ד"א אם כסף תלוה. מה בין מעשה אדם למעשה הקב"ה, אדם שחייב לחבירו אומר תן לי מה שיש לי בידך, הוא אומרלו אין לי עתה, מיד עושין מריבה ומבזין זה לזה, אבל הקב"ה אינו כן, שכן אתה מוצא בקיץ לוה היום מן הלילה, עד תקופת תמוז, ומתקופת תמוז ועד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, מנין אמר דוד יום ליום יביע אומר (תהלים יט ג), זה מלוה לזה, וזה מלוה לזה, ואין אדם שומע מה ביניהם, שנאמר אין אומר ואין דברים וגו' (שם שם ד), ובני אדם מלוין זה לזה ועושין מריבה, אמר הקב"ה למשה, לך אמור להם לישראל, אע"פ שאתם מלוין זה לזה, לא תהיו נוהגין מנהג בזיון.
Another interpretation (of Exod. 22:24 [25]:) IF YOU LEND MONEY <TO MY PEOPLE, TO THE POOR PERSON WITH YOU, YOU SHALL NOT ACT TOWARD HIM AS A CREDITOR. > What is the difference between a human act and an act of the Holy One? When someone human is in debt to a comrade, he says: Give me what you have on hand. He says to him: I have nothing now. They immediately have a quarrel and humiliate each other. But the Holy One is not like that. Thus you find that in the summer the day borrows from the night until the summer solstice.31Below, Lev. 8:2; Exod. R. 31:15. Then from the summer solstice until the winter solstice the night borrows from the day. Where is it shown? <Where> David said (in Ps. 19:3 [2]): ONE DAY POURS OUT SPEECH TO ANOTHER. The former is lending to the latter and the latter is lending to the former; but no one hears what the difference is between them, as stated (in vs. 4 [3]): THERE IS NO UTTERANCE; THERE ARE NO WORDS…. But when humans lend to each other, one hears quarreling. The Holy One said to Moses: Go and say to those Israelites: Although you lend to each other, you shall not treat <the borrower > with contempt.
ד"א אם כסף תלוה. מה בין מעשה אדם למעשה הקב"ה, אדם שחייב לחבירו אומר תן לי מה שיש לי בידך, הוא אומרלו אין לי עתה, מיד עושין מריבה ומבזין זה לזה, אבל הקב"ה אינו כן, שכן אתה מוצא בקיץ לוה היום מן הלילה, עד תקופת תמוז, ומתקופת תמוז ועד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, מנין אמר דוד יום ליום יביע אומר (תהלים יט ג), זה מלוה לזה, וזה מלוה לזה, ואין אדם שומע מה ביניהם, שנאמר אין אומר ואין דברים וגו' (שם שם ד), ובני אדם מלוין זה לזה ועושין מריבה, אמר הקב"ה למשה, לך אמור להם לישראל, אע"פ שאתם מלוין זה לזה, לא תהיו נוהגין מנהג בזיון.
Another interpretation (of Exod. 22:24 [25]:) IF YOU LEND MONEY <TO MY PEOPLE, TO THE POOR PERSON WITH YOU, YOU SHALL NOT ACT TOWARD HIM AS A CREDITOR. > What is the difference between a human act and an act of the Holy One? When someone human is in debt to a comrade, he says: Give me what you have on hand. He says to him: I have nothing now. They immediately have a quarrel and humiliate each other. But the Holy One is not like that. Thus you find that in the summer the day borrows from the night until the summer solstice.31Below, Lev. 8:2; Exod. R. 31:15. Then from the summer solstice until the winter solstice the night borrows from the day. Where is it shown? <Where> David said (in Ps. 19:3 [2]): ONE DAY POURS OUT SPEECH TO ANOTHER. The former is lending to the latter and the latter is lending to the former; but no one hears what the difference is between them, as stated (in vs. 4 [3]): THERE IS NO UTTERANCE; THERE ARE NO WORDS…. But when humans lend to each other, one hears quarreling. The Holy One said to Moses: Go and say to those Israelites: Although you lend to each other, you shall not treat <the borrower > with contempt.