ויקרא 16

אחרי מות שני בני אהרן. ארבעתן היו ראויין למות, ונתפלל משה עליהן, ועשתה תפלתו מחצה, אימתי בשעה שעשו ישראל את העגל, מה כתיב שם, ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו (דברים ט כ), ואין השמדה אלא כליה, שנא' ואשמיד פריו ממעל (עמוס ב ט), כיון שנתפלל משה עשה תפלתו מחצה:

Aaron shall place lots on the two goats... (Leviticus 16:8) Why should he do this, and walk that goat to Azazel, and bring him to a great, hard mountain, and push him until he is cut up into many pieces? It is to teach you that we ask from the Creator that just like this goat, which is bearing the sins of Israel on it, just like the goat falls and becomes many pieces, and there remains of it no substance and no benefit, so too, you, King of Kings of Kings, the Holy Blessed One, let fall our transgressions, and may they be lost from your book, and may they have no standing. And there are those who explain that Israel says: leave the evil inclination, and cast it out [hashlikhu] from upon you, like this goat that is sent out [mishtaleach], and about that is said, the goat bore on it all their sins (of the children of Israel) [to a land cut off] (Leviticus 16:22).

אחרי מות שני בני אהרן. א"ל הקב"ה אהרן לא כך כתבתי בתורתי על כל דבר פשע על שור וגו' (שמות כב ח), אין אתה זכור מה עשיתי בשור, שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור (תהלים קו כ), על חמור אותן מצרים שכתוב בהן, אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג כ), עשית להן עגל שיהיו משתחוים לו, שנאמר והאספסוף אשר בקרבו (במדבר יא ד), על שה אלו ישראל, שנאמר שה פזורה ישראל (ירמיה ג' י"ז), על שלמה אותו שכתוב בו שמלה לכה קצין תהיה לנו (ישעיה ג ו), על כל אבידה, שכתוב בהן צאן אובדות היו עמי (ירמיה ג ו):

אשר יאמר כי הוא זה (שמות כב ח), שאמרו אלה אלהיך ישראל (שם לב ד). עד האלהים יבא דבר שניהם (שם כב ח), זה משה שכתוב בו ראה נתתיך אלהים וגו' (שם ז א), שישב משה ודנן. אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו (שם כח ח). אלו שני בני אהרן, אלא בעון שלא נתעסקו בפריה ורביה, ומן דוד ע"ה למדנו. זה שנאמר בחוריו אכלה אש וגו' (תהלים עח סג), שהיו אומרים נדב ואביהוא אבינו כהן גדול דודינו מלך, אחי אמנו נשיא, אנחנו פרחי כהונה, התמיה ראוי לנו משום ובתולותיו לא הוללו (שם). ורבותינו אומרים שזנו עיניהם מן השכינה, אמרו כך עשה משה שעלה לרקיע והביט בשכינה ולא הוצרך לא אכילה ולא שתייה, אף אנו כיון שנביט בשכינה אין אנו צריכין לא אכילה ולא שתייה, אף על פי כן ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שמות כד יא), באותה שעה ביקש הקבה לפשוט ידו בהם, אלא אמר הקב"ה אני ממתין עד שיעשה המשכן ויכנסו להקריב, ואני עושה בהם מידת הדין, שנא' (בהקריבם) [ויקריבו] אש זרה אשר לא צוה אותם (ויקרא י א), ולמה כתיב בהם שתי פעמים מיתה, כי מקרא אחד אומר וימת נדב ואביהו וגו' (במדבר ג ד), ובמקום אחר אומר וימותו (ויקרא י ב), עד שתדע כי צדיקים ...:

ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך. שאמרתי לך עליו הלא אהרן אחיך וגו' (שמות ד', יד), ואמור לו ואל יבוא בכל עת [אל הקודש] ואם יעבור הצווי ימות כאשר מתו בניו:

אחיך. בבל יבוא ואין אתה בבל יבוא:

בכל עת. זה יום הכיפורים:

מבית לפרוכת. זה לפני לפנים:

ולא ימות. הרי זה עונש:

כי בענן אראה על הכפורת. הרי זה אזהרה. ולמה נסמכה מיתת שני בני אהרן לפרשת יום הכיפורים, ללמדך שמיתת הצדיקים מכפרת כיום הכיפורים:

ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת. שיהיו משל ציבור, ומה תלמוד לומר שני שיהו שווים:

ויקרב אהרן את פר החטאת אשר לו. שלא יקריב משל ציבור:

וכפר בעדו ובעד ביתו. זה וידוי דברים, והיאך היה מתודה, אנא השם חטאתי פשעתי עויתי לפניך אני וביתי, אנא השם כפר נא לעוונות לפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי, ככתוב בתורתיך כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו (ויקרא טז ל), והם עונים אחריו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

ונתן אהרן על שני השעירים גורלות וגו'. ולמה עושה כן ומוליך אותו השעיר לעזאזל ומביאו להר גדול וקשה ודחופו עד שיחתך חתיכות חתיכות, אלא ללמדך שאנו מבקשים מהבורא שכמו זה השעיר שהוא נושא עונות ישראל עליו, וכמו שנופל השעיר חתיכות חתיכות ולא ישאר בו לא ממשות ולא תועלת, כן אתה מלך מלכי המלכים הקב"ה תפיל לחטאתינו ויאבדו מספרך, ולא יהיה להם תקומה, ויש מפרשים אומר ישראל עזבו יצר הרע והשליכו אותו מעליהם כשעיר הזה המשתלח, ועל זה נאמר ונשא השעיר עליו (את כל עונות בני ישראל) [את כל עונותם אל ארץ גזרה] (פסוק כב):

ובא אהרן אל אהל מועד. אע"פ שפסוק זה [כתוב] קודם מוסף עולתו, ועולת התמיד מאוחר הוא אחר עולתו [ועולת העם], ולמה הוא בא אל אהל מועד, והלא כבר השלים עבודת היום, אלא כדי להוציא כף ומחתה, וכל הפרשה כולה נאמרה כסדר, חוץ מפסוק זה, [ואי אמרת פסוק זה על הסדר נאמר לא משכחת אלא ג' טבילות] וששה קידושין צריך על כל טבילה וטבילה, ותמיד של שחר בבגדי זהב, ועבודת היום בבגדי לבן, דכתיב כתונת בד קודש ילבש (ויקר' ט"ז ד'), וכתיב ורחץ בשרו במים ולבשם (ויקר' שם), וקא עביד עבודת היום והכנסת דם פר ושעיר והכנסת כף ומחתה, דכתיב והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו, וכתיב בתריה ושחט את שעיר החטאת אשר לו, וכתיב ובא אהרן אל אהל מועד, דהיינו הוצאת כף ומחתה, דלבתר דקא עביד מכל הני עבודות בבגדי לבן הוא, ולא הוה עביד טבילה אלא אם כן משנה מעבודה לעבודה, דפושט [בגדי] זהב ולובש בגדי לבן:

והניחם שם. מלמד שטעונים גניזה ואינן כשרים ליום הכיפורים הבא:

ורחץ את בשרו במים במקום קדוש. בלשכת בית הפרוה. וחמש טבילות היו שם באותו יום וכולם בלשכת בית הפרוה חוץ מן הראשונה שהיתה בחול על גבי שער המים:

ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם. עולתו קודמת לעולת העם וכפרתו קודם לכפרת העם:

והיתה לכם לחוקת עולם. לבית עולמים:

בחדש השביעי. יכול בכל החדש תלמוד לומר בעשור לחודש:

תענו. יכול ישב בחמה או בצנה בשביל שיצטער, תלמוד לומר וכל מלאכה לא תעשו, מה מלאכה שחייבים עליה כרת, אף עינוי שחייבים עליו כרת. משום ר' ישמעאל [אמרו] נאמר כאן עינוי, ונאמר להלן ויענך וירעיבך (דברים ח' ג'), מה עינוי האמור להלן עינוי רעבון, אף כאן עינוי רעבון:

וכל מלאכה לא תעשו. נאמר כאן מלאכה, ונאמר במשכן מלאכה, מה מלאכת המשכן חשובה, אף כאן כיוצא בהם. ואמר וכל מלאכה, אפילו מקצת מלאכה, כמו אריגת שני חוטין כתיבת שתי אותיות:

כי ביום הזה יכפר עליכם. בקרבנות:

לטהר אתכם [מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו]. את זו דרש ר' אלעזר בן עזריה במסכת יומא:

תנן התם יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה ברחיצה בסיכה בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, והמלך והכל ירחצו פניהם והחיה תנעול את הסנדל דברי ר' אליעזר, וחכמים אוסרים. האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה והשותה כמלוא לוגמיו חייב, כל האוכלין מצטרפין לכותבת, וכל המשקין מצטרפין למלוא לוגמיו, אכל ושתה אין מצטרפין:

אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, אכל ועשה מלאכה חייב שתי חטאת, אכל אוכלין שאינם רואין לאכילה, ושתה משקין שאינם ראויים לשתיי, (אכל) [שתה] ציר או מורייס פטור:

התינוקות אין מענין אותן ביום הכיפורים אבל מחנכין אותן קודם לשנה וקודם לשתים, בשביל שיהיו רגילים במצות:

עוברה שהריחה (מטעמין) [מאכילין] לה עד שתשוב נפשה, חולה מאכילין אותו על פי בקיאין, ואם אין [שם] בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמר די:

מי שאחזו בולמים מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו, מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו, ור' מתיה בן חרש אומר שהוא מותר, ועוד אמר ר' מתיא בן חרש החושש בפיו מטילין לתוכו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת:

מי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם, ספק אינו שם, ספק חי, ספק מת, ספק נכרי, ספק ישראל, מפקחין עליו [את הגל, מצאוהו חי מפקחין] ואם מת יניחוהו:

חטאת ואשם ודאי מכפרין, מיתה ויום הכיפורים מכפירן עם התשובה, תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה ועל החמורות הוא תולה עד שיבוא יום הכפורים ויכפר:

האומר אחטא ואשוב [אחטא ואשוב] אין מספיקין בידו לעשות תשובה, אחטא ויום הכיפורים מכפר [אין] יום הכיפורים מכפר:

עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, ושבינו לבין חבירו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו, את זו דרש ר' אלעזר בר עזריה מכל חטאתיכם [לפני ה' תטהרו] עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, [עבירות] שבינו לבין חבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו, אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם (יחזקאל לה כו):

ידענו כי התשובה מתקבלת באלו הימים, ועל תנאי שלא יחזור למעשיו הרעים ושלא יאמר מעשי הרבה רעים ולא יתקבל השם תשובתי. ר' יצחק אומר אמר ירמיהו לישראל עשו תשובה, אמרו לו באיזה פנים נעשה תשובה, ולא הנחנו ע"ז שלא עשינו, ושכעסנו אותו ביותר, אמר להם בניי אם שבים אתם, לא אצל אביכם אתם באים שנאמר כי הייתי לישראל לאב (ירמיה לא ט). ואמר הנביא וקרעו לבבכם ואל בגדיכם [ושובו אל ה' אלהיכם] (יואל ב יג), אמר ר' יהושע בן לוי אם קרעתם לבבכם [בתשובה], אין אתם קורעין [בגדיכם] לא על בניכם ולא על בנותיכם למה כי חנון ורחום הוא [ארך אפים וגו']:

ואמר ר' יוחנן גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך (הושע יד ב):

ותחלת מי שחזר בתשובה היה ראובן, שנאמר וישב ראובן אל הבור וגו' (בראשית ל"ז כ"ט), אל תקרי וישב אלא שעשה תשובה. ר' אליעזר אומר בשקו ובתעניתו היה עסוק על אותו המעשה של בלהה ולא נפנה, וכשנפנה בא והציץ בבור, והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו (שם), אמר לו הקב"ה אתה בקשת למחזרא ברא חביבא לאביו, חייך שכן בנך בא ומחזיר את ישראל למוטב, ומי היה זה הושע בן בארי, וכתיב בארה בנו (דהי"א ה ו), ולמה נקרא שמו בארה, שהיה בארה של תורה, ולמה מת בגולה, כדי שיחזרו עשרה שבטים בזכותו, והוא בן בנו של ראובן, ולמה נקרא שמו בארה, משום וישב ראובן אל הבור:

ותחלת נבואתו אמר הקב"ה להושעי הושע בניי חטאו, אמר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך, אמר לו קח לך אשת זנונים (הושע א ב), וזה היה במראה הנבואה לא בהקיץ, כי הכל היה בשעה אחת, לקה אשה והוליד ממנה בנים שנים, כמו שכתוב בתרי עשר, אחר כך אמר לו הקב"ה גרש האשה הזאת עם בניה כי בני זנונים המה, התחיל הושע בן בארי בוכה, אמר לו הקב"ה הושע מפני מה אתה בוכה, אמר מפני שריחמתי על אשתי ועל בני, אמר לו הקב"ה אם אשתך זונה ובניך בני זנונים וריחמתה עליהם, אני לא ארחם על בני שהם בני אברהם יצחק ויעקב אהובי, ומי שיש לו אוהב צריך לאהוב את בניו, מיד הקיץ הושע בן בארי מן המראה שלו, והתחיל לשבח את ישראל ואמר והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' (הושע ב א), ועל כן אמר לישראל שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך, אמר הושע לישראל עשו תשובה עד שלא יעשה הקב"ה כשם שעשה לשומרון, ולחברותיה, אמרו ישראל אפשר שיקבלנו בתשובה, אמר להם תשובו של קין קבלתי ותשובתכם איני מקבל, תשובת אחאב, תשובת נינוה, תשובת אנשי ענתות תשובת מנשה, תשובת יכניה קבלתי ותשובתכם איני מקבל:

קחו עמכם דברים (הושע יד ג) ר' חייא אומר לא כדברים שפתיתם אותו בסיני, שנאמר ויפתוהו בפיהם וגו' (תהלים יח לו), ואעפ"כ והוא רחום, ואין דברים אלא דברי תורה, שנאמר את הדברים האלה (דברים ה' י"ט), וקח טוב, ואין טוב אלא אורה שתחול עליו שכינה, כי היא כמו אורה, ומנא לן שטוב הוא אורה, שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א ט). אמר ר' יצחק ובמערבא אמרי לה משמיה דרבא בר מארי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם מקניט את חבירו, ספק מתפייס ספק אינו מתפייס, ספק מתפייס ממנו בממון, ספק אינו מתפייס בממון, אבל הקב"ה מתפייס מן האדם בדברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה, [שנאמר וקח טוב, ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאלו הקריב פרים], שנאמר ונשלמה פרים שפתינו (שם שם), רצה לומר כי הדברים הם הוידוי, וכאשר האדם מתוודה ואינו חוזר לחטאו, כיאלו הקריב פרים, שנאמר ונשלמה פרים שפתינו:

תניא היה ר' מאיר אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלי לו ולכל העולם, שנאמר ארפא משובותיכם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו (הושע י"ד ה'), מהם לא נאמר אלא ממנו, היכי דמי בעל תשובה, אמר ר' יהודה אמר רב כל שבא דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה, מחוי ר' יהודה באותה אשה ובאותו מקום ובאותו פרק, ועל כן קבע לנו הקב"ה יום אחד בשנה שהוא יום סליחה וכפרה, והוא יום הכיפורים, והוא יום שנתרצה הקב"ה לישראל, ואמר למשה סלחתי כדבריך (במדבר יד כ):

תנו רבנן ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ (ישעיה ס כא), בין שאמרו להדליק נר בלילי יום הכיפורים בין שאמרו שלא להדליק, לשם מצוה נתכוונו ( להדליק, עד שלא יבוא לידי תשמיש, כי דרך העולם אינם מתייחדים כי אם באפילה. שלא להדליק, שמא יסתכל בה ויבוא לידי הרהור. וצריך לאכול סעודתו מבעוד יום, שנאמר ערב עד ערב [תשבתו שבתכם] (ויקרא כג לב):