אלכסנדרון מוקדון אזל [לגבי מלכא קציא] לאחורי הרי חשך, מטי להדי מדינתא דשמא קרטיגנא, והות כולה (שנין) [נשין] נפקין לקדמוניה, אמרו ליה אי את עביד עמנא קרבא ונצחת לן שמך נפיק בעלמא [דמהוזא] דנשי חרבת, ואי אנן עבדין עמך קרבא ונצחונך, שמך נפיק בעלמא דנשי עבדו עמך קרבא ונצחו לך, ותוב לית את קאים קדם מלכו, כי נפיק כתב על תרע פילי, אנא אלכסנדרוס מוקדון מלך שטיא הוינא עד דאתית לקרטיגנא מדינתא ואליפית עצה מן נשיא, אזל למדינתא אחריתי דשמה אפריקי, נפקין קדמוניה [בחזורין דדהב], ברימונין דדהב, ובלחם דדהב, אמר להו וזהבא מתאכיל בארעכון, אמרו ליה ולא הוה לך (מידי למיכל) [כדון] בארעך דאתית גבן, אמר להו לא עותריכון אתית למיחמי, אלא דיניכון אתיית למיחמי, עד דאינון יתבין אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא, חד אמר מרי מלכא חורבה זבנית מהאי גברא, וגרפיתה ואישכחית בה סימא, ואמרית ליה סיב סימתתיך, דחורבה זבנית סימא לא זבנית, ואחרינא אמר כמה דאת מסתפי מעונש גזל, הכי אנא נמי מסתפינא מעונש גזל, וכד זבינית לך חורבה, וכל מה דאית בה זבינית, מתהום ארעא עד צית שמיא, קרא לכא לחד מנהון, א"ל אית לך בר, א"ל אית לי, קרא לאחרינא א"ל אית לך ברתא, א"ל הין, אמר להון (לון) [יזלון] וינסבון דין לדין, ויכלון סימא תרויהון, שרי אלכסנדרוס תמה, א"ל מלכא מה לך דקא תמהת ולא דנית טב, א"ל הן, א"ל אילו הוה הדין דינא בארעכון מה עבדיתון ביה, א"ל קטילנא דין ודין, וסימתא סלקא לביה מלכא, א"ל ושימשא נהירא עליכון, א"ל הין, ומיטרא נחית עליכון, א"ל הן, א"ל דילמא אית בארעכון בעיר דקיק, א"ל הן, א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא, בזכות בעיר דקיק שמשא נהרא לכון, ומיטרא נחית עליכון, [ובזכות בעירא דקיקא אתון משתזבין], דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' (תהלים לו ז), בזכות בהמה תושיע אדם.
Alexander of Macedon went off [to the king of Qatsia] beyond the Mountains of Darkness.44Tanh., Lev. 8:6; Lev. R. 27:1; PRK 9:1; Tamid 32ab. He arrived at the province named Carthage, which was entirely < inhabited by > {strange things} [women]. They came out to meet him. They said to him: If you wage war with us and are victorious against us, your name will go forth in the world as one who destroyed [a province of] women; but if we wage war with you and conquer you, your name will go forth in the world for having women wage war with you and conquer you. Then you will never again stand up to < another > kingdom. When he went away, he wrote over the entrance45Gk.: pylai. gate: I, King Alexander of Macedon, was a fool until I came to the province of Carthage and learned < to take > counsel from women. He went to another province named Africa. They came out to meet him [with golden apples], with golden pomegranates, and with golden bread. He said to them: Is gold eaten in your land? They said to him: {Did you not have anything to eat} [Was it not like this for you] in your own country, why did you come to us?46Cf. Tamid 32b: “If you wanted < regular > bread, did you have no bread in your own place to eat that you should have taken < to the road > and come here? He said to them: I have not come to see your wealth. Rather I have come to see your laws. While they were sitting < there >, two men came before the king for judgment. One said: Your majesty, I bought a deserted building from this man; and when I cleaned it out, I found a treasure in it. So I said to him: Take your treasure, because I < only > bought a deserted building. I did not buy a treasure. But the other said: Just as you are afraid of a punishment for robbery, so likewise am I afraid of punishment for robbery; for when I sold you the deserted building, I sold you whatever was in it from under the ground up to the heavens. The king summoned one of them. He said to him: Do you have a son? He said: < Yes, > I do. He called the other one. He said to him: Do you have a daughter? He told him: Yes. < The king > said to them: {So let them marry} [Let them go and marry] one another. Then both of them will use up the treasure. Now Alexander began to be amazed. The king said to him: What reason do you have to be amazed? For did I not judge well? He told him: Yes. He said to him: If this case had arisen in your land, what would you have done about it? He said to him: We would have killed this one and the other one. Then the treasure would go to the house of the king. He said to him: But does the sun shine upon you? He told him: Yes. And does the rain come down upon you? He told him: Yes. Are there perhaps < some > small cattle in your land? He told him: Yes. He said to him: Woe to that man! It is for the sake of small cattle that the sun shines for you and that the rain comes down upon you. [So it for the sake of the small cattle that you are saved.] Thus it is written (in Ps. 36:7 [6], cont.): HUMAN AND CATTLE YOU SAVE, O LORD. For the sake of the small cattle you are saved.
2
אמרו ישראל רבונו של עולם אדם אנחנו וכבהמה תושיענו, לפי שאנו נמשכין אחריך כבהמה, שנאמר משכני אחריך (שה"ש א ד), להיכן אנו נמשכין אחריך לגן עדן, שנאמר ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם (תהלים לו ט), אמר ר' אלעזר בו מנחם עדנך אין כתיב כאן, אלא עדניך, שכל צדיק וצדיק יש לו מדור בעדן בפני עצמו. אדם ובהמה תושיע ה', אמר ר' יצחק משפט אדם ומשפט בהמה [שוין], משפט אדם וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב ג), ומשפט בהמה, ומים השמיני והלאה ירצה וגו' (שם כב כז).
Israel said: Sovereign of the World, we are human, but you shall save us as cattle,47Unlike humans cattle are not responsible for what they do wrong. because we are drawn after you like cattle, as stated (in Cant. 1:4): DRAW ME AFTER YOU. Where are we drawn after you? To the Garden of Eden, as stated (in Ps. 36:9 [8]): THEY FEAST ON THE ABUNDANCE OF YOUR HOUSE, AND YOU HAVE THEM DRINK AT THE RIVER OF YOUR EDENS. R. Eleazar bar Menahem said: "Your Eden" (in the singular) is not written here, but YOUR EDENS, because each and every righteous person has a section in Eden for himself. (Ps. 36:7 [6]:) HUMAN AND CATTLE YOU SAVE, O LORD. R. Isaac said: An ordinance for humanity and an ordinance for cattle [are on a par].48Below, 8:17. An ordinance for humanity is (Lev. 12:3): AND ON THE EIGHTH DAY THE FLESH OF HIS FORESKIN SHALL BE CIRCUMCISED. And an ordinance for cattle is (Lev. 22:27): AND FROM THE EIGHTH DAY ON IT SHALL BE ACCEPTABLE….
אלכסנדרון מוקדון אזל [לגבי מלכא קציא] לאחורי הרי חשך, מטי להדי מדינתא דשמא קרטיגנא, והות כולה (שנין) [נשין] נפקין לקדמוניה, אמרו ליה אי את עביד עמנא קרבא ונצחת לן שמך נפיק בעלמא [דמהוזא] דנשי חרבת, ואי אנן עבדין עמך קרבא ונצחונך, שמך נפיק בעלמא דנשי עבדו עמך קרבא ונצחו לך, ותוב לית את קאים קדם מלכו, כי נפיק כתב על תרע פילי, אנא אלכסנדרוס מוקדון מלך שטיא הוינא עד דאתית לקרטיגנא מדינתא ואליפית עצה מן נשיא, אזל למדינתא אחריתי דשמה אפריקי, נפקין קדמוניה [בחזורין דדהב], ברימונין דדהב, ובלחם דדהב, אמר להו וזהבא מתאכיל בארעכון, אמרו ליה ולא הוה לך (מידי למיכל) [כדון] בארעך דאתית גבן, אמר להו לא עותריכון אתית למיחמי, אלא דיניכון אתיית למיחמי, עד דאינון יתבין אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא, חד אמר מרי מלכא חורבה זבנית מהאי גברא, וגרפיתה ואישכחית בה סימא, ואמרית ליה סיב סימתתיך, דחורבה זבנית סימא לא זבנית, ואחרינא אמר כמה דאת מסתפי מעונש גזל, הכי אנא נמי מסתפינא מעונש גזל, וכד זבינית לך חורבה, וכל מה דאית בה זבינית, מתהום ארעא עד צית שמיא, קרא לכא לחד מנהון, א"ל אית לך בר, א"ל אית לי, קרא לאחרינא א"ל אית לך ברתא, א"ל הין, אמר להון (לון) [יזלון] וינסבון דין לדין, ויכלון סימא תרויהון, שרי אלכסנדרוס תמה, א"ל מלכא מה לך דקא תמהת ולא דנית טב, א"ל הן, א"ל אילו הוה הדין דינא בארעכון מה עבדיתון ביה, א"ל קטילנא דין ודין, וסימתא סלקא לביה מלכא, א"ל ושימשא נהירא עליכון, א"ל הין, ומיטרא נחית עליכון, א"ל הן, א"ל דילמא אית בארעכון בעיר דקיק, א"ל הן, א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא, בזכות בעיר דקיק שמשא נהרא לכון, ומיטרא נחית עליכון, [ובזכות בעירא דקיקא אתון משתזבין], דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' (תהלים לו ז), בזכות בהמה תושיע אדם.
Alexander of Macedon went off [to the king of Qatsia] beyond the Mountains of Darkness.44Tanh., Lev. 8:6; Lev. R. 27:1; PRK 9:1; Tamid 32ab. He arrived at the province named Carthage, which was entirely < inhabited by > {strange things} [women]. They came out to meet him. They said to him: If you wage war with us and are victorious against us, your name will go forth in the world as one who destroyed [a province of] women; but if we wage war with you and conquer you, your name will go forth in the world for having women wage war with you and conquer you. Then you will never again stand up to < another > kingdom. When he went away, he wrote over the entrance45Gk.: pylai. gate: I, King Alexander of Macedon, was a fool until I came to the province of Carthage and learned < to take > counsel from women. He went to another province named Africa. They came out to meet him [with golden apples], with golden pomegranates, and with golden bread. He said to them: Is gold eaten in your land? They said to him: {Did you not have anything to eat} [Was it not like this for you] in your own country, why did you come to us?46Cf. Tamid 32b: “If you wanted < regular > bread, did you have no bread in your own place to eat that you should have taken < to the road > and come here? He said to them: I have not come to see your wealth. Rather I have come to see your laws. While they were sitting < there >, two men came before the king for judgment. One said: Your majesty, I bought a deserted building from this man; and when I cleaned it out, I found a treasure in it. So I said to him: Take your treasure, because I < only > bought a deserted building. I did not buy a treasure. But the other said: Just as you are afraid of a punishment for robbery, so likewise am I afraid of punishment for robbery; for when I sold you the deserted building, I sold you whatever was in it from under the ground up to the heavens. The king summoned one of them. He said to him: Do you have a son? He said: < Yes, > I do. He called the other one. He said to him: Do you have a daughter? He told him: Yes. < The king > said to them: {So let them marry} [Let them go and marry] one another. Then both of them will use up the treasure. Now Alexander began to be amazed. The king said to him: What reason do you have to be amazed? For did I not judge well? He told him: Yes. He said to him: If this case had arisen in your land, what would you have done about it? He said to him: We would have killed this one and the other one. Then the treasure would go to the house of the king. He said to him: But does the sun shine upon you? He told him: Yes. And does the rain come down upon you? He told him: Yes. Are there perhaps < some > small cattle in your land? He told him: Yes. He said to him: Woe to that man! It is for the sake of small cattle that the sun shines for you and that the rain comes down upon you. [So it for the sake of the small cattle that you are saved.] Thus it is written (in Ps. 36:7 [6], cont.): HUMAN AND CATTLE YOU SAVE, O LORD. For the sake of the small cattle you are saved.
אמרו ישראל רבונו של עולם אדם אנחנו וכבהמה תושיענו, לפי שאנו נמשכין אחריך כבהמה, שנאמר משכני אחריך (שה"ש א ד), להיכן אנו נמשכין אחריך לגן עדן, שנאמר ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם (תהלים לו ט), אמר ר' אלעזר בו מנחם עדנך אין כתיב כאן, אלא עדניך, שכל צדיק וצדיק יש לו מדור בעדן בפני עצמו. אדם ובהמה תושיע ה', אמר ר' יצחק משפט אדם ומשפט בהמה [שוין], משפט אדם וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב ג), ומשפט בהמה, ומים השמיני והלאה ירצה וגו' (שם כב כז).
Israel said: Sovereign of the World, we are human, but you shall save us as cattle,47Unlike humans cattle are not responsible for what they do wrong. because we are drawn after you like cattle, as stated (in Cant. 1:4): DRAW ME AFTER YOU. Where are we drawn after you? To the Garden of Eden, as stated (in Ps. 36:9 [8]): THEY FEAST ON THE ABUNDANCE OF YOUR HOUSE, AND YOU HAVE THEM DRINK AT THE RIVER OF YOUR EDENS. R. Eleazar bar Menahem said: "Your Eden" (in the singular) is not written here, but YOUR EDENS, because each and every righteous person has a section in Eden for himself. (Ps. 36:7 [6]:) HUMAN AND CATTLE YOU SAVE, O LORD. R. Isaac said: An ordinance for humanity and an ordinance for cattle [are on a par].48Below, 8:17. An ordinance for humanity is (Lev. 12:3): AND ON THE EIGHTH DAY THE FLESH OF HIS FORESKIN SHALL BE CIRCUMCISED. And an ordinance for cattle is (Lev. 22:27): AND FROM THE EIGHTH DAY ON IT SHALL BE ACCEPTABLE….