at a distance of only twelve miles, the Torah says (Ib. ib.) And it came to pass that every one who sought [instruction of] the Lord went out unto the Tabernacle of the congregation, surely, then scholars who travel from one town to another and from one land to another, should be called those who sought the Lord." And the Lord spoke unto Moses face to face. (Ib.) R. Isaac said: "Thus saith the Holy One. praised be He! unto Moses 'Moses, let us cheer each other up in the Halacha by discussion.'" And some say: "Thus said the Holy One. praised be He! unto Moses: 'Moses, just as I have been kind enough to thee, so be thou kind (forbearing) to Israel and return the tent unto its former place.' " And then he returned unto the camp, etc. (Ib.) R. Abuhu said: "Thus said the Holy One. praised be He! unto Moses: 'Now the people will say. The teacher (God) be angry and the scholar (Moses) be angry, what will become of Israel? If thou wilt return the tent unto its place, it will be well, if not Joshua b. Nun, thy disciple, will serve instead of thee;' and thus is understood what is written [immediately after this]. And he (Moses) returned unto the camp." Raba said: "Nevertheless, the words were not uttered for no purpose; for it is said And his servant, Joshua b. Nun, a young man, departed not out of the tent. (Ib.)" [Showing that he remained there since] .

ועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש (דברים כז ט) הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם וכי אותו היום נתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני. אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו תדע שהרי אדם קורא ק״ש שחרית וערבית וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא ק״ש מעולם. הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה כדרבי יוסי בר חנינא דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב (ירמיה נ לו) הרב אל הבדים ונואלו חרב על שונאיהם של ת״ח שיושבין בד בבד ועוסקין בתורה ולא עוד אלא שמטפשין כתיב הכא וגואלו וכתיב התם (במדבר יב יא) אשר נואלנו ולא עוד אלא שחוטאין שנא׳ ואשר חטאנו, ואי בעית אימא מהכא (ישעיה יט יג) נואלו שרי צוען, דבר אחר הסכת ושמע ישראל כתתו עצמכם על דברי תורה כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה שנא' (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל, ד״א הסכת ושמע ישראל הם ואחר כך כתת כדרבא דאמר רבא לעולם ילמוד אדם ואחר כך יהגה, אמרי דבי רבי ינאי מאי דכתיב (משלי ל לג) כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב. במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה. ומיץ אף יוציא דם כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור ומיץ אפים יוציא ריב כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות דתנן רבי ישמעאל אומר הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן שהן כמעין נובע. אמר רבי שמואל בר נחמני מ״ד (משלי ל לב) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה. כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא ואם זמם יד לפה:

R. Juda again opened in honor of the Torah and expounded Be attentive, and hearken, O Israel, this day art thou become a people. (Deu. 27, 9). "Was the Torah then given unto Israel on that day? Behold! forty years had already elapsed. But this is stated for the purpose of inferring from it that the Torah shall always be as dear and beloved by its students, as if that very day it had been given on Mt. Sinai." R. Tanchum, son of R. Chiya, the man from the village of Achu, said: "You may infer it from the following. A man who is accustomed to read the Sh'm'a, reads it every day, morning and evening; and if he miss but one evening it seems to him as if he had never read the Sh'm'a." Be attentive, i.e., organize yourself into a company for the purpose of studying the Torah, because the Torah can be acquired only if studied in company; for R. Jose, the son of R. Chanina, said: "What is meant by the passage (Jer. 50, 36.) The sword is against the lying soothsayers and they shall become foolish, i.e., the sword is against the learned who sit alone and study the Torah in privacy. Moreover, they become foolish; for it is written here Veno'alu (and they shall become foolish), and it is written there (Num. 12, 11.) No'alnu (wherein we have acted foolishly). Moreover, they will commit sins; for it is said (Ib.) And wherein we have sinned (No'alnu), and if you wish [I conclude] from this (Is. 19, 13.) The prince of Tzo-an are become fools (No'alu)." We can explain in another way: Be attentive and listen, Expose yourselves to being smitten over the study of the Torah, as Resh Lakish said: "Whence do we infer that the Torah will be preserved with him only who is ready to die for her? It is said (Num. 19, 14.) This is the Torah, when a man dieth in a tent." We may explain in another way: Be attentive and listen, O Israel; Be quiet, listen, and then explain it, as Raba said "A man shall first study and then think how to explain it." It was said in the academy of R. Janai, "What is meant by the passage (Pr. 30, 33). For the pressure of milk bringeth forth butter, and the pressure of the nose bringeth forth blood, so the pressure of wrath bringeth forth strife? That is, In whom can you find the butter (the prime) of Torah? who has vomited the milk of his mother's breast on account of her (the Torah). And the pressure of the nose bringeth forth blood, i.e., every disciple who is silent when the provocation of his teacher is upon him the first time, will be rewarded with the knowledge of being able to distinguish between ritually purified blood and unpurified blood. So the pressure of wrath bringeth forth strife, i.e., every disciple who remains silent at the provocation of his teacher once and a second time will be rewarded with the knowledge of being able to distinguish between civil and criminal laws; for we are taught (in a Mishnah) that R. Ishmael says: "He who wants to become wise shall study the civil laws for there is no store (of wisdom) in the entire Torah richer than this (civil law), which is like a flowing well." R. Samuel b. Nachmeini said: "What is meant by the passage (Pr. 30, 32.) If thou hast become degraded by lifting thyself up or, if thou hast devised evil, put thy hand to thy mouth, i.e., He who lowers himself (exposes his ignorance) for the sake of learning the Torah. shall finally be raised; if he muzzle his mouth (is ashamed to ask his teacher) he will have to put his hand to the mouth [when he in turn is questioned]."

פתח רבי נחמיה בכבוד אכסניא ודרש מ״ד (ש״א טז ו, ע׳ בחדושי הלכות) ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן איסיפך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל, והלא דברים ק״ו ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו כך, המארח ת״ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה. פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש (דברים כג ח) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו והלא דברים ק״ו ומה מצריים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן שנאמר (בראשית מז ו) ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי כך, המארח ת״ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו עאכ״ו. פתח ר״א בנו של ר״י הגלילי בכבוד אכסניא ודרש (ש״ב ו יא) ויברך ה׳ וגו׳ את בית עובד אדום הגתי בעבור ארון האלהים, והלא דברים ק״ו ומה ארון שלא אכל ושתה אלא כבד ורבץ לפניו כך, המארח ת״ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו עאכ״ו, מה היא ברכה שברכו אמר רב יהודה בר זבידא זו חמות ושמנה כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחת (דף סד) שנאמר (דה״א כו ה) פעלתי השמיני כי ברכו אלהים, וכתיב (שם) כל אלה בני עובד אדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה ששים ושנים לעובד אדום:

R. Nechemiah opened in honor of the one who exercised hospitality [toward strangers] and preached: And Saul said unto the Kenite, 'Go. depart, get you down from the midst of Amalekites lest I destroy thee with them, whereas ye acted kindly with the children of Israel at their coming up out of Egypt (I Sam. 15, 6). "Behold, can this not be concluded through the rule of a fortiori? If Jethro who did not come near Moses for anything else but his own honor was so rewarded, how much more then should a man he rewarded, who takes learned men in his house, feeds them, gives them drink and lets them enjoy of his wealth?' R. Jose opened in honor of the one who is hospitable and preached: Thou shalt not abhor an Edomite, for he is thy brother; thou shalt not abhor an Egyptian, because thou wert a stranger in his land (Deu. 23, 8). "Can this not be concluded through the rule of a fortiori? If the Egyptians who came nigh unto Israel for their own benefit only, as is said (Gen. 47, 6.) And if thou knowest that there are among them men of activity, then appoint them rulers over my cattle, were so protected; how much more then, should he be protected who takes in a learned man and gives him food and drink and lets him enjoy of their wealth?" R. Elazar, the son of R. Jose, the Galilean opened in honor of him who is hospitable to the stranger: And the Lord blessed ObedEdom. and all his household, (II Sam. 6, 11). "Behold, we can infer this through the rule of a fortiori; if keeping the house clean, in honor of the Holy Ark with the Tablet, which neither eats nor drinks, was blessed, how much more will he be blessed who keeps a learned man and gives him food and drink and permits him to enjoy of his wealth?" Of what did the blessing (of Obed-Edom) consist? R. Juda b. Zabida said: "It was that Chamoth and her eight daughters-in-law each gave birth to six at a time, as it is said (I Chr. 26, 5.) Pe'ulthai the eighth because God blessed him, etc., sixty-two were all that Obed-Edom had."

אמר רבי אבין הלוי כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה שעה עומדת לו מדרבה ורב יוסף. דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים אצטריכא להו שעתא שלחו להתם סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם. שלחו להו סיני קודם שהכל צריכין למרי חטיא. אף על פי כן לא קבל עליו רב יוסף דאמרי ליה כלדאי מלכת תרתין שנין. מלך רבה עשרין ותרתין שנין מלך רב יוסף תרתין שנין ופלגא כל הנך שני דמלך רכה אפי׳ אומנא לביתיה לא קרא. וא״ר אבין הלוי מ״ד (תהלים כ ב) יענך ה׳ ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב, אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק מכאן לבעל הקורה שיכנס בעוביה של קורה. וא״ר אבין הלוי כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינה שנאמר (שמות יח יב) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים וכי לפני האלהים אכלו והלא לפני משה אכלו אלא לומר לך כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינה:

(Fol. 64a) R. Abin the Levite said: "He who forces time will in return be pressed by time; but to him who gives way to time (yielding patiently to circumstances), time will give way. [We know it] from the incident of Rabba and R. Joseph, for R. Joseph was called Sinai (Erudite scholar) and Rabba was called Okar Harim (Dialectician). One of them was wanted [to become the head of an academy] so they sent into Palestine [to in-inquire to which one the office should be offered]: "Sinai or Okar Harim, which one is the better?" Whereupon they were answered that Sinai should be preferred, because all need the possessor of wheat (versed in the Mishnah and the Baraitha). And yet R. Joseph did not accept, for the Chaldeans (soothsayers) foretold unto him, "Thou wilst reign only twelve years." So Rabba became the head and after reigning twenty-two years, R. Joseph became head for twelve and a half years. During all the years in which Rabba was the head, R. Joseph [never conducted himself in any manner of domination]. Not even a barber did he call into his house. Again said R. Abin the Levite: "What is meant by that which is written (Ps. 20, 2) May the Lord answer thee in the day of distress. He should strengthen thee, the God of Jacob; The God of Jacob and not the God of Abraham and Isaac? We infer from this that the owner of the beam must take hold at the thickest part of it [if he desire to remove it successfully]." Further said R. Abin the Levite: "He who enjoys a meal at which a learned man is present is considered as if he were enjoying of Divine Glory, for it is said (Ex. 18, 12.) And Aaron came, with all the elders of Israel, to eat bread with the father-in-law of Moses, before God. Were they then eating before God? Behold it was before Moses that they ate? But we learn from this that whoever partakes of a meal at which a learned man is present, is considered to be enjoying the Divine Glory."

ואמר רבי אבין הלוי הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום שהרי יתרו שאמר לו למשה (שמות ד יח) לך לשלום עלה והצליח דוד שאמר לו לאבשלום (ש״ב טו ט) לך בשלום הלך ונתלה. וא״ר אבין הלוי הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום שנא׳ (בראשית טז טז) ואתא תבא אל אבותיך בשלום. א״ר לוי בר חייא היוצא מבהכ״נ ונכנס לבהמ״ד ועוסק בתורה זוכה להקביל פני השכינה שנאמר (תהלים סד ח) ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון אמר רב חייא בר אשי אמר רב ת״ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעלם הבא שנא׳ (תהלים סד ח) ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון. אמר רבי אלעזר א״ר חנינא ת״ח מרבים שלום בעולם שנאמר (ישעיה נד יג) וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך (תהלים קיט קטו) שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול (שם קכב ז) יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך (שם) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך (שם) למען בית ה׳ אלהינו אבקשה טוב לך (שם) ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום:

And further said R. Abin the Levite: "He who leaves his friend [after escorting him a distance] must not say 'Go in peace' but Go with peace.' for Jethro said unto Moses (Ex. 4, 18.) Go with peace. He went and succeeded, but David said to Abshalom (II Sam. 15, 9.) Go in peace. He went and hanged himself." Further said R. Abin the Levite: "He who takes leave of the dead body [after burial] must not say 'Go with peace' but 'Go in peace,' for it is said (Gen. 15, 15.) But thou shalt come to thy fathers in peace." R. Levi b. Chiya said: "He who goes out from the synagogue [after prayer] and enters the house of learning and studies the Torah will be permitted to wait on the Divine Presence, for it is said (Ps. 84, 8.) They go from strength to strength; each of them will appear before God in Zion." R. Elazar in the name of R. Chanina said: "Scholars advance peace in the world, as it is said (Is. 54, 13.) And all thy children shall be taught by the Lord and great shall be the peace of thy children. Read not Banaich (Thy Children), but read it Bonaich (thy builders)"; Great peace have they who love thy Torah and there is no stumbling for them (Ps. 119, 115). Peace be within thy rampart, prosperity within thy palaces (Ib. 122, 7). For my brethren and associates' sake I would fain speak peace concerning Thee (Ib.). For the sake of the house of the Lord our God. I would seek thy good. The Lord will give strength unto his people; The Lord will bless his people with peace.

סליק מסכת ברכות.

THE END OF BERACHOTH.