ולקחתם לכם ביום הראשון. ואפילו בשבת, (בזמן שבית המקדש קיים היו נוטין, ועכשיו גזרו עליהם חכמים (הראשונים) [האחרונים] שלא ליטול בשבת, שמא ילך אצל הבקי ללמדו ויעביר ארבע אמות ברשות הרבים, וכן לענין שופר ומגילה).
(Lev. 23:40:) AND YOU SHALL TAKE FOR YOURSELVES ON THE FIRST DAY. And even on the Sabbath?109Tanh., Lev. R. 8:21; see Lev. 30:8; PRK 27:8. {During110The section within the outer braces includes the rest of the paragraph. the time that the Temple was standing, < the people > took up < their lulavim on the Sabbath >, but now the {earlier} [later] sages have decreed for them not to take up < lulavim > on the Sabbath, lest one goes to the legal expert to learn < about the matter >, and he causes him to transgress the four cubits < authorized > by permission of the Rabbis.111For other reasoning behind the ruling, cf. Suk. 43a. The same also < holds true > in regard to a shophar and a scroll.}
2
ביום הראשון, וכי ראשון הוא, והלא יום חמשה עשר הוא, אלא מאי ראשון, ראשון לחשבון עונות, ר' מני ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי משל למה הדבר דומה למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך, והיה המלך משלח לגבותה, ולא היתה נותנת לפי שהיה השטר גודל, כך פעם ראשון, ופעם שני, והיה משלח ולא היו נותנין, מה עשה המלך, אמר לבני פלטין שלו [עמדו ונלך עליהם], עד הן הולכין כמו עשרת מילין, שמעו בני המדינה, מה עשו, התחילו גדולי המדינה לילך לאנפטי של מלך, אמר להם מי אתם, אמרו לו אנו בני מדינה פלונית ששלחת לגבותינו, אמר להם ומה אתם מבקשים, אמרו לו בבקשה ממך עשה עמנו חסד שאן לנו מה ליתן, אמר להם אני מניח לכם מחצה, עד שהוא בא יצאו (בריוני) [בינוני] המדינה וקדמוהו כמו (עשר) [חמשה] מילין, אמר להם מי אתם, אמרו לו אני בני מדינה פלונית, אמר להם ומה תבקשו, אמרו לו בבקשה ממך רחם עלינו, אמר להם כבר הנתי מחצה, ובשבילכם אני מניח מחצה על מחצה, עם שהוא [מהלך] יצאו כל בני המדינה, אמר להם ומה אתה מבקשים, אמרו לו אדונינו המלך אין לנו מה ליתן, רחם עלינו, אמר להם כבר הנחי מחצה, ומחצה על מחצה, ובשבילכם אני מניח את הכל, אלא מכאן ואילך ראש חשבון הוא, המלך זה [מלך מלכי המלכים] הקב"ה, בני המדינה שלו אלו ישראל, שהן מסגלין עונות של כל השנה כולה, מה הקב"ה עושה, אומר להם עשו תשובה בראש השנה, והם נכנעים ובאים ביום הכפורים, והם מתענין ועושין תשובה, והקב"ה מוחל להם את הכל, ובסכות כלם נוטלים את לולביהם ביום טוב ראשון ומקלסין להקב"ה והוא מתרצה להם ומוחל להם, אמר להם הרי ויתרתי לכם כל עונותיכם הראשונות, [אבל מעכשיו ראש חשבון הוא, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון, וראשון לחשבון עונות]. אמר להם הקב"ה בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה לשלם לי גמולי שעשיתי לכם, שנאמר [בסוכות תשבו שבעת ימים וגו'] כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג מב מג), ואני מעלה עליכם כאילו אתם גומלים לפני, ולעולם הבא אופיע עליכם במלכות, ואגן עליכם כסוכה, שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם מחורב וגו' (ישעיה ד ו).
(Lev. 23:40:) ON THE FIRST DAY. Is it the first < day >?112Tanh., Lev. 8:22; Lev. R. 30:7; PRK 27:7. Is it not the fifteenth day? So how is it the first? < It is > first for the reckoning (heshbon) of sins. R. Mani and R. Joshua of Sikhnin in the name of R. Levi: A parable: To what is the matter comparable?113Eccl. R. 9:7:1. Cf. Mark 12:1–9//Matthew 21:33–41 // Luke 20:9–16; also Luke 14:31–32. To a province which owed back taxes114Gk.: loipas. to the king. When the king sent to collect < the sum >, they did not hand it over, because the bill was large. So it happened the first time, and a second time; for when he sent < for it >, they did not hand it over. What did the king do? He said to his courtiers:115Literally, “children of the palace (palation).” Cf. Lat.: palatium; Gk: palation. [Arise and let us go to them.] While they were traveling about ten miles116Milin; cf. Lat.: mille passus. < away >, the people of the province heard < what was happening >. What did they do? The nobles of the province began to go to a meeting117Gk.: apante. with the king. He said to them: Who are you? They said to him: We are people of such and such a province where you sent to collect our taxes. He said to them: So what do you want? They said to him: If you please, show us mercy, because we have nothing to hand over. He said to them: I will remit half for you. While he was < still > coming, the {hoodlums} [middle class] of the province went out and greeted him about {ten} [five] miles < away >. He said to them: Who are you? They said to him: We are people of such and such a province. He said to them: What would you want? They said to him: If you please, Have mercy upon us. He said to them: I have already remitted half < your debt >, but for your sake I am remitting half of < the remaining > half. While he [was < still > on the road], all the people of the province came out. He said to them: Now what do you want? They said to him: O our Lord King, we have nothing to remit. Have mercy on us. He said to them: I have already remitted half plus half of < the remaining > half, but for your sake I am remitting everything. However, from now on there is a new account (heshbon). This king is [the Supreme King of Kings], the Holy One. The people of his province? These are Israel, who acquire sins during all of the whole year. What does the Holy One do? He says: Do penance at the beginning of the year. So they come in submission on the Day of Atonement, when they humble themselves and do penance. Then the Holy One forgives them everything. So during Tabernacles they all take their lulavim on the first day of the festival and render praise to the Holy One. Thus he is reconciled to them and forgives them. He says to them: See, I have waived all your former sins for you. [However, from now on there is a new account (heshbon). Thus it is stated (in Lev. 23:40): AND YOU SHALL TAKE FOR YOURSELVES ON THE FIRST DAY. < It is > first for the reckoning (heshbon) of sins.] The Holy One said to them: In this world I have told you to make a sukkah in order to pay me my remuneration for what I have done for you. It is so stated (in Lev. 23:42–43): [YOU SHALL DWELL IN SUKKOT FOR SEVEN DAYS…,] < IN ORDER THAT YOUR GENERATIONS MAY KNOW > THAT I HAD THE CHILDREN OF ISRAEL DWELL IN SUKKOT. So I reckon it to your credit, as if you are rendering payment to me. But in the world to come I will appear over you like a sukkah, as stated (in Is. 4:6): THERE SHALL BE A SUKKAH AS A SHADE FROM THE HEAT BY DAY….
ולקחתם לכם ביום הראשון. ואפילו בשבת, (בזמן שבית המקדש קיים היו נוטין, ועכשיו גזרו עליהם חכמים (הראשונים) [האחרונים] שלא ליטול בשבת, שמא ילך אצל הבקי ללמדו ויעביר ארבע אמות ברשות הרבים, וכן לענין שופר ומגילה).
(Lev. 23:40:) AND YOU SHALL TAKE FOR YOURSELVES ON THE FIRST DAY. And even on the Sabbath?109Tanh., Lev. R. 8:21; see Lev. 30:8; PRK 27:8. {During110The section within the outer braces includes the rest of the paragraph. the time that the Temple was standing, < the people > took up < their lulavim on the Sabbath >, but now the {earlier} [later] sages have decreed for them not to take up < lulavim > on the Sabbath, lest one goes to the legal expert to learn < about the matter >, and he causes him to transgress the four cubits < authorized > by permission of the Rabbis.111For other reasoning behind the ruling, cf. Suk. 43a. The same also < holds true > in regard to a shophar and a scroll.}
ביום הראשון, וכי ראשון הוא, והלא יום חמשה עשר הוא, אלא מאי ראשון, ראשון לחשבון עונות, ר' מני ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי משל למה הדבר דומה למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך, והיה המלך משלח לגבותה, ולא היתה נותנת לפי שהיה השטר גודל, כך פעם ראשון, ופעם שני, והיה משלח ולא היו נותנין, מה עשה המלך, אמר לבני פלטין שלו [עמדו ונלך עליהם], עד הן הולכין כמו עשרת מילין, שמעו בני המדינה, מה עשו, התחילו גדולי המדינה לילך לאנפטי של מלך, אמר להם מי אתם, אמרו לו אנו בני מדינה פלונית ששלחת לגבותינו, אמר להם ומה אתם מבקשים, אמרו לו בבקשה ממך עשה עמנו חסד שאן לנו מה ליתן, אמר להם אני מניח לכם מחצה, עד שהוא בא יצאו (בריוני) [בינוני] המדינה וקדמוהו כמו (עשר) [חמשה] מילין, אמר להם מי אתם, אמרו לו אני בני מדינה פלונית, אמר להם ומה תבקשו, אמרו לו בבקשה ממך רחם עלינו, אמר להם כבר הנתי מחצה, ובשבילכם אני מניח מחצה על מחצה, עם שהוא [מהלך] יצאו כל בני המדינה, אמר להם ומה אתה מבקשים, אמרו לו אדונינו המלך אין לנו מה ליתן, רחם עלינו, אמר להם כבר הנחי מחצה, ומחצה על מחצה, ובשבילכם אני מניח את הכל, אלא מכאן ואילך ראש חשבון הוא, המלך זה [מלך מלכי המלכים] הקב"ה, בני המדינה שלו אלו ישראל, שהן מסגלין עונות של כל השנה כולה, מה הקב"ה עושה, אומר להם עשו תשובה בראש השנה, והם נכנעים ובאים ביום הכפורים, והם מתענין ועושין תשובה, והקב"ה מוחל להם את הכל, ובסכות כלם נוטלים את לולביהם ביום טוב ראשון ומקלסין להקב"ה והוא מתרצה להם ומוחל להם, אמר להם הרי ויתרתי לכם כל עונותיכם הראשונות, [אבל מעכשיו ראש חשבון הוא, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון, וראשון לחשבון עונות]. אמר להם הקב"ה בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה לשלם לי גמולי שעשיתי לכם, שנאמר [בסוכות תשבו שבעת ימים וגו'] כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג מב מג), ואני מעלה עליכם כאילו אתם גומלים לפני, ולעולם הבא אופיע עליכם במלכות, ואגן עליכם כסוכה, שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם מחורב וגו' (ישעיה ד ו).
(Lev. 23:40:) ON THE FIRST DAY. Is it the first < day >?112Tanh., Lev. 8:22; Lev. R. 30:7; PRK 27:7. Is it not the fifteenth day? So how is it the first? < It is > first for the reckoning (heshbon) of sins. R. Mani and R. Joshua of Sikhnin in the name of R. Levi: A parable: To what is the matter comparable?113Eccl. R. 9:7:1. Cf. Mark 12:1–9//Matthew 21:33–41 // Luke 20:9–16; also Luke 14:31–32. To a province which owed back taxes114Gk.: loipas. to the king. When the king sent to collect < the sum >, they did not hand it over, because the bill was large. So it happened the first time, and a second time; for when he sent < for it >, they did not hand it over. What did the king do? He said to his courtiers:115Literally, “children of the palace (palation).” Cf. Lat.: palatium; Gk: palation. [Arise and let us go to them.] While they were traveling about ten miles116Milin; cf. Lat.: mille passus. < away >, the people of the province heard < what was happening >. What did they do? The nobles of the province began to go to a meeting117Gk.: apante. with the king. He said to them: Who are you? They said to him: We are people of such and such a province where you sent to collect our taxes. He said to them: So what do you want? They said to him: If you please, show us mercy, because we have nothing to hand over. He said to them: I will remit half for you. While he was < still > coming, the {hoodlums} [middle class] of the province went out and greeted him about {ten} [five] miles < away >. He said to them: Who are you? They said to him: We are people of such and such a province. He said to them: What would you want? They said to him: If you please, Have mercy upon us. He said to them: I have already remitted half < your debt >, but for your sake I am remitting half of < the remaining > half. While he [was < still > on the road], all the people of the province came out. He said to them: Now what do you want? They said to him: O our Lord King, we have nothing to remit. Have mercy on us. He said to them: I have already remitted half plus half of < the remaining > half, but for your sake I am remitting everything. However, from now on there is a new account (heshbon). This king is [the Supreme King of Kings], the Holy One. The people of his province? These are Israel, who acquire sins during all of the whole year. What does the Holy One do? He says: Do penance at the beginning of the year. So they come in submission on the Day of Atonement, when they humble themselves and do penance. Then the Holy One forgives them everything. So during Tabernacles they all take their lulavim on the first day of the festival and render praise to the Holy One. Thus he is reconciled to them and forgives them. He says to them: See, I have waived all your former sins for you. [However, from now on there is a new account (heshbon). Thus it is stated (in Lev. 23:40): AND YOU SHALL TAKE FOR YOURSELVES ON THE FIRST DAY. < It is > first for the reckoning (heshbon) of sins.] The Holy One said to them: In this world I have told you to make a sukkah in order to pay me my remuneration for what I have done for you. It is so stated (in Lev. 23:42–43): [YOU SHALL DWELL IN SUKKOT FOR SEVEN DAYS…,] < IN ORDER THAT YOUR GENERATIONS MAY KNOW > THAT I HAD THE CHILDREN OF ISRAEL DWELL IN SUKKOT. So I reckon it to your credit, as if you are rendering payment to me. But in the world to come I will appear over you like a sukkah, as stated (in Is. 4:6): THERE SHALL BE A SUKKAH AS A SHADE FROM THE HEAT BY DAY….