וישב ישראל בשטים. זה שאמר הכתוב לפני שבר גאון (משלי ט"ז י"ח), לפי שראו ישראל כל אותם הטובות שהי' להם נתגאו, ומה טובות היו, המן הי' יורד להם, והבאר עולה להם, וענני הכבוד מקיפים אותם, וכל שונאיהם נופלים לפניהם, ובלעם בא לקללם ונהפכה להם הקללה לברכה, כיון שראו עצמם נתגאו, מיד התחילו נחשדים על העריות, שנאמר וישב ישראל בשטים, ומה היה, ויהיו המתים במגפה ארבה ועשרים אלף, לקיים מה שנאמר וישב ישראל בשטים:
And it will be for his seed - From here they said that Pinchas was not a kohen until that very moment, when he stood up - as it is written (Malachi 2:5) "My covenant was with him was life and peace"
2
ד"א וישב ישראל בשטים. ואין ישיבה שאין בה צרה. בוא ולמד מתחלת העולם מה כתיב ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן (בראשית ד' ט"ו), מה כתיב שם נע ונד תהיה בארץ (שם שם יב). וכן כתיב ביעקב וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו' (שם לז א), באת עליו צרתו של יוסף שנאמר אלה תודלות יעקב יוסף וגו' (שם שם ב). וכן אתה מוצא שלא נמכר יוסף אלא על ידי ישיבה, שנאמר וישבו לאכל לחם וגו' (שם שם כה), וכן במעשה העגל מה כתיב וישב העם לאכול ושתה וגו' (שמות לב ו), ואף כאן ע"י ישיבה באת עליהם המגפה, שנאמר וישב ישראל בשטים:
From the [book of] commentary of Eliezer Ben Hyrkanus: "And he said 'I certainly was zealous for Ad-nai'" (I Kings 19:14) The Holy One of Blessing said to Eliahu: You were zealous regarding idolatry in Shittim, as it says: 'Pinchas the son of Eleazar etc.' and here you were certainly zealous! For your life [I swear] that there will be no brit milah that Israel does and you don't see with your eyes. From here the sages established that a honorary seat will be made for Eliahu, who is the angel of the brit [milah] as it says "And the angel of My brit" (Malachi 3:1)
3
ד"א וישב ישראל וגו'. בלק ובני פלטין שלו העמידו את בנותיהם בשוק של זונות, כמו שיעץ עליהם בלעם הרשע, ועשו שם אוהלים, והיו מקשטים את הנערות, ומעמידין אותם בפנים, והזקנות עומדות מבחוץ, והי' אדם מישראל הולך ליטול מהם חפץ, והיו הזקנות אומרות להם יכנס לפנים, ואני מראה לך פנים יפות, וכיון שהי' נכנס רואה אותה יושב ומקושטת ומתחלה היין של גוים הי' מותר לישראל, ומאותו היום נאסר, והית' הנערה מוזגת לו מן היין העמוני שהוא יפה ומפתה אל הלב ואת הגוף לזנות, והוא מקבל מידה ושותה מאותו היין שמביאו לזנות, שנאמר זנות יין ותירוש (הושע ד יא), מיד הי' יצר הרע נכנס בלבו, והוא אומר השמיעי לי, והיתה מוציאה ע"ז מתו פונדתה ואומרת לו השתחוה לזאת ואני נשמעת לך, הוא אומר לה לע"ז איני משתחוה, והיא אומרת לו אין אתה מגלה עצמך לי, מה הבדל בין שתתגלה לי, בין שתתגלה לע"ז, כי פעור זו היא עבודתו, שיגלה אדם את התחתון שלו לפניה, וכן אמרו רבותינו ז"ל הפוער אדם את עצמו לפעור, זו היא עבודתו, וכן מרקולים שזורק אבן לפניה זו היא עבודתה:
The Holy One of Blessing said to Pinchas: 'you defended My children with your tongue, hold onto the jaw as a gift; you directed the spear on the belly of a man and a woman, hold onto [your] belly; you exerted yourself with your arm, hold your arm as you project peace between people - behold you will bless My children with peace, as it says "May Ad-nai give you favor and grant you peace" (Numbers 6:26)
4
וישתחוו לאלהיהן. ומה כתיב ויצמד ישראל לבעל פעור. מהו ויצמד כצמידים אשר על היד:
Resh Lakish said: Pinchas and Eliahu are one and the same. The Holy One of Blessing said to him: you established peace between Me and the children of Israel, so too even in the future you will establish peace between Me and them, as it is written "behold I am sending to you Elijah the prophet" (Malachi 3:23)
5
ד"א מתחלה היו נכנסים בצניעות, ואחר כך היו נכנסים זוגות זוגות, כמו שנאמר צמד בקר (ש"א יא ז). וכיון שבקש זמרי והלך אצל כזבי, והיא היתה בתו של בלק, אמרה לו איני נשמעת לך, שכך צוה אותי אבא שלא אהיה נשמעת אלא במשה רבך, שהוא מלך וגם אבי מלך, וראויה בת מלך למלך, ומה הי' דעת בלק, אמר כל מעשה רע שעושים ישראל משה עומד ומבטל הגזירה, ואם תוכל בתי מפתה למשה כל ישראל ימסרו בידי, ובת בלק היתה יפת תואר מאד, אמר לה זמרי אני גדול ממשה, שאני משבט שני והוא משבט שלישי, משך אותה בבלוריתה ויצא לפני משה, אמר לו משה זאת מותרת או אסורה אמר משה אסורה מפני שהיא מדיינית, מיד נתרשלו ידיו של משה, התחיל משה ואלעזר והזקנים בוכים, שנאמר והמה בוכים (פסוק ו'), ורוח הקודש צווחת אשתוללו אבירי לב נמו שנתם וגו' (תהלים ע"ו ו'), פנחס ראה כן מיד קנא ועמד, שנא' וירא פנחס בן אלעזר וגו', ומהו וירא פנחס, ראה שלא עמד לא אלעזר ולא אחד מן הזקנים ולא מן הנשיאים, וכיון שלא עמד אחד מהם, מיד ויקם וראה, ומה ראה, ראה המעשה ונזכר הלכה, שלמד לפני משה רבינו ואמר למדתני רבינו הבועל ארמית קנאים פוגעים בו:
And it will be for him and his seed after him - that they will be blessed by Me ;;forever.
6
ד"א וירא ויקם. מה ראה, [ראה] את ההלכה החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו, אמר ראובן חשוד בדבר, שנאמר וילך ראובן וישכב את בלהה (בראשית ל"ה כ"ב) אינו יכול אחד משבטו לעמוד בזה הענין, כי יאמרו לו דין בעצמך, ואחר כך דין באחרים, ושמעון גדול שבטו עשה העבירה הזאת, אין הדבר תלוי אלא בי, הלא יזכור כי אביו ואבי הרגו אנשי שכם כולם על גילוי עריות, ולא חטא כי אם חמור בן שכם, ולא הי' לזמרי שילמוד ממעשה אביו, ועוד כי שבטי קנאי הוא במעשה העגל, שבטי עמד וקינא לשמו הגודל, והפיל מן העם כשלשת אלפי איש, ועתה ראוי לי לקנאות לשמו הגדול והנורא, ועמד מתוך העדה ולקח רומח בידו, בידו הי' רומח, ולאותם הי' חרם, כי כן רמח חרם בכל מניני איבריהם שהוא מנין רמח, ועשה לו הקב"ה כל אותם הנסים, והם שנים עשר נסים, א' שדרכן לפרוש זה מזה, ואלו המלאך הדביקם. ב' סתם המלאך את פיהם כדי שלא יצווחו. ג' כוון הקב"ה את הרומח כדי שיכנס בתוך זכרותו ובתוך נקבותה כדי שלא יאמרו האחרים אף הוא נכנס ועשה צרכו. ד' האריך הברזל כדי שידקור את שניהם. ה' נתן כח בזרועו כדי שיגביה שניהם. ו' לא נשמטו מן הזיין אלא עמדו במקומם. ז' הפכם המלאך בתוך הרומח כדרכם לראות קלונם לכל. ח' לא הטיפו דם כדי שלא יטמא פינחס. ט' שימר הקב"ה רוחתם שלא ימותו ויטמאו פינחס. י' הגביה לו המלאך את השקוף כדי שיצאו שניהם בין כתפיו. י"א כיון שיצאו ראה את הנגף מחבל בעם והשליכן לארץ ועמד ונתפלל, שנאמר ויעמוד פינחס וגו'. י"ב על ידיו נעצרה המגפה, אמר הקב"ה הרבה טובות אני מחזיק לפינחס, פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, עליו נאמר חמת מלך מלאכי מות (וחכם) [ואיש חכם] יכפרנה (משלי טז יד), משל למה הדבר דומה למלך שהי' עובר וסיעה של נערים עומדים, עמד אחד מהם וגדף את המלך, נתמלא עליהם המלך חימה, אחד שהי' יושב ביניהם עמד והכה לאותו שגדף את המלך, המלך ראה מה עשה אותו, מיד שככה חמתו של מלך, מי גרם למלך שישוב מחמתו. אותו שהי' מיושב ועמד והכה לאותו, כך מי גרם להקב"ה שתשוב חמתו ולא יכלה בני ישראל הוי אומר פינחס, לקיים מה שנאמר חמת מלך וגו', אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו, שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום, גדול הוא השלום שהתורה נקראת שלום, שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז):
7
פנחס בן אלעזר וגו'. מה ראה ליחס לפנחס, לפי שהיו מבזין אותו ואומרים ראו בן פוטי זה, בן בנותיו של יתרו שהי' כהן מדין, והיה אבי אמו מפטם עגלים לע"ז, נשאר היום נשיא שבט, ומנין שהיתה אמו מבנות יתרו, שנאמר ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פנחס (שמות ו כה) לכך הקב"ה מיחסו על שם אהרן, לא על שם יתרו:
8
לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. כמו ששם שלום ביני ובין בני ישראל שלא לכלותם בקנאתי שאני מקנא לע"ז, לכך אני כורת ברית עמו שיהא לו שלום מכולם שלא יוכלו להזיקו:
9
והיתה לו ולזרעו. מכאן אמרו שלא הי' פינחס כהן עד אותה שעה, והוא קיים, הדא הוא דכתיב [בריתי] היתה אתו החיים והלום (מלאכי ב' ה'):
10
מפרקי ר' אליעזר בן הורקנוס ויאמר קנא קנאתי לה' (מ"א י"ט י"ד), אמר הקב"ה לאליהו אתה קנאתה על ע"ז בשטים, שנא' פינחס בן אלעזר וגו', וכאן אתה מקנא קנאתי, חייך שאין עושין ישראל ברית מילה עד שתה רואה בעיניך, מכאן תקנו חכמים להיות עושין מושב כבוד לאליהו שהוא מלאך הברית, שנאמר ומלאך הברית וגו' (מלאכי ג' א'):
11
אמר הקב"ה לפינחס אתה למדת סניגוריא על בני בלשונך, טול את הלחי מתנה, אתה כיוונת רומח לקבות האיש והאשה, טול את הקיבה, אתה יגעת בזרועך, טול הזרוע את הטלת שלום בין אדם לחבירו, הוי את מברך את בני בשלום, שנאמר ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום (במדבר ו' כ"ו):
12
אמר ריש לקיש הוא פינחס הוא אליהו, אמר לו הקב"ה אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא (מלאכי ג' כ"ג):
13
והיתה לו ולזרעו אחריו. שיהיו מבורכים ממני לעולם:
14
ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא. ולמה הוצרך להזכיר שמו ומשפחתו וגדולתו, להודיע שבחו וייחוסו של פינחס, שזה הי' גדול מכולם ומשבטו, ומסר עצמו למיתה על קדושת השם:
15
ד"א להודיע שכל אלו שמתו במגפה לא היו כי אם משבט שמעון, ועל ידי נשיאים מתו שבקשו לעזרו, לקיים מה שנאמר ונתתי פני באיש ההוא ובמשפחתו וגו' (ויקר' כ' ה'). ולמה נקרא שמו זמרי, שעל ידו נזמר שבטו, כמו שאומר זמיר עריצים (ישעיה כ"ה ה'):
16
בן סלוא. שעל ידו סילה משפחתו, ולא הי' נשיא כי אם על חמשה בתי אבות היו לשבט שמעון:
17
ושם האשה המכה. ולמה הזכיר שמה ומשפחתה ובית אביה, להודיעך שנאת המדיינים לישראל, שהפקירו בת מלך כדי לאבד מלך בישראל, ולמה נקרא שמה כזבי, שכזבה באביה, שהוא אמר לה אל תשמעי אלא למשה, והיא שמעה לזמרי:
18
בת צור. הוא הי' אחד מחמשת מלכי מדין, ומבחר שבכולם הי':
19
ראש אמות בית אב. ללמדך לפי שהמריד את בתו גרעו הכתוב ומנאו שלישי, אלא כל אומה ואומה שבאה להזדווג עמהם הם מקבלים אותו, ונושאין מהם ומשיאין להם, אבל ישראל אינם כן שאינם מתחברים אלא לשבטים, לכך נאמר ראש אמות בית אב, שלא הי' אלא אחד, והיו שתי אומות אחרות מעורבות בהם, ועל זה נאמר צרור את המדינים והכיתם אותם (פסוק י"ז), הניח למואב ולקח למדין מפני שני דברים, א' שלא מתו במגפה אלא על ידי המדיינית, ועוד ישראל לא היו באים עליהם ולא היו יכולין להזיק למואב, ועוד שכבר נתחבר משה רבינו ע"ה עם יתרו שהי' מדייני והיה להם למשוך אהבה לישראל לא די להם שלא עשו אלא שניכלו להם שיעבדו לפעור ונהרגו מהם כמה וכמה, וגם הפקירו לבת מלך שעל ידה היתה מגפה בישראל:
20
ויהי אחרי המגפה. משל לרועה שנכנסו זאבים לעדרו, והיה מונה עדרו במה נשארו, ולחיבתן של ישראל עשה, לידע ולהודיע כמה הם חביבין לפניו, ומנין זה היה כדי שעל שמם של אלו בתי אבות תחלק הארץ, לפי שהיה בתי אבות בשבט, כך הארץ המגיע לשבט וחולקת למספר בתי האבות:
וישב ישראל בשטים. זה שאמר הכתוב לפני שבר גאון (משלי ט"ז י"ח), לפי שראו ישראל כל אותם הטובות שהי' להם נתגאו, ומה טובות היו, המן הי' יורד להם, והבאר עולה להם, וענני הכבוד מקיפים אותם, וכל שונאיהם נופלים לפניהם, ובלעם בא לקללם ונהפכה להם הקללה לברכה, כיון שראו עצמם נתגאו, מיד התחילו נחשדים על העריות, שנאמר וישב ישראל בשטים, ומה היה, ויהיו המתים במגפה ארבה ועשרים אלף, לקיים מה שנאמר וישב ישראל בשטים:
And it will be for his seed - From here they said that Pinchas was not a kohen until that very moment, when he stood up - as it is written (Malachi 2:5) "My covenant was with him was life and peace"
ד"א וישב ישראל בשטים. ואין ישיבה שאין בה צרה. בוא ולמד מתחלת העולם מה כתיב ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן (בראשית ד' ט"ו), מה כתיב שם נע ונד תהיה בארץ (שם שם יב). וכן כתיב ביעקב וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו' (שם לז א), באת עליו צרתו של יוסף שנאמר אלה תודלות יעקב יוסף וגו' (שם שם ב). וכן אתה מוצא שלא נמכר יוסף אלא על ידי ישיבה, שנאמר וישבו לאכל לחם וגו' (שם שם כה), וכן במעשה העגל מה כתיב וישב העם לאכול ושתה וגו' (שמות לב ו), ואף כאן ע"י ישיבה באת עליהם המגפה, שנאמר וישב ישראל בשטים:
From the [book of] commentary of Eliezer Ben Hyrkanus: "And he said 'I certainly was zealous for Ad-nai'" (I Kings 19:14) The Holy One of Blessing said to Eliahu: You were zealous regarding idolatry in Shittim, as it says: 'Pinchas the son of Eleazar etc.' and here you were certainly zealous! For your life [I swear] that there will be no brit milah that Israel does and you don't see with your eyes. From here the sages established that a honorary seat will be made for Eliahu, who is the angel of the brit [milah] as it says "And the angel of My brit" (Malachi 3:1)
ד"א וישב ישראל וגו'. בלק ובני פלטין שלו העמידו את בנותיהם בשוק של זונות, כמו שיעץ עליהם בלעם הרשע, ועשו שם אוהלים, והיו מקשטים את הנערות, ומעמידין אותם בפנים, והזקנות עומדות מבחוץ, והי' אדם מישראל הולך ליטול מהם חפץ, והיו הזקנות אומרות להם יכנס לפנים, ואני מראה לך פנים יפות, וכיון שהי' נכנס רואה אותה יושב ומקושטת ומתחלה היין של גוים הי' מותר לישראל, ומאותו היום נאסר, והית' הנערה מוזגת לו מן היין העמוני שהוא יפה ומפתה אל הלב ואת הגוף לזנות, והוא מקבל מידה ושותה מאותו היין שמביאו לזנות, שנאמר זנות יין ותירוש (הושע ד יא), מיד הי' יצר הרע נכנס בלבו, והוא אומר השמיעי לי, והיתה מוציאה ע"ז מתו פונדתה ואומרת לו השתחוה לזאת ואני נשמעת לך, הוא אומר לה לע"ז איני משתחוה, והיא אומרת לו אין אתה מגלה עצמך לי, מה הבדל בין שתתגלה לי, בין שתתגלה לע"ז, כי פעור זו היא עבודתו, שיגלה אדם את התחתון שלו לפניה, וכן אמרו רבותינו ז"ל הפוער אדם את עצמו לפעור, זו היא עבודתו, וכן מרקולים שזורק אבן לפניה זו היא עבודתה:
The Holy One of Blessing said to Pinchas: 'you defended My children with your tongue, hold onto the jaw as a gift; you directed the spear on the belly of a man and a woman, hold onto [your] belly; you exerted yourself with your arm, hold your arm as you project peace between people - behold you will bless My children with peace, as it says "May Ad-nai give you favor and grant you peace" (Numbers 6:26)
וישתחוו לאלהיהן. ומה כתיב ויצמד ישראל לבעל פעור. מהו ויצמד כצמידים אשר על היד:
Resh Lakish said: Pinchas and Eliahu are one and the same. The Holy One of Blessing said to him: you established peace between Me and the children of Israel, so too even in the future you will establish peace between Me and them, as it is written "behold I am sending to you Elijah the prophet" (Malachi 3:23)
ד"א מתחלה היו נכנסים בצניעות, ואחר כך היו נכנסים זוגות זוגות, כמו שנאמר צמד בקר (ש"א יא ז). וכיון שבקש זמרי והלך אצל כזבי, והיא היתה בתו של בלק, אמרה לו איני נשמעת לך, שכך צוה אותי אבא שלא אהיה נשמעת אלא במשה רבך, שהוא מלך וגם אבי מלך, וראויה בת מלך למלך, ומה הי' דעת בלק, אמר כל מעשה רע שעושים ישראל משה עומד ומבטל הגזירה, ואם תוכל בתי מפתה למשה כל ישראל ימסרו בידי, ובת בלק היתה יפת תואר מאד, אמר לה זמרי אני גדול ממשה, שאני משבט שני והוא משבט שלישי, משך אותה בבלוריתה ויצא לפני משה, אמר לו משה זאת מותרת או אסורה אמר משה אסורה מפני שהיא מדיינית, מיד נתרשלו ידיו של משה, התחיל משה ואלעזר והזקנים בוכים, שנאמר והמה בוכים (פסוק ו'), ורוח הקודש צווחת אשתוללו אבירי לב נמו שנתם וגו' (תהלים ע"ו ו'), פנחס ראה כן מיד קנא ועמד, שנא' וירא פנחס בן אלעזר וגו', ומהו וירא פנחס, ראה שלא עמד לא אלעזר ולא אחד מן הזקנים ולא מן הנשיאים, וכיון שלא עמד אחד מהם, מיד ויקם וראה, ומה ראה, ראה המעשה ונזכר הלכה, שלמד לפני משה רבינו ואמר למדתני רבינו הבועל ארמית קנאים פוגעים בו:
And it will be for him and his seed after him - that they will be blessed by Me ;;forever.
ד"א וירא ויקם. מה ראה, [ראה] את ההלכה החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו, אמר ראובן חשוד בדבר, שנאמר וילך ראובן וישכב את בלהה (בראשית ל"ה כ"ב) אינו יכול אחד משבטו לעמוד בזה הענין, כי יאמרו לו דין בעצמך, ואחר כך דין באחרים, ושמעון גדול שבטו עשה העבירה הזאת, אין הדבר תלוי אלא בי, הלא יזכור כי אביו ואבי הרגו אנשי שכם כולם על גילוי עריות, ולא חטא כי אם חמור בן שכם, ולא הי' לזמרי שילמוד ממעשה אביו, ועוד כי שבטי קנאי הוא במעשה העגל, שבטי עמד וקינא לשמו הגודל, והפיל מן העם כשלשת אלפי איש, ועתה ראוי לי לקנאות לשמו הגדול והנורא, ועמד מתוך העדה ולקח רומח בידו, בידו הי' רומח, ולאותם הי' חרם, כי כן רמח חרם בכל מניני איבריהם שהוא מנין רמח, ועשה לו הקב"ה כל אותם הנסים, והם שנים עשר נסים, א' שדרכן לפרוש זה מזה, ואלו המלאך הדביקם. ב' סתם המלאך את פיהם כדי שלא יצווחו. ג' כוון הקב"ה את הרומח כדי שיכנס בתוך זכרותו ובתוך נקבותה כדי שלא יאמרו האחרים אף הוא נכנס ועשה צרכו. ד' האריך הברזל כדי שידקור את שניהם. ה' נתן כח בזרועו כדי שיגביה שניהם. ו' לא נשמטו מן הזיין אלא עמדו במקומם. ז' הפכם המלאך בתוך הרומח כדרכם לראות קלונם לכל. ח' לא הטיפו דם כדי שלא יטמא פינחס. ט' שימר הקב"ה רוחתם שלא ימותו ויטמאו פינחס. י' הגביה לו המלאך את השקוף כדי שיצאו שניהם בין כתפיו. י"א כיון שיצאו ראה את הנגף מחבל בעם והשליכן לארץ ועמד ונתפלל, שנאמר ויעמוד פינחס וגו'. י"ב על ידיו נעצרה המגפה, אמר הקב"ה הרבה טובות אני מחזיק לפינחס, פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, עליו נאמר חמת מלך מלאכי מות (וחכם) [ואיש חכם] יכפרנה (משלי טז יד), משל למה הדבר דומה למלך שהי' עובר וסיעה של נערים עומדים, עמד אחד מהם וגדף את המלך, נתמלא עליהם המלך חימה, אחד שהי' יושב ביניהם עמד והכה לאותו שגדף את המלך, המלך ראה מה עשה אותו, מיד שככה חמתו של מלך, מי גרם למלך שישוב מחמתו. אותו שהי' מיושב ועמד והכה לאותו, כך מי גרם להקב"ה שתשוב חמתו ולא יכלה בני ישראל הוי אומר פינחס, לקיים מה שנאמר חמת מלך וגו', אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו, שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום, גדול הוא השלום שהתורה נקראת שלום, שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז):
פנחס בן אלעזר וגו'. מה ראה ליחס לפנחס, לפי שהיו מבזין אותו ואומרים ראו בן פוטי זה, בן בנותיו של יתרו שהי' כהן מדין, והיה אבי אמו מפטם עגלים לע"ז, נשאר היום נשיא שבט, ומנין שהיתה אמו מבנות יתרו, שנאמר ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פנחס (שמות ו כה) לכך הקב"ה מיחסו על שם אהרן, לא על שם יתרו:
לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. כמו ששם שלום ביני ובין בני ישראל שלא לכלותם בקנאתי שאני מקנא לע"ז, לכך אני כורת ברית עמו שיהא לו שלום מכולם שלא יוכלו להזיקו:
והיתה לו ולזרעו. מכאן אמרו שלא הי' פינחס כהן עד אותה שעה, והוא קיים, הדא הוא דכתיב [בריתי] היתה אתו החיים והלום (מלאכי ב' ה'):
מפרקי ר' אליעזר בן הורקנוס ויאמר קנא קנאתי לה' (מ"א י"ט י"ד), אמר הקב"ה לאליהו אתה קנאתה על ע"ז בשטים, שנא' פינחס בן אלעזר וגו', וכאן אתה מקנא קנאתי, חייך שאין עושין ישראל ברית מילה עד שתה רואה בעיניך, מכאן תקנו חכמים להיות עושין מושב כבוד לאליהו שהוא מלאך הברית, שנאמר ומלאך הברית וגו' (מלאכי ג' א'):
אמר הקב"ה לפינחס אתה למדת סניגוריא על בני בלשונך, טול את הלחי מתנה, אתה כיוונת רומח לקבות האיש והאשה, טול את הקיבה, אתה יגעת בזרועך, טול הזרוע את הטלת שלום בין אדם לחבירו, הוי את מברך את בני בשלום, שנאמר ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום (במדבר ו' כ"ו):
אמר ריש לקיש הוא פינחס הוא אליהו, אמר לו הקב"ה אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא (מלאכי ג' כ"ג):
והיתה לו ולזרעו אחריו. שיהיו מבורכים ממני לעולם:
ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא. ולמה הוצרך להזכיר שמו ומשפחתו וגדולתו, להודיע שבחו וייחוסו של פינחס, שזה הי' גדול מכולם ומשבטו, ומסר עצמו למיתה על קדושת השם:
ד"א להודיע שכל אלו שמתו במגפה לא היו כי אם משבט שמעון, ועל ידי נשיאים מתו שבקשו לעזרו, לקיים מה שנאמר ונתתי פני באיש ההוא ובמשפחתו וגו' (ויקר' כ' ה'). ולמה נקרא שמו זמרי, שעל ידו נזמר שבטו, כמו שאומר זמיר עריצים (ישעיה כ"ה ה'):
בן סלוא. שעל ידו סילה משפחתו, ולא הי' נשיא כי אם על חמשה בתי אבות היו לשבט שמעון:
ושם האשה המכה. ולמה הזכיר שמה ומשפחתה ובית אביה, להודיעך שנאת המדיינים לישראל, שהפקירו בת מלך כדי לאבד מלך בישראל, ולמה נקרא שמה כזבי, שכזבה באביה, שהוא אמר לה אל תשמעי אלא למשה, והיא שמעה לזמרי:
בת צור. הוא הי' אחד מחמשת מלכי מדין, ומבחר שבכולם הי':
ראש אמות בית אב. ללמדך לפי שהמריד את בתו גרעו הכתוב ומנאו שלישי, אלא כל אומה ואומה שבאה להזדווג עמהם הם מקבלים אותו, ונושאין מהם ומשיאין להם, אבל ישראל אינם כן שאינם מתחברים אלא לשבטים, לכך נאמר ראש אמות בית אב, שלא הי' אלא אחד, והיו שתי אומות אחרות מעורבות בהם, ועל זה נאמר צרור את המדינים והכיתם אותם (פסוק י"ז), הניח למואב ולקח למדין מפני שני דברים, א' שלא מתו במגפה אלא על ידי המדיינית, ועוד ישראל לא היו באים עליהם ולא היו יכולין להזיק למואב, ועוד שכבר נתחבר משה רבינו ע"ה עם יתרו שהי' מדייני והיה להם למשוך אהבה לישראל לא די להם שלא עשו אלא שניכלו להם שיעבדו לפעור ונהרגו מהם כמה וכמה, וגם הפקירו לבת מלך שעל ידה היתה מגפה בישראל:
ויהי אחרי המגפה. משל לרועה שנכנסו זאבים לעדרו, והיה מונה עדרו במה נשארו, ולחיבתן של ישראל עשה, לידע ולהודיע כמה הם חביבין לפניו, ומנין זה היה כדי שעל שמם של אלו בתי אבות תחלק הארץ, לפי שהיה בתי אבות בשבט, כך הארץ המגיע לשבט וחולקת למספר בתי האבות: